בהתאם להלכה הפסוקה נטל ההוכחה לעניין תשלום מלוא זכות דמי חופשה מוטל על המעביד, אשר עליו לנהל פנקס חופשה בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951. ". ראה: דב"ע לא/ 3-22 , ציק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215. תקנות חופשה שנתית (פנקס-חופשה), התשי"ז-1957 מחייבות לנהל לגבי כל עובד, רישום שיכלול את פרטיו המלאים, את מועד החופשה שניתנה, את דמי-החופשה ששולמו ותאריך התשלום, את התאריך בו חדל העובד לעבוד, ואת פדיון-החופשה ששולם ותאריך התשלום. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא שהמעביד הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו לפי סעיף 26 לחוק לנהל פנקס חופשה המעביד הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין. ראה: דב"ע לד/ 17-3, רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', עמ' 253 והאסמכתאות שם. נטל ההוכחהדמי חופשה שנתית