מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול שותפות עסקית: עניינן של שתי התביעות, בתמצית 1. שותפות עיסקית בין הצדדים, אשר עוגנה בהסכם מיום 15/12/06 (להלן: "השותפות" ו/או "ההסכם", בהתאמה), לא עלתה יפה: שותפות זו נועדה להתקיים למשך 50 חודשים מיום 1/1/07. השותפות הגיעה לסיומה ביום 1/4/08, כעבור 15 חודש בלבד (להלן: "תקופת ההפעלה בפועל"), בהודעת ביטול שמסרו ה"ה רומנו ושמש לחברת נוף ים תל-אביב בע"מ (להלן: "נוף ים"). שני הצדדים לשותפות הגישו תביעה משפטית כנגד הצד האחר. ה"ה רומנו ושמש טוענים למצגי שווא והטעיות בטרם כריתת ההסכם, כמו גם להפרות של ההסכם עצמו. בתביעתם דורשים את השבת הסכומים ששולמו על ידם לנוף ים (260,000 ₪); שכר ראוי בעבור תקופת ההפעלה בפועל (480,000 ₪) ואובדן הכנסה ומוניטין (810,000 ₪). נוף ים מצידה מכחישה את טענות רומנו ושמש, טוענת שרומנו ושמש הם אלו שהפרו את ההסכם ודורשת פיצויי קיום - סך של 750,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, המורכב מהתשלום החודשי החוזי בסך של 15,000 ₪ לחודש במכפלת 50 חודש, כפי שהתחייבו ה"ה רומנו ושמש לשלם במסגרת ההסכם, וכן סך של 521,745 ₪, המהווה, לטענת נוף ים, את חלקם של רומנו ושמש בהפסדי השותפות במהלך תקופת ההפעלה בפועל (שיעור של 50% מההפסד, כפי שנקבע בהסכם, כך לטענת נוף ים). אלו, בתמצית, המחלוקות שבין הצדדים, להלן פירוט העובדות והטענות הדרושות להכרעה. רקע עובדתי 2. ביום 13.07.05 חתמה נוף ים עם חברת אקסצלסיור ניהול נכסים בע"מ (להלן: "אקסצלסיור") הסכם לשכירות בלתי מוגנת (להלן: "הסכם השכירות"), לפיו השכירה אקסצלסיור לנוף ים בניין ברחוב הירקון 88א' בתל אביב (הידוע כחלקה 42 בגוש 6907) [להלן: "המבנה"], וזאת למטרת הפעלת עסק של בית מלון ומסעדה (להלן ולעיל: "העסק"). אקסצלסיור מכרה את זכויותיה במלון לחברת RADA INVESTMENTS CORP. (להלן: "ראדה"), וראדה הפכה לבעלת הזכויות במבנה בכפוף לזכויות נוף ים במלון ובמסעדה. מר אדי טל הינו בעל מניות ומנהל בנוף ים (להלן: "אדי"). במהלך ההוכחות הסתבר כי לאדי שותף לא רשום בנוף ים, מר חיים רובין (להלן: "חיים"). לטענת רובין, אדי אחראי על נושא הבנקים ואילו רובין אחראי על הנושא התפעולי של העסק (פרו' עמ' 330 שו' 7-8). 3. נוף ים מודה כי היא אינה עוסקת בתחום של ניהול בתי מלון או בענף המסעדות ולפיכך התקשרה בעבר עם בעל מקצוע בתחום, מר גז רומי, על מנת שאותו מר רומי ינהל את המלון ואת המסעדה (להלן: "רומי"). רומי ניהל במבנה מסעדה בשם "שה רומי". אין מחלוקת שהתוצאות העסקיות של העסק בניהולו של רומי היו גרועות למדי, ועל רקע זה נפרדו דרכם של נוף ים ורומי. כשרומי עזב את ניהול העסק, נותרו לנוף ים חובות בגין פעילות העבר, לרבות בגין שיפוץ המלון והמסעדה, בסך של כ-1,400,000 ₪ (להלן: "חובות העבר"). אין מחלוקת כי היקפם של חובות העבר נודע רק בדיעבד לנוף ים, זאת כשבזמן עזיבת רומי הוערכו חובות העבר על ידי נוף ים בהיקף של כ - 500,000 ₪ בלבד (עדות אדי בעמ' 317, עמ' 318 שו' 4-5). 4. לאחר שרומי עזב (ובטרם ידעה נוף ים על היקף חובות העבר לאשורם, כאמור), נוצר קשר בין נוף ים לבין ה"ה רומנו ושמש. מר רמי רומנו (להלן: "רמי") עוסק בתחום ניהול והפעלה של בתי מלון (פרו' עמ' 80 שו' 2, שו' 6). הגברת חגית רומנו (להלן: "חגית"), הינה אשתו של רמי ובעלת ניסיון בהרצת ובהפעלת מסעדות יוקרה, כדוגמת מסעדת "רפאל" ו"מסה" (פרו' עמ' 2 שו' 16-20). שמש הינו שותפו של רמי בעסקיו האחרים. אין מחלוקת שבין הצדדים התנהל משא ומתן כשבסיומו נחתם הסכם לפיו רומנו ושמש ינהלו את העסק במשך 50 חודשים, בהתאם ליתר הוראות ההסכם (ראו נספח 3 לתצהיר אדי) . 5. ההסכם נושא את הכותרת: "להלן הסכם בסיסי לדוגמא של אחת מחברות הניהול הרשומות באתר". ה"ה רומנו ושמש מוגדרים בהסכם כ"חברת הניהול"; רמי קיבל על עצמו לנהל את המלון ללא שכר חודשי; חגית קיבלה על עצמה את ניהול המסעדה לתקופה של שישה חודשים כנגד שכר של 6,000 ₪ לחודש, בתוספת מע"מ כדין; חברת הניהול המוגדרת בהסכם זכאית לתמורה של 50% מהרווחים, בניכוי כל ההוצאות הכרוכות מעלויות הפעלת המלון והמסעדה כאחד, לרבות דמי השכירות החודשיים, "וכן תשא ב-50% מההפסדים במידה ויהיו כאלה". חגית התחייבה לנהל באופן תקין את התקבולים מהמלון והמסעדה, והיה עליה לערוך מדי חודש בחודשו מאזן חודשי אשר ישקף את ההכנסות וההוצאות לאותו חודש. 6. עוד נקבע בהסכם כדלקמן: "בתום כל רבעון, יערך מאזן רבעוני, ובעקבותיו חברת הניהול תקבל את חלקה ברווחים או תשלם את חלקה בהפסדים, וזאת לתקופה הראשונה של שלושת החודשים ינואר-מרץ 2007, כל זאת ללא כל התייחסות להכנסות ולהוצאות ולהתחייבויות של חברת נוף-ים, לתקופה שקדמה להסכם זה. הסכום המוערך להשלמת עיצובם של המסעדה והמלון מוערך בסך של 300,000 ₪, חברת הניהול תשקיע סך של 150,000 ₪ עם חתימת הסכם זה והסכום שנותר ישולם מרווחי חברת נוף ים מתוך המאזן של הרבעון הראשון. עבור הזכות המוקנית לחברת הניהול בהסכם זה, מתחייבת חברת הניהול לשלם מידי חודש בחודשו סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, לחברת נוף ים, וזאת כדמי השתתפות בהשקעותיה של חברת נוף ים במבנה המלון ובמסעדה בטרם עריכת הסכם זה וזאת לתקופה של 50 חודש החל מינואר 2007. התשלום החודשי הנ"ל לא ייכלל בחישובי הרווח וההפסד ובמאזנים המתחילים מיום חתימת הסכם זה". 7. אין מחלוקת שלאחר חתימת ההסכם הזרימו ה"ה רומנו ושמש סך של 150,000 ₪ לחשבון הבנק של נוף ים, אותו חשבון ממנו נוהלה המסעדה בתקופת ההפעלה של רומי; אין מחלוקת כי לאחר הזרמת הכסף על ידי רומנו ושמש עמדה יתרת הפתיחה בחשבון על מינוס 207,000 ₪; אין מחלוקת שלאורך כל תקופת ההפעלה בפועל נוהלה הפעילות העסקית המשותפת מאותו חשבון בנק; אין מחלוקת שמתוך חשבון בנק זה שולמו גם חובות העבר, ואילו אדי ו/או חיים הזרימו כספים לכיסוי חובות אלו (או חלקם, על כך בהמשך); אין מחלוקת שבמהלך תקופת ההפעלה בפועל הזרימו כל אחד מהצדדים סכום נוסף של 60,000 ₪ וכן סכומים נוספים. 8. במהלך תקופת ההפעלה בפועל החלו להתגלע מחלוקות בין הצדדים, בעיקר בנוגע לניהול חשבון הבנק. בין הצדדים התנהלו שיחות, אחת מהן אף הוקלטה על ידי ה"ה רומנו (שיחה מחודש דצמבר 2007, נספח 16 לתצהיר אדי, להלן: "התמלול"). בנוסף, הוחלפו בין הצדדים מכתבים, האחד בכתב יד (נספח 14 לתצהיר אדי) והאחד מנוסח על ידי רמי (נספח 15 לתצהיר אדי, כונה בחקירתו של רמי "מכתב הייאוש", רמי בעמ' 98 שו' 8), ולאחר מכן נוהלה ההתכתבות בין באי כוח הצדדים (ראו נספחים 17-22 לתצהיר אדי). ביום 20/3/08 שלחו ה"ה רומנו ושמש הודעה בדבר ביטול ההסכם, ואכן מיום 1/4/08 פסקה השותפות מלפעול. אין מחלוקת בין הצדדים שלאחר המועד הנ"ל המשיכה נוף ים, ככל הנראה באמצעות גורמים אחרים, להפעיל את העסק: "אנחנו חילקנו את העסק, זה בא דווקא מטעמו של האיטלקי רדה שלא הסכים לנגוע במסעדה אז אנחנו לקחנו את הניהול של המלון והמסעדה שכרו את זה ועשו מזה בר וכל מיני דברים" (עמ' 342 שו' 8-11). התביעות הכספיות מטעם שני הצדדים ומינוי רו"ח מטעם בית המשפט 9. רומנו ושמש הגישו את כתב תביעתם לפני נוף ים. את טענותיהם ניתן לחלק לשניים: טענות בדבר מצגי שווא עובר לכריתת ההסכם וטענות בנוגע לניהול חשבון הבנק, אותו חשבון שנשא על גבו את חובות העבר. בעניין מצגי השווא טענו רומנו ושמש שנוף ים הסתירה מהם שניתן צו הריסה למסעדה והמקום היה סגור ב"פלומבות"; עוד טענו רומנו שנוף ים הסתירה מהם את הסכם השכירות עם ראדה, ובמיוחד סעיף 8 שבו, האוסר העברת זכויות לאחרים, ובכלל זה אוסר הענקת זכות ניהול לאחרים, לרבות במסגרת שותפות. כמו כן טענו לשימוש ה"אישי" שנעשה בחשבון הבנק לצורך מימון חובות העבר, דבר אשר הכביד עד מאוד על התנהלות השותפות ולמעשה חרץ את גורלה לשבט. על סמך טענות אלו דרשו רומנו ושמש, כאמור, את השבת הסכומים ששולמו על ידם; שכר ראוי עבור עבודתם בתקופת ההפעלה בפועל ופיצוי בגין אובדן מוניטין. 10. מנגד טענה נוף ים, בכתב התביעה בסדר דין מקוצר שהגישה בתיק זה, שבתקופת ההפעלה בפועל נגרמו לנוף ים הפסדים בסך של 1,043,491 ₪, וזאת בהתבסס על דו"ח כספי ודוח רווח והפסד (ראו: סעיף 3.14 לכתב התביעה בסדר דין מקוצר). לפיכך, וכעולה מההסכם שנחתם בין הצדדים, על רומנו ושמש לשלם נוף ים את מחצית הפסדיה בסך של 521,745 ₪. נוף ים תבעה עוד שרומנו ושמש ישלמו לה סך של 750,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, המהווה את חלקם בגין השקעות נוף ים במלון ובמסעדה, כאמור בהסכם הניהול. 11. לנוכח המחלוקות שבין הצדדים, כפי שהשתקפו בכתבי הטענות, הציע בית המשפט (ראו פרוטוקול הדיון מיום 3/5/09), שימונה "רו"ח ו/או כלכלן שמתעסק בנושא מסעדנות שיוכל לנתח את האספקטים הכלכליים, העובדתיים והחשבונאיים בתיק זה". בית המשפט גם קבע שכל צד יציג לבית המשפט מהן השאלות אותו הוא מבקש שהמומחה יבדוק. 12. הצדדים קיבלו הצעה זו וביום 15.10.09 מינה בית המשפט (כב' השופטת ערקובי) את משרד בר לב ושות' כמומחה מטעם בית המשפט. בפועל, מונה רו"ח יניב בוכניק שהינו שותף במשרד רו"ח בר לב כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). ביום 17.05.10 הגיש המומחה את חוות דעתו (נספח 6 לתצהיר אדי) [להלן: "חוות דעת"], וביום 12.09.10 הגיש הוא תשובות לשאלות הבהרה מטעם נוף ים (נספח 7 לתצהיר אדי) [להלן: "תשובות המומחה לשאלות נוף ים"]; ותשובות לשאלות הבהרה מטעם רומנו (נספח 8 לתצהיר אדי) [להלן: "תשובות המומחה לשאלות רומנו"]. 13. את חוות דעתו ביסס המומחה, בין היתר, על דוחות מבוקרים של נוף ים לשנים 2006-2008; דוחות כספיים מבוקרים של נוף ים ליום 31.12.07; דוח רווח והפסד סקור של הפעילות המשותפת לתקופה ינואר-אפריל 2008; מאזני בוחן של הפעילות המשותפת ליום 31.12.07 וליום 30.04.08 (ראו: עמוד 6 לחוות הדעת). בחוות הדעת קבע המומחה, בין היתר, שהדוחות הכספיים ליום 31.12.07 ודוח רווח והפסד ליום 30.04.08 משקפים את הפעילות המשותפת בלבד; שהפסדי שנים קודמות אינם נכללים בדוחות הכספיים; שבנוף ים לא התבצעה פעילות נוספת מקבילה לפעילות המשותפת (ראו סעיף 1 לחוות הדעת); שסך ההפסד שנגרם בתקופת הפעילות המשותפת עמד על סך של כ-1,043,000 ₪ (ראו סעיף 2 לחוות הדעת); שבמהלך שנת 2007 שילמה נוף ים בגין חובות העבר סך של 1,042,935 ₪; שבאותה שנה הוזרם על-ידי אדי סך כולל של 1,030,472 ₪, ושבחודשים ינואר-אפריל 2008 הזרים אדי סך של 270,200 ₪ נוספים (ראו סעיף 3 לחוות הדעת). המומחה לא מצא קשר בין הפסד שנוצר בפעילות המשותפת לבין חובות העבר (למעט הוצאות מימון בסך של כ-15,000 ₪) [ראו סעיף 4 לחוות הדעת]. הליך ההוכחות ושלב הסיכומים 14. מעבר לחוות דעת מומחה בית משפט ותשובות ההבהרה לצדדים (סומנו במ/1-מב/3), הוגשו בתיק זה תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים: מטעם נוף ים העידו אדי וחיים; חוות דעתו של רו"ח פרנקו התקבלה לתיק ללא חקירה (ועסקה בעיקר בשיעור ה"פוד קוסט" הנהוג והרצוי במסעדות יוקרה. חוות הדעת הזו נועדה לתמוך בטיעון של נוף ים לפיו ניהולה של המסעדה על ידי חגית היה רשלני ופזרני). מנגד הוגשו תצהירי רמי; חגית; תצהירו של מר גיל אטלן (להלן: "אטלן"), שנועד לתמוך בטיעון רומנו לפיו הניהול הפיננסי הכושל של השותפות בראשיתה המיט חורבן על עסקי המסעדה והמלון. שמש אף הוא העיד מטעמם של רומנו. 15. לאחר שנשמעו הראיות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. כל צד חזר על טענותיו כפי שפורטו בכתבי הטענות, וחדד/הוסיף טענות נוספות. רומנו ושמש טענו שההסכם נוסח על ידי אדי, אשר הודה בחקירתו שאינו ממצה את כל ההסכמות (עמ' 248 שו' 20-27); רומנו ושמש טענו שחשבון הבנק נוצל לטובתה האישית של נוף ים, אגב שימוש בסך של 150,000 ₪, סכום שעל פי ההסכם אמור היה לשמש לצורך השלמת השיפוץ; רומנו ושמש ערכו חישובים שונים בין היתר לאור חקירת מומחה בית המשפט, ובקשו מבית המשפט לקבוע שבמידה והחשבון היה מתחיל מ"אפס", היו בו בשלבים שונים יתרות זכות גבוהות, ולא יתרות חובה גבוהות; רומנו ושמש טענו כי אם כך היה מתנהל החשבון, אזי היה ניתן לנצל את יתרות הכספים לצורך ביצוע פעולות ושיווק המסעדה והמלון; רומנו ושמש טענו שנוף ים הפרה את ההסכם בכך שלא הזרימה סך של 150,000 ₪ מצידה לצורך שיפוץ המסעדה, כפי שהתחייבה בהסכם; רומנו ושמש טענו שנוף ים לא שילמה את דמי השכירות במלואם, ורק בדיעבד נודע על חיוב נוסף של 193,000 ₪, חיוב שאם היה ידוע מראש היה נלקח בתחשיבים השונים של ניהול המסעדה; רומנו ושמש טענו שנוף ים הוציאה חשבונית פיקטיבית ורשמה אותה בספרי נוף ים, דבר המהווה עבירה פלילית ומעיד על אמינותם של אדי, חיים, ורו"ח נדלר, אשר ערך עבור נוף ים את מאזניה; בעניין המאזנים טענו רומנו ושמש שלצורך הגשתם כראיה היה מקום להביא לעדות את רו"ח נדלר, ומשדבר זה לא נעשה, אין לקבל את המאזנים כראיה. לא זו אף זו, רומנו ושמש טענו שהמומחה הודה שלא בדק את המאזנים אלא רק את דרך עריכתם, והסתמך על הנתונים הכלולים בהם לצורך חישוב ההפסד. משהתברר שמאזנים אלו אינם יכולים לשמש כראיה, אין לקבל את תחשיב המומחה לעניין גובה ההפסד של השותפות. בנוסף ולחלופין הצביעו שמש ורומנו על טעויות בחישוב, בחלקן הודה המומחה (למשל לעניין הסיווג של חלק מההשקעות כ"הוצאות שוטפות" במקום הוצאות הקמה), או לעניין קבלת תקבול בידי נוף יד על סך 170,000 ₪ מראדה - סכום שלטענת רומנו ושמש יש לזקוף לתקופת השותפות. לסיום טענו רומנו ושמש שלא חלה עליהם כל חובה לשלם את הסכום החודשי בסך של 15,000 ₪, בין היתר מכיוון שנוף ים עצמה לא מילאה את חיוביה על פי ההסכם ומכיוון שסוכם שסכום זה ישולם רק אם יהיו רווחים לשותפות. 16. נוף ים מצידה טענה שחלק מטענות רומנו ושמש מהוות הרחבת חזית ולכן אין להדרש אליהן - כך לעניין הטענה בדבר אי תשלום סך של 150,000 ₪ ע"י נוף ים; לעניין אי הצגת המאזנים; לעניין האפשרות להשקיע את הכספים בקידום מכירות וכו'. נוף ים טענה שחוות דעתו של המומחה נותרה על כנה, למעט תיקונים מינוריים, ולפיכך יש לקבוע שההפסד בתקופת ההפעלה בפועל עמד על סך של 960,000 ₪. נוף ים טענה שבפני רומנו ושמש היתה פתוחה הדרך להוכיח את גובה ההפסדים/רווחים, בין היתר לאור התחשיבים החודשיים שחגית אמורה הייתה להכין. משאלו לא הוגשו ובאין כל גרסה אחרת להפסד הנטען - יש לקבל את חישובי המומחה , שהינו עד אובייקטיבי ונטריילי שמונה בדיוק למטרה זו. נוף ים טענה שאין כל ממש בטענות רומנו ושמש בדבר מצגי השווא (צו הסגירה; איסור העברת זכויות בהסכם השכירות) - נוף ים טענה שהוכח שכל המידע היה פרוש בפניי רומנו בטרם חתמו הם על ההסכם, ובנוסף ולחלופין הם לא הביעו כל מחאה בזמן אמת על מצגים נטענים אלו. נוף ים הפנתה לתמליל ו"למכתב הייאוש" ובקשה ללמוד מהם שכל טענות רומנו התמקדו בזמנו אך ורק בחשבון הבנק. נוף ים טענה שמהתמליל ניתן ללמוד שרומנו למעשה מבקשים לסגת מההסכם ומודים שהם עשו טעו מבחינתם בכדאיות העסקה - טעות שאינה מזכה בביטול ההסכם. לעניין חשבון הבנק טענה נוף ים שגם אם שולמו כספים לכיסוי חובות העבר אזי נקבע על ידי המומחה שאדי כיסה את כל החוב ודבר זה לא גרם לכל נזק בתפעול השוטף של המסעדה והמלון. עוד טענה נוף ים שבהסכם לא היתה כל חובה לפתוח חשבון בנק נפרד; שדווקא מהוראות ההסכם ניתן להבין שהצדדים ידעו והסכימו שהפעילות המשותפת תנוהל מהחשבון הקיים; ושלא היתה כל מניעה לפתוח חשבון בנק אחר. לטענת נוף ים, נפתח חשבון שכזה אך רומנו לא הסכימו להפעילו, כיוון שנדרשו הם להביא ביטחונות. מבחינה משפטית טענה נוף ים שרומנו ושמש הם אלו שהפרו את ההסכם, באי ביצוע התשלום החודשי ובאי כיסוי ההפסד, ולכן יש לקבל את תביעתה במלואה ולדחות את תביעת רומנו ושמש. השאלות העומדות להכרעה 17. האם ביטול ההסכם על ידי רומנו ושמש נעשה כדין, אם לנוכח מצגי שווא והטעיות אם בשל הפרה? אם התשובה לכך חיובית - אזי, לכאורה, זכאים רומנו ושמש להשבה ופיצויים, ובמקרה כזה דין תביעת נוף ים להדחות. מאידך - אם אקבע כי לא היו מצגי שווא , הטעיות ו/או הפרות מצד נוף ים, אזי הביטול הינו שלא כדין. כפועל יוצא, יש לחייב את רומנו ושמש במחצית מההפסד שהצטבר עד למועד הפסקת הפעילות המשותפת (ויש לבחון האם הפסד זה הוכח), כמו כן יהא מקום לדון בשאלת החיוב בתשלום החודשי - האם יש מקום להעניקו? האם יש מקום להעניקו רק לתקופת ההפעלה בפועל? האם יש להעניקו למשך כל התקופה בה החוזה אמור היה להיות בתוקף (50 חודש)? שאלות אלו משותפות לשתי התביעות ויזכו להתייחסות אגב ביצוע הפרדה לתת סעיפים. מצגי השווא - כללי 18. בטרם אכנס לעובי הקורה, אקדים את המאוחר - בעניין שבכותרת סבורה אני כי גם אם לא נפרשה בפניי רומנו ושמש מלוא התמונה, וגם אם הוסתרו מהם פרטים כאלו ואחרים (וכך התרשמתי), אזי אלו התגלו לרומנו ושמש בתחילת תקופת ההפעלה בפועל ולא היוו את הסיבה לביטול ההסכם על ידם. זה המקום להזכיר את סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 ואת סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות) התשל"א - 1970, הקובעים שביטול חוזה יעשה תוך זמן סביר מהמועד בו נודעה עילת הביטול או ההפרה. לעניין משכו של הזמן הסביר ראו ע"א 829/01, ע"א 1746/06 מלון זידאני נצרת בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים) שם נקבע, בין השאר: "ברם, ובזה העיקר, בכל אחד משני המקרים הללו, זכות הביטול כפופה הייתה לסעיף 8 בחוק התרופות ולסעיף 20 בחוק החוזים, הקובעים כי הביטול צריך שייעשה תוך "זמן סביר" לאחר שנודע לנפגע על ההפרה או על עילת הביטול. הקביעה, אם הביטול אכן נעשה תוך "זמן סביר", תלויה בנסיבות העניין - מהות החוזה, טיבו והתנהגות הצדדים לו (ע"א 1912/93 שחם נ' מנס  פ"ד נב(1) בפיסקה 7; ע"א 760/77  בן עמי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לג(3) 567, בפיסקה 7)". 19. מסקנתי זו נלמדת מתוך העדויות וכן מתוך התמליל, מכתב הייאוש ומכתבי באי כוח הצדדים שהוחלפו בזמן אמת. צודקת נוף ים שבמסמכים אלו אין כל איזכור לטענות בדבר מצגי השווא. הטענה השזורה כחוט השני נוגעת אך ורק להתנהלות הפיננסית של השותפות ולשימוש שנעשה בחשבון הבנק. הגרסה לעניין מצגי השווא הינה גרסה כבושה, וכפי שהודה רמי בחקירתו, בזמן אמת לא הועלתה כל טענה בעניין זה (עמ' 101 שו' 6,8) ורק "לימים, כשהגיעו מים עד נפש, ישבתי עם משפטנים שהם הסבירו לי..." (עמ' 98 שו' 1). כלומר, מדובר בגרסה כבושה שנוצרה רק לאחר התייעצות עם עורכי דין. 20. עם זאת, אין להקל ראש במסקנתי לעניין אי גילוי מלוא העובדות והפרטים בזמן אמת: כל אלה, עת התגלו טיפין טיפין לאחר חתימת ההסכם, ביחד עם נושא חשבון הבנק, גרמו לערעור האמון של רומנו באדי וחיים. יש לזכור כי ביחסי שותפות עסקינן, וללא אמון לא ניתן לקיים מערכת עיסקית שכזו. זאת ועוד, על פי המתווה שיצרו הצדדים (וההסכם נוסח על ידי אדי, שהודה בכך, עמ' 235 שו' 25-27), במשך תקופת ההסכם רומנו ושמש הם אלו שהיו אמורים להעביר תשלומים לנוף ים (למעט הסך של 150,000 ₪, שאף הוא לא שולם לבסוף על ידי נוף ים), וחגית ורמי הם אלו שהיו אמורים לעבוד במסעדה ובמלון, רמי ללא כל תיגמול וחגית בתשלום זעום יחסית. על רקע זה קל להבין את תחושותיהם הקשות של רומנו בדבר הסתרה; ניצול; אפילו הונאה. תחושות אלו עולות מתוך התמליל ו"מכתב הייאוש", ואיני מסכימה עם ב"כ נוף ים שמע' 54 לתמליל ניתן ללמוד על הודאה בטעות ועל רצון לסגת המעסקה ("אני אומר לך, אני נסוג ואני נושא באחריות הנסיגה הזאת"). יש לקרוא את התמליל כמכלול; יש לזכור שחגית ורמי צעירים מאדי וחיים, ונראה כי עד לשלב מסויים רכשו לאדי כבוד רב ולא רצו לפגוע בו. לכן, כשהגיעו "מים עד נפש", כפי שאמר רמי, בראש ובראשונה בשל חשבון הבנק, לנוכח הדרישה של נוף ים לתשלום הסכום החודשי, ולנוכח העובדות שנודעו בדיעבד, לאחר חתימת ההסכם, רק אז שוגר מכתב הביטול, ועל רקע מצבור הדברים הללו. אחזור לנקודה זו בהמשך, עת אדון בשאלה האם הביטול היה כדין. הסכם השכירות - האם מצג שווא? 21. אכן, סעיף 8 להסכם השכירות (נספח 2 לתצהיר אדי) קובע במפורש שלא ניתן להעביר זכויות לאחרים, "לרבות ניהול ושכירות המלון במסגרת שותפות עם אחר או אחרים". לא יכולה להיות מחלוקת שההסכם בין נוף ים לרומנו, בו הומחו למעשה לרומנו זכויות הניהול של המסעדה והמלון, עומד בניגוד להוראת סעיף 8 להסכם השכירות. אין ספק כי אם המשכיר היה חפץ בכך, אזי היה בהסכם זה כדי לגרום להפרת הסכם השכירות; אין ספק כי מדובר בעובדה מהותית וחשובה, אותה יש לגלות לצד השני עובר לכריתת ההסכם; אין ספק כי הסתרת עובדה זו מהווה ניהול משא ומתן שלא בתום לב. 22. התעוררה מחלוקת האם רומנו ידעו על הסכם השכירות בטרם חתמו על הסכם הניהול. חגית טענה כי לא ראו את הסכם השכירות לפני החתימה, אלא "לא זמן ארוך" לאחר החתימה (עמ' 33 שו' 15-20). רמי טען כי גילה זאת בסביבות חודש מרץ-אפריל 2007, בעת שעיין בקלסרים במשרד (עמ' 88 שו' 7-16). ב"כ נוף ים טען שיש סתירה בין העדים לעניין מועד הגילוי, סבורני שאין לראות בטווחים האמורים כסתירה, במיוחד לנוכח העובדה שחלפו כבר 5 שנים ממועד הארוע. מאידך, אדי העיד שחיים נתן לרמי את ההסכם בטרם החתימה (עמ' 280 שו' 7), אך מדובר בעדות שמועה (עמ' 280 שו' 11). חיים עצמו העיד שדווקא אדי הוא האחראי על כל המסמכים, ובכלל זה נושא השכירות (עמ' 338 שו' 1); וכשנשאל מתי רמי "האיר את עיניו", כטענתו, בנושא גובה דמי השכירות, השיב שאינו יכול "לשלוף תאריך סתם ככה" (עמ' 338 שו' 17). כלומר, חיים לא אישר בעדותו שמסר לרמי את הסכם השכירות לפני חתימת הסכם הניהול. 23. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם דבריו המאוחרים יותר של אדי , עת נחקר האם בקש וקיבל את הסכמת המשכיר להחלפת רומי ברומנו. אדי אישר בעדותו שלא נערכה כל פניה, מכיוון "שאסור לי לדבר איתם על זה" (עמ' 283 שו' 11); כנשאל מדוע, השיב: "כי אני לא רוצה להעיר את האריה, יש לנו הסכם, יש לנו סכומים וההסכם הזה עבד. אז מה אני אתחיל להגיד עכשיו תסכימו? אז עכשיו יגידו בואו נעשה חוזה חדש" (עמ' 283 שו' 13-15). כשנשאל אדי האם נקודה זו עלתה לדיון בינו לבין רומנו, השיב: "לא העלנו בכלל את הנקודה" (עמ' 284 שו' 9). 24. מסקנתי מן המקובץ הינה שהסכם השכירות הגיע לידי רומנו רק לאחר חתימת הסכם הניהול; גם אם הגיע לידיהם לפני החתימה (ולא כך אני קובעת), אזי אין מחלוקת שנוף ים לא טרחה להסב את תשומת לב רומנו למגבלה המונעת העברת זכויות בנכס ואף לא בקשה את רשות המשכיר, היות וידעה ששיחה שכזו עלולה להביא לדיון מחדש בתנאי הסכם השכירות. סבורני כי מדובר בעובדה מהותית שיש להעלותה על שולחן הדיונים. 25. עם זאת, עת התגלתה לרומנו עובדה זו, הם בחרו שלא לבטל את ההסכם; המשכיר, שככל הנראה הבין שהזכויות עברו (ראו מכתב עו"ד חיים אהרון מיום 19/8/07, נספח 4 לתצהיר אדי), בחר שלא לבטל את הסכם השכירות. כך, שגם אם היה מצג שווא ו/או הטעייה, אזי לא נגרם נזק כתוצאה מהטעייה זו, למעט פגיעה ביחסי האמון בין הצדדים, פגיעה שהצטרפה לשרשרת מחדלים מצד נוף ים, כפי שיבהר להלן. צו הסגירה 26. גם בעניין זה קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, האם רומנו ידעו על צו הסגירה בטרם החתימה על הסכם הניהול. נוף ים טוענת כי די בעובדה שהסכם הניהול נחתם על ספסל ממול המסעדה, כדי לתמוך בטענה שרומנו ידעו גם ידעו שהמסעדה סגורה ב"פולמבות". בעניין זה סבורני כי האמת הינה אי שם באמצע - אין ספק שרומנו ידעו שאין למקום רישיון עסק, ראו הודאתו של רמי בעמ' 115 שו' 14. עם זאת רמי המשיך וטען בעדותו שלא ידע על קיומו של צו הסגירה, ראו עדותו בעמ' 115 שו' 17. יש לזכור שצו הסגירה ניתן עוד בחודש פברואר 2006, ואין לצו זה כל זכר בהסכם הניהול. אציין כי גם במקרה זה מדובר בעובדה מהותית אותה יש לציין בפני הצד השני. 27. כך או כך, גם עניין זה לא היווה את הסיבה לביטול ההסכם על ידי רומנו. רומנו הודה בעדותו שידע על צו הסגירה לאחר החתימה על ההסכם אך בטרם העביר את הכספים, ראו עדותו בעמ' 82 שו' 2-3. כלומר, עילה זו לביטול הסכם, אם וככל שקיימת, נודעה לרומנו מספר ימים לאחר החתימה. למרות זאת, בחרו רומנו לקיים את ההסכם ולהעביר את הכספים מכוחו. לפיכך - אין דבר זה מצדיק את ביטול ההסכם, אך מהווה נדבך נוסף ביחסים שבין הצדדים, שכפי שניתן לראות החלו "ברגל שמאל" מיד למן ההתחלה. החיוב הנוסף בדמי שכירות 28. משקבעתי לעיל שהסכם השכירות לא הובא לעיונם של רומנו בטרם נחתם הסכם הניהול, אין לקבל את הטענה שהיה עליהם לקחת מראש בתחשיביהם את ההוצאה הנוספת שבכותרת. רומנו לקחו בחשבון תשלום דמי שכירות כפי שהוצג להם על ידי נוף ים; כפי ששולם בפועל עד לדרישה הנוספת; ועל פי מצג זה התנהלו וערכו את תחשיבהם. גם בנקודה זו סבורה אני כי אם דמי השכירות אינם "קשיחים" ועלולים להיות מושפעים מעליית שער, יש להודיע על כך מראש, שכן זהו נתון המשפיע על תזרים המזומנים של השותפות. סבורני שנוף ים לא יידעה את רומנו ושמש על האפשרות הזו; סבורני שהדרישה לתשלום סכום נוסף של 193,000 ₪ אכן נפלה על רומנו כרעם ביום בהיר: "פתאום, זה לא בא אתה יודע חודש בחודש, בא בבום אחד. וזה מערער אמון בין בעל הנכס..." (עמ' 127 שו' 15). שוב, וכפי שכבר קבעתי בפרקים הקודמים, עניין החיוב הנוסף לא היווה את העילה לביטול ההסכם, אלא מהווה נדבך נוסף בהתנהלות שבין השותפים ומסביר את התחושות הקשות שחוו רומנו בתקופת ההפעלה בפועל: "אין לי התחייבויות. אין מה לעשות, אני עייפתי, אני עייפתי. אני שנה, השנה הזאתי אני מעדיף למחוק אותה מהלקסיקון שלי, מהמוח שלי, אם יכולתי למחוק אותה, למה אני רק סבלתי. ואני חושב שאין לך לבוא בתלונות נגדי על צורת הניהול ורמת ההשקעה שעשיתי ולא הוצאתי את המינימום, הוצאתי את המקסימום" (רומנו בתמלול בעמ' 57 שו' 4-10); "החיים שלי נהרסו" (עמ' 48 שו' 10). סיכום ביינים 29. בחודשים הראשונים של תקופת ההפעלה המשותפת, נודעו לרומנו ושמש עובדות שלא היו ידועות להן עובר לכריתת ההסכם. כך לעניין צו סגירה; כך לעניין איסור העברת הזכויות; כך לעניין דרישה נוספת לתשלום דמי שכירות. למרות כל זאת, בחרו רומנו ושמש לדבוק בהסכם ולקיים את חיוביהם (לעניין התשלום של 15,000 ₪ אגיע בהמשך). רומנו ושמש בחרו שלא לבטל את ההסכם על רקע הדברים הללו, וחלף "הזמן הסביר" לביטול על רקע דברים לבדם. עם זאת, משקלם המצטבר של הדברים שלעיל (שכונו על ידי חגית, ובצדק: "כל הזמן יש שפן אחר", עמ' 43 שו' 17), ביחד עם ההתנהלות בחשבון הבנק; ביחד עם אי ההפקדה בסך של 150,000 ₪ מצד נוף ים; ביחד עם הדרישה לשלם את התשלומים החודשיים בסך 15,000 ₪, כל אלו הם שהובילו את רומנו ושמש לבטל את ההסכם, ולטעמי - כדין. אפרט מסקנתי זו. חשבון הבנק - האם נוף ים הפרה את ההסכם 30. לעניין חשבון הבנק, אכן אין בהסכם כל דרישה מפורשת שיפתח חשבון נפרד ו"נקי"; למעשה, ההסכם שותק בעניין חשבון הבנק, אך עולה הימנו שהפעילות תמשיך להתנהל בספרי נוף ים, תוך הפרדה מחובות העבר. עם זאת, וכפי שכבר קבעתי בפרקים הקודמים, למן החודש הראשון ידעו רומנו ושמש שהפעילות מתנהלת מאותו חשבון; בנוסף, ידעו רומנו שנוף ים מושכת מהחשבון כספים לכיסוי חובות העבר. אכן נעשו נסיונות לפתוח חשבון בנק חדש, אך מקבלת אני את הסבריה של חגית כי משהבינו שבחשבון מעבר עסקינן, בחרו שלא להפעילו : "אז איך אני יכולה להכניס את השם שלי לתוך חשבון מעבר של הוצאות שאני לא יודעת עוד כמה יש בעתיד ומה הולך שם? אני לא מסכימה." (עמ' 29 שו' 17-20). 31. עוד הבינו רומנו, עוד בתחילת תקופת ההפעלה בפועל, שהכספים אשר הושקעו על ידם בסך 150,000 ₪ לצורך שיפוצים "נבלעו לחובות העבר" (חגית בעמ' 22 שו' 21-22). כבר זה המקום לציין שאני רואה בשימוש אשר עשתה נוף ים בכספים אלו כהפרה של הסכם הניהול: כספים אלו הוגדרו למטרות השלמת השיפוץ, ולא ניתנה כל רשות לעשות בהם שימוש למטרה אחרת. לא זו אף זו, המטרה האחרת הינה החזרת חובות עבר, שאינה חלק ממטרות השותפות. בנוסף, כנגד כספים אלו היתה אמורה נוף ים להזרים סכום זהה של 150,000 ₪. אמת נכון הדבר, כספים אלו אמורים היו להיות משולמים מ"רווחי נוף ים, מתוך המאזן של הרבעון הראשון" - אולם מה קורה מקום שאין רווחים? האם פטורה נוף ים מהתחייבות זו? אדי נשאל בעניין זה ותשובותיו לימדו על מבוכה רבה, בלבול ולמצער אי הבנת תוכן ההסכם. מחקירת אדי כלל לא ברור מהי "חברת הניהול", ולדידו אין המדובר ברומנו ושמש אלא בחברה משותפת שאמורה היתה לקום, ראו עדותו בעמ' 259 שו' 25-26; עמ' 260 שו' 1-15. בהמשך דבריו ניתן להבין שלדידו נוף ים כלל אינה אמורה להשקיע בשיפוץ: "ש. למה הם צריכים לשים 150 אלף הם ואתה לא? ת. זה התנאים, מה? " (עמ' 260 שו' 16). וכשהקשו על אדי בעניין זה ונאמר לו שההתחייבות הינה של נוף ים, השיב: "אבל איזה רווחים יש לי" (עמ' 261 שו' 25). מכאן ניתן להבין שלשיטת נוף ים, אם אין רווחים - אין צורך להשקיע את הסך של 150,000 ₪. תהיה זו הובילה את אדי להודות: "..אז אני אומר הניסוח פה יכול להיות שהוא מטעה, יכול להיות כי אני, האמת היא שאני לא עו"ד ולא נסחתי את זה כמו שצריך" (עמ' 263 שו' 14-15). 32. אם כך, המסקנה הראשונה היא שההסכם מנוסח למצער בחוסר בהירות בשאלת ההשקעה של 150,000 ₪ מצד נוף ים. יש לזכור כי ההסכם נוסח על ידי נוף ים, ולכן כאשר קיימת מחלוקת פרשנית יש לתת את הפירוש לרעת המנסח. סבורני כי במקרה הנדון, לאור ההצהרה המשותפת של הצדדים בצורך לבצע השקעה בסך 300,000 ₪ בשיפוץ; בשיוויון הלכאורי בין הצדדים ברווחים ובהפסדים; אין לקבל את הפרשנות לפיה נוף ים פטורה מביצוע השקעתה בסך של 150,000 ₪ מקום שלא היו רווחים ברבעון הראשון. מעבר לכך, ספק אם אכן לא היו רווחים ברבעון הראשון, שכן החשבון אמור היה להתחיל מאפס, וברבעון הראשון משך אדי ביתר סכום של 169,360 ₪ (ראו הטבלה בסעיף 2ג' לבמ/3, תכונה להלן: "טבלת המשיכות"). לאור כל האמור לעיל קובעת אני כי אי ביצוע ההשקעה בסך של 150,000 ₪ מצידה של נוף ים מהווה הפרה של ההסכם. איני מקבלת את הטענה שמדובר בהרחבת חזית (הוא הדין ביתר הנקודות שנטען כך בסיכומי נוף ים). כל הסוגיות לובנו במהלך החקירות הנגדיות והונחה בהם התשתית הדרושה לצורך הכרעה. 33. מסקנתי השנייה נוגעת לשימוש שנעשה בכספי ההשקעה של רומנו ושמש. אדי הודה בפה מלא כי על פי ההסכם ועל פי ההגינות ("פרנס", כפי שאדי כינה זאת, ראו עמ' 247 שו' 20), הוא לא אמור היה לעשות בכספים אלו שימוש לצרכיו האישיים. במענה לשאלה מדוע אם כן עשה בהם שימוש, השיב: "היה כסף נזיל בחשבון" (עמ' 247 שו' 16). מהמשך דבריו עולה למעשה כי אדי ביצע "קיזוז עצמי" כנגד אותם 15,000 ₪ שרומנו אמור היה להזרים מדי חודש בחודשו:" עכשיו אם אנחנו סיכמנו ביננו שאנחנו עובדים במסגרת כזאת ורמי צריך להזרים כל חודש 15 אלף ₪ שבעצם הוא צריך להזרים אותם אליי, לא לחברה. אז כל משיכה שלי למעשה של 30 אלף ₪ היא אקוולנטית ל-15 אלף שרמי צריך לתת לי" (עמ' 269 שו' 1-4). כך גם העידה חגית: "ה-15 לא שולמו כי הם כל הזמן השתמשו בכסף של העסק, אז ברור שאני לא אשים עוד 15 כשזה הולך לחובות ישנים" (עמ' 78 שו' 24-26); ובהמשך: "זה היה ההסכם בנינו, אנחנו דיברנו על זה. ברור שאם הייתי מתעלמת וזה אז הוא היה אמור לי שלום" (עמ' 79 שו' 4-6). 34. אם אכן ב"קיזוז עצמי" עסקינן, אזי מן ההגינות להודיע לרומנו שנעשה שימוש בכספם לצורך כיסוי חובות העבר, וכי שימוש זה מקזז את חובתם לשלם סכום חודשי של 15,000 ₪; בכל מקרה, לא ניתן לעשות שימוש באותם כספים ולבצע קיזוזים, ובאותה נשימה לבוא ולטעון שרומנו הפרו את התחייבותם בכך שלא שילמו סכום חודשי של 15,000 ₪! ואכן, בזמן אמת לא הביעה נוף ים כל מחאה על אי ביצוע התשלום החודשי, למרות שעובדה זו מן הסתם היתה ידועה לה. נוף ים הבינה בזמן אמת שבעצם השימוש בכספי השיפוץ, עוד בטרם הושלם השיפוץ ובטרם נוצרו רווחים כלשהם לחלוקה בין השותפים, משתמשת היא הלכה למעשה בכספי רומנו ושמש כהלוואה לצורך מימון חובות העבר. דרך פעולה שכזו אינה קבועה בהסכם ומנוגדת לאמור בו; משנעשה הדבר ללא הסכמה של רומנו, מהווה הדבר הפרה של הסכם השותפות ומזכה את רומנו בביטול ההסכם, כפי שנעשה לאחר 15 חודש. 35. ישאל הקורא מדוע בסעיף זה איני קובעת את שקבעתי בעניין המצגים - דהיינו, למן החודש הראשון לפעילות ידעו רומנו ושמש על המשיכות; ידעו על תשלום חובות העבר; ידעו על אי ביצוע ההפרדה של החשבון. האין לראות בכך אישור לדרך הפעולה שננקטה על ידי נוף ים? לדידי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. בניגוד לעניינים האחרים, במקרה חשבון הבנק לא שקטו רומנו ושמש על השמרים; לאורך כל הדרך מחו הם על דרך ההתנהלות, וניתן לקבוע בוודאות שלא ויתרו ולא מחלו על הפרה זו, ראו דברי חגית בעמ' 10; 11; 13, 15 לתמליל : "אני לא רוצה שום חשבונות בינינו, עד שלא מיישרים קו" ; ראו דברי רמי במכתב הייאוש, נספח 15 לתצהיר אדי; ראו דברי חגית בעמ' 16 שו' 16-17: "בכיתי לו בברסרי, בכיתי לו במלון דן, אמרתי לו אדי נמאס לי שלוקחים לי את הכסף. אני לא יכולה לחיות מאפס. מה זה, אני ילדה בת 4 שמביאים לה דמי כיס?" 36. לכן, כשהגיעו מים עד נפש, משהבינו רומנו ושמש שלמרות כל ההתנהלות הנ"ל קיימת עדיין דרישה מצידו של אדי לשלם את הסך החודשי של 15,000 ₪ (כל זאת שטרם בוצעה השקעה בסך 150,000 ₪ מצד נוף ים בגין השיפוץ); משהצעתם לפתוח חשבון בנק נפרד (מכתב מיום 5/2/08, נספח 17 לתצהיר אדי), לא זכה להתייחסות עניינית בנקודה זו; ומשיחסי האמון בין הצדדים הגיעו לשפל, רשאים היו הם לבטל את ההסכם שבין הצדדים. 37. ואדגיש - לא מצאתי באי העברת הסכום החודשי בסך של 15,000 ₪ על ידי רומנו כהפרה מצידם - אדי כאמור הודה שמשך את הכספים כקיזוז כנגד אותם תקבולים, לכן, אינו יכול לחשב כספים אלו פעמיים. אמנם, בשלב מאוחר יותר החזיר אדי את המשיכות (או את מריבתן). אולם לאורך התקופה, בוודאי עד לחודש ינואר 2008, או אז עדיין עמדו משיכות היתר של אדי על סך של 91,147 ₪ (ראו טבלת המשיכות), אין כל מקום לדבר על הפרה מצידם של רומנו. הוא הדין לעניין הטענה כי חגית לא מסרה דיווחים כמתחייב - חיים הודה שחגית מסרה דיווחים חודשיים (עמ' 342 שו' 17-18) וכך גם אדי (עמ' 318 שו' 8-10). טרוניתו של אדי היתה שחגית לא עשתה "מאזן", האם חגית מוסמכת לערוך מאזן שכזה?! 38. מסקנתי מכל המקובץ הינה שנוף ים הפרה את ההסכם בכך שלא ביצעה השקעה בסך של 150,000 ₪ ובכך שהשתמשה בכספים של רומנו ושמש, כספים שהוגדרו בהסכם כמיועדים להשקעה וסיום השיפוץ, לצורך כיסוי חובות העבר. באותו שלב לא הייתה כל הפרה מצד רומנו ושמש - אלו ביצעו את ההשקעה הנדרשת במסגרת ההסכם; אלו מסרו דיווחים חודשיים כמתחייב מההסכם (ולא הייתה עליהם כל חובה לערוך "מאזן" במובנו החשבונאי, ראו עדות חגית : "יש לי הכל בטבלאות אקסל... זה מה שעשיתי, שיקפתי את ההוצאות וההכנסות של מיגל. טבלה מסודרת מהיום הראשון..." עמ' 61 שו' 7, 25); אלו היו פטורים מביצוע התשלום בסך של 15,000 ₪, כל עוד נעשה שימוש בכספי השקעתם (כך גם לשיטתו של אדי, כיוון שמשיכותיו היו כנגד אותן הפקדות). כיוון שנוף ים היא זו אשר הפרה את ההסכם ראשונה, היו רשאים רומנו ושמש לבטל את ההסכם. חשבון הבנק - האם ההתנהלות הפיננסית מהווה סיבה לביטול ההסכם? 39. כפי שכבר ציינתי לעיל, לדידי די באי ביצוע ההפקדה בסך 150,000 ₪ ובשימוש שנעשה במשך כשנה בכספי רומנו ושמש כדי להצדיק את ביטול ההסכם. עם זאת, אחת הפלוגתאות המרכזיות בתיק היתה בנוגע לשאלת ההתנהלות באותו חשבון בנק - האם זו הסבה נזקים לשותפות, וכן עלתה השאלה האם נוף ים כיסתה את כל המשיכות. 40. לגבי השאלה השנייה - מומחה בית המשפט קבע כי עד לחודש דצמבר 2007 אדי השיב את כל המשיכות למעט סכום של כ - 12,000 ₪ (ראו סעיף 3 לבמ/1). עוד נקבע כי בתקופת ינואר אפריל השקיע אדי 270,200 ₪ נוספים. עם זאת, היתה אי בהירות רבה בחקירת המומחה כיצד קבע את ההחזרים של אדי טל. המומחה הודה שהסתמך על מסמכים ורישומים מתוך הנהלת החשבונות של נוף ים (עמ' 168 שו' 1-2); המומחה הודה שלא בחן את הנתונים גופם ולא ביקר אותם (עמ' 176 שו' 13-14). כך הסתמך על רישום בכרטיס לפיו אדי הזרים סך של 100,000 ₪ כהלוואה לנוף ים. המומחה הסביר כי הלוואה זו רשומה בשלושה כרטיסים שונים והוזרמו לחשבון "לאורך תקופה" (עמ' 184 שו' 19-20). כנשאל מתי ניתנה הלוואה זו השיב: "לא יודע" (עמ' 173 שו' 8). 41. למרות חוות הדעת הארוכה והמפורטת ושאלות ההבהרה, סבורני כי עדיין קיימת אי בהירות בנוגע לגובה ההחזרים שביצעה נוף ים, באיזו דרך החזרים אלו בוצעו ובאילו מועדים. כך למשל טען אדי שחיים הזרים סכום של 140,000 ₪ לחברה (עמ' 255 שו' 4-11). מחקירת חיים עלה שחיים לקח הלוואה מהדוד שלו בסך 80,000 ₪ (חיים בעמ' 340 שו' 1-22), הלוואה שהוחזרה במלואה, בין היתר על ידי רמי: "אני לא זוכר אבל הייתה איזו יתרה שכל אחד מאיתנו היה צריך לפרוע באופן אישי אז רמי פרע" (עמ' 341 שו' 22-23). על סמך אותה הלוואה (שהוחזרה כאמור) נתן הבנק הלוואה נוספת של 160,000 ₪, שרשומה מן הסתם במאזן כהתחייבויות לבנקים. האם זה הסכום של 140,000 ₪ שאדי טען שחיים הזרים?! הלוא גם חיים עצמו לא טוען זאת! 42. מעבר לכך, לא יכולה להיות מחלוקת שרק בסביבות חודש ינואר 2008 החל אדי להזרים יותר כספים מהמסכומים שמשך (ראו טבלת המשיכות). כלומר, למצער עד חודש ינואר 2008 נוצל חשבון השותפות לצורך כיסוי חובות העבר. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הודאתו של אדי כי לא ידע בזמן חתימת ההסכם עם רומנו ושמש מה גובה חובות העבר בפועל. להלן קטע שיחה מהתמליל הממחיש את המצב: "רמי: אתה לא עשית שיעורי בית מספיקים אם תודה או לא תודה, שלא עשית שיעורי בית מספיקים עד איזה אומדן נמצאות החובות שלך. אתה ביומך הראשון שנפגשתי איתך, אמרתי יש לי ב...500. אדי: כן. רמי: ... וחוסר ידעתך, נצברו לך חובות של מיליון ויש לך עוד היום, היום יש לך.... חגית (צ.ל אדי): אזי שילמתי את זה. רמי: שילמת אבל זה עלה לי בבריאות שלי. בבריאות שלי. אני לא ישנתי בלילות". (תמלול עמ' 50 שו' 10-19). 43. אין ספק שדרך התנהלות זו גרמה למספר תוצאות שלא ניתן להתעלם מהן: ראשית, דרך ניהול שכזו מכבידה עד מאוד על המעקב אחר החשבון ואינה מהווה את הדרך הרצוייה לניהול עסק חדש. בכך הודה מומחה בית המשפט בפה מלא: "כב' השופטת: עכשיו ברגע, אתה מסכים איתי שמצב תקין של פעילות משותפת שמתחילה מאפס, רצוי או לא רצוי או לא בהכרח שחשבון הבנק ישקף את אותה פעילות מסוימת ולא יולבש עליה גם דברים אחרים?ת:   כן, גברתי. אם היו מבקשים ממני יעוץ לפני הקמת העסק, איך צריך לנהל את הפעילות הזאת, אז בהחלט הייתי ממליץ ומבחינת ניהול תקין שיהיה חשבון נפרד ונקי של החשבון. כב' השופטת: כי? מה הסיבות לזה? ת: כי אחר כך זה מונע את כל המחלוקות לגבי סכומים שיצאו מאותו חשבון, על מה הם שולמו. כב' השופטת: זה מהפן הרישומי. ת:  וגם מהפן העסקי, הכלכלי, בהיבט הביקורתי שאתה לא יכול לפקח, כי קשה לך לעקוב ולפקח על תשלומים שיצאו אם הם לא קשורים לפעילות..." (עמ' 228 שו' 10-24). 44. שנית, אין ספק כי תשלום חובות העבר בהיקף של 1.5 מיליון ₪, כשנקודת הפתיחה של השותפות עמדה על מינוס 207 אלף ₪, במקום להיות בפלוס של 150 אלף ₪ ועוד כ-80 אלף ₪ ההלוואה מטמפו, כל אלו גרמו למצוקת אשראי וניצול מקסימלי של תקרות האשראי. גם בכך הודה מומחה בית המשפט: "אם זה עד כדי כך מרחיק לכת? כדי שעסק לא יצליח צריכים להתקיים הרבה דברים. אחד מהם זה שיש לו מצוקת אשראי, שיש לו מחסור במזומן. זה אחד הגורמים שיכול להוביל לקריסת עסק. ש:  תודה. אני אמשיך הלאה. ת:  דרך אגב, גם מעבר לציטוט הזה יש ציטוטים אחרים שלי בהקשר הזה בחוות הדעת, שרשמתי שיתרת החובה רבצה כגיבנת והפריעה לתפקוד השוטף" (הדגשות שלי, עמ' 197 שו' 8-15). 45. דבריו אלו של המומחה תואמים לתחושות רומנו לארוך התקופה, ראו עדותה של חגית בעמ' 22-23: "זאת אומרת אנחנו כל בוקר, הבוקר טוב שלי היה במקום לנהל את הצוות ולהרים את המורל, כל בבוקר בבנק זה מיגל, זה נוף ים, זה מיגל...". דברים אלו עולים גם בקנה אחד עם דברי רמי (עמ' 113 שו' 18-21); "שלום, מדברת גב' רותי מהבנק. מהבנק שלי? מהבנק שלו מתקשרת אליי גב' רותי. מה את רוצה ממני, רותי?" (רמי בעמ' 119 שו' 3-6); עם דברי אטלן בתצהירו ובעדותו בעמ' 139 שו' 15-17. 46. שלישית, התנהלות זו מערערת את האמון בין הצדדים, כפי שהיה בפועל; מורידה את המוטיביצה להמשך הדרך; מונעת את ניתוב האנרגיות והכספים הפנויים, שהוכח כי היו כאלו בתקופות שונות (ראו חקירת המומחה בעמ' 194-196), לקידום העסק. במקום להתחיל עסק חדש מבראשית, עוסקים ב"כיבוי שריפות" של העבר, שכלל לא ידוע מה היקף אותה שריפה. 47. לפיכך, גם אם מסקנת המומחה לגבי כיסוי חובות העבר הינה נכונה (ולא שוכנעתי בכך עד השקל האחרון), נוכחתי לדעת כי מדובר בכיסוי מאוחר מידי - הנזק כבר נעשה: הן הנזק התדמיתי; הן הנזק למוטיביצה; הן לאמון בין הצדדים. אי אפשר לנהל עסק ללא יכולת מעקב ובקרה. לא שוכנעתי כי אכן ניתן היה לפתוח חשבון בנק אחר וכי אפשרות ריאלית שכזו עמדה על הפרק. חגית העידה כאמור כי החשבון הנוסף שעמד על הפרק היה חשבון מעבר, דהיינו בכל מקרה ניתן היה למשוך ממנו כספים עבור חובות העבר. אדי הודה בחקירתו כי לא רצה לבצע שינויים: "בשלב ההסכם העסק עבד בחשבון הזה. אני לא רציתי לעשות שינויים" (עמ' 242 שו' 9-10). רצון זה של אדי מלמד על האינטרס הברור של נוף ים להמשיך בפעילות העסקית באמצעות אותו חשבון קודם: באמצעות ההתנהלות מחשבון השותפות "זכתה" נוף ים לתקופה של 12 חודש לפרוע את חובות העבר בגובה של מיליון וחצי שקלים! אם חשבון זה היה נסגר ביום בהיר אחד, כפי שאמור היה להיות, אזי נוף ים לא היתה יכולה ל"גלגל" סכומים שכאלה והיה עליה להביא כסף "מהבית". אדי הודה בחקירתו שלנוף ים אין כל פעילות זולת המסעדה והמלון (אדי בעמ' 268 שו' 7), לכן זקוק היה למחזורים של השותפות. 48. איני סבורה שחיוב נוף ים בסכום של 15,000 כתשלום ריבית מהווה פיצוי על ההפרות אותן קבעתי לעיל. השימוש שנעשה בכספי ההשקעה של רומנו ושמש; אי ההפקדה של 150,000 ₪; ההתנהלות מתוך החשבון המשותף; כל אלה ביחד עם ה"פלומבות"; הפרשי דמי השכירות; גילוי התנייה בדבר איסור העברת הזכויות; כל אלו הצדיקו את ביטול ההסכם על ידי רומנו ושמש - וזאת לאחר שניתנו לנוף ים הזדמנויות לתקן את ההפרות והיא לא עשתה כן. האם גם רומנו ושמש הפרו את ההסכם? 49. סבורני כי עד לחודש ינואר 2008 לא היתה כל הפרה מצד רומנו ושמש. עד לאותו מועד גובה המשיכות של אדי מהחשבון המשותף היה גבוה מהסכום שהוא הזרים לחשבון (משיכות ביתר של כ - 90,000 ₪). בנוסף נוף ים לא הזרימה את הסך של 150,000 ₪. כלומר בחודש ינואר 2008 החוב השוטף של נוף ים לשותפות עמד למצער על סך של 240,000 ₪. אם הכל היה מתנהל כשורה עד לאותו מועד, אזי רומנו ושמש היו אמורים לשלם סך של 180,000 ₪ לנוף ים (12 חודש במכפלת הסך של 15,000 ₪ לחודש). מכאן שגובה החוב של נוף ים לשותפות היה גבוה מהחוב של רומנו ושמש, זאת בזמן שעל כל צד לשאת באופן שווה בהפסדים. 50. לא ניתן להתעלם מחוות הדעת של המומחה ולפיה, לכאורה, כיסה אדי את חובות העבר עד לחודש אפריל 2008 (נוקטת אני במילה "לכאורה", לאור הערותיי בסעיפים 40-41 לעיל). כפי שכבר קבעתי לעיל, היה זה מעט מידי ומאוחר מידי ולרומנו ושמש כבר התגבשה עילת הביטול. עם זאת עולה השאלה האם פטורים הם מכיסוי חלקם בחוב שהתגבש בתקופת ההפעלה בפועל? האם העובדה שמסרבים הם לכסות חוב זה, עולה הדבר כדי הפרה? ומהו אותו חוב? גובה חוב התקופת ההפעלה בפועל 51. בעניין זה מבקשת נוף ים לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט, בהתאמות קלות, ולקבוע שהחוב עומד על 960,000 ₪. מנגד מבקשים רומנו ושמש לקבוע שחוב זה כלל לא הוכח, בין היתר היות והתבסס על מאזני נוף ים, כשעורך המאזנים, רו"ח נדלר, לא התייצב לעדות. 52. כפי שכבר ציינתי לעיל, מומחה בית המשפט הודה שלא בדק את נתוני הנהלת החשבונות של נוף ים; אין מחלוקת שנתונים אלו נאספו על ידי אנשי נוף ים ונערכו על ידי רו"ח נדלר, שלא הובא לעדות. בנקודה זו ניתן למצוא את ההיגיון בטענת ב"כ רומנו ושמש, אולם סבורני כי פתוחה היתה בפניי רומנו ושמש הדרך לזמן את רו"ח נדלר לחקירה. בנוסף, פתוחה היתה בפניהם הדרך להעלות נושאים אלו בפני המומחה; להשיג את השגותיהם בזמן הבדיקה ולא להמתין לתוצאותיה, או אז לערער על כל היסודות עליהם מושתת חוות הדעת. כמו כן, לא מצאתי מקום להטיל בוץ ורפש ברו"ח נדלר, עת קולו לא נשמע כלל (בין היתר בנושא הכתבה מהעיתון, החשבונית ה"פיקטיבית" וכו'). 53. עם זאת, סבורני במהלך המשפט התעוררו נושאים רבים, הן במישור הכללי והן במישור הפרטני, המערערים את ממצאי מומחה בית המשפט ואינם מאפשרים לבית המשפט לקבוע את ה"שורה התחתונה" בנוגע לגובה ההפסדים שנבעו לשותפות בתקופת ההפעלה בפועל. 54. במישור הכללי, הודה מומחה בית המשפט כי ערך הוא מאזן לתקופת השותפות, כאילו, כביכול, העסק נסגר ביום 1/4/08 (עמ' 151 שו' 6-13). עוד הודה המומחה שיש הבדל בין המאזן החשבונאי לתוצאות העסקיות: "המאזן החשבונאי לא תמיד מקביל לתוצאות הכלכליות האמיתיות של העסק" (פרו' עמ' 227 שו' 4-5). 55. ואכן, במישור הפרטני במאזן שהוצג בפנינו יוחסו לתקופת ההפעלה בפועל הוצאות שספק רב בעיניי אם רומנו ושמש אמורים לשאת במחציתן, ומנגד לא נרשמו הכנסות אשר אמורות היו להזקף לתקופה המשותפת. בכל הנוגע להוצאות, ספק בעייני אם על רומנו להשתתף בהוצאות ההקמה של העסק; במחצית משכרו של עו"ד קרני, אשר טיפל בצו הסגירה שניתן עוד בטרם נחתם הסכם הניהול (ראו עדות המומחה בעמ' 155-156, עד שורה 14); ספק בעייני אם רומנו ושמש אמורים להיות מחוייבים בהוצאות האדריכל גד נבון (עמ' 156 שו' 17); ספק בעייני אם על רומנו ושמש לשאת במחצית ההתחייבויות לבנקים שכלל לא ניתנו על ידם (ואם כן - ברי כי לא ניתן לזקוף לטובת אדי ו/או חיים הזרמה של כספים, עת התברר שמקורם בהלוואה מהבנק); ספק בעייני אם על רומנו ושמש להשתתף במחצית מעלות "דמי הניהול" של נוף ים ושכר יועץ המטבח. מנגד, אין ספק בעייני כי אם החזר דמי השכירות מראדה, בו הודה אדי (פרו עמ' 315 שו' 11) נוגע לתקופת ההפעלה בפועל (פרו' עמ' 316 שו' 7), אזי אמור הוא להקטין את ההפסד בכ - 170,000 ₪, ואת חלקם של רומנו ושמש בכ - 85,000 ₪; אין ספק בעייני כי אם לאחר ה - 1/4/08 הצליחה נוף ים שוב לגייס מקור מימון כלשהו אשר השתתף בהשקעות שבוצעו בעבר בנכס (דוגמת אותם 150,000 ₪ אשר הושקעו על ידי רומנו), אזי סכום זה אמור להזקף לטובת השותפות, כנכס. 56. כל השיקולים הללו מובילים אותי למסקנה שלא ניתן לקבוע מה היו הפסדי השותפות בתקופת ההפעלה המשותפת. ניתן היה לחלוץ נתון זה מתוך הטבלאות החודשיות שנערכו על ידי חגית, ובכך הודה אדי, אולם משום מה מי מהצדדים לא "הרים את הכפפה" ולא הגיש תחשיב זה לפתחו של בית המשפט - למרות הערותיי במהלך הדיון. 57. סבורני כי הדרך הנכונה והראויה לסיום תיק זה הייתה לערוך את אותו הפסד בפועל (להבדיל מההפסד המאזני, שאינו מענייננו, כל זאת כשהנכס נשאר ברשותו של צד אחד, נוף ים, כולל השקעת רומנו ושמש בסך של 260,000 ₪). סבורני כי בשל העובדה שמחד, ההסכם הופר על ידי נוף ים ולכאורה זכאים רומנו ושמש להשבה ופיצויים; מנגד בחרו הם להתנהל במשך 15 חודש במיזם המשותף, כשהם אלו אשר מובילים את ניהולו, היה מקום לחייבם במחצית ההפסד שנוצר בתקופת ההפעלה המשותפת, בקיזוז ההשקעות אשר בוצעו על ידם. 58. בעניין זה אעיר כי בניגוד לטענת נוף ים לפיהם רומנו ושמש ניהלו את השותפות באופן פזרני ורשלני, אזי התרשמתי שבזמן אמת לא היו לחיים ואדי טענות בעניין הניהול (חיים בעמ' 335 שו' 13-14: "הבנתי שהחבר'ה יודעים מה הם עושים, מבחינה מקצועית עשו עבודה טובה מאוד"; אדי בתמליל: "אני מאוד מעריך את ההגינות שלכם, את צורת העבודה שלכם ואני לא שוכח את זה"). לא זו אף זו, הוכח שלנוף ים היתה אפשרות לבקר מידי יום ביומו את ההתנהלות, ולו בשל זכות החתימה הבלעדית על השיקים. חיים הודה שלא ניצל את זכותו לפקח על ענייני המסעדה היות וסמך על רומנו (פרו' עמ' 342 שו' 21-22: "יכולתי לבדוק, היתה לי אפשרות לבקר אבל לא ראינו צורך בשלב זה של הניהול"). מכאן, שלשני הצדדים תרומה זהה בהתנהלות היומיומית, אך יש לזכור את ה"תרומה" המכרעת לאותו חשבון בנק נושא גיבנת העבר. המסקנה לקראת סיום והמסגרת המשפטית לקביעת התוצאה הסופית 59. כפי שכבר ציינתי לעיל, נוף ים הפרה את ההסכם בכך שלא הזרימה את הסך של 150,000 ₪ עליהם התחייבה בהסכם לצורך שיפוצים וכן בכך שניצלה את כספי השקעת רומנו ושמש לצורך כיסוי חובות העבר. בנוסף, הדרך בה נוהל חשבון הבנק של השותפות (דרך שנבחרה מתוך האינטרס האישי של נוף ים) גרמה לכך שלא ניתן היה לעקוב ולפקח כראוי על החשבון; מסגרות האשראי נוצלו למטרות זרות; האמון בין הצדדים התערער. על רקע הדברים הללו, זכאים היו רומנו ושמש לבטל את ההסכם ולדרוש את כספי השקעתם. בנוסף, יש לזכור שכל אותה תקופה עבד רמי ללא תמורה - אמנם דבר זה מעוגן בהסכם, אך משהיתה הפרה ניתן לשקול פיצוי בגין השקעה זו, שירדה לטימיון. 60. מנגד, כל עוד לא בוטל ההסכם היה על רומנו ושמש לשלם תשלום חודשי של 15,000 ₪. כל עוד המשיכות היו גבוהות מסכום זה - היה מקום לביצוע אותו "קיזוז עצמי". אולם מקום שהפסדי העבר כוסו (כך לשיטת המומחה, בסייגים שהזכרתי לעיל), אזי לכאורה יש מקום לדרוש את התשלום עבור חודשי תקופת ההפעלה בפועל. אין כל מקום לדרוש את כל 50 התשלומים, הן לנוכח ההפרה והן לנוכח העובדה שהנכס כולו, על השקעות רומנו ושמש בו, עבר לידי נוף ים, שהמשיכה להפיק ממנו הכנסות עד חודש חודש פברואר 2011. בנוסף, ולאור הדברים שציינתי בסעיף 58 לעיל, יש מקום לבחון את חלוקת ההפסד שנוצר בתקופת ההפעלה בפועל בין הצדדים. 61. כלומר, עלינו לחלק את הנזק שנוצר כתוצאה מההפרות ההדדיות של ההסכם. סיטואציה כזו של הפרות הדדיות נזכרה בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ וערעור שכנגד, (1998) פד"י נ"ב (1) 210, שם נדרש בית המשפט לסוגיית חלוקת הנזק: "ההפרות של החוזה גרמו נזקים לשני הצדדים. השאלה היא כיצד ניתן לחלק את הנזק בין הצדדים. הכלל הוא כי הצד הנפגע זכאי לפיצוי כספי בעד הנזק שגרמה לו הפרת החוזה (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות)). כאשר שני הצדדים לחוזה הפרו אותו - על כל צד לפצות את זולתו, כשגובה הפיצוי נקבע על-פי הנזק שנגרם לכל נפגע מההפרה של זולתו. השאלה שבפנינו היא מה גובה הפיצוי שאותו יחויב כל צד לשלם כאשר כל אחת מההפרות לבדה היה בה כדי להביא להפסקת קיום החוזה". 62. בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיאה (בדימ') בייניש ממשיך וקובע: "כאמור, הכלל הוא כי הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב הפרת החוזה על-ידי המפר. בענייננו, כל אחת מההפרות שהביאה להפסקת קיום החיובים של החוזה, גרמה לנזק. לכאורה, לפי הגישה המסורתית של דיני החוזים, היה עלינו להחזיר את העניין לבית-המשפט המחוזי כדי לקבוע את נזקי המערערת שנגרמו כתוצאה מהפרת החוזה על-ידי המשיבה, כדי שלכל צד ייפסק סכום הפיצוי בגין הנזק שנגרם לו. דא עקא, שבנסיבות המיוחדות שלפנינו, כמו במקרים אחרים של הפרות הדדיות במשולב אשר גרמו למלוא הנזק, השימוש בגישה המסורתית כפי שהוצגה לעיל אינו תמיד רצוי ועלול ליצור תוצאות בלתי סבירות. חסרונה של הגישה המסורתית הוא בקביעת מבחנים קשיחים להטלת הנזק המביאים לא אחת לתוצאה בלתי צודקת. פתרון הבעיה מחייב בנסיבות מסוימות השתחררות מהכללים הקשיחים של הגישה המסורתית במקרה של הפרות הדדיות. החסרונות של השיטה המסורתית בנסיבות של הפרות הדדיות הביאו לגישה המאפשרת לראות בחלוקת מלוא הנזק בין המפירים את הפתרון הראוי (ראו על כך אצל א' פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים [18], בעמ' 143-152). פתרון זה יושם על-ידי בית-המשפט בע"א 3912/90 Eximine S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ [13], בעמ' 87". 63. בית המשפט נדרש למצוא תחליף לאותם מבחנים קשיחים ומנחה את בתי המשפט כיצד לנהוג מקום בו יש הפרות הדדיות: " בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון" (שם, בעמ' 226-227). ומההלכה-ליישומה 64. כששקלתי את כל הנושאים הללו, מחד השקעת רומנו שירדה לטימיון השקעה בגובה 260,000 ₪; את העובדה שרמי עבד כל אותה תקופה ללא שכר והשקיע במקום את מיטב זמנו וניסיונו מידי יום ביומו; מנגד, את העובדה שהעסק הסב הפסדים (ואיני יכולה לקבוע את היקפם האמיתי, אך גם אם אזקוף לחובת רומנו כחצי מיליון ₪, עדיין יש להפחית מכך את מחצית מדמי השכירות שהתקבלו חזרה מראדה ואת שווי הנכס שנותר בידי נוף ים); כשלוקחת אני בחשבון את התחייבות רומנו ושמש בהסכם לכסות מחצית ההפסדים, כל זאת כשחגית ורמי היו למעשה האחראים על הניהול; כשבחנתי את הזוית של נוף ים, לקחתי בחשבון את הפרותיה כפי שתוארו לעיל, במיוחד את נושא משיכות הכספים בשנה הראשונה לפעילות המשותפת, אשר היווה לדידי את אבן הנגף העיקרית בתפעול; ומאידך את העובדה שחובות העבר בסופו של יום ככל הנראה כוסו, וכי נוף ים נותרה שוב עם חוב הפעילות המשותפת, סבורני כי על כל צד לשאת בהפסדיו במיזם המשותף, ובגדול הפסדים אלו מתקזזים - השקעת רומנו שירדה לטימיון (הן בכסף והן בזמן עבודה) אל מול ההפסדים של תקופת ההפעלה בפועל בהם תשא נוף ים. אציין כי שיקול מרכזי הינו העובדה שהעסק נותר כולו בידי נוף ים, כפי שהעיד רמי: "אני לא משאיר להם עסק? לא משאיר להם רווחים עתידיים? (עמ' 131 שו' 16-17). עוד אציין כי זו היתה גם הצעתו של רמי בתמליל: "בוא נמצא, אתה רוצה כל מה שנתתי, כל מה שתרמתי, כל מה שעשיתי, אני מוכן בבקשה, תביא מישהו, אני אלמד אותו, אני לא רוצה שקל חזרה. כל מה שנתתי, כל מה שהתחייבתי, אני אלך להתמודד, כל כספי...שהחתמתי בעסק הזה, אני מוותר עליהם" (עמ' 47 לתמליל שו' 12-17). 65. גם במקרה פסק דין שמואל רונן שנזכר לעיל הגיע בית המשפט לתוצאה זהה: "בנסיבות העניין שלפנינו, בחינת השיקולים השונים שהובאו לעיל מובילה למסקנה כי ראוי היה לחלק את הנזק כך שכל צד יישא בנזק שנגרם לו. כך היה ראוי לדחות הן את תביעתה של המערערת והן את התביעה שכנגד, ולהימנע מלהורות על מתן פיצוי לאחד הצדדים" . 66. לאור כל האמור לעיל, קובעת אני שכל צד ישא בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהשותפות האמורה. התומאה היא ששתי התביעות נדחות. אין צו להוצאות. דיני חברותשותפות