בבחינת תוכנו של חוזה העבודה, יש להתחשב במאפיין את משפט העבודה והוא כי חוזה העבודה הוא חוזה יחס וכי הוא יכול להתמלא בתוכן לא רק מהחוזה, אלא אף מהדין (חוקי המגן, הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה) וכן ניתן ללמוד על תוכן החוזה מהתנהגות הצדדים בפועל. על חוזה העבודה נאמר בפסיקה כי - "ממהותו של חוזה כזה הוא, שעיקרו יציב ופרטיו נתונים לשינויים ולהשלמות באופן מתמיד, בבחינת ענפים חדשים של אותו גזע. כל שינוי ושינוי וכל השלמה והשלמה יש להם נפקות חוזית, אך יש לראותם, ליישמם ולפרשם בהקשר לחוזה שבמסגרתו באו. בפירוש שינוי והשלמה כאמור ניתן להיעזר בדיני חוזים, ובלבד שלא יתעלמו מהעיקר. העיקר הוא שאין מדובר בחוזה חדש, אלא בחוזה קיים ונמשך, המתמלא לפרקים תוכן מחודש, בין על-ידי הסכמים קיבוציים ובין בהסכמה הדדית-אינדיבדואלית - תופעה שהיא כמעט מיוחדת לחוזה העבודה ונוהגים לכנותה " Revision". (דב"ע לה/ 3-30 זוהר-גלבלום - נאמנות התיאטרון הלאומי הבימה, פד"ע ו 309 (1975); ר' גם ע"ע (ארצי) 300353/97 מדינת ישראל - נהרי, פד"ע לה 318 (2000)). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא השלמת חוזה עבודה: 1. התובע עבד אצל הנתבעת כמנהל פרוייקטים למערכות מיגון במשך כתשעה חודשים עד שפוטר. בין הצדדים לא נחתם חוזה עבודה, התובע החל לעבוד אצל הנתבעת במועד השנוי במחלוקת ובמהלך תקופת העבודה הוחלפו בין הצדדים הערות לחוזה עבודה, אך זה לא נחתם בסופו של יום. בהתאם, המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא בשאלה מה היה תוכן חוזה העבודה. מחלוקת שניה היא בשאלה מה היו נסיבות פיטורי התובע. ביתר פירוט, נבהיר כי לפנינו תביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות, עמלות, דמי ביגוד, דמי גמולים לקרן השתלמות ולפנסיה, שכר עבודה בגין שני ימי עבודה ראשונים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב. 2. רקע עובדתי א. הנתבעת היא חברה העוסקת בשיווק והתקנה של מערכות אבטחה אלקטרוניות, ציוד תקשורת וכריזה. ב. התובע הוא טכנאי מוסמך, בעל תואר ראשון ושני במנהל עסקים. ג. תקופת עבודתו של התובע היא ממועד שנוי במחלוקת (30.1.05 לשיטת התובע או 6.2.05 לשיטת הנתבעת) ועד יום 30.10.05. ד. בין הצדדים הועברה טיוטת חוזה עבודה (נספח ג' לתצהיר התובע, להלן - טיוטת החוזה). מדובר בנוסח שאינו חתום על ידי מי מהצדדים. ה. התובע העביר רשימת "הסתייגויות/ תיקונים" לטיוטת החוזה ועליה נרשמו הערות יו"ר הנתבעת, מר שמחה לעדן (נספח ד' לתצהיר התובע). הערות התובע נרשמו בעט כחול ואילו הערות יו"ר הנתבעת נרשמו בעט אדום. ו. על גבי המסמכים הנ"ל לא מצויינים תאריכים. על פי עדותו של התובע, המסמכים הוחלפו במהלך החודשים מרץ - אפריל ואולי אף מאוחר יותר (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 4-5). ז. בים 11.9.05 הנתבעת הגישה בקשה להיתר לפיטורי התובע, אל ועדת התעסוקה הפועלת מכוח חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט - 1949 (להלן - ועדת התעסוקה; ת/4). הנתבעת חזרה בה מהבקשה והועדה לא נדרשה לה (עדות מנכ"ל הנתבעת בעמוד 30 לפרוטוקול, שורות 16-19). ח. ביום 16.10.05 נמסר לתובע מכתב פיטורים, לפיו עבודתו בנתבעת תופסק ביום 30.10.05 (נספח ו' לתצהיר התובע). 3. ההליך א. על אף שבקשת התובע לתקן את תביעתו התקבלה (החלטה מיום 28.1.09), התובע לא הגיש כתב תביעה מתוקן מסיבותיו הוא ועל כן ההליך נשמע על יסוד כתבי הטענות המקוריים. ב. התקבלה בקשת התובע לפיצול הדיון כך שראשית תידון הזכאות לעמלות ורק לאחר מכן הנתבעת תחוייב בגילוי מסמכים הרלוונטיים לחישוב העמלות, (החלטה מיום 17.11.08). ג. מטעם התביעה העידו התובע, אשתו ומר מני פרץ. עד נוסף מטעם התובע אשר הגיש תצהיר (מר ערן אלגוב), לא התייצב לישיבת ההוכחות ומשום כך איננו נדרשים לאמור בתצהירו. מטעם הנתבעת העידו יו"ר הנתבעת, מר שמחה לעדן (להלן - לעדן), מנכ"ל הנתבעת, מר פיני זיו (להלן - זיו) ומר חנוך חוטר, מנהל שיווק למגזר הביטחוני צבאי בנתבעת (להלן - חוטר). מועד תחילת העבודה 4. לטענת התובע, הוא התייצב לראיון עבודה ביום שישי, 28.1.05 וביום א' הקרוב, 30.1.05 כבר התייצב לעבודה ועבד עד להגשת מסמכי מכרז שהנתבעת התחרתה בו (ביום 1.2.05). לטענתו, הוא גוייס לתפקיד על מנת לסייע לנתבעת בניסוח הצעה למכרז שנערך על ידי משרד הביטחון בעניין מיגון המעברים ומיגון "בתים לבנים" - בתי בכירים במערכת הביטחון (להלן - המכרז). להבהרת התמונה נציין כי זכייה במכרז הצביעה על כך שהנתבעת עומדת בקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הביטחון לשם התקשרויות עתידיות עימה אולם אין מדובר בהתקשרות בפרוייקט ספציפי. למעשה, זכייה במכרז הקנתה לנתבעת "כרטיס כניסה" כללי להתקשרויות פוטנציאליות עם משרד הביטחון. רק בהמשך הנתבעת התקשרה עם משרד הביטחון בפרויקטים שונים (סעיפים 16-21 לתצהיר לעדן). 5. בכתב ההגנה הנתבעת הכחישה את טענת התובע לגבי מועד תחילת העבודה וטענה כי החל לעבוד ביום 6.2.05, כפי שמצויין על גבי טיוטת החוזה שהעבירה לחתימת התובע (נספח ג' לתצהיר התובע). בישיבת ההוכחות, לעדן אישר שהתובע הגיע לעבודה גם בסוף חודש ינואר - "התחיל לעבוד יומיים לפני שהוגשה ההצעה למכרז, הכוונה היא שהוא לא היה מעורב בהצעה" (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 21-22). 6. לאור עדות זו, התביעה לשכר שני ימי עבודה מתקבלת, כפי שנפרט להלן וכל שנותר להכרעה בנושא זה הוא מספר שעות העבודה באותם שני ימים. על פי הדין, על המעביד מוטל נטל הבאה הראייה בדבר שעות העבודה שביצע התובע (ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אפרים,(12.11.08)). הנתבעת לא הביאה ראיה בדבר שעות העבודה שבוצעו על ידי התובע ועל כן אנו קובעים שהתובע זכאי לתשלום בגין שני ימי עבודה מלאים בני 9 שעות, כאמור בטיוטת החוזה, נספח ג' לתצהיר התובע (יום עבודה רגיל בנתבעת הוא 8:00-17:30 להוציא חצי שעת הפסקה). לאור האמור התובע זכאי לתשלום סך של 909 ₪ בגין שכר עבודה 2 X(10,000/22=454.5) 7. מאחר שהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משנה ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, התביעה לפיצויי הלנת שכר התיישנה ועל כן הסכום הנפסק ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק. 8. לא שוכנענו כי התובע זכאי לשכר בגין שעות עבודה רבות באותם שני ימים, כפי שנטען בתצהירו ובתצהיר אשתו. א. התובע טען שהתקבל לעבודה בנתבעת מיד לאחר ראיון עבודה שנערך לו ביום 28.1.05, לאור ניסיונו המוכח בתחום עיסוקה של הנתבעת ומאחר שהנתבעת עמדה בפני הגשת הצעה למכרז אשר המועד האחרון להגשה היה 1.2.05 - (סעיף 19 לתצהיר התובע). עוד העיד בתצהיר, שהנתבעת העבירה לו חומרי קריאה שונים בנוגע למכרז, אותם לקח לביתו ולמד במהלך יום השבת וכי ביום ראשון לאחר מכן, מיד עם קליטתו לעבודה, החל לעבוד בנתבעת ולהכין את ההצעה למכרז. לטענתו, תרומתו להגשת ההצעה היתה מכרעת שכן במועד בו נקלט לעבודה אפיינה הנתבעת מספר בודד של פריטים, מתוך 200 אותם היה עליה להציג במסגרת ההצעה למכרז (סעיף 15 לתצהיר התובע). לדבריו, היה מעורב בהגשת הצעה למכרז דומה בעניין מיגון בתים - "בתים לבנים" עוד בשנת 2002, במסגרת עבודתו בחברת ח. מר והכיר היטב את היחידה הצבאית שניהלה את המכרז (סעיפים 10-14 לתצהיר התובע). כך, הידע המוכח שהביא עימו בעניין תרם רבות לנתבעת וביומיים אלו של חודש ינואר 2005 עבד "מסביב לשעון" על מנת שיהא סיפק בידי הנתבעת להשלים את ההצעה. ב. הנתבעת טענה שהיא חברה ותיקה בעלת ניסיון של כ-30 שנה בפיתוח מוצרים עבור מערכת הביטחון (סעיפים 10-14 לתצהיר לעדן; נספחים 6-7 לתצהיר לעדן), כך שניסיונו של התובע להציג עצמו כמי שעליו נסמכה הנתבעת אין בו ממש. כמו כן זיו, מנכ"ל הנתבעת, הכחיש טענת התובע לפיה הנתבעת קלטה אותו לעבודה "בבהילות" על רקע המועד להגשת ההצעה למכרז. לדבריו, התובע נקלט לעבודה מתוך ציפייה שהנתבעת תזכה במכרז ואו אז יתעורר צורך בניהול פרויקטים הנדסיים (סעיפים 12-14 לתצהיר זיו; סעיפים 8-10 לתצהיר חוטר). התובע לא היה נחוץ לשם ניסוח ההצעה ועם קליטתו לעבודה, בימים 30.1.05-31.1.05, עבד באופן חלקי בלבד, מספר בודד של שעות (סעיף 14 לתצהיר זיו; סעיף 9 לתצהיר חוטר). ג. אנו סבורים כי היתה הפרזה רבה בעדותו של התובע בעניין תרומתו להגשת מסמכי המכרז ולא מצאנו שחלק זה של עדותו היה מהימן - "ש. אתה ידעת מה שלא ידעה הנתבעת לעשות ולפנות לספקים כדי לאפיין 170 פריטים? ת. הנתבעת לא ידעה לעשות זאת בזמן הדרוש הנדרש להגשת המכרז ומאחר והכרתי את אופי העבודה והכרתי את הבלם הקודם שהבלם החדש היה בבסיסו ועשיתי זאת ביומיים מהיכרותי עם הפריטים. ש. זה נשמע לך הגיוני שהחברה לא עשתה שום דבר בחודש וחצי ואתה ביומיים הושעתם אותם? ת. אני לא רוצה לענות על השאלה הזו." (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 15-21 ור' גם עמוד 8 לפרוטוקול שורות 24-31; עמוד 9 לפרוטוקול שורות 9 לפרוטוקול שורות 1-7). לעומתו העיד חוטר ועדותו מהימנה ומתיישבת עם הגיונם של דברים ועם נסיון החיים (עמוד 33 לפרוטוקול שורות 19-25; ר' גם עדותו בעמוד 32 לפרוטוקול שורות 21-24): "איתי נקלט כמנהל פרוייקט ולא כמי שצריך להגיש את ההצעה. אי אפשר לקלוט בן אדם שיגיש הצעה יומיים לפני או שבוע לפני. זה לא הגיוני. יש למעלה מ - 200 פריטים ואי אפשר להגיש אותו בזמן כ"כ קצר. יש ספקים, יש ספקים מחו"ל ואיתי נקלט כמנהל פרוייקט. זה לא היה המכרז היחיד / החוזה היחיד עם זרועות הבטחון. היינו צריכים מנהל פרוייקט, גם אני הייתי לפני פרישה. איתי לא בא לעזור במכרז הבאנו אותו כמנהל פרוייקט ובגלל הניסיון שלו נעזרנו בו לפני המכרז בידע המקצועי שלו, אבל לא השתמשנו בו, כי כל האינפוטים שהוא הביא לא השתמשנו בו." ד. טענת התובע לפיה במועד בו נקלט לעבודה הצעת המכרז לא היתה מוכנה וכי רק הודות לעבודתו המאומצת, תוך יומיים, הצליחה הנתבעת להגישה היא מופרזת, אינה מתיישבת עם נסיון החיים ועם השכל הישר שכן יש לזכור כי עסקינן בעובד שאך נקלט לעבודה בחברה. טענתו אף אינה מתיישבת עם עדויות הנתבעת. ה. זאת ועוד, איננו מקבלים את טענת התובע לפיה זמן מה לפני תחילת עבודתו בנתבעת, עזב את שורותיה עובד אחר שהיה אחראי על הכנת ההצעה למכרז, דבר שחייבה לגייס עובד אחר תחתיו ומשכך גויס לשורות הנתבעת בבהילות (סעיף 16 לתצהיר התובע). אין חולק כי בסוף חודש ינואר 2005 (31.1.05) מר חוטר, שהיה מעורב באופן ישיר בהכנת ההצעה למכרז, סיים את עבודתו בנתבעת. אולם במועד בו התובע נקלט לעבודה, הנתבעת כבר קלטה עובד אחר תחת מר חוטר - מר יובל נחום, והוא היה מעורב בהכנת ההצעה, במסגרת תקופת חפיפה לתפקיד (סעיף 12 לתצהיר זיו; סעיף 13 לתצהיר חוטר). ו. בנוסף - מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי אחת החברות אליהן פנה באותם שני ימים (לשם קבלת הצעות מחיר), היא חברת אי.סי.אס.אי (סעיפים 22-24 לתצהיר התובע) שהיא חברה שעבד בה בעבר ואף החזיק 15% ממניותיה עד שנת 2007, כשנתיים לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת (עדות התובע בעמוד 2 לפרוטוקול, שורות 13-24 ור' המשך החקירה הנגדית באותו נושא עד עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 18; עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 7-11). מסיבה זו, איננו נותנים משקל לעדותו של העד מטעם התובע, מר מני פרץ, עובד חברת ECSI (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 16-20) וזאת בנוסף לכך שלא הובהר כיצד העד, אשר הפסיק לעבודה באותה חברה בשנת 2006, זכר בעת החתימה על התצהיר בשנת 2009, מהן הצעות המחיר ששלח לתובע בשנת 2005 (שם בשורות 23-27). מעבר לכך, אי גילוי עובדה זו בתצהיר התובע משליכה על מידת המהימנות שניתן לייחס לכלל עדותו. לאור האמור, לא מצאנו לתת משקל של ממש לגרסאותיהם של התובע ושל העד מטעמו בעניין. ז. אף אם נקבל הטענה לפיה התובע פנה לגורמים שונים עובר להגשת המכרז, אין בידינו לקבל טענתו לפיה הכנת המכרז הושלמה על ידו ולאור כל האמור הגענו למסקנה לפיה התובע "קושר לעצמו כתרים" לא לו וכי תרומתו להגשת ההצעה היתה זניחה, אם בכלל. נוכח מסקנתנו בדבר תרומתו השולית של התובע להכנת המכרז, איננו מקבלים את טענתו לפיה עבד שעות רבות במהלך היומיים הראשונים לעבודתו. תוכן חוזה העבודה 5. שאלת תוכן החוזה רלוונטית לתביעה ברכיבים הבאים: עמלות, ביגוד ודמי גמולים לקרן השתלמות ולפנסיה. כאמור, הצדדים לא חתמו על חוזה עבודה, אלא החליפו טיוטאות שלא התגבשו לכדי הסכם. בנוסף, הנתבעת לא העבירה לתובע הודעה בדבר תנאי עבודה, כנדרש על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002. בבחינת תוכנו של חוזה העבודה, יש להתחשב במאפיין את משפט העבודה והוא כי חוזה העבודה הוא חוזה יחס וכי הוא יכול להתמלא בתוכן לא רק מהחוזה, אלא אף מהדין (חוקי המגן, הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה) וכן ניתן ללמוד על תוכן החוזה מהתנהגות הצדדים בפועל. על חוזה העבודה נאמר בפסיקה כי - "ממהותו של חוזה כזה הוא, שעיקרו יציב ופרטיו נתונים לשינויים ולהשלמות באופן מתמיד, בבחינת ענפים חדשים של אותו גזע. כל שינוי ושינוי וכל השלמה והשלמה יש להם נפקות חוזית, אך יש לראותם, ליישמם ולפרשם בהקשר לחוזה שבמסגרתו באו. בפירוש שינוי והשלמה כאמור ניתן להיעזר בדיני חוזים, ובלבד שלא יתעלמו מהעיקר. העיקר הוא שאין מדובר בחוזה חדש, אלא בחוזה קיים ונמשך, המתמלא לפרקים תוכן מחודש, בין על-ידי הסכמים קיבוציים ובין בהסכמה הדדית-אינדיבדואלית - תופעה שהיא כמעט מיוחדת לחוזה העבודה ונוהגים לכנותה " Revision". (דב"ע לה/ 3-30 זוהר-גלבלום - נאמנות התיאטרון הלאומי הבימה, פד"ע ו 309 (1975); ר' גם ע"ע (ארצי) 300353/97 מדינת ישראל - נהרי, פד"ע לה 318 (2000)). המסקנה העולה מדברים אלה, היא שהחוזה הכתוב אינו חזות הכל והוא מהווה נקודת מוצא לבחינת תנאי העבודה. מכאן נעבור לבחינת המסמכים שהוחלפו בין הצדדים. 6. כאמור, הנתבעת העבירה לתובע נוסח חוזה עבודה (טיוטת החוזה, נספח ג' לתצהיר התובע). אין חולק כי ההסכם לא נחתם על ידי התובע וכי הוא הגיש "רשימת הסתייגות/תיקונים" שנערכה בכתב ידו. רשימה זו לא התקבלה ככתבה על ידי לעדן, אשר הוסיף על גביה את הערותיו (נספח ד' לתצהיר התובע). להלן לשון הרשימה הכוללת את הערותיו של לעדן - "V 2. תקופת ניסיון "5.1. העמלות ישולמו לאחר הנחות ולפני מע"מ והן יצורפו לשכרו בחודש המשכורת הבאה שלאחר הגשת החשבונית ואישורה על ידי הלקוח. ישולמו לאחר קבלת תשלום מהלקוח העמלות ישולמו .... לפעילות מחלקת הביטחון בחברה. בנושא מכרז ביטוח המעברים של משבט לא כולל אינטרקום וכריזה. 7.1. העובד יהיה זכאי להצטרף לקופת גמל על פי בחירתו. משכרו של העובד ינוכה 5%. במקביל תועבר לקופת הגמל השתתפות המעביד בשיעור 5%. נבדוק מחר עם בוסמת 7.2. לעובד ינתן ביטוח לאבדן כושר עבודה...-שלילי יש ביטוחים אתה יכול לעשות את זה לבד. 7.3. מידי חודש תופרש הפרשה לפיצויים...- יש קופת פיצויים כוללת לחברה 7.4. מידי חודש, תופרש הפרשה לקרן השתלמות ע"ש העובד סך של 5% 7.5%, סך של 2.5% משכר העובד ינוכה ויועבר לקרן. 16.2 בטל 19.2. בטל 20.2. שכר אחרון מוגדר כממוצע של 12 חודשים אחרונים כולל בונוסים ועמלות ולא כולל החזר הוצאות- שלילי" (הטקסט המודפס הוא הערות התובע, החלקים המסומנים בקו חוצה נמחקו על ידי מר לעדן; תוספת בכתב יד - הערותיו של לעדן) 7. הנתבעת טענה שהתנאים המחייבים אותה הם התנאים שהוצגו לתובע בטיוטת החוזה - נספח ג' לתצהיר התובע, וזאת מאחר שלא קיבלה את הסתייגויות התובע (סעיפים 6-8 לתצהיר לעדן וכן בחקירתו הנגדית: עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 11-20). איננו מקבלים טיעון זה, שהרי התובע הסתייג מהנוסח המקורי שהוצג לו, הגיש השגות והנתבעת התייחסה אליהן. עמדת הנתבעת אף אינה מתיישבת עם סעיף 11 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, לפיו "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה, כמוהו כהצעה חדשה". הצדדים לא ניסחו חוזה כתוב ומוסכם בהתבסס על הערותיו האחרונות של לעדן. עם זאת, מאחר שהתובע המשיך בפועל בעבודתו עד פיטוריו, ניתן לאמר כי התובע קיבל תנאים אלה. הא ראיה כי ההתכתבות בין הצדדים בעניין לא נמשכה, היינו - התובע הסכים להצעתו של מר לעדן בהתנהגות. בהקשר זה נפסק - "שתיקה כשלעצמה הינה ... נייטרלית. אך נתונים נוספים, המצביעים על גמירת דעתו של הניצע, עשויים להעניק לה משמעות פוזיטיבית... יש שהליכי המשא ומתן בין הצדדים אוצלים על פירוש השתיקה וראייתה כ'התנהגות אחרת', כמשמעותה בסעיף 16א)." (ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600, 610 (1990); ור' גם ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמודים 132-133; עמוד 150, דין הוצאה לאור, תשנ"ה). בעניין שבפנינו, שתיקתו של התובע לוותה בהתנהגות המצביעה על קיבול התנאים שהציג לעדן, שכן התובע המשיך לעבוד בנתבעת ולא חלק על תנאים אלה. מעבר לכך, בחינת רכיבי התביעה מעלה כי למעשה, התובע עותר לאכיפת ההסכם המפורט בהשגותיו של מר לעדן. 8. לסיכום, חוזה העבודה הרלוונטי לצדדים כולל את ההוראות מתוך טיוטת החוזה (נספח ג' לתצהיר התובע) בסעיפים לגביהם התובע לא העיר דבר, את השגותיו של התובע בנספח ד' לתצהירו, לגביהן לעדן לא העיר דבר ואת הערותיו של לעדן על השגותיו של התובע. כל זאת, בכפוף להתנהגותם של הצדדים בפועל במהלך תקופת העבודה. מכאן נפנה לרכיבי התביעה הנוספים. עמלות 9. בכתב התביעה נטען שהתובע זכאי לעמלות בשיעור של 1% מהכנסותיה של הנתבעת מהפרויקטים בתחום הביטחון (סעיף 36 לכתב התביעה). עוד נטען כי בתקופת עבודתו הרויחה הנתבעת סך של 100,000,000 ש"ח מפרויקט המעברים ומשכך הוא זכאי לעמלות בסך 100,000 ש"ח. כמו כן התובע עתר לגילוי מסמכי הנתבעת בעניין היקף העבודות שהתקבלו אצלה ממשרד הביטחון. התובע חזר על גרסתו גם בתצהיר עדות ראשית של התובע (סעיפים 29, 31, 32). בחקירתו הנגדית התובע הבהיר שהוא זכאי לעמלות מפרויקטים שטופלו על ידו באופן ישיר (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 22-31)- "ש. אתה טוען שמגיע לך אחוז אחד מסך כל העסקאות שביצעה הנתבעת בתחום מערכות הביטחון? ת. לא, תחום פרוייקטים שנוגעים במערכות ביטחון כמו טלויזיה במעגל סגור או מערכות שליטה ובקרה. אין לי תביעה לגבי כל ההכנסות של הנתבעת, התביעה היא לגבי החלק של הנתבעת שעסק מול לקוח אחד ספציפי והוא צה"ל במכרז המערבים והבתים הלבנים בתחום מערכות ביטחון שאינן אינטרקום וכריזה. ... אחוז אחד מכל העסקאות של מערכות בטחון שאתה ביצעת וטיפלת? ת. כן." ור' גם בהמשך (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 7-12)- "ש. אתה התחלת לעבוד וזכו במכרז במסגרת הזו. כשהתחלת לעבוד בפברואר, הטענה שלך היא שאתה זכאי לאחוז אחד מכל התקבולים שהתקבלו בנתבעת במסגרת אותו מכרז? ת. במסגרת הפרוייקטים הרלוונטיים שטופלו בתחום. ש. האם אתה זכאי לזה לאורך כל חיי המכרז או שלא? ת. לא יודע לענות על זה. אני מניח שבפרוייקטים שאני מעורב בהם ולא אם אני עוזב לאורך 30 שנה לקבל תגמולים." בתצהיר עדות ראשית של התובע פורטו פרוייקטים ספציפיים בהם התובע היה מעורב, והמזכים אותו בעמלות לשיטתו (סעיף 53 לתצהיר התובע): "אני המשכתי לעבוד במלוא המרץ ולתרום מהידע שלי ומניסיוני, אשר תרמו רבות לכך שבסופו של יום הנתבעת זכתה בפרויקט המעברים והוצאתו אל הפועל ובכלל זה מיגון ואבטחה של בית הרמטכ"ל, מיגון בית אלוף פיקוד דרום, פרויקט מעבר ארז, מעבר שער אפרים, ריחן ועוד." 10. לאחר עיון בחומר הראיות, לא מצאנו שהתובע הוכיח זכאות לעמלות כלשהן מהנתבעת וזאת מאחר שלא שוכנענו כי מדובר בפרוייקטים שהסתיימו בתקופתו של התובע או בסיועו. כך, למשל, התובע התובע העיד בנושא (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 21 עד עמוד 14, שורה 1): "ש. מפנה לסעיף 53 בתצהירך. אלה פרוייקטים בהם טיפלת? ת. כן, והיו עוד...מעבר שער אפריים זה טעות, זה לא פרוייקט של הנתבעת. יש אבל מעבר ג'אלמא במקומו. ש. וזהו? ת. לא, היה גם מיגון בת-שבע. ש. איזה פרוייקטים אתה טיפלת ואתה זכאי לשיטתך? ת. הפרוייקטים העיקרים בהם טיפלתי זה הפרוייקטים האלה למעט החלפת השם שציינתי קודם. ש. האם נכון שפרוייקט מעבר ארז בכלל ... ת. הוא פרוייקט זמני. היה מעבר זמני ארז והיה קבוע, מעבר קבוע לא טיפלתי וזה לא עבר תחתיי. ש. מי ניהל את פרוייקט ריחן? ת. אני ריכזתי את הפעילות בכל מעבר ריחן." בהמשך הבהיר כי הוא הוביל את הצד המקצועי בפרויקט מעבר ריחן בעוד שמי שביצע אותו בפועל היה מר יוסי ברלינר (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 2-6). זאת ועוד - בניגוד לנטען בתצהיר התובע, אף לגרסתו, מעבר שער אפרים ומעבר ארז לא טופלו על ידו. 11. אשר למיגון בית הרמטכ"ל, כלל לא ברור מעדות התובע, אם מיגון בית הרמטכ"ל בוצע על ידו (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 7-13) - "ש. מתי התקבל פרוייקט בית הרמטכ"ל בנתבעת? ת. איזה רמטכ"ל? ש. הרמטכ"ל שאתה מתכון אליו בשנת 2005 ת. נדמה לי מופז, בית 48 בית הרמטכ"ל דן חלוץ. מופז לא קשור אליי זה היה לפני זה, אני לא זוכר מתי זה היה. לא יודע. זה לא היה בתחום עיסוקי. ש. מתי בוצע מיגון בית הרמטכ"ל דן חלוץ? ת. לא זוכר, אפריל-מאי-יוני לא זוכר בדיוק, אבל זה היה בתקופת העסקה שלי בנתבעת." הנתבעת הציגה בפני התובע הזמנה ממדינת ישראל בנושא מיגון בית הרמטכ"ל עליה נכתב תאריך, אשר לטענת התובע אינו ברור ונחזה להיות 25 לנובמבר (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 17-27). אם מדובר ב-25.11.04, הרי שמדובר במועד שקדם לתחילת עבודתו של התובע ולמכרז המעברים. אם מדובר ב-25.11.05, הרי שמדובר במועד מאוחר לסיום עבודתו של התובע. כך או כך, אין מדובר בתקופה בה התובע עבד אצל הנתבעת. בנוסף, עדותו של התובע בעניין היתה מגומגמת ולא משכנעת וכלל לא ברור ממנה אם הוא השלים את הטיפול בפרוייקט שטופל על ידו לטענתו (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 29 עד עמוד 15 , שורה 6, ההדגשה הוספה - ד.ו.)- "ת. סך ההזמנה הוא 170,000 ₪ ועלות בית הרמטכ"ל הוא כ-600,000 או 700,000 ₪ ואני הייתי מעורב בהצעה הזו. אני לא יודע אם זו היתה הצעה ראשונית או לא. גם אם היתה הזמנה ראשונית אז... ש. מה עשית שם? ת. הקמתי, תכננתי את המערכות שיהיו בבית הרמטכ"ל, ליוויתי את התהליך ההתקנה והמסירה. אני לא יודע לענות אם אני חתמתי על המסירה. אני לא זוכר. ש. מי עוד עבד איתך על הפרוייקט הזה? תמנה לי 5 אנשים שעבדו על זה. ת. אני לא בטוח אם עבדו על זה 5 אנשים. היה טכנאי אחד או שניים שאני לא בטוח שאני זוכר את שניהם. אני ריכזתי וניהלתי את הפרוייקט הזה וגם מסרתי אותו. אני לא זוכר אם היתה מסירה כמו שצריך חתומה." 12. זאת ועוד - התובע לא הבהיר אלו פרויקטים טופלו על ידו בתקופת עבודתו והאם הטיפול בהם הסתיים כנדרש. בנוסף, התובע כלל לא טען כי התמורה בגין פרויקטים אלו נתקבלה אצל הנתבעת. 13. התובע לא סתר את עדויות הנתבעת לפיהן הוא לא השלים ולו פרוייקט אחד בתקופת עבודתו (סעיף 16 לתצהיר זיו ועדותו בעמוד 28 לפרוטוקול שורות 1-2; סעיף 27 לתצהיר לעדן וכן עדותו בעמוד 24 לפרוטוקול שורה 9). עדי הנתבעת לא נחקרו בנושא זה כלל וכאמור סוגיה זו לא הובהרה דיה אף על ידי התובע עצמו. 14. נוסף על כך, עדויות הנתבעת בנושא נתמכות באמור במכתב ששלחה לועדת התעסוקה הפועלת מכח חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949 (ת/4) - "התוצאה היא שהם מקשים על החברה במסירת פרויקטים ונדרש מינוי מנהל פרוייקט אחר כדי שאפשר יהיה לסיים את הפרוייקט ... הוא לא מסיים פרויקטים ומגישם לאישור וגם כאן נדרשות השלמות ע"י מנהל פרוייקט אחר והדבר גורם לפיגורים ונזקים ..." אנו ערים לכך שהדברים נכתבו על ידי הנתבעת עובר לפיטורי התובע, אך מדובר במסמך שנערך בזמן אמת ומתיישב עם טענת הנתבעת לפיה התובע לא סיים את הפרויקטים שנוהלו על ידו. 15. לסיכום האמור לעיל בנושא העמלות, התובע לא הוכיח כי התקיימו בו התנאים לקבלת עמלות ומשכך תביעתו ברכיב זה נדחית. גמול בגין עבודה בשעות נוספות 16. כעולה מטיוטת החוזה ומעדויות הנתבעת, יום עבודה בנתבעת הוא בן 9 שעות, בשעות 8:00-17:30 להוציא חצי שעת הפסקה ביום. מדוחות הנוכחות אשר אושרו על ידי הנתבעת, עולה שהתובע ביצע עבודה בשעות נוספות (ר' נספח ז' לתצהיר התובע). לתובע שולם שכר חודשי של 10,000 ₪. בטיוטת החוזה נקבע כי התובע אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות: "3.2. העובד מסכים לעבוד בימי ושעות עבודה כאמור בסעיף זה וכן בשעות נוספות שתקבענה לו, בהתאם לאופי עבודתו, אם תקבענה. ... 6. העובד לא יהיה זכאי בגין עבודתו לכל שכר או תמורה נוספת אף אם עבד מעבר לשעות העבודה, כהגדרתן לעיל, וכן לא יחול על הצדדים חוק שעות עבודה ומנוחה, תשיא-1951, בהתחשב בעובדה שהעובד מועסק בתפקיד הנהלה או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי ו/או בהתחשב בעובדה שתנאי עבודתו אינם מאפשרים לחברה כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו." לתובע לא היו הערות בנושא ברשימת ההשגות שהגיש לנתבעת. חרף האמור, מאחר שמדובר בזכות קוגנטית, אף אם התובע לא התנגד לכך במו"מ מול הנתבעת, יש לבחון את זכאותו על פי החוק (דב"ע לח/59 - 3 סילשי - ארכיטקט אהרון דורון ושות' בע"מ, פד"ע י' 32 (1978); ע"ע (ארצי) 1144/04 מרחיב - מוקד אמון סביון (1981) בע"מ, (21.12.06)). 17. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות שכן תפקידו של התובע היה תפקיד אמון, לא ניתן היה לפקח על עבודתו ונוכח הסכמתו כאמור בהסכם ההעסקה (סעיפים 31-33 לתצהיר לעדן). איננו מקבלים טענה זו, כפי שנפרט להלן. 18. בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) נקבע - "30(א) חוק זה אינו חל על העבדתם של: ... עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי. עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם." על הנתבעת מוטל נטל ההוכחה להראות כי סעיף 30 חל בענייננו (דב"ע מט/ 7-2 רבות - הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא 117 (1989)). כמו כן, "המדיניות המנחה בפסיקה פרשה את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק". (ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו-יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע לה 703 (2000)). בית הדין הארצי שב וחזר על הלכה זו בע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו- קל בניין בע"מ, (28.11.10), להלן - פסק דין בוג'ו. עוד נפסק בנושא כי - "... הפסיקה הדגישה כי מדובר ביכולתו ובאפשרותו של המעסיק לפקח, ולא אם היה פיקוח בפועל. החריג שבסעיף 30(א)(6) לחוק נועד לחול במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד 'אינם מאפשרים כל פיקוח'. יתרה מזו, עבודה מחוץ למפעל או למשרד אינה מונעת לכשעצמה פיקוח על שעות העבודה של העובד (דב"ע לג/4 - 3 אברהם רון - המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד' ע' 386)." (ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון - עו"ד זיווה כץ, (14.10.07); פסקה 8 לפסק הדין; להלן פסק דין אגרון). 19. מידי יום ביומו התובע החתים כרטיס נוכחות. אם עבד מחוץ לחצרי הנתבעת או לא החתים מסיבה אחרת את כרטיס הנוכחות, מילא טופס ידני (ר' גם סעיף 4 לטיוטת החוזה). כמו כן, התובע הגיש את דוחות הנוכחות לנתבעת ודוחות אלו קיבלו את אישור מנהלה ללא כל הסתייגות. מכאן שעבודתו של התובע היתה נתונה לפיקוח ולבקרה. 20. איננו מקבלים את הטענה לפיה העובדה שהנתבעת הסתמכה על רישומיו הידניים של התובע בנוגע לשעות עבודתו מצביעה על היות משרתו כמשרת אמון או שתפקידו של התובע חייבו לגלות נאמנות לנתבעת שכן ביום יום הוא פעל עצמאית מול לקוחותיה (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 10-21). יחסי עבודה מצריכים אמון הדדי בין עובד למעבידו. דרישת נאמנות מן העובד כלפי מעסיקו והדרישה כי יבצע תפקידו בחריצות הן פועל יוצא מיחסים אלה. על כן, לא כל אמון הניתן בעובד הופך את משרתו ל"משרת אמון" ולא בכדי המחוקק ציין כי נדרשת "מידה מיוחדת של אמון אישי". בהקשר זה כבר נקבע כי - "הסממנים העיקרים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם אלה: עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי מיוחד לו הוא זוכה. סממנים אלה ושכמותם, קשורים לשעות עבודתו ולשכרו של העובד. כאלה הם תפקידיהם של המנהל הכללי במפעל, של היועץ המשפטי, של החשב, של המהנדס הראשי וכדומה, המחייבים שעות עבודה רבות ולעיתים אף בלתי שגרתיות. כאשר אף אלה ייבחנו על פי נסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי." (סעיף 10 לפסק דין אגרון שנזכר לעיל; כמו כן ר' פסק דין בוג'ו שנזכר לעיל והאסמכתאות שם) 21. העובדה שהנתבעת קיבלה את דיווחיו הידניים של התובע ונתנה בהם "אמון" אין פירושה כי הוא נכנס להגדרת "משרת אמון" כהגדרתה בחוק. מה גם שהנתבעת אישרה מדי חודש את הדוחות. נציין שאיננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה אישור הדוחות היה פורמלי בלבד (עדות לעדן בעמוד 25 לפרוטוקול, שורות 4-12). זאת ועוד, לעדן העיד כי שבעה מתוך 50 עובדי הנתבעת עוסקים בתפקיד זהה לזה שביצע התובע ומכאן הטענה לפיה כ-15% מעובדי הנתבעת מועסקים בתפקידי אמון אף היא אינה מתיישבת עם תכלית החוק כאמור. 22. התובע ביצע עבודה בשעות נוספות. הנתבעת לא טענה כי הודיעה לתובע כי עליו לעמוד במסגרת זו ולא לחרוג ממנה ולא התריעה בפניו כי יחדל מלבצע עבודה בשעות נוספות. לראיה, מידי חודש בחודשו אושרו דוחות הנוכחות שהגיש התובע ללא כל הסתייגות של הנתבעת. אנו ערים לכך שבמכתבו של לעדן לתובע מיום 30.8.05 נכתב (מסומן ת/1): "כמו כן נבקשך כדלהלן: להחתים כרטיס בכניסה וביציאה מהחברה, להזכירך שעות עבודה 8:00 עד 17:30, מלבד בימים שבהם תעבוד מחוץ לחברה." עם זאת מדובר בהודעה שנמסרה לתובע בסמוך לסיום עבודתו ואף מלשון ההודעה עולה כי מגבלה זו חלה בימים בהם הועסק התובע בחצרי החברה והיא מתייחסת לנושא החתמת הכרטיס. אין בה איסור על עבודה בשעות נוספות. לאור האמור, התובע זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות. 23. לטענת הנתבעת דיווחי התובע לא שיקפו את שעות העבודה שביצע בפועל, שכן פעמים רבות התובע עבד מחוץ לחצריה, כך שדיווחי הנוכחות נעשו בהתאם לדיווח ידני שהעביר לה התובע (סעיף 31 לתצהיר לעדן). טענה זו נדחית, מאחר שהנתבעת אישרה את דוחות התובע בזמן אמת. נציין כי בסמוך לסיום עבודתו של התובע, לעדן הורה לתובע שיעביר לנתבעת תוכנית עבודה מסודרת ויומן עבודה (מסומנים ת/1-ת/2). לטענת לעדן, דרישתו בעניין הועלתה מאחר שמצא כי דיווחי התובע אינם מהימנים (עמוד 23 שורות 25-29; עמוד 24 שורות 1-7). הדרישה לקבלת תוכנית עבודה מפורטת באשר לפרויקטים בהם טיפל התובע, בסמוך לסיום עבודתו, היא פועל יוצא מכך שהתובע עמד לעזוב את שורות הנתבעת ואין פירושה כי לכל אורך תקופת עבודתו של התובע הוא לא ביצע עבודתו כנדרש או כי דיווחיו היו בלתי מהימנים. משכך אנו דוחים את טענות הנתבעת בנושא. 24. עוד טענה הנתבעת כי בחודש אוקטובר 2005 התובע נעדר מעבודתו וחרף זאת שולם לו שכרו במלואו ומשכך זכאית לקזז סכומים ששולמו לידיו ביתר בחודש זה, מכל סכום שיפסק שכנגדה (סעיף 34 לתצהיר לעדן). מאחר שמדובר בטענה שהועלתה לראשונה בתצהירו של לעדן והתובע התנגד להרחבת חזית (עמוד 17 לפרוטוקול הדיון שורה 32; עמוד 18 לפרוטוקול שורות 1-8), איננו נדרשים אליה. מה גם שמדובר בטענה כללית והנתבעת לא כימתה את הסכום המגיע לה לטענתה ואף מן הטעם הזה יש לדחותה. 25. נציין כי התובע כלל את זמן ההפסקה (30 דקות ביום) כזמן עבודה, למרות שבטיוטת החוזה נקבע שפרק זמן זה אינו נחשב לזמן עבודה. עם זאת, משהנתבעת לא טענה דבר בנושא ואף לא הציגה בפנינו תחשיב נגדי, אנו מקבלים האמור בתחשיב התובע ופוסקים לזכותו סך של 13,666 ₪ כנתבע על ידו. מאחר שהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משנה ממועד זכאותו של התובע לסכומים אלו, התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר התיישנה ואנו פוסקים לתובע הפרשי הצמדה וריבית בגין רכיב זה. הפרשות לקופת גמל 26. ברכיב זה נתבע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לביטוח מנהלים בשיעור של 6% משכרו של התובע (סעיף 101 לתצהיר התובע). הנתבעת טענה כי בהתאם להסכם, קרי טיוטת החוזה, התובע היה זכאי לביצוע הפרשות לקופת גמל בתום תקופת הניסיון, בשיעור של 5% בלבד וכשביקשה להפריש עבורו סכומים לקופת גמל, התובע ביקש להשהות הטיפול בכך (סעיף 29 לתצהיר לעדן). לתמיכה בטענתה צרפה הנתבעת בקשה לפתיחת ביטוח מנהלים בעבור התובע שנערכה על ידי "בשמת" ביום 3.8.05, בה נרשם - "אל: צביקה אבקשך לפגוש את העובד שבנדון על מנת לפתוח לו ביטוח מנהלים לפי 5% עובד 5% מעסיק לשכר של 10,000 ₪..." ביום 16.8.08 הוצמד לבקשת הנתבעת פתקה שנערכה על ידי "צביקה" (נספח 8 לתצהיר לעדן) וזו לשונה- "לכב' בושמת דיברתי טלפונית עם העובד גולן איתי בנושא טיפול בביטוח המנהלים. הוא ביקש שבשלב זה לא נטפל בנושא עד שפיני יחזור מחו"ל בברכה צביקה" 27. טענת התובע לפיה הוא זכאי לביצוע הפרשות בשיעור של 6% אינה מעוגנת בהסכמות הצדדים. במקום בו צויינה הפרשה לקופ"ג, צויין שמדבור ב - 5% בלבד. 28. בהסכם ההעסקה לעדן לא התנגד לכך שהנתבעת תפריש כספים לקופת גמל בעבור התובע ועל גבי סעיף זה הוסיף את המשפט - "נבדוק מחר עם בוסמת". מהמסמכים שצרפה הנתבעת עולה כי אכן נעשתה פנייה מצידה של נציגת הנתבעת, בשם בשמת, לשם הסדרת ביטוח מנהלים לתובע. מהמסמך שצורף (מיום 16.8.08) עולה שהתובע ביקש להשהות הטיפול בעניין. התובע לא הכחיש טענה זו ולא התייחס אליה. לפיכך גרסת הנתבעת בנושא מתקבלת. כפי שציינו לעיל, חוזה עבודה הוא חוזה יחס, הניתן לשינוי במהלך תקופת העבודה, אף בהתנהגות הצדדים (ר' גם דב"ע נד/3-86 גולן - אי. אל. די. בע"מ, פד"ע כז 270 (1994)). מאחר שהתובע ביקש להשהות הטיפול בפתיחת הפוליסה, ואין בפנינו ראיה לכך שהתובע ביקש לחדש את הטיפול בנושא, הרי שויתר בהתנהגות על רכיב זה ומשכך אין בידינו לפסוק לזכותו בפיצוי הנתבע על ידו. 29. בסיכומי התובע נטען לראשונה כי הוא זכאי לביצוע הפרשות כאמור מכח צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה. טענה זו נדחית מאחר שבצו ההרחבה נקבע שהוא יחול על עובד, המוגדר כך: "כל עובד העובד עבודת כפיים (פועל בעל מקצוע, פועל מאומן או בלתי מקצועי)...". מאחר שהתובע שמש כמנהל פרויקטים והוא עצמו העיד כי לא ביצע עבודה טכנית במהלך עבודתו (עדות התובע בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 2-6), הוראות צו זה אינן חלות על התובע. מסיבה זו, נדחית אף התביעה לתוספת ביגוד, הנסמכת על הוראות הצו. 30. הפרשות לקרן השתלמות - מנספח ד' לתצהיר התובע עולה שלעדן הסכים שהנתבעת תבצע הפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 5% משכרו של התובע. בנוסף, מאחר שלעדן לא הסתייג מהשגתו של התובע לגבי ביטול תקופת הניסיון, התובע זכאי לכך מתחילת עבודתו. משהנתבעת לא פעלה כך, עליה לשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות בסך 4,500 ₪ (10,000X 9X 5%). סיום עבודתו של התובע 31. לטענת התובע, הוא פוטר בחוסר תום לב ונגרמו לו נזקים של ממש עקב הפיטורים. התביעה ברכיב זה היא לפיצוי בסך 85,000 ₪. התובע טען שהנתבעת קיבלה אותו לעבודה על מנת להיעזר בכישוריו וידיעותיו לשם עריכת ההצעה למכרז מכרז המעברים (16-18 לתצהיר התובע) ולאחר זכייתה חיפשה תואנות שונות לפיטוריו, על מנת להתחמק מתשלום עמלות (סעיף 54-55 ו- 61 לתצהיר התובע). בהקשר זה טען התובע כי אצה לנתבעת הדרך לפטרו אף בתקופה בה יצא לשירות מילואים פעיל אולם היא חזרה בה נוכח המלצת ועדת התעסוקה בעניין (סעיפים 58-61 לתצהיר התובע). התובע טען כי נגרם לו נזק ופגיעה ביכולת ההשתכרות כך שלא עלה בידו לצבור ותק תעסוקתי שכן סבר כי יועסק בנתבעת לטווח ארוך. 32. לטענת הנתבעת, היא פיטרה את התובע מסיבות ענייניות, בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו והוא היה מודע לחוסר שביעות רצונה (סעיף 17 לתצהיר זיו; עמוד 24 לפרוטוקול שורות 9-10). לטענתה, היא ביקשה לפטרו שעה שלא ידעה כי הוא צפוי לצאת לשירות מילואים ועם היוודע לה עניין זה, פנתה בבקשה מסודרת לקבלת היתר פיטורים לועדת התעסוקה. נוכח המלצת הועדה בעניינו של התובע, נדחו פיטוריו למועד מאוחר יותר (סעיף 26 לתצהיר לעדן). 33. אין חולק שהנתבעת ביקשה היתר מועדת התעסוקה לפטר את התובע. בפנייתה אל הועדה נכתב (ת/4; ההדגשה במקור - ד.ו.) - "ברצוננו לפטר עובד שעובד אצלנו מתאריך 6.2.05 וכיום משרת במילואים, תאריך סיום השירות הוא 12.9.05. כמובן שסיבת הפיטורין בשום אופן אינה שירות המילואים אלא תפקידו כפי שיפורט להלן: מבחינה מקצועית טכנית רמתו טובה ומתאימה לדרישותינו. מבחינה מינהלית יחסי אנוש, שיתוף פעולה עם עובדים אחרים וביצוע הוראות הממונים עליו, בלתי אפשרי לתפקד ככה. הוא מסתכסך עם עובדים אחרים שעובדים יחד איתו וגם אלו הממונים עליו עד כדי כך שאלו לא מוכנית לעבוד בשתו'פ איתו. אחד מהם פנה להנהלה בבקשה או אני או הוא. הוא מסתכסך עם מהנדסים יועצים, נציגי הלקוחות, האמורים לפקח על הפרויקטים שהחברה מבצעת והוא מעורב בהם. התוצאה היא שהם מקשים על החברה במסירת פרויקטים ונדרש מינוי מנהל פרוייקט אחר כדי שאפשר יהיה לסיים את הפרוייקט. הוא לא מבצע הוראות שניתנו לו ע"י הממונה עליו, אלא פועל בהתאם להחלטותיו שלו שהם לעיתים בניגוד למדיניות החברה וע"י כך גורם נזק הן כספי והן תדמיתי (בעיקר בנושא ביצוע הוראות המפקחים). הוא לא מסיים פרויקטים ומגישם לאישור וגם כאן נדרשות השלמות ע"י מנהל פרוייקט אחר והדבר גורם לפיגורים ונזקים. לסיכום רצוננו לפטרו נובע מסיבות אובייקטיביות הקשורות בתפקודו היום יומי ובשום אופן אינן קשורות בשרות המילואים. רגישות העניין חשובה וברורה לנו בכלל ולי כמנכ"ל החברה בפרט, לאור זאת שעד לאחרונה תפקדתי כמג"ד במילואים. נודה על אישורכם לביצוע הפיטורין בהקדם." 34. לא מצאנו שיש ממש בטענות התובע ביחס לאמור במכתב זה. גם אם במכתב צוין שאין פגם בתפקודו המקצועי, עולות בו טענות לגבי ביצוע העבודה ויחסי העבודה - נתונים שהם שיקולים לגיטימיים בהפסקת עבודתו של עובד. אשר לטעותו של לעדן, שסבר שהמכתב נכתב על ידו (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 26-30) - אף אם העד טעה, אין חולק כי בבקשת ההיתר שוטחת הנתבעת טענות רבות כנגד תפקודו של התובע. השאלה מיהו הגורם בנתבעת שהעלה את הטענות על הכתב אינה משנה ממהותן. זאת ועוד, האמור במכתב עולה גם מעדויות הנתבעת. כך למשל, העיד מנכ"ל הנתבעת, זיו (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 23-26)- "כאן הדברים פשוטים, כי הזיכרון שלי בעניין זה הוא חד וברור, לא היינו מרוצים מתפקודו, היו לו עימותים קשים מאוד בתוך הארגון ומחוצה לו מול הלקוחות, והתעקשויות קשות מאוד בתפקוד, וזאת הסיבה שהפסקנו את עבודתו. אני לא הייתי מרוצה מיחסי האנוש. לשאלתך גם יחסי אנוש זה מבחינה מקצועי. " ובהמשך (עמוד 27 שורה 32 עד עמוד 28 שורה 2)- "ש. ז"א שמבחינה מקצועית אתה כן מרוצה ממנו. ת. לא, מבחינה מקצועית היתה לו יכולת טכנית בהבנת הציוד אבל לסיים פרוייקט בכללותו, ומסירתו ללקוח, התשובה היא לא." בדומה, לעדן העיד (עמוד 24 לפרוטוקול שורה 9): " הוא לא השיג שום משימה שהוטלה עליו. חודשים הפרוייקטים לא נגמרו." לאור כל האמור מצאנו כי הנתבעת אכן לא היתה מרוצה מתפקודו של התובע וזהו הרקע והסיבה להחלטה לסיים את עבודתו. 35. כפי שקבענו לעיל, התובע לא היה שותף פעיל בניסוח ההצעה למכרז המעברים ולא תרם לזכייתה של הנתבעת במכרז. על כן אנו דוחים את טענתו לפיה התקבל לעבודה רק על מנת לסייע לנתבעת לזכות במכרז זה וכי לאחר מכן ביקשה "להיפטר" ממחויבויותיה כלפיו, לרבות תשלום העמלות. התובע אף לא הוכיח כי השלים פרויקטים אשר זיכוהו בתשלום עמלות ומשכך אין בסיס לטענה לפיה פיטוריו נעשו על מנת להתחמק מתשלום עמלות. מעבר לכך, הנתבעת לא התחייבה להעסיק את התובע לתקופה שאינה מוגבלת בזמן. כך שאין מקום לפצותו בגין ציפיה להשלים אצלה תקופת עבודה ארוכה. מהראיות ששמענו שוכנענו שהתובע פוטר מטעמים עניינים, בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו. 36. אנו ערים לטענת התובע לפיה לאחר פיטוריו, מספר ימים עובר לסיום עבודתו, הציעה לו הנתבעת להמשיך ולעבוד עבורה כעצמאי (פרילנסר) וכי לעדן ניסח מסמך הבנות לגבי תנאי התקשרות כעצמאי, אך זו לא יצאה לפועל בסופו של יום מסיבות הנעוצות בנתבעת (סעיפים 62-65 לתצהיר התובע; נספח ה' לתצהיר התובע). לעדן העיד שלאחר סיום עבודתו של התובע, פנה אליו התובע, ביוזמתו הוא, וביקש כי תשקל חזרתו לשורות הנתבעת. זהו הרקע להעברת "קוים בסיסים של התקשרות אפשרית", אשר בסופו של דבר לא התממשה (סעיף 28 לתצהיר לעדן). גרסה זו לא נסתרה. בנוסף, על מסמך ההבנות הנדון לא מצוין תאריך ומשכך אין בידינו להעדיף את גרסת התובע באשר למועד בו הועבר לידיו. נציין שהסכמת הנתבעת לשקול התקשרות אחרת עם התובע אינה מתיישבת עם טענתו שפיטוריו נועדו לאפשר לנתבעת להתחמק מתשלום העמלות. 37. לסיכום האמור בפרק זה, שוכנענו שלא נפל פגם בפיטורי התובע, הם נעשו מטעמים עניינים ולא בשל רצון להתחמק מתשלום כלשהו לתובע או בחוסר תום לב. לפיכך התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין נדחית. 38. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים - א. שכר עבודה בגין שני ימים בחודש ינואר 2005, בסך 909 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.05 ועד התשלום בפועל; ב. תמורת עבודה בשעות נוספות בסך 13,666 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.05 ועד התשלום בפועל; ג. דמי גמולים לקרן השתלמות בסך 4,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.05 ועד התשלום בפועל; בנסיבות העניין מאחר שהחלק הארי של התביעה נדחה, כל צד ישא בהוצאותיו. חוזה עבודהחוזההשלמת חוזה