הכלל הוא, כי טענה שמעלה בעל דין, אשר לא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית" ויש לדחותה מהטעם של מניעת עיוות דין (ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף בורסת היהלומים, פד"י נח(2), 145, פסקה 6). לכלל זה חריג והוא כאשר בעל הדין שכנגד נתן את הסכמתו להעלאת טענות חדשות, במפורש או מכללא (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ (בפירוק מרצון) נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 25.10.07), פסקאות 10-17)). כך נקבע בפסיקה, כי אם בעלי הדין פורשים את המחלוקת האמיתית שנתגלעה ביניהם, אזי אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד הכובל את בית המשפט ומונע פנייה לטיעונים שהובאו במסגרת ההליכים (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית - תשס"ט 2009, עמ' 89). כאשר שוכנע בית המשפט, כי בעלי הדין הסכימו במפורש או מכללא לנהל את המשפט שלא בהתאם לכתבי הטענות, באופן שהתדיינו על טענה אשר לא נטענה בהם - כי אז לא ישמש הנימוק הפורמאלי של סטייה מכתבי הטענות עילה לפסילת הדיון. בנסיבות כאלה, אם יימצא בית המשפט ממש בעילה הנוספת ייתן בגינה את הסעד המבוקש מכך (אורי גורן, שם, עמ' 89). הרחבת חזית אסורה