מה עושים לאחר תאונת דרכים עם נפגעים ברהט ?

נפגעתם בתאונת דרכים ברהט ? מומלץ לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין המתמחה בתאונות דרכים בהקדם האפשרי. חשוב לבחור עורך דין תאונות דרכים מנוסה שיסייע לכם לעבור את תהליך ההחלמה ולוודא שקיבלתם את הפיצוי המרבי לו אתם זכאים. ##מי יכול לדווח על תאונה ?## כל נהג או נוסע שהיה מעורב בתאונת דרכים ברהט.

 

איך לבחור עורך דין מומלץ לתאונות דרכים ?

אנו מאמינים כי לקוח שמגיע לפגישה עם עורך דין, לאחר שעשה "שיעורי בית" ולמד את הנושא לעומק, יגדיל, לא רק את הסיכוי לבחור בעורך דין הנכון עבורו, אלא אף את סיכויי ההצלחה בתיק. אי לכך, העמדנו לרשותכם ##פלטפורמה משפטית ייחודית## בנושא תאונות דרכים ברהט, המורכבת מספרות מקצועית, מקבץ פסקי דין והחלטות שניתן לאתר בקלות באמצעות מערכת חיפוש פנימית מהמתקדמות בעולם, שתיתן לכם מענה מלא, מקיף ומקצועי תחת קורת גג אחת. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין תאונות דרכים רהט מומלץ לקרוא בעיון על שלל בסוגיות בתחום תאונות דרכים ברהט הרלוונטיות עבורכם במדריך משפטי זה, ואף אל פי שהמידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, אין ספק כי תפיקו ממנו תועלת רבה.

 

תאונות דרכים ברהט - סקירה משפטית:

##(1) מוות בתאונת דרכים של תושב רהט## בת.א 2740/98‏ ‏מותו של המנוח נגרם כתוצאה מתאונת דרכים וכי ביטוח החובה היה בר תוקף בעת התאונה. המנוח התגורר עם אשתו וילדיו בעיירה רהט אשר בנגב. עורך דין התובעים אישר כי אין בידו העתקי דוחו"ת למס הכנסה או אישורים מהימנים אחרים שיצביעו על עבודתו הנוספת כצלם עצמאי מעבר לעבודתו כשכיר של משרד החינוך ועיריית רהט ועל שיעור הכנסתו מעיסוק זה. לסכום הכולל של אובדן ההכנסה לתקופת עבודתו של המנוח יש להוסיף פיצוי בגין אובדן החלק היחסי של הפנסיה, שנגרם כתוצאה ממות המנוח שהיתה מתקבלת מעירית רהט וממשרד החינוך לו היה מגיע המנוח לגיל הפרישה. ##(2) תאונת פגע וברח ברהט## בת.א 3856-12-10 לפי הנטען בכתב התביעה, התובע נפגע בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל מרכב מסוג טנדר שהיה נהוג בידי הנתבע. בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים שקרנית אחראית לפצות את התובעים בגין הנזקים שנובעים מהתאונה, ככל שייקבע שהנהג והרכב אינם ידועים. לכתב הגנתו צירף עורך דין הנתבע הודעה על מקרה ביטוח-רכב, שבו תיאר הנתבע את המקרה כך: "נסעתי בכביש ישר בתוך רהט בשעות הלילה. לא הבחנתי בילד ופגעתי בו". ##(3) תאונת דרכים בכביש ליד רהט## בתא"מ 17405-09-15‏ ‏הוגשה תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה שארעה בכביש שבין רהט לבין צומת להבים. בכתב התביעה טען עורך דין התובע כי שעה שנסע בתוך רהט לכוון צומת להבים במטרה להגיע משם לבאר שבע באר שבע הגיח רכב הנתבעים סטה לכוונו ופגע בו וכי כתוצאה מכך נגרמו לרכב התובע נזקים של ממש בעיקר בחלקו הקדמי. ##(4) תאונת דרכים בזמן תיקון פאנצ'ר בדרך מרהט## בת.א 6599/01‏ ‏הוגשה תביעה לפיצויים על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ביציאת התובע מרהט, ארע תקר באחד מגלגלי הרכב, התובע החנה את הרכב בצד הכביש ובמהלך נסיונו להחליף את הגלגל, החליק המגבה וכתוצאה מכך נפל הרכב ונמחצה כף ידו. ממקום התאונה פונה התובע ברכב שהזדמן למקום, למוקד הרפואי ברהט, ומשם הוא הופנה לבית החולים סורוקה, שם הוא אושפז במחלקה הכירורגית - פלסטית. ##(5) תאונת דרכים ברהט - פגיעה בהולך רגל## בת.א 16590/04 התובע טען כי נפגע בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל, על ידי רכב לא ידוע שברח מהמקום לאחר שפגע בו. בהתאם לתצהיר התובע שנחתם בפני עורך דין, ביום הארוע, הלך ברגל ביישוב בו הוא מתגורר, רהט, מכוון המרכז המסחרי לכוון מערב בצד הכביש השמאלי. התובע התגורר ברהט ובמועד הארוע התגורר יחד עם הוריו, ארבעת אחיו, אשתו ושלושת ילדיו. בחקירתו הוסיף התובע כי "התאונה קרתה אחרי המרכז, למרכז באתי מהבית. הבית שלי ממערב לרהט". ##(6) תאונת דרכים ברהט - התנגשות בקיר## בת.א 1079/03 הוגשה תביעה לפיצויים על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובע, תושב רהט, טען בכתב התביעה כי נפגע בכל חלקי גופו ובעיקר בפניו, ידו וחזהו בתאונת דרכים אשר התרחשה כתוצאה מהתנגשות של רכב בונסע בקיר. הנתבעת היתה חברת ביטוח אשר ביטחה את הרכב שלטענת התובע היה מעורב בתאונה. נטען כי התובע נוסע ברכב מסוג "טויוטה", התנגש בקיר בלוקים של מוסך באזור התעשייה ברהט וכתוצאה מכך נפגע ופונה לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע לצורך קבלת טיפול. עורך דין התובע טען כי הפינוי לבית החולים לא נעשה ממקום התאונה אלא ממוקד מד"א בעיר רהט, וזאת כיוון שהאמבולנס לא מצא את מקום התאונה והוא פונה על ידי עוברי אורח לתחנת מד"א ומשם פונה לבית החולים. ##(7) תאונת דרכים בדרך לרהט## בת.א 1402/05 התובע טען כי נפגע בתאונת דרכים, עת הוסע ברכב והיה בדרכו ליישוב רהט על מנת לחפש עבודה. משעלו הנוסעים לרכב החלו נוסעים לכיוון רהט. כאשר הגיע הרכב לצומת להבים, התבקש נהג הרכב הישראלי, ע"י כוחות מג"ב, לעצור את רכבו בצד. בעקבות זאת, ובניסיון להימלט מכוחות הביטחון, התהפך הרכב הישראלי, שבו נסע התובע. כתוצאה מכך, נהרג נהג הרכב הישראלי בעוד התובע סבל מפגיעות אשר בגינן הובהל לבית חולים סורוקה לקבלת טיפול רפואי. ##(8) תאונת דרכים ברהט - פגיעה בהולכת רגל## בבש"א 313/02 התובעת טענה כי חצתה כביש במעבר חציה בצומת ליד מרכז מסחרי ברהט ורכב נהוג על ידי הנתבע אשר חלף במקום, פגע בה בעוצמה רבה. עורך דין התובעת טען בכתב התביעה כי במהלך חציית כביש במעבר חציה בעיר רהט לאחר שחצתה נתיב אחד וכאשר עמדה על אי התנועה בין הנתיבים, נפגעה לטענתה על ידי רכב, שנמלט מהמקום ואותר מאוחר יותר על ידי משטרת ישראל. כתוצאה מהתאונה נחבלה לכאורה התובעת בראש ובחלקי גוף שונים. ##(9) תאונת דרכים בכיוון רהט בזמן החלפת גלגל## בת.א 3445-08 הוגשה תביעה שהוגשה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה במהלך תיקון תקר בגלגל רכבו. בתצהיר שהוגש על ידי עורך דין התובע, תיאר התובע את התאונה שאירעה לו כדלקמן: "בעת שביצעתי הפעולה ומשכתי הגלגל בכוח, השתחרר הגלגל ואז החליק הג'ק ונפל ורגלי נתפסה מתחת לרכב בין הקרקע לבין חלק הרכב המתוקן בו הגלגל, "דראם" וכן נפגעתי בכף יד שמאל בעד שניסיתי למנוע נפילת הרכב עלי". גם בעדותו במסגרת חקירה נגדית של עורך דין הנתבעת, חזר התובע על גרסה זו והעיד כי ביציאה מהישוב לקייה לכיוון רהט, הרגיש שההגה קשה ומשהו לא בסדר, עצר בצד ימין של הדרך והחל בהחלפת הגלגל באמצעות הג'ק. ##(10) תאונת דרכים בנסיעה מרהט תוך כדי יציאה מאמבולנס## בת.א 7484-06 המנוחה מצאה את מותה בתאונת דרכים קטלנית בנסיעה מרהט לכיוון ב"ש. עורך דין התובעים טען כי האירוע נשוא תיק זה הינו תאונת דרכים טראגית וקשה במסגרתה נפגעה המנוחה כתוצאה מרכב חולף, דבר שנגרם כתוצאה מכך שהאמבולנסים שחברו באזור צומת גורל, אחד מרהט ואחד מב"ש חנו במקום שהפריע לתנועה בכביש ולשדה ראית המנוחה כך שכאשר יצאה מהאמבולנס בו שהתה, נפגעה היא בתאונה.

 

חבלת ראש קשה בתאונת דרכים של תושב רהט

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חבלת ראש קשה בתאונת דרכים: 1. התובע תושב היישוב רהט, נפגע באורח קשה מאוד בתאונת דרכים שארעה ביום 19.10.07 מפגיעת רכב בו נהג הנתבע 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2. התובע אושפז בבית החולים בלינסון ונמצא כי הוא סובל מחבלת ראש קשה עם דימום תוך מוחי, קרע של הכבד ושל הכליה מימין, שברים באגן, שבר בעצם השוק מימין וחבלה בריאות. הוא עבר ניתוחים שונים ולאחר שמצבו התייצב הועבר ביום 20.12.07 לאשפוז בבית החולים "רעות" במצב ווגטטיבי, מגיב לכאב בלבד ויציב מבחינה נשימתית. לאחר מכן הוגדר מצב הכרתו כמצב של תגובה מינימלית, והוא מצוי במצב זה עד היום. התובע משותק בכל ארבע גפיו וסובל מספסטיות קשה בשרירי הגפיים. הקשר עימו מזערי ולא יעיל. הוא סיעודי באופן מלא, מוזן דרך PEG ואינו שולט על הסוגרים. משפחתו של התובע, הוריו ואחיו, נערכו לקליטתו בבית המשפחה ביישוב רהט, וביום 11.9.11 שוחרר התובע מבית החולים "רעות" והועבר לבית המשפחה. מאז נמצא התובע ברהט ומטופל על ידי מטפלים ובני משפחתו. במועד התאונה היה התובע נשוי ואשתו היתה בהריון. בנו נולד לאחר התאונה, ביום 9.12.07. כשנתיים וחצי לאחר התאונה התגרשו התובע ואשתו, וכיום מתגוררת האשה עם ילדם ברמלה. אחיו של התובע, התובע 2, פריד אלחבאנין, מונה כאפוטרופסו (ראו החלטת בית הדין השרעי בבאר שבע מיום 10.3.08). התביעה הוגשה על ידי התובע באמצעות שני אפוטרופסיו (התובעים 2 ו-3). הנתבעים חבים בפיצוי התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים ופסק דין זה עוסק בקביעת סכום הפיצויים. ביום 5.7.12 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בדבר מינוי דיאטנית מומחית לשם מתן חוות דעת בדבר צרכי התזונה של התובע, באופן שלא יעכב את השלמת הדיון בתיק. חוות הדעת טרם הוגשה, ולפיכך יתייחס פסק דין זה לכל ראשי הנזק, זולת בנושא התזונה שלגביו תינתן בהמשך החלטה משלימה. 2. פרופ' אלי איסקוב, מומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום, מונה כמומחה מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של התובע וצרכיו השיקומיים. חוות דעתו הראשונה של פרופ' איסקוב נערכה ביום 12.11.08, כשנה לאחר התאונה, בעת שהתובע היה מאושפז בבית החולים "רעות". פרופ' איסקוב מצא שהתובע זוכה לטיפול הרפואי, הסיעודי והשיקומי העונה על צרכיו המיידיים וכי המחלקה בה הוא שוהה מתאימה עבורו וצוותה מסוגל לתת מענה איכותי לצרכיו. עוד נקבע כי מצבו של התובע יציב ובלתי הפיך ברובו וכי כל שיפור, אם יהיה, לא יהיה בעל משמעות תפקודית. נקבע, כי צרכיו המיידיים של התובע הם בתחום הטיפול הסיעודי (מניעת פצעי לחץ, שינויי תנוחות, תזונה והיגיינה) וכן טיפולי הצוות הפרה-רפואי והרפואי. עוד נאמר, כי לטיפול השיקומי ערך מוגבל ומטרתו העיקרית היא לשמר את הקיים (שמירת טווחי תנועות ומניעת קונטרקטורות במפרקים). חוות דעת נוספת נערכה כשנתיים לאחר מכן, ביום 2.8.10, על רקע רצונה של המשפחה להעביר את התובע לבית המשפחה ברהט. פרופ' איסקוב תמך ברצונם של בני המשפחה לטפל בתובע בבית. נקבע כי מצבו יציב ובלתי הפיך. הוא לא סובל מסיבוכים רפואיים או מזיהומים זה זמן רב, אין לו פצעי לחץ והוא נראה במצב תזונתי תקין. הטיפול בבית הינו סיעודי באופיו ואינו כרוך בהשגחת רופא או אחות. פרופ' איסקוב סבר, כי בני משפחת התובע, אשר שהו ליד מיטתו חודשים רבים, רכשו את יסודות הטיפול הסיעודי לו הוא זקוק ויוכלו לטפל בו בהצלחה. פרופ' איסקוב קבע את צרכיו השיקומיים של התובע, כדלקמן: (א) מגורים - בבית צמוד קרקע, ללא שיפועים ומכשולים, שבו חדר שינה וחדר רחצה מרווחים, מקום למגורי המטפל וחניה מקורה לרכב שלה שביל גישה נוח מהבית. (ב) עזרה - עזרה והשגחה במשך 24 שעות, לרבות רחצה, הלבשה, הזנה, היגיינה, העברות, שינויי תנוחה (כאשר התובע במיטה - שינוי תנוחה כל שעתיים). (ג) הזנה - תוכנית הזנה יומית דרך PEG. (ד) ציוד - מיטה חשמלית מתכווננת ומזרון המיועד למניעת פצעי לחץ; כסא גלגלים עם גב נוטה לאחור, בתוספת מבנה מותאם לתמיכת הגב והראש; כסא רחצה; מכונת כביסה ומכונת ייבוש; שקיות לאיסוף שתן + PENROSE (60 שקיות בחודש); סופגנים לאיסוף יציאות (90 בחודש). (ה) טיפולים - שינויי תנוחה כל שעתיים במשך 24 שעות ביממה; ריפוי בעיסוק - סדי מנוחה בהתאמה אישית לכפות הידיים; ייעוץ דיאטנית פעמיים בשנה; מעקב וטיפול רופא שיניים במידת הצורך; מעקב וטיפול רופא משפחה. (ו) הסעה - לביקור רופא או מטרה אחרת ברכב מסוג VAN עם מעלון, על מנת להכניסו בכסא גלגלים. ביום 24.11.10 השיב פרופ' איסקוב לשאלות הבהרה שנשלחו לו על ידי ב"כ הנתבעים כי תוחלת חייו הצפויה של התובע היא 26 שנות חיים נוספות. היינו, עד לשנת 2036. 3. ביום 6.12.10 השיב המומחה לשאלות ב"כ התובעים ואישר כי תוחלת החיים הצפויה חושבה באורח סטטיסטי ולא על יסוד נתוניו האישיים של התובע. אשר לאפשרות כי תוחלת חייו של התובע תתקרב לתוחלת החיים של כלל האוכלוסיה אם התובע יקבל טיפול התואם את מצבו וצרכיו, השיב פרופ' איסקוב כי "לא ניתן לאשר הנחה זו בוודאות מלאה". עוד ציין פרופ' איסקוב, בנושא הטיפולים הנדרשים, כי יש צורך בטיפולי ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה פעמיים בשבוע כל טיפול לצורך שימור ומעקב אחר מצבו. ביום 26.7.11, לקראת שחרורו של התובע מבית החולים, אישר פרופ' איסקוב, לבקשת ב"כ התובעים, את נחיצותם של פרטי הציוד הבאים: עמידון; מנוף ביתי מתקפל כולל ערסלים; מכשיר הזנה - קנגרו; ואינסרט - מבנה מותאם לכסא גלגלים הנותן תמיכה לגוף ומונע פצעי לחץ ונפילה. ביום 26.2.12 השיב המומחה לשאלות ב"כ הנתבעים ותיקן בתשובותיו את קביעתו הקודמת בדבר היקף הטיפולים הנדרשים, לנוכח העובדה שמדובר בטיפולים משמרים בלבד. פרופ' איסקוב קבע כי נדרש טיפול פיזיותרפיה וטיפול ריפוי בעיסוק פעם בשבוע כל אחד. עוד הסכים המומחה, כי ניתן לבצע את הטיפולים בביתו של התובע וכי ניתן במהלכם גם להדריך את בני המשפחה והמטפלים. עוד אישר המומחה כי מצבו הנוירולוגי של התובע בעת שחרורו מבית החולים "רעות" ביום 11.9.11 הוגדר כ-MINIMAL CONSCIOUS STATE, היינו מצב הכרה המתאפיין בתגובות מינימליות לגירויי הסביבה. ב"כ הצדדים לא ביקשו לחקור את פרופ' איסקוב על חוות הדעת ועל תשובותיו לשאלות ההבהרה. 4. ב"כ התובעים ביקש כי בית המשפט יאמץ את אמת המידה שננקטה בפסקי הדין ב-ת"א (חיפה) 10622/97 קליידרמן נ' בן ארי (מיום 30.8.07) (כב' השופט י' גריל, סגן נשיאה) (להלן: ענין קליידרמן) ו-ת"א (חיפה) 1152/05 פלונית נ' ברוקס (מיום 6.9.10) (כב' הנשיאה ב' גילאור) (להלן: ענין פלונית) בדבר קביעת סכום פיצוי חד פעמי בגין נזקיו של הנפגע עד תום תוחלת חייו הצפויה, בתוספת זכאות לתשלום עיתי של כל רכיבי הפיצוי, או חלקם, מתום תוחלת החיים הצפויה ולמשך כל חייו של הנפגע. ב"כ התובעים טען כי המומחה קבע את תוחלת חייו של התובע על יסוד נתונים סטטיסטיים בלבד ואין בכך משום "קביעה עובדתית ודאית כלשהי בדבר תוחלת חייו של התובע" (בסעיף 26 לסיכומיו). הנתבעים מתנגדים באורח נחרץ לקביעת הפיצוי באופן משולב כאמור, וטוענים כי במקרה שלפנינו אין לסטות מן הכלל בדבר קביעת פיצוי חד פעמי על יסוד תוחלת חייו הצפויה של התובע כפי שהעריך המומחה. עיון בשני פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ התובע מעלה כי נדונו בהם מקרים יוצאי דופן שבהם, לנוכח נסיבותיהם המיוחדות, התקשה בית המשפט לקבוע ממצא בדבר תוחלת חייו של הנפגע. כך, בענין קליידרמן מונו שני מומחים בתחום השיקום להערכת תוחלת חייו הצפויה של התובע. שני המומחים נחלקו בדעותיהם, בין היתר לנוכח השינויים שאירעו במצבו של התובע מאז התאונה, וכל אחד מהם העריך באופן שונה את תוחלת החיים הצפויה (הפער ביניהם היה של 15-10 שנים). בית המשפט קבע, לאחר שנתן דעתו לחוות הדעת ולתשובות המומחים בחקירותיהם, כי גם בתום המשפט "לא התפזר הערפל סביב שאלת קיצור תוחלת החיים של התובע" (בסעיף י'). לפיכך מצא כי יש לקבוע פיצוי בדרך המשלבת תשלום חד פעמי ופיצוי עיתי. עמדתו של בית המשפט אושרה בערעור (ע"א 8629/07 בן ארי נ' קליידרמן, מיום 25.2.09). בסוגיית קיצור תוחלת החיים אמר בית המשפט העליון: "אומר מיד כי קביעה זו [כי לא ניתן לקבוע ממצא ברור בשאלת תוחלת החיים] מקובלת עלי והיא מתבקשת לאור הזהירות הנדרשת בכגון דא, במיוחד במקום שבו המומחים עצמם מסוייגים ומדברים במונחים של 'ספקולציות', וקיימים פערים משמעותיים בהערכותיהם. טענות הצדדים לפנינו בהקשר זה לא שיכנעונו כי יש לסטות מן הבחירה של בית-המשפט שלא לקבוע מסמרות בענין קיצור תוחלת החיים. אדרבא, מטענות הצדדים עולה הקושי לגזור מסקנות מבוססות מהתשתית שהובאה. בית-המשפט קמא בחר אפוא בפתרון מאוזן שנועד למנוע קיפוח של מי מהצדדים, לאמור: לפצל את מנגנון התשלום באופן שייקבע תשלום חד-פעמי עד לגיל 45, ולאחר מכן תשלום עיתי כל זמן שהמשיב בחיים (תשלום אחת לשנה - מראש). בבחירה זו המצויה בגדרי שיקול הדעת של הערכאה המבררת לא ראיתי עילה מספקת להתערב. יוער בהקשר זה כי ההכרעה בנושא קיצור תוחלת החיים היא תמיד פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות של המקרה ושל התשתית הראייתית שהובאה בתיק הנדון; אין ללמוד בעניין זה גזירה שווה מממצאים שנקבעו לגבי חולים אחרים בתיקים אחרים" (בפסקה 2, מפי המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין). גם בענין פלונית עסק בית המשפט בהרחבה בשאלת תוחלת החיים. המומחית שמינה בתחום השיקום לא התייחסה בחוות דעתה לשאלת קיצור תוחלת החיים ועשתה כן לראשונה בעת חקירתה הנגדית. בתחילת עדותה העריכה המומחית את טווח תוחלת החיים על בסיס ההנחה שלתובעת יכולת תנועה מסויימת ושהיא אוכלת באופן עצמאי, כפי שהיה בעת שנבדקה על ידה. לאחר שנמסרו לה נתונים מעודכנים בעניינים אלה, המעידים על שינויים מהותיים שחלו באורח חייה של התובעת מאז נבדקה, שינתה את הערכתה. כמו כן, הוצגה למומחית ספרות מקצועית העוסקת בנושא. בית המשפט קבע, כי קיצור תוחלת החיים בעניינה של התובעת נע בין 9 ל-17 שנים. לפיכך, "נוכח הקושי בקביעת תוחלת חיי התובעת בשל הטווח הרחב עליו היא נפרשת על פי הספרות הרפואית העדכנית, ולהשפעתה המהותית באשר לשיעור הפיצוי שעשויה לגרום קביעת תוחלת חיים ביחס לכל אחד מהצדדים - זהו המקרה לחלק את הפיצוי לשניים" (בפסקה 19). שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 7986/10 כהן נ' ברוקס) והגיעו (בשלב קדם הערעור) לפשרה שניתן לה תוקף של פסק דין ביום 18.5.10, לפיה יתוסף לפיצוי סך של 250,000₪ (ולפיצוי העיתי סך של 3,000₪ בחודש). זאת, על יסוד הצעת בית המשפט, בנושא אליו נשוב בהמשך, לפיה לא היה מקום לסטות מן ההלכה שנקבעה בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000) (להלן: הלכת אקסלרד) ולפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' בסכום של 12,000₪ בחודש בלבד. 5. ענייננו שונה בנסיבותיו לחלוטין מעניינם של התובעים בענין קליידרמן ובענין פלונית. המומחה שמונה, פרופ' איסקוב, התבקש להעריך את תוחלת חייו הצפויה של התובע, ועשה כן. המומחה העמיד את תוחלת החיים על 26 שנים מיום חוות הדעת. היינו, עד הגיע התובע לגיל 49. לא היתה כל מחלוקת בין מומחים בענין זה; לא ננקב טווח שנים אלא ניתן נתון אחד; מצבו של התובע - מצב של תגובה מינימלית - יציב כבר מספר שנים (המצב התייצב זמן קצר לאחר התאונה) ומדובר במצב שאיננו הפיך ואיננו צפוי להשתנות; והצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה - לא בנושא תוחלת החיים ולא בעניינים אחרים. ב"כ התובעים לא הצביע על קושי בהערכת תוחלת החיים בנסיבותיו של התובע או על נתון מיוחד שלא הובא בחשבון על ידי המומחה ואשר יש בו כדי להעמיד את קביעתו של המומחה בספק. כל שנטען הוא שמדובר בהערכה סטטיסטית ולא ב"עובדה ודאית". ואולם, כך הם פני הדברים כל אימת שנדרשים לקבוע תוחלת חייו של אדם, בריא או נכה. כפי שנקבע ב-ע"א 10842/02 ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' סייג (מיום 20.9.06), "סוגיה זו [סוגיית קיצור תוחלת החיים] - קשה היא. קשה היא במישור העקרוני, וקשה היא גם במישור היישומי. תחושה של אי-נוחות מלווה את העיסוק במועד פטירתו הצפוי של אדם, אי-נוחות בשל מהות העניין וגם בשל היומרה-לכאורה הטמונה בכך. את מועד פטירתו של אדם - אדם בריא ואדם שנפגע בגופו - איש אינו יכול לחזות. אכן, 'כל המצוי בנושא זה של קביעת קיצור תוחלת חיים, יודע עד כמה קיים קושי לקבוע זאת, ועד כמה חלוקות הדעות בנושא זה בין המומחים השונים' (ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון, פ"ד נא(1) 529, 534). יחד עם זאת, כפי שהדבר נעשה לא אחת בדיני הפיצויים, העוסקים תכופות בעתיד וממילא - בתחזיות והשערות, גם בהקשר זה עשוי בית המשפט לקבוע ממצא, ובלבד שהובאו בפניו חוות-דעת מתאימות. אלה - חוות-הדעת - עשויות להתבסס גם על נתונים סטטיסטיים באשר להשפעתה של פגיעה או מחלה מסוימת על תוחלת החיים - ובל נשכח כי תוחלת החיים של אדם בריא נקבעת אף היא על-בסיס נתונים סטטיסטיים (ראו גם ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן, תק-על 2006(1) 1908; ע"א 9656/03 עזבון מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר, תק-על 2005(2) 125; ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 509-510; ע"א 6935/99 קרנית נ' עטא אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599). למותר לציין - הממצא הנקבע בכגון דא על-ידי בית המשפט נועד כדי לשמש בסיס לחישוב, הא ותו לא" (בפסקה 5, מפי כב' השופט ריבלין (כתוארו אז)). כידוע, אחד הקשיים המרכזיים בפסיקת פיצויים בגין נזקי גוף "עניינו בצורך לבסס את השומה על התרחשויות עתידיות אשר ממהותן לוטות הן במעטה של חוסר וודאות (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 773, 779 (1982) (להלן: עניין ברדה); ע"א 2495/95 בן לולו נ' אליאס, פ"ד נא(1) 577, 595 (1997) (להלן: עניין בן לולו)). כך למשל, השאלה כמה שנים יחיה הניזוק הינה בגדר נעלם שיש קושי רב להעריכו, ופעמים רבות חלוקים המומחים בשאלה זו תוך מתן הערכות רחוקות אחת מהשניה. נעלמים נוספים במקרים מסוימים הם כושר השתכרותו של הניזוק; האם יעשה הטיפול בביתו של הניזוק או שמא יועבר לטיפול במוסד בשלב כלשהו; מצבו הרפואי המדויק; ועוד. כאשר פוסקים פיצוי בתשלום חד פעמי על השופט להשתמש בהערכות וסטטיסטיקות למילוי נעלמים אלו, והן יהוו את הבסיס לחישוביו. הסכום שנפסק אינו ניתן לשינוי גם אם מתברר שההערכות עליהן הוא התבסס היו שגויות" (רע"א 6680/08 מדינת ישראל נ' סעיד, מיום 6.2.12, מפי כב' השופטת ארבל). דרך אפשרית להתמודד עם חוסר הוודאות, במקרים המתאימים לכך, היא באמצעות פסיקת תשלומים עיתיים אשר גובהם משתנה על פי הנסיבות. ב"כ התובע לא ביקש כי ייקבעו בעניינו של מרשו תשלומים עיתיים, אלא, כאמור, פיצוי משולב - חד פעמי עד תום תוחלת חייו הצפויה בתוספת תשלום עיתי אם יאריך ימים מעבר לכך. פתרון חריג ויוצא דופן זה, אשר אומץ במקרים ספורים בהם היה קושי להעריך את תוחלת חייו של הנפגע, אינו מתאים לענייננו, שבו, כאמור, לא היה קושי מיוחד להעריך את תוחלת חייו של התובע. כמו כן, צרכיו ברורים ומוגדרים ולא צפוי לחול בהם שינוי. אכן, יתכן כי התובע יאריך ימים מעבר לתוחלת החיים הצפויה, אך בהחלט תיתכן גם תוצאה הפוכה, כפי שיכול לקרות וקורה גם בעניינם של אדם בריא או נכה שלנכותו אין השפעה על תוחלת חייו. זו דרכו של עולם וזו מערכת הסיכונים ההדדיים שנוטלים על עצמם התובע והנתבע בדרך כלל. ענייננו אינו מתאפיין בנסיבות שיש בהן כדי להוציאו מן הכלל ולהעניק לתובע "רשת בטחון" גם לשנים שלאחר תוחלת חייו הצפויה, מבלי להעניק הגנה דומה גם לנתבעים אם תוחלת חייו תהיה קצרה יותר מן הצפוי. לפיכך, סכום הפיצויים ייקבע להלן בתשלום חד פעמי ויחושב על פי תוחלת החיים שקבע המומחה, היינו עד שנת 2036, עת יגיע התובע לגיל 49. 6. נזק לא ממוני - התובע זכאי לסכום המקסימלי, ללא ניכוי גיל, בסך 190,078₪. 7. הפסדי שכר - אין מחלוקת כי כתוצאה מהתאונה איבד התובע באופן מוחלט את כושרו לעבוד. המחלוקת בין הצדדים התייחסה לשאלת בסיס השכר שלפיו יחושבו הפסדי השכר. ב"כ התובעים טען כי במועד התאונה היה התובע כבן 20, בהליכי גיוס לצה"ל ועבד בעבודות מזדמנות עד לגיוסו. לטענתו, יש לערוך את החישוב לעבר ולעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, כפי שנהוג בעניינו של קטין שנפגע בטרם השתלב בשוק העבודה. ב"כ הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי מדובר במי שלא סיים 12 שנות לימוד. שכרו המדווח האחרון של התובע, כעולה מדוח תקופות דיווח והכנסות התובע לביטוח הלאומי (להלן: דוח רציפות הביטוח) (נספח יג למוצגי הנתבעים), הוא מחודש מרס 2007, היינו, שבעה חודשים לפני התאונה, בסך 3,400₪ ברוטו. בחודש מאי 2007 הגיש התובע לביטוח הלאומי תביעה לקבלת הבטחת הכנסה וציין במסגרתה כי הוא מצוי במעצר בית. מדובר, אפוא, באדם שהיה מובטל, מעורב בפלילים, ללא מטרה וללא כיוון. לסיכום נטען, כי יש לפצות את התובע בגין הפסדי השכר בעבר לפי בסיס שכר של 3,000₪ ובגין הפסדי השכר בעתיד לפי בסיס שכר של 3,500₪ בחודש. עוד נטען, ביחס להפסדי השכר בעבר, כי בגין תקופות האשפוז בבתי החולים בלינסון ו"רעות", מיום התאונה ועד 11.9.11, יש לפסוק פיצוי בשיעור של 30% בלבד. זאת, על פי ההלכה הפסוקה, לפיה בתקופת אשפוז או שהייה במוסד, בשל כך שצרכיו של הנפגע מסופקים במלואם, יש להפחית 70% מן הפיצוי בגין הפסדי השכר (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 788, מול האות ד (1982)). 8. קביעת בסיס השכר מחייבת הידרשות לקורותיו של התובע לפני התאונה. במועד התאונה היה התובע כמעט בן 21 (בן 20 ותשעה חודשים), נשוי ואשתו היתה בהריון. אחיו של התובע, קאיד ופריד (שהוא גם אפוטרופסו), העידו כי התובע סיים 12 שנות לימוד בבית ספר תיכון והמתין להסדרת גיוסו לצה"ל. מרבית אחיו של התובע שירתו בצה"ל וגם התובע ביקש להתגייס כמותם. מאחר שלתובע היו "מספר בעיות" (סעיף 10 לתצהירו של פריד) או "חשדות למספר עבירות" (סעיף 11 לתצהירו של קאיד) הוא לא קיבל צו גיוס והיה צורך להסדיר ענין זה באופן מיוחד. עד לגיוסו, כך נטען, עבד התובע בעבודות מזדמנות. אחיו של התובע ניסו להמעיט בחומרת החשדות בפלילים ("היתה בעיה עם אופנים" כדברי קאיד, בעמ' 48, שורה 1). לדברי קאיד, מעצר הבית היה "חודשים רבים לפני התאונה" (בעמ' 51, שורה 22), והתובע היה עצור בביתו פרק זמן של יותר מששה ודשים (בעמ' 52, שורה 2). ואולם, בתביעה להבטחת הכנסה שהגיש התובע ביום 15.5.07 (נספח יב למוצגי הנתבעים) ציין התובע כי הוא מצוי במעצר בית מלא מחודש מרס 2007, ולכן קיימת אפשרות שהיה במעצר בית גם במועד התאונה. כמו כן, קשה להניח שמעצר הבית הוטל לנוכח חשדות בדבר "בעיה עם אופניים", וככל הנראה מדובר היה בחשדות לביצוע עבירות חמורות יותר שהקימו עילה להורות על חלופת מעצר של מעצר בית מלא. עמימות ראייתית שוררת גם בשאלת השכלתו של התובע. אחיו העידו כי הוא סיים 12 שנות לימוד, אך לא הגישו כל ראיה בענין זה - לא הוצגה אף לא תעודה אחת. זאת ועוד. בעוד שקאיד העיד שהתובע למד בבית ספר "רעות" בבאר שבע, הפועל בחסות משרד הבטחון ומכשיר נערים בני מיעוטים לגיוס (בעמ' 48, שורות 20-19), פריד העיד שהתובע למד בתיכון ברהט (בעמ' 17, שורות 3-2, במסגרת חקירתו בדיון בבקשה לתשלום תכוף). סתירה זו לא יושבה. בנסיבות אלה, בהעדר כל ראיה אובייקטיבית לכך שהתובע למד בבית ספר תיכון, אני מתקשה לקבל את טענת התובעים כי הוא סיים 12 שנות לימוד. אשר למעשיו של התובע לפני התאונה מדוח רציפות הביטוח עולה, כי בפרק הזמן של שנתיים ומעלה, מחודש אוגוסט 2005 ועד מועד התאונה (19.10.07), עבד התובע 13 חודשים בלבד, בחמישה מקומות עבודה שונים, והשתכר סכום ממוצע של כ-3,000₪ בחודש. עוד יש לציין, כי לא הובאה כל ראיה אודות פניה של התובע ללשכת הגיוס כדי להסדיר את גיוסו. בנסיבות אלה איני רואה מקום לקבל את טענת התובע כי יש להעמיד את בסיס השכר על השכר הממוצע במשק. שכרו של התובע עובר לתאונה נפל בהרבה מן השכר הממוצע, וכפי שהוסבר לעיל לא הובאו נתונים להוכחת הטענה כי התובע היה בעל כושר להשתכר שכר בגובה השכר הממוצע: השכלתו של התובע לא הוכחה; הוא הסתבך בפלילים לפני התאונה והיה נתון במעצר בית מלא; הוא עבד פרקי זמן קצרים ביותר בעבודות שונות והשתכר סכומים נמוכים, ואף פנה עובר לתאונה לביטוח הלאומי בתביעה להבטחת הכנסה. ואולם, מנגד, אין גם לקבל את טענת הנתבעים כי התובע היה משתכר סכומים נמוכים כל שנות עבודתו. יש להניח, לצורך ענייננו, כי התובע היה משפר את שכרו עם השנים ומשתכר סכומים גבוהים יותר מאלה שהשתכר לפני התאונה. במצב דברים זה אני מחליטה להעמיד את בסיס ההשתכרות של התובע לעבר על הסכום של 3,500₪ (אין חבות במס); ולעתיד, לאחר ניכוי מס, על הסכום של 6,500₪. הפסד ההשתכרות לעבר יחושב ביחס לשתי תקופות: ממועד התאונה (19.10.07) ועד לשחרורו של התובע לביתו (11.9.11), בשיעור של 30% מן הפיצוי המלא לפי 100% אובדן כושר השתכרות; ומיום 11.9.11 ועד היום, בשיעור מלא, הכל לפי בסיס שכר של 3,500₪ בחודש. לשני הסכומים תיתוסף ריבית מאמצע התקופה. סכום הפיצויים לעבר לתקופה הראשונה, עומד על סך של 50,882₪ (כולל ריבית); הפיצוי לתקופה השניה הוא 42,734₪ (כולל ריבית); הפיצוי בגין הפסדי השכר לעתיד, עד תום תוחלת חייו של התובע (בגיל 49) הוא בסכום של 1,307,750₪. שני הצדדים הסכימו כי התובע זכאי גם לפיצוי בשיעור של 30% בגין הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות", מגיל 49 ועד 67. חישוב סכום הפיצויים, בהיוון כפול, מביא לסכום של 159,952₪. כן זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד פנסיה ב"שנים האבודות" מגיל 67 עד תום תוחלת חייו אלמלא התאונה (בגיל 77.5), בהיוון כפול, בשיעור של 21% (70% * 30%), ובניכוי הפרשת העובד מסכום ההפסד, בסכום של 23,000₪. 9. עזרת הזולת - כמובא לעיל, התובע היה מאושפז תקופה של כשלושה חודשים בבית החולים בלינסון, ולאחר מכן במשך קרוב לארבע שנים בבית החולים "רעות". התובעים טוענים כי סעדו אותו בתקופה זו במסירות ושהו ליד מיטתו ימים ולילות. ב"כ התובעים טען כי בגין תקופת האשפוז זכאי התובע לפיצוי בסכום של 5,000₪ לחודש. לאחר מכן, בגין תקופת הסתגלות של חמישה חודשים שבהם נעזרה המשפחה לשם העסקת המטפלים בחברת כוח אדם, בעלות הגבוהה מזו שבהעסקה ישירה של המטפלים, בסכום של 29,455₪ לחודש בתוספת מע"מ ועלות נסיעה בתחבורה ציבורית. מתום תקופת ההסתגלות, כך נטען, יש לפסוק - לעבר ולעתיד - בגין העסקתם הישירה של שלושה מטפלים המטפלים בתובע ודואגים לכל צרכיו סכום של 18,339₪ לחודש. ב"כ הנתבעים טענו, כי מדובר בפיצוי מוגזם ביותר שאינו נתמך בחומר הראיות. אשר לתקופת האשפוז, בית החולים בלינסון ולאחר מכן המוסד השיקומי "רעות" בהם שהה התובע דאגו לכל צרכיו הרפואיים והסיעודיים ובני המשפחה לא נדרשו לטפל בתובע כלל. בשלב החקירה הנגדית התברר, כי האפוטרופוס פריד, אשר טען בתצהירו כי שהה ליד מיטת התובע יום יום וסיפק את כל צרכיו חזר לעבוד כחודש וחצי לאחר התאונה ועבד מידי יום במשמרת לילה עד שנפצע בתאונת דרכים בשנת 2010, ומאז הוא מצוי באי כושר זמני. פריד השתכר כל אותה תקופה כ-6,000-5,500₪ לחודש (בעמ' 65, שורות 14-1). לפיכך, אין לפסוק לתובע כל פיצוי בגין עזרת הזולת בעת אשפוזו. אשר לתקופה שראשיתה בשחרור התובע לביתו ביום 11.9.11, טענו ב"כ הנתבעים כי טענות התובעים לא הוכחו. כך, מטפליו של התובע או מי מהם לא הובאו לעדות; תלושי השכר שצורפו לתצהירו של האח קאיד הופקו לקראת המשפט; חברת כוח האדם טופ סנרייז בע"מ, אשר העסיקה את המטפלים בתקופה הראשונה, היא לקוחה של קאיד, שלו משרד להנהלת חשבונות וייעוץ מס, והוא זה שהפיק למעשה את תלושי השכר עבור המטפלים. נטען כי מדובר בתלושים פיקטיביים המתייחסים למטפלים גברים, בעוד שהתובעים טענו כי על פי מנהגיהם העסיקו רק מטפלות. בכל הנוגע לתקופת ההסתגלות נטען, כי משפחת התובע הכינה את התשתית לקליטתו בבית מבחינת הדיור, הציוד והמטפלים ורק לאחר שכל אלה סודרו והושלמו התבצע המעבר מבית החולים "רעות". לפיכך, אין כל הצדקה לפסוק פיצוי מוגדל בגין תקופת הסתגלות כביכול. אשר לעלות הסיעוד לו נדרש התובע בביתו, יש לפסוק פיצוי לעבר בסכום של 4,000₪ בחודש ופיצוי לעתיד, עבור העסקת עובד זר או עובד המגזר הבדואי, בעלות של כ-6,000₪ בחודש. עוד נטען, כי בדומה לטיפול הניתן לאימו של התובע, שגם היא נכה בשיעור של 100%, המטופלת באופן בלעדי על ידי בנותיה וכלותיה, יש להניח כי גם התובע יטופל על ידי בני משפחתו ולא על ידי מטפלים מן החוץ. 10. כמובא לעיל, התובע הוחזר לבית המשפחה בחלוף קרוב לארבע שנים מאז אירעה התאונה. מן הראיות עולה כי בני המשפחה ביקרו אותו בתקופת אשפוזו בתדירות גבוהה ושהו במחיצתו פרקי זמן ממושכים. כך העידו קאיד ופריד וכך התרשם גם פרופ' איסקוב אשר ציין בחוות דעתו השניה, מיום 2.8.10, כי הוא תומך בעמדת בני המשפחה אשר ביקשו להעביר את התובע לבית המשפחה, וכי אלה שהו ליד התובע במשך חודשים ארוכים וטיפלו בו בהשגחה ובהדרכה של הצוות הרפואי, ולכן רכשו את יסודות הטיפול הסיעודי ויוכלו לעמוד במשימה בהצלחה. עוד יש לציין את המאמץ והעלויות הגבוהות הכרוכות בצורך לנסוע לעיתים קרובות מהיישוב רהט שם מתגוררים כל בני המשפחה למרכז הארץ, לכתחילה לבית החולים בלינסון ולאחר מכן למוסד "רעות", ובחזרה בתום הביקור. ההלכה הפסוקה היא, כי "כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע 'מאמץ יוצא דופן וחריג' מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה (ע"א 121/85 ליאור נ' פרי (לא פורסם), פסקה 9; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה פ"ד לו(3) 762, 791-792)" (ע"א 1164/02 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לידור, מיום 4.8.05, בפסקה 11, מפי כב' השופט גרוניס (כתוארו אז)). בענייננו, זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת צד ג' בתקופת אשפוזו בסכום כולל של 175,000₪ נכון להיום, אשר מבטא את טיפולם המסור של בני המשפחה בו וההוצאות הכרוכות בכך. אשר לפיצוי מעת שהתובע הוחזר לביתו, לעבר ולעתיד. אמת המידה לעלות הטיפול בנכה קשה במצבו של התובע נקבעה בהלכת אקסלרד, אשר עסקה בנכה קשה אשר נדרש לסיעוד מלא ולטיפול והשגחה בכל שעות היממה, כמו בענייננו. לאחר שניתנה, חזר בית המשפט העליון ואישר את הלכת אקסלרד פעמים רבות. כך, למשל, ב-ע"א 1617/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סעדה (מיום 28.5.08) נקבע, כי "ההלכה המנחה לעניין כימות סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה ניתנה בעניין אקסלרד. באותו מקרה נקבעו קריטריונים מנחים בשאלת הפיצוי המגיע לנכים קשים, אשר סובלים מנכות רב-מערכתית, כגון קוודרופלגיה, וזקוקים לסיעוד, עזרה והשגחה במשך כל שעות היממה. בית המשפט אמד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 12,000₪ בחודש, למועד מתן פסק הדין דשם, באומרו כי סכום זה נועד לכסות את ההוצאות הכרוכות בהעסקת עובד זר שיספק את כל צרכי הסיעוד, הן עזרה בפעולות היומיומיות והן עזרה בעבודות הבית. כמו כן, נאמר שם כי סכום זה נועד לכסות הוצאות נוספות, כגון צרכי המחיה של אותו עובד שיתגורר בבית הנפגע, ושכרו של עובד מחליף, שיסעד את הניזוק בימים בהם נעדר העובד הזר מעבודתו. עוד נאמר, כי סכום הפיצוי שנקבע אף נותן ביטוי לסיכון כי תהיינה תקופות בהן לא יימצא עובד זר ולסיכון כי עלות ההעסקה תגדל. יחד עם זאת הובהר, כי נקודת המוצא לחישוב גובה הפיצוי היא אינדיבידואלית, בהתאם לצרכיו של הנפגע המסוים" (בפסקה 9, מפי כב' השופט גרוניס). בית המשפט שם קבע כי לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מן הסכום שנקבע בהלכת אקסלרד והפחית את הפיצוי לסכום של 13,500₪. גם ב-ע"א 8536/06 כוכבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 13.7.09) הפחית בית המשפט את סכום הפיצוי בגין עזרת הזולת והעמיד אותו על סך של 13,500₪, תוך שקבע: "חשוב להבהיר כי הפיצוי שנקבע בעניין אקסלרד נועד לשקף את הצרכים הטיפוסיים של נכים קשים הסובלים מנכות כגון קוודרופלגיה, הזקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היום. ברי כי בכל מקרה ומקרה ייתכנו מאפיינים ספציפיים באופי העזרה, אולם כל עוד המסגרת הכללית של העזרה מתאימה להנחות של עניין אקסלרד, הנטייה תהיה שלא לסטות מהסכום שנקבע שם, לכאן או לכאן. כך, בענייננו, העלו הצדדים היבטים ספציפיים כאלה ואחרים של העזרה לנפגע - עזרה הדרושה בכל שעות היממה - ובית המשפט עמד על הצורך לסייע לנפגע בביצוע שינויי תנוחה במיטתו, אולם לא מדובר בשינויים המצדיקים סטייה מהלכת אקסלרד (ראו גם, לאחרונה, ע"א 8629/07 בן ארי נ' קליידרמן (לא פורסם, 25.2.2009))" (מפי כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין) (וראו גם: ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן, מיום 6.2.06, בפסקה 7; ע"א 1457/07 עירית הרצליה נ' כץ, מיום 14.1.09, בפסקה 25; ע"א 7986/10 שהוזכר לעיל, שם הועלה סכום הפיצוי בגין סיעוד, בהסכמה, לסכום שנקבע בהלכת אקסלרד). ב"כ התובעים הפנה לפסק הדין ב-ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צ'יבוטארו (מיום 25.11.09), שם נקבעה תוספת פיצוי בגין העסקה חלקית של עובד ישראלי. ואולם, באותו ענין דובר במי שמצבו נדיר: עולמו הפנימי "צלול ועשיר" בלשונו של בית המשפט, אך הוא כלוא בתוך גופו המשותק. המשיב מתקשר עם העולם באמצעות מצמוץ ולכן מרכיב העזרה בעולמו הוא "קריטי" (וראו גם: ע"א 10842/02 שהוזכר לעיל, בפסקה 7). לא כך הם פני הדברים בענייננו. התובע מצוי לצערנו במצב הכרתי אחר לגמרי. הוא מגיב לגירויי הסביבה באופן מינימלי ומרכיב התקשורת עם העולם החיצון בהווייתו הוא קטן. כך הם פני הדברים כבר זמן רב, ללא שיפור, חרף נסיונות בני המשפחה לחולל שינוי ברמת ההכרה של התובע באמצעות דיבור, הקראה, צפיה בטלביזיה ואמצעי גריה נוספים. במצב דברים זה, כאשר, כפי שקבע המומחה, חלק הארי בסיוע הנדרש לתובע הוא בביצוע פעולות סיעוד פיסיות (כגון: הזנה, הלבשה, רחצה, שמירה על היגיינה, העברות ושינויי תנוחה), יש לשום את גובה הפיצוי על פי אמת המידה שנקבעה בהלכת אקסלרד, המושתתת על עלות העסקתו של עובד זר. התובע מתגורר בבית משפחתו, ובני המשפחה, ובמיוחד אימו הנכה בשיעור 100% ומטפלותיה, בנות המשפחה, מצויים בסביבתו כל שעות היממה. במצב דברים זה, צרכיו החברתיים של התובע, ככל שאלה קיימים, מסופקים לו באמצעות בני משפחתו ולא נדרשת העסקת מטפל הדובר ערבית לשם כך. כמו כן, לא נדרשת העסקתם של שניים או שלושה מטפלים, כפי שנטען, אלא די במטפל עיקרי אחד, בתוספת מחליף בזמני חופשות או מחלה, שבכוחו למלא את כל צרכיו הסיעודיים של התובע כפי שקבע המומחה, על פי אמת המידה שנקבעה בעניין אקסלרד. אציין, כי גם בעניין כוכבי שהוזכר לעיל היה צורך בביצוע שינויי תנוחה במיטה כמו בענייננו ובנפגע שנדרש לעזרה בכל שעות היממה, ובית המשפט לא ראה לנכון לסטות מהלכת אקסלרד בקביעת הפיצוי בגין עזרת הזולת. כפי שהוזכר, ב"כ התובעים עתר לתשלום פיצוי גבוה במיוחד בתקופת ההסתגלות שנמשכה לפי הטענה חמישה חודשים, שבה הועסקו המטפלים באמצעות חברת כוח אדם ולא בהעסקה ישירה. מבלי להיכנס למחלוקת בשאלת האותנטיות של תלושי השכר שהופקו במשרדו של קאיד לחברת טופ סנרייז בע"מ, אשר העסיקה לכאורה את המטפלים, אני סבורה כי לא הוכח בענייננו הצורך בתקופת הסתגלות לשם מעבר להעסקת המטפלים בתובע בהעסקה ישירה. כפי שטענו ב"כ הנתבעים, ובצדק, התובע לא הועבר לביתו במפתיע, אלא לאחר שהות ארוכה במוסד שיקומי, ורק לאחר שבשלו כל התנאים לכך ותמו כל ההכנות, לרבות התאמת הדיור ורכישת הציוד הנדרש. יש להניח שנעשתה היערכות זהה גם בנושא העסקת המטפלים והכשרתם, ובכל מקרה כך היה על בני המשפחה לנהוג, גם במסגרת חובתם לצמצום הנזק. סיכומה של נקודה זו. התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת בגובה הסכום שנקבע בהלכת אקסלרד, בערכו דהיום בסך 15,500₪, מיום שחרורו לביתו ועד היום, בסך 186,000₪, ומהיום ועד תום תוחלת חייו, בסך 3,179,423₪. 11. התאמת דיור - התובע מתגורר עם אימו ביחידת דיור שהותאמה על ידי המשפחה במיוחד לצרכיהם. פריד העיד, כי עלות שיפוצה של יחידת הדיור בה מתגורר התובע היתה בסך 178,580₪ (סעיף 58 לתצהירו) וצירף אסופת קבלות וחשבוניות שונות. כמו כן הוגשה מטעם התובעים חוות דעת מומחה מיום 19.8.10 של המהנדס והשמאי דן ברלינר, לפיה עלות בנייתה של יחידה נפרדת היא בסך של 480,000₪ ועלות התאמתה של הדירה הקיימת היא בסך של 190,000₪. מתוך הסכום האחרון, סך של 120,000₪ מתייחס לבניית מעלון אנכי מהחצר אל הדירה, ואילו השינויים וההתאמות בתוך הדירה הוערכו בסכום של 30,000₪ בלבד. סכום נוסף של 40,000₪ נקבע בגין התקנת מעלון משופע מהרחוב לחצר. הנתבעים הגישו את חוות דעתו של המהנדס יגאל ברגמן אשר ביקר בביתו של התובע ביום 17.1.12. על פי חוות הדעת מדובר בדירה בשטח 86.71 מ"ר, שהתובע משתמש באגפה המזרחי (האם משתמשת באגף המערבי). אגף זה כולל חדר שינה, חדר רחצה גדול וחדר ציוד. עלות עבודות הבניה על פי הנתונים שמסרו למומחה אחיו של התובע, היא בסך 113,598₪, כאשר עבודות אלה מתייחסות לבנייתה של דירה חדשה, למעט המעטפת החיצונית, ולא רק לשינויים או להתאמות שעלותם כ-25% מסכום זה כפי שקבע המומחה ברלינר. מאחר שלמהנדס ברגמן לא היו נתונים אודות מצבה המקורי של הדירה, לא יכול היה לקבוע אם היתה הצדקה לעבודות "המסיביות", כלשונו, שבוצעו בדירה או שניתן היה להסתפק בשינויים שעלותם כפי שקבע המומחה ברלינר, בסך 30,000₪. ב"כ התובעים עתר לתשלום שני הסכומים שקבע המומחה מטעמו, האחד לעבר והשני לעתיד, ואילו ב"כ הנתבעים טענו כי השינויים החיצוניים נדרשו ממילא להתאמת הדיור לצרכי האם הנכה וכי בכל מקרה המעלון האנכי האמור בחוות הדעת לא הותקן, ולכן יש לפסוק סכום של 30,000₪ בלבד בגין השינויים הפנימיים. על פי הראיות שלפני נראה, כי משפחת התובע ביצעה עבודות התאמה ושיפוץ מעבר לאלה שנדרשו כדי להתאים את בית המשפחה למגורי התובע, כך ששופרו גם תנאי המגורים של האם הנכה, החולקת עם התובע את יחידת הדיור המשופצת ומתגוררת בה עימו. אך מובן כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עבודות אלה, אלא אך ורק עבור התאמת הדיור לצרכיו. כמו כן, אין חולק גם, כי המעלון האנכי, שעלותו מהווה נתח נכבד מעלות התאמת הדיור על פי חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, לא הותקן. בנסיבות אלה, אני רואה להעמיד את הפיצוי בגין התאמת הדיור על הסכום של 80,000₪, נכן להיום. יחידת הדיור שנבנתה מתאימה לצרכי התובע לכל תוחלת חייו ואין כל צורך בקביעת פיצוי נוסף לעתיד, כפי שהתבקש. 12. ציוד - ב"כ התובעים עתר לתשלום פיצוי כמפורט להלן: מיטה סיעודית חשמלית בעלות של 15,625₪, להחלפה כל שמונה שנים; מזרון למניעת פצעי לחץ בעלות של 9,257₪, להחלפה כל שלוש שנים; כסא גלגלים ידני בעלות של 28,652₪, להחלפה כל חמש שנים; כסא רחצה בעלות של 10,312₪, להחלפה כל חמש שנים; עמידון בעלות של 16,000₪, להחלפה כל עשר שנים; מנוף ביתי כולל ערסלים בעלות של 20,300₪, להחלפה כל שבע שנים; מכשיר הזנה קנגרו, בעלות של 2,600₪, להחלפה כל שלוש שנים. בסך הכל ציוד בעלות כוללת, כולל החלפות, של 386,690₪. ב"כ התובעים הטעים כי כל הציוד האמור אושר על ידי פרופ' איסקוב בחוות דעתו ובתשובתו לשאלות הבהרה ונרכש בפועל עבור התובע. לגבי ציוד מתכלה נטען כי התובע נדרש לחיתולים, צנתרים, שקיות הזנה, שקיות שתן ופנרוז, בעלות חודשית של 2,134₪, ובעלות כוללת של 461,923₪. על פי חוות הדעת של הרוקח אלי טלר והמרפאה בעיסוק אילה שיפמן. כל אלה אינם כלולים בסל הבריאות ולא ניתן לרכשם בקופת חולים, אף לא בתמורה להשתתפות עצמית מסויימת. כך העיד אילן טיבי, הממונה על סל השירותים במחוז הדרום, והדבר נאמר במפורש במכתב שערך ביום 31.10.10 לגבי היקף סל השירותים הרפואיים והסיעודיים הניתן לתובע. ב"כ הנתבעים עתרו לקביעת גובה הפיצוי בגין ציוד על פי הנתונים שבחוות הדעת של גדעון הס, אשר נקב בסכומים נמוכים בהרבה. בכל הנוגע למיטה בהפעלה חשמלית הוצעו שלוש חלופות בסכומים של כ-5,500₪ בתוספת מע"מ, להחלפה כל עשר שנים; מזרון למניעת פצעי לחץ בעלות של 2,500₪, להחלפה כל חמש שנים. בענין זה יצויין, כי גם אילה שיפמן המליצה על החלפת המזרון כל חמש שנים, כמקובל; כסא גלגלים בעלות של 13,000₪, להחלפה כל חמש שנים; כסא רחצה בעלות של 6,500₪, להחלפה כל חמש שנים; עמידון בעלות של 15,000₪, כולל החלפה; מנוף להעברות בעלות של 10,000₪, כולל החלפה, ומכשיר הזנה קנגרו בעלות של 2,600₪, להחלפה כל חמש שנים. עלות הציוד הכוללת אליבא דב"כ הנתבעים היא בסך 126,500₪. אשר לציוד המתכלה נטען, כי יש לקבוע פיצוי עבור טיטולים, בסכום של 66,000₪; כפפות חד פעמיות, בסכום של 7,800₪; מגבונים, בסכום של 2,000₪; ערכת צנתור, בסכום של 55,000₪; שקיות הזנה, בסכום של 15,000₪, ובסך הכל סכום של 143,800₪ עבור ציוד מתכלה. בכל הנוגע לציוד הקבוע והמתכלה, אני רואה לקבוע סכומים גלובליים, כפי שיפורט להלן. בקביעת סכומי הפיצוי הדרכתי את עצמי בחוות הדעת שהגישו הצדדים; בסכומים שהוצאו בפועל לרכישת הציוד הראשוני עבור התובע כמפורט בחשבוניות של חברת ר' שעל (החשבוניות צורפו כנספח ז' לתצהירו של פריד. הציוד סופק במלואו, אך תמורתו טרם שולמה); ובסכומים שנקבעו על ידי בתי המשפט במקרים דומים בשינויים המחוייבים (למשל, בעניין פלונית; ע"א 10842/02 שהוזכר לעיל, בפסקה 2; ת"א (חיפה) 787/99 כץ נ' עירית הרצליה, מיום 1.1.07 (בערעור (ע"א 1457/07 שהוזכר לעיל) לא התערב בית המשפט העליון בפסיקת הפיצויים בראש נזק זה); ת"א (ב"ש) 75/95 דהאן נ' עזבון דהאן, מיום 8.1.02). אני רואה לקבוע פיצוי לעבר ולעתיד בגין ציוד קבוע בסכום כולל של 250,000₪, ובגין הציוד המתכלה בסכום כולל של 250,000₪. 13. הוצאות טרם שחרור התובע לביתו - התובעים תבעו הוצאות נסיעה בסכום של 222,200₪; הוצאות חד פעמיות עבור גרושתו ובנו של התובע בסכום של 11,739₪; מזונות האשה והבן עד לגירושין בסכום של 144,000₪; כלכלת בני המשפחה אשר ביקרו את התובע בסכום של 53,200₪; והוצאות שונות בסכום של 70,000₪. איני רואה לקבל את התביעה בראש נזק זה. אשר לעלויות כלכלת אשת התובע ובנו, אלה מוטלות על התובע ממילא גם אלמלא התאונה. ואשר להוצאות בני המשפחה, הפיצוי בגינן נקבע במסגרת הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר. 14. טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק - ב"כ התובעים טען, על יסוד חוות הדעת של פרופ' איסקוב, כי יש לקבוע פיצוי בגין עלותם של טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, בתדירות של פעם בשבוע כל אחד, למשך כל תוחלת חייו של התובע. מדובר בשמונה טיפולים בחודש בעלות של 400₪ בתוספת מע"מ כל אחד. בגין העבר הפנה ב"כ התובע לקבלות שניתנו על ידי "בית בלב" ביישוב עומר, שם ניתנו לתובע הטיפולים עד כה, בעלות של 23,382₪. ב"כ הנתבעים הפנו לכך שפרופ' איסקוב קבע כי ניתן לבצע את הטיפולים הנ"ל, שנועדו לשמר את מצבו של התובע, גם בביתו וטענו כי אלה יכולים להינתן על ידי קופת חולים או להתבצע על ידי בני משפחתו של התובע והמטפל שיודרכו לכך. לפיכך נטען כי אין לפסוק כל פיצוי בגין טיפולים. אשר לטענה בדבר עלות הטיפול ב"בית בלב", עיון בחשבוניות ובקבלות של "בית בלב" אשר הוגשו במסגרת אסופת המסמכים המתייחסת להוצאותיו של התובע לאחר השחרור מהמוסד השיקומי "רעות" מעלה, כי מדובר בדרישה שאין לה גיבוי בראיות. הסכום הכולל ששולם ל"בית בלב" עבור הטיפול בתובע מאז שחרורו אינו 23,382₪ כנטען אלא 6,404₪ בלבד (בהקשר זה יצויין כי הטבלה שערך קאיד סוכמת את הסכומים שבחשבוניות ובקבלות שניתנו עם ביצוע התשלומים, כך שאותם סכומים מופיעים פעמיים). עוד יש לציין כי אילה שיפמן, המומחית מטעם התובעים, נקבה בעלות טיפול פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק בביתו של התובע בסכום של 300₪ ולא 400₪ כפי שהתבקש. כמו כן יש להביא בחשבון את השירותים הניתנים במסגרת סל הבריאות בהיקף של 12 טיפולי פיזיותרפיה בשנה ו-12 טיפולי ריפוי בעיסוק בשנה (כעולה ממכתבו של אילן טיבי מיום 31.10.10). פרופ' איסקוב אכן קבע כי התובע נזקק לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק בתדירות של פעם בשבוע. ואולם, כפי שטענו ב"כ הנתבעים, אין הכרח כי כל הטיפולים יינתנו על ידי מטפל חיצוני, וחלקם בוודאי יכול להינתן על ידי מטפלו של התובע ובני משפחתו. נראה, כי כך מתנהלים הדברים גם בפועל. כפי שפירט פריד בתצהירו, שגרת יומו של התובע כוללת גם פיזיותרפיה ותרגול המתבצעים פעמיים ביום וניתנים על ידי מטפלו של התובע (סעיף 74 לתצהיר). במצב דברים זה אני רואה לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, לעבר ולעתיד, בסכום של 250,000₪, המניח כי בנוסף לטיפולים הניתנים ושיינתנו לתובע על ידי הצוות האורגני המטפל בו, יוזמנו מעת לעת לביתו של התובע גם גורמים מקצועיים לעשות כן ולהדריך את בני המשפחה והמטפלים, מעבר להיקף הטיפולים הניתנים במסגרת סל הבריאות. 15. תרופות - איני רואה לפסוק פיצוי בגין תרופות. כפי שהעיד אילן טיבי, התובע אינו נדרש להשתתפות עצמית בעת קניית תרופות, ואלה ניתנות לו ללא כל תשלום (בעמ' 31, שורות 20-16). 16. כביסה, ייבוש ומיזוג אוויר - התובעים הגישו חוות דעת של בועז מוגילבקין לפיהן עלות שימוש היתר הנדרש במכונות כביסה וייבוש ובמזגן לכל תוחלת חייו של התובע מסתכם בסכום של 167,157₪. הנתבעים טוענים כי לא הוכחה הנחיצות בשימוש יתר כאמור ואף המומחה מטעם בית המשפט לא נדרש לענין זה, ומכל מקום מדובר בעלויות נמוכות בהרבה המסתכמות בסכום של 21,600₪ כפי שפורט בחוות הדעת של המומחה מטעמם, גדעון הס. נראה, כי התובעים הגזימו בהערכת צרכיו של התובע בתחומים אלה ואילו הנתבעים קפצו ידם מדי. זאת, במיוחד בכל הנוגע לצורך במיזוג האויר בכל שעות היממה, בשים לב לכך שהתובע נמצא בביתו כל שעות היום והלילה ואינו מצוי שעות רבות מחוץ לבית כאדם בריא. צרכיו של התובע בתחום הכביסה, הייבוש ומיזוג האויר מוערכים על ידי בסכום של 60,000₪, נכון להיום, וזה הסכום הנפסק לתובע בראש נזק זה. 17. ניידות - התובעים עתרו לקביעת פיצוי בגובה עלות רכישתו של רכב מותאם להסעת נכים, כפי שקבע המומחה מטעמם, בועז מוגילבקין, ללא פטור ממיסים, בתוספת הוצאות התקנת אביזרים וכן הוצאות החזקתו, הקבועות והמשתנות, של הרכב, ובסך הכל סך של 1,450,895₪. אציין בהקשר זה, כי חישוביו של המומחה מטעם התובעים הניחו שימוש ברכב בהיקף של 1,000 ק"מ בחודש במכונית מסוג VAN, פולקסוואגן T-5. ב"כ הנתבעים טענו כי היקף השימוש ברכב הצפוי לתובע בהתחשב במצבו הוא מינימלי ואינו מצדיק רכישת רכב. לתובע, לנוכח מצבו, אין כל צרכים חברתיים וככל שניתן לתאר שימוש ברכב, מדובר בנסיעות חד פעמיות, במקרה הצורך, לשם קבלת טיפול רפואי, אם הדבר יידרש. לנוכח מצבו היציב של התובע אין הוא נזקק לטיפול רפואי תדיר, ולכן מדובר לכל היותר בשימוש מועט ברכב. ב"כ הנתבעים הפנו לתעודת עובד ציבור שערכה גב' רחל זילברמן, מנהלת מחלקת ניידות בביטוח הלאומי בסניף באר שבע, מיום 31.5.12, לפיה התובע ואימו (ילידת 1947) מתגוררים באותו בית. האם זכאית לקצבת ניידות החל מיום 1.2.08. ביום 15.2.09 רכשה האם בפטור ממיסים רכב מסוג VAN, פולקסוואגן טרנספורטר, המותאם להסעת נכים. הרכב כולל, בין היתר, מעלית פנימית ונועל כסא גלגלים או מיטה בעמדת הסעה. מורשה הנהיגה ברכב הוא הבן פריד, אפוטרופסו של התובע, וברכב זה ניתן להסיע גם את התובע. לפיכך, נדחתה תביעתו של התובע לקבלת הטבות לרכישת רכב ונקבעה זכאותו לקצבת ניידות לחסר רכב. הנתבעים טוענים, אפוא, כי צרכיו המועטים של התובע בניידות יכולים להתמלא באמצעות שימוש משותף עם האם ברכב הנכים שרכשה. זאת, עד תום תוחלת חייה בשנת 2031, שאז - לנוכח תוחלת חייו של התובע עד לשנת 2036 - ספק אם יירכש עבורו רכב חדש. לצד השימוש המשותף עם האם יוכל התובע - אם יהיה צורך בכך - להשתמש בשירותי הסעות נכים ברכב המותאם לכך. לסיכום, הוצע לפסוק פיצוי בסכום של 500₪ בחודש, ובסכום כולל של 102,562₪. עוד ביקשו ב"כ הנתבעים כי לצד ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי בגין ניידות לחסר רכב, בסכום של 490,496₪, יוקפא סכום נוסף של 240,295₪ עד לשנת 2014, למקרה שלתובע תאושר הלוואה עומדת לרכישת רכב עם פטור ממסים ומעלות האביזרים. כפי שטוענים הנתבעים, אכן צרכי הניידות של התובע הם מועטים. כזכור, מדובר במי שלנוכח מצב הכרתו תגובותיו מינימליות, הוא אינו יוצר קשר עם סביבתו ואינו מקיים קשרים חברתיים כלל. צרכיו של התובע בניידות הם אכן אך לשם קבלת שירותים רפואיים שאינם יכולים להינתן בביתו (אזכיר, כי פריד העיד שרופא המשפחה מבקר את התובע בביתו פעם בחודש (בעמ' 83, שורות 6 ו-8)). יצויין בהקשר זה, כי הפיצוי בגין טיפולי הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק הניח כי אלה יינתנו לתובע בביתו. לצד הצרכים הרפואיים יש להביא בחשבון גם את רצונם של בני משפחת התובע לשלבו בחיי המשפחה, כך שניתן להניח שמידי פעם יבקשו להסיע אותו על מנת לנכוח באירועים משפחתיים חשובים במיוחד מחוץ ליישוב רהט. מאז הוחזר התובע לבית המשפחה לפני כשנה, הוא מוסע ברכבה של האם ולעיתים רחוקות נעזרת המשפחה בשירותיה של חברת הסעות הפועלת ברהט ומחזיקה ברכב המותאם להסעת נכים כך, העיד פריד בחודש יוני האחרון נעשה שימוש רק ברכבה של האם, ובחודש מאי נעזרה המשפחה ברכב ההסעות פעם או פעמיים (בעמ' 81, שורות 3 ו-5). אני סבורה, כי בנסיבות אלה יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ניידות על יסוד ההנחה שימשיך להשתמש ברכבה של האם עד תום תוחלת חייה, תוך היעזרות - במקרה הצורך - בשירותי חברת הסעות שלה רכב מותאם להסעת נכים, ועל יסוד הנחה נוספת כי צרכי הניידות שלו, לנוכח מצבו, מועטים מאד. עוד יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים בקביעת גובה הפיצוי את האפשרות שבשלב כלשהו בעתיד רכב האם לא יעמוד לרשותו של התובע, ויתכן שיירכש עבורו רכב לשימושו, שאז תוכר על ידי הביטוח הלאומי זכאותו לפטור ממסים. שיקול נוסף שיש להזכיר הוא, כי הפיצוי בגין ניידות ניתן רק עבור הוצאות הניידות העודפות של הנפגע בשים לב לנכותו ויש להביא בחשבון את ההוצאות שהיה עומד בהן אלמלא נכותו. על יסוד כל האמור לעיל אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין ניידות בסכום של 1,250₪ לחודש לעבר, מיום שחרורו מן המוסד השיקומי ועד היום, ולעתיד עד תום תוחלת חייו, ובסך הכל סך של 266,490₪. סכום זה מביא בחשבון גם את האפשרות שבעתיד ירכוש התובע רכב בפטור ממיסים. איני מקבלת את בקשת הנתבעים להקפיא את גמלאות המל"ל הנוספות שאפשר שישולמו לתובע אם תוכר זכאותו לרכוש רכב בפטור ממיסים. במקרה כזה ייתוספו הגמלאות לסכום הפיצוי וישמשו את התובע להוצאות הניידות המוגברות שיהיו לו כבעל רכב. 18. אפוטרופסות - אני רואה לפסוק לתובע סכום גלובלי של 150,000₪ בגין הוצאות אפוטרופסות (ראו: ע"א 7842/09 אזבארגה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 20.6.11; ת"א (חיפה) 584/06 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 27.3.11, בפסקה 70; ת"א (חיפה) 172/99 כדורי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, מיום 14.11.07, בפסקאות 80-78). 19. ניכויים - ב"כ התובעים מסכים כי יש לנכות מסכום הפיצויים את סכום גמלאות המל"ל, ואולם לטענתו יש לעשות זאת באופן יחסי בהתחשב בקיצור הצפוי בתוחלת חייו של התובע, כפי שנקבע לעיל. דא עקא, ההלכה המחייבת, כפי שנפסק ב-ע"א 6935/99 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סרייה, פ"ד נה(3) 599, 602 (2001), היא כי הסכום שינוכה הוא סכום התגמולים שהביטוח הלאומי שילם לניזוק וישלם לו בעתיד, כשהם מהוונים על פי תקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978. "תקנות אלה הן התקנות המחייבות בנושא זה, אפילו שבמקרה זה או אחר - אם משום קיצור תוחלת חיים ואם מסיבה אחרת - אין הן קולעות למטרה. הן קובעות את המגיע לניזוק בהסתמך על לוחות סטטיסטיים והן משקפות את הממוצע" (בעמ' 602, מפי כב' השופט אור). בית המשפט העליון חזר ואישר הלכה זו לא אחת (ראו, למשל, ע"א 3754/09 מחבר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, מיום 13.12.10, בפסקה 7 והאסמכתאות שם), ואינני רואה מקום להרהור נוסף בהלכה הפסוקה במסגרת זו. 20. לסיכום - סכום הפיצויים הכולל הוא סך של 6,621,308₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל בסכום של 2,397,519₪, נכון להיום. על הסכום שיתקבל בסך 4,223,789₪ יש להוסיף שכר טרחה בשיעור של 13% ולאחר מכן לנכות ממנו את סכומם הכולל של התשלומים התכופים (כולל שכ"ט) בסך 381,397₪. הצדדים יפעלו להשלים את חוות הדעת בתחום התזונה ולהגישה לבית המשפט בכל ההקדם. תאונת דרכים