עניינה של תובענה זו בשאלה - האם בדין נקבע, כי התובע אינו "נכה", לפי תקנות הנתבעת, מבטחים. לדעתו של התובע נפלו פגמים בהליך האחרון בפני הועדה הרפואית העליונה של מבטחים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ועדה רפואית של מבטחים: פתיח הליך זה הוא גלגול נוסף של המחלוקת בין הצדדים, המתנהלת בערכאות מאז שנת 2003, אשר באחד משלביה פסקה אב"ד, במותב אחר [עב 3659/05 להלן: פסה"ד הקודם)], פסיקה אשר שונתה בפסק-דין שניתן בערעור לבית-הדין הארצי לעבודה [עע 476/07 (להלן: פסה"ד בערעור)]. ביום 6.4.11, נדחתה בקשה לפסילת אב"ד לשבת בתובענה זו, נוכח הפסיקה בפסק-הדין הקודם, ולאחר שהתובע הודיע, כי החליט שלא לערער על ההחלטה הנ"ל - נמשך הדיון בפני המותב הנוכחי. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם בדין נקבע, כי התובע (להלן: התובע), אינו "נכה", לפי תקנות הנתבעת, מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) - (להלן: הנתבעת ו/או מבטחים), או צודק התובע בטענותיו, בדבר פגמים שנפלו, לדעתו, בהליך האחרון בפני הועדה הרפואית העליונה של מבטחים (להלן: הועדה), בהחלטתה מיום 9.7.09 [נספח ו' לתביעה (להלן: ההחלטה שבמחלוקת)]; בשל השגות התובע על ההחלטה שבמחלוקת, הוא עותר להורות לנתבעת להעמיד אותו שוב בפני ועדה רפואית עליונה, בהרכב חדש, שתכלול במותבה רופאים שלא דנו בעבר בעניינו, כדי שהועדה העליונה, בהרכבה החדש, תתייחס לכל פגימותיו של התובע ולחומר הדן בהן, ותקבע את דרגת נכותו, בין המלאה ובין החלקית, כחוק. בכתב-הגנתה, העלתה מבטחים טענה לסילוק על הסף של התביעה "מחמת היותה של התביעה טורדנית וקנטרנית אשר מוגשת בפעם החמישית, כאשר התובע שב ומטריד את ביה"ד ואת הנתבעת באותו עניין, במטרה אחת ברורה, והיא לנסות ולשנות את קביעותיהן הרפואיות של הועדות הרפואיות אשר בדקו אותו." [פיסקה ראשונה של "פתח דבר", בכתב-ההגנה ובקשה לסילוק על הסף - ההדגשה במקור]. בדיון לפנינו, ביום 1.11.11, לאחר שב"כ התובע החל להשיב לטענה בדבר סילוק התביעה על הסף, הסכימו הצדדים, כי כל צד ישמור על טענותיו ותחת שההחלטה תתקבל במסגרת בקשה מקדמית, יועלו הטיעונים במפורט, בכתב, וההחלטה תהיה במסגרת פסק-דין סופי [עמ' 13, ש' 2]. מיד לאחר ההסכמה הנ"ל, ביקש התובע להוסיף לכל החומר המצוי בפנינו, עוד שני מסמכים, שעמדו, לטענתו, לעיון הועדה הרפואית, ואלה הם: א. מכתב של ד"ר ל. גניה, מהמחלקה לרפואה תעשייתית בקופת-חולים, מיום 10.11.68 (להלן: מכתב ד"ר גניה); ב. הטופס עליו חתם רופא המשפחה, ד"ר לייב זילבר, מיום 30.5.01, ובו פורטו הליקויים והמחלות בהם לקה התובע [(להלן: טופס ד"ר זילבר), עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 7]. ניתנה למבטחים הזדמנות לבדוק נקודה עובדתית זו, הואיל ושני המסמכים לא נזכרו עד אז במסגרת ההליכים המשפטיים. בהודעה של מבטחים, מיום 28.11.11, הסכימה מבטחים להצגת טופס ד"ר זילבר, מאחר שזה נכלל במפורש בין המסמכים שעמדו בפני הועדה, ואילו באשר למכתב ד"ר גניה, מיום 10.11.68 - התנגדה מבטחים לצירופו בטענה, כי מדובר במסמך אשר נמסר לתובע כ-43 שנים קודם לבקשתו לצרפו לתיק בית-הדין, וכן "לא נמצא כי העתקו הומצא אי פעם לועדה." [ס' 5 להודעת מבטחים]. התובע הגיב על הודעת מבטחים בתגובה מטעמו, מיום 12.12.11, ולגישתו - מאחר שמדובר בחוק סוציאלי וכדי לעשות צדק, יש לנקוט בגישה ליברלית ולהתיר את צירוף מכתב ד"ר גניה לחומר הראיות בתיק. בהחלטה מיום 19.12.11 נקבע, כי השאלה בעניין המסמך השנוי במחלוקת תוכרע עם מתן פסק-הדין, לאחר שהתובע יצרפו יחד עם טופס ד"ר זילבר, ויוסיף הסבר לרלבנטיות של המסמכים ומדוע לא צורפו קודם לכן. לאחר שחזרנו ועברנו על כל החומר המונח לפנינו, לרבות סיכומי הצדדים בפרוטוקול ובהשלמה בכתב, ובהם גם תשובת התובע לסיכומי מבטחים ותגובת מבטחים לתשובת התובע לסיכומיה, שהוגשה ביום 8.7.12, דעתנו היא - כי דין התביעה להידחות; להלן יובאו נימוקינו. דיון והכרעה ביום 26.11.07, בפסה"ד בערעור - על פסק-דין קודם, בו נדחתה תביעת התובע להכרה בו כ"נכה" על פי תקנות מבטחים - נקבע כך: "3. הוועדה הרפואית העליונה שדנה בעניינו של המערער על פי האמור, ביום 2.9.2005, אכן ערכה לו בדיקה כללית, בדיקה אורטופדית, עיינה בבדיקות עזר וצילומים. אולם, נפלה טעות בהחלטתה המצדיקה העברת שאלות הבהרה אליה: א. הוועדה לא התיחסה לכך, כי על פי צילומי הסי.טי. שנעשו למערער הוא סבל מקרע של השרוול המסובב, הן בכתף ימין והן בכתף שמאל. ב. הוועדה לא התיחסה לכך, כי על פי החלטת הוועדה הרפואית בביטוח לאומי (ביטוח נפגעי עבודה) ועל פי אישורו של דר' וינר סובל המערער מליקוי שמיעה וטנטון. ג. הועדה לא התיחסה לליקויים שמצא דר' וינר אצל המערער לגבי הנזלת האלרגית, הסינוסיטיס והאבנים בכליות ובדרכי השתן (סעיפים 4 ו-5 לאישור של דר' וינר מיום 15.6.2000). 4. משעל הוועדה היה להתיחס במנומק גם לליקויים אלה ולהשפעתם על יכולת המערער להמשיך ולעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת, כאמור בסעיף 40 לתקנות מבטחים, אזי אין מנוס אלא להחזיר פעם נוספת את התיק להתיחסותה כאמור לעיל. הועדה, על פי שיקול דעתה, רשאית לבדוק את המערער, ככל שתמצא לנכון. 5. הוועדה תתיחס לפגימות שנמנו ולאורן, ולאור ממצאיה מישיבתה הקודמת מיום 2.9.2005, תבחן האם המערער עונה להגדרת 'נכה' החל מיום 5.2000 ואילך כמפורט בתקנות מבטחים. וככל שמסקנתה תהיה בחיוב, האם יש להכיר במערער כנכה בעל דרגת נכות מלאה או חלקית לאור ההגדרות בעניין דרגות הנכות כמפורט באותן תקנות." בעקבות פסק-הדין בערעור, דנה הועדה פעם נוספת בעניינו של התובע, ומסרה תשובותיה לשאלות שהופנו אליה, על-פי פסה"ד בערעור, וסיכמה: "אין מקום לקביעת דרגת נכות. כך היה מצבו ב-5/00." [החלטה מיום 28.1.08 - נספח י"ג, המתוקן, לכתב-ההגנה, כאן]. יש להזכיר, ש"נכה", לפי תקנות מבטחים - כאשר מדובר בהגדרת המונח בתקנה 40, בפרק "פנסית נכות", בתקנות של קרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים [התקנות המלאות צורפו לסיכומי מבטחים (להלן: התקנות או התקנון)] - הינו: "בפרק זה: נכה - פירושו - אדם שנפגע כושרו לעבוד לתקופה של שלושה חודשים לפחות ואשר כתוצאה מכך אין הוא מסוגל, מחמת בריאותו הגופני או הנפשי להמשיך ולעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו, הכל כפי שייקבע ע"י הועדה הרפואית. נכה בעל דרגת נכות מלאה - פירושו - נכה שאינו מסוגל להמשיך ולעבוד אלא בשעור מירבי של 30% או לחלופין, שליש משרה מיום עבודה רגיל, כנהוג בתפקידו או במקום עבודתו. נכה בעל דרגת נכות חלקית - פירושו - נכה שאינו בעל דרגת נכות מלאה." התובע סבר, שהועדה לא מילאה אחר פסה"ד בערעור, מאחר שתשובות הועדה נמסרו מבלי שזומן לבדיקה, על כן, הגיש תובענה נוספת - עב 1250/08 [נדונה בפני כב' הש' רימון-קפלן (להלן: התביעה הנוספת)], בה טען לאי קיום פסה"ד בערעור, מטעמים שונים. לטענת מבטחים, בית-הדין הארצי קבע מפורשות, כי שיקול הדעת לזימון התובע לבדיקה נתון לועדה, בלבד, ואין פגם בהחלטתה. עם זאת, בהמלצת כב' הש' רימון-קפלן, ניסחו הצדדים 6 שאלות הבהרה מוסכמות - שיופנו אל הועדה - אשר נוסחו בהודעה משותפת, מיום 3.2.09, ואומצו כחלק מפסק-הדין בתביעה הנוספת, שניתן ביום 5.2.09 [נספחים ד'-ה' לכתב-התביעה; נספחים י"ד-ט"ו לכתב-ההגנה]. רשימת השאלות המוסכמות בפסק-הדין בתביעה הנוספת, הובאה בפני הועדה, אשר השיבה עליהן ביום 9.7.09, בהחלטה שבמחלוקת. לטענת התובע - הועדה נמנעה מלמלא אחר הוראות פסק-הדין בתביעה הנוספת, התעלמה בהחלטתה מממצאים רפואיים שהיא עצמה קבעה, והגיעה למסקנות שאינן תואמות את ממצאיה שלה; לטענת הנתבעת - כל הועדות הרפואיות בפניהן עמד התובע, לרבות הועדה שדנה בשאלות ההבהרה, מכוח פסק-הדין בתביעה הנוספת - קבעו את אותה קביעה רפואית, לפיה התובע אינו נכה, על פי הגדרת הנכות של תקנון קרן הפנסיה שלה, ותביעתו הנוכחית של התובע הינה "תביעה ממוחזרת", התוקפת קביעות רפואיות ומוגשת בחוסר תום-לב, כאשר לא ניתן לערער על החלטת הועדה בשאלה רפואית, אלא, בשאלה משפטית, בלבד; וכזאת לא מתעוררת במקרה שלפנינו, לדעתה. ממשיכה מבטחים וטוענת, כי כיבדה את כל ההחלטות שניתנו בהרכבים השונים שישבו בהליכים המשפטיים שהגיש נגדה התובע ואין מסמך רפואי שלא עמד בפני הועדות הרפואיות השונות, שדנו בעניינו, ומשכך - התובע לא יכול לשנות את קביעותיה של הועדה. לדעתה, מעבר לטענות לקוניות, בדבר פגמים שנפלו בהחלטה האחרונה של הועדה, זו שבמחלוקת - אין בכתב התביעה הסברים לפגמים המשפטיים בהם לקתה ההחלטה שבמחלוקת - לדעת התובע. אכן, סעיף 8 לכתב-התביעה מפרט 10 טענות של "פגמים וליקויים משמעותיים, הן עובדתיים הן משפטיים והן הגיוניים ...", שמצא התובע בהחלטה שבמחלוקת, מבלי שכל אחת מהטענות הללו זכתה להסבר מפורט, המבהיר למה מכוון התובע בטענתו, כבר בכתב-התביעה. למרות זאת, איננו מוצאים לראוי לדחות את התביעה הנוכחית על הסף, רק בשל כך, הואיל וגם אם הועדה דנה בעניינו של התובע בפעם רביעית או חמישית, אין בכך די כדי לסתום את הגולל על המחלוקות בין הצדדים, והתובע זכאי להעביר את ההחלטה האחרונה - היא ההחלטה שבמחלוקת - בשבט הביקורת השיפוטית. נפנה, אפוא, לבחון את טענותיו של התובע לגופה של ההחלטה, אחת לאחת, אם כי, הנכון הוא - שיש לבחון רק את השאלות שהופנו אל הועדה, בהסכמה, במסגרת פסק-הדין בתביעה הנוספת, ולא להידרש שוב לטענות אחרות, שעלו בהליכים קודמים, אף אם אלה נמצאים ברקע התביעה שלפנינו. חלק מטענות התובע הינן טענות "טכניות". הוא סבור, שהפגם הראשון בהחלטה שבמחלוקת הוא, כי בכותרת החלטת הועדה נכתב: "ועדה רפואית לעררים של קרנות הפנסיה בהסדר", בעוד שמדובר בועדה רפואית עליונה, ולא בועדה רפואית לעררים, אשר אליה הופנו שאלות ההבהרה מכל בתי-הדין. טענה נוספת שלו היתה, כי ההחלטה נפתחת במילים "בהסתמך על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בחיפה ק"ג 1250-08 מ-5.2.09 ...", בעוד שמדובר בפסק דין של בית הדין האזורי [עמ' 10 לפ', ש' 30-24]. לשאלה מפורשת שלנו, השיב ב"כ התובע, שאינו טוען שהועדה שישבה לדון בעניין התובע איננה הועדה הנכונה, והוא "רק מצביע על רשלנות באופן התייחסותה לחומר שבפניה." [שם, ש' 32]. אנו סבורים, כי לאור האמור אין מדובר בפגמים היורדים לשורש העניין ואפשר היה להתעלם מהם, בשלב זה. נסתפק בציון טענת מבטחים, כי החל מחודש 10/03, עם כניסתו לתוקף של התקנון האחיד, החליפה ועדה רפואית לעררים את הועדה הרפואית העליונה [ס' 71 לסיכומי מבטחים]; מטעם זה, ניתן להבין, מדוע בעת שדנה הועדה בהשגותיו החוזרות של התובע, בעקבות פסק-הדין בתביעה הנוספת - אחרי כניסת הקנון האחיד לתוקף - אזי, היתה כותרת החלטתה כפי שהיה נהוג באותה עת, בשנת 2009, למרות שהיא בחנה את מצב התובע נכון לחודש 5/2000. לכן, לדעתנו, לא היה מקום להערה בסיכומי התשובה של התובע [ס' 3(ה)II, שם], כי על אף שיש להחיל על המקרה את תקנות הנתבעת, מחודש 7/98, הסתמכה מבטחים - בסעיף בו התייחסה בסיכומיה לטענות התובע, בדבר כותרת החלטת הועדה - על התקנון מחודש 10/03. עיון בהחלטה שבמחלוקת מעלה, כי ניתנו בה תשובות ל-10 שאלות, בהתאם לרשימה המוסכמת, שצורפה לפסק-הדין בתביעה הנוספת. המספור הוא שונה מעט, אולם, מאחר שלפני כל תשובה של הועדה, לשאלת הבהרה שהוצגה לה, השאלה מופיעה בהחלטה שבמחלוקת כלשונה, כפתיח בו הקדימו וציינו את תוכן הדברים עליהם עונים אחר-כך, לאחריה באה "סקירת המסמכים", במידת הצורך, ורק אחר-כך באים "דיון ומסקנות" - אזי, וודאי שמהבחינה הפורמלית ענתה הועדה, בהחלטה שבמחלוקת, על כל שאלות ההבהרה שהוצגו לה. נושאים שהופנו כשאלות הבהרה 1א'-ה', לפי הרשימה שאומצה בפסק-הדין בתביעה הנוספת - נרשמו בהחלטה שבמחלוקת כשאלות 1 - 5; שאלת הבהרה 2 נרשמה בהחלטה שבמחלוקת כשאלה 6; שאלת הבהרה 3 נרשמה בהחלטה שבמחלוקת כשאלה 7; שאלת הבהרה 4 נרשמה בהחלטה שבמחלוקת כשאלה 8; שאלת הבהרה 5 נרשמה בהחלטה שבמחלוקת כשאלה 9; ושאלת הבהרה 6 נרשמה בהחלטה שבמחלוקת כשאלה 10. נבחן, אפוא, את כל התשובות, בהתאם. לשאלה מס' 1: התובע טוען - כי למרות שהועדה מצאה "עדות בתיק הרפואי כי התובע סובל מכאבים והגבלה בתנועות הכתפיים, וכי בדיקת CT מתאריך 16.6.03 גילתה שינויים ניווניים וקרע שלם של השרוול המסובב בשתי הכתפיים", קבעה הועדה, כי לדעתה לא סביר שהם היוו בעיה כלשהי בתפקודו של התובע, כאשר היא עצמה מציינת שעקב הבעיות בכתפיים אין התובע יכול לבצע עבודה הכרוכה בהרמת משאות כבדים (מעבר לגובה הכתפיים), והיא אף קבעה לו דרגת נכות מצטברת בשיעור 30% עבור הפגימות בכתפיו [ס' 1 להמשך סיכום טענות התובע]. לכן, לדעתו, החלטת הוועדה שגויה. לטענת מבטחים - הועדה סקרה באופן מפורט ומקיף את מצבו הרפואי של התובע בכתפיים, כפי שעלה באופן כרונולוגי מהמסמכים שהוצגו בפניה, ומסקנותיה מתיישבות עם הנובע מהמסמכים שצוינו, לרבות אישורים של רופא המשפחה, ד"ר זילבר, כולל הטופס מיום 30.5.01 [שצורף להמשך סיכומי התובע], ובו אין כל אזכור לתלונות על כאבים או הגבלות בתפקוד הכתפיים, והנכות המצטברת, בשיעור 30% עבור פגימות בכתפיים, היא בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי ולא בהתאם לתקנות מבטחים [ס' 87-76 לסיכומיה]. עיון בתשובות שניתנו לשאלה 1 בהחלטה, מעלה, אמנם, כי משנת 1985 ועד שנת 1996 יש עדות שהתובע סבל מכאבים והגבלה בתנועות הכתפיים, אולם, בכל תקופה זו לא נבדק ע"י רופא תעסוקתי בקופת-חולים והמשיך בעבודתו ללא מגבלות, עד שביום 30.4.00 פוטר מעבודתו, לא מסיבות רפואיות, אלא, עקב צמצומים רציניים בהיקף העבודה במפעל. הועדה ציינה את האישורים הרפואיים של ד"ר זילבר, רופא המשפחה, בשנת 2000, לרבות בחודש 5/00 - המועד הרלבנטי לשאלה, אם להכיר בתובע כ"נכה", אם לאו - אישור שניתן לבקשת התובע ובו אין "כל איזכור לתלונות על כאבים או הגבלות בכתפיים", והדגישה, כי משנת 1996 ועד שנת 2003 לא הובא בפני כל הועדות הרפואיות שבדקו את התובע שום מסמך רפואי או תעודה רפואית, מאת אורטופד מטפל, המעיד על תלונה או בעיה בכתפיים. הועדה ציינה, שיש חשיבות לכך שד"ר זילבר, רופא המשפחה המכיר את התובע שנים רבות, ציין בתאריך 30.5.01, בתעודה רפואית מפורטת של הרופא המטפל, לפי בקשת הרופא הראשי של שירות התעסוקה, כי התובע אינו סובל מבעיה, תלונה או הגבלה בטווח התנועה כרונית או חריפה בכתפיים, וכי ממצאי בדיקת CT מעידים על נזק ישן, שלא סביר שהיווה בעיה בתפקוד התובע עובר לפיטוריו. הועדה הוסיפה וציינה, כי "היחיד שמצא ממצא חריג בתפקוד הכתפיים היה ד"ר אבי וינר, רופא תעסוקתי מטעם מר אלמקייס [התובע] אשר ציין כי סובל מהגבלה משמעותית בתנועת הכתפיים אבל כאמור לעיל סמוך מאותו מועד ועד שנת 2003 לא נמצאה עדות לבעיה או הגבלה בבדיקות הרפואיות." על כן, סיכמה הועדה את דעתה - "כי במצבו יכול לבצע עבודה שאינה כרוכה בהרמת משאות כבדים (מעבר לגובה הכתפיים) בהיקף משרה מלא וכי מצבו היה כך גם במאי 2000." [עמ' חמישי להחלטה שבמחלוקת, למטה]. אנו מקבלים את טענת מבטחים, כי לפי הסברי הועדה, בתשובה לשאלה 6, אחוזי הנכות המצטברים להגבלת התנועה בכתפיים - סה"כ 30% - צוינו בהתאם לקובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי ולא כדרגת נכות לפי תקנות מבטחים, שכן, הועדה הסבירה מדוע, לדעתה, אין מדובר בנכה לפי התקנות. משכך - לא מצאנו טעות משפטית במסקנה הרפואית של הועדה. לשאלה מס' 2: התובע טוען - כי למרות שבשאלה זו נתבקשה הועדה לאשר שממצאי בדיקתו של התובע מעלים שהוא "לוקה בהגבלה בסיבוב הצוואר ובנזק כרוני בחוליות עמוד השדרה המותני משמאל", שגתה הועדה בהתעלמה בתשובתה מהגבלה זו, כאשר היא עצמה קבעה, בתשובה לשאלה 6, שהתובע "לוקה בהגבלה קלה בתנועות הצוואר, המזכה אותו בדרגת נכות בשיעור 10%." [ס' 2 להמשך סיכום טענות התובע]. לטענת מבטחים - בהחלטה שבמחלוקת הועדה התייחסה מפורשות לתלונות התובע בעמוד השדרה הצווארי ולהגבלה בתנועות הצוואר, תוך התייחסות לצילום עמוד שדרה צווארי, מיום 21.2.93 - במסגרתו הודגמו "שינויים ספונדילוטים קלים בין חוליות C5-C7."; תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, מיום 19.7.97, של ד"ר בלכנר בעניין "חבלה בצוואר"; ופרוטוקולים של ועדות רפואיות, מהתאריכים 7.6.01, 17.2.03 ו-2.9.05, על כן - לטענתה - יש לדחות את טענות התובע שהועדה התעלמה מהמגבלה בצוואר, שכן, הועדה סקרה ביסודיות את כל המסמכים שהתייחסו לנקודה זו, וקבעה מפורשות, כי "לא נמצאו מוקדים רגישים מסביב לצוואר וכי עמוד השדרה הצווארי הינו ללא הגבלה בתנועות וללא רגישות במישוש.". עוד הזכירה מבטחים, כי דרגת הנכות בשאלה מס' 6, הינה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי ואין מדובר בהקשר של הגדרת "נכה" על פי התקנות [ס' 89 לסיכומיה]. עיון בהחלטה שבמחלוקת, בקשר לשאלה 2 מעלה, אכן, שנערכה בה סקירת מסמכים מפורטת, בנקודה זו, ובעת הדיון והמסקנות התייחסה הועדה להגבלה בסיבוב הצוואר של התובע, אולם, לא קבעה שמדובר בנזק כרוני בע"ש מותני - כטענתו, אלא, רק זאת: "... הממצאים בבדיקה הגופנית ובדיקות ההדמיה מצביעים על הגבלה קלה בטווח תנועה של ע"ש מותני עם נזק כרוני בגובה L5-S1 משמאל עם ביטוי קל אם בכלל בבדיקת ההולכה.". הועדה חזרה והדגישה שהתובע פוטר שלא מסיבות רפואיות אלה, וסיכמה: "הועדה בדעה כי במצבו יכול לבצע עבודה שאינה כרוכה בהרמת משאות כבדים בהיקף משרה מלא וכי מצבו היה כך גם במאי 2000.". מדובר במסקנה רפואית, לצורך הקבוע בתקנות מבטחים, ואיננו רואים כל עילה משפטית להתערב בה, גם אם לצורך הוראות חוק הביטוח הלאומי הוכר התובע כבעל נכות זו או אחרת עקב תאונת עבודה. לשאלה מס' 3: הועדה נשאלה, אם היא מסכימה לקביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, שכתוצאה מחשיפת התובע לרעשים מזיקים במקום עבודתו, הוא לוקה בטנטון קבוע ובליקוי שמיעה, בגינם קבעה ועדה זו לתובע דרגת נכות צמיתה מעבודה בשיעור 14.5%; ואם לא - מדוע? עיון בתשובת הועדה, בהחלטה שבמחלוקת, מראה, כי הועדה מסכימה עם הקביעה של ועדת המוסד לביטוח לאומי, ואף סיכמה ואמרה: "פגימה זו צוינה בכל הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות. ... בגין פגימה זו אינו כשיר לעבודה בחשיפה לרעש מזיק. ...". למרות זאת, הועדה לא מצאה לנכון לקבוע שהתובע "נכה", כמשמעות מונח זה בתקנון. התובע טוען - כי שגתה הועדה בקביעתה, כי מאחר שליקויי שמיעה וטנטון של התובע הוכרו כ"פגיעה בעבודה" אין היא מוסמכת לדון בפגימות אלה, על אף שנקבעה לו דרגת נכות בשיעור 14.5% [ס' 3 להמשך סיכום טענות התובע]. לדעתו, עמדת הועדה עומדת בניגוד לפסה"ד בערעור, בו הורו לועדה להתייחס במנומק לליקויי השמיעה והטנטון, בהם לוקה התובע, ולהשפעתם על יכולתו להמשיך לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת. לטעמו, בהתבסס על פסיקה קודמת, יש רלבנטיות לנכות מעבודה בעת שבאים לבדוק האם להכיר באדם כ"נכה" על פי תקנון מבטחים. לטענת מבטחים - הועדה התייחסה במסגרת ההחלטה שבמחלוקת לליקוי שמיעה וטנטון והבהירה, שהפגימה שצוינה בכל הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות, הינה "מחלת מקצוע אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע עבודה ובגינה קיבל התובע בוועדה רפואית של המל"ל 14.5% נכות." [ס' 91 לסיכומיה]; עוד הוסיפה מבטחים, כי הועדה ציינה שאין לה סמכות לדון במצבו של התובע, עקב פגימה זו, בהסתמך על סעיף 21 לתקנות, הקובע: "... כי מבטחים לא תשלם פנסיה ולא תישא בכל אחריות בגין אותה עילה כלפי חבר ו/או כלפי שאריו במקרה של מוות או נכות כתוצאה מתאונת עבודה או פגיעה בעבודה כמשמעותן בחוק." [ס' 92 לסיכומי הנתבעת - ההדגשה במקור]. כזכור, לפי ההגדרה בתקנות, על מנת שאדם יוכר כנכה - בין בעל דרגת נכות מלאה ובין בעל דרגת נכות חלקית - הוא צריך להיות "אדם שנפגע כושרו לעבוד לתקופה של שלושה חודשים לפחות ואשר כתוצאה מכך אין הוא מסוגל מחמת בריאותו הגופני או הנפשי להמשיך ולעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו ...". התובע סבור, כי היה על הועדה להתייחס במנומק להחלטת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי ולחוות דעתו של ד"ר וינר, מיום 15.6.00, בכל הנוגע לליקויי השמיעה והטנטון, בהם לוקה התובע, כאמור בפסה"ד בערעור. לטעמנו, אין מקום לחזור ולהידרש לשאלות שהופנו אל הועדה בפסה"ד בערעור, כלשונן, שכן, בתשובה להן ניתנה ההחלטה מיום 28.1.08, עליה השיג התובע בתביעה הנוספת, בה ניתן פסק-דין, בהסכמה, עם הפניית 10 שאלות ההבהרה לועדה. ברם, כאשר הועדה קובעת, כי בגין פגימה זו התובע "אינו כשיר לעבודה ברעש מזיק ..." [הן בהחלטתה מיום 28.1.08, והן בהחלטה שבמחלוקת] - דומה, שזו הנמקתה, מדוע אין לראותו כנכה לפי תקנות מבטחים, שכן, משתמע מכך, שלא מדובר במי שאינו מסוגל להמשיך לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת. מכל מקום, מאחר שאין מחלוקת שליקוי זה הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי, כתוצאה מחשיפת התובע לרעשים מזיקים במקום עבודתו - צודקת מבטחים בטענתה, כי חלה תקנה 21 לתקנונה, האומרת: "... לא תשלם מבטחים פנסיה ולא תישא בכל אחריות בגין אותו עילה כלפי חבר ו/או כלפי שאריו במקרה מוות או נכות כתוצאה מתאונת עבודה או פגיעה בעבודה כמשמעותן בחוק ...". אנו בדעה, כי משעה שהועדה היתה מודעת לליקוי זה בו לקה התובע, ולהיקפו - שהרי, נשאלה מפורשות האם מסקנותיה כמסקנת הועדה של המוסד לביטוח לאומי והשיבה על כך בחיוב - הובא הדבר בחשבון בקביעתה הסופית, כי אין התובע "נכה" כמשמעות מונח זה בתקנות. על כן - גם כאן מדובר בקביעה רפואית של הועדה ואין מקום להתערב בה או להחזיר את עניינו של התובע, בנקודה זו, לועדה זו או לועדה בהרכב אחר. לשאלה מס' 4: התובע טוען - כי שגתה הועדה כאשר קבעה, למרות מסמכים רפואיים המורים שהתובע לוקה, בין היתר, בדלקת כרונית של החיך והלוע, נזלת אלרגית כרונית ושיעול טורדני ומחנק וקשיי נשימה - כי מאחר שתלונותיו על תופעות בדרכי הנשימה העליונות היו כבר משנת 1995, לא היתה זו העילה להפסקת עבודתו, מה גם, שלדעתה לא חל כל שינוי במצבו הרפואי גם כיום. לדעתו, לא זו הסוגיה העומדת לדיון, אלא, כיצד משפיעות פגימות אלה על כושרו לעבודה, כאשר הועדה עצמה מאשרת שהוא לוקה בפגימות האמורות, מאז 1995 [ס' 4 להמשך סיכום טענות התובע]. לטענת מבטחים - בנקודה זו מדובר בשיקול דעת רפואי של הרופאים שבחנו את מצבו של התובע, קבעו שאין לתובע כל מגבלה תפקודית עקב פגימה זו וכך היה מצבו גם בחודש 5/00, לכן, אין להתערב במסקנתה [ס' 104-101 לסיכומיה]. אכן, שוב, מדובר במחלוקת רפואית ואין לנו סיבה להתערב במסקנתה של הועדה, כי - "בניגוד גמור לדעתו של ד"ר אבי וינר רופאת האאג המטפלת והרופאים האלרגולוגיים אינם בדעה כי למר אלמקייס בעיה אלרגית כלשהי והוא אינו סובל מנזלת אלרגית או סינוסיטיס אלרגית." ובהמשך לכך קבעה "מאחר ולא חל כל שינוי במצב הרפואי של בעיה זו גם היום, אין למר אלמקייס כל מגבלה תפקודית עקב פגימה זו וכך היה מצבו גם במאי 2000." התובע מחזיק רבות מחוות דעתו של ד"ר וינר, אולם, צודקת מבטחים בטענתה, כי אין חובה על הועדה לקבל את המסקנות בחוות דעת רפואית אחרת, כאשר היא סבורה שממצאי אותה חוות דעת אינם משקפים את מצבו הרפואי הנכון של התובע, ואין לקבוע שהועדה שגתה, רק מעצם דחותה את המסקנה בחוות דעתו של רופא אחר, תהא מומחיותו בנושא אשר תהא. משכך - מדובר במחלוקת רפואית, גרידא, ולא מצאנו עילה להתערב במסקנות הועדה. לשאלה מס' 5: הועדה נשאלה, האם ממצאי בדיקתה העלו ביחס לתובע - "כי לוקה הוא בין היתר באבנים בכליות ודרכי השתן", ובתשובתה קבעה, כי - "בכל המסמכים אשר הובאו בפני הועדות הרפואיות פרט לאזכור כי בעבר היו לו אבנים בכליות אין כל מסמך המעיד על סבל או טיפול כל שהוא עקב הימצאות אבנים בכליות.". התובע טוען - כי שגתה הועדה בקביעתה זו, ופירט 5 מסמכים ביחס לאבחון אבנים בכליות ובדרכי השתן [ס' 5 להמשך סיכום טענות התובע]. לטענת מבטחים - "התובע מנסה לגרום לשינוי קביעותיה הרפואיות של הועדה תוך סילוף ממצאיה.", שכן, הועדה מציינת מפורשות, שבמסמכים הרפואיים יש אזכור לאבנים בכליות, אך, לא נמצא המסמך המעיד על סבל או טיפול תרופתי, שקיבל התובע עקב כך [ס' 106 לסיכומיה]. עיון בהחלטה שבמחלוקת מעלה, כי הצדק עם מבטחים. הועדה ציינה את האזכורים של אבנים בכליות בעבר והתמקדה בכך, שאין ממצא פתולוגי הדורש טיפול או השגחה, גם אם בעבר סבל התובע מאבנים בכליות; אין, אפוא, כל סיבה להתערב במסקנתה של הועדה, כי אין לתובע "כל מגבלה תפקודית עקב פגימה זו וכך היה מצבו גם במאי 2000.". לשאלה מס' 6: הועדה נשאלה, מה היא דרגת נכותו המלאה או החלקית של התובע, בגין כל אחת מהפגימות שנדונו בשאלות הקודמות, והשיבה, כי - "בהתאם לתקנות הקרן הועדה מבינה כי אין זה בסמכותה לקבוע דרגת נכות אלא לקבוע דרגת אי כושר בלבד.". התובע טוען - שהועדה שגתה בהנחתה הנ"ל, שכן, תקנות הקרן וההלכה הפסוקה מסמיכות אותה לדון ולהחליט בשתי סוגיות: האם התובע "נכה", כמשמעותו בתקנות הפנסיה; ואם כן - האם הינו "נכה בעל דרגת נכות מלאה" או "נכה בעל דרגת נכות חלקית" [ס' 6 להמשך סיכום טענות התובע, עם הפניה לתקנות 40, 43(א)(ב)(ג) ו-44(ב) לתקנות]. מוסיף התובע וטוען, כי יש ללמוד בעניין זה מהפסיקה לעניין חוק הביטוח הלאומי ואף שתקנות מבטחים, לעניין פנסיית נכות, אינן מציינות דרגת נכות ספציפית, בגין כל פגימה ופגימה, הנה, לאור הזיקה בין התקנות לבין חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו, נהוג להסתמך על מבחני הנכות המפורטים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. לטעמו, לאור תשובת הועדה, כי דרגת הנכות המשוקללת של התובע, לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי, הינה 41.5% - ללא שנלקחה בחשבון הירידה בשמיעה, מאחר ומדובר במחלת מקצוע שלא מכוסה לפי תקנון מבטחים - אזי, אם נוסיף לאחוזים הנ"ל את דרגת הנכות עבור פגימותיו השמיעתיות של התובע - "מגעת דרגת נכותו המשוקללת בגין הפגימות בהן דנה הועדה ל-49.89% (50%); ...", לכן, לדעתו - לא ניתן לטעון לאור הממצאים הללו, שהתובע לא איבד את כושר עבודתו כמנהל עבודה בפועל [ס' 6(ג) להמשך סיכום טענותיו]. לטענת מבטחים - אין להסיק בהכרח מדרגת נכות, שנקבעת על פי חוק הביטוח הלאומי, לעניין דרגת אי כושר לפי התקנות, שכן, תקנה 40 לתקנות מבטחים מגדירה נכה כאדם "שנפגע כושרו לעבוד ..." ואין הועדה הרפואית של מבטחים מעניקה שיעור נכות בגין כל פגימה בנפרד וככל שלפגימה מסוימת אין השפעה על תפקודו של אדם, אין כל צורך לציין זאת במפורש. לטעמה, מרגע שתלונות התובע, בקשר למצבו הרפואי, נכללו בהחלטת הועדה, חזקה שהועדה לקחה מצב רפואי זה בחשבון [ס' 109-108 לסיכומיה]. לאחר שחזרנו ועברנו על האסמכתאות השונות שהביאו הצדדים, דעתנו היא, שגם בנקודה זו הצדק עם מבטחים. אין הצדקה ללמוד גזירה שווה מפסיקה המתייחסת לתקנות ספציפיות של המוסד לביטוח לאומי, על ועדותיו השונות, ונכונה לענייננו פסיקתו של בית-הדין הארצי לעבודה, אשר קבע: "הוועדה הרפואית של מבטחים ... - הוא הגורם המוסמך הבלעדי לקבוע האם מצב בריאותו של עובד מאפשר לו להמשיך לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת. לפי תקנה 43 אין כל צורך לקבוע דרגת נכות והשאלה היחידה אליה צריכה הוועדה להתייחס היא שאלת מסוגלותו של העובד להמשיך בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת. החלטת הוועדה הרפואית בעניין זה היא מקצועית - רפואית עם היבט של בחינת יכולת תעסוקתית. החלטה זו אינה קובעת בהכרח את הפרופיל הרפואי או התפקודי של העובד לכל דבר ועניין אחרים זולת לעניין הוראות סעיף 43 לתקנון מבטחים." [עע 502/88 בנקוביץ' - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (23.4.09, במאגר ממוחשב), ס' 15 לפסה"ד (להלן: פס"ד בנקוביץ')]. הנה כי כן, ליקויים המביאים לקביעת דרגת נכות, לפי הכללים המחייבים את המוסד לביטוח לאומי, אינם מחייבים הגעה למסקנה זהה בקשר להגדרת "נכה", לפי תקנות מבטחים. הפגם שנמצא בפסה"ד בערעור, של אי התייחסות הועדה ל-3 נקודות שצוינו שם [ס' 3 לפסה"ד בערעור], תוקן, בכך שהועדה התייחסה לאותן נקודות כבר בהחלטתה מיום 28.1.08, והרחיבה בהחלטה שבמחלוקת והסבירה, כי למרות כל מחלות התובע, שפורטו על-ידי הועדה, הוא לא איבד את כושר עבודתו, כמנהל עבודה בפועל, ולכן - אין להכיר בו כנכה בהתאם לתקנות הקרן. איננו מוצאים לנכון להתערב במסקנה רפואית זו. לשאלה מס' 7: הועדה נשאלה, האם היא מסכימה עם קביעת המוסד לביטוח לאומי, שנתן לתובע 14.5% נכות צמיתה עקב טנטון וליקוי שמיעה, והשיבה בחיוב; עם זאת הוסיפה, כי "מדובר במחלת מקצוע אשר לא מכוסה לפי תקנון הקרן." התובע הפנה בנקודה זו לטענותיו ביחס לשאלת הבהרה מס' 3, לעניין שקילת פגימות אלה במכלול השיקולים בסוגיית כושרו של התובע לעבוד [ס' 7 להמשך סיכום טענות התובע]. גם מבטחים הפנתה להתייחסותה במסגרת שאלת הבהרה 3 [ס' 119 לסיכומיה]. אשר לדעתנו, כפי שכבר פסקנו, אין קורלציה ישירה בין אחוזי נכות שנקבעים לצורך חוק הביטוח הלאומי, לבין קביעת נכות לפי תקנות מבטחים. משכך, גם ההשגה בקשר לשאלה זו - נדחית. לשאלה מס' 8: הוצגה לועדה תמונת מצב, שהתובע הועסק כפועל ייצור במפעל תעשייתי, וגם כאשר מונה למנהל עבודה המשיך לעסוק בעבודות פיזיות, לרבות העמסת סחורות, עליה על מלגזות וכד', והועדה נשאלה - האם נכון הדבר שלאור פגימותיו הנ"ל ומגבלותיו התפקודיות, כתוצאה מהן, אינו כשיר לבצע את עבודתו הקודמת או עבודה מתאימה אחרת, מבלי שתיגרם לו הרעה במצב בריאותו; וככל שהתשובה לשאלה זו שלילית, נשאלה הועדה - "איזו עבודה כשיר היה לבצע בהתחשב במצב בריאותו, גילו ומצב תעסוקה במשק?". להלן תשובת הועדה, כלשונה: "כפי שפורט לעיל מר אלמקייס סובל מבעיות בכתפיים ובגב התחתון עוד לפני שסיים עבודתו במאי 2000. משנת 1996 ועד 2001 אין כל תיעוד כי בעיות אלו היוו בעיה כל שהיא והוא המשיך ועבד ללא כל בעיה תפקודית וסיום עבודתו עקב פיטוריו לא נבע ממגבלותיו הפיזיות. למרות שהוא נדרש מדי פעם לעסוק בעבודה פיזית עיסוק זה לא נפגע עקב מחלותיו ולכן תפקד כראוי כל השנים ללא צורך לקחת חופשות מחלה או לקבל עזרה מרופא תעסוקתי. יש לשער כי לו לא היה מפוטר מר אלמקייס היה ממשיך בעבודתו כמנהל עבודה, עבודה שלכל הדעות לא דורשת מאמץ פיזי וגם היה מסוגל להמשיך ולבצע מדי פעם עבודות נוספות הדורשות מאמץ פיזי, כפי שביצע במרוצת השנים ללא כל בעיה תפקודית. משנת 2003, עקב מגבלותיו הגופניות מר אלמקייס מסוגל לעבודה שלא דורשת מאמץ פיזי של הרמת משאות כבדים מעל גובה הכתפיים. הוא מסוגל לכל עבודה משרדית מנהלתית בהתאם לנסיונו כמנהל עבודה ובהתאם למגבלות הרפואיות שצויינו." התובע טוען - כי בבואה לדון בסוגית כושרו של התובע לעבודה, היה על הועדה להתייחס לא רק להיבט הרפואי, אלא, גם להיבט התעסוקתי, לרבות מקצועו של התובע, גילו - 57 עובר לפיטוריו, השכלתו ומצב התעסוקה באזור מגוריו בתקופה הרלבנטית, ובמיוחד כאשר בועדה ישב מומחה ברפואה תעסוקתית. לטעמו, קביעת הועדה, כי עבודתו של התובע כמנהל עבודה לא דורשת מאמץ פיזי והמשך עבודתו של התובע, חרף פגימותיו הרבות, מצביע על כשירותו לעבודה - "הינה צינית ומקוממת", שכן, במצבו ובמגבלותיו עמדו בפניו שתי אפשרויות: האחת - להתפטר ולהפוך למובטל, כפי שהינו מאז פיטוריו; והשניה - להשתדל להמשיך בעבודה, על אף פגימותיו ומגבלותיו, חלופה בה בחר התובע, כאדם סביר. עוד בא התובע בטרוניה לועדה, על שקבעה, כי היה מסוגל "לכל עבודה משרדית מנהלתית", שכן, זו לא בדקה את נתוני השכלתו; וסיים בשאלה - אם התובע כשיר, מדוע פוטר לאחר 26 שנים, ובגילו? [ס' 8 להמשך סיכום טענות התובע]. לטענת מבטחים - חרף ניסיונו של התובע להציג עצמו כמי שפוטר מעבודתו בשל מצבו הבריאותי, הרי, סיום עבודתו לא נבע מכך, או ממגבלה פיזית, אלא, עקב צמצומים במקום עבודתו; ועל אף שהתובע מנסה להציג בסיכומיו מצג מוטעה, לפיו הינו מובטל עד היום, היא מבהירה, כי - "מזה כשנתיים מקבל התובע פנסיית זקנה ממבטחים." [ס' 121 לסיכומיה]. עוד טענה, כי על הועדה לתת את החלטותיה בהתאם למצבו הרפואי של המבוטח ועמידתו בהגדרת "נכה" בתקנון הקרן "ולא כלשכת תעסוקה", לכן, הועדה אינה נדרשת לבדוק את מצב השוק או למצוא לתובע עבודות ספציפיות בהן יכול היה לעבוד, כי אם, להגדיר את מצבו הרפואי ביחס ליכולת התעסוקה שלו, וכך עשתה [ס' 124-122, לסיכומים]. מסכימים אנו עם מבטחים, כי תפקידה של הועדה היה לקבוע, האם נפגע כושרו של התובע לעבוד וכתוצאה מכך אינו מסוגל, מחמת מצבו הבריאותי הגופני או הנפשי, להמשיך לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו - הכל, כאמור בתקנה 40 לתקנות. לפי האמור באותה תקנה, שאלת המסוגלות להמשיך לעבוד הינה כפי שייקבע על-ידי הועדה הרפואית, ובהתאם לתקנה 46(ג), רק אם קבעה הועדה הרפואית שהחבר הוא "נכה", אזי - "תקבע הועדה הרפואית את דרגת הנכות, יום תחילתה ואת תקופת הנכות החזויה.". משהועדה קבעה, כי אין מדובר בנכה - הרי זו קביעה רפואית, שאין הצדקה להתערב בה, רק בשל כך שיש רופא אחר, הסבור אחרת. יחד עם זאת, צודק התובע, כי כאשר הועדה קובעת שאינו נכה, היא חייבת לייחס זאת לאפשרותו להמשיך לעבוד "בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו ...", מכאן, שהועדה היתה צריכה לראות לנגד עיניה עבודה מתאימה אחרת שהתובע יכול להמשיך לעבוד בה, מבלי שבריאותו תורע, וזאת - לא "כלשכת תעסוקה", כלשון מבטחים, אלא, כחלק מההחלטה אם התובע נכה, לפי תקנות מבטחים, אם לאו. הנמקתה של הועדה, הנסמכת על עבודתו של התובע בעבר, עד פיטוריו - חרף תלונותיו על בעיות רפואיות משך שנים רבות - על כך שלא פוטר מטעמים רפואיים ועל כך שלמרות מגבלותיו הרפואיות, שצוינו על ידי הועדה, הוא מסוגל לעבוד עבודה משרדית ולבצע מדי פעם גם עבודות נוספות הדורשות מאמץ פיזי - ניתנת להבנה, על רקע סקירת מצבו של התובע לאורך השנים, כמפורט בהחלטה שבמחלוקת, ואף היא מסקנה רפואית, בה לא יתערב בית-הדין לעבודה, אלא, במקרים יוצאים מן הכלל, בהם טעות הועדה גלויה על פניה [דב"ע נא 6-8 אשכנזי נ' מבטחים, פד"ע כ"ג 440, עמ' 445-444] - לא זה המצב במקרה של התובע. בנקודה זו, צודקת מבטחים בטענתה, שמדובר בקביעה על פי מבחנים רפואיים, ולא על כך שעבודת התובע נפסקה, בפועל, מטעם כלשהו, או שיש או אין ביכולתו למצוא תעסוקה במקום מגוריו. כפי שנפסק בעניין אשכנזי, לעיל, נטל ההוכחה לסתור קביעה רפואית של הועדה או להצביע על טעות בהחלטתה - ששללה קשר סיבתי בין הפגיעה בכושר העבודה של התובע לבין אי הכושר להמשיך לעבוד - מוטל על התובע והתערבות בה נדירה. לטעמנו - לא זה המקרה לשנות מהקביעה הרפואית הנ"ל. לשאלה מס' 9: הועדה נשאלה, האם חבריה מסכימים עם הקביעה של ד"ר וינר, מנהל המרפאה התעסוקתית במרכז הרפואי רמב"ם, כי התובע לוקה במספר פגימות, המפורטות במכתבו מיום 15.6.00, בו סיכם וכתב: "... מצאתיו בלתי כשיר לחלוטין ולצמיתות לעבודה שבה עבד שנים רבות כעובד מן השורה במפעל תעשייתי המאופיין בעבודה פיזית, הדורשת כושר גופני מיטבי ומערכת נשימה חופשית מליקויים"; וככל שהתשובה שלילית - מדוע? הועדה השיבה על כך: "לא מסכימים כלל!!!". בהמשך, פירטה הועדה, כי אבחנותיו של ד"ר וינר מנוגדות לתוכן התיק הרפואי של התובע, בדבר תלונותיו במהלך שנים רבות, ולאישורים שקיבל מרופא המשפחה, המכיר אותו מעל 20 שנה, ושאבחנותיו של ד"ר וינר לא הוכרו ע"י הרופאים המומחים שבדקו את התובע. לפיכך, סיכמה הועדה את תשובתה, לעניין קביעותיו של ד"ר וינר, כדלקמן [ההדגשות במקור]: "לכן קביעתו במאי 2000 שמר אלמקייס נמצא בלתי כשיר לחלוטין ולצמיתות לעבודה שבה עבד שנים רבות כעובד מן השורה במפעל תעשייתי המאופיין בעבודה פיזית הדורשת כושר גופני מיטבי ומערכת נשימה חופשית מליקויים אינה מקצועית ולא ראויה להתייחסות רצינית.". התובע טוען - כי אופן התייחסותה של הועדה לחוות דעתו של ד"ר וינר, לרבות השימוש בביטויים מזלזלים ומעליבים, מצביע פעם נוספת על גישתה המגמתית של הועדה למסמכים התומכים בתלונותיו. הוא סבור, כי הועדה טעתה בהעדפת חוות דעתם של רופאי משפחה ורופאים כלליים על פני חוות דעתו של מנהל המרפאה התעסוקתית במרכז הרפואי רמב"ם, שגם בדק את התובע. לדעת התובע, לא להתייחסות מעין זו התכוונו בפסה"ד בערעור, וטען לציטוט חלקי ומגמתי מהמסמכים [ס' 9 להמשך סיכום טענות התובע]. לטענת מבטחים - הועדה קבעה ונימקה, כדין, כי חוות דעתו של ד"ר וינר אינה מקובלת עליה, בין היתר, משום שאבחנותיו לא הוכחו ע"י רופאים מומחים, אשר בדקו את התובע במשך השנים, והוא לא התייחס כלל לחלופה של עבודה מתאימה אחרת. מבטחים מדגישה, כי חוות-דעת של רופא חיצוני הינה בגדר "המלצה בלבד לועדה", שבהחלטתה לבדיקת זכאותו של התובע להיות מוכר כנכה, לפי התקנות, נסמכת לא רק על קביעת נכות כל שהיא למטרה אחרת, אלא, על השאלה, האם המבוטח יכול לעבוד בעבודתו, למרות פגימותיו, או בעבודה מתאימה אחרת [ס' 129-126 לסיכומיה]. עוד מציינת מבטחים, כי השגותיו של התובע, לעניין המסמכים שנזכרו על-ידי הועדה, אינן מדויקות. דומה, שמתחילת הדרך הונע התובע על פי דעתו של ד"ר וינר - שהובעה, בעצם, במכתב הפניה אל הועדה הרפואית של מבטחים, על מנת שתזמן את התובע לבדיקה "לשקול הוצאתו לגימלת נכות", על יסוד הליקויים התיפקודיים שמנה בפנייתו - שלא נערכה כחוות-דעת רפואית - דעה שהיתה בניגוד למסקנת חברי הועדות הרפואיות, שדנו בעניינו של התובע, בעקבותיה. בפסה"ד בערעור נקבע, שהועדה לא התייחסה לליקויים שמצא ד"ר וינר אצל התובע, לפי "אישור" מיום 15.6.00, והיה עליה להתייחס במנומק גם אליהם ולהשפעתם על יכולת המערער להמשיך ולעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת; כזאת עשתה הועדה, הן בהחלטתה מיום 28.1.08 והן בהחלטה שבמחלוקת. מסקנות הועדה, שחבריה 3 רופאים, ביחס לדברי ד"ר וינר, אף אם היה ראוי שיבוטאו בריסון יתר - באו לאחר ההסבר מדוע, לדעתה, מסקנותיו מנוגדות לחוות-דעת של רופאים אחרים ואינן מגלות קשר סיבתי בין הליקויים שמצא אצל התובע לבין המשך העבודה, שכן - הבעיות הרפואיות שצוינו על ידו, לא מנעו מהתובע, בעבר, לעבוד שנים רבות עד הפסקה עבודתו, מסיבה אחרת, לא היו בהן החמרות ולא היה בהן כדי להגביל את תפקודו של התובע, למעט אי כשירות לעבוד ברעש מזיק, בגלל הפגימה של ליקויי שמיעה וטנטון, והגבלה בהרמת משא כבד לגובה (מעבר לגובה הכתפיים). למרות מודעותה של הועדה למגבלות האמורות היא נותרה בדעה, שהתובע לא איבד את כושר עבודתו, ועל כן - אין להכיר בו כנכה [ראו, להלן, בתשובה לשאלה 10]. מדובר במסקנה רפואית, שאין עלינו להתערב בה, גם אם יש רופא שסבר אחרת [לא בחוו"ד]. אף לעניין השגותיו של התובע באשר לאופן בו התייחסה הועדה למסמכים שעמדו בפניה - דעתנו כדעת מבטחים: א. האמירה של הועדה, כי "משנת 1996 ועד שנת 2001 אין כל אזכור בתיק הרפואי כי למר אלמקייס תלונה או הגבלה כל שהיא בתפקוד הכתפיים.", מתיישבת עם האמור במסמכים, שנסקרו כבר בתשובה לשאלה 1. התובע מזכיר שהועדה עצמה ציינה בעיות בכתפיים החל משנת 1985 וכן צילום CT מיום 16.6.03 [ס' 9(ג)I להמשך סיכומיו], דברים התואמים את התאריכים שציינה הועדה, כפי שהדגישה מבטחים בסיכומיה [ס' 131-130, שם]. ב. טענת התובע, כי בקביעת הועדה "בבדיקת US של הכליות מנובמבר 2002 אין כל סימן לאבן בכליות", היא מתעלמת מהעובדה שקיום אבנים בכליות אינו ממצא סטטי קבוע והתופעה יכולה להיעלם ולחזור, וכן מהעובדה שהצילום בוצע למעלה משנתיים לאחר שד"ר וינר כתב את אשר כתב ביום 15.6.00 [ס' 9(ג)II להמשך סיכומיו], יש בה משום ניסיון לערער על קביעה רפואית, כטענת מבטחים [ס' 132 לסיכומיה]; ובכל מקרה, הועדה המשיכה ואמרה, באותו הקשר: "... ואין כל סימן לנזק כלייתי עקב אבנים בעבר, כך שאין כל הגבלה בתפקודו עקב פגימה זו בזמן שפוטר ועד היום.". אנו בדעה, כי בכך השיבה הועדה, מדוע קביעותיו של ד"ר וינר אינן מקובלות עליה, לעניין קביעת אי כושר עבודה לתובע, העולה כדי "נכה", לפי תקנון מבטחים, וגם בכך יש כדי לדחות את טענותיו. ג. עוד מלין התובע, על כך, שהועדה התייחסה רק לחלקו העליון של אישור ד"ר זילבר, מיום 30.5.01, והתעלמה מחלקו התחתון -"בו ציינו רופא עיניים ורופא א.א.ג. כי התובע לוקה בחדות ראיה לא תקינה שאינה ניתנת לתיקון ובשמיעה לא תקינה." [ס' 9(ג)III להמשך סיכומיו]. מבטחים ביקשה לדחות השגה זו, באשר לחדות הראיה, מאחר שלבעיות עיניים לא נמצא כל זכר בשאלות ההבהרה שהופנו לועדה, ומכאן, שלא היה צריך להתייחס אליהן, ואילו לבעיות השמיעה כן התייחסה הועדה בהחלטה שבמחלוקת, אף אם לא נאמרו הדברים במילים אלה, בתשובה זו [ס' 137-133 לסיכומיה]. עיון בהחלטה שבמחלוקת מעלה, כי מכתבו של ד"ר זילבר הוזכר בהקשר של הבעיה בכתפיים, ומשכך, איננו מוצאים פסול בכך, שבאותה הזדמנות לא נזכרו דברים נוספים המופיעים באותו מסמך. על אחת כמה וכמה, שלא היה מקום להידרש לבעיית ראיה, שלא הוצגה עד עתה כפגימה שיש להתייחס אליה. לשאלה מס' 10: כשאלה מסכמת, נשאלה הועדה - האם לאור השפעתן המצטברת של כל הפגימות בהן לוקה התובע על כושר עבודתו, הוא זכאי להכרה כ"נכה", כמשמעותו בתקנות, בין בדרגת נכות מלאה ובין בדרגה חלקית. על כך השיבה: "כפי שפורט לעיל, מר אלמקייס לא איבד את כושר עבודתו כמנהל עבודה בפועל ולכן אין להכיר בו כנכה בהתאם לתקנות הקרן. מר אלמקייס מסוגל לעבודה כמנהל עבודה ללא הרמת משאות כבדים מעל גובה הכתפיים וזאת במשרה מלאה. באם יופיעו מחלות חדשות או תיבצר החמרה במצבו הקודם רשאי הוא בעתיד לפנות לועדה רפואית חוזרת במסגרת דרג ראשון של הקרן." [ההדגשה וטעות הכתיב - במקור]. התובע טוען - כי קביעה זו של הועדה "נוגדת את חומר הראיות שהיה בפניה, את קביעותיה שלה עצמה ואת ההיגיון.", לדעתו, כאשר התובע אינו כשיר, בין היתר, לעבודה הכרוכה במאמצים פיזיים ובהרמת משאות מעל גובה הכתפיים, לעבודה הכרוכה ברעש מזיק, לעבודה שיש בה גזים והרבה אבק, לעבודה העלולה להחמיר את מצב גבו ולהזיק לעיניו ולראייתו והועדה עצמה מעניקה לו דרגת נכות משוקללת בשיעור 50% - לא ניתן לומר שלא איבד את כושר עבודתו באופן מלא או חלקי [ס' 10 להמשך סיכום טענות התובע]. לטענת מבטחים - בבדיקת כלל הפגימות של התובע נבחנת השאלה, האם לפגימות אלו יש השלכה על יכולתו ומסוגלותו לתפקד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת, כאמור בהגדרת נכה לפי תקנון קרן הפנסיה, וכאשר הממצא הוא שאין השפעה על תפקודו של התובע, המסקנה היא, שאין מעניקים לתובע נכות [ס' 140 לסיכומיה]. בנקודה זו, הדגיש התובע את בקשתו לצרף כראיה את מכתבו של ד"ר גניה, מיום 10.11.68, בקשה שהועלתה, כזכור, רק ביום 1.11.11 - 43 שנים לאחר מעשה. לטעמו, מאחר שהמכתב הנ"ל נכתב במסגרת עבודה במחלקה לרפואה תעסוקתית של קופת חולים כללית, סביר להניח, שגם מסמך זה היה מצוי בתיק הרפואי של התובע, ומאחר שהועדות הרפואיות ציינו שעיינו "בכל המסמכים", בלי לפרט באילו מסמכים מדובר - יש להגישו כמוצג נפרד. במכתב ד"ר גניה נכתב, כי התובע, שהיה אותה עת בן 25, נבדק ונמצא "סובל מדלקת כרונית של דרכי הנשימה העליונות. לאור מצב בריאותו הנוכחי הוא אינו מתאים לעבודה שיש בה גזים והרבה אבק.". לדעת התובע - קביעה זו רלבנטית להגדרתו כ"נכה", היה צריך להמציא לועדה את כל החומר המתייחס לפגימותיו ובית-הדין לעבודה אינו קשור בדיני ראיות, ומאחר שמבטחים אינה כופרת באמיתות תוכן מכתב זה - "מן הצדק שמסמך זה יעמוד גם הוא בפני הועדה ...". למעשה, מבקש התובע להעביר את עניינו חזרה לועדה ולו כדי שתבחן באופן ספציפי את האמור במכתב ד"ר גניה ובהסתמך גם עליו, תוכל לתת החלטה ראויה בסוגית כושרו לעבוד [ס' 11 להמשך סיכומיו]. עמדת מבטחים היא - כי עם פנייתו אליה, לראשונה, לצורך בדיקת נכותו, היה רשאי לצרף כל חומר שתמך בטענותיו לגבי מצבו הרפואי, אך, התובע טוען, כי איתר מסמך זה רק לקראת הדיון שהתקיים בבית-הדין ביום 1.11.11. מאחר שמדובר במסמך רפואי שהיה בידי התובע, במשך למעלה מ-4 עשורים - החל מתחילת ההליכים שניהל נגד מבטחים - אין כל טעם ענייני להתיר את צירופו היום, על אף שפנה בבקשה להכיר בו כנכה, כבר בחודש 5/00. לדעתה, לאור השנים שחלפו - ככל שמדובר בבעיה רפואית שפקדה את התובע, האבחנה הרפואית באה לידי ביטוי ביתר המסמכים שהציג - ובכל מקרה, משקלו של המסמך, גם אם יותר צירופו - נמוך. לעניין מכתבו של ד"ר גניה - אף שניתן לקבלו כראיה בהליך שלפנינו, מאחר שבית-הדין גמיש בכללי הראיות ומעוניין להגיע לחקר האמת - אנו סבורים, כי נוכח תאריך הוצאתו, בשנת 1968, ומאחר שאין חולק, כי התובע עבד שנים רבות לאחר שקיבל את המכתב האמור - אין הצדקה להחזיר את עניינו לבדיקה בפני ועדה רפואית של מבטחים, רק כדי שזו תתייחס אל מסמך היום - 44 שנים ויותר לאחר שניתן בידי התובע המכתב האמור. זאת, במיוחד, ואחרי שהתובע עבד עוד שנים רבות, עד חודש 5/00, בעבודה שתאימה לו, הואיל ולא סיים אותה בשל מצב רפואי כזה או אחר, לא, בשל צמצומים במקום העבודה. השאלה - מדוע בחר מעבידו לפטרו, בגילו ואחרי שרות ארוך, אינה על שולחננו, ואינה משליכה על קביעת התובע כנכה, אם לאו. אשר למסקנה הסופית של הועדה - על אף שאנו מבינים לליבו של התובע, הסובל מפגימות שונות, אשר בגין חלקן אף הוכר ע"י ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, כלוקה בטנטון קבוע ובליקוי שמיעה עם דרגת נכות צמיתה, בשיעור 14.5% - אין בית-דין זה מחליף את שיקוליה של ועדה רפואית, וכל סמכותו לפקח על פעילותה ולבחון, האם נפלה בהחלטתה טעות משפטית כל שהיא. לאור ההסברים המפורטים של הועדה, בהחלטה שבמחלוקת, אשר סקרה את תלונותיו של התובע במשך השנים, את חוות הדעת הרפואיות השונות שניתנו בעניינו, לרבות האמור במכתבו של ד"ר וינר, מיום 15.6.00, ומסקנות הועדה של המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע - אנו סבורים, כי מסקנתה, שאין מדובר במי שכושר עבודתו - נכון לחודש 5/00 - נפגע באופן שאינו מסוגל, מחמת מצב בריאותו, להמשיך לעבוד בעבודה בה עסק או בעבודה מתאימה אחרת - היא מסקנה רפואית סבירה, בהתאם להגדרות "נכה" בתקנות, ואין עילה להתערבותנו בה. זאת, על אחת כמה וכמה, כאשר הועדה בחנה את מצבו של התובע לאורך שנים, וראתה שלא היתה החמרה בפגימותיו, ויחד עם זאת נותרה בידיו האפשרות, המובנת, לחזור ולפנות בבקשה להכיר בו כנכה, אם יופיעו מחלות חדשות או תיווצר החמרה במצבו הקודם. אשר על כן - התביעה נדחית. בשולי הדברים נעיר, כי טענת התובע בסיכומיו, כי בית-הדין הארצי לעבודה הורה בפסה"ד בערעור, שתדון בעניינו ועדה רפואית עליונה בהרכב חדש [ס' 12(ב) להמשך סיכומי טענות התובע] - אינה מתיישבת עם לשון פסק-הדין בערעור, אשר החזיר את הדיון לועדה, לשם התייחסות ל-3 שאלות הבהרה - כמפורט בס' 3 לפסה"ד בערעור - ומבלי שקבע דבר לעניין שינוי הרכב הועדה. נהפוך הוא - ברי מפסק-הדין, כי הועדה שדנה בעניינו של התובע, היא המתבקשת לתת דעתה לדברים אליהם לא התייחסה, כמפורט בפסה"ד בערעור, ולא וועדה בהרכב אחר, שתדון מחדש בעניינו. סיכום התביעה נדחתה. הכרה בנכות, לפי חוק הביטוח הלאומי, לא מחייבת קביעה שמבוטח "נכה", לפי תקנות מבטחים. על הועדה לבדוק אם אבד כושר העבודה, והיה שקבעה שכן והאדם "נכה", כאמור בתקנה 40, עליה לקבוע גם את דרגת הנכות, כאמור בתקנה 46(ד). בענייננו - הועדה קבעה שהתובע לא נכה; מדובר בקביעה רפואית, שאין עילה להתערב בה, גם אם יש רופא שסבר אחרת. אדם יכול לסבול ממחלות שונות, שיקנו לו קצבה לפי חוק מסויים, ולהיות מסוגל להמשיך לעבוד, למרות המגבלות. הועדה הביאה בחשבון בהחלטתה את כל המחלות שנזכרו במסמכים הרפואיים השונים אודות התובע, גם אלה של המוסד לביטוח לאומי, גם מכתבו של ד"ר וינר, מיום 15.6.00, וגם טופס של ד"ר זילבר, מיום 30.5.01 - ביחס לכתפיים, לליקויי שמיעה וטנטון, לנזלת אלרגית, סינוסיטיס ואבנים בכליות ובדרכי השתן - ולמרות זאת, מצאה, שנכון למועד פיטוריו, 5/00, ומאז - לא איבד את כושר עבודתו כמנהל עבודה בפועל והוא מסוגל להמשיך באותו תפקיד, במשרה מלאה, ללא הרמת משאות כבדים מעל גובה הכתפיים. מכתב ד"ר גניה, מיום 10.11.68, הוצג, אך - אינו רלבנטי כעת. כמקובל בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום מקבלת פסק-הדין. עורך דיןרפואהפנסיהקרן פנסיהועדה רפואית