הפחתת משכורת בגלל שימוש בטלפון סלולרי

לטענת התובע הנתבעת הפחיתה משכרו סכומים שונים בגין שימוש בטלפון סלולארי, ללא כל הרשאה או הסכמה מראש ובכתב ובניגוד להוראות הדין. מנגד טענה הנתבעת כי העמידה לרשות התובע מכשיר טלפון נייד אשר כלל הגבלת שימוש עד 500 ₪. כן טענה כי הפחתת כספים בגין עלויות שימוש בוצעה רק במשכורת חודש דצמבר 2007 למרות שהתובע השתמש בטלפון לצרכיו הפרטיים בסכומים העולים על 1,000 ₪ לחודש. בשל כך לטענתה בדין קוזז משכר חודש 1/08 סך של 846 ₪. ההסכם בין הצדדים קובע לעניין זה כדלקמן - " ..כמו כן יקבל העובד מכשיר פלאפון מטעם החברה "... ההסכם מתייחס רק לקבלת מכשיר פלאפון מטעם החברה ללא הגבלת סכום השימוש. לפיכך, טענת הנתבעת כי שיחות התובע במכשיר הטלפון הסלולארי הוגבלו לסך של 500 ₪ נטענה בעלמא ולא כל הובאה כל ראיה בעניין זה. התובע עתר לקבלת סכום של 7,500 ₪ בגין רכיב זה . לטענתו, הופחתו משכרו לאורך כל תקופת עבודתו סכומים שונים בגין שימוש במכשיר הסלולארי אולם, ההפחתות לא באו לידי ביטוי בתלושי השכר. משלא הוכח כי הנתבעת הגבילה את השימוש בטלפון הנייד לסכום מסוים, ומאידך התובע לא השכיל להוכיח הפחתות נוספות למעט ההפחתה המצוינת בתלוש חודש 1/2008, תשלם הנתבעת לתובע סך של 846 ₪ בגין רכיב זה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפחתת משכורת בגלל שימוש בטלפון סלולרי: 1. בפנינו תביעתו של התובע (להלן- התובע) כנגד הנתבעת חברת בי או איי 3 דיזיין בע"מ (להלן- הנתבעת) אשר עניינה בהלנת שכר ורכיבי תביעה נוספים הנובעים מתקופת עבודתו וסיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת. מנגד הגישה הנתבעת תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לקבלת פיצוי בגין הוצאות שנגרמו לטענתה כתוצאה מהתנהלות התובע. רקע עובדתי : 2. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר עיקר עיסוקה במתן שירותי הדמיה ממוחשבים לפרויקטים בתחום הנדל"ן . 3. התובע הועסק בתפקיד סמנכ"ל שיווק בנתבעת . 4. בחודש מרץ 2007 נחתם הסכם עבודה בין התובע לבין הנתבעת (להלן- ההסכם) . 5. ההסכם קבע תקופת ניסיון בת 3 חודשים שתחילתם ביום ה- 25.3.07 עם אופציה להארכה. 6. ביום 26.12.07 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו, וביום 30.12.07 נמסרה לתובע הודעת פיטורים בכתב. העדים: 7. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העידו מר אורן גור אריה (להלן מר גור אריה) מר עמנואל מסגיש (להלן- מר מסגיש) , מר איציק דואני (להלן- מר דואני) וכן מר גל ברקן (להלן- מר ברקן) . הסכם העבודה: 8. טרם בחינת הסעדים הנתבעים , יש לבחון האם כטענת התובע ההסכם חל על יחסי הצדדים לאורך כל התקופה בה שררו יחסי עבודה על כן ,יש לגזור את הזכויות הנתבעות מכח ההסכם או שמא כטענת הנתבעת ההסכם חל על יחסי הצדדים בתקופת הניסיון בלבד. 9. סעיף 2 להסכם אשר שכותרתו - "תקופת ההסכם" קבע כדלקמן - "הסכם זה הינו לתקופת ניסיון של 3 חודשים שתחילתם ביום ה- 25.3.07 עם אופציה להארכה ". מאחר ולא הובאה כל ראיה כי בחודש יוני 2007 או סמוך למועד זה ביקשה הנתבעת לשנות את תנאי ההסכם ובפועל המשיכו הצדדים להתנהל בהתאם להוראותיו ולאור השימוש בביטוי "אופציה להארכה" , איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי הוראות ההסכם פגו באופן אוטומטי בחודש יוני 07 שעה שהצדדים המשיכו לנהוג על פי ההתניות בהסכם כל עוד לא נחתם הסכם חדש. במועד בו סברה הנתבעת כי יש לשנות את תנאי ההסכם, דאגה להעברת נוסח הסכם חדש על כן ,עד לחודש 11/07 נהגו הצדדים בהתאם להסכם חודש מרץ. 10. שונים הם פני הדברים לאחר חודש נובמבר 07. הנתבעת צירפה לתצהיריה מכתב אשר נשלח מאת ב"כ הנתבעת לתובע ביום 20.11.07 (נספח ד') בו נרשם כדלקמן - "עופר שלום, הנדון : BOI 3 DESIGN LTD הסכם העסקה מיום 25.3.07 , אשר נחתם לתקופת ניסיון של 3 חודשים (קרי עד ליום 25.6.07) אינו תקף יותר. מצ"ב טיוטא חדשה של הסכם העסקתך בחברה ובה הצעת החברה להמשך העסקתך. הינך מתבקש להודיע לח"מ בתוך 7 ימים, אם הינך מקבל טיוטא זו. אם יש לך השגות אבקש שהן יועברו רק לח"מ ולא לבעלי המניות. בכבוד רב ובברכה, גוטפריד ערן , עו"ד ..." מהמסמך עולה כי בחודש 11/07 גילתה הנתבעת דעתה כי אינה מעוניינת להמשיך ולפעול על פי עקרונות הסכם מרץ. טענות הנתבעת כי התובע סרב לחתום על חוזה חדש לא נסתרו על ידי התובע על כן יש לדחות טענתו כי ההסכם חל עד למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים. לפיכך ביחס לחודש האחרון להעסקת התובע - חודש דצמבר יש להחיל על יחסי הצדדים את הוראות החוק. 11. טרם דיון בסעדים מצאנו להידרש לשכר הקובע לצורך חישוב הזכויות הסוציאליות. אין מחלוקת וכך עולה מההסכם בין הצדדים כי משכורת התובע כללה שכר בסיס ועמלות (ראו סעיף 6 להסכם). אשר לעמלות - סבורים אנו כי יש לחשב את ממוצע העמלות אשר שולמו לתובע במשך תשעת חודשי עבודתו ולצרפם למשכורתו הבסיסית האחרונה . כעולה מהתלושים תשלום עמלות החל בחודש 5/07 בסכומים הבאים: חודש תשלום שכר בגין עמלות 5/07 2,060 ₪. 6/07 297 ₪ 7/07 5,876 ₪. 8/07 7,644.85 ₪ 9/07 2,371 ₪. 10/07 15,176 ₪ 11/07 24,636 ₪. ממוצע העמלות הינו- 58,061/7= 8,295 ₪. מכאן ששכר התובע לצורך חישוב הזכויות הסוציאליות הינה בגובה 6,050 ₪ + 8,295 ₪ = 14,345 ₪. הסעדים הנתבעים: הלנת שכר : 12. לטענת התובע הנתבעת הלינה את שכר חודש 12/07 אשר שולם באיחור. ביום 8.1.09 שלח התובע הודעת דואר אלקטרוני לב"כ הנתבעת. לטענתו, מכתב זה לא זכה להתייחסות עניינית. ביום 15.1.08 נשלח אל התובע מכתב מאת הנתבעת ממנו עולה כי המחאה לתשלום השכר ממתינה במשרדי הנתבעת. לטענת התובע בנסיבות קיצוניות אלה בהן נשלחה לנתבעת התראה בדבר אי תשלום השכר יש לחייבה בפיצויי הלנה מלאים בגין שכר חודש 12/07 בסך 4,076 ₪. מנגד טענה הנתבעת כי החל מראשית חודש ינואר 2008 הודיעה לתובע כי המחאה בגין שכרו מוכנה וממתינה עבורו במשרדיה. לטענתה, פניותיה לתובע נדחו על הסף בטענה כי יסור למשרדים בתום ימי ההודעה המוקדמת שעה שהוסיף והשתמש שלא כדין ברכב הנתבעת ובמחשבה. חרף פניותיה לא סר התובע למשרדי הנתבעת על כן אין לו להלין אלא על עצמו . 13. במכתב אשר שלח התובע לב"כ הנתבעת מיום 9.1.12 (נספח כ לתצהירי הנתבעת) נרשם כדלקמן ".. מעבר לזאת אני מצפה כי עד לתאריך 10.1.08 תועבר לידיי משכורת חודש דצמבר וללא כל קנסות או השגות מצידכם" ... ביום 15.1.08 נשלחה אל התובע הודעת דואר אלקטרוני (נספח יח לתצהיר הנתבעת) בזו הלשון- "חרף פניותינו החוזרות ונשנות טרם החזרת לחברתנו את רכוש החברה ורכב טלפון ומחשב נייד שכרגע נמצאים בחזקתך. הינך מחזיק ברכוש זה שלא ברשות ושלא כדין. הרינו להודיעך במידה והרכוש האמור לא יוחזר לחברתנו במצב תקין עד ליום 15.1.08 בשעה 16.00 ינקטו כנגדך בהליכים משפטיים לרבות קיזוז הוצאות הרכב ממשכורתך בגין מלוא התקופה בה הוחזק הרכב אצלך שלא ברשות . מיותר לציין כי משכורתך המלאה לחודש דצמבר 2007 ממתינה לך מזה כמה ימים במשרדי החברה שרה ליברמן". אין חולק כי התובע היה זכאי למשכורת חודש דצמבר אשר שולמה בתאריך 16.1.08. חרף טענות הנתבעת בעניין זה, לא הובאה בפנינו כל ראיה כי קודם לתאריך 15.1.08 נתנה התייחסות עניינית לנושא זה, למרות שהעניין מצא ביטויו במכתב התובע מיום 9.1.08. מעבר לדרוש ,ככל שניתן היה לקבל את גרסת הנתבעת, חובת תשלום שכר לעובד מוטלת היא על המעסיק, לפיכך הננו סבורים כי הנתבעת אינה יכולה לצאת ידי חובתה בהמתנה לתובע. היה עליה להפקיד את השכר בחשבונו ולחילופין לשלוח את המחאת השכר בדואר רשום ישירות לכתובתו וזאת עד למועד הקובע לעניין תשלום השכר. הנתבעת לא הייתה רשאית לעשות דין לעצמה, להלין את שכר התובע ולהתנותו בהשבת המכונית והמחשב. ככל שלא היה מוחזר הרכב או המחשב עם תום התקופה, היה בידיה לפעול בהתאם לדין אולם אין הדבר מקנה זכות להלנת השכר במלואו. על אף האמור, בהתחשב בכלל הנסיבות ובשים לב לאיחור בתשלום ( 6 ימים) באנו לכלל מסקנה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הלנת השכר על סך של 1,000₪. תשלום עמלות: 14. לטענת התובע העמלות להן היה זכאי כעולה מההסכם, לא שולמו במלואם. הנתבעת פעלה באופן בלתי סביר להסתרת ראיות ודו"חות . במסגרת ההליך הוגשו בקשות רבות לגילוי דו"חות ומסמכים ספציפיים בעניין העסקאות, אולם הנתבעת התחמקה מחשיפת המסמכים. לאחר שניתן צו שיפוטי (החלטת כב' הרשמת מרגלית מיום 10.2.10) הנתבעת הפרה את הצו על כן הוגשה בקשה לביזיון בית המשפט לאחריה נאותה להעביר את המסמכים אשר רובם הושחרו. התובע צירף לתצהירו (נספח ו') טבלת "עמלות שלא שולמו". לטענתו אין ביכולתו לגזור מתיעוד הנתבעת שהועבר לידיו , את העמלות המגיעות לאור השחרת מרבית שמות הלקוחות. עוד טען כי הוכיח באמצעות חישוב מפורט ומסודר את סכום העמלות להם הוא זכאי ומנגד הנתבעת לא הציגה כל גרסה עובדתית נגדית. לטענת הנתבעת התובע הסתיר מסמכים רלוונטיים הנוגעים לרישום העמלות אשר נערך על ידו בזמן אמת. כמו כן התובע עתר לתשלום בגין עמלות אשר שולמו לו . התובע לא צירף מסמכים לכתב התביעה ולתצהירו ולא גילה את המסמכים בהליך גילוי המסמכים בעוד הטבלה שצורפה לתצהירו (נספח ו') נערכה על ידו בזמן מאוחר יותר לצורך התביעה . עוד נטען כי נספח ו' מציג פירוט עסקאות אשר בגינן שולמה עמלה וכן עסקאות אשר לא יצאו אל הפועל על כן לא שולמו כספים לנתבעת. בנוסף נטען כי התובע דורש עמלות בגין הכנסות לשנת 2008 אשר כללו פרויקטים בהם לא היה מעורב. תשלום העמלות ניתן לתובע מקום בו חתם על עסקה וגבה את הכספים. במועד זה התובע לא עבד בחברה על כן, לא גבה כספים וממילא אינו זכאי לתשלום עמלות בגין כספים אלה. 15. עיון בנספח כ' לתצהיר הנתבעת מלמד כי במכתב הדרישה אשר שלח התובע לנתבעת נרשם כדלקמן: "לידיעתך שלחתי למייל שלי 3 קבצים של אקסל ובהם ציון של הכספים שמגיעים לי מאחר וגל ושרה ניסו למנוע ממני מידע זה. בכל מקרה היה בידיי עותק של הקבצים האלו באופן שוטף מאחר ובשל בעיות במייל שהיו לי בחודש האחרון לעבודתי נאלצתי להשתמש במייל הפרטי שלי , ולכן מדובר רק בעותק האחרון והעדכני שלהם" .. מהאמור עולה כי לשיטת התובע מצויים קבצים אשר נערכו בזמן אמת בהם צוינו הכספים המגיעים אולם מסמכים אלה לא הוגשו, למעט הטבלה אשר צורפה לתצהיר. 16. משנשאל התובע לעניין הקבצים הבהיר כי טבלות העמלות מצויות ברשותו ובנוסף נמסרו לרואה החשבון של החברה ולבעלי החברה . לשאלה מדוע הטבלאות לא צורפו לתצהיר השיב תחילה כי צורפו הן ולאחר מכן טען כי לא חשב שעליו לצרפם לתצהיר. בהמשך נשאל התובע "האם נכון שגם לאחר שעזבת את התפקיד היה לך את הטבלאות הללו שלקחת מהחברה ובהם פרוט מדויק של כל העסקאות?" וכך השיב - "לא מדויק. בסה"כ בניתי טבלת אקסאל של 4 עמודות. לקוח עסקה ומתי אמור להיכנס תשלום כדי שיהא לי מעקב - בפועל כדי לעקוב אחרי כספים שלא שולמו". לאחר שהופנה למייל מיום 9.1 אישר כי שלח שלושה קבצי אקסל והבהיר כי הקבצים נמסרו לעורך דינו. כאשר נשאל מדוע אינם מהווים חלק מתצהירו השיב - "אנו צרפנו לתצהיר את העמלות שלא התקבלו. לא חשבתי שצריך לצרף מה ששילמו. צרפתי רק את מה שלא שולם". (עמ' 4 לפר' שורות 1-20). 17. אין חולק כי קבצים אלה אשר נערכו בזמן אמת עשויים היו לבסס את טענות התובע בנוגע לסכום העמלות אשר טרם שולם. לא ברור מדוע בחר התובע שלא לצרף מסמכים אלה אשר היה בהם להוות ראשית ראיה לסכומים להם הוא טוען במסגרת נספח ו'.בשים לב לעובדה כי ממכתב התובע אשר נשלח בזמן אמת עולה כי היו בידיו נתונים בדבר העמלות להן זכאי הוא ומשהדברים אף עולים מעדותו בפנינו , לא ברור מדוע לא הוגשו המסמכים לבית הדין. יצוין כי תשובות התובע בנושא זה בחקירתו הנגדית היו מבולבלות ומתחמקות ולא מצאנו ליתן בהם אמון. הלכה פסוקה היא כי "הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג ... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן, למעשה, משקל ראייתי לראיה שלא הובאה..." (י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי (תשס"ד - 2003), בעמ' 1650, כנזכר בעב"ל 1230/04 המוסד לביטוח לאומי - מוסקינוב אלכסנדר, פסק הדין מיום 15.3.04). 18. 18. לאור כל האמור לעיל ומשלא הוכחו הסכומים הנתבעים ,דין התביעה לתשלום הפרשים בגין עמלות, להידחות. שימוש בטלפון נייד: 19. לטענת התובע הנתבעת הפחיתה משכרו סכומים שונים בגין שימוש בטלפון סלולארי, ללא כל הרשאה או הסכמה מראש ובכתב ובניגוד להוראות הדין. מנגד טענה הנתבעת כי העמידה לרשות התובע מכשיר טלפון נייד אשר כלל הגבלת שימוש עד 500 ₪. כן טענה כי הפחתת כספים בגין עלויות שימוש בוצעה רק במשכורת חודש דצמבר 2007 למרות שהתובע השתמש בטלפון לצרכיו הפרטיים בסכומים העולים על 1,000 ₪ לחודש. בשל כך לטענתה בדין קוזז משכר חודש 1/08 סך של 846 ₪. 20. ההסכם בין הצדדים קובע לעניין זה כדלקמן - " ..כמו כן יקבל העובד מכשיר פלאפון מטעם החברה "...(סעיף 63). ההסכם מתייחס רק לקבלת מכשיר פלאפון מטעם החברה ללא הגבלת סכום השימוש. לפיכך, טענת הנתבעת כי שיחות התובע במכשיר הטלפון הסלולארי הוגבלו לסך של 500 ₪ נטענה בעלמא ולא כל הובאה כל ראיה בעניין זה. כמו כן, כאשר נשאל מר ברקן בחקירתו הנגדית האם יש מסמך המאשר הסכמת התובע להפחתה מהשכר בגין שימוש חורג בטלפון השיב בשלילה (עמ' 23 לפר' שורות 24-25). לאור האמור, דין טענות הנתבעת בעניין ההגבלה השימוש בטלפון לסכום של 500 ₪, להדחות. 21. התובע עותר לקבלת סכום של 7,500 ₪ בגין רכיב זה . לטענתו, הופחתו משכרו לאורך כל תקופת עבודתו סכומים שונים בגין שימוש במכשיר הסלולארי אולם, ההפחתות לא באו לידי ביטוי בתלושי השכר. מתלושי השכר עולה כי קוזז סך של 846 ₪ בלבד בגין "טלפון" - (ראו נספח ב' לתצהיר הנתבעת ותלוש חודש ינואר 2008 בפרט). כאשר הופחת משכר התובע סכום בגין שימוש עודף בטלפון הנייד, מצאה ההפחתה ביטוי מפורש בתלוש השכר. ככל שלטענת התובע גם בחודשים קודמים הפחיתה הנתבעת סכומים שונים,לא הוצגה ראשית ראיה בעניין זה ולא ברור על מה נסמך התובע. 22. משלא הוכח כי הנתבעת הגבילה את השימוש בטלפון הנייד לסכום מסוים, ומאידך התובע לא השכיל להוכיח הפחתות נוספות למעט ההפחתה המצוינת בתלוש חודש 1/2008, תשלם הנתבעת לתובע סך של 846 ₪ בגין רכיב זה. הודעה מוקדמת : 23. לטענת התובע שולם בגין רכיב זה סך של 2,000 ₪ בלבד. התובע עתר לקבלת סכום של 7,741 ₪ בגין מלוא ימי הודעה מוקדמת להם זכאי הוא ,לטענתו. מנגד טענה הנתבעת כי לתובע נמסרה הודעת פיטורים ביום 30.12.01 (נספח ה' לתצהירי הנתבעת) במסגרתה הועלה על הכתב הודעת הפיטורים שנתנה לתובע בעל פה עוד ביום 26.12.07 במשרדי הנתבעת. לפיכך, לתובע נתנו 14 ימי הודעה מוקדמת אשר תחילתם ביום 26.12.07 ועד ליום 9.1.08. 24. סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א- 2001 קובע כדלקמן: מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, לפי הוראות חוק זה. .. הודעה כאמור בסעיף זה תינתן בכתב ותציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של הפיטורים או ההתפטרות , לפי העניין, והכל בהתאם להוראות חוק זה". מהאמור עולה כי מעביד המבקש לפטר עובד ועובד המבקש להתפטר נדרשים ליתן הודעה בכתב טרם הפיטורים או ההתפטרות, באופן שההודעה תציין את יום ההתפטרות והמועד בו ייכנסו לתוקף הפיטורים או ההתפטרות. 25. ביום 30.12.07 ניתנה לתובע הודעה בדבר סיום עבודתו בנתבעת בה צוין כדלקמן: "כפי שנמסר לך בעל פה ע"י מנהל החברה , ביום רביעי 26.12.07 , אנו מודיעים לך על הפסקת עבודתך בחברה לאלתר . תקופת ההודעה המוקדמת (14 יום) תחל ביום 26.12.07 ותסתיים ביום 9.1.08)". כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם הוא מאשר כי ביום 26.12.01 נמסרה הודעה בע"פ בדבר סיום עבודתו השיב בחיוב (עמ' 5 לפר' שורות 21-22) התובע אישר כי עוד ביום 26/12/01 נתנה לו הודעה בעל פה, הודעה אשר הועלתה על הכתב במכתב מיום 30/12/08. לשון החוק אינה אוסרת ליתן הודעה בע"פ ולאחר מכך לתמוך ההודעה בכתב , כמו כן משמדובר במועדים סמוכים ובמכתב מיום 30.12.07 צוינה בבירור ההודעה אשר ניתנה לתובע בעל פה, דין טענת הנתבעת כי תקופת ההודעה המוקדמת החלה בתאריך 26.12.07, להתקבל. עם זאת ומשקבענו כי החל מחודש נובמבר יש לנהוג לפי הוראות הדין ולא לפי הסכם מרץ, זכאי התובע ל 13.5 ימי הודעה מוקדמת. 26. שכר התובע כפי שקבענו לעיל עמד על סך של 14,345 ₪ . בחלוקה ל - 21 ימי עבודה שכרו היומי עמד על 652 ₪. לתובע נתנו חמשה ימי הודעה מוקדמת עד לסוף חודש דצמבר על כן, נותרו לתשלום 8.5 ימים . כעולה מתלוש השכר לחודש 1/08 שולם סך של 2,360 ₪ בגין רכיב זה על כן ,הנתבעת חבה לתובע סך של 3,182 ₪ בגין יתרת דמי הודעה מוקדמת. פדיון חופשה: 27. לטענת התובע כעולה מהסכם העבודה זכאי הוא ל 20 ימי חופשה . לטענתו עם פיטוריו לא פדתה הנתבעת את ימי החופשה כעולה מתלושי השכר, לפיכך עתר לתשלום סכום של 14,191 ₪ בגין רכיב זה. מנגד טענה הנתבעת כי במהלך תקופת עבודתו ניצל התובע 22 ימי חופשה. עוד טענה כי התובע לא היה עקבי בדרישתו לפדיון ימי חופשה - פעם טען כי נותרו 7-9 ימים (נספח כ' לתצהיר הנתבעת), בכתב התביעה טען ל -12.47 ימי חופשה ובעדותו טען כי לא ניצל ימי חופשה. לאחר מכן תיקן וטען כי ייתכן ולקח יום או יומיים. לטענת הנתבעת ימי החופשה לא פורטו בתלושי השכר בשל טעות משרדית שכן מדובר בחברה קטנה אשר אינה מעסיקה מנהל חשבונות אולם, נרשמו הם בפועל בזמן אמת והעדר רישום אינו מעיד על אי ניצול בפועל וזכאות לתשלום כלשהו. 28. הנתבעת צירפה לתצהירה (נספח י"ט) מסמך אשר כותרתו "מעקב ניצול ימי חופשה 2007". ממסמך זה מבקשת הנתבעת ללמוד כי התובע ניצל ימי החופשה. בתחילת עדותו העיד מר ברקן כי ערך את המסמך ולטענתו "כל יום שהוא נעדר רשמתי את התאריך"( עמ' 21 לפר' שורה 2). יחד עם זאת כאשר עומת עם העובדה כי ימי שישי שבת נכללו כימי חופשה (בתאריך 15-16/6/07) השיב "אם רשום שבת- יתכן שזה טעות" (עמ' 21 לפר' שורה 25). כאשר נדרש להבהיר את טענת הנתבעת כי התובע גלש באינטרנט בזמן העבודה בתאריך 16.9 ומאידך בנספח י"ט צוין כי באותו מועד שהה בחופשה ,השיב מר ברקן- "הוא היה במשרד . הוא נעל את הדלת מבפנים ואנו היינו צריכים לדפוק על הדלת כדי שהוא יכניס אותנו ...אנו באנו לעבודה והוא נכנס לחדרו הפרטי שלו, סגר את הדלת וזהו". (עמ' 21 לפר' שורות 28-31). נציין כי מדובר בגרסה אשר עלתה לראשונה בעדות העד ולא נזכרה בתצהירו . בהמשך העיד כי ביום מסוים שרשם שעה 12.00 התובע יצא ואמר שהוא לוקח יום חופש. כאשר הקשתה ב"כ התובע וטענה כי השעה הנזכרת אינה מופיעה בדו"ח השיב מר ברקן- "אמרתי שרשום 10 אך הוא יצא שעתיים אחרי". כאשר עומת עם העובדה כי לא קיים רישום בנוגע ליציאה בשעה 10:00 השיב "לא מסתכל בדוח . מה שרשמתי - רשמתי". (עמ' 21-22 לפר' שורות 32 ואילך). משנדרש להבהיר מדוע התלוש אינו משקף את ימי החופשה בפועל השיב העד- "טפלתי בכל הדברים בחברה . הוא היה מבין שלושה עובדים. טפלתי במשכורות וכל העניין של העבודה השוטפת . הלכתי לרו"ח ועשיתי טעות" (עמ' 22 לפר' שורות 19-23). 29. לאור כל האמור לעיל ,לא מצאנו ליתן אמון בעדות העד לעניין ימי חופשה אשר ניצל התובע וכפועל יוצא מכך לא ניתן להסתמך על נספח יט' כראיה. עוד יצוין כי המסמך אינו מתיישב עם הרישום בתלושי השכר ולא ניתן לקבל את טענות הנתבעת אשר נטענו בעלמא ובאופן מעורפל. 30. סעיף 26 לחוק חופשה שנתית , התשי"א - 1951 קובע כי על המעביד לנהל פנקס ימי חופשה בו ירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות לרבות מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ותאריך תשלום. הלכה פסוקה וידועה היא כי : "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215; דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ תעשיה ומלאכה בע"מ פד"ע לב' 584). ודוק; הרמת הנטל אינה מותנית דווקא בהצגת פנקס חופשה שנתית וניתן להגיע למסקנה כי המעביד שילם את מלוא ימי החופשה המגיעים לעובד גם על יסוד ראיות אחרות כגון תלושי שכר. (ע"ע 1415/04 גולדה - גולדה שטיחים, כרך לג (28), 64; עד"מ (ארצי ) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי, 25.11.2008). כאמור, נטל ההוכחה לעניין תשלום חופשה שנתית מוטל על המעסיק. משלא מצאנו מחד לקבל את נספח יט' כראיה בדבר ימי החופשה אשר ניצל התובע ומאידך מתלושי השכר עולה כי בחודש האחרון לעבודתן נותרו לזכות התובע 10.81 ימי חופשה אשר לא נוצלו, מקבלים אנו את הרישום בתלושי השכר כראיה ליתרת ימי החופשה להם זכאי התובע. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 10.81*652 = 7,048 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. למעלה מהדרוש מצאנו להבהיר כי יש לדחות טענת הנתבעת על פיה בחישוב פדיון חופשה אין להביא בחשבון את העמלות אותן קיבל התובע. הלכה פסוקה היא כי השימוש במונח "כל תמורה" כולל בחובו גם תשלום עמלה (ראו:ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ (מיום 26.3.2002)). תשלום בגין עבודה נוספת: 31. לטענת התובע , שעות עבודתו כעולה מההסכם היו בימים א'- ד' מ9.00 עד 17.00 וביום ה' בין השעות 9.00 - 16.00. בפועל עבד מעבר לתפקידו כסמנכ"ל שיווק והועסק גם בתפקיד פקיד החברה שעה באותה תקופה לא הייתה פקידה על כן, נדרש לביצוע פעולת "עקוב אחרי" לטלפון הנייד, על מנת לקבל שיחות לכל אורך שעות היום ולאחר שעות עבודתו. התובע עתר לתשלום סך של 2,500 ₪ עבור כל אחד מחודשי העסקתו בעבודה נוספת. מנגד טענה הנתבעת כי דרישה זו אינה תואמת את המציאות ומנוגדת להסכם אשר נחתם בין הצדדים . עוד נטען כי כעולה מעדותו של מר ברקן במועד בו החל התובע לעבוד בחברה עבדו שלושה עובדים בלבד ולא היה בידי המנהלים לשלם לעובדים נוספים. כמו כן, לא היה כל צורך בעובדת נוספת על כן לא נשכרה מזכירה בחברה שעה שכמות הטלפונים שהתקבלו הייתה זניחה. העבודה התנהלה כך שעובד אשר היה פנוי השיב לטלפונים. כל העבודות אשר ביצע התובע נגזרו מעבודתו בנתבעת והיוו חלק בלתי נפרד מתפקידו כפי שנמסר עם תחילת העסקתו ובהתאמה שכרו הגבוהה הביא בחשבון את כל מטלותיו. 32. סעיף 6.3 להסכם קובע כדלקמן: "המשכורת האמורה בפסקאות 6.1 6.2 לעיל הינה שכר המהווה אף פיצוי על שעות העבודה הבלתי שגרתיות שהעובד עשוי להידרש בהן . מוסכם ומוצהר כי העובד לא יהיה זכאי לקבל כל תשלום נוסף בגין שעות עבודה נוספות אותן יעבוד , במידת הצורך, כמו כן יקבל העובד מכשיר פלאפון מטעם החברה ורכב לנסיעות במסגרת ימי העבודה ושעות הפעילות"... התובע העיד כי לא סוכם בין הצדדים על קבלת סכום נוסף בסך של 2,500 ₪ (עמ' 6 לפר' שורות 30). סבורים אנו כי יש לדחות תביעת התובע בגין רכיב זה אשר נוסחה באופן סתמי וכללי ואינה נסמכת על דבר וכפועל יוצא מכך לא ניתן לדעת על בסיס מה נתבע סכום חודשי של 2,500 ₪ דווקא ולא סכום אחר. לאור כל האמור, תביעת התובע לתשלום שכר בגין עבודה נוספת ,נדחית. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והעדר שימוע: 33. לטענת התובע פוטר מעבודתו ללא עריכת שימוע או הזדמנות להשמיע עמדתו. עוד נטען כי הליך הפיטורים נעשה תוך השפלתו כאדם וכעובד לרבות התייחסות בוטה ושיקולים שאינם ענייניים, קרי נטיותיו המיניות והפיכתן ללעג. התובע עתר לתשלום שלוש משכורות בגין רכיב זה. מנגד טענה הנתבעת , כי מדובר בעובד בעייתי אשר עשה ככל העולה על רוחו בעבודה. כן נטען כי נערך שימוע אשר לאחריו ביום 26.12.07 , הודע בעל פה כי הוא מסיים את תפקידו בחברה. בנוסף נטען כי כחודשיים לפני תום תקופת העבודה נערכו שיחות רבות עם התובע בהן הובהר כי ככל שלא ישנה את דרכיו יסיים את עבודתו . לסיום טענה הנתבעת כי בנסיבות סיום עבודת התובע לא היה מקום לערוך שימוע שכן המעשים החמורים שהתגלו כנגדו אינם ניתנים לשינוי . כמו כן נוכח ממצאים שגילתה הנתבעת בדיעבד באשר לפעילותו החתרנית כלפיה, כל טענה שיכול היה התובע להעלות במסגרת השימוע הייתה מתגמדת. 34. בחקירתו הנגדית נשאל מר ברקן- הכנסתם אותו למשרד והודעתם לו על כך שהוא מפוטר? וכך השיב- "כן. אחרי שיחה איתו. השיחה היתה ב- 26/12 ואחרי השיחה הודענו לו שהוא מפוטר" כאשר נשאל היכן מסמך הזימון לשימוע? השיב איזה זימון לשימוע? (עמ' 27 לפר' שורות 3-4; 18-19). מהאמור עולה כי גרסת התובע על פיה לא נערך כל שימוע לא נסתרה במהלך העדויות. מעדות מר ברקן עולה כי לא נערך כל שימוע ולא נמסר לתובע זימון לשימוע טרם פיטוריו. מעבר לנדרש יצוין כי השיחה אשר לטענת הנתבעת נערכה לתובע בתאריך 26.12 ולאחריה נמסר דבר פיטוריו ,לאו שימוע היא. 35. חובת השימוע טרם הפיטורים קיימת מקדמא דנא במגזר הציבורי, והורחבה אף ביחס לגופים דו מהותיים ופרטיים (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסף גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 448; בש"א (ת"א) 811/03 דוד וינטראוב - איבריה ליינס לא פורסם; בר"ע 135/08 נזריה אחמד דרויש אלוערי - חברת חשמל למחוז ירושלים בע"מ, לא פורסם ; ע"ע 506/09 רות הורוביץ- עמותת בית חנה לא פורסם). מטרת השימוע אינה רק להציג בפני עובד את הטענות כלפיו ואת הנימוקים שהביאו לפיטוריו. מטרתו העיקרית של השימוע לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו כי שלטענות אין בסיס (השוו: דב"ע נו/3-31 מד"י - ארנון בונה לא פורסם; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד פד"ע לה 440; ע"ע 355/99 לורה לינדר - ארגון נכי תאונת עבודה פד"ע לז 846 ; בש"א (ת"א) 2250/01 אבי גורי - עירית רמלה פד"ע לו נה). 36. יש לדחות טענת הנתבעת כי חודשיים עובר לסיום יחסי העבודה נערכו שיחות רבות עם התובע הבאות בגדר שימוע. לא הובאה בעניין זה ולו ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד כי השיחות אשר נערכו חודשיים קודמים (ככל שנערכו) נחזות כשיחות שימוע קרי ,זימון התובע לשיחה בדבר סיום עבודתו לרבות מתן אפשרות להתייעץ עם גורם כלשהו טרם השיחה וכן הבהרה מפורשת כי התובע מוזמן לשיחת שימוע לבר משיחה אחרת. עוד יש ליתן את הדעת לעובדה כי הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת, וגם מטעם זה אין לקבלה. בנוסף נציין כי טענות אלה נסתרו ע"י התובע אשר הכחיש כי התקיימו שיחות בעניין התנהגותו. ככל שלנתבעת היו תלונות כנגד התובע, אין בדבר כדי לפטור את הנתבעת מחובת עריכת שימוע כמפורט לעיל. בנוסף ,יש לדחות מכל וכל את הטענה על פיה לא היה מקום לערוך שימוע נוכח ממצאי הנתבעת. טענה זו אין בכוחה לאיין את חובת הליך השימוע, וביתר שאת שעה שלטענת הנתבעת עצמה הממצאים התגלו בדיעבד. לפיכך ,בזמן אמת לא נחשפה לממצאים הלכאוריים וממילא נדרשה לערוך לתובע שימוע טרם פיטוריו. 37. אשר לטענת התובע על פיה פיטוריו הינם בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה- לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה על כן לא מצאנו לפסוק פיצוי כלשהו מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בהתאם לפסיקה על מנת להפוך את נטל הראיה הקבוע בחוק על העובד להראות כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו עילה לפיטוריו וכן להביא ראשית ראיה לקשר סיבתי בין פיטוריו לבין העילה המפלה. התובע לא השכיל להביא ולו ראשית ראיה בעניין זה. לאור האמור לעיל ובשים לב לתקופת העבודה אשר נמשכה תשעה חודשים בלבד ,באנו לכלל מסקנה כי התובע זכאי לפיצוי בגין העדר שימוע בגובה משכורת אחת. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע סך של 14,345 ₪ בגין רכיב זה. התביעה שכנגד : פיצוי בגין שידול עובדים לסיים עבודתם בנתבעת: 38. לטענת הנתבעת, בעת עבודתו בחברה פנה התובע לשניים מעובדיה -מר מסגיש ומר דואני וניסה לשדלם לעזוב את עבודתם יחד עימו ולהקים חברה מתחרה , תוך גניבת לקוחותיה. לטענתה דברים אלה עולים מעדות העדים. שידול עובדי הנתבעת לעזוב עבודתם מהווה הפרה גסה יסודית ומתמשכת של חובות האמון החלות על עובד , על אחת כמה וכמה שעה שמדובר בעובד במשרה בכירה. פעולות התובע נוגדות את חובת הציות, חובת תום הלב וחובת הנאמנות החלות על התובע מכח יחסי עובד מעביד, גם לאחר סיום יחסי העבודה. עוד נטען כי הנתבעת נדרשה להשקיע שעות רבות בהדרכת התובע ובהדרכת מחליף , לאחר שנודעו הפעולות אותן ביצע. במהלך מספר חודשים נותרה הנתבעת ללא עובדים דבר אשר גרם לה לאובדן הכנסות והעדר יכולת לשרת את לקוחות החברה . הנתבעת העריכה את הנזק אשר נגרם בעקבות פעולות השידול בסכום של 100,000 ₪. התובע הכחיש טענות התובעת שכנגד. 39. הנתבעת הגישה תצהירים מטעם מר מסגיש ומר דואני. השניים העידו כי בחודש דצמבר 2007 פנה אליהם התובע והציע לפתוח עימם חברה חדשה ולגנוב לקוחות מהחברה (סעיף 2 לתצהירו של מר מסגיש וסעיף 3 לתצהירו של מר דואני) . במסגרת ישיבת ההוכחות לאחר שמיעת עדותו של מר גור אריה , התנהל דין ודברים בין ב"כ התובע לבין ב"כ הנתבעת , בעניין משיכת תצהיר מר מסגיש מתיק בית הדין. בית הדין ביקש את התייחסות מר מסגיש עמנואל לדברים וכך העיד - "הוזמנתי בשעה 9.00 והייתי כאן בזמן. שהגעתי ערן יצא לקראתי ואני חתום על תצהיר שיש לי כאן. הוא אמר לי שהעו"ד של עופר ישאל אותי למה חתמתי על תצהיר , הרי הם תבעו אותי בשנת 07' הם עשו לי פשוט עוול . כשהוא שאל אותי מה אתה הולך לומר - ואני השבתי שאני הולך לומר את האמת. באותו רגע הוא החליף את החיוך שלו במבט מאיים ואמר אין צורך ושאני יכול ללכת . הוא אמר לי שהוא יתבע אותי על בזיון בית משפט . זה האיום שלו". (עמ' 13 לפר' שורות 1-6). לאור דברי מר מסגיש לא הותרה הוצאת תצהירו מהתיק. בתחילת עדותו נשאל מר מסגיש - "אני מבין שאתה חוזר בך ממה שכתוב בתצהירך? אתה אומר שהכריחו אותך לחתום? וכך השיב- "לא. אני ממש לא חוזר בי..התצהיר הזה היה תנאי להסכם הפשרה בתיק שהנתבעת ניהלה נגדי". כאשר נשאל כמה כסף הובטח לו על מנת שלא יעיד השיב - " הוא לא הבטיח כסף. הוא אמר שזה לא רלוונטי העדות שלי והוא מבקש ממני ללכת . ועוד לפני כן התקשרו אלי אתמול מהמשרד של העו"ד כדי לעבור איתי ביחד על התצהיר..ולא עניתי להם. היום הוא שאל אותי מה אני הולך לומר בעדות אמרתי שאני הולך לומר את כל האמת . באותו רגע הוא נהיה יותר רציני ואמר שאני יכול ללכת והוא לא צריך אותי ושהוא יתבע אותי על בזיון בית משפט. בהמשך העיד "התצהיר בא אלי מוכן עם הסכם הפשרה בתיק שאני נהלתי כנגדם. לא דיברו איתי בטרם הכנת התצהיר. אני מפנה את בית הדין להסכם הפשרה והתצהיר שאני אוחז שניהם מאותו תאריך. חשוב לי להבהיר אין לי כאן שום אינטרס לא בצד התובע או הנתבעת". בהמשך העיד כי התובע הציע לו להתפטר על כן דבר עם שרה על הצעת התובע לעזוב את החברה שעה שסבר כי הדבר אינו מקצועי כן העיד כי התובע, איציק והוא דיברו כאופציה לעזוב את החברה ולהקים חברה חדשה משלהם, באותו תחום (עמ' 14 לפר'). 40. נוכח דברי העד מהם עולה כי התצהיר היה קשור בחתימה על הסכם פשרה לרבות התנהלות הנתבעת באולם בית הדין עובר לשמיעת עדותו של העד לא מצאנו לקבל את טענות הנתבעת בעניין שידול עובדים. זאת ועוד; העד סתר את עצמו במהלך עדותו פעם אחר פעם באופן שלא מצאנו ליתן בה אמון. פעם טען כי התובע הציע לו להתפטר ולהקים חברה חדשה (עמ' 14 לפר' שורה 8) ובהמשך העיד כי הוא התובע ואיציק דיברו על כך כאופציה לעזוב את החברה ולהקים חברה חדשה (עמ' 14 לפר' שורות 32-33). בהמשך העיד כי לאחר שפוטרו פנו הוא ואיציק לתובע כדי שיסייע להם במציאת מקום עבודה (עמ 15 לפר' שורות 19-20). עוד אישר כי כעובדים שכירים כל הזמן דברו על פתיחת חברה משלהם (עמ' 15 לפר' שורות 25-26). הנה כי כן, ככל שהועלתה אפשרות כנטען ,לא הוכח כי הועלתה דווקא על ידי התובע. 41. דברים זהים נשמעו מפי מר דואני . לשאלה מי הכין את התצהיר השיב - "לא אני. לא יודע" (עמ' 18 לפר' שורות 12-13). כאשר נשאל בהמשך האם היו שיחות בינו לבין עמנואל והתובע בעניין פתיחת חברה מתחרה השיב בשלילה והוסיף- "פעם אחת שעופר ניגש אלי ואל עמנואל והציע שנפתח חברה חדשה...אחרי כמה זמן הבנתי כי אני חדש בחברה ולא צברתי ידע וניסיון בתחום שלי הבנתי שאני כלי משחק והחלטתי לא לשתף פעולה עם עופר" (עמ' 18 לפר' שורות 18-23) בהמשך אישר העד כי הוא ומר מסגיש פנו אל התובע לאחר שפוטרו מהנתבעת , על מנת לפתוח חברה חדשה (עמ' 18 לפר' שורות 30-32). עוד הבהיר כי סיים לעבוד בנתבעת ב 2/08 שעה שנמצא מבצע עבודה פרטית בזמן העבודה (עמ' 19 לפר' שורות 3-4). 42. מעדות מר דואני עולה כי התובע העלה הצעה להקים חברה חדשה. בפועל למעט אמירה כללית של התובע למר דואני אשר המשיך ועבד אצל הנתבעת עד לפיטוריו לא הועלה רעיון זה שנית וממילא לא הוכח בפנינו כי התובע פעל לשידול העד לסיים עבודתו בנתבעת. סבורים אנו כי מקום בו עובד פועל לשידול עובדים לעזוב את מקום העבודה לצורך הקמת חברה מתחרה מדובר בפעילות אשר חותרת תחת המעביד ובפרט פוגעת בחובת האמון אשר חב העובד כלפי מעבידו ומנוגדת לחובת תום הלב והנאמנות ,אשר יש להוקיעה מהשורש. בעניינינו כאמור ,לא הוכח כי התובע בצע פעולות מסוג זה ולמעט שיחה אשר התנהלה בין הצדדים בה העלה התובע אפשרות זו בפני מר דואני, לא ניתן לייחס תובע שידול עובדים לצורך הקמת חברה מתחרה. מעבר לדרוש נציין כי התביעה שכנגד לא כומתה ונתבעה כסכום מוערך אשר לא ניתן להתחקות אחר המקור לחישובו. לפיכך ולאור הטעמים אשר פורטו לעיל, דין תביעת התובעת שכנגד לפיצוי בגין רכיב זה, להדחות. 43. עוד נציין כי הנתבעת בססה את הסכום המוערך על הצורך בהכשרת עובדים חדשים במקום מר מסגיש ודואני. אולם עובדים אלה לא עזבו את הנתבעת בעקבות שידול התובע כנטען ע"י הנתבעת שכן פוטרו הם בשלב מאוחר יותר. כמו כן גם בנוגע לתובע , אין לקבל טענה זו המובילה לתוצאה בלתי הגיונית על פיה כל עובד אשר יעזוב את מקום עבודתו(בין אם יפוטר ובין אם יתפטר) יחויב לפצות את המעסיק בגין זמן הכשרת עובד חדש במקומו. לאור כל האמור התביעה בגין רכיב זה, נדחית. פעולות אישיות במהלך שעות העבודה: 44. לטענת הנתבעת על התובע להשיב כספים אשר שילמה עבור עבודתו שעה שלא עבד והתנהג בצורה בלתי הולמת, גלש שעות רבות באינטרנט ובייחוד באתרים פורנוגראפיים. לטענתה, במחשבו האישי נמצאו תמונות מביכות בהם צילם התובע את עצמו במשרדי הנתבעת כמו כן עשרות כניסות לאתרי פורנו, במהלך שעות העבודה הסדירות במקום לבצע עבודתו. לטענתה בגין ראש נזק זה, על התובע להשיב סכום משוער של כ - 60% מהסכום אשר שולם עבור עבודתו העולה כדי סך של 50,000 ₪. לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת את נספח ט' המלמד על צפייה באתרי אינטרנט במהלך שעות העבודה לצרכיו הפרטיים. לעניין זה העיד מר גור אריה ,איש מחשבים בנתבעת , כי במהלך בדיקת מחשבי הנתבעת בתחילת שנת 2008 נבדק המחשב בו עבד התובע ונמצאו תמונות פורנוגראפיות וכניסות רבות לאתרי פורנו בכל שעות היום לרבות בשעות העבודה הכוללות תמונות מביכות במשרדי הנתבעת . 45. התובע הכחיש טענות הנתבעת וטען כי לא הוכח ולו לכאורה כי מדובר באתרים בהם גלש. מהתיעוד אשר צירפה הנתבעת עולה כי התאריכים בהם נטען כי גלש באתרים היו בימים בהם לגרסתה כי שהה בימי חופש. עוד טען כי לאור השתייכותו המינית רוב האתרים בתיעוד שהוצג אינם מעניינים אותו. בנוסף המחשב הנייח בעמדתו היה נגיש לכל עובד ועובד וכדבר שבשגרה היו העובדים במשרד משתמשים במחשבים אחרים אשר לא היו מוגנים או חסומים על כן ,לא ניתן לקשור בין הכניסה לאתרים ובין התובע דווקא. כן טען כי לא הוכח כי הדוח הופק מהמחשב בו עבד התובע דווקא. 46. אין חולק כי צפייה באתרי אינטרנט במהלך שעות העבודה פוגעת בעבודה. לעניין זה יפים דברי כב' השופטת ל. גליקסמן בעניין עב 3016/01 אבי גורי - עירית רמלה (לא פורסם) שם נקבע כדלקמן: "ראשית, איננו מקבלים את הטענה כי גלישה באינטרנט על חשבון שעות העבודה אינה פוגעת בעבודה, ומונעת מהעובד למלא כראוי את תפקידו. מכל מקום, גלישה באינטרנט לצרכים פרטיים מהווה שימוש במשאבי המעביד שלא לצורכי העבודה. כמו כן, מקבל העובד שכר בעבור שעות בהן אינו מבצע את עבודתו. שנית, העובדה, שכך נוהגים גם עובדי עירייה אחרים, אינה שוללת את העובדה שהתנהגות העובד מהווה עבירת משמעת"... בענייננו אין מדובר בבקשה להפעיל "בזמן אמת" סנקציה בגין גלישה באינטרנט על חשבון שעות העובדה (כפי שהיה בעניין אבי גורי לעיל) אלא מבוקש להפחית בדיעבד משכר העבודה . בנסיבות אלה סבורים אנו כי על הנתבעת היה להוכיח כי התובע אכן גלש באינטרנט ופרק הזמן בו לא עבד ועסק בפעילות הפרטית הנטענת. 47. התובע נתבקש לאשר בעדותו כי במהלך כל תקופת עבודתו גלש שעות רבות באתרים שונים כנטען על ידי הנתבעת והשיב בשלילה (עמ' 7 לפר' שורות 28-29). כאשר הופנה לנספח א' לתצהירו של מר אורן בו צוינו שעות הגלישה לאורך כל שעות היממה ונתבקש לאשר הדבר השיב שנית בשלילה והוסיף-" ואיך אני יודע שהוצאתם זאת מהמחשב שלי. זה לא הוצג בזמן העבודה" (עמ' 7 לפר' שורות 27-33). בהמשך נשאל התובע ע"י בית הדין , האם המחשב היה רק בשימושו וכך השיב - "לא. מדובר במחשב נייח אלא נייד שהיה במשרד והיה בשימושי אך לא רק בשימושי . לא היתה שם סיסמה או קוד שרק אני יכולתי להיכנס"... (עמ' 8 לפר' שורות 11-13) עדות התובע בעניין זה לא נסתרה. 48. בחקירתו הנגדית נשאל מר גור אריה האם נכח בנתבעת בתקופה שבין 3/07ועד12/07 והשיב בשלילה (עמ' 10 לפר' שורות 15-16). משנשאל האם התובע היה בחברה בזמן שהוצא הדו"ח אשר שצורף כנספח א' לתצהירו השיב- "זה מה שהבנתי. אני לא מעורה בכל הפרטים מתי וזה. אני הבנתי שאת המחשב שלו צריך להכין למישהו אחר ואני מניח שהוא לא היה אז". לשאלה כיצד ידע כי המחשב הוא של התובע השיב- "לא זוכר מי אמר לי זאת שזה של עופר..אני יודע שזה היה של עופר . לא זוכר מי אמר לי זאת. זה היה ברור" (עמ' 10 לפר' שורות 20-28). 49. הנה כי כן, לא הוכח כי המחשב היה בשימושו הבלעדי של התובע ואף מעדותו של מר גור אריה התרשמנו כי לא ידע באופן חד משמעי וברור כי מדובר במחשב התובע. כמו כן אין כל ראיה ברורה כי נספח א' הוצא ממחשבו של התובע דווקא. ככל שהיינו מתרשמים מהכניסות המרובות ומתגרמים אותן ל"זמן " ול"כסף" כלל לא נהיר כיצד ניתן לייחס הגלישה לתובע בלבד. כמו כן מכתבי הטענות לא ברור מדוע עתרה הנתבעת להשבת שכר בשיעור של 60% דווקא. הנתבעת עצמה לא "תרגמה" את הכניסות לאתרים לזמן ולכסף על כן עסקינן בסכום עלום ומעורפל אשר איננו מכומת ואיננו מפורט. לאור כל האמור לעיל דין התביעה להשבת שכר עבודה, להדחות. פיצוי בגין אובדן פרויקטים והזדמנויות עסקיות : 50. לטענת הנתבעת במהלך תקופת עבודתו ובעיקר לקראת סוף התקופה התנהג התובע בצורה בלתי הולמת וחסרת אחריות עת נעלם מעבודתו שעות ממושכות וימים שלמים מבלי להודיע למנהלי הנתבעת. הנזק המוערך על ידי הנתבעת בגין רכיב זה הועמד על 100,000 ₪. לגרסת הנתבעת טענותיה נתמכו בעדות מר דואני אשר העיד כי התובע נהג להיעלם מעבודתו משך שעות ממושכות ואף ימים שלמים מבלי להודיע למנהלי הנתבעת (סעיף 5 לתצהיר איציק ; עמ' 19 לפר' שורות 23-26). כתוצאה מהתנהלות זו טענה הנתבעת כי איבדה פרויקטים רבים לרבות פרויקט נדל"ן עם חברת "גב ים" אשר לא יצא אל הפועל כעולה מנספח י"א לתצהיר הנתבעת. התובע הכחיש טענות הנתבעת בעניין זה. 51. מר דואני התייחס בתצהירו להתנהלות התובע , בחודש דצמבר בלבד וליתר דיוק לשבועיים טרם פיטוריו (סעיף 5 לתצהיר). כמו כן בעדותו בפנינו נסוג העד מהאמור בתצהיר והעיד - "יכול להיות שאני טועה והוא היה חולה. מבחינתי זה היה נראה כמו בעיות. אני שופט פה ונראה לי שהיו בעיות איתו. עדיין אני חושב שהוא עשה בעיות . לא יודע אם זה נכון או לא" (עמ' 19 לפר' שורות 24-26). משאלה הם פני הדברים אנו סבורים כי אין בדברי העד כדי לתמוך בטענות הנתבעת בדבר אובדן פרויקטים והחמצת הזדמנויות בשל התנהלות התובע. כמו כן הנתבעת לא הביאה ולו ראשית ראיה מטעמה, לא נקבה בפרויקט או הזדמנות עסקית אשר הוחמצה נוכח התנהלות התובע למעט טענתה ביחס לפרויקט "גב ים" (נספח י"א לתצהיר הנתבעת). ביחס לפרויקט זה לא הוכח כי כשל הוא בעקבות מחדלי התובע. אמנם כעולה מנספח י"א התובע היה איש קשר בעסקה זו , אך אין כל ראיה כי בשל התנהלותו לא צלחה העסקה. היה ראוי לתמוך הטענה במסמך כלשהו המלמד על סיכול העסקה ומעורבות התובע בעניין זה. לפיכך, לא מצאנו לקבל טענות הנתבעת בנוגע לאובדן פרויקטים בכלל ופרויקט "גב ים" בפרט. עוד נציין כי הפיצוי לו עתרה הנתבעת הינו כללי ואיננו מפורט על כן גם מטעם זה בהעדר הוכחת הנזק הממוני אשר נגרם לשיטתה, דין התביעה להדחות. פיצוי בגין נטילת סודות מסחריים והפרת תנית סודיות ואי תחרות : 52. לטענת הנתבעת לתובע הייתה גישה לנתונים סודיים ביותר לרבות מחירים , שיטות שיווק, שמות לקוחות וכד'. לטענתה לקראת תום עבודתו העביר למחשבו האישי,מידע ונתונים מסחריים סודיים ביותר של הנתבעת אשר כללו עסקאות שביצעה ,נתונים כספיים , הסכמים עם לקוחות תנאי התקשרות ועוד. עוד נטען כי התובע היה באותה עת חלק מחברת "פגסוס עיצובים והדמיות בע"מ "(להלן- פגסוס) אשר הינה חברה מתחרה בנתבעת ובהתאם לדו"ח רשם החברות עולה כי בעל המניות היחידי בחברה הינו מר יואב כהן - אביו של התובע . לטענת הנתבעת פגסוס הוקמה עוד בזמן בו עבד התובע בשורותיה. התובע הכחיש טענות אלה וטען כי חברת פגסוס הוקמה בחודש אפריל 2008 . 53. טענות הנתבעת בדבר נטילת סודות מסחריים לא נתמכה ולו בראשית ראיה. הלכה פסוקה הינה כי סוד מסחרי איננו מילת קסם . על המעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. עליו לתאר ולפרט מהו הסוד ובלשון בית הדין הארצי - "אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'... (ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ - רדגארד בע"מ פד"ע לד 294 ). משהנתבעת לא פעלה כן , ואין במסמכיה כל תאור או פירוט לעניין הסוד, יש לדחות טענתה בדבר הפרת סודות מסחריים. לשון אחר- לא הוכח ולו בראשית ראיה מה הם אותם סודות מסחריים עליהם מבקשת הנתבעת להגן ובגין הפרתם לכאורה טוענת היא לפיצוי. אין די בעניין זה בהפניה למסמך שצורף לתצהיר התובע כדי ללמד על נטילת סודות מסחריים. לפיכך, דין טענות הנתבעת בדבר נטילת סודות מסחריים, להדחות. 54. אשר לטענות הנתבעת בנוגע לחברת פגסוס - משנשאל התובע האם משנת 07 היה פעיל בפגסוס השיב - "חד משמעית לא נכון . החברה לא היתה קיימת ולא היתה פעילה , ולא היתה בגדר רעיון" (עמ' 1 לפר' שורות 22-23). הנתבעת הפנתה לטיוטת הסכם עבודה מיום 26.11.07 עם שמואל סגל, שם צוין מפורשות בראשית העמוד , כי המסמך הינו מיום 26.11.07- מועד בו עבד התובע אצל הנתבעת. לטענת התובע התאריך על גבי המסמך מקורו בטעות קולמוס שכן את הדוגמא להסכם נשלחה מעורך דינו במועד בו נערכה הדוגמא והתאריך לא תוקן מתוך היסח הדעת (עמ' 2 לפר' שורות 2-9). 55. נקדים ונאמר כי מצאנו לאמץ את גרסת התובע בעניין זה מהטעמים אשר יפורטו להלן: עיון בהסכם מעלה כי מועד ההעסקה הנזכר בגוף ההסכם הוא כשנה לאחר המועד הנזכר בראשיתו (22.10.08), לפיכך מקובלת עלינו טענת התובע על פיה אין זה סביר כי ההסכם נערך כשנה טרם תחילת ההעסקה (ראו עדות הת' עמ' 2 לפר' שורות 6-7). כמו כן , על גבי ההסכם נרשם מספר חברת פגסוס כאשר דו"ח החברות מעלה כי רק ביום 13.4.08 נרשמה פגסוס כחברה - דהיינו כחמישה חודשים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. לאור האמור סבורים אנו כי בתאריך 26.11.07 לא ניתן היה לדעת מהו מספר החברה אשר "יוענק" לחברת פגסוס (ראו לעניין זה עדות התובע עמ' 10 לפר' שורות 2-3) . לפיכך, באנו לכלל מסקנה כי התאריך המצוין על גבי נספח י"ג , איננו המועד הנכון בו נערך המסמך וכפועל יוצא מכך לא הוכח כי חברת פגסוס הוקמה בזמן בו התובע עבד אצל הנתבעת. לאור כל האמור, טענות הנתבעת להפרת סודות מסחריים והקמת חברה מתחרה בתקופת העבודה, נדחות. פיצוי בגין דוחות חניה: 56. לטענת הנתבעת במהלך תקופת עבודתו צבר התובע דו"חות חניה רבים בגין חניה אסורה ברכבי הנתבעת בהם נהג באותה עת (רכב מספר 15-871-62 ורכב חלופי מס' 28-202-50). התובע לא שילם חובתו על פי הדו"חות על כן נאלצה הנתבעת לשלמם לאחר תום עבודתו בחברה, בסך כולל של 6,450 ₪. 57. התובע הכחיש טענות אלה וטען כי הנתבעת לא הוכיחה כי הדו"חות משויכים לרכב בו נהג במועד בו ניתן הדו"ח. עוד נטען כי הדו"חות בכתובת המשרד נתנו לאור הנחיה להוציא את הרכב מהחניה ולאפשר לאורחי המשרד להחנות ובאותם פעמים נרשם דו"ח. כן טען באשר לדוחות שבאזור מגוריו, כי הנתבעת יכלה להימנע מכך באמצעות הנפקת תו חניה מתאים ובנסיבות אלה אין לתובע כל אחריות לדו"חות הנטענים. 58. נקדים ונבהיר כי לא ברורה טענת הנתבעת כי כעולה מדו"חות התנועה (נספח ט"ו) התובע התחייב לשלם בגין דו"חות אלה. מקובלת עלינו עמדת התובע כי לא הובאה כל ראיה הקושרת את התובע לרכב מסוים דווקא - ראיה שמטבע הדברים מצויה ברשות הנתבעת. עוד נציין כי דוחות התנועה אשר צורפו לתצהיר הנתבעת מתייחסים לרכבים שונים המצויים בבעלות הנתבעת על כן לא ניתן לקשרם דווקא לתובע. כאשר הופנה התובע בחקירתו הנגדית לנספח ט"ו ונשאל האם כל הקנסות ניתנו על הרכב שלו והאם שילם אותם השיב- "נחלת יצחק 8 זה כתובת המשרד. כנראה שזה ניתן על הרכב. הרכב הזה היה בשימוש של המשרד. הכתובת מעידה שזה היה ליד המשרד. היה חניון במשרד ששימש גם לאורחים ומידי פעם היה צריך להוציאו כדי שהאורחים יכנסו לחניון , אז הרכב קיבל קנס" (עמ' 8 לפר' שורות 18-21). 59. בנסיבות אלה ומשהנתבעת הינה בגדר "המוציא מחברו" היה עליה להצטייד בראיות חד משמעיות וברורות המצויות כאמור ברשותה , הקושרות את התובע לרכב מסוים ולדוחות אשר הושתו על רכב זה. משלא עשתה כן אין לנו אלא לדחות תביעתה בגין רכיב זה. פיצוי בגין התקופה בה התובע לן במשרדי חברה : 60. לטענת הנתבעת על התובע לפצותה בגין התקופה בה לן במשרדי החברה . במהלך תקופת עבודתו הסכימה כי ילון מעת לעת במשרדיה נוכח טענתו לקשיים בבית הוריו.עלות האחזקה החודשית של משרדי הנתבעת בתקופה הרלבנטית עמדה על 6,500 ₪ לחודש (נספחים ט"ז וי"ז לתצהיר הנתבעת). לטענתה על התובע לשלם חלק יחסי בהוצאות אלה עבור התקופה בה לן במשרדיה (150 יום) ובגין העלות הנוספת בעקבות הפעלת מזגנים מעבר לשעות הפעילות בשיעור של 40% . לחילופין נטען כי משאין חולק כי התובע לך במשרדי הנתבעת , עליו לשלם דמי שימוש ראויים. 61. התובע הכחיש טענות הנתבעת בעניין זה והצהיר כי הלינה במשרדי הנתבעת הייתה בהסכמתה ובאישורה בעוד התובע הציע לשלם עבור הוצאות שימוש במזגנים אולם הנתבעת סירבה. כן טען כי הלינה נדרשה בשל עומס עבודה אליו נקלע באותה תקופה ונוכח הטלת תפקידים נוספים. 62. סבורים אנו כי עסקינן בסכום שאיננו מכומת ולא ברור על סמך מה טוענת התובעת שכנגד כי הנתבע לן במשרדיה משך 150 ימים. כמו כן לא הובהרה טענת התובעת שכנגד בעניין עלות הפעלת מזגנים בשיעור 40% דווקא. מטעמים אלה יש לדחות את התביעה הממונית אשר לא הובהרו יסודותיה. סוף דבר: 63. תביעת התובע מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין הלנת שכר חודש 12/07,סך של 1,000 ₪. בגין הפחתה משכר התובע בחודש 1/2008 סך של 846 ₪. בגין יתרת ימי הודעה מוקדמת סך של 3,182 ₪ בגין פדיון ימי חופשה סך של 7,048 ₪ בגין אי עריכת שימוע סך של 14,345 ₪ לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10/4/08 ועד התשלום המלא בפועל. 64. משהתביעה התקבלה בחלקה ומנגד נדחתה התביעה שכנגד תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ,יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הפחתת שכר / ירידה בשכרטלפון בעבודהטלפוןמשכורת