ביטול העברת מורה לבית ספר אחר

בתביעה שבפנינו מבקשת התובעת לקבוע, כי העברתה היזומה נעשתה שלא כדין, מנימוקים פסולים - בשל חשיפתה אי סדרים בהתנהלות המנהלת וסגניתה בביה"ס, בהליך בלתי חוקי ועל כן יש להורות על ביטול החלטת ההעברה ועל השבתה לביה"ס גליל מערבי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול העברת מורה לבית ספר אחר: רקע כללי התובעת, מורה במקצועה, עובדת במשרד החינוך משנת 1986. עד לסוף שנת הלימודים תשס"ח עבדה התובעת בביה"ס "גליל מערבי" (להלן: "ביה"ס"). בעקבות בקשת מנהלת בית הספר, להעביר את התובעת בהעברה יזומה לבי"ס אחר, לאחר שניסיון להגיע לפתרון בדרך של גישור לא צלח, החליטה ועדת שימוע ביום 28.05.08 על העברת התובעת בהעברה יזומה לבי"ס אחר עקב אי התאמה לסגל ההוראה. 2. ערעור שהגישה התובעת על החלטת ההעברה נדחה על ידי מר אשר דרורי, מחמ"ד המינהל ביום 17.7.08. התובעת ערערה על החלטה זו בפני ד"ר יחיאל שילה, מנהל האגף לחינוך התיישבותי. בהחלטתו קבע ד"ר שילה כי לא ניתן להחזיר את התובעת לביה"ס על רקע מצב היחסים הקשה שבין התובעת והמנהלת. בעקבות החלטת ד"ר שילה הגישה התובעת ביום 3/8/08 בקשה ליציאה לחל"ת לצורך שבתון וזו אושרה לה (נספח כ"ה לתצהיר התובעת בבקשה הזמנית). ביום 6/5/09 הודע לתובעת על שיבוצה לבי"ס משגב בשנה"ל תש"ע. 3. ביום 4/8/09 הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני, בה עתרה להורות על ביטול הוראת ההעברה לבית ספר אחר ומניעת פגיעה בתנאי עבודתה. הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה על ידינו, מהנימוקים שפורטו בהרחבה בהחלטה מיום 24.08.09. בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על ההחלטה, נדחתה (בר"ע 458/09 מיום 29/10/09). 4. בתביעה שבפנינו מבקשת התובעת לקבוע, כי העברתה היזומה נעשתה שלא כדין, מנימוקים פסולים - בשל חשיפתה אי סדרים בהתנהלות המנהלת וסגניתה בביה"ס, בהליך בלתי חוקי ועל כן יש להורות על ביטול החלטת ההעברה ועל השבתה לביה"ס גליל מערבי. בנוסף לכך, עותרת התובעת לסעד כספי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הוצאתה לשנת שבתון בשנה"ל תשס"ט בטרם צברה את כל זכויותיה לשבתון, הפרשי שכ"ל לבנה, אותו העבירה לבי"ס אחר, הוצאות ופיצוי בגין עגמת נפש. ואלה עובדות הרקע לתביעה, כפי שהוכחו בפנינו בהליך העיקרי: 5. התובעת הינה מורה בעלת ותק של כ-25 שנה בבית הספר. 6. בשנת הלימודים תשס"א התמנתה התובעת במינוי פנימי לתפקיד סגנית מנהלת חטה"ב בביה"ס. מנהלת החטיבה היתה גב' קליה הילו (להלן: "המנהלת" או "קליה"). 7. בשנה"ל תשס"ב מונתה המנהלת לשמש כמנהלת מקיפה לבית הספר, ולבקשתה מונתה התובעת לתפקיד מנהלת חטה"ב כמ"מ בפועל. 8. בסביבות חודש מרץ בשנה"ל תשס"ב, הודיעה התובעת כי אינה מעוניינת להמשיך בתפקיד סגנית המנהלת, וכי ברצונה לצאת לשנת שבתון. ואכן, בשנה"ל תשס"ג שהתה התובעת בשבתון. 9. בשנת תשס"ד חזרה התובעת לעבוד כמורה בביה"ס, ולא מעוניינת הייתה לקבל על עצמה כל תפקיד אחר. 10. ביום 22/7/07 פנתה המנהלת למינהל החינוך ההתיישבותי בבקשה להעביר את התובעת בהעברה יזומה מבית הספר לבית הספר אחר, בנימוקים הבאים: "הנני פונה אליך בפנייה להעביר את גב' X העברה יזומה מבית הספר. המורה הינה מורה ללשון ותנ"ך, מלמדת בבית הספר משנת 1985. בשנת תש"ס מונתה לסגניתי בהיותי מנהלת חט"ב. בשנת תשס"א עם התמנותי למנהלת בית הספר, מיניתי אותה כמ"מ מנהלת חט"ב. במהלך השנה החליטה גב' X לסיים את תפקידה כמנהלת עקב קשיים משפחתיים וקשיים במילוי תפקידה ובעמידתה בדרישותיי כמנהלת בית הספר. אישרתי את יציאתה לחל"ת - שבתון, על מנת לאפשר לה לחזור שנה לאחר מכן לבית הספר ולהמשיך את עבודתה כמורה מן המניין. מרגע חזרתה - ספטמבר תשס"ד, לא מפסיקה גב' X להתנגח בהנהלת בית הספר, בבעלי התפקידים בו ומנסה לפגוע במהלך ההתנהלות בכל דרך אפשרית, גם במחיר של פגיעה בכלל הצוות ובבית הספר כולו. כל נסיונותי, ניסיונות הנהלת בית הספר, מפקח בית הספר - ד"ר אלי מנברג וכן מר אבי קרמפה - ראש המועצה לשלבה באופן חיובי עלו בתוהו. למרות ניסיונותיי החוזרים ונשנים במספר שיחות לפתוח בפניה דרכים לעשייה חיובית, לתפקידים, לשותפות - דבקה המורה בדרכה הלוחמנית ובאובססיביות, מנסה לפגוע בכל דרך אפשרית בחיים התקינים בבית הספר, במערך היחסים של הנהלת בית הספר עם צוות המורים, בשמו הטוב של בית הספר ובשמם הטוב של חברי צוות ההנהלה. פניותיה החוזרות ונשנות לכל הגורמים - משרד החינוך, ראש המועצה, ארגון המורים ועד ההורים וגורמים ציבוריים נוספים מתוך מטרה להכפיש ולהטיל דופי בעבודתי ובעבודת צוות ההנהלה, מעידות כאלף עדים על כוונתה זו. המורה אינה משתפת פעולה, אינה מקבלת את מרות בעלי התפקידים ומינתה עצמה למנהלת, מפקחת, מבקשת ומקטרגת של בית הספר. מצ"ב מדגם מכתביה מתחילת שנה"ל תשס"ג אשר מעידים על המקום בו בחרה להיות. צוותי המורים השונים אינם רוצים ומוכנים לעבוד עימה, שכן היא פועלת בניגוד לנורמות הנהוגות בבית הספר ולדרכו הייחודית, בזכותם הגענו להישגים כה גבוהים בשנים האחרונות. התפרצויותיה הפומביות בחדר המורים וניסיונותיה הגלויים למרוד בהנהלת בית הספר מעיבים על אווירת שיתוף הפעולה והאקלים בבית הספר. בנוסף לכך ג'וז'יאן משמשת כיו"ר ועד הישוב המקומי (נתיב השיירה) ומנצלת את מעמדה הציבורי לפגיעה בשמו של בית הספר ובהנהלת בית הספר. בדיון שנערך בצוות ההנהלה נאלצנו להכיר בעובדה כי כל ניסיונותינו להבליג, לפייס ולהכיל התנהגות זו על מחיריה הכבדים עלו בתוהו. יתרה מכך, אחריותנו כמנהלים לכלל בית הספר, תלמידיו וצוותו, מחייבים אותנו לפעול נחרצות במסגרת הנהלים העומדים לרשותנו ולהעבירה מבית הספר". 11. ביום 3/1/08 נערכה ישיבת ברור במינהל לחינוך התיישבותי וזאת בהתאם לנוהל העברה יזומה עקב צמצומים ועקב חוסר התאמה מיום 31.03.08. בישיבה נכחה גם התובעת ונציגי ארגון המורים בניסיון למצוא פתרון לסוגיה. הטענות כנגד התובעת הובאו בפניה והיא התייחסה אליהן בעל פה ובכתב. בסיכומה של הישיבה הוחלט: "ארגון המורים ייפגש עם המורה והמנהלת וינסה לגשר. במידה ועד חודש מאי הגישור לא יעלה יפה, המינהל ישקול את בקשת מנהלת ביה"ס מ - 22.07.07 להעברה יזומה של המורה X בסוף שנה"ל תשס"ח". הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ולפיכך זומנה התובעת ביום 12/5/08 לוועדת שימוע בנושא ההעברה היזומה. במכתב ההזמנה נכתב כך: "הרינו להזמינך לועדת שימוע, על מנת לגבש החלטה בדבר העברתך בהעברה יזומה לבית ספר אחר עקב אי התאמה לסגל ההוראה ואקלים סביבתי. הטעמים העומדים בבסיס הצורך לקבוע האם יש להעבירך בהעברה יזומה כאמור הינם - אופן התנהלותך בבית הספר אשר הביא למצב של חוסר שתוף פעולה שעלה כדי חוסר אמון בין הנהלת בית הספר לבינך. הטענות הועלו בפירוט בפגישה שנערכה במשרדי המינהל לחינוך התיישבותי ביום 02.01.08. עיקר הטענות הן: אי קבלת מרות מצידך כלפי מנהלת בית הספר קליה הילו וסגניתה, גב' גיטא סבא. התנהגות פוגעת בהנהלת בית הספר תוך פגיעה בשמה בפני סגל המורים ויצירת אוירה עכורה בבית הספר. פגיעה בשמן של מנהלת בית הספר וסגניתה בפני גורמים חיצוניים לבית הספר תוך שימוש במעמדך ברשות המקומית. התנהלות בעיתית מול חלק מצוות המורים בבית הספר, המקשה על שיתוף פעולה עימך ובעיקר צוות מורות המלמדות לשון. נציין כי טענותיך שהועלו על הכתב והן אלו שעלו על ידך בעל פה בפגישה האמורה נבדקו על ידי צוות בדיקה שכלל את מר ציון אהרון, מפקח ומר אריק שחף, המפקח על בית הספר, ולא נמצא כי יש ממש בטענותיך. הואיל ומאז הפגישה ביום 2.1.08 לא שונה המצב, אשר הוצג על ידי הנהלת בית הספר בכל הקשור להתנהלותך בבית הספר, הוחלט כי יש לפתוח בהליך של העברה יזומה, כאמור. במסגרת ועדת השימוע תוכלי להעלות כל טענה רלבנטית ולהציג כל מסמך תומך לנושא העברה לאור האמור לעיל, הינך מוזמנת לועדת שימוע בהשתתפות: גב' שולמית בן חיים - ס/מנהל המינהל, גב' נורית ולנסי - ס/יו"ר ארגון המורים, מר מאיר הלמרייך - ארגון המורים, מר אריק שחף, מפקח על בית הספר, מר אהרון ציון- מפקח, גב' אלקה הופמן - מנהלת גף כא"ב ותקן". 13. ביום 25.05.08 נערכה ישיבה במינהל לחינוך התיישבותי, בה השתתפה גם התובעת והעלתה טענותיה. 14. ביום 28.05.08 נתקבלה החלטת המינהל כדלקמן: "החלטה - חברי הועדה ששמעו וקראו את טענותיה של הגב' X ולאחר שקבלו את תגובותיה של גב' קליה הילו לטענות שהועלו בכתב ובעל-פה ועיינו בדו"ח הבדיקה של המפקחים אהרון ציון ואריק שחף, אשר בדקו את טענותיה של הגב' X והגיעו לכלל החלטה, כי יש להעביר את הגב' X מבית הספר גליל מערבי בהעברה יזומה עקב אי התאמה לסגל בית הספר. הנימוקים הם: חברי הועדה התרשמו כי מתנהלת בבית הספר מערכת יחסים עכורה ביותר בין הנהלת בית הספר לבין הגברת X. מערכת יחסים זו נמשכת זה זמן רב, ומטבע הדברים, אינה פועלת לטובת בית הספר ואינה מאפשרת התנהלות תקינה של בית הספר. הגב' X הביעה בדבריה חוסר אמון בולט בהנהלת בית הספר ובעיקר במנהלת בית הספר, הגב' קליה הילו וסגניתה, גב' גיטה סבא, עד כדי טענה שאין להעבירה מבית הספר בהיותה במעמד של חושפת שחיתויות שמבוצעות בבית הספר על ידי הגב' הילו והגב' סבא. הגב' הילו מצידה הבהירה, כי קיים נתק מוחלט בינה לבין הגב' X כאשר הגב' X מבקרת אותה באופן הגובל בהשמצה הן בתוך בית הספר והן כלפי גורמים חיצוניים לבית הספר. נציין כי בטרם ישיבת שימוע זו ולאור הטענות שהשמיעה וכתבה הגב' ג'וז'יאן אל המינהל בדקו המפקחים מר אהרון ציון ומר אריק שחף את הטענות שהועלו על ידי הגב' X מול הנהלת בית הספר. המפקחים השתכנעו, כי הנהלת בית הספר פעלה מתוך שיקולים עניינים ומתוך צרכי בית הספר ולא מתוך מניעים של התנכלות אישית, כטענתה של הגב' X. לאור התמונה שהצטיירה בפני הועדה על מצב הדברים הקשה השורר בבית הספר, ומאחר שהשתכנעו כי השארת המצב על כנו יפגע במהלך התקין של בית הספר, החליטו חברי הועדה, כי יש להעביר את הגב' X לבית ספר אחר לקראת שנה"ל תשס"ט." 15. ביום 28.05.08 הודיעה לתובעת גב' אלקה הופמן, מנהלת גף כא"ב ותקן במינהל לחינוך התיישבותי, כי הוחלט על העברתה בהעברה יזומה למוסד חינוכי אחר עקב אי התאמה לסגל ההוראה. התובעת ערערה בכתב על ההחלטה בפני מחמ"ד המינהל, מר אשר דרורי, וזומנה לשימוע בפניו ביום 14.7.08. ביום 17.07.08 ניתנה החלטתו של מר אשר דרורי בערעור התובעת ובה נכתב: "לאחר ששמעתי את המורה, גב' X ואת המנהלת, גב' הילו התרשמתי, כי קיימת ביניהן מערכת יחסים עכורה מאוד. עפ"י המידע שמסרה לי הגב' הילו, מערכת יחסים זו נמשכת מזה 5 שנים, מאז הפסיקה גב' X את כהונתה בתפקיד מנהלת חטיבת ביניים עקב חילוקי דעות מקצועיים עם גב' הילו... גב' X יצאה לאחר מכן לשנת שבתון ומעת שובה, החלה מערכת יחסים שהלכה והדרדרה בין גב' הילו לבין גב' X, כמו גם עם צוות ההנהלה של בית הספר ובעיקר, עם גב' גיטה סבא סגניתה של גב' הילו.... לאור הדברים ששמעתי וקראתי בחומר שהוצג בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי מצב הדברים כיום בבית הספר, ככל שנוגע ליחסים בין גב' X לבין צוות ההנהלה ובעיקר, הגב' הילו, הם כה קשים ולא ניתן להמשיך מצב זה, שכן בסופו של יום הדבר פוגע בהתנהלות ובניהול התקנים של בית הספר ובאווירה השוררת בו. עוד התרשמתי מגב' הילו, כי נעשו מאמצים כנים מצידה ליצור יחסי עבודה תקינים עם גב' X לאורך השנים, תוך מתן הזדמנות "לפתיחת דף חדש" במערכת היחסים ביניהן, אך אלו עלו בתוהו. לאור האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי עלי לדחות את הערעור ולאשר את העברתה היזומה של גב' X". 17. בהתאם לנוהל, ערערה התובעת על ההחלטה בפני מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, ד"ר יחיאל שילה. ביום 03.08.08 התקיימה ישיבת השימוע בפני ד"ר שילה, בהשתתפות התובעת ונציגי ארגון המורים מטעמה. בישיבה זו הודתה גב' נורית ולנסי, יו"ר המח' הפרופסיונלית בארגון המורים: "נכון שמערכת היחסים בין X למנהלת בית הספר ומנהלת חט"ב - עכורה. בעיקר בין מנהלת החט"ב לX". עוד אמרה: "קליה הינה גם חברת הארגון וגם היא נפגעה. ברור לי שאין להוציא את המנהלת. ג'וז'יאן בת 48 וגם אותה אין "לגרש"..." כמו כן, נאמר באותה ישיבה ע"י ד"ר שילה: "לא נמצא פגם בתפקוד המנהלת". בעקבות הצעת גב' ולנסי מהסתדרות המורים, כי התובעת תצא לשנת שבתון סיכם ד"ר שילה: "מוכן לשקול את הפתרון של שנת שבתון ושנה אחריה פרישה או מעבר לבי"ס אחר." התובעת ונציגת ארגון המורים הציעו "או לחזור לבית ספר "גליל מערבי"". כתגובה לכך ציין ד"ר שילה: "בנושא החזרתה לבית הספר - נשקול ונדון בכך. ניתן את תשובתנו תוך 48 שעות". 18. ביום 06.08.08 הוצאה החלטת ד"ר שילה כדלקמן: "לאחר שעיינתי בחומר שהובא בפני (שהוגש ע"י המורה גב' X, להלן: "המורה") ולאור חלופי הדברים במהלך ישיבת השימוע שהתקיימה בפני, הגעתי לכלל החלטה כדלקמן: התרשמתי, כי מערכת היחסים בין המורה לבין מנהלת בית הספר, גב' קליה הילו וסגניתה, גב' גיטה סבא, הינם עכורים ביותר ואינם ניתנים לגישור. המינהל יאשר למורה לצאת לשנת שבתון ואם הדבר אינו מתאפשר מבחינת קרן ההשתלמות, אזי לחל"ת, לשנה"ל תשס"ט. לקראת שנה"ל תש"ע, תערך ישיבה ביני לבין נציג/ת ארגון המורים והמורה, על מנת לדון באופן שיבוצה בשנה"ל תש"ע וזאת בהינתן המצב המתואר בסעיף 1 לעיל. יובהר, כי אם המורה לא תשובץ בבית הספר "גליל מערבי" בשנה"ל תש"ע בשל המצב המתואר בסעיף 1 לעיל, הליך העברה שבוצע לה במהלך שנה"ל תשס"ח יהיה תקף - לא ידרש הליך העברה נוסף- לקראת שנה"ל תש"ע." ביום 26/8/08 פנתה גב' ולנסי לד"ר שילה בטענה, כי דחיית ההעברה היזומה בשנה אינה בגדר פשרה וכי ארגון המורים רואה עצמו חופשי לפעול בהתאם. בתשובה לפנייה השיב ד"ר שילה ביום 9/9/08 כי נענה לבקשת היציאה לשבתון/חל"ת, כי הקביעה כי מערכת היחסים עכורה ואינה ניתנת לגישור נעשתה על פי שיחות ותכתובות עם התובעת והמנהלת, הגישור לא צלח ועל כן נדרשו להליך ההעברה היזומה. בנושא חזרתה של התובעת לביה"ס ציין ד"ר שילה באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "לא נוכל להיענות לבקשה ולהחזירה לביה"ס על רקע מצב היחסים הקשה בין המורה לבין המנהלת שבגינם נערך הליך העברה יזומה." 21. במענה לפניית התובעת מיום 04.03.09 בדבר כוונותיה לשוב לעבודה בשנה"ל תש"ע, נכתב לתובעת ביום 09.03.09 כי תשובץ בבית ספר אחר, וזאת עפ"י ההחלטות שנתקבלו בעניינה. 22. ביום 16.04.09, בעקבות פניית עו"ד דרור גל מטעם ארגון המורים, שב והודיע ד"ר שילה כי החלטתו הינה להעביר את התובעת בהעברה יזומה לבית ספר אחר. במכתב אף צויין, כי עפ"י נוהל ההעברות קיימת אפשרות ערעור למר ציון שבת, מנהל כ"א בהוראה. ערעור למר שבת לא הוגש, וארגון המורים אף לא נקט בכל הליך של סכסוך עבודה בעניינה של התובעת (ר' הודעה על סכסוך עבודה מיום 9/8/09 בנושאים אחרים, נספחים לתצהיר המנהלת ת/3) 23. ביום 6.5.09 נשלח למבקשת מכתב המודיעה כי שובצה להוראה בבית הספר "משגב" בשנה"ל תש"ע. כאמור, התובעת פנתה לבית הדין בבקשה למתן צו מניעה זמני, ובקשתה נדחתה. על ההחלטה הוגשה בר"ע לביה"ד הארצי (בר"ע 458/09) שנדחתה. בהחלטתה מיום 29/10/09 קבעה כב' הנשיאה ארד: "החלטת ההעברה היזומה עולה בקנה אחד עם מסכת העובדות והינה בגדר הפררוגטיבה הניהולית השמורה למעסיק בכל הנוגע לארגון מקום העבודה. בהחלטת ההעברה, יש כדי לאזן נכונה בין הקושי האובייקטיבי שנוצר בבית הספר "גליל מערבי" כתוצאה ממערכת היחסים העכורה בין התובעת לבין הנהלת בית הספר, לבין זכויותיה כמורה ותיקה [השוו: פסיקתי בפרשת צויזנר]. לא למותר לציין, כי למורה ניתנו כמה וכמה הזדמנויות להביע עמדתה, בכתב ובעל פה בפני הדרגים המוסמכים, ועניינה נדון בוועדות שימוע ונבחן, טרם קבלת ההחלטה הסופית על העברתה היזומה לבית ספר אחר בתחום מגוריהּ. בהחלטות אלה לא נמצא פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין לשנותן. על האמור אוסיף, כי לא נמצא ממש בטענותיה של המורה בנוגע לפגמים בהתנהלותם של גורמים בבית הספר ולפיכך, אף אין להידרש בהליך זה, לטענותיה לפי חוק הגנה על עובדים. אף לא מצאתי ממש בנטען בהודעה הנוספת שהגישה." 25. בפועל שובצה התובעת לבית ספר "מנור כברי" הנמצא בקרבתו של בית ספר "גליל מערבי" והמרוחק פחות מ- 30 ק"מ ממקום מגוריה של התובעת. כיום מועסקת התובעת בביה"ס מנור בכברי, אך עדיין עומדת על תביעתה ועל רצונה לחזור לביה"ס "גליל מערבי". עיקר טענות התובעת: 26. בהליך העיקרי שבפנינו, חזרה התובעת על טענותיה לפיהן, העברתה נעשתה מתוך מניעים פסולים ובלתי עניינים, ובשל כך שהתריעה על אי סדרים בתפקוד המנהלת ובהתנהלות בית הספר. לטענתה, החל מחשיפת אי הסדרים חלה תפנית חדה ביחס המנהלת אליה, והיא החלה להתנכל לה בכל דרך אפשרית. הבקשה להעברתה היזומה של המבקשת מקורה ברצון המנהלת להפטר מן התובעת המהווה לה מטרד שאינו מאפשר לה להמשיך בדרך התנהלותה הקלוקלת. 27. לטענת התובעת, בדיקת תלונותיה על אי הסדרים על ידי הנתבע לא הייתה עניינית. גם בהתנהלות ועדת הבדיקה לעניין ההעברה נפלו פגמים וזו לא ביקשה להגיע לפתרונות אמיתיים. 28. המנהלת סירבה להליך גישור מתוך כוונה למנוע אפשרות להגיע לפתרון הבעיות. הגישור היה תנאי מקדמי להמשך ההליכים בעניין ההעברה. 29. התעלמות הנתבע (בשימוע אצל מר דרורי) מטענותיה הקודמות בעניין אי הסדרים מהוות פגם בהליך. 30. בהחלטתו של ד"ר שילה מיום 03.08.08, קבע הוא כי יתקיים דיון על שיבוצה לקראת שנה"ל תש"ע. חרף האמור, הוציא ד"ר שילה החלטה מאוחרת מיום 06.08.08 בה התעלם מהחלטתו הקודמת וקבע, כי התובעת לא תוכל לשוב לבית הספר. 31. התובעת ניסתה למצות את ההליך על דרך פניות באמצעות גורמים שונים וזאת עד לחודש 05-06/09. בלית ברירה, פנתה לבית הדין. התובעת מורה אהודה ומערכת יחסיה עם צוות ההנהלה, המורים, התלמידים וההורים, פרט למנהלת עצמה, היא תקינה. לטענתה, מאז עזיבתה את ביה"ס היא מסתובבת עם "אות קלון". לטענת התובעת, המנהלת ממילא עומדת לעזוב את ביה"ס "גליל מערבי" ולעבור לתפקיד אחר, ועל כן אין מניעה להשבתה לביה"ס. יצויין, כי המנהלת אכן עברה לתפקיד אחר ואינה משמשת עוד כמנהלת בביה"ס. עיקר טענות הנתבעת: 33. מדובר בהחלטה מנהלית בה ימנע בית הדין מלהתערב. המדובר בהחלטה פדגוגית הנשענת על אדנים מקצועיים, שלא נפל בה או בדרך קבלתה כל פגם מינהלי. ההחלטה הינה תקינה וסבירה. 34. עם חזרתה של התובעת לבית הספר בשנת תשס"ד נקטה היא בדרך לוחמנית ובהתנגחות בבעלי התפקידים בבית הספר. חרף הצעה לשיתוף פעולה ולקבלת תפקידים ואחריות, סירבה התובעת והמשיכה לנסות ולפגוע בבית הספר ובחברי הנהלתו, תוך אי קבלת מרות ההנהלה. אין חולק כי התובעת הינה מורה טובה. מכתבי ההערכה של המנהלת לתובעת על תפקודה זה מעידים כי המנהלת התייחסה לתובעת באופן מקצועי, ואינם מתיישבים עם טענת ההתנכלות. 35. ההעברה בוצעה על פי נוהל העברות יזומות על רקע מערכת היחסים העכורה וחוסר האמון בין התובעת להנהלת בית הספר ולא בגלל טענות התובעת באשר לאי הסדרים אשר נבדקו על ידי ועדת בדיקה, ונדחו. 36. התנהגותה של התובעת פוגעת באקלים בית הספר. חברי צוות ההנהלה בביה"ס אינם מעוניינים שהתובעת תשוב ותלמד בביה"ס ועל כן גם מעברה של המנהלת לבית ספר אחר אינו משנה את הדרישה להעברה יזומה של התובעת. דיון והכרעה בפתח דברינו נחזור ונציין, כי עניינה של התביעה שבפנינו הינה בהחלטה על העברתה היזומה של התובעת מביה"ס. אין אנו משמשים בהליך זה כערכאת ערעור על מסקנות ועדת הבדיקה שהקים המינהל לחינוך התיישבותי בה שימשו מר אהרון ציון ומר אריק שחף, מפקחים פדגוגיים מטעם משרד החינוך ואשר דנה בתלונותיה השונות של התובעת ביחס לאי סדרים בביה"ס. דו"ח ועדת הבדיקה צורף לבקשה הזמנית (נספח י"ג) ומסקנת הדברים שם הינה, כי המוסד מתנהל בצורה טובה ותקינה. לא נמצא ממש בטענות התובעת בעניין התנכלות או התייחסות בלתי הוגנת כלפיה. עוד צויין בדו"ח הוועדה, כי קיימת אוירה עכורה המתמקדת ביחסים שבין מנהלת ביה"ס וסגניתה לבין התובעת המקשה מאוד על התנהלות ביה"ס. מעבר לצורך נעיר, כי מעדותו של מר שחף בפנינו התרשמנו כי הבדיקה התנהלה כדין. הועדה קיבלה את כל החומר הכתוב שהעבירה התובעת לפני הבדיקה ובדקה טענותיה אחת לאחת: "כל אחת ואחת מטענותיה של התובעת הנוגעות לשיבוצה לכאורה ללמד מקרא חרף זאת כי לכאורה אינו בעלת תעודת הוראה למקרא, שיבוץ לכאורה של מורות בעלות ותק הפחות מהוותק של התובעת ללמד במקצוע לשון עברית, שיבוצה לכאורה בכיתה של תלמידים אשר סובלים מליקויי למידה, וכן הטענה של התובעת לפיה הגב' רשתי שהנה גם סגנית מנהלת בית הספר משמשת אף כיועצת בית הספר, נבדקו על ידי ועדת הבדיקה. גם טענתה של התובעת כנגד מינויה של הגב' סבא כמנהלת חטיבות הביניים בבית הספר נבדקה. בעניין זה, וכפי שעלה מבדיקת הועדה, בזמנים הרלוונטיים שימשה הגב' סבא כמנהלת חטיבות הביניים במינוי בפועל מבלי שנערך מכרז וזאת בשל הנסיבות ששרו אז אשר הצדיקו מהלך כזה, אומנם מאוחר יותר ניגשה גב' סבא למכרז לאיוש תפקיד סגן מנהלת בית הספר, ואף זכתה בו". 38. מטעם התובעת העידו בפנינו התובעת בעצמה, הגב' דורית קורן, הגב' בן נון נחמה, הגב' רינה חן, הגב' בן ג'ויה חן ומר מוצפי שמואל - מורים בביה"ס "גליל מערבי" וכן נציגים מארגון המורים - מר רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים העל יסודיים, הגב' ולנסי נורית, יו"ר המחלקה הפרופסיונאלית בארגון המורים ומר מאיר הלמרייך, מזכיר מחוז צפון והגליל של ארגון המורים. מטעם הנתבעת העידו הגב' קליה הילו, הגב' גיטה סבא, סגנית מנהלת התיכון וממונה על חטיבת הביניים של ביה"ס, מר דב ורצברגר, מנהלת חטיבה עליונה בביה"ס, מר יעקב זמיר, מנהלן ביה"ס, הגב' מאיה בליאבין, מי ששימשה כרכזת פדגוגית והיום מנהלת ביה"ס וגב' מאיה רשתי- סגנית מנהלת ואחראית פרוייקטים בביה"ס, מר אבי קרמפה, ראש המועצה האזורית מעלה יוסף שבבעלותה ביה"ס, מר אריק שחף, מפקח ביה"ס, והגב' אלקה הופמן, מנהל גף כוח אדם ותקן במינהל החינוך ההתיישבותי. 39. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכל חומר הראיות שהובא בפנינו, לא מצאנו כי העילה להעברתה היזומה של התובעת נבעה משיקולים זרים או כי הליך ההעברה היה לקוי ולפיכך, אין מקום להתערבותנו בהחלטה שנתקבלה ע"י הגורמים המתאימים בנתבעת ודין התביעה להידחות. 40. באשר לעילת ההעברה שוכנענו, כי העברתה של התובעת נעשתה מטעמים ענייניים ועקב היחסים העכורים בינה ובין המנהלת וסגניתה בעיקר. עוד שוכנענו, כי היחסים העכורים לא נגרמו בשל התנכלות לתובעת על רקע תלונותיה כנגד הנהלת ביה"ס והעומדים בראשו אלא החלו עוד קודם לכך, על רקע מקצועי, לנוכח חילוקי דעות הנובעים מתפיסות ניהוליות שונות בתקופה בה שימשה התובעת כסגנית מנהלת וכתוצאה מחוסר קבלת מרות ע"י התובעת ורצונה להכתיב את עמדותיה תוך הפגנת זלזול בגורמים הממונים עליה. התנגחויותיה של התובעת בהנהלת בית הספר נעשו תוך שיתוף הסובבים ולעיתים בסגנון בוטה, מה שהביא לאוירה מתוחה ולא נעימה בביה"ס וכפועל יוצא מכך לפגיעה בתפקוד בית הספר. 41. ההחלטות בעניינה של התובעת נתקבלו בהתאם לנוהל ההעברות, בפני הגורמים המוסמכים, ולאחר שלתובעת ולנציגי ארגון המורים ניתנה האפשרות להעלות טענותיהם. לא הוכח כי ההחלטה להעביר את התובעת פגעה במעמדה, בשכרה או בזכויותיה. התובעת הועברה לבית ספר הממוקם ממול לביה"ס "גליל מערבי" והיא מרוצה מעבודתה שם. מנגד, האוירה בביה"ס השתפרה ואף שגב' הילו כבר אינה משמשת כמנהלת ביה"ס, הרי שחלק מצוות ההנהלה הנוסף בביה"ס הביע בפנינו את העדפתו כי התובעת לא תשוב ללמד בביה"ס לנוכח אירועי העבר והשיפור שחל בהווה. מהופעתה של התובעת בפנינו במהלך עדותה ובמהלך עדויות העדים האחרים התרשמנו כי התובעת נוטה להתפרץ ולהביע את עמדתה בכל מצב, ומתקשה לקבל אף את מרותו של בית הדין עד כדי הצורך בהוצאתה מן האולם לאחר אזהרות חוזרות ונשנות (ר' החלטה בעמ' 95 לפרוטוקול). משביקש ביה"ד להשיבה לאולם בשלב חקירת גב' רשתי אשר לא מסרה תצהיר ועל מנת לסייע לבא כוחה במידת הצורך- התובעת לא נמצאה ואף לא השיבה לבא כוחה בטלפון. התנהגותה של התובעת בפנינו שיקפה ונתנה ביטוי מוחשי לחלק מן הטענות שהועלו כנגדה בדבר הקושי בקבלת מרות וחוסר שיתוף פעולה כאשר הדברים אינם לרוחה. 43. להלן נפרט ונרחיב קביעותינו ומסקנותינו לעיל. עילת ההעברה- האם חשיפת אי סדרים על ידי התובעת היא שהובילה לבקשת ההעברה היזומה לטענת התובעת, העברתה היזומה היתה נגועה במניעים פסולים ונעשתה על רקע חשיפת אי סדרים על ידה. לטענת הנתבעת, בשנה בה שימשה התובעת כסגניתה של קליה היו ביניהן חילוקי דעות קשים, ועקב כך התובעת ביקשה שנת שבתון. טרם חזרתה סירבה ליטול על עצמה תפקידים שהוצעו לה ע"י קליה ולאחר חזרתה, מן ההתחלה, הייתה התובעת בעמדת התנגדות לשינויים המתבצעים בבית הספר. נקדים ונציין, כי התובעת אינה בגדר "חושפת שחיתויות", שכן לא נמצאו ליקויים העולים כדי שחיתות בתלונותיה של התובעת. בעניין זה קבר קבע ביה"ד הארצי בענייננו כי: "לא נמצא ממש בטענותיה של המורה בנוגע לפגמים בהתנהלותם של גורמים בביה"ס ולפיכך, אף אין להידרש בהליך זה, לטענותיה לפי חוק הגנה על עובדים." מהעדויות בפנינו, לרבות עדותה של התובעת עולה, כי מקורו של הסכסוך בתפיסות ניהול שונות בינה ובין המנהלת וכי הסכסוך ביניהן החל עוד קודם לחשיפת אי הסדרים הנטענת על ידי התובעת, וללא כל קשר לתלונות מצד התובעת שבאו מאוחר יותר. 47. התובעת העידה בפנינו, כי עוד בשלב שתפקדה כמנהלת בבית הספר ובטרם שפנתה לגורמים כלשהם בתלונות על המנהלת, מערכת היחסים שבינה לבין המנהלת התערערה: "לשאלתך האם להחלטה של קליה שלכל טיול שנתי בבית הספר צריך להתלוות המנהל או מישהו מטעמו לא הסכמתי עם החלטה זו אני משיבה שהסכמתי עם החלטה זו... במקומי יצאה גיטה סגנית מנהלת, גם קליה יצאה אחרי שאמרתי שאני לא יכולה לצאת ...קליה כבר בשלב הזה התחילה לתפור את התיק והיא יצאה לטיול, היא התחילה לבנות לי שם של מנהלת שלא ממלאת תפקידה כראוי. לשאלתך קליה רקמה את הטיול הזה ועשתה זאת כי כבר אז התחילה להכין הדרך לקראת כל מה שעשתה אח"כ אני משיבה שאני לא אומרת זאת, הצגתי עובדות, היא כבר רצתה ליצור רושם שאיני ממלאת אחר הוראותיה, היתה שיחה וממנה הובן שהיציאה שלה היתה כקרדום לחצוב בו." 48. בבקשתה לצאת לחל"ת בשנה"ל תשס"ב כתבה התובעת: "בקשתי נובעת מהחלטתי האישית להפסיק את תפקידי כמנהלת חטה"ב מסיבות משפחת יות ומסיבות בית ספריות...". התובעת אישרה בעדותה את טענתה של קליה כי היו ביניהן חילוקי דעות מקצועיים, ואלו "דחפו" אותה לצאת לשבתון: "עזבתי את הניהול-הרגשתי קורבן בשנה הראשונה של דליה (צ"ל קליה מ.פ.) כמנהלת. דרכה הניהולית לא עלתה בקנה אחד עם תפיסתי". גם בישיבה בפני מר דרורי טענה התובעת: "בזמן עבודתי כמנהלת עמה לא אהבתי את ההתנהלות של דליה (צ.ל.קליה מ.פ.), לדוגמא הנושא של תל"ו, וכפתרון יצאתי לשנת שבתון..." התובעת אף אישרה כי קליה הציעה לה תפקידים שונים, והיא סרבה: "קליה זירזה אותי להוציא מכתב על הפסקת עבודתי כמנהלת. בקיץ לפני חזרתי, קליה הציעה לי תפקידים שונים, העדפתי להתרחק ולחזור כמורה". התובעת אישרה כי נעשה ניסיון מצד המנהלת לפתוח עימה דף חדש אך היא סירבה: "לשאלתך לפני שחזרתי ללמד בבית הספר, לפני שיצאתי לשבתון היתה פגישה איתי ועם קליה אני משיבה שנכון. לשאלתך בשיחתנו היא ניסתה לפייס אותי ולפתוח דף חדש, הציעה לי למלא כל תפקיד בבית הספר אני משיבה שזה נכון. לשאלתך אני סירבתי להצעתה של קליה ובחרתי לחזור כמורה מן המניין בלי שום תפקיד נספח לזה אני משיבה שזה נכון. " 49. מקבלים אנו את גירסתה של קליה, כי לאחר חזרתה סרבה התובעת לקבל מרות, עקבה אחר התנהלות הנהלת ביה"ס, ביקרה אותה ויצרה אווירת עבודה בלתי נעימה. 50. מפקח ביה"ס מר שחף הצהיר, כי בעת ביקורו בביה"ס התרשם מהמתח הקיים בין הנהלת בית הספר לבין התובעת וכי במסגרת הבדיקה ניהל שיחות עם רוב חברי הנהלת בית הספר והתרשם מהם כי מאז חזרתה של התובעת כמורה היא הפסיקה לקבל את מרות הנהלת בית הספר וכי התנהלותה יוצרת אווירה לא נעימה ולא נוחה בבית הספר אשר התבטאה בקושי לעבוד עם התובעת מבחינה ניהולית ומנהלתית. העידה גב' מאיה רשתי, ביחס לתלונה ששלחה התובעת על אי נוכחותה כביכול של גב' רשתי בשיעורים: "המחשבה של התובעת זה שהיא מנהלת אותי ולא אני אותה" (עמ' 99 לפרוטוקול). 52. בדומה לכך העיד מר ורצברגר: " התובעת לא הגיעה ללמד ללא הודעה מראש, הוצאתי לה מכתב...התשובה שקיבלתי ביקורת נוקבת על דרך ניהול של שיבוץ מורים לכיתות, קביעת חדרים...היא ניסתה לנהל אותי... לשאלתך התובעת סימנה כל חברי ההנהלה ופעלה נגדם אני משיב שכתבה מפורשות, היא כתבה שיש לה עניין עם כל אחד מחברי ההנהלה..." (עמ' 89 לפרוטוקול). 53. העידה גב' מאיה בילאבין, כי מטרת התובעת היתה להקשות על ניהול תקין, כל החלטה של ההנהלה שלא הייתה מקובלת על התובעת עוררה מהומה בחדר המורים התובעת התנגדה למהלכים שנעשו והיה צורך להתייעץ מי יפנה לתובעת מחשש מתגובותיה. 54. עדי התובעת אישרו כי מערכת היחסים הקשה לא היתה רק בין התובעת למנהלת קליה, אלא גם בין התובעת לגב' סבא, מאיה רשתי ומאיה בילאבין. ר' עדות גב' בן ג'ויה (בעמ' 32 לפרוטוקול), עדות מר הלמרייך (עמ' 33 לפרוטוקול), עדות גב' נורית ולנסי (עמ' 10 שורה 15, עמ' 11 שורה 17, 24 לפרוטוקול), עדות גב' רינה חן (בעמ' 18 לפרוטקול), עדות מר רן ארז (בעמ' 22 לפרוטוקול) 55. מהראיות עולה כי עם חזרתה של התובעת לביה"ס, החלה התובעת לשלוח מכתבים בעניינים שונים הנוגעים לניהול ביה"ס הן למנהלת והן לסגניתה והן לגורמים מחוץ לביה"ס. הטענות כי התובעת סירבה לקבל מרות וראתה עצמה כגוף ביקורת להנהלה משתקפות במכתבים אלו. להלן יובא מספר דוגמאות. ביום 27.08.03 שלחה התובעת מכתב לעניין החזר כספים בגין טיולים וציינה: "מן הראוי שהכסף יוחזר לכל ההורים אשר ילדיהם לא השתתפו בטיולים גם אלה אשר לא יפנו בכתב". 56. בתאריך 26.10.03, שלחה התובעת מכתב לגב' גיטה סבא בו העלתה בפניה "מספר נקודות למחשבה ולהתייחסות, וזאת על מנת שרמת הישיבות הבאות תראה אחרת, ועל מנת שפורום המורים לא ישב באי נוחות לאורך הדיונים, כפי שהיה בישיבות הקודמות". התובעת העירה לגב' סבא על שינוי מועד ישיבה שנעשה ברגע האחרון בשל חתונה, על העובדה שבשכבת ח' אין הקבצות באנגלית והועלה הקושי בלימוד בכיתות ההטרוגניות וציינה: "...לשאלתך האם דיברתי כמנהלת, ראשית, לא צריך להיות גאון הדור או אדם בעל חושים מחודדים במיוחד כדי להבין, שמשאלתך זו נודף ריח של זלזול, כפיות טובה והתפארות נטולת הסבר, אשר עומדים בבחינת "וישמן ישורון ויבעט"... ייתכן שזכרונך קצר ו/או מטעה אותך, ולכן אשמח לסייע לך במספר תומכי זכרון, שיחזירו אותך לעולם המציאות... חשוב שאסיים במספר הבהרות נוספות! שום דבר לא נעלם ולא ייעלם מעיני ומאוזני! מפגני כוח לראווה - לא על גבי! על כל מהלך לא תקין, אגיב בע"פ ואם יש צורך גם בכתב. על מקור הכוח ש"הזין" אותך לאורך כל הישיבה אגיב בנפרד. אחרים כל ישיבה שתתנהל באופן שבו התנהלו הישיבות הנ"ל". במכתב נוסף לגב' סבא מיום 15/1/04, שם מתנגדת התובעת למלא טבלת מיפוי לפי דרישת גב' סבא, כותבת התובעת: "העיקרון הבסיסי המנחה את דרכי בעבודה מאז ומתמיד הוא לשלול "תכתיבים" ו"הנחתות" נטולי הסבר, ובעיקר כשמדובר בכאלה המתנהלים באופן חובבני, בלתי מקצועי, פולשני ובלתי מבוקר". 57. בתאריך 23/6/04 כתב בעלה של התובעת מכתב לגב' רונית תירוש מנכ"לית משרד החינוך או למר שמואל הולנדר נציב שירות המדינה והתלונן על זיוף ורישום כוזב בכספי תלמידים ע"י המנהלת. העתק מהפנייה הועבר גם למר רן ארז יו"ר הנהלת ארגון המורים העל יסודיים, מר מאיר הלמרייך - מזכיר ארגון המורים העל יסודיים, מר אבי קרמפה ראש מועצה מעלה יוסף ומר אלי מנברג מפקח בית הספר. בתגובה פנה מר הלמרייך למנהלת וביקש את תגובתה. 58. ביום 21/9/03 שלחה התובעת מכתב לגב' סבא גיטה , מנהלת חט"ב בעניין החזר תשלום שכר לימוד, החזר תשלום עבור טיול שנתי, תשלומי תל"ן, תגבור והכנה לחט"ע והעתק לתיק האישי. 59. ביום 24/1/04 שלחה התובעת למנהלת מכתב חריף על התנהגותה החריגה של מנהלת חט"ב. ביום 29/3/05 שלחה התובעת למנהלת מכתב בעניין "העדרות מנהלים משעות המערכת". במכתב ציינה: "אביא לידיעתך מספר עובדות ונתונים אשר ראוי לתת עליהם את הדעת ובמיוחד בימים אלה ימי שיבוץ בית הספר. שיעורי מורשת אינם נלמדים כסדרים מתחילת השנה ועד התאריך הנוכחי. הגב' גיטה מנהלת חט"ב אינה מגיעה לשיעור , הרעש גואה במסדרון כשלבסוף במקרה הטוב ניתנה הוראה לתלמידים לרדת למועדון וחוזר לחלילה לעיתים הכיתה נשארת בפרוזדור ומפריעה לשאר הכיתות ללמוד...מיותר לציין כי רמת הקשב והריכוז בתנאי לימוד זה פוחתת.... שיעורי עזר במרכז הלמידה חט"ב "מזה 7 חודשים מתחילת השנה כתסריט קבוע , אחרי 10 הדקות הראשונות מתחילת השיעור חוזרת לכיתת האם שלה קבוצת תלמידים מכיתה ח5 שאמורה ללמוד עם סגנית מנהלת חט"ב מאיה רשתי במרכז הלמידה של חט"ב. התלמידים היו אמורים ללמוד עם הגב' רשתי בכל יום ראשון בשעה ראשונה...משיחות עם מורים אחרים מתברר כי ישנם תלמידים אחרים נוספים שאמורים לקבל שיעורים במרכז הלמידה עם מאיה רשתי בימי שלישי שעה ראשונה ובפועל אין הם מקבלים שיעורים אלה.. שיעורי יעוץ היעדרויותיהן של מנהלות חט"ב משיעוריהן מעמידות את ציבור המורים ומנהליו באושר שלילי בעיני התלמידים ובעיני הוריהם שכן עבורם זהו מסר כפול ...ובהקשר זה מקוממת המחשבה שמורים שבמסגרת הלימודית היומיומית נדרשים לא להעדר מבית הספר בה בשעה שמתרחשת מצד המנהלות העדרות סמויה". העתק מהמכתב נשלח לרן ארז, אלי מנברג, אבי קרפה, מאיר הלמרייך וועד המורים. 61. ביום 12/2/07 שלח בעלה של התובעת מכתב למר שמואל אבואב מנכ"ל משרד החינוך בעניין כפל תפקידים והתלונן על כך שסגנית מנהלת חט"ב משמשת גם כמורה יועצת. מר X ביקש לדעת האם הדבר תקין מבחינה חוקית וביקש כי תעשה בדיקה יסודית ומקיפה בעניין. העתק נשלח גם למשרד האוצר. 62. ביום 25/7/07 שלחה התובעת למנהלת מכתב בעניין השיחה שהתקיימה ביניהן ביום 15/7/07 כאשר במכתב התלוננה על כך שהשעות שלה בהוראת לשון הומרו לשעות תנ"ך וציינה : "אבקשך להשיב לי בכתב על השאלה , האם מותר לך כמנהלת לחייב אותי ללמד תנ"ך גם אם אין לי רשיון הוראה ללמד מקצוע זה? להזכירך: רשיון ההוראה שלי הוא רשיון ללימוד לשון. אבקש לקבל תשובות ברורות לאלתר "כולל כמה שעות תנ"ך מתוכננות עבורי לשנת תשס"ח" שכן ייתכן ואקבל החלטות אישיות שתשפענה על סידור המערכת הבית ספרית." העתקים מהמכתב נשלחו לאבי קרמפה , אורי ארנון, סגן ראש מועצה אזורית מטה אשר וחבר ועד המנהל של בית ספר, אלי מנברג מפקח בית הספר, מאיר הלמרייך, יחיאל פרץ, סגן מנהל חט"ע ואפרת גבאי חברת ועד המורים. 63. ביום 5/8/07 שלחה התובעת מכתב למר אבי קרמפה, ראש מועצת מעלה יוסף והתלוננה על כך כי הועברה ללמד תנ"ך אשר לטענתה מדובר בסנקציות שהפעילה כנגדה המנהלת. 64. ביום 26/8/07 שלחה התובעת מכתב לעו"ד ריקי לוי, מנהלת אגף לפניות הציבור ולגב' נורית ולנסי, יו"ר המחלקה הפרופסיונית בעניין התנהגותה והתנהלותה של המנהלת וביקשה טיפול מעמיק בהתנכלויות המנהלת כלפיה וציינה: "יש בידי ממצאים חמורים ביותר בנוגע להתנהלותה של גב' קליה הילו ושל מנהלת חט"ב במשך חמש השנים האחרונות, אשר הובאו לידיעת הגורמים הרלוונטיים ואשר לא נעשה עימם דבר עד היום". 65. אמנם, "עובד רשאי להעביר ביקורת על מעבידו אולם עליו לעשות זאת בדרך מקובלת בתוך הארגון ולא בכנסים פתוחים לציבור בכל הזדמנות הנקרית בדרכו. גם מן העובד נדרשת מידה של נאמנות והתנהגות שבתום לב כלפי מעבידו" (עע 115/06, 96/06 ד"ר מיכאל בוגר- מקורות חברת מים בע"מ, ניתן ביום 16.10.06); וכדברי כב' השופטת (כתארה אז) דורית בייניש: "אף הזכות להתריע ולבקר - שיש בה, למעשה, גם מימד של חובה המוטלת על עובד הציבור מתוקף היותו נאמן הציבור - איננה בלתי מסויגת ... עובד ציבור מצופה להימנע בהתבטאותו מנקיטת סגנון בוטה, מעליב ופוגע, שאינו עולה בקנה אחד עם יסוד השמירה על המשמעת בשירות הציבורי" (ער"ם 1430/05 תירם נ' עיריית תל-אביב יפו, ניתן ביום 7.11.05). 66. אנו סבורים, כי התנהלותה של התובעת, לא הייתה בדרך המקובלת ובתום לב. עדת התובעת, גב' נורית ולנסי אישרה כי התובעת פנתה במכתבים בתפוצה כללית על דברים שלא היו נראים לה. העדה נשאלה האם התנהגותה של התובעת כפי שמוצגת למשל במכתבה לגב' סבא היא לגיטימית, וסירבה להשיב על השאלה. משנשאלה זאת ע"י בית הדין, השיבה, כי ההתנהלות הזו אולי פחות לגיטימית. (עמ' 10 לפרוטוקול). 66. מר רן ארז שהעיד מטעם התובעת הודה אף הוא כי הגשת התלונות מצד התובעת יצרה מצב שאי אפשר שיעבדו ביחד בביה"ס. מר ארז אישר כי התלונות נאמרו לכל מיני אנשים חיצוניים. מר ארז נשאל כיצד התמודדה התובעת עם החלטות שלא נראו לה, השיב: "כנראה על רקע זה נוצר חיכוך התלונות המכתבים והביקורת בחדר מורים, היא עובדת בחדר מורים ולא נזירה במנזר השתקנים..." (עמ' 20 לפרוטוקול) וכן: "גם האחרים טענו אותן טענות שקשה לעבוד איתה, שהיא ביקורתית מאוד ולא מקבלת מרות... זה חוט השני של כל העניין ביקורת אובססיבית, מתמשכת, טענות של דברים שקורים בצורה לא תקינה ואז מנסים את האיש הזה שמתלונן ומבקר להרחיקו שייתן לעבוד בשקט" (עמ' 22 לפרוטוקול). מר ארז אישר כי לא התעמק בתלונות וכי נאמר לו ע"י ד"ר שילה כי התלונות נבדקו ולא נמצא בהן ממש. מר ארז, אף התייחס לסגנון המכתבים ואמר: "איני יכול לציין שיש בה דיפלומטיות מסויימת..אם היא מחרימה ישיבות זו עבירה משמעתית..." עד נוסף של התובעת, מר הלמרייך, אף הוא מארגון המורים, התבקש להתייחס לסגנון תלונותיה של התובעת והעיד: " התובעת מציגה עצמה כלוחמת צדק ואני לא יודע אם ארצה לשתות איתה כוס קפה אחה"צ, היו לה תלונות" בהמשך, משנשאל האם נכון כי הסכים כי לא ניתן להשאיר את התובעת בביה"ס, השיב: "מה שנאמר ב-4 עיניים הוא לא לציטוט ומה שאני חושב על התובעת תשאירי לי..." (עמ' 35 לפרוטוקול) 68. הגב' סבא, מנהלת החטיבה, העידה בפנינו כי התובעת ניסתה להסית מורים ולא קיבלה מרות: "איך לטענתי סירבה לקבל מרות אני משיבה שביקשתי מצוות הראשון לערוך מיפוי כדי שנוכל לפתוח קבוצות עזרה לתלמידי כיתה ט', בסוף כיתה י' יש בחינת בגרות בלשון, בחודש ינואר ביקשתי מהרכזת להגיש רשימת תלמידים וקיבלתי מכתב של למה, מה פתאום, מי החליט וסגה שלמה סביב זה. לשאלתך זה דבר רע שמורה שואל מה ההגיון שעומד מאחורי הדרישה אני משיבה שבהתחלה חשבה שאני בניתי את מבחן המיפוי, אני לא בונה מבחני מיפוי, הפנייה לא היתה עניינית, 3 מורות בצוות הגישו מבחני מיפוי והייתי אמורה לפתוח הקבוצות, התובעת סירבה היא רצתה לקבוע את המבחן ומתי ואיך ועיכבה אותי יותר מ 3 שבועות מלפתוח קבוצות, 3 כיתות נוספות לא קיבלו. לשאלתך במכתב שכתבה היו נימוקים ענייניים לכך שסירבה אני משיבה שזה אינו נימוק ענייני. ביום 15/1 התובעת כתבה בפיסקה האחרונה ואני מפנה אליה, ביום 15/1 זה מכתב על המיפוי, אתה מפנה לעמ' 1 ולשאלתך האם זה לא נימוק ענייני אני משיבה שהטבלת מיפוי נבנתה ע"י אחת מחברי צוות לשון. משרד החינוך יכול להכתיב לי טבלת מיפוי וגם אני רשאית, התובעת חשבה שאני ערכתי מבחן מיפוי. התקיימה ישיבה, רכזת הלשון היתה אצלי, הביעה מצוקה, כשהגיעו מים עד נפש אמרה לי שהתובעת מסרבת, קראתי לתובעת לחדר יחד עם הצוות ושאלתי מדוע אין מיפוי וזכיתי להתייחסות שאני לא אנחית ואני רדודה וחבל שהיא שמה אותי פה. בהתחלה ניסיתי להרגיע אותה ושתקתי, עד שדיברה על ענין המיפוי ורק אז נודע לה שלא אני ערכתי זאת, הרגשתי שאני צריכה להגן על המורה שהכינה טבלת המיפוי וביקשתי ממנה מספר פעמים לצאת מהחדר, בשלב זה מאוד כעסתי, הטלתי את המכתב שלה , הוא לא פגע בה, הגיעו מים עד נפש לשאלתך איך התבטאתי מולה אני משיבה שביקשתי ממנה לצאת מהחדר, אמרתי שהיא מקבלת ממני הוראות ואני מנהלת החטיבה. לא הטחתי בה דברים קשים, כן כעסתי, אני לא מקללת." התובעת אישרה בחקירתה כי סרבה למסור לגב' סבא את טבלאות המיפוי באופן בו ביקשה אותן, וכי מאחר שגב' סבא לא מבינה דבר בלשון, התובעת, בכובע של מי שמבינה בלשון, אינה מקבלת את הדברים (עמ' 49 לפרוטוקול). עוד אישרה התובעת, כי במהלך הישיבה אמרה לגב' סבא כי תגיע איתה לעיתונות וכן, כי היא מצטערת ששמה אותה כאן, הטיחה בה כי היא רדודה, איימה עליה כי "אין לך מושג לאן הכנסת את עצמך", סירבה לצאת מהחדר לדרישתה של גב' סבא ואמרה לה כי היא "יכולה לעשות מה שהיא רוצה". (עמ' 50 לפרוטוקול). 69. עוד העידה גב' סבא: "בקיץ אחרי מלחמת לבנון השניה חזרנו לבית הספר ונאמר לי שאבא של התובעת בבית חולים, פגשתי אותה שבוע לאחר שחזרנו, ניגשתי לתובעת ושאלתי אותה מה שלום אבא שלה, אמרתי שנתחיל דף חדש והתובעת אמרה לי בתדהמה שבסדר ואז שלחה מכתב לקליה שאני איחרתי לשיעור, כתבתי לה מכתב שאני מודה לה, שהיתה שיחה ארוכה בחדר ואני איחרתי לשיעור, היא ליגלגה לי שאני מגוחכת בהצטדקויות שלי. אי אפשר היה להתקרב אליה. ...אם מדברים על מרות, כל מכתב שהתובעת קיבלה היתה תולה בחדר מורים וזו היתה האוירה." מר ורצברגר, מנהל חטיבה עליונה, העיד בפנינו: "אתה מציג לי מכתב של מר הלמרייך מיום 29/7 ואני אומר שזו אחת הנקודות שמבהירה בצורה נאמנה דרך התנהלותה של התובעת, הדרך לשלוח מכתבים במקום לשוחח איתי אישית, לא היתה סיבה להגיע למר הלמרייך, היא היתה חסרת סבלנות , מה שנאמר לה ע"י המזכירה שהפגישה תתקיים ולהפתעתי יום אחד אני מקבל מכתב מארגון המורים וזה תמוה.היא לא פנתה סתם אני לא היחיד, זו שיטת התנהלותה. " וכן: "אתה מפנה לסעיף 9 לשאלתך איך הגיוני שמורה שאי אפשר לעבוד איתה עובדת כל כך הרבה זמן במערכת אני משיב שאני יכול לעבוד 20 שנה ובשנה ה 21 לחרוג מדרך עבודתי, היא היתה מאוד מציקנית בתכתובת, בכל שיחה של מנהלת בית הספר היתה תגובה לא עניינית של התובעת, בישיבות הנהלה באותה תקופה הוקדש זמן רב לתכתובות ולהתנהלות בעניין התובעת. " 71. מורי ביה"ס שהעידו מטעם התובעת העידו כי הם אינם מודעים לכך שהיא נהגה לשלוח מכתבי תלונה לגורמים חיצוניים ולהכפיש את הנהלת ביה"ס. עדויות אלה נראו כמתחמקות ובלתי מהימנות. 72. הגב' דורית קורן אשר טענה בתצהירה כי התובעת מוכרת לה היטב כמורה "שתמיד נתנה כתף ונטלה חלק חשוב בצוותים של ביה"ס" וטענה כי לתובעת יחסי אנוש מצויינים על כל הסובבים אותה, העידה בפנינו: "לשאלתך שאסכים איתך שהתובעת לא תמיד הסכימה עם החלטות ההנהלה אני משיבה שלא ידוע לי על כך...לשאלתך איך היתה מתמודדת עם החלטות שלא נראו לה אני משיבה שהיא תביע את דעתה ביושר אבל בנועם, היא תגיד מה שיש להגיד ולא בפרסיה אלא תיגש לאותו בן אדם ותאמר כל מה שיש לה להגיד כך היה תמיד, אם הפריע לה משהו אז היתה הולכת ואומרת, אף אחד לא היה יודע מזה אלא אם כן היתה מספרת, לי סיפרה לעיתים, לאנשים אחרים אין לי מושג אם סיפרה. לשאלתך לא היתה מדברת על הדברים אני משיבה שלא. וכן: לשאלתך היא היתה גם כל דבר שלא נראה לה שולחת מכתבים בתפוצה כללית לכל מיני אנשים אני משיבה שאני לא קיבלתי מכתב כזה, אני לא יודעת על זה, אני משנת 2006 לא הייתי בבית הספר, לא ידוע לי על זה שהיתה שולחת מכתבים בתפוצה כללית. ... לשאלת איפה התובעת השמיעה את הטענות שלה על התל"ן אני משיבה שרק למנהלת באופן אישי. לשאלתך לא היה התכתבויות אני משיבה שלא ידוע לי. לשאלתך ודאי סיפרה לי גם שערבה את ארגון המורים אני משיבה שלא זוכרת, היא אמרה לי שיש עם התל"ן בעיה, לא זוכרת פרטי פרטים, רק את המילה תל"ן זוכרת, היה משהו עם הבן שלה לא זוכרת. ... לשאלתך ההתבטאות במכתבים פעם ראשונה שאני שומעת עליהם אני משיבה שלא מכירה אותם, פעם ראשונה אני שומעת שיש התנהלות כזו מצד התובעת." 73. הגב' בן נון נחמה, אשר טענה בתצהירה כי התובעת תמיד עבדה בהרמוניה ובשיתוף פעולה מלא עם חברי צוות המורים ועובדי ביה"ס, העידה בפנינו כי אינה מודעת לוויכוחי התובעת עם ההנהלה: לשאלתך התובעת לא תמיד הסכימה עם החלטות ההנהלה אני משיבה שלא יודעת, לא רציתי להכנס לזה, הייתי מורה חדשה. לשאלת בית הדין בסעיף 4 אני לא מתייחסת להנהלה אני משיבה שאני לא יודעת מה היו פני הדברים, אני יודעת מה היו הקשרים עם חברי הצוות המורים, על פי עניות דעתי היחסים עם צוות המורים היו מעולים. לשאלתך נכון שהתובעת על דברים שלא נראו לה בבית הספר היתה כותבת מכתבים בתפוצה כללית אני משיבה שלא זוכרת. לשאלתך האם התובעת היתה תולה את המכתבים בחדר מורים אני משיבה שלא זוכרת אם כתבה מכתבים ואם תלתה. לשאלתך האם הייתי מודעת לטענות התובעת לגבי גיטה ותשלום תל"ן, השיבוץ ללמד תנ"ך אני משיבה שלא , את כל הדברים על המקצוע אני לא דיברתי איתה, דיברתי איתה אם היא צריכה עזרה ואיך מסתדרת, השוואה בין לימוד מקצוע התנ"ך במגזר החילוני והדתי וכו'. ... לשאלתך אני יודעת שמונתה ועדת בדיקה אני משיבה שלא. ... את מפנה לנספחים א',ג' לתצהיר גיטה ולשאלתך האם הכרתי את הפן הזה בתובעת אני משיבה שלא, פעם ראשונה שאני נתקלת בכך היום. 74. הגב' רינה חן העידה: לשאלתך איך התובעת התמודדה עם החלטות שלא נראו לה אני משיבה שלא יודעת לומר פרטים, היא סיפרה לי על חוסר שביעות רצון, כתבה מכתבים אך לא יודעת פרטים. אין לי מושג בדיוק מה עשתה. את מציגה לי נספחים א',ג', ט' לתצהיר גיטה סבא לשאלתך מה אני אומרת על הדרך שהיא מציגה את עצמה אני משיבה שלא נכחתי, לא הייתי מעורבת בכל הסיפורים הללו, הדבר היחיד שאולי התובעת עשתה העלתה על הכתב מה שאחרים רק הרגישו בחדר מורים, אני לא חושבת שזו היתה טעות, לא יודעת. לשאלתך איך התובעת היתה מגיבה למהלכים שנתפסו בעיניה לא תקינים אני משיבה שהיתה פגועה וכעוסה, אני יודעת הלכה ודיברה, כתבה ומעבר לכך לא יודעת לומר. 75. עדי התובעת טענו שאינם יודעים את תוצאות ועדת הבדיקה: מר רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים העל יסודיים, אשר טען בתצהירו כי נראה לו שעושים לתובעת אי צדק משווע הודה בעדותו בפנינו כי אינו יודע האם "אי הסדרים" להם טענה התובעת נבדקו ונמצאו אמיתיים: "את מפנה לסעיף 4 לתצהירי אני משיב שאני אומר שאלו היו הטענות של המורה כנגד המנהלת אך לא אלה היו הסיבות להרחקתה , הסיבות היו התלונות לא המעשים, אני לא יודע אם היו מעשים כאלה או לא, אני לא חוקר ולא עובד בבית ספר, הגשת התלונות יצרה מצב שאי אפשר שיעבדו יחד בבית הספר, התלונות האלו הוגש ע"י התובעת. לשאלתך הכרתי את הטענות שהיו לתובעת כנגד גיטה, של מאיה רשתי ותשלומי התל"ן אני משיב שלא התעמקתי בתלונות, לא הוגשו אליי, לא מכיר ואולי אם שמעתי על קצה המזלג לא נתתי דעתי כי לא הייתי הגורם שיכול לחקור .... לשאלתך בעקבות הטענות שהיו לתובעת מונתה ועדת בדיקה אני משיב שלא יודע על הועדה, נאמר לי ע"י שילה שאין ממש בתלונות, התובעת לא אמרה לי שמונתה ועדת בדיקה לזכרוני, היא התלוננה שאיך זה שאת התלונות שלה לא חוקרים, אני אמרתי שאני מאמין למשרד החינוך ששילמה אמר שלא היו דברים, אני מכבד עמדת משרד החינוך אך לא ידעתי שהיתה ועדת חקירה מי נחקר. ...מהכרותי עם התובעת מה היתה עושה עם מהלך נתפס בעיניה כלא תקין אני משיב שהיא עשתה, הביעה דעתה בע"פ ובכתב כפי שראתה לנכון, אם הדברים שהתלוננה נכונים או לא לא יודע, אך התלוננה. " 76. עדותה של הגב' בן ג'ויה חן, מורה בבית הספר, אשר טענה כי התובעת זכתה ליחס פוגעני ומזלזל מצד הנהלת בית הספר היתה מגמתית וסלקטיבית. העדה טענה בפנינו כי היא אינה יודעת במדוייק על ועדת הבדיקה ועל תוצאותיה אולם ידעה לציין פגמים שכן נמצאו ע"י הועדה לטענתה: יכול להיות שמשרד החינוך מינה ועדת בדיקה בעניינים האלה, אני לא נכנסתי לעומקם של דברים, אני יודעת שהתובעת כתבה מכתב למר אבוהב והוא בדק את הדברים והוא גם כתב במכתב שזה לא בסדר שהיא תהיה גם מנהלת וגם יועצת. לשאלתך לגבי ועדת בדיקה לא נכנסתי לדברים. אני יודעת שהדברים נבדקו אך באלו סעיפים אני לא יודעת, אני ידעתי שבדקו את הדברים. לשאלתך מה היו התוצאות של ועדת בדיקה אני משיבה שאני יודעת שמאיה רשתי לא יכולה לכהן הן בתפקיד מנהלת והן בתפקיד יועצת. חלק מהדברים נמצאו כן כנכונים, המינוי של רשתי נמצא כלא תקין וגם הבנתי מהדברים שגם המינוי של גיטה שהיא לא עברה מכרז, לא קראתי מה שהועדה אמרה, לא היו לי שיחות נפש איתה. 77. כך גם מר מאיר הלמרייך, מזכיר מחוז צפון והגליל של ארגון המורים: לשאלתך הייתי מודע לטענות התובעת בנוגע למינוי של גיטה, רשתי ותשלומי תל"ן אני משיב שהייתי מודע לכל התלונות. לשאלתך הייתי מודע שמשרד החינוך מינה ועדת בדיקה אני משיב שלא זוכר, אבל אם את אומרת אולי כן, ראיתי תשובות, לא זוכר על ועדה ונמצאו ללא בסיס. לשאלתך משרד החינוך שהוא הגוף המוסמך קובע שאין בסיס לטענות מדוע בתצהיר אני חוזר על טענות אלה אני משיב שסיימתי בימים אלה שתי תביעות משפטיות נגד משרד החינוך, אני מפנה לשני פסקי דין האחד של רוזנברג נ' מ"י וזכה ושם לא החמיאו למשרד החינוך, ארגון המורים לא הגיש תביעה נגד ועדת הבדיקה. לשאלתך עד היום התובעת ממשיכה לנופף בדגל השחיתות הזו אני משיב שנכון". לסיכום, שוכנענו כי העברתה של התובעת מביה"ס לא נבעה משיקולים זרים אלא משיקולים ענייניים ומחוסר אפשרות, אף לדעתו של יו"ר ארגון המורים, להמשך העסקתה של התובעת בביה"ס בנסיבות שנוצרו. האם הליך ההעברה היה תקין 79. מהעדויות והראיות בפנינו עולה כי התובעת זומנה כדין לישיבות שימוע בנושא ההעברה, ועמדתה נשמעה ונבחנה בפני שלושה דרגים. כל הגורמים סברו, כי מערכת היחסים בין התובעת לבין מנהלת בית הספר התדרדרה עד לשפל וכי אפסו הסיכויים להמשך עבודתה בבית הספר, תוך הבנה ושיתוף פעולה עם המנהלת. 80. כן הוכח, כי נציגי ארגון המורים היו שותפים למהלך, ולמעשה סברו גם הם כי במצב הדברים הנתון אין זה אפשרי כי התובעת והמנהלת יוסיפו לעבוד יחד. 81. יפים לענייננו דברי בית הדין הארצי במקרה אחר, בו הועלתה השאלה האם העברה יזומה של מורה נעשתה עקב חשיפת שחיתות מצידה או עקב יחסי עבודה עכורים בינה לבין המנהל, שם נקבע: "... מחומר הראיות עולה בעליל נתון אחד, שלא יכולה להיות מחלוקת לגביו, ולפיו המערערת והמנהל לא יכלו לעבוד יחדיו. נתון זה חייב להוביל למסקנה שעל השניים להיפרד, וזהו פתרון ההעברה המתיר את סבך עבודתם של השניים יחדיו בבית הספר. לאלה יש להוסיף גם את אי שביעות צוות ההוראה מיחס המערערת אליהם ומהתערבותה בנושאים שאכן שמורים להנהלה, ושכללה הערכות שליליות כלפי חברי צוות המורים ועצות למנהל, כיצד ל"טפל" במי מצוות ההוראה שלדעתה אינו טוב (ראו למשל נספח 1 לתצהיר התשובה של המנהל). 16.יחסי אי האמון בין המערערת והמנהל שראשיתם עוד בחוסר קבלת מרות המנהל על ידי המערערת בסמוך לאחר ששב ממילואים, התלונות ההדדיות זה על זו וזו על זה, והיחסים הרעועים והמתוחים בין המערערת למורים הם אלה שהביאו להעברה, ממנה לא היה מנוס." (ע"ע 683/05 חנה לוי נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, עמ' 8, ניתן ביום 17.1.08). 82. ב"כ התובעת טוען כי העובדה שהנתבע פעל להעברה היזומה רק בשנת 2008, כחמש שנים לאחר שלטענתו החלה התנהגותה הנלוזה של התובעת מעידה על נקמנות גרידא, אלא, שלטעמנו, הדבר מעיד על כך שהיה ניסיון קודם לנסות ולשפר את היחסים ולמצוא פתרון בתוך ביה"ס ורק לאחר שכלו כל הקיצין החליטה המנהלת לנקוט בהליך של העברה יזומה. 83. איננו מקבלים טענת התובעת כי המנהלת סירבה להליך גישור מתוך כוונה למנוע אפשרות להגיע לפתרון הבעיות או כי הגישור היה תנאי מקדמי להמשך ההליכים בעניין ההעברה. בסיכום הישיבה מיום 3/1/08 נכתב, כי ארגון המורים יפגש עם המורה ועם המנהלת וינסה לגשר, וכי אם הגישור לא יעלה יפה, תבחן בקשת ההעברה. בעובדה שלא צלח הליך גישור, ב"אשמתו" של צד זה או אחר, אין כדי למנוע בירור בקשת ההעברה היזומה. עוד איננו מקבלים טענת התובעת, כי התעלמות הנתבע (בשימוע אצל מר דרורי) מטענותיה הקודמות בעניין אי הסדרים מהוות פגם בהליך. כאמור, טענותיה נבדקו ע"י ועדת בדיקה שמונתה לעניין. הגורם המוסמך לדון בבקשת ההעברה אינו מוסמך לשמש כגוף ערעור על מסקנות ועדת הבדיקה. התובעת לא פעלה כנגד מסקנות ועדת הבדיקה וספק אם אפילו עידכנה בהן את הסתדרות המורים שפעלה בעניינה (ר' עדויות מר ארז, גב' ולנסי ומר הלמרייך בעניין זה). 85. התובעת טענה, כי בהחלטתו של ד"ר שילה מיום 03.08.08, קבע הוא כי יתקיים דיון על שיבוצה לקראת שנה"ל תש"ע. חרף האמור, הוציא ד"ר שילה החלטה מאוחרת מיום 06.08.08 בה התעלם מהחלטתו הקודמת וקבע, כי התובעת לא תוכל לשוב לבית הספר. כפי שפורט לעיל, ד"ר שילה קבע עוד ביום 3/8/08, במעמד הישיבה עם ארגון המורים והתובעת, כי הוא מוכן לשקול פתרון של שנת שבתון ולאחריו פרישה או מעבר לבי"ס אחר. התובעת ביקשה כי תבחן אפשרות חזרה לביה"ס ובאשר לכך הוחלט: "בנושא החזרה לביה"ס נשקול ונדון בכך, ניתן תשובתנו תוך 48 שעות." בהחלטה המסכמת נקבע כי מערכת היחסים העכורה בין התובעת למנהלת קליה ולסגניתה אינם ניתנים לגישור, תאושר לתובעת יציאה לשבתון או חל"ת ולקראת שנה"ל תש"ע ידון שיבוץ התובעת "בהינתן המצב המתואר בסעיף 1 לעיל", דהיינו, כי מערכת היחסים אינה ניתנת לגישור. בהחלטה המאוחרת אין התעלמות מההחלטה הקודמת אלא בשתיהן, לאור מערכת היחסים העכורה, לא נמצא כי ניתן לאפשר לתובעת להמשיך ללמד בביה"ס. 86. לא מצאנו כי נפלו פגמים בהליך ובדרך קבלת ההחלטה, שיש בהם להצדיק התערבותנו. לעניין התביעה הכספית לטענת התובעת, הוצאה באופן כפוי לשנת שבתון, דבר אשר גרם לה להפסדים בזכויותיה הסוציאליות, נגרמו לה הפסדים בגין שכ"ל גבוה יותר לבנה עקב העברתו לבי"ס אחר וכן יש לפצותה בגין עגמת נפש. היציאה לשנת שבתון היתה פתרון מוסכם על התובעת והיא אף חתמה על הטפסים הנדרשים לאישור היציאה לשבתון. לא מובנת לנו על כן טענתה כי עניין זה נכפה עליה וגרם לה נזקים, שאף לא הוכחו. באשר לשכר הלימוד של בנה, הרי שהחלטת ההעברה התייחסה אליה ולא לבנה. ככל שבחרה התובעת כי בנה לא ימשיך ללמוד בביה"ס הרי שזו החלטתה שלה, ומה לה כי תלין על הנתבעת בעניין גובה שכר הלימוד בבי"ס אחר. לנוכח קביעותינו לעיל, כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבעת על העברתה של התובעת, הרי שגם דין תביעתה לפיצוי בגין עגמת נפש- להידחות. סיכום לנוכח כל האמור לעיל, משהוכח בפנינו כי ההחלטה על העברת התובעת הייתה סבירה ומידתית ולא נפל בה כל פגם, דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪ תוך 60 יום מקבלת פסק הדין. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. דיני חינוךבית ספרמורים