התובע טען כי שולם לו שכרו באופן חלקי, ולעתים שולם לו שכר הנמוך משכר המינימום על פי החוק; לאורך כל השנים, המעסיק התחייב כי מלוא שכרו ישולם בעתיד, וכן הבטיח לו שיהפוך לשותף בחברות שבשליטתו; הואיל וזו היתה פרנסתו היחידה, והואיל והאמין להבטחות של המעסיק כי הפרשי השכר ישולמו לו וכי יהפוך לשותף בעסק, נאלץ להמשיך ולעבוד על אף ההפחתה בשכרו שנכפתה עליו; בסופו של דבר, לאחר שהבין כי אין בכוונת ערן לשלם לו את המשכורת שהובטחה לו הודיע למעסיק כי אין בכוונתו להמשיך להיות מועסק על ידי המעסיק ו/או החברות בשליטתו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הבטחת סרק של המעביד לעובד שיהיה שותף בעסק: רקע: התובע עבד בחברת מדפרט ישראל (2001) בע"מ (להלן - מדרפט ישראל) ובחברה נוספת בשליטת הנתבע 2 (להלן - ערן), רפטינג נהר הירדן בע"מ (להלן - נהר הירדן) בתקופות שונות מאז שנת 2001 (יש מחלוקת על רציפות תקופת העבודה ולכך נתייחס בהמשך). חברת נהר הירדן מתפעלת אתר רפטינג בנהר הירדן בישראל. חברת מדפרט ישראל עוסקת בארגון טיולים לישראליים בתורכיה. להשלמת התמונה יש לציין כי ערן שותף בחברת מדרפט תורכיה, כאשר חלקו במדרפט תורכיה עומד על 24%. קיים שיתוף פעולה בין מדרפט תורכיה לבין מדפרט ישראל, ומדרפט תורכיה נותנת שירותים למדרפט ישראל. בתביעתו, עותר התובע לחייב את מדרפט ישראל ואת ערן לשלם לו: הפרשי שכר בסך 586,222 ₪; פיצויי פיטורים בסך 123,453 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 22,442 ₪; בונוס שהובטח לו ולא שולם בסך 43,390 ₪ נטו. העדויות: מטעם התובע העידו התובע עצמו, ומר דוד אדרי, שעבד במדרפט ישראל. מטעם הנתבעים העידו ערן; מר אייל הורביץ, עסק בתפקידי ניהול בחברת נהר הירדן; מר אביגדור לוונהיים, מדריך טיולים; מר תום גילת, מדריך רפטינג. תמצית גרסאות הצדדים: לגרסת התובע בתצהירו, עוד לפני חודש יוני 2001 עבד בשירות ערן בהדרכת טיולים בתורכיה, בשכר של 3,200$ נטו לחודש, אולם שכרו לא דווח לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי. בשל היעדר ראיות, הוא מוותר על תביעה לפיצויי פיטורים בעד התקופה שקדמה לחודש יוני 2001; החל מחודש יוני 2001 עד חודש דצמבר 2006 הועסק כמדריך טיולים ורפטינג במשרה מלאה על ידי ערן; כדי להתחמק מחובותיו על פי החוק ולמנוע ממנו לצבור זכויות כעובד, ערן העסיק אותו לסירוגין בחברת מדרפט ישראל ובחברת נהר הירדן, וכן הוצא פעמיים לחופשה כפויה בת מספר חודשים; בטרם החל את עבודתו התחייב ערן לשלם לו בעד עבודה במשרה מלאה סך של 3,200$ נטו (14,382 ₪ נטו שהם 22,442 ₪ ברוטו); החל מחודש אפריל 2002 שולם לו שכרו באופן חלקי, ולעתים שולם לו שכר הנמוך משכר המינימום על פי החוק; לאורך כל השנים, ערן התחייב כי מלוא שכרו ישולם בעתיד, וכן הבטיח לו שיהפוך לשותף בחברות שבשליטתו; הואיל וזו היתה פרנסתו היחידה, והואיל והאמין להבטחות של ערן כי הפרשי השכר ישולמו לו וכי יהפוך לשותף בעסק, נאלץ להמשיך ולעבוד על אף ההפחתה בשכרו שנכפתה עליו; בסופו של דבר, לאחר שהבין כי אין בכוונת ערן לשלם לו את המשכורת שהובטחה לו הודיע לערן כי אין בכוונתו להמשיך להיות מועסק על ידי ערן ו/או החברות בשליטתו. ערן העיד בתצהירו כי בשנת 2002 התובע עבד בהדרכה בתורכיה בחברות שונות, ועבד בחברת נהר הירדן באופן ספוראדי בחודש אפריל 2002; בעת שהותו בתורכיה בשנת 2002 ביצע עבודות עבור חברות שונות, ובין היתר עבד גם עבור מדפרט ישראל בהדרכות לתיירים ישראלים, כאשר שכרו שולם על בסיס יומי; החל מחודש אפריל 2003 התובע שב לישראל והחל לעבוד בעבודה קבועה בחברת נהר הירדן בתפקיד מדריך ראשי אחראי במשכורת קבועה, גמול עבודה בשעות נוספות ועמלה משתנה על פי מספר המטיילים במסלולים שעליהם היה מופקד; במקביל לעבודתו בחברת נהר הירדן, היה לתובע עסק עצמאי של צילום תמונות עבור באי פעילות הרפטינג; בחודשים מאי ויוני 2004 התובע נעדר מעבודתו בשל חתונה, ולאחר מכן טייל בעולם; בחודשים ספטמבר 2004 עד נובמבר 2004 התובע עבד במדרפט ישראל כ- 18 ימי עבודה בסך הכול בהדרכת תיירים ישראליים, ובמקביל עבד עבור חברות נוספות; בסוף שנת 2004 הגה התובע רעיון של הקמת אתר פעילות רפטינג נוסף בתורכיה בנהר נידח ואקזוטי באזור קפדוקיה. לאחר מו"מ עם מדפרט תורכיה, שערן שותף בה, הסכימה מדפרט תורכיה להשקיע כסף בפרויקט בתנאי שהתובע ינהל את האתר בעצמו ויהיה שותף פעיל ודינאמי אשר גם ישקיע הון אישי שלו. התובע החל לפעול להקמת הפרויקט והצלחתו, ופעל לשיווק האתר; למדרפט ישראל לא היה שום קשר לשותפות בין התובע לבין החברה התורכית, ומדרפט ישראל שילמה לתובע שכר בעד הדרכות ישראלים בלבד, על בסיס יומי; בסוף שנת 2005 תחילת שנת 2006 התובע חזר לארץ, והוצעה לו עבודה על בסיס יומי בעבודת שיווק של טיולי ישראלים, ועל כך הוא קיבל שכר ממדפרט ישראל; החל מחודש אפריל 2006 התובע שב לתורכיה והמשיך בניהול האתר בקפדוקיה והדרכה של תיירים ישראליים עבור מדפרט ישראל מדי פעם; בחודש אוקטובר 2006 התובע בחר לנטוש את תורכיה ואת עבודתו שם וחזר לצמיתות לישראל. כפועל יוצא מכך נסגר פרויקט הרפטינג בקפדוקיה. הקשר בין התובע לבין מדרפט תורכיה הסתיים בטונים צורמים, לנוכח העובדה שהתובע הפסיק את ניהול האתר; בשל חזרתו לארץ, הסתיימה עבודתו במדרפט ישראל, שכן לא יכול היה להדריך טיולים של תיירים ישראליים בתורכיה. ערן הכחיש מכל וכל את טענות התובע בדבר התחייבות לתשלום שכר בסך של 3200$ נטו לחודש וכן את טענת התובע כי פנה אליו בעניין זה פעמים רבות. השאלות השנויות במחלוקת הן: זכאות התובע להפרשי שכר - האם ניתנה לתובע התחייבות לתשלום שכר בסך של 3,200$ נטו, והאם התובע זכאי להפרשי שכר בשיעור זה בעד כל תקופת עבודתו? האם התובע זכאי להפרשי שכר בעד תקופת עבודתו בחברת נהר הירדן? האם שולם לתובע שכר נמוך משכר המינימום בחלק מתקופת עבודתו? זכאות התובע לבונוס - האם התובע זכאי לבונוס ובאיזה שיעור. נסיבות סיום עבודתו של התובע - זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. הרמת מסך - ככל שתתקבל תביעתו של התובע, או חלקה, האם יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את ערן אישית בחובות מדרפט ישראל. דיון והכרעה: זכאות התובע להפרשי שכר: כאמור, לגרסת התובע בתצהירו, עם תחילת עבודתו התחייב ערן לשלם לו שכר חודשי בסך של 3,200$ נטו, שהם 22,442 ₪ ברוטו. אולם ערן הפר התחייבות זו, שילם לו את שכרו באופן חלקי, וכדי לפתות אותו להמשיך לעבוד הבטיח לו כי שכרו ישולם לו בעתיד וכי יהפוך לשותף בחברה שבשליטתו. התובע הכחיש בכל תוקף את גרסתו של ערן כי היה שותף במיזם קפדוקיה, וטען כי לאורך כל התקופה היה "עובד שכיר רגיל של הנתבעים, שקיבל משכורת ותלושי שכר מהנתבעים, וכל האמירות וההבטחות לגבי 'שותפויות' היו מילים על הקרח, בלון הליום ריק שנועד 'להשתיק' את התובע, לגרום לו להמשיך לעבוד ולא להגיש תביעה מיידית בגין הפרשי השכר המגיעים לו". נקדים ונאמר, כי על יסוד התרשמותנו מהעדויות ולאחר בחינת כלל חומר הראיות, אנו קובעים כי יש לדחות את התביעה להפרשי שכר. הגענו לכלל מסקנה, כי התובע לא הוכיח שניתנה לו התחייבות לתשלום שכר בסך של 3,200$ נטו במועד תחילת עבודתו, חודש יוני 2001, או בכל מועד אחר. אנו קובעים כי העסקתו של התובע במדפרט ישראל ובחברת נהר הירדן לא הייתה רצופה, ובכל פרק זמן תפקידו, היקף המשרה, תנאי עבודתו ושכרו היו שונים. יתר על כן. מהעדויות ומחומר הראיות בפנינו עולה כי הסכסוך האמיתי בין התובע לבין ערן הוא סכסוך עסקי, על הכנסות ממיזם קפדוקיה, ובאמצעות ההליך בבית הדין מנסה התובע לקבל כספים המגיעים לו, לגרסתו, בעד פעילותו במיזם קפדוקיה. לנוכח קביעתנו שהסכסוך האמיתי בין התובע לבין ערן הוא סכסוך עסקי, על הכנסות ממיזם קפדוקיה, ולא על שכרו של התובע כעובד, נתייחס תחילה לעניין מיזם קפדוקיה ולזכאות התובע להפרשי שכר בעד תקופת פעילותו במיזם קפדוקיה. (מיזם קפדוקיה יכונה להלן גם מדפרט קפדוקיה, כפי שהתייחסו אליו התובע וערן בעדויות ובשיחה ביניהם בחודש ינואר 2007 (מוצג נ/12)); לאחר מכן, נתייחס לזכאות התובע להפרשי שכר בעד תקופות עבודתו האחרות במדפרט ישראל ובעד תקופת עבודתו בנהר הירדן; לבסוף נתייחס לזכאות התובע להפרשי שכר (לרבות הבונוס) בעד תקופת עבודתו בחורף 2005 - 2006, דהיינו, דצמבר 2005 עד מרץ 2006. מיזם קפדוקיה: התובע בתצהירו לא התייחס באופן מפורש לעבודתו במיזם קפדוקיה, ולמעשה לא הזכיר כלל את האתר בתצהירו. ההתייחסות היחידה והמרומזת לכך היא טענתו כי ערן הבטיח לו שיהפוך לשותף בחברות שבשליטתו. גרסה מפורטת יותר נתן התובע בעדותו בחקירה נגדית, עת העיד כי בתחילת שנת 2005, ערן היה חייב לו "קיזוזים" משכרו בסך 90,000 ₪, והוא הציע לו להשקיע את הכספים במיזם קפדוקיה, שהייתה מיזם של מדרפט ישראל, והוא היה ממונה על יחידת תפעול שנקראת "מדפרט קפדוקיה" מטעם ערן ומטעם מדפרט ישראל. התובע הכחיש בכל תוקף כי היה שותף במדפרט קפדוקיה, וכן הכחיש כי מדפרט קפדוקיה היא "ענף" בתוך מדרפט תורכיה, וכי למדרפט תורכיה היה קשר למדפרט קפדוקיה. לטענתו, ערן טשטש את הגבולות בין מדרפט ישראל לבין מדפרט תורכיה, בה הוא גם שותף, אולם הוא לאורך כל הדרך היה עובד של מדרפט ישראל, קיבל את שכרו ממדפרט ישראל וערן, ועסק רק בהדרכת מטיילים ישראליים, לקוחות של מדרפט ישראל (ע' 22, ש' 8 ואילך; ע' 23; ע' 26, ש' 14 - 22; ע' 27 - ע' 34; ע' 49, ש' 18 - 22; ע' 50, ש' 1 - 5; ע' 53, ש' 8 - 12). לגרסתו של ערן בתצהירו, מיזם קפודקיה הוקם על פי רעיון של התובע אותו הגה בסוף שנת 2004, להקים אתר נוסף לרפטינג סוער, והייתה מיזם משותף לתובע ולמדרפט תורכיה, כאשר על פי המוסכם בין התובע לבין מדרפט תורכיה התובע ישקיע במיזם כסף, ישמש בתפקיד מנהל בשכר של האתר, יועסק על ידי מדרפט תורכיה, ובנוסף לשכרו יקבל 30% מרווחי האתר; למדרפט ישראל לא הייתה כל מעורבות בשותפות העסקית בין התובע לבין מדפרט תורכיה, ובתקופה זו שילמה מדפרט ישראל לתובע שכר בעד הדרכות של תיירים ישראליים, על בסיס שכר יומי; בסוף שנת 2005 תחילת שנת 2006, הוצעה לתובע על ידי מדרפט ישראל עבודה על בסיס יומי בעבודת שיווק של טיולי ישראלים ועל כך הוא קיבל שכר; באביב שנת 2006 התובע חזר לתורכיה וניהל את מיזם קפדוקיה ובמקביל הדריך מעת לעת תיירים ישראליים; בחודש אוקטובר 2006 התובע נטש את תורכיה ועבודתו שם, ולכן נסגר המיזם, כאשר הקשר עם מדרפט תורכיה הסתיים בטונים צורמים, הואיל ונתבקש להמשיך לנהל את המיזם באופן אישי והוא בחר לחזור לארץ. לאחר בחינת העדויות וחומר הראיות בפנינו אנו קובעים כי למרות שמעורבות מדרפט ישראל וערן במיזם קפדוקיה הייתה גדולה יותר מהמתואר בתצהירו של ערן, יש לקבל את עיקר גרסתם של הנתבעים בנוגע לפעילותו של התובע במיזם קפדוקיה, דהיינו - התובע היה שותף במיזם קפדוקיה, כאשר השותפות הייתה בינו לבין מדרפט תורכיה, ולא עבד במיזם זה כעובד שכיר של מדרפט ישראל. במקביל, ביצע הדרכות עבור מדרפט ישראל בעדן קיבל שכר ממדפרט ישראל על בסיס יומי. העובדות כפי שהן עולות מהעדויות ומהראיות בפנינו, ובמיוחד הקלטת השיחה בין התובע לבין ערן (מוצג נ/12) הן כמפורט להלן. (נבהיר, כי בשיחה מכונה התובע "מיני בר", והציטוטים הם מפרוטוקול סטונוגרמה (נ/12) ולא מהתמליל שצורף לתצהירו של התובע (נספח ג')). ערן שותף בחברת מדפרט תורכיה, כאשר חלקו בחברה הוא 24%. השותף התורכי בחברה שמו ממט קויונג'ו (עדות ערן, ע' 102, ש' 5 - 13). בעקיפין, מכוח שותפותו של ערן במדרפט תורכיה הוא היה שותף גם במיזם של קפדוקיה, אולם מיזם קפדוקיה הייתה שותפות בין התובע לבין מדפרט תורכיה. מדרפט קפדוקיה לא הייתה אישיות משפטית עצמאית, דהיינו לא הייתה תאגיד נפרד, אולם הייתה מיזם נפרד בו היו שותפים התובע ומדרפט תורכיה. דברים אלה עולים בבירור מדבריו של התובע בשיחה בינו לבין ערן, עת התובע אמר לערן: "זה בדיוק מה שאני אומר. יש שני שותפים במדרפט קפדוקיה, אחד זה מדפרט טורקיה, השני זה אני. כרגע ... אתה שותף במדרפט טורקיה ששותפה במדרפט קפדוקיה, ... (ע' 26, ש' 6 - 10). ובשלב קודם בשיחה הגדיר התובע את מעמדו כמדרפט קפדוקיה כבעלים: ערן: יש השלכה למדפרט קפדוקיה. אופיר: שאני אחד הבעלים שלה. ערן: שאתה שותף בה. אופיר: נכון. (ע' 18, ש' 3 - 6) וראו גם: תמליל ע' 4, ש' 3 - 6; ע' 22, ש' 18 - 22; ע' 23, ש' 3; ע' 23, ש' 9. מתמליל השיחה עולה גם כי עמדתו של התובע בזמן אמת הייתה כי מדרפט קפדוקיה הייתה ספק שסיפק שירותים למדפרט ישראל, שהיתה לקוח של מדפרט קפדוקיה, ודרישתו של התובע הייתה לתשלום הכספים שהגיעו לו כספק שירותים. זאת, לאחר שבשלב מסוים התשלום בעד השירותים, המכונה בשיחה "הנדלינג פי", הועבר ממדפרט ישראל למדרפט תורכיה ולא למיזם קפדוקיה. כך אומר התובע לערן: "יש לך הסכם, אתה עובד עכשיו עם איזה שהוא ספק שלך, באמצע השנה אתה מחליט שאתה לא עובד איתו, אתה עובד עם ספק אחר ואתה ממשיך לקבל ממנו שירותים". (ע' 6, ש' 11 - 14) וראו גם דברי התובע, ע' 11, ש' 19 - 21; ע' 14, ש' 20. עיון בתמליל השיחה בשלמותו מעלה כי המחלוקת בין התובע לבין ערן הייתה על תשלומים שלטענת התובע הגיעו ממדרפט ישראל למדרפט קפדופקיה, כמפורט להלן: מדרפט ישראל הוציאה טיולים לתורכיה, ועל פי הסכם היה עליה לשלם תמורת השירותים (או חלקם) למדרפט קפדוקיה; בשלב מסוים, החליטו ערן ושותפו במדרפט תורכיה, ממט קויונג'ו, כי התשלום (המכונה בשיחה "הנדלינג פי" ) יועבר למדפרט תורכיה; לטענת ערן, החלטה זו נתקבלה לנוכח העובדה שהתובע לא ביצע את תפקידו כראוי, כך שבפועל מדרפט קפדוקיה לא נתנה שירותים למדרפט ישראל, למעט רפטינג, בעדם שולם לתובע, ומי שביצעה את העבודה הייתה מדרפט תורכיה. מעבר לכך, התנהלות התובע גרמה להפסדים הן למדרפט תורכיה והן למדרפט ישראל; לטענת התובע, החלטה זו נבעה מהחלטה של ערן ושותפו בתורכיה ממט קויונג'ו לשלשל את ההכנסות לכיסם ולנשל אותו מהכספים המגיעים לו, כאשר החלטה זו התקבלה רטרואקטיבית, לאחר שהוא ביצע את העבודה, בניגוד להסכם, וללא ששיתפו אותו בהחלטה זו. וכך אמר התובע בשיחה: "מי זה ככה אנחנו החלטנו? בטח שככה אתם החלטתם, אתם לקחתם את כל מי שאין לו אינטרס, מדפרט קפדוקיה, כי מדרפט, ממט ישראל משלמת את זה ממילא, ממט ... מעדיף שזה [לא] יכנס למדרפט קפדוקיה כי אז הוא לא צריך, למדרפט טורקיה כי אז זה לא נכנס גם לכיס של מיני בר, ברור שזה תחליטו. זה בכלל שאלה כלכלית נטו. (ע' 11, ש' 6 - 12) וכן אמר: "ככה על סמך החלטתכם אתה והשותף השני, שנכון שאתם הרוב, מצד שני אתם גם בעלי האינטרסים שלא לשלם, למה לחלק את השלל עם עוד שותף שאפשר לחלק אותו בין שני שותפים? (ע' 26, ש' 16 - 19). וראו גם במיוחד: דברי ערן בתמליל, ע' 2, ש' 17 - 25; ע' 3 ש' 3 - 5; ע' 4, ש' 13 - 18; ע' 6, ש' 15 - 17; ע' 8 ש' 23 - 27; ע' 9, ש' 16 - 19; ע' 10, ש' 20 - 23; ע' 12, ש' 9 - 12; ע' 12, ש' 20 - 24; ע' 13, ש' 27; ע' 14, ש' 3 - 8; ע' 14, ש' 16 - 17; ע' 15, ש' 9 - 11; ע' 16, ש' 10 - 15; ע' 17, ש' 17 - 19; ע' 19, ש' 11 - 17; ע' 19, ש' 25 - 27; ע' 20, ש' 1 - 3; דברי התובע בתמליל, ע' 5, ש' 16 - 19; ע' 6, ש' 1 - 14; ע' 13, ש' 13 - 15; ע' 13, ש' 25; ע' 15, ש' 12 - 18; ע' 17, ש' 15 - 16, ש' 20; ע' 18, ש' 1 - 8; ע' 20, ש' 22 - 25; ע' 23, ש' 14 - 23; ע' 24, ש' 14 - 16; ע' 24, ש' 22 - 24; ע' 26, ש' 6 - 13. גם מעדותו של התובע בחקירה נגדית, עת עומת עם התמליל, עולה כי לטענתו ערן העביר כספים למדפרט תורכיה במקום למדפרט קפדוקיה ובפועל רוקן את השותפות מדפרט קפדוקיה מכספים שהגיעו לה (ע' 23, ש' 6 - 9; ע' 29, ש' 18 - 22; ע' 30, ש' 1 - 4; ע' 31, ש' 5 - 22). מדברי התובע בשיחה עם ערן גם עולה שהייתה התקשרות נפרדת בין התובע לבין מדפרט ישראל בעניין ימי הדרכה שיבצע התובע עבור מדרפט ישראל. בעניין זה אמר התובע, במהלך השיחה בינו לבין ערן, בו הזכיר לו ערן שהתובע אמר ש"הוא לא עבד של חשבון הבנק של ערן בורוכוב", כך: נכון, אני החזרתי אותנו בחזרה אל ההסכם שהיה בינינו שבכלל קשור למדפרט ישראל, אל תערבב ערן, זה לא קשור אחד לשני. אני דיברתי על ימי הדרכה בנושא הזה. ערן: גם על ימי הדרכה, על הכל. התובע: בלבד. ע' 16, ש' 16 - 19 ובשלב אחר בשיחה עת ערן טען באזני התובע כי הוא שילם לו בעד העבודה שלו אמר התובע "זה לא שילמת, אבל זה סיפור אחר" (ע' 25, ש' 17). העובדה שבפעילותו באתר קפדוקיה היה התובע שותף, ופעילות זו נפרדת מהתקשרות בינו לבין מדפרט ישראל עולה גם ממייל שכתב התובע לערן בזמן אמת, ביום 28.5.2006 (ע' אחרון בנ/10 לתצהירו של ערן). בין היתר כותב התובע כך: בוא נעשה סדר כדי שנדע כולנו איפה אנחנו עומדים וכדי לחסוך חוסר נעימות נוסף. אינני יודע כיצד הפכנו את עניין חוסר שביעות הרצון שלי לבעיית מדפרט קפדוקיה כשבעצם זו כלל אינה הבעיה. מדפרט קפדוקיה היא חברה בה אני שותף. היא בהחלט החברה שבשבילה אני "אשכב על הגדר" ואתאמץ הרבה למען הצלחתה. ... .... לסיכום - פועלי במדרפט קפדוקיה ימשיך כמו שהיה עד עכשיו עם כל האנרגיה האהבה לעשייה וחדוות היצירה. במדרפט ישראל - אם אתה רוצה אותי שותף לעשייה - עשה אותי שותף מלא. זאת ועוד. העובדה שסוכם בין התובע לבין ערן כי בתקופה בה ישהה באתר קפדוקיה ידריך קבוצות עבור מדרפט ישראל בתשלום עבור הדרכה כמקובל בחברה עולה גם מנספחים נ/8, נ/9 ו- נ/10 לתצהירו של ערן. בנספח נ/8 מפורט הסיכום בין התובע לבין ערן, שלפיו ידריך קבוצות עבור מדרפט ישראל ויקבל תשלום עבור הדרכה כנהוג בחברה, ומנספחים נ/9 - נ/10 ניתן לראות כי לתובע שולם שכר על בסיס ימי הדרכה בפועל. בהקשר זה יש להדגיש גם כי בתחילת השיחה בחודש ינואר 2007 אמר התובע לערן כי יש שני נושאים לשיחה: האחד "לסגור את עניין הקפדוקיה קודם כל" והשני - "לסגור את ישראל" (ע' 1 ש' 4 - 6). ובהמשך, לאחר שהסתיימה השיחה בעניין קפדוקיה אמר התובע לערן "טוב, בוא נעבור לנושא הבא שהוא תשלום שארית שכרי ממדרפט ישראל .. שארית שכרי או עפ"י ההסכם בינינו מהחורף, 15$ לכל אדם שהיה בקפדוקיה" (ע' 27, ש' 13 - 17). מתמליל השיחה בהמשך עולה כי הויכוח בין התובע לבין ערן היה על שכר המגיע לו בעד עבודת שיווק שביצע בארץ (תביעתו בכתב התביעה לבונוס, ולכך נתייחס בהמשך), וכי התובע עצמו מפריד בין עבודתו בקפדוקיה לבין עבודתו בשיווק בישראל: ערן: עכשיו .. מרכיב עסק שלוש שנים, משכת והלכת באמצע, אחרי שאני הפסדתי את כל המכנסיים. או קיי? אופיר: אני מדבר עכשיו על מדרפט ישראל, ערן. ערן: מה זה משנה? אופיר: בוודאי שזה משנה. ערן: בולשיט. אופיר: כי מדפרט ישראל אני עובד. (ע' 31, ש' 4 - 10). לאורך כל השיחה הארוכה בין התובע לבין ערן, לא הועלו על ידי התובע הטענות המועלות על ידו בהליך זה, דהיינו הטענה כי פעילותו בקפדוקיה הייתה כעובד של מדרפט ישראל וכי השקיע במיזם קפדוקיה "קיזוזים" משכר שהגיע לו בגין העבר, בין בסכום של 90,000 ₪ ובין בכל סכום אחר. ההיפך הוא הנכון. לאורך כל השיחה מדגיש התובע את העובדה כי היה שותף וכי מדפרט ישראל הייתה לקוח של מדפרט קפדוקיה, אשר הייתה ספק שלה. כן מדגיש התובע בשיחה כי אין קשר בין ההתקשרות בעניין תפעול מדפרט קפדוקיה, בה היה שותף, לבין התקשרות שלו עם מדרפט ישראל כעובד במתן ימי הדרכה ובעבודת השיווק בארץ. באותה שיחה התובע לא דרש תשלום שכר בסך של 3,200$ לחודש ופיצויי פיטורים, אלא את כיבוד ההסכמים בינו לבין מדרפט תורכיה ומדרפט ישראל בעניין הכספים המגיעים לו (הנדלינג פי) בעד פעילותו באתר קפדוקיה ואת העמלות (בונוס) שהגיעו לו, לגרסתו. הטענה כי היה עובד של מדרפט ישראל בפעילותו באתר קפדוקיה וכי מגיע לו שכר בסך של 3,200$ לחודש בעד פעילות זו הועלתה לראשונה בכתב התביעה, והטענה כי השקיע במיזם שכר שהגיע לו בעד העבר, הועלתה רק בחקירתו הנגדית. בעדותו בחקירה נגדית עת עומת התובע עם התמליל ניסה ליישב את הסתירה בין טענותיו בכתב התביעה לבין דבריו בתמליל, וטען כי במועד בו ניהל את השיחה עם ערן, לא היה מודע לזכויותיו כעובד ו"חי בתוך אשליה שערן צייר כאילו אני שותף בחברה הוירטואלית שלו, שהוא הונה אותי שאני אשקיע בה את הכספים שלי, את הפרשי השכר שהיו אמורים להיות שלי וקוזזו בשביל להיכנס" (ע' 32, ש' 7 - 13). אין בידינו לקבל הצגה זו של הדברים על ידי התובע, המנסה להציג עצמו כעובד תמים שאינו מודע לזכויותיו. הנכון הוא, שהתובע סבר כי ערן הפר את ההסכם ביניהם בנושא של מדרפט קפדוקיה והשתמש בכוחו כדי להפר את ההסכם ולא לשלם לו את התשלום על פי ההסכם. אולם, במקום להתמודד עם המחלוקת בעניין זה בהליך הנכון, דהיינו בתביעה לאכיפת ההסכם או לפיצוי על הפרתו, בהליך אזרחי, בארץ או בתורכיה, כאשר על פני הדברים עליו לתבוע גם את מדפרט תורכיה ואת מנהלה, ממט קויונג'ו, בחר לבנות תביעה כעובד שכיר של החברה, לטעון כי היה עובד שכיר של החברה גם בפעילותו באתר קפדוקיה, וכי מגיע לו שכר בסך של 3,200$ נטו לחודש בעד כל תקופת עבודתו, לרבות בתקופה בה תפעל את מדרפט קפדוקיה. בהתייחס לטענותיו של התובע בעניין זה בסיכומים נוסיף: העובדה שמדרפט קפדוקיה לא אוגדה כאישיות משפטית נפרדת ובתאגיד נפרד, אינה שוללת את העובדה שהתובע היה שותף במיזם זה, וכי מיזם זה התנהל תקציבית בנפרד. על כך ניתן ללמוד גם מעדותו של התובע, עת העיד כי שילם לעצמו את שכרו מ"קופת" מדפרט קפדוקיה (ע' 52, ש' 17 - 22, ע' 53, ש' 1 - 12). אכן, התובע העיד כי בפעילותו באתר קפדוקיה עבד במדרפט ישראל, הדריך רק תיירים ישראליים, וקיבל את שכרו מערן. אולם, איננו נותנים אמון בעדותו, הסותרת חזיתית את דבריו בחודש ינואר 2007, בסמוך לאירועים, כמפורט בהרחבה לעיל. אנו מעדיפים חד משמעית את גרסתו של ערן לעניין פעילותו של התובע בקפדוקיה, העולה בקנה אחד עם דבריו של התובע בשיחה בינו לבין ערן (מוצג נ/12). נוסיף, כי העובדה שהתובע לא התייחס כלל בתצהירו לפעילותו באתר קפדוקיה, למרות שהייתה הפעילות המרכזית במהלך התקופה, וכי רק בעדותו בחקירה נגדית העלה את הטענה כי ערן שכנע אותו להשקיע את ה"קיזוזים" משכרו בסך 90000 ₪ במיזם קפדוקיה, מעידה גם כן על חוסר המהימנות של גרסתו. זאת ועוד. עיון בנספח ז' לתצהירו של התובע מעלה כי לגרסתו של התובע בראשית שנת 2005 הפרשי השכר שהגיעו לו עלו בהרבה על סך של 90000 ₪, כך שהגרסה הכבושה שהועלתה בחקירה נגדית גם אינה מתיישבת עם נספח ז' לתצהירו. ב"כ התובע הפנתה בסיכומים לקטעים בשיחה בין התובע לבין ערן, מהם עולה לגרסתה כי ערן החליט וקבע חד צדדית על סיום עבודתו של התובע, ובפועל, "מעשית ומילולית 'מעיף' את התובע מעבודתו על אתר", כאשר לטענתה אילו התובע היה שותף לא יכול היה לעשות כן. אין בידינו לקבל טענה זו של ב"כ התובע, ולטעמנו יש בה הוצאת דברים מהקשרם. מתמליל השיחה, לרבות הקטעים אליהם הפניתה ב"כ התובע בסיכומים, עולה כי לטענת ערן התובע כבר עזב את "המערכת" (מדפרט ישראל ומדרפט תורכיה) הרבה לפני השיחה ביניהם, עת עזב את אתר קפדוקיה. גם לגרסת התובע הוא עבד עד חודש נובמבר 2006, שכן הוא לא תבע הפרשי שכר בעד חודש דצמבר 2006. מעיון בתמליל בכללותו עולה, כאמור, כי בשיחה נדונה המחלוקת העסקית החריפה בין התובע לבין ערן (וממט קויוג'ו ומדרפט תורכיה, שערן ייצג גם אותם בשיחה) על כספים המגיעים לתובע בגין פעילותו בקפדוקיה, וזו לא הייתה שיחה בה התובע פוטר מעבודתו על ידי ערן. מעבר לכך, טענה זו של התובעת סותרת חזיתית את טענתו בכתב התביעה (סעיף 18) ובתצהירו (סעיפים 21 - 23, 25, 27 ו- 30 ) כי התפטר מעבודתו עקב אי תשלום השכר המוסכם עמו. נבהיר, כי לא נעלם מעיננו כי בניגוד לנטען בתצהירו של ערן, לפיה "למדפרט ישראל לא היו כל יד ורגל בשותפות העסקית בין אופיר לבין החברה הטורקית (ואף לא בקשר להעסקתו על ידה או לעסקי הקומיסיון שלו בקפדוקיה"(סעיף 22 לתצהירו של ערן) הרי שמתמליל השיחה עולה כי מדרפט ישראל וערן היו מעורבים יותר, ובין השאר התקיימה פגישה משותפת בין התובע, ממט וערן. גם טענתו של ערן בשיחה כי הפסיד הרבה כספים כתוצאה מהתנהלות התובע במיזם קפדוקיה מעידה על מעורבות. אולם אין בעובדה זו כדי לשנות את המסקנה כי מיזם קפדוקיה היה שותפות בין התובע לבין מדרפט תורכיה, וכי התובע פעל במיזם קפדוקיה כשותף של מדפרט תורכיה וכספק שירותים למדרפט ישראל ולא כעובד שכיר של מדרפט ישראל. כללו של דבר: בניגוד לגרסתו של התובע בעדותו בחקירה נגדית ובסיכומים, שלפיה כל עבודתו במיזם קפדוקיה הייתה עבור מדרפט ישראל, ולא הייתה אבחנה בין פעילותו במיזם לבין עבודתו בימי ההדרכה שנתן למדרפט ישראל, והגיע לו שכר חודשי גלובלי בסכום של 3,200$ נטו בעד כל המרכיבים של פעילותו, הרי ממכלול העדויות והראיות, ולרבות דבריו של התובע עצמו בשיחה בינו לבין ערן, עולה חד משמעית שלפעילותו במיזם קפדוקיה היו שני מרכיבים נפרדים: האחד - תפעול האתר, בו היה שותף עם מדרפט תורכיה, ובעקיפין עם ערן, מכוח השותפות של ערן במדרפט תורכיה, כאשר מדפרט ישראל הייתה לקוח, והגיעה לו בעד פעילותו תמורה על פי הסכמים שנערכו בינו לבין ממט ולבין ערן; השני - מתן ימי הדרכה למדפרט ישראל, בעדם קיבל תשלום על בסיס ימי ההדרכה. בחורף 2005 - 2006 (דצמבר 2005 עד מרץ 2006) עסק התובע בשיווק אתר קפדוקיה בישראל, ולתקופה זו נתייחס בנפרד בהמשך. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע להפרשי שכר בעד תקופת עבודת בקפדוקיה, דהיינו מחודש מאי 2005 עד חודש נובמבר 2005 ומחודש אפריל 2006 עד חודש נובמבר 2006. לעניין זה נציין כי לנוכח העובדה שבתלוש השכר של התובע לחודש נובמבר 2006 שולם לו "אש"ל פטור", ברור שגם בחודש נובמבר עבד התובע בתורכיה בהדרכה, שכן ניתן היה לשלם לו אש"ל פטור ממס רק עת עבד בחו"ל. זכאות התובע להפרשי שכר בעד תקופות עבודה אחרות: 1) כללי כאמור, לטענת התובע, בתחילת עבודתו סוכם בינו לבין ערן כי משכורתו תעמוד על סך של 3,200$ נטו, שהם 14,383 ₪ נטו/22,442 ₪ ברוטו, והוא היה זכאי למשכורת בשיעור זה במהלך כל תקופת עבודתו, למעט תקופה בה עבד בחברת נהר הירדן (אפריל 2003 עד יוני 2004). לנוכח קביעתנו בעניין מהות ההתקשרות במיזם קפדוקיה, הרי שהתביעה למשכורת בשיעור זה רלוונטית לתקופות אלה: אפריל 2002 עד אוקטובר 2002; יולי 2004 עד אוקטובר 2004; אפריל 2005. לתקופה בה עבד התובע בנהר הירדן (אפריל 2003 עד מאי 2004) בעדה טוען התובע לזכאות לשכר בסך של 8,000 ₪ ולתקופה דצמבר 2005 עד מרץ 2006 בה עסק התובע בשיווק אתר קפדוקיה בישראל, בה כרוכה גם תביעתו לבונוס, נתייחס בנפרד בהמשך. מעבר לעדותו, התובע מבסס את תביעתו על ראיות אלה: בחודשים יוני 2001 עד אוגוסט 2001 קיבל שכר + הוצאות אש"ל (שלא נכללו בתלוש השכר) בסך של 14,383 ₪ נטו (מוצג נ/2). לטענתו, אין להבחין בין שכר לבין הוצאות אש"ל, ומכאן הוכיח כי שכרו המוסכם היה 14,383 ₪ נטו, 22,442 ₪ ברוטו; הוכח גם שבחודשים ספטמבר 2004 עד נובמבר 2004 שולם לתובע שכר גבוה יותר מהשכר הנקוב בתלושי השכר (מוצג נ/4); גם על פי עדותו של ערן, תלושי השכר אינם משקפים את מלוא התשלומים ששולמו לתובע ואת הנתונים על היקף עבודתו בפועל. על יסוד התרשמותנו מהעדויות ומכלל חומר הראיות אנו דוחים את טענתו של התובע כי שיעור שכרו המוסכם היה 3,200$ נטו או 22,442 ₪ ברוטו, וכן דוחים את גרסתו כי עבד במשרה מלאה בתקופות אלה. ראשית, אנו סבורים שאין לתת אמון בעדותו של התובע, וזאת גם לנוכח קביעתנו כי בעניין מיזם קפדוקיה התובע לא היסס להציג גרסה הסותרת חזיתית את העובדות כהווייתן, דהיינו הציג גרסה שלפיה עבד בקפדוקיה כעובד שכיר של מדרפט ישראל, בעוד שלאמיתו של דבר פעילותו במדרפט קפדוקיה הייתה במסגרת שותפות בינו לבין מדרפט תורכיה. שנית, גרסתו של התובע אינה סבירה בעינינו, וזאת בשני היבטים. האחד - בתקופת האביב - קיץ (אפריל 2002 עד אוקטובר 2002, יולי 2004 עד אוקטובר 2004, אפריל 2005) עסק התובע בהדרכת טיולים, כאשר מטבע הדברים עבודה בהדרכה תלויה בהיקף הטיולים ואינה בהיקף קבוע. אין זה סביר בעיננו כי בעוד שהמדריכים האחרים קיבלו שכר בסך 100$ - 120$ ליום, כעולה גם מתצהירו של אביגדור לוונהים, ייעשה עם התובע הסדר כה חורג וישולם לו שכר קבוע בשיעור כה גבוה. בהקשר זה יש לציין גם כי לפי גרסת התובע, שכרו היה אמור להיות גבוה בהרבה משכרו של ערן, מנכ"ל החברה (ראו נספח נ/11 לתצהירו של ערן). השני - אין זה סביר בעיננו כי התובע היה מסכים לקבל שכר בשיעור כה נמוך ביחס לשכר שלגרסתו הגיע לו, במשך תקופה כה ממושכת, וכאמור לעיל דחינו את גרסתו כי סוכם בינו לבין ערן כי "קיזוזים" משכרו יושקעו במיזם קפדוקיה. אנו דוחים גם את גרסתו כי "נאלץ" לעבוד, כי "נכפה" עליו להמשיך לעבוד וכי הוצג לו מצג שווא כי תוענק לו שותפות בחברה, ומסיבה זו המשיך לעבוד תקופה ממושכת. נדגיש שוב, כי גם במהלך השיחה הממושכת בין ערן לבין התובע (מוצג נ/12) בה שטח התובע את טענותיו, לא העלה התובע ולו פעם אחת את הטענה כי היה זכאי לשכר בשיעור הנטען על ידו או כי השקיע חלק משכרו במיזם קפדוקיה, וכי הוא זכאי להפרשי שכר בעד שנים קודמות לפעילותו באתר קפדוקיה. בהקשר זה נציין כי התובע העיד כי למד ממר הורביץ, מנהל חברת נהר הירדן, כי עליו לכתוב מכתבים בקשר לכספים המגיעים לו (ע' 41, ש' 12 - 13). למרות האמור, במהלך כל תקופת עבודתו, התובע לא העלה על הכתב דרישה לתשלום שכר בשיעור הנטען על ידו בתביעתו. התנהלות זו מצביעה לדעתנו על כך שבזמן אמת התובע לא סבר שמגיע לו שכר בסך 22,442 ₪ ברוטו, וכי גרסה זו נבנתה על ידי התובע רק לאחר סיום עבודתו. זאת ועוד. התובע העיד בתצהירו כי בתקופה בה עבד בחברת נהר הירדן הופחת שכרו לסך של 8,000 ₪. למרות שלטענת התובע הפחתה זו נכפתה עליו, בעד התקופה בה הנפיקה לו חברת נהר הירדן תלוש שכר (אפריל 2003 עד יוני 2004) תבע שכר בסך של 8,000 ₪ בלבד, ובכך העיד על עצמו כי הסכים להפחתה זו. לעומת זאת, בעד תקופת העבודה בה מדפרט ישראל הנפיקה לו תלושי שכר (מחודש יולי 2004 ואילך) תבע שכר בסך של 22,442 ₪. לגרסת התובע, לא הייתה שום אבחנה בין תפקידו ועבודתו עת עבד בנהר הירדן ועת עבד במדרפט ישראל, וערן קבע באופן שרירותי איזו חברה תנפיק לו תלוש שכר (ע' 56, ע' 57 ש' 1 - 2). התובע לא פירט בתצהירו או בעדותו מתי בוטלה ההסכמה בינו לבין ערן על הפחתת השכר ל- 8,000 ₪ ולא נתן שום הסבר סביר לכך שבעד חלק מהתקופה הוא תובע שכר בסך 8,000 ₪ ובעד חלק מהתקופה הוא תובע שכר בסך 22,442 ₪. אכן, מהעדויות בפנינו עלתה תמונה בעייתית בכל הנוגע לאמינות תלושי השכר שהנפיקה מדרפט ישראל לתובע, והוברר כי לא נכללו בתלוש כספים ששולמו לתובע כ"הוצאות אש"ל", לפחות בחלק מהתקופה, וכי הרישום המופיע בהם בדבר מספר ימי עבודה /שעות עבודה אינו מדויק. אולם, אין בעובדה כדי להביא למסקנה כי ניתנה לתובע התחייבות לפיה ישולם לו שכר בסך של 14,383 ₪ נטו, רק על יסוד העובדה שהתובע הוכיח כי שולם לו תשלום בשיעור זה בחודשים יוני 2001 - אוגוסט 2001.עובדה זו לבדה אין בה כדי להרים את נטל הראייה להוכחת הסכמה לתשלום משכורת חודשית קבועה בסכום זה, וכאמור מכלול העדויות והראיות מביא למסקנה אחרת. התרשמותנו היא כי לאחר שערן והתובע לא הגיעו להסכמה על חלוקת ההכנסות במיזם קפדוקיה, התובע "בנה" את תביעתו כעובד שכיר ו"בנה" את גרסתו בדבר בדבר הסכמה לתשלום שכר בסך 14,383 ₪ נטו על יסוד ספחי הצ'קים שמצא. נוסיף, כי על יסוד התרשמותנו מהעדויות בפנינו, אנו מקבלים את גרסת הנתבעים כי התובע עבד בתקופות אלה במשרה חלקית, בימי הדרכה, ושכרו שולם לו על בסיס ימי הדרכה. זאת, למרות הכיתוב בתלושי השכר המעיד על עבודה במשך 22 יום בחודש (עדות ערן, ע' 131 עד ע' 136). בהתייחס לעדותו של דוד אדרי נציין כי מר אדרי העיד על תקופת עבודתו של התובע ברפטינג נהר הירדן (ע' 10, ש' 12 - 22; ע' 11, ע' 12), לגביה אין מחלוקת כי התובע עבד במשרה מלאה. כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה כי קשר העבודה בין אדרי לבין מדרפט ישראל הסתיים בטונים צורמים והוא לא הכחיש כי הוא כועס על ערן (ע' 2, ש' 1 - 8). כאמור, אנו מודעים לכך שהתמונה העולה מתלושי השכר לעניין היקף המשרה של התובע שונה, אולם ממכלול העדויות והראיות הגענו למסקנה כי התובע עבד חלקית במתן ימי הדרכה. לאור האמור, אנו דוחים גם את הטענה כי בחלק מתקופה זו לא שולם לתובע שכר מינימום. כללו של דבר: אנו דוחים את גרסתו של התובע כי סוכם בינו לבין ערן כי משכורתו החודשית הקבועה תעמוד על סך של 14,383 ₪ נטו (22,442 ₪ ברוטו), וכפועל יוצא מכך דוחים את תביעתו של התובע להפרשי שכר בין השכר ששולם לו לבין השכר הנטען. לפיכך, נדחית התביעה להפרשי שכר לתקופה אפריל 2002 עד אוקטובר 2002, יולי 2004 עד אוקטובר 2004 ואפריל 2005. כמו כן, אנו דוחים את הטענה כי בתקופה זו או חלקה לא שולם לתובע שכר מינימום. 2) זכאות התובע להפרשי שכר בעד תקופת עבודתו בנהר הירדן: התובע טען בתצהירו כי בתקופה בה עבד בחברת נהר הירדן שכרו המוסכם עמד על 8,000 ₪, אולם ערן הפר גם התחייבות זו ולא שילם לו את השכר המוסכם. נקדים ונאמר כי ספק אם יש מקום לדון בתביעה זו בהליך זה, לנוכח העובדה שחברת נהר הירדן אשר שילמה את שכרו של התובע לא נתבעה בהליך זה, ועל פי עדותו של מר אדרי, אשר העיד מטעם התובע, הייתה הפרדה ברורה בין מדפרט ישראל לבין נהר הירדן (עדות אדרי, ע' 10, ש' 2 - 7). לפיכך, בכל מקרה, אין מקום לחייב את מדרפט ישראל בתשלום שכר אותו חייבת לתובע נהר הירדן. למען שלמות התמונה, נתייחס גם לעילת תביעה זו. לגרסת הנתבעים, כעולה מתצהירו של איל הורביץ, בתקופת עבודתו בנהר הירדן שכרו הקבוע של התובע עמד על סך 5,000 ₪, ובנוסף עמלות על פי כמות הלקוחות שעשו שימוש במסלולים שונים של פעילות. אנו קובעים, כי התובע לא הוכיח את גרסתו כי היה זכאי לשכר בסך של 8,000 ₪ לחודש, ומקובלת עלינו גרסת הנתבעים כי שכרו בתקופה בה עבד בחברת נהר הירדן עמד על 5,000 ₪, בצירוף נסיעות, גמול שעות נוספות אם עבד בשעות נוספות ועמלות/בונוס שנגזרו ממספר הלקוחות. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן התובע לא הביא כל ראייה להוכחת טענתו כי הוסכם שמשכורתו הקבועה תעמוד על סך של 8,000 ₪, וגרסתו סותרת הן את תלושי השכר והן את עדותו של איל הורביץ. מקובלת עלינו עדותו של איל הורביץ כי משכורתו של התובע הייתה בסדר גודל של 5,000 ₪ , וכי בענף הרפטינג לא שולמה משכורת קבועה בסך של 8,000 ₪, ואם שולמה לתובע משכורת גבוהה מ - 5,000 ₪, התשלום שמעבר ל- 5,000 ₪ שולם בגין עמלות (עדות איל הורביץ, ע' 72, ש' 13 - 17; ע' 78, ש' 9, ע' 83, ש' 17 - 22). גרסתו של התובע אינה מתיישבת עם תלושי השכר לתקופה זו (נספח ב' לתצהיר התובע). יתר על כן. כעולה מהמכתבים שכתב התובע עצמו (נ/4 ו- נ/5) משכורתו המוסכמת הייתה מורכבת מ- 5,000 ₪ שכר יסוד, 500 ₪ נסיעות, ועמלה עבורו לקוחות במסלולים, אשר גובהה השתנה בהתאם לסוג המסלול. אכן, התובע פנה במכתב לאייל (העמוד השני של נ/5) וביקש כי שכר הבסיס יעמוד על סך 8,000 ₪ (ומנגד יופחתו העמלות מסך 11 עד 15 ₪ ללקוח ל- 5 - 7 ₪ ללקוח), אולם זו הייתה בקשה, ולמרות שנאמר במכתב "כמו בשנה שעברה", לא הובאה שום ראייה לכך ששולם לתובע ולו בחודש אחד בתקופת עבודתו בחברת נהר הירדן שכר יסוד בסך של 8,000 ₪. התובע גם אישר בעדותו בחקירה נגדית שבקשתו לא התקבלה (ע' 41, ש' 18 - 20). כללו של דבר: אנו דוחים את טענתו של התובע כי בעד תקופת עבודתו בחברת נהר הירדן הוסכם כי שכרו הקבוע יעמוד על 8,000 ₪, וכפועל יוצא מכך נדחית תביעתו להפרשי שכר בעד תקופת עבודתו בחברת נהר הירדן. 3) הפרשי שכר לתקופה דצמבר 2005 עד מרץ 2006 והתביעה לבונוס: אין מחלוקת כי בחורף 2005 - 2006 עסק התובע בשיווק בישראל, וקיבל תלושי שכר ממדרפט ישראל, ושולם לו שכר קבוע בסך של 1,500 ₪. לגרסת התובע בתצהירו, בעד תקופה זו הוא זכאי לשכר הקבוע המוסכם (22,442 ₪), וכן לבונוס שהובטח לו על ידי ערן בסך של 15$ בגין כל טייל המצטרף לטיולים בקפדוקיה, וסכום הבונוס המגיע לו עומד על סך של 42,930 ₪. לגרסת ערן בתצהירו (סעיף 24) בחורף חזר אופיר לארץ, והוצעה לו עבודה על בסיס יומי בשיווק של טיולי ישראל ועל כך הוא קיבל שכר. ערן כמעט ולא התייחס לעניין הבונוס בתצהירו, אלא העיד כי היה ויכוח בינו לבין התובע על זכאות לעמלות מכירה בגין שיווק של לקוחות עסקיים שלשיטתו של ערן התובע לא מכר להם טיולים (סעיף 39 לתצהיר). בעדותו בחקירה נגדית העיד כי הסיכום היה כי התובע יקבל עמלה רק בעד לקוחות שהתובע מכר להם טיול, דהיינו לא בעד כל לקוח של מדרפט ישראל שיטייל בקפדוקיה (ע' 124, ש' 8 - 9). כן הודה ערן כי מדרפט ישראל נותרה חייבת לתובע עמלה, כיון שלא הצליחו להגיע לסיכום (שם, ש' 10 - 12). לאחר דיון ההוכחות, ובטרם הוגשו סיכומים, שילמה מדרפט ישראל לתובע סך של 3,233 ₪ בלבד בגין עמלות. לאחר בחינת העדויות אנו קובעים לעניין תביעות התובע ביחס לחורף 2005 - 2006, דהיינו דצמבר 2005 עד מרץ 2006 כמפורט להלן. התובע שהה בארץ בתקופה זו, ועבד במשרדי מדרפט ישראל בשיווק. אכן, התובע קיבל תלושי שכר ממדרפט ישראל. אולם, אנו סבורים, כי עיקר פעילותו של התובע בתקופה זו הייתה במסגרת מעמדו כשותף במיזם קפדוקיה. לעניין זה העיד התובע עצמו: "זו [=מדפרט קפדוקיה] הייתה בעצם חברה שנועדה לתת שירות אופרטיבי למדרפט ישראל. דרך אגב, לא רק זה. גם נושא השיווק. הרי אני ישבתי פה כל החורף שקדם לזה בארץ, ומכרתי והרמתי את כל הנושא השיווקי של היעד הזה. כלומר, הייתי שותף לו מבחינה עשייתית לכל העניין". ובהודעת המייל שכתב לערן (ע' אחרון בנספח נ/10 לתצהירו של ערן) ביום 28.5.2006 כתב התובע: "חורף שלם ישבתי במשרד. בניתי תוכניות. התרוצצתי אצל לקוחות וסוכנים ויותר מהכל הפכתי (צ"ל הפחתי) רוח במפרשיו של יעד שעד אז עמד במקום. את כל זאת עשיתי בלי בעצם להיות עובד של החברה, על חשבון זמני הפנוי ומבלי לקבל משכורת, וזאת כי האמנתי ביעד ראיתי את הפוטנציאל שלו ומימשתי אותו. ... כעת בקפדוקיה אני ממשיך ובונה את אופרציית טיולי מדרפט ואני חושב שהמערכת שבנינו עד כה אינה מביישת את הטובה שבחברות. דברים אלה של התובע מתיישבים עם עדותו של ערן בחקירתו הנגדית, כי לנוכח העובדה שאתר קפדוקיה אינו פעיל בחורף, ניתנה לתובע אפשרות לעבוד ממשרדי מדרפט ישראל לצורך קידום פעילות אתר קפדוקיה, והוסכם כי לצורך המשכיות בשכר וכן לצורך כיסוי ביטוחי במוסד לביטוח לאומי מדפרט ישראל תשלם לו שכר בסך של 1,500 ₪ לחודש (עדות ערן, ע' 122 - 124, ובמיוחד ע' 124 ש' 2 - 6). כן סוכם, כי ככל שימכור טיולים של מדרפט ישראל יקבל על כך עמלה. התמונה העולה מהעדויות היא כי בחורף בחודשים דצמבר 2005 עד מרץ 2006 התובע אכן עבד במשרדי מדפרט ישראל, וזאת "בשני כובעים": האחד - כובעו כשותף במיזם קפדוקיה, עת פעל לקידום פעילות אתר קפדוקיה; השני - כאיש שיווק של מדרפט ישראל, עת מכר טיולים לישראלים. 1) התביעה להפרשי שכר: מהנימוקים המפורטים בהרחבה לעיל, אנו דוחים את התביעה להפרש בין השכר ששולם לתובע לבין שכר בסך של 22,442 ₪. באשר לטענה כי לא שולם לתובע שכר מינימום בעד תקופה זו: ראשית, התובע לא תבע הפרשי שכר מינימום. שנית, כאמור, התובע עבד במשרדי מדרפט ישראל בשתי כשירויות - כשותף במיזם קפדוקיה וכעובד בשיווק טיולי מדפרט ישראל. גם על פי דבריו שלו, הקדיש שעות מרובות לשיווק מיזם קפדוקיה. לאור זאת, אנו סבורים כי לא הוכח שהתובע עבד במשרה מלאה בחברת מדרפט ישראל, ולא הוכיח כי עבד בהיקף משרה העולה על 45% משרה, דהיינו כי היה זכאי לשכר בסכום העולה על 1,500 ₪ (שכר המינימום בתקופה הרלוונטית עמד על 3335 ₪, כך ששכר בסך 1,500 ₪ משקף שכר בעד 45% משרה). בהקשר זה נציין כי על פי תלוש השכר לחודש דצמבר 2005 עבד התובע 77 שעות, דהיינו בהיקף של 41% משרה, ובחודשים ינואר 2006 עד מרץ 2006 עבד התובע 70 שעות. מכאן, שגם בתלושי השכר אין ראייה לכך שהתובע עבד בהיקף של משרה מלאה. (ונבהיר: הובהר כי תלושי השכר אינם משקפים במקרים רבים את עבודתו של התובע, ולכן אין ודאות כי האמור בתלושי השכר משקף את עבודתו של התובע בפועל בשיווק למדרפט ישראל. אולם, לנוכח הנתונים בתלושי השכר, לא מצויה כל ראייה כי התובע עבד במשרה מלאה). שלישית, בכל מקרה, בחישוב השכר ששולם לתובע יש להביא בחשבון גם את העמלות ששולמו לתובע (ללא הפרשי הצמדה וריבית) בסך של 2,904 ₪, ולכן אין זה נכון כי בכל התקופה שולם לתובע שכר נמוך משכר המינימום. כללו של דבר: אנו דוחים את טענת התובע כי בתקופה דצמבר 2005 עד מרץ 2006 שולם לו שכר נמוך משכר המינימום. אנו קובעים, כי בתקופה זו פעל התובע הן כשותף במיזם קפדוקיה, והן כעובד שכיר של מדרפט ישראל בשיווק. לא הוכח, כי בפעילותו כעובד שכיר, עבד התובע בהיקף של משרה מלאה, ולכן לא הוכחה טענתו כי שולם לו שכר נמוך משכר מינימום. התביעה להפרשי שכר על בסיס שכר בסך של 22,442 ₪ נדחית, מהנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל. 2) התביעה לבונוס: לגרסת התובע, על פי הסכם בינו לבין ערן, הוסכם כי ישולם לו סך 15$ לכל אדם שיטייל בטיולי מדרפט ישראל בקפדוקיה, ועל בסיס הסכמה זו הוא זכאי לעמלה/בונוס בסך 42,390 ₪ נטו (סעיף 29 לתצהיר התובע; עדות התובע, ע' 35, ש' 12 - 15). התובע לא הציג בתצהירו תחשיב של הסכום הנתבע, ולא פירט כיצד הסכום חושב על ידו. בעניין זה העיד בחקירתו הנגדית כי יש בידיו רשימת לקוחות מדויקת, אולם היא לא הוגשה לבית הדין (ע' 35, ש' 22; ע' 36, ש' 1 - 10). ערן טען כי ההתחייבות הייתה לתשלום בונוס בסך של 15$ לא בעד כל אדם שיטייל בקפדוקיה, אלא רק בעד מטיילים שהגיעו לקפדוקיה כתוצאה מפעילותו של התובע. דין התביעה לבונוס להידחות, שכן גם אם היינו מקבלים את גרסת התובע כי הובטח לו בונוס בעד כל מטייל ישראלי לקפדוקיה, התובע לא הוכיח את סכום הבונוס הנתבע על ידו. למרות שהתובע ציין בעדותו כי יש בידיו רשימת לקוחות מדויקת, היא לא הוגשה לבית הדין, ולא ניתן כל פירוט וכל הסבר לאופן חישוב סכום הבונוס ולא הובאו ראיות להוכחת סכום הבונוס הנתבע. אנו דוחים את טענת התובע כי הנתבעים הודו בחבותם לשלם לו עמלות ולכן חל הכלל של "הודאה והדחה" ועל הנתבעים להוכיח כי שולם לו כל התשלום המגיע לו. הנתבעים לא הודו בשום שלב כי התובע זכאי לעמלות בעד כל מטייל ישראל בקפדוקיה, אלא רק בחבותם לשלם לו עמלה בעד מטיילים ישראלים שהגיעו לקפדוקיה כתוצאה מפעילותו. לפיכך, על התובע הנטל להוכיח הן את ההסכמה העקרונית לתשלום עמלה בעד כל מטייל ישראלי בקפדוקיה ואת הסכום הנתבע. כללו של דבר: התביעה לבונוס נדחית. זכאות התובע לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת: התובע טען כי בכתב התביעה (סעיף 18) ובתצהירו (סעיפים 21 - 23, 25, 27 ו- 30 ) כי התפטר מעבודתו עקב הפרת ההתחייבות לשלם לו שכר בסך של 22,442 ₪ ברוטו ולאחר שנוכח שאין בכוונת ערן לעמוד בהתחייבות זו כלפיו. לנוכח המסקנה אליה הגענו, כי התובע לא הוכיח כי הוסכם עמו על תשלום שכר בסך של 22,442 ₪, דין טענתו כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים עקב הפרת ההתחייבות ואי תשלום השכר המוסכם להידחות. בסיכומי הטענות טען התובע בערבוביה הן לזכאות לפיצויי פיטורים עקב התפטרות בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים והן לפיטורים, כאשר לטענתו בשיחה בינו לבין ערן פיטר אותו ערן מעבודתו. ראשית, אין להתיר לתובע לערוך שינוי חזית, וכאמור גרסתו הן בכתב התביעה והן בתצהירו, וגם במכתב הדרישה של בא כוחו לפני הגשת התביעה, (נספח ד' לתצהיר התובע) הייתה כי הוא התפטר מעבודתו עקב הפרת ההתחייבות לשלם לו שכר בסך של 22,442 ₪. שנית, כמובהר לעיל, אנו סבורים כי אין לראות את אמירות ערן בשיחה בינו לבין התובע, כולל האמירות "אני לא רואה אותך ממטר" או "אל תבוא לכאן יותר" כפיטורים. מהשיחה בכללותה עולה כי התנהלה בנוגע לכספים המגיעים לתובע כשותף במיזם קפדוקיה ולעמלות שהגיעו לו, וכלל לא נגעה לעניין סיום או המשך עבודתו של התובע במדרפט ישראל. שלישית, לטענת ערן, התובע הוא זה שנטש בצורה לא ראויה את אתר קפדוקיה ואת עבודתו בחברה בחודש אוקטובר 2006, עת החליט לחזור לארץ לצורך לימודים. טענה זו של ערן גם נתמכת בדבריו של התובע, לפיהם במשך ארבעה חודשים לפני השיחה הוא ניסה להיפגש עם ערן (ע' 18, ש' 15 - 18), דהיינו מחודש אוקטובר 2006. אין בדעתנו לקבוע ממצא בעניין, כיון שאיננו רוצים להכריע, ולו בעקיפין, בסכסוך העסקי בנוגע לשותפות בקפדוקיה, שאינו בסמכותנו. מכל מקום, הקשר בין התובע לבין מדרפט ישראל לא הגיע לסיומו עקב פיטורים אלא עקב הסכסוך העסקי בינו לבין ערן בעניין כספים המגיעים לו בעד פעילותו במיזם קפדוקיה. רביעית, כפי שהצהיר התובע, הוא לא היה מעוניין לעבוד בחברות שבשליטת ערן לנוכח הפרת ההתחייבות כלפיו, ולכן הוא זה שהתפטר מעבודתו והוא לא פוטר מעבודתו בהדרכה בחברת מדרפט ישראל. כללו של דבר: על יסוד כל האמור לעיל, התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת נדחית. לנוכח העובדה שהגענו למסקנה כי יש לדחות את כל מרכיבי תביעתו של התובע, אין צורך לדון בטענת "הרמת מסך" שהועלתה על ידי התובע, דהיינו כי יש לחייב את ערן אישית בחובות מדרפט ישראל או נהר הירדן. למען הסר ספק נבהיר, כי לא מצאנו בטענה זו ממש, ואנו סבורים כי היא לא הוכחה. סוף דבר: התביעה על כל עילותיה נדחית. בהתחשב בסכום התביעה הגבוה, 756,551 ₪ (קרן) ובכך שלא היה שום יסוד למרכיב התביעה העיקרי - הפרשי שכר - ולתביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך של 25,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לתובע פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. הפרשי שכר