לטענת התובעים, לאורך כל התקופה בה הועסקו ע"י הנתבעת, קיבלו תלושי שכר מהנתבעת אשר לא שיקפו את שכרם האמיתי שהיו אמורים לקבל, ולשיטתם המדובר ברישום פיקטיבי וכוזב. לטענתם ואף לשיטת הנתבעת, תשלום שכרם גילם 3-4 שעות עבודה במשמרת צהריים ו- 5 שעות עבודה במשמרת ערב, כאשר בפועל, משמרת צהריים ארכה 5.5 שעות לכל הפחות, ומשמרת ערב ארכה 8 שעות לפחות, לפיכך לטענתם, זכאים הם להפרשי שכר עבודה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובדים באולם אירועים: רקע: 1. תביעתם של התובעים 1-7 , כנגד מעסיקתם לשעבר, חברת אולמי נשר דקל בע"מ (להלן - הנתבעת), הינה לזכויות שונות הנובעות מתקופות עבודתם בנתבעת וסיומה. 2. התובעים הגישו את תביעותיהם בנפרד כנגד הנתבעת. ביום 5.8.08, נענה בית הדין לבקשת הצדדים והוחלט על איחוד התיקים. 3. התובעים 1-7,עבדו כמלצרים אצל הנתבעת המנהלת אולם שמחות ואירועים המוכר בשמו המסחרי "הינומה". התובעים הגישו את תביעותיהם בשל טענתם לקיפוח זכויותיהם הסוציאליות במהלך עבודתם אצלה בתקופות זמן שונות. 4. ביום 18.4.10, הודתה הנתבעת כי לאחר בדיקה חוזרת של תלושי השכר של התובעים, מצאה כי בהתאם להיקף משרה ותקופת עבודה של כל אחד מהתובעים היא נותרה חייבת לתובעים הפרשים בגין, חופשה, הבראה, החזר הוצאות נסיעה ודמי מלחמה, ובהתאם להודאתה, העבירה לב"כ התובעים המחאה על סך 29,742.06 ₪ (ראה נ/1- הסכום כולל הפרשי ריבית והצמדה ). אולם לטענת התובעים, החישובים שערכה הנתבעת אינם מדויקים, והיא נותרה חייבת להם הפרשי שכר, חופשה, הבראה, דמי חגים, פיצויי פיטורים וכן זכויות נוספות בגין תקופת עבודתם אצלה. 5. אין מחלוקת על כך שכל אחד מהתובעים קבל שכר עבודה בסך 80 ₪ - תמורת עבודה במשמרת צהרים, ו-100 ₪ בגין עבודה במשמרת ערב וכן שבכרטיס העבודה של כל עובד סומנה משמרת ערב ב-X ומשמרת צהריים ב-X מוקף בעיגול,ואילו שתי משמרות ברצף צהרים וערב סומנו בשני X שהוקפו בעיגול , בגינם קיבלו 180 ₪ . 6. בתום דיון הוכחות אשר התקיים ביום- 23.2.2011, נעתר בית הדין לבקשת הצדדים וניתנה החלטה לפיה חויבו הצדדים בהגשת סיכומים בכתב. ביום 19.9.2011-נעתר בית הדין לבקשת הנתבעת, בכך שניתנה לה ארכה להגשת סיכומים עד ליום 30.10.2011 . עד ליום 4.12.2011 לא מילאה הנתבעת אחר ההחלטה ולא הגישה את סיכומיה,ואף לא הוגשה כל בקשה או הדעה בעניין זה, נוכח האמור, ניתן פסק דין מבלי שהיה בפני בית הדין סיכומי הנתבעת. ביום -11.12.2011, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין שניתן ביום 4.12.11, ומתן ארכה להגשת סיכומי הנתבעת. לאור התנהלות הנתבעת בתיק והתעלמותה מהחלטות שיפוטיות, בית הדין נעתר לבקשה, בכפוף לתשלום הוצאות לאוצר המדינה. להלן נביא את עיקר טענות הצדדים בסיכומיהם. טענות התובעים: 7. לטענת התובעים, לאורך כל התקופה בה הועסקו ע"י הנתבעת, קיבלו תלושי שכר מהנתבעת אשר לא שיקפו את שכרם האמיתי שהיו אמורים לקבל, ולשיטתם המדובר ברישום פיקטיבי וכוזב. לטענתם ואף לשיטת הנתבעת, תשלום שכרם גילם 3-4 שעות עבודה במשמרת צהריים ו- 5 שעות עבודה במשמרת ערב, כאשר בפועל, משמרת צהריים ארכה 5.5 שעות לכל הפחות, ומשמרת ערב ארכה 8 שעות לפחות, לפיכך לטענתם, זכאים הם להפרשי שכר עבודה. 8. עוד טוענים התובעים, כי הנתבעת לא ניהלה פנקס נוכחות ,ואף לא פנקס חופשות, כמו כן לא שילמה להם בגין החזר הוצאות נסיעה ,פדיון ימי חופשה,דמי הבראה, דמי חגים, ושעות נוספות . 9. לטענת הנתבעת, התובעים לא הוכיחו כי ימי העבודה ושעות העבודה שעבדו בפועל, שונים מכפי ששולם להם במשך כל תקופת העסקתם,ולכן גם לא הוכחה זכאותם של התובעים לזכויות הנגזרות בשיעור הנתבע על ידם. לטענתה, היפוך נטל הראיה על פי תיקון 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958,אינה חלה בענייננו,שכן התיקון ניכנס לתוקפו לאחר ניתוק יחסי עבודה עם התובעים. לטענתה- על פי ההלכה הפסוקה, שכר משולם על עבודה בפועל, התובעים ביססו את תביעתם על טבלאות שלא הוכנו בזמן "אמת" ואין בהם פירוט של ימים ושעות עבודה, אלא הם הוכנו לצורך הגשת התביעה ,ולמעשה התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה אשר מוטל עליהם להוכחת מתכונת העסקה של משמרת ערב משעה 17.00 -2.00, ומשמרת צהרים מ-10.00 עד 16.00 . 10. עוד טוענת הנתבעת, כי במקרה של אירועים מיוחדים אשר נמשכו אל מעבר לשעות האירועים הרגילות, כגון אירוע "חאשי", כל מלצר קיבל תוספת תשלום מיוחדת ונפרדת בשווי של משמרת נוספת . דיון והכרעה 11. מטעם התובעים, העידו בפנינו מר וולדיסלב אבשלומוב- עובד הנתבעת לשעבר (להלן:"אבשלומוב"), וכל שבעת התובעים בעצמם . מטעם הנתבעת העידו מר משה אלימלך שהיה מנהל חשבונות בנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להל- מר אלימלך), ומר נתן לוי הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן- מר נתן לוי). 12. התובעים הודו במסגרת עדותם כי הטבלאות עם פירוט שעות עבודתם אשר צורפו לתצהירם, נערכו והוכנו לשם הגשת התביעה , ולמעשה לא נרשמו בזמן אמת, על כן מתקבלת טענת הנתבעת, שאין ברישומים אלה כדי לסייע לתובעים בהוכחת תביעתם בכל הנוגע למספר שעות העבודה שעבדו בפועל בכל משמרת. מספר שעות עבודה במשמרת 13. לטענת התובעים, תלושי השכר שהוצאו להם, לא שיקפו את השכר הנכון שהגיע להם. לגרסתם, כרטיס העבודה אכן תאם את מספר המשמרות שעבדו בלבד, אך לא תאם את מספר השעות שעבדו בכל משמרת וכך נוצר החסר בתשלום שכר העבודה מדי חודש . 14. לטענתם , בעבודה במשמרת ערב- דרך קבע הם נדרשו להתייצב לעבודה באולם האירועים בשעה 17.00 לשם סידור ועריכת השולחנות ולאחר מכן עסקו בעבודת מלצרות, כאשר משמרת זו לא הסתיימה לפני השעה 1.00 לפנות בוקר ובסה"כ שולם להם 100 ₪ ,כאשר עבדו 8 שעות לכל הפחות. ואילו משמרת צהריים החלה בשעה 10.0 בבוקר והסתיימה בסביבות השעה 16.30 לערך, ובסה"כ קיבלו שכר בסך 80 ₪ למשמרת צהריים, במסגרתה עבדו בממוצע כ-5.5 שעות. לפיכך, לטענתם שכר שעת עבודה לא הגיע לכדי שכר מינימום כמתחייב על פי הדין. 15. מנגד טענה הנתבעת, כי במשמרת צהריים הגיעו התובעים בין השעות 14.00-15.00 והמשמרת הסתיימה בין השעות 17.00-18.00 ,כלומר משמרת צהריים ארכה בין 2-3 שעות לכל היותר, ומשמרת ערב החלה בסביבות השעה 19.00 והסתיימה לכל המאוחר בשעה 24.00 , כלומר משמרת ערב ארכה כ-5 שעות בלבד. המסגרת הנורמטיבית 16. סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה , תשי"א-1951 (כנוסחו לפני תיקון מס' 12- תשס"ח 2008):קובע , כי חובה על המעסיק לנהל רישום של שעות העבודה של עובדיו: "25. פנקס שעות עבודה וכו' (א) מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות. (ב) שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה". נקבע כי, חובה על כל מעסיק לנהל רישום בפנקס השכר של שעות עבודה ,ימי חופשה ושעות נוספות שעבד העובד (ראה: י"פ 4905 התש"ס 4328). 17. בפסק הדין -עע 212/06 ימית.א.ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים ואח' (ניתן ביום 12.11.08), הביע בית הדין הארצי את עמדתו ביחס להגמשת נטל ההוכחה בתביעה של עובד לשעות נוספות ואף ליתר התביעות מכוח חוקי המגן: "... נפקות אי ניהול פנקס על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר: בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951, מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית. על פי הודעה שפורסמה ברשומות [י"פ 4905, 27.7.00, ע' 4328], החובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה חלה על כל מי שמעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי. בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 נקבע כי: מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו; שר העבודה יקבע בהודעה שתפורסם ברשומות את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה ואת הפרטים שיירשמו לפיו. בהודעה בדבר סוגי מעבידים החייבים לנהל פנקס שכר [י"פ התשל"ז 748; התשס"ג 3604] נקבע שעל מעביד לרשום בפנקס השכר ובפירוט השכר שהוא מוסר לעובדיו את הפרטים שצוינו בתוספת והם, בין היתר: פרטים לגבי עובד ומעביד; התקופה שלגביה ניתן התשלום; רישום השכר הרגיל; התקופה או התקופות שבעדן שולם השכר; מספר ימי עבודה בתקופה שלגביה ניתן התשלום ומספר ימי העבודה בהם עבד העובד בפועל; שעות עבודתו בפועל של העובד; ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה; תשלומים אחרים ופירוטם, כגון שעות נוספות, פריון עבודה, דמי הבראה וכיוצא באלה. אכן, בעבר נקבע בפסיקה כי אי ניהול פנקס שכר אינו מעביר את נטל הראיה למעביד [דב"ע נה/21 - 2 איזידור עבו - יעקב הרוש; לא פורסם, 12.3.96; דב"ע נה/193 - 3 זומרפלד - מלון זוהר בע"מ; 13.5.956]. זאת, בשונה מהפסיקה לעניין אי ניהול פנקס חופשה שנתית, כאשר בהתאם לפסיקה העדר תיעוד בדבר ניצול ימי החופשה והימנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעבירים אל המעביד את נטל הראייה להוכחת יתרת החופשה של העובד [דב"ע לא / 22 - 3 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215, 219]. אולם, מאז נפסקה הלכה זו, חלו שינויים הן בפסיקה והן בחקיקה, המצדיקים בחינה מחדש של הלכה זו, והם: מגמת הפסיקה בשנים האחרונות לפיה יש להגמיש את כללי נטל הראייה בהוכחת התביעה לשעות נוספות, כמפורט לעיל. מגמת החקיקה להעביר את נטל הראיה אל המעביד, עת המעביד מפר חובות רישומיות המוטלות עליו. כך נקבע בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987, כי בדיון באישום או בתובענה לפי חוק שכר מינימום קמה חזקה כי המעביד לא שילם שכר מינימום כאשר המעביד לא נענה לדרישת העובד, מפקח עבודה או בית משפט להציג רישום נוכחות של העובד או פירוט שכר על פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, אלא אם המעביד הוכיח אחרת. בהקשר לתביעה לשכר מינימום, יש לציין כי עוד לפני התיקון לחוק, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי בהעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על פי החוק. עוד נקבע באותו עניין כי ככל שמעביד לא יקיים את הוראות חוק ההודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002, יחול עליו נטל הראייה לענין היקף המשרה של העובד [ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ - וואיל סנדוקה; 1.6.2004; פסק דינו של הנשיא אדלר]. מעבר לכך, בחלק מהמקרים, כאשר מדובר בעובדים הנמנים עם קבוצות העובדים החלשות במשק, הטלת נטל הראייה על העובד להוכיח במדויק את היקף עבודתו בשעות נוספות, מטילה על העובד נטל בלתי סביר, ומשמעותה עלולה להיות סיכול האפשרות של העובד לממש את זכויותיו על פי חוקי המגן. תכלית החובות הרישומיות המוטלות על המעביד על פי חוקי המגן היא לאפשר לעובד לדעת מה הן זכויותיו, לאפשר לו לעקוב אחר תשלום זכויותיו על פי החוק ולבדוק אם משולמות לו מלוא זכויותיו, ולסייע באכיפתן של זכויותיו. המחוקק אף קבע בשנים האחרונות חובות רישומיות חדשות החלות על מעבידים (חובה למסור הודעה בכתב על תנאי העבודה, על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002; חובה למסור לעובד אישור העסקה על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001; חובה לערוך הסכם בכתב עם עובד קבלן כוח אדם על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו - 1996). אין להתעלם מכך, כי בשנים האחרונות חל גידול בהיקף התופעה של אי ציות לחוקי המגן, וכי מעבידים רבים מתעלמים מהחובות הרישומיות המוטלות עליהם. על בית הדין להתאים את פסיקתו למציאות המשתנה, ולקבוע נורמות אשר יצקו תוכן ומשמעות להוראות החוקים המטילות על המעבידים חובות רישומיות, יגשימו את תכליתן ויגבירו את אכיפת חוקי המגן. כללו של דבר: לנוכח השינויים במגמת הפסיקה והחקיקה בעניין נטל הראייה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן; לנוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם על פי חוקי המגן; לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על פי הדין. יש להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי ניהול פנקס חופשה על אי קיום חובות רישומיות אחרות, דהיינו לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק." 18. עניינו הרואות, כי עוד בטרם תוקן חוק הגנת השכר (תיקון מס' 12 ותיקון מס' 24), חלה על המעביד חובה מכוח סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה ,לנהל רישום שוטף של שעות העבודה הרגילות ,וכן של שעות נוספות ועבודה במנוחה השבועית של העובד. כמו גם, סעיף 24 לחוק הגנת השכר אשר קובע - כי מעביד חייב לנהל פנקס ובו פירוט בדבר גובה שכרו של העובד ,ולמסור לעובדיו פירוט בכתב על תנאי העסקתם, וזאת נוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם על פי חוקי המגן, ולנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, מגמת בתי הדין לעבודה הייתה להגמיש את הכללים בדבר נטל הראייה שיחול על עובד התובע זכויות סוציאליות לרבות - שכר עבודה וגמול שעות נוספות, ובהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק, נקבע בשורה של פסקי דין כי יועבר נטל ההוכחה למעסיק. 19. נציין ונדגיש כי מגמה זו יושמה הלכה למעשה רק במקרים בהם הצביע התובע על מתכונת עבודה כללית וקבועה. במקרים מעין אלה, ריככו בתי הדין לעבודה את חובת ההוכחה והעבירו את נטל ההוכחה אל שכם המעביד-כאשר המעביד לא קיים את הוראות סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה,בכך שלא ניהל רישום של שעות וימי עבודה והיעדרות של העובד . לעומת זאת, במקרים בהם לא הציג העובד מתכונת עבודה כללית קבועה ולא כימת את שעות עבודתו, יישמו בתי הדין את הוראות הדין הקיים בדווקנות, באופן שתביעת שעות נוספות חייבה הוכחת ביצוע בפועל של השעות על ידי התובע. מתכונת העסקה של התובעים 20. התובעים טוענים להעסקה במתכונת עבודה כללית וקבועה של 8 שעות עבודה לכל הפחות במשמרת ערב, ו-5.5 שעות עבודה במשמרת צהריים, כאשר ברוב המשמרות הם עבדו אף מעבר לשעות הללו ומכאן טענתם -שהם זכאים גם לגמול בעבור עבודה שעות נוספות . התובע מר אלחיאני צחי- סיפר בעדותו: " לא, לא קיבלתי את מה שמגיע לי ואני אסביר- כרטיס העבודה תאם את מספר המשמרות שעבדתי, אך לא תאם את השכר שהייתי צריך לקבל, וזאת מבחינת השעות שעבדתי.(עמ' 10 שורה 8 לפ'). ... באירועי ערב עבדתי מ- 17:00 עד 01:00, 02:00 לרוב ואירועי צהריים- מ- 10:00 או 10:30 עד 16:00, 16:30, כך שזה יוצא יותר שעות בכל תקופת עבודתי (עמ' 13 שורה 3 לפ') ... .(עמ' 15 משורה 12 לפ') על מנת לערוך, לסדר את השולחנות והאולם וכל המלצרים הגיעו באותה שעה ש. מר לוי אומר לי שיש צוות אחר שאחראי על עריכת השולחנות ולא המלצרים, זה נכון? ת. יש צוות שאחראי להניח את הכלים במפוזר על השולחן. הצוות שהוא מתכוון, אם באירוע מסויים היו צריכים להיות 20 שולחנות, הם דואגים לאותו מספר שולחנות ומניחים את כל הצלחות הסכו"ם במפוזר. אני הייתי מגיע, הייתי צריך לסדר את כל השולחנות, סכו"ם, מפות וכלי אוכל על השולחנות. הצוות הזה דאג רק שיהיו כל הכלים זמינים למלצר, שיהיו בכלל שולחנות באולם. המלצר צריך לנקות את הכסאות, לפלש את הסכו"ם, לסדר את כלי האוכל ולסדר גם את הספות באולם. האירוע בוקר מתחיל ב- 12:00 אני מגיע שעתיים לפני האירוע . ש. נכון שמי שעבד שני אירועים ברצף, מנהל האירועים/האולם דרש ממנו אחרי האירוע הראשון ללכת הביתה, להתארגן ולא להישאר רצוף? ת. לא דרשו ממני דבר כזה, גם לא משאר המלצרים, היה רצף של עבודה. ש. מי למשל אמור לסדר את הקישוטים בכל שולחן? ת. המלצר. יש מחסן קישוטים של האולם שלוקחים משם את הקישוטים ומחזירים אותם בסוף הערב עם עגלה. ש. כאשר האירוע באולמי הנתבעת מתחיל בהקדמה כלשהי בחצר נכון? ת. נכון, בקיץ, יש מזנונים עם אוכל ושתיה. בחצר אני מפנה את כל הכלים שהשתמשו בהם האורחים, וזאת במהלך שהות האורחים בחצר, בזמן קבלת הפנים, כשהאורחים אוכלים הם משאירים צלחות ואנחנו אמורים לפנות אותם, גם הבאנו פלטות של מנות קרות על מנת לסדר אותן בחצר, השתיה היתה בבר. אם אתה שואל אם אני מגיש אוכל לאורחים עם מגשים, אני אומר שלא, אבל אני עומד כמלצר מאחורי הדוכני מזון ומגיש לאנשים." 21. העד מטעם התובעים, מר וולדיסלב אבשלומוב עבד כמלצר אצל הנתבעת,אך לטענתו נמנע מלהצטרף לתביעה דנן למרות שזכויותיו קופחו במהלך עבודתו,היות ובזמנים הרלוונטיים לתביעה, אחיותיו עדיין עבדו אצל הנתבעת וחשש שהן תפגענה אם יגיש תביעה כנגד הנתבעת. על פי עדותו (עמ' 17 שורה 18 לפ') -אירוע צהריים התחיל בשעה 12.30 -13.00 אך הוא ביחד עם יתר המלצרים נדרשו להגיע כשעתיים קודם לכן על מנת לערוך את השולחנות ולנקות את הכסאות. לגרסתו אירוע צהריים הסתיים בין השעות 16.00-17.00 . באשר למשמרת ערב נשאל העד במסגרת חקירה נגדית- האם כל אירועי הערב התחילו בגינה? והעד השיב: (עמ' 18 שורה 12 לפ') : ת. כן. לא כולם, תלוי בעונה. למעט בחורף כשיש גשם, אבל רוב השנה זה ככה. האורחים מגיעים, נותנים להם מזון ושתיה, בעריכה של זה צוות אחר מטפל. מאחורי דוכני המזון עומדים חלק מהמלצרים והטבחים. המלצרים עומדים מאחורי הדוכן. ש. מאחורי איזה דוכן עמדת כמלצר? ת. מאחורי דוכן הרביולי. הרביולי היה מגיע אלינו קפוא, יש מתקן שמחמם את המים, היינו זורקים את הרביולי לתוך המים, מוציאים ומגישים לאורחים. ש. אני מבין שהיית גם אחראי בר- מה זה? ת. זה לא קשור להינומה אלא לחברה אחרת, אבל בתוך הינומה. ש. כשאתה אומר שהיו מלצרים שעבדו בגינה, כולם? ת. רובם. מי שלא עבד בגינה ערך את השולחנות בפנים- שתיה סלטים, לחם וכו'. אין עובדים אחרים שמגישים את המזון לשולחנות . ש. אירוע כזה של ערב, מתי מתחיל. ת. ב- 19:00 20:00. ש. נניח שבצהריים אתה צריך לערוך את השולחנות ולהוציא שתיה ולנקות. אמרת שבצהריים אם האירוע מתחיל ב- 12:00 אתה צריך להגיע ב- 10:00, 11:00 ומתי לאירוע ערב שמתחיל ב- 19:00. ת. לאירוע של הערב היית מגיע ב- 17:00 כי ככה הנתבעת דרשה. ש. ברור לך שאם היית בשעה כזו לאירוע ערב לפחות חלק מהזמן הזה לא היה לך מה לעשות? ת. תמיד היה לנו מה לעשות." 22. התובעת 2 - גב' יאנה משיח, נשאלה במסגרת חקירה נגדית- "כשאת מגיעה את צריכה לכל היותר לוודא שמה שהונח על השולחן, הונח כמו שצריך, שאין פתאום צלחת מלוכלכת שצריך להחליף אותה והכסאות נקיים? ת. לא. מדובר בהיקף הרבה יותר רציני של הכנת השולחן. כל כלי האוכל מונחים ולא מסודרים, צריך לפלש את הכל, לקפל 40 מפיות, לפלש 60 מזלגות, 60 סכינים ועוד 40 כסאות לבנים מעור שצריך לנקות מהם לכלוך מהאירוע הקודם, להביא מלחיות ולהביא פיילות, כאשר כל זה לפני האירוע. כמו כן, צריך להתלבש עם מדי האולם לפני האירוע- סינר וחולצה. ש. את לא אמורה לבוא מהבית עם פרטי הלבוש האלה? ת. לא תמיד מגיעים מהבית, אני מצויידת עם הבגדים בתיק. ש. בכנות- אנחנו בכל זאת מבינים דבר או שניים בלערוך שולחן, לנכות סכו"ם- כל העבודה הזאת עבור שני שולחנות בחצי שעה אפשר לסיים את זה? ת. קצת יותר. ש. זאת אומרת שאם האירוע אמור להתחיל ב- 12:30 אין שום סיבה שתבואו לפני 12:00? ת. יש סיבה, כי יש עוד דברים שצריך לעשות- לחלק סלטים ושתיה לכל השולחנות, יש שיחת מלצרים כרבע שעה או עשרים דקות וזה הכל פחות או יותר. ש. נוסיף גם את האירוע הגדול של להביא סלטים ושתיה לשני שולחנות מהמטבח. ת. מביאים לכולם בפעם אחת. ש. אם כך יכול להיות שזה אורך 3/4 שעה? ת. לא יותר, כי צריך גם למזוג את הסלטים בצלוחיות, הכל ביחד מהתחלה ועד הסוף יכול לקחת כשעתיים. ש. אם מוציאים סלטים ושתיה שעתיים לפני הזמן, נראה לך שהאורח יהיה מרוצה מהמזון? ת. הסלטים זה השלב האחרון אחרי השיחה. ש. זאת אומרת שכאשר שאלתי אותך מה עוד צריך לעשות השבת מה שהשבת, מה הפירוש שענית לי "על זה עניתי לך רק באשר לשולחן" הרי סלטים גם קשור לשולחן. ת. אני הרחבתי לגבי סידור השולחן מאחר ונשאלתי לעניין זה. ש. לגבי אירוע ערב- אני מבין שיהיה נכון לומר שראשוני האורחים מגיעים ב- 19:30? ת. המשפחה מגיעה ב- 19:00, 19:30 וראשוני האורחים מגיעים ב- 19:30 ומרביתם מגיעים החל מ- 20:00. ש. נכון שאירועי הערב בהינומה, למעט חודשי החורף מתחילים בחצר ולמעשה לאולם מגיעים רק אחרי החופה? ת. נכון. לא לפני 21:00 או 21:30 ואף אחרי זה. ש. אז למעשה תפקידך כמלצרית- לסדר את הסידור המוקדם של השולחנות צריך להסתיים עד 21:30 כשהאורחים כבר נכנסים נכון? ת. נכון. ש. אז יהיה נכון לומר שלמעשה באירוע ערב, אפילו אם נלך למה שאת אומרת שצריך שעתיים קודם, די בזה שתבואי ב- 19:30? ת. יש חלוקה- אחרי השיחה חלק מהמלצרים יורדים לגן ככח עזר בפינויים ותגבורת למזנונים וכל העניינים וחלק נשארים למעלה על מנת לסיים את חלוקת הסלטים והשתיה, וזה לוקח להם יותר זמן כי הם פחות. ש. מתי מתקיימת אסיפת המלצרים בערך? ת. מתחילה בערך ב- 18:15,18:30. ש. אחרי שמסתיימת השיחה כל אחד הולך להתחיל את העבודה שלו? ת. אחרי השיחה יש הפסקת אוכל קצרה של כרבע שעה ולאחר מכן כל אחד מתחיל את העבודה שלו. ש. אז לפחות בדבר אחד את יכול להסכים איתי והוא, שתחילת משמרת הערב שמתחילה כמו שאמרת עם אסיפת המלצרים היא ב-18:30? ת. זו לא תחילת המשמרת, שכן תחילת המשמרת ב- 17:00 כשאני מתחילה לאולם ומפלשת את כלי האוכל . ש. לפני דקה שאלתי אותך האם נכון שרק אחרי שיחת המלצרים כל אחד מתחיל עבודתו והשבת שכן, אז פתאום המשמרת מתחילה רק ב- 17:00? ת. זה מה שנדרש ממני וחלק משעות עבודתי. המשמרת שלי התחילה ב- 17:00. ש. ב- 18:30 שיחת מלצרים ב- 18:45 ארוחה קצרה למלצרים. מ- 19:00 עד 21:30 יש לך שעתיים וחצי לכל הפעולות שפירטת קודם, אז מתי את צריכה להתחיל את זה ב- 17:00? ת. אתה שואל אותי, אני לא ביקשתי להגיע ב- 17:00 זה מה שנדרש ממני לעשות. ש. אבל זה לא הגיוני, כי בעל האולם מצפה ממך שתשרפי שעתיים בכלום? ת. השעתיים האלה לא היו לשוא שכן עבדתי בשעות אלה, כמו שהעדתי קודם לכן. ש. תסכימי איתי, שמנה עיקרית מוגשת בדרך כלל ב- 22:00? ת. לא. מנה עיקרית מוגשת קצת אחרי 23:00. ש. אני מבין שאחרי שאנשים סיימו לאכול את המנה העיקרית המלצרים אמורים לפנות את הכלים מהשולחן? ת. כן, להתחיל לפנות את הצלחות של המנה העיקרית איפה שסיימו לאכול. ש. אם אני אומר לך שהקינוח מוגש לפי הגרסה שלך בסביבות 23:30 זה יהיה נכון? ת. אני מאמינה שכן. ש. למעשה אחרי הקינוח, שגם אם את צודקת ומגישים אותו ב- 23:30 רוב השולחן כבר מפונה? ת. רוב השולחן זה לא הצלחות של המנה העיקרית, יש כוסות, סכו"ם, מלחיות, סלטים שחולקו בהתחלה, כל זה נשאר ומנהל האירועים עובר וקובע מה להוריד ומתי. ש. אני מדבר איתך על שלב הקינוח, בשלב הזה יש עדיין קעריות של סלטים מהמנה הראשונה? ת. כן ואני בטוחה בכך. ש. אם אנחנו נאמר שעל מנת לפנות את כל השאריות האלה יכול להיות שזה אורך חצי שעה? ת. הכוסות זה השלב האחרון ומנהל האירועים צריך לתת אישור או לבקש אישור להוריד אותם לבסקטים, לא ליד האורחים. ש. גם לפי התסריט שלך שהוא מאוד רחב וגדול, הגענו בשעה 24:00 לסיום העבודה, מה אתם עושים באולם עד 02:00? ת. את הכוסות, שזה החלק הכי מפריע בפינוי שנעשה רק אחרי שהאנשים הלכו, ב- 24:30 או 01:00 האולם מספיק ריק על מנת להיכנס ולפנות את הכוסות עם בסקטים, לאחר מכן צריך להוריד את המפה להרים את הכסאות, לסדר את הכל למקום, שהמפיות ילכו לכביסה וזה נמשך עד שהעבודה עוד לא נגמרת וצריך להמתין להסעה חזרה הביתה וכל זה לוקח זמן". עדותם של כל התובעים בנוגע למתכונת העסקתם הייתה סדורה ולא נמצאו סתירות בעדויותיהם האמינות עלינו בעניין זה, לפיהן, נדרשו הם להגיע למשמרת צהריים או ערב כשעתיים לפני תחילת האירוע על מנת לסדר ולערוך את השולחנות לפלש סכומים,לנקות כסאות ולעבור תדריך לקראת כל אירוע. שוכנעו כי התובעים עבדו בכל משמרת על פי מתכונת של שעות קבועות. 23. לדידנו, התובעים הוכיחו מתכונת העסקה קבועה ,במסגרתה נדרשו המלצרים להתייצב בעבודה כשעתיים לפני תחילת אירוע ערב או צהריים. לעומת זאת גרסתה של הנתבעת היתה רצופה סתירות ולא נתמכה בראיות כלשהן ולהלן נסביר; 24. לגרסת הנתבעת, כפי שהובעה מפי העד מטעמה, מר נתן לוי,שהינו הבעלים ומנהל בנתבעת, עבודת סידור ועריכת האולם לקראת האירועים לא נעשתה על ידי המלצרים אלא על ידי צוות מיוחד (עמ' 2 שורה 14, ועמ' 72 שורה 9 לפ', סעיף 11 לנ/2), אולם לא הובאה כל ראיה לתמיכה בגרסה זו שנאמרה בעלמא. העד סיפר בעדותו כי רמי -המלצר הראשי של הנתבעת(שהינו אחיו), ככלל היה אחראי על עבודת המלצרים ,ובמסגרת תפקידו ערך את הסידור עבודה השבועי של המלצרים ,והוא ידע את שעת התייצבות המלצרים לעבודה וכן את שעת סיום המשמרת היות ונכח איתם בכל האירועים. עוד סיפר העד שמדי ערב רמי ואלי דדון הסיעו את המלצרים לביתם בסיום משמרת ערב. משנשאל מנהל הנתבעת במסגרת חקירה נגדית, מדוע רמי לא הוזמן לעדות?, השיב העד: "רמי עצמו הלום קרב והוא בטיפול אישי עד היום עם פסיכולוגית בבי"ח רמב"ם ואני לא יודע אם הוא יכול לעמוד במעמדים כאלה" (עמ' 68 שורה 14 לפ'). בנסיבות העניין, כאשר המדובר בעובד הנתבעת אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה מילא תפקיד של מלצר ראשי, שהיה אחראי על כל המלצרים בנתבעת, בכל הקשור לסידור העבודה ופיקוח על עבודתם ועל שעת הגעתם לעבודה וסיומה, והוא זה שחתם על כרטיס הנוכחות של התובעים בעבודה, לא די בכך שמנהל הנתבעת יעלה ספק במסוגלותו של רמי להעיד בבית הדין, ואם הייתה מניעה בהעדתו בבית הדין מהטעם שציין, היא הייתה אמורה להיות מגובה בחוו"ד מקצועית. משנשאל העד, מדוע אלי דדון לא הוזמן לעדות , השיב: "לא בקשתי שהוא יבוא להעיד הוא עדיין עובד שלנו ועדיין מסיע את העובדים" (עמ' 68 שורה 24 לפ'). ודוק, הנתבעת לא טרחה להזמין לעדות את רמי ואלי דדון, שיתכן ועדותם הייתה שופכת אור על מתכונת ההעסקה של התובעים,ומספר שעות עבודתם בכל משמרת . המחלוקת המרכזית בתיק דנן נוגעת בשאלה, האם התובעים עבדו בממוצע 5.5. שעות במשמרת צהריים ו-8 שעות במשמרת ערב , או שמא כגרסת הנתבעת , לכל היותר 3 שעות במשמרת צהריים ו-5 שעות במשמרת ערב. כידוע, אי-הבאת עדים שהיו עשויים לשפוך אור על הפרשה הנידונה מחזקת את משקלה ומהימנותה של גרסת היריב, במיוחד כאשר מדובר בנתבעת שאליה הועבר הנטל להוכיח את גרסתה - שהיא לב ליבה של המחלוקת, היא כשלעצמה פועלת לרעתה. (ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון / ולסחר חוץ בע"מ נ. מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 655). ע"א 55/89 קופל בע"מ נ. טלקאה בע"מ, פ"ד מד (4) 594 ע"א 641/87 קלנגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים בע"מ, פ"ד מד(1) 239)) 25. בנוסף לאמור, במסגרת חקירה נגדית, נשאל מנהל הנתבעת- (עמ' 72 שורה 20 לפ') "יש 7 תובעים שאומרים שחייבו אותם להגיע ב-17.00 לאירוע שהתחיל ב- 19.00 אתה רוצה שהיום נאמין שאנשים התייצבו שעתיים לפני הזמן סתם כך ולפי עדותך עד 21.00 לא היה להם מה לעשות,אז אולי 4 שעות לפני הזמן ולא היה להם מה לעשות? " העד השיב "כן" ואף הוסיף "אני יכול לומר יותר מזה,אני נלחם בתופעה הזו ואני אומר למלצרים הראשיים שמי שמגיע לפני הזמן לא יעשה פוליש לפני הזמן שהוא נדרש להגיע ,וזו היתה הוראה חד משמעית שלי". למעשה הנתבעת מודה בחצי פה בגרסת התובעים, כי הם הגיעו לאולם כשעתיים לפני תחילת האירוע, אך לטענתה, הם לא נדרשו לכך, והם עשו זאת על דעת עצמם. אין בידנו לקבל גרסה זו של מנהל הנתבעת, אשר לוקה בהגזמה ובנימוק חסר כל הגיון, לפיה התובעים כולם על דעת עצמם, הגיעו לכל משמרת כשעתיים לפני השעה שנדרשו להגיע. 26. זאת ועוד, בתלושי השכר של התובעים לא פרטה הנתבעת כיצד חושב שכר העבודה אשר שולם לתובעים, אין פירוט של מספר שעות העבודה וגם לא של מספר המשמרות וסוג המשמרת. במסגרת דיון שהתקיים ביום 25.6.08 נכחו מטעם הנתבעת מנהל החברה נתן לוי ומנהל החשבונות משה אלימלך. במהלך הדיון מנהל החשבונות לא ידע להסביר מה מייצגים מספר ימי העבודה שנרשמו בתלושי השכר של התובעים (עמ' 3 משורה 20 לפ'),"איני יכול להסביר כרגע מה מייצגים ימי העבודה הנקובים בתלושים", מיד לאחר מכן(בעמ' 3 משורה 24 לפ'), הסביר מנהל הנתבעת,מר נתן לוי, כי בסוף כל חודש היה מעביר למנהל החשבונות את הסכום שמגיע לכל עובד מבלי לפרט את מספר ימי העבודה או מספר המשמרות שעבד, את חישוב מספר ימי העבודה הוא ביצע בעצמו, מה שמסביר את דברי מנהל החשבונות קודם לכן. לאור דברי מנהל החשבונות של הנתבעת, והסבריו של מנהל הנתבעת נתן לוי בדיון מיום 25.6.08, קיים קושי לקבל את גרסתו המאוחרת של מנהל החשבונות במסגרת תצהירו (נ/1) אשר ניתנה בחלוף כשנתיים, בכל הנוגע להיקף שעות עבודתם של כל אחד מהתובעים ביחס לכל חודשי עבודתם, וכל שכן את גרסתו המאוחרת יותר שניתנה במסגרת עדותו בחלוף יותר משלוש שנים, כאשר העיד "אני מקבל רשימה של שעות העבודה וימי העבודה עבור כל עובד ועל סמך הרשימה אני מכין את השכר,אני גורם חיצוני לנתבעת" (עמ' 58 שורה 18 לפ'), בהמשך העיד כי בדרך כלל בתלושי השכר יש הפרדה בין משמרות ערב וצהרים. מעבר לעובדה שהעד מסר גרסאות סותרות, ולאחר שעיינו בכל תלושי השכר שצורפו לתיקים, נראה כי אין כל בסיס לדבריו של העד, שכן- באף לא אחד מכל תלושי השכר של כל התובעים, לא נרשם מספר שעות העבודה, או מספר המשמרות שבוצעו וגם לא סוג המשמרת צהריים ו/או ערב(עמ' 60 שורה 4 לפ'). ואם לא די בכך, במסגרת עדותו נשאל מר אלימלך - מתי שולמו המשכורות לתובעים?, והעד השיב: עד כמה שידוע לי, בין ה-9 ל-10 לחודש" (עמ' 62 שורה 22 לפ').לעומתו, מנהל הנתבעת נתן לוי סיפר בעדותו,כי בדרך כלל לכל העובדים שכר העבודה משולם בכל 10 לחודש, אולם "עם המלצרים יש בעיה, כי הם לא עובדים כל יום והם חייבים לתת לנו את כרטיס העבודה ב-30 לחודש. ב-99% מהמקרים המלצרים לא נותנים את הכרטיס בזמן ולי ולרוית זה מעכב את החישוב כי אנחנו רוצים להוציא לכל המלצרים יחד. הם נותנים את הכרטיס בהתאם ליום העבודה שהם באים לעבוד לאחר סוף החודש-זה יכול להיות ב-10 עד 15 לחודש לכן הגענו למסקנה שלא ניתן לשלם להם ב-10 לחודש והעברנו את התאריך" (עמ' 76 משורה 21 לפ') ... בין 20-ל-22 .אולי במקרים נדירים זה אחרי ה-22"(עמ 77 שורה 6 לפ'). יש לתמוהה על כך שמנהל החשבונות של הנתבעת מזה 25 שנים לא ידע ששכר המלצרים לא משולם ביחד עם כל יתר העובדים ב-9-10 לכל חודש, כפי שהסביר מנהל הנתבעת. על פי עדותו של מנהל הנתבעת, דוחות הנוכחות נמסרו על ידי המלצרים / התובעים באיחור רב, בין10-15 לחודש, כך שלא יתכן שתלושי השכר הוכנו קודם לכן על ידי מנהל החשבונות, וכמובן שעניין זה גרר תשלום מאוחר של שכר העבודה. 27. בפרשת ימית א. ביטחון (עע 212/06 ימית.א.ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים ואח'), סיכם כב' הנשיא אדלר (בדימוס), את השלבים לדיון בתביעת עובד לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות המבוססת על הטענה בדבר עבודה במתכונת קבועה, באופן הבא:  "בשלב הראשון - על העובד להוכיח מתכונת קבועה של עבודתו, ובכך מועבר אל המעסיק נטל ההוכחה; בשלב השני - על המעסיק להוכיח את מספר שעות העבודה של העובד ואת היעדרויותיו של העובד. בהעדר הוכחה מדויקת, המעסיק אינו מרים נטל זה; בשלב השלישי - ככל שהמעסיק לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו, על יסוד מתכונת העבודה הקבועה שהוכחה על ידי העובד והנתונים המוכחים בנוגע לשכרו, בית הדין קובע את שיעור הסכום המגיע לו, כאשר ניתן לעשות זאת על דרך של אומדנא".   יצוין כי, על אף שפסק הדין בפרשת- ימית א. בטחון, עוסק בסוגיה שעניינה תשלום גמול שעות נוספות, יפה הכרעתו גם בעניין שבפנינו העוסק בתשלום הפרשי שכר. (ראה-עב (ת"א) 8366/06 זלניוק ואסיל נ' לינוי בניה ותשתית בע"מ - פורסם במאגר משפטי) 28. על יסוד מכלול הראיות והעדויות שבפנינו הן מצד התובעים והן מטעם הנתבעת, ולאחר שקבענו מחד - כי שוכנענו שהתובעים עבדו במתכונת העסקה קבועה בה הם נדרשו להגיע לעבודה כשעתיים לפני תחילתו של כל אירוע, ומאידך- הנתבעת לא הוכיחה ברישומים או בכל דרך אחרת את מספר שעות העבודה של התובעים בכל משמרת, אנו קובעים כי אורכה של משמרת צהריים ארכה 5.5 שעות בממוצע, ואילו משמרת ערב ארכה 8 שעות בממוצע , קרי, התובעים זכאים להפרשי שכר בגין 1.5 שעות לכל משמרת צהריים , ולהפרשי שכר בגין 3 שעות לכל משמרת ערב שעבדו,תוך שקבלנו את גרסת התובעים שהינה מתיישבת עם המציאות והגיונם של דברים כי משמרת ערב הסתיימה בשעה 1.00 בלילה, ולא בשעה 24.00 כפי שטענה הנתבעת. 29. בכל הנוגע לתביעת התובעים לרכיב שעות נוספות, לא עלה בידי התובעים לשכנענו כי עבדו במתכונת קבועה של שעות נוספות, לדוגמא: התובעת מס' 2 יאנה משיח העידה כי לא תיעדה בזמן אמת את שעת התחלה וסיום המשמרת, ולא עבדה באופן קבוע שעות נוספות, לדבריה לעיתים משמרת ערב הייתה מסתיימת ב-1.00 קרי כ-8 שעות עבודה ולעיתים מאוחר יותר (עמ' 21 שורה 14 לפ'). התרשמנו מעדויותיהם של חלק מהתובעים אשר טענו כי, בדרך כלל סיימו את עבודתם בשעה 2.00 ובהרבה מקרים אף ב-3.00 או 4.00 לוקה בהגזמה רבה, אנו מתקשים לתת אימון בכך שהתובעים עבדו דרך קבע כ- 10 שעות ואף יותר במשמרת ערב בתמורה לתשלום של 100 ₪ .   30. יחד עם זאת, בימים בהם התובעים עבדו שתי משמרות צהרים וערב-ברצף, קרי- 13.5 שעות עבודה ברציפות, אין כל ספק שבמקרים הללו הם זכאים לתשלום של 125% בגין השעתיים הראשונות לאחר 8 שעות עבודה רגילות, ו-150% על כל שעה נוספת- כלומר על 3.5 שעות. 31. אין חולק על כך, שבגין עבודה ב-2 משמרות רצופות קיבלו התובעים 180 ₪ , ולשיטתה של הנתבעת בימים אלה עבדו לכל היותר 8 שעות (3 שעות משמרת צהרים ו-5 שעות משמרת ערב). לפיכך אנו קובעים כי, במקרה שעובד עבד שתי משמרות רצופות הוא זכאי לתשלום רק בגין השעות הנוספות שעבד, כלומר -125% בגין השעתיים הראשונות -150% בגין 3.5 שעות עבודה. חישוב הפרשי שכר 32. כאמור, בתלושי השכר של התובעים, לא נרשם מספר המשמרות שעבדו ולא סוג המשמרת. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את דרך החישוב שערכו התובעים, היות ובסיס החישוב נעשה על ידם, בהנחה שהם עבדו מידי יום במהלך כל החודשים, וכל המשמרות שעבדו היו משמרת ערב -קרי 8 שעות ביום, וזאת כאשר אין כל מחלוקת שכל התובעים היו עובדים שעתיים שלא עבדו באופן רציף 5 ימים בשבוע. לשם המחשה נביא לדוגמא את התובע גיא גבאי, שטען להפרשי שכר בסך של 51,611 ₪, על פי חישוב של 160 ₪ ליום במכפלת 22 ימי עבודה בחודש לאורך כל תקופת עבודתו. אולם, עיון בתלושי השכר שצירף, אין כל ספק שלא עבד חודש מלא אצל הנתבעת באף לא אחד מהחודשים . כמו גם התובע, חדיד מג'די, אשר תבע 54,095 ₪ הפרשי שכר , לפי חישוב של עובד חודשי "במשכורת"- 3250 ₪ כפול 18 חודשי עבודה, כאשר עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהירו, מגלה כי בכל החודשים עבד חלקית, ולא חודש מלא, כאשר מספר ימי העבודה משתנה מחודש לחודש. 33. על כן, נערוך את חישוב הפרשי השכר שמגיע לתובעים, על פי הרישום בכרטיסי העבודה אשר צורפו לתצהירים של התובעים,על גבם נרשם מספר המשמרות וסוג המשמרת. 34. ברם, היות שמספר תובעים צירפו כרטיסי עבודה למספר חודשים אך לא לכל תקופת העסקתם, וחלקם של התובעים לא שמרו כלל על כרטיסי העבודה, ומשקבענו, כי נטל ההוכחה הועבר לנתבעת להוכחת שעות עבודתם של כל התובעים, והנתבעת הודתה במספר ימי עבודה של התובעים אצלה (ראה נ/1), נערוך את חישוב הפרשי השכר החודשיים לתובעים בהסתמך על כרטיסי העבודה אשר צורפו, ובחודשי העבודה שהנתבעת מודה שעבדו אצלה, אך לא צורף כרטיס עבודה, ייערך חישוב בהתאם למספר ימי העבודה שעבדו ,בהם הודתה נתבעת,תוך הנחה שעבדו משמרת ערב וחזקה שעבדו 8 שעות במשמרת, שכן "מגמת החקיקה להעביר את נטל הראיה אל המעביד, עת המעביד מפר חובות רישומיות המוטלות עליו. כך נקבע בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987, כי בדיון באישום או בתובענה לפי חוק שכר מינימום קמה חזקה כי המעביד לא שילם שכר מינימום כאשר המעביד לא נענה לדרישת העובד, מפקח עבודה או בית משפט להציג רישום נוכחות של העובד או פירוט שכר על פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, אלא אם המעביד הוכיח אחרת. בהקשר לתביעה לשכר מינימום, יש לציין כי עוד לפני התיקון לחוק, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי בהעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על פי החוק. עוד נקבע באותו עניין כי ככל שמעביד לא יקיים את הוראות חוק ההודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002, יחול עליו נטל הראייה לענין היקף המשרה של העובד [ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ - וואיל סנדוקה; 1.6.2004; פסק דינו של הנשיא אדלר]. מעבר לכך, בחלק מהמקרים, כאשר מדובר בעובדים הנמנים עם קבוצות העובדים החלשות במשק, הטלת נטל הראייה על העובד להוכיח במדויק את היקף עבודתו בשעות נוספות, מטילה על העובד נטל בלתי סביר, ומשמעותה עלולה להיות סיכול האפשרות של העובד לממש את זכויותיו על פי חוקי המגן." (ראה: עע 212/06 ימית.א.ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים ואח' (ניתן ביום 12.11.08)). 35. לתצהירה של התובעת יאנה משיח, צורפו כרטיסי עבודה חודשיים אשר מהם עולה כי עבדה בסה"כ 106 ימים : א. 85 משמרות ערב X 3 שעות X 20.7 ₪ = 5278.5 ₪ 17 משמרות צהרים X 1.5 שעות X 20.7 ₪ = 527.85 ₪ . 4 משמרות כפולות : 4X 2 שעות X 20.7 ₪ X 125% = 207 ₪ 4X 3.5 שעות X 20.7 ₪ X 150% = 434.7 ₪ ב. על פי הודאתה של הנתבעת,התובעת יאנה משיח עבדה אצלה 169 ימים בסה"כ, לפיכך התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 3912.30 ₪ בגין 63 ימי עבודה. לאור האמור אנו קובעים שהתובעת יאנה משיח זכאית להפרשי שכר עבודה לרבות שעות נוספות בסך 10,360.35 ₪ . 36. לתצהירה של התובעת ברוידה יוליה, צורפו כרטיסי עבודה חודשיים אשר מהם עולה כי עבדה בסה"כ 177 ימים: א. 138 משמרות ערב X 3 שעות X 20.7 ₪ = 8569.80 ₪ 20 משמרות צהרים X 1.5 שעות X 20.7 ₪ = 621₪ . 19 משמרות כפולות : 19X 2 שעות X 20.7 ₪ X 125% = 983.25 ₪ 19X3.5 שעות X 20.7 ₪ X 150% = 2064.82 ₪ ב. על פי הודאתה של הנתבעת,התובעת ברוידה יוליה עבדה אצלה 263 ימים בסה"כ, לפיכך התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 5,340.60 ₪ בגין 86 ימי עבודה. לאור האמור אנו קובעים שהתובעת ברוידה יוליה זכאית להפרשי שכר עבודה לרבות שעות נוספות בסך 17,579.50 ₪ . 37. לתצהירה של התובעת קרבצקי (רידנר)אולגה, צורפו כרטיסי עבודה חודשיים אשר מהם עולה כי עבדה 173 ימים בסה"כ : א. 156 משמרות ערב X 3 שעות X 20.7 ₪ = 9687.60 ₪ 16 משמרות צהרים X 1.5 שעות X 20.7 ₪ = 496.80 ₪ . 1 משמרת כפולה : 2 שעות X 20.7 ₪ X 125% = 51.75 ₪ 3.5 שעות X 20.7 ₪ X 150% = 108.67 ₪ ב. על פי הודאתה של הנתבעת,התובעת קרבצקי (רידנר) אולגה עבדה אצלה 217 ימים בסה"כ, לפיכך התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 2,732.4 ₪ בגין 44 ימי עבודה. לאור האמור אנו קובעים שהתובעת קרבצקי (רידנר)אולגה זכאית להפרשי שכר עבודה לרבות שעות נוספות בסך 13,077.22 ₪ . 38. לתצהירו של התובע צחי אליחיאני, צורפו כרטיסי עבודה חודשיים אשר מהם עולה כי עבד 282 ימים בסה"כ : א. 243 משמרות ערב X 3 שעות X 20.7 ₪ = 15,090.30 ₪ 29 משמרות צהרים X 1.5 שעות X 20.7 ₪ = 900.45 ₪ . 10 משמרות כפולות : 10X 2 שעות X 20.7 ₪ X 125% = 517.50 ₪ 10X 3.5 שעות X 20.7 ₪ X 150% = 1086.75 ₪ לאור האמור אנו קובעים שהתובע צחי אליחיאני זכאי להפרשי שכר עבודה לרבות שעות נוספות בסך 17,595 ₪ . 39. התובע גיא גבאי עבד אצל הנתבעת בסה"כ 343 ימים (ראה נספח א' לתצהיר משה אלימלך- נ/1) לפיכך זכאי הוא להפרשי שכר בסך21,300 ₪ על פי חישוב: 21,300 ₪ = 20.70 ₪ X 3 שעות X 343 ימים . לאור האמור אנו קובעים שהתובע גיא גבאי זכאי להפרשי שכר עבודה לרבות שעות נוספות בסך 21,300 ₪ . 40. התובע חדיד וג'די עבד אצל הנתבעת בסה"כ 111 ימים (ראה נספח ג' לנ/1), לפיכך זכאי הוא להפרשי שכר בסך 6,893 ₪ על פי חישוב: 6893 ₪ = 20.70 ₪ X 3 שעות X 111 ימים . לאור האמור אנו קובעים שהתובע חדיד וג'די זכאי להפרשי שכר עבודה לרבות שעות נוספות בסך 6,893 ₪ . 41. התובע בריוטי שלומי, עבד אצל הנתבעת בסה"כ 116 ימים (ראה נספח ו' לנ/1), לפיכך זכאי הוא להפרשי שכר בסך 7203.60 ₪ על פי חישוב: 7203 ₪ = 20.70 ₪ X 3 שעות X 116 ימים לאור האמור אנו קובעים שהתובע בריוטי שלומי זכאי להפרשי שכר עבודה לרבות שעות נוספות בסך 7,203.60 ₪ פיצויי הלנת שכר. 42. סעיף 17א לחוק הגנת השכר ,התשי"ח-1958, קובע כי "הזכות לפיצויי הלנת שכר,תתישן, אם לא הוגשה תובענה לבית הדין האזורי ..., תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם. אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום" . כל התובעים הגישו את תביעותיהם בחלוף למעלה מ-90 ימים, מהיום שבו על פי דין רואים את השכר אשר שולם להם כמולן, לפיכך טענת ההתיישנות אשר העלתה הנתבעת בנוגע לזכותם של התובעים לפיצויי הלנת שכר מתקבלת, לאור הוראת סעיף 17א לחוק הגנת השכר שצוטט לעיל. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת 43. בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ פד"ע ב 41). 44. "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). אותו ביטוי צריך שיהיה "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום" (דב"ע לה/ 85-3 עיריית כפר סבא- יעקב כהן, פד"ע ז 175). 45. מבחינת נטל ההוכחה- "על העובד להוכיח שהוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויים" 46. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים ,התכ"ג-1963, קובע בין היתר, כי רק "מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. 47. התובע מס' 3- בריוטי שלומי, טען במסגרת תצהירו (ת/4), כי עבד אצל הנתבעת בשתי תקופות, בראשונה- החל לעבוד אצל הנתבעת בחודש 2/05 ועד לחודש 4/06, לאחר מכן ,לשיטתו- "חלה הפסקת התקשרות" עם הנתבעת, ותקופת עבודתו השניה החלה בחודש 8/06 כאשר בחודש 3/07, לטענתו הנתבעת הפסיקה לשבצו בסידור העבודה, ולמעשה הנתבעת יזמה את ניתוק יחסי העבודה,לפיכך הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך 1020 ₪ (בערך נומינאלי), ולתשלום פיצויי פיטורים בסך 1,360 ₪ (בערך נומינאלי). מנגד טענה הנתבעת, כי העובד שובץ לסידור עבודה בהתאם לרצונו ויכולתו להתייצב לעבודה ובתיאום עימו, והפסקות העבודה נעשו ביוזמתו של התובע. בנוסף טענה הנתבעת כי בחודש 8/06 התובע לא עבד אצלה. 48. סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, מונה את ההפסקות בעבודה שאינן פוגעות ברציפות, כאשר סעיף 2 (9) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי ,לעניין סעיף 1, יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה "הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד אך הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים" .באשר לנטל ההוכחה בעניין הרציפות בעבודה נקבע בפסיקה כי על העובד להביא ראשית ראיה של מועד תחילת העבודה וסיומה,מה שמראה לכאורה כי עבד ברצף בין שני מועדים אלה. אולם משהתובע לא הצליח להוכיח את מועד תחילת העבודה לו הוא טוען- בתקופת עבודתו השניה קרי, 8/06 כאשר בטופס 106 לשנת 2006 של התובע הוצהר על ידי הנתבעת, כי התובע לא עבד בחודש זה (להבדיל מעובדים אחרים שאף שולם להם פיצוי על היעדרות בימי המלחמה), לפיכך נטל ההוכחה נותר על התובע, לעניין הרציפות בעבודה: "הרציפות בעבודה היא אחד התנאים, הנדרשים על פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, על-מנת שתקום הזכות לפיצויי פיטורים. נטל השכנוע לעניין כל התנאים בסעיף זה, ובכלל זה הרציפות, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (דב"ע לג/3-58 האוניברסיטה העברית נ' בתיה מינטל, פד"ע ה 65; וספציפית לעניין הרציפות - דב"ע לה/3-16 זיסו יוזיפוף נ' יעקב חנוני, פד"ע ז 3). לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד בעניין הרציפות תידחה. עם זאת, כאשר מוכיח העובד את מועד תחילת העבודה ומועד סיום העבודה, הרי בכך הוא מרים את חובת הראיה הראשונית, ומראה לכאורה כי עבד בכל התקופה שבין שני מועדים אלה. בשלב זה עוברת חובת הראיה למעביד, אשר עליו להביא ראיות להוכחת הפסקה בעבודה במהלך אותה תקופה, אם כמובן הוא טוען להפסקה כזו (דב"ע נא/3-7 מרים עדאוי נ' פ.א.ב. שירותים בע"מ, פד"ע כב 325). 49. על העובד מוטלת חובת ההוכחה, כי הפסקת עבודה של שלושה חודשים לא היתה אלא הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד מעביד. ראשית,התובע לא הוכיח כי משך זמן ניתוק יחסי העבודה בין שתי התקופות פחת משלושה חודשים. שנית, בתקופת עבודתו הראשונה טען התובע "להפסקת התקשרות" לא נטען ולא הוכח על ידו כי ב- 4/06 פוטר מהעבודה. נזכיר כי הטוען לרציפות בעבודה עליו הראיה ולא על הטוען לניתוק (ראה: דב"ע לה/3-16 זיסו יוזיפוף נ' יעקב חנוני פד"ע ז 3). שלישית, בתקופת עבודתו השניה- התובע לא עבד במשך שנה אחת ברציפות ,כך שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו השניה . מכל מקום גם אם היינו מקבלים את טענת התובע לרציפות בעבודה, לא הוכח על ידו כי פוטר מעבודתו ב- 3/07. על כן תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים נדחית. 50. התובעת מס' 2- יאנה משיח , טענה בכתב התביעה כי התפטרה מעבודתה (בסעיף 3), ומרכיב פיצויי פיטורים לא נתבע על ידה, לפיכך לא ברור מדוע במסגרת הסיכומים הוא טוענת לזכאות לפיצויי פיטורים בשל אי שיבוץ בסידור העבודה . 51. התובע מג'די חדיד, טוען כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך 5,280 ₪,לתקופת עבודה של שנה ושבעה חודשים. לטענתו, מעשה הפיטורים בא לידי ביטוי בכך שלא שובץ בסידור העבודה, ולמעשה החל מחודש 4/06 -לא ניקרא לעבודה על ידי הנתבעת. מנגד טענה הנתבעת לתקופת עבודה קצרה יותר שהחלה בחודש 2/05 ועד 11/05, ובסה"כ 9 חודשים, לפיכך לטענתה לא זכאי לפיצויי פיטורים. 52. מסגרת כתב התביעה ובתצהירו (ת/7), טען מג'די לתקופת עבודה אצל הנתבעת שהחלה בחודש- 10/04 והסתיימה בחודש -4/06, קרי שנה ושבעה חודשים. התובע צירף לתיק 9 תלושי שכר בלבד ,וטען כי בגין יתר החודשים לא קיבל תלושים, והנתבעת שילמה לו חלק מהשכר בצ'קים אשר נפרעו על ידו וחלק במזומן (עמ' 47 שורה 31 לפ').ראשית, התובע לא הוכיח את תקופת העבודה לה הוא טוען, ואף לא טרח להציג לבית הדין את תדפיסי חשבון הבנק אליו הופקדו תשלומים שקיבל לטענתו ללא קבלת תלושי שכר- ודי בכך כדי לדחות את תביעתו מאחר ולא הוכח שעבד שנה ברציפות אצל הנתבעת. שנית, במסגרת חקירה נגדית הודה התובע כי לא פוטר על ידי מאן דהוא מהנתבעת (עמ' 48 שורה 24), ולא נטען על ידו שהוא פנה לנתבעת לברר מדוע הוא לא נקרא לעבודה כדבריו. בנסיבות העניין,התובע לא יכול לשבת בחיבוק ידיים ובדיעבד לטעון למעשה פיטורים ולזכאותו לפיצויי פיטורים, ובמקרה דנן הדבר מקבל משנה תוקף עת עסקינן במלצר שהועסק במשרה חלקית בימים לא קבועים,בהתאם לרצונו ויכולתו לעבוד ובהתאם לצרכי הנתבעת ובתיאום עימו . לאור האמור לעיל במצטבר-תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים נדחית בזאת. 53. התובע גיא גבאי - טען במסגרת כתב התביעה כי החל לעבוד בנתבעת בחודש 7/05 עד שפוטר על ידי האחראי רמי לוי ביום 25.9.07 .מעדותם של התובע ונתן לוי מטעם הנתבעת עולה כי קדמה להפסקת עבודתו של גיא, מחלוקת בינו ובין הנתבעת, בעניין שני אירועים הקשורים להמחאות שקיבל התובע בגין שכר עבודה. באחד מהאירועים, טען התובע שהגיע לו שכר עבודה על סך 1620 ₪, וסכום השיק שניתן לו היה היה ע"ס 1020 ₪, והנתבעת טענה שסכום השיק היה ע"ס 1620 ₪ ואף חשבונו של התובע זוכה בסך 1620 ₪ (הצדדים צירפו תמליל של הקלטת שיחה שנערכה בין התובע לרמי לוי). 54. הנתבעת טענה בסעיף 5ד לכתב הגנתה, כי התובע - גיא גבאי סיים עבודתו אצלה לאחר ששינה בכתב ידו המחאה שניתנה לו כתשלום שכר, ללא ידיעתה וללא אישורה . לטענתה של הנתבעת, על מנת שלא לפגוע בתובע ולפנים משורת הדין, הסכימה שלא לפנות למשטרה, ומאידך הוסכם עם התובע כי לא ימשיך לעבוד אצלה לאלתר והתובע הסכים לכך. ובמילים אחרות, הנתבעת טוענת לניתוק היחסים עם התובע בהסכמת שני הצדדים, אך לא ברור מגרסה זו, האם מדובר על פיטורים מוסכמים, או התפטרות מוסכמת. לגרסת הנתבעת , התובע הסכים לניתוק היחסים ללא קבלת פיצויים ודמי הודעה מוקדמת ובלבד שלא תוגש נגדו תלונה במשטרה. יש להניח כי גרסה זו נמסרה לב"כ הנתבעת על ידי מנהל הנתבעת- נתן לוי ,במסגרת הכנת כתב ההגנה, כמי שהעיד על עצמו שהוא זה שמנהל את הנתבעת ומעורה בכל העניינים הקשורים לניהול אולם האירועים, וכפי שהעיד בפנינו "רק לי יש קשר ישיר לעובדות אלה" (עמ' 67 שורה 1 ), " אני אחראי על הכל ומעדכנים אותי בכל הדברים החשובים בקורים בעסק שלי" (שורה 17). 55. לאור האמור, יש קושי לקבל את גרסתו, אשר הובעה במסגרת עדותו כאשר הסביר שלא טרח להתעניין מה קורה עם גיא גבאי, ולאחר שלא ראה אותו תקופה ארוכה, הסיק שגיא התבייש במעשיו והחליט לא לשוב לעבודה (עמ' 75 שורה 7 לפ'). למעשה על פי גרסה זו לא מדובר על פיטורים או התפטרות מוסכמת כפי שטען בגרסתו הראשונה בכתב ההגנה, אלא התפטרות מרצון ולא בהסכמה . בהמשך מסר גרסה נוספת לפיה, לא ידע שגיא סיים את עבודתו בנתבעת (שורה 17 לפ'). בהמשך עדותו, משנשאל :מדוע נותקו יחסי העבודה עם גיא גבאי, ענה : "אני חושב שהוא פנה לעיסוק אחר,ריקוד ראפ להפקות בר מצווה אני חושב, הוא אפילו הופיע אצלי באולם כמה פעמים" ; שאלה- " הכרת הרבה שנים את גיא גבאי כעובד וותיק ופתאום לא ראית אותו, שאלת מישהו איפה הוא? ת. לא . אני גם לא שואל, רוב התובעים נעלמו, כל אחד בנסיבות שלו, לימודים, חתונה, עבודה אחרת וכו'. את גל גבאי לא ראיתי תוקפה והסקתי שהוא התבייש במה שעשה ולא חזר לעבוד. הוא קיבל שכר בשיק ולאחר זמן מסויים התקשר ואמר שלא קיבל את השייק, אני עורבתי אישית, פניתי לרווית בדקנו וראינו שזה נפרע פניתי אליו ואמרתי לו שהשיק נפרע והוא אמר "אויי סליחה בגלל השותף שלי לדירה שפרע את השיק ולא ידעתי". 11 ש. לא פנית אליו? ת. לא. ש. גם לא הוצאת לו במקרה שני שיקים על הסכום? ת. הוא ביקש שנוציא לו שיק ולא עשינו את זה, כי הוא אמר שטעה. ש. הודעת למר אלימלך לערוך לגל גבאי גמר חשבון? ת. לא, כי לא ידעתי שהוא סיים את העבודה, אני לא נכנס לפרטים האלה, מתי מלצר רוצה לסיים לעבוד. העבודה הזו, זה כל אחד בזמן שנח לו. יש לי גם עובדים שלא עבדו עד שנה ואחרי שסיימו את העיסוקים שלהם והיה להם נח, הם חזרו לעבודה. ש. נכון שבאותה תקופה המנכ"ל מר משה רז היה אחראי על העובדים? ת. לא, לא היתה לו סמכות לפטר עובד. ש. מי הגורים היחידי שיכל לפטר בנתבעת? רק אני. ... (עמ' 76 שורה 14 לפ') ש. אני מפנה אותך לכתב ההגנה לגבי גל גבאי סעיף 5ד' סיפא ואומרת לך שנרשם שהנתבעת הסכימה בהסכמה משותפת עם גל גבאי על הפסקת עבודתו. איך העובדה הזו שהיתה הסכמה על סיום יחסי העבודה עומדת אחת עם האמירה שלך היום שבעצם לא ידעת מה קורה עם גל ונראה לך שהוא עזב ? ת. אני תמיד נותן צ'אנס לאנשים ויכול להיות שזה בא ממנו שהוא לא רצה להמשיך לעבוד מתוך האי נעימות שהיתה לו בעניין השיק." עניינו הרואות , כי מנהל הנתבעת לא ידע להסביר את הסתירה בין גרסתו הראשונה כפי שהובעה בכתב ההגנה, לגרסותיו המאוחרות כפי שהביען במסגרת עדותו. 56. על פי גרסתו של התובע גיא גבאי, הוא פוטר מעבודתו על ידי המלצר הראשי רמי לוי, שהיה אחראי על סידור העבודה ועבודת המלצרים בכלל, בנתבעת. לביסוס טענתו צירף התובע תימלול של שיחה שנערכה בינו לבין המלצר הראשי רמי. הנתבעת טענה כי תמלול השיחה לא הוגש במלואו, ולכן ביקשה הנתבעת להתייחס לתמלול השיחה אשר בוצע על ידי חב' "איגמי", וצורף לתצהירו של נתן לוי מטעמה(ראה: נספח נספח א1 ל-נ/2) . עיון בתמלול השיחה שצורף על ידי הנתבעת מגלה כי, בשיחה דובר על הציק שלטענת התובע שולם לו בחסר , כאשר הנתבעת טוענת מנגד לניסיון של התובע להוציא כספים מהנתבעת שלא בתום לב (אין המדובר במעשה זיוף שיק). עוד עולה מהשיחה, שככול הנראה כפי שטענה הנתבעת במסגרת כתב הגנתה, אכן הייתה הסכמה בין גיא גבאי למי מהנתבעת על סיום העסקה בהסכמה-לא ברור מהשיחה האם מדובר על הפסקת העסקה תוך קבלת תשלום פיצויי פיטורים,אם לאו, אולם בשיחה נאמר כי ניתוק היחסים היה אמור לחול בחודש אוקטובר בשעה שהשיחה התנהלה בחודש ספטמבר. עוד עולה מהשיחה, שהתובע מתרעם בפני רמי, על כך שהוא לא שובץ לעבודה ביום שבת ובמקומו שובץ עובד אחר העונה לשם "דימה", ולמעשה מאז אותה שיחה לא שובץ לעבודה כלל ונותקו היחסים, להלן ציטוט חלקי מהשיחה שנערכה בין התובע גיא גבאי לבין רמי (נספח א1 ל-נ/2): "... גיא- יש יום שבת אחד שעבדתי ,שהגעתי באיחור. רמי- על זה אתה צריך לקבל 1620 ₪ גיא- הייתי צריך לקבל כמה? 1620? קיבלתי 1020. והיה גם חודש לפני ,היה לפני חודשיים שהיה 300 שקל טעות במשכורת ולא ...קיבלתי 1020 . רמי- לא... גיא- אני יכול להביא את השיקים ,הפקדתי אותו היום כאילו, אבל אני יכול להביא את השיקים. רמי- אצלה ... גיא- אה נו בסדר, אז יותר טוב . אז מה התהליך עכשיו,מה אני עושה עכשיו? כי אני לא רוצה שהוא יבוא אלי בטענות, אז הוא אמר לי , מה אתה בא לרוית,תבוא ל, תבוא אלי, אי אפשר ,אני לא הולך למשה,נתן. רמי- אני ארשום לו את זה. גיא- לנתן? רמי- לא לנתן. גיא- אה לרוית? רמי- בטח גיא- בסדר טוב ... רמי- אני ארשום לו את זה. גיא- או קי. אז אני , כי אני מסיים באוקטובר, עוד חודש ו, דימה בא אלי היום, אומר לי מחר אני עובד... חשבתי שהוא דיבר איתך. (קטיעה) בהמשך השיחה נאמר לגיא על ידי רמי שהוא מפוטר, ולמעשה מאז לא שובץ גיא לעבודה. 57. בעניין זה, יצוין כי, גם אם דבריו של רמי נאמרו לגיא תוך "עדנא דריתחא" , היות ולא ניטען ואף לא הוכח על ידי הנתבעת כי לאחר שיחת הטלפון בו נאמר לתובע שהוא מפוטר, חזר בו רמי מדבריו אלו, ופנה לתובע והודיעה לו על שיבוצו בסידור העבודה, משכך, ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת על ידי מנהלו הישיר רמי לוי, במהלך שיחת טלפון בעקבות מחלוקת לעניין סכום השיק שניתן לתובע, וללא כל הודעה מוקדמת. 58. אין חולק שהתובע עבד אצל הנתבעת במשך 26 חודשים ,קרי 2.166 שנים. התובע היה עובד שעתי, לפיכך יש לחשב את הסכום לתשלום פיצויי פיטורים לפי שכרו הממוצע של התובע ב-12 החודשים שקדמו לפיטורים היות והיה שוני בשכרו מידי חודש בחודשו. (דב"ע נ"ז / 3 -57 סנונית הדגמות וקידום מכירות בע"מ - שולמית פרץ פד"ע ל', 344). ממוצע היקף משרתו בשנה אחרונה לעבודתו הייתה 10 ימי עבודה בחודש. לפיכך זכאי התובע גיא גבאי לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של משכורת לחודש אחד במכפלת מספר השנים שעבד, משכך, זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסך 3586.90 ₪ על פי חישוב: 3586.90 ₪ = 2.166 שנים X 20.70 ₪ X 8שעות X 10 ימים . הודעה מוקדמת לפיטורים 59. לאור קביעתנו, כי התובע פוטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים, ונוכח העובדה שהנתבעת לא מודה בפיטורי התובע, אין כל ספק שלא ניתנה לתובע הודעה מוקדמת לפיטוריו, לאור האמור, ובהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות ,התשס"א-2001, אנו קובעים שהתובע זכאי לדמי הודעה של 21 ימים בטרם יפוטר, ובסה"כ 3,477.60 ₪ . התובע טען לזכאותו לדמי הודעה מוקדמת בסך 2733 ₪ . בית הדין אינו מוסמך ליתן סעד מעבר למה שנתבע. לפיכך אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת לפיטוריו בסך של 2733 ₪ . התביעה לתשלום, פדיון חופשה, דמי חגים,החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה,דמי מלחמה 60. במסגרת הסיכומים טענו התובעים, כי הנתבעת נותרה חייבת להם כספים, בגין זכויות סוציאליות אשר לא שולמו להם במהלך תקופת עבודתם אצלה. יצוין, כי הסיכומים אשר הוגשו מטעם התובעים ,בהתייחס לכל רכיבי התביעה, היו לקונים ומבלי שנערכו תחשיבים לכל הרכיבים שנתבעו על ידי כל תובע (לרבות,רכיבי התביעה שבכותרת והתביעות להפרשי שכר, שעות נוספות,פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת), כאשר היה נחוץ לעשות כן במיוחד נוכח העובדה, שהמדובר בעובדים שעתיים, כאשר התובעים טוענים ואף הציגו כרטיסי עבודה, לפיהם ,עבדו במשרה חלקית בימים לא קובעים ולעיתים מספר ימים בודדים בחודש, מאידך הסכומים שנתבעו בכתב התביעה ובתצהירים מתייחסים לעבודה של היקף משרה מלאה . במסגרת דיון ההוכחות הודו, חלק מהתובעים בחישובים לא מדויקים, אשר נערכו ונתבעו בכתב התביעה, כך לדוגמא: התובעת יאנה משיח, טענה בכתב התביעה ובתצהירה (נ/3), כי היא זכאית להחזר הוצאות נסיעה בסך 3,487 ₪ - מבלי לפרט ולציין עלות הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית, במסגרת עדותה סיפרה התובעת כי בסוף המשמרת הוסעה לביתה בהסעה מטעם הנתבעת (עמ' 25 משורה 10 לפ'), ואף הוסיפה כי הדגישה את עובדה זו בפני באת כוחה, למרות זאת, ניטען בסיכומי התובעים כי "לא הוכחה אספקת הסעה". במסגרת הסיכומים ניטען כי "תלושי השכר מלמדים כי לא שולמו דמי נסיעות", תוך התעלמות מכך שהנתבעת שילמה לתובעים החזר הוצאות נסיעה (ראה:נ/1). כמו גם התובעת ברוידה יוליה, אשר טענה במסגרת תצהירה (ת/6), כי היא זכאית להחזר הוצאות נסיעה לסך של 920 ₪, ומאחר והנתבעת שילמה ליוליה בגין החזר הוצאות נסיעה סכום העולה על הסכום הנתבע על ידה, סך של 1315 ₪ (ראה: נ/1), במסגרת הסיכומים היה עליה למחוק את התביעה בגין רכיב זה ובוודאי שלא להעלות טענה שתלושי השכר מלמדים שלא שולמו דמי נסיעה. דוגמא נוספת, חובת תשלום דמי חגים עבור 9 ימים בשנה לעובד יומי או שעתי מעוגנת בצו ההרחבה (י"פ התשנ"ז מיום 1.12.96) בו נקבע : " עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה ולא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (וזאת אומרת יום לפני יום אחרי החג), אלא בהסכמת ההנהלה, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג... עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת". התובעים לא טענו ואף לא הוכיחו במסגרת כתבי הטענות ,בתצהירים,בעדותם ואף לא בסיכומים, כי עבדו יום לפני ויום אחרי חג כלשהו, או שחג כלשהו לא חל בשבת, אלא טענו באופן כללי כי הם זכאים לדמי חגים,כאשר הסכום הנתבע הינו לעובד שעתי בהיקף משרה מלאה, כשאין כל ספק שהתובעים לא עבדו בהיקף של משרה מלאה . 61. במסגרת כתבי התביעה,התצהירים והסיכומים, התובעים לא טרחו לערוך תחשיבים לרכיבים הנתבעים, הגם שהנתבעת לאחר שערכה תחשיבים (ראה, תצהיר מנהל חשבונות של הנתבעת - נ/1 ) שילמה לתובעים סכומי כסף בגין חופשה, הבראה,נסיעות ודמי מלחמה (נ/1) , התובעים לא טרחו לערוך תחשיבים נגדיים לרכיבים אלה שלטענתם נותרו במחלוקת , ויתרה מזאת, במסגרת הסיכומים לא טרחו אף לקזז מסכומי התביעה את הסכומים שכבר קיבלו מהנתבעת בגין רכיבים אלה, בסכום כולל לכל התובעים של 29,742.06 ₪ , לפיכך דין תביעתם להידחות-שכן הם לא הוכיחו את סכום תביעתם,וזאת במיוחד נוכח העובדה שבאת כוחם בדיון הוכחות מיום 24.10.2010 (עמ' 12 שורה 6 לפ') טענה כי "לא תהיה בעיה לערוך חשבון בסיכומים של הרכיב הנתבע אל מול הסכום ששולם" -אולם דבר זה לא נעשה. בית הדין אינו לבלר של הצדדים, לעשות את העבודה במקומם. לאור האמור, תביעת התובעים לתשלום , פדיון חופשה, דמי חגים,החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה,דמי מלחמה, -נדחית. סוף דבר 62. מכל האמור לעיל במצטבר, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים שלהלן: ד. התובע זכאי להפרשי שכר בסך של 17,595 ₪ . ב. התובעת זכאית לתשלום הפרשי שכר בסך של - 10,360.35 ₪ ג. התובע זכאי להפרשי שכר בסך של 7203.60 ₪ . ד. התובע זכאי לסך כולל של 27,619.90 ₪ על פי הפירוט הבא: הפרשי שכר בסך של 21,300 ₪ . פיצויי פיטורים בסך 3,586.90 ₪ דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,733 ₪ . ה. התובעת זכאית לתשלום הפרשי שכר בסך של 17,579.50 ₪ . ו. התובע זכאי להפרשי שכר בסך של 6,893 ₪ . ז. התובעת זכאית להפרשי שכר בסך של - 13,077.22₪ 63. כל הסכומים האמורים ישולמו לתובעים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. 64. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים יחדיו הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 65. לכל צד הזכות להגיש ערעור על פסק הדין לבית דין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אולם / גן אירועיםזכויות עובדים