הלנת שכר במועצה מקומית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הלנת שכר במועצה מקומית: 1. לפנינו 76 תביעות של עובדי מועצה מקומית ג'וליס (להלן: "המועצה" או "הנתבעת"), לתשלום פיצויי הלנת שכר עבור איחורים בתשלום שכר עבודה בתקופות שונות מהעבר, שהוגשו על ידי עובדי וגמלאי המועצה, באופן פרטני ונפרד על ידי כל עובד ועובד באמצעות עורכי דין שונים. התביעות מתייחסות בעיקר להלנת שכרם של עובדי וגימלאי המועצה בשנים 2006 עד 2010. השתלשלות העניינים בתיק: 2. אין חולק על כך, כי בתקופות שונות הרלוונטיות לתביעות שלפנינו, היו איחורים בתשלומי שכר עבודה לתובעים ובהתאם להסכמת הצדדים ההכרעה בסוגיית גובה פיצויי ההלנה, תעשה על סמך סיכומי הצדדים בכתב (פרוטוקול הדיון מיום 10/3/11). 3. הדיון בתיקים שלפנינו אוחד, וכן, ניתנה אפשרות לכלל עובדי המועצה להגיע לדיונים המתקיימים בעניין פיצויי הלנת השכר- זאת, מאחר ולא ייתכן מצב, כי יחול דין שונה ושיעור שונה של פיצויי הלנת שכר לגבי עובדים שעובדים זה לצד זה, באותה המועצה, כאשר עובד אחד בחר בעורך דין פלוני, עובד אחר בחר בעו"ד אלמוני ועובד נוסף כלל לא הגיש תביעה (ראה בנוסף החלטה מיום 11/2/10; וכן, החלטה מיום 19/10/10). נוסף על כך, ב"כ הנתבעת התבקש לזמן לדיון שהתקיים בבית הדין את יו"ר וועד העובדים, ההסתדרות, החשב המלווה וראש המועצה (החלטה מיום 11/2/10). עם זאת, ועל אף חשיבות ההכרעה באופן רוחבי, כך שהפסיקה תחול על כלל עובדי המועצה ולא רק על אלה שבחרו להגיש תביעות, ארגון העובדים היציג לא התייצב לדיון שנקבע (פרוטוקול הדיון מיום 1/7/10). 4. החל מחודש 2/10 המועצה משלמת לעובדיה שכר בזמן (ש' 23- 22, עמ' 13 לפרוטוקול מיום 22/11/10; עמ' 15 לפרוטוקול מיום 10/3/11). 5. אם כן, השאלה הדורשת הכרעה בתביעות שלפנינו הינה- האם יש לחייב את המועצה בתשלום פיצויי הלנת שכר בגין איחורים בתשלום שכרם של התובעים? ובמידה וכן- יהא עלינו לקבוע מהו שיעור פיצויי ההלנה, אותו תחוייב המועצה לשלם לתובעים. 6. עיקר טענות התובעים: א. השיקול לקביעת שיעור פיצויי הלנה בצורה אחידה וכוללת לעובדי המועצה אינו הולם את נסיבות העניין, מאחר ובין היתר, אין המדובר בשכר זהה ותקופות הלנה זהות אצל העובדים. כמו כן, המועצה הגיעה להסדרי פשרה עם חלק מעובדיה ביחס לפיצויי הלנת שכרם. ב. בפסק הדין בעניין עיריית לוד, מצב הכלכלי של העירייה היה בגרעון גדול יותר מזה של המועצה, ועם זאת, נקבע שיעור פיצויי הלנת שכר של 25%. מצבה הכלכלית של המועצה השתפר, ועל כן, יהא נכון לחייבה בשיעור פיצוי הלנת שכר של 50%. ג. המועצה לא הציגה לפני בית הדין נימוקים המצדיקים הפחתת פיצויי ההלנה, דוגמת מצבה הכלכלי, תוכנית הבראה, גרעונה הכספי וכדומה. יתרה מכך, מהדוחות הכספיים של המועצה לשנים 2008- 2007 עולה, כי מצבה הכלכלי טוב וגרעונה מינימאלי. 7. עיקר טענות הנתבעת: א. חלה על תביעות התובעים להלנה התיישנות בהתאם לסעיפים 17א(א) ו- 17א(ג) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). ב. תוספות השכר אשר משולמות לתובעים, דוגמת טלפון, אינם מהווים שכר הנושא הלנה. ג. קרן השכר שולמה במלואה לכל עובדי וגמלאי המועצה. ד. המועצה שרויה במצב כלכלי קשה ביותר והתקשתה ומתקשה לשלם שכר לעובדיה, גמלאיה ונבחריה. בשל מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת ובעקבות קריסתה הכלכלית החמורה, משרד הפנים מינה לה מספר חשבים מלווים, וביום 25/8/09 נחתם בינה ובין ההסתדרות ומשרד הפנים הסכם הבראה. ה. מזה כשנה וחצי המועצה משלמת שכר לעובדיה וגמלאיה באופן שוטף ובמועד. ו. חיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר יוביל לקריסתה ויסכל את יעדי ההבראה שאליהם הגיעה. 8. עמדת משרד הפנים: א. גרעונה של המועצה צומצם באופן משמעותי בעקבות פעולות הבראה שביצע משרד הפנים בשיתוף עם המועצה ונוכח מעורבות פעילה של החשב המלווה. ב. המועצה משלמת לעובדיה שכר בעקביות משנת 2008 ואילך, כולל תנאים נלווים. ג. השתת פיצויי הלנה על המועצה יעצור אצת תהליך הבראתה, ואף עלול להוביל לקריסתה. המועצה לא תוכל לשאת כלכלית בתשלום פיצויי הלנת שכר, כך שהעובדים עלולים למצוא עצמם ללא פיצויי הלנה וללא תשלום שכרם. דיון והכרעה 9. בראשית הדברים, נפנה לבחינת הנתבעת בדבר התיישנות. לטענת הנתבעת, תביעות התובעים לפיצויי הלנה התיישנו; יש לפרש את הוראות סעיף 17א(ב) לחוק הגנת השכר בצמצום; בנסיבות המקרה שלפנינו, יש להחיל את סעיף 17א(ג) לחוק הגנת השכר, אשר מעניק הגנה למעביד מפני שיהוי רב בהגשת תביעות לפיצויי הלנת שכר. התיישנות פיצויי הלנת שכר 10. סעיף 17א לחוק הגנת השכר קובע ביחס לתקופת התיישנות פיצויי הלנת שכר, כדלקמן: "17א.(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן - בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות. (ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתיישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א)". 11. בנסיבות המקרה שלפנינו, שכרם המולן של התובעים שולם על ידי הנתבעת. נוכח איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכרם של התובעים, באופן העונה על התנאים הקבועים בסעיף 17א(ב) לחוק הגנת השכר, תקופת ההתיישנות בתביעות שלפנינו תהא בת שלוש שנים. 12. ביחס לטענות הנתבעת, בנוגע לתחולת סעיף 17א(ג) יוער, כי סעיף 17א(ב) לא יחול מקום בו מדובר בשכר אשר טרם שולם כלל, וכאמור, אין זה כך במקרים שלפנינו. 13. למען הבהירות והסדר הטוב, להלן נפרט את התקופות בגינן נתבעים פיצויי הלנת שכר, לכל אחד מהתובעים, וכן את התקופות הרלוונטיות לתביעה- בהתאם להוראות סעיף 17א לחוק הגנת השכר (תקופת התיישנות של 3 שנים, כאמור לעיל), וכן, תוך התייחסות לטענות הנתבעת בדבר כפל תביעות, ביחס לכל תובע ותובע: X פיצויי הלנת שכר 31. זכותו של עובד לקבל שכרו, במלואו ובמועדו, הוכרה כזכות חוקתית אשר זכתה להגנה מפורשת בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), זאת כאשר, כבר נפסק כי מטרתו של חוק הגנת השכר הינה להגן על נורמות מינימאליות של התנהגות בין עובד למעביד", וכי "זכותו של עובד לפיצוי הלנת שכר" הוכרה כזכות שמקורה ב"הוראת מגן" בעלת אופי קוגנטי (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, עבודה ארצי לג (36), 25; בג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד (3), 820; ע"ע 1242/04 עיריית לוד נגד אבלין דהן, עבודה ארצי לג (14), 47).   למען הבטחת תשלום שכרו של העובד, במלוא שיעורו ובמועדו, קבע המחוקק בסעיף 17 לחוק הגנת השכר סנקציה המוטלת על המעביד בגין הלנת שכרו של העובד. בהקשר זה, מוצאים אנו להפנות לדבריו של כב' הנשיא אדלר במאמרו ס' אדלר "פיצויי הלנה: חוק ופסיקה", שנתון משפט העבודה ו' (1996),5: "אחד הנושאים שהוכרו כראויים להגנה משפטית מרחיקה לכת הוא תשלום שכרו המוסכם של העובד במועד שנקבע לכך. אי תשלום השכר במועדו עלול לגרום לעובד ולמשפחתו קשיים ברכישת מוצרים בסיסיים הדרושים לקיומם ולמחייתם, להכביד על יכולתם לשלם חובות, ולשעבד אותם לאשראי ולתלות במוסדות פיננסיים לצורך מחייתם. ההגנה על ההכנסה (protection of income) הינה אבן היסוד למדיניות החברתית והכלכלית של מדינה מתקדמת, והיא כוללת את ההגנה על השכר, וכן את ההגנה על הכנסתו של העובד כאשר הוא מסיים את עבודתו".   זכותו היסודית של העובד לתשלום שכרו, הוכרה כזכות יסודית ובסיסית, וכך נפסק בהקשר זה בבג"צ 3512/04 מיכל שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נט (4), 70: "החשש שמא לא יקבל שכר בחודש זה או אחר, וחוסר הוודאות בו שרוי העובד בגין חששו, כי לא יוכל לכלכל את בני ביתו, אין להם מקום ואין להם קיום במדינה הרואה עצמה כמחויבת לרווחת אזרחיה ותושביה. הבטחת תשלום שכרו של העובד, ולו בשיעור המינימלי הינה אינטרס הראוי להגנה על ידי שיטת המשפט שלנו, שהרי חברה נבחנת בדרך שהיא דואגת לפרטים שבה. אוי לה לאותה חברה בה סופרים העובדים לאחור, בציפייה דרוכה ובדאגה, את הימים שנותרו עד לסיומו של החודש, ביודעם כי בחודש זה אינם צפויים לקבל שכר ועליהם להמתין חודש ועוד חודש עד ליום קבלת שכר עבודתם. הוודאות הנתונה לעובד כי יזכה לשכר קבוע ולו מינימאלי, מהווה נדבך מרכזי בהבטחת כבודם ובטחונם של העובד ומשפחתו, שחשיבותו אינה נופלת מהזכות לקיום מינימאלי עצמה". כמו כן, נפסק כי: "תשלום השכר במועדו נועד לאפשר לעובד קיום מינימלי בכבוד. אדם ששכרו הולן הוא אדם שכבודו כאדם וכעובד נפגע. אי תשלום שכר לעובד במלואו ובמועדו, תוצאתו השבתת מקור פרנסתו ואילוצו להושיט יד לנדבת לבם של בני משפחה וחברים, ובמצוקתו כי רבה להידרש למלווים בריבית קצוצה..." (ע"ע 1242/04 עיריית לוד נגד אבלין דהן, עבודה ארצי לג (14), 47). בית הדין הארצי לעבודה, קבע בדב"ע נו/ 5- 62 תע"ש תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449, כי מטרתם העיקרית של פיצויי הלנת שכר הינה: "מטרתם העיקרית של פיצוי הלנה היא להוות מכשיר שיזרז את החייב בתשלומים השונים לבצע את תשלומם במועדים שנקבעו בחוק: הוא בא לעשות את ההלנה לבלתי כדאית - מבחינה כספית: הוא אינו ריבית או פיצוי על נזק בנזיקין או במשמעות החוזית. הוא למעשה פיצויים in terorem". לא נעלם מעינינו, כי פיצוי הלנת השכר, כונו על ידי הפסיקה כ"סנקציה מעין עונשית וסנקציה דרקונית, וכך נקבע בע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל, עבודה ארצי, כרך לג (84), 23: "פסיקת פיצויי הלנה היא בשיקול דעת בית הדין. בהפעלת שיקול הדעת זה צריך בית הדין להביא בחשבון, מחד את מטרת פסיקת פיצויי ההלנה, שהיא הרתעת מעבידים מלהלין שכרם של עובדים, ומאידך את שיעורם הגבוה של פיצויים אלה, שהביא לכך שכונו על ידי הפסיקה " סנקציה מעין עונשית", "סנקציה דרקונית", "כדור שלג", פיצוים in terrorem... על בית הדין למצוא, איפוא, את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך. ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום, צריך להתפרש לקולה, כלומר הנטייה היא לפסוק פיצוי הלנה מופחתים, אך הכל בהתאם לנסיבות". עם זאת, בעת פסיקת פיצויי הלנת שכר, על בית הדין לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות של המקרה, ולתת משקל לתכליתו של חוק הגנת השכר אשר קבע סנקציה זו: "עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו... הנה כי כן בעיני לבית הדין שיקול דעת אם להפחית פיצויי הלנה. את שיקול דעתו זה הוא מפעיל על פי אמות המידה החלות על בית משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום לבם של הצדדים ובתכלית החקיקה" (ההדגשות אינן במקור- א.ק; ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, עבודה ארצי, כרך לג (36), 25). אזלת היד של ארגון העובדים היציג במועצה מקומית ג'וליס שהביאה להגשת תביעות פרטניות אלו בגין פיצויי הלנת שכר, של כל עובד ועובד באופן נפרד: 32. בשלב זה מתעוררת השאלה - האם נכון הוא, כי תביעות לתשלום פיצויי הלנת שכר של עובדי רשויות מקומיות בכלל ועובדי מועצה מקומית ג'וליס בפרט, תוגשנה באופן פרטני באמצעות עורכי דין שונים שכל אחד מעורכי הדין מייצג קבוצה אחרת של עובדים ועלינו לזכור שהנושא בכל התביעות הוא הלנת שכרם של העובדים באותה רשות מקומית. ניתן לראות את אי הסדר, בלשון המעטה ,שנוצר כתוצאה מכך שכל עובד ועובד ברשות מקומית ג'וליס, מגיש באופן נפרד תביעה לפיצויי הלנת שכר וכפי שהתרשמנו כאן, יש לפנינו מקרים שאותו עובד הגיש תביעה לפיצויי הלנת שכרו עבור אותו חודש בדיוק פעמיים בשתי תביעות נפרדות ובאמצעות שני עורכי דין שונים. (ראה לדוגמא תביעות חופפות ומקבילות בענינים של באסם אבו נג'יב ס"ע 1933/08, שהגיש גם תביעה בתיק ס"ע 16988-03-10, התביעות שהגיש נוהאד חנג'ר ב- 3 תביעות חופפות ס"ע 2879/08, ס"ע 635-03-09 וס"ע 17043-03-10 כך גם את התביעות שהגיש נדא יוסף והתביעות החופפות של רפיק עמאר). האם ראוי ששני תובעים העובדים זה לצד זה, באותה רשות מקומית, שהגישו תביעות לפיצויי הלנת שכר באמצעות עורכי דין שונים, יקבלו פיצויי הלנת שכר בשיעורים שונים? ומדוע אותו עובד, שלא כמו יתר חבריו לעבודה ברשות מקומית ג'וליס, אשר לא הגיש תביעתו לפיצויי הלנת שכר, לא יקבל פיצוי עבור הלנת שכרו. כלום יהיה זה צודק ששיעור פיצויי הלנת השכר של אותו גימלאי של רשות מקומית, שאינו נגיש לבית הדין לעבודה ולא הגיש תביעתו, יהיה שונה מזה של העובד שהגיש תביעתו? יש להניח שזו הסיבה לפיה כב' הנשיא כהן, איחד לפני מותב אחד את כל הדיונים בכל אותן תביעות לפיצויי הלנת שכר שהוגשו נגד מועצה מקומית ג'וליס, כך בראש ובראשונה ימנע מצב של חוסר אחידות בפסיקת שיעור פיצויי ההלנה בין אותם עובדים אשר הגישו תביעתם לפיצויי הלנת בבית הדין לעבודה. לטעמנו, הדרך הנכונה בה ניתן לדון בתביעות להלנת שכר של עובדי רשויות מקומיות, היא הדרך המותווית בסעיף 28ב' לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, הקובע כדלקמן: "(ב) תביעת עובד לתשלום שכר מולן או לפיצויי הלנת שכר יכול שתוגש לבית הדין לעבודה גם בידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור - בידי ארגון העובדים שהעובד חבר בו." באופן זה בו תביעה להלנת שכר של עובדי וגימלאי רשות מקומית מוגשת על ידי הארגון היציג, היא תכלול את כל עובדי וגימלאי אותה רשות מקומית ושומה על אותו ארגון יציג, כי טובתם של כלל העובדים תעמוד לנגד עיני הארגון. לארגון היציג של העובדים, בנסיבות כגון דא אמור להיות אינטרס אחד והוא שאותה תופעה רעה שנמשכה מזה שנים במועצה מקומית ג'וליס, שהלינה משך תקופות ארוכות את שכרם של עובדיה וגימלאיה, תבוא על פתרונה. אין צורך להכביר במילים על חומרת תוצאותיה של אותה הלנת שכר מתמשכת ופגיעתה הקשה בעובדי וגימלאי מועצה מקומית ג'וליס. כפי שפורט בתחילת פסק הדין, כל ניסיונותינו במהלך ההתדיינות בבית הדין לגרום להסתדרות להכנס לתמונה ולפעול כארגון עובדים יציג של עובדי מועצה מקומית ג'וליס בכל הנוגע להלנת שכרם, העלו חרס. במצב דברים זה, אין לעובדים דרך אחרת אלא שכל אחד מעובדי מועצה מקומית ג'וליס, מגיש תביעתו לפיצויי הלנה באופן נפרד. שיעור פיצויי הלנת השכר שיש לפסוק כאן 33. ביום 28.7.05, ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתיק ע"ע 1242/04 עירית לוד נ. אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד (להלן: "הלכת לוד"). מאז שנקבעה הלכת לוד, קשה למצוא מקרים בהם בתי הדין האזורים פסקו פיצויי הלנת שכר לעובדי רשויות מקומיות בשיעור שונה מזה שנקבע בהלכת לוד. 34. אלא שבמקרה זה הנדון לפנינו, ניכר, כי המדינה יחד עם המועצה, עושים כיום מאמצים לא פשוטים להוציא את המועצה מהמשבר הכלכלי בו היא היתה נתונה משך שנים. ניתן לראות, כי קיימת מגמת הבראה במצבה הכלכלי של הנתבעת, היא מצויה במסגרת תוכנית הבראה, מונה לה חשב מלווה אשר הבהיר בדיון שהתקיים לפנינו ביום 22.11.10, כי החל מחודש 2/10 המועצה משלמת לעובדיה את שכרם בזמן וללא איחורים. (ראה עמ' 13 לפרוטוקול מיום 22.11.10). 35. מזה שנים מתמודדת מועצה מקומית ג'וליס עם בעית "השמיכה הקצרה" של התקציב. כך שאם נמשוך את אותה "שמיכה קצרה" לכיוון אחד של הגוף נחשוף לקור חלקים אחרים מאותו גוף. ולענייננו - אם נאלץ את המועצה לשלם היום מתקציבה פיצויי הלנת שכר בשיעורים גבוהים בגין חובות עברו, אנו עלולים לגרום לכך שאותו תקציב שמשמש את המועצה היום לתשלום המשכורות השוטפות של עובדיה וגימלאיה, ישולם במקום זה בגין אותה סנקציה דרקונית של פיצויי הלנת שכר מהעבר ובכך עלול לשוב לסורו אותו כדור שלג שהיה נהוג בעבר. דומה, כי חיוב המועצה במצב שהיא נמצאת היום בפיצויי הלנת שכר גבוהים בגין חובות העבר, עלול להביא שוב לקריסתה ובכך לא לאפשר לה לשלם את השכר השוטף לעובדיה. 36. אין ספק שחיוב בפיצויי הלנה מגדיל את הגרעון הכלכלי של המועצה ומכביד על התשלום השוטף של שכר העבודה לעובדים ולגימלאים. במצב דברים זה, בו המועצה מצליחה לשלם לעובדיה ולגימלאיה את שכר העבודה השוטף וכך בדרך זו או אחרת להבריא מאותו "מעגל שוטה" בו היא היתה מצויה בעבר, יש לטעמנו לאפשר לה להמשיך וללכת "בדרך המלך", כך שיפתח דף חדש של תשלום משכורות בזמן, כאשר הסנקציה של פיצויי הלנת השכר תמיד תהיה ברקע. 37. בנסיבות אלו, שוכנענו, כי יש לפסוק פיצויי הלנת שכרם של עובדי המועצה בשיעור נמוך מזה שנפסק ב"הלכת לוד" תוך מתן אפשרות למועצה לשלם את פיצויי ההלנה בתשלומים נוחים, אך עם סנקציה כואבת, כך שלא ישתלם לה להפר תשלומים אלו. 38. האיזון הראוי לטעמנו, כשמחד לוקחים בחשבון את מצבם המחפיר של העובדים ששכרם הולן משך תקופות ארוכות, אך מאידך מתחשבים בכך שמאז חודש 2/10 משלמת המועצה את השכר לעובדיה בזמן ואין לנו כל רצון להשיב לקדמותו את אותו "מעגל שוטה" של הלנת השכר שהיה נהוג בשנים עברו, בא לידי ביטוי באופן הבא: א. שיעור פיצויי הלנת השכר בתיקים אלו יעמוד על 15% שנתי (אפקטיבי) בלבד מהשכר המולן והוא יחול רק על אותו חלק מן השכר המולן שאינו עולה על השכר הממוצע במשק שנהוג היום. יתרת השכר העולה על השכר הממוצע במשק, תשא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. ב. המועצה תערוך לכל אחד מהתובעים בנפרד את התחשיב של סך פיצויי ההלנה שעליה לשלם כאמור בסעיף 1 לעיל ותמציאו לכל אחד ואחד מהתובעים, תוך 30 יום. (הסכום שיצא בהתאם לתחשיב של כל אחד ואחד מהתובעים יוגדר "החוב"). מאליו מובן שהעתק מהחישוב יומצא גם במישרין לכל אחד מעורכי הדין של התובעים. ג. אותו חוב בגין פיצויי הלנת השכר ישולם על ידי הנתבעת לכל תובע ותובע בנפרד ב- 24 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כאשר תשלום ראשון ישולם תוך 90 יום מהיום ויתר התשלומים ישולמו מדי חודש בחודשו שיבואו לאחר מכן. ד. במידה ותשלום כלשהו, כאמור בסעיף ג' לעיל, לא ישולם במועדו, יועמד לפרעון מידי כנגד המועצה מלוא הסכום של החוב אלא שאותו חוב יחושב לא כאמור בסעיף א' לעיל אלא על פי שיעור פיצויי הלנת השכר שנפסק ב"הלכת לוד". 39. הנתבעת תשלם בנפרד לכל אחד מבאי כח התובעים שייצגו בתיקים אלו שכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום. הלנת שכרמועצות מקומיות