בסכסוך זה עומדות לבירור שתי שאלות מרכזיות, האחת מתייחסת לשאלת קיומן של יחסי עובד - מעביד בין התובע לנתבעות וזכאותו של התובע לשכר עבודה ולזכויות נוספות להן עתר בתביעתו, והשנייה מתייחסת לחבות האישית של הנתבע, ככל שיקבע כי היו קיימים יחסי עובד - מעביד בין התובע לנתבעת ש.ר אינטרנט אשר הנתבע שימש כמנהלה. המבחן הרווח כיום לקביעת מעמדו של מבצע העבודה, הינו, האם פלוני נופל בגדר "עובד" או "עצמאי" הוא המבחן המעורב. מבחן זה מכיל בקרבו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים, כגון: כפיפות או אופן הפיקוח על ביצוע העבודה; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף; ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בחינת קיום יחסי עובד מעביד: 1. בפניי תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים ובה עותר הוא לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות וזכויות נלוות נוספות לנוכח עבודתו בנתבעות 1 ו-2 (להלן: "הנתבעות"). 2. התובע טוען כי החל לעבוד בנתבעת 1 (להלן: "ש.י.ל.ת"), ביום 01.06.07 כמנהלה הכללי ולאחר שהועברו כל עסקיה של נתבעת זו לנתבעת 2 (להלן: "ש.ר. אינטרנט"), הפך הוא להיות מנהלה הכללי של ש.ר. אינטרנט. 3. על פי גרסת התובע, תנאי עבודתו סוכמו עימו טרם החל בעבודתו אולם למרות הסכמות אילו לא שולם לו שכר עבור עבודתו וכן לא שולמו לו זכויותיו. 4. במסגרת ניהול התיק עוכבו ההליכים כנגד הנתבעות, מחמת פירוקן, אולם התובע ביקש להמשיך בניהול התביעה ולהסיר את מסך ההתאגדות מהנתבעת 2 ולחייב את נתבע 3 (להלן: "הנתבע"), כבעל המניות בחברת ש.ר אינטרנט אשר לטענתו המשיכה את פעילותיה של חברת ש.י.ל.ת. 5. התובע טוען כי הנתבע ניהל את הנתבעות תוך מימון דק וערבב בין נכסיהן לבין נכסיו האישיים וכן ניהל את חברת ש.ר אינטרנט כחברה משפחתית בחוסר תום לב, ולאור התנהלותו יש לחייבו באופן אישי בחבות הנתבעות. 6. מנגד טוען הנתבע כי התובע לא עבד כלל בנתבעות וממילא לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעות ולפיכך אין הוא זכאי לכל תשלום מאת הנתבעות. 7. הנתבע ציין כי הוא לא היה נושא משרה בש.י.ל.ת ולפיכך אין לחייבו בחבות חברה זו, ובנוגע לפעולותיו בש.ר. אינטרנט, טען כי כלל פעולותיו נעשו כבעל מניות וכמנהלה. 8. הנתבע הוסיף כי לא קיימת כל עילה להרמת מסך ההתאגדות של חברת ש.ר אינטרנט ולפיכך אין מקום לחייבו באופן אישי בחובותיה שכן כל פעולותיו נעשו כדין. דיון והכרעה: 9. בסכסוך זה עומדות לבירור שתי שאלות מרכזיות, האחת מתייחסת לשאלת קיומן של יחסי עובד - מעביד בין התובע לנתבעות וזכאותו של התובע לשכר עבודה ולזכויות נוספות להן עתר בתביעתו, והשנייה מתייחסת לחבות האישית של הנתבע, ככל שיקבע כי היו קיימים יחסי עובד - מעביד בין התובע לנתבעת ש.ר אינטרנט אשר הנתבע שימש כמנהלה. 10. להלן נבחן את טענות הצדדים ועדויותיהם כפי שעלו בנוגע לשתי השאלות האמורות. קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבעות 11. המבחן הרווח כיום לקביעת מעמדו של מבצע העבודה, הינו, האם פלוני נופל בגדר "עובד" או "עצמאי" הוא המבחן המעורב. מבחן זה מכיל בקרבו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים, כגון: כפיפות או אופן הפיקוח על ביצוע העבודה; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף; ביצוע העבודה באופן אישי ועוד (ראה: ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין - חריש, פד"ע לז, 43 (2002), להלן: "פרשת טריינין"). 12. עם זאת נפסק, כי מבחן ההשתלבות הוא המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב (סטיב אדלר "היקף תכולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג (תשס"א) 17). מבחן ההשתלבות מורכב משני פנים, האחד חיובי והשני שלילי. במסגרת הפן החיובי, נבדקת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה? ככל שהתשובה לשאלה ראשונה זו הינה חיובית, נבחן הפן השלילי של המבחן. במסגרת שלב זה של בחינת יחסי העבודה, נבחנת השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו? (ר' פרשת טריינין; דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע 177; בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ - בית הדין הארצי, פ"ד לו (1) 324; בג"צ 5168/93 שמואל מור - בית הדין הארצי, פ"ד נ' (4) 628). 13. בחינת מעמדו של התובע בענייננו כעובד, על פי המבחן המעורב, מחייבת קביעת תשתית עובדתית על פיה ייגזר מעמדו של התובע כעובד אם לאו. 14. אין מחלוקת בין הצדדים כי המפגש בין הנתבע לתובע היה במטרה לקדם יזמות עסקית בנושא האינטרנט. עם זאת, קיים פער בין הגרסאות אותן הציגו הצדדים בנוגע למהותו של הקשר העסקי האמור, שכן בעוד התובע טוען כי במסגרת היזמות הוחלט להעסיקו כעובד, טוען הנתבע כי הקשר נותר עסקי לצורך הקמת חברה. 15. התובע טוען כי הנתבע הציע לו לנהל את חברת ש.י.ל.ת, הצעה לה נענה בחיוב, ובהמשך משרבו הקשיים של חברה זו ומשתחומי פעולתה עברו לחברת ש.ר אינטרנט המשיך להיות מועסק על ידי חברת ש.ר אינטרנט כמנהל. 16. הנתבע טוען כי התובע לא עבד כלל בנתבעות וכל הקשר עם התובע נותר קשר עסקי בלבד, במסגרתו הייתה כוונה להקים מיזם משותף של התובע עם בנו של הנתבע. 17. לנוכח הפער בגרסאות אותן הציגו הצדדים נדרשתי בתיק זה לבחון את מהימנות העדים אשר הופיעו בפניי, וכן את הראיות החפציות אשר הוצגו בתיק. 18. מטעם התובע העידו התובע בעצמו, מספר עובדי חברת ש.י.ל.ת אשר חלקם המשיכו לעבוד בחברת ש.ר אינטרנט וכן ספק אשר עבד עם שתי החברות. 19. מטעם הנתבעים העידו בפניי הנתבע, בנו מר ברק שושן, אישתו גב' חנה שושן ועובד נוסף אשר עבר בחברת ש.י.ל.ת. 20. אקדים את המאוחר ואומר כי לאחר ששמעתי את עדי הצדדים ועיינתי בראיות תוך יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה, מצאתי לבכר את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע ולקבוע כי בין התובע לנתבעות התקיימו יחסי עובד-מעביד. 21. לקביעה זו הגעתי לאור עדויותיהם של עדי התובע אשר עבדו בנתבעות, אשר עדותם נמצאה מהימנה עלי, וכן בהתאם לראיות החפציות אותן הציג התובע. 22. העדים מטעם התובע העידו כי ראו את התובע מספר רב של פעמים מתוך ידיעה הבנה והכרה כי הינו המנהל בפועל של חברת ש.י.ל.ת. כך למשל העידה גב' חמדי מורן אשר שימשה כמעצבת אתרים בחברת ש.י.ל.ת ולאחר מכן המשיכה לעבוד בחברת ש.ר אינטרנט כי ראתה את התובע בעבודה מספר רב של פעמים ואף אישרה כי ראתה בו כמנהל של החברה: "ש. ספרי לי על התקופה בה עבדת בשיל"ת, כמה פעמים ראית את התובע? ת. אין ספור פעמים." (פרוטוקול עמ' 12 שורות 13-14). ובהמשך: "ת. אני אומר לך שלומר באותו הרגע מתי וכמה פעמים ראיתי את התובע לא נראה לי רלוונטי באותו הרגע. אני ציינתי בסעיף 7 שמיכאל יורובסקי היה מנהל בשיל"ת ואחר כך המשיך בנתבעת 2". (פרוטוקול עמ' 12 שורות 23-25). 23. לעדותה של גב' חמדי הצטרף מר סטיב אבוטבול עובד נוסף שעבד בחברת ש.י.ל.ת אשר העיד כי ראה את התובע מדי יום במשרדי הנתבעת: "ש. כמה פעמים בשבוע היית רואה את מיכאל בשיל"ת? ת. כל יום. ש. באיזה שעות? ת. כאשר אתה מרוכז בעבודתך אני לא יכול לומר בדיוק באיזה שעות ראיתי אותו, אבל אני מדגיש שכל יום ראיתי אותו במשרדים." (פרוטוקול עמ' 30 שורות 14-18). 24. מר אבוטבול אף סיפר בעדותו כי התובע, בהיותו מנכ"ל חברת ש.י.ל.ת, הורה על פיטוריו ואף הוצג בפנינו מסמך המאמת זאת (ר' נספח א לתצהירו). 25. לעדויותיהם של גב' חמדי ומר אבוטבול הצטרף מר פריינטי, עובד נוסף שעבד בחברת ש.י.ל.ת, ולאחר פירוקה המשיך לעבוד בחברת ש.ר אינטרנט, אשר העיד כי לאחר פירוקה של חברת ש.י.ל.ת והקמתה של חברת ש.ר אינטרנט, הייתה חלוקת עבודה ברורה בין תחומי האחריות של הנתבע לבין תחומי האחריות של התובע: "ת. מיכאל הוא המנכ"ל ובדברים טכניים הקשורים לעבודה פניתי למיכאל אך בנושא כספים פניתי תמיד למר דוד שושן. אחרי שעשינו את המעבר לחברה החדשה של האינטרנט, חלק הכספים שהביאו לי משיל"ת הוא שילם לי בעצמו" (פרוטוקול עמ' 33 ש' 19-21). 26. לעדויותיהם של העובדים הצטרף מר מנחם לוריה אשר היה יועץ לחברת ש.י.ל.ת ובא איתה בקשר עסקי והעיד כי התובע היה מעורב בניהול מו"מ שהיה בינו ובין החברה ליישום תוכנה בחברת ש.י.ל.ת. 27. כנגד עדויות אלו עמדה עדותו של מר בני דהן, עובד נוסף בחברת ש.י.ל.ת, אשר העיד מטעם הנתבע ובתצהירו טען כי התובע הגיע ל"פרק זמן קצר ולתקופת ניסיון ובסופו של דבר לא מונה למנכ"ל מפאת חוסר התאמה" (ר' סעיף 5 לתצהיר העד). מר דהן נשאל בעדותו: "ש. אתה רושם בסעיף 5 לתצהירך פרק זמן קצר למה אתה מתכוון? ת. אני לא מתכוון לחודש, חודשיים, זמן של 10-15 ימים וגם זה היה לפרקים ולא קבוע" (פרוטוקול עמ' 43-44 ש' 33 ו 1, בהתאמה) 28. הגם שעדותו של מר דהן עמדה לכאורה כנגד עדויותהם של העובדים האחרים, ביחס להשתלבותו של התובע בחברת ש.י.ל.ת, ועל כך אתייחס בהמשך, הרי שעדותו של מר דהן סותרת באופן בולט את גרסתו של הנתבע לפיה לא היו כלל יחסי עבודה בין התובע לנתבעות שכן מר דהן אישר במפורש כי התובע עבד בחברת ש.י.ל.ת זמן קצר. 29. באשר לפערים ביחס לתקופת עבודתו של התובע בחברת ש.י.ל.ת, שעלו לכאורה בין עדותו של מר דהן לבין עדויותיהם של שאר העובדים שהעידו מטעם התובע, מצאתי להעדיף את גרסת העובדים על פני גרסת מר דהן מאחר ופרק הזמן בו עבדו מר דהן והתובע היה פרק זמן קצר, שכן מעדותו של התובע עולה כי החל לעבוד בחברת ש.י.ל.ת בחודש יוני 2007 ואילו מר דהן מציין בתצהירו כי סיים עבודתו בחברה בחודש יולי 2007. 30. תמיכה נוספת בגרסתו של התובע מצאתי בעדותה של גב' שושן אשר העידה כי התובע היה נוכח במשרדי החברות הנתבעות מספר רב של פעמים, כדבר שבשגרה, והדבר לא היה נראה לה חריג. 31. גב' שושן התקשתה בעדותה להסביר את פשר מעשיו של התובע במשרדי הנתבעות והריני סבור כי קושי זה נבע כחלק מרצונה לגונן על גרסת הנתבע וסירובו להכיר בקיומם של יחסי עבודה של התובע בנתבעות. 32. מעבר לעדותה של גב' שושן, הצהיר בנו של הנתבע, מר ברק שושן, כי חברת ש.ר אינטרנט הנפיקה לתובע כרטיס ביקור לשם הצגתו בפני יזמים כ"בעל תפקיד" בחברת ש.ר אינטרנט (ר' סעיף 5 לתצהירו של מר ברק שושן). מר ברק שושן נשאל על ידי בית הדין: "ש. לשאלת בית הדין, הכרטיס היה פיקציה, לא אמיתי. ת. מה זה פיקציה? אני לא מבין את השאלה. הכרטיס היה לצורכי זה שהוא יצליח להביא אנשים." (ר' פרוטוקול, עמ' 38, ש' 5-6). עדותו של מר ברק שושן אף היא כרסמה בגרסת הנתבע לפיה ההתקשרות עם התובע הייתה לצורך הקמת מיזם עסקי עם בנו, שכן, מר ברק העיד כי באותה תקופה בה התובע פעל בחברת ש.ר אינטרנט, היה הוא עובד בחברת הפצה, ומיעט להיות במשרדי החברה. 33. אף בגרסתו של הנתבע נמצאו סדקים שעה שבכתב ההגנה טען הנתבע כי ככל הידוע לו, התובע מעולם לא הועסק בחברת ש.י.ל.ת כמנכ"ל או בכל תפקיד אחר, אולם העיד במסגרת חקירתו הנגדית, בנוגע למעשיו של התובע בחברת ש.י.ל.ת כי: "אולי. אני לא יודע. הסתובבתי שם. ידעתי ששמו אותו לניסיון, ידעתי ששמו אותו לניסיון בתקופה ששבועיים לאחר מכן חדלו לפעול. לא התקיים תהליך של מינויו בצורה מסודרת. לא כמו אלי מויאל ואלי סער. את המשא ומתן עשה עם רוני ברנס. מה שעשו ביניהם אין לי מושג, אבל אני יודע דבר אחד שהיו בתקופה שהחב' הייתה בגסיסתה אני מדבר על שילת". (פרוטוקול, עמ' 53 ש' 24-27). ובהמשך העיד הנתבע בנוגע למעשיו של התובע בחברת ש.ר אינטרנט: "לא. יום אחד מתייצב אצלי התובע ואומר לי תחתום אני רוצה להיום השותף שלך. לא הבנתי מאיפה זה בא. האם הוא עובד שלי או שותף שלי, שיחליט מה הוא רוצה?". (פרוטוקול, עמ' 54, ש' 13-14). 34. מעדותו של הנתבע התרשמתי כי התקיימו יחסי עבודה בין התובע לנתבעות ואף הנתבע הדגיש זאת באופן מפורש בבקשה שהגיש במסגרת תיק בר"ע 36440-01-12, על החלטה מיום 4/1/12, בה ציין הנתבע כי בית הדין נתן עדיפות לתובע אשר "הינו נושה בדין קדימה כיתר העובדים" ( ר' סעיף 27 לבקשה שצורפה לסיכומי התובע). בנוסף לעדויות אשר הוצגו בדיון שמיעת הראיות ומהם נלמד על קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעות, הוצגו בפניי מסמכים אשר אינם מעמידים בספק את גרסתו של התובע ולפיה עבד בנתבעות. התובע הציג כתמיכה בטענותיו את המסמכים הבאים : א. כרטיס ביקור של התובע, אשר הונפק לתובע על ידי ש.ר אינטרנט, כפי שציין מר ברק שושן בעדותו ( ר' נספח ח' לתצהיר התובע). ב. בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד חברת ש.י.ל.ת, אותה הגיש התובע, בשמה של ש.י.ל.ת (ר' נספח ט' לתצהיר התובע). ג. מכתבי פיטורים לעובדים אשר עבדו בחברת ש.י.ל.ת וחתומים על ידי התובע (ר' נספח יא לתצהיר התובע). ד. סיכום פנימי של ישיבת הנהלה, מסמך אשר נמסר לתובע (נספח י' לתצהיר התובע). מסמכים אלה מעידים באופן ישיר על מערכת יחסי עבודה ששררו בין התובע לנתבעות, ואינם מתיישבים כלל עם גרסתו של הנתבע. 35. הנתבע צירף לתצהירו "הסכם מייסדים להקמת חברה" (ר' נספח 2 לתצהירו) עליו חתום בנו - מר ברק שושן והתובע, והנתבע טען כי מסמך זה תומך בגרסתו לפיה הקשר עם התובע היה עסקי בלבד, אך לא מצאתי במסמך זה כל ממש. 36. בסעיף 2.1 להסכם המייסדים נקבע כי הקמת החברה תתבצע תוך 7 ימים ממועד החתימה והצדדים יחתמו על כלל מסמכי התאגדות החברה לצורך רישומה. 37. למעט ההסכם לא הוצג כל תיעוד על רישומה של החברה כחברה עצמאית, ועל ניהולה בידי מר ברק שושן והתובע, ואף מר ברק שושן אישר בעדותו כי בסופו של יום החברה לא נפתחה כלל:   "ת. בגלל שלא פתחנו חב' והיה בייננו הסכם למיזם ולא רצינו לפתוח חברה עד שהתובע. הוא צד כי מכיוון שלא רצינו לפתוח חברה עד שהתובעת תביא 3 עיתונאים של עיתון מקומי כמו שהבטיח. אנו לא פותחים חב'. בשביל זה, אבא שלי שהוא בעצם עוזר לי, אמר נציג את מיכאל כאילו עובד עצמי כדי שיהיה לו איזה שהיא כאילו שלא ידבר באוויר בעצם. אם באמת יצליח להביא את שלושה האנשים היינו פותחים את החב' ועושים את כרטיסי הביקור שלנו." (פרוטוקול עמ' 37-38 ,ש' 25-26 ו 1-4 בהתאמה). מר ברק שושן אישר בעדותו כי לא נפתחה כל חברה לו ולתובע ואף ניתן ללמוד מעדותו כי התובע עבד בחברת ש.ר אינטרנט. 38. מחומר הראיות אשר הונח בפניי עולה כי הנתבעות 1 ו-2 היוו "מפעל" שניתן להשתלב בו, ובמסגרת עבודתו של התובע, כמנהל הכללי בנתבעות, השתלב הוא בפעילות הנתבעות, כחלק מהמערך האירגוני של הנתבעות. 39. התובע לא היה גורם חיצוני, אלא חלק מהמערך האירגוני של הפעילות השוטפת הרגילה של הנתבעות, ופעילותו נמשכה 11 חודשים, ובמסגרתה שימש התובע כמנהל הכללי של הנתבעות. 40. מתכונת ההתקשרות בין התובע לנתבעות 1 ו-2 נעשתה לצורך המיזם העסקי-האינטרנטי שהקימו הנתבעות, וכמו כן, תפקידו של התובע כמנהל הנתבעות היה חיוני לפעילותן של הנתבעות (ראה עדות התובע, עמ' 15 לפרוטוקול מיום 3/10/11, ש' 20-24). 41. בחינת מתכונת העסקתו של התובע ב"עסקיהן" של הנתבעות, וטיב העבודה שהתבקש לבצע, מעידה כי התקיים בענייננו הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. 42. הנתבע 3 העלה טענה לפיה במקביל לעיסוקו של התובע אצל חברת ש.ר אינטרנט, נתן התובע שירותי הרצאות לאוניברסיטה הפתוחה וכן עבד בקבוצת "נתון". לטענת הנתבע, התובע הסתיר מידע זה מבית הדין ויש בנתונים הנ"ל להשפיע לעניין הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. 43. התובע מאידך טוען כי מעולם לא הסתיר את העובדה שעסק כמרצה באוניברסיטה, והעביר קורסי נדל"ן וקורסי אינטרנט, פעם-פעמיים בשבוע; וכן כי עבד במשרה חלקית של 10-15 שעות בשבוע בקבוצת "נתון". 44. באיזון שבין טענות הצדדים לעניין יישומו של הפן השלילי של מבחן ההשתלבות נראה כי הנתבע מנסה להיבנות מכך שהתובע העביר קורסים והרצאות באוניברסיטה וכן עבד כשכיר בקבוצת "נתון", אולם סבור אני כי בכך בלבד אין להכריע את הכף. שהרי, הלכה פסוקה היא שיכול אדם להיחשב כ"עובד" בו-זמנית במספר מקומות עבודה (ע"י 232/03 שמואל לובוביץ - ימית שמירה אבטחה ושירותים בע"מ, ניתן ביום 7/11/04; ע"ע 300229/96 עמי כהן - "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ, פד"ע לז', 812). וכן נפסק, כי אין מניעה לכך, שאותו אדם יהיה בעת ובעונה אחת עצמאי בעסק משלו, ועובד שכיר בעסק של מעבידו (ע"ע 408/03 משה שמאי - טראוב תעשיות בע"מ, ניתן ביום 30/1/07; ע"ע 1392/02 ד"ר מנצוטורבטי - שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 12/2/04. ע"ע 300064/96 פלאי קרני - איתן אביבי, פד"ע ל"ו 241). 45. עוד אוסיף כי במשך כל תקופת ההתקשרות עם הנתבעות, ביצע התובע את עבודתו באופן אישי ובכך מתקיים מבחן הקשר האישי. 46. התובע גם נתן הסבר המניח את הדעת, מדוע המתין זמן ממושך לקבלת שכרו ולא תבע את הנתבעות; ובלשונו: "אני הוזמנתי לנהל את החברה כאשר הייתה פעילה פרק זמן לא קטן, הגעתי כתוצאה מכך שדוד הזמין אותי לנהל את החברה כי אני יודע איך עסקים מן הסוג הזה פועלים, ולכן כאשר אמרו לי שבגלל שהחברה בקשיים, הנתבעת 1, קיבלתי את זה בהבנה מתוך ציפייה שהחברה תחת ניהולי יכולה לעלות ולהצליח ואז אקבל את השכר שלי במלואו. ש. מתי הפסיקה פעילות הנתבעת 1? ת. הפעילות של הנתבעת 1 הופסקה בסמוך להקמת הנתבעת 2. בסוף קיץ 2007. ש. אז למה לא תבעת את הנתבעת 1? ת. כי התחלה חדשה הייתי ער לתהליכים שהחברה עברה תחת ניהולי, הפעילות הייתה טובה והיו לי ציפיות, אותה ציפייה שציינתי קודם תתממש, כי העסק לדעתי היה במצב טוב. ש. איך בן אדם, שעבד 12 חודשים, ממה אתה חי? ת. מעולם לא הסתרתי שאני בין השאר גם מרצה באוניברסיטה". (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 3/10/11, ש' 20-30). 47. מסקנת הדברים בפרק זה היא כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעות 1 ו-2. זאת על פי "התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב את כל המבחנים כולם" (ע"ע 414/05 שלמה בן חיים - כדורי פיתוח עירוני בע"מ, ניתן ביום 8/1/07; דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג' 177; דב"ע נד/3-238 ד"ר יאיר בן דוד - המועצה האזורית מרחבים, פד"ע כח' 461), ובהתאם למשקלם המצטבר והמשוקלל של המבחנים, בנסיבות המקרה מושא הדיון בתיק זה. הזיקה שבין הנתבעות לעניין רצף זכויותיו של התובע 48. טרם אתייחס לשאלת תקופת העבודה והשכר הקובע, הריני מוצא להתייחס לזיקה שבין שתי החברות הנתבעות, שכן לזיקה בין החברות קיימת משמעות לעניין חיובה של חברת ש.ר אינטרנט בחובותיה של חברת ש.י.ל.ת, וכן למועדי תחילת עבודתו וסיומה לעניין רצף זכויותיו של התובע. 49. על פי גרסת התובע היה קיים קשר ישיר בין חברת ש.י.ל.ת לחברת ש.ר אינטרנט ולפיכך יש לראות בתקופת העסקתו בחברת ש.ר אינטרנט כרצף לתקופת עבודתו בחברת ש.י.ל.ת. בהתאם לגרסה זו ביקש התובע לשלם את שכרו למשך כלל תקופת העסקתו בשתי החברות. 50. התובע הוסיף וטען כי הנתבע הוא אשר שימש כמנהלה של חברת ש.י.ל.ת בפועל והוא אשר קבע את תנאי עבודתו והשתלבותו בחברה זו ולאחר מכן השתלבותו בחברת ש.ר אינטרנט. 51. הנתבע טוען מנגד כי לא היה לו כל קשר לחברת ש.י.ל.ת וכל הקשר בין חברה זו לחברת ש.ר אינטרנט שבבעלותו, הסתכם בכך ששתי החברות עסקו בבניית אתרים "כפי שעוד מאות חברות פועלות בנושא זה". 52. עוד טען הנתבע כי הוא רק שימש כיועץ בחברת ש.י.ל.ת והדירקטורים של חברה זו ובעלי המניות בה שותפים אחיו ושותף נוסף בשם רוני ברנס. 53. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו הריני סבור כי יש לראות בתקופת העסקתו של התובע בנתבעות כתקופה אחת רציפה ובהתאם לחייב את חברת ש.ר אינטרנט בחובותיה של חברת ש.י.ל.ת. 54. עוד סבור אני, כי תפקידו של הנתבע בחברת ש.י.ל.ת לא היה רק תפקיד יועץ אלא הנתבע שימש כמנהלה הישיר של חברה זו והוא אשר קבע את התנהלותה בפועל ואת מערכת היחסים בינה ובין חברת ש.ר אינטרנט אשר הייתה בבעלותו. 55. בכתב ההגנה מציינים הנתבעים כי חברת ש.י.ל.ת העבירה את כל פעילותה לחברת ש.ר אינטרנט כחלק מעסקה אשר כללה תמורה בדמות בניית אתרים לבעלי עסקים עליהם התחייבה חברת ש.י.ל.ת.. 56. מהראיות אשר הובאו בפני לא ראיתי כי קיימת הבחנה מהותית בין פעילותן של שתי החברות למעט צמצום במספר העובדים, ושינוי בהיקף מספר המשרדים אשר שימש את חברת ש.י.ל.ת. 57. לטעמי רב הדמיון על השוני בין שתי החברות שכן הנתבעות פעלו על בסיס אותו מאגר נתונים, לוגו זהה ועם עובדים זהים על אף שמספרם פחת כאמור, כך שהתקבל בעיני הרושם כי חברת ש.ר אינטרנט באה בנעליה של חברת ש.י.ל.ת, ולפיכך הינה אחראית בחובותיה. במקרה הנוכחי, הגעתי לכלל מסקנה, כי הרעיון למיזם האינטרנטי נולד בנתבעת 1 ולאחר מכן המשך פיתוחו הועבר לנתבעת 2, ולפיכך יש לראות בהעסקה בחברות אלה כהעסקה באותו מקום עבודה. הנתבעות פעלו באותה כתובת (הבנאים 5, אשדוד) באותו מבנה ובאותה קומה, כאשר שי.י.ל.ת שכרה שני משרדים באותה קומה ואילו ש.ר. אינטרנט עשתה שימוש במשרד אחד באותה קומה (ר' עדות התובע בעמ' 22 לפרוטוקול מיום 3/10/11, ש' 28-39ׂ). 58. הנתבעות פעלו על בסיס אותו מאגר נתונים ועל בסיס אותו אתר אינטרנט ואף הנתבע אישר בעדותו כי הנתבעות עסקו בבניית אתרים במסגרת אותו אתר האינטרנט (סעיף 2(ב) לתצהיר הנתבע). 59. עובדת החברות הנתבעות, הגב' חמדי העידה גם היא על השימוש באותה כתובת דוא"ל (סעיף 26 לתצהיר גב' חמדי, נספח ח' לתצהירה), כך גם העיד מר לוריא אשר ראה בנתבעות גוף אחד בשם המסחרי "ביזקליק". 60. כאן המקום לציין, כי בהחלטה של בית משפט השלום בתיק תא"ק 4799-11-09 (ר' ת/1), שהובאה בפני, צוין כי אחיו של הנתבע, אשר היה בעל מניות בש.י.ל.ת, הינו "שותף סמוי" בחברת ש.ר אינטרנט, דבר המחזק את ההתרשמות כי קיים קשר הדוק בין שתי החברות הנתבעות, ומדגיש את הרצף בהעסקת התובע, ופעילותו של הנתבע בשתי הנתבעות. 61. חבותו של מעסיק חדש לחובות קודמו מעוגנת בסעיף 30 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, (להלן: "חוק הגנת השכר") שכותרתו "ערבות מעביד חדש לחוב קודמו" וכך קובעת לשון הסעיף: "30 (א) "עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופות גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות לתשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה - מיום הפרסום המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור." בפסיקה נקבע כי "הוראות סעיף 30(א) לחוק באות להגן על העובדים, כך שלא תקופח המשכיות זכויות הביטוח שלהם, על ידי חילופי המעבידים במפעל בו הם מועסקים" (ר' בדב"ע מט/2-4 אלברט סבח - הד יצוא חקלאי בע"מ ואח',). 62. התובע הבהיר כי הוא המשיך לעבוד בש.ר. אינטרנט ולתת את שירותיו כמנכ"ל באותה מסגרת שבה נתן את שירותיו כמנכ"ל, במסגרת העסקתו בש.י.ל.ת (סעיף 21 לתצהיר התובע). והסביר בעדותו כי עבד בש.י.ל.ת עד סוף הקיץ (חודש ספטמבר 2007) ובחודש אוקטובר החל לעבוד בש.ר. אינטרנט, כאשר בתקופה שבין חודש ספטמבר לאוקטובר שקד ביחד עם הנתבע על כתיבת תוכנית עסקית להגשה לבנק (פרוטוקול מיום 3/10/11, עמ' 20 ש' 29, עמ' 21 ש' 5). 63. לאור עדותו של התובע מצאתי כי יש לראות בחברת ש.ר אינטרנט אשר המשיכה להעסיק את התובע מיד לאחר סיום עבודתו בחברת ש.י.ל.ת, כמעבידה חדשה של התובע שכן "המפעל" שבו הועסק התובע עבר לידיה. 64. מדובר על מיזם אינטרנטי שהופעל על ידי חברת ש.י.ל.ת, עד לחודש ספטמבר 2007, ומחודש אוקטובר המשיך ה"מפעל" לפעול, באמצעות בחברת ש.ר אינטרנט מבלי שסולקו כל החובות כלפי העובד-התובע. 65. חברת ש.ר אינטרנט לא מילאה אחר ההוראות המאפשרות לה להיפטר מהאחריות כלפי העובד, ומשכך, יש לקבוע כי כל חובות חברת ש.י.ל.ת, כלפי התובע, כמעסיקתו, לעניין שכר העבודה והזכויות הנובעות מעבודתו בה, יחולו על חברת ש.ר אינטרנט מכוח סעיף 30 לחוק הגנת השכר. תקופת העבודה 66. נטל ההוכחה, מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד (דיון נד/23-3 חיים פרינץ - נתי גפן ואח', פד"ע כו, 547 בעמ' 553). 67. התובע טוען כי עבד בחברת ש.י.ל.ת החל מיום 1/6/07 ולאחר שזו הפסיקה פעילותה (במהלך חודש 9/07), המשיך לעבוד בחברת ש.ר אינטרנט ללא כל שינוי בתנאי עבודתו. 68. התובע ציין כי תקופת עבודתו נמשכה עד ליום 1/5/08, מועד בו התפטר מעבודתו לנוכח אי תשלום שכרו וזכויותיו כפי שסוכם עימו. 69. הנתבע לא הציג כל גרסה לדחיית טענת התובע בנוגע לתקופת העסקתו וכל שטען היה כי התובע לא עבד כלל בנתבעות. 70. מהעדויות אשר הובאו בפניי, התובע הציג ראשית ראיה על כך שהחל לעבוד בחברת ש.י.ל.ת ואף הנתבע אישר בעדותו כי אכן התובע עבד בחברה זו תקופה מסוימת, והונחה בפנינו תשתית ראייתית יציבה על כך שהתובע עבד בחברת ש.ר אינטרנט. 71. משהוכח כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעות ומשאין כל ראיה לסתור את משך התקיימותם של יחסים אלה, הרי שיש לקבל את טענתו של התובע בנוגע לתקופת עבודתו בנתבעת ולקבוע כי תקופת יחסי העבודה בינו ובין הנתבעות נמשכה החל מיום 1/6/07 עד ליום 1/5/08. שכרו הקובע של התובע והתביעה לשכר עבודה 72. טענת התובע, כי שיעור שכרו המוסכם בנתבעות היה בסך 10,000 ₪ לחודש בצירוף בונוסים ממחזור הנתבעות בשיעור של 3%. 73. התובע סומך טענתו זו על שתי עילות עיקריות: האחת - הסכמה בעל פה בינו לבין הנתבעים. השנייה - אי מתן הודעה בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), (סעיפים 16-20 לכתב התביעה, סעיפים 35-39 לתצהיר התובע). 74. כידוע, חוק הודעה לעובד מטיל חובה על המעסיק למסור לעובדו, תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד תחילת עבודתו, הודעה בכתב בה יפורטו תנאי עבודתו של העובד. החוק אינו מסתפק בהטלת חובה כללית ומפרט את העניינים שיש לכלול בהודעה כאמור, את צורת ההודעה, וכן להודיע על שינויים, ככל שיחולו, בתנאי העבודה. 75. הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה - ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו. לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה, ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. 76. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, הפרת החוק מעבירה את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה (ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ - וואיל סנדוקה ואח', פד"ע מ' 133, ע"ע 154/10 שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ, פס"ד מיום 3/5/11). 77. ולענייננו, אין חולק כי לתובע, לא ניתנה הודעה על תנאי עבודתו בהתאם לחוק הודעה לעובד. משלא ניתנה לתובע הודעה כאמור, ומשקיימת מחלוקת לגבי תנאי עבודתו, הרי שהנטל עובר אל כתפי המעביד, בהעדר מתן הודעה כאמור. 78. הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הציג כל ראיה הסותרת את טענת התובע. כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית לגבי שכרו של התובע ובהתייחס לתנאי הבונוסים של התובע, השיב כדלקמן: "אני לא מכחיש את מה שהוא אומר. אני רק אומר שהוא לא עבד, לא ידע מה המחזור לא מגיע לו כלום. זאת ההכחשה" (עמ' 51 לפרוטוקול מיום 22/2/12, ש' 11-13). 79. הנתבע בחר לבסס את הגנתו על הטענה היחידה כי התובע לא עבד בשירות הנתבעות ונמנע מלטעון כנגד תנאי שכרו של התובע, למעט הכחשה כללית וגורפת. משטענתו של הנתבע לעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד נדחתה, ומשלא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תנאי עבודתו של התובע אין בידי כי אם לקבל את גרסת התובע לעניין גובה שכרו ויתר תנאי עבודתו כפי שאפרט בהמשך. 80. לפיכך הריני קובע כי שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו יהיה בסך 10,000 ₪ (ברוטו) לחודש בצירוף בונוסים מהיקף מחזור הנתבעות בשיעור של 3%. 81. לנוכח האמור התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בסך כולל של 110,000 ₪, עבור עבודתו במהלך התקופה שמיום 1/6/07 ועד ליום 1/5/08, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.08 ועד למועד התשלום בפועל. תשלומי בונוס 82. על פי גרסת התובע היקף המחזור העסקי של חברת ש.י.ל.ת עמד על 100,000 ₪ לחודש, והיקף המחזור העסקי של חברת ש.ר אינטרנט עמד על 75,000 ₪. 83. התובע לא הציג כל מסמך המצביע על גובה המחזור העסקי של חברת ש.י.ל.ת והתקשינו לעמוד אחר גובה המחזור העסקי של החברה, ובכלל זה לקבל את גרסתו של התובע לעניין זה, שכן אין בפניי כל נתון או עדות המצביעות על גובה מחזור העסקי של חברה זו. 84. בהיבט זה ראוי לציין כי אף הנתבע לא נשאל על היקף המחזור של חברת ש.י.ל.ת על אף שהיה מעורב באופן ישיר בפעולותיה. 85. באשר למחזור העסקי החודשי של חברת ש.ר אינטרנט, הנתבע עצמו אישר במהלך עדותו כי היקף המחזור העסקי היה כ 70,000 ₪ בממוצע: "ש. התקשרות עם לקוחות באיזה היקף כספי נעשה. מה המחזור העסקי של האינטרנט? ת.  בסביבות 70,000 ₪ לחודש מחזור. ובהמשך: ש. כלומר לשיטתך המחזור היה רק 70,000 ₪ ולא 75,000 ₪? ת. כל חודש היה משהו אחר. אני נתתי את הממוצע." (ר' פרוטוקול עמ' 51 ש' 9-10 ו 14-15). 86. משהנתבע אישר כי היקף המחזור העסקי של חברת ש.ר אינטרנט עמד על סך 70,000 ₪ בממוצע, מצאתי להעמיד את זכאותו של התובע בנוגע לרכיב הפרמיה בסך 2,100 ₪ לחודש, ומאחר ועבד בחברה זו 7 חודשים (מיום 1.10.12 ועד ליום 1.5.08) לקבוע את זכאותו לפרמיה לתשלום בסך 14,700 ₪ בצירוף הצמדה החל מיום 1.5.08. 87. מאחר ולא מצאתי לקבל את גרסת התובע לעניין הפרמיות בחברת ש.י.ל.ת, הרי שלא מצאתי לקבוע תוספת לפרמיה מעבר לתשלום זה. פיצויי פיטורים 88. התובע טוען כי הנתבעת 2 הרעה את תנאי עבודתו ובכך נוצרו נסיבות בהן לא יכול היה להמשיך לעבוד בשירותה מאחר ולא שילמה את שכר עבודתו. 89. חוק פיצויי הפיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע בסעיף 1, כי מי שעבד שנה אחת ברציפות ופוטר זכאי לקבל ממעבידו שפטרו פיצויי פיטורים. 90. כפי שקבעתי התובע עבד בשירות הנתבעות החל מיום 1/6/07 ועד ליום 1/5/08, והרי שסיום עבודתו היה לפני תום שנת עבודה מלאה, שכן עבודתו בנתבעות הייתה במשך 11 חודשים. וביוזמתו של התובע. 91. סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי: "3. פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים." 92. מלשון הסעיף עולה כי במצב בו יחסי עבודה מסתיימים בפיטוריו של עובד, בטרם השלים העובד פרק זמן של שנה ראשונה, קיימת אפשרות לראותו כמי שעבד כשנה שלמה ולהעניק לו תשלום פיצויי פיטורים. 93. עם זאת יש לשים לב כי הענקת פיצויי פיטורים מכוח סעיף זה אינה חלה במקום בו העובד התפטר מעבודתו מרצונו או במקום בו התפטר בהתפטרות שדינה כפיטורים כפי שנקבע בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. 94. בענייננו, אין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו מרצונו, וגם אם נאמר כי יש לראות בהתפטרותו כדין מפוטר, הרי מאחר ועבד פחות משנה, אין מקום להחיל בנסיבות העניין את סעיף 3 ולהעניק לו פיצויי פיטורים. 95. משהתובע לא השלים שנת עבודה מלאה אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ועל כן תביעתו נדחית ברכיב זה. אי מסירת הודעה מוקדמת 96. משאין חולק כי התובע התפטר מעבודתו, הרי שאינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת ולפיכך טענתו ברכיב זה להידחות. תשלום זכויות סוציאליות: פדיון ימי חופשה 97. התובע טוען כי הינו זכאי לתשלום בסך 5,454 ₪ בגין ימי חופשה שלא שולמו לו במהלך עבודתו. 98. הלכה פסוקה היא, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה היתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו (דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט - חיים קסטנר; פד"ע ג' 215, 219). 99. עוד יש לציין כי הזכות לפדיון חופשה נולדת עם סיום יחסי עובד מעביד (ראה גם ע"ע 324/05 (ארצי) ריבה אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ). 100. הנתבע טען כי התובע כלל לא עבד בנתבעות וכפועל יוצא מכך לא שולמו לו כלל ימי חופשה. 101. בשים לב לקביעה בעניין רצף העסקתו של התובע, הריני קובע את זכאותו לדמי חופשה בסך 4,400 ₪ (400 ₪ ליום עבודה x 11 ימים). דמי הבראה 102. התובע טוען כי הינו זכאי לתשלום דמי הבראה בסך 1,590 ₪. 103. מקביעתי בנוגע לתקופת העסקתו של התובע עולה כי התובע עבד בנתבעות במשך תקופה של 11 חודשים בלבד, ולפיכך אין הוא זכאי לדמי הבראה. 104. אשר על כן תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית. הפרשות לביטוח מנהלים 105. על פי גרסתו של התובע סוכם עימו כי תנאי הפנסיה שיקבל יכללו ביטוח מנהלים הכולל הפרשות לפיצויים (8.3% הפרשת מעביד), תגמולים (5% הפרשת מעביד) וכן ביטוח אובדן כושר עבודה (2.5% הפרשות מעביד). 106. אין כל חולק כי הנתבעת לא הפרישה כספים עבור התובע לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים, והשאלה הנצבת בסוגיה זו היא האם יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשות לביטוח מנהלים, לגמל כפי שטוען התובע, בהתאם לסיכום עימו בעל פה. 107. כפי שציינתי בהתאם לחוק הודעה לעובד, משלא הועברה הודעה לעובד המפרטת את תנאי עבודתו, הרי שנטל ההוכחה להוכיח את תנאי עבודתו של העובד עובר לכתפי המעסיק, והמעסיק במקרה דנן לא הביא כל ראיה לסתור את טענת התובע. 108. עם זאת בשים לב כי התובע עותר להפרשות אשר מכילות בתוכן רכיב של פיצויי פיטורים ואובדן כושר, הרי שמצאתי להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על גובה של 5% הפרשות מעביד, ובסך כולל של 5,500 ₪ (11 חודשים x 500 ₪). קרן השתלמות 109. לנוכח הקביעה בכל הנוגע לחוק הודעה לעובד הקובע כי היה על הנתבעת להעביר לתובע את מכלול תנאי העבודה לרבות תנאי סוציאליים, ומשהנתבע לא הציג כל טענה לסתור את התביעה ברכיב זה, סבור אני כי יש לקבל את תביעתו של התובע להפרשים לקרן השתלמות בגובה של 7.5% משכר עבודתו. 110. לנוכח האמור התובע זכאי בנוגע לרכיב זה לתשלום בסך של 8,250 ₪ (11 * 750 ₪ לחודש). זכויות נלוות- שימוש ברכב 111. התובע טוען כי במסגרת תנאי שכרו סוכמו עימו זכויות נלוות ובין היתר סוכם עימו שיקבל רכב מטעם החברות מסוג פיאט גרנד פונטו לרבות גילום שווי המס. 112. לאור חוסר עמידתן של הנתבעות בתנאים שסוכמו עימו טוען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בגין אי העמדת הרכב לרשותו בסך 36,000 ₪. 113. הגם שהחובה מוטלת על הנתבעים להוכיח את תנאי עבודתו של התובע לרבות רכיבי תביעה זה, הרי שהפסיקה הכירה בזכאות להוצאות רכב רק במקום בו הוצאו בפועל הוצאות הרכב, שכן הרעיון המגלם את החזר ההוצאות הינו להחזיר הוצאות שהוצאו (דב"ע לט/56-3 רשות הנמלים בישראל - מאיר מיקא ואח', פד"ע י"א 44 (1979); ר' גם ע"ע 177/10 שמעון ראם - מועצה אזורית חוף הכרמל ניתן ביום 22.1.12). 114. התובע לא הציג חשבוניות כי אכן שילם את שווי ההוצאות של הרכב לו הוא טוען, ולא הביא כל ראיה התומכת בסכום בו נקב בתביעתו. מכלל האמור תביעתו של התובע ביחס לרכיבים אלה נדחית. הרמת מסך ההתאגדות 115. בטרם אציין את המסגרת הנורמטיבית העומדת בבסיס הרמת מסך, אזכיר כי הנתבע הינו בעל המניות של חברת ש.ר אינטרנט אשר קבעתי כי הינה חבה בכלל חובותיה של חברת ש.י.ל.ת מכוח ערבותה כמעבידה ממשיכה של התובע. 116. בסעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט-1999, נקבעו המצבים בהם קיימת סמכות לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות מעל חברה ולחייב את בעל המניות בחובותיה: "6 (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. (ג) ... (ד) ...". 117. עקרון על הוא, כי לתאגיד קיימת אישיות משפטית נפרדת וכך נקבע בפסק דין מחמוד וגיה - גלידות הבירה :-   "הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על ההפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (ראה: דב"ע נג 3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כז, 345,350). 118. באשר למהותה של הרמת המסך נקבע בעניין בן מעש כי:   "תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות" (ראו ס' אוטולנגי "הרמת מסך אחד מהנימוקים לה" הפרקליט כה בעמ' 465). "הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק" (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' - תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353 וכן ע"א 9916/02 בן מעש אהרון - סולדר חברה לבניה בע"מ ואח' תק-על 938 (1) 2004).   119. פסיקת בית הדין הארצי לעבודה מלמדת, כי ישנם מקרים בהם נכון הוא, להרים את מסך ההתאגדות, אף במקרים בהם לא התקיימו במצטבר כל העילות להרמת מסך, אלא הסתפק הוא במקצתן, כך לדוגמא בעניין זילברשטיין נקבע:   "העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קרבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קרבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם...הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עיסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את העובדים - לעיתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך..." .(ר' ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש (עיתונות) - תק-אר 2002(4), 106, עמ' 111). 120. בתביעה המבוססת על עילות בגין הרמת מסך, והטלת חובות וזכויות באופן אישי, מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות להוכחת התביעה על התובע. על התובע להוכיח מעל לכל ספק קיומה של תרמית בעת הקמת החברה בין בעת פעילותה ובין בסיום פעילותה (ע"ע 300023/98 אלדד קונשטוק - נאוה דגן, פס"ד מיום 23/10/00 וכן פס"ד מחמוד וגיה, שצוטט לעיל, (בעמ' 349). 121. עוד נקבע כי ניהול עסק משפחתי באמצעות חברות משפחתיות מטה את הכף לכיוון הרמת מסך ההתאגדות. בהיבט זה נקבע כי "...על פי השכל הישר, יש בקעה רחבה יותר להרים לגבי חברה משפחתית להרים את המסך, שהרי היא משמשת במידה רבה ככלי "פורמלי" לצורך נוחות בענייני מס...ככל שהמדובר במבנה "משפחתי", הסיכוי לעירוב תחומין ולניהול המערב בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר". (ר' ע"א 10582/02 ישראל בן אבו - דלתות חמדיה בע"מ; וכן ע"ע 1138/04 אהרון מאיר - שחר ידגר 7.11.05). 122. בית הדין הארצי התיר בנסיבות שונות את הרמת מסך ההתאגדות, יחד עם זאת הודגשה חשיבותו של כלל האישיות המשפטית הנפרדת לצורך קיומם של חיי מסחר ומשק תקינים. (ר' ע"ע 34/03 אסנת שפרן - יוסף אלוש, מיום 14.5.06.) 123. המבחן אשר הנחה את בתי הדין בהפעלת החריג של הרמת המסך הינו שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי עניין השולטים בחברה.(ר' דב"ע מו/3-150 אלכנדר'ס תעשיות נעלים בע"מ - יצחק חלו פד"ע יח' 415.) 124. בשנים האחרונות הורחבה קשת המקרים והעילות המביאות להרמת מסך. בית הדין הארצי פסק כי שימוש לרעה יחשב כל אחד מאלו: יסוד חברה למטרת תרמית, ערבוב נכסיה עם נכסיהם הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר ("דק"), יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מהחברה לבעלי המניות ללא תמורה ראויה, התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, כולם או מקצתם, והכל בנסיבות התשתית העובדתית שנפרשת בפני בית הדין בכל מקרה ומקרה. (ר' פסה"ד בעניין יהודית זילברשטיין המוזכר לעיל). מן הכלל אל הפרט 125. אקדים ואציין כי לאחר בחינת מכלול הראיות שהובאו בפניי, לרבות שמיעת עדותו של הנתבע הריני סבור כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת 2 ולחייב את הנתבע בחובותיה של חברת ש.ר אינטרנט כלפי התובע. 126. ראשית ראוי להבהיר כי אי תשלום שכר עבודה במשך תקופה ארוכה מהווה הפרת חובת אמון מובהקת וחובת תום הלב בין מעסיק לבין עובדו, והינו טעם אשר יש בו להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. במסגרת יחסי האמון מעמיד העובד את כוח עבודתו לרשות המעביד מתוך אמון במעסיק כי בסיום עבודתו ישולם שכר עבודתו ואין לאפשר הסתתרות של המעביד מאחורי מסך ההתאגדות של החברה (ר' ע"ע אופיר זוננשטיין - G.S.S ג'וניוס סאונד סיסטם בע"מ, ניתן ביום 1.11.11). 127. מעבר לכך, מעדותו של הנתבע למדתי כי הנתבע ערבב בין נכסיו אישיים עם נכסי החברה בבעלותו וכן עם נכסי חברת ש.י.ל.ת בה היה שותף אחיו. וכך העיד הנתבע בעניין זה: "ש. לשאלת בית הדין מה כן רכשת משילת? ת. 10 מחשבים. ש. 10 מחשבים רכשת? ת. כן. ש. לא שילמת כלום על מאגר הנתונים של החב'? ת. לא . אמרתי לך שחלק היה שלי וחלק היה של שילת. אני רוצה להזכיר לך ושר השלימה. הנתונים נכנסים לאתר כרישום חינם. ז"א אנו מאפשרים לעסקים להירשם חינם ומאשרים להם. זה כל הסיפור." (ר' פרוטוקול עמ' 52-51 ש' 33-7 בהתאמה). 125. מעדותו של הנתבע למדתי כי בניגוד לגרסה שהציג לפיה, היה רק עובד שכיר בחברת ש.י.ל.ת, הרי שהיה לו קשר עסקי עם אחיו, מר יעקב שושן אשר היה פעיל בחברת ש.ר אינטרנט באופן סמוי. 128. הנתבע ציין בתצהירו כי "אין כל קשר ביני לבין הנתבעת 1, וכל קשר דימיוני שכזה אשר מבקש התובע ליצור, לא ברור לי. שעה שמדובר ביישויות משפטיות נפרדות, כאשר נפילתה של הנתבעת 1 נגרם עקב מעשיו של מר רוני ברנס" (ר' סעיף 2 יג לתצהיר הנתבע). 129. על אף האמור בתצהירו התרשמתי מעדותו של הנתבע כי היה לו קשר עסקי מפותח עם חברת ש.י.ל.ת בו עורבבו נכסיה עם נכסיה של חברת ש.ר אינטרנט ובהיבט זה מצאתי כי עדותו של הנתבע אינה מהימנה כלל וכלל ומעידה על חוסר אמינותו של הנתבע. וכך העיד הנתבע בעניין מערכת היחסים העסקית עם אחיו ועם חברת ש.י.ל.ת: "ש. אח שלך יעקב שושן לא היה שותף סמוי? ת. בסופו של דבר לא צלח. ש. למה שיקרת לבית המשפט? ת. איפה? ש. אני מציג לך החלטה של בית משפט השלום באשדוד, אני מפנה אותך לעמ' 4 שורות 4-14, מדובר בתביעה שהגיש הבנק ? ת. העד מושיט ידיים, הדיבורים היו שהוא שותף. בחודשים הראשונים בהתחלה אפילו היתה הסכמה אבל אחר כך זה לא צלח. ש. לטענתך מר יעקב שושן ניהל את רוב העניינים הכספיים של שר אינטרנט? ש. הוא לא ניהל, הוא הסדיר את המסגרת בבנק. מול הבנק כן." (ר' פרוטוקול עמ' 50-49 ש' 26-33 וש' 1 בהתאמה). ובהמשך עדותו: "ש. את אח שלך ביקשת כשותף סמוי בלי מסמך? ת. ברור היה פחד מרוני." (ר' פרוטוקול עמ' 54 ש' 19-20). 130. דבריו של הנתבע מדברים בעד עצמם ומעידים כי התנהלותו בחברת ש.ר אינטרנט הייתה בלתי תקינה תוך ערבוב נכסים והפעלת בני משפחה בתפקידים שונים ועירוב נכסיו האישיים. 131. כך למשל ציין הנתבע בתצהירו כי משרדי חברת ש.ר אינטרנט שימשו את משרד הנהלת החשבונות בבעלות אישתו, תוך שאחד מעובדי החברה עבד במשרדי הנהלת החשבונות. הנתבע נשאל בעניין זה: "ש. לגבי נתנאל פריאנטי ציינת שהפסיק לעבוד בשר אינטרנט ועבר לעבוד בחש חשבונאות? ת.. בעצם שר אינטרנט חדלה לפעול והיה צריך לשלם לו כסף וצריך לטפל בלקוחות כי שילמו כסף. אבל הוא היה חולה ועבד שעות בודדות כי יש לו בעיות קשות. הוא היה בא מדי פעם ולא ברצף." (ר' פרוטוקול עמ' 53 ש' 18-21). 132. משכך הם פני הדברים, אין חולק כי בעלי המניות של הנתבעות 1 ו-2 הינם בני משפחה, וכי הפעילות בכל אחת מן החברות, נעשו במשותף על ידי כלל בני המשפחה. 133. באשר למידת תום הלב בה התנהלו החברות, דבריו של הנתבע 3 בעדותו בדבר היותו של האח "שותף סמוי" בנתבעת 2, ולאור עירוב הנכסים כמפורט בעדותו, הם כאלף עדים על ניצול לרעה של מסך ההתאגדות, בבחינת עירוב נכסים והברחת נכסים שלא בתום לב , אשר די בהם להצדיק את הרמת המסך כלפי הנתבעת 2. לפיכך, מצאתי כי יש לחייב את הנתבע 3 באופן אישי לשאת בחובות הנתבעת 2 כלפי התובע. תביעת חוב 134. ביום 20.3.12 הגיש התובע למפרק חברת ש.ר אינטרנט תביעת חוב לצורך קבלת תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי. 135. הוכחת תביעת החוב אושרה על ידי מפרק החברה ביום 13.8.12 אשר קבע כי סה"כ החוב שהוכח בפניו עומד על סך 104,244 ₪, לפי הפירוט הבא: א. שכר עבודה עבור 7 חודשים בסך 70,000 ₪. ב. פדיון חופשה בסך 5,454 ₪. ג. פיצויי פיטורים בסך 10,000 ₪. ד. פיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת בסך 10,000 ₪. ה. פיצוי בגין אי הפרשות לגמל בסך 7,200 ₪. ו. פיצוי בגין דמי הבראה בסך 1,590 ₪. 136. אין בתביעת החוב אשר אושרה על ידי מפרק חברת ש.ר אינטרנט משום לשנות את המסקנות והקביעות אליהן הגעתי במסגרת ניתוח הראיות בתיק. יחד עם זאת, ברור כי אין כל מקום לאפשר כפל תשלומים ולפיכך, ולנוכח האמור - יקוזזו הסכומים שישולמו בסופו של יום על ידי המוסד לביטוח לאומי לתובע במסגרת תביעת החוב, מהסכומים שנפסקו בפסק דין זה. סוף דבר 138. הנתבע 3 ישלם לתובע את הסכומים הבאים: א. שכר עבודה בסך של 110,000 ₪ ב. תשלום פרמיה בסך 14,700 ₪ ג. דמי חופשה בסך 4,400 ₪ ד. הפרשות עבור ביטוח מנהלים בסך 5,500 ₪ ה. קרן השתלמות בסך של 8,250 ₪ כפי שציינתי, מסכומים אלה יקוזזו כלל התשלומים שיועברו לזכות התובע מהביטוח הלאומי. תשלומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.08 עד למועד התשלום בפועל. 139. הנתבע 3 ישלם לתובע עבור הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. 140. בשולי פסק הדין אציין כי לאור העובדה שנפלה תקלה מזכירותית ובדיון ההוכחות ישבו שני נציגי עובדים, הסכימו באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים ביום 11.12.12 כי פסק הדין יינתן בדן יחיד, וכך נעשה. 141. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום. יחסי עובד מעביד