האם משלמים פיצויים למאבטח שהתפטר ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התפטרות מאבטח - פיצויי פיטורים: בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פידיון חופשה, דמי חגים, גמול שעות נוספות, הפרשי שכר, הפרשות לקרן פנסיה ופיצוי לפי חוק הגנת השכר. הנתבעת טוענת כי התובע התפטר מעבודתו ואינו זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. כן הכחישה הנתבעת את זכאותו של התובע ליתר רכיבי התביעה הנתבעים על ידו. עובדות התובע עבד אצל הנתבעת כמאבטח, החל מ 5/2006 ועד 8/2009. שכרו של התובע עמד על סך של 20.9 ₪ לשעה. התובע חתום על הסכם עבודה אישי. התובע התפטר מעבודתו. המחלוקת האם בנסיבות התפטרותו של התובע זכאי התובע לפיצויי פיטורים וככל שכן, באיזה שיעור. האם נותרו לתובע יתרת ימי חופשה בלתי מנוצלים, והאם זכאי לפדיון חופשה ובאיזה שיעור. האם חלים על יחסי העבודה בין הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה כטענת התובע, או שמא חל ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין ארגון חברות לאספקת שירותי משאבי אנוש בישראל והאיגוד הארצי של חברות ומשאבי אנוש, לבין הסתדרות העובדים כטענת הנתבעת. מה היקף משרתו של התובע האם הוא עבד ב-100% משרה כטענתו או במשרה חלקית משתנה כטענת הנתבעת. האם זכאי התובע לדמי חגים ובאיזה שיעור. האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות ולחילופין, לשעות נוספות גלובאליות וככל שכן, באיזה שיעור. האם זכאי התובע לשכר עבודה בגין חודשים בהם לא סופקה לו עבודה כטענתו, באיזה שיעור. האם זכאי התובע להפרשים בגין היעדר הפרשה לפנסיה ובאיזה שיעור. האם נוכו משכרו של התובע כספים שלא כדין ובאיזה שיעור. האם זכאי התובע לתוספת וותק, וככל שכן, באיזה שיעור. האם התובע קיבל תלושי משכורת חסרים ומעורפלים כטענתו וכפועל יוצא, האם הוא זכאי לפיצוי על פי חוק הגנת השכר, ובאיזה שיעור. האם הנתבעת זכאית לקזז מהתובע חלף הודעה מוקדמת בגין התפטרותו . האם זכאי התובע לפיצויי הלנה או שמא לנתבעת הגנה טובה. הכרעת הדין נסיבות סיום עבודתו של התובע התובע טען בכתב התביעה כי במהלך חודשי העבודה האחרונים לעבודתו בנתבעת חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו אשר באה לידי ביטוי בקיצוץ מספר משמרות העבודה. לטענת התובע, מתחילת חודש 8/2009 לא הוצב לעבודה על ידי הנתבעת, ורק לאחר ששלח מכתב דרישה לנתבעת, קיבל לידיו מכתב למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה. התובע טוען כי מקום עבודתו העיקרי היה אבטחת מוסדות חינוכי, ולצד זה עבד לפעמים מטעם הנתבעת במקומות נוספים.הוסיף וטען בכתב התביעה כי בשנה האחרונה לעבודתו בנתבעת עבד כמאבטח בתלמוד תורה טשכנוב בשכונת רמת שלמה. לגרסתו הנתבעת הפסידה מכרז של העירייה לאבטחת בית הספר ו/או הפסיקה מסיבות אחרות לספק אבטחה לבית הספר בו הועסק התובע בשנה האחרונה והתובע בחר להישאר במקום עבודה קבוע בו הועסק דרך מעביד אחר. הנתבעת טענה כי התובע הועסק במשמרות ובשעות עבודה משתנות. כן טענה כי בחודש 8/2009 פחת היקף משרתו של התובע בשל העובדה כי המוסד החינוכי בו הועסק התובע סגור בחודש זה (חופשת הקיץ) והנתבעת הציעה לתובע לשבצו באתרי עבודה חלופיים. הנתבעת עוסקת באבטחת מוסדות חינוך מזה מספר שנים, בשכונות שונות בירושלים. כתוצאה מהחלטת עיריית ירושלים בוצעו שינויים בשכונות בהן סיפקה הנתבעת שירותי אבטחה. כפועל יוצא הפסיקה הנתבעת לתת שירותי אבטחה בשכונת רמת שלמה בה הועסק התובע, והציעה לתובע עבודה במוסד חינוכי אחר, בשכונת רמת אשכול בירושלים, שאיננה רחוקה ממקום עבודתו של התובע בשכונת רמת שלמה. עוד טוענת הנתבעת כי על פי הסכם העבודה בין הצדדים למרות העובדה שהתובע התקבל לעבודה באתר מסוים, לא מן הנמנע כי יהא עליו לעבוד גם באתרי עבודה נוספים והנתבעת מעולם לא התחייבה בפני התובע להעסיקו במקום עבודה מסוים. התובע הועסק על ידי הנתבעת במקומות שונים: גן ג'ולטי קו אופ, אבטחת אירועים, בית הספר אדי שור, חמדת תורה ועוד. הנתבעת טוענת כי התובע ידע, בתחילת 8/09 כי הנתבעת מבקשת לשבצו בתחילת שנת הלימודים במוסד חינוכי אחר (ולא בבית הספר טשכנוב) עקב שינוי גזרה שביצעה עיריית ירושלים וכי מכתבו של התובע אל הנתבעת בו הוא דורש עבודה יומיומית בתקופה זו נועד להכין את הקרקע להתפטרותו מהעבודה עקב רצונו להמשיך בעבודתו ברמת שלמה. הנתבעת טוענת כי הציעה לתובע עבודה במקומות אחרים והתובע סירב. הנתבעת טוענת עוד כי בטרם התפטרותו, התובע כבר התקשר עם חברת מיקוד, שם קיבל שכר גבוה יותר. בתצהירו ציין התובע: "15. בתחילת חודש אוגוסט 2009 בכלל לא נתנו לי לעבוד וביום 10.8.09 שלחתי לנתבעת מכתב ובו הודעתי שכבר 10 ימים לא נותנים לי עבודה והודעתי שזה פוגע בפרנסה שלי וביקשתי לתת לי לעבוד כל יום כמו מקודם. 16. המכתב עזר ונתנו לי לעבוד עם כי מעט מאד שעות. עד אשר באמצע החודש נתנו לי מכתב בדבר סיום העבודה לביטוח לאומי וקיבלתי דמי אבטלה בגין חצי חודש לערך. 17. לעניין טענת הנתבעת שהציעו לי לעבוד בחודש אוגוסט באתרים אחרים, אציין שהציעו לי לעבוד ממש מעט שעות ולא יכולתי להתקיים מכך ולכן לא היה מדובר בהצעת עבודה עניינית..." התובע ציין בתצהירו כי פוטר מהנתבעת במסווה של עובד עונתי ובגלל שפוטר הוא זכאי לפיצויי פיטורים (סעיפים 23-24 לתצהיר). עוד אמר כי מחמת שפוטר החליט לחפש עבודה אחרת וקיבל הצעה של חברת מיקוד שם אין הפסקות בעבודה. בתצהירו ציין כי נאמר לו שרוצים להעבירו למקום אחר לא בשכונת מגוריו, וזאת בניגוד לסיכום עמו וכיון שכבר היה מפוטר יכול היה לבחור היכן לעבוד וממילא הפרה הנתבעת את הסכם העבודה עמו בכך שלא שיבצה אותו לעבוד בשכונת מגוריו ואם לא היה מפוטר הייתה בידו הזכות להתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה (סעיפים 25-26 לתצהירו). אך בסעיף 29 לתצהירו אמר התובע "אילו הנתבעת הייתה מספקת לי עבודה במשרה מלאה לא הייתה לי כל סיבה להתפטר!!..." ו "אני בחרתי להישאר לעבוד במקום עבודה הקבוע שלי דרך החברה החדשה שנכנסה לאבטח את המקום" (סעיף 35 לתצהיר) הנה כי כן גרסתו של התובע בתצהירו איננה אחידה . נראה כי התובע מנסה לאחוז את המקל בשני קצותיו, מחד טוען התובע כי פוטר על ידי הנתבעת. מאידך טוען כי התפטר היות והנתבעת הפחיתה את היקף עבודתו בחודש 8/2009 ולחילופין טוען כי הנתבעת הפרה את הסכם העבודה עמו בכך שלא שיבצה אותו לעבודה בשכונת מגוריו והוא זה שבחר להישאר לעבוד בבית הספר טשכנוב. בבית הדין ציין התובע כי "כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים התקשרתי לשאול מה קורה איתי, שמעתי שהחברה הפסיקה לעבוד באותו אזור בו אני נמצא, אמרו לי אין לנו מה להציע לך יש מקומות עבודה אחרים, אמרתי איפה, אני רוצה לדעת מה קורה אתי. מדובר 5 ימים לפני תחילת לימודים, אמרו שיודיעו לי. הבנתי שאין עבודה" (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 10-13). מקבלים אנו את גרסתו של התובע לפיה בחודש 8/09 חלה ירידה בהיקף עבודתו אצל הנתבעת, שכן גרסתו זו נתמכה בגרסת הנתבעת ובראיותיה. אולם, אין אנו מקבלים את גרסת התובע, לפיה הייתה זו הסיבה להתפטרותו מעבודתו וכי מדובר בהרעת תנאים. להלן נימוקינו. מהראיות והעדויות שפנינו עולה כי אכן לקראת סוף יולי (סוף שנת הלימודים) חלה ירידה בהיקף עבודתו של התובע אצל הנתבעת. בסמוך לכך אף הוחלט בעיריית ירושלים לבצע שינוי ולצמצם את מספר השכונות בעיר להם תספק הנתבעת שירותי אבטחה במוסדות החינוך כך שהנתבעת לא תספק יותר שירותי אבטחה למוסדות החינוך ברמת שלמה, השכונה בה עבד התובע. מהראיות שבפנינו לא ניתן לדעת אימתי נודעה לתובע עבודה זו. ביום 10/8/09 פנה התובע לנתבעת במכתב בו הוא דורש לחזור לעבוד בהיקף משרה מלא. ביום 12/8/09 השיבה הנתבעת לפנייתו של התובע וציינה במכתבה את הדברים הבאים: "1. ידוע לנו כי חברת מיקוד הציעה לך לעבוד אצלה בשנת הלימודים הבאה בשכר של 23 ₪ לשעה. 2. כידוע לך הינך עובד במוסד חינוכי אשר אינו דורש אבטחה בחופש הגדול. 3. אי לכך רוב המאבטחים מצהירים על עבודה עונתית בביטוח לאומי ומקבלים דמי אבטלה עבור תקופה זו של כחודש. 4. נשמח לסייע ולמלא לך את הטפסים בנידון לביטוח לאומי. 5. להזכירך הוצע לך לעבוד בשוק קניון לפני כשבועיים אך סירבת להצעה זו. 6. אי לכך הנני מציע לך כי אם ברצונך להתפטר תנהג בתום לב" (נספח ב' לתצהירו של מר רז) ואכן הנתבעת נתנה בידי התובע מסמך לביטוח הלאומי בו מצוין כי בשל עבודה עונתית כמאבטח במוסד חינוכי, התובע לא יעבוד בין התאריכים 24/7/09 עד 31/8/09. (נספח ג' לתצהיר רז) התובע קיבל דמי אבטלה חלקיים משניגש למוסד לביטוח לאומי באמצע אוגוסט 2009. יודגש - המכתב, אשר התובעת מסרה בידי התובע למוסד לביטוח לאומי מציין ברחל בתך הקטנה כי מדובר בהפסקת עבודה זמנית לעובד עונתי," התובע ישוב לעבודה מלאה ב 1/9/09". מכאן, שעל אף שמדובר בהפחתת שעות העבודה של התובע בחודש אוגוסט, הפחתה שאמנם אין לזלזל בה, הרי שהתובע ידע היטב כי החל מחודש ספטמבר, עם תחילת שנת הלימודים ישוב להיקף משרתו הרגיל ואין מדובר בפיטורים. כך גם לא בהרעת תנאים.בזמן זה קיבל דמי אבטלה והנתבעת אף סייעה לו בכך. במהלך סוף אוגוסט 2009 חתם התובע על מכתב התפטרות (נספח ד' לתצהיר רז). מדברי התובע עצמו, עולה באופן ברור כי התובע התפטר מעבודתו וכי המניע להתפטרותו של התובע היה רצונו להמשיך ולעבוד בשכונת מגוריו. וכך אמר התובע: ש. אתה אומר שאתה הבנת בקיץ 09' שלא תהיה לך עבודה מספטמבר. החברה הפנתה אותך למל"ל כדי שלא יהיה לך נזק. אמרו במפורש, לך וגם במכתב, שב-1.9 חוזרים לעבוד. מאיפה אתה ידעת שב-1.9 לא תהיה לך עבודה. האם הגעת ב-1.9 למשרדי החברה, האם דיברת עם מישהו. ת. באתי למפקח, אמרתי לו, מה קורה. ש. מי זה המפקח. ת. אני לא זוכר מי היה אז. אמרתי לו, מה קורה, אין לי עבודה בחודש הזה וגם אני לא יודע מה קורה הלאה. הוא אמר, החברה הפסיקה לעבוד ואנחנו נמצא לך מקום אחר. שאלתי אותו, איפה, עוד כמה ימים מתחילים הלימודים. הוא אמר, אין משהו מיוחד, נמצא לך. הגיע תחילת הלימודים. כל הסיפור הוא שהתחלתי לעבוד בחברה שלכם כדי לעבוד ליד הבית בשכונה שאני גר בה, ופתאום אני רואה שאתם עוזבים את המקום, החברה כבר לא תעבוד שם, וגם לא הציעו לי מקום אחר. רציתי שתגידו לי איפה אני עובד כדי שאני אדע אם זה מתאים לי. בחברה החדשה אמרו לי, אתה יכול להישאר באותו מקום. עד היום אני עובד באותו מקום. הרגשתי שאין לי בטחון בחברה שלכם. (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 1-7, דגש שלי ש.ש) וכן אמר "ש. האם נכון שבעצם סגרת עם מיקוד לפני שחתמת על המכתב הזה. ת. באופן עקרוני, כן. 28 לחודש לא חתמתי... הייתי שם במיקוד, אמרו לי שאשאר באותו מקום עבודה שאני נמצא ואמשיך לקבל את כל הוותק שלי, כל הזכויות יישארו . אני מהחברה שלכם לא הציעו לי עבודה אחרת. נשארתי ת. במיקוד אתה עובד רק בבוקר במוסד החינוכי. ת. בבוקר עבדתי שם ואחה"צ נתנו לי עבודות אחרים. החברה אחרי שנתיים עזבה. ש. למה לא נשארת אצל החברה החדשה. ת. כי החברה הזאת הגישה מכתב פיטורים. הפסיקו לעבוד שם. אני עובד בת"ת טשכנוב דרך חברה חדשה. " (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 5-15).(דגש שלי ש.ש.) התובע ידע כי הוא עתיד לעבור לעבוד במוסד חינוכי אחר ולא בשכונת רמת שלמה והתקשר לנתבעת לשאול היכן יעבוד בשנת הלימודים, משמע, על אף הפחתת העבודה בחודש אוגוסט, רצה התובע להמשיך לעבוד בנתבעת, אולם רק אם יוצב במקום שמתאים לו.עניין זה של חשיבות מקום העבודה עובר כחוט השני בעדותו. מכאן עולה שלא הפחתת היקף המשרה בחודש אוגוסט היווה את המניע להתפטרותו של התובע, אלא המיקום הפיזי של העבודה. יתרה מכך, במכתבו של התובע אל הנתבעת מיום 10/8/09 לא התריע התובע בפני הנתבעת כי אם לא יחזור להיקף משרה מלא, אזי ייאלץ להתפטר מעבודתו. ברי כי התובע ידע היטב שההפחתה בהיקף המשרה היא זמנית בלבד. כך מעדותו של התובע בבית הדין עולה כי התובע עצמו החל לעבוד בנתבעת כדי לעבוד בשכונת מגוריו ועובדה היא כי גם לדברי התובע הוא המשיך לעבוד באותו מקום על אף שהחברות במקום התחלפו. התובע עצמו אמר בבית הדין "לראות אם זה מתאים לי". דהיינו - הגורם המשמעותי בהחלטתו של התובע האם לעבוד אצל הנתבעת אם לאו הוא מקום העבודה בו יוצב. האם בנסיבות אלו זכאי התובע לפיצויי פיטורים אין מחלוקת כי הנתבעת הפסיקה לספק שירותי אבטחה בשכונת רמת שלמה בירושלים וכי התובע המשיך בעבודתו בטשכנוב במסגרת חברת מיקוד. על פי הפסיקה, די בכך כדי להקים לתובע זכות לפיצויי פיטורים: "בעניין קרבצ'נקו [עע 184/09 (ארצי) קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, מיום 18.12.2011] קבע בית הדין הארצי כי על בסיס הוראת סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה נקבע בהלכה הפסוקה כי במקרה של חילופי קבלני שמירה באתר העבודה זכאי העובד לפיצויי פיטורים ממעסיקו גם אם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות קבלן השמירה החדש; "בשנים האחרונות הורחבה הלכה זו, גם ללא תלות ישירה בסעיף ההסכם הקיבוצי"; אין חשיבות לדרך המדויקת בה "הפסיד" קבלן השמירה את אתר העבודה והוחלף על ידי קבלן שמירה אחר." עב (ת"א) 9118/08 אשר בן זריה נ' מ. גלבוע שירותים בע"מ, ניתן ביום22/1/2012, הש' גליקסמן)(דגש שלי ש.ש.) בנוסף, לבד מטענתה כי היה בכוונתה לשבץ את התובע לעבודה בשנת הלימודים 2009/2010, הנתבעת לא הוכיחה בפנינו כי הציעה לתובע מקומות עבודה חלופיים והצעות עבודה ממשיות, ואף לא הוכיחה כי עשתה זאת בזמן סביר (ר' פרשת אשר בן זריה לעיל). לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת לפיה אין מדובר בענייננו בתובע אשר היה קשור תקופה ארוכה למקום העבודה אלא מדובר בעובד בחברת כח אדם אשר עבד במספר רב של מקומות.(ראה ע' 9-10 לפרו' ) אך לדבריו שלא נסתרו " ש. אתה לא יכול להגיד לי שעבדת רק ב'טשכנוב' ורק ברמת שלמה. ת. זה היה הבסיס של העבודה. רוב המשכורת היתה מזה."(ע' 10)(דגש שלי ש.ש.) אין מקום להחריג את עניינו של התובע מההלכה הפסוקה. ההלכה הפסוקה איננה נוקבת בתקופת זמן מינימלית להקמת הזכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות כגון דא. בנוסף, התובע אמנם עבד במספר מקומות באמצעות הנתבעת, אולם בשנה האחרונה לעבודתו עבד בבית הספר טשכנוב, שכונת מגוריו, והנתבעת לא הוכיחה, כי יתר המקומות בהם עבד באמצעותה, היו מחוץ לשכונת מגוריו. לפיכך גם אם עובדתית , סובייקטיבית חפץ להישאר במקום נוכח נוחות המקום , אובייקטיבית הנתבעת איבדה את מקום העבודה שם ולתובע הזכות במקרה זה לקבל פיצויי פיטורים כפי שנקבע בפסקי הדין לעיל. שיעור פיצויי הפיטורים שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עמד על 3781 ₪ ( 12 חודשים אחרונים לעבודה, יולי 2008 ועד יוני 2009. לא כולל יולי אוגוסט 2009 בהם חל צמצום). ולפיכך זכאי התובע לסך של 12,275 ₪ פיצויי פיטורים. בשל המחלוקת המשפטית שבין הצדדים ביחס לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים אין מקום לפיצויי הלנה אלא בגובה הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עבודה (1/9/09) ועד ליום התשלום בפועל. דמי חגים התובע טוען כי בתקופת עבודתו חלו 33 ימי חג בגינם זכאי היה התובע לסך של 5,517 ₪. הנתבעת טוענת כי על התובע להוכיח את זכאותו לדמי חגים וכי בתקופת העבודה שילמה לתובע דמי חגים ברכיב המכונה בתלוש השכר ח.ה.ח. הנתבעת טוענת כי יש לזקוף סכומים אלו על חשבון דמי חגים. אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש לזקוף סכומים אלו על חשבון דמי חגים. העובדה שהיה כתוב ח.ה.ח. אין בה כדי להוות תשלום עבור דמי חגים. עם זאת, על אף שהתובע צירף לכתבי הטענות רישום שעות עבודתו שנערך על ידו, לא הוכיח התובע בגין אלו חגים הוא זכאי לתשלום ואין זה מתפקידו של בית הדין לעשות את עבודתו. אין בתצהיר ובעדות התובע, כל התייחסות למועדי החג אליהם מתייחסת התביעה לתשלום ימי חג, ולעבודתו של התובע בסמוך לפני ואחרי חג, אשר בגינו נתבע התשלום. לפיכך ומשלא הוכיח תביעתו - דינה להידחות. הפרשות לקרן פנסיה התובע טוען כי הנתבעת הפרישה רק באופן חלקי לקרן הפנסיה. לגישת התובע על הנתבעת היה להפריש את הסך של 9328 ₪ ( 6% חלק מעביד) אך בפועל הופרש רק סך של 1,548 ₪. הנתבעת טוענת כי איננה כפופה להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה אלא להסכם הקיבוצי הכללי של הארגון חברות לאספקת שירותי משאבי אנוש והאיגוד הארצי של חברות למשאבי אנוש ומכאן שצו ההרחבה בענף השמירה אינו חל על יחסי הצדדים. בכל מקרה טוענת הנתבעת כי התובע זכאי לסך של 7,379 ₪ הפרשים לקרן הפנסיה, בניכוי הסך שהופרש לו בתקופת עבודתו 2024 ₪. לאחר הגשת התביעה שולם לתובע בגין רכיב זה סך של 5355 ₪. התובע עותר להפרש בין הסכום ששולם לו בסך של 7379 ₪ לבין הסכום לו הוא טוען - 9328 ₪. לטענתו הפרש זה נובע מהעובדה שבחלק מהתקופה לא עבד התובע בהיקף משרה מלא, והכל באשמת הנתבעת, ועותר לתשלום גם בגין תקופות בהן לא עבד. אין לקבל טענתו זו. התובע לא הציג את דרך החישוב ולא הוכיח כי מלוא סכום המחלוקת שבין הצדדים נובע כולו מהעובדה שבחלק מהתקופה לא סיפקה הנתבעת עבודה לתובע. התובע בעצמו ציין בתצהירו "במשך כל החודשים בהם עבדתי בנתבעת עבדתי במשרה מלאה לשביעות רצוני וכאשר לא עבדתי זה היה בהסכמתי" (סעיף 19 לתצהיר התובע). לפיכך נדחית תביעתו של התובע לתשלום ההפרש שבין הסך ששולם לו 7379 ₪ לבין הסכום הנטען על ידו 9328 ₪. הפרשי שכר התובע טוען כי עבד שעות נוספות בגינן לא קיבל תמורה ו/או לא קיבל גמול שעות נוספות. התובע עותר להפרשי שכר בסך של 11,808 ₪. לאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת לתובע סך של 8,376 ₪ על חשבון גמול שעות נוספות. הנתבעת טוענת כי נאסר על התובע לעבוד במשמרות כפולות והתובע הפר הוראה זו ולפיכך אין התובע זכאי לגמול שעות נוספות. לא שוכנענו כי התובע שיבץ את עצמו במשמרות ללא ידיעת הנתבעת וללא הסכמתה. סידור העבודה ניתן לתובע על ידי הנתבעת ומספר שעות עבודתו של התובע צוינו בתלוש השכר. משמע - הנתבעת ידעה היטב את היקף עבודתו של התובע וכי התובע עובד שעות נוספות. בבית הדין אמר התובע: "ש. גם החברה שלנו נתנה לך לעבוד אחה"צ וגם מיקוד וגם החברה הזאת. למה. ח ת. אני צריך את הכסף. ש. לא שמישהו הכריח אותך לעבוד בנתבעת. ת. אני צריך את הכסף. הציעו לי לעבוד ואני עובד. יש לי שבעה ילדים בבית. ש. אתה עובד משמרות כפולות בוקר בבית ספר ואחה"צ בכל מיני מקומות. גם בגלשן וגם היום בעבודה הנוספת שלך. ת. כן. ש. זה הכל מרצונך מזה שאתה מבקש להשתבץ בשעות אחה"צ. ת. זה מתאים לי ואני ל וקח את זה אני צריך את זה. ש. אם אז היו אומרים לך לעבוד רק בבוקר. אתה תסכים? בסעיף 67 לתצהירך אתה אומר מנהלים בנתבעת , מצטטת סעיף 66, לתצהירך, מצטטת סעיף 67, איך אתה אומר שאני עבדתי בגלשן שעות אחה"צ וגם במיקוד וגם עכשיו, איך זה מסתדר עם זה שאתה אומר שהנתבעת דרשה ממך לעבוד ש.נ. לא כפו עליך את זה. ת. לא. הם גם לא יכולים לכפות עלי. ש. מי דרש ממך לעבוד אצלנו ש.נ. ת. המפקח שהיה אז. אשר . אמר לי תראה יש עבודה אנו צריכים עובדים בסופר, אתה מוכן, אמרתי בסדר, אני צריך כסף. " (עמ' 11 לפרוטוקול, דגש שלי ש.ש). לפי גרסה זו של התובע, הרי שלא רק שהנתבעת נתנה הסכמתה לעבודה בשעות נוספות, אלא שהתובע נתבקש לעבוד בשעות נוספות והנתבעת דאגה לשיבוצו של התובע בכל המשמרות והמקומות בהם עבד. אכן, בהסכם העבודה של התובע צוין כי התובע אינו רשאי לעבוד בשעות נוספות, אולם כפי שמצינו לעיל, ברור שהתובע ביצע את סידור העבודה שלו כפי שנתבקש ע"י מפקח הנתבעת. לנתבעת מפקחי עבודה אשר שיבצו את התובע לעבודה, לרבות בשעות נוספות ומשמרות כפולות ויש אם כן לדחות את טענת הנתבעת לפיה ביצע התובע שעות נוספות ללא אישורה, ידיעתה והסכמתה. אמנם, מר מורן רז, מנהל הנתבעת אשר העיד בפנינו מטעם הנתבעת טען כי רק בתקופה האחרונה לעבודתו גילתה הנתבעת כי התובע עובד שעות נוספות וכי התובע איים בהתפטרות אם לא יקבל עבודה בשעות נוספות (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 22-24) עם זאת, גרסה זו איננה מתיישבת עם השכל הישר ומר רז לא היה הממונה על התובע וכל ידיעותיו בקשר עם מחלוקת זו שבין הצדדים מקורה בעדות שמועה בלבד. כך גם אין לקבל את הטענה כי הנתבעת לא ידעה שהתובע עובד שעות נוספות שכן התובע מקבל תשלום לפי שעות העבודה ומספר שעות עבודתו מצוין בתלוש השכר. לפיכך זכאי התובע לגמול שעות נוספות. התובע הגיש תחשיב מטעמו המבוסס על רישומי הנוכחות שלו ותלושי השכר. הנתבעת לא הגישה כל תחשיב מטעמה ולפיכך יש לקבל את תחשיב התובע. במהלך תקופת עבודתו ולאחר הגשת התביעה, הנתבעת שילמה לתובע גמול שעות נוספות בסך כולל של 10,364 ₪ ולכן יתרת התשלום לתובע בגין גמול שעות נוספות - 1444 ₪. הנתבעת תשלם לתובע סכום זה. השלמת שכר בחודשים בהם לא סופקה עבודה התובע טוען כי לאורך כל תקופת עבודתו של התובע נהגה הנתבעת לקצץ לתובע את משמרותיו בחודשי הקיץ וכן בחודשים בהן חלו חגי סוכות ופסח, דבר אשר גרם לו להפסד שכר של ממש. התובע טוען לתשלום הפרשים בסך של 19,964 ₪. הנתבעת טוענת כי התובע הועסק גם במקומות עבודה נוספים (לבד ממוסדות החינוך) ואילו היה התובע מבקש לעבוד בחול המועד, בחגים ובחופשים הייתה הנתבעת משבצת אותו לעבודה אצל לקוחותיה השונים. נוכח עדותו בדבר המקומות השונים בהם הועסק (ע' 9-10 לפרו) ,מתקבלת טענת הנתבעת ואין התובע זכאי להשלמת שכר בחודשים בהם לא עבד. התובע ידע היטב כי נשכר לעבודה על ידי הנתבעת לצורך אבטחת מוסדות חינוך, מטבע הדברים והדבר ידוע אף לתובע, כי מוסדות החינוך סגורים בחגים ובחודשי הקיץ. כך עם תחילת עבודתו, בשנת 2006, עבד התובע בהיקף מופחת בחודשי הקיץ. התובע אף הוא העיד כי התלונן בפני המפקח לעניין זה ונמסר לו כי יעשה מאמץ לשבצו בעבודות נוספות בחודשי הקיץ. (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 2-3). התובע טען כי סוכם עמו עבודה רצופה לאורך כל השנה אולם התובע לא הוכיח טענה זו. בנוסף, הנתבעת הציעה לתובע עבודה גם בחודש אוגוסט, וגרסה זו נתמכת אף בגרסתו של התובע, והתובע לדבריו סירב כיון שלא דובר במספר שעות מועט. אמנם, היה על הנתבעת להוציא את התובע לחופשה מסודרת ומאורגנת בתשלום בתקופות אלו, אולם, משהנתבעת שילמה לתובע פידיון חופשה במסגרת הליך זה, אין להטיל על הנתבעת תשלום כפול. ניכויי שכר התובע טוען כי במהלך כל תקופת עבודתו ניכתה ממנו הנתבעת סכומים שונים ללא ידיעתו ו/או הסכמתו בסך של 1839 ₪. הנתבעת טוענת כי במהלך כל שנות עבודתו קיזזה משכרו תשלום עבור שי לחג קרן רווחה ומס ארגון בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל עליה. בטרם נכריע בשאלה זו, יש לבחון מהו ההסכם הקיבוצי החל על הנתבעת. התובע טוען כי בהתאם לפסק דין עב 2369/07 איששים טפרה נ' גלשן שווקים (מיום 25/1/09) חל על הנתבעת ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. לטענת הנתבעת חל עליה ההסכם הקיבוצי בענף משאבי האנוש, שנחתם ביום 16/2/04. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את אישור לשכת המסחר על חברותה של הנתבעת בהסכם הקיבוצי בענף משאבי אנוש (נספח ט לכתב ההגנה). אולם, ממסמך זה, מיום 27/1/2009 עולה כי איגוד לשכות המסחר הינו צד להסכם קיבוצי שנחתם בין הארגון הארצי של שירותי כ"א שליד לשכת המסחר לבין ההסתדרות הלאומית, מיום 12/9/95. עוד צוין כי הנתבעת חברה בלשכת המסחר החל משנת 2000. ההסכם הקיבוצי (2/2004) אותו צירפה הנתבעת לכתב ההגנה ועליו היא נסמכת אינו חתום ונוסח זה שצורף לכתב ההגנה מציין כי ההסכם הינו בין ההסתדרות הכללית החדשה וההסתדרות הלאומית לבין ארגון חברות לאספקת שירותי משאבי אנוש בישראל ובין האיגוד הארצי של החברות למשאבי אנוש. הנתבעת לא הוכיחה כי היא חברה באחד מארגוני המעבידים להסכם זה. בפסק הדין עב 2369/07 איששים טפרה נ' גלשן שווקים נקבע כדלקמן:" אשר לאפשרות של תחולה ישירה של ההסכם הקיבוצי בענף השמירה על הנתבעת ייאמר כי לא הוכחה חברות של הנתבעת בארגון המעבידים החתום על ההסכם הקיבוצי (הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל). לפיכך עלינו לבדוק האם על הנתבעת חל צו ההרחבה. סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") מסמיך את שר העבודה להרחיב בצו הוראות של הסכם קיבוצי כללי. סעיף 28 לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי על השר לפרט בצו הרחבה את ההוראות שהורחבו ואת סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו. מכאן עולה, כי תחולתו של צו הרחבה על עובדים ומעבידים מסויימים נקבעת בצו עצמו. צו ההרחבה בענף השמירה קובע כי תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שבין ההסתדרות הכללית ואח' לבין הארגון הארצי לשל מפעל השמירה בישראל מיום 12.7.72 שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים הוא 9019/72, תורחב, והן יחולו על כל העובדים כהגדרתם בסעיף א' להסכם ומעבידיהם. סעיף א' להסכם הקיבוצי האמור מגדיר "עובד" כ"כל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה, וכן כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים אצל מעביד בענף שמירה". התובע הינו "עובד שכיר בעבודת שמירה". הדבר עולה במישרין מההקדמה לחוזה העבודה האישי שלו ומעבודתו בפועל בשמירה. בהתאם לכך, צו ההרחבה בענף השמירה חל על העסקת התובע, ומקובלת עלינו טענת התובע בעניין זה. בעע 342/05 ריבה אצ'ילדייב נ. עמישב שירותים בע"מ (לא פורסם - פס"ד מיום 27.3.06) נדונה שאלת "ברירת ההסכם הקיבוצי" בנסיבות דומות לענייננו, בהן מעביד העסיק עובדי שמירה רבים ועובדי ניקיון רבים. נראה לנו ששאלת ברירת הסכם קיבוצי ענפי, דהיינו - קביעה איזה מבין שניים או יותר הסכמים קיבוציים ענפיים - מתעוררת רק כאשר מעביד הינו חבר בשני ארגוני מעסיקים (או יותר) החתומים על שני הסכמים קיבוציים ענפיים. מכל מקום, בית הדין הארצי מתייחס לאפשרות של תחולת הוראות של יותר מהסכם קיבוצי אחד, ובהקשר זה נאמרו הדברים הבאים, בסעיף 5 לפסק הדין: "נוסף על כן, הדבר אפשרי כאשר צווי הרחבה קובעים שהם חלים על עובדי שמירה או עובדי ניקיון, במקרים שצווי הרחבה של ענפים שונים, כמו ענף השמירה וענף המתכת, קובעים שהצו חל על כלל עובדי המפעל ייתכן שעל עובד אחד חלים יותר מצו הרחבה אחד". לפיכך, גם בהנחה שאנו נכונים להניח, לפיה ההסכם בענף משאבי אנוש חל על הנתבעת, אין הדבר שולל את תחולתו של צו ההרחבה על התובע." הנתבעת לא הוכיחה אם כן את חלותו של ההסכם הקיבוצי בענף משאבי אנוש ובכל מקרה כאמור לעיל יש להחיל את צו ההרחבה בענף השמירה על יחסי הצדדים. לפיכך על הנתבעת להשיב לתובע את כל הסכומים שניכתה ממנו לפי הסכם זה. התובע טען להשבת סך של 1839 ₪. הנתבעת השיבה לתובעת סך של 80 ₪ ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1759 ₪. פיצויים עונשיים התובע טוען כי לאורך כל תקופת עבודתו נהגה הנתבעת למסור לתובע תלושי שכר מעורפלים שלא נכללו בהם פרטי השכר ששולם לעובד בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר. התובע טוען כי תלושי השכר לוקים בחסר באשר אין בהם פירוט של שעות העבודה, שעות נוספות, פנקס חופשה ועוד. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל תלושי שכר על פי דין. הנתבעת טוענת עוד כי על פי הפסיקה יש להוכיח סילוף מכוון של תלושי השכר. עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי תלושי השכר לעתים אינם מפורטים כדבעי אך אין מקום לפיצוי עונשי לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר. תלושי השכר של התובע מפרטים את מספר ימי העבודה, שעות העבודה, שכר היסוד של התובע, שיעור דמי נסיעות, שעות שבת, שעות נוספות גלובליות וב 2009 אף מספר שעות נוספות 125% ו - 150%. אכן, לעתים מופיעים בתלוש השכר פרטים ורכיבים שאינם ברורים די צרכם אולם בכל זמן נתון יכול היה התובע לברר פשר רכיבים אלו בתלוש השכר.התובע לא הצביע על ליקוי מהותי ככוונת הפסיקה. תוספת ותק התובע טוען כי לאורך כל תקופת עבודתו לא שילמה לו הנתבעת תוספת ותק. הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לתוספת ותק. כפי שמצינו לעיל, אין ההסכם הקיבוצי בענף השמירה חל על יחסי הצדדים אלא צו ההרחבה בענף השמירה. בנוסף, רכיב זה טעון ההוכחה והתובע לא השכיל לעשות כן. לעניין זה קבע בית הדין הארצי : "לא הוכח לנו שיעור תוספת הותק שהגיע למערער בתקופת עבודתו ואין בעצם העובדה כי על פי צו הרחבה היסטורי שולמה תוספת ותק בלירות כדי להוכיח את זכאותה ושיעור זכאותה כיום." (עע (ארצי) 43772-08-11‏ ‏ שפלב דמיטרי נ' ב.ש. אבידר ב.ש.אבידר שמירה וניקיון, ניתן ביום 24/12/12.) רכיב זה נדחה. פידיון חופשה שנתית התובע טוען כי לאורך כל תקופת עבודתו, לא קיבל חופשה שנתית ובסיום עבודתו לא שילמה לו הנתבעת פידיון חופשה. התובע עתר ל 41.3 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו בשיעור של 167.2 ₪ ליום. הנתבעת טוענת כי בהתאם להיקף משרתו של התובע, הרי שהתובע זכאי ל 40 ימי חופשה בלבד ולאחר הדיון המקדמי שילמה הנתבעת לתובע סך של 6680 ₪ פידיון חופשה. בין הצדדים נותר אם כן הפרש של 230 ₪.הנובע מהמחלוקת האםעבד משרה מלאה בכל תקופת עבודתו אצל הנתבעת או שיש לחשב את היקף משרתו של התובע בכל תקופת עבודתו לפי מספר שעות עבודתו בפועל. התובע עובד שעתי והיקף משרתו נגזר ביחס להיקף שעות עבודתו בפועל. לפיכך הדין עם הנתבעת. תביעתו של התובע לתשלום ההפרש בפידיון דמי חופשה נדחית. קיזוז הנתבעת עותרת לקיזוז חלף הודעה מוקדמת שכן התובע התפטר מעבודתו מבלי שנתן לנתבעת הודעה מוקדמת.אמנם כפי שקבענו ברישא התובע התפטר מעבודתו במעבר לחברה אחרת אולם זאת לאחר שלא קיבל מענה הולם לתעסוקה בספטמבר. הוכח כי הנתבעת אף היא לא נהגה עם התובע כשורה, כאשר לא הציגה בפני התובע מקום עבודה חלופי וממשי, זמן סביר לפני תחילת שנת הלימודים. לא הוכח בפנינו כי הנתבעת שיבצה את התובע לעבודה בשנת הלימודים 2009/2010 בטרם התפטרותו.הוכח כי הפחיתה שעות עבודתו באוגוסט ובעצם כלכלית הוא זה שנפגע. בנסיבות אלו הנתבעת אינה זכאית לקיזוז חלף הודעה מוקדמת . פיצויי הלנה התובע עותר לתשלום פיצויי הלנה על כל הסכומים ששילמה לו הנתבעת לאחר הגשת כתב התביעה וכן לכל הסכומים שעתידה היא לשלם על פי פסק דין זה. אין מקום לפיצויי הלנה בשל המחלוקת המשפטית הממשית שבין הצדדים ביחס לסוגיות נשוא ההליך, אלא לתשלום הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עבודה (1/9/09) ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים - סך של 12,275 ₪ הפרשי שכר - סך של 1444 ₪ ניכויי שכר - סך של 1759 ₪ סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עובד מעביד (1/9/2009) ועד ליום התשלום בפועל. יתר רכיבי תביעתו של התובע לתשלום וותק, ימי חג, הפרשי פנסיה, הלנת שכר, יתרת פידיון חופשה שנתית, פיצויים עונשיים והשלמת שכר נדחים. טענת הנתבעת לקיזוז חלף הודעה מוקדמת נדחתה. כמו כן תשלם הנתבעת שכר טרחת עו"ד התובע בסך,000 6₪.בצירוף מע"מ, סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. ענף השמירהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרותעובד אבטחה (מאבטח)