האם מציל נחשב לעובד עירייה ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא האם מציל נחשב לעובד עירייה: 1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע ליתן סעד הצהרתי לפיו בינו לבין הנתבעת - עיריית הרצליה, מתקיימים יחסי עובד - מעביד החל משנת 1994; בדבר חלות כל ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים על מצילים בחופי ישראל על יחסי העבודה בין הצדדים; להצהיר כי התובע היה עובד קבוע לכל המאוחר בסיום עונת הרחצה בשנת 1999 ולפיכך מעמדו הוא כשל מציל ותיק ולחיוב העירייה בתשלום הפרשי שכר בהתאם; כן עתר התובע ליתן סעד הצהרתי בדבר זכאותו, כמציל ותיק, לקבלת פנסיה תקציבית תוך חיוב העירייה בתשלום פיצויי הפרה בגין הפחתת גמולים בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה ולהצהיר כי התובע זכאי להעלאה בדרגה רטרואקטיבית ממועד חתימת ההסכם הקיבוצי בשנת 1999. 2. התביעה הוגשה במקור גם כנגד עיריית תל אביב, אולם בהחלטת בית הדין מיום 27.7.09 (בש"א 5064/08 - בפני כב' השופטת (כתוארה אז) אפרת לקסר) נדחתה התביעה כנגד עיריית תל אביב נוכח התיישנותה. הרקע העובדתי 3. הנתבעת, עיריית הרצליה, הינה רשות מקומית מסוג עירייה הפועלת לפי פקודת העיריות (נוסח חדש) וחברה במרכז השלטון המקומי, שהינו ארגון מעבידים החתום על הסכמים קיבוציים כלליים עם הסתדרות הפקידים (כיום הסתדרות המעו"ף) המסדירים, בין היתר, את זכויותיהם של מצילי הים המועסקים בעיריית הרצליה. 4. התובע הועסק כעוזר מציל בעיריית הרצליה בין השנים 1994 - 1997. בשנים 1998 - 1999 הועסק כמציל בעיריית תל אביב ופוטר. בשנת 2000 הועסק התובע כמציל בעיריית הרצליה. בשנת 2002 קיבל התובע קביעות. טענות הצדדים 5. לטענת התובע, הוא עובד בעיריית הרצליה כמציל ברשות החופים משנת 1994 ומאז שנת 2000 עובד ברציפות בתחנת הרצליה אכדיה צפון. בשנים 1994 - 1997 עבד כעוזר מציל בעיריית הרצליה, בשנים 1998 - 1999 עבד כמציל בעיריית תל אביב ופוטר על רקע מאבק המצילים לזכויות ובשנת 2000 חזר לעבוד בעיריית הרצליה. התובע טען כי על פי חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל, הסכם קיבוצי שנחתם ביום 3.3.99, הסכם קיבוצי שנחתם ביום 11.4.00 והסכם קיבוצי שנחתם ביום 5.2.07, הוא זכאי לזכויות של מציל דור א'. לטענתו, עת שחזר לעבודה בעיריית הרצליה בשנת 2000, נקבע לו וותק בעבודה מתאריך 1.4.94 בתלושי השכר, הוא שובץ כמציל דור א' המועסק מתחילת העונה 7 ימים בשבוע, בשונה ממצילי דור ב' המועסקים לא יותר מ- 6 ימים בשבוע וקיבל במשך 7 חודשים בשנה בין השנים 2000 - 2007 "שיק כלכלה" שמשולם לעובדים וותיקים בעירייה. על אף שעבד במתכונת של מציל דור א' כמפורט לעיל, העירייה שילמה לו שכר של עובד דור ב'. התובע טען כי נוכח אווירת חשדנות וחוסר ידיעה שהייתה סביב תנאי עבודתם של המצילים, עד לשנת 2007 הוא לא היה מודע להיקף הפגיעה שנגרמה לו והעירייה לא דאגה ליידע אותו על הפגיעה האמורה. לאור האמור, לטענתו, יש לקבוע כי בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד-מעביד משנת 1994, כי על הצדדים חלים כל ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים על מצילים בחופי ישראל ולהצהיר כי התובע היה עובד קבוע לכל המאוחר בסיום עונת הרחצה בשנת 1999, כך שהוא זכאי לזכויות של מציל דור א'. בהתאם להגדרתו כמציל דור א' עתר התובע לתשלום הפרשי שכר בסך 352,800 ש"ח. לחלופין, לטענתו, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגובה הזכויות שהיו משולמות לו לו הוכר כמציל דור א', מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין ו/או סעיפים 12, 15 ו- 18 לחוק החוזים (חלק כללי), וזאת נוכח התנהלותה של הנתבעת בחוסר תום לב, תוך פגיעה בחובת ההגינות והנאמנות שהיא חבה כלפיו, התרשלות והצגת מצג שווא. עוד ביקש התובע להצהיר כי כעובד דור א', הוא זכאי לפנסיה תקציבית ולחייב את העירייה בתשלום פיצויי הפרה בשווי הכספים שהפקיד לרכישת פנסיה צוברת משנת 98' ואילך, בסך של 30,506 ש"ח. 6. לטענת העירייה, אין מקום להכיר בתובע כמציל דור א'. לטענתה, התובע הועסק זמנית, לא ברציפות, כעוזר מציל בעיריית הרצליה בחלק מעונות הרחצה בשנים 1994 - 1997. בכל פעם, בסיום תקופות ההעסקה כאמור, נותקו יחסי העבודה בין התובע לבין העירייה. התובע נקלט לעבודה בעירייה ביום 19.4.00 בתנאים של מציל חדש (דור ב') בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי עם מרכז השלטון המקומי מיום 11.4.2000. התובע קיבל הודעה על כך במכתב מנהלת אגף כח אדם בעירייה מיום 28.5.00. כמו כן, לטענתה, ההסכם מיום 11.4.00, אשר חל על עיריית הרצליה מכוח חברותה במרכז השלטון המקומי, אינו מקנה זכות לרציפות זכויות כמציל דור א' במעבר מרשות מקומית אחת לרשות מקומית אחרת בכלל, ובפרט במעבר מעיריית תל אביב לעיריית הרצליה, שכן עיריית תל אביב כלל אינה ולא היתה צד להסכם. העירייה טענה כי התובע לא קופח וקיבל את כל הזכויות המגיעות לו על פי תנאי ההסכם בתנאי העסקה של מציל דור ב'. כן נטען כי לתובע הוכר ותק קודם לצורכי שכר בלבד ולא לכל דבר ועניין. בנוסף טענה העירייה כי אין להכיר בתובע כעובד קבוע שלה משנת 1999. לטענת העירייה, התובע כלל לא היה עובד שלה בשנת 1999, אלא של עיריית תל אביב, ועל כן, ברי כי לא ניתן לראות בו עובד קבוע שלה משנת 1999. לטענת העירייה, גם סעיף 6.1 להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 שהסדיר את חריגות השכר ברשויות המקומיות עליו מסתמך התובע אינו מקנה לו זכות תביעה כיוון שהסעיף מתייחס להעברה או לקידום של עובד באותה רשות מקומית וכיוון שהזכות לקידום אחד נוסף בהסכם הינה של "עובד ותיק" (שהתקבל לעבודה עד ליום 30.4.99) והתובע התקבל לעבודה בעיריית הרצליה רק ביום 19.4.00. בנוסף טענה העירייה כי התובע אינו זכאי לקבל פנסיה תקציבית. על פי הנטען, התובע מבוטח בקרן "מקפת" (לעמיתים חדשים) במסלול פנסיה צוברת החל מחודש מרץ 2001. לטענת העירייה, על פי הסכם מיום 3.3.99 בדבר מעבר לפנסיה צוברת (כפי שתוקן בהסכם מאוחר יותר), עובד שהועסק בעירייה במועד הקובע על פי ההסכם (1.11.01), ובאותה עת בוטח בפנסיה צוברת, ממשיך להיות מבוטח בפנסיה צוברת ואינו זכאי לפנסיה תקציבית, ללא קשר לסיווגו על פי ההסכם מיום 11.4.00. בנוסף טענה העירייה כי התובע מיצה את זכויותיו במסגרת הליך ליישוב חילוקי דיעות במערכת היחסים הקיבוצית שבין ארגון העובדים לבין העירייה, שכן ההסתדרות החליטה לוותר על טענות שהיו לה בעניינו של התובע וויתור נציגות העובדים כמוהו כויתור העובד. העירייה טענה כי היא נהגה עם התובע בהגינות, בתום לב, בנאמנות ועל פי כל אמות המידה וחובות האמון הנדרשות ממנה, מבלי להסתיר דבר מן התובע. בנוסף טענה כי יש לדחות את תביעתו של התובע הנוגעת לרשלנות לכאורה של העירייה בשל היעדר סמכות עניינית. תצהירים ועדויות 7. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עליו נחקר במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. כן העיד מטעם התובע מר אבי אפיה, ששימש כיו"ר ארגון המצילים בתקופה הרלוונטית לתביעה. מטעם העירייה הוגש תצהיר עדות ראשית של מר חיים שגיא, שכיהן החל מיום 1.1.01 כראש אגף משאבי אנוש בעירייה ושימש במועד הגשת התצהיר כמשנה לענייני משאבי אנוש של מנכ"ל העירייה. מר שגיא נחקר על תצהירו במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. דיון והכרעה 8. נקדים ונציין כי לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ואת העדויות, בחנו את הראיות וההסכמים שהוצגו בפנינו, הגענו למסקנה כי אין מנוס מדחיית התביעה, על כל רכיביה. הסכם 2000 9. ביום 11.4.00 נחתם הסכם קיבוצי כללי בדבר תנאי עבודתם של מצילי הים בין מרכז השלטון המקומי בישראל לבין הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים וארגון המצילים הארצי (להלן: "הסכם 2000"). בהסכם זה נקבעו תנאי שכרם של מצילים דור א' ושל מצילים דור ב'. אין מחלוקת כי עיריית תל אביב אינה צד להסכם זה. סעיף 3 להסכם מגדיר "מצילים ותיקים", כך: "מוסכם בין הצדדים כי החל ממועד חתימת הסכם זה, יחולו על המצילים אשר הועסקו ברשויות המקומיות במועד תחילת תוקפו של הסכם זה או עד מועד חתימתו, ואשר שמותיהם מפורטים בנספח א' להסכם זה (להלן: "מצילים ותיקים"), ההוראות כדלקמן:..." סעיף 6 להסכם קובע: "מוסכם בין הצדדים כי בשונה מן הקבוע על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על מצילים (ארציים ומקומיים), נכון למועד חתימת הסכם זה, הרי שעל מצילים שיתקבלו לעבודה ברשויות המקומיות ממועד חתימת הסכם זה ואילך (להלן - "מצילי דור ב'"), יחולו תנאי העבודה והשכר כדלקמן:..." מועד תחילת תוקפו של הסכם 2000 הוא 1.4.98 ומועד חתימתו הוא 11.4.00. 10. העירייה טוענת כי התובע החל עבודתו בעירייה ביום 19.4.00, היינו לאחר מועד חתימתו של הסכם 2000 ועל כן זכאי הוא לתנאי שכר של מציל דור ב', בעוד התובע טען כי יש לראות בו עובד של העירייה עוד משנת 1994 ועובד קבוע לכל המאוחר מסיום עונת הרחצה 1999, ועל כן זכאי הוא לתנאי שכר של מציל דור א'. 11. מעדויות הצדדים עולה כי בשנים 1994 - 1997 עבד התובע כעוזר מציל בעיריית הרצליה. העירייה טוענת כי העסקתו של התובע היתה זמנית ולא רציפה וכי בסיום תקופות ההעסקה הקצרות בשנים אלו, נותקו יחסי העבודה בין הצדדים. מעיון באישור משנת 1998 שצירף התובע לתצהירו (ת/4) עולה כי אכן בשנים אלו הועסק התובע תקופות קצרות ולא רציפות, דבר התומך בגרסת העירייה. בשנים 1998 - 1999 עבד התובע כמציל בעיריית תל אביב. התובע טען בסיכומיו כי קיבל מעיריית הרצליה אישור לעבור לעבוד בעיריית תל-אביב כמציל, אולם טענה זו לא הוכחה. 12. התובע פוטר מעבודתו בעיריית תל אביב. התובע העלה לאורך ההליך כולו טענות כנגד פיטוריו מעיריית תל-אביב, כשלטענתו אלו נבעו מעיצומי המצילים באותה העת ולולא פוטר זכאי היה להפוך לעובד קבוע בעונה השלישית לעבודתו. מאחר והתביעה כנגד עיריית תל אביב נדחתה עקב התיישנותה, כאמור בהחלטת בית הדין מיום 27.7.09, אין מקום לטענות כנגד הפיטורים מעיריית תל אביב במסגרת התביעה שבפנינו. 13. בשנת 2000 החל התובע לעבוד כמציל בעירייה הרצליה. התובע טען כי יש לראות בתקופת העסקתו בעיריית תל אביב תקופה המקנה לו זכות לרציפות זכויות בשל מעבר מרשות מקומית אחת - עיריית תל אביב, לאחרת - עיריית הרצליה. אולם בעיון בהוראות ההסכמים הרלוונטיים, והסכם 2000 בפרט, לא מצאנו כל תימוכין לזכאותו של התובע ל"רציפות זכויות" במעבר מרשות מקומית אחת לאחרת בכלל, מקום בו התובע כלל לא עבר מעיריית תל אביב לעיריית הרצליה כי אם פוטר מעיריית תל אביב ונקלט כעובד חדש בעיריית הרצליה. 14. התובע טען בנוסף כי ביום 1.4.98, מועד תחילת תוקפו של ההסכם, הוא היה מציל בעיריית תל-אביב שהיא רשות מקומית, כך שיש לראות בו מציל ותיק שהועסק "ברשויות המקומיות במועד תחילת תוקפו של הסכם זה" כלשון סעיף 3. אלא שאין חולק כי הסכם 2000 אינו חל על עיריית תל אביב כך שאין זה סביר כי במילים "ברשויות המקומיות" התכוונו הצדדים לכלול גם רשויות מקומיות שלא היו צד להסכם. 15. הגם שבשנת 2007 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין עיריית תל אביב, לבין הסתדרות המעו"ף בעניין החלתו של הסכם 2000 (נספח ב' לתצהיר התובע) מדובר בהסכם שתחולתו הינה מיום 15.2.07 ועד ליום 1.4.14, ומכל מקום עיריית הרצליה אינה חתומה על הסכם זה, כך שאין בו כדי להקנות לתובע סעד כלשהו כלפי עיריית הרצליה. 16. לאור האמור, לא ניתן לראות בתקופות העסקתו של התובע בעיריית הרצליה בשנים 1994 - 1997, לאחר מכן בעיריית תל אביב בשנים 1998 - 1999 ולאחר מכן שוב בתפקיד מציל בעיריית הרצליה כתקופות העסקה המקנות לתובע רצף זכויות כלשהו. משכך, לא ניתן לראות בתובע כעובד של עיריית הרצליה משנת 1994 ואף לא עובד קבוע של העירייה משנת 1999, שכן בשנה זו עבד בעיריית תל אביב. לעניין זה יש לציין כי הגם שבתלוש השכר שצורף לתצהיר התובע (ג'1) צויין יום 1.4.94 כמועד תחילת העבודה, העירייה הסבירה כי הכירה בתקופות העבודה הקודמות של התובע לצרכי וותק בשכר בלבד, דבר המקובל במקומות עבודה ציבוריים. 17. נוכח קביעתנו דלעיל, הרי שהתובע נקלט לעבודה כמציל בעיריית הרצליה בשנת 2000. 18. הצדדים חלוקים באשר למועד קליטתו של התובע בשנת 2000, כאשר לטענת העירייה, העסקתו של התובע החלה ביום 19.4.00, היינו, לאחר מועד חתימת הסכם 2000, בעוד לטענת התובע, העסקתו החלה עוד לפני יום 19.4.00. הנתבעת סומכת את טענתה על מכתב מיום 28.5.00 של מנהלת אגף כח אדם בעירייה בו צויין מועד תחילת עבודתו של התובע, ביחד עם שלושה עובדים נוספים (נספח שגיא ב'), בעוד שהתובע לא הציג כל אסמכתא כתובה בעניין תאריך קליטתו כנטען על ידו ואף לא טענה ברורה באשר למועד קליטה ספציפי. 19. התובע טען בסיכומיו כי החל לעבוד בתחילת חודש אפריל 2000, וזאת בהתבסס על עדותו של מר שגיא, לפיה המצילים מתחילים לעבוד כשבועיים לפני מועד פתיחת העונה (עמ' 12, ש' 6-9), אולם טענתו של התובע לפיה תאריך פתיחת עונת הרחצה בשנת 2000 היה 19.4.00 (כמפורט בסעיף 2.6 לסיכומיו) הוכחה כלא נכונה. הנתבעת הפנתה בסיכומיה לצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים) תשכ"ה - 1965, בו מוגדרת "עונת רחצה" כ" התקופה שבין א' באייר לבין כ"ט בתשרי בכל שנה". מבדיקת לוח השנה העברי של שנת תש"ס עולה כי א' באייר בשנה זו היה בתאריך 6.5.00. לאור האמור, אף אם המצילים החלו לעבוד כשבועיים לפני מועד פתיחת העונה, מועד תחילת עבודתם היה בסמוך למועד קליטתו של התובע, כנטען על ידי העירייה, דהיינו יום 19.4.00, ולא קודם לכן. יש לציין כי מר שגיא הבהיר בעדותו כי מועד פתיחת עונת הרחצה ובהתאם מועד תחילת עבודת המצילים משתנה משנה לשנה (עמ' 11, ש' 24 - עמ' 12, ש' 3), כך שאף לא ניתן ללמוד ממועד תחילת העבודה המצויין על גבי תלוש השכר שצורף לתצהיר התובע, (1.4.94) דבר באשר לפתיחת עונת הרחצה באופן רגיל בתחילת חודש אפריל, כנטען על ידי התובע. מאחר והתובע לא הציג כל תימוכין, בעל פה או בכתב, לטענתו כי נקלט לעבוד לפני יום 11.4.00 והעירייה הציגה, מנגד, אסמכתא בכתב מזמן אמת לקליטתו של התובע ביום 19.4.00, אין לנו אלא לקבוע כי התובע נקלט לעבודה בעיריית הרצליה ביום 19.4.00. לאור האמור, התובע לא הועסק בעיריית הרצליה במועד תחילת תוקפו של ההסכם (1.4.98) וגם לא בזמן כלשהו עד מועד חתימתו של ההסכם (1.4.98 - 11.4.00) ולכן הוא אינו עונה על הגדרת "מציל ותיק" לפי סעיף 3 להסכם 2000. 20. יתרה מכך, שמו של התובע אינו מנוי ברשימת השמות המופיעים בנספח א' להסכם 2000. בסיכומיו טען התובע לראשונה כי הרשימה אינה מהווה חלק מההסכם הקיבוצי. מדובר בטענה שנטענה לראשונה בסיכומים אולם מכל מקום, לא ברורה הטענה שכן בסעיף 3 להסכם נאמר באופן מפורש " ואשר שמותיהם מפורטים בנספח א' להסכם זה". 21. התובע טען בנוסף כי רשימת השמות אינה מהווה רשימה סגורה, כשלטענתו היו "מקרי קצה" שעברו מקבוצה לקבוצה. אלא שדוגמאות אליהן הפנה התובע בסיכומיו (מעדותו של מר אפיה) אינן רלוונטיות, שכן מדובר בעובדים שהועסקו ברשויות מקומיות שחל עליהן הסכם 2000 במועד הקובע (אשדוד ונתניה) בעוד בעניינו של התובע, עיריית תל אביב, בה הועסק במועד הקובע, לא היתה צד להסכם 2000. גם פסק הבוררין 65/04 אליו הפנה התובע אינו רלוונטי לעניינו, שכן אף שם דובר במקרה בו העובד עבד בפועל במועד הקובע על פי הסכם 2000 בעיריית בת ים, שהיתה צד להסכם 2000. באשר לעיריית הרצליה, מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כי לאחר חתימתו של ההסכם, בחודש פברואר 2001, ועד העובדים ביקש לזמן ועדה פריטטית שבה ידון יישומם של תנאי דור א' על מצילים נוספים, כשמאוחר יותר הוסף אף שמו של התובע לרשימת השמות שבמחלוקת (נספחים שגיא ו', שגיא ז'). ועדה פריטטית שהתקיימה ביום 11.3.01 לא הגיעה להסכמה בעניין מעמדם של 4 מצילים כדור א' או כדור ב' והעניין הועבר להכרעת בוררת ממשרד הממונה על יחסי העבודה בתל אביב (נספח שגיא ה'). ביום 3.5.01 הודיעה ההסתדרות, שלגבי ארבעת המצילים שלא היה לגביהם דיון בועדה הפריטטית, אין להסתדרות כל תביעה שיוגדרו כמצילים דור א' (נספח שגיא ח'). בפסק הבוררין מס' 34/01 (נספח שגיא ד') נדון מעמדם של 4 מצילים, אשר שלושה מהם נקלטו ביחד עם התובע בהתאם לנספח שגיא ב', כשהתובע לא נכלל ביניהם. יש לציין כי בפסק הבוררין נקבע כי בתאריך 11.4.00 לא התקיים קשר משפטי מחייב בין ארבעת המצילים לבין העירייה ועל כן קבלתם לעבודה בתאריך 19.4.00 תהא על פי תנאים של מצילי דור ב' (לגבי אחד מצילים נקבע שבשל קיומו של ספק לגבי ניהול מו"מ בחוסר תום לב תנאי עבודתו יהיו כשל מציל דור א'). לפיכך, גם לו היה מועבר עניינו של התובע לדיון בפני ועדה פריטטית או להכרעת בורר, ייתכן מאוד שהיתה מתקבלת הכרעה דומה גם בעניינו. מכל מקום, מהראיות עולה באופן ברור כי ההסתדרות ויתרה על טענותיה בעניין מעמדו של התובע כמציל דור א', כך שממילא שמו לא היה נכנס לרשימת השמות שבנספח א' להסכם 2000. 22. באשר לטענת התובע כי הועסק בפועל בתנאי מציל דור א' - העירייה הסבירה כי הוותק של התובע בעיריית הרצליה כמציל זמני בתחילת שנות התשעים הוכר רק לצרכי תוספת וותק בשכר (סעיף 12-16 לתצהיר מר שגיא), דבר המקובל בגופים ציבוריים. בנוסף, על פי עדותו של מר שגיא, לבקשת נציגות המצילים, העירייה הסכימה להעסיק מצילי דור ב' 7 ימים בשבוע, על מנת שישתכרו טוב יותר ועל מנת לשמר את הלכידות הצוותית בכל תחנת הצלה (עמ' 13, ש' 22-25). באשר לתשלום "שיק כלכלה" שהתובע טען כי קיבל בין השנים 2000-2007 - מר שגיא פירט בתצהירו את הסכומים ששולמו לתובע בגין כלכלה והעיד כי התובע אינו זכאי ליותר מכך וכי אם שולם לו מעבר לכך עליו להשיב את הכספים שקיבל ביתר לעירייה (סעיף 15 לתצהיר מר שגיא, עמ' 13, ש' 29-31). מכל מקום, גם אם חלק מתנאי העסקתו של התובע היו דומים לאלו של המצילים הוותיקים, אין בכך כדי להפכו למציל וותיק, מקום בו אין הוא עומד בהגדרת "מציל וותיק" על פי הסכם 2000. 23. לאור כל האמור לעיל, מאחר והתובע נקלט לעבודה בעיריית הרצליה ביום 19.4.00 ומאחר ושמו לא נמנה ברשימת השמות המופיעה בנספח א' להסכם, על התובע חלות הוראות סעיף 6 להסכם 2000 ויש לראות בו מציל דור ב'. 24. אכן, מועד קליטתו של התובע מאוחר בשמונה ימים בלבד לתאריך חתימת ההסכם, כך ששמונה ימים מפרידים בין הגדרתו כמציל דור א' להגדרתו כמציל דור ב'. אלא שבכל הסכם מוגדר מועד קובע על פיו נקבעות זכויות העובדים, ומאחר ומדובר בהסכם קיבוצי אשר תנאיו נקבעו במסגרת מו"מ שנוהל על ידי ארגון העובדים, סביר שארגון העובדים לקח בחשבון כי נוכח סמיכות הזמנים שבין פתיחת עונת הרחצה לבין מועד החתימה על הסכם, יהיו מקרים של עובדים יקלטו בתנאי דור ב', רק בשל תחילת עבודתם מספר ימים מאוחר למועד הקובע. 25. מכל מקום, פרשנותה של העירייה להסכם 2000 מתיישבת עם לשונו הברורה של ההסכם, עם תכליתו ואף עם אומד דעתם של הצדדים, אשר פעלו בהתאם לאמור בו, מלבד בעניינם של מצילים מסויימים, לגביהם ביקשה נציגות העובדים דיון מחדש. כמפורט לעיל, גם שמו של התובע הועלה במסגרת זו, אולם ההסתדרות החליטה בסופו של יום לוותר על טענותיה ברמה הקיבוצית בעניינו של התובע ולעמוד על טענותיה רק בעניינם של מצילים אחרים בעירייה, שאף לגבי מרביתם (פרט לאחד) הוחלט בפסק הבוררות כי יחולו תנאי דור ב'. העירייה הסתמכה על ההסכמות אליהן הגיעה עם נציגות העובדים ומקום בו נציגות העובדים הבהירה כי אין לה דרישות להכיר בתובע כמציל דור א', פעלה העירייה בהתאם. 26. מעבר לאמור, יש ללמוד גם מהעובדה שהתובע לא צירף לתביעה דנן את ארגון העובדים ו/או שארגון העובדים לא הצטרף לתביעה מיוזמתו על כך שארגון העובדים אינו רואה עין בעין עם התובע את טיעוניו באשר לזכאותו למעמד של מציל דור א' על פי הסכם 2000. 27. לאור האמור, אנו קובעים כי מעמדו של התובע הוא של "מציל דור ב'" בהתאם להסכם 2000. חוקת העבודה/הסכם קיבוצי מיום 3.3.99 28. בכתב התביעה טען התובע גם להיותו עובד ותיק לפי סעיף 116.21 לחוקת העבודה. העירייה טענה כי התובע מתבסס למעשה על הוראות הסכם קיבוצי משנת 76'. עיון בהוראות הסעיף מעלה כי התובע אינו עומד בתנאים הקבועים בו. בסעיף נאמר: "מציל שעבד בהצלה בחוף ים ברשות מקומית שתי עונות ברציפות ולפחות 4 חודשים בכל עונה ויש עבורו תקן פנוי בתקציב הרשות המקומית, מקבל בגמר העונה השלישית מעמד של עובד חודשי קבוע ברשות המקומית..." כעולה מהעדויות, התובע עבד בעיריית תל אביב במשך שתי עונות ברציפות בשנים 1998-1999 ואז פוטר, כך שממילא לא היה זכאי בשנת 1999 למעמד של עובד חודשי קבוע. 29. התובע גם לא הוכיח זכאותו לזכויות כלשהן בהתאם להסכם קיבוצי מיום 3.3.99 שנחתם בין הסתדרות הפקידים מחד ובין מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות מנגד שעסק בנושא הסדרת חריגות השכר ברשויות המקומיות (להלן: "הסכם 1999"). התובע הפנה לסעיף 6.1 להסכם 1999 בו נקבע: "עובדים ותיקים אשר יקודמו בתפקיד ו/או יועברו לתפקיד אחר, יהיו זכאים, לכל התנאים והזכויות הנובעים מההסכמים המקומיים, כפי שיושמו ערב חתימת ההסכם וכעדכונם בהתאם להסכמים כאמור על עובדים ותיקים באותם התפקידים, ואולם הוראה זו תחול על קידום ו/או מעבר בתפקיד פעם אחת בלבד". התובע לא הסביר מדוע סעיף זה מעניק לו הטבות כלשהן, כאשר, במועד הקובע על פי ההסכם (31.8.98) הוא הועסק בעיריית תל אביב ופוטר ממנה ובשנת 2000 נקלט בעיריית הרצליה כעובד חדש, כך שאין מקום לקשור בין תקופת עבודתו בעיריית תל אביב לבין תקופת עבודתו בעיריית הרצליה. מכל מקום, הזכות לקידום על פי הסעיף היא ל"עובד ותיק" כהגדרתו בהסכם (עובדים אשר בתום חודש ממועד חתימת ההסכם מועסקים אצל המעסיקים עליהם חל ההסכם) והתובע התקבל לעבודה בעיריית הרצליה רק ביום 19.4.00. 30. לאור האמור, גם בהסכם 1999 אין כדי להקנות לתובע זכות כלשהי. התביעה לפנסיה תקציבית 31. התובע בוטח בקרן פנסיה "מקפת" (לעמיתים חדשים) במסלול פנסיה צוברת (ר' סעיף 32 לתצהיר מר שגיא וכן תלוש שכר בו בוצעה הפרשה למקפת - נספח שגיא י'). 32. ביום 3.3.99 נחתם הסכם קיבוצי נוסף בין הסתדרות הפקידים מחד ובין מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות מנגד שעסק במעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת (אשר תוקן מאוחר יותר) (להלן: "הסכם המעבר", צורף כנספח שגיא יא'). הסכם המעבר קובע כי עובד שהועסק במועד הקובע, יום 1.11.01, על ידי רשות מקומית, וזכויותיו הפנסיוניות מבוטחות במועד הקובע בהסדר פנסיה צוברת ימשיך להיות מבוטח בקרן פנסיה צוברת. כך גם נקבע בסק (ת"א) 1213/01 ההסתדרות הכללית החדשה במרחב לוד נ' עיריית מודיעין (11.6.06): "18. עיון בהוראות הסכם המעבר, אשר צוטטו בחלקן בסעיף 3 (ג) לעיל, מלמד כי הצדדים הסכימו לשמר את תמונת המצב הקיימת - כפי שהיתה ערב חתימת ההסכם - בכל הנוגע לביטוחם הפנסיוני של העובדים, כך שלא יצטרפו עובדים נוספים למעגל מקבלי הפנסיה התקציבית. אנו למדים על האמור לעיל מעצם קיומה של הגדרה משולשת - "עובד קבוע", "עובד קיים" ו"עובד חדש", ומעצם ההתייחסות בהגדרות אלו למצב הביטוח הפנסיוני של אותם עובדים במועד הקובע.   היינו, הצדדים ראו חשיבות רבה למצב ביטוחו בפועל של כל עובד ב"מועד הקובע", ולא רק למועד הצטרפותו לרשות או לעצם זכאותו העקרונית לפנסיה תקציבית. לו רצו הצדדים לקבוע את שטוענים לו המבקשים - יכולים היו לקבוע כי פנסיה תקציבית תינתן לכל עובד שהחל עבודתו במועד מסוים, או לכל עובד שהיה זכאי לקביעות במועד הקובע, אך במקום זאת בחרו לקבוע במפורש כי עובדים "קיימים", שהוגדרו בהסכם כעובדים שזכויותיהם הפנסיוניות בוטחו נכון ליום 1.11.01 בפנסיה צוברת, ימשיכו להיות מבוטחים בפנסיה צוברת. אנו סבורים כי דברים מפורשים אלו מדברים בעד עצמם (וראו גם את עניין שפיר, לעיל; עב' (ת"א) 2127/02 חיים כהן - המועצה המקומית רמת השרון, עבודה אזורי כרך כג' 219; עב' (ת"א) 7490/01 יגאל חן - המועצה האזורית חוף השרון, עבודה אזורי כרך כג' 221). ....   אנו קובעים לפיכך כי עובדי המשיבה אשר היו מבוטחים, נכון ליום 1.11.01, בפנסיה צוברת - ימשיכו להיות מבוטחים בה בהתאם להוראות הסכם המעבר." 33. התובע, שהועסק ביום 1.11.01 בעיריית הרצליה, ובאותה העת בוטח בפנסיה צוברת, ימשיך אפוא, על פי הוראות הסכם המעבר, להיות מבוטח בפנסיה צוברת ואינו זכאי לפנסיה תקציבית, אף ללא כל קשר לסיווגו כמציל דור ב' על פי הסכם 2000. לסיכום - 34. התובע לא הוכיח כי מעמדו הוא של מציל ותיק על פי הסכם 2000 ולא הוכיח זכאותו לזכויות כלשהן, בין אם על פי חוקת עבודה או בין אם על פי יתר ההסכמים שפורטו לעיל. התובע אף לא הוכיח זכאותו לפנסיה תקציבית. משכך, דין תביעותיו של התובע לסעדים ההצהרתיים שנתבקשו - להידחות. בהתאם, נדחות גם תביעותיו הכספיות של התובע המתבססות על התביעה לסעדים הצהרתיים. 35. באשר לטענות התובע בדבר התנהלות העירייה כלפיו בחוסר תום לב תוך הפרת חובת ההגינות והנאמנות - אלו לא הוכחו בכל אופן. בקליטתו של התובע לעבודה בעיריית הרצליה התבססה העירייה על הסכם 2000 והעניקה לתובע זכויות התואמות את מועד תחילת עבודתו בה. העירייה אף שלחה לתובע הודעה על סיווגו כמציל דור ב' זמן קצר לאחר שהחל בעבודתו (נספח שגיא ב'). העירייה הסתמכה על ההסכמות אליהן הגיעה עם נציגות העובדים ומקום בו נציגות העובדים הבהירה כי אין לה דרישות להכיר בתובע כמציל דור א', ודאי שלא ניתן לבוא אל העירייה בטענות. ככל שלתובע טענות כנגד ייצוגו על ידי ארגון העובדים אין מקומן בהליך דנן, אשר ארגון העובדים אינו מהווה צד לו. 36. כמו כן, אין מקום לדון בטענות התובע הנוגעות לרשלנות לכאורה של העירייה, מאחר ואלו אינן בסמכותו של בית דין, ואף לגופו של עניין, לא הוכחו. סוף דבר 37. תביעת התובע, הן לסעדים הצהרתיים והן לסעדים כספיים, נדחית במלואה. 38. הגם שהתביעה נדחתה במלואה, משעסקינן בנסיבות חריגות, בהן תביעתו של התובע להכרה בו כמציל ותיק נדחתה נוכח קיומו של פער בן 8 ימים בלבד בין המועד הקובע לבין מועד קליטתו של התובע לעבודתו בעירייה, לא ראינו לחייב את התובע בהוצאות.חוף היםעובדי עירייהשאלות משפטיותיחסי עובד מעבידעירייהמצילים