זכות המעביד לפטר עובד

הלכה היא, כי, "סמכותו של כל מעביד לפטר עובד , כפוף למגבלות שבחוק ולמגבלות אותן קיבל על עצמו המעביד בהסכם קיבוצי ובחוזה אישי, כל עוד פועל המעביד בתום לב ומתוך שיקולים רלבנטיים" (דב"ע מט 9 - 1456, שק"ם בע"מ נגד שלמה אלפסי, פד"ע כא 124). השאלה האמיתית העומדת, אפוא, להכרעה היא - האם פיטורי התובעת נעשו שלא כדין, בחוסר תום לב, משיקולים זרים, או שרירותיים ושאינם ממין העניין ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכות המעביד לפטר עובד: 1. בפנינו תביעתה של התובעת (להלן: "התובעת") כנגד מעסיקה לשעבר, מתנ"ס מרכז קהילתי זכרון יעקב (להלן: "המתנ"ס"), למתן צו עשה אשר יורה על השבת התובעת לעבודה במתנ"ס וימנע פיטוריה, כמו גם לתשלום פיצוי בגין פיטורין שלא כדין לטענתה, ולתשלום זכויות סוציאליות שונות (ר' כתב התביעה המתוקן, בנוסחו כפי שהוגש בשלב מתקדם, לאחר חילופי מייצגים בתיק). 2. העידו בפנינו התובעת; מר ששון צלישר- ששימש, לפרקים, כיו"ר הנהלת המתנ"ס ומנהלה בתקופה הרלוונטית (להלן: "מר צלישר"); גב' אריאלה וייזמן- שכינה כמנהלת המתנ"ס החל משנת 1996 ועד שנת 2004 (להלן: "גב' וייזמן"); גב' הדס איזק- חברת הנהלת המתנ"ס בשנים 2003 - 2007 ויו"ר ההנהלה בשנת 2007 (להלן: "גב' איזק"); מר מישה בלומנפלד- חבר מועצת זיכרון יעקב ויו"ר ועדת ביקורת של המועצה (להלן: "מר בלומנפלד"); גב' משכית לאופר- שעבדה כמנהלת מחלקת הגיל הרך והמשפחה במתנ"ס בין השנים 2005-2007 (להלן: "גב' לאופר") ומר שמעון שגיא- עורך עיתון "הגפן" ובעליו (להלן: "מר שגיא"). מטעם המתנ"ס העידו גב' שירלי עומר- אשר כיהנה, החל מחודש 11/07, כחברת הנהלת המתנ"ס וכמנהלת המתנ"ס החל מחודש 8/08 (להלן: "גב' עומר"); רואה החשבון מר יניב יוגב (להלן: "מר יוגב"); מר רחמים נינו- עובד החברה למתנ"סים מרכזיים קהילתיים בישראל בע"מ וחבר הנהלת המתנ"ס עד חודש 8/08 (להלן: "מר נינו") ומר אילן ורד- מבקר המועצה המקומית זיכרון יעקב (להלן: "מר ורד"). רקע עובדתי : 3. המתנ"ס הינו עמותה ללא מטרות רווח, אשר הוקם על רקע שותפות של החברה למתנ"סים ומרכזיים קהילתיים בישראל בע"מ (להלן: "החברה למתנ"סים") עם המועצה המקומית זיכרון יעקב (להלן: "המועצה"). בתקופה הרלוונטית, נוהלה העמותה על ידי הנהלה עליה נמנו 12 חברים, מהם- 20% מונו ע"י החברה למתנ"סים, 40% מונו ע"י המועצה והנותרים הם נבחרי ציבור, שנבחרו לתפקיד באסיפה כללית של העמותה. יצוין, כי עפ"י עדותה של גב' עומר, במהלך חודש 8/08 הוחלט על הפרדת המתנ"ס מן החברה למתנ"סים, כך שמאז מורכבת הנהלת המתנ"ס מנציגי הרשות המקומית ומנציגי ציבור בלבד. 4. התובעת הועסקה במתנ"ס החל משנת 1997, כחשבת השכר. החל מחודש 8/06 מונתה התובעת, בנוסף, גם לתפקיד סגנית מנהל המתנ"ס בפועל. במאמר מוסגר יצויין, כי אליבא דמתנ"ס, המינוי אינו תקין, משלא נעשה בהתאם לנוהל הקבוע לעניין זה (הנוהל צורף כנספח ג' לתצהיר גב' עומר נ/4). 5. תנאי עבודתה של התובעת מוסדרים ב"הסכם עבודה מיוחד להעסקת עובד" אשר נחתם בין הצדדים עם תחילת עבודתה, בתאריך 3.2.1997 (להלן: "ההסכם"). בסעיף 20 להסכם, שכותרתו "הפסקת התקשרות" נקבע דלקמן: "20.1 מוסכם בזה כי הצדדים רשאים להביא חוזה זה לקיצו בכל עת ובלבד שהצד המבקש להביא החוזה לקיצו מסר לצד השני הודעה מוקדמת בכתב, של חודש עבודה לפחות וזאת ללא צורך במתן נימוקים כלשהם, או ע"י תשלום תמורת הודעה מוקדמת כאמור , שתהא שווה לשכר של חודש עבודה אחד , לפי בחירת המרכז. 20.2 יחד עם זאת יהיה העובד זכאי לקבל בכתב את נימוקי פיטוריו עפ"י בקשתו ואולם הוא מצהיר בזאת , שידוע לו שבנימוקי הפיטורין יצוינו כל הנסיבות הכרוכות בהפסקת עבודתו ללא כחל וסרק". בסעיף 19 להסכם, שכותרתו "שינוי בהעסקה" נקבע, ככל הרלבנטי לענייננו, כי "המרכז רשאי לשנות את תנאי העסקתו של העובד וכן את שעות העסקתו, זאת בתנאי שכל שינוי לא יהא בו כדי הרעה ממשית בתנאי עבודתו". 6. מאז הקמת המתנ"ס, המנהלת הקבועה הייתה גב' וייזמן. זו סיימה את עבודתה בחודש 7/04 ומאז מונו מספר מנהלים למתנ"ס. ראשון היה יו"ר הנהלת המתנ"ס, מר צלישר, שמונה, עם פרישתה של גב' וייזמן, לתפקיד המנהל הזמני. בחודש 2/05, מונה מר אבי אליהו, ששימש בתפקיד עד חודש 7/06. בחודש 8/06, לאחר עזיבתו של מר אליהו, שוב התמנה לתפקידבאופן זמני, מר צלישר, שכיהן עד חודש 5/07, מועד בו מונתה כמנהלת גב' קרן איילי. זו האחרונה סיימה את עבודתה תוך פרק זמן קצר ביותר ובד בבד פרשו מתפקידם חלק מחברי ההנהלה. עוד יצוין, כי בחודש 6/07 הודיע מר צלישר על פרישתו גם מתפקידו כיו"ר הנהלת המתנ"ס (ובמקומו מונתה גב' איזק). 7. במצב דברים זה ועל מנת לאפשר המשך פעילותו התקינה של המתנ"ס, מונה, בחודש 11/07 מנהל חירום למתנ"ס, מר רחמים עגיב (להלן: "מר עגיב"). כן מונו חברי הנהלה חדשים. 8. עפ"י עדותו של מר נינו, חבר הנהלת המתנ"ס מטעם החברה למתנ"סים, "השנה האחרונה התאפיינה בכאוס רב בכל הנוגע להיבט של ניהול המתנ"ס." עוד הבהיר, כי "במהלך שנת 2007 נעשו מספר מהלכים במתנ"ס אשר לא תאמו את עקרונות הפעולה ותהליכי קבלת ההחלטות הנדרשים ובעטיים החליטה הרשות המקומית, התומכת במתנ"ס מבחינה כספית, לערוך ביקורת על פעילות המתנ"ס בשנים 2006-2007 וזאת באמצעות משרד רו"ח חיצוני ובליווי מבקר הרשות" (ר' סעיף 20 לתצהירו של מר נינו, נ/4). 9. הביקורת, אשר נערכה ע"י רו"ח, מר יניב יוגב, מתייחסת להתנהלותו הכללית של המתנ"ס, לנושאי שכר ולהתנהלות פיננסית, בשנים 2006- 2007. 10. עפ"י דו"ח הביקורת (ר' נספח א' לתצהירו של רוה"ח מר יוגב, נ/3) נמצאו ליקויים, בין היתר, בנושאים דלקמן: טופסי 101 - שולם שכר לעובדים בלא שחתמו על טופסי 101, או שהטפסים נחתמו בחלוף זמן מאז תחילת שנת הכספים ו/או מאז תחילת עבודתם במתנ"ס; העלאות שכר - שולמו בלא שנמצא תיעוד לאישורן ע"י ההנהלה; הפרשות סוציאליות: המתנ"ס לא עמד בלוחות זמנים לגבי מועד תחילת ביצוען של הפרשות סוציאליות לעובדים; כפילות בהפרשות בגין פיצויי פיטורין לעובדים - משבוצעו, בו זמנית, הן לקופה מרכזית לפיצויים והן לקופה האישית של העובד; תשלומים לספקים - בוצעו באיחור. נושא המס"ב (מרכז סליקה בנקאי): אחד הליקויים החמורים עפ"י הדו"ח הוא לעניין המס"ב, באמצעותו נוהג המתנ"ס להעביר את השכר לעובדים, כמו גם תשלומים לספקים. כמובהר בדו"ח, "על פי כללי מנהל תקינים" נדרשת חתימה של שני מורשי חתימה על כל הוצאת כספים מהמתנ"ס ועת התשלום מבוצע באמצעות המס"ב, יש צורך בהעברת כרטיסים של מורשי החתימה ובאישורם. מפאת חשיבות הדברים, נצטט להלן מתוך הדו"ח את הקטעים הרלוונטיים לעניין זה: "עיקר הליקוי לדעתנו מתייחס לעובדה כי אין אכיפה של הדרישה לחתימות שני מורשי חתימה ע"ג המס"ב, ובפועל לחשבת המתנ"ס יש כרטיס, אשר באמצעותו היא רשאית ויכולה להעביר שכר לעובדים ואין בקרה נוספת בעניין זה. מה גם, שחשבת המתנ"ס אינה מורשית חתימה. אבסורד גדול מכך הוא כי עד לחודש 11/07 ניתן היה עדיין להשתמש לצורך ביצוע העברות כספים במס"ב, בכרטיסה של אריאלה וייסמן, שחדלה מלשמש כמנהלת המתנ"ס מזה מספר שנים. יודגש ויובהר: לא היתה זהות בין מורשי החתימה כפי שנקבעו ע"י האסיפה הכללית של המתנ"ס לבין בעלי כרטיסי המס"ב הרשאים להעביר כספים! המתנ"ס המשיך להעביר כספים במס"ב עם כרטיס אשר "פג תוקפו" מעצם עזיבתה של הגברת אריאלה וייסמן את תפקידה כמנהלת. שני כרטיסי המס"ב, המשמשים להעברת הכספים, היו בידיה של החשבת. המלצתנו: חייבת להיות זהות מוחלטת של מורשי החתימה בין המורשים לחתום על המחאות לבין המורשים לביצוע העברות מס"ב, הן לעובדים והן לספקים. אין אפשרות להשתמש בכרטיס של אדם אשר סיים תפקידו במתנ"ס! כרטיסי המס"ב צריכים להיות בידי מורשי החתימה בלבד ואין אפשרות ל"הסב" אותם לצד שלישי, לצורך ביצוע העברות כספים". בסיכום הממצאים עפ"י פרק זה נקבע בדו"ח: "התנהלות זו הינה חמורה ומסוכנת ביותר לארגון בהיבט ההתנהלותי והכספי....נדגיש ונאמר כי יש טעם לפגם בהליך". יחד עם זאת יצוין, כי המבקר עמד על כך, כי לא נמשכו כספים שלא כדין, בחריגות או שלא ליעדם. הפגם הוא באי מילויים של נהלים ופעולות שנעשו בסטייה מכללי מנהל תקין וכהבהרת רו"ח יניב בישיבת ההנהלה, כי אמנם "לא נמצאו כספים שנגנבו" אולם "סוגיית המס"ב אינה תקינה לחלוטין" (פרוטוקול הישיבה מיום 29.4.08 צורף כנספח יא' לתצהירו של מר נינו, נ/4). 11. דו"ח הביקורת נמסר למבקר המועצה והלה העבירו למועצה, במצורף למכתבו מיום 17.3.08 בו ציין, ככל הרלבנטי לענייננו, דלקמן: "... מעבר לממצאים הנוגעים לסדרי ניהול הכספים והחשבונות , דו"ח הביקורת מצביע על פגיעה בעקרונות המינהל התקין ועל פגיעה בסדרי הבדוק, כמפורט להלן: .... מנהלת הכספים טפלה, בניגוד לסדרי בדוק תקינים, בהעברת כספים באמצעות מס"ב לספקים ולמקבלי שכר, בהכנת המשכורות, ברישום הפעולות בספרי החשבונות של המתנ"ס, בהכנת השקים לתשלום ובהתאמת הבנקים. פעולותיה של מנהלת הכספים בכל הנוגע למס"ב נעשו תוך פגיעה חמורה בסדרי מנהל כספים תקין" (מכתבו של מבקר המועצה צורף כנספח כא' לתצהיר התובעת, ת/1). 12. ביום 25.3.08 הוצגו ממצאי דו"ח הביקורת, בצירוף מכתבו של המבקר, בפני הנהלת המתנ"ס וזו החליטה לטפל בליקויים כמפורט בדו"ח. במסגרת זאת ומאחר ועפ"י "תפיסת ההנהלה" משרתה של התובעת "היא משרת אמון במעלה ראשונה ויד ימינו של מנהל המתנ"ס" הוחלט, כי לאור הממצאים בדבר "התנהלות לא תקינה של העובדת וביצוע פעולות שאינן בסמכות ולעומת זאת דברים שבסמכותה לא בוצעו" - יועבר הדו"ח לתובעת אשר תוזמן לשימוע, משנשקל סיום עבודתה וכי עד אז - תוצא לחופשה בתשלום. במעמד זה נקבע הרכב וועדת השימוע: חברי ההנהלה דוד שפירא, שירלי עומר וחיים גיל. (ר' פרוטוקול ישיבת ההנהלה , נספח ז' לתצהירו של מר נינו, נ/4). 13. התובעת הוזמנה לשימוע, שנדחה לבקשתה לשבוע ימים. בשני מכתבי ההזמנה לשימוע (נספחים ח' ו - ט' לתצהירו של מר נינו, נ/4), שנוסחם זהה, הודע לתובעת, בין היתר וככל הרלבנטי לענייננו: "על פי החלטת הנהלת המתנ"ס הנך מוזמנת בזה לפגישת שימוע בדבר הכוונה לסיים את עבודתך כמנהלת חשבונות וחשבת במתנ"ס.... הנימוקים לבחינת סיום עבודתך: *פגיעה בסדרי ניהול הכספים והחשבונות, *סטייה מעקרונות המנהל התקין, *ביצוע פעולות שאינם בסמכות, *קיים חוסר אמון ונאמנות מוחלט בין הממונים לבינך שהתפקיד דורש זאת". עוד הודע לתובעת על הוצאתה לחופשה, על חשבון ימי חופשה להם היא זכאית, עד למועד השימוע ובהתאם לתוצאותיו וכי במידת הצורך, יאפשרו לה "לעיין במסמכים הקשורים לשימוע וזאת בתיאום, באישור ובליווי מנהל המתנ"ס". 14. השימוע התקיים בנוכחות התובעת ובא כוחה. ישיבת השימוע הוקלטה (התמליל צורף כנספח יז' לתצהיר התובעת, ת/1). מעיון בתמליל עולה, כי התובעת עומתה עם ממצאי דו"ח הביקורת וכי ניתנה לה ההזדמנות להגיב לכל אחד מן הממצאים ולטעון טענותיה. 15. בתאריך 15.4.08, לאחר שמוצה הליך השימוע, התכנסו חברי וועדת השימוע ופירטו חוות דעתם (ר' נספח ח' לתצהירה של גב' עומר, נ/2). מר חיים גיל סבר כי התובעת "לא מבינה את המבנה הארגוני" והמליץ לפטרה. גב' עומר ציינה כי היא "מבינה שיש לה בעיה לקבל מרות ולכן אני מסכימה עם חיים שמצד אחד היא לא שותפה ומצד שני היא ניהלה את המתנ"ס, בכל זאת אני חושבת שאין לפטר אותה." מר דוד שפירא הודיע, כי הוא "מסכים עם מה ששירלי אמרה, יש באישיות בעיות. צריך לתת לה צ'אנס עם הגדרות מדויקות למרכיבי התפקיד שלה ולאופן התפקוד שלה, אני בעד להחזיר את הנושא להנהלה כדי לקבל החלטה." בסופו של דבר החליטו חברי הוועדה להעביר את הנושא להחלטת הנהלת המתנ"ס. 16. לאור החלטתה דלעיל של וועדת השימוע, שבה והתכנסה הנהלת המתנ"ס לישיבה שבסיומה התקבלה ההחלטה דלקמן: "ההנהלה רואה בחומרה רבה את הליקויים בדו"ח הביקורת, מרוח הדברים אנחנו הולכים על החלופה השנייה: כחלופה לפיטוריה השארתה של ליאת מלכה במערכת לתקופת ניסיון בתפקיד אחר שאין בו סמכות כספית, אין בו סמכות ניהולית, כפיפות ישירה למנהל מחלקה, תפקיד הסגנית מבוטל. ועדת כ"א תגדיר את התפקיד , התנאים הנלווים ותקופת הניסיון , עד ליום שני 5.5.08. בכניסתה לתפקיד החדש תקבל ליאת הדרכה. במידה והעובדת איננה מסכימה להגדרה ולתנאים משמעו שהיא מסיימת את עבודתה במתנ"ס. מנהל המתנ"ס יודיע לעובדת היום 29.4.08 על זימונה לפגישה למתן ההחלטה וההצעה לשיבוץ. עד מועד הפגישה תמשיך העובדת להיות בחופשה בתשלום. ההחלטה - אושרה ע"י כל המשתתפים". (ר' פרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 29.4.08, נספח יא' לתצהירו של מר נינו, נ/4). מן הראוי לציין, כי שלושת חברי ההנהלה שהיו חברי וועדת השימוע, השתתפו בישיבה הנ"ל והיו, אפוא, שותפים לקבלת ההחלטה. 17. במכתב אשר הוצא בעקבות החלטתה הנ"ל של ההנהלה ולאורה, הודיע מנהל החירום של המתנ"ס, מר עגיב, לתובעת, ככל הרלבנטי לענייננו: "... לאחר שהנהלת המתנ"ס שקלה את מכלול הנושאים הקשורים להעסקתך וכן קבלה לידיה את עיקרי הטיעון שלך בהליך השימוע אשר נערך לך, הגיעה הנהלת המתנ"ס למסקנה כי לא תוכלי להמשיך בעבודתך במתנ"ס במתכונת הנוכחית. מתוך רצון למצוא איזון קל יותר מבחינתך, לזכויותיך במתנ"ס, קבלה הנהלת המתנ"ס את ההחלטה הבאה: סיום עבודתך בתפקיד מנהלת חשבונות וחשבת שכר. שיבוצך לתקופת ניסיון בתפקיד שאין בו סמכות כספים וניהולית. סיום תפקידך כסגנית. הגדרת תפקידך החדש: הדרכה במועדונית לבנות קהילה חרדית. הפעלת פרויקט בר/בת מצווה. נושאים נוספים כפי שיחליט מנהל המתנ"ס. כפיפות: מועדונית - למנהלת מח' רווחה ורכז/ת התחום, בר/בת מצווה - למנהלת מחלקת חינוך ורכז/ת התחום. בכניסתך לתפקיד החדש תקבלי ליווי והדרכה אישית. ככל שההסדר הנקוב לעיל מקובל עלייך, הינך מתבקשת להודיע על כך בכתב לח"מ לא יאוחר מתאריך 11.5.08. אי מתן תשובה כאמור לעיל , עד התאריך הנ"ל, תהווה דחיית הצעת המתנ"ס ובנסיבות אלה, עפ"י החלטת ההנהלה , יסתיימו יחסי העבודה שלך עם המתנ"ס, לכל דבר ועניין, כמפוטרת וייערך לך גמר חשבון לזכויותיך החוקיות עפ"י הדין". (המכתב צורף כנספח יב' לתצהירו של מר נינו, נ/4). 18. בשלב זה בחרה התובעת לפנות לביה"ד בבקשה לצו זמני (תיק בש"א 3396/08), שיורה למתנ"ס להימנע מפיטוריה ו/או להעבירה לתפקיד אחר, עד להכרעה בתביעה העיקרית. יודגש, כי בפתח ישיבת ביה"ד אשר נקבעה לדיון בבש"א הבהיר ב"כ המתנ"ס, כי לא תהיה כל פגיעה בשכר ובתנאי עבודתה של התובעת בתפקיד החדש שהוצע לה. 19. בהחלטה מנומקת ומפורטת דחה ביה"ד את הבקשה לסעד הזמני משנקבע, ברמה הלכאורית - בשלב הנ"ל, כי אין עילה להתערבות ביה"ד ואין מקום לאכוף על המתנ"ס, בצו זמני , את העסקת התובעת בשורותיה בתפקיד חשבת ו/או סגנית מנהל. 20. כפי שהבהירה גב' עומר בתצהירה, למרות שבקשתה של התובעת למתן הסעד הזמני נדחתה, "התובעת לא טרחה לתת כל הודעה למתנ"ס בדבר הסכמתה לעבור לתפקיד החלופי, לא שבה לעבוד במתנ"ס והמשיכה לשהות בחופשה" (ר' סע' 48 לתצהירה של גב' עומר, נ/2). 21. ביום 2.7.08 הוגשה לביה"ד הודעה מאת ב"כ התובעת דאז, לפיה התובעת תסכים לעבור לתפקיד החדש, אולם יחד עם זאת היא עומדת על המשך ניהול ההליכים, לרבות תיקון כתב התביעה. 22. ביום 14.7.08 התכנסה הנהלת המתנ"ס והחליטה כי היא "אינה מוכנה להתנהלות כפולה בעניינה של הגב' מלכה המשך הליכים בבית הדין ומאידך המשך העסקה במתנ"ס." בעקבות כך נמסר לב"כ התובעת מכתב (מיום 15.7.08), במסגרתו הובהר לתובעת, דלקמן: "... ההצעה שנמסרה לך בתאריך 6.5.08, כמו גם החלטת הנהלת המתנ"ס מיום 29.4.08, אשר גיבשה הצעה זאת, כללה הסדר סופי של המחלוקות בינך ובין המתנ"ס. ... לפנים משורת הדין, והגם שבעצם פנייתך להליך משפטי הודעת למעשה על דחיית הצעת ההנהלה מיום 6.5.08, ניתנת לך שוב אופציה להודיע על קבלת החלטת ההנהלה מיום 6.5.08, וזאת לא יאוחר מתאריך 17.7.08, בכתב. קבלת החלטה זאת משמעה גם ביטול כל ההליכים בבית הדין לעבודה עד לתאריך הזה. ככל שלא תינתן הסכמתך לאמור לעיל, תופסק עבודתך במתנ"ס וסיום העסקתך במתנ"ס לכל דבר וענין יהיה התאריך 17.7.08. ... ." (ר' פרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 14.7.08 והמכתב מיום 15.7.08 , נספח יב' לתצהירה של גב' עומר, נ/2). יצוין, כי במכתב מיום 17.7.08 הודיע ב"כ המתנ"ס לב"כ התובעת, כי המועדים הנקובים במכתב הנ"ל מיום 15.7.08 ידחו עד לתאריך 15.8.08 וכי "היה ולא יושג פתרון מוסכם תהיה התקופה שעד 15.8.08 תקופת הודעה מוקדמת לסיום יחסי העבודה בין הגב' מלכה והמתנ"ס, לכל דבר וענין" (ר' נספח יג' לתצהירה של גב' עומר, נ/2). 23. ביום 15.8.08, לאחר שלא הושגה הסכמה בין הצדדים, הוצאה לתובעת הודעה בדבר סיום יחסי העבודה בינה למתנ"ס (ר' נספח יד' לתצהירה של גב' עומר, נ/2). עד כאן- העובדות הרלוונטיות. נדון להלן בתביעות התובעת, כסדרן. האם פוטרה התובעת שלא כדין? 24. כאמור, התובעת טענה כי פוטרה מעבודתה במתנ"ס שלא כדין ועתרה לחיוב הנתבע בפיצויים בגין פיטורין שלא כדין, בסך של 207,000 ₪. כמו כן ביקשה התובעת כי ביה"ד יורה על החזרתה לעבודה, לתפקידה עובר לפיטורין. 25. תמצית טענות התובעת: א. התובעת טוענת כי פוטרה על רקע קרע ביחסיה עם ראש המועצה, מר אלי אבוטבול, ש"בישל" את המהלך אשר הוביל לפיטוריה (הגם שלכאורה אין הוא אמור להתערב בהחלטות של המתנ"ס, שהינו אישיות משפטית נפרדת מהמועצה וככזה - עצמאי בהחלטותיו). לטענתה, יום 22.6.07 הוא היום בו התערערו היחסים בינה לראש המועצה וכי במועד הנ"ל החליט הלה להביא לפיטוריה, הכל בעקבות מודעה של עובדי המתנ"ס, אשר פורסמה בעתון המקומי ובה הובעה תמיכה ביו"ר ההנהלה המתפטר, מר צלישר . ב. עוד טענה התובעת, כי הנהלת המתנ"ס קיבלה את ההחלטה בדבר פיטוריה עוד קודם לשימוע. ג. באשר להחלטת ההנהלה להעבירה לתפקיד חדש, הרי שזו "נולדה", על מנת לגרום לה לסרב להצעה , כך שלמעשה מדובר בהחלטת פיטורין. ד. באשר לשימוע שנערך לה, טענה התובעת כי בשימוע התעמתה עם הטענות שהועלו כלפיה, בהתבסס על דו"ח הביקורת. מתמליל השימוע עולה, כי חברי הוועדה לא ידעו מהן הסיבות ולא ידעו להסביר הטעמים שבגינם מבוקשים פיטוריה- למעט ציון כותרות. גורם מקצועי נעדר וכל הנוכחים - חסרי השכלה מקצועית חשבונאית. עוד עולה מן המסמכים, כי וועדת השימוע הסתמכה על מכתב מבקר המועצה מר ורד בלבד ולא עיינה בדו"ח הביקורת. ה. באשר לטענות שהועלו כלפיה בכל הנוגע לביצוע העברות הכספים במס"ב, עליהן התבססה עילת הפיטורין- טענה התובעת כי אלו התבררו כעורבא פרח: התובעת הוכיחה כי היה בידיה כרטיס מס"ב בר תוקף כל העת, באמצעותו ביצעה את העברות הכספים; המתנ"ס לא הוכיח כי נדרשת העברת שני כרטיסים לביצוע העברות כספיות; מעדות מר נינו עולה כי במשך 4 שנים לא עשתה הנהלת המתנ"ס דבר כדי לבטל או לשנות דבר מן ההרשאה שניתנה לתובעת. נינו אישר, למעשה, כי הנהלת המתנ"ס , בהתנהגותה, נתנה הכשר לפעולותיה של התובעת בהקשר זה; הוכח כי תשלום למס"ב היה מבוצע ממשרד התובעת ע"י כרטיס מגנטי אחד. המתנ"ס לא הראה מהי הדרך הנכונה "על פי כללי מינהל תקין" לביצוע העברות כספים- השונה ממה שעשתה התובעת בפועל; מתן כרטיס מס"ב רשמי על שם התובעת מהווה הרשאה חוקית ומסודרת לביצוע העברות כספים, אף אם לא הייתה מורשית חתימה. מן העדויות עולה כי די היה בכרטיס מס"ב אחד כדי לבצע את ההעברות הכספים, זאת בניגוד לדו"ח הביקורת ובישיבת הנהלה מיום 29.4.08, שעל יסודו הוחלט לפטר את התובעת. 26. תמצית טענות המתנ"ס: א. המתנ"ס הינו גוף עצמאי הנפרד מהמועצה המקומית. עובדי המתנ"ס הועסקו ע"י המתנ"ס ולרשות לא הייתה כל אפשרות לכפות ו/או לאכוף יחסי עבודה כלשהם עם מי מעובדי המתנ"ס. ב. המניעים להזמנת דו"ח הביקורת היו ראויים ואין בסיס לטענה כי מדובר בדו"ח "מוזמן". הביקורת נעשתה באמצעות משרד רואה חשבון חיצוני, בעל ניסיון בביצוע ביקורות במתנס"ים ובליווי מבקר הרשות. הנתבע מציין, כי הדו"ח אף לא כלל מסקנות אישיות כנגד התובעת. ג. לתובעת נעשה הליך שימוע כדין בסיומו הוחלט להמשיך את העסקתה. למעשה, הראייה הטובה ביותר לכך שאין שחר לטענה כי הליך השימוע נועד להביא לפיטורי התובעת היא העובדה, כי עם מיצוי הליך השימוע לא התקבלה כלל החלטה בדבר פיטורי התובעת, אלא הוחלט להעבירה לתפקיד אחר במתנ"ס. מדובר בהחלטה סבירה, עניינית, מידתית ומאוזנת. ההחלטה עולה בקנה אחד הן עם הוראות הסכם העבודה האישי אשר נחתם עם התובעת והן עם הפררוגטיבה הניהולית המוקנית למתנ"ס. ד. הוכח כי נפלו ליקויים רבים בהתנהלותה של התובעת. הדו"ח מצביע על ליקויים וכשלים רבים בהתנהלות הכספית של המתנ"ס, תחום עליו היתה מופקדת התובעת ובאחריותה, בין היתר הכשל החמור בכל הנוגע להעברות המס"ב - בכלל ובשים לב לנהלים אשר הופצו במתנ"ס במהלך שנת - 2006 בפרט. המתנ"ס מעולם לא טען כי התנהלותו חפה מטעויות ו/או כשלים. אולם הדעת נותנת, כי דווקא במצב דברים זה, התובעת, כמי שידעה והכירה את נהלי המתנ"ס, תפעל בהתאם לכללי מינהל תקינים ולנוהלי המתנ"ס ותקפיד על קיומם. ה. על סבירות ההחלטה בדבר פיטורי התובעת ניתן ללמוד גם בדיעבד, נוכח ליקויים נוספים שהתגלו בתקופה בה לא עבדה עוד התובעת במתנ"ס, בהתייחס לתקופת עבודתה ובגינם אף נאלץ הנתבע לשלם סכומי כסף בשיעורים משמעותיים. הכרעה 27. הלכה היא, כי, "סמכותו של כל מעביד לפטר עובד , כפוף למגבלות שבחוק ולמגבלות אותן קיבל על עצמו המעביד בהסכם קיבוצי ובחוזה אישי, כל עוד פועל המעביד בתום לב ומתוך שיקולים רלבנטיים" (דב"ע מט 9 - 1456, שק"ם בע"מ נגד שלמה אלפסי, פד"ע כא 124). השאלה האמיתית העומדת, אפוא, להכרעה היא - האם פיטורי התובעת נעשו שלא כדין, בחוסר תום לב, משיקולים זרים, או שרירותיים ושאינם ממין העניין ? 28. אין מחלוקת, כי דו"ח הביקורת של רואה החשבון החיצוני שמונה על ידי המועצה ואשר על רקע ממצאיו זומנה התובעת לשימוע, הצביע על ליקויים וכשלים בתפקוד המתנ"ס, בין היתר - בכל הנוגע לשכר העובדים, ההתנהלות הכספית וכיו"ב נושאים, אשר נוגעים במישרין לעבודתה של התובעת כחשבת השכר של המתנ"ס, תפקיד שהוגדר על ידי התובעת עצמה ככזה הכולל בחובו אחריות בנושאי שכר, ניהול תזרים המזומנים, תשלום לספקים, ביצוע תשלומים, עבודה מול בנקים, ספקים ונותני שירות, סיוע בהכנת תקציב, סיוע בהכנת דו"חות כספיים וכיו"ב (ר' סע' 6 לתצהיר התובעת ת/1 ור' גם הגדרת התפקיד מתוך אתר האינטרנט של החברה למתנ"סים- נספח א1' לתצהיר הנ"ל). 29. כעולה מעדותם של עדי המתנ"ס, כמו גם מחומר הראיות אשר הונח בפנינו (ר' בעיקר מכתבו של מבקר המועצה מיום 17.3.08; פרוטוקול ישיבת השימוע מיום 13.4.08; פרוטוקול ישיבת הנהלת המתנ"ס מיום 29.4.08), הליקויים עליהם הצביע דו"ח הביקורת בכל הנוגע לביצוע העברות כספים במס"ב (מערכת סליקה בנקאית) הם אלו שעמדו במרכז ההחלטה לזמן את התובעת לשימוע ובעקבותיו - להעבירה לתפקיד נטול סמכויות בתחום הכספים והניהול. נבחן, להלן, את תפקודה של התובעת ואת הטענות שהועלו כלפיה בנושא זה מחד וסבירות ההחלטה ומידתיותה, על השיקולים שעמדו בבסיסה - מנגד. 30. במהלך ישיבת השימוע, הסבירה התובעת לחברי הוועדה את שגרת עבודתה במהלך השנים, בכל הקשור לביצוע העברות הכספים במס"ב, כדלקמן: "...הפעולה במס"ב הינה פעולה טכנית בלבד, הדו"חות שהוכנו לצורך העברת המס"ב נחתמו על ידי מורשי החתימה, רק לאחר חתימתם מורשית מנהלת החשבונות להעביר את המס"ב בהתאם להוראותיהם, בכל מקרה מנהלת החשבונות קיבלה את הכרטיס של המס"ב מההנהלה והיא פועלת על פי הנחייתה. ...אריאלה וייסמן...היא עשתה כרטיס לי וכרטיס...היא הביאה לי את הכרטיסים...ברגע שהיא נתנה לי כרטיס מבחינתי זה בסדר, כאילו לא ראיתי בזה שום דבר פסול. ... היה נוהל מאוד מסודר בנושא הזה, הדוחות של השכר והכל הועבר אלי באופן מסודר, לאחר מכן אני יושבת עם מנהלת המתנ"ס, עוברת איתה תלוש תלוש...ולאחר שהם אישרו תלוש תלוש ואת התיקונים העברתי את הנטו לבנק לחתימה ובאישור שלהם ולאחר השידור אני שידרתי, וגם בתקופה של אריאלה אני שידרתי את זה...לא היה ולו פעם אחת שהעברתי למס"ב עם ספקים או עם שכר של עובדים שלא עבר דרך מנהל המתנ"ס ו/או ההנהלה..." (ר' עמ' 51-52 לפרוטוקול השימוע). לכשנשאלה ע"י חברי הוועדה, האם שימוש בכרטיסה של גב' וייזמן לאחר שזו עזבה את תפקידה כמנהלת המתנ"ס ולא עבדה בו עוד, לא "הפריע לה", השיבה התובעת: "לא, כי זה כרטיס אחד...בהעברה של מס"ב אני לא הייתי צריכה שניים... " (עמ' 52). על האופן שבו ביצעה התובעת את העברות הכספים במס"ב ניתן ללמוד גם מדברים שהעידה בכתב ובע"פ בפני ועדת הביקורת של המועצה מיום 10.6.08, כדלקמן: "...עם ההחלטה לעבור למס"ב לפני כ-10 שנים, מנהלת המתנ"ס הגב' אריאלה ויזמן הנפיקה שני כרטיסי מס"ב אחד לי ואחד על שמה , בפועל את השידור ניתן היה לשדר בכרטיס אחד ובד"כ באמצעות הכרטיס שהונפק על שמי. השידור התבצע רק לאחר התהליך שציינתי, מעולם לא התבצעה העברה ללא אישור המנהל ומורשה החתימה..." (ר' מסמך "בלומנפלד 5", מצורף לתצהירו של מר בלומנפלד, יו"ר ועדת הביקורת של המועצה, ת/ 5 וכן נספח מא' לתצהיר התובעת, ת/1). בתצהיר עדותה הראשית העידה התובעת לעניין זה: "פרקטית, הוראת תשלום למס"ב הייתה מתבצעת ממשרדי באמצעות העברת כרטיס מגנטי במכשיר המקושר למס"ב בתקשורת ממוחשבת...מדי חודש הייתי עוברת יחד עם מנהל המתנ"ס- בכל פעם מי שהיה מנהל, על התשלומים לספקים...ועל משכורות העובדים שיש לשלם...לאחר בדיקה זו של כל התשלומים שעלינו לבצע, היה התשלום מבוצע על ידי, אישית, בנוכחות המנהל או לעיתים מבלי שמנהל המתנ"ס היה נוכח במקום. אני מצהירה, כי אריאלה וייזמן מנהלת המתנ"ס במרבית תקופת עבודתי, הפקידה בידי את כרטיס המס"ב האישי שלה. מכך שניתן לי כרטיס מס"ב רשמי על שמי, אני מבינה כי היתה לי הרשאה חוקית ומסודרת לבצע העברות באמצעות מס"ב, אף אם לא הייתי מורשית חתימה. ... למען הסר ספק אני מצהירה, כי לא היה צורך בשני כרטיסי מס"ב לשם העברת כספים כלשהי ודי היה בכרטיס אחד של אדם בעל הרשאה שלו גם שם, קוד אישי וסיסמה אישית, כדי לבצע העברה נתונה. כך היה לי. שם, קוד וסיסמה אישית וכן כרטיס אישי לביצוע ההעברות..." (ר' סע' 72.1 לתצהיר התובעת, ת/1). בחקירתה הנגדית חזרה על הדברים, עת העידה דלקמן: "אריאלה ויזמן הפקידה בידי ונתנה לי את הסמכות להשתמש בכרטיס שלה ובנוסף נתנה לי כרטיס נוסף על שמי ליאת מלכה שבו אני יכולה לבצע את ההעברה למס"ב, אין צורך בהעברת שני הכרטיסים, יש צורך בלהעביר כרטיס אחד או על שמי או על שמה, שני הכרטיסים ניתנו לי מאריאלה ויזמן שנתנה לי את הסמכות לבצע את הפעולות." (ר' עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת ביה"ד מיום 15.9.10, שורות 13-16). לכך יש להוסיף את טופס הבקשה להזמנת כרטיס אישי על שמה של התובעת, אשר הוגש על ידי המתנ"ס למס"ב (ר' ת/24. לציין, כי לא מצוין תאריך על גבי הבקשה, אולם גב' עומר העידה בחקירתה הנגדית, כי היא סבורה כי המסמך הינו משנת 1997). 31. הנה כי כן, מן האמור לעיל עולה התמונה הבאה: במועדים הרלבנטיים אליהם מתייחס הדו"ח (2006 - 2007) התובעת החזיקה בשני כרטיסי מס"ב - האחד על שמה (הוזמן עבורה בשנת 1997) והשני על שם גב' וייזמן (הגם שזו פרשה כבר בשנת 2004); בפועל, לצורך העברת הכספים במס"ב, די היה בהעברת כרטיס מס"ב אחד (לעניין זה ר' גם מכתב המס"ב- ת/17, בו הסבר על אופן ביצוע העברות הכספים במס"ב); עפ"י עדות התובעת, "בדרך כלל" (כך בלשונה) היא השתמשה לעניין זה בכרטיס האישי שניתן לה על שמה ומכל מקום, לטענתה, לא בוצעה העברת כספים כאמור ללא אישור מנהל המתנ"ס. משאלה הם פני הדברים, עלינו לשאול, אפוא, האם נפל פגם בדרך פעולתה זו של התובעת, ובמילים אחרות- האם היה לחברי ההנהלה, בעניין זה, בסיס איתן לקבלת ההחלטה בדבר העברתה לתפקיד נטול סמכויות בתחום הכספי והניהולי. 32. כזכור, אחד הליקויים העיקריים בנושא המס"ב עליו הצביע דו"ח הביקורת היה אי אכיפת הדרישה לחתימות של שני מורשי חתימה על גבי המס"ב, כאשר בפועל הכספים הועברו במס"ב ע"י התובעת, באמצעות הכרטיס האישי שלה (כך, "בדרך כלל", לשיטתה), הגם שהיא עצמה לא הייתה כלל מורשית חתימה , עובדה לגביה אין כלל מחלוקת (ר' גם הודאתה המפורשת בחקירתה הנגדית- ר' עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת ביה"ד מיום 15.9.10, שורות 10-12). בסעיף 10.12.1 לתקנון המתנ"ס (צורף כנספח א2' לתצהירה של גב' עומר, נ/2), עוגנה זכות החתימה והייצוג של מורשי החתימה במתנ"ס, בזו הלשון: "ההנהלה תסמיך שניים או יותר מבין חבריה ו/או המנכ"ל לחתום בשם העמותה על מסמכים שיחייבו אותה ולבצע בשמה פעולות שהן בתחום סמכותה- ובלבד שבכל מקרה אחד מן המורשים שיחתמו יהיה חבר הנהלה שמונה ע"י ראש הרשות." בהתאם לכך, החליטה הנהלת המתנ"ס בישיבתה מיום 17.4.97 (ר' פרוטוקול הישיבה- מסמך ת/12), בין היתר, "לאשר פתיחת חשבון במס"ב. בחשבון זכאים לחתום מורשי החתימה של המתנ"ס בהתאם להחלטת הנהלה מיום 25/9/96". (ההדגשה- אינה במקור- ע.ק.). בנוסף,ביום 23.10.06 (קרי- למעלה משנה לפני עריכת דו"ח הביקורת) פרסמה החברה למתנ"סים הנחיות מיוחדות לעניין ביצוע תשלומים ע"י המתנ"סים השונים, זאת- על רקע מעילה בכספים, באמצעות שידור למס"ב, אשר התגלתה בארבעה מתנ"סים (ר' נספח ד' לתצהיר גב' עומר, נ/2). ההנחיות, שהופנו למנהלי המתנ"סים קבעו, בין היתר, בכל הנוגע לתשלום שכר לעובדים, כי "הכרטיס המגנטי לצורך שידור מס"ב יהיה רק אצל מורשה החתימה" וכי "שידור קובץ מס"ב יתבצע בפועל על ידי מנהל המתנ"ס." כך גם בכל הנוגע לתשלום לספקים, נקבע בהנחיות, כי "לפני העברה למורשי חתימה יחתום המנהל על כל הוראת תשלום הכוללת את חשבונית הספק וההזמנה...", כי "השידור בפועל יתבצע על ידי המנהל" וכי "הכרטיסים המגנטיים יהיו אצל מורשי החתימה." הנה כי כן, סעיף 10.12.1 לתקנון, החלטת הנהלת המתנ"ס משנת 1997, מה גם במצטבר להנחיות המפורשות של החברה למתנ"סים משנת 2006 - כל אלה מעידים על כך, כי נפל פגם בדרך התנהלותה של התובעת בנושא העברת הכספים במס"ב, משביצעה בעצמה את העברות הכספים כאמור, על ידי שימוש בכרטיסה האישי, כאשר היא עצמה לא נמנתה על מורשי החתימה, ללא חתימה בכתב של שני מורשי החתימה כנדרש וכאשר הכרטיס הוחזק כל העת אצלה ולא אצל המנהל. לא נעלמה מאתנו טענת התובעת, אשר הועלתה עוד במהלך השימוע, כי מדובר בפגם "טכני" גרידא וכי מכל מקום, לכל העברה של כספים במס"ב ניתן אישור של מנהל המתנ"ס. אולם, ספק רב אם ניתן לראות בביצוע העברות כספים במס"ב על ידי התובעת, ללא הרשאה תקינהכנדרש (משאין היא נמנית על מורשי החתימה) ובניגוד מפורש להנחיות החברה למתנ"סים משנת 2006 (שהוצאו, כזכור, על רקע מעילות שהתגלו בארבעה מתנ"סים שונים, מעילות שבוצעו תוך כדי שימוש במס"ב) ולהחלטתה של הנהלת המתנ"ס עוד משנת 1997, כ"פגם טכני". הטענה אינה מקובלת עלינו. לכך נוסיף את הבהרותיו של רוה"ח החיצוני, מר יוגב, במהלך ישיבת ההנהלה מיום 29.4.08, שהסביר לחברי ההנהלה במפורש (בתשובה לשאלתם, האם בוצעו העברות במס"ב גם ללא ש"מסמכי ההכנה" הנדרשים נחתמו ע"י מורשי החתימה), כי קיימים "לא מעט" דו"חות שאינם חתומים כלל, או שחתומים על ידי מורשה חתימה אחד בלבד, כי קיים גם "מס"ב ספקים" שאינו חתום ע"י מורשי החתימה וכי לכל אלה "אין התייחסות רצינית בשימוע" (ר' פרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 29.4.08, נספח יא' לתצהירו של מר נינו, נ/4). הסבריו הנ"ל של רוה"ח החיצוני, בדבר העברות שבוצעו אף ללא אישור תקין, יש בהם לכשעצמם כדי לקעקע את טענת התובעת, לפיה יש לראות בביצוע העברות הכספים במס"ב באמצעות שימוש בכרטיסה האישי כפגם "טכני" בלבד. 33. זאת ועוד. כזכור, ליקוי נוסף עליו הצביע המבקר בדו"ח היה השימוש שנעשה בכרטיסה של גב' וייזמן לצורך ביצוע העברות כספים במס"ב בשנים הרלבנטיות לדו"ח (2006 - 2007), הגם שזו האחרונה פרשה מתפקידה כמנהלת המתנ"ס עוד בשנת 2004 ומאז לא עבדה בו. בעניין זה הבהירה כאמור התובעת, כי "בדרך כלל" עשתה שימוש בכרטיס האישי שניתן לה והיה רשום על שמה (ר' הדברים שמסרה בפני ועדת הביקורת של המועצה, כמפורט לעיל). יחד עם זאת, התובעת לא חלקה על כך, כי המשיכה להחזיק ברשותה את כרטיס המס"ב של גב' וייזמן גם לאחר שזו פרשה ולא עבדה עוד במתנ"ס (קרי- מאז שנת 2004!) וכי לא דאגה לביטולו ו/או לעדכון הנתונים אצל הגורמים הרלבנטיים. כך דווקא בתקופה שהוגדרה ע"י התובעת עצמה כתקופת "כאוס" במתנ"ס, במהלכה ניצבה היא "בראש הפירמידה" והלכה למעשה ניהלה את המתנ"ס, בנוסף לתפקידה הבכיר בתחום הכספים. בנסיבות אלו סבורים אנו, כי החזקת הכרטיס כאמור, לכשעצמה, ,אינה עולה בקנה אחד עם ההתנהלות המצופה מן התובעת בשים לב לתפקידה כנושאת משכרה בכירה ואחראית כחשבת השכר וכסגנית מנהל המתנ"ס. קל וחומר כך ככל שעשתה שימוש בכרטיס זה , בשים לב לעדותה כי "בדרך כלל" עשתה שימוש בכרטיס שלה, עדות ממנה עולה כי עשתה שימוש גם בכרטיסה של גב' ויזמן, אף אם לא באופן תדיר. הנה כי כן, בין אם עשתה שימוש בכרטיסה האישי חרף העובדה שלא נמנתה על מורשי החתימה, בין אם עשתה שימוש בכרטיסה של המנהלת הקודמת שעזבה את המתנ"ס עוד ב 2004 לצרכי המס"ב ובין אם אך החזיקה באיזה משני הכרטיסים, הרי פעלה התובעת באופן בלתי תקין ובניגוד לנהלים המפורשים שלה והוא הדין בכל הנוגע להעברת הכספים במס"ב מבלי להקפיד על חתימות בכתב של מורשי החתימה (בכללם המנהל) לאישור הפעולות, כך לגבי כל אחת מן הפעולות הנ"ל בפני עצמה. קל וחומר כך משהעלתה הביקורת כי הכשל התפקודי היה בביצוע כל האמור לעיל, במצטבר. 34. יוצא, אפוא, כי אכן נפלו כשלים וליקויים בתפקודה של התובעת כחשבת השכר של המתנ"ס, למצער - בכל הנוגע לנושא ביצוע העברות הכספים במס"ב. 35. ודוק. אמנם אין להתעלם מכך כי התובעת לא הייתה הגורם היחיד במתנ"ס אשר בהתנהלותו נפלו פגמים (המתנ"ס עצמו לא חלק על כך בסיכומיו), כשלמעשה די לעניין זה בעדותו של מר נינו בחקירתו הנגדית, עת הודה כי המתנ"ס לא הודיע למס"ב על עזיבתה של גב' וייזמן (עוד בשנת 2004) על כל המשתמע מכך (ר' עדותו בעמ' 46 לפרוטוקול ישיבת ביה"ד מיום 22.2.11, שורות 20- 30), כמו גם הודאתו בעובדה, כי ההנחיות הברורות של החברה למתנ"סים מחודש 10/2006 (שלא מולאו, כאמור, בפועל) הופנו ישירות אל מנהל המתנ"ס באותה תקופה (מר צלישר). אולם, משעולה ממכלול הראיות , כי התובעת, ששימשה חשבת השכר של המתנ"ס ובהמשך גם - סגנית המנהל, היא זו שעמדה, הלכה למעשה, בראש "הפירמידה הפיננסית" של המתנ"ס (לעניין זה אין לנו אלא להפנות להצהרותיה של התובעת עצמה בסעיף 5 לתצהיר עדותה הראשית, דלקמן: "למעשה הקמתי את מחלקת הכספים ולרבות הנהלת החשבונות"; "קודם עבודתי במתנ"ס, לא הייתה מחלקת כספים למתנ"ס"; ליוויתי את התנהלותו החשבונאית של המתנ"ס החל מהקמתו...", כמו גם לעדותה בחקירתה הנגדית, עת טענה כי היא הייתה "האדם היחיד שידע וניהל את המערכת הכספית של המתנ"ס..."- ר' עמ' 14 לפרוטוקול ישיבת ביה"ד מיום 15.9.10, שורות 26-27), הרי שבנסיבות אלו ניתן היה לצפות, כי דווקא התובעת, נוכח תפקידיה הבכירים על האחריות הכרוכה בהם וסמכויותיה הנרחבות - בכלל ובנושא הכספים בפרט, תתריע כי דברים נעשים שלא כשורה, תימנע מלפעול בניגוד להוראות הברורות וכי תפעל הלכה למעשה לתיקון המצב כך שפעילות המתנ"ס תתיישב עם הנהלים. בהקשר זה נוסיף ונציין, כי הגם שהנחיות החברה למתנ"סים משנת 2006 נמסרו ישירות למנהל המתנ"ס דאז (התובעת אינה מכותבת למכתב מיום 23.10.06 שנמסר למנהל), אין ספק כי התובעת ידעה על הנהלים הללו מתוקף תפקידה הבכיר ועמידתה בראש המערכת הפיננסית של המתנ"ס כאמור, מה גם בשים לב ליחסי העבודה הקרובים ששררו בינה למנהל המתנ"ס באותה תקופה, מר צלישר (כך, כפי העולה מהצהרותיה שלה בתצהיר עדותה הראשית) ובעיקר לאור עדותה, כי סמכויותיה בתחום המקצועי והניהולי "התרחבו בהתמדה" במהלך אותה תקופה, שכן מר צלישר ביצע את תפקיד המנהל בהתנדבות ונכח במתנ"ס "רק בחלק מימי השבוע בשל משרתו העיקרית" (ר' סע' 16 לתצהיר התובעת, ת/1). לא זו אף זו. התובעת עצמה ציינה בעדותה, שעל אף שלא קיבלה את ההנחיות לידיה, תוכנם הוזכר בפניה וכי אף נוהלה ישיבה בנושא זה (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 15.9.10, שורה 29 ועמ' 11 , שורה 9). חרף כל אלה בחרה התובעת להמנע מקיום האמור בהנחיות ולפעול לאכיפתן. 36. באשר לטענת התובעת, כי כל המהלך, שהחל בהזמנת הביקורת החיצונית במתנ"ס ע"י המועצה והסתיים בפיטוריה, היה בבחינת "סיכול ממוקד" מאחוריו עמד ראש המועצה, מר אלי אבוטבול: בתצהיר עדותה הראשית טענה לעניין זה, כי יום 22.6.07 הוא היום בו "התערערה מערכת היחסים" בינה לבין ראש המועצה. עפ"י עדותה, לאחר שעובדי המתנ"ס פרסמו מודעה בתעון המקומי, הקוראת למר צלישר להישאר בתפקידו כיו"ר הנהלת המתנ"ס (נוכח כוונתו להתפטר), קיבלה ביום 22.6.07 שיחת טלפון מראש המועצה, בנסיבות דלקמן: "...הוא התקשר אליי וצרח עלי שאני עושה לו נזק פוליטי ואיים שיעיף אותי מהעבודה ואת כל הצוות, אמר לי ש"את הכוח המניע והמשפיע, אני יודע" והעביר לי הנחייה חד משמעית שמי מן הצוות שיעז להיפגש עם ששון- "אני אעיף את כולכם אני אפטר את כולכם, אני מחליט מה יקרה במתנ"ס ולא העובדים, תודיעי לצוות שאני אמרתי" ודרש ממני לבטל פגישה מתוכננת עם ששון וחברי ההנהלה." (ר' סע' 19 לתצהיר התובעת, ת/1). נאמר כבר עתה, כי הגם שמקובלת עלינו עדותה דלעיל באשר לעצם קיומה של שיחת הטלפון הנ"ל ונסיבותיה, כמו גם עדותה כי יחסיה עם ראש המועצה קיבלו באותה תקופה תפנית שלילית (משלא נסתרה בחקירתה הנגדית ומשנתמכה בעדותה של העדה משכית לאופר בתצהירה ת/6), התובעת לא הוכיחה כי היה זה ראש המועצה ש"משך בחוטים" והשפיע על מהלכי המתנ"ס שהובילו בסופו של יום לפיטוריה, לא כל שכן שמדובר היה ב"סיכול ממוקד" (כך, כלשונה). ונבאר. 37. נקודת המוצא לבחינת טענתה הנ"ל של התובעת הוא הצורך האובייקטיבי שהיה בעריכת ביקורת חיצונית במתנ"ס בתקופה הרלוונטית. כאמור, מעדותה של התובעת, כמו גם מעדותם של עדי המתנ"ס, מר נינו וגב' עומר, עולה, כי התקופה (בת כ-4 שנים) שקדמה למועד בו התקבלה על ידי המועצה ההחלטה לערוך במתנ"ס ביקורת חיצונית התאפיינה בתנודות ובשינויים שחלו בקרב הנהלת המתנ"ס, לרבות בתפקיד מנהל המתנ"ס, יו"ר ההנהלה וחבריה, חלקם - כתוצאה משינויים מבניים וחלקם- בעקבות משברים ארגוניים בהם היו מעורבים כל חלקי הארגון. לכך מתווספת העובדה, כי כשנה קודם להזמנת הדו"ח, התגלו , כאמור, מעילות בארבעה מתנ"סים ובכללן- מעילה שהתבצעה באמצעות שידור למס"ב, כשעל רקע זה פרסמה החברה למתנ"סים בחודש 10/2006 את הנהלים החדשים והמעודכנים בדבר ביצוע תשלומי מס"ב, כמפורט לעיל. ברי, כי אף מטעם זה הייתה הצדקה לערוך ביקורת חיצונית ובלתי תלויה להתנהלות המתנ"ס. עוד נציין, כי מר נינו העיד בתצהירו (נ/4) כי ההחלטה לערוך את הביקורת התקבלה בידיעת הנהלת המתנ"ס ובתיאום אל מול החברה למתנ"סים- גוף ציבורי ועצמאי, הנמנה על השותפים להקמת המתנ"ס, לניהולו ולתקצובו. לבסוף, לא למותר יהא לציין כי בעצם קיומם של הממצאים, כמפורט בדו"ח הביקורת, יש כדי להעיד ולו בדיעבד , על כי היה בסיס אובייקטיבי לעצם עריכת הביקורת. 38. זאת ועוד. מקובלת עלינו עדותו של רוה"ח החיצוני שערך את הדו"ח, מר יוגב, שהדגיש בתצהירו (נ/3) כי הביקורת שנערכה הייתה עצמאית לחלוטין, ללא כל התערבות מצד מי מהמועצה ובכלל זה ראש המועצה. עוד העיד, כי לא קיבל הנחיות ממאן דהוא ולא נדרש "לחפש" או "לצוד ראשים" -בכלל ולא את ראשה של התובעת- בפרט. עדותו זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית, עת הוסיף והעיד כי אין לו כל קשר אישי לראש המועצה וכי הפנייה אליו נעשתה על ידי מבקר המועצה. נוסיף ונזכיר, כי דו"ח הביקורת הצביע אמנם על הכשלים והליקויים במתנ"ס בכל הנוגע להתנהלות הכספית, שכר העובדים וכיו"ב, אולם אין בו כל הסקת מסקנות אישיות בעניינה של התובעת, אף לא המלצות באשר להמשך דרכה במתנ"ס וכך אף הובהר לחברי הנהלת המתנ"ס מפי מר יוגב, במהלך ישיבת ההנהלה מיום 29.4.08. 39. לא זו אף זו. העובדה כי בסיומו של הליך השימוע בחרו חברי ועדת השימוע "שלא להחליט" ומסרו את העניין לחברי ההנהלה, על מנת שההחלטה הסופית בעניינה של התובעת תתקבל על ידם, כמו גם העובדה כי הנהלת המתנ"ס החליטה, בסופו של דבר, כי התובעת תועבר לתפקיד שאינו כרוך בסמכויות ניהוליות וכספיות וכי רק אם תסרב לכך- תפוטר, בכל אלה יש כדי לקעקע את טענות התובעת בדבר "הסיכול הממוקד" שביצע בה, כביכול, ראש המועצה ורצונו להביא לסיום העסקתה. ודוק. לא נעלמה מאיתנו עדותו של מר נינו, אשר העיד בחקירתו הנגדית כי "ההנהלה החליטה לפני התכנסות ועדת השימוע שעל סמך ממצאי הביקורת צריך לפטר את העובדת" (ר' עמ' 49 לפרוטוקול ישיבת ביה"ד מיום 22.2.11, שורות 1-2). דא עקא, שההחלטה אשר התקבלה בסופו של דבר על ידי חברי ההנהלה בדבר הותרת התובעת במתנ"ס בתפקיד אחר מדברת, לעניין זה, בעד עצמה. בנסיבות בהן כלל לא הוחלט על פיטורי התובעת, ברי כי אין ממש בטענות התובעת לפיהן הליך השימוע נועד מראש להביא לפיטוריה וכי ההחלטה התקבלה על ידי חברי ההנהלה עוד קודם לכן. בהקשר זה לא נעלמה מאיתנו גם טענת התובעת, כי התפקיד שהוצע לה "נולד" על מנת שתסרב לו וכי מדובר במשרה שנועדה להשפילה, אולם- טענה זו אינה מקובלת עלינו, משסבורים אנו כי נוכח הכשלים והליקויים שנפלו בעבודתה של התובעת כחשבת השכר וסגנית המנהל במתנ"ס, בעיקר בנושא ביצוע העברות כספים במס"ב (ונזכיר, כי ממצאיו של הדו"ח מצביעים על כשלים נוספים בנושאים עליהם הייתה אמונה התובעת) ובשים לב לתפקידה הבכיר ולהיותה ראש המערכת הפיננסית במתנ"ס, הכל כמפורט לעיל, הרי שהחלטת ההנהלה דלעיל בדבר העברתה לתפקיד שאינו כרוך בסמכויות כספיות וניהוליות, זאת- ללא פגיעה בתנאי עבודתה ושכרה, הינה החלטה סבירה, מידתית ומאוזנת בנסיבות העניין ואין בידנו לקבל את טענות התובעת לעניין זה. 40. הנה כי כן, הגם שעפ"י התרשמותנו, אכן חלה התדרדרות ביחסי התובעת עם ראש המועצה, ככל הנראה לאחר פרסומה של המודעה בעתון המקומי במהלך חודש 6/07, לא הוכח כי היתה לראש המועצה השפעה כלשהי על מקבלי ההחלטות במתנ"ס בעניינה של התובעת , אף לא הוכח כי הוחלט על סיום העסקתה עוד בטרם השימוע. 41. באשר לטענות שהעלתה התובעת בכל הנוגע להליך השימוע, אין לנו אלא לחזור לעניין זה על קביעותינו בהחלטה בבקשה למתן הסעד הזמני, דלקמן: "מתמליל ישיבת השימוע עולה, כי מדובר בישיבה ארוכה וממצה, במהלכה נשמעו טענות המבקשת ובא כוחה וניתנה להם אפשרות להתייחס לממצאי הדו"ח, אחד לאחד. בניגוד לטענת המבקשת, חברי הוועדה ידעו בדיוק במה מדובר ולשם מה התכנסו ודי לעיין בתמליל ישיבת השימוע ממנו עולה, כי חברי הוועדה שאלו את המבקשת שאלות למכביר, כולן ענייניות וממוקדות, בשים לב לממצאי הביקורת, לגביהם ביקשו התייחסותה והבהרותיה. כעולה מן התמליל, כל אימת שמי מחברי הוועדה היה סבור כי אין בתשובה מענה מספק / הולם , חזר ושאל את המבקשת לעניין בו מדובר ונתן לה הזדמנות חוזרת ונשנית להשלים תשובותיה והתייחסותה עד לקבלת מלוא התייחסותה, ככל שניתן היה לקבלה." הגם שהדברים נאמרו בשים לב לשלב הלכאורי בו ניתנה ההחלטה, שוכנענו כי נכונים הם גם בשלב זה, עם מיצוי הדיון בהליך העיקרי. 42. הנה כי כן, החלטתה של הנהלת המתנ"ס, כי התובעת תועבר לתפקיד שאינו כרוך בסמכויות כספיות וניהוליות וכי רק באם תסרב - תפוטר, הינה החלטה סבירה, מידתית ומאוזנת, שהתקבלה לאחר עריכת שימוע תקין וללא שיקולים פסולים ו/או זרים. שוכנענו, כי ההחלטה התקבלה לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים באופן ענייני, בשים לב, מחד- לכשלים ולליקויים שנפלו בעבודתה של התובעת, בין היתר ובעיקר בכל הנוגע לנושא ביצוע העברות הכספים במס"ב, כשלים שלא ניתן היה להתעלם מהם, נוכח תפקידה הבכיר של התובעת, על הסמכויות והאחריות הכרוכות בו, ומאידך- בשים לב לכישוריה המוכחים של התובעת, כמו גם לעובדה שאינה שנוייה במחלוקת, כי לא מדובר היה במעשי מעילה. 43. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, שוכנענו כי לא נפלו פגמים בפיטוריה של התובעת. משכך התובעת אינה זכאית לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין וממילא אף אין מקום להורות על השבתה לעבודה במתנ"ס. התביעה ליתרת פיצויי פיטורין 44. התובעת טענה, כי מאחר ושכרה הקובע הנכון הינו 10,364 ₪ ולאור ה"נוהג" של ניצול ימי חופשה הנהוג במתנ"ס, שמכוחו הסתיימו, לטענתה, יחסי העבודה בין הצדדים רק ביום 15.10.08, היא הייתה זכאית לפיצויי פיטורין בסך כולל של 82,474 ₪. בפועל. לטענתה, שולמו לה פיצויים בסך של 73,345 ש"ח בלבד (סכום הכולל סך של 5,696.5 ש"ח ששולם לה במסגרת שכר חודש 10/08, כמצויין בתלוש, וכן סך של 67,648.65 ₪, ששוחרר לה, לטענתה, מקופת הפיצויים). לפיכך, תבעה את ההפרש בסך של 9,129 ₪. 45. המתנ"ס מנגד טען, כי סכום פיצויי הפיטורין שהצטברו בקרן מבטחים ע"ש התובעת עמד על סך של 73,174.5 ₪. כמו כן לא חלק המתנ"ס על הסכום של 5,696.5 ₪ ששולם לתובעת בחודש 10/08 בגין השלמת הפיצויים ומשכך טען, כי בסך הכל שולמו לתובעת פיצויי פיטורין בסך של 78,871 ₪ ולא 73,345 ₪, כפי שטענה. באשר לטענת התובעת כי היה על המתנ"ס לשלם לה פיצויי פיטורין בסך כולל של 82,474 ₪ טען המתנ"ס, כי הסכום הנכון לו זכאית התובעת הינו הסכום ששולם לה בפועל, כאשר הפער בין הצדדים לעניין זה נובע מן המחלוקת אשר התגלתה ביניהם באשר לשיעור השכר הקובע כמו גם באשר לקיומו/אי קיומו של נוהג בנתבעת בדבר צבירת ימי חופשה, מכוחו של זה האחרון טוענת התובעת לזכאות לקבלת פיצויי פיטורין לתקופה נוספת (15.8.08- 15.10.08), על אף שיחסי העבודה הסתיימו כבר ביום 15.8.08. 46. עיון בטענות הצדדים מעלה, כי למעשה קיימות, ביסוד התביעה להשלמת פיצויי הפיטורין, 3 מחלוקות, כדלקמן : א. מהו השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורין? ב. האם יש להכליל את התקופה הנוספת (15.8.08- 15.10.08) לצורך חישוב הפיצויים (להלן: "התקופה הנוספת")? ג. מהו הסכום ששוחרר לתובעת מקופת הפיצויים? נדון להלן במחלוקות לפי סדרן. באשר לשכר הקובע 47. אין מחלוקת בין הצדדים, כי שכר היסוד של התובעת, נכון לחודש 5/08 , עמד על סך של 9,764 ₪. התובעת טענה, כי לשכר הנ"ל יש להוסיף תמריץ בסך של 600 ₪ ועל כן השכר הקובע עומד על סך של 10,364 ₪, בעוד שהמתנ"ס טען, כי לתובעת אושר תמריץ בסך של 400 ₪ בלבד החל מחודש 2/07 וכי התובעת "העניקה לעצמה" תוספת נוספת מחודש 5/07 בסך של 200 ₪, באופן פסול וללא כל אישור. משכך, יש להוסיף לשכר הבסיס של התובעת תמריץ בסך 400 ₪ בלבד ועל כן שכרה הקובע הינו בסך של 10,164 ₪. 48. בתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת כי בחודש 5/07 החליט מר צלישר, מנהל המתנ"ס ויו"ר ההנהלה דאז, להעלות את שכרה ב- 1,000 ₪, שהתחלקו כדלקמן: 200 ₪ שהתווספו, כאמור, לרכיב התמריץ ו- 800 ₪ שהתווספו לשכר הבסיס. דברים דומים העיד גם מר צלישר בתצהירו (ר' סע' 9 לת/2), כשתימוכין לכך ניתן למצוא בנספח "שינוי בחוזה עבודה", הנספח לחוזה העסקתה של התובעת (עמ' 43 לנספח א' לתצהיר התובעת, ת/1), בו מצוין כי אושרה לתובעת העלאת שכר בסך של 1,000 ₪, בחתימתו של מר צלישר. לא מדובר, אפוא, בהחלטה שבה העניקה התובעת "לעצמה" (כך, עפ"י הנטען) את התוספת, אלא בהחלטה של מנהל המתנ"ס דאז, מר צלישר ובאישורו. ודוק. לא נעלם מאיתנו, כי על האישור בדבר העלאת שכרה של התובעת חתום, מצד המתנ"ס, מר צלישר לבדו, ללא חתימה של מורשה חתימה נוסף (בחקירתו החוזרת הבהיר מר צלישר כי באותה תקופה מדובר היה במר יונתן פרדו). דא עקא, שנוכח עדותו של מר צלישר בחקירתו הנגדית, לפיה שכרם של "קרוב ל- 30 עובדים" נוספים של המתנ"ס הועלה על ידו באותה דרך (ר' עמ' 20 לפרוטוקול ישיבת ביה"ד מיום 20.2.11, שורות 19-20) ובשים לב לכך כי דו"ח הביקורת החיצונית "שותק" לעניין העלאת שכרה של התובעת כאמור (להזכיר, הדו"ח נערך בהתייחס, בין היתר, לשנה הרלבנטית להעלאה בה מדובר), אין בידנו לקבל את טענת הנתבע וסבורים אנו, כי יש להכליל בשכרה הקובע של התובעת גם את התמריץ בסך 200 ₪. נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי לו אכן מדובר בהעלאה בלתי תקינה, כעולה מטענת הנתבע, מצופה היה כי למצער עובר לקבלת הדו"ח , תוסב לכך תשומת לב המבקר החיצוני ותידרש התייחסותו לכך ולו על דרך השלמה/תוספת לדו"ח הביקורת. מטעמים השמורים עם הנתבע, לא כך נהג והעלאת הטענה בדבר אי תקינות תוספת התשלום לראשונה במסגרת הליך זה, משנתבע תשלומו של רכיב זה ע"י התבועת, אף גובלת בחוסר תום לב . אשר על כן, מקובלת עלינו טענת התובעת, כי שכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורין הינו 10,364 ₪ וכך אנו קובעים. באשר לתקופת הנוספת 49. התובעת טענה, כאמור, כי זכאית היא לפיצויי פיטורין גם בהתייחס לתקופה שהחל ממועד סיום העסקתה (15.8.08) ועד ליום 15.10.08, זאת- מכח "נוהג" שקיים, לטענתה, במתנ"ס ולפיו, עובד שפוטר מנצל ראשית לכל את ימי החופשה שנצברו לו ורק לאחר ניצולם נכנסים פיטוריו לתוקף. 50. ההלכה הפסוקה קובעת, כי הוכחתו של נוהג חייבת להיות וודאית וחד משמעית (ע"ע 348/03 יהודה סולימני - מרכז קהילתי על שם אדית פולק (לא פורסם, ניתן ביום 25/4/06; דב"ע מח/40-03 חבקין נ' גחלת גמול חסכון לחינוך בע"מ, פד"ע כ 169). הוכחה חד משמעית זו צריך שתתייחס הן לקיומו של נוהג והן להיקפו (דב"ע נז/115-3 מרקדו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לא פורסם). הנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על כתפי הטוען לו, כשלצורך הוכחת נוהג יש להציג תשתית ראייתית נאותה ואין די בהוכחת מספר מקרים בודדים (דב"ע מז/40-3 פלאוט נ' בנק לאומי לישראל, לא פורסם). בע"ע 465/03 כהן נ' פלסטיין פוסט בע"מ (לא פורסם) מיום 20/6/05)), נקבע שרמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברור ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסוים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב. 51. בעניינינו, התובעת לא הביאה ולו ראשית ראשיתה של ראיה להוכחת "הנוהג" שקיים, כביכול, במתנ"ס בדבר כניסתם של פיטורי עובד לתוקף רק לאחר שניצל את כל ימי החופשה שהיו צבורים לזכותו. לפיכך ובשים לב להלכה הפסוקה לעניין דרך הוכחתו של נוהג, הרי שה"נוהג" לו טענה התובעת לא הוכח וכך אנו קובעים. לכך נוסיף, כי ממילא לא הבהירה התובעת מדוע, לטענתה, יש להאריך את תקופת העסקתה דווקא עד לתאריך 15.10.08. משכך הם פני הדברים, יש לחשב את פיצויי הפיטורין המגיעים לתובעת בהתייחס לתקופת עבודתה במתנ"ס עד למועד פיטוריה בפועל, קרי- יום 15.8.08. באשר לסכום ששוחרר לתובעת מקופת הפיצויים 52. התובעת צירפה לתצהיר עדותה הראשית אישור מקרן מבטחים, לפיו נכון ליום 10.11.08 הצטברו בקופה פיצויים בסך של 67,648 ₪ (נספח לו לתצהיר התובעת, ת/1). לעומת זאת, הציג המתנ"ס אישור מהקרן, לפיו נכון ליום 17.9.08 הצטברו בקופה פיצויים בסך של 73,174 ₪ (צורף להודעת המתנ"ס לביה"ד מיום 6.10.10). 53. אמנם, כפי העולה מחומר הראיות, כבר ביום 28.8.08 הוציא המתנ"ס לקרן מבטחים מכתב שחרור בהתייחס לכספים שנצברו בקופת הפיצויים לזכות התובעת (ר' נספח לח3' לתצהיר התובעת, ת/1). יחד עם זאת, מאחר ורק לאחר שהמתנ"ס חתם על טופס הודעת המעביד על פרישה מעבודה (טופס 161), ביום 27.10.08, יכולה הייתה התובעת למשוך את הכספים שנצברו לזכותה בקופה, ברי כי מבין שני האישורים שהוצגו בפנינו, רלוונטי האישור המאוחר לתאריך 27.10.08, קרי- האישור מיום 10.11.08, אותו הציגה התובעת ושממנו עולה כי נכון למועד זה נצבר לזכותה בקופת הפיצויים סך של 67,648 ₪ בלבד. 54. לסיכום, לאור קביעותינו דלעיל בדבר השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורין, כמו גם התקופה בהתייחס אליה זכאית התובעת לפיצויים ובניכוי הסכום שנצבר לזכותה בקרן מבטחים וכן הסכום ששולם לה בחודש 10/08, הרינו קובעים כי התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורין בסך של 7,402 ₪ (החישוב נעשה על בסיס חישוב פיצויי הפיטורין המגיעים לתובעת בהתאם לשינויים שחלו בהיקף משרתה, כפי שהציגה התובעת בסיכומיה). התביעה להלנת פיצויי פיטורין 55. התובעת טענה, כי לאחר המתנה ממושכת ובקשות רבות, "ניאות" הנתבע לתת לה מכתב שחרור לקרן מבטחים רק ביום 27.10.08. משכך, תובעת היא פיצויי הלנת פיצויי פיטורין החל מיום 15.8.08 ועד ליום 27.10.08, בסך של 24,824 ₪. כמו כן תובעת התובעת פיצויי הלנה גם בהתייחס ליתרת פיצויי הפיטורין שלא שולמו לה בפועל. 56. דין התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין- להידחות. סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), קובע: "מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעביד, לא יהיה זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 יום מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם...". בעניינינו, הודיע המתנ"ס לקרן מבטחים כבר ביום 28.8.08 (קרי- כ- 13 ימים לאחר פיטורי התובעת), על כי אינו מתנגד לשחרור הכספים שנצברו לזכות התובעת בקופת הפיצויים (ר' מכתב לשחרור הכספים- נספח לח3' לתצהיר התובעת, ת/1). משכך ולאור הוראת סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, הרי שהתובעת אינה זכאית לפיצויי הלנה בכל הנוגע לסכומים ששוחררו לזכותה מקופת הפיצויים. 57. במאמר מוסגר ובבחינת למעלה מן הדרוש נעיר, כי העובדה שהיה צורך גם בטופס 161 ושזה יצא אל קרן מבטחים רק ביום 27.10.08 - אינה מעלה או מורידה לעניין זה, שכן בהתאם להוראת סעיף 20(ה) הנ"ל, די בכך שמכתב השחרור יצא בתוך 15 ימים ממועד תשלום פיצויי הפיטורין לקביעה כי התובעת אינה זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בכל הנוגע לסכומים ששוחררו לזכותה מקרן מבטחים. עוד נציין, כי מעדותה של התובעת עצמה עולה, כי המתנ"ס מסר לה טופס 161 עוד קודם ליום 27.10.08 (אולם, הטופס היה, לטענתה, "בלתי תקין" ועל כן נאלצה לחזור למתנ"ס ולקבל טופס מתוקן, שניתן לה, כאמור, ביום 27.10.08 (ר' סע' 71.1 לתצהיר התובעת, ת/1)). כל זאת, כאמור, בבחינת למעלה מן הדרוש בכל הנוגע לזכאות התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין, נוכח המועד בו מסר המתנ"ס לקרן מבטחים את מכתב השחרור, כמפורט לעיל. 58. באשר לתביעה לפיצויי הלנה בהתייחס ליתרת פיצויי הפיטורין שלא שולמו לתובעת בפועל, סבורים אנו כי בשל קיומם של חילוקי דעות של ממש בכל הקשור לשיעור הפיצויים להם הייתה התובעת זכאית, אין לחייב את המתנ"ס לשלם לתובעת פיצויי הלנה בעד השלמת פיצויי הפיטורים וכך אנו קובעים. 59. לסיכום, התובעת אינה זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין בהתייחס לסכום ששוחרר לה מקופת הפיצויים, אף לא בהתייחס ליתרה שלא שולמה בפועל ומשכך, דין תביעתה זו- להידחות. התביעה לשכר עבודה 60. התובעת תבעה סך של 1,200 ש"ח שהופחת משכרה בחודשים 5/08 (600 ש"ח) ו-6-8/08 (200 ש"ח בכל חודש). המתנ"ס טען מנגד, כי נוכח התמריץ בסך 200 ש"ח שנוסף לשכרה של התובעת שלא כדין, הפחית משכרה של התובעת, החל מחודש 5/08, את הסכומים כאמור. 61. נוכח קביעותינו דלעיל בדבר העלאת שכרה של התובעת בחודש 5/07 על ידי מנהל המתנ"ס דאז, מר צלישר ומשהובהר על ידי המתנ"ס כי הסכומים שהופחתו כאמור משכרה של התובעת- מקורם בתוספת התמריץ החודשית בסך של 200 ₪ שאושרה לה במסגרת העלאת השכר הנ"ל, הרי שמקובלת עלינו טענת התובעת כי על המתנ"ס להשיב לה את הסכומים הנ"ל, בסך כולל של 1,200 ₪. 62. אשר על כן, התביעה מתקבלת אפוא. המתנ"ס ישיב לתובעת את הסכומים שהופחתו משכרה בחודשים 5/08, 6/08, 7/08 ו-8/08, בסך כולל של 1,200 ₪. התביעה ל"צבירת ימי חופשה" 63. התובעת טענה, כי החל מחודש 5/08 ועד לחודש 8/08 הוקפאה צבירת ימי החופשה שלה. בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר עדותה הראשית תבעה בגין רכיב זה סך של 3,466.75 ₪ (עבור 7.32 ימי חופשה בשיעור של 473.6 ₪ ליום). בפתח ישיבת ההוכחות מיום 15.9.10 הודיעה ב"כ התובעת כי היא מצמצמת את התביעה בגין רכיב זה לסך של 510 ₪ בלבד (זאת, מששולם לה בעניין זה סך של 2,956.8 ₪). יחד עם זאת, חזרה התובעת וטענה בסיכומיה כי על המתנ"ס לשלם, בגין רכיב זה, סך של 3,446.75 ₪. 64. דין התביעה- להידחות. עיון בתלוש שכרה של התובעת לחודש 10/08 (נספח לז' לתצהירה, ת/1) מעלה, כי לאחר סיום יחסי העבודה אכן שילם לה המתנ"ס סך של 2,956.8 ₪ בגין "החזר ימי חופשה מוקפאים." לכך נוסיף, כי התובעת כלל לא הסבירה מדוע, לטענתה, שוויו של יום חופשה בעניינה עומד על סך של 473.6 ₪ ומשכך, לא עמדה בנטל להוכיח כי זכאית היא לסכום העולה על זה ששולם לה בפועל כאמור. אשר על כן, התביעה ל"צבירת ימי חופשה"- נדחית. התביעה לפדיון חופשה 65. בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר עדותה הראשית, טענה התובעת כי המתנ"ס שילם לה פדיון חופשה בגין 23 ימים, עפ"י מחיר שגוי, לטענתה, בסך של 443.82 ₪ ליום, בעוד שבפועל, שוויו של יום עבודה של התובעת עמד, לדידה, על סך של 473.6 ₪. לפיכך, תבעה את ההפרש בסך כולל של 684.94 ₪. בפתח ישיבת ההוכחות מיום 15.9.10 הודיעה ב"כ התובעת על צמצום הסכום הנתבע בגין רכיב זה לסך של 266.74 ₪, זאת לאור סכומים ששולמו לתובעת בחודש 10/08, כמפורט בתלוש השכר לחודש זה. יחד עם זאת, בסיכומיה חזרה התובעת ונקבה בסכום אותו תבעה בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר, בהתעלם מהודעת ב"כ כאמור. 66. התובעת לא הציגה כל הסבר לטענתה כי שכרה הקובע לצורך חישוב פדיון החופשה עמד על סך של 473.6 ₪ ומשכך לא עמדה בנטל להוכיח כי זכאית היא לסכום כלשה העולה על הסכום ששולם לה בגין פדיון חופשה בחודש 8/08 (ר' תלוש שכר לחודש זה, נספח לה5' לתצהיר התובעת, ת/1). אשר על כן, התביעה לפדיון חופשה- נדחית. התביעה לתשלום "חופשה בפועל בתשלום מתוך מכסת ימי החופשה הצבורה" 67. התובעת טענה כי בחודש 8/08 קיזז המתנ"ס "באופן שרירותי וחד צדדי" 21 ימי חופשה רטרואקטיבית בגין החודשים 6-7/08. לפיכך תבעה החזר בגין ימים אלו, בסך כולל של 9,945.6 ₪. בנוסף טענה, כי על הסכום הנ"ל יש להוסיף "תשלום לתנאים סוציאליים" בשיעור 21.83% , בסך כולל של 2,171.12 ₪, זאת, לטענתה, בהתבסס על נוהג הקיים במתנ"ס בדבר תשלום תנאים סוציאליים בהיקף מלא בתקופה שבה שוהה עובד בחופשה בתשלום לפני ניתוק יחסי עובד ומעביד. 68. כאמור, כפי שהבהירה גב' עומר בתצהירה, לאחר שנדחתה בקשתה של התובעת למתן הסעד הזמני בהחלטת ביה"ד מיום 26.6.08, לא טרחה התובעת להודיע למתנ"ס דבר לעניין הסכמתה (או, לחלופין, סירובה) לעבור לתפקיד החדש אליו שהוצע לה, לא שבה לעבודה ולמעשה המשיכה לשהות בביתה בחופשה. בנסיבות אלו, רשאי היה המתנ"ס לקזז מפדיון ימי החופשה שנצברו לזכותה של התובעת את כל הימים בהם לא התייצבה לעבודה, בתקופה שהחל ממועד מתן ההחלטה בהליך הזמני (קרי- 26.6.08) ועד למועד שלגביו הודע לה כי תופסק עבודתה במתנ"ס (קרי- יום 17.7.08). משכך הם פני הדברים, נדחית, אפוא, התביעה להחזר בגין 21 ימי החופשה שקוזזו מפדיון החופשה ששולם לתובעת בחודש 8/08, ממילא נדחית אף התביעה ל"תשלום תנאים סוציאליים" בגין אותם ימים שקוזזו. התביעה לתשלום "תנאים סוציאליים בגין חופשה בתשלום" 69. התובעת טענה כי פדיון החופשה ששולם לה בחודש 8/08 (סך של 10,207.9 ₪) לא כלל גם הפרשות בשיעור 21.83% ותבעה בגין רכיב זה סך של 2,228.38 ₪. התובעת לא הסבירה ולא פירטה, לא בכתב התביעה המתוקן, לא בתצהיר עדותה הראשית, אף לא בסיכומיה, מהו המקור הנורמטיבי העומד בבסיס רכיב תביעה זה. נוסיף ונציין, כי ככל והתביעה מבוססת על ה"נוהג" לו טענה התובעת (בהתייחס לתביעתה לתשלום "חופשה בפועל מתוך מכסת ימי החופשה הצבורה" דלעיל), לפיו נוהג המתנ"ס לשלם תנאים סוציאליים בהיקף מלא בתקופה שבה שוהה עובד בחופשה בתשלום לפני ניתוק יחסי עובד ומעביד, הרי שבשים לב להלכה הפסוקה לעניין דרך הוכחת נוהג, כמפורט לעיל ומשלא הוצגו בפנינו כל תימוכין לקיומו של "נוהג" כאמור, לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה המוטל עליה לעניין זה. אשר על כן, התביעה לתשלום "תנאים סוציאליים בגין חופשה בתשלום"- נדחית, אפוא. התביעה ליתרת דמי הבראה: 70. התובעת טענה כי עפ"י הנוהג במתנ"ס, פיטוריה נכנסו לתוקף רק לאחר ניצול החופשה בפועל, קרי - לא לפני יום 15.10.08. משכך, טענה כי היה על המתנ"ס לשלם לה דמי ההבראה לשנת 2008 בגין 9.5 חודשי עבודה ולא בגין 7.5 חודשים , כפי ששולם לה בפועל. 71. כפי שפורט לעיל, התובעת לא הוכיחה את קיומו של ה"נוהג" שקיים, כביכול, במתנ"ס, בדבר כניסת פיטורין לתוקפם רק לאחר ניצול ימי החופשה בפועל, ממילא אף לא הבהירה מדוע יש להאריך את תקופת ההעסקה דווקא עד ליום 15.10.08. במצב דברים זה, התובעת לא הוכיחה כי זכאית הייתה לתשלום דמי הבראה עבור 9.5 חודשי עבודה לשנת 2008 ותביעתה בעניין זה- נדחית. לסיכום: 72. על יסוד כל האמור לעיל במצטבר הננו קובעים דלקמן: א. התביעה לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין, כמו גם התביעה למתן צו קבוע שיורה על השבת התובעת לעבודה במתנ"ס- נדחות. כמו כן נדחות התביעות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין; להחזר "צבירת ימי חופשה"; לפדיון חופשה; לתשלום "חופשה בפועל מתוך מכסת ימי החופשה הצבורה"; לתשלום "תנאים סוציאליים בגין החופשה בתשלום" וכן ליתרת דמי הבראה. ב. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים דלקמן: (1) סך של 7,402 ₪ בגין יתרת פיצויי פיטורין. (2) סך של 1,200 ₪ בגין הסכומים שהופחתו משכרה של התובעת שלא כדין. לסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מתאריך 15.8.08 ועד לסילוק המלא בפועל. משנדחתה התביעה בחלקה הארי, ישא כל צד בהוצאותיו. 73. לצדדים הזכות לערער על פסק-דין זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. 29371פיטורים