מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אלמנת פנסיונר קרן פנסיה: 1. האם התובעת עונה על הגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" הקבועה בתקנון האחיד של קרן הפנסיה וכפועל יוצא מכך זכאית לקצבת שארים מקרן הפנסיה? אלה השאלות העיקריות הדרושות להכרעתנו בתיק זה. רקע עובדתי - 2. מבטחים הינה חברה בע"מ בניהול מיוחד המנהלת תכנית פנסיה מקיפה במסגרת קרן הפנסיה לעמיתים ותיקים (להלן- הקרן ו'או הקרן הפנסיה) , מכח תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) תשכ"ד-1964 (להלן - תקנות מס הכנסה) וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן - חוק הפיקוח על קופות גמל). קרן הפנסיה פועלת בהתאם לתקנון קרן הפנסיה. אין מחלוקת כי התקנון החל על הצדדים הוא התקנון האחיד, בנוסחו כפי שחל במועד פטירת המנוח (להלן: "תקנון קרן הפנסיה"). 3. התובעת ובעלה המנוח - מר X חיים ז"ל (להלן: "המנוח") נישאו כדמו"י ביום 29.3.1966. 4. המנוח אשר נפטר ביום 13.11.08 היה פנסיונר התעשייה האווירית ובוטח בפנסיה מקיפה במבטחים. 5. ממועד פרישתו לפנסיה ועד פטירתו קיבל המנוח קצבת זקנה ממבטחים אשר עמדה על סכום של כ 7,000 ₪. בשנים האחרונות טרם פטירת המנוח , עלו יחסי המנוח והתובעת על שירטון, עניינם נדון בבית משפט לענייני משפחה ובין בני הזוג נחתם הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם נקבע כי "ינתן צו המורה למבטחים ברחוב אבן גבירול 30 ת"א ו/או למר X חיים ת.ז X ביחד וחלוד להעביר לגב' X X ת.ז X מדי חודש בחודשו החל מיום אישור הסכם זה ...סך של 35% מתוך הפנסיה החודשית נטו בכל 10 לכל חודש ". אין מחלוקת כי הצדדים מעולם לא התגרשו הגם שהתגוררו בנפרד ולא ניהלו משק בית משותף תקופה של שנה לפחות, עובר לפטירת המנוח. 6. לאחר פטירת המנוח , פנתה התובעת אל הנתבעת בתביעה לקבלת קצבת שאירים. תביעתה נדחתה מהטעם כי אינה עונה על תנאי התקנון אשר חל במועד זה, מכאן התביעה שבפנינו. תמצית טענות התובעת - 7. התובעת הינה אלמנת המנוח לו הייתה נשואה למעלה מ- 40 שנה ועמו חלקה את חייה, גם לאחר פרישתו לפנסיה. 8. התובעת עונה על הגדרת המונח "אלמנה" הקבועה בתקנון האחיד. חרף העובדה כי יחסי התובעת והמנוח עלו על שירטון המשיכה התובעת לטפל ולדאוג למנוח עד יומו האחרון. התובעת המשיכה לדאוג לצרכיו היומיומיים לרבות אוכל, כביסה וניקיון , עד למועד פטירתו. 9. התובעת נאלצה להתגורר בנפרד מהמנוח וזאת משהותקפה על ידי התובע תקיפות פיזיות ומילוליות בעקבות מחלתו אשר העבירה אותו על דעתו, בערוב ימיו, על כן עברה לגור בדירה אחרת קרובה לדירת המנוח. 10. המנוח רכש עבור התובעת את הדירה ברח' גורדון, על מנת שהתובעת תוכל להמשיך ולטפל בו, כפי שעשתה במשך 40 שנה. 11. התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי בקשה לקבל קצבת שארים וכן הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי אולם , מתוך חשש ממשי מפגיעה נאלצה למשוך את התביעה. 12. אחד התנאים הקבועים בתקנון ל"אלמנת פנסיונר" הוא כי לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון תקופה בשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותי בת הזוג, לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת. הסכם הממון אשר נחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין הכולל הסכמה כי המנוח יעביר לתובעת סך של 35% מתוך הפנסיה החודשית שלו, עונה על דרישת תנאי זה בתקנון. עוד נטען כי על אף שלא נאמר במפורש בהסכם הממון כי מדובר בכספי מזונות ניתן ללמוד כי הסכום ששילם המנוח הינו סכום קבוע מתוך הפנסיה החודשית המשמש למזונות ולכלכלת התובעת , למחייתה עד ערוב ימיה, גם אם לא הוכתר בכותרת "מזונות אישה". תכלית התשלום הינו תמיכה כלכלית של המנוח בתובעת על פי פסק דין של בית משפט מוסמך. 13. בפס"ד בעניין ע"א 7654/06 עדה רוזנשטראוך נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (להלן- פרשת רוזנשטראוך) נפסק כי חלק מפנסיה אותה מקבלת בת הזוג של הפנסיונר במסגרת ענייני רכוש משוף וחלוקתו בעקבות הסדר שחתמו ביניהם, באה בגדר "מזונות" כפי שמופיע בתקנון האחיד. 14. מדובר במקרה חריג וקיצוני שעה שהתובעת הייתה נשואה למנוח בו טיפלה וסעדה אותו עד יום מותו, והוא סירב ליתן לה גט . נוכח בורותה בלשון ובפלפולים משפטיים לא הבינה את משמעות המילים בהסכם הממון ובהשלכותיו הרות הגורל חרף העובדה כי הייתה מיוצגת באותו הליך. 15. זכויות הפנסיה שנצברו בתקופת חייהם המשותפים של הצדדים הן נכס משותף של בני הזוג. יש להתמקד בקשרים לאורך השנים ולא רק בתקופה הסמוכה לסוף חייו של המנוח . 16. התובעת הייתה נשואה למנוח כדין במועד פטירתו ולמרות שלא ניהלו משק בית משותף קיבלה מהמנוח מזונות מכח הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין של בית משפט. 17. התובעת הינה אישה קשישה אשר הגיע לפת רעב כדי לכלכל את יומה ולשרוד במציאות הקשה והיומיומית בעוד הנתבעת פעלה לאורך כל הדרך בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים כאשר כל מטרתה למנוע מהתובעת כספים המגיעים לה על פי דין ולמשוך את ההליך ככל שניתן. 18. אין זה צודק כי לאחר שנים ארוכות בהן שימשה התובעת "עזר כנגדו" , דאגה לגידול הילדים תוך שהיא מוותרת על קריירה ופיתוח עצמי ונסמכת על בעלה , נדרשת להושיט ידה כמקבצת נדבות ולחיות על חשבון ילדיה תוך פגיעה אנושה בכבודה כאדם, כאשר מנגד עומדים לרשותה כספים היכולים לסייע לה אולם , בשל טעות בהגדרה אינה אינם נזקפים לזכותה. תמצית טענות הנתבעת- 19. המנוח צבר זכויות "במבטחים" וככל שיקבע כי התובעת זכאית לזכויות כלשהן (טענה המוכחשת) הרי שבעלת הדין הנכונה והיחידה הינה מבטחים. "עמיתים" הינו שם מותג שאינו מהווה אישיות משפטית אשר יכולה לשאת בזכויות או לחוב בחובות קרנות הפנסיה. משכך מבוקש להורות על מחיקתה של עמיתים והחלפתה במבטחים כנתבעת בתובענה. 20. בשורה של הלכות קבעו בתי הדין כי הזכאות לקבלת גמלה נקבעת על פי הוראות התקנון כפי שהיה בתוקף ביום בו מתגבשת הזכות לגמלה ולא ביום בו התחיל המנוח לעבוד או הצטרף לקרן הפנסיה. 21. בית המשפט העליון אף הוסיף וקבע כי הזכות לגמלת שארים "מתגבשת במועד קרות אירוע מזכה, שעה שאשת החבר הופכת לאלמנה. הענקת זכות לגמלה למי שאינה זכאית לה על פי התקנון מנוגדת להוראות התקנון ואינה יכולה לעמוד. כך גם בפסיקתו של בית הדין לעבודה נפסק כי זכויות העמית בקרנות הפנסיה מתגבשות על פי תקנון הקרן אשר היה בתוקף במועד הפרישה ביום בו מתגבשת הזכות לגמלה. 22. בענייננו, זכויות התובעת לגמלאות התגבשו במועד פטירת המנוח. במועד זה חלו על הנתבעת הוראות התקנון האחיד ועל כן זכויותיה נקבעות רק על פי התקנון האחיד ואין הנתבעת רשאית להעניק לתובעת זכויות שאינן קבועות בו גם אם חפצה לעשות כן. 23. בהתאם להוראות התקנון האחיד אשר היה בתוקף בקרות האירוע המזכה עולה כי על מנת שהתובעת תהיה זכאית לקבלת קצבת שארים מקרן הפנסיה עליה לעמוד בשני תנאים מצטברים. האחד- על התובעת להיות אשתו של הפנסיונר או ידועה בציבור של הפנסיונר. השני- על התובעת לגור עם הפנסיונר ולנהל עמו משק בית משותף במשך שנה לפחות עד למועד פטירתו, כאשר תקופה בגינה חויב הפנסיונר בתשלום מזונות , לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת מהווה תחליף לדרישת המגורים. 24. במסגרת ההליך הוכח כי לא ניתן פסק דין אשר חייב את המנוח בתשלום מזונות וכי התובעת לא גרה עם המנוח ולא ניהלה עמו משק בית משותף עובד לפטירתו. 25. אין לראות בתשלומי איזון המשאבים ששילם המנוח לתובעת כתשלום דמי מזונות. התשלום החודשי שקיבלה התובעת מהמנוח נבע מזכות אובליגטורית במערכת היחסים בין הצדדים ואין המדובר בזכות ישירה אל מול קרן הפנסיה. המנוח לא חויב בתשלום מזונות לתובעת בהתאם לדין האישי. 26. התובעת אף לא הוכיחה את טענותיה כי השתמשה בכספים ששילם המנוח לצורך תשלומים שוטפים או כי הייתה סמוכה על שולחנו . 27. המוסד לביטוח לאומי סירב לשלם לתובעת קצבת שארים במסגרת ההליך המשפטי אשר ניהלה התובעת . כמו כן התובעת טענה במסגרת הליך זה כי שבה להתגורר עם המנוח, טענה הסותרת את טענותיה בהליך הנוכחי. טענת התובעת כי בחרה למחוק את התובענה כנגד המוסד לביטוח לאומי לאור איום שקיבלה מאחיו של המנוח , הינה טענה בדויה אשר ממילא לא הוכחה. עוד טענה הנתבעת כי קבלת התביעה תגדיל את מסת ההתחייבויות של קרנות הפנסיה הוותיקות בהסדר ותפגע בכלל עמיתי קרן הפנסיה. 28. המקרה אשר נדון בפרשת רוזנשטראוך שונה ממקרה זה על כן אין להקיש ממנו לעניינינו. בית המשפט העליון הגביל את הכרעתו באותו עניין ל"מקרי קצה" חריג ביותר בנסיבות חריגות ביותר ובהתאמה, בתי המשפט דחו תביעות ועתירות של תובעים אשר ביקשו להתבסס על פרשת רוזנשטראוך. (ראו : בג"צ 3409/08 מנחם חבה נ' משרד האוצר- הממונה על הביטוח , ניתן ביום 30.11.09; ק"ג 2430-05-09 בונין נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, ניתן ביום 8/8/11). דיון והכרעה- 29. הצדדים אינם חלוקים כי נוסח התקנון האחיד המגדיר את המונח אלמנת פנסיונר קובע כדלקמן - "אלמנת פנסיונר - בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה- היתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זיקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחד רצופה עד ליום בו נפטר; היתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זיקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסכמת". "בת זוג" הוגדרה כדלקמן: "בת זוג - אחת משתי אלה: (1) אשתו של מבוטח או פנסיונר; (2) מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית מוסמכת לכך". 30. כמו כן אין חולק כי במועד פטירת המנוח , המנוח והתובעת לא ניהלו משק בית משותף תקופה של למעלה משנה. עם זאת בפי התובעת שתי טענות עיקריות הראשונה- הזכאות צריכה להיבדק לפי רב שנות הנישואים בהם היה מאמץ משותף כמו גם משק בית משותף שלה ושל המנוח, עוד נטען כי גם בתקופה עובר לפטירת המנוח, התובעת סעדה וסיפקה את כל מבוקשו של המנוח כאשר רק כביש הפריד בין הבתים של השניים. השניה - הסכמת הצדדים לפיה על מבטחים או המנוח להעביר לתובעת 35% מפנסיית הקצבה מהווה תשלום מזונות לכל דבר ועניין. מגורים משותפים - 31. בכתב התביעה (סעיף 29) טענה התובעת- "התובעת היתה נשואה למנוח כדין בעת פטירתו - הגם שלא ניהלו משק בית משותף"...בתצהירה העידה כי היא והמנוח "נפרדו לעת קשישות"... (סעיף 22 לתצהיר). משנשאלה האם התגוררו בנפרד השיבה - "בשנה האחרונה התגוררנו בנפרד וזה בעקבות שהיה מאד קשה מילולית ותקף אותי. הגענו להסכם שנתגורר בנפרד"..(עמ' 8 לפר שורות 8-10). בהמשך עדותה העידה - " היו ימים שהלכתי לשם הייתי מנקה לו את הבית ומכינה לו אוכל, הוא לא נתן לאף אחד להיכנס הביתה, הילדים היו מגיעים היה מסתכל באינטרקום מי, ולא נתן לילדים שלו לעלות הביתה. רק שהיה מאד חולה ביקש שיקחו אותו לבי"ח". כאשר נשאלה ע"י ב"כ הנתבעת מדוע מידע זה לא נזכר בתצהיר השיבה התובעת - " לא ניהלנו משק בית משותף. הוא לבד ואני לבד" (עמ' 12 לפר' שורות 1-7). 32. תימוכין בדבר מגורים שאינם משותפים בתקופה עובד לפטירת המנוח מצאנו במסמכים הבאים - 32.1. בתאריך 9.8.05 , למעלה משנה לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הממון אשר נחתם בין הצדדים, שלחה התובעת מכתב לקרן הפנסיה במסגרתו הודיעה כי היא והמנוח חיים בנפרד ( נספח 4 לכתב ההגנה). 32.2. ביום 17.12.06 חתמה התובעת על טופס תביעה לקבלת קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי בו הצהירה כי היא והמנוח נפרדו כחמש שנים עובר למילוי התביעה. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי היא לא כתבה על גבי הטופס שהיא פרודה מהמנוח וכי הדבר נכתב ע"י פקידת המוסד. לשאלה "את אמרת זאת לפקידה?" השיבה- "לא זוכרת שאמרתי דבר כזה, כי זה לא היה" (עמ' 8 לפר' שורות 24-27). מקובלת עלינו עמדת הנתבעת בעניין זה על פיה טענת התובעת אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, שכן לא ברור מאין לפקידת המוסד מידע בדבר מעמדה האישי של התובעת, בפרט שעה שבמסמכים רשמיים מצוין היה כי התובעת נשואה למנוח. 32.3. במסגרת חקירת התובעת הגיש ב"כ הנתבעת תעודת עובד ציבור מיום 9.11.10 אשר הוגשה במסגרת הדיון בתיק בל /5217/09 (נ/1) עליה חתומה הגב' בן דוד מירב ,עוזר ראשי גמלאות בה נרשם כדלקמן- "אני הח"מ מעיד/ה ומאשר/ת בזה לאמור: בתאריך 4.12.08 נכחה הגב' X X בקבלת קהל בסניף רחובות . במעמד זה ביקשה התובעת תביעה לשארים וציינה כי היא והמנוח פרודים מזה 4 שנים. ראיתי לנכון לכתבו מידע זה במערכת". כאשר נשאלה התובעת האם שיקרה למוסד לביטוח לאומי השיבה - " "נכון. שיקרתי. גם לא ידעתי מה יש לו. הרבה דברים לא ידעתי ממנו"... (עמ' 9 לפר' שורות 15-17). 32.4. במסגרת זכאות התובעת לקבלת גמלה (זקנה) נתבקשה \ להשיב על שאלון. ביום 10.8.08 השיבה התובעת על השאלון (נ/2) לשאלה האם לבן/בת הזוג יש הכנסות מעבודה, פנסיה, רנטה וכד' השיבה- "לא יודעת אנחנו פרודים ואין בינינו קשר". בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת בקשר לרישום זה וכיצד הוא מתיישב עם גרסתה המאוחרת והשיבה- "זה מה שהוא ביקש ממני" (עמ' 9 לפר' שורה 26). 33. הנה כי כן , בפנינו גרסאות עובדתיות סותרות אשר נשמעו בהליכים שונים, כאשר דומה כי בכל אחד מההליכים הציגה התובעת מצב עובדתי שונה כדי לעמוד בדרישת התנאים המזכים הקבועים בדין. בנסיבות אלה סבורים אנו כי אין די בטענה כי נאמרו דברים שונים וסותרים עקב חשש מהמנוח. כמו כן אין די בטענה סתמית על פיה המנוח בקש מהתובעת לשקר על כן שיקרה. יפים לעניינינו דברי כב' השופטת עפרה ורבנר בעניין עב"ל 4926-09-10 פחימה דורית- המל"ל , ניתן ביום 15.3.2011 , שם נקבע כדלקמן- " ברצוננו להדגיש כי הגירסה אותה מוסר מבוטח במסגרת חקירות שנערכות קודם לקיומם של הליכים משפטיים, בעת שעדיין אינו מודע לנפקות המשפטית העולה מגירסתו, ודאי כאשר המדובר בנפקות לגבי מצב עתידי, אותו לא מתכנן המבוטח בעת שהוא מוסר את גירסתו, הינה הגירסה שיש ליתן לה עדיפות. עוד נציין כי כאשר מבוטח מצהיר שאין לו בן זוג במועד מסויים, ופחות משנה לאחר מכן מציין כי יש לו בן זוג וכי זה היה בן זוגו גם במועד ההצהרה הקודמת, יש בכך להטיל ספק במהימנות המבוטח ומכל מקום הנטל על המבוטח להוכיח כי חל שינוי במצב הדברים וכי במהלך אותו פרק זמן בין ההצהרה הקודמת לבין ההצהרה החדשה, השתנה משהו מהותי אשר הפך את מערכת היחסים שהיתה בין המערערת למנוח מיחסים שאינם של בני זוג שהינם בגדר "ידועים בציבור" למערכת של בני זוג שהינם "ידועים בציבור". 34. נוסיף כי התובעת חזרה בה מהתביעה לקבלת קצבת שארים (עמ' 9 לפר' שורות 4-5). כאשר נדרשה לנמק את בחירתה השיבה- "אני משיבה שהם הביאו עד אחד שהוא אח של בעלי. שהוא 50 שנה לא היה אצלי בבית והביאו עוד שלוש אחיות שאחות אחת תבעה ממנו כסף וביקשה ממנו כסף, והוא לא נתן לה. לכן היא הסיטה את יתר האחים והם עבריינים והם רבו בבית משפט עם ילדיי פחדתי על ילדיי ולכן בטלתי את התביעה" (עמ' 9 לפר' שורות 6-10). טענה זו הועלתה לראשונה בעדות התובעת ולא הוכחה. כמו כן מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי לא ברור מהו אינטרס אחי המנוח "לאיים" על התובעת וילדיה, בפרט שעה שמדובר בתביעה כספית נגד המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, העובדה כי התובעת חזרה בה מהתביעה לקבלת קצבת שארים ללא כל הסבר המניח את הדעת מעלה ספקות, ויש בה כדי להפחית ממהימנות גרסתה במסגרת תביעה זו. 35. מכל המקובץ עולה כי התנאי בדבר "מגורים משותפים" כפי שנדרש בהוראת התקנון, לא התקיים במקרה דנן. ככל שהיינו רואים בטענות התובעת בדבר הסיוע היומיומי שהושיטה למנוח עובר לפטירתו כעונה על התנאי בעניין "מגורים משותפים" , טענות אלה לא הוכחו ולו במקצת (ראו עדות הת' בעמ' לפר' 10 שורות 14-15) ואף סותרים הם את הודעת התובעת לחוקר (ראו עמ' 2 לנ/2 שורות 4-6). מכל מקום לא הוכח כי התובעת הייתה סמוכה על שולחן המנוח ותלויה בו כלכלית. ככלל , קצבת שארים הינה קצבה המיועדת להחליף מקור מחיה אשר נפסק עם פטירת בן הזוג. בעניינינו אנו לא הוכח שיתוף כלכלי וכן לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה בדבר תמיכת המנוח בתובעת . 36. במכתב אשר שלחה התובעת לקרן הפנסיה ביום 30.3.04, ביקשה כי מבטחים תעביר חלק מקצבת הזקנה של המנוח לחשבון בנק נפרד השייך לה בלבד (נספח 3 לכתב ההגנה). מסמך זה לבדו מחליש את טענת התובעת כי הייתה תלויה כלכלית במנוח. כמו כן ,גרסת התובעת כי המנוח רכש עבורה את הדירה (ראו סעיף 29 לסיכומי התובעת) אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה בנ/4 שם נאמר כי הדירה ברח' גורדון נרכשה מהכספים שנתקבלו מהסכם הממון אשר נחתם בין התובעת למנוח וכפועל יוצא הדירה ברח' הרצל נרשמה על שם המנוח בלבד והתובעת ויתרה על חלקה בה (ראו סעיף 11 לנ/4). 37. סיכומם של דברים עד כה- אין חולק כי התובעת והמנוח נישאו כדמו"י בשנת 1966 וקשר הנישואין לא הותר מעולם. אולם, על מנת לקבוע כי התובעת עונה אחר הגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" כקבוע בתקנון , דרוש כי יוכח התנאי בדבר מגורים משותפים, תנאי אשר אינו מתקיים בעניינינו. 38. להשלמת התמונה מצאנו ליתן דעתנו לטענת התובעת כי יש לבחון את זכויותיה לקבלת קצבת שארים בהתאם לטיב הקשרים בין בני הזוג לאורך השנים, ואין להעמיד במוקד הזכאות דווקא את קשרי השיתוף של התובעת והמנוח בתקופה הסמוכה לסוף חייו (ראו עדות התובעת בעמ' 10 לפר' שורות 19-25) . בהקשר זה טענה הנתבעת כי הזכות מתגבשת בקרות האירוע המזכה, שעה שאשת החבר הופכת לאלמנה. הענקת זכות הגמלה למי שאינה זכאית על פי התקנון מנוגדת להוראות התקנון ולא יכולה לעמוד. סבורים אנו כי הדין אם הנתבעת. זכויות התובעת התגבשו במועד פטירת המנוח דהיינו, ביום 13.11.08 . יש לבחון זכאותה לגמלה בהתאם להוראות התקנון באותו המועד ואין הנתבעת רשאית להעניק לתובעת זכויות שאינן קבועות בתקנון גם לוחפצה לעשות כן. 39. דומה כי הדברים אשר נקבעו על ידי כב' השופטת ו.וירט ליבנה בעניין ע"ע 42498-07-11 תרצה אבגין נ' קרן הגמלאים של אגד בע"מ , ניתן ביום 31.12.12 , יפים בהתאמה לעניינינו. בפסק דין זה ניתן מענה ברור למרבית טענות התובעת בהקשר זה וכך נקבע- "יצוין כי לאור התכלית של קצבת השאירים ולשונו הברורה של תקנון הקרן ועל פי המדיניות הקבועה בפסיקה, לא ניתן כאמור להכליל בת זוג לשעבר בגדר שאיר לצורך הזכאות לקצבה אם אין היא עומדת בתנאים הקבועים לכך בתקנון קרן הפנסיה. כמו כן, תכליתה הסוציאלית והביטוחית של קצבת השאירים היא להעניק סיוע למי שבפועל נסמך על שולחנו של המנוח והיה תלוי בו כלכלית עובר לפטירתו. לצורך כך יש לבחון את מהותן של המערכות הזוגיות כפי שהן מתרחשות בפועל בחיי היומיום ולא להסתפק בבחינת הסטאטוס הפורמאלי של בני הזוג. תכלית זו של הקצבה והתלות הכלכלית במקורות הקיום של המנוח אינן מתקיימות בעניינם של המערערת והמנוח, אשר אמנם היו נשואים במשך שנים רבות אך למעשה חיו בנפרד במשך כארבע עשרה שנים לפחות, עד למותו של המנוח בשנת 2004 (בג"צ 4193/04 שרה אודיה גרטנר-גולדשמידט נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 20.6.2010; ע"ע 1232/04 שושנה פרלמוטר - מבטחים- מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מיום 31.8.2006). ובהמשך - " כמו כן, דינה של טענת המערערת לפיה היא זכאית לקצבת השאירים מכוח חזקת השיתוף והחיים המשותפים שחלקה עם המנוח טרם פרידתם - להידחות. בטענה זו של המערערת באה לידי ביטוי סוגיית האיזון הראוי בין דיני המשפחה לבין מערכת החיסכון הפנסיוני. אמנם, נקודת המוצא היא שהזכויות הפנסיוניות הן זכויות בנות שיתוף או בנות איזון בין בני הזוג בהיותן חלק מנכסי העתודה הכלכלית של המשפחה עוד בטרם הגיע מועד מימושן. כך, מחד גיסא נקבע כי הלכת השיתוף חלה גם ביחס לזכויות סוציאליות כפיצויי פיטורין, זכויות פנסיה, חיסכון בביטוח מנהלים ועוד ואף ביחס ל"נכסי קריירה" (רע"א 8791/00 שלם - טווינקו בע"מ, מיום 13.12.2006; בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית, מיום 26.8.2007). מאידך גיסא, על פי הוראותיו של תקנון קרן הפנסיה, בני זוג לשעבר אינם מוגדרים כשאירים ולכן הם אינם זכאים לקצבת שאירים". 40. להשלמת התמונה נחזור שנית על העיקרון העובר כחוט השני בפסיקה לפיו - "הקרן מחויבת לפעול כלפי מבוטחיה אך ורק על פי הוראות תקנון קרן הפנסיה, ואינה רשאית ליתן זכויות העולות על הקבוע בתקנון ולהפלות בין מבוטחיה" (ראו: תקנה 41 כו (ב) לתקנות מס הכנסה ; ע"ע 629/97 אליאב נ' קרן מקפת, פד"ע לו 721). בבג"צ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ''ד ס(4) 411 ) נפסק בעניין זה כדלקמן- "התקנון הוא מסמך היסוד של האגודה והוא לאגודה מעין-חוקה. נקבעים בו מדיניות האגודה, סמכויות האגודה, זכויות החברים וחובותיהם ועוד כיוצא באלו הוראות נורמטיביות המסדירות את פעילותה של האגודה. כן רואים בו בתקנון חוזה בין החברים לבין עצמם ובין החברים לבין האגודה...מעמד-על נועד לו לתקנון בחיי האגודה, והוא מכשיר מרכזי להגשמת תכליותיה של קרן הפנסיה". 41. לאור האמור לעיל ,עולה כי הלכה פסוקה קבעה לא אחת כי אין קרן הפנסיה רשאית להעניק גמלה החורגת מתקנותיה שכן "חסד" לאחד הוא על חשבון האחר (ראו: דב"ע מב/7-1 גזית - נציב שירות המדינה, פד"ע י"ג 397 בעמ' 404]. על כן נקבע בפסיקה כי על קרן הפנסיה ומבוטחיה לפעול אך ורק בהתאם לאמור בתקנותיה (ראו: ע"ע 600026/97 מבטחים - מרק פיורסט, ניתן ביום 22/10/03)]. 42. על יסוד עקרונות אלה ושעה שהביטוח בקרנות הפנסיה הינו ביטוח שיתופי, קבע בית הדין הארצי כי היחסים בין חבר קרן פנסיה לבין הקרן הינם יחסים חוזיים וזאת משתקנון הקרן מהווה חוזה בין הצדדים והוא המחייב, עת קמה הזכות לגמלה. (ראו :דב"ע נה/6-11 משה בנימין נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, ניתן ביום 18.12.1995; ע"ע 600034/97, 600035/97 מבטחים נ' יוסף גלאור ניתן ביום 9.3.05). 43. ראוי לציין כי תחושתה הסובייקטיבית של התובעת בדבר אי צדק נוכח השנים הרבות בהן חייה עם המנוח שנים רבות במהלכן נצברו זכויות ושעה שקשר הנישואין בין השניים מעולם לא הותר, קיבלו ביטוי בפסיקות רבות. כך בעניין ע"ע 496/09 ורדה בר און - קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ ואח' נקבע כי- "לעתים מתעוררת בנסיבות מסוימות תחושה של אי צדק כלפי בן הזוג לשעבר של המנוח, כאשר ניתן לטעון כי קצבת השאירים ניתנת לעמית בעקבות עבודתו, ומשום כך מי שהייתה בת זוגו בעת שנצברה הזכות היא שצריכה ליהנות מקצבת השאירים, לפחות בשיעור יחסי. עם זאת, לאור התכלית של קצבת השאירים ולשונו הברורה של התקנון האחיד, ועל פי המדיניות הקבועה בפסיקה, לא ניתן להכליל את בת הזוג לשעבר בגדר שאיר לצורך זכאות לקצבה, אם אין היא עומדת בתנאים הקבועים לכך בתקנון קרן הפנסיה". 44. לאור האמור לעיל יש אפוא לבחון האם מתקיימת חלופת מגורים משותפים דהיינו, "תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג, לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת" (להלן:חלופת המגורים) - התובעת נסמכת בעניין זה על הסכם יחסי הממון אשר נחתם בינה לבין המנוח, וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ(נספח ב'). לטענתה, יש לראות בתשלומים אשר קיבלה מהמנוח במסגרת הסכם יחסי הממון כתשלום מזונות , למרות שלא נקבע מפורשות בהסכם הממון כי מדובר בכספי מזונות, ניתן ללמד כי הסכום ששילם המנוח לתובעת הינו סכום קבוע מתוך הפנסיה החודשית המשמש למזונותיה ולכלכלתה והיה אמור לשמש למחייתה עד ערוב ימיה, הגם שלא הוכתר בכותרת "מזונות אישה". לטענתה, אישה זכאית למזונותיה כל עוד היא נשואה והחבות תמה במועד מתן הגט. על כן ונוכח סירוב המנוח ליתן לה גט , יש לראות בכספים שהועברו אליה ככספי מזונות ואין לדבוק בפרשנות מילולית לפיה מדובר בחלוקת רכוש . מכל מקום "אומד דעתם של הצדדים" היה כי מדובר במזונות הדרושים לתובעת על מנת לכלכל את עצמה. התובעת מבקשת להסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בפרשת רוזנשטראוך. מנגד טענה הנתבעת כי במסגרת הסכם יחסי הממון, לא חויב המנוח בתשלום מזונות לתובעת, ולא ניתן כל פסק דין כנגד המנוח אשר חייב בתשלום מזונות, כדרישת התקנון האחיד, כחלופה למגורים משותפים . לפיכך , התובעת לא עמדה בתנאי החלופי. כן נטען כי הפסיקה בפרשת רוזנשטראוך מתייחסת למקרי קצה וכי מקרה זה אינו בגדר מקרב קצה. 45. סבורים אנו כי הצדק עם הנתבעת בטענתה כי הסכם יחסי הממון בין המנוח לתובעת לא קבע חיוב מזונות וכי המושג מזונות אינו מוזכר בהסכם הקובע חלוקת רכוש בין התובעת למנוח , בהתאם לרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים. כמו כן דומה כי אין חולק כי התובעת לא הגישה תביעה כנגד המנוח לתשלום מזונות. המנוח לא חויב בתשלום מזונות ואין בידי התובעת פסק דין לתשלום מזונות מאת ערכאה מוסמכת. לפיכך ,יש לקבל את טענת הנתבעת כי זכות התובעת לקבל חלק יחסי מקצבת הזקנה של המנוח נובעת מהסכם יחסי הממון וזכותה לאיזון משאבים מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973, ולא מכח חיוב מזונות אישה על פי הדין האישי החל על בני זוג. בהתאם התשלום החודשי אשר קיבלה התובעת מהמנוח נבע מזכות אובליגטורית במערכת היחסים בין התובעת ובין המנוח ואין מדובר בזכות ישירה אל מול קרן הפנסיה. שעה שאין כל תימוכין או סממנים בהסכם יחסי הממון כי עסקינן בתשלום מזונות, מתקשים אנו לקבל את טענת התובעת כי יש לבחון את אומד דעת הצדדים במועד החתימה על ההסכם בפרט משלא הוצגה בפנינו כל ראיה אובייקטיבית בעניין זה. 46. התובעת העידה בעניין זה כדלקמן - "אם הייתי יוצאת לעבודה והיה יושב בבית ומטפל בחמישה ילדים אז לי היה פנסיה ולא הייתי צריכה אתכם. אני ישבתי בבית וגידלתי את הילדים. הוא כל הזמן אמר לי אני המל"ל שלך והפנסיה שלך והמשענת שלך. גידלתי שני זוגות ילדים וילדה. אם הייתי יוצאת לעבודה מי היה מטפל בילדים?" (עמ' 10 לפר' שורות 10-25). הנה כי כן, גם מעדות התובעת עולה כי לשיטתה, זכאית היא לחלק מקצבת המנוח , בשים לב לעובדה כי מדובר ברכוש משותף אשר נצבר במסגרת חיי הנישואים ולא מכוח חיוב דתי בגין מזונות אישה. כאשר נשאלה האם הגישה תביעה למזונות בבית משפט לענייני משפחה השיבה בשלילה וציינה - "עו"ד שלי לא הגיש מזונות. אני לא אשמה. אני עו"ד? ייצג אותי - עו"ד לא? " (עמ' 10 לפר' שורות 26-27). 47. כמו כן בזמן אמת וטרם הייתה התובעת מודעת להשלכות הקביעה כי לא מדובר במזונות אישה, לא ראתה בכספים אלה ככספי מזונות. במכתב אשר שלחה לקרן הפנסיה ביום 7.5.09 ציינה התובעת כי היא מקבלת 35% מקצבת הזקנה של המנוח לאור חלוקת הרכוש ביניהם ובלשון התובעת - "במהלך חלקת הרכוש קיבלתי 35% מקצבת המבטחים לחשבון הבנק שלי".. בנוסף , במסגרת הודעת התובעת לחוקר המל"ל ביום 11.2.03 (נ/3) , כאשר נשאלה מי שילם את הוצאות הבית בהרצל 191 , רחובות השיבה- " הבעל דאג לשלם על הבית בהרצל 191 רחובות ואני דאגתי לשלם את הוצאות הדירה בגורדון". משנשאלה האם קבלה מזונות מבעלה השיבה- לא קיבלתי מזונות". כאשר נשאלה האם בעלה תמך בה כספית השיבה- "פעם בכמה חודשים נתן כסף וזה אחרי שהילדים ולא אני ביקשתי ממנו עזרה " ( עמ' 4 לנ/3 שורות 4-12). כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית - "מפנה אותך לעמ' 4 שורה 8-9 שואל אותך החוקר האם קיבלת מבעלך מזונות ואת עונה שלא קבלת ", השיבה- "כי לא הגדירו את ה- 35% כמזונות. השופט שאל אותו- יש לה ממה לחיות הוא אמר לא, הוא אמר שהוא שר האוצר בבית" (עמ' 10 לפר' שורות 6-9). 48. בנסיבות אלו אין בידנו לקבל את טענתה המאוחרת של התובעת על פיה השתמשה בכספים לתשלום מזונות ,תשלום ארנונה ,חשמל וטלפון (ראו עמ' 10 לפר' שורות 10-12) בפרט , שעה שחרף טענותיה כי יש בידיה הוכחות לא הוגש דבר. הדעת נותנת כי ככל שהיו בידיה מסמכים המחזקים את טענותיה בעניין זה, הייתה פועלת להגשתם לבית הדין ומשלא עשתה כן הדבר פועל לחובתה. 49. נוכח כל האמור לעיל קובעים אנו כי לא הוכח כי התובעת קיבלה מהמנוח תשלום מזונות שניתן היה לראותו בהתאם להוראות התקנון האחיד, כתחליף למגורים משותפים. ודוק; לא ניתן פסק דין אשר חייב את המנוח בתשלום מזונות לתובעת כמו כן לא שוכנענו כי יש לראות בתשלומים ששולמו לתובעת מכח הסכם יחסי הממון כתשלומי מזונות גם לא מבחינה תכליתית. לפיכך אין התובעת עומדת בקריטריונים להגדרת "אלמנת פנסיונר" כקבוע בתקנון האחיד. כפועל יוצא מכך שוכנענו כי לא מדובר בטעות בכותרת בהסכם בין הצדדים ובחינה מהותית מובילה לתוצאה כי התשלום אינו תשלום מזונות. הטענה כי הסכם יחסי הממון נעשה נוכח סירוב המנוח ליתן לתובעת גט , הועלתה לראשונה בסיכומי התובעת ונעדרת תימוכין בראיות או במסמכים שהוגשו על כן, אין באמור כדי לשנות ממסקנתנו לעיל. 50. התובעת מבקשת ללמוד מפסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת רוזנשטראוך, לענייננו אנו. בעניין רוזנשטראוך נדון עניינה של אישה, בת 86, אשר הייתה נשואה למנוח במשך 40 שנה ואף המשיכה להתגורר עמו כעשר שנים לאחר שפרש לגמלאות מאגד ואז נפרדו וחיו בנפרד עד מות המנוח בשנת 2005 הגם שלא התגרשו מעולם וקיימו ביניהם הליכי בוררות לצורך חלוקת הרכוש והליך משפטי בעקבות כך. באותו מקרה, הגיע כב' השופט א. רובינשטיין למסקנה, כי על אף ההוראה בתקנון האחיד , המדובר בנסיבות חריגות וקיצוניות ביותר העולות כדי "מקרה קצה", בו הצדק מחייב לקבוע כי אין להחיל על המערערת דשם את אותה הוראה בתקנון. כב' השופט א. רובינשטיין הגיעה למסקנה, בדרך של פרשנות מרחיבה, לפיה על פי הסיפא להוראת חלופת המגורים המשותפים הקובעת - "לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק הדין של ערכאה שיפוטית מוסמכת", ניתן לראות בפסק הבוררות ביחד עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניינם של המערערת והמנוח כפסיקה אחת של ערכאה שיפוטית מוסמכת וכי בהתאם לקביעה של אותן ערכאות, לפיה המערערת זכאית לקצבה במסגרת המזונות, יש לראות במערערת כמי שבידה פסק מזונות. לפיכך קבע כב' השופט א. רובינשטיין כי על אף דרך פרשנות הוראות התקנון המקובלת יש באותו מקרה, להכיר בזכאותה של המערערת לקצבת שאירים. 51. הרציונל עליו מבוסס פסק הדין , נסמך בין היתר גם על גילה המבוגר של המערערת שם וכן על הסתמכותה על הקצבה ותכנון חייה לאורך שנים על בסיס הקצבה. עוד נקבע כי אותו מקרה מתייחד נוכח העובדה כי בין המועד בו גובשו הזכויות - עם פרישת המנוח ולכל המאוחר לאחר פרידת בני הזוג וההסדרים המשפטיים ביניהם, לבין מועד פטירת המנוח, שונו הוראות התקנון ולפי נוסחו הישן של התקנון הייתה המערערת זכאית לקצבה. 52. שונים הם פני הדברים בעניינינו . אמנם התובעת והמנוח היו נשואים זמן רב ולמעשה קשר הנישואים בין השניים מעולם לא הותר עם זאת, התובעת הינה ילידת שנת 1945 ובעובדה זו יש כדי להשליך על יכולת צמצום ההסתמכות מצידה בניגוד למצב המערערת בפרשת רוזנשטראוך. כמו כן בענייננו לא הוכחה הסתמכות התובעת על קצבה זו ולא הוכח כי התובעת הייתה סמוכה על שולחנו של המנוח ותלויה בו לצורך מחייתה ולצורך קיום יומיומי. הוכח כי לתובעת נכסים משלה לרבות דירת מגורים. כמו כן עוד במועד החתימה על הסכם יחסי הממון ומתן תוקף של פסק דין חלו הוראות התקנון האחיד כפי שהן היום. סוף דבר- 53. לאור האמור לעיל , התביעה נדחית. 54. להשלמת התמונה במלואה אנו קובעים כי שם הנתבעת ישונה ל"מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד). בשם לב לתוצאה אליה הגענו ולאור מהות ההליך , לא ניתן צו להוצאות. פנסיונריםאלמנות / אלמניםפנסיהקרן פנסיה