מה הדין במקרה של הסכם קיבוצי שלא חל על כל העובדים ? הלכה פסוקה היא, כי הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים רשאים לקבוע את היקף תכולתו של ההסכם הקיבוצי על ציבור העובדים, וזכויות העובדים ייגזרו וייקבעו בהתחשב בגבולות אלה (ראו ע"ע 202/08 ד"ר ליליה סוטובסקי ואח' - שירותי בריאות כללית, מיום 17/11/08). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם קיבוצי שחל רק על חלק מהעובדים: 1. המבקש הינו ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת בן גוריון, המאגד בתוכו עובדים אשר מועסקים על ידי המשיבה בתפקידי הוראה ומחקר במסגרת מסלולי העסקה שונים המוסדרים בהסכמים קיבוציים (להלן: "הארגון"). 2. המשיבה הינה מוסד להשכלה גבוהה (להלן: "האוניברסיטה"), כהגדרתו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח - 1958. 3. בבקשת צד זו עותר המבקש ליתן צווים קבועים באופן הבא: א. צו הצהרתי לפיו ההסכמים הקיבוציים אשר נחתמו בין הצדדים ביום 17.3.12 (להלן: "ההסכמים הקיבוציים"), לרבות המסמכים אשר הועברו בין הצדדים בנוגע להסכמים אלו, מחייבים את המשיבה להעסיק מורות להוראת עברית ביחידה ללימודי חו"ל במשיבה (להלן: "המורות לעברית"), כעמיתות הוראה בדירוג א או לכל הפחות בדרוג 1. ב. צו הצהרתי המונע מהמשיבה לשנות את תנאי העסקה שנקבעו בהסכמים הקיבוציים משנת 2012, לרבות מכתב נלווה אשר הוצמד להסכמים אלה. ג. צו הצהרתי לפיו תנאי העסקה החורגים מההסכמים הקיבוציים הינם בגדר חוזים אישיים ועל כן הינם אסורים. 4. בד בבד עם הגשת בקשת הצד, הגיש המבקש בקשה להוצאת צווים זמניים אשר ימנעו את שינוי מסלול העסקתן של המורות ויחייבו את המשיבה להעסיק את אותן מורות במסלול העסקה של "עמית הוראה". 5. בהחלטה מיום 1.1.13 אשר עסקה בסעדים הזמניים פירטנו את הרקע להגשת הבקשה כדלקמן: א. ביום 17.3.12 הועבר ליו"ר ארגון הסגל הזוטר, מר עופר חרמוני, מסמך נלווה להסכם קיבוצי אשר נחתם בין הצדדים, החתום על ידי מנכ"ל וסגן נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, מר דוד ברקת (להלן: "מכתב המנכ"ל"), אשר עניינו העסקת עובדים בקורסי קיץ, תכניות תקציביות ותוכניות שבתקציב סגור או מותנה (ר' נספח ג' לתצהיר מזכ"ל הארגון). ב. בסעיף 1 למכתב המנכ"ל נאמר כי "החל בסמסטר ב' תשע"ב, יועסק מורה מן החוץ, העונה להגדרת "עמית הוראה" בהסכם הקיבוצי מיום 14.12.08 בתנאי העסקה של "עמית הוראה" גם בקורסי הקיץ, תוכניות תקציביות ותוכניות שבתקציב סגור או מותנה. מנויים מתוקנים לפי סעיף זה ככל שידרש יצאו עד 1.6.2012". ג. עוד נאמר במכתב המנכ"ל כי "מסמך זה בא להיטיב כמפורט בו למרות האמור בסעיפים 8 א' ו- ג' להסכם הקיבוצי המיוחד 14.12.08". ד. לנוכח האמור במכתב המנכ"ל פנו המורות להסדיר את כתבי המנוי שלהן כעמיתי הוראה, אולם בקשותיהן נדחו על ידי הנהלת המשיבה. ה. לאור דחיית בקשות המורות פנה מר חרמוני, יו"ר המבקש דאז, למזכיר האקדמי של המשיבה, וביקש לתקן את אופן העסקתן של המורות ולהעבירן למסלול העסקה של "עמית הוראה". ו. על מכתבו של יו"ר הארגון השיב המזכיר האקדמי, פרופ' אריאל פלדשטיין, כי על פי הסכמי העסקה רק מרצים אשר מלמדים בקורסים המזכים בנקודות זכות אקדמיות יהיו זכאים לקבל דרגת שכר של עמית הוראה, והואיל ו"הקורסים אשר נלמדים במסגרת לימודי חו"ל אינם מזכים בקרדיט אקדמי באוניברסיטה אלא מקבלים הכרה אקדמית על ידי אוניברסיטת האם", אין הם מזכים במסלול העסקה כ"עמית הוראה" (ר' נספח ג' לתצהיר יו"ר הארגון). ז. הצדדים נפגשו ואף הועברה בניהם תכתובת אולם ללא הועיל, ומבלי שהצליחו להגיע לעמק השווה, בנוגע לשינוי מסלול העסקתן של המורות כעמיתי הוראה. ח. ביום 7.11.12 קיבלו המורות מכתבים ובהם זימון לשימוע לצורך בחינה מחדש של מסלול העסקתן (להלן: "מכתבי השימוע"). במכתב נאמר, כי בבדיקה שנערכה התגלה כי הקורס אותו מלמדות המורות, אינו מזכה בנקודות זכות באוניברסיטת בן גוריון ועל כן אינו נחשב כ"הוראה אקדמית". ט. עוד נאמר במכתבי השימוע כי המשיבה שוקלת לבחון את אופן העסקתן של המורות, ולהציע להן צורת העסקה בחוזה אישי, וצוין בהם קווים כלליים של תנאי העסקה. י. המבקש פנה למזכיר האקדמי ביום 13.11.12 והלין על האופן בו זומנו המורות לשימוע, אולם טענותיו לא התקבלו על ידי המשיבה, ולפיכך פנה המבקש לבית הדין. יא. לאור "מידע חדש" שהגיע אליו פנה המבקש לבית הדין ביום 29.11.12, להורות על מניעת ביצוע שינויים מבניים ואירגוניים ביחס לזכויות הנטענות בנוגע לבקשת הצד. 6. במסגרת החלטת בית הדין אשר ניתנה ביום 1.1.13, בנוגע לסעדים הזמניים, נדחתה בקשת הארגון למנוע מהאוניברסיטה לבצע שינוים ארגוניים ביחס לזכויות הנטענות, עם זאת ניתן צו זמני המונע ממנה לבצע שינוי במסלול העסקתן של המורות, עד להכרעה הסופית בבקשת הצד. 7. בהחלטה למתן סעדים זמניים, צוין כי הצו הזמני ניתן על בסיס תשתית של ראיות לכאורה בלבד, והודגש כי אין בקביעות ראשוניות אלו משום לשנות החלטה זו בעת הדיון בבקשת הצד, וזאת לאחר שתיפרס בפנינו היריעה העובדתית בשלימותה. 8. בדיון שהתקיים ביום 7.2.13, העידו בפנינו עדים מטעם הצדדים, ולאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. להלן עיקרי טענות הצדדים: טענות המבקש 9. ההחלטה שקיבלה המשיבה שלא להחיל את מכתב המנכ"ל על המורות לעברית, פוגעת בהסכמים אשר נחתמו בין הצדדים, אשר מטרתם הייתה להסדיר את תנאי עבודתם של העובדים בסקטורים מיוחדים במשיבה ובין השאר גם על המורות לעברית. 10. אין בחופש האקדמי שיש למשיבה בכדי לאיין או לצמצם זכויות אישיות וקיבוציות מכוח משפט העבודה או המשפט המנהלי. 11. המורות אשר עניינן עומד במוקד הסכסוך בתיק זה הינן חברות בארגון וכפועל יוצא מכך יש להחיל עליהן את ההסכמים הקיבוציים, אשר הארגון היה צד להם. 12. הקורסים אותם מלמדות המורות הינם קורסים אקדמאים המזכים בנקודות זכות באוניברסיטה. 13. הרקטור במשיבה אישר את העסקת המורות כעמיתי מחקר, אולם חזר בו באופן חד צדדי, מטעמים תקציביים בלבד. 14. המשיבה לא הגדירה באופן ברור מהו קורס אקדמי ונוצר רושם כי הדבר מוכרע אד-הוק ללא כללים מחייבים. 15. קביעתו של המזכיר האקדמי של המשיבה לפיה הקורסים שמלמדות המורות אינם קורסים אקדמאים, התקבלה באופן שרירותי ומהווה פגיעה קשה בעיקרון השוויון, והינה יוצרת חשש להפליית המורות לעברית מפאת גילן. 16. זימונם של המורות לשימוע והמהלכים בהם נקטה המשיבה נעשו באופן חד צדדי ללא הידברות והיוועצות. טענות המשיבה 17. יש לקיים הבחנה בין שאלת חברותן של המורות במבקש לבין תחולת ההסכמים הקיבוציים החלים עליהן. לא כל ההסכמים הקיבוציים אשר נחתמו עם המבקש חלים באופן ישיר על כל החברים בו. 18. המבקש בטענתו עותר להרחיב את תחולת ההסכמים הקיבוציים על עובדים נוספים באוניברסיטה, אשר הוחרגו במסגרת מכתב המנכ"ל וההסכמים הקיבוציים אשר נחתמו בין הצדדים. 19. ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים אשר נחתמו בין הארגון לאוניברסיטה חלים רק על העוסקים בהוראה אקדמאית, כפי שזו הוגדרה באוניברסיטה, ומכיוון שהמורות לעברית אינן עוסקות בהוראה אקדמאית אין להחיל את ההסכמים הקיבוציים על צורת העסקתם. 20. במסגרת הפררוגטיבה הניהולית והחופש האקדמי שמורה לאוניברסיטה הזכות לקביעה מהי "הוראה אקדמית", ולארגון אין כל מעמד בהליך זה. 21. לא נפל כל פגם בקביעת האוניברסיטה, לפיה הקורסים שמלמדות המורות אינם בגדר הוראה אקדמית, ולפיכך אין מקום להתערבות בית הדין בקביעה זו. 22. האוניברסיטה קיימה היוועצות עם הארגון בנוגע לתחולת ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים על המורות לעברית, ולא ניתנה כל התחייבות להחיל את ההסכמים הקיבוציים על מסלול העסקתן. דיון והכרעה 23. אין מחלוקת בין הצדדים כי מכתב המנכ"ל אשר נשלח ליו"ר הארגון הינו חלק בלתי נפרד מההסכם הקיבוצי אשר נחתם בין הצדדים בשנת 2012. עם זאת הצדדים חלוקים באשר לפרשנותו ותחולתו של מסמך זה על המורות לעברית. 24. אליבא דמבקש, יש להחיל את מכתב המנכ"ל גם על המורות לעברית שכן הינן חלק מהארגון, ומטרת ההסכמים הקיבוציים הייתה להסדיר את תנאיהם של עובדים בסקטורים מיוחדים, לרבות המורות המועסקות בתוכניות חוץ תקציביות. 25. המשיבה טוענת מנגד כי יש לקיים הבחנה בין כלל החברים בארגון, לבין החברים אשר לגביהם חלים ההסכמים הקיבוציים. לגרסת המשיבה אין בעובדה כי המורות לעברית חברות בארגון, בכדי להחיל עליהם את ההסכמים הקיבוציים אשר נחתמו עם הארגון. 26. הלכה פסוקה היא, כי הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים רשאים לקבוע את היקף תכולתו של ההסכם הקיבוצי על ציבור העובדים, וזכויות העובדים ייגזרו וייקבעו בהתחשב בגבולות אלה (ראו ע"ע 202/08 ד"ר ליליה סוטובסקי ואח' - שירותי בריאות כללית, מיום 17/11/08). אנו סבורים, כי אין מניעה להחלתו של ההסכם הקיבוצי רק על חלק מהעובדים במקום העבודה, בניגוד לטענת המבקש, וזאת בהתאם למוסכם בין הצדדים ביחסי העבודה הקיבוציים. בהמשך לכך, לדידנו, אין כל משמעות, ביחס לקביעה בדבר תכולת ההסכמים הקיבוציים, לכל טענות המבקש בדבר חברותן של המורות בארגון, והעובדה שניכו משכרן דמי חבר לארגון וכיו"ב. חברותן של המורות בארגון אינה מביאה להחלת ההסכמים הקיבוציים עליהן. 27. השאלה העיקרית המונחת בפנינו קשורה לפרשנות המונח "הוראה אקדמית לתואר", הנקוב בהסכם 2008, ואשר מהווה תנאי לתכולת ההסכמים הקיבוציים של הסגל האקדמי הזוטר, וכן המונח "תוכניות ללימודים לתואר אקדמי", הנקוב במכתב המנכ"ל משנת 2012. המסגרת הנורמטיבית 28. בפסיקה נקבע כי יש להעניק להסכם קיבוצי את אותם כללי הפרשנות הנוגעים לפרשנות חוזים, הווי אומר פרשנות המבוססת על תכלית המנסה לאתר את אומד דעתם של הצדדים לחוזה, ואת האינטרסים, המטרות והערכים שההסכם נועד להשיג (ר' ע"ע 1308/04 שרגא קריגל - רשות הנמלים והרכבות, מיום 11.7.06; ע"ע 35912-08-10 אסתר תריף - עיריית יהוד מונוסון, מיום 27.9.11). 29. התחקות אחר אומד דעת הצדדים תעשה בראש ובראשונה לפי לשון ההסכם העולה מתוכו, וכן מן הנסיבות האחרות האופפות את ההסכם (ר' ע"ע (ארצי) 1406/02 עיריית גבעתיים - משה ברקוביץ). 30. עם זאת בבחירה מבין מספר פירושים אפשריים, קיימת חובה לפנות לא רק ללשון המסמך, אלא אף לנסיבות החיצוניות מחוץ להסכם, ולפרוס תשתית עובדתית מתאימה, אשר תסייע להתחקות אחר אומדן דעתם של הצדדים (ר' עס"ק (ארצי) 11563-05-10 אוניברסיטת תל אביב נ' ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב, ניתן ביום 11.11.12, להלן: "עניין אוניבריסטת תל אביב". 31. החשיבות לבחינת הנסיבות החיצוניות ראויה בפרט כאשר נעשה שימוש בטכניקה של "מכתב נלווה" להסכם, אשר מטרתו לעיתים "לרבע את המעגל" וליצור הסדר בו כל צד אוחז במבוקשו (ר' עניין אוניבריסיטת תל אביב). 32. באשר לתחולה של הסכם קיבוצי אשר נחתם בין ארגון העובדים לבין המעביד קבעה הפסיקה כי צדדים להסכם קיבוצי רשאים לקבוע כי הוראות הסכם הקיבוצי, כולו או מקצתו, יחולו על קבוצות מוגדרות של עובדים ולאו דווקא על כלל העובדים המיוצגים על ידי הארגון היציג. עניין תחולתו של הסכם הקיבוצי על מי מחברי הארגון, נתון להחלטתם של הצדדים. (ר' דב"ע מט/132-3 מדינת ישראל - מנשה נבעה וכן פד"ע כ"א 326 וכן דב"ע מא/111-3 תדיראן - עטיה פד"ע י"ג 285 וכן ברע (ארצי) 204/08 ד"ר ליליה סוטובסקי נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 17 בנובמבר 2008). 33. עוד נפסק כי חוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1956 אינו מגביל הוצאת עובדים מתחום היקפו של הסכם קיבוצי, כך ש"ההוצאה" נשארת פתוחה למשא ומתן חופשי בין הצדדים להסכם קיבוצי" (ר' דב"ע מה/117-3 שירותי תעופה בע"מ נ' עופר סלע פד"ע יז 284). מן הכלל אל הפרט: 34. מעיון בכתבי הטענות ובתצהירים שהגיש המבקש לתיק עולה, כי הלכה למעשה הצדדים אינם חלוקים על כך ש"הוראה אקדמית לתואר" היא הוראה בקורס המקנה נקודות זכות לתואר. אלא מאי? - המחלוקת נוגעת לשאלה - האם יש רלוונטיות לזהות המוסד המקנה את נקודות הזכות ואת התואר. 35. לאחר שנתנו את דעתנו למכלול החומר אשר הונח בפנינו, מצאנו כי במהלך התנהלותו של ההליך, שינה הארגון את גרסתו, הרחיב אותה ו"שיפץ" את עמדותיו, כאשר ניסה לטעון כי מדובר בכל מי שהוא "חלק משרשרת הייצור של התואר האקדמי" (סעיף 6 לסיכומי הארגון), אולם מדובר בגרסה המהווה "מקצה שיפורים", שכן בזמן אמת כתב יו"ר הארגון, מר עופר חרמוני, את הדברים הבאים: "על פי הסכמי ההעסקה שבתוקף, מרצים המלמדים בקורסים אשר מזכים בנקודות זכות אקדמיות יעבדו בדרגה של עמיתי הוראה" (ראה מכתבו של מר חרמוני מיום 21/6/12, נספח 8 לתצהירו של פרופ' פלדשטיין). עוד הוסיף וכתב מר חרמוני: "לפי המכתב הנלווה ולפי הסיכומים במו"מ, כל חבר סגל המלמד קורס אקדמי... יעבור להיות מועסק בדרגת עמית הוראה" (מכתבו של מר חרמוני מיום 1/7/12, נספח 10 לתצהירו של פרופ' פלדשטיין). 36. מר חרמוני העיד בעניין תחולתם של ההסכמים הקיבוציים על חברי הארגון: "ת. כל הסיפור של מי מוכר ומי לא מוכר, מבחינתנו אנו לומדים אותו בתהליך הזה. למעשה כל העניין הזה מי נכנס ומי לא נכנס התחיל למעשה לאחר הסכם 2012. עד להסכם 2012, היה לנו ברור מעל לכל ספק שהמורים בתוכניות חו"ל, מקבלים מורים מן החוץ מתוך ההסכם כחלק מהיותה של התוכנית הזאת תוכנית חוץ תקציבית. מיד לאחר ההסכם פנתה למעשה מזכירות המח' של תלמידי חו"ל ואמרה להם שעכשיו הם יעברו להיות עמיתי הוראה, והמשך הסיפור שאישרו לכם כבר שמענו בדיון הקודם וגם בתצהיר פרופ' אריאל." (פרוטוקול מיום 7.2.13, עמ' 47, ש' 11-16). מעדותו של מר חרמוני עולה כי אף לאחר החתימה על ההסכמים, הארגון לא ידע במדויק, על אילו מרצים חל ההסכם הקיבוצי, ולשיטת הארגון מכתב המנכ"ל בא להשלים את החסר בעניין זה, ולהחיל את ההסכמים הקיבוציים גם על המורות לעברית. 37. עינינו הרואות, כי מעיון במכתביו של מי ששימש כיו"ר הארגון בתקופה הרלוונטית, עולה כי הארגון קיבל את עמדת האוניברסיטה לפיה "הוראה אקדמית", כמובנה בהסכם 2008, היא הוראה בקורס המקנה נקודות זכות לתואר. 38. הפרשנות השנויה במחלוקת בין הצדדים, מתייחסת לתחולתו של מכתב מנכ"ל האוניברסיטה מיום 17.3.12 על המורות לעברית, אשר הינו כאמור חלק מההסכמים הקיבוצים שנחתמו באותו המועד בין הצדדים. 39. בסעיף 1 למכתב המנכ"ל נאמר כי "החל בסמסטר ב' תשע"ב, יועסק מורה מן החוץ, העונה להגדרת "עמית הוראה" בהסכם הקיבוצי מיום 14.12.08 בתנאי העסקה של "עמית הוראה" גם בקורסי הקיץ, תוכניות תקציביות ותוכניות שבתקציב סגור או מותנה. מנויים מתוקנים לפי סעיף זה ככל שידרש יצאו עד 1.6.2012". 40. עוד נאמר במכתב המנכ"ל כי "מסמך זה בא להיטיב כמפורט בו למרות האמור בסעיפים 8 א' ו- ג' להסכם הקיבוצי המיוחד 14.12.08". 41. מכתב המנכ"ל מפנה להגדרת "עמית הוראה" בהסכם הקיבוצי שנחתם ביום 14.12.08, כדלקמן: "עמית הוראה - כל מי שמוסד מבקש להעסיקו בשירותו כעובד הוראה, תרגול והדרכה אקדמיים, שהכנסתו השנתית מעבודה, שלא ממשרה אקדמית ממוסד כלשהוא להשכלה גבוהה בישראל, כשכיר (לא כולל השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה) ו/או מעסק ו/או ממשלח יד ו/או מקיצבה ממעביד או מקרן פנסיה (להלן בסעיף זה "הכנסה"), אינה עולה על ההכנסה השנתית המירבית כהגדרתה להלן, בהתאם להצהרתו בדבר "הכנסה" כמפורט להלן אך למעט, וכל מי שעונה לאחד או יותר מהתנאים שלהלן...". ובנוגע להגדרת ההכנסה השנתית, נקבעה ההגדרה כדלקמן: "ההכנסה השנתית המרבית" - המכפלה של 12 בסכום השווה ל- 175% השכר הממוצע במשק האחרון הידוע במועד מתן ההצהרה, כפי שהשכר הממוצע מתפרסם לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995." 42. על פי לשון הסעיף המבחן לקביעת מעמדו של עמית הוראה הינו מבחן ההכנסה, ובתנאי שהעסקתו הינה לצורך הוראה אקדמית, דבר אשר מוביל לבחינת התנאי השני, האם הקורסים אותם לימדו המורות הינם בגדר "הוראה אקדמית". 43. מטענות הצדדים למדנו כאמור, כי אין כל מחלוקת בנוגע לכך שהוראה אקדמית היא הוראה בקורס המקנה נקודות זכות לתואר, אולם בעוד הארגון טוען כי אין חובה כי נקודות הזכות יוכרו דווקא במשיבה, טוענת האוניברסיטה כי הכרתה בהוראה אקדמית, תהא רק במידה והקורס הנלמד מזכה בנקודות זכות לתואר באוניברסיטה בלבד. 44. השאלה העומדת בבסיסה של המחלוקת שבפנינו, מתייחסת להכרה בעיסוק כהוראה אקדמית, והאם הוראת המורות לעברית, באה בגדריו של עיסוק זה. 45. הארגון ציין בסיכומיו כי גם אם נלך אליבא דמשיבה, הרי שמרבית הקורסים שמלמדות המורות, מזכים בנקודות זכות באוניברסיטה, ואף הפנה בעניין זה לסילבוס אשר מופיע באתר היחידה בה מלמדות המורות, וכן לדיווחי ציונים של סטודנטים, אשר העניקו נקודות זכות לקורסים אלה. 46. הארגון ציין כי אין באוניברסיטה, הגדרה ברורה מהי הוראה אקדמית, ואף טען כי קביעתו של המזכיר השוללת הכרה בקורסים שמלמדות המורות לעברית כהוראה אקדמית, לא צורפה למסמכי האוניברסיטה, ובוודאי שלא נומקה. 47. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 7/2/13, העיד בפנינו פרופ' אריאל פלשטיין, המזכיר האקדמי של האוניברסיטה, וציין כי קורס אקדמי באוניברסיטה נחשב כקורס המקנה נקודות זכות בהתאם לתוכנית הלימודים אשר מעניקה תואר אקדמי. "ש. לשאלת בית הדין - איך אתה מחליט מהו קורס אקדמי? ת. ההחלטה לגבי קורס אקדמי היא בראש וראשונה החלטה המבוססת על מהות תוכנית הלימודים ושילובה במסגרת הלימודים האקדמיים של אב"ג בנגב ומעניקה תואר אקדמי עבורם." (פרוטוקול מיום 7.2.13, עמ' 53, ש' 1-3). 48. המזכיר האקדמי ציין בעדותו כי הודיע לגורמים הרלוונטיים בכתב ובע"פ כי הקורסים להוראת עברית אינן בגדר הוראה אקדמית: "ת. אני הוצאתי מייל, כפי שאמרתי קודם, הוצאתי מייל לגורמים הרלוונטיים באוני', ולאחר מכן, גם ליו"ר ועד הסגל האקדמי הזוטר, שבו רשום במסמך מיום 27/9/12, נספח 13 לתצהירי, אני מצטט "קורס אולפן עברית אינו קורס אקדמי באוני' שלנו וגם בכל אחת מהאוני' בארץ" ברצוני להוסיף ולומר שדברים אלו נאמרו גם בעל פה." (פרוטוקול מיום 7.2.13, עמ' 53, ש' 1-3). 49. עדותו של המזכיר האקדמי נמצאה מהימנה בעינינו, עדותו נתמכה במסמכים אשר הוצאו בזמן אמת, ועדותו נותרה איתנה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית. מהמסמכים אשר צורפו לתצהירו של המזכיר האקדמי, עולה כי עמדתו בנוגע להכרת הקורסים שמלמדות המורות לעברית, הועברה לארגון, ולארגון ניתנה הזדמנות להביא נימוקים, אשר יובילו לשנות מההחלטה אליה הגיע המזכיר האקדמי. במסמך מיום 27.9.12 (נספח 13 לתצהיר המזכיר) אשר שלח המזכיר האקדמי למ"מ יו"ר הארגון מבהיר המזכיר האקדמי כי "קורס אולפן עברית אינו קורס אקדמי באוניברסיטה שלנו וגם בכל אחת מהאונברסיטאות בארץ. קורס זה הנו קורס שרות שמטרתו להעניק ללומד בו כישורי שפה בסיסיים. קורס זה אינו חלק מתוכנית הלימודים האקדמית ואינו נכלל במסגרת החובות לקבלת תואר אקדמי." בהודעה אלקטרונית מיום 25.11.12 (נספח 18 לתצהיר המזכיר), אשר נשלחה למזכ"ל הארגון, חזר המזכיר על דבריו, והזמין את המזכ"ל להציג טיעונים נוספים מדוע יש להגדיר את הוראת לימודי העברית כקורס אקדמי. דברים אלה אף קיבלו חיזוק בתצהירו של רקטור האוניברסיטה, אשר הדגיש כי אומנם לא היה שותף למו"מ שהתנהל בין האוניבריסיטה לבין הסגל הזוטר, אך אין ספק כי "המונח "הוראה אקדמית" הקבוע באותם הסכמים מתייחס לקורסים המקנים נקודות זכות לתואר באותו מוסד בו נלמד הקורס" (ר' סעיף 13 לתצהיר רקטור האוניברסיטה). 50. בנוגע לטענת הארגון כי הקורסים שמלמדות המורות מעניקים נקודות זכות אקדמיות, הבהיר המזכיר בתצהירו, כי בשונה מהיחידה לתלמידי חו"ל, הלימודים בתוכניות אלה, מעניקים בסופם תואר אקדמי, ובהיבט זה יכול להחשב קורס עברית כקורס אקדמי בתוכנית מסויימת, ובתוכנית אחרת ייחשב כקורס שאינו אקדמי. 51. המזכיר האקדמי של המשיבה הדגיש בתצהירו כי הכרה בנקודות זכות אקדמיות, מצוייה ביחסים שבין הסטודנט לבין המוסד המקנה את התואר האקדמי. 52. לא מצאנו כל תימוכין לטענות הארגון לפיהן, אין כל הגדרה מהי הוראה אקדמית במשיבה והחלטות בעניין ניתנות אד-הוק. המזכיר האקדמי הסביר בתצהירו כי הינו בודק את תכני הקורסים, דרישותיהם, רשימת המקורות עליהם מתבסס הקורס, השוואה לקורסים מגבילים וכן התייעצות עם אנשי מקצוע בתחום, וכי הוא בדק את האפשרות להכיר בקורסים של התוכניות החוץ תקצביות כקורסים אקדמאיים (ר' סעיף סעיפים 60-62 לתצהיר המזכיר האקדמי). מהאמור בתצהירו של המזכיר התרשמנו, כי המשיבה בחנה באופן מעמיק, את הקורסים המוכרים כקורסים אקדמאים, ורק לאחר מכן קיבלה את ההחלטה שלא לכלול את הקורסים אשר מלמדות המורות כהוראה אקדמית. 53. אין בידינו לקבל את גישת הארגון לפיה "הוראה אקדמית" הינה הוראה בקורס המקנה נקודות זכות לתואר במוסד כלשהו. הארגון חזר וטען כי בשום מקום לא צויין כי תנאי ההעסקה כרוכים בזהות המוסד המעניק את התואר האקדמי מושא התוכנית (סעיף 9 לתצהירו של מר חרמוני, סעיף 12 לתצהירו של מר מישורי). אלא שמר רוקני העיד בפנינו, ועדותו לא נסתרה, כי העניין כלל לא נדון, וממילא לא צויין ולא סוכם גם היפוכו של דבר - כי זהותו של המוסד מעניק התואר אינה רלוונטית (סעיף 20 לתצהירו של מר רוקני). בתצהירו של מר רוקני תואר בהרחבה הרקע לניסוחו של הסעיף המתייחס ל"תוכניות ללימודים לתואר אקדמי" - דרישת האוניברסיטה העברית, כי מסלול עמיתי הוראה לא יחול על מורים המלמדים בבית הספר לתלמידי חו"ל, מאחר שמדובר בתוכנית שאינה מקנה תואר אקדמי (סעיף 18 לתצהירו של מר רוקני). 54. זאת ועוד. סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק להשכלה גבוהה"), קובע כי: "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל את עניניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. בסעיף זה, 'ענינים אקדמיים ומינהליים' - לרבות קביעת תכניות מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת". 55. מכאן לומדים אנו, כי החופש האקדמי חל על קביעת תוכנית הלימודים, על החומר הנלמד, על נושאי מחקר כמו גם על קביעת המשמעות של המונח "הוראה אקדמית", עמד על כך השופט חיים כהן בבג"צ מס' 175/1 פסטיבל למוסיקה אבו-גוש קרית יערים, אגודה רשומה נ' שר החינוך והתרבות ומשרד החינוך והתרבות (פ"ד כה(2) 821). "החופש האקדמי" נתון למוסד של מדע, והוא החופש "לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים.... כטוב בעיניו", ועניניו האקדמיים והמינהליים כוללים "קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית. חינוכית או משקית אחרת" (סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958). קביעת תכנית המחקר וההוראה היא, על-כן, רשות היחיד של המוסד, וכן נקיטת כל פעולה מדעית וחינוכית אחרת - ומי שמתיימר להטיל על המוסד סנקציה כל שהיא בשל קביעת תכנית מחקר או הוראה זו או אחרת או בשל נקיטת פעולה מדעית או חינוכית פלונית, פוגע בחופש האקדמי." הנשיא צבי בר ניב התייחס להיקפו של החופש האקדמי (דב"ע מב/63-3 ד"ר אילן רחום - האוניברסיטה העברית בירושלים, פד"ע יג, 412, 417): "חופש אקדמי" שני פנים לו: הפן האחד - במישור היחסים של המוסד להשכלה גבוהה לבין הרשות, כפי שזה מוצא את ביטויו בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח - 1958, היינו היותו "בן-חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו", לרבות מינוי מורים והעלאתם בדרגה". "חופש" זה פועל במישור המשפט הפומבי ולא במישור זכויות הפרט - זכויות המורה ביחסיו עם המוסד להשכלה גבוהה. הפן השני פועל במישור היחסים שבין המוסד להשכלה גבוהה לבין חבר הסגל, בכל הנוגע לפעולות הוראה ומחקר. ישירות אין פן זה עומד לדיון. במסגרת "חופש הפעולה" שחוק המועצה להשכלה גבוהה מבטיח למוסד להשכלה גבוהה בא, כאמור, גם "מינוי מורים והעלאתם בדרגה". בקביעת "נורמות" בעניינים אלה אין לפרט מעמד, כך שלטענותיו של המערער נגד ה"תקנות והתקנונים" - הקיפוח שבהם עת מדובר בחברי סגל שטרם הגיעו לדרגה של "מרצה בכיר" - אין מקום מבחינת המשפט, ומבחינה זאת לא היה מקום לטענת המערער כי נפגע החופש האקדמי. רק בעקיפין, יש "מעמד" לפרט בכל הנוגע לנורמות בעניין "מינוי מורים והעלאתם בדרגה" שנקבעו על-ידי המוסד להשכלה גבוהה, וזה במידה שאלה הפכו ל"תנאי מכללא" של חוזה העבודה האישי או לחלק מהסכם קיבוצי שחל עליו." כמו כן, כב' השופט אהרון ברק (כתוארו דאז), עמד על נושא התערבות בתי המשפט בשיקול הדעת המקצועי הקשור לנושאים אקדמאיים, וזאת בהתייחסו לסעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 הקובע: "חוזה שלפיו ינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט." (ע"א 838/87 רחל שני ואחרים נגד אוניברסיטת תל-אביב ופרופסור פול וקסלר, יו"ר החוג לבלשנות אנגלית, פ”ד מב(2), 380, 382): "...כל שבא סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) לקבוע הוא, שבית המשפט לא יתערב בשיקול-דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר ופרס. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי, במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול-דעת מקצועי, כמו במקרה שלפנינו, שבו השאלה הרלוואנטית היא, מיהו האורגן המוסמך באוניברסיטה לקבלתן של החלטות אלו או אחרות. אכן, סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המינהלי, כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול-דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשיקול-דעת שלו. אין בהוראה זו כדי לאפשר לאורגנים אוניברסיטאים לפעול ללא סמכות, ואין בהוראה כדי לאפשר שרירות, הפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול הדעת של רשות מקצועית מחליטה." 56. עינינו הרואות, סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה וסעיף 33 לחוק החוזים, מותירים שיקול דעת נרחב למוסד האקדמי בתחום הנוגע לשאלה מהי הוראה אקדמית. 57. בנסיבות שלפנינו, סבורים אנו, כי שינוי מסלול העסקתן של המורות, לא בא לידי ביטוי במכתב המנכ"ל, וקביעה כאמור, תהא בבחינת התערבות בשיקולי האוניברסיטה לקביעת משמעותה של "הוראה אקדמית", אשר עשויה לרוקן מתוכן את החופש האקדמי, אשר ניתן לאוניברסיטה מכוח סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה וסעיף 33 לחוק החוזים, המותירים כאמור שיקול דעת נרחב למוסד האקדמי בהגדרת המונח "הוראה אקדמית". 58. לאוניברסיטה כמוסד להשכלה גבוהה, קיימת הפררוגטיבה הניהולית, לקבוע את התנאים להכרה בקורסים אשר יעניקו נקודות זכות מכוח הוראות החוק להשכלה גבוהה, המסדיר את החופש האקדמי אשר ניתן לה. 59. לדידנו הכרה בקורס אקדמי אם לאו, הינה בגדר עניין מקצועי, אשר מצוי בלב ליבו של החופש האקדמי של המשיבה, ובנסיבות אשר הובאו בפנינו, לא מצאנו כל הצדקה להתערב בו. החלטה בעניין זה, הינה בסמכותו הבלעדית של המוסד האקדמי, והוא היחיד המוסמך להעריך האם הקורסים שמלמדות המורות באים בגדר "הוראה אקדמית". 60. בהיבט זה מקובלת עלינו טענת המשיבה כי אזכור "הוראה אקדמית" בהסכם קיבוצי, אינו מקנה לארגון את המעמד להתערב בהגדרתה של ההוראה האקדמית, והוצאתה מהפררוגטיבה הניהולית הקיימת למשיבה. 61. לא מצאנו כל תימוכין לטענתו של הארגון ולפיה רקטור האוניברסיטה חזר בו מהאישור שהעניק להכרה במורות לעברית כעמיתות הוראה משיקולים תקציביים בלבד. 62. רקטור האוניבריסיטה הסביר בתצהירו, כי יצא מנקודת הנחה שהנתונים השגויים אשר הוצגו בפניו, לפיהן המורות זכאיות לקידום, הינם נתוני אמת, ורק לאחר שהמזכיר האקדמי הפנה את תשומת לבו, הבין כי יצאה מתחתיו החלטה שגויה, ואותה תיקן לאחר מכן. 63. מעיון במכתב אשר הועבר ביום 20.5.12 לרקטור האוניברסיטה, על ידי דיקן המרכז לקשרים אקדמאיים באוניברסיטה (ר' נספח 1 לתצהיר רקטור האוניברסיטה), התבקש הרקטור לאשר את העלאת דרגת שכר המורות לעברית, וזאת על רקע השכלתן, מקצועיותן, וההערכה לה הם זוכים במחלקה, ולא על רקע ההסכם הקיבוצי, דבר המצביע על אי קיומו של קשר בין האישור שנתן הרקטור ממנו חזר כאמור, לבין מכתב המנכ"ל. 64. עוד נציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ואף עיינו בסיכומי התשובה שהגיש המבקש, סבורים אנו כי הפרשנות שמציע הארגון, לפיה אין חשיבות לזהות המוסד המכיר בנקודות הזכות לקראת קבלת התואר, הינה פרשנות אשר אינה מתיישבת עם ההיגיון הבריא והשכל הישר. 65. הפרשנות שמציע הארגון, לפיה יש לחייב את האוניברסיטה, לבחון האם הקורס שמלמד המרצה, יוכר במוסד אקדמי אחר, שעה שבכוונתה להעניק לאותו מרצה מעמד של "עמית מחקר", אינה סבירה ואינה ישימה ואף לא יכולה להתיישב עם אומד דעתם של הצדדים. 66. האפשרות של המשיבה, לבחון כל קורס הנלמד אצלה, ואת השאלה - האם מעניק נקודות זכות אם לאו, מתיישבת עם הנסיבות החיצוניות מחוץ להסכם, ועומדת בקנה אחד עם האינטרסים והמטרות אשר ההסכמים נועדו להשיג. 67. כללו של דבר: לא מצאנו להעניק פרשנות למכתב המנכ"ל, כפי שמבקש הארגון, ולקבוע כי הוראת המורות לעברית באה בגדר הוראה אקדמית, אשר מאפשרת העברתן למסלול העסקה כ"עמית הוראה" וכן לא מצאנו כי נפל פגם של אי חוקיות בהתנהלות האוניברסיטה. יש לזכור כי בית הדין לא יתערב בתוכנן של החלטות כגון אלה - משאין לו כלים לעשות כן. בית הדין יכול ויתערב בהחלטה כזו רק אם נפגעו כללי הצדק הטבעי או כללים ועקרונות אחרים, הנוגעים לאופן קבלת ההחלטה על ידי האוניברסיטה, ולא מצאנו טעמים שכאלה במקרה דנן. 68. בנוגע לטענות הארגון כי המשיבה קיבלה את ההחלטה לפגיעה במורות באופן חד צדדי, מבלי שהיוועצה עימו, לא מצאנו כל יסוד, שכן התרשמנו כי הצדדים באו בדברים ביניהם וניתנה לארגון יותר מהזדמנות אחת להציג את טענותיו, וזאת כאמור על אף שלא הייתה חובה למשיבה לעשות כן, מאחר והקביעה מהי הוראה אקדמית, נתונה לסמכותה הבלעדית, כפי שפירטנו לעיל. 69. טענות הארגון לחשש מפני הפליית המורות לעברית על רקע גילן הופיעו לראשונה בסיכומי הארגון, והינם בגדר הרחבת חזית אסורה. 70. מעבר לכך הטענות בדבר החשש להפלייה לא נתמכו בראיות אובייקטיביות, ואף התרשמנו כי מסלול ההעסקה החדש אשר הוצע למורות מיטיב עימן, ועל כן לא מצאנו כל בסיס לטענות הארגון. סוף דבר 71. בקשת הצד - נדחית. 72. הצו הזמני המונע אפשרות לשנות את מסלול העסקתן של המורות, אשר ניתן ביום 1.1.13 - בטל. 73. בשים לב כי מדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות. חוזההסכם קיבוצי