ביום 14.6.09 נחתם "הסכם עבודה אישי" בין התובע לבין בסט ריל. על מטרת ההסכם ניתן ללמוד מהמבוא הימנו, במסגרתו צוין כי שירותיו של התובע נשכרו לצורך הקמת מערך שיווק ומכירות בעבור בסט ריל. זאת, במטרה להביא לתיווך ומכירת קרקעות במקומות שונים בעולם ובכלל אלה: ארה"ב, רומניה והרפובליקה הדומיניקנית. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת הסכם הקמת מערך מכירות ושיווק: רקע כללי 1. בפני תביעה לתשלום שכר עבודה, החזר הוצאות, שווי שימוש ברכב, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וחלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי העברת תשלומים לקרן הפנסיה, פדיון חופשה, תשלום עמלות וכן, תשלום פיצוי בגין אי ציון נתונים בתלוש השכר כמתחייב לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). כמו כן, מונחת בפני תביעה שכנגד שהגישה נתבעת 1 לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה בסך של 574,495 ש"ח. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. הנתבעת 1 (להלן: "בסט ריל" או: "הנתבעת") והנתבעת 2 (להלן: "אקזיט") עוסקות בהשקעות ובשיווק נדל"ן בישראל ומחוץ לה. הנתבע 3 (להלן: "מר אנקורי") הינו בעל המניות היחיד בבסט ריל, בעל מחצית מהון המניות באקזיט ומשמש כמנהל בשתי הנתבעות. בעלת המניות הנוספת באקזיט הינה אשתו של מר אנקורי (ראה - נספח א' לתצהיר התובע, תדפיסי רשם החברות). 3. התובע הועסק בתקופה הרלוונטית לתביעה על-ידי בסט ריל. במסגרת התביעה התבקש בית הדין להרים את מסך ההתאגדות ביחס לבסט ריל ולאקזיט. ביני לביני וביום 14.3.12 מונה מפרק זמני לאקזיט ומשכך - ההליכים כנגדה מעוכבים. 4. ביום 14.6.09 נחתם "הסכם עבודה אישי" בין התובע לבין בסט ריל. על מטרת ההסכם ניתן ללמוד מהמבוא הימנו, במסגרתו צוין כי שירותיו של התובע נשכרו לצורך הקמת מערך שיווק ומכירות בעבור בסט ריל. זאת, במטרה להביא לתיווך ומכירת קרקעות במקומות שונים בעולם ובכלל אלה: ארה"ב, רומניה והרפובליקה הדומיניקנית. במסגרת ההסכם הוטל על התובע להקים מערך שיווק, לפעול לגיוס עובדים (כ-15 אנשי מכירות או מספר אחר כפי שידרש על ידי בסט ריל), לתפעל את מערך השיווק לשם מקסום רווחיה של בסט ריל, ולהקים מערכת מכירות בדרך של טלמרקטינג. עוד נכתב בהסכם, כי התובע יחל פעילותו בהקמת מערך השיווק והמכירה של בסט ריל ביום 25.4.09 וכי עד ליום 24.6.09 ייחשב כ"פרילנסר" ולא ישררו בינו לבין בסט ריל יחסי עובד מעביד. יחסים אלה יחלו להתקיים בין הצדדים רק החל מיום 25.6.09 אז יחל התובע לשמש כעובד בסט ריל. הצדדים קבעו כי כל צד יהא רשאי להביא את ההסכם לסיומו בהודעה מוקדמת של 30 יום מראש, במהלך 6 חודשי ההעסקה הראשונים ושל 90 יום מראש בתקופה שלאחר מכן. בתקופת ההודעה המוקדמת, יהיה התובע זכאי למשכורת חודשית וליתר התנאים הנלווים, בתנאי שימשיך ליתן שירותיו לבסט ריל בתקופה זו. עם זאת, הוסכם כי בסט ריל תהיה רשאית לוותר על עבודת התובע במהלך תקופת ההודעה המוקדמת וכי במקרה זה יהיה התובע זכאי אך ורק לפיצוי בגובה משכורתו החודשית וכן לשימוש ברכב שתעמיד לרשותו בסט ריל, אך לא יהיה זכאי לתנאים נלווים נוספים, לרבות הפרשות סוציאליות. אשר לתמורה המוסכמת נקבע - כי בגין תקופת ההקמה (שאורכה כחודשיים) תשלם בסט ריל לתובע סך של 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ. יצוין כי בעת עריכת ההסכם (14.6.09) כבר שולם לתובע תשלום מלא בגין "תקופת ההקמה", כפי שצוין בהסכם וכפי שאישר התובע בחתימתו בשולי ההסכם. כן הוסכם כי לרשות התובע יעמוד רכב צמוד מדרגה 3 על חשבון בסט ריל וכי התובע יהיה זכאי להשתמש בו גם לנסיעות פרטיות ללא הגבלה וכן, כי הוא יהיה זכאי לבונוס בגין עמידה ביעדים אשר יקבע על פי אחוזים מהמכירות ובהתאם ליעדים שהוגדרו בהסכם. בנוסף הוסכם כי במהלך תקופת ההעסקה תפריש בסט ריל לקופת גמל הפרשות המתחייבות על פי דין והתובע יפריש על חשבונו 5% ממשכורתו הכוללת (לא כולל החזקת רכב, הוצאות טלפון ובונוס). הצדדים אף קבעו כי בסט ריל תהא רשאית להפסיק את יחסי העבודה ללא הודעה מוקדמת בלא שתהיה חייבת בתשלום כלשהו לתובע וזאת, במקרים הבאים: "אם העובד [התובע] הפר הסכם זה והוא לא תיקן את ההפרה תוך 10 יום מיום שקיבל התראה בכתב לעשות כן; אם העובד הורשע כדין בפסק דין סופי בגין עבירה שיש עמה קלון או שימצא לא כשיר למלא את תפקידיו על פי כל דין; בכל מקרה בו ניתן לשלול פיצויי פיטורים מעובד על פי הדין הנוהג בישראל; העובד הפר את חובת הסודיות ו/או אי התחרות המוטלות עליו על פי הוראות הסכם זה." (ראה - סעיף יג' לנספח ד' לתצהיר התובע). 5. אין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בשל פיטוריו של התובע. עם זאת, בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר למועד הפיטורים ונסיבותיהם כמפורט להלן: התובע טוען כי הוא פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע ביום 28.8.09. זמן קצר לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בינו לבין הנתבעים, משאלה ניסו "לכפות" עליו לדבריו לעסוק בשיווק יחידות נופש בישראל, שלא בהתאם להסכם, ואף החלו לגייס לשם כך עובדים בעלי "רקע מפוקפק". יצוין כי התובע לא קשר בין חילוקי הדעות הללו לבין פיטוריו ואף הדגיש כי הוא שמר על יחסי עבודה תקינים עם מר אנקורי למרות חילוקי דעות אלה (ראה - סע' 17-20 לתצהיר התובע). הנתבעים טוענים מנגד - כי ביום 3.7.09 מסר מר אנקורי לתובע מכתב במסגרתו הביע את חוסר שביעות רצונו מתפקודו של התובע (ראה - נספח ג' לתצהיר מר אנקורי) וכן כי מקץ 3 שבועות ממועד מסירת המכתב ומשהתובע לא השכיל לשפר את תפקודו, מסר לו (מר אנקורי) מכתב פיטורים הנושא תאריך 24.7.09 (ראה - נספח ד' לתצהיר מר אנקורי). לטענת הנתבעים, התובע אף נדרש להשיב לאלתר את הרכב שהועמד לרשותו על ידי בסט ריל, אולם בחר לעשות כן רק ביום 16.8.09. התובע הכחיש מכל וכל את קבלת מכתב ההתראה מיום 3.7.09 וכן את קבלתו של מכתב הפיטורים מיום 24.7.09. לשיטתו, מדובר במכתבים שהוצאו בדיעבד, אשר אינם משקפים את המצב העובדתי כלל ועיקר. 6. אין חולק כי ביום 24.9.09, לאחר פיטוריו של התובע, הומצא לבסט ריל ולמר אנקורי מכתב בעניינו של התובע, אשר נכתב ע"י בא כוחו, במסגרתו פורטו נסיבות סיום ההעסקה כפי טענת התובע וכן את הזכויות המגיעות לו עקב כך. על מכתב זה הגיבה בסט ריל במכתב בא כוחה מיום 15.10.09 (ראה - נספחים ה-ו לתצהיר התובע). מפאת חשיבות הדברים מוצאת אני להביא כלשונם את חילופי התכתובות שבין הצדדים כדלקמן: במכתבו של התובע מיום 24.9.09 נכתב כך: "1. ביום 14.6.09 נחתם בין חברתכם [בסט ריל] לבין מר יוסטר [התובע] הסכם העסקה אשר על פיו הוא הועסק בחברתכם כמנהל מכירות ושיווק, החל מיום 25.6.09, וזאת לאחר שהועסק בחברתכם במעמד 'פרילנסר' למשך חודשיים. 2. במהלך תקופת עבודתו, כעובד, נמנעתם מלשלם למרשנו את מלוא שכר העבודה והזכויות הסוציאליות המגיעים לו על פי הסכם ההעסקה, ובאופן תמוהה אף הנפקתם עבורו תלושי משכורת ושילמתם את שכרו באמצעות מספר חברות. 3. זאת ועוד, למרות תרומתו המשמעותית להצלחת עסקי החברה, עבודתו של מרשנו הופסקה לאלתר ביום 28.8.09, בלא שקדמה לפיטורים הודעה מוקדמת כלשהי, ותוך הפרה של הסכם ההעסקה הנ"ל. 4. מרשנו סבור כי החלטתכם הפתאומית לסיים את העסקתו, נעוצה בהתנגדותו הנחרצת לשתף פעולה בשיווק יחידות הנופש במגדל משה אביב, ולאחר שהביע את מורת רוחו מגיוס עובדים בעלי רקע מפוקפק לשווק יחידות הנופש. יודגש כי מרשנו סלד משיווק יחידות הנופש במגדל משה אביב, וסוכם מלכתחילה כי לא יתן יד לפעילות מסוג זה בחברתכם. 5. מרשנו פוטר מעבודתו ללא שימוע כדין, מבלי שניתן נימוק כלשהו להחלטתכם וממלא מבלי ליתן לו הזדמנות מינימלית להשמיע את טענותיו. 6. נוכח האמור לעיל, עם הפסקת עבודתו של מרשנו, נותרתם חייבים לו, כדלקמן: ... סה"כ 146,442 ש"ח (קרן) ..." פירוט החוב שהופיע במכתב התובע מתייחס לרכיבים המפורטים בכתב התביעה, למעט פיצוי לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר. בסט ריל הגיבה כאמור על מכתבו של התובע במכתב מיום 15.10.09, בו נכתב לאמור: "1. מרשתי דוחה את כל טענות מרשך אשר הועלו במכתבך מיום 24.9.09. 2. בתאריך 25.4.09 אכן החל מרשך בהקמת מערך השיווק והמכירות של מרשתי כפי שהתחייב בפניו ובכתב. 3. מרשך לא עמד במינימום התחייבויותיו כלפי מרשתי [בסט ריל]. 4. לא זאת בלבד אלא שגרם להוצאות מרובות עקב חוסר ניסיונו בהקמת מערך שכזה בניגוד מוחלט למצגת השווא שערך בפני מרשתי. 5. מרשך אכן החל לעבוד כשכיר בתאריך 25.6.09 ופוטר בתאריך 28.7.09 וזאת לאחר התחמקותו לאורך כשבועיים לאור חששותיו, הואיל ולא עמד ולו רק באחת מהתחייבויותיו כלפי מרשתי. 6. מרשך קיבל את כל השכר המגיע לו, ואף מעבר לכך, אולם נדרש להחזיר את התמורה אותה קיבל בגין הקמת המערך כפי שהתחייב ולא עשה כן, יצוין כי מרשך ביקש את הכסף מראש בטענה שהוא זקוק לכסף לצרכים אישיים. 7. מרשך לא תרם לעסקי החברה, גרם להפסדים לאור החלטות שיווקיות מוטעות, והכניס את החברה להתחייבויות של מאות אלפי שקלים. 8. מרשתי הורתה לי לדרוש את מלוא התמורה בגין הקמת מערכת השיווק עליה התחייב מרשך ולא עשה כן ובנוסף שומרת לעצמה את הזכות לפעול נגד מרשך בכל ההליכים המשפטיים העומדים לרשותה אם תמצא לנכון. 9. במידה ומרשך לא יעביר תוך 7 ימים מיום קבלת מכתב זה את התמורה בסך 50,000 ש"ח + מע"מ כחוק אשר קיבל מרשך בשל עורמתו, תוגש תביעה לבית המשפט. 10. מרשך מתבקש לא להראות את פניו במשרדי מרשתי כפי שעשה בתאריך 7.9.09 ולהוציא דיבה בנוכחות עובדיה ולקוחותיה של מרשתי. 11. אין באמור במכתבי משום מיצוי, לגרוע או לפגוע בכל זכות, תביעה או טענה של מרשתי כלפי מרשך." 7. יצוין כי בשונה מן האמור במכתבה זה של בסט ריל, הודעת הפיטורים - אשר נמסרה לטענתה לידי התובע ע"י מר אנקורי - נושאת תאריך 24.7.09 וכל שנכתב בה הוא: "הריני להודיעך כי סיום עבודתך בחברת בסט ריל אסטייט אינווסטמנטס בע"מ. מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". משמע - במכתב זה לא נכתב דבר ביחס להפרות ההסכם "החמורות" עליהן נטען במכתב בא כוחה של בסט ריל. הכרעה להלן אתייחס לרכיבי התביעות אחד לאחד ותחילה לתביעתו של התובע, כדלקמן: נסיבות סיום עבודתו של התובע 8. אפתח ואומר כי שני הצדדים כאחד לא הכבירו מילים, במסגרת תצהיריהם, באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה ולדין ודברים שקדם לכך: התובע ציין במסגרת תצהירו כי ביום 28.8.09 "נפלה" עליו הודעת הפיטורים "כרעם ביום בהיר", בלא שניתנה לו זכות שימוע וחרף יחסיו התקינים עם מר אנקורי. זאת, על אף שציין כי הנתבעים ניסו "לכפות" עליו לעסוק בשיווק יחידות נופש ואף גייסו לשם כך עובדים "בעלי רקע מפוקפק" וכי הוא (התובע) הביע את מורת רוחו בפני מר אנקורי. עם זאת, התובע לא פירט את תוכן השיחות שהיו בינו לבין מר אנקורי ואף לא את חילופי הדברים שהיו בין הצדדים במעמד הפיטורים, מעבר לציון העובדה כי מר אנקורי אסר עליו להגיע לעבודה וכי הובטח לו כי הוא יקבל את כל המגיע לו (ראה - סע' 19-20 לתצהיר התובע). מר אנקורי לעומת זאת, העיד כי לאחר שהתחוור לו כי התובע אינו ממלא את תפקידו וביום 3.7.09 הוא מסר לתובע מכתב המביע את אי שביעות רצונו ולאחר שלושה שבועות - משהתובע לא שיפר את תיפקודו - הוא מסר לו ביום 24.7.09 מכתב פיטורים ודרש ממנו להשיב את הרכב השכור שהועמד לרשותו (ראה - סע' 13-14 לתצהיר מר אנקורי). 9. אשר לדעתי, הרי שעדיפה בעיני גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים וזאת מהטעמים כדלקמן: גרסתו של מר אנקורי, לפיה התובע לא מילא את תפקידו - כפי שהתחוור לו לדבריו ביום 3.7.09 - אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון וזאת בשים לב לכך שהסכם העבודה בין הצדדים נחתם ביום 14.6.09; דהיינו - לאחר שהתובע אמור היה לבצע את מרבית עבודות ההקמה וכ-10 ימים לאחר תום החודשיים שהוגדרו "כתקופת הקמה". משמע - לו אכן התובע לא היה ממלא את תפקידו כנטען, הרי שניתן היה להבחין בכך לפני חתימת ההסכם האישי (ביום 14.6.09) ומר אנקורי לא היה חותם כנראה על הסכם עם התובע לאחר תשלום מלוא התמורה בעבור תקופת ההקמה. זאת, כעולה מהחשבוניות מיום 19.5.09 ומיום 20.5.09 (ראה - נספח ג' לתצהיר התובע). זאת ואף זאת, במכתב בא כוחה של בסט ריל מיום 15.10.09 אין זכר למכתב ההתראה שנכתב כביכול לתובע ביום 3.7.09 ואף לא למכתב פיטורים שכביכול נמסר לו או לשיחות שהתקיימו עימו במהלכן נטען כלפיו כי הוא אינו ממלא את תפקידו. לא למותר לציין כי מועד הפיטורים המופיע במכתב הנ"ל (28.7.09) אינו עולה בקנה אחד עם התאריך המתנוסס על גבי מכתב הפיטורים הנטען ועם הטענה כי המכתב נמסר לתובע ביום 24.7.09. יתרה מזו, בפתיח למכתב ההתראה הנטען מיום 3.7.09 שכותרתו: "אי עמידה בהתחייבות ויעדים" מצוין כי הוא נכתב בהמשך לשיחה מיום קודם וכי הוא מעלה על הכתב את תוכן השיחה ואת הסיבות להתראה, כפי שהתגבשו מאז ההתקשרות של בסט ריל עם התובע. דא עקא, שבמסגרת תצהירו של מר אנקורי הוא אינו מאזכר שיחה זו, ואף אינו מציין שיחה אחרת בה הובע חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע מאז תחילת ההתקשרות. כל שהוא מציין בתצהירו הוא כי הוא מסר לתובע מכתב המביע את חוסר שביעות רצונו ביום 3.7.09 (ראה - הרישא למכתב נספח א' לכתב ההגנה לעומת סע' 13 לתצהיר מר אנקורי). למותר לציין, כי הרישא למכתב הנ"ל אף אינו עולה בקנה אחד עם עצם כריתתו של הסכם ההעסקה למעלה מחודש וחצי לאחר תחילת ההתקשרות. זאת ואף זאת, בחקירתו הנגדית העיד מר אנקורי כי הוא לא החתים את התובע על קבלת מכתב ההתראה ואף לא על מכתב הפיטורים (על אף שאלה נמסרו לשיטתו לתובע ביד), אך היו לו עדים למסירת המכתבים. דא עקא, שאף אחד מן העדים הללו לא זומן ע"י הנתבעים על מנת לתמוך בגרסתו של מר אנקורי (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול מיום 27.9.11 ש' 15-17). כן יאמר - כי במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין ביום 30.6.10, הודיע מר אנקורי כי יש באפשרותו להגיש תצהיריהם של עובדים המלמדים על כך שהתובע לא עבד בשירותה של בסט ריל או בשירות של מי מהנתבעים במהלך חודש 8/09 (ראה - עמ' 3 לפרוטוקול ש' 11). דא עקא, שחרף דברים אלה, לא הובא ולו עד אחד, מעבר למר אנקורי, לתמיכת גרסתם של הנתבעים באשר לתקופת ההעסקה - עובדה הנזקפת אף היא לחובת הנתבעים. 10. אין מחלוקת על כך שביום 7.9.09 הגיע התובע למשרדיה של בסט ריל. לטענת התובע, הוא עשה כן על מנת לדרוש את שכרו, אולם משנוכח כי מר אנקורי איננו מצוי במשרד הוא שוחח עמו טלפונית וקיבל ממנו הבטחה לפיה, שכרו ישולם באמצעות המחאה שתשלח אליו בדואר (בתוספת מתנה). דא עקא שהתחייבות זו לא קוימה. בסט ריל, המודה בביקורו האמור של התובע במשרדיה במועד הנטען, טוענת כי התובע יצר המולה ו"הבריח לקוחות" וכי התנהלות זו גרמה לה לנזק המוערך על ידה ב-600,000 ש"ח. טענה שנטענה באופן סתמי, בלא שהובא ולו מסמך אחד על מנת לתמוך בהיקף הנזק הלא מבוטל הנטען שגרם כביכול התובע. גם בהקשר זה סבירה בעיני יותר גרסתו של התובע, לפיה הוא הגיע למשרדיה של בסט ריל על מנת לממש את זכויותיו. שורת ההיגיון מובילה למסקנה כי התובע עשה כן סמוך לאחר סיום עבודתו ולא המתין תקופה של למעלה מחודש במהלכה מיאנה בסט ריל לפרוע את חובותיה כלפיו. מסקנה זו תומכת אף היא בגרסת התובע לפיה, הוא סיים עבודתו בבסט ריל ביום 28.8.09 ולא - ביום 24.7.09 כטענת הנתבעים. 11. בשולי הדברים יאמר כי אמנם במקרה דנן אין מקום להיזקק לשאלה על מי מוטל הנטל להראות מה היתה תקופת ההעסקה של התובע וליתר דיוק - מתי הסתיימה תקופה זו, שכן כפי שהוסבר לעיל שוכנעתי ברמת ודאות גבוהה בגרסת התובע. עם זאת, ולמעלה מן הצורך אוסיף כי הנטל להראות את מועד הפסקת העבודה, שעה שאין מחלוקת על כך שהתובע אכן פוטר מעבודתו, מוטל על בסט ריל. זאת מתוקף העובדה שהיא זו הנדרשת על פי חוק לנהל רישום ביחס לתקופת עבודתו של התובע ואף למסור לו הודעה על תקופת עבודתו בהתאם לסעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. דא עקא שבסט ריל לא הציגה בפני אף לא אחד מן המסמכים שהיא נדרשת לערוך לצורך תמיכת גרסתה לפיה, התובע הועסק תקופה קצרה מכפי הנטען על ידו. 12. על יסוד כל אלה הריני קובעת אפוא כי יש להעדיף את גרסתו של התובע על פני עדותו של מר אנקורי שלא הותירה עלי רושם אמין. גרסה לפיה הוא (התובע) פוטר מעבודתו ביום 28.8.09 ללא הודעה מוקדמת, בלא שניתנה לו התראה באשר לאי שביעות הרצון מעבודתו וכי הוא השיב את כלי הרכב שהועמד לרשותו בהתאם לדרישת הנתבעת ביום 16.8.09. זכאות התובע לתשלום הפרשי שכר 13. על פי הסכם העבודה כפי שהוצג לבית הדין היה התובע זכאי בתקופת העסקתו לתשלום שכר חודשי בסך 25,000 ש"ח. התובע טען - והדבר אף אושר למעשה על-ידי הנתבעים - כי בגין עבודתו בחודש 7/09 שולם לו שכר בסך של 20,161 ש"ח בלבד ומשכך עתר לתשלום הפרשי שכר בעבור חודש זה בסך של 4,839 ש"ח. כמו כן, עתר התובע לתשלום שכר בעבור חודש 8/09 בגין 28 ימי עבודה . תקופה לגביה אין חולק כי לא שולם לו שכר, נוכח טענות הנתבעים, אותן דחיתי, לפיהן התובע לא עבד במהלך תקופה זו. לאור קביעותי העובדתית, במסגרתן אימצתי כאמור את גרסת התובע ביחס לנסיבות הפיטורים ולמועדם, הרי שהתוצאה היא כי התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר בהתאם לנתבע. 14. אשר לחיוב בפיצויי הלנה - הרי שלאור עקרונות המידתיות מחד ונוכח העובדה שמאידך לא היתה מחלוקת כנה ובתום לב בכל הנוגע לתקופת עבודתו של התובע, הרי שהתובע זכאי לפיצויי הלנת שכר בסך של 3,000 ש"ח. זאת, מעבר להפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכאות התובע לתשלום החזר הוצאות 15. בסעיף ו' להסכם העבודה הוסכם כי בסט ריל תשא בהוצאות ההפעלה והאחזקה של הרכב שהועמד לרשות התובע (קבועות ומשתנות), לרבות הוצאות רישוי, ביטוח, דלק וחניה לצרכי העבודה ובכפוף להוראות הדין, כאשר התובע יהיה רשאי להשתמש ברכב גם לנסיעות פרטיות ללא הגבלה. לטענת התובע, במועד סיום העבודה נותר חוב על פי סעיף זה בסך של 9,450 ש"ח (קרן) בעבור החודשים 7-8/09 כאשר הקבלות המתייחסות לחוב זה נמסרו לדבריו לנתבעים. נוכח האמור, בד בבד עם הגשת תצהירו, הגיש התובע בקשה לגילוי מסמכים במסגרתה התבקש בית-הדין להורות לנתבעים לגלות את הקבלות שהעביר התובע המתייחסות להוצאות כאמור. לאור בקשה זו ובמסגרת החלטה מיום 30.6.10 הורה בית-הדין לנתבעים להמציא העתקים של קבלות בגין הוצאות דלק שהוציא התובע לתקופה הנטענת, ככל שאלה מצויות בחזקתם. דא עקא שהנתבעים לא מילאו אחר הצו ולא הגישו קבלות אלה לבית הדין. בנסיבות אלה ושעה שאין מחלוקת על כך שבסט ריל העמידה לרשות התובע עד ליום 16.8.09 כלי רכב ושעה שעולה מעדות התובע, שלא נסתרה ולא זכתה להתייחסות בתצהיר מר אנקורי, כי הוא נשא בהוצאות האחזקה בהיקף הנתבע וכי בקשותיו לקבלת החזר בגינן לא נענו הרי שדי בכך כדי לזכותו בסכום הנתבע בגין רכיב תביעה זה. 16. לאור האמור, הריני מקבלת אף רכיב תביעה זה, בהתאם לנתבע בכתב התביעה ובסך של 9,450 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכאות התובע ל"שווי רכב" וחלף הודעה מוקדמת 17. בסעיף ב.6. להסכם העבודה נכתב כי בסט ריל תהיה רשאית, לפי בחירתה, לוותר על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת ולסיים את ההתקשרות לאלתר. זאת, בין אם ההודעה על סיום העבודה ניתנה על ידה ובין אם ניתנה על ידי התובע. הוסכם כי בנסיבות אלה יהיה התובע זכאי אך ורק לפיצוי בעבור חלף הודעה מוקדמת בגובה המשכורת החודשית לה היה זכאי לו עבד בפועל במהלך תקופת ההודעה המוקדמת וכן, לשימוש ברכב ואחזקתו בהתאם לקבוע בהסכם. התובע טען כאמור כי הוא פוטר לאלתר, ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום תמורתה ובלא ששולם לו שווי השימוש ברכב בתקופת ההודעה המוקדמת. התובע אף העיד - ועדותו מקובלת עלי - כי הוא החזיר את הרכב לדרישת הנתבעים כבר ביום 16.8.09 - טרם למועד פיטוריו ביום 28.8.09. 18. לאור דבריי לעיל ולאור קביעתי כי יש לקבל את גרסתו של התובע כגרסת אמת, זכאי התובע לתשלום שווי שימוש ברכב בגין 43 ימים (תקופת ההודעה המוקדמת וכן הימים שמ-16.8.09 ועד למועד הפיטורים 28.8.09). מאחר והנתבעים לא סתרו את תחשיבו של התובע ואף לא הציגו נתונים הסותרים את גרסתו באשר לשווי השימוש ברכב - הרי שיש לקבל רכיב תביעה זה בהתאם לסכום הנתבע בכתב התביעה בסך של 5,160 ש"ח. בנוסף לכך, זכאי התובע גם לתשלום בעבור חלף הודעה מוקדמת בסך של 25,000 ש"ח. זכאות התובע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 19. התובע טען כי הוא פוטר מעבודתו ללא שימוע ובלא שהנתבעים הבהירו לו את סיבת הפיטורים. לדבריו, בעקבות פיטוריו כאמור הוא אף נקלע לקשיים כלכלים ולתחושת בושה ותסכול. אשר לדעתי יאמר, כי יש לדחות רכיב תביעה זה וזאת מהטעמים הבאים: התובע לא טען ולא הוכיח כי נגרם לו נזק ממוני בגין הפרתה של זכות השימוע. לפי גרסתו, היחסים שבין הצדדים הגיעו למבוי סתום משהנתבעים ניסו "לכפות" עליו לדבריו לעסוק בשיווק יחידות נופש בישראל ואף גייסו לשם כך עובדים שהיו לטענתו בעלי "רקע מפוקפק". התובע אף העיד כי הוא הביע בפני מר אנקורי את מורת רוחו מדרישותיו, אך ללא הועיל (ראה - סע' 19-20 לתצהיר התובע). משמעות הדבר היא כי התובע לא הצביע על טיעונים שהיו עשויים למנוע את הפיטורים ומכאן גם על קשר סיבתי בין הנזק הכלכלי הנטען (שלא הוכח) לבין פיטוריו. אשר לפיצוי הלא ממוני הנובע מפיטורים שנעשו תוך הפרת זכות השימוע, הרי שבפסיקה נקבע כידוע כי פיצוי בגין עוגמת נפש יינתן בנסיבות חריגות בלבד והדבר נכון גם ביחס להפרתה של זכות השימוע (ראה - עב 9547/08 מיכל מעוז נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות בראשל"צ ואח', ניתן ביום 5.4.11). במקרה דנן, לא הצביע התובע על נסיבות מעין אלה, בין היתר בשים לב לתקופה הקצרה במהלכה הועסק ולמבוי הסתום אליו נקלעו יחסי הצדדים. משכך, הפרת זכות השימוע במקרה דנן אינה באה במתחם המקרים החריגים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. זכאות התובע לתשלום פיצוי בגין אי הפרשת תגמולים לקרן הפנסיה 20. בסעיף יא' להסכם העבודה נכתב כי על בסט ריל להפריש לחברת ביטוח/קרן פנסיה הפרשות לתגמולים "כפי המתחייב על פי דין", כאשר מנגד יפריש התובע סכום השווה ל-5% ממשכורתו החודשית. טענת הנתבעים הינה כי מנוסח ההסכם, הנוקט בלשון "על פי דין", ניתן להבין כי היה על בסט ריל להתחיל בהעברת ההפרשות לקרן הפנסיה רק לאחר 6 חודשי ההעסקה, כקבוע בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (שהרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי 7019/2007 מיום 19.11.07 שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות העובדים הכלכלית החדשה (האגף לאיגוד מקצועי ואגף הפנסיה)). טענה זו אינה נראית לי. זאת, נוכח לשונן של הוראות ההסכם הנוגעות להפרשות לקופת הגמל ונוכח הקשרן: הוראות אלה אינן מפנות לצו ההרחבה, אינן מאזכרות אותו והן נוקבות בשיעורי הפרשה של "חלק העובד" שאינם תואמים את שיעורי ההפרשה הקבועים בצו ההרחבה. מעבר לכך, עיגונו של הסדר פנסיוני במסגרת הסכם עבודה מטיב, מעבר להוראות הדין - מלמד אף הוא על כוונת הצדדים לגבש הסדר פנסיוני המיטיב אף הוא בהשוואה לרף המינימאלי המחייב. נוכח האמור ומשעולה כי בסט ריל לא הפרישה בעבור התובע הפרשות לקופת הגמל - הרי שיש לחייבה בסכום הנתבע בגין רכיב תביעה זה, בהתאם לתחשיב התובע (של 5% מהשכר החודשי) ובסך של 2,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. זכאות התובע לתשלום פדיון חופשה 21. התובע העיד - ועדותו כאמור מקובלת עלי - כי הוא לא ניצל חופשה בתשלום ולא קיבל תשלום בעבור פדיון חופשה. בסט ריל לא הציגה בפני בית הדין מסמכים המלמדים אחרת. זאת על אף שהיא זו הנושאת בנטל להראות את מיצוי זכויות התובע לחופשה, נוכח החובות הרישומיות המוטלות עליה על פי חוק. אי לכך, אני קובעת אפוא כי התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה בהתאם לסכום הנתבע בהעדר תחשיב נגדי בסך של 2,170 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. זכאות התובע לתשלום עמלות 22. בסעיף ח' להסכם העבודה נקבע כי בסט ריל תשלם לתובע, בנוסף למשכורתו, תשלום בונוס הנגזר ממכירות. התובע טען - והדבר אף עולה מתלושי השכר שהונפקו לו - כי במהלך תקופת עבודתו לא שולם לו בונוס (עמלות מכירה) ובהתאם לכך עתר לתשלום בונוס בסך של 25,000 ₪, על בסיס הערכה. הנתבעים טענו מנגד כי עבודתו של התובע לא הניבה לבסט ריל ולו שקל אחד. במסגרת תצהיר שנערך על-ידי מר אנקורי ביום 11.7.11 הוסבר כי לא הוגש דו"ח כספי מטעם תאגיד קשור נוסף CCP GROUP שעסק במכירת נכסיה של בסט ריל בחו"ל מהטעם שלא היו לו הכנסות בשנת המס הרלבנטית ומשלא הייתה לבסט ריל חובה לעשות כן בנסיבות אלה בהתאם להוראות הדין האמריקאי להן נדרשה לציית. 23. יצוין כי התובע הגיש בקשה לגילוי דו"חות המכירות של בסט ריל ושל אקזיט לשנת 2009 בגין פעילותן בחו"ל לרבות הפעילות שבוצעה באמצעות CCP GROUP. 24. בעקבות בקשה זו הורה בית הדין לנתבעים (בהחלטה מיום 30.6.10) להמציא אישור רו"ח ערוך בתצהיר בדבר המכירות אשר בוצעו ע"י בסט ריל ואקזיט בתקופת עבודתו של התובע, החל מיום 25.4.09 ועד ליום 28.8.09, לרבות הדוחות שלCCP GROUP , ככל שהוא נוגע לעסקאות שבוצעו בארה"ב, ברומניה וברפובליקה הדומיניקנית. הנתבעת לא הגישה תצהיר כנדרש והסתפקה בהגשת תצהיר סתמי מטעם מר אנקורי, כמפורט לעיל. בנסיבות אלה יש די אומנם להביא להיפוך הנטל אך אין בהן די לצורך קבלת התביעה משהתובע לא הציג בפני בית הדין ולו ראשית ראיה לעצם קיומן של עסקאות ספציפיות בהן היה מעורב בעדן היה זכאי לתשלום בונוס. משכך, דין רכיב תביעה זה להידחות. זכאות התובע לפיצוי בגין אי הנפקת תלוש שכר והחסרת פרטים בתלוש שהונפק 25. התובע טען כאמור כי עד למועד הגשת התביעה לא שילמה לו בסט ריל שכר עבודה בגין חודש 8/09 וכן כי היא נמנעה מלמסור לו תלוש שכר בגין חודש זה. כן טען כי תלושי השכר שנמסרו לידיו, בעבור חודשים 6-7/09, לא מילאו אחר התנאים המפורטים בסעיף 24 לחוק הגנת השכר ולאמור בתוספת לחוק זה. שכן, לא ניתן היה להבין מהם מי היה מעסיקו: בעוד שבחודש 6/09 צוינה אקזיט כמעסיקה, הרי שבחודש 7/09 צוינה כמעסיקה חברת בסט ריל. כמו כן, טען כי לא נערך רישום של שעות עבודתו ושל ימי עבודתו בכל חודש, לא צוין מענו של המעסיק, בסיס השכר וכן התקופה הקלנדרית בעדה שולם השכר ודרך תשלומו. אי לכך עתר התובע לתשלום פיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין כל תלוש ובסה"כ לפיצוי בסכום של 15,000 ש"ח. 26. סעיף 24 לחוק הגנת השכר, כפי שעמד בתוקפו בתקופה הרלוונטית לתביעה ולאחר כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק (ביום 1.2.09), קובע כי מעביד חייב למסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר אשר יכלול את כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק. בתוספת זו נקבע כי יש לציין בתלוש השכר שורה של פרטים ובכלל אלה: שם המעביד, מספר הזיהוי או מספר התאגיד, מען מקום העבודה או מען עסקו של המעביד, מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם שכר וכן, השכר הרגיל המשולם לעובד. במסגרת תיקון 24 נקבעה גם סמכותו של בית הדין לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק, בגין הפרת החובה למסור לעובד תלוש שכר או בשל אי הכללת "פרטי השכר" ששולם לעובד כהגדרתם בחוק, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24 (ב) לחוק ובשל כל תלוש שלגביו פעל המעביד באופן זה (ר' סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר). בתיקון מס' 25 לחוק הגנת השכר שנכנס לתוקף ביום 1.7.10 קרי, לאחר המועדים הרלוונטיים לתביעה, הגביל המחוקק את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק שיש לפסוק בשל אי מסירת תלוש שכר או אי ציון מלוא הפרטים כמתחייב על פי החוק והעמידו על סך של 5000 ₪ (בתוספת הצמדה למדד), תוך הותרת שיקול דעת בידי בית הדין לפסוק מעבר לסכום זה "מטעמים מיוחדים שירשמו" (ר' סעיף 26א(ב)(3) לחוק הגנת השכר). 27. במקרה דנן, עולה כי בסט ריל הפרה את הוראות סעיף 24 (ב לחוק הגנת השכר כדלקמן: לתובע לא הונפק ולא נמסר תלוש שכר בעבור חודש אוגוסט 2009, על אף שעבד בחודש זה. בתלוש השכר של חודש 6/09 לא נרשמו כל "פרטי השכר" כהגדרתם בחוק ובתוספת לו, משלא צוין מענו של התאגיד המשלם ו"השכר הרגיל" של התובע, כאשר התאגיד אשר הנפיק את התלוש (אקזיט) לא היה זה עמו חתם התובע על הסכם ההעסקה. עם זאת, בניגוד לטענת התובע, ימי העבודה ושעות העבודה בתקופה בעדה שולם השכר נרשמו בתלוש זה. בתלוש השכר עבור חודש 7/09, אותו הנפיקה בסט ריל, היה חסר ציון "שכרו הרגיל" של התובע. בין השיקולים אותם נדרש בית הדין לשקול בבואו לקבוע את שיעור החיוב הכספי, ללא הוכחת נזק, שיש להשית בשל הפרת סעיף 24 לחוק, בשל כל תלוש שכר שלגביו לא פעל המעביד על פי חוק, ניתן לכלול שיקולים כגון אלה: מספר ההפרות בכל תלוש, הכמות המצטברת של ההפרות (האם מדובר במעביד שהינו "מפר סדרתי" או שמא במעידה חד פעמית או בהפרות בודדות), סוג ההפרות (האם מדובר בהפרות שעשויות לשים מכשול משמעותי בפני העובד בבואו לממש את זכויותיו, נסיבות ההפרה וכוונת המפר משמע - האם הפרות אלה נועדו להביא לערפול מכוון של הנתונים באופן שיקשה על מימוש הזכויות, האם התקיימו נסיבות מקלות אצל המעביד שיש להתחשב בהן וכן, באיזו מידה מדובר בהפרות שהיו ל"מכת מדינה" והתגבשו "לנורמה" מושרשת שיש לשרשה. בנוסף לשיקולים אלה יש להתייחס במקרה דנן אף לאומד דעתו של המחוקק, כפי שזו באה לידי ביטוי בתיקון מס' 25 לחוק מיום 10.8.09. תיקון זה אומנם נכנס לתוקפו לאחר מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, אולם נוכח כוונתו להתוות פסיקה אחידה ועקבית, מן הראוי לאמץ את אמות המידה שנקבעו בו גם במקרה זה. במקרה דנן, תקופת ההעסקה של התובע היתה קצרה, ההפרות בהן מדובר, למעט ההפרה החמורה המתייחסת לאי מתן תלוש שכר בגין חודש 8/09 היו מועטות ולא היה בהן לכשעצמן לפגוע במימוש זכויותיו של התובע. על רקע זאת ובשים לב לעמדת המחוקק באשר לשיעור הסנקציה, נראה לי כי הסעד הראוי והמידתי הינו פסיקת פיצוי בסך כולל של 5,500 ש"ח בגין כל ההפרות. הרמת מסך וחיובו של מר אנקורי בחובותיה של בסט ריל 28. התובע טען כי יש להסיט את מסך ההתאגדות ולחייב בחובותיה של בסט ריל את מר אנקורי וזאת בשל מספר טעמים: מר אנקורי ניצל לרעה את האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעות, עמעם את ההגבלות ביניהן בקשר להעסקת התובע ולא הקפיד על הפרדה ביניהן. מר אנקורי ניצל את האישיות המשפטית הנפרדת להשגת טובות הנאה לעצמו בדרך מרמה. הרמת המסך נדרשת על מנת למנוע התחמקות של מר אנקורי מתשלום הזכויות המגיעות לתובע מכח יחסי העבודה. ניהול עסקי הנתבעות לא היה לטובתן והיה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתן לפרוע את חובותיהן. 29. מר אנקורי טען להעדר עילת תביעה כנגדו ולהעדר יריבות מול התובע וזאת בשים לב לכך שהסכם העבודה נחתם מול בסט ריל ונוכח הכלל המכיר באישיות המשפטית העצמאית והנפרדת של התאגיד. כמו כן, טען כי לא התקיימו בעניינו הנסיבות החריגות העשויות להצדיק את הסטת מסך ההתאגדות בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות. את הנפקת תלוש השכר של התובע לחודש יוני 2009 על ידי אקזיט ולא על ידי בסט ריל נימק מר אנקורי בכך שבסט ריל התאגדה רק ביום 21.5.09 (בהתאם לדו"ח רשם החברות שצורף כנספח א' לתצהיר התובע) ובכך שבמועד תשלום השכר לא השלימה עדיין בסט ריל את הפרוצדורה הנדרשת אל מול רשויות המס. טענה שמר אנקורי לא עשה מאמץ להוכיחה. 30. גם בהקשר זה נקדים את המאוחר למוקדם ונציין כי יישום המתווה הנורמטיבי כפי שנקבע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") ובפסיקה מוביל למסקנה כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ביחס למר אנקורי באשר לכלל החיובים החלים על בסט ריל. זאת, מן הטעמים כפי שיפורטו להלן: סעיף 6 לחוק החברות קובע לאמור: "6(א)(1)  בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2)  לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. (ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)." אשר לאופן בו יש ליישם הוראות אלה בהקשר של משפט העבודה אמר בית הדין הארצי לעבודה זה מקרוב את דברו ב-ע"ע 129/10 אופיר זוננשיין נ' G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ ואח', ניתן ביום 31.10.11 (להלן: "עניין זוננשיין"). זאת, תוך שהוא חוזר ומתווה את העקרונות הבאים: בהקשר של דיני עבודה, ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך. העובד הוא נושה מסוג מיוחד, אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה. בעת שנבחנת שאלה בדבר "ערוב נכסים" בין החברה לבין בעלי מניותיה, יש לבדוק מהי המטרה העומדת בבסיסו של אותו "ערוב נכסים", ולבחון האם אותה מטרה עולה בקנה אחד עם טובת החברה ונושיה, כאשר במקרה כזה אין מרימים את מסך ההתאגדות, כמו גם במקרה בו מנהל ובעל מניות בחברה נחלץ לסייע לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה. כאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר. אין להשלים עם מצב בו חברה, ובמיוחד חברה משפחתית, הנקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר לאורך מספר חודשים. שכן, חובת תום הלב מחייבת התאמה של העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה, כאשר המשך ההעסקה בידיעה שאין בידי החברה לשלם מהווה ניצול לרעה של מסך ההתאגדות. במקרה בו מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה המעבידה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה קמה הצדקה במקרים המתאימים להרמת מסך ההתאגדות. אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך. התנהלות זו מהווה "שליחת יד" בכספי העובד ועבירה לפי חוק העונשין ולפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר ועל כן מדובר במקרה מובהק של מעשה תרמית המצדיק את "הרמת מסך" ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות נוספות ל"הרמת מסך" (ראה - ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, ניתן ביום 19.1.03 (להלן: "עניין אדיב")). 31. אכן נכון הוא כי חלק מפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה כפי שאוזכרה לעיל בעניין זוננשטיין, לרבות פסק הדין בעניין אדיב, מתייחס לעובדים שהעסקתם הסתיימה טרם שתוקן סעיף 6 לחוק החברות, שהסדיר את הכללים בדבר "הרמת המסך" באופן המצמצם את שיקול הדעת השיפוטי בהפעלת הדוקטרינה בהשוואה למצב טרם התיקון. משכך, סבורים אנו כי השילוב בין עמדתו העדכנית של המחוקק לבין עמדת הפסיקה, מצריך בחינה דקדקנית יותר של מידת ההלימה בין עצם ההצדקה ל"הרמת מסך" והיקפה לבין המחדלים המיוחסים למעביד. בהתאם לכך, יכול שבית הדין יקבע כי יש להרים את מסך ההתאגדות במקרה מסוים באופן חלקי (אך ורק ביחס לחלק מרכיבי התביעה), ככל שהוא יסבור כי התקיימו התנאים ההכרחיים לכך, ואילו במקרה אחר יבחר בית הדין להסיט את מסך ההתאגדות באופן מלא וביחס לכלל רכיבי התביעה כפועל יוצא מהתנהגות חריגה של מושא ההסטה - בין בשל עוצמת הפגם בהתנהלותו, בין בשל כמות הפגמים ובין בשל השילוב בין השניים (ראה - עב 1675/09 ורידת בארי נ' סופרנו ארגון אירועים בע"מ ואח', ניתן ביום 4.12.11). 32. כפי שעולה מעניין זוננשטין וכן מעניין אדיב, התנהלות של תאגיד, הטומנת בחובה הפרה של נורמה אשר סנקציה פלילית בצידה - ובעיקר שעה שהיא עלולה לפגוע קשות במימוש זכויותיו של העובד - יכולה להוות לכשעצמה ובנסיבות המתאימות טעם המצדיק הסטה של מסך ההתאגדותכלפי בעל מניות בתאגיד. זאת, ככל שהתקיים לגביו היסוד הנפשי של עצימת עיניים לפחות ביחס לביצוע העבירה. עצם ההסטה וההכרעה בשאלת היקפה תלויים במידה רבה במהות הנורמה המופרת, במשך ההפרה, במספר ההפרות, במידת חומרתן של נסיבות ההפרה ב"יסוד הנפשי" שניתן לייחס כאמור לבעל המניות וכן, במידת הוודאות המונחת ביסוד הקביעות העובדתיות של בית הדין ביחס לעצם ההפרה של נורמה אשר סנקציה פלילית בצידה. ההנחה המובלעת בעמדה זו - של הזיקה בין הפרת נורמה מתחום משפט העבודה שסנקציה פלילית לצידה לבין הסטת מסך ההתאגדות - הינה כי קלות הראש של בעל מניות הנותן ידו בהבלגה, עצימת עיניים או במעורבות ישירה לביצוע עבירה פלילית על ידי התאגיד עלולה לנבוע דווקא מן ההגנה לכאורה שמספק לו עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומשכך, קלות ראש זו צריכה להתפרש באופן מרחיב כשימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת. מה גם שמדובר בהתנהלות (הפרה של נורמה עונשית), אשר מעצם מהותה חותרת תחת טובתו של כל תאגיד עסקי באשר הוא, אשר שגשוגו מותנה, בין היתר, בקיומה של "אטמוספירה עסקית" המכפיפה עצמה לשלטון החוק. על כל אלה יש להוסיף כי על פי רוב הסנקציה הפלילית מתייחסת לאותן נורמות בחוקי העבודה שהפרתן נועדה לקפח ולעיתים אף להונות את העובד כנושה של התאגיד. 33. במקרה דנן, בסט ריל, המצויה בבעלותו הבלעדית ובניהולו של מר אנקורי, הפרה מספר הוראות המעוגנות בחוקי המגן אשר סנקציה פלילית בצדן, ובכלל אלה: אי מסירת תלוש שכר בנסיבות אשר המחוקק ראה אותן (במסגרת תיקון 25 לחוק, כאמור) כ"נסיבות מחמירות" במטרה להימנע מתשלום המגיע לתובע (ראה - סעיף 25ב לחוק הגנת השכר) וכן, אי מתן הודעה לתובע על תחילתם וסיומם של יחסי העבודה באופן המשקף נאמנה את תקופת עבודתו. זאת - וזה אולי העיקר - תוך הצגה ביודעין של תיעוד כוזב ביחס למועד ולנסיבות הפסקת ההעסקה של התובע, במטרה להימנע מתשלום מלוא זכויותיו הכספיות ובאופן שעלול היה לפגוע בתובע אף בבואו לממש זכויותיו מול צדדים שלישיים (ראה - סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א -2001). לכל אלה היה מר אנקורי אחראי ישירות, בתוקף היותו בעל מניות יחיד בבסט ריל "והמוציא והמביא" של חברה זו. לכשעצמי, הריני מטילה ספק אם היה מר אנקורי נכון להתנהל באופן זה באותה קלות ראש אלמלא שם מבטחו בכך שביום פקודה ימסך עליו מסך ההתאגדות. בנוסף לכל אלה יאמר - כי מחומר הראיות שהוצג לבית הדין עולה - כי מר אנקורי עירב בין נכסי הנתבעות באופן שעשוי היה לפגוע בתובע, בבואו לממש את זכויותיו: מר אנקורי הוא האחראי להפקת תלושי שכר לתובע מטעם שתי הנתבעות, כאשר לימים אחת מהן (אקזיט) נקלעה להליכי פירוק. כמו כן, אחראי מר אנקורי למשיכת משכורת עבור אשתו מבסט ריל שעה שהרושם שהתקבל הוא כי היא לא הועסקה כלל בחברה זו (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול ש' 30-31 ובעמ' 6 לפרוטוקול ש' 1-4). בנסיבות אלה, נוכח אופי העילות שהיטו את הכף לעבר הסטה של מסך ההתאגדות, נוכח חומרת הנסיבות, היותו של מר אנקורי בעל מניות יחיד ומנהל של בבסט ריל ואחראי בלעדי לשימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת - יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ביחס למלוא הסכומים שנפסקו לזכות התובע. התביעה שכנגד 34. בסט ריל הגישה כאמור תביעה שכנגד שהופנתה כלפי התובע, במסגרתה טענה כי הוא הפר את ההסכם שבין הצדדים מכמה טעמים, כדלקמן: התובע חרג ללא אישור מתקציב השיווק שניתן לו וגרם להוצאות מיותרות. התובע הציג מצג כוזב בדבר יכולתו ועבודתו אשר לא הניבו לבסט ריל תוצאות עסקיות כלשהן, אלא רק נזקים. בסט ריל נאלצה לשלם סכומים ניכרים על בסיס הבטחות התובע לצורך עמידה בכל הסכמיה ושמירה על שמה הטוב. התובע דרש תשלום מוקדם בגין מערך השיווק בסך של 50,000 ש"ח, כאשר בסט ריל לא קיבלה תמורה כלשהי מן התובע. התובע גרם לבסט ריל להתחייבויות לא מתוכננות בגין העסקת עובדים לא מקצועיים, חשבוניות לא מאושרות, הוצאות פרסום לא יעילות, התקשרות עם חברות טלמרקטינג חיצוניות אשר הביאו מעט לקוחות. התובע שכנע את בסט ריל לשכור משרדים זמניים שלא לצורך. 35. אשר לדעתי יאמר - כי יש לדחות את התביעה שכנגד במלואה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן: ראשית יאמר - כי בסט ריל לא חלקה על העובדה לפיה לא שררו יחסי עובד ומעביד במהלך שני חודשי ההתקשרות הראשונים. דא עקא, שבמסגרת התביעה שכנגד בסט ריל לא אבחנה בין אותן הפרות המיוחסות לתובע, אשר ארעו במסגרת תקופת ההתקשרות הראשונה עוד טרם ששררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, לבין תקופת ההתקשרות השנייה שהחלה ביום 25.6.09, במהלכה שררו בין הצדדים יחסים שכאלה. זאת, נזכיר שעה שתביעה לפיצוי בגין ההפרות הנטענות הנוגעות לתקופת ההתקשרות הראשונה - אינה מצויה כלל בסמכותו העניינית של בית דין זה. משכך, ולו מטעם זה יש לדחות את התביעה שכנגד בכללותה. שנית ולמעלה מן הצורך יאמר - כי אף לו היתה בסט ריל מראה כי כל ההפרות המיוחסות לתובע מתייחסות לפעולות אותן אמור היה לבצע במהלך התקופה בה שררו בין הצדדים יחסי עבודה, הרי שגם אז היה מקום לדחות את תביעתה בהעדר הוכחה מספקת. זאת בשים לב לטענותיה הסתמיות של בסט ריל הן ביחס לעצם ההפרות והן ביחס לנזקים שנגרמו כביכול בעטיין. 36. לשון אחרת, התרשמותי היא כי בסט ריל לא עשתה ניסיון כן ורציני לעגן את טענותיה החמורות ביחס לתובע בראיות ממשיות והיא הסתפקה בהעלאת טענות מעורפלות שחלקן אף אינו מתיישב עם שורת ההיגיון: כך למשל, טענה בסט ריל כי התובע קיבל תשלום של 50,000 ש"ח בגין הקמת מערך השיווק וכי בגין סכום זה היא לא קיבלה תמורה. טענה זו אינה סבירה בשים לב לכך שהתובע קיבל את הסכום הנ"ל לאחר תקופה שדי היה בה על מנת לבחון האם וכיצד הוא מבצע את ההתחייבויות. העובדה שבסט ריל שילמה לתובע את הסכום הנ"ל במהלך חודש 5/09, בצירוף העובדה כי ביום 14.6.09 - כמעט חודשיים לאחר התשלום - בחרה בסט ריל להתקשר עם התובע ביחסי עבודה מלמדת כי בסט ריל, בניגוד לטענתה, אכן קיבלה תמורה בעבור הסכום אותו שילמה לתובע. 37. גם הטענה כי התובע העסיק עובדים לא מקצועיים נטענה באופן סתמי כאשר גם בהקשר זה הציגה בסט ריל בפני בית הדין מצגים חלקיים ואף מטעים: בסט ריל לא פירטה במה התבטא חוסר מקצועיותם של העובדים ולא סיפקה פרטים אודותיהם. במסגרת המסמכים שהציגה בפני בית הדין - אלה האמורים לפרט את רשימת העובדים הלא מקצועיים שהועסקו כביכול ביוזמת התובע - נכללו (כך הסתבר) גם מר אנקורי ואשתו, כאשר שמם הושחר על-ידי בסט ריל (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול ש' 30-31, עמ' 6 ש' 1-2). 38. גם הטענה כי התובע גרם להוצאות פרסום לא יעילות, אשר לא הניבו הכנסות לבסט ריל ובכך הסב לה נזק בסך של 64,000 ש"ח - לא הוכחה. בסט ריל לא פירטה מה היו מהותם של שירותי הפרסום, מדוע אלה לא היו יעילים ואף לא הוכיחה כי הם לא הניבו לה, בסופו של יום, ובטווח הארוך או הקצר הכנסה. דברים אלה נכונים הם אף ביחס להתקשרות של בסט ריל עם חברות טלמרקטינג. 39. על חוסר הרצינות שבטענותיה של בסט ריל באשר לנזקים שגרם לה כביכול התובע, ניתן ללמוד גם מהאמור בתצהירו של מר אנקורי, במסגרתו העיד כי "המהומה" שהקים כביכול התובע במשרדיה של בסט ריל ביום 7.9.09, גרמה לנזק תדמיתי המוערך ב-600,000 ש"ח. כך סתם מר אנקורי ולא פירש, באופן המדבר בעד עצמו. 40. אוסיף כי לכשעצמי נראה לי כי העלאת טענות סתמיות כגון דא כנגד התובע, באשר לנזקים אשר גרם כביכול לבסט ריל - מחזקת את התרשמותי מחוסר האמינות של עדות מר אנקורי. סוף דבר 41. לאור כל האמור, הרי שהתביעה שכנגד נדחית במלואה. 42. לאור כל האמור לעיל, הרי שאני מחייבת את בסט ריל ואת מר אנקורי, ביחס ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא להם פס"ד זה, את הסכומים הבאים: סך של 27,420 ש"ח בגין שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 3,000 ש"ח פיצויי הלנת שכר. סך של 9,450 ש"ח בגין החזר הוצאות אחזקת רכב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 5,160 ש"ח בגין שווי רכב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 25,000 ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 2,500 ש"ח בגין הפרשות לקופת גמל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 2,170 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.8.09 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 5,500 ש"ח פיצוי לפי חוק הגנת השכר. הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ נוכח תוצאות התביעה שהגיש התובע. בנוסף לכך, הריני מחייבת את בסט ריל בלבד בהוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח בגין דחייתה של התביעה שכנגד וזאת, נוכח דברי לעיל המתייחסים לתביעה זו ונוכח היקף התביעה. חוזההסכם שיווק