סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951 מטיל על המעסיק חובה לנהל פנקס חופשה לעובדיו וכלל הוא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על המעסיק: "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים" (ראו:דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215)). כאשר ניתן להוכיח את ימי החופשה המגיעים לעובד גם על יסוד ראיות אחרות כגון תלושי שכר (ראו:ע"ע 1415/04 גולדה - גולדה שטיחים, כרך לג (28), 64; עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי, 25.11.2008). להלן נוסח סעיף 26 לחוק חופשה שנתית: פנקס חופשה 26.   (א)  מעביד חייב לנהל פנקס חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שייקבעו בתקנות.            (ב)  שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה.            (ג)   בהודעה על פי סעיף קטן (ב) רשאי שר העבודה לקבוע שפנקס החופשה יהיה חלק מפנקס אחר שהמעביד חייב לנהלו על פי חוק ששר העבודה ממונה על ביצועו. דמי חופשה שנתית