בפנינו תביעת כלמוטרייד וכלמוביל שלפיה מכינה חייבת להן כספים בגין אספקת חלפים בעבר, כעולה מחשבוניות מס, מכרטסות התובעות ומשיקים של מכינה שנמסרו להן על חשבון החוב ולא כובדו, ואל מול זאת טענותיה של מכינה שלפיהן החוב הנטען מוכחש, אין בידי התובעות תעודות משלוח חתומות על מנת לבסס את תביעתן, מכינה זכאית לזיכויים בסך של 150,000 ש"ח לפחות ויש לחייב את התובעות בגין חלפים אשר סירבו לקבל בחזרה ממכינה. כמו כן, בפנינו תביעה שכנגד שהגישה מכינה ולפיה נכרת הסכם לשיתוף פעולה בין הצדדים, התובעות הפרו הסכם זה וכתוצאה מכך נגרם למכינה נזק בסך של שלושה מיליון ₪, אולם לצרכי אגרה בלבד הוגשה תביעה בסך של שני מיליון ₪ בלבד. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוכחת חוב ללא תעודות משלוח חתומות: פסק הדין ניתן בתביעה אשר הוגשה והוגדה בתור תביעה חוזית ושטרית מטעם התובעות נגד מכינה בסך של 353,999 ₪ וכן בתביעת התובעת שכנגד, תביעה כספית אשר הוגשה נגד הנתבעות שכנגד בסך של 2,000,000 ₪. טענות התובעות התובעות/הנתבעות שכנגד הן חברות פרטיות הנמנות על קבוצת "כלמוביל" ועוסקות בין היתר ביבוא ושיווק של כלי רכב שונים וחלפים לכלי רכב (להלן יחד: "התובעות"). הנתבעת/תובעת שכנגד, ע.נ. מכינה 1994 בע"מ, היא חברה פרטית העוסקת בין היתר ביבוא ושיווק של חלקי חילוף, ובזמנים הרלוונטיים לתובענה נהגה לרכוש חלקי חילוף שונים מהתובעות (להלן "מכינה"). במהלך החודשים אוגוסט עד נובמבר 2006 רכשה הנתבעת מהתובעת 1, כלמוטרייד 2002 בע"מ (להלן "כלמוטרייד"), חלקי חילוף שונים תמורת סך של 290,480.96 ₪ בהתאם ל- 17 חשבוניות מס אשר צורפו כנספחים א'1-א'17 לכתב התביעה. במהלך חודשים נובמבר 2006 עד יוני 2007 רכשה הנתבעת מאת התובעת 2, כלמוביל בע"מ (אשר תכונה "כלמוביל"), ובאמצעותה חלקי חילוף שונים תמורת סך של 36,013.31 ₪ בהתאם ל- 6 חשבוניות מס אשר צורפו כנספחים ב'1-ב'6 לכתב התביעה. החלפים הנ"ל סופקו לנתבעת, אולם הנתבעת לא עמדה בתשלומיה באופן סדיר ובמועד אלא הזרימה מדי פעם כספים על חשבון חובה בכרטיסי הלקוח, ולא בהכרח בזיקה ישירה לחשבוניות הספציפיות, כעולה מכרטסות הלקוח אשר צורפו לכתב התביעה וסומנו נספחים ג'1-ג'2. במצב דברים זה, ולאחר זקיפת התשלומים הראשוניים לחשבוניות המס הראשונות (לפי שיטת תשלום FIFO), נותרו 23 חשבוניות אחרונות ללא פירעון. לגבי החשבוניות שהוציאה כלמטרייד, זוכה חשבונה של הנתבעת אצל כלמוטרייד בסך של 6,386.06 ₪ והיא נותרה חייבת סכום כולל של 284,094.93 ₪. על חשבון החוב הנ"ל מסרה מכינה לכלמוטרייד בין היתר תשעה שיקים בסך כולל של 135,853 ₪ (נספחים ד'1-ד'9 לתביעה) אשר הוצגו לפירעון אולם חוללו ע"י הבנק הנמשך. מכאן תביעת התובעות אשר מורכבת מחוב לכלמוטרייד בסך של 284,094.93 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך של 29,982.92 ₪ נכון ליום 21.05.2008 ובסך כולל של 314,078 ₪ וכן חוב לכלמוביל בסך של 36,013.31 ₪ הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסכום של 3,908.02 ₪ נכון ליום 21.05.2008 ובסך כולל של 39,921 ₪. טענות מכינה מכינה טענה כי פרעה את החוב מושא התביעה וכי החוב הנטען אינו נובע כלל ועיקר מחשבוניות אלה אלא מחשבוניות קודמות וכפי שיפורט להלן, כאשר מכינה אינה חייבת בגין חשבוניות כלשהן. מכינה כפרה במיוחד בפירעון ע"פ שיטת FIFO וטענה כי נהגה לשלם מפעם לפעם בגין החשבוניות שהומצאו לה. מכינה הוסיפה וטענה כי פרץ סכסוך בין הצדדים אשר בא לידי ביטוי במכתבו של בא כוח מכינה מיום 12.06.2006 אשר צורף כנספח א' לכתב ההגנה, שבו צוין בין היתר כי התובעות דרשו ממכינה להתנות את המשך ההתקשרות בהמצאת ערבות בנקאית בסכומים אדירים. כן נטען כי נערכה פגישה במשרדי מכינה ביום 22.6.2006 שבה הגיעו הצדדים להסכם בקשר לתנאי סיום ההתקשרות ביניהם. לטענתה של מכינה, התובעות לא עמדו בהסדר זה וכתוצאה מכך נשלח מכתב נוסף של בא כוח מכינה לתובעות מיום 18.12.2006 (נספח ב' לכתב ההגנה), והתובעות השיבו במכתב מטעמן מיום 24.12.2006 (נספח ג' לכתב ההגנה). לאחר מכן הוחלפו מכתבים נוספים אשר צורפו אף הם לכתב ההגנה והתקיימה פגישה נוספת בין הצדדים ביום 11.02.2007 שבה הוסכם לאפשר בדיקת החשבונות של הצד השני באמצעות מנהלי החשבונות מטעמם. מכינה ביקשה לבדוק את החשבוניות אשר נעשה לגביהן ניסיון התאמה על רקע כרטיסי הלקוח, ועלה כי החשבוניות לא היו מוכרות לה ועל כן דרשה לבחון את תעודות המשלוח בגינן. בהמשך לדרישה זו קיבלה מכינה מהתובעות תעודות משלוח, אולם הן לא היו חתומות ע"י מכינה או מי מטעמה - דבר שהסביר מדוע לא התקבלו אצל מכינה חשבוניות בזמן אמת. נוסף על כך נטען כי התובעות הודו באמצעות הגב' אורלי, מהנהלת החשבונות שלהן, כי מכינה זכאית לזיכויים שלהן היא טוענת והובטח להעביר את סכומי הזיכויים לחשב, אולם לא טרחו לחזור אל מכינה בעניין זה, כשלגרסתה היא זכאית לזיכויים בסך של 150,000 ₪ לפחות. כמו כן נטען כי עם הפסקת אספקת חלקי החילוף למכינה, נתקעה מכינה עם מלאי במחירי עלות של 103,800 ₪ ובמחיר שוק של 120,000 ₪ לפחות, והתובעות סירבו לקבל את המלאי אשר היו יכולות לשווקו אף במחיר גבוה ממחיר העלות, ועל כן מכינה זכאית לחייב את התובעת בגין יתרת המלאי הנ"ל. טענות בתביעה שכנגד במהלך חודש יוני 2003 התחייבה כלמוטרייד למכור למכינה חלפים שאותם מייבאת כלמוטרייד במחירי עלות ובתוספת 7% לפי COST+7% על מנת שמכינה תשווק אותם ללקוחותיה. אולם כלמוביל הפרה את ההסכם עם מכינה וסירבה להכיר בהתחייבותה של כלמוטרייד כאמור. כתוצאה מההפרה הזו של ההסכם מצידה של כלמוביל נגרם למכינה נזק אדיר. בכתב התביעה שכנגד נטען כי בחודש מאי 2003 נערכה ישיבה ביוזמתו ובתיווכו של מר סקורניק, בהיותו מנכ"ל כלמוטרייד בנוכחותו של מר אמיר לפיד ששימש מנהל החלפים בכלמוביל ובנוכחותם של מנהלי מכינה מר ניסים אוסטובי ועופר בושארי, וזאת בהמשך להצעה של מכינה לקדם עסקה בנוגע לחלפי יונדאי. מכינה סברה כי יש בעסקה שהוצגה לה כדי להרחיב את פעילותה השיווקית של חלפי יונדאי, תוך מתן אפשרות טובה יותר להתחרות בשוק הפרללי. הצדדים לא הגיעו להסכמה, וסוכם כי אף צד אינו מחויב למשנהו בדבר. בחודש יוני 2003 התקיימה פגישה נוספת שבה נפגשה מכינה עם נציג קוריאני מיונדאי, בהתאם להנחיות כלמוביל, ועל כן סברה כי הסכם השיתוף בין הצדדים יוצא לפועל על כל המשתמע מכך. אולם כחודש ימים לאחר מכן התקשר מר לפיד למכינה והודיע לה כי מנכ"ל החטיבה, מר שביט, מתחרט על ההסכם ואינו מוכן לייבא עבור מכינה חלפים ביבוא ישיר בתנאים שסוכמו בין הצדדים בפרט, ובשום תנאי בכלל, אם כי מר סקורניק הציע למכינה פיצוי, הנחה נוספת בת 3%, למוצרים שהוא מוכר לה. לטענת מכינה, אף במהלך שנת 2004 ובעקבות פניותיה, מסר מר סקורניק כי הוא מבטיח לעשות הכול על מנת לשכנע את מנהלי כלמוביל לעמוד בהסכם, וכן הביע תקווה שהדברים יסתדרו. בהמשך אף הציע מר סקורניק למכינה להחליף את חברת גרינברג אשר פעלה בתחום ולקבל את זכויות ההפצה האזוריות של החלפים המכניים, ומכינה ניאותה לקבל הצעה זו והחלה להיערך לביצועו בהתאם. בתביעה שכנגד טענות למגעים לגיבוש הסכם במהלך החודשים ינואר ופברואר 2005. כן נטען כי ביום 1.08.2005 ביקש מר לפיד ממכינה שתחשוף חשבונית מספק שלה כדי להציגה בפני אורחיו מקוריאה, ובהזדמנות זו חזר ואישר את סיכום הדיון ומסר כי הנושא סגור וכי לדבריו בקרוב יפגשו עם המנכ"ל לתיאומים האחרונים, אבל עקרונית הנושא סגור. ביום 12.08.2006 התקיימה ישיבה נוספת בנוכחות מנהלי מכינה ומנהלי כלמוביל. במהלך הישיבה נדונו וסוכמו נושאי הלוגיסטיקה. מנהלי מכינה הותירו בידי מר לפיד רשימת פריטים שמכינה ביקשה לייבא, הצדדים לחצו ידיים ומנהלי מכינה יצאו מהישיבה כשהם מייחלים לתחילתה של דרך משותפת חדשה. אולם בחלוף שבוע יזם מר לפיד פנייה נוספת אל מכינה ומסר במפתיע שהמנכ"ל מר שביט התחרט שוב ואינו מוכן לקיים את ההסכם האחרון. מנהלי מכינה פנו אל מר סקורניק אשר הודיע כי זה לא ייתכן והוא לא מבין מה קורה וכן הבטיח לבדוק את הנושא. בהעדר כל פתרון, ומשנואשו מנהלי מכינה, פנו לבאי כוחם והעניין נמסר להמשך טיפול משפטי שבעקבותיו הוחלפו מכתבים שונים בין הצדדים. במישור הנזק העריכה מכינה את נזקיה בתביעה שכנגד בגין הפרות כלמוביל את התחייבויותיה כלפי מכינה בסכום של 3,000,000 ₪ לפחות, שכן מכינה העריכה את רווחיה הצפויים החל משנת 2005 ועד לשנת 2010 בסך של 600,000 ₪ לפחות לכל שנה בממוצע, אולם משיקולי אגרה הוגשה התביעה על סך של 2,000,000 ₪ בלבד. טענות ההגנה בתביעה שכנגד לטענת התובעות (הנתבעות שכנגד), התביעה שכנגד קנטרנית וטורדנית וכל מטרתה היא לנסות ולהותיר רושם על בית המשפט ולנסות לשמש משקל נגד לתביעה העיקרית. לטענתן, יש לסלק את התביעה שהוגשה נגד כלמוטרייד על הסף בשל היעדר עילה והיעדר יריבות, שכן למעשה התביעה מופנית כלפי כלמוביל בלבד שעמה ביקשה מכינה להתקשר ואליה הפנתה את כל מכתביה. לגבי הפגישה שנערכה בחודש מאי 2003 הנ"ל, נטען כי מר לפיד הבהיר שאינו מוסמך לקבל את ההחלטות באותו עניין, וכי הסכים להציג את הרעיון בפני דני שביט, מנכ"ל חטיבת יונדאי בכלמוביל דאז. לעניין ביקורו של הנציג הקוריאני של יונדאי נטען כי אין בפי מכינה כל טענה שכתוצאה מביקור זה נגרם לה נזק, אלא נהפוך הוא, מכינה הייתה יכולה רק להרוויח מביקור בלתי אמצעי עם נציג היצרן הקוראני, ומר לפיד לא הבטיח שאם מכינה תארח את הנציג הקוראני אזי ייכרת הסכם שיתוף הלכה למעשה. מכתב התביעה שכנגד עולה כי מכינה היא זו שהייתה מעוניינת להפסיק לייבא חלפים מקוריים של יונדאי, שכן ייבוא עצמאי של חלפים כרוך בעלויות רבות אשר היו נחסכות ממכינה אם הייתה רוכשת את החלפים מכלמוביל - עלויות שמכינה, ככל הנראה, לא הייתה יכולה לעמוד בהם. אשר לטענות מכינה אודות הבטחותיו של מר סקורניק, נטען כי מר סקורניק לא הבטיח דבר למכינה, לרבות כל פיצוי, ומכל מקום מר סקורניק היה מנכ"ל חברת כלמוטרייד באותה עת, ולא היה זה בתחום תפקידו או סמכותו לפעול לקידום התקשרות בין מכינה לכלמוביל - דברים שאף היו ידועים למכינה. בנוגע לתביעתה של מכינה לקבלת פיצויים, נטען כי מדובר בטענות מוגזמות, מופרכות וחסרות כל בסיס, בפרט בכל הנוגע לשנים עתידיות לאחר הגשת התביעה, וכי בכל מקרה מכינה חייבת את מלוא סכום התביעה המקורית כפי שנתבע. חקירות המצהירים המצהירים נחקרו בחקירות נגדיות על תצהירים. מטעם התובעות נחקרו מר יורם בריק, מר יוסי מזרחי, מר דני שביט, מר אמיר לפיד ומר אלי חפץ. מטעם מכינה נחקרו מר עופר בושרי (בשני מועדים שונים) ומר יוסף סקורניק. בתום החקירות הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. סיכומי התובעות מכינה טוענת באופן פוזיטיבי שלא קיבלה את חלקי החילוף מושא התביעה על בסיס טענתה כי אין תעודות משלוח חתומות המעידות על אספקת החלפים בפועל. ואולם גם לגישתה של מכינה, היא נותרה חייבת לכלמוביל כספים לא מבוטלים, וזאת על פי כרטסת הספק שהתנהלה אצל מכינה, נספח ח' לתצהירו של מר בריק, אשר לא בכדי לא צורפה לעדויות מכינה. לפי שיטתה של מכינה מדובר בחוב בסך של 68,739.71 ₪ . בכרטסת קיזוז יתרת חוב מסך של 160,739.71 ₪ לסך של 68,739.71 ₪ אך מכינה נמנעה מלרשום בכרטסת את החיוב שהוצא בגין תשלום זה, ומכאן שההפחתה בסך 92,000 ₪ נעשתה ללא בסיס. כן יש להוסיף סך של 833 ₪ שלא נרשם בגינם חיוב בכרטסת כתוצאה מאי כיבוד השיקים, שכן במקום 135,833 ₪ נרשם בכרטסת 135,000 ₪ בלבד. על כן לשיטתה של מכינה היא נותרה חייבת סך של 161,572.71 ₪. נוסף על כך נטען כי יש להוסיף ליתרת החוב סך של 37,873.59 ₪ זיכוי ביתר כמפורט בסעיף 13.3 לתצהירו של מר בריק, כאשר מכינה לא הציגה תחשיב כלשהו כדי להעיד כיצד חושב הזיכוי, ועל כן מדובר ביתרת חוב בסך של 199,446.30 ₪. כן נטען כי הנתונים שהציגה כלמוביל בנוגע ליתרות חובה של מכינה לכלמוביל, לרבות כרטסת הלקוח שהתנהלה אצל כלמוביל, לא נסתרו על ידי מכינה אשר לא טרחה להציג ראיה כלשהי שיש בה כדי להעיד כי סילקה את חובה מושא חשבוניות המס ו/או את חובה בגין כלל רכישותיה ו/או בגין השיקים. הצגת תעודות משלוח חתומות אינה הראיה היחידה שבאמצעותה ניתן להוכיח אספקת סחורה, אלא יש לבחון זאת על רקע מכלול הראיות המוצגות בתיק דנן, ובכל מקרה מכינה איננה טוענת במפורש כי לא קיבלה את הסחורה מושא חשבוניות המס. כן נטען על פי עדותו של מר בריק כי תעודות המשלוח שהובאו למכינה היו העתקים מהמחשב ולכן לא היו חתומות, כאשר בסוף החודש ובהעדר הערות מצד הלקוח יוצאת כרטסת מרוכזת. כן עלה כי בתוך כשלושה חודשים התעודות מוצאות לארכיון וייתכן כי אף הלכו להשמדה (עמ' 57 ש' 4 עד 17). כך העיד גם מר מזרחי כי לאחר מספר חודשים תעודות המשלוח נשלחות לארכיון או לגריסה או להשמדה כאשר מדובר בפרק זמן סביר שבו לקוח יכול לטעון טענות אם קיבל או לא קיבל סחורה (עמ' 18,19 ש' 2 - 15). מר בריק הוסיף כי מר בושרי לא הכחיש דבר קבלת ריכוז החשבוניות החודשי ואף אישר זאת (עמ' 23-24 ש' 21 - 25). לאור זאת, לא יתכן מצב שבו מכינה לא ידעה בזמן אמת על דרישותיה של כלמוביל לתשלום החשבוניות, ומר מזרחי אף הוסיף כי לא התקבלו דיווחים ממכינה על אי קבלת סחורה (עמ' 19 ש' 24). מכינה אף התריעה בפני כלמוביל בזמן אמת בשנת 2003 על חיוב בגין 27 חשבוניות עם קבלת ריכוז החשבוניות, וניתן למכינה זיכוי מתאים (עמ' 59 ש'6-16). בא כוח התובעות מפנה בסיכומיו גם לעדותו של מר בושרי בעמ' 59 ש' 6-16: "סליחה, שאני קיבלתי מכם את החשבוניות אני לא הכחשתי שום חשבונית עדיין, אמרתי אני רוצה לבדוק מה קיבלתי, מה לא קיבלתי". כן עלה בחקירה הנגדית כי מר בושרי כלל לא ערך חקירה ובדיקה בקשר לחוב הנטען, ולא בדק האם יתרת החוב הנתבעת והסחורה הנקובה בחשבוניות התקבלה אצלו ואם לאו (עמ' 35-36 ש' 31-23, ש' 1-2, 19-22). בהקשר זה נטען כי היו בידי מכינה מסמכים וראיות אשר התייחסו לתשלומים שבוצעו בפועל, ובהיעדר הצגתם אין אלא לקבוע כי ראיות אלו היו פועלות לרעת מכינה. כן נטען כי מר בושרי אף הודה כי ייתכן מצב שבו לא נרשמו אצלו בכרטסת חשבוניות שקיבל, "יכול להיות מצב שקיבלתי חשבוניות ולא הכנסנו אותה לתוך המערכת, זה גם יכול להיות מצב כזה" (עמ' 46 ש' 6-20), וכן מפנה בעניין זה לחשבונית אשר נמסרה בנוגע לזיכוי על סך 92,000 ₪ הנ"ל, אי רישום חשבונית מספר 91204002 נספח ט' לתצהירו של מר בריק. עוד נטען בסיכומי התובעות כי מר בושרי אישר כי ישלם כל סכום אשר מופיע בכרטסת של מכינה, גם ללא חשבונית, כשלטענת התובעות מדובר על פי הכרטסת של מכינה בסך של 221,347.47 ₪. אשר לשיקים נטען שמבלי לגרוע מהתביעה החוזית הכספית מכוח חשבוניות המס, הרי שהשיקים נמסרו על חשבון ההתחשבנות השוטפת כעולה מסעיף 20(א) לכתב ההגנה של מכינה - סכומים אשר זוכו בכרטסת של מכינה, ועל כן גם לגישתה של מכינה מדובר בתשלומים על חשבון החוב השוטף. בא כוח התובעות מפנה בסיכומיו לעדותו של מר מזרחי שלפיה חובותיה של מכינה לתובעות בעת מסירת השיקים עמדו על סך של כ- 250,000 - 300,000 ₪ והשיקים ניתנו לבקשת מכינה בפריסה (עמ' 38 ש' 5-17). כך העיד גם מר בושרי עצמו כי השיקים בסך של 150,000 ₪ ניתנו על חשבון החוב השוטף, ואילו לאחר מכן ניסה לתקן את תשובתו והעיד כי מדובר בשיקים אשר נמסרו בגין הייבוא הנוסף, אולם נכשל בגרסתו זו שעה שהעיד כי בכרטסת שהתנהלה אצל מכינה לא נרשם חיוב נגדי בגין הוצאת השיקים. לעניין הטענה בדבר זכאותה של מכינה לזיכוי בסך של 150,000 ₪ לפחות, נטען כי לא הוצגה כל ראיה, אסמכתא או תחשיב לתמיכה בטענתה זו, וכפי שנקבע בפסיקה: "טענת קיזוז יש לטעון באופן מפורט ולתומכה בתחשיב חשבונאי", תוך הפניה לת.א. (ת"א) 1641/91 ד.ש.ל. השקעות וייעוץ נ' בנק לאומי (פורסם במאגר משפטי). בהקשר זה נטען כי עדותה של הגב' אורלי לא יכולה לסייע למכינה, משום שבהעדר אסמכתאות ומסמכים חשבונאיים אין די בטענותיה, וכן הוכח כי הגברת אורלי טיפלה בהתאמת כרטסות ולא בעניין הזיכויים. לעניין הטענה שנוגעת להחזרת חלפים, נטען כי כלמוביל הייתה הגורם המממן בעסקאות אלו, כאשר מכינה רכשה חלקי חילוף מכלמוביל באמצעות פנייה ישירה לספקים מחו"ל. כן אישר מר בושרי בחקירתו הנגדית כי לא הייתה למכינה זכות החזרה אוטומטית של החלפים, ועל כל פנים זכות ההחזרה התייחסה לחלפים של יונדאי ומיצובישי בלבד ולחלפים פגומים של חברות אחרות (ע' 71), כאשר הועלו טענות לעניין הזמנה מהונדה בסך כולל של 72,877.33 ₪ ולא הוכח כי חלפים אלה היו פגומים. כן הועלו בהקשר זה טענות לעניין המשקל שיש לייחס לדוח פנימי של מכינה שאינו מאושר על ידי רו"ח. התובעות הפנו בסיכומיהן לעדותו של מר בושרי כי ייבא באופן עצמאי חלפים של חברות יונדאי, סוזוקי והונדה וכי היה יכול לרכוש כל מותג מכמה ספקים (ע' 14 ש' 25-27), וטענו כי לנוכח עדות זו אין לקבל את טענותיה של מכינה כי נגרם לה נזק בעקבות הפסקת פעילותה של כלמוטרייד. סיכום טענות מכינה תחילה נטען כי מכינה לא נהגה לשלם על פי שיטת FIFO והוכחש כי יצאו חשבוניות על סכומים עגולים. כן נטען כי טענה בדבר חוב כביכול עלתה לראשונה רק לאחר מכתבו של בא כוח הנתבע מיום 12.03.2006 כשמדובר בשינוי חד צדדי מטעם כלמוביל של תנאי ההתקשרות בין הצדדים. בראש ובראשונה נטען כי כל סחורה שהייתה יוצאת ממחסן החלפים לוותה בתעודת משלוח כחוק וכל תעודות המשלוח שניפקה כלמוטרייד היו צריכות לחזור כשהן חתומות בידי מקבל הטובין, כאשר גם בביהמ"ש לא הוצגו כל תעודות המשלוח חתומות על ידי מכינה. כן נטען כי ניתן היה לקבל העתקים מתעודות אלו מהארכיון ולהציגן. מכינה הפנתה בעניין זה לעדותו של מר מזרחי לגבי אירוע שבו לכאורה בוטלו 27 חשבוניות שהוצאו על שם מכינה אך יועדו בעצם ללקוח אחר והדבר התברר מבדיקת תעודות משלוח: "אני יכול להניח, לצאת מנקודת הנחה שמפעם לפעם היו מקרים של חיובים כפולים בטעות" (עמ' 22 ש' 21). לסיכום נקודה זו נטען כי בהעדר תעודות משלוח חתומות ולאור הטעויות שכבר אירעו בעבר והעובדה שהחשבוניות החסרות הועברו למכינה לראשונה רק בעקבות התאמת הכרטיסים, יש לקבל את טענת מכינה כי גם הפעם מדובר בחשבוניות שלא נוגעות לה, וכל זאת כאשר כלמוביל לא ניסתה ולא הצליחה להוכיח כי הטובין מושא החשבוניות אכן נמסרו למכינה. לעניין הטענה בדבר הזיכויים, נטען כי הגב' אורלי הוכיחה ואישרה כי יש לזקוף לטובת מכינה זיכויים וטענת מכינה שלפיה מדובר בזיכויים בהיקף של 150,000 ₪ לא נסתרה כלל. כן סתרה העדה את הטענה כי הצדדים נהגו לערוך התחשבנויות עבור ההנחות המשלימות והנוספות שניתנו למכינה. עוד נטען כי מכינה נתקעה עם מלאי במחירי עלות של 95,195 ₪ לפחות, כאשר מדובר במחירי שוק של כ- 130,000 ₪ לפחות. כלמוטרייד הייתה יכולה למכור בנקל חלפים אלו, ומר מזרחי אישר כי סביר להניח שאכן חלפים שהזמינה מכינה נמכרו גם ללקוחות אחרים של כלמוטרייד. כן נטען כי מר בריק עצמו העיד כי לו היו פונים אליו, הוא מניח שהיה מזכה את מכינה בגין החלפים שנשארו (עמ' 74 ש' 7,10). לעניין השיקים נטען כי מכינה הוכיחה כי ביטלה את השיקים כדין, שכן כלמוביל הוציאה אותם ממנה בכחש ובתנאי שכלמוביל תקיים את התחייבויותיה כנגדם, ועל כן בהעדר תמורה ביטול השיקים נעשה כדין. בסיכומיה חזרה מכינה על טענותיה בתביעה שכנגד תוך שהיא מדגישה כי גובש הסכם שיתוף בין הצדדים, ההסכם נכרת והצדדים התחילו לפעול על פי המוסכם כאשר מכינה מקיימת את חלקה בהסכם. כן תואר כיצד מכינה שיתפה פעולה עם כלמוביל על מנת לגרום ליצרן יונדאי בקוריאה להוריד את מחיר החלפים הנמכרים לכלמוביל, לאחר שכלמוביל כשלה להורידם בכל דרך אחרת. כן נטען כי תצהירו של מר סקורניק וכך גם עדותו תומכים באופן מלא ומובהק בגרסתה של מכינה. מכינה תיארה בסיכומיה כיצד שיבח מר לפיד את תפקודה במהלך הביקור של הנציג הקוראני, וציין כי מטרת הביקור הושגה, כפי שהעיד בחקירתו: "כשמתחרה שלי פותח את השערים על מנת להציג את ההתמחרות שלו למול הסחורה שלי, מן הראוי שארים לו טלפון להגיד לו תודה" (ע' 270 ש' 20). עוד נטען כי לפיד שב ופנה ביוזמתו למכינה וביקש רשימת חלפים שמכינה מעוניינת לייבא על פי עקרונות ההסכם המשותף. בהקשר זה נטען כי לא יעלה על הדעת שכלמוביל תעז לבקש בקשה כה קיצונית, אם טרם נקשר הסכם מחייב בין הצדדים, וזאת כאשר מכינה קיימה את דרישתם של נציגי כלמוביל וביטלה את בקשת הייבוא המקביל שעשתה את דרכה אליה, תוך ויתור על תשלום המקדמה בסך 30,000 ₪ ששילמה מכינה לספק הנ"ל. נוסף על כך נטען בעניין זה כי כלמוביל נמנעה מלהציג מסמכים שדרשה מכינה על מנת להוכיח בין היתר את הטענות בדבר הירידה המשמעותית של מחירי החלפים בעקבות הביקור של הנציג הקוריאני. מכינה טענה בסיכומיה כי חדלה מיבוא חלפי יונדאי, ובכך נגרם לה נזק בסכומי עתק, כשבנסיבות שנוצרו לא הייתה יכולה עוד לחזור לפעילות זו. אותו ספק נחשף בפני כלמוביל, ובכך איבדה מכינה את היתרון היחסי והבלעדי שהיה לה בשוק זה. מכינה טענה והדגישה כי נכרת בינה לבין כלמוביל הסכם מחייב לכל דבר ועניין, מכינה קיימה את חלקה בהסכם ואילו כלמוביל הפרה את ההסכם. לבסוף נטען כי מכינה הוכיחה כי נגרם לה נזק בסך של 3,000,000 ₪ לפחות בגין ההפרות של כלמוביל, וזאת בהסתמך על מחזור פעילותה של מכינה בשנים 2001-2004 שעמד על 730,000 ₪ בממוצע, וזאת על בסיס רווח ממוצע של 40.5% אשר מביא לממוצע רווח בסך של 300,000 ₪ לפחות בכל אחת מהשנים הנ"ל, וכל זאת כשהחל משנת 2003 ואילך מספר המכירות של מכוניות יונדאי עלה ועלה. סיכומי תשובה בעניין התביעה העיקרית נטען כי בא כוחה של מכינה השמיט את המשך עדותו של מר בריק בנוגע לכך שתעודות המשלוח לא חתומות - עדות שבה התייחס לכך שמדובר בהעתקים שיצאו מהמחשב, ובהעדר הערות מטעם הלקוח תעודות המשלוח יוצאות מהמערכת והולכות להשמדה. לגבי יתרת החוב נטען כי מכינה התעלמה לחלוטין מהתחשיבים אשר הוצגו על ידי כלמוביל, וכלל לא התייחסה לכרטסות ולרישומים של מכינה עצמה. כך נטען גם לגבי הטענה בדבר השיקים והזיכויים. לעניין הטענה בדבר עדותו של מר בריק שעל פיה לו היו מבקשים היה נותן זיכוי, נטען כי בא כוחה של מכינה השמיט את המשך עדותו של מר בריק שממנה עולה כי דיבר במונחי עבר על איזשהו זיכוי בשיעור של 10% לכל היותר: "הייתי נותן לו נניח עוד עשרה אחוז. בשביל להיות בסדר" (עמ' 88 ש' 19-22), כך שבא כוחה של מכינה עיוות בסיכומיו את עדותו של מר בריק ועדויות נוספות. בנוגע לתביעה שכנגד נטען כי הוגשה בשנת 2008 בנוגע לאירועים אשר אירעו בשנת 2003 בניסיון ליצור משקל נגד התביעה העיקרית, כאשר מכינה לא הציגה ראיות כלשהן בכתב שיתמכו בטענותיה ואין בידיה ולו מכתב אחד שנשלח בזמן אמת במהלך השנים הרלוונטיות. כך העובדה כי מכינה רכשה חלפים של יונדאי באמצעות כלמוטרייד בין השנים 2003-2007 לא הפריעה לה לטעון כי בשל הפרת ההסכם בשנת 2003 איבדה את שוק חלפי יונדאי. עוד נטען בסיכומי התשובה כי משהוגשה התביעה שכנגד ללא הדוחות הכספיים וללא חוות דעת חשבונאית כלשהי, דין התביעה שכנגד להידחות. מר בושרי העיד כי מר ניסים אוסטובי היה שותפו במכינה והיה שותף מלא למשא ומתן, אולם מכינה לא העידה את ניסים אוסטובי מסיבות השמורות עמה, ואין אלא להסיק כי לו היה מתייצב לעדות, עדותו הייתה לחובת מכינה. אשר למר סקורניק נטען כי לא היה מוסמך להתחייב בשם כלמוביל אלא שימש מנכ"ל כלמוטרייד בלבד, וכן עולה מעדותו כי לא אמר למכינה שהעניין סגור ושיש הסכם (ע' 95-96 ש' 28-11, פר' מיום 23/11/09): "ש. אתה בוודאי תאשר לי כי לא קיבלת סיכומי ישיבות מכלמוביל ככל שהיו כאלה? ת. נכון. ש. אתה בוודאי תאשר לי שלא אמרת למכינה שהעניין סגור ויש הסכם, נכון? ת. נכון." לטענת התובעות בסיכומי התשובה, לא מדובר בהסכם מוגמר אלא לכל היותר בשתי פגישות אשר נערכו בשנת 2003 שלאחת מהן הגיע הנציג הקוראני, ובפגישה אחת נוספת אשר אירעה במהלך שנת 2005. כן נטען כי מכינה טענה לאובדן שוק חלפי יונדאי, בעוד שהוכח כי מכינה המשיכה לקנות ולמכור חלפי יונדאי לכל הפחות עד תחילת שנת 2007 (ע' 30 ש' 1-3). מחקירתו של מר בושרי עצמו עלה כי דובר בהצעה ראשונית בלבד וכי הצדדים לא אישרו את תנאי ההסכם. "ש. ז"א לא סוכמו כל הפרטים וכל הדברים? ת. שום דבר" (ע' 43-44 ש' 26-7). כן הודגש כי למעשה לא סוכם דבר אחרי הפגישה הראשונית "ש... אני אמרתי שעד אחרי הפגישה עם הנציג הקוריאני אתם לא סיכמתם עדיין את כל הפרטים. ת. נכון" (ע' 82 ש' 17-24, ע' 41-42 ש' 21-1). נוסף על כך נטען כי התנאי היחיד אשר סוכם לכאורה הינו רכישה בתנאי "עלות + 7%", ועל כן ברור הוא כי אין בפנינו חוזה שהבשיל ושיש בו גמירות דעת בנוגע לכלל תנאי העסקה הנטענת. מגרסתו של מר בושרי עצמו עולה כי ידע שעל מר דני שביט לאשר את ההסדר בפועל, כפי שעולה מסעיף 41 לתצהירו שלפיו בשנת 2005 טרם סיכם את הדברים עם מר דני שביט "וכי אנו נוזמן לסכם את העניין". כן נטען כי לא יעלה על הדעת שכלמוביל הייתה מסכימה להתקשר עם מכינה ללא כל התייחסות להיקף הפריטים שתרכוש מכינה מכלמוביל, ובדרך זו תסכים כלמוביל לשים בצד את כל מפיציה ולהקנות למכינה יתרון על פניהם, גם כשמדובר בהזמנה קטנה. כן עלה מחקירתו של מר בושרי כי אף לגרסתו לא סיכמו הצדדים מה תהיה תקופת ההסכם הנטען, כאשר בושרי האמין כי מדובר בהסכם שימשך לפחות שנה - שנתיים, ויש בכך כדי לדחות את תביעתה של מכינה לקבלת פיצוי בגין חמש שנים. בא כוח התובעות מפנה בהקשר זה באנלוגיה לע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבונל (ישראל) בע"מ, פד"י מד(3) 661, בנוגע לאפשרות להפסיק הסכם הפצה לא מוגבל בהתראה מוקדמת של שנה לכל היותר. בהתייחס לביקור של הנציג הקוריאני נטען כי מר בושרי עצמו רצה ליצור אווירה של שיתוף פעולה, וכי אין לראות בביקור אירוע מכונן: "תקשיב, המטרה שלי הייתה ליצור שיתוף פעולה. אתה צריך להבין זה לא עניין שבאתי אני אעזור לכם אם תיתנו לי כסף" (עמ' 34-35 ש' 23-21). כן הפנה בא כוח התובעות לעדותו של מר בושרי כי חשף מידע בפני המתחרה שלו כיוון שהרגיש והבין כי הולך להיות קשר בין הצדדים והתחיל להיות קשר ביניהם. עוד נטען בסיכומי התשובה כי הגם שמר בושרי העיד כי שלח מכתב לספק בחו"ל בעניין הפסקת העבודה עם היבואן, לא הוצג המכתב לבית המשפט. מר בושרי העיד כי עד סוף שנת 2003 עדיין היו רכישות, והמכתב מיום 12.03.2006 של בא כוח מכינה התייחס אף הוא להפסקה עתידית של הייבוא, כך שלא הוכח כי מכינה הפסיקה לייבא ולרכוש חלפי יונדאי בפועל. כמו כן ובניגוד לאמור בסעיף 52 לתצהירו של בושרי כי מכינה עבדה עם ספק יחיד, הוכח כי היו למכינה מספר ספקים ומר בושרי הודה בקיומם של לא פחות מארבעה ספקים (ע' 12 ש' 18-20): "ש. אני רק שאלתי כמה ספקים היו לך. ת. היו לי לפני זה כמה. היה לי מקוריאה שניים ואחר כך היה לי אחד מאירופה ואחר כך הספק שהפסקתי איתו". כן חזרו התובעות בסיכומי התשובה על טענותיהן בדבר העדר הוכחת נזק כספי בפועל, כשלעניין זה נטען בין היתר כי מכינה סירבה לחשוף את דוחותיה הכספיים על אף שנדרשה לעשות כן במסגרת ההליך, הוכח שהיו רכישות של חלפי יונדאי באמצעות כלמוטרייד עד שנת 2007 והוצגו דוחות מכירה פנימיים שלא אושרו בידי רו"ח. דיון בקליפת אגוז, בפנינו תביעת כלמוטרייד וכלמוביל שלפיה מכינה חייבת להן כספים בגין אספקת חלפים בעבר, כעולה מחשבוניות מס, מכרטסות התובעות ומשיקים של מכינה שנמסרו להן על חשבון החוב ולא כובדו, ואל מול זאת טענותיה של מכינה שלפיהן החוב הנטען מוכחש, אין בידי התובעות תעודות משלוח חתומות על מנת לבסס את תביעתן, מכינה זכאית לזיכויים בסך של 150,000 ש"ח לפחות ויש לחייב את התובעות בגין חלפים אשר סירבו לקבל בחזרה ממכינה. כמו כן, בפנינו תביעה שכנגד שהגישה מכינה ולפיה נכרת הסכם לשיתוף פעולה בין הצדדים, התובעות הפרו הסכם זה וכתוצאה מכך נגרם למכינה נזק בסך של שלושה מיליון ₪, אולם לצרכי אגרה בלבד הוגשה תביעה בסך של שני מיליון ₪ בלבד. דין התביעה להתקבל במלואה ודין התביעה שכנגד להידחות. התביעה העיקרית כלמוטרייד צירפה לתביעה חשבוניות מס שמהן עולה כי קיים חוב של מכינה לכלמוטרייד בסך של 290,480.96 ₪ (נספחים א'1 - א'17 לתצהירו של מר בריק). כל חשבונית כוללת מספר סידורי, תאריך מדויק וסכום הרכישה. כלמוביל צירפה אף היא חשבוניות מס מפורטות כנ"ל שמהן עולה כי למכינה חוב בסך של 36,013.31 ₪ לכלמוביל (נספחים ב'1 - ב'6). יצוין כי ניתן לראות מתוך כרטסות התובעות כי קיימת התאמה בין סכומי החוב לפי חשבוניות המס לבין הכרטסות של מכינה (נספחים ג'1- ג'2). כמו כן הציגה כלמוטרייד תשעה שיקים של מכינה בסך של 15,000 ₪ כל אחד, מהתאריכים הבאים: 18/12/06, 21/12/06, 25/12/06, 31/12/06, 18/1/07, 21/1/07, 23/1/07, 25/1/07 ו- 28/1/07. אל מול זאת, עיון בנספחים אשר צורפו לתצהירים שהוגשו מטעם מכינה מעלה כי המסמך אשר נחזה לשקף מצב חשבונאי של מכינה ביחס לחוב הנטען הוא נספח ז' לתצהירו של מר בושרי - "העתק תוצר התאמה" אשר הוכן בעקבות ניסיון הצדדים לבחון את הכרטסות מול חשבוניות המס, כשלטענתה של מכינה החשבוניות לא היו מוכרות לה קודם לכן. מדובר במסמך פנימי שהכינה מכינה בדיעבד, אשר אינו משקף את הרישומים שהיו בפני מכינה בזמן הרלוונטי. בנספח ח' בתצהירו של מר בושרי ישנם נתונים כספיים אשר מתייחסים אך ורק לדו"ח מלאי של מכינה נכון ליום הגשת התביעה שכנגד. כן צורפו לתצהירו של מר בושרי מסמכים נוספים, כגון ח'2 וח'4 - מסמך פנימי שהוכן מטעם מכינה וכותרתו "התחשבנות מכינה בגין ינואר פברואר 06". ואולם, לא הוגשו מטעם מכינה דוחות כספיים, כרטסות עדכניות ופרטים נוספים אשר יש בהם כדי לסתור את הנתונים הנוגעים לחובות הספציפיים אשר פורטו בכתב התביעה מטעם התובעות. נוסף על כך, לא הוכחה עסקה עתידית שבגינה נמסרו השיקים הנ"ל כפי שנטען באחת מגרסאותיה של מכינה כאמור לעיל, ואין בפני בית המשפט התייחסות פרטנית לכל אחת מחשבוניות המס אשר בגינן הוגשה תביעת התובעות. מכינה העדיפה להעלות טענות כלליות שלפיהן אינה חייבת דבר לתובעות ושילמה בגין כל חשבוניות המס שקיבלה בעבר, ללא פירוט לגבי כל אחת מהחשבוניות שהציגו התובעות. לפיכך, אין אלא לקבוע כי התובעות הרימו את הנטל הראשוני על מנת להוכיח חוב של מכינה, ועל כן עבר הנטל למכינה אשר לא הצליחה להוכיח כי אכן שילמה את כל החובות הנ"ל. מכינה טענה כי לא קיבלה את חשבוניות המס בזמן אמת, והדבר בא לידי ביטוי בכך שאין בידי התובעות תעודות משלוח חתומות. התובעות טענו בעניין זה כי הועברו העתקים של תעודות משלוח לא חתומות מהמחשב, ובהעדר דרישה או טענה מצידה של מכינה בדבר גובה החוב, כאשר הועברו בנוסף דפי חשבון מרוכזים באופן שוטף למכינה, נשלחו תעודות המשלוח לארכיון ו/או הושמדו. מר בושרי אישר כי ייתכן שחשבוניות שקיבל לא נכנסו לתוך המערכת שלו, והתייחס בין היתר לחשבונית על סך 92,000 ש"ח כנ"ל. כן עלה מעדותו של מר בושרי כי בעבר ידעה מכינה להתריע על טעויות של התובעות, כפי שאירע בנוגע ל- 27 חיובים שונים שהיו קשורים ללקוח אחר, ואין אלא לקבוע כי היו בידי מכינה דיווחים ולכל הפחות ריכוז של חיובים שונים שדי היה בעיון בהם על מנת לבחון האם נשלחו חיובים שגויים מטעם התובעות בזמן אמת. לכך יש להוסיף את עדותו של מר בושרי שלפיה "סליחה, שאני קיבלתי מכם את החשבוניות אני לא הכחשתי שום חשבונית עדיין, אמרתי אני רוצה לבדוק מה קיבלתי, מה לא קיבלתי" (ראו פרוטוקול מיום 21.10.09 עמ' 59 ש' 6-16). בעדותו זו אישר מר בושרי כי לפני מועד הגשת התביעה קיבל את החשבוניות לידיו כדי לבצע התאמה מול הכרטסות, ואף על פי כן בתביעה דנן לא התייחס מר בושרי ספציפית לכל חשבונית וחשבונית ואף העיד כי לא הכחיש "שום חשבונית עדיין" כשאל מול זאת הצהיר בסעיף 8(א) לתצהירו כי "מכינה פרעה את החשבוניות נשוא התביעה". מכאן שלא עלה בידי מכינה להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי פרעה את כל החשבוניות והחיובים שבגינם הוגשה התביעה. בא כוחה של מכינה חוזר ומעלה בסיכומיו (עמוד 3, סעיף ד') טענה כללית ולא מפורטת שלפיה מכינה זכאית לקבל זיכוי בסך של 150,000 ₪, וטוען כי "כלמוביל לא השכילה לסתור" זאת. כך נטען בסיכומים כי הגב' אורלי מטעם התובעות הודתה שמכינה זכאית לזיכויים שלהם היא טוענת, תוך הפניה לעדותו של מר בריק. להלן קטע מעדותו של מר בריק בעניין זה כעולה מעמוד 62 לפרוטוקול מיום 20.10.09 מול שורות 24-13: ש. אורלי אמרה לנו, שבמסגרת בדיקת ההתאמה של הכרטיסים היא הגיעה למסקנה שמכינה חייבת לה הפרשים כתוצאה מחשבוניות שלא הופיעו אצלה בכרטסת. אבל היא גם זכאית לזיכויים ששיעורם לפחות מאה וחמישים אלף שקל. כך אמרה לנו אורלי. ידוע לך על כך דבר? ת. לא. אורלי מנהלת חשבונות זוטרה. אם אני לא מעורב בהנחות, אז מה, היא מעורה בהנחות? ... ש. לא עובדת. אומרת לנו אורלי שהיא אמרה לך שדע לך שמגיעים למכינה הפרשי זיכוי בגין קיפוחי הנחה בסכום של לפחות מאה חמישים אלף. מה יש לך לומר על זה? ת. שלא. אני יכול רק להגיד שאני לא צריך את אורלי. אני יודע שהיו חשבונות שלא התקבלה הנחה ואתם קיבלתם אחר כך את ההנחה. נורא פשוט" מתוך הקטע הנ"ל בחר ב"כ מכינה לצטט בסיכומיו משפט אחד בלבד "אני לא צריך את אורלי. אני יודע שהיו חשבונות שלא התקבלה הנחה ואתם קיבלתם אחר כך את ההנחה", ואף משפט זה צוטט באופן מסולף ומגמתי תוך השמטת המילה "שלא" בתחילת המשפט. יצוין כי עוד קודם לכן העיד מר בריק שבסוף שנת 2006 נעשתה התחשבנות כוללת בעניין ההנחות ומכינה זוכתה בהתאם (שם, בע' 53-52). מר בושרי נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית והעיד כי יכול להיות שהתקבלו זיכויים שלא נרשמו אצלו (ע' 68 לפרוטוקול מיום 21.10.09 ש' 16-8) ואף אישר כי ייתכן שמכינה קיבלה זיכויים בעקבות דרישתו במכתב מסוף דצמבר 2006 (שם, בעמ' 69 ש' 5-1). מר בושרי חזר והעלה בחקירתו את הטענה הסתמית שלפיה בשנת 2007 אמרה לו אורלי שעדיין חסרים 150,000 ₪, אך לא הציג כל ראיה לכך, ואף עלה מעדותו כי לא שלח לתובעות מכתב או דרישה כלשהי בעניין זה (שם בע' 68 ש' 7-5 ובע' 69 ש' 17-10). עוד יצוין כי מר בושרי לא טרח לפרט בתצהירו או בעדותו בגין אילו פריטים זכאית מכינה לאותם זיכויים נטענים, ולו לכאורה, כשמנגד הוגש תצהיר משלים של מר בריק שלפיו מכינה קיבלה את מלוא הזיכויים, ומכינה בחרה שלא לחקור את מר בריק על תצהיר זה. יודגש כי טענתה של מכינה בעניין הזיכויים היא טענת קיזוז, ועל כן מכינה היא שנשאה בנטל להוכיח את טענתה זו, והיא לא עשתה כן. בין היתר לא זימנה מכינה את אותה אורלי שכבר אינה עובדת אצל התובעות, לא הפנתה לאסמכתא כלשהי, ולא התמודדה עם הנתונים הכספיים שהציגו התובעות והמצהירים מטעמן. אשר על כן אין לקבל את טענתה של מכינה בעניין הזיכויים. טענה נוספת שהעלתה מכינה היא כי יש לחייב את התובעות בגין מלאי שסירבה לקבל ממכינה בעלות של 103,800 ₪ ובמחיר שוק של 120,000 ₪ לפחות. מתצהירו של מר מזרחי עלה כי מכינה ביקשה להחזיר חלקי חילוף של מותג הונדה בסך של 72,827.33 ש"ח, כשמעולם לא הייתה זכאית להחזיר חלפים של מותג זה. גם מר בושרי עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי מכינה נהגה להחזיר חלפים של יונדאי ומיצובישי בלבד ואילו חלפים של מותגים אחרים התקבלו רק אם היו פגומים (ע' 71 לפרוטוקול מיום 21.10.09). דרישה נוספת שהעלתה מכינה נוגעת להחזר בגין חלפי מיצובישי בסך של 22,367.9 ₪. מר בושרי הודה בעניין זה כי לא הייתה זכות החזרה אוטומטית, אך טען כי בפועל אושרה החזרה של כל החלפים התקינים (שם בסוף ע' 70 ותחילת ע' 71). ואולם, אף אם גרסתו של מר בושרי נכונה, החזרת החלפים נתונה לשיקול דעתה של כלמוביל, ואין בנוהג שהיה קיים בין מכינה לתובעות או למי מהן, כדי לחייב את כלמוביל להמשיך ולזכות את מכינה באופן בלתי מוגבל בגין חלפים שנים רבות לאחר רכישתם. כן ראו לעניין זה בין היתר עדותם של מר בריק ומר מזרחי בנוגע למדיניות ההחזרה של כלמוביל (ראו פרוטוקול מיום 20.10.09 בסוף ע' 34 ותחילת ע' 35 וכן בע' 70 ש' 5-4). עוד עולה מעדותו של מר בושרי כי כלמוביל לקחה חלק מהחלפים וזיכתה את מכינה בהתאם (ע' 69 לפרוטוקול מיום 21.10.09 ש' 26-22). לגבי חלפים אחרים העיד מר בריק כי היועצת המשפטית של כלמוביל הודיעה למכינה שאין לגביהם זכות החזרה או שלא עמדו בקריטריונים, וזאת בהתאם למה שסוכם עם מר סקורניק (ע' 20 לפרוטוקול מיום 20.10.09 ש' 19-14), כאשר מר סקורניק כלל לא התייחס לעניין זה בתצהירו. יצוין כי מר בריק הוסיף והעיד בנוגע להחזרת החלפים כי לו הייתה מכינה מסדירה את החוב במועד, ייתכן שהיה נותן לה עוד 10% הנחה בגין המלאי "בשביל להיות בסדר" ומבלי לקבל את המלאי בחזרה (ראו פרוטוקול מיום 20.10.09 סוף ע' 73 ותחילת ע' 74 וכן סוף ע' 88 ותחילת ע' 89), אך כאמור חובה של מכינה לא שולם במועד ובהסכמה ובעקבות זאת הוגשה התביעה שבפני. אם לא די בכך, מכינה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי החלפים שביקשה להחזיר אכן נרכשו מהתובעות. הראיה היחידה שהציגה לתמיכה בטענתה היא דוח המלאי שצורף לתצהירו של מר בושרי אשר לא ניתן ללמוד ממנו ממי נרכש כל אחד מהחלפים, כאשר אין חולק כי מכינה רכשה חלפים גם מספקים נוספים (ראו למשל עדותו של מר בושרי בע' 15-14 לפרוטוקול מיום 21.10.09). יצוין כי אף שמר בושרי העיד בחקירתו הנגדית כי יוכל להראות לגבי כל חלק שהוא מבקש להחזיר מתי נרכש ובאיזו חשבונית נכלל (שם, בע' 72 ש' 5-1), הוא לא טרח לעשות כן הלכה למעשה. לפיכך יש לדחות את טענתה של מכינה בעניין החזרת החלפים. אשר על כן הנני מקבל את התביעה העיקרית במלואה, ומחייב את מכינה לשלם לתובעות את סכום התביעה בהתאמה. התביעה שכנגד במסגרת התביעה שכנגד יש לבחון האם התגבש הסכם שיתוף בין הצדדים. תחילה יצוין כי מר סקורניק הודה בחקירתו הנגדית שמעולם לא אמר למכינה שהעניין סגור ושיש הסכם (ראו עדותו המצוטטת בסעיף 50 לפסק דין זה). אין חולק כי עד לביקור של הנציג הקוריאני הנ"ל, לא נכרת כל הסכם בין הצדדים (ראו עדותו של מר בושרי בפרוטוקול מיום 8.6.10 ע' 41-42 ש' 21-1 ובע' 82 ש' 17-24). ביום 12.3.05 התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים, וזאת לטענתה של מכינה לצורך גיבוש ההסכם, ומכאן שגם עד הישיבה משנת 2005 הנ"ל לא התגבש הסכם סופי. לפי תצהירו של מר בושרי, "כל נושאי הלוגיסטיקה" סוכם במסגרת הישיבה הנ"ל, אך עיון בנושאים המופרטים בסע' 43(ב)1-5 לתצהירו מעלה כי מדובר בעניינים מהותיים להסכם, ולא בהסכמות לוגיסטיות בלבד. בסע' 45(ב) הצהיר מר בושרי כי לאחר הישיבה מיום 12.3.05 "לחצנו ידיים, ואנו יצאנו כשאנו מייחלים לתחילתה של דרך משותפת חדשה עם כלמוביל". מכאן שגם לגרסתה של מכינה לא נכרת כל הסכם לפני 12.3.05, ואף במועד זה לא נחתם הסכם בכתב אלא הגיעו להבנות בלחיצת ידיים בלבד. יתר על כן, בחקירתו הנגדית הודה מר בושרי כי ידע שלמר לפיד אין סמכות לאשר דבר וכי ההבנות כפופות לאישורו של דני שביט (ע' 54 לפרוטוקול מיום 8.6.10 ש' 14-2). לפי סע' 46 לתצהירו של מר בושרי, מר לפיד מסר למכינה במפתיע בחלוף שבוע כי "מר שביט התחרט שוב ואינו מוכן לבצע את ההסכם שהתגבש כאמור". ואולם, אין חולק כי מר שביט כלל לא נכח בישיבה האחרונה מיום 12.3.05, ומכאן שלא התחרט אלא מעולם לא אישר הסכם כלשהו בין הצדדים. במאמר מוסגר יצוין כי גם לו סברה מכינה כי נכרת הסכם ביום 12.3.05, נאמר לה במפורש בחלוף 7 ימים בלבד כי ההסכם כבר אינו בתוקף. לאור זאת, הנני קובע כי מכינה לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי אכן התגבש ונכרת הסכם כלשהו בין הצדדים. בכתב התביעה שכנגד ובסיכומים העלתה מכינה טענה חלופית לפיה "גם לו לא נכרת הסכם מחייב (דבר שכאמור מוכחש על ידי מכינה), הרי הוליכה כלמוביל את מכינה בתרמית ובכחש, ניהלה עמה משא ומתן שלא בתום לב ועשתה הימנה עושר ולא במשפט, תוך שמכינה מאמינה להתחייבויות כלמוביל, פועלת מכוחם ומשנה מצבה לרעה". כפי שנקבע לעיל, גם לפי גרסתה של מכינה לא היו הסכמות מגובשות כלשהן בין הצדדים לפני שנת 2005, ומכאן שאין כל בסיס לטענתה של מכינה כי הסתמכה על התחייבויות כלשהן של כלמוביל לפני שנת 2005. כן נקבע כאמור כי מכינה ידעה שמר שביט הוא זה שמוסמך להחליט אם לאשר את העסקה, ומר שביט הודיע למכינה שבעה ימים בלבד לאחר הפגישה משנת 2005 כי העסקה לא תצא אל הפועל. מכינה אף לא הוכיחה כי שינתה מצבה לרעה בעקבות המו"מ עם כלמוביל, ובכלל זה לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו מהמפגש עם הנציג הקוריאני או מחשיפת רשימת החלפים בפני המתחרים. לפיכך, יש לדחות את טענתה של מכינה בעניין ניהול מו"מ שלא בתום לב. מעבר לכך, מכינה לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש על מנת לבסס נזק כספי כלשהו שנגרם לה ולו לכאורה כתוצאה מחוסר תום הלב הנטען הנ"ל של התובעות. האסמכתא היחידה שצורפה לתצהירי מכינה לביסוס הנזק שנגרם לה היא נספח י"ז, מסמך פנימי של מכינה, אשר אמור לשקף נתונים על חלפי יונדאי שמכרה בין השנים 2000 עד 2006, נספח שהופק ביום 19/5/09. נספח י"ז אינו מהווה אסמכתא לגבי מכירות בפועל. מכירות בפועל ניתן היה להוכיח באמצעות חשבוניות מס אשר הוצאו כדין בגין המכירות וכן באמצעות כרטסת לקוחות בהתאם. בסע' 57א לתצהירו של מר בושרי ישנה התייחסות לכך שהמחזור של מכינה בין השנים 2001 ו- 2004 בנוגע לחלפי יונדאי היה 730,000 ₪. מכאן גזר "בסיס רווח ממוצע של 40.5%" כאשר מדובר ב"ממוצע לכ"א מהשנים הנ"ל, הסך ב- 300,000 ₪ לפחות". בסע' 52(ב)(2) "הערכה" של מכינה שלפיה מדובר באובדן רווח שנתי בסך של 600,000 ₪ שכן היא סבורה כי המכירות היו רק עולות בעתיד, ומכאן שבמשך חמש שנים ועד שנת 2010 מדובר בנזק אשר מוערך בסך של 3,000,000 ₪ "לפחות". אין כל הסבר או טיעון בסיכומי מכינה מדוע סברה כי יש לתבוע נזק בגין חמש שנים, אף כשהעידו מטעמה של מכינה כי סברו שהתקופה תהיה קצרה מזו בהרבה. כן עלה מהחקירה הנגדית כי היו למכינה ספקים אחרים וכי המשיכה לרכוש חלפים גם מכלמוביל עצמה. על כל פנים, משלא צורפו דוחות כספיים של מכינה או חוות דעת כלשהי על מנת לבסס את "ההערכה" בעניין הנזק - דינה של התביעה שכנגד להידחות. לאור כל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה העיקרית של התובעות במלואה, מחייב את מכינה לשלם לתובעות בהתאמה סך כולל של 353,999 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל, ודוחה את התביעה שכנגד שהגישה מכינה. כמו כן הנני מחייב את מכינה לשלם לתובעות בגין הוצאות משפט סך של 9,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה העיקרית ועד למועד התשלום בפועל ובגין שכר טרחת עו"ד (לנוכח קבלת התביעה על סך 353,999 ₪ ודחיית התביעה שכנגד על סך 2,000,000 ₪) סך של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה. הוכחת חובמשלוחתעודת משלוחחוב