התובע טען להפרשי פיצויי פיטורים על "השכר המבוטח" בסכום של 79,140 ₪. שיעור ההפרש בין החבות לתשלום פיצויי פיטורים על "השכר המבוטח", מכוח חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים), לסכום שעמד לזכות התובע בקרן הפנסיה מבטחים "על חשבון פיצויי פיטורים". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא השכר המבוטח לפנסיה: מבוא: 1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש התובע (להלן: "התובע"), נגד מעבדתו לשעבר, חב' מטל- טק בע"מ (להלן: "הנתבעת") בחודש אוקטובר 2010, בסמוך לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. בתביעה התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום סכום כולל של כ-400,000 ₪ הנתבע בעילות תביעה שונות שנפרט להלן. הצדדים: 2. התובע, מהנדס חומרים בהכשרתו עבד בנתבעת בשתי תקופות נפרדות: התקופה הראשונה, מחודש נובמבר 96' ועד לחודש יולי 98'; ושוב מחודש נובמבר 98' ועד לחודש מרץ 2010. במועד בו הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ניהל התובע את "המחלקה היבשה", שהיא הגדולה והעיקרית מבין שתי מחלקות הייצור במפעל הנתבעת ברמת חובב. 3. הנתבעת, מטל-טק בע"מ, היא חברה ציבורית עתירת ידע בתחום הפקת מתכות, מחזור ונטרול פסולת מסוכנת, מנהלת את עסקיה ממפעל ברמת חובב. התביעה: 4. התביעה שבפנינו מתמקדת בתקופת עבודתו של התובע כעובד הנתבעת, מחודש נובמבר 98' ועד לסיומה בחודש מרץ 2010. 5. מכתב התביעה עולה, כי לאורך תקופת העבודה נשוא התביעה הופרשו לזכות התובע כספים לקרן הפנסיה מבטחים (להלן: "קרן הפנסיה") מ"השכר המבוטח" (השכר אשר שימש בסיס להפרשות לקרן הפנסיה). 6. על פי הנטען בכתב התביעה, יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בחודש מרץ 2010, בהחלטה לפיטוריו שהתקבלה לטענת התובע, בחודש פברואר 2010. 7. נקצר ונאמר כי על פי התביעה, כל פגם אפשרי בהחלטת הפיטורים (העדר שימוע, מניעים אישיים ופסולים, חוסר תום לב, הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ועוד), נפל בענייננו. אשר על כן ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצויים על פיטורים שלא כדין השווים לשכר של 18 חודשי עבודה, בסכום של 263,700 ₪. 8. על פי כתב התביעה "השכר המבוטח" - השכר אשר שימש בסיס להפרשות לקרן הפנסיה - לא כלל רכיבי שכר שהם חלק משכרו הרגיל; והפרשות לקרן הפנסיה משכרו באים על חשבון פיצויי הפיטורים, להבדיל מהפרשות הבאות במקום פיצויי פיטורים. 9. מכאן התביעה להפרשי פיצויי פיטורים המורכבת משני ראשים: הראש האחד - טענת התובע להפרשי פיצויי פיטורים על "השכר המבוטח" בסכום של 79,140 ₪. שיעור ההפרש בין החבות לתשלום פיצויי פיטורים על "השכר המבוטח", מכוח חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים), לסכום שעמד לזכות התובע בקרן הפנסיה מבטחים "על חשבון פיצויי פיטורים". הראש השני - התביעה לפיצויי פיטורים המתייחסת לאותם רכיבי שכר, אשר על אף והם חלק משכרו הרגיל של התובע, לטענתו, לא נכללו "בשכר המבוטח" אשר שימש בסיס להפרשות לקרן הפנסיה, ועליהם זכאי התובע לפיצויי פיטורים מלאים - בסכום של 16,071 ₪. 10. לטענת התובע, במציאות שבה לא הפרישה הנתבעת כספים לקרן הפנסיה על מלוא שכרו - הוא זכאי לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לקרן הפנסיה על אותם רכיבי שכר אשר לא נכללו "בשכר המבוטח" בקרן הפנסיה, על אף שמן הדין היה כי יכללו בו. בהתאם התבקש בית הדין לפסוק לתובע פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, בסכום של 56,016 ₪. 11. הרכיב האחרון לתביעה נשוא פסק דין זה, היא טענת התובע לתוספת וותק מכוח ההסכם הקיבוצי בתעשייה, בסכום של 2,523 ₪. 12. בשלב זה של פסק הדין, אין בדעתנו לעמוד על תשובות הנתבעת לעילות התביעה השונות ואשר על כן נפנה עתה לבירור פרטני של כל אחת מעילות התביעה בסדר הצגתן לעיל. התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין: 13. כמצוין לעיל, התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין מבוססת על הטענה לפיה החלטת הפיטורים התקבלה בחודש פברואר 2010 והיא מוצאת ביטוי בהודעת פיטורים הנושאת את התאריך 3.2.2010, אשר נמסרה לתובע בתחילת אותו החודש. 14. לטענת הנתבעת ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה בחודש ינואר 2010, בהסכמת התובע בשיחה שיזם המשנה למנכ"ל הנתבעת, מר רונן מגן, איתו ביום 4.1.2010. 15. נדגיש כאן, כי בשעה שהתביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין, מתמקדת בהחלטת הפיטורים שלטענת התובע התקבלה בפברואר 2010 - דחיית הטענה העובדתית להחלטת פיטורים שהתקבלה בפברואר 2010, מחייבת את דחיית טענות התובע לפיטורים שלא כדין. על רקע זה נפנה עתה לבירור הטענה העובדתית המתייחסת לקיומה של החלטת הפיטורים מחודש פברואר 2010. 16. בעדותו בפנינו הודה התובע בשיחה שיזם איתו המשנה למנכ"ל הנתבעת, מר מגן, שהתקיימה ביום 4.1.2010. כן הודה התובע כי באותה שיחה העלה מר מגן השגות וחוסר שביעות הרצון מתפקודו ובעקבות האמור סיכמו השניים על סיום עבודתו בנתבעת. בהקשר זה נשאל התובע בחקירתו הנגדית והשיב: "היו שתי פגישות. פגישה ב-4.1.2010 בתל אביב כאשר רונן זימן אותי לשיחה ובשיחה הזאת הוא אמר שמיציתי את התפקידים בחברה, אתה גדול לחברה ובוא נפרד כידידים. במסגרת הזאת אמרתי אם לא רוצים אותי בחברה, אני אלך. מתי? מתי שישלמו לי את כל הזכויות שמגיעות לי כחוק. אחרי יומיים זומנתי מחדש, זה היה הדיבורים בחברה, היו הרבה מאוד אנשים מוטרדים בנושא הזה, ורונן זימן אותי מחדש והוא אמר שהוא ימצא לי תפקיד אחר בחברה, כעובד מקצועי. זה היה אחרי יומיים." עמ' 11 לפרוטוקול מיום 17.7.2011 שורות 5-10. 17. כאמור לעיל, על פי הסיכום בין מר מגן לתובע מיום 4.1.2010, היה האחרון אמור לסיים את עבודתו בנתבעת. משהוצג הסיכום האמור לגב' רונית אמר-בורוכוב, מנהלת כוח האדם בנתבעת, ביקשה זו לערוך הליך מסודר של סיום עבודה; ובהתאם זומן התובע לשימוע. מהנספח המסומן כנספח ד' לתצהירה של הגב' אמר-בורוכוב בחתימת התובע, עולה כי התובע ויתר על זכותו להליך שימוע. לעניין זה נאמר בנספח האמור: "ביום 5.1.2010 החברה הזמינה אותי להליך של שימוע בנושא האפשרות לסיים את העסקתי בחברה, בטרם תתקבל החלטה סופית בענייני. הוסבר לי על ידי החברה כי בהתאם לדין אני זכאי לשימוע בטרם תתקבל ההחלטה בענייני. למרות האמור אינני מעוניין בקיום השימוע ואני מוותר על זכותי זו. בחתימתי על מסמך זה אני מאשר כי לא תהיה לי טענה או דרישה כנגד החברה ו/או מי מטעמה בגין אי שימוע כאמור, על כל ההשלכות הנובעות מכך". 18. יוצא מכאן כי נכון ליום 5.1.2010 סיכמו הצדדים על סיום עבודתו של התובע בנתבעת. 19. לטענת התובע, לאחר הסיכום האמור חזרה בה הנתבעת מהרצון לסיים את עבודתו בשירותה והסיכום בוטל. לפיכך טוען התובע, כי הודעת הפיטורים מתאריך 3.2.2010 - היא בפועל החלטה חדשה אשר התקבלה לטעמו בהליך פגום מנימוקים פסולים ובניגוד לדין. 20. אין בידינו לקבל את הטענה העובדתית על שינוי בעמדתה של הנתבעת וחזרתה מהסיכום על הפסקת עבודתו מהנימוקים שנפרט להלן. 21. נפתח ונאמר כי לטענת התובע בוטל הסיכום על סיום עבודתו בנתבעת, על רקע תרעומת בקרב עובדי הנתבעת בעקבות הסיכום על סיום עבודתו. דא עקא ולא הוצגו בפנינו ראיות על אי שקט בקרב ציבור העובדים בעקבות הסיכום על סיום עבודתו בנתבעת. מכאן שאין בידי התובע להצביע על שינוי נסיבות שניתן לתלות בו את החזרה מהעמדה המבקשת להביא לסיום עבודתו בנתבעת. עמדה שבאה לביטוי בסיכום הפגישה שהתקיימה ביום 4.1.2010, בינו למר מגן. במאמר מוסגר נוסיף עוד. אם היה ממש בטענת התובע, לפיה הסיכום על פיטוריו בוטל בשל תגובת ציבור העובדים, הדעת נותנת כי נוכח המציאות האמורה, לא הייתה מתגבשת החלטה על פיטוריו בחודש פברואר 2010. העובדה היא כי פיטורי התובע נכנסו לתוקף בתחילת חודש מרץ 2010, היא ההוכחה לכך שגם אם נכונה טענת התובע האומרת כי הסיכום על סיום עבודתו בנתבעת נתקל בחוסר נחת מצד עמיתיו לעבודה - לא היה בעובדה זו כדי להביא לביטול הסיכום. 22. זאת ועוד. תכתובות הדואר האלקטרוני שהוציא מר מגן בעקבות הפגישה מיום 4.1.2010, מעידות על החלטה שהתקבלה לסיום עבודתו של התובע בנתבעת, לצד בחינת אפשרות המשך הקשר בין הצדדים במתכונת שונה. כך בהודעת דואר אלקטרוני מיום 6.1.2010 מודיע מר מגן על השינוי בניהול המחלקה היבשה, במסגרתו מונה מר משה כהן למנהל המחלקה היבשה ובסיומו הוא מודיע כי התובע יחפוף את מר כהן בשבועות הקרובים "והמשך מעורבותו בנושאים מקצועיים, נדונה כרגע בינו לביני". בהודעת דואר אלקטרוני נוספת מיום 7.1.2010, מבהיר מר מגן כי התובע "סיים את תפקידו" וכי ישנה "חשיבה של המשך תפקוד בתור יועץ נויטרולוגי למנהל היבשה, הנושא נבחן כרגע בשיתוף כל הגורמים המעורבים בעניין" נספח ז' לתצהיר התובע. 23. הודעות הדואר האלקטרוני שציטטנו מהן, מופנות לציבור רחב של מנהלים; ולפיכך מצופה ממר מגן שלא לפגוע בכבודו של התובע ולהתבטא בלשון מפורשת האומרת כי עבודתו של התובע בנתבעת, נפסקת על רקע סיכום בין הצדדים, בעקבות חוסר שביעות הרצון מתפקודו. מכאן שהשימוש בלשון נקיה באותן הודעות דואר אלקטרוני המתייחסות לאפשרות של המשך "מעורבותו (של התובע, הוספה שלי-ט.מ.) בנושאים מקצועיים" ובחינת האפשרות כי ישמש בתור יועץ למנהל המחלקה היבשה, אינם מעידים על כוונה להמשיך את העסקתו של התובע כעובד. 24. עוד נוסיף. נכון למועד פיטורי התובע הייתה הנתבעת בעיצומו של הליך הבראה. על רקע זה אין לקבל את טענת התובע לפיה ביקשה הנתבעת להמשיך ולהעסיקו כעובד בתפקיד שנכון לאותה עת לא היה קיים במבנה הארגוני של הנתבעת. לפיכך העובדה כי התובע הועבר מתפקידו כמנהל מחלקה ומעולם לא הוחזר לתפקיד האמור (עובדה שגם היא איננה במחלוקת), יש בה כדי ללמד שאין ממש בטענות התובע האומרות כי הנתבעת ביקשה להמשיך את הקשר עמו כעובד. 25. ביום 12.1.2010 בדרכו לפגישת עבודה בתל-אביב עם המשנה למנכ"ל הנתבעת, מר מגן, היה התובע מעורב בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונת עבודה. כתוצאה מהתאונה, לא עבד התובע בפועל מיום התאונה ועד שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 26. במקביל נמשכו המגעים בין התובע ומר מגן, המשנה למנכ"ל הנתבעת למציאת מסגרת להמשיך שיתוף פעולה שלו כעובד - משאלו לא הובילו להסכם המסדיר את המשך הקשר בין הצדדים, יצאה ביום 3.2.2010, "הודעה על סיום העסקה" (נספח ח' לתצהיר התובע), האומרת כי: "כפי שהודע לך בתאריך 4.1.2010 ולאחר שוויתרת על זכות השימוע, העסקתך בחברה תסתיים בתאריך 7.3.2010". 27. ומכאן שההודעה על סיום העסקה מפברואר 2010 איננה ראיה להחלטה חדשה שהתקבלה והתגבשה לפיטורי התובע בעקבות ביטול הסיכום על סיום עבודתו מינואר 2010 - אלא להבדיל, ביטוי והוצאה לפועל של ההסכמה של הסיכום מיום 4.1.2010, על סיום עבודתו של התובע. בהקשר זה מבקשים אנו להפנות לעדותה של הגב' מירב אמר-בורוכוב אשר נשאלה והשיבה: "ש. במכתב הזה הוא מאשר שהוא לא רוצה שימוע וזה בסדר שאתם מפטרים אותו (נספח ד' לתצהירה של הגב' בורוכוב, הוספה שלי-ט.מ.). ת. רטרו יום לפני. כמו שסוכם בין הצדדים. ש. אז למה לא מוציאים לו מכתב פיטורים? ת. אני אחזור ואומר, שב-4 לינואר סוכם על סיום העסקה וגם אלי (התובע, הוספה שלי-ט.מ.) אמר שהוא לא מעוניין להישאר. בגלל שאנחנו מתייחסים בצורה מאוד מכובדת ומכבדת לעובדים שלנו, היו שיחות רבות בין רונן לאלי, והייתה מטרה להשאיר את אלי כעובד שנותן שירותים חיצוני. בתקופה מסוימת על מנת להעביר את הידע המקצועי שהוא צבר במשך השנים. ש. אם כך למה לא הוצא מכתב פיטורים? ת. אני מהיום הראשון אמרתי, שצריך להוציא מכתב ורונן ביקש לדחות את זה עד שיהיה סיכום מוסכם מבחינת עבודתו כ"פרי לנסר" ובסופו של דבר אני הוצאתי את המכתב" עמ' 35 לפרוטוקול מיום 8.12.2011 שורות 1-12. ובהמשך נשאלה העדה והשיבה: "ש. את יודעת שצריך להוציא לעובד מכתב פיטורים, את לא אומרת לרונן תוציא מכתב פיטורים העובד מפוטר? ת. נכון. העובד יודע שהוא מפוטר, זה לא סוד, הוא בעצמו הולך ומספר לכולם, זה לא היה משהו שלא ברור, באוויר. היה ברור שהוא מסיים והמכתב לא יצא באופן פורמלי והוא יצא בפברואר". עמ' 35 לפרוטוקול מיום 8.12.2011 שורות 15-19. 28. הפניה הראשונה של התובע לנתבעת בכתב, לאחר הוצאת המכתב על סיום העסקתו מפברואר 2010, היא מיום 2.3.2010. במכתב האמור טוען התובע, כי מכתב הפיטורים מבוטל מהנימוק כי: "במועד קבלת מכתב הפיטורים שהיתי בחופשת מחלה שנגרמה עקב תאונת עבודה (עובדה שגם היא איננה במחלוקת, הוספה שלי-ט.מ.)". העובדה כי התובע איננו מעלה באותה פניה את מה שמצופה ממנו - טענה עובדתית לפיה הסיכום על פיטוריו בוטל - אלא להבדיל אוחז בנימוק משפטי לבטלות הפיטורים, יש בה כדי ללמד כי גם התובע עצמו לא סבר במרץ 2010, כי הנתבעת חזרה בה מהסיכום על סיום עבודתו. 29. בדצמבר 2009 חתם התובע על הסכם עבודה המסדיר את זכויותיו, ולפיו הצדדים חייבים בהודעה מוקדמת של 60 יום לפיטורים ולהתפטרות (ראה: סעיף 9 לנספח ו' לתצהירה של הגב' אמר-בורוכוב). כתב התביעה שלפנינו איננו כולל תביעה להודעה מוקדמת, תביעה המתבקשת אם אכן פוטר התובע בחודש פברואר 2010 ופיטוריו נכנסו לתוקף בחודש מרץ 2010. כך גם בעדותו בפנינו אישר התובע כי קיבל הודעה מוקדמת של חודשיים, בהקשר זה נשאל התובע והשיב: "ש. כמה הודעה מוקדמת קיבלת? מה-4.1.2010, אתה סיימת לעבוד ב-7.3.2010, נכון? ת. כן." עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.2011 שורות 14-15. מכאן שגם בכך יש ביטוי להבנה של התובע עצמו, לפיה ההחלטה על סיום עבודתו התקבלה בסיכום איתו בינואר 2010 ולא שונתה. 30. לאור המסקנה אליה הגענו, לפיה ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה בסיכום אתו בפגישה שהתקיימה ביום 4.1.2010 - אין אנו רואים מקום להידרש לכל אותן טענות על בטלות החלטת הפיטורים שהתקבלה במהלך פברואר 2010. זאת בפרט כאשר התובע טוען לבטלות ההחלטה מכוח כל עילה שמוכרת בדין - היעדר שימוע, חוסר תום לב, שיקולים זרים, הפרת חובות האמון והמהימנות שחל מעביד כלפי עובד, פגיעה בזכות המעין קניינית במקום העבודה, פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח- 1988 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 ופיטורים בתקופה בה זכאי התובע לתשלום דמי מחלה בניגוד להוראות חוק דמי מחלה תשל"ו-1976 - טענות אשר הועלו ללא בסיס עובדתי ונטענו מן השפה לחוץ. לעניין זה רק נביא שתי דוגמאות, האחת מתייחסת לטענה על פגם בהליך הפיטורים המוצאת ביטוי בפיטורי התובע ללא שימוע, בעוד שנמצא כי התובע פוטר בסיכום עם המשנה למנכ"ל הנתבעת ומשזומן לשימוע בעקבות אותו סיכום, ויתר על הזכות לשימוע. דוגמא שנייה מתייחסת לטענה של פיטורים שלא כדין, בתקופה בה נעדר התובע מסיבה רפואית וזאת לטענתו בניגוד להוראות חוק דמי מחלה תשל"ו-1976. לעניין זה נציין, כי ההחלטה על סיום עבודתו של התובע התקבלה עוד לפני קיומה של סיבה רפואית להיעדרות מהעבודה. נוסיף עוד, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי "אין באמור לעיל כדי למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי כושר ומקבל דמי מחלה, אולם המעסיק אינו רשאי לקבוע את מועד סיומם של יחסי העבודה למועד הקודם למועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם זכאי העובד מכוח חוק דמי מחלה" ע"ע 383/07, קרן מקפת ואח' נ' לזלי פנחס וניט פסקה 11 לפסה"ד; ולפיכך אין התובע יכול לתקוף את עצם ההחלטה על הפיטורים, אלא לכל היותר לתבוע פיצוי בשל כניסת הפיטורים לתוקף במועד בו הוא זכאי לזכויות מכוח חוק דמי מחלה. טענה זו כלל לא נטענה, מה עוד שבמקרה הנדון לא חל חוק דמי מחלה, שהרי אין מחלוקת כי על תקופת ההיעדרות מסיבה רפואית זכאי התובע לפיצוי במסגרת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995. 31. לסיומו של פרק זה, התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין נדחית. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים: 32. תביעת התובע להפרשי פיצוי פיטורים באה על רקע הפרשות הנתבעת לזכות התובע בקרן הפנסיה המקיפה מבטחים, לאורך תקופת העבודה נשוא התביעה; ושחרור הכספים לזכותו עם פיטוריו. 33. לטענת התובע ההפרשות לקרן הפנסיה המקיפה באים על חשבון פיצויי פיטורים, להבדיל מהפרשות הבאות במקום פיצויי פיטורים, באופן שהנתבעת חייבת בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בין פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי מכוח חוק, לבין הכספים העומדים בקרן הפנסיה שמטרתם לכסות את החבות בפיצויי פיטורים. עוד טוען התובע, כי ההפרשות לקרן הפנסיה מבטחים לא נעשו על מלוא רכיבי השכר החייבים בהפרשה, ולפיכך הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים המתייחסים לאותם רכיבי שכר אשר בגינם לא בוצעה הפרשה לקרן הפנסיה המקיפה. 34. את הדיון בפרק זה נתחיל בבחינת טענת הנתבעת האומרת כי ההפרשות לקרן הפנסיה המקיפה, באות במקום זכותו של התובע לפיצויי פיטורים, באופן שעם פיטורי התובע ושחרור הכספים בקרן הפנסיה מקיפה לזכותו, היא פטורה מלשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים. את הפרק נסיים בבחינת הטענות לעניין הפרשי פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע, בעקבות אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה על מלוא "השכר הרגיל" - השכר הקובע לצורך ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ותשלום פיצויי הפיטורים. 35. סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי: "תשלום... לקרן פנסיה לא יבוא במקום פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה והרווחה במידה ואושר". 36. על רקע זה ניגש לבחינת העובדות לצורך בחינת טענת הנתבעת ולפיה ההפרשות שנעשו לזכות התובע לקרן הפנסיה מקיפה מבטחים, באות במקום - חובת תשלום פיצויי הפיטורים; והעובדות הן אלה. 37. ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה מחודש יוני 79', החל ביחסים שבין: "העובדים המועסקים במפעלים שהם חברי ההתאחדות וכן מפעלים שיהיו חברי התאחדות תוך תקופת תוקפו" סעיף 2 להסכם תחת הכותרת "תחולה". ההסכם קובע עוד, כי הפרשות לקרן פנסיה מקיפה שנעשו במסגרת הסכם עם קרן פנסיה מקיפה (מבטחים לענייננו) "יבואו לכל דבר ועניין במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים לאותם עובדים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1993" סעיף 11א להסכם הקיבוצי הנ"ל. 38. הנתבעת חברה בהתאחדות התעשיינים מינואר 90' (ראה: אישור חברות מטעם התאחדות התעשיינים, המצורף כנספח א' לתצהירה של הגב' אמר-בורוכוב). 39. בפברואר 92' חתמה הנתבעת עם קרן הפנסיה מקיפה מבטחים, על הסכם להסדרת זכויות הפנסיה של עובדיה, התואם את הוראת ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה. 40. ביוני 98' פרסם שר העבודה והרווחה "אישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופות ביטוח במקום פיצויי פיטורים" הצו קובע כדלקמן: "... אני מאשר כי תשלומים ששילם מעביד החל מיום פרסומו של אישור זה (יוני 98', הוספה שלי-ט.מ.) בעד עובדו לפנסיה מקיפה... יבואו במקום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד האמור בגין השכר שממנו שולמו התשלומים האמורים ולתקופה ששולמו (להלן-"השכר המופטר") ובלבד שיתקיימו כל אלה: (1) תשלומי המעביד - (א) לקרן פנסיה אינם פחותים מ-141/3% מן השכר המופטר או 12% מן השכר המופטר, אם משלם המעביד בעד עובדו בנוסף לכך גם תשלומים להשלמת פיצויי הפיטורים לקופת גמל לפיצויים או לקופת ביטוח על שם העובד בשיעור 21/3% מן השכר המופטר. לא שילם המעביד בנוסף ל-12% גם 21/3% כאמור, יבואו תשלומיו במקום 72% מפיצויי הפיטורים של העובד, בלבד. ... (2) לא יאוחר משלושה חודשים מתחילת ביצוע תשלומי המעביד, נערך הסכם בכתב בין המעביד לבין העובד ובו - (א) הסכמת העובד להסדר לפי אישור זה בנוסח המפרט את תשלומי המעביד ואת קרן הפנסיה בקופת הביטוח לפי העניין; בהסכם האמור יכלל גם נוסחו של אישור זה. (ב) ויתור המעביד מראש על כל זכות שיכולה להיות לו להחזר כספים מתוך תשלומם, אלא אם כן נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים בפסק דין מכוח סעיפים 16 ו-17 לחוק ובמידה שנשללה או שהעובד משך כספים מקרן הפנסיה או מקופת הביטוח שלא בשל אירוע מזכה... (ג) אין באישור זה כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויי פיטורים לפי החוק, הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה עבודה, בגין שכר שמעבר לשכר המופטר". 41. בנובמבר 98' חזר התובע לעבוד בנתבעת ולא יאוחר מסוף פברואר 99', חתם על הסכם המצורף כנספח ה לתצהירה של הגב' אמר-בורוכוב (ראה: עדות התובע עמ' 10 לפרוטוקול מיום 17.7.2011, שורות 6-10). ההסכם, נספח ה לתצהירה של הגב' אמר-בורוכוב מסדיר את מערכת היחסים בין הנתבעת, התובע וקרן הפנסיה. על פי ההסכם חייבת הנתבעת בהפרשות לקרן הפנסיה בשיעור של 12% מהשכר ובהפרשה לקרן פיצויים בשיעור של 21/3% מהשכר. שיעורים התואמים את שיעור ההפרשה בו חייב מעביד מכוח ההסכם הקיבוצי להנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה. ההסכם קובע עוד, כי הפרשות המעביד לקרן הפנסיה מקיפה באות במקום פיצויי הפיטורים (ראה: סעיף 4ב' להסכם המצורף כנספח ה לתצהירה של הגב' אמר בורוכוב). 42. אין בדעתנו להידרש לכל אותן טענות התובע לעניין תוקפו של ההסכם מפברואר 99'. די לומר שחתימת התובע על גבי ההסכם מאשרת את הסכמתו להסדר לפיו ההפרשות לקרן הפנסיה מקיפה באות במקום חובת תשלום פיצויי הפיטורים. 43. מכאן יוצא, כי יש לקבל את טענת הנתבעת ולפיה ההפרשות לקרן הפנסיה המקיפה מבטחים, באים במקום חובת תשלום פיצויי הפיטורים על השכר ממנו בוצעו ההפרשות. זאת לאחר שנמצא כי ההפרשות נעשו בכפוף להוראות ההסכם הקיבוצי על הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה, הקובעות כי ההפרשות לקרן פנסיה באות במקום חובת תשלום פיצויי הפיטורים ובנוסף הן עונות לאישור הכללי שפרסם שר העבודה והרווחה ביוני 98'. אישור האומר כי ההפרשות שנעשו לקרן פנסיה מקיפה וביחס אליהם התקבלה הסכמת העובד כי הן באות במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים, ואין הסכם קיבוצי הקובע אחרת - ההפרשות לקרן הפנסיה באות במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים, על בסיס השכר ממנו בוצעו ההפרשות. 44. בשולי הדברים נוסיף כאן: בסיכומי התובע הופנה בית הדין לפסק דין שניתן נגד הנתבעת בתיק ע"ב 1641/01 קורסויה משה נ' מטל-טק בע"מ, ובו נקבע כי ההפרשות לקרן פנסיה באות על חשבון פיצויי הפיטורים. לא ראינו מקום לאמץ את הפסיקה שם בענייננו, שעה שפסק דין זה מתייחס לתובע שרוב רובה של תקופת העבודה נשוא התביעה, לפני מועד הוצאת האישור הכללי. כך גם לא ראינו מקום לבחון את טענות הנתבעת ולפיה ניתן אישור של שר העבודה והרווחה (אשר לא הוצג בהליך אליו הופנינו על ידי התובע), מאחר שלטעמנו מרגע שפורסם האישור הכללי ולפיו ההפרשות לקרן פנסיה מקיפה באות במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים - אין צורך בקבלת אישור פרטני של השר להסדרים העונים לתנאים הקבועים באישור. 45. לאור האמור לעיל, התביעה לפיה זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים על השכר ממנו בוצעו הפרשות לקרן פנסיה מקיפה - נדחית. 46. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים שעניינה פיצויי פיטורים על רכיבי שכר אשר לא נכללו בבסיס השכר ממנו בוצעו הפרשות לקרן הפנסיה מבטחים, היא בסכום של 16,071 ₪. תביעה זו מקבלת ביטוי בסעיף 177, 179 ו-180 לכתב התביעה כדלקמן: "177. בין השנים 2008-2009 בנוסף לשכרו הרגיל של התובע, קיבל התובע תוספת תפקיד בשיעור 1,450 ₪ לחודש. 178. ... 179. התובע יטען כי תוספת התפקיד הנדונה הינה חלק משכרו הרגיל... 180. בנסיבות אלו זכאי התובע כי גם תוספת זו תחושב במסגרת פיצויי הפיטורים שלו, ועל כן זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים עבור תוספת התפקיד הקבועה בסך של 16,071 ₪ בצירוף פיצויי הלנה מלאים". נוסיף עוד, כי בסעיף 82 לסיכומים שהגיש התובע, חזר התובע על הטענה לפיה הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים על רכיבי שכר אשר לא קיבלו ביטוי בשכר המבוטח בקרן הפנסיה, על פי חוות דעת המומחה מטעמו, חוות דעת הקובעת כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 16,071 ₪. 47. אין בדעתנו להאריך בתביעת התובע להפרשי פיצויי פיטורים משמודה הנתבעת בחבותה לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים על רכיבי שכר אשר לא קיבלו ביטוי בהפרשות לקרן הפנסיה, בסכום העולה על הנתבע בעילה זו ועל כך להלן. 48. עד לדצמבר 2009 היה שכרו של התובע מורכב משכר ומתוספות. בדצמבר 2009 נחתם עם התובע הסכם עבודה אישי אשר הביא לשינוי במבנה השכר, כך שלצד הגדלת בסיס השכר בוטלה התוספת אשר שולמה לתובע בנוסף לשכר, נכון לאותה עת. בהתאם עד לחודש דצמבר 2009, שילמה הנתבעת לתובע שכר יסוד של 13,800 ₪, תוספת גלובלית בסכום של 2,000 ₪ ותוספת תפקיד בסכום של 1,450 ₪. על פי ההסכם שנחתם עם התובע בדצמבר 2009, המצורף כנספח ו' לתצהירה של הגב' אמר-בורוכוב, ואשר נכנס לתוקף ב-1.1.2010 - שכר הבסיס של התובע הועלה לסכום של 14,650 ₪ ותוספת שעות נוספות גלובליות נקבעה על סכום של 4,300 ₪. תוספת התפקיד אשר שולמה עד להסכם מדצמבר 2009, בוטלה. 49. במאמר מוסגר נוסיף כאן, כי בחוות הדעת שצירף התובע לכתב התביעה אישר התובע כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא הסכום של 14,650 ₪. עוד נוסיף, כי בעדותה הסבירה הגב' אמר-בורוכוב, מנהלת משאבי אנוש, כי השינוי במבנה השכר בהסכם מדצמבר 2009, הוא פרי מדיניותה לביטול תוספות והכללתם בבסיס השכר, מדיניות שהונהגה על ידה בכל חוזה שנחתם בתקופתה. 50. על רקע זה - העובדה שלא בוצעו הפרשות לקרן פנסיה על מלוא רכיבי השכר - הודתה הנתבעת בחובתה לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסכום של 25,730 ₪ (ראה: סעיף 94 לסיכומי הנתבע; וכן סעיף 80 לסיכומי הנתבעת ושם נאמר: "בסה"כ לכל אורך תקופת עבודתו הגיעו סך כל התוספות בגינן לא הופרשו פיצויי פיטורים, בסך כולל של 308,760 ₪" ובסעיף 82 מודה הנתבעת כי היא חייבת בפיצויי פיטורים על רכיבי שכר בגינן לא בוצעו הפרשות לקרן הפנסיה בסכום כולל של 25,730 ₪). 51. לאור האמור, משמודה הנתבעת בחוב פיצויי פיטורים בסכום של 25,730 ₪, בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה על מלוא רכיבי השכר החייבים בהפרשה, הרינו פוסקים לתובע את הסכום האמור, כהשלמת פיצויי פיטורים. בשים לב למחלוקת לעניין סכום הפרשי פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע, הרינו מעמידים את שיעורם של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על גובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2010. 52. בפסיקת הפרשי פיצויי הפיטורים הסתיים פרק זה שעניינו תביעת התובע להפרשי פיצויי הפיטורים. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה על מלוא רכיבי שכר: 53. העובדה כי בפועל לא בוצעו הפרשות לקרן הפנסיה על כל רכיבי השכר, באה לביטוי בשני מישורים: המישור הראשון, בתביעה לפיצויי פיטורים ובה דנו להלן, המתייחסת לזכותו של התובע לפיצויי פיטורים ביחס לאותם רכיבי שכר בגינם לא בוצעו הפרשות לקרן פנסיה לטובת התובע; המישור השני, בתביעה לפיצוי בשל הפגיעה בזכויות התובע כתוצאה מאי ביצוע הפרשות על מלוא רכיבי השכר. 54. בתביעה זו, התביעה לפיצוי המתייחסת לפגיעה בזכויות התובע כתוצאה מאי ביצוע הפרשות על מלוא השכר, נדרש בפרק זה של פסק הדין. 55. בקצירת האומר: עילת התביעה שעניינה פיצוי העובד בשל אי ביצוע הפרשה בידי המעביד לטובת העובד לקרן פנסיה, מתגבשת בסוף החודש בגינו חייב המעביד בחובת הפרשה. לפיכך עילת התביעה שעניינה פיצוי העובד על אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה, מתיישנת לאחר תקופה של שבע שנים ממועד חובת ההפרשה (ראה: ע"ע 1616/04, פיליפ טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ, פסקה 3א' לפסק הדין של כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה). עוד נפסק כי משלא הפריש המעביד כספים לקרן פנסיה לטובת העובד, זכאי העובד לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לקרן פנסיה. 56. התביעה נשוא פסק דין זה הוגשה בחודש אוקטובר 2010; ומכאן שטענות התובע על הפרשות בחסר ביחס לתקופה שלפני חודש אוקטובר 2003, התיישנו ודינן להידחות. 57. בחוות הדעת של חשב השכר, מר אבינדב, שצירף התובע נטען כי בשנים 2004 ועד 2009 כולל, לא בוצעו הפרשות מרכיבי שכר ששולמו לתובע בסכום כולל של 219,960 ₪ (ראה: טבלה המצורפת בעמ' 2 לנספח יח' תוספת לחוות דעת, חישובים נוספים, כדלקמן: בשנת 2004 מרכיבי שכר בסכום כולל של 45,000 ₪, בשנת 2005 מרכיבי שכר בסכום כולל של 51,360 ₪, בשנים 2006-2007 מרכיבי שכר בסכום כולל של 44,400 ₪ (כל שנה), ובשנים 2008-2009 מרכיבי שכר בסכום כולל של 17,400 ₪ (כל שנה)). 58. מהדוח החזותי לשנת 2003 ובו פירוט השכר והתוספות ששולמו לתובע באותה שנה, עולה כי כלל רכיבי השכר עבור החודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2003, שלא נכללו בבסיס השכר לצורך ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, עמדו על סכום של 7,350 ₪ (סכום המורכב מהתוספות הבאות אשר שולמו מידי חודש בכל אחד מהחודשים האמורים: תוספת אישית בסך 550 ₪, תוספת רכב בסך של 1,000 ש"ח, תשלום טלפון בסך של 250 ₪, גמול פיקוח בסך 400 ₪, ותמריץ ביצוע בסך 250 ₪). 59. אשר על כן, אם נקבל את גרסת התובע במלואה האומרת כי הנתבעת חייבת בהפרשה לקרן פנסיה על כלל רכיבי השכר המופיעים בתלוש השכר, זכאי התובע לפיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה משכר בהיקף כולל של 227,310 ₪, אשר לא נכללו בבסיס השכר אשר שימש בסיס להפרשות לקרן הפנסיה בתקופה שביחס אליה התביעה לפיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה לא התיישנה. 60. הפרשות המעביד לטובת קרן הפנסיה מקיפה על שכר בהיקף האמור (227,310 ₪), עומדים על סכום של 13,638 ₪. 61. בסיכומים שהגישה הנתבעת הודתה האחרונה בחובתה לפצות את התובע על אי ביצוע הפרשות על רכיבי שכר החייבים בהפרשה לקרן פנסיה, בסכום של 13,432 ₪ (ראה: סעיף 94 לסיכומי הנתבעת). 62. בנסיבות הללו, לאור ההפרש הזניח בין גובה הפיצוי לו זכאי התובע על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה על רכיבי שכר אשר לא נכללו בבסיס השכר לביצוע הפרשות כאמור, לעמדת הנתבעת, הרינו פוסקים לתובע פיצוי בראש תביעה זה, בסכום של 13,638 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2010. 63. בטרם נסיים פרק זה רק נוסיף, כי הטענות שהועלו בחוות הדעת שהוגש מטעם התובע לעניין פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, לא קיבלו ביטוי בכתב התביעה ואף לא בסיכומי התובע; ולפיכך אין בדעתנו להידרש להן במסגרת פסק דין זה. התביעה לתוספת וותק: 64. במהלך תקופת ההתקשרות נשוא התביעה שולם לתובע שכר בהסכם אישי. במהלך השנים הועלה שכרו של התובע משכר של 4,000 ₪ ברוטו ובנוסף תוספת אישית של 300 ₪, שנקבע בהסכם העבודה מנובמבר 98', לשכר בסיס של 14,500 ₪ לחודש ברוטו, כאמור בהסכם מחודש דצמבר 2009. 65. על רקע זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת ולפיה העלאות השכר ששולמו לתובע מעת לעת, בלעו בתוכן את תוספת הוותק לה זכאי התובע מכוח ההסכם הקיבוצי בתעשייה אשר לאורך תקופת הקשר כולה, עומדים על סכום כולל של 2,532 ₪. 66. אשר על כן תביעה בעילה זו - התביעה לתוספת וותק - נדחית. סוף דבר: 67. מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 25,730 ₪ בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2010. כן על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה על מלוא רכיבי השכר החייבים בהפרשה, בסכום של 13,638 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2010. 68. בסיכומיה טענה הנתבעת כי יש לחייב את התובע בהוצאות לאחר שהגיש תביעה בסדר גודל של כ- 400,000 ₪ שבסיומה יש לפסוק לטובתו סכום בסדר גודל של 40,000 ₪ בלבד. לטעמנו היה מקום לקבל טענה זו של הנתבעת, ולחייב את התובע בהוצאות אילו שולמו לתובע הסכומים שאינם במחלוקת בסמוך לאחר שנבחנו טענות התובע לגופן. משלא נעשה כן, אין צו להוצאות. 69. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.פוליסהפנסיהחברת ביטוח