מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזרת כספים שקוזזו מהשכר: 1. בפנינו שלוש תביעות של התובע, שכיהן בתפקיד מהנדס המועצה המקומית עילוט (להלן:"המועצה"), אשר אוחדו בהחלטה מיום 18.9.08. בתביעה בתיק עב 1201/07 ביקש התובע לחייב את הנתבעת מס' 1 - המועצה, להחזיר לו סכומים שנגרעו משכרו בשל קיצוץ משרתו ומשכורותו ל-50%, זאת בגין התקופה שמחודש 3.05 ועד לחודש 1.07. בתביעה בתיק דמ"ר 1444/07 ביקש התובע לחייב את המועצה בפיצויי הלנת שכר בגין השכר ששולם לו באיחור, החל מחודש 11.05 ועד 11.06 (תביעה זו הוגשה לבית הדין ביום 20.5.07). בתביעה בתיק דמ"ר 1342/08 ביקש התובע להחזיר לו סכומים שנוכו משכרו בחודשים ינואר, מרץ ואפריל 2007 (סך של 5,077.95 ₪ כל חודש) תחת תיאור בתלוש השכר של "הפחתת ימי עבודה", בצירוף פיצויי הלנת שכר. 2. דרישת התובע להחזר 50% משכרו החלה במסגרת תיק ע"ב 1427/05, שבו ניתן פסק דין מיום 14.5.06 על ידי מותב של בית דין זה (אב בית דין כב' השופט חיים ארמון - להלן "פסק הדין"). פסק הדין קבע: "אנו דוחים את התביעה כנגד המועצה ככל שהיא נוגעת לקיצוץ במשרתו ובשכרו של התובע לתקופה שמיום 1/3/04 ועד יום 28/2/05. ג. אנו מקבלים את התביעה כנגד המועצה בענין קיצוץ היקף המשרה ושכרו של התובע לתקופה שמיום 1/3/05 ואילך, באופן שאנו מצהירים כי ההחלטה על המשך הקיצוץ בתקופה זו - בטלה. אין בהצהרה זו כדי למנוע מהמועצה לקבל החלטה מחודשת בענין זה, ובלבד שההחלטה תתקבל לאחר שתינתן לתובע הזכות להשמיע את טענותיו בענין.   (בשל טענות התובע על אפליה מטעמים פוליטיים ובשל עצם העובדה שהתובע התמודד על ראשות המועצה מול ראש המועצה המכהן, אנו ממליצים למועצה לדאוג לכך שההחלטה המחודשת לא תתקבל על ידי ראש המועצה עצמו, אלא על ידי גורם מוסמך אחר במועצה או מטעמה, וברור שעדיף שתהיה הסכמה מראש בין הצדדים על זהותו של הגורם המחליט)". 3. התובע טען בתביעתו הנוכחית כי המועצה לא פעלה כפי שנדרש ממנה בפסק הדין ולא החזירה את הסכומים שקוזזו משכרו. על כן, נאלץ לפנות במכתב מיום 24.12.06. רק לאחר שיגור המכתב הוזמן התובע לשימוע ביום 21.1.07. התובע התייצב אך נציג המועצה לא הופיע וגם ועד העובדים והסתדרות העובדים לא הוזמנו. המועצה זמנה את התובע לשימוע חדש ביום 11.2.07, ישיבה בה התייצבו החשב המלווה של המועצה והיועץ המשפטי בלבד. השימוע נערך על ידי החשב המלווה, שלגרסת התובע לא היה מוסמך לכך. התובע טען כי נכון למועד הגשת התביעה טרם קיבל את החלטת המועצה. התובע טען כי הנתבעת מלינה שלא כדין את שכרו, משיקולים פוליטיים זרים, תוך הפרה בוטה של הוראות פסק הדין. התובע דרש הפרשי שכר בתוספת פיצויי הלנת שכר וכן הפרשה לקופות עבור הסכומים שלא שולמו לו כדין. 4. המועצה טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי בעקבות פסק הדין התכנסה ועדת שימוע אשר הזמינה את התובע, שהשמיע את טענותיו, ובסופו של יום קבעה להשאיר את התובע במתכונת משרה של 50%. הנתבעת טענה כי הקיצוץ במשרת התובע נעשה על פי תוכנית הבראה אשר אושרה על ידי משרד הפנים, לפיה נערכה הפחתת שכר לכלל העובדים של המועצה. בחודש פברואר 2005 החליטה המועצה להחזיר את המצב לקדמותו רק לעובדים המשתכרים שכר מינימום, ונותרה ההפחתה לגבי העובדים הבכירים, ביניהם התובע. המועצה טענה כי החלטתה באשר לתובע התקבלה כדין, לאחר שנערך לו שימוע, כדרישת פסק הדין, כאשר הוא לא נדרש לבצע עבודה מעבר למשרתו שהיא 50%. באשר לתביעה בגין פיצויי הלנת שכר, טענה המועצה לקשיים כלכליים חמורים אשר גרמו לעיכוב בתשלום שכר. בתביעה בגין הפחתת ימי העבודה, טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי להחזר הסכומים מאחר שההפחתה בוצעה כדין והתובע חייב להחזיר לקופת המועצה מאות אלפי שקלים. 5. מדינת ישראל צורפה כצד להליך (נתבעת מס' 2 - להלן: "המדינה") והגישה כתב הגנה. בכתב ההגנה טענה המדינה כי התובע התפטר מעבודתו במועצה בחודש יוני 2003 כדי להתמודד על משרת ראש הרשות, על פי דרישת סע' 2(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר) השתכ"ד-1964. התובע לא נבחר לתפקיד ולאחר שהוא נבחר רק כחבר המועצה, הודיע כי הוא מתפטר מהחברות במועצה ודרש לחזור לתפקידו הקודם. המועצה החזירה אותו לתפקיד, בתנאים שהיו לו בטרם התפטרותו, ללא אישור נחיצות משרה וללא פרסום מכרז, בניגוד לדין ולנהלי משרד הפנים. המדינה טענה כי התובע מעולם לא חתם על חוזה בכירים והעסקתו בתנאי חוזה בכירים מעולם לא אושרה על ידי משרד הפנים. בנוסף, למהנדס רשות המועסק במשרה מלאה אסור לעבוד עבודה נוספת ללא אישור ראש המועצה והמועצה ובהגבלות שנקבעו בסעיף 143 לצו המועצות המקומיות (א) התשי"א-1950. עובד בחוזה בכירים שיעבוד בעבודה נוספת, ללא היתר, תבוטל זכאותו לשכר בכירים ויהיה זכאי לשכר על פי דרוג דרגה בלבד. לתובע עבודה נוספת מחוץ למועצה והוא נעדר מהעבודה פעמים רבות, כך שגם בפועל אינו מבצע עבודה בהיקף משרה מלאה. התובע התקבל כעובד חדש בשנת 2004 ולו היה מועסק כדין, על העסקתו היה חל ההסכם החדש, במסגרתו זכאי התובע רק ל-85% משכר בכירים דרגה 2, בשיעור של 50% משרה. על אף זאת, נותרו תנאי שכרו בטעות על פי החוזה הקודם, כולל דרוג לא תקין בדרה 3. המדינה טענה כי ההחלטה על קיצוץ בהיקף משרתו ובשכרו של התובע נתנה כדין, ובעקבות טענותיו לניגוד עניינים ולפסלותם של ראש הרשות ואורגנים אחרים במועצה, בוצע השימוע בפני החשב המלווה והיועץ המשפטי של המועצה, אשר הודיעו לו על ההחלטה. המדינה הוסיפה כי ככל שהרשות תחליט, כי בנסיבות העניין ימשיך התובע ויועסק בה, הרי שיש לקבוע כי תנאי העסקתו, לרבות גובה שכרו והיקף משרתו, יהיו על פי דרוג דרגה, וזאת לכל המאוחר עד לסיום הליכי מכרז למשרה בה הוא מועסק. 6. עדויות שנשמעו בדיון: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. כמו כן העידו בדיון: מר צבי אפרת, שהיה חשב מלווה של המועצה מחודש 7.06 עד 12.08 (להלן:"מר אפרת"), מר עבד אלחלים אבו ראס, מזכיר המועצה (להלן:"המזכיר"), מר סברי אבו ראס, גזבר המועצה (להלן:"הגזבר") ומר צבי סבטליט, חשב מלווה של המועצה לפני מר אפרת, משנת 2004 ועד 3.06 (להלן:"מר סבטליט"). לא מן המיותר לציין כי נשמעו חקירות ארוכות של העדים, שלא נגעו רק בסכסוך של התובע, אלא התייחסו להתנהלות כללית של המועצה. מן החקירות שנשמעו עולה תמונה מצערת של אי סדרים ובעיות כלכליות שהביאו לשיתוק בפעילות המועצה, צורך בתוכנית הבראה ופגיעה בשכר העובדים, שלא קיבלו שכרם במועד במשך תקופה מאוד ממושכת. כן עולה תמונה של עוינות על רקע פוליטי בין העובדים הבכירים של המועצה - ראש המועצה, הגזבר, המזכיר והמהנדס - התובע. 7. קביעות בפסק הדין באשר לצמצום משרה/שכר של התובע: פסק הדין כולל קביעות עובדתיות שהן יפות לענייננו, ועל כן אנו רואים לנכון לצטט: "3. התובע הוא מהנדס המועצה מאז יום 1/8/97. (נוסיף כי במסגרת התיק הנוכחי הוגש "חוזה מיוחד להעסקת עובד" שנחתם עם התובע ביום 27.6.98 ). 4. בשנת 2003, התמודד התובע על תפקיד ראש המועצה ועקב כך היה בחופשה מחודש אוגוסט ועד חודש נובמבר 2003. התובע הפסיד בבחירות לנתבע מס' 2, ולאחר מכן - שב לעבודתו. 5. המועצה מצויה כבר מספר שנים בקשיים כספיים ניכרים. היא לא הצליחה לשלם במועד את משכורותיהם של עובדיה. 6. בשנת 2003, החלה המועצה בדיונים עם משרד הפנים בענין תוכנית הבראה, אשר כללה קיצוץ בהוצאות בענין העסקת עובדים. דיונים אלה הביאו לתוכנית הבראה אשר אושרה במליאת המועצה ביום 30/6/04. באותה ישיבת מליאה, דיווח ראש המועצה לחברי המליאה כי החל מחודש מרץ 2004 - עובדי המועצה החלו לעבוד במתכונת של חצי משרה. במהלך החודשים שלאחר מכן, המשיכה המועצה בניסוח תוכנית ההבראה ובמגעים עם משרד הפנים. בחודש אוקטובר 2004, הגישה המועצה למשרד הפנים תוכנית הבראה מגובשת. בין שאר רכיבי התוכנית, נרשם כי תהיה הפחתה של 1,053,000 ₪ בהוצאות השכר בשנת 2004, והפחתה של 1,123,000 ₪ בהוצאות השכר בשנת 2005. לגבי התובע נרשמו באחד מנספחי תוכנית ההבראה הנתונים הבאים: עלות שכרו בשנת 2002 היתה בסך 353,972 ₪. עלות שכרו בשנת 2003 היתה בסך 272,377 ₪. עלות שכרו בשנת 2004 אמורה להיות בסך 251,133 ₪ (חסכון של 21,244 ₪). החסכון בעלות שכרו בשנת 2005 אמור להיות בסך של 41,265 ₪. 7. תוכנית ההבראה האמורה לא אושרה על ידי ההסתדרות הכללית החדשה ואף לא על ידי מרכז השלטון המקומי. 8. במכתבו מיום 26/10/04, הודיע מנכ"ל משרד הפנים כי משרד הפנים אישר את תוכנית ההבראה בהתאם להוראות סעיף 31ו(1) לחוק יסודות התקציב. 9. עד חודש פברואר 2004, עבד התובע כעובד במשרה מלאה. המועצה הוציאה בעבורו תלושי משכורת תואמים. השכר בפועל - לא תמיד שולם. המועצה נהגה לשלם לכל עובדיה את שכרם באיחור, בשל קשייה הכלכליים האמורים לעיל. 10. בחודש פברואר 2004, הודיע ראש המועצה לתובע כי משרתו תקוצץ כך שהיא תועמד על חצי משרה, וזאת במסגרת תוכנית הבראה. כאמור כבר לעיל, בחודש פברואר 2004, טרם היתה תוכנית הבראה מגובשת, תוכנית ההבראה טרם אושרה על ידי מליאת המועצה, ואף לא על ידי משרד הפנים.   למרות זאת, התובע הודיע כי הוא מסכים לקיצוץ שיימשך שנה אחת. 11. אכן, החל מחודש מרץ 2004, הוציאה הנתבעת לתובע תלושי משכורת על משרה בהיקף של 50%. גם השכר קוצץ בהתאם. 12. בחודש פברואר 2005, הודיעה המועצה לחלק מהעובדים כי היקף המשרה שלהם יועלה ויוחזר לקדמותו. התובע לא קיבל הודעה כזו.  תחילה, לא היה התובע מודע לכך שהמועצה ממשיכה לראותו כעובד בהיקף של חצי משרה גם בחודש מרץ 2005, וזאת מאחר שבשל סכסוך כספי בין המועצה לבין החברה לאוטומציה של מרכז השלטון המקומי, הפסיקה המועצה להוציא תלושי משכורת (בנוסף לאי-תשלום השכר במועדו). משהוצאו לבסוף תלושי משכורת, למד התובע כי המועצה ממשיכה לראותו כמי שמועסק בהיקף של חצי משרה וזכאי לשכר על פי היקף זה בלבד". 8. קביעות פסק הדין באשר לגורל התביעה דאז היו: "... בכל הנוגע לקיצוץ המשרה והשכר בתקופה שמחודש מרץ 2005 ואילך.   כאמור לעיל, הסכמתו של התובע לקיצוץ בהיקף משרתו, פגה ביום 28/2/05. כדי שהמועצה תוכל להיות רשאית להמשיך את הקיצוץ גם לאחר מכן, היה עליה להחליט החלטה תקפה על כך.   המועצה לא היתה רשאית להחליט על קיצוץ המשרה כנגד עמדתו של התובע, בלא לתת לתובע זכות טיעון לפני כן. המועצה אף לא התיימרה לטעון כי ניתנה לתובע זכות טיעון מעין זו (בקשר לתקופה של מעבר לשנה אחת שלגביה התובע הסכים להפחתה). לפיכך, אנו סבורים כי ההחלטה האמורה - בטלה.   עם זאת, חשוב להדגיש כי אין בביטולה של ההחלטה כדי למנוע מהמועצה להגיע להחלטה מחודשת בענין זה, אלא שההחלטה האמורה צריכה להתקבל לאחר שהתובע יקבל הזדמנות להשמיע את טענותיו. במסגרת השמעת טענותיו, יוכל התובע, כמובן, לטעון את הטענות על כך שהוא מופלה לרעה לעומת עובדים אחרים שהיקף המשרה שלהם שב לקדמותו, בין מטעמים פוליטיים ובין מטעמים אחרים". 9. גדר המחלוקת בכל הנוגע לקיצוץ בהיקף המשרה: תקופת התביעה נשוא הדיון באשר לקיצוץ שכר/משרה היא מחודש 3.05 עד 1.07. עולה מעדות התובע כי הוא סיים לעבוד במועצה, עת התפטר שוב כדי להתמודד על תפקיד ראש מועצה, בחודש 8.08 (ע' 13 לפרוטוקול הדיון). אין להרחיב את הפלוגתא שבין הצדדים מעבר לדרישה בכתב התביעה, שלגביה התמודדו הנתבעות בכתבי ההגנה. לכן, כל הפחתה בשכר/דרגה של התובע לאחר התקופה שהוגדרה אינה רלוונטית להכרעה ולא נתייחס אליה. ב"כ התובע טענה כי כל קיצוץ בשכר/משרה של התובע, ניתן יהיה לעשות, בהתאם להוראות פסק הדין, רק לאחר הליך של שימוע, עת היא מפרשת זאת כמונעת אישור רטרואקטיבי של הקיצוץ - שיכול להיות אך ורק פרוספקטיבי. אין אנו מקבלים פרשנות זו. פסק הדין ניתן ביום 14.6.06 ועד אז כבר בוצע קיצוץ, שלא בהסכמה, במשך יותר משנה. אם זו הייתה כוונת פסק הדין, לא הייתה בו קביעה לפיה "אין בהצהרה זו כדי למנוע מהמועצה לקבל החלטה מחודשת בענין זה, ובלבד שההחלטה תתקבל לאחר שתינתן לתובע הזכות להשמיע את טענותיו בענין"- זאת כאשר האמירה מתייחסה לקיצוץ החל מ- 1.3.05. על פי קביעת פסק הדין, רשאית הייתה המועצה לקבל החלטה מחודשת בגין התקופה החל מ-1.3.05 (אף באופן רטרואקטיבי) לאחר שתנתן לתובע הזדמנות להשמיע את טענותיו. 10. השימוע שנערך: אין לנו ספק כי המועצה התנהלה באיטיות, באופן בלתי סביר, עת לא פעלה בהתאם לפסק הדין שניתן בחודש מאי 2006, ונותר חלוט, וכנסה ועדה על מנת לשמוע את טענות התובע רק לאחר שהתקבל מכתב דרישה מאת בא כוחו, בחודש פברואר 2007. על אף זאת, אין בכך בלבד כדי להשליך על תוכן ההחלטה. כפי שעולה מעדותו של מר אפרת, במועד הראשון שנקבע נפל חוסר הבנה, או טעות, ולכן הישיבה לא התקיימה. לאחר מכן התקיימה ישיבה, שבה הופיע התובע ובא כוחו, ביום 11/2/07. באותה ישיבה נכחו המזכיר, היועף המשפט של המועצה עו"ד אברהים אבו ראס, ומר אפרת. פרוטוקול הישיבה הוגש לבית הדין (נ/4), ונראה לנו כי הוא משקף נאמנה את מה שהתרחש בדיון. ב"כ התובע העלה בפתח הישיבה את טענותיו, באשר למחלוקות על רקע פוליטי בין התובע לבין ראש המועצה (התובע התמודד מולו), בשל הגשת תלונות וחשיפת שחיתויות על ידי התובע (דוגמאות: קבלת הלוואות בשוק האפור, הטבה למקורבים, זיוף מסמכים, קבלת כספים במרמה וכו'). כן הועלו טענות התובע באשר לאפליה בינו לבין עובדים בכירים אחרים והשכרת שירות של מהנדסים חיצוניים בעלות גבוהה ביותר. החשב, מר אפרת, התייחס לחלק מטענות התובע, שהיו בידיעתו ובטיפול, וטען באשר לתפקוד התובע, כאשר אמר "ראש המועצה טוען שהוא נעדר מרבית שעות העבודה ואינו מתפקד" - טענה שלא זכתה להתייחסות על ידי התובע ובא כוחו, שהמשיכו לטעון באשר לאי סדרים במועצה, כולל הלנת שכר. לכך השיב מר אפרת: "אבקש להימנע משאלות קנטרניות ודאי שידוע לי החוק. כשנכנסתי היה פיגור של מספר חודשי שכר ומאז כניסתי התחילה המועצה לשלם את השכר שבפיגור בעזרת הסיוע המאסיבי של משרד הפנים, למיטב ידיעתי לא הייתה הלנה בשכר העובד מעבר להלנות שהיו לגבי עובדים אחרים" . לאחר שב"כ התובע הודיע כי סיים את טיעוניו, הם התבקשו לצאת מן הישיבה ונכנסו הגזבר וראש המועצה. לא ברור האם היוזמה הייתה של התובע או של מר אפרת, אך אין לכך נפקא מינה. מר אפרת הסביר בעדותו בדיון: "הקושי להכניס את גזבר המועצה ואת המנהדס בחדר אחד היה פחות חמור מאשר עם ראש המועצה, אבל עדיין חמור, רצינו לקיים דיון ענייני" (ראו ע' 22, ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון). באשר לטענה על אפליה השיב ראש המועצה כי כל הבכירים היו ב-50% משרה, למעט הגזבר שעובד ב-60% והוסיף: "אינו רואה בכך אפליה שכן אני צריך אותו בגלל תוכנית ההבראה והסדרים שלה הייתי רוצה אפילו לתת לו יותר והוא אכן דורש יותר אבל אני לא יכול לתת לו. היועצמ"ש: הוא העלה טענה על העסקת מהנדסים אחרים במקומו. ראש המועצה: גם בזמנו היו מהנדסים נוספים אפילו יותר כי היו יותר פרויקטים הכוונה להעסקת מהנדסים שונים בהתמחויות בפרויקטים. החשב: האם בכוונתך להמשיך ולשמור על מסגרת האיזון התקציבי בשנה הבאה. ראש המועצה: כן כמובן אני התחייבתי אחרת הכל יקרוס כמו בעבר. החשב: מה תהיה המשמעות של הגדלת המשרה של המהנדס אם יוחלט להגדיל היקף משרתו. ראש המועצה: זה יפגע בתקציב ובהתחייבות המועצה כלפי הממשלה שעל בסיס זה אני מקבל מענקים ובנינו את התוכנית אני לא מדבר גם על הדרישה שתבוא מסברי ומעבד ומאחרים להגדיל להם את השכר. ברצוני לעשות לו ישיבה נפרדת ובמקרה הצורך גם שימוע ביחס לתפקודו והיעדרויותיו". לאחר מכן נשאל הגזבר באשר להשלכות של הגדלת המשרה למהנדס והשיב: "ההשלכה המיידית תהיה גרעון תקציבי בשנת 2007 וכן אי עמידה בהתחייבויותיה להעלות שכר הסכם ההבראה. כמו כן יבקשו הבכירים האחרים גם תוספות. אוסיף ואציין כי היום לא מאשרים לרשות בסדר גודל כשלנו יותר מחצי משרה. אדגיש כי משמעות התוספת תהיה קריסת תוכנית ההבראה". בתום הישיבה הציע היועץ המשפטי להעביר את תמצית תשובות הגזבר וראש המועצה לבא כוחו של התובע ולקבל את תשובתו תוך 7 ימים ולאחר מכן תתכנס שוב הוועדה. ביום 19.2.07 הוגשה התביעה לבית הדין, כאשר עד אז לא התקבלה על ידי התובע או בא כוחו החלטה של המועצה לאחר השימוע. הוועדה (מר אפרת, המזכיר והיועץ המשפטי) התכנסו שוב ביום 25.3.07 (פרוטוקול בכתב יד הוגש נ/5). שם צוין שלא התקבלה תגובה מטעם התובע. מסקנות חברי הוועדה היו: "חשב מלווה: מוכרים לי הנתונים שנמסרו על ידי נציגי המועצה שמשרות הבכירים אכן קוצצו והקיצוץ בעינו עומד. תכנית ההבראה הינה קריטית לתפקוד המועצה וגם בתי דין לעבודה הכירו בחשיבות תוכנית ההבראה. גם דבר הגזבר שמשרד הפנים מאשר היום רק חצי משרת מהנדס לרשויות עד עשרת אלפים תושבים, מוכרים לי מעבודתי כחשב מלווה. מציע להחליט לקבל את עמדת המועצה ולהשאיר את היקף המשרה והשכר על 50% משכר בכירים. היועץ המשפטי: לאור העובדה שלא קיימת אפליה ולאור העובדה כי הדבר פוגע בתוכנית ההבראה, כפי שהובאו הדברים על ידי הגזבר בפרוטוקול מיום ____(כך במקור) מציע לאמץ את עמדת המועצה ולהעמיד את שיעור משרתו של המהנדס על 50%. מזכיר: אני מצטרף לעמדות החשב והיועץ המשפטי ומאמץ את עמדת המועצה להשאיר את הקיצוץ במשרה ב - 50% שכר בכירים ותשלום השכר באופן ...". לאחר מכן, ביום 10.4.07, שוגרה הודעה לתובע לפיה "ועדת השימוע בישיבתה מיום 25.3.07 החליטה פה אחד לאמץ את עמדת המועצה לפיה להשאיר את הקיצוץ במשרתך ובשכר על 50% משכר בכירים כפי שמשולם היום" - באותה עת, כאמור, כבר התנהלה התביעה בבית הדין. 11. גדר המחלוקת: הסוגיה הנדונה בפנינו בכל הנוגע לקיצוץ במשרתו ובשכרו של התובע מתייחסת לתקינות וסבירות ההחלטה שנתקבלה לאחר השימוע, בהתאם להוראות פסק הדין. ב"כ המדינה התמקד בסיכומיו בטענה באשר למינוי שלא כדין של התובע, עת היה צריך לפרסם מכרז לאחר שהוא התפטר כדי להתמודד לתפקיד של ראש מועצה, לא נבחר וביקש לחזור לתפקידו הקודם - מהנדס המועצה. כן נאמר כי: "15. צו המועצות המקומיות (שירות העובדים, התשכ"ב - 1962 וצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה) מסדירים את הפרוצדורה המקובלת והמחייבת את הרשות בקבלת עובדים לעבודה. 16. צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), התשכ"ב - 1962 (להלן:"צו שירות העובדים"), קובע בסעיף 13, כדלקמן: "לא יתמנה אדם עובד רשות מקומית אלא לאחר שראש הרשות המקומית או מי שהוסמך לכך על ידיו הכריז על המישרה בפומבי, בין שנתפנתה המישרה ובין שהיא עשויה להתפנות". 17. באשר לעובד שנתקבל בניגוד לצו שירות העובדים, קובע סעיף 26 לצו זה כדלקמן: "נתקבל אדם לשירות הרשות המקומית בניגוד צו זה או שלא על פיו, חייב מי שקיבלו לעבודה או מי שהורה לשלם לו משכורת, להחזיר לקופת הרשות המקומית כל סכום ששולם". 18. בנוסף, קובעים בין היתר סעיפים 2,3 ו - 4 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז - 1977 (להלן: "צו קבלת עובדים") את הדרכים לקבלת עובד לעבודה. בסעיף 2 לצו קבלת עובדים נקבע, כי: "לא יתמנה אדם כעובד במשכורת ברשות מקומית ולא יועבר ממשרה אחרת באותה רשות מקומית אלא למשרה פנויה בתקן". בסעיף 3 לצו קבלת עובדים, שעניינו דרכים למילוי משרה בתקן, נקבע כי: "משרה פנויה בתקן של רשות מקומית ניתן למלא באחת מאלה: (1) העברת עובד קבוע ממשרה למשרה באותה רשות מקומית; (2) מכרז פנימי; (3) פנייה לשירות התעסוקה; (4) מכרז פומבי; (5) העסקה לפי חוזה מיוחד" וכן החובה לקבל אישור נחיצות משרה בטרם מילוי המשרה, קבועה בסעיף 4 לצו קבלת עובדים". המדינה טענה כי המועצה קיבלה את התובע חזרה לעבודה שלא כדין, ללא אישור נחיצות משרה וללא פרסום מכרז. עם התפטרותו של התובע לשם התמודדות בבחירות לראשות המועצה, נותקו יחסי עבודה בין התובע לבין המועצה ולשם קליטתו מחדש, היתה חייבת המועצה לנהוג בהתאם לפרוצדורה שנקבעה בחקיקה. על אף שמבחינה משפטית טענותיו של ב"כ המדינה נכונות, אנו סבורים כי אין בהן כל רלוונטיות להכרעה בסכסוך הנוכחי. אי תקינות מינוי יכול להביא לסיום ההתקשרות (אף בהתאם להנחיה של מר ישראל שפיצר, מנהל אגף כח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, מיום 26.8.07 - נ/8), מה שלא נדרש בענייננו. אולם, אין בכך כדי להשליך על זכאות לשכר עבודה, אם העבודה בוצעה. במידה שהשכר שהתקבל על ידי העובד אינו כדין, יכולה המועצה לדרוש השבת סכומים שהתקבלו, ואף יכולה להיות דרישה כזו מטעם הממונה על השכר במשרד האוצר, בהתאם להוראות סע' 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1995. אולם, דרישות אלה לא היו במקרה של התובע, ואף טענה על קבלת שכר שלא כדין, מעבר למותר, אינה חלק מנימוקי ההחלטה שהתקבלה לאחר שימוע של התובע. 12. הרכב הוועדה: הוועדה שהחליטה בעניינו של התובע הייתה מורכבת מן החשב המלווה מר אפרת, היועץ המשפטי של המועצה והמזכיר. אין מדובר בוועדת פיטורים ולכן, לא חלות הוראות צו המועצות המקומיות התשי"א-1950 ופקודת העיריות (נוסח חדש). הרכב הוועדה נראה לנו תקין, בהתחשב בהמלצה שבפסק הדין לפיהן לאור הסכסוך הקיים ולמען מניעת ניגוד אינטרסים, ראש המועצה לא יהיה חלק מן הוועדה אשר ערכה לתובע שימוע והחליטה בעניינו. מעבר לכך, התובע הסכים לאותו הרכב עת הופיע בפניו והעלה את טענותיו. בשל כך, אנו קובעים שלא קיים פגם בהרכב של ועדת השימוע. 13. נימוקי ההחלטה: בהתאם להוראות פסק הדין, יש לבחון את תקינות וסבירות ההחלטה שהתקבלה על ידי המועצה באשר להיקף המשרה של התובע לאחר הליך השימוע והתייחסותה לנימוקים שהועלו על ידי התובע. א. טענה על אפליה ושיקולים פוליטיים זרים: ב"כ התובע טען בשימוע וכן במסגרת הדיון בתיק, כי המועצה פעלה באפליה כלפי התובע, לאור העוינות האישית בינו לבין ראש המועצה, לאחר שהוא התמודד נגדו, ומאחר שהתובע גילה שחיתויות שונות ואי סדרים במועצה, כולל קבלת הלוואות בשוק האפור, זיוף מסמכים, קבלת כספים במרמה, וכו'. אין חולק באשר לקשיים הכלכליים בהם הייתה שרויה המועצה, אשר הביאו לתוכנית הבראה, שכפי שנקבע בפסק הדין, אושרה על ידי מליאת המועצה ומשרד הפנים, ולא הובאה לאישור של ארגון עובדים או ועד העובדים. במסגרת פעולות למען הבראת המועצה הופחת שכר לכלל העובדים - ביניהם התובע ל-50% במשך שנה, בהסכמת העובדים. בגין שנה זו - מ-3.04 עד 2.05 נדחתה תביעתו של התובע במסגרת פסק הדין. כפי שעולה מעדותו של מר אפרת, אף לראש המועצה קוצץ השכר במסגרת אותה שנה, ב-15%. בתום השנה הוחזר השכר שקוצץ לעובדים, למעט העובדים הבכירים - הבחנה שנראית סבירה, בהתחשב בשכר הגבוה באופן משמעותי שמקבלים העובדים הבכירים במועצה, לעומת העובדים ה"רגילים". לאחר מכן, הועלו במידה מסוימת אחוזי המשרה של הגזבר והמזכיר, הגזבר ל-80% ולמזכיר ל-70%, בשנת 2008 - קרי, לאחר תקופת התביעה הנוכחית. כך הסביר מר אפרת בעדותו בדיון: "המזכיר דרש ואף תבע בבית הדין הגדלת אחוזי משרה וגם הגזבר, וגם המבקר דרש כל הזמן, לגבי המבקר, טענה שלו שנבדקה, שאין למועצה סמכות לגבי שכרו של מבקר כדי לשמור על עצמאות של המבקר, ולכן אחרי התייעצות עם משרד הפנים הוחלט להעלות לו בלי רטרואקטיבית בשנת 2008, לגבי הגזבר, נאלצנו לשדרג את תוכנית ההבראה והיה כל הזמן משא ומתן, הגזבר דרש להעלות לו את היקף המשרה והשכר, הוא טען שהוא כל הזמן עוזב את העבודות האחרות שלו ועוסק רק במועצה, ולכן הוא לקח על עצמו, היה משרד חיצוני שעזר לנו בדו"חות כספיים, הוא הסכים לוותר על השירותים שלו, כדי שיחזירו לו את השכר, ולאחר ישיבה במשרד הפנים הגדלנו לו את המשרה ל - 80% משנת 2008, לא זוכר את החודש. לגבי המזכיר, אחרי מלחמת לבנון השניה שהמגזר העברי גם ספג טילים, דרשו מינוי קצין בטחון שיהיה אחראי על פיקוד העורף, גם יחידה לשירותים חירום במשרד הפנים, והמזכיר אמר שהוא לא מוכן לקבל על עצמו תפקידים נוספים כל עוד הוא ב - 50% שכר והסכמנו להעלות לו ל - 70%, בהליך מסודר מול המשרד בירושלים, החל מ - 2008, אני לא זוכר באיזה חודש. אז המזכיר מחק את התביעה ולא קיבל רטרואקטיבית, וקיבל על עצמו את התפקידים הנוספים בכל הקשור לשירותי חירום במועצה מקומית. לא היתה הצעה לתובע במקביל" (ראו ע' 20 לפרוטוקול הדיון). בשונה מן העבודות שנוספו למזכיר ולגזבר, לא הייתה תוספת עבודה ממשית לתובע ועבודתו דווקא הצטמצמה בעקבות הבעיות הכלכליות של המועצה. כך העיד מר אפרת: "רשות שנמצאת בהבראה, ממילא היקף עבודתה מצטמצם, התושבים לא משתתפים בעלות סלילה ואין כסף לעבודות, היקף העבודה של מהנדס ברשויות כאלה מצטמצם וההיקף של משרד החינוך הוא חצי משרה, לרשות על 10,000 תושבים, במועצה מקומית עילוט יש פחות מ - 7,000 תושבים". הגזבר מספק פרטים קצת שונים באשר להיקף משרתו בעדותו: "ש. אחוז המשרה והשכר שלך הועלה גם כן או שנותרת ב - 50%? אני שואלת מ- 2005 ועד 2008. ת. תגידי לי חודשים. חודש ראשון עבדתי מ- 1/3/04 ועד 30/6/05 - 50% משרה, מיום 1/7/05 הועלה אחוז המשרה ל -80%, עבדתי מ - 1/7/05 ועד 31/3/06 - 80%, אחר כך ירדתי מ - 1/4/06 ועד 1/4/07 - 60% ומ- 1/5/08 ועד היום 80%" (ראו עמ' 31 ש' 27-29 לפרוטוקול הדיון). הגזבר אישר את עדותו של מר אפרת על כך שאחוז המשרה של המזכיר הועלה ל-70%. אין לנו ספק, כפי שעולה מן העדויות שנשמעו, שהייתה יריבות פוליטית בין התובע לבין ראש המועצה שנבחר, יריבות זו פגעה ביחסים תקינים ביניהם וגם היו מחלוקות בין התובע לבין הגזבר. אין זה בוודאי מצב רצוי, וזה פוגע ואכן פגע בתפקוד התקין של המועצה. על אף זאת, היו נימוקים ענייניים בגינם הועלה היקף המשרה של הגזבר והמזכיר - אף הם לא עד למשרה מלאה, בשל תפקידים נוספים שקיבלו - מצב אשר שונה מאוד ממצבו של התובע. ב. אי סדרים במועצה והתנכלות לתובע כ"חושף שחיתויות". ב"כ התובע העלה בשימוע טענה לפיה התנהלות המועצה כלפי התובע נובעת מהפעלת לחץ על העובד במגמה שיחדול מלהתלונן ולחשוף שחיתויות. דוגמה: קבלת הלוואות בשוק האפור, הטבה למקורבים באמצעות קבלת שירותים מאושרים וקבלת כספים במרמה ממינהלת הביוב והמים הארצית (תשתיות). באשר למצב המועצה בתקופה הרלוונטית ניתן ללמוד מן העדות של החשב המלווה דאז, מר סבטליט, שסיים את כהונתו מזמן, אין לו אינטרס בתוצאה המשפטית ואשר עשה עלינו רושם מהימן ביותר. כך אמר מר סבטליט: "ש. מהמסמך מיום 2/11/05 אתה פונה למשרד הפנים וטוען לגבי חריגות ובעיות שהיו בהלוואות, בתשלומים, מה עשה משרד הפנים בעקבות פנייתך זו? ת. אין לי מושג, לא זוכר. זה היה תהליכים, זה היה אנדרלמוסיה אחת ענקית, היו לי פגישות. עד שסיימתי את התפקיד, המצב של המועצה היה קטסטרופלי. המצב בוודאי לא השתפר" (ראו עמ' 39 ש' 18-21 לפרוטוקול הדיון). מר סבטליט גם הזכיר אי סדרים בעניין תלושי השכר, שהגזבר נתן הנחיה להנפיק לפני שהחשב המלווה בדק אותם (ע' 41 לפרוטוקול הדיון). אולם, קשה לנו לקבל כי אותו מצב של אנדרלמוסיה ששלט במועצה דאז (ואנו מקווים, כבר לא קיים דהיום) מעניק זכות לתובע, כאשר הוכח כי המועצה הייתה שרויה במצב כלכלי חמור ביותר, אשר הצדיק תוכנית הבראה, הפחתת שכר לכלל העובדים במשך שנה שלמה והמשך הפחתה (במידה זו או אחרת) לעובדים בכירים. ג. עבודה של התובע בפועל: בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית) התשנ"ב-1991: "3. המהנדס יהיה עובד הרשות המקומית - (1) אם מספר התושבים של הרשות המקומית הוא 10,000 לפחות - במשרה מלאה; (2) בכל מקרה אחר - במשרה חלקית או במשרה מלאה, כפי שתחליט הרשות המקומית". אין חולק כי מספר התושבים במועצה לא מגיע ל-10,000 ולכן, אין מניעה שיועסק בה מהנדס רשות במשרה חלקית. לפי עדותו של מר אפרת למועצה פחות מ-7,000 תושבים ועבודת המהנדס מצטמצמת בתקופה של הבראה, מאחר שאין פרוייקטים הנדסאיים. מר אפרת אף הזכיר כי התובע אמר לו שהוא "עובד בעוד עבודות", והוא לא ראה בכך בעיה, מאחר שהוא עבד בחצי משרה (ע' 28 ש' 10-11 לפרוטוקול הדיון). מר סבטליט, שכפי שנאמר מסר עדות ניטרלית ואמינה, הצביע על הנוכחות הדלה של התובע במועצה בתקופת כהונתו (שהיא תקופת התביעה). כך אמר מר סבטליט: "ת. לדוגמא, מהנדס המועצה כשהייתי במועצה 6 חודשים, ראיתי אותו פעם אחת או פעמיים. מועצה הייתה שלוש שנים ללא פיתוח, אז לא צריך מהנדס, חלק מהמקצוע בנוסף לחשב, אני עוסק בפיתוח אזורי, זה שהוא היה צריך לארגן. עד לאותו יום מהנדס המועצה בשלוש שנים שהייתי, לא הצליח לסיים את נושא המדידות של הנכסים בכפר, זה מנע את תחילת נושא גביית המיסים כי לא היה נתונים. ש. כמה ימים עבדת בשבוע במועצה? ת. בתוך המועצה ממש, יומיים, ועוד יום אחד נייד. ש. איך אתה אומר שלא ראית את התובע כל הזמן כשהיית שם? ת. מהיום הראשון התובע, הדפיס כרטיסי נוכחות, זה היה א', ב' לא הצלחתי לשכנע אותם. ש. מה תגיד אם הצגנו כרטיס נוכחות של התובע, מדי יום ביומו? ת. אם מוצגים אותם כרטיסים, צריך לעשות בדיקה היטב, לא היה קיים. ש. לאיזה מהנדס אתה מתייחס? ת. לתובע, כמה מהנדסים היו?" (ראו עמ' 40 ש' 13-25 לפרוטוקול הדיון). מר סבטליט הטיל ספק באמינות רישומי הנוכחות שהוגשו לגבי התובע. אף מאלה שהוגשו עולים הרבה ימים שבהם התובע לא עבד ומספר שעות עבודה בחודש שלא מגיע כמעט אף פעם למספר שעות של משרה מלאה. 14. ההחלטה שהתקבלה לאחר השימוע: כאשר החלטה מנהלית עומדת לביקורת שיפוטית, ההלכה הפסוקה קובעת את המסגרת להתערבות השיפוטית. הכלל הוא כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של העניין. כך נקבע: "בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות" (ראו, בין היתר ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו 438). בנוסף, כללי המנהל התקין מחייבים את המועצה להחליט בעניין קיצוץ המשרה של התובע על סמך שיקולים רלוונטיים (ראו דב"ע נד/71-3 מרגלית אילת נ' שירות התעסוקה, פד"ע כז 169). כמו כן, כללי הצדק הטבעי מחייבים את הרשות להימנע משיקולים זרים וממשוא פנים בעת קבלת ההחלטה (ראו דב"ע 98/ 231-3 ישראל גלבוע נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לב (2) 139).   ההחלטה שהתקבלה, לפי דעתם (פה אחד) של המזכיר, החשב המלווה והיועץ המשפטי, היא כי לפי הצורך בתוכנית ההבראה, העדר אפליה ועבודת התובע בפועל לאור היקף העבודה ומספר התושבים של המועצה, יש להשאיר את הקיצוץ במשרה של התובע ב-50% משכר בכירים. לאחר שבחנו את טענות התובע, כפי שפורט לעיל, לא מצאנו כי קיים פגם בהחלטת המועצה, שהתקבלה לאחר שניתנה לתובע זכות שימוע כדין. לכן, יש לדחות את התביעה בגין הפרשי שכר בשיעור 50%. 15. תביעה בגין ניכויים משכר העבודה: במסגרת תיק דמ"ר 1342/08 דורש התובע לקבל החזר הסכומים שנוכו משכרו בחודשים 1.07, 3.07 ו-4.07, בסך 5.077.95 ₪ כל חודש, שמופיעים בתלושי השכר כ"הפחתת ימי עבודה". בכתב ההגנה טענה המועצה כי מדובר בניכוי במסגרת תוכנית הבראה, על אף שזה נעשה בתקופה שכבר קוצץ שכרו של התובע ל-50%. מר אפרת, החשב המלווה דאז, הודה בעדותו בדיון באשר לזכותו של התובע להחזר הסכומים שנוכו, ואמר: "זכור לי על חמישה ימי עבודה, פנה אליי התובע והראה לי שהורידו לו 5 ימי עבודה משכרו, הלכתי למזכיר ושאלתי קודם את חשב השכר למה הורידו לו את הימים האלה, והוא הפנה אותי למזכיר שקיבל הוראה מראש המועצה, הואיל ולא היה רישום של הימים ושאלתי את התובע הוא אמר שהוא בחצי משרה ולמה מורידים לו ימים, ואז כתבתי מכתב להחזיר לו את ה -5 ימים, אי אפשר להוריד לעובד ימים מבלי להגיד לו איזה ימים. ש. ידוע לך האם הוחזרו הימים האלה כפי שביקשת? ת. בתקופתי זה לא בוצע" (ראו עמ' 27 ש' 24-30 לפרוטוקול הדיון). אמירתו של מר אפרת מהווה "הודאת בעל דין", כאשר לא טענה המועצה עילה אחרת לקיזוז. בשל כך, אנו מורים להחזיר לתובע את הסכומים שנוכו. 16. פיצויי הלנת שכר: בתיק דמ"ר 1444/07 ביקש התובע לחייב את המועצה בפיצויי הלנת שכר בגין שכר ששולם לו באיחור בחודשים 11.05 עד 11.06. תביעה זו הוגשה לבית הדין ביום 20.5.07. המועצה טענה להתיישנות. אולם, לגבי התיישנות של פיצויי הלנת השכר קובע ס' 17 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן:"חוק הגנת השכר"): "(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן בית הדין האזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 ימים. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חודשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת התיישנות שלוש השנים האמורות. (ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתיישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א)". מאחר שמדובר בהלנה חוזרת, חל סעיף 17 א' (ב) לחוק הגנת השכר, תקופת ההתיישנות היא של שלוש שנים, שלא חלפה עד להגשת התביעה לבית הדין ככל שהיא מתייחסת לשכר ששולם באיחור. באשר לסכומים שנוכו משכר של חודשים 1-3-4.07, חל סעיף 17א' (א) - התיישנות של שנה אחת. מאחר שתביעה זו הוגשה לבית הדין ביום 3.4.08, הדרישה לפיצויי הלנה בגין חודשים ינואר ומרץ 2007 התיישנה. סעיף 18 לחוק הגנת השכר קובע:   "בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, בלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' מימון, (29.11.00), על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו לעניין קיום הנסיבות שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר, יש לבחון את תום ליבם הן של המעביד והן של העובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולהעניק משקל לתכלית החוק אשר קבע את הסנקציה הדרקונית בדבר פיצויי הלנת שכר, כאשר נאמר באותה הפרשה (חוות דעתה של כב' סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק):   "אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול דעת לבית הדין... אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה... את שיקול דעתו זה הוא מפעיל על פי אמות המידה החלות על בית משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום ליבם של הצדדים ובתכלית החקיקה".   על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו לגבי קיום הנסיבות שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר ומידת ההפחתה או ביטול של פיצויי הלנת השכר. בפסיקה שניתנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפרשת ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' דהן (להלן: "פרשת עיריית לוד"), הפחית בית הדין את שיעור פיצויי הלנת השכר כאשר עילת ההפחתה הייתה נעוצה במצבה הכלכלי הקשה של המעבידה, אשר נבע, בין היתר, בשל גורמים חיצוניים - אובייקטיביים שלא היו בשליטתה והכבידו על פעילותה, בין היתר, במסגרת ההיערכות התקציבית הכוללת הופחת במידה ניכרת סיוע המדינה לרשויות המקומיות. שם, צוין "בנוסף לקושי בגביית תשלומי ארנונה מזה, והחובות הנכבדים שנדרשה העירייה לפרוע לבנקים ולמלווים אחרים מזה". בית הדין הגיע למסקנה כי ההיבט הרחב והכולל של מצב דברים זה הינו בענייננו בגדר "נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה שיש בה כדי להצדיק הפחתת שיעורו של פיצוי הלנת השכר לעובדים והעמדתו על השיעור המידתי השקול וההולם...". כאשר מדובר במועצה הנכשלת באיזון תקציבה, הצטברות חריגות תקציביות, העדר נקיטת תוכנית הבראה סבירה על מנת ליישב את המצב, להוסיף לכך את המספר הרב של תביעות ועיקולים של נושים ועובדים אשר לא קיבלו במועד את התשלומים להם זכאים וחוב מצטבר, בין היתר בגין פיצויי הלנת שכר על החודשים שלא שולמו בזמן, מדובר בנסיבות שלא בשליטת המעביד כדברי סעיף 18 לחוק הגנת השכר. בנסיבות העניין, אנו רואים לנכון לקבוע פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור של 25% לשנה, בהתאם לשיעור שנקבע בפרשת עיריית לוד, אשר מעניקים פיצוי הוגן תוך פגיעה סבירה בקניין המעביד, בהתחשב בשיעור האינפלציה ובריבית החלה במשק. זאת, כפי שנאמר באותו פסק דין, עד לתקרה של השכר הממוצע במשק ומעליו, הפרשי הצמדה וריבית בלבד. 17. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סכומים כדלקמן: א. סך של 5,077.95 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.07 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סך של 5,077.95 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.07 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג. סך של 5,077.95 ₪, בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור של 25% לשנה, או חלק יחסי, החל מיום 1.5.07 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ד. פיצויי הלנת שכר בשיעור 25% לשנה, או חלק יחסי, על שכר בגין חודשים 11.05 עד 11.06 (עד לגובה השכר הממוצע במשק) מ-1 לחודש שלאחר החודש בגינו משולם השכר, עד לתשלום בפועל. בהתחשב בתביעות שהוגשו והחלק שהתקבל לעומת אלה שנדחו, אין אנו רואים לנכון לעשות צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. 18. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. החזרת כספים