רק הבעת רצון מנוגד מפורש של השולח יש בה כדי לשלול הרשאה משתמעת או משלימה של השלוח (ע"א 825/79 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' שוורצבורד, פ"ד ל"ו(4) 197, 207 (1982)). רצון מנוגד מעין זה לא הובא לידיעתו של עו"ד דובר בטרם נתן הסכמתו לשינוי, ולא היה כל בסיס לחשד מצדו כי מרשתו (או אף מיופת-כוחה) תסרב לשינוי זה, העשוי לזכותה בהטבת מס רבת ערך (ואולי אף לפוטרה מסכנה לחיוב בקנס). לעניין זה יש להוסיף ולציין כי נטל ההוכחה לשלילת קיומה של הרשאה משלימה לביצוע פעולות משפטיות הדרושות באופן סביר לביצוע התקין של מושא השליחות מוטל על המבקש לשלול קיומה של הרשאה מעין זו (ברק - שליחות, בעמוד 593; וראו ע"א 295/87 שלוש נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מו(5) 529, 535ד (1992)). אין חולק כי על השלוח מוטלת החובה לציית להוראותיו של השולח (ע"א 841/76 בן אריה נ' סברה, פ"ד לג(1) 85, 87 (1978); ע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, פ"ד סב(1) 260, 282 (2006)). אלא שחובה זו קמה רק במקום בו נקלטה ההוראה של השולח באופן ממשי אצל השלוח (ברק - שליחות, בעמ' 1077). שליחות