מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דמי נזק בגין נזקי גוף: בפני תביעת התובע לתשלום דמי נזק בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 29.6.03, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה - 1975. העובדות שאינן שנויות במחלוקת התובע יליד 5.7.80 נפגע בתאונת דרכים ביום 29.6.03 שעה שרכב על אופנוע שבבעלותו מסוג "הונדה" מ.ר. 93-939-08, שהיה מבוטח אצל הנתבעת. התובע נפגע קשות בכל חלקי גופו והוא הועבר למחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים תל-השומר, שם אובחן שבר לחוליה T3-T4. התובע עבר שורה של ניתוחים וטיפולים רפואיים לאורך תקופה ארוכה. ביום 1.7.03 נותח לראשונה בעמוד שדרה לקיבוע החוליות. לאחר מכן, מיום 10.7.03, אושפז במחלקה לשיקום נוירולוגי שם נמצא סובל מזיהומים בדרכי השתן והחלה תופעות של ספסטיות קשה בגביים התחתונות שהלכה והחמירה ולא הגיבה לטיפול התרופתי. ביום 7.3.04, לאחר 8 חודשי אשפוז בבית החולים, הועבר התובע להמשך שיקום במרכז הרפואי רעות בתל-אביב. במהלך אשפוזו שם החל התובע לסבול מכאבים קשים באזור הצוואר והכתפיים, עם חולשה מתמדת מתדרדרת בידיים ובכתפיים. בעקבות זאת נדרש לטיפולים תרופתיים, פיזיותרפיים, פיזיקלים ואלטרנטיביים אולם מצבו של התובע המשיך להתדרדר. במקביל, החלה ירידה במצבו המנטאלי של התובע שנזקק לטיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים בשל הדיכאונות מהם סבל. בעקבות החמרה קריטית בתפקוד הגפיים העליונות, שהפסיקו לתפקד בוצעה בדיקת M.R.I צווארי לתובע אשר על פי הממצאים נמצא סירינקס גדול בחוד שדרה הגבי שעלה עד גובה חוליה C-1. התובע הועבר בדחיפות למחלקה הנוירוכירורגיה בתל-השומר שם עבר ניתוח בחוליות C-7 - D-1 בו הוכנס דלף לסירינקס וניקוז בחלל התת עכבישי. למרות הניתוח לא חל שינוי בכח השרירים בגפיים העליונות טונוס השרירים היה ירוד ונרשמה ירידה בכח שרירי הכתף הימנית והתובע הפסיק לבצע פעולות פשוטות של מוטוריקה עדינה בידיים. בבדיקת M.R.I נוספת הודגם סירינקס חמור בין החוליות C-7 ל- D-11 ונוצר חשש אמיתי לאיבוד טוטאלי של הכח בידיים. בחודש מאי 2004 עבר התובע שני ניתוחים נוספים בגב ובצוואר, בגין בעיית הסירינקס, הניתוחים בוצעו ע"י ד"ר קנולר ולא הביאו לשיפור במצב. בעקבות כך, עבר התובע שני ניתוחים נוספים, בחודש מאי ואוגוסט 2005, אולם גם ניתוחים אלו לא פתרו את הבעיה. בדיקות ה-M.R.I הדגימו כי הבעיות הקליניות נותרו כפי שהיו טרום ביצוע ארבעת הניתוחים האחרונים ואף החמירו. לאור מצב דברים זה, המליצו הרופאים המטפלים בתובע (ד"ר זייליג וד"ר קנולר) להפנות את התובע למנתח בעל שם עולמי בארצות הברית, ד"ר סקוט פלצ'י מהמרכז הרפואי "CRAIC HOSTITAL" בקולורדו שבארצות הברית. התייעצות משותפת בין הרופאים ישראלים ואמריקאים, העלתה את הסבירות כי ניתוח במרכז הרפואי בקולורדו, יכול לעצור את התהליך הפרוגרסיבי של חסר מוטורי וסנסורי בגפיים העליונות, ממנו סבל התובע. בהתאם, פנה התובע לנתבעת כי תאפשר מימון הניתוח בארצות הברית. הנתבעת סברה כי ניתן לבצע ניתוח זה בישראל וזאת בהתאם לתשובותיו של פרופ' הרישנו, שמונה כמומחה רפואי על ידי בית המשפט בתחום הנוירולוגי. המחלוקת סביב ביצוע הניתוח כאמור במרכז הרפואי בקולורדו ארצות הברית הובאה לפתחו של בית משפט אשר נדרש להכריע בסוגיה. כב' השופט (בדימוס) ידין טימור, אשר טיפל בתיק בראשית דרכו, נדרש לסוגיה זו, וקבע בהחלטתו כי, מצבו של התובע מצדיק את הניתוח הדחוף במרכז הרפואי בארצות הברית והורה לנתבעת לשאת בעלויות המתאימות. בחודשים אוקטובר -נובמבר 2008 עבר התובע שני ניתוחים, צווארי וגבי, במרכז הרפואי בקולורדו ארצות הברית. לאחר ניתוחים אלו החל התובע לסבול מכאבי ראש חזקים ובלתי פוסקים שלא אפשרו תפקודו. בעקבות בדיקת MRI שביצע, נמצא קריש דם גדול בראשו של התובע שחייב השגחה ומעקב צמוד וטיפול קבוע בתרופות קומודין וקליקסן. עם חזרתו לארץ התדרדר מצבו של התובע, התפקוד בידיים נחלש והתובע המשיך לסבול מכאבי ראש קשים. כמו כן, נמצא כי בניתוחים שעבר נפגעו בלוטות הלימפטה שעוררו בעיות קשות בויסות טמפרטורות הגוף באופן שסבל מהזעת יתר בפלג גוף שמאל. ביום 21.12.08, אושפז התובע במחלקה הנוירוכירורגיה בבית החולים איכילוב בתל-אביב, שם בוצע ניתוח של הסירינקס באזור הצווארי, חוליה T-3, וזאת בעקבות החמרה נוספת במצב תפקוד הידיים. התובע שוחרר מבית החולים ביום 5.1.09, עם חולשה ניכרת בזרועות ועם ספסטיות חזקה וכאבים קשים באזור הצוואר והעורף ולכן ניתנה המלצה לשיקום מוטורי. ביום 22.1.09, אושפז התובע במחלקה לשיקום נוירולוגי למשך שבוע ימים ושוחרר עם הוראות להמשך טיפול שיקומי. ביום 28.1.10, נישא התובע לבחירת ליבו, למי שטיפלה בו וסעדה אותו בימיו הקשים בארץ ולאחר מכן בעת שנדרש לניתוח ארה"ב. המצב הרפואי: התובע נבדק על ידי ארבעה מומחים שמונו מטעם בית המשפט, בתחומי רפואה שונים: בתחום הנוירולוגי - מונה פרופ' יובל הרישנו, אשר בדק את התובע ביום 28.2.05, וקבע לו הנכויות הבאות: 100% נכות לפי סעיף 29 (2) ד' לתקנות המל"ל, בגין פרפלגיה; 40% נכות לפי סעיף 31 (1) א' II לתקנות המל"ל, בגין חולשה בינונית ביד ימין; 20% נכות לפי סעיף 31 (1) א' I - II לתקנות המל"ל, בגין חולשה קלה -בינונית ביד שמאל. פרופ' הרישנו, נדרש לשאלת קיומה של הפרעה קוגנטיבית אצל התובע וקבע, בחוות דעתו, כי לא ניתן להסבירה על רקע של הפגיעה במערכת העצבים וסבר כי מקורה, אם בכלל, במצבו הנפשי של התובע ולכן המליץ על מינויו של פסיכיאטר. בתחום הפסיכיאטרי - מונה פרופ' רוברטו מאסטר, אשר בדק את התובע ביום 16.10.05 וביום 23.8.07, וקבע לתובע, נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20%, לפי סעיף 34 ג' לתקנות המל"ל, בגין P.T.S.D והפרעת הסתגלות. בתחום האורולוגי - מונה פרופ' צבי בראף, אשר בדק את התובע ביום 16.6.05, וקבע כי לא נותרה לו נכות בתחום זה מעבר לנכויות שנקבעו לו בתחום הנוירולוגי. בתחום האורתופדי - מונה פרופ' דן עטר, אשר קבע כי נותרה תובע נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (2) א' לתקנות המל"ל, בגין הגבלת תנועה בעמוד השדרה הגבי. פרופ' עטר, בתשובותיו מיום 6.8.10, לשאלות הבהרה שהופנו אליו, השיב כי בהנחה שאובחנה אצל התובע, עובר לתאונה תופעת "הטרסאל קואלישן" בכפות הרגלים (חיבור לא תקין של עצמות העקב) עם הגבלות תנועה בקרסוליים, הרי שזו מקנה נכות בשיעור של 10% ומגבלותיה הם כאבים בכפות הרגליים בעת מאמץ. מגבלה שאין לה קשר לתאונה. התחום השיקומי - מעבר למינוי המומחים הרפואיים הנ"ל מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקומי, ד"ר אילנה פרבר, אשר בדקה את התובע ביום 16.12.09, והניחה חוות דעת מפורטת בעניין הצרכים להם זקוק התובע, בעקבות פגיעתו בין השאר: טיפולים רפואיים ופרא-רפואיים, ציוד ואביזרים שונים, התאמת דיור, ניידות ועזרת הזולת. בנוסף התייחסה פרופ' פרבר לסוגית קיצור תוחלת חייו של התובע וכן לפוטנציאל השתלבותו במעגל העבודה. אין חולק כי הנכות הרפואית עולה על שיעור של 100% ובנסיבות כאלו תינתן התייחסות לפי נכות רפואית של 100% לצורך תחשיבי כאב וסבל. קיצור בתוחלת החיים ד"ר פרבר, בחוות דעתה, מצאה לנכון להתייחס לקיצור תוחלת החיים של נפגעי עמוד שדרה וקבעה כי לפי הספרות קיים קיצור תוחלת חיים אצל נפגעי חוט שדרה. להערכתה, על פי קבוצת הגיל של התובע ולפי גובה הפגיעה בעמוד השדרה, קיצור בתוחלת החיים יכול להגיע ל-12 עד 13 שנים. ב"כ התובע חקר ארוכות את ד"ר פרבר על קביעתה זו כשהוא מציג בפניה אסכולה אחרת לפיה, אין מקום לקביעת קיצור תוחלת חיים לנפגעי עמוד שדרה ולחילופין טען, כי אם יש מקום לקבוע קיצור תוחלת חיים הרי שיש להעמיד אותה, לכל היותר, על 5 שנים, לאור הפסיקה שהתגבשה במהלך השנים בבתי המשפט בישראל. ד"ר פרבר נחקרה, כאמור, ארוכות ע"י ב"כ התובע אולם, נמצאה איתנה בדעתה כי התובע, בנסיבות היקף פגיעתו וסוג פגיעתו, צפוי לקיצור בתוחלת חייו בשיעור של 12-13 שנים. ד"ר פרבר אף הדגישה כי מחקרים חדשים יותר שנעשו בסוגיה זו, מן השנים 2006-2007, הראו כי הקיצור בתוחלת החיים אף גדול יותר ממה שסברו בעבר וכי מחקרים אלו אף שללו את הדעה שרווחה בעבר לפיה, אם שורד הנפגע את השנתיים הראשונות לאחר הפגיעה, גדלים הסיכויים כי תוחלת חייו לא תקוצר או תקוצר במקצת. לפי המחקרים החדשים, דווקא לאחר השנתיים הראשונות שלאחר הפגיעה, חלה האטה ביכולת לשפר את איכות החיים וככל שהם מזדקנים מופיעים אצלם תחלואים שכלל לא ידעו עליהם במחקרים הישנים יותר, תחלואים המביאים לקיצור גדול יותר בתוחלת החיים כגון: מחלות לב ומחלות כלי דם. לדברי ד"ר פרבר, נפגעי חוט שדרה נוטים יותר לפתח מחלות אלה מאדם בריא והם מהווים כיום את הגורם העיקרי למוות אצלם ולאו דווקא הגורם הזיהומי, כפי שסברו בעבר. עוד ציינה, כי על התחלואים הללו לא ניתן להתגבר וגם על בעיית הזיהומים לא התגברו באופן מוחלט, על אף השיפור הניכר בהתמודדות עמה. (עמ' 42 ש' 28-32 לפרו'). סיכמה ד"ר פרבר דבריה וציינה כי, בשנים האחרונות, המחקרים החדשים בנושא, המתייחסים לתחלואים של מחלות לב ודם אצל נפגעי חוט שדרה כגורמים נוספים לקיצור תוחלת חיים, מצביעים על קיצור משמעותי יותר בתוחלת החיים, ממה שסברו בעבר, ואף צפוי כי בטבלאות החדשות, בדבר קיצור תוחלת חיים, ימצאו נתונים חמורים יותר מאלה אשר נמצאו בעבר, וזאת על אף ובהתחשב ברמת השגחה וטיפולים היגייניים גבוהים לנפגע. אין חולק כי ד"ר פרבר, הינה בעלת שם וניסיון רב שנים בתחום מומחיותה. ניכר בעדותה כי הינה מומחית ומקצועית המוסרת מידע עדכני בדבר התפתחות הרפואה בנושא, בארץ ובעולם. תשובותיה אובייקטיביות ולא ניתן ליחס לה מניע פסול. לנוכח האמור, רואה אני לנכון לאמץ את קביעותיה. הסתמכותו של ב"כ התובע על פסיקה של בתי המשפט בדבר קיצור תוחלת חיים לנכים פרפלגים הינה משנות ה-90 ואינה עדכנית לשנים האחרונות. באותם שנים נהגו בתי המשפט לקצר את תקופת קיצור תוחלת החיים לנוכח הגישה כי בעיית הזיהומים, שהיתה אז הסיבה העיקרית לקיצור תוחלת החיים, איבדה משמעות לנוכח התקדמות בשיטות טיפולים אופטימאליות להפחתת הזיהומים. כאמור, הסבירה ד"ר פרבר, כי כיום בעיית הזיהומים הפכה להיות סיבה משנית לקיצור תוחלת החיים וכי כיום עומדים בראש מחלות הלב ומחלות כלי הדם עליהם לא ניתן להתגבר כאמור, על אף מתן טיפול רפואי אופטימאלי. ד"ר פרבר הסבירה כי אין מצבו של התובע כמצבו של פרפלג רגיל בשל היקף הפגיעות מהן הוא סובל ובפרט בעיית הסירנקס בעמוד השדרה הצווארי אשר עלולה לחייב בעתיד ניתוחים חוזרים בהרדמה מלאה, שיש בהם כשלעצמם כדי להביא לקיצור תוחלת חיים (עמ' 51 שורות 12-13). ד"ר פרבר, בקביעת קיצור תוחלת חייו של התובע, התייחסה כאמור לתחלואים הנוספים ממנו הוא סובל, בין היתר במשקע של אבנים בשלפוחית השתן שנמצאה אצלו לאחר התאונה, תורשה של מחלות לבביות במשפחה, מחלת אסטמה פעילה, כולסטרול גבוה, השמנת יתר, אבנים בכליות. בהינתן כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין טענות התובע בכל הנוגע לקיצור משך התקופה אותה קבעה ד"ר פרבר בדבר קיצור תוחלת חייו להידחות ובהתאם אני קובעת כי תקופת קיצור תוחלת החיים תעמוד על 12.5 שנים שהינו ממוצע בטווח קביעתה של ד"ר פרבר (12-13 שנים). בהתאם, בהתחשב בעובדה כי התובע יליד 5.7.80, תוחלת חייו הרגילה הינה עד ליום 21.6.2060. לאחר הפחתת 12.5 שנים, בשל קיצור תוחלת חיים, תעמוד תוחלת חייו עד ליום 21.12.2047, בהגיע התובע לגיל 67 ו-5 חודשים. ומכאן לחישובי הנזק- חישובי נזק נזק לא ממוני - לפי 100% נכות ותקופת ימי אשפוז שלא נמצאה במחלוקת בין הצדדים, דמי הנזק סולקו במלואם במסגרת תשלום תכוף (מוצג ט' לתיק מוצגי הנתבעת). הפסדי שכר: עובר לתאונה עבד התובע במסעדה בשם "פונדק השובבים" ברח' נחלת בנימין 68 תל-אביב, מסעדה שהיתה בבעלות הוריו ואשר פעלה במקום מאז שנות ה-70. לאחר פטירת אביו של התובע, בשנת 1998, לקח אחיו הגדול של התובע את ניהול והפעלת המסעדה, אליו הצטרף התובע לאחר שחרורו מהצבא. בשנת 2001 נסע התובע לטיול לדרום אמריקה למשך כ-10 חודשים ועם חזרתו ארצה חזר לעבוד במסעדה באופן מלא. במקביל, נרשם התובע ללימודים בשיווק ופרסום במכללה למנהל. לטענת התובע, באותן שנים הפעילות במסעדה התרחבה, ביחד עם הפעילות הגואה של המסעדות בסביבה, והמסעדה החלה לעבוד "מסביב לשעון" כשאת פעילות המסעדה בשעות הערב והלילה ריכז התובע. בעקבות ההצלחה פתחו התובע ואחיו סניף נוסף בקרן הרחובות אלנבי-המלך ג'ורג' - שנקין בתל-אביב, מסעדה שנסגרה לאחר התאונה. המסעדה המקורית ממשיכה לפעול גם היום. התובע ביקש לטעון, כי עובר לתאונה הגיע לרמת השתכרות ממוצעת של כ- 9,000 ₪ ברוטו, בהסתמך על תלושי שכר שהגיש לחודשים ינואר - יוני 2003. מנגד, טענה הנתבעת, באמצעות בא כוחה, כי אין לקבוע את רמת השתכרותו של התובע על בסיס תלושי שכר אלו בשל חוסר אמינותם וכי בהעדר כל ראיה אחרת המשקפת את היקף הפעילות העסקית במסעדות אין לבסס את רמת ההשתכרות כנטען על ידי התובע. דין טענות הנתבעת, המבקשת לצאת כנגד תוכנם של תלושי השכר, להדחות. גם אם הודה התובע בחקירתו הנגדית כי הוא אינו מכיר את תלושי השכר אשר צורפו כראיה מטעמו, אין בכך כדי לקבוע כי מדובר בתלושי שכר מזויפים אשר אינם משקפים את המציאות, בבחינת רמת השתכרותו של התובע באותה עת. מקובל עלי הסברו של התובע כי לא נתן את הדעת לתלושי השכר והסתפק, לנוכח העובדה כי עבד בעסק משפחתי, בזקיפת המשכורת בחשבון הבנק שלו. גם אם בפועל הודפסו תלושי השכר בסמוך לקראת המשפט, אין לומר כי הוכנו לצורכי משפט או כי זויפו. אין לפסול את האפשרות כי התאריך הנקוב בראש המסמך הוא מועד הדפסת המסמך, הדפסה מאוחרת שנעשתה על פי בקשת התובע לצורך הגשת המסמך לבית המשפט. נחה דעתי בנסיבות העניין, כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לעניין רמת השתכרותו של התובע, במובן זה כי התובע בהציגם הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את רמת השתכרותו. אם ביקשה הנתבעת לסתור ראיה זו היה עליה להעמיק ולחקור בדבר ולהציג ראיות אחרות שיש בהן כדי לסתור את האמור בתלושי השכר ואין להטיל לפתחו של התובע אחריות להביא את ספרי הנהלת החשבונות של העסק או מנהל החשבונות של העסק בו עבד בטענה כי עליהם להסביר מתוך ספרי העסק הכיצד שולם שכר לתובע. הליך שכזה או דומה לו היה נכון לברר בדרך של שאלונים וגילוי מסמכים או דרישה להתייצבותו של עד. אילו היה מדובר ברמת שכר מופרזת, בלתי סבירה, אשר אינה עומדת בגדר השכר הסביר היתה ניתנת התייחסות אחרת. אולם, כאמור, אין אלה הנסיבות. ומכאן לתלושי השכר. התובע, אשר עבד כשכיר במסעדה המשפחתית, השתכר, על פי תלושי שכר, כדלקמן: ינואר 2003 ברוטו 9,838 ₪, מס הכנסה 2,270. פברואר 2003 ברוטו 9,838 ₪, מס הכנסה 2,271. מרץ 2003 ברוטו 8,706 ₪, מס הכנסה 1,761. אפריל 2003 ברוטו 8,706 ₪, מס הכנסה 1,874. מאי 2003 ברוטו 8,706 ₪, מס הכנסה 1,891. יוני 2003 ברוטו 8,763 ₪, מס הכנסה 1,907. מנתונים אלו עולה ממוצע שכר חודשי של 9,093 ₪ ברוטו וסך של 7,097₪ נטו. בהתאם, יבוצע תחשיב הפסד השכר לעבר. רמת שכר זו, לאותה תקופה, מלמדת על רמת השתכרות הגבוהה ב-30% מן השכר הממוצע במשק, שעמד באותה עת על כ-7,000 ₪ ועל כן אינני מוצאת לנכון ליחס לתובע פוטנציאל עליה ברמת ההשתכרות לתקופת העבר, מה גם שהתובע לא טען לכך. מחלוקת נוספת שהתעוררה בין הצדדים, הנוגעת לתקופת העבר, נסבה סביב היקף הפסד השתכרותו של התובע לקופת העבר. בעוד שהתובע טען להפסד שכר מלא לתקופת העבר, טענה הנתבעת כי את תקופת העבר יש לפצל לשתי תקופות: - האחת תקופה בה היה מאושפז - כ- 20 חודשים - שלגביה יש לפסוק לו לכאורה הפסד שכר מלא, אולם, לאור העמדה כי בתקופת היותו מאושפז נחסכות ממנו הוצאותיו השוטפות, בשיעור של 70%, המסופקות לו על ידי המוסדות הרפואיים בהם היה מאושפז, טענה לחישוב הפסד שכר לפי 30% משכרו. אשר לתקופה השניה מיום התאונה ועד היום, בהפחתת 20 חודשי האשפוז, טענה הנתבעת להפסד שכר בשיעור של 70% לאור פוטנציאל השתכרות של התובע אותו ביקשה להעמיד על 30%. יש, אפוא, לבחון את כושרו של התובע לחזור ולהשתלב במעגל העבודה - התובע טען כי במצבו הרפואי לא יוכל למצוא כל מקום עבודה שיספק לו מקור הכנסה. מעבר לעובדת היותו פרפלג, עמד התובע על המגבלות שיש לו ביד ימין ועל הקושי שלו להפעיל מקלדת מחשב באצבעות יד ימין. עוד ביקש להדגיש את הקשיים ובעיות שיש לו בתחום הריכוז והקשב, המונעות ממנו אפשרות לבצע עבודות שפרנסה בצידן. הוסיף וציין התובע כי בשל כאבים מהם הוא סובל ולשם הקלה על הכאבים נזקק הוא לעישון מריחואנה אשר כידוע מייצר תופעות של דפרסיה לאחר שימוש. בנסיבות אלה טען, כי אין לו כל יכולת השתכרות מעשית שיש בה כדי לפרנסו. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע במומו יכול להשתלב במעגל העבודה, ולו גם בעבודה חלקית, פקידותית, מול מחשב, באופן שתייצר עבורו הכנסה כלשהי. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עובר למועדים בהם נשמע התיק בבית המשפט נמצא כי התובע עובד עבור חבר, במשרה חלקית ולדידה, די בכך כדי להוכיח את פוטנציאל השתכרותו בעתיד. אשר למסוגלותו של התובע להשתלב במעגל העבודה במומו, התייחסה ד"ר פרבר בחוות דעתה וציינה כי, התובע מסוגל לעבודה בישיבה, בהיקף של חצי משרה, ללא הפעלת הידיים בתנועות עדינות. ד"ר פרבר עמדה על קביעתה זו גם בתשובותיה לשאלות הבהרה שהופנו אליה וגם בחקירתה הנגדית ואף ציינה כי התובע יכול לנהל מקום קטן בתחום המזון, תחום שבו מבקש הוא להשתלב, כפי שגילה דעתו בפניה. ד"ר פרבר, בחקירתה בבית המשפט, שללה את אפשרות העסקת התובע במפעל מוגן או במפעל המעסיק נכים בלבד והביעה עמדה נחרצת כי אין לתובע כל בעיה קוגנטיבית וכי אין כל מניעה למצוא לו עבודה ראויה מתאימה. ציינה ד"ר פרבר כי התובע שמור לחלוטין שכלית ואין כל מניעה לשלבו במקום עבודה רגיל. לדברים אלו נמצא חיזוק גם בחוות דעתו של פרופ' מסטר אשר שלל כל בעיה קוגנטיבית אצל התובע. פרופ' מסטר לא הזכיר הפרעה קוגנטיבית כלשהי אצל התובע ובשתי חוות הדעת שהגיש ציין כי מצא את התובע מדבר בשפה ברורה ועניינית, בעל קשב וערנות, התמצאות תקינה בכל המובנים, הכרה צלולה, זיכרון שמור בכל הטווחים, קשב וריכוז תקינים, חשיבה מאורגנת, שיפוט סביר ללא הפרעות בבוחן המציאות, ידע כללי סביר ויכולת הפשטה סבירה. מעבר לאמור, עדותו של התובע, בבית המשפט, לא הותירה מקום לספק כי מבחינה קוגנטיבית אין כל מגבלה ביכולת החשיפה, ההתבטאות או ההבנה של התובע. שכחה, גם אם היתה, פה ושם, לא היתה מהותית. לפיכך, אין לומר כי התובע סובל מפגיעה קוגנטיבית כתוצאה מהתאונה, המונעת ממנו את היכולת להשתלב במעגל העבודה. חיזוק לעמדה זו, לפיה כשיר התובע בנכותו להשתלב במעגל העבודה ניתן למצוא באותה ראיה שהציגה הנתבעת והיא דו"ח חקירה, מיום 7.2.11, בצירוף תצהיר חוקר ותמליל שיחה שנערך בין החוקר לבין התובע מיום 1.2.11 (נ/4) המעיד כי התובע עבד באופן כלשהו ומנהל תחום שיווק וקשרי לקוחות בחברת "קידום אתר דוט קום", חברה העוסקת בבנייה וקידום אתרים באינטרנט, תפקיד אותו ביצע התובע בביתו מול המחשב, עבודה הכוללת בעיקר שיחות טלפוניות ופגישות עם לקוחות. עיון בתצהיר החוקר על צירופיו, מגלה כי החברה, בשורותיה עבד התובע, הנפיקה לתובע כרטיס ביקור עליו מוטבע שמו ופירוט תפקידו בחברה. עוד נמצא כי התובע חתום בעצמו על הצעת המחיר של החברה המפרטת את חבילות ההתקשרות השונות עם החברה, המפורסמות דרך קבע באתר החברה באינטרנט. עדות ההזמה לעדות זו, אשר באה מפיו של מר אורי אשל, חברו של התובע, אשר העיד כי המדובר בעסק שלו, חברה קטנה הפועלת בהיקף זעיר וכי העסקתו של התובע נעשתה על בסיס טובה חברית בלבד ללא כל מניע עסקי, במטרה לסייע לתובע, אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים שבאו בפני, והם עדות החוקר והמסמכים המצורפים. גם אם ביקש מר אשל למזער את היקף פעילותו של התובע בחברה, אין להתעלם מן העובדה כי הדברים שהביא החוקר בחקירתו מלמדים כי התובע היה פעיל ודומיננטי במפגש שנערך בינו לבין החוקר, בביתו של התובע. התובע הוא זה שניהל את המו"מ אל מול החוקר ושיווק את חבילת העסקה המוצעת, מסר לידיו של החוקר כרטיס ביקור, המלמד על פניו על רצינות מעמדו בחברה, והכל באופן המצביע על יכולתו של התובע להשתלב בעתיד במעגל העבודה. דברים אלו מתיישבים עם עמדתה של ד"ר פרבר, כמפורט לעיל. גם סרט ממסיבת החתונה של התובע, מיום 28.1.10, מעיד על רמת תפקודו של התובע בתחום המוטורי בידיו. בהינתן כל האמור לעיל, הוכח בפני, כי על אף פגיעתו הקשה של התובע בתאונה, היקף נכויותיו הרפואיות, הניתוחים הרבים אותם עבר, מכאוביו הממושכים וקשייו להסתגל למצבו החדש כנכה המוגבל בפעולות, אני סבורה כי לתובע פוטנציאל השתכרות מוכח, בין השאר בשל חיוניותו, בשיעור של 20%. שיעור זה הינו ממוצע הלוקח בחשבון אפשרות בהן בתקופות מסוימות ישתכר התובע אף יותר מ- 20% מרמת השתכרותו ותקופות בהן לא יעבוד כלל בשל הקושי הקיים לנכים להשתלב במעגל העבודה למרות האינטרס החברתי לשלבם. כושר השתכרות זה התגבש אצל התובע רק לאחר שסיים את כל האשפוזים לרבות אשפוז שיקומי בחודש 2/09 שלאחריו, חודש מאוחר יותר אף נישא לבחירת ליבו. אין ליחס לתובע כושר השתכרות בתקופות הביניים שבין הניתוחים השונים להם נדרש התובע. הן בשל עובדת זמניות הדברים וחוסר יכולתו להתמיד והן בשל מכאוביו הרבים. הימים שלפני החתונה ולאחריה מלמדים על שיקומו הכללי הפיזי והנפשי ועל יכולתו להשתלב במעגל העבודה ולו במעט. ואכן קיימת עדות על כי בחודש 2/11, עבד התובע בעסק שהקים חברו. גם אם מדובר בהיקף עבודה חלקי מלמד הדבר על היכולת להשתלב חלקית במעגל העבודה. הפסד שכר לעבר לפיכך, סבורה אני כי לתקופת העבר יש לפסוק לתובע הפסד שכר לתקופת העבר לפי שכר נטו של 7097₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדלקמן: א. הפסד מלא מיום התאונה (29.6.03) ועד לתחילת חודש פברואר 2010. (לאחר החתונה) (79 חודשים) - 925,068 ₪. ב. מחודש פברואר 2010 ועד היום - הפסד שכר לפי 80% מרמת השתכרותו (39 חודשים) - 366,380 ₪. ובסך הכל - 1,291,448 ₪. אשר לטענת הנתבעת כי יש לגרוע מתחשיב זה את ההוצאות אשר נחסכו מן התובע במהלך ימי אשפוזו בבתי חולים (כ- 70% מהפסד השכר לתקופה של 20 חודשי אשפוז) - סבורה אני כי דינה להדחות מאחר ואין המדובר באשפוז במוסד אשר בו נושאת הנתבעת, בדומה לנסיבות אשר נדונו בפרשת נעים נ' ברדה (ע"א 357/80, פ"ד לו(3) 762) עוד יודגש כי לתקופת ימי אשפוזו אין הנתבעת מחויבת בעלויות של עזרת צד ג'. לתקופת העתיד טען התובע כי בהתחשב בעובדה שעובר לתאונה השתכר שכר ברוטו של כ-9,000 ₪ ובאותה עת השכר הממוצע במשק עמד על כ-7,000 ₪ ברוטו, יש לקבוע כי השתכר כדי שכר העולה על 30% מן השכר הממוצע במשק. בהתאם, טען כי בהתחשב בשגשוג הפעילות של המסעדות באותה עת ובפוטנציאל השתכרותו העתידי והתפתחותו המקצועית, אזי, אלמלא התאונה, יכול היה להגיע לרמת השתכרות העולה על 50% מן השכר הממוצע במשק. בהתאם, טען, כי יש לבצע את תחשיב הפסדי שכרו לתקופת העתיד על פי רמת השתכרות של 12,000 ₪ נטו. הנתבעת ביקשה לדחות עמדה זו וטענה כי לא הוכח פוטנציאל השתכרות עתידי שכזה, מה גם שלטענתה שתי המסעדות בבעלות המשפחתית נסגרו ובהעדר כל ראיה אחרת אין לקבוע רמת השתכרות עתידית העולה על זו שהוכיח התובע לתקופת העבר, שהיא לכשעצמה היתה גבוהה למדי. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים אני סבורה כי אין לקבל את עמדת התובע במלואה ולקבוע כי היה עולה ברמת השתכרותו עד כדי רמת השתכרות נטו של 12,000₪. אמנם, אין להתעלם מן העובדה כי התובע, בזמנים עובר לתאונה, ביקש להשלים את תעודת הבגרות ולהירשם ללימודים גבוהים אולם, בשנים שחלפו מאז התאונה ועד היום לא גילה בפועל כל עניין בלימודים אף לא כאלה המותאמים לצרכיו. בהתאם, אין להתעלם מרמת השתכרותו של התובע עובר לתאונה, אשר עלתה על רמת השכר הממוצע במשק ואין להתעלם מן האפשרות כי לא היה ממשיך לעבוד בעסק המשפחתי והיה פורש לשוק העבודה ולא זוכה ליהנות מרמת השתכרות כה גבוהה אליה נחשף בגיל כה צעיר, יש להניח בשל עבודתו בעסק משפחתי. יחד עם זאת, אין לפסול אפשרות של מיצוי פוטנציאל השתכרות גבוה יותר בהינתן כי היה צובר וותק עבודה בעסק המשפחתי ומפתח עסקיו. לפיכך, סבורה אני כי יש לקחת בחשבון פוטנציאל עליה ברמת ההשתכרות במידת מה אך לא לה טען התובע. בנסיבותיו הייתי מעמידה את רמת השתכרותו לעתיד על שכר של 9,500 ₪ נטו ובהתאם יתבצעו התחשיבים. לפיכך, יש לבצע את תחשיב הפסד השכר לעתיד, לפי רמת השתכרות של 9,500 ₪ נטו, מהיום (מדד אפריל 2013) ועד גיל הפנסיה, גיל 67, (5.7.47). אני קובעת כי התובע במומו יוכל לחזור להשתלב במעגל העבודה ברמה תפקודית של 20% במובן זה שאת היקף הפסדו לעתיד יש לחשב על פי נכות תפקודית של 80%. תחשיב זה מביא לתוצאה של 1,947,862 ₪. עזרת הזולת - עזרת צד ג' בחוות דעתה נדרשה ד"ר פרבר לשאלת היקף העזרה לה זקוק התובע וקבעה כי הוא זקוק לעזרה וליווי במשך 24 שעות ביממה, לרבות עזרה בעבודות משק הבית. עוד ציינה כי רצוי שהמטפלים יהיו דוברי השפה העברית שעובדים במשמרות, על מנת שאלה ישמשו לו גם בני שיחה ומסגרת חברתית. קביעתה זו התבססה על דבריו של התובע בפניה, כי הינו רווק וכי בעקבות התאונה ניתק את הקשרים החברתיים שהיו לו. ברם, נמצא כי בפועל, בזמנים הרלבנטיים לבדיקתו אצל דר' פרבר, (חודש 12/09) היתה לתובע בת זוג קבועה שהתגוררה עימו, אותה נשא לאישה חודש לאחר מכן. על כן, ניתן לומר כי המידע אותו מסר התובע לדר' פרבר בענין קשיו החברתיים, היה שגוי, בלשון המעטה. בחקירתה הנגדית של ד"ר פרבר, ולאחר שהונח בפניה המידע האמור, חזרה בה ד"ר פרבר מקביעתה והמליצה על עזרת צד ג' של עובד זר ובימים ובשעות שהעובד נדרש לחופשה ימלא את מקומו עובד ישראלי. רבות נאמר ונכתב אודות סוג העזרה המתאימה לנפגעים, מסוג זה של התובע, ואין לי אלא לחזור על שקבעתי בפס"ד בעניין פת (ת.א. 7092/03 יצחק פת נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (ניתן ביום 12.3.08)) בנסיבות דומות למדי לנסיבות דנן. בהעדר נסיבות מיוחדות כגון, קטין או נכה הסובל מפגיעה מוחית, שלגביהם קיימת חשיבות כי המטפל ידבר את שפתם, על מנת שישמש להם כבן שיחה, כאמצעי לתקשורת עם הסביבה ואף כחלק מתהליך השיקום, די במטפל מסור בדמות עובד זר בסיוע של עובד ישראלי, בזמנים בהם העובד הזר אינו זמין. התובע, איש שיחה, נשוי, מוקף בחברים ומשפחה ואין נסיבותיו מצדיקות מימון מטפל ישראלי מלבד לצורך מתן מענה לימים בהם נעדר העובד הזר. נוכחותו של המלווה הזר, יש בה כדי ליתן מענה גם למשימות משק הבית. אין המדובר בתובע הזקוק להשגחה צמודה של 24 שעות ביממה ולכן עומדות לרשות המלווה שעות פנויות לעזרה בעבודות משק הבית באופן המייתר הוצאה נוספת בגין עזרה זו. בקביעת היקף הפיצוי יש לקחת בחשבון את עלות שכרו של העובד הזר וכן להביא בחשבון הוצאות נוספות עבור מימון מחליף ישראלי בסופי שבוע ובימי העדרותו של העובד הזר (חופשות או ימי חג). כמו כן, יש לתת את הדעת לעלות מימון סיפוק צרכי היום יום של העובד הזר המתגורר בבית התובע וכן ליתן את הדעת לסיכון שבמשך פרקי זמן מסוימים לא ימצא עובד זר או שתהיה הגבלה על הבאתם של עובדים זרים ארצה, שאז ידרש התובע לעלויות גבוהות יותר בשכירת שירותיהם של עובדים ישראלים. (ראה ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד (4) 450; ע"א 11183/04 ציונה דלאל נ' הפניקס (ניתן ביום 6.2.06) וע"א 2445/03 נתן עזרא שמעון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 22.9.04)). עלות העסקת עובד זר - התובע עתר לקביעת עלות שכר חודשית כוללת של 18,000 ₪ עבור עזרת צד ג', הן לתקופת העבר והן לעתיד, כשהוא נסמך על פס"ד אקסלרד (דלעיל) אשר הפיצוי שנקבע בראש נזק זה, כשהוא משוערך להיום, מגיע לסך של 16,500 ₪. כן, הסתמך על חוות דעתה של הגב' גינה גולדשטיין, הנסמכת על הערכות של חברת "ניב נתיב", המספקת עובדים ישראלים לנכים, לפיהן עלות עובד ישראלי מסתכמת בשכר חודשי של 24,000 ₪. מאידך, ביקש ב"כ הנתבעת לאמץ את חוות דעתו של מר האס, בכל הנוגע להעסקת עובד זר, ששכרו משולם בדולרים, בצירוף מחליף ישראלי, לסופי שבוע וחופשות, אשר להערכתו מגיעה לעלות של 7,633 ₪ בלבד. הערכה נמוכה זו מסביר ב"כ הנתבעת, נעוצה בעובדה כי שער הדולר ירד מאוד בשנים האחרונות. הנתבעת, בסיכומי טענותיה עמדה ארוכות על חוסר מהימנותו של התובע, ביחס להעסקתה של אשתו עובר לנישואיו, וביחס להעסקת חברו הטוב, אייל הללי, ועוד הצביעה על העובדה כי אף לא אחד מבין מטפליו, כולל אשתו, אשר טיפלה בו עובר לנסיעה לארה"ב וכן בארה"ב, לא הובאו למתן עדות. כן עמדה הנתבעת על העדר כל עדות בכתב על תשלום למטפליו. בהינתן האמור, אני מוצאת לנכון להעמיד את העלות החודשית לעזרת צד ג' בערכים של היום על סך של 9,500 ₪, כשם שפסקתי בת.א. 7092/03 פת נ' הפול (ניתן ביום 12.3.08), הן לתקופת העבר והן לעתיד. ערה אני לעובדה כי סכום זה נפסק בשנת 2008 אולם, בהינתן כי שכר העובדים הזרים צמוד לדולר ובהינתן כי שער הדולר לא השתנה משמעותית מאז, אני סבורה כי עלות זו רלבנטית גם להיום. התחשיב לתקופת העבר יבוצע על פי עלות זו בהעדר כל ראיה בכתב לעלות מוגברת או גבוהה יותר. עזרת צד ג' לעבר - מיום התאונה (29.6.03) ועד היום (14.4.2013), בניכוי תקופת אשפוז בת 20 חודשים, (118 חודשים). לפי עלות של 9,500 ₪ לחודש בערכים של היום, לפיכך יתווספו לכך רק הפרשי ריבית. סכום זה יש בו כדי לכסות הוצאות צד ג' בגין עבודות ניקיון הבית. תחשיב זה מגיע לסך של כ - 1,691,162 ₪. עזרת צד ג' לעתיד - מהיום ועד לתום חייו של התובע. ( 21.12.47), לפי עלות של 9,500₪ לחודש. מגיע לסך של 2,434,828 ₪. הערת ביניים - מכאן ואילך נדרשת אנכי לתביעת התובע בראשי נזק הבאים: דיור, ניידות, מיזוג אויר, ציוד ואביזרים. בשנים עברו כאשר נדרשתי להכריע בשאלות אלו מצאתי עצמי צוללת לעדויות הצדדים וחוות הדעת שהביאו הצדדים בפני, כאשר לא אחת ראיתי בעבודה זו כמיותרת לאור הסכומים שהתגבשו בפסיקה בראשי נזק אלו, כאבן דרך לקביעת שיעור הפיצוי. כשם שהעיר בית המשפט העליון (מפי כב' השופט יצחק עמית בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' פת (ניתן ביום 13.5.10)) כי מן הראוי שיגובשו עקרונות מוסכמים לפסיקת הפיצוי בראשי נזק אלו, בטווח הסכומים שמקובל לפסוק בראשי נזק אלו ובהתאם לשיקול דעת בית המשפט, והכל במטרה להביא לחסכון במשאבי זמן ושיפוט, מצאתי לנכון שלא להאריך בדברים בהנמקת קביעת הפיצוי בראשי הנזק הבאים. דיור בראש נזק זה דרש התובע פיצוי בסך 1,250,000 ₪ בגין עלויות התאמת בית קרקע לצורכי התובע ולחילופין, באם תידחה דרישת התובע לרכוש בית פרטי אלא יפסק כי זכאי הוא אך להפרשי דמי שכירות, דרש הוא פיצוי חודשי בסך של 4,000 ₪ לחודש, ובסך הכל לתקופת העבר והעתיד סך המגיע ל-1.5 מיליון ₪ שלכך יש להוסיף הוצאות התאמת דיור בסך של 450,000 ₪. בעניין זה אין אלא לחזור ולהזכיר כי זה מכבר קבעה הפסיקה כי בראש נזק זה הפיצוי בגין דיור יקבע לפי שווי השטח הנוסף אותו יאלץ התובע לרכוש בשל מצבו לאחר התאונה בצירוף העלות הנדרשת להתאמת הדירה למגבלותיו. במקרה דנן, לא הוכח כי לגבי התובע קיים צורך בדיור צמוד קרקע, מהסוג בו הוא מתגורר היום ובפועל אין כל מניעה כי התובע יתגורר בקומה גבוהה בתנאי, כמובן, שמדובר בבית מגורים עם מעלית מתאימה. (ראה חוות דעתה של ד"ר פרבר וכן חקירתה בבית המשפט). לציין, כי בהקשר הנדון התגורר התובע, לאחר שחרורו מבית החולים בדירה שכורה בבניין משותף עם מעלית והתגורר שם במשך כ-3 שנים עד אשר עבר לבית צמוד קרקע בו הוא מתגורר היום. מטעמים האמורים לעיל ובהתחשב בחוות הדעת שבאו בפני מטעם הצדדים, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 450,000 ₪, סך המשקף את עלות התוספת לה נדרש התובע בשל נכותו, עלות כוללת רכישת השטח הנוסף לשטח הדירה לה היה נדרש כאדם בריא לרבות עלות התאמת הדירה למגבלותיו. ניידות - התובע נזקק לרכב מסוג וואן עם מנגנון הכנסת כסא גלגלים לתוכו, וזאת על פי חוות הדעת של ד"ר פרבר. בעניין העלויות באו בפני חוות דעת הצדדים. מטעם התובע חוות דעת של מר קצין ומטעם הנתבעת חוות דעת של בועז מוגילבקין. שני המומחים התייחסו לרכב וואן אולם מר קצין בחר להיצמד לעלויות של רכב יקר מסוג שברולט סוואנה בעוד שמומחה הנתבעת התייחס לרכב וואן מתוצרת פולקסווגן. הפרש העלויות בין הרכבים עמד על 1,000 ₪. בפועל רכש התובע רכב מסוג סובארו פורסטר, שאינו רכב וואן, באמצעות הלוואות שקיבל מהמל"ל, שעלויות אחזקתו נמוכות מאחזקת רכב וואן. יש, אפוא, להניח כי לא יידרש לרכב הוואן היקר כי אם לממוצע עליו מצביע מומחה הנתבעת. בהתחשב בהלוואה העומדת שקיבל התובע מהמל"ל לשם רכישת רכבו ובהתחשב בעלויות להן היה נדרש התובע לשם רכישת רכב חדש, ובהתחשב בהוצאות החזקת הרכב שהיו נגרמות לתובע גם אלמלא התאונה, במובן זה שהיה נדרש לשאת בעלויות החזקה של רכב משפחתי, ובהתחשב בקצבת הניידות אותה מקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, אינני מוצאת לנכון להוסיף ולפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה, מעבר לקצבת הניידות המשולמת לו על ידי המל"ל. לציין, כי המל"ל אף מימן רכישת אביזרים לרכב כגון, מעלון לכלי הרכב. מיזוג אוויר - התובע דרש פיצוי בגין עלויות מוגברות של התקנת מיזוג אויר בדירתו בשל הליקוי בוויסות חום הגוף, כפי שקבעה ד"ר פרבר. עלויות המיזוג אשר נקבעו בחוות דעתו של מר קצין מתייחסת לשני מזגנים של 1.25 כ"ס בעלות חודשית של כ-200 ₪ ומזגן נוסף של 2 כ"ס בעלות חודשית של 250 ₪ ובסך הכל עלות חודשית של 450 ₪. בהתאם דרש התובע פיצוי לעבר ולעתיד, בגין ראש נזק זה, בסך של 171,195 ₪. ברור כי אין להטיל על הנתבעת לממן עבור התובע רכישת מזגנים לדירתו ואם קיימת בנסיבותיו צריכה מוגברת של הפעלת מזגנים, בשל פגיעתו, כל שיש להטיל על הנתבעת הוא לשאת בהפרש האמור המשקף את צריכת החשמל המוגברת והבלאי המוגבר, עקב השימוש המוגבר במזגנים, בעקבות התאונה. בראש נזק זה אני מוצאת לנכון להעמיד את הפיצוי על צריכת החשמל המוגברת והבלאי המוגבר, על סך כולל של 30,000 ₪, לעבר ולעתיד. מכונת כביסה מכונת כביסה ומכונת ייבוש, עקב השימוש המוגבר, הכולל עלות חשמל, מים וחומרי ניקוי - סך של 20,000 ₪. מגבות כלי מיטה - בגין עלות צריכה מוגברת הנובעת מנכותו אני פוסקת סכום כולל של 5,000 ₪. ביגוד בגין עלות צריכה מוגברת הנובעת מנכותו של התובע אני פוסקת סכום כולל בראש נזק זה בסך של 10,000 ש"ח. ציוד ואביזרים (לעבר ולעתיד) בראש נזק זה תבע התובע את ההוצאות הבאות: מיטה עם מנגנון הפעלה חשמלי וכן עלויות להן יידרש לצורך החלפתה לפי 4 החלפות בתוחלת חיים; מזרון נגד פצעי לחץ, המוחלף כל 3 שנים ; כסא גלגלים המוחלף כל 5 שנים; כסא שירותים המוחלף כל 5 שנים; כסא גלגלים ממונע המוחלף כל 6 שנים; כרית לכסא גלגלים המוחלף כל 3 שנים; מנוף להעברות המוחלף כל 10-12 שנים; עמידון; מכשיר APT המוחלף כל 10 שנים; מכונת כביסה ומכונת ייבוש, עקב השימוש המוגבר, הכולל עלות חשמל, מים וחומרי ניקוי; מגבות ומצעים - עלות צריכה מוגברת; ביגוד - עלות צריכה מוגברת. לאחר שעברתי על חוות דעת המומחים שהגישו הצדדים בנוגע לעלויות הצפויות לתובע בגין ציוד ואביזרים שונים, ובהתחשב באומדן אותו קבעה הפסיקה בנסיבות דומות, ובהינתן כי התובע היה מאושפז 20 חודשים בעבר ותוחלת חייו עומדת עד לחודש דצמבר 2047, אני מוצאת לנכון להעמיד את הפיצוי בגין ראשי הנזק הבאים, לתקופת העבר והעתיד בסכומים גלובליים כדלקמן: מיטה עם מנגנון הפעלה חשמלי, לפי עלות של 20,000 ₪ למיטה והצורך להחלפתה עוד 4 פעמים סך של 42,000 ₪. התובע רכש מיטה ומזרון בעבר בעלות של 34,000 ₪. לפיכך, בגין ראש נזק זה אני פוסקת פיצוי בגין רכישת מיטה בסך כולל של 65,000 ₪. מזרון נגד פצעי לחץ, לפי עלות של 5,000 ₪, המוחלף כל 3 שנים. התובע לא הוכיח רכישת מזרון בנוסף לרכישה הראשונה של המיטה והמזרון לפיכך, אני מעמידה הפיצוי בראש נזק זה לעבר ועתיד בסכום כולל של 45,000 ₪ . כסא שירותים ורחצה, בעלות של 3,500 ₪, המוחלף כל 5 שנים - סך כולל לעבר ועתיד סך של 20,000 ₪. כסא גלגלים רגיל - בעלות ממוצעת של 15,000 ₪, המוחלף כל 5 שנים, כגיבוי לכסא הגלגלים הממונע. בעבר מימנה הנתבעת רכישה אחת. לפיכך, אני מעמידה הפיצוי בראש נזק זה לעתיד על סך של 65,000 ₪. כסא גלגלים ממונע - בעלות של 50,000 ₪. התובע בנכותו זכאי לכסא גלגלים אשר יקל על חייו בכל המובנים ועל כן אין לחסוך ברכישת כלי עזר מהותי זה. התובע רכש כסא גלגלים בעבר המותאם לצרכיו בעלות של 32,000 ₪. לפיכך, יבוצע תחשיב בראש נזק זה לעתיד לרבות השבת ההוצאה לה נדרש התובע מכיסו בגין רכישת כסא גלגלים נוסף. הנתבעת הסכימה כי כסא גלגלים זה יש להחליפו כל 6 שנים, צפי לעוד 6 החלפות. - 177,000 ₪ + 33,000 ₪ - סך כולל של 210,000 ₪. כרית לכסא גלגלים -בעלות ממוצעת של 2,000 ₪, המוחלפת כל 3 שנים - סך כולל של 20,000 ₪. מנוף להעברות - עלות ממוצעת של 10,000 ₪, בהתחשב בצפי עתידי לעוד 2 החלפות - סך כולל של 30,000 ₪. עמידון - סך של 40,000 ₪. מכשיר APT - עלות של 20,000 ₪ ובעבור 2 רכישות - סך של 40,000 ₪. פיצוי עבור ציוד סיעודי : בגין ציוד סיעודי ביקש התובע לפצותו בגין מימון רכישת הציוד הבא: ערכת צנתור; טיטולים; שקית שתן; פנרוס; בקבוק שתן; מגבונים; נוזל חיטוי; כפפות. בהתחשב בחוות הדעת שבאו בפני ובאומדן אותו קבעה הפסיקה בנסיבות דומות כאשר הנתונים בדבר עלויות אלה ידועים ומוכרים אני מוצאת לנכון להעמיד את הפיצוי בגין ראשי הנזק דלעיל, לעבר ולעתיד, כדלקמן: ערכת צנתור, (הכוללת שקית שתן, חומר חיטוי, כפפות, פנרוס) - זכאי התובע לקבל אביזרים אלו ללא תשלום מקופת חולים בה הוא חבר. בהתחשב בעלויות בהן ישא התובע במסגרת השתתפות עצמית אל מול קופת החולים ובנסיבות של מקרים דחופים בהם ידרש לרכישה פרטית של הציוד האמור, אני פוסקת לתובע סכום כולל בסך של 20,000 ₪. טיטולים - פיצוי כולל על סך של 100,000 ₪, לפי צריכה ממוצעת של שני חיתולים ליום. בקבוק שתן - לפי עלות של 50 ₪ ובהחלפה כל שנה, סך כולל של - 2,500 ש"ח. טיפולים רפואיים (לעבר ולעתיד) - טיפול והדרכה לשיקום מיני - על פי חוות דעת פרופ' בראף ובהתאם לחקירתה הנגדית של ד"ר פרבר, זקוק התובע לשיקום מיני וייתכן ויידרש גם לטיפולי פוריות הגם שאינם מחויבי המציאות. התובע טען כי הוא נושא בעלויות של טיפול זוגי ואף ניסיונות הפריה. התובע לא הציג אישור על טיפולים כאמור וגם לא קבלה על הוצאה דומה ואין לשלול את האפשרות כי הטיפולים האמורים כלולים בסל הבריאות והתובע ואשתו זכאים לקבל הטיפול ללא כל תשלום מצידם. יחד עם זאת, בהתחשב באפשרות כי התובע יידרש לכך בעתיד באופן פרטי, אני מוצאת לנכון לפצות את התובע בראש נזק זה בסך כולל של 5,000 ₪. פיזיותרפיה - בהתחשב בהיקף הטיפולים להם נדרש התובע, לפחות פעמיים בשבוע, ובהתחשב בעלויות הצפויות, בהתאם לחוות דעת המומחים, ובניכוי הטיפולים המאושרים על ידי קופת חולים, אני מעמידה הפיצוי בראש נזק זה, בהתחשב בתוחלת חייו של התובע על סך של 400,000 ₪ לעבר ולעתיד. הידרותרפיה - על פי חוות שעת הגב' גולדשטיין לעניין העלויות הצפויות בגין טיפולים אלה, אשר יש בהם כדי לסייע לתובע, אני פוסקת סכום כולל של 120,000 ₪ לעתיד. לתקופת העבר לא הוכחה הוצאה זו ועל כן לא ראיתי לנכון לפסוק פיצוי לתקופת העבר. פעילות גופנית סדירה - מעבר לטיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה דרש התובע פיצוי בגין פעילות גופנית סדירה של פעמיים בשבוע במכון כושר "ספיבק". אינני מוצאת לנכון להוסיף ולחייב את הנתבעת בהוצאה זו שיש להניח כי בלאו הכי היה נושא בה התובע, גם כאדם ללא נכות, כמי שמבקש לשמור על בריאות גופו. חיוב הנתבעת במימון טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה מהווים כיסוי מלא לטיפול הפיסי הגופני לו נדרש התובע וכל שמבקש התובע לעשות מעבר לכך כך ייטב אך יהא זה על חשבונו. טיפול נפשי לתובע - אין חולק כי התובע נדרש לטיפול נפשי. לתקופת העבר נשא התובע בעלות מסובסדת של 90 פגישות לפי 159 ₪ לפגישה ובסך הכל סך של כ-15,000 ₪. לעתיד צפוי לטיפולים נוספים, לפי קביעתה של ד"ר פרבר למשך שנתיים - שלוש השנים הקרובות או לפי הוראות הפסיכיאטר המטפל. בהתחשב באמור, ובהתחשב בעובדה כי יכול ויידרש בעתיד, מעת לעת, לטיפולים לתקופות קצרות, ובהינתן כי חלק מן הטיפולים ניתן לקבל במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש, ללא תשלום, ובהינתן כי התובע יידרש לטיפולים פרטיים, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על סך כולל של 100,000 ₪. תרופות וקנביס רפואי - התובע צורך תרופות בהוראת הרופאים לרבות, ויאגרה או סיאליס, ציפרליקס וזריקה לצפיפות העצם וכן, ביום 2.12.09, אושר לתובע על ידי משרד הבריאות להשתמש בקנביס רפואי בכמות של 60 גרם לחודש, לצורך הקלת הכאבים. העלות החודשית הינה 180 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת עלות שינוע מהספק טען התובע כי מגיע הוא לעלות של 569 ₪ לחודש. מאידך טענה הנתבעת כי האישור לשימוש בקנביס רפואי פג תוקפו ביום 1.6.10 ולא צורף כל אישור חדש המעיד כי לתובע קיים צורך בתרופה זו. מעבר לאמור, המליץ פרופ' מסטר, המומחה בתחום הנפשי, בחוות דעתו, לתובע להפסיק לצרוך קנביס לאור תופעות הלוואי שהוא גורם העלולות להחמיר את מצבו הנפשי של התובע. גם ד"ר פרבר לא קבעה צורך בשימוש בקנביס. לפיכך, אינני סבורה כי יש לפצות התובע בראש נזק זה. אשר לתרופות האחרות להן הוא נדרש אני קובעת סכום גלובלי לעבר ועתיד על סך של 150,000 ₪. מחשב וציוד נלווה - המליצה ד"ר פרבר מחשב מותאם לתובע הכולל מגש לכסא גלגלים שעלותו כ-400 ₪, שולחן מחשב בסך של 5,000 ₪, מחשב ועכבר מותאם לנכה בסך של 5,000 ₪, מדפסת בסך של 500 ₪, לרבות החלפה כל 5 שנים, ובהתחשב בעובדה שכיום המחשב הינו אישי. אני סבורה כי אין לפסוק לתובע בראש נזק זה כל פיצוי למעט מגש לכסא גלגלים שעלותו כ-400 ₪ לצורך הנחת המחשב הנייד. ציוד מחשב לרבות מדפסת אינו ציוד הכרח לתובע עקב התאונה. המדובר בציוד המצוי כיום כמעט בכל בית אב ושוכנעתי כי התובע החיה רוכש לעצמו מחשב אישי גם אלמלא התאונה ועל כן אין להשית עלויות רכישת מחשב על כתפי הנתבעת, למעט עלות שולית של מגש מותאם להנחת מחשב אישי על כסא גלגלים- בעלות כוללת, לעבר ולעתיד, בסך כולל של 2,000 ₪. חופשות - טען התובע לעלויות מוגברות להן יידרש בנסיבות בהן יצא לחופשות משפחתיות, בארץ ובחו"ל לרבות התאמת החופשה לצרכיו ועלויות להן יידרש למימון המטפל, אשר ילווה אותו לחופשה. בראש נזק זה דרש התובע פיצוי בסך כולל של 50,000 ₪, אשר הינו נראה סביר וראוי אותו אני מוצאת לנכון לאשר. סך הכל לתשלום כאב וסבל - שולם ולא ינוכה במסגרת התשלומים התכופים שבוצעו. הפסד שכר לעבר - 1,291,448 ₪ (סעיף 6 לפסק הדין) הפסד שכר לעתיד - 1,947,862 ₪. (סעיף 6 לפסק הדין) עזרת צד ג' לעבר - 1,691,162 ₪ (סעיף 7 לפסק הדין) עזרת צד ג' לעתיד - 2,434,828 ₪ (סעיף 7 לפסק הדין) דיור - סך של 450,000 ₪ (סעיף 9 לפסק הדין) ניידות - קוזז אל מול תגמולי המל"ל (סעיף 10 לפסק הדין) מיזוג אויר - סך של 30,000 ₪ (סעיף 11 לפסק הדין) מכונת כביסה - 20,000 ₪ (סעיף 12 לפסק הדין) מגבות וכלי מיטה - 5,000 ₪ (סעיף 13 לפסק הדין) ביגוד- 10,000 ₪ (סעיף 14 לפסק הדין) ציוד ואביזרים (סעיף 15 לפסק הדין) מיטה - 65,000 ₪ מזרון - 45,000 ₪ כסא שירתים ורחצה - 20,000 ₪ כסא גלגלים רגיל - 65,000 ₪ כסא גלגלים ממונע - 210,000 ₪ כרית לכסא גלגלים - 20,000 ₪. מנוף- 30,000 ₪. עמידון- 40,000 ₪ מכשיר APT - 40,000 ₪. ציוד סיעוד - (סעיף 16 לפסק הדין) ערכת צינטור - 20,000 ₪. טיטולים - 100,000 ₪. בקבוק שתן - 2,500 ₪. טיפולים רפואיים - (סעיף 17 לפסק הדין) שיקום מיני - 5,000 ₪ פיזיותרפיה - 400,000 ₪. הידרותרפיה - 120,000 ₪. טיפול נפשי - 100,000 ₪. תרופות - 150,000 ₪. מחשב - 2,000 ₪. (סעיף 18 לפסק הדין) חופשות 50,000 ₪. (סעיף 19 לפסק הדין) סך הכל - 9,364,800 ₪. ניכויים - תשלומים תכופים כדלקמן: - סך של 53,321 ₪ שולם ביום 8.3.05 - סכום זה בצירוף הצמדה וריבית להיום מגיע לסך של 80,608 ₪. - סך של 203,067 ₪ שולם ביום 1.6.06 - סכום זה בצירוף הצמדה וריבית להיום מגיע לסך של 281,328 ₪. - סך של 131,088 ₪ שולם ביום 15.12.06 - סכום זה בצירוף הצמדה וריבית להיום מגיע לסך של 179,925 ₪. - סך של 131,088 ₪ שולם ביום 6.1.08 - סכום זה בצירוף הצמדה וריבית להיום מגיע לסך של 167,766 ₪. - סך של 299,377 ₪ שולם ביום 7.12.09 - סכום זה בצירוף הצמדה וריבית להיום מגיע לסך של 336,430 ₪. סך הניכויים בגין תשלומים תכופים שיש להפחית - 1,046,057 ₪. ניכויי תגמולי מל"ל: - קצבת נכות כללית - סך של 947,423 ₪. (תשלומי העבר משוערכים ליום 30.6.11, ללא הפרשי ריבית). - קצבת שירותים מיוחדים - סך של 745,851 ₪. (תשלומי העבר משוערכים ליום 30.6.11 , ללא הפרשי ריבית). - קצבת ניידות - סך של 798,416 ₪. - קוזז אל מול דרישת הפיצוי ועל כן אין להפחית. - תשלום ממשרד השיכון מיום 15.12.04 - סך של 3,250 ₪ משוערך ליום 11.8.11, עומד על סך של 3,893 ₪. לאחר הפחתת התשלומים התכופים עומדת יתרת ביניים לתשלום על סך של 8,318,743 ₪. מן היתרה האמורה יש להפחית את תשלומי המל"ל, על פי חוות דעת אקטואר מעודכנת שתומצא, בה יערכו חישובי תשלומי העבר בצירוף ריבית. ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה בדבר הסכום להפחתה יהיו רשאים לפנות אל בית המשפט להשלמת נתון זה בצירוף חוות דעת האקטואר. הנתבעת תשלם סכום זה לידי התובע באמצעות בא כוחו בתוך 30 יום מהיום ולאחריו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע ושכר טרחת בא כוחו בשיעור של 13% מן הסכום לתשלום, לאחר הפחתת המל"ל והתשלומים התכופים. נזקי גוף