זכויות עובדים אריתראים

התובע, עובד זר (אזרח אריתריאה) עבד בעבודות ניקיון ועבודות אחזקה שונות אצל הנתבעת.

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובדים אריתראים:

בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, חלף הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, דמי חגים, פידיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, החזר ניכויים שבוצעו שלא כדין ותוספת ותק.
הנתבעת טענה כי התובע חדל לעבוד מרצונו ובשל כך אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. כמו כן טענה כי כל זכויותיו שולמו לו במסגרת השכר השעתי אשר עלה על שכר המינימום אשר סוכם אתו.
עוד ציינה כי תוספות והרכיבים הנתבעים צוינו משלב מסוים בתלושי השכר בנפרד. נוכח האמור, טענה כי אינו זכאי לכל תשלום, וכי ככל שיקבע תשלום יקוזז ממנו לטובתה שיעור ההודעה המוקדמת שהיה על התובע לתת לטענתה.

עובדות


התובע, עובד זר (אזרח אריתריאה) עבד בעבודות ניקיון ועבודות אחזקה שונות אצל הנתבעת.
מועד סיום עבודתו של התובע 12/4/10.
התובע קיבל תלושי שכר.


המחלוקת


מה היה מועד תחילת עבודתו של התובע.
מה היה היקף שעות עבודתו של התובע בפועל והאם הוא זכאי להפרשי שכר עבודה ולהפרשי תמורה בגין עבודה בשעות נוספות וככל שכן, באיזה שיעור.
מה שיעור פדיון החופשה ודמי הבראה להם זכאי התובע.
מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע, האם פוטר או התפטר. כפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת או שמא קמה לנתבעת זכות קיזוז למול התובע בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.
בכפוף לנסיבות סיום עבודתו של התובע, האם הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וככל שכן, באיזה שיעור.
האם זכאי התובע לזכויות הבאות וככל שכן, באיזה שיעור:

א. תוספת וותק בהתאם לצו ההרחבה.
ב. דמי חגים.
ג. פיצוי בגין הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה.
ד. השבת ניכוי מס עובד זר.


ככל שיפסק כי התובע זכאי להפרשי שכר או לפיצויי פיטורים, האם עומדת לו זכות הלנה בגינם, או שמא לנתבעת טענת הגנה טובה.


הכרעת הדין
מועד תחילת העבודה


התובע טוען כי החל את עבודתו אצל הנתבעת ב 9/12/2007 וסיימה ביום 12/4/2010.

הנתבעת טוענת כי התובע עבד בשירותה החל מיום 1/3/08, כפי שמצוין בתלוש השכר.



התובע הציג דוח שעות עבודה לחודשים 12/2007, 1/2008, 2/2008, דוחות אלו נושאים את הכותרות ישיבת חברת אהבת שלום, רשת כוללי ערב אליבא דהלכתא שע"י מוסדות אהבת שלום, שלום לעם. דו"ח שעות אלו חתומים ומאושרים על ידי עובד הנתבעת. יצוין כי ביתר חודשי עבודתו של התובע, רשם התובע את שעות עבודתו על אותם דוחות (כלומר ניירות עם לוגו דומה או זהה, בחתימה זהה של נציג הנתבעת).

בנוסף צירף התובע מסמך הנושא לוגו "סמינר בית יעקב בנות אלישבע" מתאריך 11/2/08 ובו נכתב "פליבו עובד – אהבת שלום, הנדון – תשלום עבור חודש ינואר 01" ובו חישוב שכרו של התובע לחודש ינואר 01.
עוד נציין כי גם בדוחות הנוכחות של התובע בשנים 2008-2010 מצוין כי לעתים נשלח התובע לעבוד בסמינר או בגופים אחרים השייכים לנתבעת.



הנתבעת הציגה תלוש שכר של התובע לחודש 2/2008 בו מצוין כי התובע עבד בחודש זה בסמינר "בנות אלישבע". הנתבעת מסכימה כי קיים קשר בין אהבת שלום לבנות אלישבע אך מדובר לטענתה במעסיקים שונים.




מכאן שאנו מקבלים את טענת התובע לפיה התחיל לעבוד אצל הנתבעת עוד ביום 9/12/2007. כמו כן אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי התובע עבד עד 1/3/08 בסמינר ולא בישיבת אהבת שלום. ברם משהוכח בפנינו קשר הדוק בין המוסדות יש לראות בכך את אותו מקום העבודה, דהיינו מקום עבודה אחד.


נסיבות סיום העבודה



התובע טוען כי ביום 12/4/10 הודיעו מר אברהם הלל כי הוא מפוטר מעבודתו לאלתר, זאת בתגובה לבקשתו של התובע לתשלום דמי נסיעות, גמול שעות נוספות, דמי הבראה וחופשה.

הנתבעת טוענת כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת במפתיע וללא כל הודעה מוקדמת, לאחר שבקשתו להעלאת שכר נדחתה, וכך אף ציין מר אברהם הלל בסעיפים 2, 8 לתצהירו.



נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, שהרי הוא "המוציא מחברו" ( דב"ע נו/3-269 ד"ר איסר מזר – הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם). אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה.

הלכה היא כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271).

התובע העיד בפנינו לעניין זה:
ש. אתה אומר שכשהיו לך טענות דברת עם אברהם הילל או חגית.
ת. לא. בתחילה דברתי עם חגית. ממנה קבלתי תלוש, דברתי עם חגית והיא אמרה שזה מס עובד זר.
ש. מתי נפגשת עם אברהם הילל פעם ראשונה.
ת. אני חושב אחרי ארבעה חודשים. אחרי משכורת עם התלוש, דברתי עם חיים סבג שאמר לי אברהם הילל הוא הבוס. בתחילה לא ידעתי.
ש. אחרי שלושה ארבעה חודשים.
ת. אחרי שהמשכורת..
ש. באיזה שלב עבדת רק שמונה שעות ביום. למה.
ת. לרב הלל בקשתי שעות נוספות ונסיעות. תמיד בזמן משכורת דברתי עם הילל בקשתי שיתן לי ש.נ. הוא אמר לי אתה תפסיק לעבוד יותר משמונה שעות. תעבוד רק שמונה שעות.
ש. את תלושי השכר אתה מבין.
ת. בתלוש אני לא יודע לקרוא את התלוש. דברתי אתו לפי שעות שלי, עשיתי חשבון כפול כמה שעות שעבדתי. אם עבדתי 280 שעות עשיתי לפי 25 ₪ ואז מה שיצא לי כתבתי. ראיתי את הצ'ק והבנתי שמורידים לי. לא לפי החשבון שלי.
ש. הרישומים שלך נעשו לפי תלושי שכר או שלא הסתכלת.
ת. אני יודע רק את המספרים שרשומים שם. לפי החישוב שלי , עבדתי בחודש שלם 250 שעות עשיתי כפול 25 שעות וראיתי מה שיצא לי ובצ'ק לא קבלתי את זה.
ש. למשל בחודש אוקטובר 09'. מה כתוב פה השכר שלך לשעה.
ת. תמיד בזמן המשכורת בקשתי.

(עמ' 4-5 לפרוטוקול)

ובהמשך
ש. אתה בקשת חופש, בתקופת העבודה. ב 12/4 בקשת חופש?
ת. אני הייתי מבקש מרבי אברהם שיתן לי מה שמגיע לי כי הוא אמר תשאל את שרה, הוא אמר אדבר עם שרה, שרה היא .. לא יודע. שרה זו מנהלת החשבונות.
...
"ש. אחרי ה 12/4 פנית לקו לעובד.
ת. (התובע לא מבין את השאלה). לא סימתי את העבודה שם. רבי אברהם הלל אמר לי לא לבוא. זה היה ... ב 13 , לא זוכר את התאריך.
ש. מה היה כשבאת לאברהם הלל, בקשת ממנו , מה.
ת. לאברהם הלל? נפגשתי אתו למטה הוא בא לישיבה ואני עבדתי שם , דברתי אתו שיתן לי מה
שמגיע לי, לא פעם ראשונה בקשתי זאת. הרבה זמן בקשתי זאת. דברתי שיתן לי מה שמגיע לי, הוא אמר לי אל תשבור את הראש, אל תבוא ממחר אני לא רוצה אותך. אמרתי בסדר, סיימתי את העבודה והלכתי.
ש. פנית לעוד מישהו שיתקשרו אל הנתבעת. אחרי אותו יום מה עשית.
ת. הלכתי לבית. קו לעובד, לא בדיוק בזמן הזה, הלכתי גם לפני כן לגבי מס עובד זר, דברתי עם אבי מנהל קו לעובד, גם בזמן הזה, הלכתי ואמרתי להם שפטרו אותי מהעבודה. הלכתי לקו לעובד, זה לא פעם ראשונה. אז התקשרו לנתבעת. מישהו מקו לעובד. הוא דיבר עם אבי. אני חושב."

(עמ' 6 לפרוטוקול, ש 3-31).

גירסת התובע לנסיבות סיום עבודתו היתה קוהרנטית ואחידה, הן בתצהירו והן בחקירה בפנינו.



מנגד גרסתה של הנתבעת לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע תמוהה ביותר.

מר חיים סבג, הממונה הישיר של התובע העיד:
ש. מתי נודע לך שעבודתו הסתיימה.
ת. לא הגיע. הוא לא הגיע, הוא אמר לי שהוא ביקש תוספת, אמרתי לו
ש. ראית שהוא לא מגיע פנית לאחראי עליך.
ת .כן. למנהל אברהם, לאברהם הילל. אמרתי לו שמע פיליפו לא מגיע, אמר לי תתקשר, אמרתי לו תגיע מה קורה. הוא אמר שלא משתלם לו, מורידים לו מורידים לו. אני לא יודע מה הורידו לו. אני לא יודע מה הוא מקבל. הוא לא סיפר לי כלום, הוא אמר שלא משתלם לו ולא רצה לעבוד. זה לא היה באותו יום, כמה ימים הוא לא הגיע אני התקשרתי אחרי כמה ימים.
ש. כמה ימים לא הגיע ואז התקשרת אליו.
ת. כן. דברתי עם אברהם הילל שאמר לי לומר לו שיבוא להמשיך את העבודה.
(עמ' 14 לפרוטוקול ש' 10-18)
ובהמשך:
ש. לא שאלתי למה הוא עזב, אתה מגיע לעבודה, פתאום הוא לא נמצא, לא נראה לך הגיוני באותו יום או למחרת להתקשר לאברהם הילל ולומר לו שהתובע לא הגיע.
ת. אדם עובד, לפעמים הוא לא מרגיש טוב, לפעמים עוזר לאביו, לפעמים רוצה להחתים את הטופס שלו לשהייה, נתתי לו חופשיות לא כל חמש דקות חפשתי אותו. הוא אמר לא משתלם לי אני הולך. מה אעשה? אז זה הוא אמר לי לפני שהוא עזב, הוא אמר כנראה אגמור לא משתלם לי.

(עמ' 14 לפרוטוקול ש 25-29)

הנה כי כן, בעדותו סתר מר סבג את עצמו. מחד אמר מר סבג כי התובע לא אמר לו כלום לפני שעזב, ויום בהיר אחד פתאום חדל להגיע לעבודה, ויש כל מיני סיבות שאדם לפתע פתאום לא מגיע לעבודה, מאידך אמר שהתובע ציין בפניו כי הוא כנראה יעזוב את העבודה.



בסעיף 8 לתצהירו ציין מר הילל כי ביום 12/4/10 פנה אליו התובע וביקש העלאה בשכר. "סירבתי לבקשתו של התובע ובתגובה לכך הודיע התובע כי איננו מעוניין להמשיך בעבודה ללא העלאה בשכר. לאחר שיחה זו נודע לי כי התובע עזב במפתיע את העבודה."


אולם בפנינו העיד מר הלל :
"ש. איך נודע לך שהוא עזב כטענתך.
ת. הוא עזב. הודיעו לי שהוא עזב, הודיעו גם אבי וגם סבג. הם הודיעו לי, איני זוכר מתי. במהלך יום יומיים לכאורה. הסיבה שאני זוכר את התאריך כי יש פרוטוקול, מה שרשמנו לעצמנו ביום שהוא עזב, יש רישום של הסיפור, הוא עזב ביום מסוים, (מציג את התצהיר).
ש. מרץ 2012. איך אתה זוכר שזה היה ב
ת. הדברים היו רשומים בזכרון. אני זוכר את זה היום. התכוונתי לתצהיר, אז זכרתי את זה. היום אני לא יודע אם הייתי זוכר. התצהיר סייע לי לזכור ולא לטעות עם התאריך. עד לפני ארבעה חודשים זכרתי. הבוקר קראתי את זה שוב וזה נכנס לי שוב".
(עמ' 18 לפרוטוקול ש 1-8)

טענתו של מר הלל לפיה יום אחד "הודיעו לו" שהתובע עזב, אינה מתיישבת, נוכח טענתו כי התובע הודיע לו שהוא איננו מעוניין להמשיך בעבודתו ללא העלאה בשכר.
לכך יש תימוכין בעדותו של מר אברהם יפרח:
ש. יום בהיר אחד הוא לא הגיע לעבודה. מי דיווח לך על העניין.
ת. זה לא היה ככה.
ש. מתי נודע לך לראשונה שהתובע לא בא יותר לעבודה.
ת. יום אחד הוא נכנס לבוס, אני הייתי נוכח באותו מעמד, במקרה ישבתי אתו, הוא ביקש העלאה, הבוס אמר אני לא יכול לתת לך בשלב זה, אמר לו אם לא תיתן לי אני עוזב, המנהל אמר אני לא חושב להעלות לך הוא יצא מהדלת ולא הגיע יותר. באותו מעמד הוא הלך ולמחרת הוא לא הגיע. שעה אחר כך קבלתי טלפון מקו לעובד, התקשרה מישהי מקו לעובד, אמרה שלום, יש לך עובד פיליפו פטרתם אותו והוא לא קיבל מכתב פיטורים, אמרתי שהעובד לא פוטר הוא הלך מיוזמתו הוא יכול לבוא עכשיו לעבודה. הוא סגרה את הטלפון, זה היה באותו היום. זה היה בסביבות הצהרים. לא זוכר שעות. זה היה בצהרים, בין 12, 13, 14, קבלתי טלפון מקו לעובד, אמרתי שהוא לא מפוטר והוא מוזמן לחזור לעבודה. אחר כך קבלנו מכתב מעוה"ד.
חיים לא אמר לי באותו יום, למחרת כבר דברנו מזה. אני ספרתי לו את מה שספרתי לך שהתובע ביקש העלאה ולא קיבל ואחרי שעתיים קבלתי טלפון מקו לעובד. אמרתי לחיים שיתקשר אליו לחזור לא התקשרנו אליו באותו יום אחרי כמה ימים, לא זוכר כמה זמן לקח. אמרתי לחיים שיתקשר אליו, למה שילך הוא היה בסה"כ בסדר, חיים התקשר אליו אמר נוח לך פה, אמר אני לא חוזר לעבוד אם לא אקבל עוד כסף. (דגש שלי ש.ש.).

יצוין כי בתצהירו ציין מר יפרח כי נציגת קו לעובד התקשרה אליו למחרת היום. (סעיף 10 לתצהיר מר יפרח).



מעבר לגרסה הבלתי סדורה, כרונולוגית ומהותית, של הנתבעת ביחס להתפטרותו של התובע ועילת ההתפטרות, הרי שעדי הנתבעת העידו עדות שלא התיישבה זו עם זו, ועם לוח הזמנים ובכך נפגמה מהימנות עדותם. יתר על כן, ניתן למצוא תמיכה לגרסת התובע בעדותם. כך ציין מר סבג בפנינו:

".כן. למנהל אברהם, לאברהם הילל. אמרתי לו שמע פיליפו לא מגיע, אמר לי תתקשר, אמרתי לו תגיע מה קורה. הוא אמר שלא משתלם לו, מורידים לו מורידים לו. אני לא יודע מה הורידו לו. אני לא יודע מה הוא מקבל. הוא לא סיפר לי כלום, הוא אמר שלא משתלם לו ולא רצה לעבוד. זה לא היה באותו יום, כמה ימים הוא לא הגיע אני התקשרתי אחרי כמה ימים.
(עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 13-17, ההדגשה שלי ש.ש).
מעדות זו עולה כי התובע התריע, כפי שציין בתצהירו ובעדותו, בפני מעסיקיו בדבר הורדות שלא כדין משכרו, ולא כפי שהעידו תחילה שקם ועזב לפתע.

וכך ציין מר הילל:
ש. איזה סוג העלאה בשכר הוא ביקש.
ת .העלאה. טענתו שמקזזים לו די עובד זר, הוא ביקש העלאה כדי לכסות את קיזוז עו"ז. כך אני יכול להעריך על פי דבריו. ההטל בזמנו בדקתי. הנה"ח מקזזת הטל עו"ז. אמרו לנו לקזז ושלמנו מס הכנסה, ההטל לא התעמקתי בו. הוא ניסה פעם או פעמיים לקשר אתנו עם מישהו מהמשרד ולא הצליח לשכנע אותנו שהוא פטור ממהטל הזה.

(עמ' 17 לפרוטוקול ש' 20-24) (דגש שלי ש.ש.).



בכך יש משום תמיכה בגרסת התובע לפיה פנה לנתבעת על מנת שתשלם לו את המגיע לו, ולא תבצע ניכויים בלתי חוקיים מהשכר, ולא פנה בדרישה להעלאת שכר.




אמנם, הנתבעת טוענת כי התקשרה לעובד וביקשה ממנו לחזור לעבודתו, ואף אמרה זאת לנציגי קו לעובד אשר יצרו עמה קשר, אולם, משפוטר התובע אין לדרוש ממנו לשוב לעבודתו בלי הסכמתו והוא נחשב כמפוטר: "...מכל האמור לעיל עולה, כי המכתב שנשלח לתובעת הינו בפועל מכתב פיטורים. על פי ההלכה הפסוקה, מעביד רשאי לחזור בו מהודעת פיטורים רק בהסכמת העובד ועובד רשאי לחזור בו מהודעת התפטרות רק בהסכמת המעביד[2]. כן נקבע בפסיקה כי הפיטורים תופסים מרגע מסירת ההודעה עליהם לעובד, ומאותו מועד הוא בחזקת 'מפוטר', אך ניתוק הקשר החוזי, יחסי עובד – מעביד, נדחה עד לגמר תקופת הודעה המוקדמת[3].

בענייננו, לא התקיים התנאי הנדרש ע"פ הפסיקה בדבר הסכמת הצד השני, משלא ניתנה הסכמתה של התובעת לחזרת הנתבעת ממעשה הפיטורים. לאור זאת אנו קובעים כי היות והנתבעת פיטרה את התובעת, הרי שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת."
(תעא (אזורי חיפה) 3665/06 אנה אדרי נגד פלדום גידי פיינגולד מתכות, שותפות מוגבלת, דינים אזורי לעבודה 2009 (101) 960 (28/10/2009))



בנסיבות אלו אנו מקבלים את טענת התובע לפיה פוטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
התובע אמנם עבד בשכר שעתי אולם בכל תקופת עבודתו עבד מעל משרה מלאה.

התובע עבד אצל הנתבעת 28 חודשים ו 4 ימים. לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של לכל הפחות (186 שעות עבודה X 25 ₪), במכפלת חודשי עבודתו חלקי 12, סה"כ- 10,968.90 ₪ . בניכוי הסכום הצבור בקרן הפנסיה בסך 1688.16 ₪ . הסך שנותר לתשלום ע"י הנתבעת עומד על 9213.5 ₪. כמובן שעל הנתבעת ליתן לתובע כתב שחרור לכספים שבקרן.
חלף הודעה מוקדמת – התובע זכאי לסך של 4,600 ₪ חלף הודעה מוקדמת (25X 8 שעות X 23 ימים).
הנתבעת תשלם סכומים אלה לתובע.



למעלה מן הצריך נציין כי גם אם היינו קובעים כי התובע התפטר, הרי שבנסיבות אלו, כפי שיפורט מטה של הפגיעה בשכרו ואי תשלום זכויות קוגנטיות, היה זכאי לפיצויי פיטורים.


שכרו של התובע


התובע טוען כי עם קבלתו לעבודה סוכם עמו שכר של 25 ₪ לשעה. הנתבעת טוענת כי כל עובד מתחיל בנתבעת, בתפקידו של התובע מתחיל את עבודתו בשכר מינימום, שכר של 25 ₪ לשעה הינו שכר כולל, הכולל גמול עבודה בשעות נוספות, הבראה והשלמת שכר לניכוי מס עובד זר.




בפנינו הוצגו תלושי שכרו של התובע. עד לחודש מאי 2009 צוין בתלוש השכר של התובע רכיב אחד - שעות עבודה. מספר שעות העבודה במכפלה של 25 ₪ זה הסכום אותו קיבל התובע. זה הרכיב היחיד אשר צוין בתלוש השכר של התובע. החל מחודש יוני 2009 שונה מבנה תלוש השכר, וממועד זה צוין בתלוש השכר שכר עבודה 20.7 ₪ (שכר המינימום), הוסף רכיב הבראה וגילום מס עובד זר. אך לא נוסף רכיב שעות נוספות. הנתבעת ציינה כי מבנה תלוש השכר השתנה בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלה ביחס לפירוט הדרוש בתלוש השכר. אמנם, חזקה היא כי המצוין בתלושי השכר משקף נכוחה את שיעור השכר של העובד, אולם במקרה דנן לא שוכנענו, כי הסכומים במצוינים בתלוש השכר משקפים את שכרו האמיתי של התובע ואת מלוא הסכומים להם היה זכאי התובע וזאת מהטעמים המפורטים להלן.




סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, קובע איסור שכר כולל ואת השכר הכולל שנקבע כשכר הרגיל בלבד.

"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 – רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לעניין זה על ידי שר העבודה והרווחה".

הנה כי כן, הסכם בדבר שכר הכולל גם תשלום בעבור שעות נוספות, אינו חוקי ואינו יכול לעמוד, אלא אם הסכימו הצדדים על תשלום נפרד, סכום קבוע ונקוב במפורש עבור שעות נוספות, בנוסף על שכר היסוד, שאינו בגדר פיקציה.
(דב"ע מד/3-34 דוד אלון נגד בנק ישראל, פד"ע טז' בעמ' 76)

הוראה זו יפה בכלל ובפרט כאשר מדובר בעובדים זרים, כדברי כב' השופטת נטע רות: "נדמה כי תכליתה של הדרישה שעניינה הסכמה מפורשת של העובד להכללת זכות סוציאלית בשכר הכולל – קיבלה משנה תוקף בעניינם של העובדים הזרים, כמי שאינם מצויים באורחות הארץ ומנהגיה ומתקשים מטבע הדברים, בשל טעם זה, לעקוב אחר הזכויות המגיעות להם ואופן מימושן בפועל."
(תעא (ת"א) 4488-06‏ ‏ סטנילה צ'יפריאן נ' אודר הנדסה ובנין בע"מ, ניתן ביום 14/6/11)



על פי הפסיקה יש להוכיח הסכמה ברורה וחד משמעית לכלול את דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה בשכר, וכן להוכיח כי עצם הכללתם אינה פוגעת בזכויותיו של העובד מכוח צו ההרחבה. (דב"ע (ארצי) תשן/ 7 - 1 הדי נ' אורינט קולור תעשיות צילום (1984)פד"ע כג 45 (14.3.91); דב"ע (ארצי) 3-68/98 בובליל נ' א.א.צ. שירותים משפטיים, פד"ע לב' 91 (26.7.98)).




הנתבעת לא הוכיחה ולו אחד מתנאים אלו. לעניין הסכמת התובע, התובע אמר בעדותו:

ש. בתחילת העבודה כשהגעת נפגשת עם אברהם הלל.
ת. לא.
ש. עם מי נפגשת.
ת. בהתחלה עם חגית. היא מנהלת של .. לא יודע את תפקידה, היא שלחה אותי לישיבה אהבת שלום . עם חגית סכמתי את השכר, את הלל ראיתי פעם ראשונה אחרי שהתחלתי לעבוד בישיבת אהבת שלום. אחרי שבוע. חגית אני לא יודע היא עובדת בסמינר . זה נקרא סמינר בית יעקב. נפגשתי אתה בדצמ' 2007, בתאריך שהתחלתי לעבוד.

ובהמשך:
ש. מכוח מה הגעת לסכום של 25 ₪ לשעה.
ת. כשהתחלתי לעבוד דברתי עם חגית והסכמתי על 25 ₪ לשעה. אז היא הזמינה מונית שתיקח אותי לאהבת שלום, קבל אותי חיים סבג, הוא לא אמר לי שזה לא יהיה 25 ₪ לשעה.
ש. מה כולל 25 .
ת. חיים לא אמר לי כלום.

גרסתו זו של התובע הייתה סדורה ועקבית ולא נסתרה . ממנה ברור כי התובע לא נתן הסכמתו לשכר כולל.הסכמה כזו ,אם בכלל ,דורשת הבנה ואמירות מפורשות שלא נתקיימו כאן כלל.



אף שעדי הנתבעת טענו כי שכרו של התובע היה שכר כולל, מעדותם לא ניתן ללמוד על הסכמת התובע לשכר כולל.


וכך אמרה הגב' שרה אמר, מנהלת החשבונות " אני לא סכמתי עם התובע, אלא קבלתי נתונים מהבוס שלי. אברהם הלל. הוא נתן לי את הנתונים בתחילת עבודת העובד. אני מטלפנת לאברהם הלל ושואלת אותו לגבי עובד שעלי לשלם לו, מה סכמו אתו. " עוד ציינה הגב' אמר כי הכל נעשה בעל פה ואין שום מסמך בכתב. (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 17-19)(דגש שלי ש.ש.).

מר אברהם הילל, יו"ר הישיבה העיד לעניין זה:
ש. אתה סכמת אתו את כל תנאי שכרו.
ת .כמובן. כמו שמסכמים בעל פה.
ש. לא העליתם כלום על הכתב.
ת .לא. לא מסרתי לו הודעה כתובה. שום דבר.
ש. מרגע שקלטת אותו לעבודה, מה היה הקשר שלך אליו.
ת. קשר של מנהל, הוא נמצא תחת איש ההחזקה , אני רואה אותו מדי פעם, לא פקחתי לו על העבודה.
ש. אתה סכמת אתו שהוא מקבל סכום של 25 ₪ לשעה.
ת. סכמתי אתו שהוא מקבל שכר מינימום בלבד. נתתי הוראה שיתנו לו שכר מינימום, מקווה שזה בא לידי ביטוי כמו שצריך, אם לא, אולי נפלה טעות. ההוראה היתה חד משמעית. שרה היתה אחראית על השכר. "
(עמ' 16 לפרוטוקול ש' 2-12)
הנה כי כן אין כל הוכחה כי סוכם עם התובע על שכר כולל בשיעור של 25 ₪ לשעה. ההיפך עדןת מר הלל סותרת את עדות שרה. שרה קיבלה הוראה של 25 ₪. הלל אומר שהורה על שכר מינימום ו"אולי נפלה טעות". אין להסתמך על עדויות אלו ואין בהם להקים הסכמת התובע לשכר כולל אפילו בעל פה.



יתרה מכך, מעדותה של הגב' אמר עולה כי אכן הייתה התחייבות כלפי התובע לשכר של 25 ₪ לשעה. מהחקירה עולה - כאשר שונה מבנה תלוש השכר, רכיב הבראה שולם לתובע רק בחודשים בהם השכר אשר שולם לו , במכפלת שכר מינימום לא הגיע לסך של 25 ₪ לשעה. כאשר השכר ששולם לתובע בסוף החודש הגיע במכפלת השעות לסך של 25 ₪ לשעה, לא שולם לתובע רכיב ההבראה.

"ש. בחודש אפריל 2010, לא שלמו לו דמי הבראה, כי כשעשיתם את התחשיב זה התחלק בסדר.
ת .יכול להיות.
ש. כשיש מינוס 142 דמי הבראה בחודש פברואר 2010.
ת. לא נראה לי מוזר. אם מסוכם שהעובד מקבל 25 כולל הכל, אם 20.70 והשלמה זה לא נראה לי מוזר.
ש. איך יש מינוס דמי הבראה.
ת. תעשה חישוב של התלוש.
ש. אם בתוך 25 ₪ יש 20.70 שכר יסוד, ויש מינוס דמי הבראה.
ת. זה קורה כשהסיכום הוא כזה.
ש. מסכימה שאם אדם מקבל 25 ₪ כולל הכל , החלק של דמי הבראה צריך להיות שווה בכל חודש.
ת .תלוי מה הסיכום, ..."



זאת ועוד, גם לאחר ששונה מבנה תלוש השכר, לאחר ייעוץ משפטי, הרי שלא נוסף רכיב גמול שעות נוספות. כל שמצוין בתלוש השכר הינו רכיב שעות עבודה במכפלת שכר המינימום, דמי הבראה וגילום מס עובד זר.

רק החל מחודש ינואר 2010 נוסף בתלוש השכר רכיב שעות נוספות.
על כן גם גרסה זו של הנתבעת לא מתיישבת עם תוכן התלושים.



לעניין התנאי השני – הפגיעה בזכויות העובד, בדיקה אקראית של מספר תלושי שכרו של התובע מעלה כי סך של 25 ₪ לשעה, מכסה את שעות עבודתו של התובע, וגמול שעות נוספות, אך אינו מכסה בתוכו דמי הבראה ומס עובד זר.

יודגש כי על המעסיק לשאת בתשלום מס עובד זר ואין לכלול רכיב זה בתלוש השכר של העובד משמדובר בחבות מעסיק ובוודאי שלא ניתן לכלול זאת בשכר הכולל, גם אם הייתה הסכמת העובד.
הנתבעת טוענת כי גילמה בשכרו של התובע את היטל המס, אך עיון אקראי בתלושי השכר מלמד שאין הדבר כך. למשל, בחודש אוגוסט 2008 ביצע התובע 253 שעות עבודה. שכרו ברוטו עמד על סך של 6325 ₪. לאחר ניכוי מס הכנסה בסך של 323 ₪ וביטוח לאומי, שכרו נטו של התובע עמד על סך של 5985 ₪. אולם, הסכום אותו קיבל התובע עמד על סך של 5352 ₪. כך גם למשל בתלוש השכר של חודש ינואר 2009, פברואר 2009 מרץ 2009 (רק בסכומים שונים כמובן. בחודש יוני 2009 למשל, חושב ערך מס עובד זר, בסכומים אותם קיבל התובע, והתובע שילם על סכום זה מס הכנה ודמי ביטוח לאומי, ובסופו של יום, קוזז רכיב זה במלואו משכרו נטו של התובע.

בנוסף, חוסר העקביות ברישום הנתונים בתלושים אף הוא מלמד כי לא ניתן להסתמך על הרישום בתלוש כמשקף נכוחה את שכרו של התובע.

המסקנה המתחייבת מכל האמור לעיל היא כי השכר ששולם לתובע בשיעור של 25 ₪, הוא שכרו הרגיל בלבד.
כך חושבו פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת לעיל ועל בסיס זה יחושבו החישובים של זכויות אחרות.

גמול שעות נוספות ושעות שבת


התובע טוען כי עבד 6 ימים בשבוע. בימים א-ה עבד מהשעה 08:00 ועד השעה 19:00, ובימי שישי וערבי חג עבד התובע מהשעה 08:00 – 14:00. התובע טוען כי לעתים עבד אף בימי שבת. לטענת התובע לא קיבל הפסקה במהלך יום העבודה ואת ארוחת הצהריים היה אוכל בזמן העבודה. התובע צירף לתצהירו פירוט יומי ושעות עבודתו לכל תקופת עבודתו. כאשר לטענת התובע שעות העבודה מאושרות בחתימתו של מר חיים סבג. העידה גב' שרה אמר אישרה כי דוחו"ת אלו נשלחו אליה בזמן אמת והיא פעלה לפיהם:

"ש. את כדי להעביר את הנתונים ליוניק, צריכה דף שמפרט את שעות העבודה. איפה הדפים.
ת .אצלי. הדוחות זה הדוחות שהתובע צרף לתצהירו.
ש. אלה שעות העבודה כפי שאושרו על ידי הנתבעת.
ת זה מה שקבלתי ולפי זה פעלתי. העובד פיקסס לי את הדוחות." (פרו' ע' 8 ש' 10-13 ).
לפיכך אנו מקבלים את דו"ח השעות שהציג התובע כראיה להיקף שעות עבודתו.



מקבענו כי שכרו של התובע לשעה עמד על סך של 25 ₪ לשעה, הרי שיש לחשב את גמול השעות הנוספת על בסיס שכרו זה.

אנו מקבלים את דרך החישוב שערך התובע לעניין זה: התובע עבד 6 ימים בשבוע, לפיכך יום עבודה של התובע הוא 8 שעות וביום שישי 7 שעות. התובע זכאי לגמול שעות נוספות החל מהשעה ה 9 לעבודתו.



הנתבעת טוענת כי התובע עבד בשעות משתנות וכי קיבל שעת הפסקה מדי יום, אשר אף בגינה קיבל שכר ואת ארוחת הצהריים לקח ממטבח העמותה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע קיבל גמול שעות נוספות, וכי בימים בהם עבד התובע 11 שעות ביום קיבל גמול בגין שתי שעות נוספות, ואף לא נוכה לו שעת עבודה בגין הפסקה.
אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה יש לנכות שעת הפסקה משכרו של התובע.

סעיף 20 (ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע מתי תיחשב הפסקה כזמן שאינו חלק משעות העבודה: "בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום בו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה"

ראשית התובע הכחיש כי יצא להפסקת אוכל מסודרת בת שעה.
מר חיים סבג, הממונה על התובע ציין לעניין זה:
ש. אתה עבדת משמונה עד שלוש וחצי, היו לך הפסקות.
ת. הפסקה, בטח. הוא הביא אוכל מחדר האוכל, לשנינו. ישבנו לאכול ביחד, לפעמים לבד. חצי שעה.

שנית, במשך כל תקופת העסקתו לא ניכתה הנתבעת שעת הפסקה, ורק לאחר הגשת התביעה לגמול בגין שעות נוספות עלתה טענה זו על ידי הנתבעת. לפיכך רק במידה והנתבעת הייתה מוכיחה כי ניתנו לעובד הפסקות מסודרות ורציפות, ניתן היה לקבל טענה זו. הנתבעת אף לא הוכיחה כי היא נוהגת לנכות שעת הפסקה לעובדיה. הוכח כי התובע נשאר במקום העבודה ולא נטען ולא הוכח כי היה רשאי לצאת בהפסקה. לא נתקיימו תנאי החוק המאפשרים ניכוי הפסקה זו.



הנתבעת הציגה אמנם תחשיב לתשלום גמול שעות נוספות לתובע, אך תחשיב זה מבוסס על עמדת הנתבעת לפיה שכרו של התובע עמד על שכר המינימום. לפיכך נדחה תחשיב זה של הנתבעת.

מאידך, תחשיבו של התובע לגמול שעות נוספות כולל אף את התשלום לשעה במקום לקחת רק את אחוז הרלוונטי לשעה הנוספת (25% או 50% לפי העניין), גם תחשיב זה אין לקבל.



אין מחלוקת כי התובע קיבל סך של 25 ₪ לשעה, לכל שעות עבודתו, כולל השעות הנוספות. לפיכך זכאי התובע רק לגמול השעות הנוספות בשיעור 25% ו – 50% משכרו. כמו כן מהסכום הנתבע על ידי התובע יש להוריד את הסכום הנתבע בגין חודשים דצמבר 2009, ינואר – אפריל 2010, שכן מרישומי הנתבעת עולה כי התובע לא עבד בהיקף שעות נוספות כנטען על ידו. אנו מקבלים את הרישום בתלוש השכר ביחס להיקף שעות העבודה לחודשים אלו, שכן כאמור לעיל, נתון שעות העבודה הרשום בתלוש התבסס על רישומי התובע שהוגשו לנתבעת. להפחתה בהיקף שעות העבודה בחודשים אלו ניתן למצוא תימוכין גם בעדות התובע:

ש. באיזה שלב עבדת רק שמונה שעות ביום. למה.
ת. לרב הלל בקשתי שעות נוספות ונסיעות. תמיד בזמן משכורת דברתי עם הילל בקשתי שיתן לי ש.נ. הוא אמר לי אתה תפסיק לעבוד יותר משמונה שעות. תעבוד רק שמונה שעות. "

על פי חישוב בית הדין ובהתייחס לנתונים שבפניו ,דוחו"ת השעות והתלושים, לכלל תקופת עבודתו ,ונוכח האמור לעיל ,הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,034 ₪ בגין גמול שעות נוספות דהיינו בגין 25% לשעתיים ו- 50% ליתר השעות-שלא שולמו .לעניין זה נלקחו בחשבון גם החודשים בהם חדל לעבוד בשעות נוספות כגרסת הנתבעת.
הנתבעת תשלם לתובע שעות נוספות בסך 12,034 ₪



שעות שבת – התובע עתר לתשלום שעות שבת בגין עבודה בשבת בחודש אוקטובר 2009. בתלושי השכר מופיע תשלום בגין עבודה בשבת בסך של 782.6 ₪ והתובע לא הוכיח כי היה זכאי לסכום נוסף מעבר לכך. תביעה זו נדחית.



חגים


בתצהירו ציין התובע כי לא עבד בחגים היהודיים וקיבל תשלום כמפורט בתלושי שכרו.

הנתבעת טוענת כי התובע קיבל תשלום בגין ימי חג, ככל שיום החג לא חל בשבת. עוד טוענת הנתבעת כי התובע קיבל דמי חג ביתר.



מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי התובע קיבל דמי חג בגין חלק מימי החג שחלו בתקופת עבודתו. עבור תקופת עבודתו זכאי התובע ל – 20 ימי חג בשיעור השכר הרגיל ( 25 ₪ לשעה X 8 שעות עבודה) ובסך הכל 4,000 ₪. התובע קיבל סך של 4,644.15 ₪ דמי חגים ולכן אינו זכאי לדמי חגים.



נסיעות



התובע טוען כי הגיע למקום העבודה באמצעות אוטובוס, ונסע כ- 5 תחנות מביתו עד למקום העבודה.




מתלושי השכר של התובע עולה כי התובע לא קיבל תשלום בגין נסיעות. הנתבעת מסכימה כי התובע מתגורר ברחוב ניסים בכר בירושלים, ליד שוק מחנה יהודה אך טוענת כי לא נזקק לתחבורה ציבורית והגיע לעבודתו ברגל. התובע ביצע עבודתו אצל הנתבעת בשכונת גאולה. לאור מקום מגוריו של התובע ומקום ביצוע עבודתו, ברי כי התובע זקוק היה לתחבורה ציבורית על מנת להגיע למקום העבודה.




לפיכך תשלם הנתבעת לתובע בגין דמי נסיעות סך של 5833.80 ₪.


חופשה שנתית



הנתבעת טוענת כי התובע קיבל סך של 2088 ₪ בגין חופשה שנתית, ובסך הכל על הנתבעת לשלם לתובע יתרת חופשה שנתית בסך של 3,233 ₪ (ממנה יש לנכות את הסכום ששולם ביתר בגין דמי חג). בגין כל תקופת עבודתו זכאי התובע ל 28 ימי חופשה ובסך הכל 5,600 ₪. הנתבעת שילמה לתובע סך של 2088 ₪ ולפיכך תשלם הנתבעת לתובע יתרת חופשה בסך 3,512 ₪. מסכום זה יש כאמור, לקזז סך של 644 ₪ ששולם לתובע ביתר בגין ימי חג.


קרן פנסיה


התובע עותר לתשלום פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה. הנתבעת החלה להפריש לתובע לקרן פנסיה על פי חוק פנסיית חובה, לאחר 9 חודשי עבודה. הנתבעת צירפה אישור מחברת הביטוח הראל לפיו צבורים לזכות התובע דמי גמולים בשיעור של 1673 ₪ (חלק מעביד) ופיצויים פיטורים בשיעור של 1688 ₪.
הפסיקה קובעת כי שיעורי ההפרשה לפנסיה יחושבו על יסוד שכרו הרגיל של התובע המשתלם לו בעד 8 שעות עבודה (עב 2943/06 איליאסייב אלכסנדר נ' איילת השחר בטחון (1993), עמ' 19).
מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי הנתבעת הפרישה לתובע לקרן הפנסיה גלעד, אך וניכתה משכרו של התובע חלק עובד.
בנוסף על הנתבעת להמציא לידי התובע מכתב שחרור הכספים הצוברים בגלעד.
אולם יודגש כי מינואר 2008 ולשנת 2008 לא העבירה הנתבעת את הכספים שהיה עליה להעביר לקרן פנסיה (לא להראל ולא לקרן אחרת). לתקופה זו חלק המעביד בגין 186 שעות לחודש, במכפלת 25 ₪ לשעה * 0.833% = 38.73 ₪ לחודש * 12 חודש שלא הועברו =465 ₪.
על הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרשה לפנסיה שלא בוצעה סך 465 ₪.


הבראה


הנתבעת טוענת כי שכרו של התובע כלל דמי הבראה. כאמור לעיל הוכח כי חישוב אקראי של תלושי השכר והתמורה אותה קיבל התובע אינו יכול לכלול הן גמול שעות נוספות והן דמי הבראה. על כך יש להוסיף את דבריה של הגב' אמר לעניין זה כפי שצוטט לעיל ( סעיף 18,21,22 לעיל )מכאן שלמעשה הסכום ששולם לתובע בגין דמי הבראה, לאו דמי הבראה אלא השלמה לשכר התובע לסך של 25 ₪ לשעה. לפיכך זכאי התובע לדמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות ובסך הכל ל 11 ימי הבראה במכפלת 340 ₪. הנתבעת תשלם לתובע דמי הבראה בסך 3740 ₪.


ניכוי מס עובד זר


סעיף 45 לחוק חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 מטיל היטל על מעסיקים בגין העסקתם של עובדים זרים. וכך קובע סעיף 45 לחוק:


"45. היטל על העסקת עובד זר ושיעורו

(א) מעסיק חייב בהיטל בשיעור של 8% מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס (בפרק זה - ההיטל).

(ב) ההיטל לא ינוכה, במישרין או בעקיפין מההכנסה של העובד הזר. "



הנתבעת טוענת כי היא נשאה בתשלום המס בגין העסקת עובד זר על ידי גילומו בשכר התובע. לטענתה סכום זה נוסף לשכרו של התובע (מעבר לתשלום בגין שעות העבודה) ואותו הסכום נוכה מהשכר כך שבפועל הנתבעת נשאה בסכום זה. עיון בתלושי השכר (כפי שמצינו בסעיף 23 לעיל) מראה כי לא כך הוא. כאמור לעיל לעתים ניכתה הנתבעת סכום זה משכר הנטו של התובע, ולעתים הוסיפה סכום זה לשכר הברוטו של התובע, התובע שילם מס הכנסה וביטוח לאומי על סכום זה, ואז ניכתה הנתבעת סכום זה במלואו משכר הנטו של התובע.)
בתלושים שהוגשו (ולא כולם) ,עד וכולל מאי 2009 יש להשיב לתובע את הניכוי שבוצע משכרו בגין רכיב זה, שלא כדין, חישובנו העלה כי מדובר בסך 9955.20 ₪.
מחודש יוני 2009 התווסף לשכר ניכוי מס . שכן הסכום עצמו הוסף ברישא, ועליו נזקף מס, ולאחר מכן נוכה בסיפא בניכויים. נזקו של התובע בגין התנהלות הנתבעת בחודשים אלו הוא בשיעור המס המוגדל שנדרש לשלם בגין תוספת רכיב זה לשכרו שממנו ניכו דמי ביטוח ומס. דמי הביטוח בשיעור זניח .באשר למס השולי בשיעור 16%, מרכיב "שכר מס עזר" שבתלושים בגין חודשים אלו (16%* 7617.60=1218.80 ₪.

כפי שמצינו לעיל, על הנתבעת, בלבד כמעסיק היה לשאת בתשלום מס עובד זר. הנתבעת ניכתה את את המס מהשכר נטו שהגיע לו .הסכום לתשלום היה לאחר הניכוי (ראה תלוש 8/08) בהתנהלותה זו פגעה הנתבעת בשכרו של התובע ולקחה ממנו את המס שהוטל עליה.ולפיכך אנו קובעים כי על הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שנוכו משכרו של התובע בגין מס עובד זר וכן בגין המס שחוייב ביתר ובסך הכל – 11,174 ₪.

פיצויים בגין פיטורים שלא כדין


אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו מהווה פגם במעשה הפיטורים עצמו. עם זאת, פגם זה אינו מוחלט ואינו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד. סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה, ונתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית.




בפסיקת פיצוי בגין הפרת זכות השימוע, שומה על בית הדין לאזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים ואת הנסיבות שהובילו לפיטורי העובד. (ע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע ל"ח, 448, ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל, (לא פורסם, ניתן ביום 15.5.2007)).
הנתבעת חלקה על טענת הפיטורים וטענה להתפטרות ולכן לא היה לטעמה שימוע.בנסיבות דנן לא מצאנו לפסוק פיצוי בגין אי עריכת שימוע.
אולם מצאנו לפסוק פיצוי לתובע בגין פיטורים שלא כדין. שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו בשל בקשתו לקבל את זכויותיו המגיעות לו על פי חוק. כך עלה דווקא מעדויות עובדי הנתבעת שפורטו וצוטטו לעיל.

"כאשר פוסקים פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ובכלל זה בגין הפרת זכות השימוע, שומה על בית הדין לאזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים – הן הנזק המוכח (הממוני והלא ממוני) והן השיקולים שהוזכרו בענין רבקה אלישע ובכלל זה עוצמת ההפרה שהביאה לפיטורים שלא כדין".
(ע"ע (ארצי) 573/09 דב זיידמן נגד אי סי איי טלקום בע"מ, דינים ארצי לעבודה 2010 (186) 38 (16/12/2010) פסקה 19 ) (דגש שלי- ש.ש.).



אנו מייחסים חומרה לפיטוריו של התובע רק בשל עמידתו על זכויותיו. בנסיבות המקרה הנדון מצאנו כי התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין (בנוסף ובנפרד מדמי ההודעה המוקדמת) ,בגובה שתי משכורות ובסך הכל 9,300 ₪ אותו תשלם הנתבעת.

סוף דבר


הנתבעת תשלם לתובע :

פיצויי פיטורים - 10,968.90 ₪.בניכוי הסך המצוי בהראל (1688.16ש"ח) ובסה"כ
9,231.5 ₪.
פיצוי בגין העדר הודעה מוקדמת בסך 4600 ₪.
גמול שעות נוספות – סך של 12,034 ₪
דמי נסיעות - סך של 5833.80 ₪.
הבראה – סך של 3740 ₪.
הפרשי קרן פנסיה שלא שולמו ולא הועברו בסך 465 ₪.
יתרת פידיון חופשה בסך 3,512 ₪.

הסכומים שנוכו משכרו של התובע וסכומים שחוייבו במס בגין מס עובד זר סך של 11,174 ₪.

פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – סך של 9300 ₪.
מסכומים אלו יש לקזז סך של 644 ₪ ששולם לתובע ביתר בגין ימי חג.
סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 59,228.30 ₪.

כמו כן תעביר הנתבעת לידי התובעת מכתב שחרור הכספים הצבורים בגלעד.זאת תוך 30 יום.


סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 7/3/10 (סיום יחסי עבודה) ועד ליום התשלום בפועל. לא מצאנו מקום לפסוק הלנה נוכח מחלוקות משפטיות של ממש.




כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובע בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ . סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול צו גירוש

  2. מניעת הרחקה מהארץ

  3. הכרה כאזרח אריתראי

  4. אישור שהייה בישראל

  5. גירוש עובד זר שיכור

  6. זכויות בת זוג של פליט

  7. ויזת פליט - עורך דין

  8. פליטים מניגריה בישראל

  9. הגנה קבוצתית חוף השנהב

  10. זכויות מסתננים מניגריה

  11. הסעת שוהים בלתי חוקיים

  12. דחיית בקשה למקלט מדיני

  13. זכויות עובדים אריתראים

  14. פליטים מאתיופיה בישראל

  15. שהייה בלתי חוקית בישראל

  16. זכויות עובד אריתראי במסעדה

  17. זכויות סוציאליות לפליטים

  18. פליטים מחוף השנהב בישראל

  19. שחרור ממתקן כליאה בנתב''ג

  20. גירוש מסתננים מגבול מצרים

  21. אישור מיוחד לכניסה לישראל

  22. סכנת חיים עקב גירוש מהארץ

  23. מסורבי כניסה לישראל בנתב''ג

  24. דחיית בקשה למעמד פליט בישראל

  25. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

  26. הסתננות לישראל דרך גבול מצרים

  27. עתירה מנהלית להכיר כפליט מניגריה

  28. עבירות תעבורה של שוהה בלתי חוקי

  29. שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים

  30. גירוש עובד זר שהתחתן עם ישראלית

  31. תקנות הכניסה לישראל, תשל''ד-1974

  32. קבלת מעמד פליט בישראל - הכרה כפליט

  33. מעצר שוהה בלתי חוקי עד תום ההליכים

  34. צו הכניסה לישראל (פטור), תשט"ז-1956

  35. זיהוי על ידי נציגת יחידת המסתננים באלמ"ר

  36. עתירה מנהלית בקשת העותרת להכיר בה כפליטה

  37. בסיום התשאול נקבע, כי העותר זוהה כאתיופי

  38. עתירה נגד גירוש שוהים בלתי חוקיים בישראל

  39. המלחמה בין אריתראה לאתיופיה פרצה בשנת 1998

  40. גירוש עובד ישראלי בחו''ל ע''י משטרת ההגירה

  41. מדיניות אי ההרחקה הנוהגת באשר ליוצאי אריתראה

  42. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול), התשמ"ז-1987

  43. פניה לנציבות האו"ם ולאחר תשאול של נתין אריתראי

  44. עתירה מנהלית בקשת העותר להעניק לו מעמד של פליט

  45. חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954

  46. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ג-2002

  47. הוכחת נתינות של מדינה בלי לדעת את השפהשל אותה מדינה

  48. העותר אינו אריתראי אלא שמירב הזיקות שלו הן לאתיופיה

  49. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ז-2007

  50. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ח 2007

  51. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ד-2003

  52. צו הכניסה לישראל (פטור נציגי מדינות חוץ), התשמ"ח-1988

  53. טענת מסתנן לישראל בראיון זיהוי שהוא משתייך לשבט טגריניה

  54. עתירה נגד החלטת משרד הפנים הדוחה בקשה למעמד פליט בישראל

  55. צו הכניסה לישראל (תקנות גבול) (מעבר נבטים), התשס"ט-2009

  56. נערך לו ראיון על ידי האו"ם שבסיומו נקבע שהעותר אינו סודני

  57. מסתנן לישראל טען כי הוא אריתראי אולם, התברר שנולד באתיופיה

  58. חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), התשנ"ו-1996

  59. תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ''ו-1985

  60. עתירה לקבלת מקלט מדיני בישראל - נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני

  61. לטענת העותר, הוא נולד באריתריאה אך את מרבית שנותיו חי באתיופיה

  62. הוכחת זיקה למדינה ברמה המקובלת במשפט הפלילי, מעבר לכל ספק סביר

  63. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול) (חידוש מעבר צופר), התשנ"ז-1997

  64. תקנות מס הכנסה (קביעת דין פליט ויטנאם כדין עולה), תשמ''א-1980

  65. עתירה נגד החלטה שלא להכיר בעותר כנתין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

  66. האם ניתן לדחות בקשת מקלט מכוח אמנת הפליטים על הסף על סמך ראיון בסיסי ?

  67. קביעה כי מבקשת המקלט היא אתיופית ולא אריתראית ואינה זכאית למקלט בישראל

  68. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון