טעות משמעה מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המצב לאשורו (פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה-2005), עמ' 278-277, 285-282). סעיף 14 לחוק מבחין בין שני סוגי טעויות; סעיף 14(א) המתייחס לנסיבות בהן ידע הצד השני לחוזה על הטעות ועל יסודיותה, קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה". סעיף 14(ב) המתייחס לנסיבות בהן הצד השני לא ידע על הטעות ועל יסודיותה, קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת". מי שיודע על טעות שטועה הצד השני ואינו נוקף אצבע כדי להעמידו על המציאות הקיימת, אינו זכאי להפיק הנאה כלכלית מהחוזה שבו התקשר. כאשר הצד השני יודע על הטעות, אין הוא יכול להסתמך על אומד דעת אובייקטיבי ולטעון שנקשר חוזה מחייב בין הצדדים. מנגד, טענת הטעות לא תעמוד למי שעובר לכריתת החוזה ידע את העובדות לאשורן, שכן מבחן הטעות הוא מבחן סובייקטיבי (פרופ' גבריאלה שלו, שם, עמ' 321). חוזהביטול חוזה