האם ''יועץ חיצוני'' נחשב לעובד

האם ''יועץ חיצוני'' נחשב לעובד ?

התובע טוען כי יש לראותו כעובד של הנתבעת. הנתבעת מנגד טוענת כי הסיכום בינה לבין התובע היה כי התובע ייתן שירותיו לנתבעת כיועץ חיצוני ואיש מכירות עצמאי, כפי שפעל אל מול יבואנים רבים אחרים בענף הדנטאלי.

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ''יועץ חיצוני'' – יחסי עובד מעביד:



לפנינו תביעתו של התובע (להלן – התובע) להכיר בו כעובד של חברת דלתה צ'אקיר בע"מ (להלן – הנתבעת וגם החברה) ולחייב את הנתבעת לשלם לו את זכויותיו כעובד בסך 163,602 ₪. הנתבעת טוענת כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע ומשכך יש לדחות את התביעה. בנוסף הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בה עותרת היא לחייב את התובע בתשלום חובות שהוא חב לה, לגישתה, ובהשבת עמלות בסך 304,467 ₪.




עיסוקו של התובע מאז שנת 1973 הוא בשיווק, מכירה והתקנה של ציוד דנטאלי מקצועי לרופאי שיניים ובמרפאות שיניים וכן בתיקונים של ציוד זה. עד להתקשרותו עם הנתבעת, עסק התובע בעיסוקו זה כעצמאי, תוך שרכש לעצמו חוג לקוחות רחב.




הנתבעת הינה חלק מקונצרן בורסאי ועיקר עיסוקה הוא בתחום הדנטאלי. משרדי הנתבעת היו עד לחודש יולי 2004 בפתח תקוה ולאחר מכן עברה הנתבעת לכפר נטר.




התקשרות התובע והנתבעת החלה בחודש מאי 2000 ונמשכה עד לסוף חודש נובמבר 2007, אולם בתוך תקופה זו, מחודש פברואר 2002 ועד לסוף חודש דצמבר 2003 ההתקשרות של התובע היתה עם חברת צ'אקיר סוכנויות בע"מ, ומחודש ינואר 2004 חזרה ההתקשרות להיות עם הנתבעת וזאת עד לחודש נובמבר 2007.


דיון והכרעה



עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת. ככל שנקבע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת נבחן את זכאותו של התובע לרכיבי התביעה הנתבעים על ידו והם: פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, החזר קיזוז רכב ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, כך גם נבחן את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת.




התובע טוען כי יש לראותו כעובד של הנתבעת. הנתבעת מנגד טוענת כי הסיכום בינה לבין התובע היה כי התובע ייתן שירותיו לנתבעת כיועץ חיצוני ואיש מכירות עצמאי, כפי שפעל אל מול יבואנים רבים אחרים בענף הדנטאלי.




המבחן לקביעת מעמדו של מבצע עבודה כ"עובד" או כ"עצמאי", הוא המבחן המעורב כשהמבחן המרכזי, בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל מבחן זה, הוא מבחן ההשתלבות:

"המבחן הרווח לקביעת מעמדו/ה של מבצע/ת עבודה, כלומר האם פלוני/ת נופלים בגדר "עובד" או "עצמאי", הוא המבחן המעורב. מבחן זה מכיל בקרבו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים, כגון כפיפות או אופן הפיקוח על ביצוע העבודה; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף; ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת נפסק, כי מבחן ההשתלבות הוא המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב (ס' אדלר 'היקף תכולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית' ספר גולדברג, תשס"א 17).

מבחן ההשתלבות מצדו מורכב משני פנים, האחד חיובי והשני שלילי (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה – דוד בירגר, פד"ע ג' 177; בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי, פ"ד לו(1) 423; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי, פ"ד נ(4) 628). במסגרת הפן החיובי, נבדקת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה. ככל שהתשובה לשאלה ראשונה זו הינה חיובית, נבחן הפן השלילי של המבחן. במסגרת שלב זה של בחינת יחסי העבודה, נבחנת השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו."
(ר' ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין – מיכה חריש ואח', פד"ע לז 433, בעמ' 446-445).

אלה העובדות החשובות לעניין ההכרעה בשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת



הנתבעת מפעילה עסק ליבוא ושיווק מוצרים דנטאליים למרפאות רופאי שיניים. עיקר פעילותו של התובע עבור הנתבעת הייתה במכירות ובשיווק מוצריה. כמו כן נתן התובע שירות תיקונים ללקוחות הנתבעת, בעצמו וכן באמצעות טכנאים מטעמו.




בכל תקופת התקשרותו עם הנתבעת, המשיך התובע במקביל במתן שירותים ללקוחותיו (חברות ויחידים) בייעוץ, מכירות ותיקונים ודבר זה היה בידיעת ובהסכמת הנתבעת. השירותים שהעניק התובע לנתבעת זהים לשירותים שהעניק ללקוחותיו האחרים, במסגרת עסקו הפרטי, ולא ניתן להבחין בין השירותים אותם סיפק התובע לנתבעת לבין השירותים אותם סיפק לאחרים.




התובע פרסם את עסקו הפרטי בעיתונות ומספר הטלפון היה מספר הטלפון הנייד אשר מסרה לידיו הנתבעת (ר' עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 14-9).




היקף השירותים שנתן התובע ללקוחותיו האחרים היה רב ומחשבוניות המס עולה כי בכל תקופת ההתקשרות עם הנתבעת, ההכנסות שקיבל בגין מתן השירותים ללקוחותיו האחרים עלו על התמורה שקיבל מהנתבעת. הכנסותיו מהשירותים שנתן ללקוחותיו האחרים עמדו על סך 1,825,082 ₪, מאידך גיסא הכנסותיו מהנתבעת עמדו על סך 1,464,120 ₪.


מר צ'אקיר, מנהלה של הנתבעת, העיד לפנינו כי הנתבעת נוהגת להתקשר בעיקר עם נותני שירותים עצמאיים וקבלני משנה, שהתובע היה אחד מהם. לדבריו, בתקופה הרלוונטית לתביעה העסיקה הנתבעת כ–10 עובדים והתקשרה עם כ- 6-7 קבלני משנה (ר' עמ' 65 לפרוטוקול). עוד העיד מר צ'אקיר כי ההתקשרות עם התובע לא הייתה שונה מהתקשרותה של הנתבעת עם קבלני משנה אחרים (ר' עמ' 64 לפרוטוקול).



התובע לא רק עסק במכירות ובשיווק מוצריה של הנתבעת, אלא גם היה קונה ממנה סחורה ומוכר אותה לאחרים, וכך העיד התובע: "דלתה היתה מוכרת לי ציוד ואני הייתי מוכר לאחרים. צבי צ'אקיר רצה לעזור לי שאני אמכור וארוויח עמלה גבוהה יותר..." (ר' עמ' 37 לפרוטוקול ש' 20-19).




הנתבעת העמידה לרשות התובע רכב צמוד ומכשיר טלפון נייד, ברם התובע השתתף בעלויות.




במהלך כל תקופת התקשרות התובע עם הנתבעת ועם חברת צ'אקיר סוכנויות בע"מ, קיבל התובע את התמורה מהחברות כנגד הצגת חשבוניות מס. התובע היה מוסר לנתבעת ולחברת צ'אקיר סוכנויות בע"מ חשבוניות מס, עליהן היה רשום "י. רוזנצוויג" ומששמו של התובע הוא "יוסף רוזנצוויג" נחזו חשבוניות אלה כחשבוניות של התובע; דא עקא שלא כך היה הדבר. התובע העיד כי מדובר בחשבוניות של בִּתּוֹ ששמה "יעל"; משכך "י. רוזנצוויג" הוא "יעל רוזנצוויג" ולא "יוסף רוזנצוויג". בתצהירו ציין התובע כי לאור העובדה שבאותה התקופה היה מצוי בהליכי פשיטת רגל, הסביר למר צ'אקיר, מנכ"ל הנתבעת, את משמעות העניין לגבי הנפקת תלושי שכר והלה נתן את הסכמתו לכך, שתשלום משכורתו מדי חודש יעשה בדרך של חשבונית מס של בִּתוֹ, יעל רוזנצוויג. התובע הדגיש בתצהירו כי בתו, יעל, מעולם לא עבדה עבור הנתבעת (ר' סעיף 6 לתצהיר התובע, מוצג ת/4). מר צ'אקיר העיד כי לא ידע שחשבוניות המס, עליהן רשום "י. רוזנצוויג", הן של בתו של התובע, יעל, והיה בטוח שמדובר בחשבוניות מס של התובע, וכי העובדה שהחשבוניות הן למעשה של יעל נודע לו רק לאחר הגשת התביעה לבית הדין. יוטעם כי התובע גם העיד שבתו יעל היא מעבידתו והוא קיבל ממנה תלושי שכר, אך לדידו לא רק יעל היא מעבידתו, כי אם גם הנתבעת. עדותו של התובע בעניין ניהול עיסקו, החשבוניות של בתו והעסקתו על ידה כעובד - מובאים להלן במלואם בשל חשיבות הדברים:


"ש. אני מפנה אותך לסעיף 6 לתצהירך ושואל – איפה היית שכיר?
ת. אצל בתי ואצל הנתבעת.
ש. אז היית שכיר בשתי מקומות?
ת. כן.
ש. בשום מקום לא ציינת שהיית שכיר אצל בתך באותה התקופה – למה?
ת. לא רואה שום סיבה.
........
ש. אז היית שכיר של בתך?
ת. גם.
ש. בכתב התביעה ובתצהירך לא חשבת שזה ראוי לציין שהיית שכיר של בתך?
ת. קיבלתי ייעוץ משפטי וזה מה שאמרו לי וזה מה שנכתב.
ש. למה עבדת אצל בתך?
ת. אני חוזר על זה פעם שניה – בשנת 1993 היתה לי נפילה כלכלית. בשנת 1995 התחלתי הליך של פש"ר וכל האינפורמציה הזאת היתה ידועה למר צ'אקיר מהרגע הראשון.

לשאלת בית הדין – בתי ילידת אוגוסט 1978.
לשאלת בית הדין – אז בשנת 2000 בת כמה היתה בתך – אני משיב כי בת 22.

ש. היא התעסקה בתחום הדנטלי בגיל 21, 22?
ת. לא.

לשאלת בית הדין מה למדה ועשתה בתי בשנת 2000 – אני משיב כי היא למדה מסוף הצבא עד גיל 24 גרפיקה ממוחשבת ושיווק.

ש. אתה עבדת על רשויות המס שנים רבות, על הכנר, על נושייך מסביב והכל במטרה לחמוק ממתן הצהרה אמיתית על הכנסותיך – זה נכון?
ת. התשובה היא שאני רציתי להמשיך במקצוע שלי ולכן האלטרנטיבה היחידה בגיל 50 היה לעשות דרך בתי את הניהול של העסק.
ש. אם היית שכיר אצל הנתבעת, כטענתך, אז מה היתה הבעיה לקבל תלוש ממעסיקתך?
ת. בזמנו רואה החשבון שלי יעץ לי לעשות את זה כך, כי הוא טען שבפשיטת הרגל לא יראה טוב שאני עובד בכמה חברות כשכיר. אין לי מושג למה הוא אמר לי את זה.
ש. אז היית שכיר אצל בתך – כמה תלוש משכורת קיבלת מבתך?
ת. לא זוכר.
ש. אבל אתה ניהלת את העסק.
ת. לא זוכר.
ש. אתה הוצאת חשבוניות וניהלת את הכספים בעסק של בתך – נכון?
ת. כן.
ש. הגשת דוחות שנתיים עבור בתך – נכון?
ת. נכון.
..............
ש. בתך לא ניהלה את י. רוזנצוויג אף פעם – נכון?
ת. נכון.
ש. אז אתה היית האחראי על ההכנסות ועל ההוצאות ואתה משכת לך משכורת כראות עינך – נכון?
ת. כראות עיניי ובהתייעצות עם רואה החשבון.
ש. אז היה לך תלוש משכורת – נכון?
ת. לא אמרתי את זה. היה חלקי. היתה תקופה מסוימת וזה הופסק לאחר התייעצות עם רואה החשבון.
ש. אז את כל ההכנסות בי. רוזנצוויג, למעט אלה שלקחת לעצמך בתלוש, זקפת על חשבון הבת שלך?
ת. לא היו הכנסות גבוהות בתקופה שאני ניהלתי את העסק תחת השם של בתי.
ש. כל יתרת עודף זקפת על שם הבת שלך?"
ת. חלק.

לשאלת בית הדין לאן נכנסו ההכנסות – לחשבון של בתי.
לשאלת בית הדין האם היה לי זכות חתימה בחשבון – לא, לא היה לי. רק לבתי היה.

ש. כל יתרות העודף לאחר השכר שלה נזקפו לחשבון בתך?
ת. כן.
ש. כסף שנכנס לעוסק מורשה על שם בתך ואתה לא נטלת בשכרו אליך, נזקף לזכות שכר לבתך – נכון?
ת. לא, הוא היה בחשבון הבנק על שם בתי.
ש. מי הוציא את החשבונית?
ת. אני, ואני גם חתמתי עליהם.
ש. וההכנסות נזקפו על שם בתך?
ת. כן.
ש. ומדי פעם הוצאת תלוש לעצמך מבתך על סך של 3,000-4,000 ₪?
ת. נכון.
ש. כדי להראות לכנר שאין לך הכנסות מול הנושים – נכון?
ת. הכל נעשה בהתייעצות רואה החשבון.
ש. כמה תשלום חודשי עשית לכנר?
ת. 1,200 ₪.
ש. כמה הכנסות חודשיות היו לך מכל העיסוקים שעשית?
ת. לא היה משהו קבוע. יכול היה חודשים 9,10 והיו חודשים שהיה אפילו יותר.
ש. אני אומר לך שהיו לך 30, 40 אלף שקל לחודש.
ת. היו גם חודשים כאלה. אמרתי "יותר".
...................
ש. הבת שלך אף פעם לא היתה מעורבת בתחום הדנטלי – נכון?
ת. נכון."
(ר' עמ' 21 לפרוטוקול ש' 28-23; עמ' 24 ש' 32-7; עמ' 25 ש' 2-1; עמ' 25 ש' 32-21; עמ' 26 ש' 22-1; עמ' 27 ש' 3-2).



מעדותו של התובע עולים הדברים הבאים:
התובע היה פושט רגל (צו פשיטת הרגל ניתן לו בחודש מרץ 2000 וצו ההפטר ניתן לו בחודש נובמבר 2006).
בתקופת היותו פושט רגל ניהל התובע את עסקיו בתחום הדנטאלי תחת עסק שהיה רשום על שם בתו יעל, שהיתה סטודנטית בת 22, שכלל לא ניהלה את עסק ושלא היה לה כל קשר לנושא הדנטאלי.
התובע ניהל את העסק והפך עצמו למועסק על ידי בתו, על ידי כך שהוציא לעצמו תלושים כאשר בתו יעל רשומה על התלושים כמעסיקתו ובתלושים רשם את משכורותיו כפי שחפץ.
התובע הדפיס פנקסי חשבוניות מס, על גבם צויין השם "י. רוזנצוויג" ולא "יעל רוזנצוויג", משכך מי שקיבל מידיו של התובע ששמו "יוסף" את החשבוניות - סבור היה כי חשבוניות אלה הן של התובע ולא של בתו-יעל. התובע מסר לנתבעת ולחברת צ'אקיר סוכנויות בע"מ חשבוניות כאלה מעסקה של יעל, בגין כל ההכנסות שהגיעו לו מהנתבעת ומחברת צ'אקיר סוכנויות בע"מ, וכך עשה שימוש בחשבוניות אלה גם בעסקיו הפרטיים האחרים הנוספים.
הגם שהכנסתו החודשית של התובע מעסקיו היתה מ-9,000 ₪ ועד ל-40,000 ₪ מסר התובע לכונס הרשמי תלושי השכר חודשיים על סך של 4,000-3,000 ₪ והתשלום החודשי ששילם התובע לכונס הרשמי לשם החזר חובותיו היה בסך 1,200 ₪.
התובע לא דיווח לרשויות המס על הכנסותיו, אלא הגיש דו"חות בשם בתו יעל, לפיהם ההכנסות הן הכנסותיה של יעל ולא הכנסותיו.




על מנת להוכיח שהוא היה בגדר "עובד" של הנתבעת, הציג התובע את נספח א' לתצהירו (מוצג ת/4) כ"הסכם העבודה" שלו עם הנתבעת. דא עקא שנספח א' אינו מנוסח ואינו נחזה כחוזה עבודה. נספח א' אינו נושא תאריך ואינו חתום על ידי איש מהצדדים. התובע אמנם צירף לתביעתו דף כמו נספח א', כשהוא נושא את חתימתו, ברם גם דף זה אינו חתום על ידי הנתבעת ואינו נושא תאריך (ר' מוצג נ/1). נספח א' הוא דף לוגו של חברת צ'אקיר סוכנויות בע"מ, ברם המלל בנספח א' מתייחס לחברת דלתה צ'אקיר בע"מ. עוד יוטעם כי תנאיי התגמול הרשומים בנספח א' אינם תואמים לתמורה שקיבל התובע מהנתבעת בכל תקופת ההתקשרות. מר צ'אקיר העיד כי בכל תקופת ההתקשרות עם התובע ההתקשרות נעשתה בעל-פה ולא היו ולא נחתמו עם התובע הסכמים בכתב. מאידך גיסא ציין מר צ'אקיר בתצהירו, כי עם עובדי הנתבעת הייתה הנתבעת חותמת על הסכמי עבודה בכתב, שנוסחם זהה ומר צ'אקיר הציג כדוגמה הסכם עבודה כזה (ר' נספח 1 לתצהירו של מר צ'אקיר, מוצג נ/6).


הגם שבתצהירו ציין התובע כי היה לו הסכם אחד עם הנתבעת, שהוא נספח א' (מוצג ת/4), בשונה מכך בעדותו בבית הדין העיד התובע כי בינו לבין הנתבעת נחתמו ארבעה הסכמים:

"ש. בינך לבין הנתבעת נחתמו הסכמים?
ת. חד משמעית - כן.
ש. תראה לי אותם.
ת. לצערי הרב ההסכם הראשון והשני, זה שנחתם בתחילת 2000 וזה שנחתם ב-2002, שהוא העביר אותי מחברת דלתה צ'קיר לצ'קיר שקלים בגלל תרגיל פנימי שלו. אין לי את ההסכמים ואני בטוח ב- 100% שההסכמים קיימים ונמצאים בחברה שנקראת דלתה צ'קיר-דלתה פילם –חברת אינטר גמה, שהיא החברה הבורסאית.
ש. כמה הסכמים נחתמו איתך לטענתך?
ת ארבעה הסכמים, אחד יש לי.
ש. תראה לי אותו.
ת. זה נספח א' לתצהיר ת/4.
ש. זה הסכם חתום?
ת. לא.
ש. אבל אמרת שההסכם חתום?
ת. לא אמרתי שההסכם חתום, אמרתי שיש הסכמים. ההסכם לא חתום על ידי ו/או על ידי הנתבעת.
ש. לא חתמת על ההסכם הזה, נספח א'?
ת. לא.
ש. אני מראה לך את נספח א' עם חתימתך – הוגש וסמן נ/1.
ת. זו חתימתי. העתק זה כן חתום.
.....
ש. ממתי המסמך הזה אצלך?
ת. אני לא יכול להגיד במדויק, אבל אם כתוב צ'אקיר סוכנויות אז זה במעבר בין דלתה צ'אקיר לצ'אקיר סוכנויות או יתכן אפילו במהלך השנתיים הראשונות 2000-2002." (ר' עמ' 22 לפרוטוקול מ-ש' 18 עד עמ' 24 ש' 6; ההדגשות שלנו - מ.א.ח.)

הנה כי כן, נספח א' אינו נחזה כהסכם עבודה, אינו נושא תאריך ואף התובע אינו יודע ממתי הוא נמצא בידיו. נספח א' אינו חתום על ידי הנתבעת ובעדותו הפתלתלה ציין התובע תחילה כי נחתמו עמו ארבעה הסכמים, ששלושה מהם אינם בידיו, לאחר מכן ציין כי לא אמר שנספח א' חתום על ידו. לא ברור מנספח א' מהי החברה הרלוונטית - האם צ'אקיר סוכנויות בע"מ, או שמא דלתה צ'אקיר בע"מ, שהן חברות שונות. כך גם תנאי התגמול אינם תואמים לתמורה שקיבל התובע. בנסיבות אלה נספח א' ועדותו של הפתלתלה של התובע אינם אמינים ואינם מהימנים עלינו ואין אנו מקבלים את נספח א' כ"הסכם עבודה" של התובע עם הנתבעת. משהתובע לא השכיל להביא לפנינו "הסכם עבודה" חתום עם התובעת, אנו מקבלים את עדותו של מר צ'אקיר וקובעים כי לא היו ולא נחתמו "חוזי עבודה" בין התובעת לנתבעת, אלא ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת היתה בעל-פה בלבד.



על מנת לשכנענו כי הוא השתלב בעסקה של הנתבעת, העיד התובע בתצהירו כי היה מגיע לעבודה במשרדי הנתבעת בשעה 8:15, מחתים כרטס ועובד עד שעות הערב המאוחרות עפ"י הצורך, פרט לימים בהם יצא מביתו ישירות ללקוחות של הנתבעת. כמו כן העיד כי הנתבעת העמידה לרשותו משרד, מחשב אישי עם סיסמה וכרטיס עובד, אותו היה מעביר בחניון ובכניסה למשרדי הנתבעת בכל יום עבודה, כך שהנתבעת היתה מפקחת ועוקבת אחר שעות עבודתו (ר' סעיף 13 לתצהיר התובע מוצג ת/4). התובע ציין כי בכל אחד מהמקומות בהם שכנו משרדי הנתבעת, בפתח תקוה ובכפר נטר, היה לו משרד שהועמד לרשותו, ולשם הוכחת טענתו זו הגיש שני תרשימים שערך (מוצגים ת/7 ו- ת/8). התובע העיד כי בפתח תקוה משרדו היה ממוקם בקומת המשרדים בסמוך למשרדו של המנכ"ל, מר צ'אקיר, כעולה מתרשים ת/7.


מצאנו כי עדות זו של התובע בתצהירו ועדותו בעניין מיקום המשרדים בתרשימיו אינן נכונות ואינן אמינות. עדויות אלה נסתרו על ידי עדי התובע כמו גם על ידי עדי הנתבעת (ר' עדויות עדי התובע: מר ברוך ברי ברוכין בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 12-2, 30-29; בעמ' 10 ש' 5-2; גב' מירב סלע בעמ' 11 ש' 28-26; בעמ' 12 ש' 19-13, 28-27; מר יחיעם הנטמן בעמ' 51 לפרוטוקול, ש' 4-2, 18-13; בעמ' 55 ש' 3-2, 22-17. עדויות עדי הנתבעת: מר איתן דנוך בעמ' 59-58 ומנכ"ל הנתבע מר צבי צ'אקיר בעמ' 61 והתרשימים שהגיש מר צ'אקיר - מוצגים נ/3 ו-נ/4).

באשר לכרטיס המגנטי ציין התובע בעדותו כי "הכרטיס המגנטי היה גם לפתיחת שער הכניסה לחניה, גם לפתיחת הדלת בכניסה למשרדים וגם לשעון, שרוב הזמן לא החתמתי אותו." התובע נשאל בעדותו מדוע ציין בתצהירו שהנתבעת עקבה אחרי שעות העבודה שלו, על כך השיב: "לא זוכר את זה", כך גם נשאל האם הנתבעת פקחה על שעות העבודה שלו ושוב השיב: "לא זוכר" (ר' עמ' 29 לפרוטוקול ש' 24-17).

עוד יוטעם כי טענת התובע, לפיה עבד במשרדי הנתבעת ועבורה מידי יום, אינה מתיישבת עם מתן השירותים הרבים ומאות החשבוניות (450) שנתן ללקוחותיו הנוספים האחרים, ובעניין זה מקובלת עלינו עדותו של מר צ'אקיר, לפיה כל חשבונית שמסר התובע ללקוחותיו פירושה פגישות רבות עם הלקוח ולא ארבע פגישות בחודש, כפי שניסה התובע לשכנענו (ר' עדות התובע בעמ' 40 לפרוטוקול ש' 20-14 ועדות מר צ'אקיר בעמ' 63 לפרוטוקול ש' 3-1). משהיה לתובע עסק פרטי עם לקוחות רבים ופגישות רבות, מטבעם של דברים לא יכול היה להקדיש את כל זמנו, כטענתו, לנתבעת ולהגיע מדי יום למשרדיה.

הנה כי כן, בשים לב לעדויות עדי התובע ועדי הנתבעת ואף בשים לב לעדות התובע עצמו, גרסת התובע כעולה מתצהירו ומתרשימיו ת/7 ו-ת/8 אינה אמינה ואינה מהימנה עלינו. מאידך גיסא עדויות עדי הנתבעת והתרשימים שהגישה (מוצגים נ/3 ו-נ/4) אמינים ומהימנים עלינו. בנסיבות אלה אנו קובעים כי התובע היה מגיע למשרדי הנתבעת פעם או פעמיים בשבוע. התובע לא היה מעביר כרטיס בשעון הנוכחות והנתבעת לא פקחה על עבודתו ולא עקבה אחר שעות עבודתו. הכרטיס שהיה בידי התובע שימש אותו לכניסה לחניון ולמשרדי הנתבעת בלבד. בפתח תקוה לתובע לא היה כל משרד בקומת המשרדים, אלא כשהתובע היה מגיע לנתבעת הוא נהג לשבת באולם התצוגה, שהיה מחובר למחסן בקומת הקרקע; גם בכפר נטר לא היה לתובע משרד קבוע, ובפעמים שהתובע היה מגיע לנתבעת הוא ישב במקום פנוי, ולסירוגין במחלקת הנהלת החשבונות או במחסן הפרוספקטים.



מהדברים שהובאו עד הלום לא שוכנענו כי התובע השתלב בעסקה של הנתבעת ומשכך לא מתקיים בתובע הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.




האם מתקיים בתובע הפן השלילי של מבחן ההשתלבות?




מעדותו של התובע, כפי שהובאה לעיל, מצטיירת תמונה חד משמעית לפיה לתובע היה עסק עצמאי, שנוהל תחת שמה של בִּתוֹ-יעל. התובע היה הרוח החיה בעסק, ניהל והפעיל את העסק על כל היבטיו. התובע קבע את שכרו, הוציא לעצמו תלושי שכר הנושאים את שמה של יעל-בתו כמעסיקתו; התובע משך כספים כראות עיניו, ניהל את ספרי החשבונות והעסיק רואה חשבון ויועץ משפטי וחתם על חשבוניות העסק הרשום על שם בתו.


אמנם אין מניעה כי אותו אדם יהיה בעת ובעונה אחת בעל עסק עצמאי משלו ועובד שכיר בעסק של מעבידו, עם זאת, "... עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו העצמאי בעיסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת, בלתי תלויה בעסקו כעצמאי"(ר' ע"ע 300064/96 פלאי קרני – איתן אביבי, פד"ע לו 241; בעמ' 247; 2000).

במקרה דנן שוכנענו כי אין מדובר בשני עיסוקים נפרדים, אלא שמדובר בעסק אחד, במסגרתו סיפק התובע שירותים לנתבעת כמו גם ללקוחות אחרים. בכל תקופת התקשרותו עם הנתבעת, נתן התובע שירותים גם ללקוחות אחרים (חברות ויחידים) באמצעות עסקו הפרטי, הרשום על שם בתו-יעל, והיו לו עקב כך הכנסות רבות. השירותים שהעניק התובע לנתבעת זהים לשירותים שהעניק התובע ללקוחותיו האחרים במסגרת עסקו הפרטי, ולא ניתן להבחין בין השירותים אותם סיפק התובע לנתבעת לבין השירותים אותם סיפק לאחרים.



על הכנסותיו מהנתבעת ומגורמים נוספים דיווח התובע במאוחד לשלטונות המס כהכנסותיה של בתו-יעל.




בנוסף לשירותים שנתן לנתבעת, קנה התובע גם סחורה מהנתבעת והיה מוכר אותה לאחרים (ר' עמ' 37 לפרוטוקול שורות 20-19). בכך יש משום סממן מובהק של עצמאות, משעובד אינו רוכש ממעסיקו את הסחורה אותה עליו לשווק.




התובע כאמור פרסם את עסקו הפרטי בעיתונות ומספר הטלפון היה מספר הטלפון הנייד אשר מסרה לידיו הנתבעת (ר' עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 14-9).




התובע טוען כי היקף השירותים שנתן ללקוחותיו שלו היה מזערי ושולי ביחס לפעילותו עבור הנתבעת, ברם, מחשבוניות המס שהוגשו, עולה כי ההיקף הכלכלי של פעילות זו הינו משמעותי ועולה בשיעורו על התמורה הכלכלית שקיבל מן הנתבעת. בכל תקופת ההתקשרות עם הנתבעת התקבלו בעסקו של התובע הכנסות בסך של 1,464,120 ש"ח מהנתבעת ואילו ההכנסות בגין פעילותו עבור אחרים עמדו על סך של 1,825,082 ₪. התובע אמנם ניסה להמעיט מחשיבות החשבוניות וטען כי לא ניתן ללמוד מכמותן על הזמן שהקדיש לעסקיו שלו, אך טענה זו אין בידנו לקבל. תמימי דעים אנו עם מנהל הנתבעת אשר העיד לפנינו, כי חשבונית אחת משמעה הרבה פגישות (ר' עמ' 63 לפרוטוקול, ש' 3-1).




בשים לב לאמור, הגענו לכלל מסקנה כי לא התקיימו בתובע - הן הפן החיובי והן הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, ויש לראותו כמי שניהל עסק עצמאי במסגרתו סיפק שירותים לנתבעת.


מבחני המשנה של המבחן המעורב



מעבר לדרוש, אך לשם שלמות התמונה נבחן את מבחני המשנה של המבחן המעורב.




כיצד ראו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם - שוכנענו כי אף הצדדים לא ראו בהתקשרות ביניהם קשר של עובד מעביד ובעיקר התרשמנו כי התובע ראה את עצמו כעצמאי לכל דבר ועניין. התובע היה עצמאי משך שנים רבות עוד בטרם ההתקשרות עם הנתבעת. בתקופה הרלוונטית לתביעה התובע היה רשאי להמשיך ולהתקשר עם לקוחותיו (וגם עם לקוחות חדשים) שלא באמצעות הנתבעת ולמכור מוצרים הן של הנתבעת והן של חברות אחרות, ואף לתת להם שירותים נוספים ללא כל הגבלה. אין מחלוקת בין הצדדים שכך אף עשה התובע בפועל. ברי כי התובע ראה עצמו כבעל מפעל עצמאי ומנותק מיחסי העבודה עם הנתבעת.


במסגרת עסקו הפרטי התובע אף התחרה בנתבעת:

"ש. אתה דאגת שדלתה תמכור לחברת ניו אימג' את הרנטגנים במחיר שוכרת ואתה דאגת לקבל עמלה כפולה, כי ידעתי שניו אימג' ימכרו את זה לד"ר פרונט ומדלתה צ'אקיר קיבלת עמלה בגין המכירה לניו אימג' וניו אימג' מכרה ל-י. רוזנצוויג במחיר עלות וי. רוזנצוויג מכרה לד"ר פרונט וכך קיבלת עמלה אחת מהנתבעת ורווח מהמכירה לד"ר פרונט וזאת הסיבה שבעצם ערן פרונט לא מופיע במערכת כלקוח – נכון?
ת. לא נכון. בהתחלת הדברים אמרת שהוצאתי בגניבה את הרנטגנים מהנתבעת. ב"כ הנתבעת מצייר תמונה מעוותת – מצד אחד שהוצאתי סחורה מהמחסנים בגניבה. אני מסכים שאני מכרתי את הרנטגן מטעם הנתבעת לניו אימג', אשר מכרה לערן פרונט את הרנטגן.

לשאלת בית הדין מדוע לא מכרתי ישירות את הרנטגן לד"ר פרונט – כי ד"ר פרונט סגר עסקה עם ניו אימג' על עסקה גדולה, שחלק ממנה היו הרנטגנים הללו. ערן פרונט נאלץ לקנות את הרנטגנים הספציפיים האלה כי אני אמרתי לו שאלה הרנטגנים הטובים והוא קיבל מניו אימג' את המחיר הכי טוב. הוא קיבל מחיר יותר טוב מניו אימג' ממה שאני הייתי יכול למכור לו כי אצל ניו אימג' ד"ר פרונט סגר עסקה גדולה ולכן היה לו כוח לכופף אותם יותר מאשר אצלי. אני הצעתי לפרונט את הרנטגן במאה שקל. חברת ניו אימג' קנתה את הרנטגנים עם הנחה של יבואן. רופא לא מקבל הנחה כמו יבואן.

ש. אז הרנטגנים היו מיבוא של דלתה?
ת. כן.
ש. ואתה תיווכת שדלתה תמכור לניו אימג' לפי רצון הרופא?
ת. כן.
ש. וניו אימג' מכרו לו יותר זול?
ת. כן, פחות ממאה שקל ממחיר השוק.
ש. למה נתת לו הצעת מחיר לרנטגן (נספח ב' לכתב ההגנה)?
ת. רופא לא קונה בלי הצעות מחיר.
ש. אתה שכיר של דלתה?
ת. כן.
ש. אתה מוכר ציוד מתחרה של דלתה?
ת. לא, רק של דלתה וציוד שדלתה לא מייבאת.
ש. הצעת לד"ר פרונט ציוד למרפאה, כאשר חלק ניכר מהציוד הוא לא מפרי יבוא של הנתבעת, למרות שיש לה ציוד כזה – נכון?
ת. לא.
ש. כיסאות יש לדלתה?
ת. לא.
ש. רנטגן יש?
ת. יש.
ש. כיסאות של יורודנט יש לדלתה?
ת. כן.
ש. אז למה הצעת לו משהו אחר?
ת. כי הם היו פי 2.5 במחיר והרופא לא מפגר ולא הסכים לשלם פעמיים וחצי ממחיר השוק.
ש. אבל אצל מי אתה עובד?
ת. אני עובד אצל הנתבעת ובידיעתו. המסמך הזה היה בידי מר צ'אקיר והוא ראה את זה ובהסכמתו.
ש. אתה שכיר של הנתבעת?
ת. כן ושל י. רוזנצוויג.
ש. ואתה מוכר ללקוחות של הנתבעת וללקוחות פוטנציאליים סחורה של מתחרים של הנתבעת?
ת. כן, אבל שלא היה עומד בקריטריון של הרופא. הכל היה בסיכום ובהסכמתו של מר צ'אקיר."
(ר' עמ' 37-35 לפרוטוקול, ההדגשות שלנו, מ.א.ח.)

התנהלותו זו של התובע מעידה כאלף עדים שהתובע ראה את עצמו כ"עצמאי" שאינו קשור לנתבעת בכל צורה שהיא.

עוד התרשמנו כי התובע, הבין היטב את המשמעויות וההשלכות של צורות ההעסקה השונות, כל שכן את אופן ההתקשרות עם הנתבעת. התובע בחר להתקשר עם הנתבעת כספק שירותים מסיבותיו הוא:

ש. אתה עבדת על רשויות המס שנים רבות, על הכנר, על נושייך מסביב והכל במטרה לחמוק ממתן הצהרה אמיתית על הכנסותיך – זה נכון?
ת. התשובה היא שאני רציתי להמשיך במקצוע שלי ולכן האלטרנטיבה היחידה בגיל 50 היה לעשות דרך בתי את הניהול של העסק.
ש. אם היית שכיר אצל הנתבעת, כטענתך, אז מה היתה הבעיה לקבל תלוש ממעסיקתך?
ת. בזמנו רואה החשבון שלי יעץ לי לעשות את זה כך, כי הוא טען שבפשיטת הרגל לא יראה טוב שאני עובד בכמה חברות כשכיר. אין לי מושג למה הוא אמר לי את זה."
(ר' עמ' 24 לפרוטוקול ש' 26-20).

אין המדובר במקרה זה בעובד חלש שאינו מודע לזכויותיו, ונאלץ להיכנע לתכתיבי המעביד על מנת שלא להפסיד את מקור פרנסתו, אלא לפנינו אדם המודע למצבו המשפטי ולזכויותיו וכן לאפשרויות העומדות בפניו ובחירתו בצורת ההעסקה זו עם הנתבעת נעשתה באופן מודע ולאחר שקיבל ייעוץ מקצועי.



תלות כלכלית – מהנתונים שהובאו לפנינו עולה כי הכנסותיו של התובע מעסקיו/לקוחותיו האחרים עלו על התמורה אשר קיבל מהנתבעת.




מבחן השליטה והפיקוח – מהעדויות עולה כי לא היה כל פיקוח על שעות עבודתו של התובע, הזמנים בהם ביצע את השירות עבור הנתבעת היו בשליטתו המלאה.




שיטת התשלום ותנאים סוציאליים – בכל תקופת ההתקשרות, התמורה שולמה לתובע לאחר שנתן חשבונית מס. באשר לתמורה העיד מר צ'אקיר כי התובע והנתבעת הסכימו על מתן התמורה הבאה בגין השירותים שנתן לנתבעת:
מחודש מאי 2000 ועד לחודש יולי 2005 התמורה שסוכם עליה היתה תשלום גלובאלי חודשי בסך 14,400 ₪ בקיזוז 500 ₪ עבור שימוש ברכב וטלפון נייד.
מחודש אוגוסט 2005 ועד לחודש מרץ 2006 התמורה שסוכם עליה היתה תשלום גלובאלי חודשי בסך 7,000 ₪ בתוספת 3% עמלה מהמכירות שיבצע התובע, בקיזוז השימוש ברכב ובטלפון הנייד.
מחודש מרץ 2006 ועד לחודש ונובמבר 2007 התמורה שסוכם עליה היתה על בסיס מכירות בלבד, ללא סכום גלובאלי ראשוני, ברם אחוזי העמלה עלו לשיעור של 7%, בקיזוז השימוש ברכב ובטלפון הנייד.


באשר לתנאים סוציאליים – התובע הציג מספר חשבוניות על גבן היה רשום "ע"ח פיצויים" וכן "עמלות חודש (מסויים) כולל סוציאליות". בעדותו העיד התובע כי כתב בחשבוניות את מה שאמר לו מר צ'אקיר כמו כן "לשאלת בית הדין מה זה אומר 'פיצויים' שרשום בחשבוניות - אני משיב שאני לא יודע, לא זוכר. מה שביקשו – כתבתי, אבל אשפר לראות את זה" (ר' עמ' 31 ש' 19-13). כמו כן טען התובע כי לא פעם דרש ממר צ'אקיר את המגיע לו. מנגד העיד מר צ'אקיר כי התובע רשם על דעת עצמו בחשבוניות המס את המלים "ע"ח פיצויים" ו"עמלות כולל סוציאליות" והסביר למר צ'אקיר כי כך הורה לו רואה החשבון לרשום (ר' עמ' 64-65 לפרוטוקול). הנתבעת טענה כי הגדרת התשלום, שנרשמה בחשבונית המס, אינה מצביעה על מהות התשלום, אלא מדובר בתמורה החודשית הרגילה, לה היה התובע זכאי. עוד טוענת הנתבעת כי התובע מעולם לא בא אליה בדרישה לקבלת תנאים סוציאליים. במקרה דנן מקובלים עלינו עדותו של מר צ'אקיר וטענות הנתבעת. אפילו היה התובע עובד של הנתבעת (ולא כך הוא הדבר) הוא לא היה זכאי, במשך תקופת עבודתו ולפני שפרש, לקבל פיצויי פיטורים; יתרה מכך התובע העיד, כאמור לעיל, שהוא לא יודע מה משמעות המלה "פיצויים". אשר למלים "כולל סוציאליות" מלים אלה אינן אומרות דבר. התובע לא השכיל להוכיח שקיבל בתקופת ההתקשרות עם הנתבעת: דמי הבראה, דמי חופשה, דמי מחלה, או זכויות אחרות ש"עובד" זכאי להן; כך גם לא השכיל להוכיח כי הנתבעת הפרישה עבורו לביטוח לאומי, לקרן השתלמות או לקופת גמל. מלבד טענתו, התובע לא הוכיח כי אכן פנה אל הנתבעת בדרישה לקבלת תנאים סוציאליים.

הנה כי כן, בתקופת ההתקשרות התובע לא קיבל זכויות סוציאליות כלשהן מהנתבעת. צורת תגמול זו, אשר איננה כוללת זכויות סוציאליות או סממנים אחרים בתחום יחסי עובד-מעביד, איננה מאפיינת חוזה עבודה.



לא למותר להוסיף כי התובע העיד שבתו-יעל היתה מעבידתו וכי היה מוציא לעצמו תלושי שכר מעסקה של בתו-יעל, אותם היה מוסר לכונס הרשמי ובהם היה רושם את "שכר עבודתו" לפי רצונו. עובדה זו בודאי שאינה תומכת בקיום יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת.




דיווח לרשויות המס - אמנם התובע לא דיווח על עצמו כ"עצמאי" לרשויות השונות, אך כפי שמצינו לעיל, אין זאת אלא כיון שהתובע נמצא בהליכי פשיטת רגל ובחר להפעיל את עסקו הפרטי תחת שמה של בתו-יעל, כך בחר הוא להצהיר בפני הרשויות השונות על היותו "שכיר" של בתו-יעל ובעל הכנסות נמוכות.




הקשר האישי – לטעמנו, במקרה דנן אין בעובדה כי התובע נדרש לבצע את העבודה בעצמו כדי ליצור יחסי עובד-מעביד.





התובע טוען כי נשלח על ידי הנתבעת לחו"ל, והנתבעת אף סיפקה לתובע ערבות בנקאית לצורך ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוטל על התובע, ולגישתו יש בכך כדי להעיד על קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. הנתבעת טוענת מאידך, וטענתה מקובלת עלינו, כי התובע, כמו גם סוכנים אחרים המשווקים את מוצריה נשלחים על ידה לחו"ל להכרת המוצרים אותם עליהם לשווק ו/או להציג את המוצרים ואין בכך כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד-מעביד.




תום לב – יחסי עובד מעביד מחייבים חובת נאמנות, הגינות ותום לב ברמה גבוהה יותר מזו המתחייבת ביחסים חוזים רגילים (ר' ע"ע 300275/98 ויסלר אברהם – מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, 18/12/2000). ההלכה קבעה עוד כי כאשר אדם מועסק בצורת העסקה מסויימת, הוא למעשה בוחר במסלול העסקה זה, על יתרונותיו וחסרונותיו.


יוטעם כי במקרים כאלה גובר לעתים עקרון תום הלב על עקרון הקוגנטיות:

"אך עשויים להיות מקרים בודדים, ולו נדירים ביותר, בהם ברי לחלוטין, כי המועסק היה מודע להסכם שעשה והעדיף אותו על פני חוזה עבודה.

ייתכנו מקרים נדירים בהם עובד ויתר במודע ומתוך אינטרס מובהק שלו על זכויות קוגנטיות. מקרים כאלה עשויים להביא לכך שכאשר יבקש, עם ניתוק היחסים, להסתמך על היותו בסטטוס של עובד או בבואו, עם ניתוק היחסים, לתבוע זכויות סוציאליות נוספות על השכר ה'כולל' שקיבל, וזאת בחוסר תום-לב משווע, יגבר חוסר תום-ליבו של העובד על דרישת הקוגנטיות או הסטטוס הנובעת ממנה. ניתן היה לראות בכך השתק הבטחה, כפי שמציינת פרופ' נילי כהן במאמרה הנ"ל (נ. כהן 'צורת החוזה' הפרקליט לח (תשמ"ח-תשמ"ט) 383), אך ניתן גם לבחון זאת על-פי כללי תום-הלב הקבועים בחוק. ברי שבחינת תום-לבו של העובד תעשה על-פי קנה מידה אובייקטיבי".
(ר' דב"ע נה/3-145 מדינת ישראל, משרד השיכון - יעקב בוכריס, פד"ע לו 1, בעמ' 9; 1997).

במקרה דנן הבחירה במתכונת של נותן שירותים עצמאי וקבלת תגמול באמצעות חשבונית עוסק מורשה הייתה יוזמה של התובע עצמו משיקוליו הוא (ר' עמ' 30 לפרוטוקול ש' 11-8). היינו – כאשר הדבר היה נוח לתובע, עקב היותו פושט רגל, העדיף הוא שלא להכריז על היותו עובד של הנתבעת, אלא של בתו-יעל ומעסקה של הבת הוציא לעצמו תלושי שכר, אותם מסר לכונס הרשמי. עקב כך - נהנה התובע, במהלך תקופת ההתקשרות עם התובעת, מההטבות הנלוות לצורת ההתקשרות בין הצדדים, לרבות חופש הפעולה שהוענק לו במסגרת התקשרות זו, עיסוק בעיסוקים נוספים, בהיקף נרחב, אי דיווח על הכנסות ואי תשלום מס וחובות. יתרה מכך, התובע התחרה בנתבעת במסגרת עיסוקיו הנוספים וייתכן שאף גרם בכך נזק לנתבעת. אחר כל זאת מבקש התובע למפרע, לקבל זכויות כספיות נוספות השמורות לעובדים בלבד, תחת האצטלה של יחסי עובד-מעביד. בכך יש משום חוסר-תום לב מובהק והפרה בוטה וחמורה של חובת הנאמנות וההגינות ולו משום כך בלבד יש מקום לדחות את התביעה.



לסיכום יוטעם, כי ישנם אמנם מספר סממנים הנהוגים ביחסי עובד-מעביד, ברם התמונה בכללותה מטה את הכף באופן ברור לכך שהיחסים בין התובע לנתבעת אינם בגדר יחסי עובד-מעביד, אלא התובע הוא בעל עסק עצמאי משלו הנותן שירותים לנתבעת כגורם חיצוני – עצמאי.




משאין מדובר ביחסי עובד-מעביד אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה שכנגד ומשכך התביעה שכנגד נמחקת.


סוף - דבר



משאלו הם פני הדברים אנו דוחים את תביעת התובע ואנו מוחקים את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת.




משהתובע נמצא בלתי אמין ובלתי מהימן ומשנתבעת נגררה להליך ארוך, מסובך ומסורבל שלא בטובתה - ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.




בטרם נחתום נציין, כי מעדותו של התובע עולה החשש כי בעת שהיה פושט רגל לא דיווח על הכנסותיו כדבעי לרשויות המס ואף עולה החשש כי הגיש הצהרות ודו"חות לא אמיתיים לכונס הרשמי על הכנסותיו. בנסיבות אלה יומצא פסק הדין לפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) וכן לכונס הרשמי בחיפה.




לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מיקור חוץ

  2. עובד בדיעבד

  3. התנכלות לעובד

  4. התנכלות לעובדת

  5. חושפי שחיתויות

  6. אופציות לעובדים

  7. דחיפת עובד ציבור

  8. מיקור חוץ אותנטי

  9. מי נחשב עובד שכיר

  10. עובד מקומי ישראלי

  11. נציב קבילות עובדים

  12. הגבלת עיסוק של עובד

  13. זכויות עובדים באטליז

  14. מימוש אופציות לעובדים

  15. צילום עובד ללא ידיעתו

  16. זכויות אב לילד בעבודה

  17. זכויות עובדים במלצרות

  18. התנכלות לעובדים בכירים

  19. השתייכות לסקטור מקצועי

  20. העברת עובד מסניף לסניף

  21. זכויות עובדים בענף המתכת

  22. חובת רישום נוכחות עובדים

  23. זכויות עובדים במכירת עסק

  24. זכויות עובדים במפעלי כור

  25. ניוד עובדים במגזר הציבורי

  26. רכישת מפעלים בידי עובדיהם

  27. אי רישום תקבול על ידי עובד

  28. זכויות עובדים בענף המלונאות

  29. זכויות עובדים באולם אירועים

  30. מימוש זכויות עובד תנובה שנפטר

  31. פדיון מתנה לעובד ברשות הציבור

  32. האם ''יועץ חיצוני'' נחשב לעובד

  33. התעללות בעובד - נזיפות והשפלות

  34. האם זכאי התובע לאופציות בחברת היי-טק ?

  35. התיישנות תביעה מכוח חוק הגנה על עובדים

  36. יום עבודה מקוצר בשל היות העובדת אם לילד

  37. זכויות עובדים מתחת לגיל 18 באולם אירועים

  38. תביעה לפיצויים כספיים מכוח חוק הגנה על עובדים

  39. חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006

  40. תקנות הבטיחות בעבודה (עובדים בחמרי- הדברה) תשכ''ד-1964

  41. חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה), התשס"ג-2003

  42. חוק רכישת מפעלים בידי עובדיהם (מקרים מיוחדים), התשמ"ז-1987

  43. חוק לעידוד המגזר העסקי (קליטת עובדים) (הוראת שעה), התשנ"א-1991

  44. תקנות לעידוד המגזר העסקי (קליטת עובדים) (הוראת שעה), התשנ''ב-1991

  45. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ''ט-1999

  46. צו שירות הציבור (מתנות) (החלת החוק על עובדים ציבוריים אחרים), התשמ"ז-1987

  47. צו עידוד המגזר העסקי (קליטת עובדים) (הוראת שעה) (שירותים ציבוריים), התשנ"ב-1991

  48. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997

  49. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים), התשנ''א-1990

  50. תקנות הפיקוח על מעונות (תקן עובדים והכשרתם ותנאי כשירותם של מנהלי מעונות ללוקים בשכלם), תשל''ז-1977

  51. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון