התובע העיד כי מסר את אישור המרפאה התעסוקתית למעסיקיו, והיה ברור להם כי אין באפשרותו לחזור לעבודה. לטענתו, הנתבעים או מי מהם אף חתמו, כמעסיקיו, על הטפסים הנדרשים לצורך קבלת הזכויות מול המוסד לביטוח לאומי - ולמרות זאת לא קיבל פיצויי פיטורים בגין תקופה זו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אישור רופא תעסוקתי - פיצויי פיטורים: פתיח ותשתית עובדתית עניינה של תביעה זו בדרישת התובע לפיצויי פיטורים, וזכויות סוציאליות נוספות, אשר נמנעו ממנו לטענתו במהלך תקופות עבודתו עבור הנתבעים וסיומן. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1 ו - 2 וכן מר יעקב איתן. הנתבע 3 הגיש בשלב ראשון תצהיר, אך לא התייצב לדיוני ההוכחות בשל מצב רפואי כרוני אשר לטענתו אינו מאפשר לו להיחקר. לאחר שניתנה לו אפשרות להמציא אישור רפואי מתאים והוא לא עשה כן, וכן לאחר שנבחנה האפשרות לחקרו מחוץ לכתלי בית הדין והוא סירב לכך, הוחלט על משיכת תצהירו (החלטה מיום 20.3.11). להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: א. הנתבע 1, מר יצחק כהן (להלן: איציק), והנתבע 2, מר איסר גולדנברג (להלן: איסר), היו הבעלים של עסק בשם "שירותי בניין", שתחומי פעילותו היו אספקת חומרי בניין ופינוי פסולת (להלן: העסק). העסק פעל במסגרת שותפות בלתי רשומה, והיה ממוקם בגני התערוכה הישנים בתל אביב. ב. התובע, מר רן לרון, בעל מניות ב"דן" בעברו, עבד בעסק החל מיום 1.4.93. בתחילה הועסק כנהג משאית, ובהמשך פעל כנהג טרקטור ולשיטתו גם כמנהל עבודה וכאיש אחזקה (תלושי שכר מאותה תקופה הוגשו כת/1 וכן כנספח ב' לכתב התביעה). ג. במהלך שנת 1996 הצטרף לעסק הנתבע 3 - מר יעקב יקואל (להלן: ג'קי). בשלב ראשון הצטרף כפי הנראה כמנהל שכיר, ובהמשך לקח על עצמו את הפעלת העסק - מבלי שהובררו הדרך המדויקת והמועד המדויק בהם הועברה אליו השליטה בעסק. ד. ביום 12.3.00 הוקמה חברת "ג'קי חומרי בניין בע"מ" (להלן: החברה; אישור על רישומה ברשם החברות הוגש כנ/4), ובאמצעותה הפעיל ככל הנראה ג'קי את העסק החל משנת 2002 או בסמוך לכך. ה. ביום 31.8.00 נפגע התובע בתאונת עבודה, אשר הוכרה ככזו - בתחילת שנת 2003 - על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: התאונה). לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה לא יכול היה עוד להמשיך בעבודתו ולכן "היה ברור שאיני שב לעבודתי" (סעיף 8 לתצהירו; תקופת העבודה שבין השנים 1993-2000 תיקרא להלן: התקופה הראשונה). ו. בחודש אוקטובר 2001 חזר התובע לעבוד בעסק, כאשר לטענתו מעסיקיו באותה תקופה היו שלושת הנתבעים. אין מחלוקת כי בגין התובע לא הונפקו תלושי שכר בשלב זה וכי את שכרו קיבל במזומן מג'קי. הנתבעים מכחישים - כל אחד מטעמיו - כי היו מעסיקיו. ז. התובע המשיך לעבוד - אצל הנתבעים או מי מהם ו/או אצל החברה, עד לחודש דצמבר 2002. לאחר מכן הפסיק עבודתו לארבעה חודשים (לפי יומניו - נוכח מצבו הבריאותי וכאשר קיבל בתקופה זו גמלת הבטחת הכנסה), וחזר לעבודתו ביום 1.5.03 ועד ליום 5.7.03. בשלב זה חלה הפסקה נוספת בעבודתו (בשל מעצר ומעצר בית נוכח עבירת אלימות כלפי אשתו), עד שובו ביום 1.10.03 והמשך עבודה ברציפות עד יום 31.3.04 (תקופת העבודה, לסירוגין, בין השנים 2001 - 2004 תיקרא להלן: התקופה השנייה). ח. התובע התפטר מעבודתו ביום 31.3.04. ט. ביום 15.8.07 הגיש התובע את כתב התביעה בתיק זה, במסגרתו דרש את הזכויות כדלקמן: גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל, דמי הבראה, דמי ביגוד ודמי כלכלה - כל זאת בגין כל אחת משתי תקופות עבודתו, ובנוסף לכך הפרשי שכר, פיצויי הלנה, פיצוי בגין שימוש ברכבו הפרטי ופיצוי בגין הפסד קצבה מהמוסד לביטוח לאומי - בגין התקופה השנייה. סך הכול דרש התובע סך כולל של 614,953 ₪, והדגיש כי הינו "מעמיד את סכום תביעתו לצרכי אגרה בלבד ומפאת חסרון כיס על סך של 300,000 ₪ בגין שכר עבודה ורכיבי שכר שלא שולמו". י. ביום 8.1.09 ניתנה החלטת השופטת (כתוארה אז) אפרת לקסר, לפיה "כל רכיבי התביעה לגבי התקופה שעד 15.8.00, התיישנו. התובע רשאי לדרוש את רכיבי התביעה הרלבנטיים... לגבי התקופה שמ - 15.8.00 ואילך. רכיב פיצויי הפיטורים לא התיישן". בהתאם, עתר התובע בסיכומיו לקבלת פיצויי פיטורים בלבד בגין התקופה הראשונה. בגין התקופה השנייה - עתר לקבלת הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל, דמי הבראה, החזר הוצאות דלק ופיצוי בגין שימוש ברכבו הפרטי. לאור זאת, בפסק הדין להלן נתייחס לרכיבי התביעה הללו בלבד, ולא נתייחס לרכיבי התביעה שהתיישנו ו/או לא נדרשו על ידי התובע בסיכומיו. דרישת התובע לפיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה התשתית העובדתית התובע העיד כי ביום 31.8.00 עבר "תאונת עבודה קשה כאשר הרמתי חפץ כבד לצורך תיקון טרקטור של הנתבעים וכתוצאה מכך סבלתי מכאבי גב עזים" (סעיף 6 לתצהירו). לדבריו, הסתבר כי הינו סובל ממספר פריצות דיסק ולפיכך נקבע על ידי המחלקה לרפואה תעסוקתית של שירותי בריאות כללית, ביום 11.9.00, כי "במצבו הבריאותי הנוכחי אינו מסוגל להמשיך בעבודתו" (נספח א' לתצהירו). ראוי לציין כי התובע לא הגיש מסמכים רפואיים כלשהם התומכים בטענתו בדבר תאונת עבודה שאירעה לפי הנטען ביום 31.8.00, והסתפק באישור המרפאה התעסוקתית שפורט לעיל. הגם שבאותו אישור נרשם כי התובע נבדק "לאחר תאונת עבודה" - לא הייתה מחלוקת כי לתובע אירעו תאונות עבודה קודמות, אשר גם בהן נפגע בגבו, ולפיכך לא ברור לאיזו תאונה מתייחס המסמך. 5. התובע העיד כי מסר את אישור המרפאה התעסוקתית למעסיקיו, והיה ברור להם כי אין באפשרותו לחזור לעבודה. לטענתו, הנתבעים או מי מהם אף חתמו, כמעסיקיו, על הטפסים הנדרשים לצורך קבלת הזכויות מול המוסד לביטוח לאומי - ולמרות זאת לא קיבל פיצויי פיטורים בגין תקופה זו. התובע לא הגיש את המסמכים הרלוונטיים מהמוסד לביטוח לאומי אך אלו הוזמנו לתיק בית הדין לבקשת הנתבעים ובהסכמתו. מהמסמכים עלה כי התובע הציג תעודות אי כושר החל מיום 1.9.00 ועד ליום 30.1.01 אך בשלב ראשון טען כלפי המוסד לביטוח לאומי כי אי הכושר הינו תוצאה של תאונה קודמת מיום 16.1.00. רק לאחר ערעור שהגיש לבית הדין (בל' 5253/01, דיון מיום 10.7.02) - הומלץ לו להגיש תביעה נפרדת בגין אירוע תאונתי חדש, וכך עשה. טופס ההודעה על פגיעה בעבודה הוגש ביום 1.10.02, ונחתם בשם המעסיק על ידי ג'קי, שכונה בטופס מנכ"ל העסק "שרותי בניין". בטופס צוין כי התובע עובד בעסק החל מיום 1.4.93; כי הפסיק עבודתו ביום 1.9.00; וכי "לא שב עדיין לעבודה". עוד צוינו מספר שמות של עובדים בעסק שהיו עדים לתאונה, אך איציק ואיסר אינם ביניהם. 6. התובע נשאל בחקירתו הנגדית אם המשיך לעבוד עבור העסק גם בתקופת אי הכושר הנטענת שבין חודש 9/00 לחודש 10/01, והשיב - "לא זוכר, תפנה אותי לתאריכים ספציפיים. אם נשלחתי ע"י המעסיקים שלי לעירייה להגיש טופס אז עשיתי זאת" (עמ' 8). כאשר הוצגו בפניו מסמכים בכתב ידו מחודש 9/00 ומחודש 2/01 המלמדים כי פעל בשם העסק בתקופה זו (נספח ט' לתצהיר הנתבעים) - השיב כי "היו מקרים שישבתי בבית וביקשו ממני לעשות בירורים" (שם). בהמשך טען כי "באתי לבקר אותם בעסק, היו להם שאלות מקצועיות אלי ועניתי, לא המשכתי לעבוד אותה תקופה" (עמ' 15). התובע שב ונשאל אם נתן הודעת התפטרות בסמוך ליום 31.8.00, והשיב - "אמרתי להם שאני לא מסוגל לעבוד..." (עמ' 14). 7. איציק ואיסר טענו בשלב ראשון בתצהיריהם כי חלה הפסקה בעבודתו של התובע במהלך שנת 1996, אך לאחר שהוצגו בפניהם מסמכים המלמדים כי הייתה רציפות בהעסקתו גם במהלך שנה זו - לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם, והבהירו כי העלו אותה רק בהסתמך על העדרה של שנה זו מרישומי המוסד לביטוח לאומי. 8. איציק ואיסר העידו כי למיטב ידיעתם, התובע לא עבר כל תאונת עבודה בחודש 8/00 או בסמוך לכך, והם אף לא חתמו עבורו על הודעה למוסד לביטוח לאומי בגין התאונה הנטענת (סעיף 11 לתצהיריהם). לדבריהם, "התובע הפסיק את עבודתו באופן חד צדדי וביוזמתו, וזאת כאמור לאחר המועד שהעברנו את הפעילות לנתבע 3" (סעיף 14). בסיכומיהם חזרו בהם מטענה אחרונה זו, והבהירו כי לפי העדויות שנשמעו - התובע המשיך ברציפות את עבודתו עבור ג'קי גם לאחר יום 31.8.00. 9. מר יעקב איתן, אשר העיד מטעם איציק ואיסר, העיד כי עבד בעסק בין השנים 1991 - 1996 ושוב בין השנים 1998 - 2006. מר איתן העיד לגבי התובע כי "שהוא התחיל לעבוד אצלנו בתקופה הראשונה הוא בא כנהג משאית. יותר מאוחר כאשר אני חזרתי כבר לא הייתה משאית. הוא עבד במשרד עם ג'קי וגם בשליחויות וגם טיפל בהזמנות. הוא המשיך לעבוד גם כאשר העסק עבר לג'קי. כולנו המשכנו בסביבות 5 - 6 עובדים" (עמ' 2). מר איתן לא זכר אירוע של תאונת עבודה שאירע לתובע בשנת 2000, וטען כי ראה אותו "כמעט כל יום" (עמ' 4). הכרעה 10. לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפנינו והראיות שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח זכאות לפיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה אשר הסתיימה לטענתו ביום 31.8.00. 11. אין מחלוקת כי התובע לא פוטר, ולכן הנטל עליו להוכיח כי העסקתו באה לידי סיום, וכי סיום עבודתו היה בנסיבות המצדיקות תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים). התובע התבסס בסיכומיו על סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כדלקמן: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולרגל הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". 12. התובע הסתפק בהפניה לאישור שקיבל מהמרפאה התעסוקתית ביום 11.9.00 ולפיו "אינו מסוגל להמשיך בעבודתו", אך לא ניסה לטעון כי נתן הודעת התפטרות כלשהי בהסתמך עליה, ולמעשה אף לא העיד מפורשות כי הפסיק עבודתו לאחר יום 31.8.00 או בסמוך לכך. בהעדר הודעת התפטרות, מפורשת או מכללא, בכתב או בעל פה - ממילא איננו נכנסים לגדרו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ולא הובאה כל עילה אחרת המצדיקה תשלום פיצויי פיטורים לתובע בגין ההפסקה הארעית בעבודתו. 13. גם אם התובע שהה בתקופת אי כושר מלאה או חלקית החל מיום 1.9.00 - לא נובע מכך אוטומטית כי התפטר, או כי יחסי העבודה נותקו בדרך אחרת, וזאת כפי שתאונות העבודה הקודמות עליהן הצהיר התובע - לרבות תאונה מיום 16.1.10 שגרמה לפגיעה בגבו - לא הביאו להפסקת יחסי העבודה. תאונת העבודה מיום 31.8.00 וימי אי הכושר שקיבל התובע בעקבותיה גרמו לפיכך להשעיה זמנית של יחסי העבודה, אך בלא להביא לניתוקם של יחסי עובד-מעביד. משמעותה של תקופת אי הכושר הינה כי התובע פטור היה מלבצע עבודה במהלכה, כאשר הנתבעים או מי מהם המתינו לשובו עם תום התקופה, כפי שאכן קרה. העובדה כי גם בתקופת אי הכושר סייע התובע לעסק (סעיף 6 לעיל) תומכת בקביעה זו, ומלמדת כי ההפרדה שניסה התובע לבצע בין "תקופה ראשונה" ל"תקופה שנייה" הינה מלאכותית. 14. אנו קובעים לפיכך כי עבודתו של התובע בעסק לא באה לידי סיום ביום 31.8.00 כטענתו, וכי התובע לא הוכיח כי "התפטר" במועד זה - בין מחמת מצבו הבריאותי ובין מכל סיבה אחרת. ממילא, לא הוכיח כי הינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים עבור "התקופה הראשונה". זהות המעסיקים התשתית העובדתית - גרסת התובע 15. התובע העיד כי מעסיקיו בעת תחילת עבודתו בשנת 1993 היו איציק ואיסר, וכך בכל התקופה שעד מועד סיום עבודתו בתקופה הראשונה. התובע הגיש, בתמיכה לטענתו, את רישומי המוסד לביטוח לאומי לפיהם מעסיקתו בין החודשים 5/93 - 8/00 (לסירוגין) הייתה "השותפות כהן וגולדנברג שירותי בניין" (נספח ב' לתצהירו). עוד הגיש טופס 106 לשנת 2000, חתום על ידי המעסיק "שרותי בניין", לפיו עבד אותה שנה עד חודש אוגוסט (כולל). 16. התובע העיד כי חזר לעבודה בעסק ביום 1.10.01, כאשר "מנהלי היה הנתבע 3" (סעיף 9 לתצהירו). לדבריו, לא הועסק על ידי החברה אלא על ידי שלושת הנתבעים באופן אישי (סעיף 21 לתצהירו). התובע הדגיש כי "לא עבדתי בחברה..., עבדתי כל הזמן ב"שרותי בניין". מבחינתי יכולים להמציא כל הזמן שמות שונים, התלושים והצ'קים היחידים שקיבלתי (הגם שקיבלם בתקופה הראשונה בלבד - ס.ד.מ) היו של השותפות, כשהשותפים היו שלושת הנתבעים" (עמ' 9). התובע התבקש להסביר מדוע כתב מכתבים בשם החברה (אשר צורפו כנספחים לתצהיריהם של איסר ואיציק), והשיב - "עצמתי את עיני. אני כמו תוכי. מה שאמרו לי לכתוב כתבתי" (עמ' 11). כאשר נשאל מדוע הוא תובע את ג'קי אם שימש רק כמנכ"ל העסק, השיב - "בתקופה השנייה הוא העסיק אותי, הוא ואיסר אמרו לי מה לעשות" (עמ' 15), והוסיף כי "הוא לקח על עצמו התחייבות אישית. אני גם יודע שהיה שותף בעסק של חומרי הבניין" (שם). 17. התובע העיד כי מעבר למעורבותו של ג'קי, המשיכו גם איציק ואיסר להיות מעסיקיו. התובע ציין כי משרדו של איסר בתקופה זו שכן בקומת הגלריה באותו מבנה בו הופעל העסק, ו"קיבלתי ממנו הוראות באופן רציף" (עמ' 4 לפרוטוקול; סעיף 18 לתצהירו), לרבות לצורך עסק אחר שניהל איסר אותה עת ונקרא שרוולון בע"מ (עמ' 8-9). באשר למעורבותו של איציק בתקופה זו העיד, כי איציק "לא ישב בעסק אבל מבחינתי ולידיעתי היה שותף בעסק גם אם לא ישב שם" (שם). לדבריו, "אם השם שלו מופיע על העגלות ועל הטרקטורים והוא קורא לי לבוא לקחת חומרים כמו דו"חות וחידוש רישיונות וביטוחים, אז הוא עדיין שותף" (עמ' 4). התובע הוסיף כי בשלב מסוים פתחו שלושת הנתבעים עסק חדש בשם "גבס סנטר", ושלחו אותו לעבוד במסגרתו (סעיף 19 לתצהירו) - אך הדגיש כי לא היה עובד של "גבס סנטר" ולא קיבל שכר מעסק זה (עמ' 10). 18. התובע הגיש לתיק בית הדין את יומני השנה שניהל לטענתו בזמן אמת בין השנים 2001 - 2004, ובהם רשם מדי יום ויום את שעות עבודתו ופרטים הנוגעים לעבודתו (נספחי ד' לתצהירו; להלן - היומנים; מעניין לציין כי יומן שנת 2002/2003 בו השתמש התובע נושא את לוגו החברה, וכי בתחילת היומן לשנת 2003/2004 ציין כי מקום עבודתו הינו "ג'קי חומרי בניין"). עיון ביומנים, שנחזים כאותנטיים, מעלה כי בתחילת עבודתו בתקופה השנייה ציין התובע כי עבד "אצל איסר וג'קי", אך החל מיום 1.8.02 החל לרשום "אצל ג'קי" בלבד. ביומנים אין אינדיקציה למעורבות כלשהי של איציק בעבודתו של התובע במהלך התקופה השנייה. 19. עוד עולה מהיומנים כי בכל הנוגע להתחשבנות הכספית - מאזכר התובע את ג'קי בלבד. כך, ולמשל, ביום 10.1.02 רשם התובע ביומנו כי נותרו "600 ₪ יתרת שכר שג'קי נשאר חייב לי" בגין חודש דצמבר 2001. במקום אחר רשם: "הגיע הזמן שג'קי יתן לי סוף סוף כסף ותלושי שכר על כל התקופה. מקווה לדף חדש בהכל ולקבל את הכסף שג'קי חייב לי בהתחייבות אישית שלו. בנוסף לשכר חייב לי הבראה מתקופת שירותי בניין שלקח אישית על עצמו כשאמר שישלם לי הכל..." (רישום מיום 1.10.03). כאשר נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית, טען כי ג'קי "ניהל את העסק וחתם על כל דבר" גם כאשר עבד אצל איציק ואיסר (עמ' 4), ולכן ראה אותו אחראי לתשלום החובות "בתור מנכ"ל" (עמ' 5). 20. התובע ציין כי הנו מכיר את ג'קי מזה שנים רבות ו"יחסינו חרגו מעבר ליחסי העבודה הפורמליים של מנהל ועובד ונשאו אופי קרוב ואישי וזה נכון הן לתקופה שהיה מנכ"ל בשותפות והן בתקופה בה היה מעסיק שלי" (סעיף 15 לתצהירו). לאור זאת, החל משנת 2004 לערך פנה לג'קי בדרישות חוזרות ונשנות לקבלת המגיע לו (עמ' 2 לפרוטוקול), והאמין לג'קי כאשר חזר והבטיח לו כי ישלם לו (סעיף 23). התובע צירף לתצהירו תמלילי שיחות שערך לטענתו עם ג'קי במהלך החודשים ינואר ופברואר 2007 (נספח ו'; להלן: התמלילים). התובע לא הגיש את ההקלטות עצמן, ואף לא פירט בתצהירו כיצד ביצע את ההקלטות. 21. עיון בתמלילים מעלה כי בין התובע לבין ג'קי התקיימו שיחות טלפון לא מעטות במהלך החודשים ינואר ופברואר 2007, במהלכן שאל התובע את ג'קי "איך אנחנו סוגרים את הבעיה של החור הזה" וג'קי השיב: "אני לא יודע, בוא נעבור את זה, בוא ניתן להמשיך לעבור את זה חודש חודשיים, איך אני חי, איזה חודש חודשיים זה הכל". במענה לכך הסביר התובע כי "כבר עוד מעט שלוש שנים שאתה מושך אותי", וג'קי עונה - "אני יודע מתוק, אני יודע" (עמ' 2 לתמליל; ובמקומות נוספים בתמליל בנוסחים דומים). בשלב מסוים של השיחות טוען ג'קי "קיבלת שכר עבור עמלך קיבלת עד השקל האחרון", והתובע משיב לו - "לא קיבלתי כמעט שנה משכורת על מה אתה מדבר" (עמ' 21 לתמליל). במקום אחר הדגיש התובע - "זה פיצויים וזה הגובה של שכר כמו של שנה משכורת, זה לא לעניין" (עמ' 3). 22. התובע נשאל מדוע לא פנה לאיציק ואיסר לקבלת המגיע לו ככל שסבר כי גם הם היו מעסיקיו, ומדוע לא הזכירם כלל בשיחות שקיים עם ג'קי. לדבריו: "כולם התחמקו. כשפניתי לנתבעים 1, 2 הם סגרו לי את הטלפון. מה שנשאר לי זה ג'קי והוא זה שענה לי ואז הוא שיחק המשחק שהוא כביכול בשם כולם. כל אחד זורק על השני" (עמ' 3). התשתית העובדתית - גרסת איציק ואיסר 23. איציק ואיסר העידו כי "בסוף שנת 1999 או בסמוך לכך" הועבר העסק לג'קי (סעיף 7 לתצהיריהם), וכי ג'קי "לקח על עצמו את כל התחייבויות השותפות, לרבות, ככל שהיו, כלפי עובדי השותפות וביניהם התובע" (סעיף 8) - וכל זאת בידיעתו המלאה של התובע ומעורבותו האישית. איציק ואיסר הדגישו כי מטעם זה לא דרש מהם התובע דבר משך כל השנים, אלא פנה בדרישות כספיות לג'קי בלבד. איציק ואיסר הוסיפו כי "ככל שהתובע חזר, כטענתו, לעבוד בחודש 10/01... הוא עשה זאת ללא קשר אלינו וכעובדו של הנתבע 3" (סעיף 15 לתצהיריהם). איציק ציין כי מאז חודש 7/00 הוא מקבל גמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, וסמוך לכך הפסיק את עבודתו נוכח מצבו הבריאותי (נספחים א' ו- ב' לתצהירו). איסר ציין כי עבד באותה תקופה בחברה אחרת - "שרוולון" בע"מ - אשר משרדיה שכנו באותו מבנה, בקומת הגלריה, אך לא היה לה כל קשר לעסק (סעיף 20). 24. איציק ואיסר לא הגישו הסכם כלשהו המעיד על העברת העסק לג'קי החל ממועד מסוים, או על התנאים בהם הועבר. כאשר התבקשו לפרט את ההסכמות ביניהם טען איציק כי העסק הועבר לג'קי בחודש 8/99, וכי סוכם כי יהיה "על שמו עד שהוא יפתח חברה" (עמ' 22). איציק נשאל כיצד טענתו עומדת בקנה אחד עם בקשה לרישיון עסק שהוגשה בשמו ובשם איסר ביום 1.3.00 (נספח ט' לתצהירו), והשיב - "אני לא ביקשתי, אולי זייפו" (עמ' 23). עוד נשאל מדוע בדו"ח המוסד לביטוח לאומי רשום כי התובע עבד עבורו ועבור איסר עד לחודש 8/00, והשיב - "ג'קי המשיך לעבוד על מספר תיק הניכויים שלי, וזאת עד... שהוא פתח את החברה" (שם). איציק אישר כי למרות שג'קי לקח על עצמו, לפי הנטען, את כל חובות העסק - נאלץ לשלם בעצמו את החובות לעיריית תל אביב שכן הוטל עיקול על חשבונו (עמ' 24). עוד אישר כי בעסק נותרו כלים, טרקטורים ועגלות בבעלותו, וכי נעשה בהם שימוש במהלך השנים 2000 - 2004 ללא תשלום. 25. איסר העיד כי טרם העברת העסק לג'קי "אספתי את העובדים והודעתי להם שאני מפסיק את פעילותי בעסק הזה ואני הולך לדרכי, ג'קי מחליף אותי, לוקח על עצמו את כל הזכויות של העסק וחובותיו, וכל אחד מכם רשאי להחליט על המשך דרכו במקום העבודה הזה" (עמ' 28 לפרוטוקול, הגם שטענה זו לא הופיעה בתצהירו). לדבריו, גם לאחר מכן המשיך להגיע לעבודה, שכן "היה לי שם במחסנים שג'קי קיבל מאיתנו גלריה קטנה בגודל של שירותים. שם עניתי על טלפונים לגבי חברת שרוולון ודיברתי במכשיר קשר" (עמ' 28). כאשר נשאל אם נתן הוראות לתובע בתקופה זו, השיב - "רק אולי כאלה שנתבקשתי דרך ג'קי כשהוא לא היה. הוא ביקש שאעשה לו טובה ואעביר הודעה לתובע. לא התעסקתי כבר בחומרי בניין אלא רק בשרוולון..." (עמ' 29). איסר ציין כי בתקופה קצרה ייתכן שהיה בעל מניות בחברה, "עד שעלינו על זה והוצאתי את עצמי מהמניות והתנקיתי לחלוטין מכל קשר לעניין הזה" (עמ' 29). לדבריו, זה קרה "כשהחלטתי שאני עוזב. סוף 99', תחילת 2000, או אולי 2000-2001" (שם). 26. איציק ואיסר צירפו לתצהיריהם, להוכחת העברת העסק לג'קי, את המסמכים כדלקמן, אשר לטענתם נכתבו בחלקם בכתב ידו של התובע: הסכמי שכירות מיום 2.1.00 בין ג'קי לבין החברה לפיתוח תל אביב בע"מ (נספח ט"ו), בהתייחס ל"חטיבת קרקע המהווה חלק משטח מגרשי התערוכה לשעבר שבקצה הצפוני של רחוב דיזנגוף בתל אביב". אישור הגשת בקשה לרישיון עסק מיום 12.6.00, לגבי עסק לשירותי בניין ברח' התערוכה 3 בתל אביב, מטעם ג'קי (נספח ט'), ובקשה לשימוש חורג שהוגשה על ידו בהתייחס לאותו עסק ביום 24.7.00 (נספח י"ב). ביקורת של המחלקה לכיבוי אש בעיריית תל אביב מיום 20.8.00 (נספח ט'), ולפיה בעל העסק הינו "יקואל יעקב". אישור הגשת בקשה לרישיון עסק מיום 26.11.00, לגבי עסק לשירותי בניין ברח' התערוכה 14 בתל אביב, מטעם ג'קי (נספח ט'). בקשה זו כוללת, כפי שניתן להבין מהמסמכים, הן את השטח שהושכר עד אותה עת לג'קי מכוח הסכמי השכירות מיום 2.1.00, והן את השטח שהושכר עד אותה עת לאיציק ואיסר. ג'קי אף מפרט בקשר לכך (נספח כ"א, שנכתב בכתב ידו של התובע) כי "העסק השכן לנו עזב, לכן שכרנו מהחברה לפיתוח ת"א את השטח שהתפנה...". הודעה על שימוש חורג שנשלחה על ידי עיריית תל אביב ביום 29.11.01 ל"יקואל יעקב שרותי בניין" ברח' התערוכה 14 תל אביב (נספח ו'), ובקשה להיתר לשימוש חורג שהגיש ג'קי ביום 5.12.01 (נספח ח'). מסמכים שהוגשו לבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 10.12.01 בהתייחס לרישוי העסק, בהם צוין כי בעל העסק הינו ג'קי (נספח י'), וכן הכרעת דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב מיום 21.3.02 (נספח כ'), במסגרתה הורשע ג'קי בניהול עסק ללא רישיון. 27. איציק ואיסר הגישו מסמכים נוספים, מהם עולה לכאורה כי החל מיום 1.1.02 או בסמוך לכך הופעל העסק באמצעות החברה. להלן המסמכים הרלוונטיים: הסכמי שכירות מיום 1.1.02 ומיום 30.5.02 בין החברה לפיתוח תל אביב בע"מ לבין "ג'קי חומרי בניין בע"מ" (נספח ט"ו), בהתייחס ל"חטיבת קרקע המהווה חלק משטח מגרשי התערוכה לשעבר שבקצה הצפוני של רח' דיזנגוף בתל אביב". קבלה שהוצאה ל"ג'קי חומרי בניין" בע"מ, מרח' התערוכה 3 תל אביב, בהתייחס לפרסומים בעיתונות, מיום 31.12.01 (נספח י"א). טופס העברת שירותי בזק ברח' התערוכה 3 בתל אביב מ"שרותי בניין" ל"ג'קי חומרי בניין בע"מ", מיום 31.12.01 (נספח י"ח). מכתב של מנהל החברה לפיתוח תל אביב בע"מ מיום 6.2.02 (נספח ט"ז), בו נרשם על העברת שטחים מ"גולדנברג איסר שירותי בניין" ל"ג'קי חומרי בניין בע"מ", והעברת שטחים נוספים מ"יקואל יעקב" ל"ג'קי חומרי בניין בע"מ", כל זאת החל מיום 1.1.02. 28. מר יעקב איתן העיד כי כאשר חזר לעבוד בעסק בשנת 1998 לאחר הפסקה קצרה, נוהל העסק על ידי ג'קי כ"מעין מנהל עבודה" (עמ' 1 לפרוטוקול). לדבריו, "בסביבות שנת 00' העסק עבר לג'קי ואז הוא נקרא ג'קי חומרי בניין בע"מ" (עמ' 2). מר איתן הדגיש כי "העסק לא עבר ונשאר באותו מקום", ולכן קיבל ייעוץ מההסתדרות כי "כל הזכויות שלנו נשמרות אצל הבעלים החדשים" (שם). ואכן, כאשר סיים עבודתו בשנת 2006 שילם לו ג'קי "את כל מה שמגיע לי על כל התקופה משנת 98'" (שם). מר איתן הבהיר כי לאחר שעבר העסק לג'קי החל לקבל תלושים מהחברה, אך לא הציגם. כאשר נשאל אם ייתכן כי הדבר לא היה בשנת 2000 אלא מאוחר יותר, השיב כי יתכן והמעבר היה בשנת 2001 (עמ' 3, וכן בעמ' 17). עוד אישר כי בעת המעבר עבר העסק לחברה ולא לג'קי אישית (שם). 29. מר איתן הדגיש כי "בתקופה שהעסק עבר לג'קי - את ההוראות קיבלתי מג'קי" וכך גם את תלושי השכר, כאשר "לא קיבלתי הוראות באותה תקופה מהנתבעים 1 - 2" (שם). מר איתן הסביר כי את איציק חדל לראות באותה תקופה, בעוד שאיסר הקים חברה חדשה בשם שרוולון בע"מ. לדבריו, "לא היה קשר בינה לבין העסק של ג'קי. אלה היו שני עסקים שונים לחלוטין. היה חדרון של מטר על מטר בתוך המשרדים של ג'קי חומרי בניין ששם איסר ישב וניהל את העסק שלו" (שם). כאשר נשאל אם ייתכן שהתובע קיבל הנחיות גם מאיסר בתקופה זו, השיב - "לא שידוע לי. אם הוא קיבל אז זה באישור של ג'קי" (עמ' 4). התשתית העובדתית - גרסת ג'קי 30. כאמור לעיל, ג'קי לא הציג תשתית ראייתית כלשהי, שכן תצהירו נמשך לאחר שהודיע שאין בכוונתו להתייצב לחקירה נגדית ולאחר שלא הגיש אישורים רפואיים כפי שנדרש בהחלטות בית הדין. להלן נפרט את החלקים הרלוונטיים מכתב הגנתו מהם ניתן ללמוד על עובדות מסוימות בהן הודה, ואשר עשויה להיות להן חשיבות לצורך הכרעתנו. 31. בכתב הגנתו טען ג'קי כי במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה "לא היה הנתבע מעבידו של התובע ואף לא היה שותף בשותפות בה עבד, לטענתו, התובע" (סעיף 5). עוד טען כי "התובע אכן עבד אצל השותפות אשר הייתה בבעלות הנתבעים 1 ו - 2, אך זאת ביחד עם הנתבע אשר היה שכיר כמוהו..." (סעיף 11). 32. ג'קי טען עוד בכתב ההגנה כי "התובע אכן פנה אליו בשיחה בע"פ ודרש ממנו סכומי כסף שונים תוך שהוא שולח לעברו אזהרות... הנתבע חשש מהתובע ובדרך זו עלה בידי התובע לקבל מהנתבע סך של 10,000 ₪, וכל זאת בשעה שהנתבע אינו חב לתובע דבר וכלל לא היה מעסיקו במסגרת השותפות נשוא התביעה" (סעיף 24). ג'קי הוסיף כי "התובע הועסק בתקופות אחרות ע"י חברת ג'קי חומרי בניין שבבעלות הנתבע ואולם בגין העסקתו בחברה לא הוגשה ע"י התובע כל תביעה כנגד הנתבע מאחר וקיבל את מלוא שכרו וזכויותיו" (שם; ההדגשה במקור; אין פירוט כלשהו בדבר התקופות בהן מדובר). הכרעה 33. כפי שעולה מהפירוט לעיל, התשתית העובדתית שהובאה בפנינו הייתה מגמתית וחלקית, ולצערנו לא ניתן היה לסמוך על אף אחת מהעדויות כעדות מלאה וכנה. התובע הסתפק בעדות מטעמו, ולא זימן עדים נוספים דוגמת עובדים שעבדו עימו בתקופה הרלוונטית ויכולים היו לתמוך בגרסתו. בעדותו של התובע נמצאו סתירות לא מבוטלות - בפרט לגבי הסכומים שקיבל במזומן בתקופה השנייה, כפי שיפורט להלן. התובע השיב באופן מתחמק לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית, בפרט בהתייחס למסמכים שהוצגו על ידי איסר ואיציק ומלמדים על מעורבותו בהעברת העסק לידי ג'קי, ולא סיפק הסבר להשתלשלות העניינים המדויקת. התובע אף לא חשף את כל המידע הרלוונטי לגבי תאונות העבודה בהן נפגע ולגבי התנהלותו מול המוסד לביטוח לאומי; כדוגמא לכך ניתן לציין את הצהרתו בפני המוסד לביטוח לאומי על גבי טופס התביעה מחודש 10/02 כי טרם חזר לעבודתו, על אף שחזר לעבוד, לפי תצהירו בפנינו, כבר שנה קודם לכן. 34. איציק ואיסר הסתפקו אף הם בחשיפת טפח והסתרת טפחיים בכל הנוגע לעסקיהם בתקופה הרלוונטית והקשר המדויק בינם לבין ג'קי. כך, לא הוצגו כל הסכמים המלמדים על העברת העסק לג'קי כנטען ובאילו מועדים; הוצגו מסמכים חלקיים בלבד לגבי התקופה השנייה תוך הסתרת הדרך בה הגיעו לידיהם של איציק ואיסר; ואיסר בחקירתו הנגדית התחמק באופן בוטה ממתן תשובות ענייניות. באשר לג'קי - הלה כלל לא התייצב לדיונים, ובסופו של דבר נמשך תצהירו ולא הובאה כל גרסה עובדתית מטעמו. עדות יחידה שהייתה אובייקטיבית באופן יחסי הינה עדותו של מר יעקב איתן, ולה החלטנו ליתן את המשקל הגדול ביותר. עוד ביססנו את הכרעתנו על המסמכים שהוצגו בפנינו על ידי התובע (יומניו) ועל ידי הנתבעים, גם אם ניתן להניח כי אינם מלמדים על התמונה המלאה. 35. מהתשתית החלקית שהובאה בפנינו עולה כי העסק - אשר נקרא "שירותי בניין" וישב בגני התערוכה הישנים בתל אביב - הוקם במשותף על ידי איציק ואיסר, ובמהלך שנת 1996 הצטרף אליו ג'קי כמנהל שכיר. מהמסמכים עולה כי בתחילת שנת 2000 שכר ג'קי מהחברה לפיתוח תל אביב שטח סמוך, והחל להפעיל בו עסק מקביל - יתכן בשיתוף פעולה עם איציק ואיסר. סמוך לאחר מכן ובמהלך שנת 2000 פחתה מעורבותו של איציק עקב מצבו הבריאותי, ולכן "השתלט" ג'קי גם על עסקם של איציק ואיסר, והגיש בקשה לרישיון עסק בהתייחס לשטח הכולל החל מיום 26.11.00. החל מסוף שנת 2000 או סמוך לכך עברה לפיכך הבעלות בעסק כולו לידיו של ג'קי - תחילה כפי הנראה באופן אישי תוך שהמשיך לעשות שימוש בשם "שירותי בניין", ובהמשך באמצעות החברה שהוקמה על ידו. בשלבים הראשונים של תפעול העסק במתכונתו החדשה היה גם איסר מעורב בו (יתכן כבעל מניות בחברת ג'קי חומרי בניין בע"מ), אך ביום 1.8.02 או סמוך לכך פרש מהעסק - והסתפק בישיבה פיזית בגלריה הממוקמת באותו מבנה, ועבודה מאותו משרד במסגרת חברה אחרת בבעלותו (שרוולון בע"מ). 36. מהתשתית החלקית שהוצגה בפנינו לא ניתן היה להגיע למסקנות ברורות לגבי המועד המדויק בו הועבר העסק לידיו של ג'קי והדרך המדויקת בה נעשה הדבר מבחינה משפטית. ייתכן גם כי היו שלבים שונים בהעברת העסק לידיו, וכי איסר ו/או איציק נותרו שותפים בחלק מהדרך ולגבי חלק מהעסקים. מחומר הראיות אף עלה כי הנתבעים הפעילו במקביל עסקים נוספים בתחומים חופפים - דוגמת שרוולון ו"גבס סנטר" - מבלי שפירטו בפנינו את התמונה המלאה על עסקיהם הרלוונטיים ועל הקשרים העסקיים ביניהם. על אף העדר האפשרות לקבוע מהם המועדים המדויקים בהם עבר העסק לידי ג'קי - שוכנענו על בסיס המסמכים ועדותו של מר איתן כי בחודש אוקטובר 2001 כבר היה העסק בבעלותו, וכי החל מיום 1.1.02 או סמוך לכך הופעל העסק באמצעות החברה. 37. באשר להעסקתו של התובע - מחומר הראיות עלה כי עבד באותו "מקום עבודה" החל משנת 1993 ועד ליום 31.3.04, עם הפסקות אשר לא ברור אם פגעו ברציפות עבודתו. בתקופה הראשונה הועסק באופן מסודר על ידי איסר ואיציק תוך הוצאת תלושי שכר ודיווח כנדרש לרשויות ולמוסד לביטוח לאומי, ולאחר שובו בחודש אוקטובר 2001 הפך ג'קי - כבעלים של העסק נכון לאותו מועד - למעסיקו. התובע אמנם טען בעדותו כי כל התקופה עבד ב"שירותי בניין" בלבד, אך דברים שרשם ביומנו בזמן אמת תומכים בקביעה כי חל שינוי בזהות מעסיקו. כוונתנו לרישום מיום 1.10.03 בו ציין התובע "הגיע הזמן שג'קי יתן לי סוף סוף כסף ותלושי שכר על כל התקופה... בנוסף לשכר חייב לי הבראה מתקופת שירותי בניין שלקח אישית על עצמו כשאמר שישלם לי הכל..." (ההדגשה אינה במקור). היינו, התובע עצמו הפריד בין תקופת "שירותי בניין" במהלכה עבד עבור איציק ואיסר, לבין תקופה מאוחרת יותר במהלכה עבד עבור ג'קי. העובדה כי חל שינוי בזהות המעסיק אף עלתה בבירור מעדותו של מר איתן. 38. ג'קי טען בסיכומיו כי העסק לא עבר לידיו באופן אישי כי אם לידי החברה, אך לא שוכנענו כי הינו זכאי להסתתר מאחורי אישיותה הנפרדת של החברה בכל הנוגע למערכת היחסים בינו לבין התובע. גם אם העסק בכללותו נוהל באמצעות חברה בע"מ - התובע עצמו לא הועסק על ידה, לא הוצאו בגינו תלושי שכר, ולא הועבר בגינו דיווח כנדרש לרשויות ולמוסד לביטוח לאומי. אף לא הוכח כי החברה היא ששילמה את שכרו של התובע; נהפוך הוא - מיומניו האותנטיים של התובע עולה כי קיבל את שכרו בתקופה זו ישירות מידיו של ג'קי, ובמזומן. משכך, שוכנענו כי ג'קי באופן אישי הוא שהיה מעסיקו של התובע במהלך התקופה השנייה. במאמר מוסגר נציין כי לא הובררה הסיבה בשלה לא הונפקו בגין התובע תלושי שכר בתקופה זו, וקיימת גם האפשרות כי הדבר נעשה לבקשתו - בין נוכח התנהלותו מול המוסד לביטוח לאומי באותה תקופה, ובין נוכח הליך משפטי שניהל במקביל, לפי יומניו, מול חברת "דן". עם זאת, גם אם התובע הוא שביקש לעבוד ללא הוצאת תלושים, ואיננו קובעים זאת - ג'קי שיתף פעולה עם בקשתו והסכים לכך, ולכן עליו לשאת במחויבויות הנובעות מכך כמעסיק. 39. אנו דוחים את טענתו של ג'קי בסיכומיו, לפיה אין לו חבות אישית כיוון שכיהן רק כמנהל שכיר בעסקם של איסר ואיציק. מהמסמכים והעדויות שהוצגו בפנינו עלה כי בשלב מסוים, אשר קדם לחודש אוקטובר 2001, עבר ניהול העסק לידיו של ג'קי, בין באופן ישיר ובין באמצעות החברה בבעלותו. אנו דוחים גם את טענתו של ג'קי לפיה התובע ביסס את דרישותיו כלפיו על "התחייבות אישית" לתשלום החובות (המהווה לגרסתו הרחבת חזית) להבדיל מקיום יחסי עובד ומעביד ישירים; על אף הפגמים בדרך ניסוח תביעתו של התובע כמו גם תצהירו, עלה מהם בבירור כי התובע רואה את ג'קי כמעסיקו לכל דבר, גם אם במשותף עם איסר ואיציק, בתקופה השנייה. 40. הקביעה כי ג'קי הוא שהיה מעסיקו של התובע בתקופה השנייה עולה גם מהעובדה כי התובע פנה אך ורק לג'קי בין השנים 2004 - 2007 על מנת לקבל את המגיע לו, ונדחה ב"לך ושוב" בשל מצבו הכלכלי הקשה של ג'קי, ולא מטעם ענייני כלשהו או הכחשה של המגיע לו. ג'קי אף לא הפנה את התובע לאיסר או איציק לצורך קבלת זכויותיו, ואף התובע לא הזכירם כלל. בהקשר זה החלטנו להעניק משקל נמוך יחסית לתמלילים שהוגשו על ידי התובע, בהתחשב בהעדר כל ראיה מצידו על הדרך בה הוקלטו השיחות (למבחנים הרלוונטיים ראו את ע"ע 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ - דמיטרי מלי, מיום 9.12.10). עם זאת, יש בתמלילים כדי להוות ראשית הודאה מצד ג'קי, ולהוות חיזוק לכל האמור לעיל. ראשית הודאה נוספת מצאנו בכתב ההגנה מטעמו, במסגרתו הינו מודה במפורש בהעסקת התובע על ידי החברה - מבלי לציין את המועדים וכאשר לכאורה לא היו מועדים אחרים בהם עבד התובע בחברה ואינם כלולים בתביעה זו. ראשית הודאה נוספת קיימת בהודאת ג'קי בכתב הגנתו כי שילם לתובע, על חשבון הסכומים המגיעים לו, סך של 10,000 ₪. 41. לסיכום ביניים - אנו קובעים כי איציק ואיסר היו מעסיקיו של התובע בתקופת עבודתו הראשונה, אך ג'קי הוא שהיה מעסיקו בתקופה השנייה. ייתכן כי גם לאיסר הייתה מעורבות כזו או אחרת בתחילת התקופה השנייה, אך משלא הובאו נתונים מדויקים בקשר לכך, והתובע הוא שאמור היה לשכנענו בכך - אין באפשרותנו לקבוע קביעות עובדתיות בקשר לכך. דרישת התובע להפרשי שכר בגין התקופה השנייה התשתית העובדתית 42. התובע העיד כי עם שובו לעבודה בחודש אוקטובר 2001 עמד שכרו על סך של 7,700 ₪ נטו למשרה מלאה (סעיף 28.1 לתצהירו), אך הנתבעים לא הוציאו לו תלושי שכר בתקופה זו וכן לא שילמו לו את השכר המגיע לו - אלא חלקים קטנים ממנו בלבד וגם זאת במזומן. ראוי לציין כי טענת התובע לגבי גובה שכרו עומדת בסתירה לדברים שכתב ביומניו, ולפיהם שכרו המוסכם בתקופה השנייה עמד על סך של 6,000 ₪ נטו לחודש (ראו כדוגמא רישום המעיד על כך מיום 1.10.03). 43. התובע הוסיף והעיד כי עבד בפועל משך שעות נוספות רבות, וחישב את הפרשי השכר המגיעים לו בגין התקופה השנייה וכוללים שכר לפי שעות וגמול שעות נוספות כחוק (סעיף 28.3 ונספח ה' לתצהירו). התובע פירט בתצהירו את הסכום המגיע לו בגין כל חודש וכן את הסכום שקיבל בפועל בגינו. יצוין כבר כעת כי קיימות סתירות מהותיות בין הסכומים הרשומים בתצהיר בקשר לכך לבין היומנים - בהם פירט התובע מדי חודש בחודשו את הסכומים שקיבל, היתרה המגיעה לו וכן היתרה המצטברת בגין תקופת עבודתו החל מחודש 10/01 ואילך. הסתירות אינן נוגעות רק לסכום המגיע לתובע לטענתו בגין כל חודש (סתירות שניתן היה לנסות ולהסביר בדרך חישוב שונה), אלא גם לסכומים אותם קיבל במזומן מדי חודש לפי רישומיו. 44. כך, ולמשל, ביום 9.11.01 ציין התובע ביומנו כי קיבל את כל המגיע לו בגין חודש 10/01 בסך 6,000 ₪ נטו (300 ₪ ביום 5.10.01, 500 ₪ ביום 12.10.01, 500 ₪ ביום 16.10.01, 500 ₪ ביום 19.10.01, 1,000 ₪ ביום 26.10.01, 1,000 ₪ ביום 2.11.01 ו - 2,200 ₪ ביום 9.11.01 "לגמר שכר חודש 10/01"), אך בתצהירו טען כי קיבל בגין אותו חודש סך של 2,800 ₪ בלבד ודרש הפרש בסך של 12,288 ₪. כדוגמא נוספת, ביום 10.1.02 ציין התובע ביומנו כי קיבל סך של 5,400 ₪ בגין חודש דצמבר 2001, אך בתצהירו טען כי קיבל בגין אותו חודש סך של 4,900 ₪ בלבד (סעיף 28.3(ג)). כדוגמא שלישית - ביומנו רשם התובע ביום 24.1.03 כי קיבל בגין חודש 12/02 סך של 1,500 ₪, בעוד שבתצהירו טען כי קיבל בגין חודש זה סך של 1,100 ₪ בלבד (סעיף 28.3(ט"ו)). התובע נשאל בחקירתו הנגדית על הסתירות, והשיב כי "מה שקובע מבחינתי זה היומן... ביומן כתבתי הכל בזמן אמת" (עמ' 13). 45. הסכומים הנטענים בתצהירו של התובע מנוגדים לא רק לרישומים ביומניו, אלא גם לדרישות מטעמו במסגרת כתב התביעה (סעיף 22). כאשר נשאל על כך, השיב כי נפלה טעות בכתב התביעה (עמ' 12), אך הנתבעים הבהירו כי הם מתנגדים לכל הרחבת חזית. על מנת לסבר את האוזן נציין כי הפרשי השכר הנדרשים במסגרת כתב התביעה עומדים על סך של 71,492 ₪ נטו ובנוסף גמול שעות נוספות בסך של 40,425 ₪; הפרשי השכר שהגיעו לתובע בסיום תקופת העבודה לפי יומניו עמדו על סך כולל של 84,834 ₪ (רישום מיום 9.4.04); ובתצהירו דרש התובע הפרשי שכר בגין התקופה השנייה בסך של 264,892 ₪ (סעיף 28.3 לתצהירו). עוד ראוי לציין כי לגבי תקופת העבודה שהחלה ביום 1.10.03 ציין התובע ביומנו (הן במסגרת הלוח השנתי ביומן 2002/2003 והן בלוח השנתי של יומן 2003/2004) - "חזרתי לעבודה + עם אלי ספאדה", והוסיף "ג'קי ביקש ממני לנהוג במשאית של אלי ספאדה כי הוא בשלילה...". 46. התובע טען בתצהירו כי "שולם לי תשלום חלקי בסך של 10,000 ₪" (סעיף 23 לתצהירו) - אך לא פירט זאת ולא הבהיר מי שילם לו, מתי ובגין מה. בסיום ישיבת ההוכחות הראשונה הבהיר בא כוחו במענה לשאלת בית הדין כי בשנת 2007 קיבל התובע מג'קי שלושה שיקים בסך כולל של 9,000 ₪ (עמ' 5 לפרוטוקול), אך לא הגיש עותק מהם או כל אסמכתא לכך לתיק בית הדין. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי ג'קי שילם בשמו כסף לעורך הדין שייצג אותו בהליך הפלילי (עו"ד נהרי), וזאת מתוך החוב של העסק כלפיו. לדבריו, אינו יודע באיזה סכום מדובר שכן "הוא לא הראה לי קבלות ולא גילה לי, לא יודע אם זה שקל או מיליון שקל" (עמ' 5). כאשר נשאל מדוע לא קיזז זאת מהחוב הנטען על ידו, השיב - "הגיעו לי כספים של חופשות והבראה מהתקופה הראשונה, מזה הוא שילם. כדי לקזז אני צריך לקבל קבלה כמה שולם" (עמ' 6). 47. הנתבעים לא הציגו תשתית ראייתית כלשהי בהתייחס לדרישת התובע להפרשי שכר - איסר ואיציק שכן טענו שכלל לא היו מעסיקיו בתקופה זו, וג'קי כמפורט לעיל בחר שלא להביא ראיות כלשהן. הכרעה 48. מכלל הראיות שהוצגו בפנינו עלה כי התובע קיבל את שכרו במהלך התקופה השנייה במזומן בלבד, וללא תלושי שכר. אנו נותנים אמון בעדותו, שנתמכה ברישומים ביומנו, לפיה לא קיבל מדי חודש את כל המגיע לו אלא חלק מהשכר בלבד. חיזוק לכך מצאנו בתמלילי שיחותיו עם ג'קי, כמפורט לעיל. 49. על אף ששוכנענו כי ג'קי נותר חייב לתובע כספים בגין שכר שלא שולם לו - אין לנו דרך לקבוע באילו סכומים מדובר. כפי שעולה מהפירוט לעיל, התובע לא הציג גרסה עקבית ביחס להפרשי השכר המגיעים לו, והסכומים שציין השתנו באופן משמעותי בין יומניו, כתב התביעה ותצהירו. גם אם חלק מהפער ניתן להסבר (בפערים בין "נטו" ל"ברוטו" והכללת גמול שעות נוספות בדרישה במסגרת התצהיר), עדיין אין בו כדי להסביר מדוע מופיעות סתירות מהותיות בסכומים אותם הצהיר התובע כי קיבל מדי חודש. 50. משלא ניתן לתת אמון מלא בדרישותיו הכספיות של התובע, וכאשר לא קיים כל מסמך אובייקטיבי המעיד על השכר שקיבל בפועל - אין לנו דרך לפסוק לזכות התובע סכום מוגדר. הדבר נכון ביתר שאת כאשר הסכומים הנדרשים על ידי התובע אינם סכומים זניחים, אלא מגיעים לעשרות אלפי שקלים. התובע אף לא קיזז מהסכומים הנדרשים על ידו את הסך של 9,000 ₪ או 10,000 ₪ שקיבל מג'קי בשנת 2007, ואף לא את התשלום ששילם עבורו ג'קי לעורך הדין הפלילי (עו"ד נהרי) ועשוי להיות משמעותי. 51. התלבטנו אם ניתן לפסוק לזכות התובע רק גמול שעות נוספות בגין שעות העבודה הנוספות המצוינות ביומניו, אך שוכנענו כי גם ביחס לכך לא עמד בנטל. התובע הסתפק בהקשר זה בהצגת יומניו, מבלי לפרט דבר בקשר לכך בתצהירו או חקירתו. זאת, כאשר שעות העבודה הרשומות ביומנים מעלות סימני שאלה לא מבוטלים. כך, וכדוגמא, ביום 25.12.02 רשם התובע כי עבד החל מ - 6:25 בבוקר ועד 20:15 בערב, כאשר נזכיר כי מדובר בעסק אשר סיפק חומרי בניין לקבלני שיפוצים ותמוה מדוע נדרשה עבודה עד שעות כה מאוחרות ועוד בחודשי החורף. היומנים לא מספקים כל הסבר לשאלה מה עשה התובע בכל השעות הללו, והאם אכן נדרש העסק לעבודתו במהלכן. התובע אף לא פירט אם קיבל סכומי כסף מ"אלי ספאדה" בגין העבודה שביצע עבורו, וכלולה לכאורה אף היא במסגרת השעות שנרשמו ביומנו. סימני השאלה מצטרפים לאי האמון הכולל בדרישת התובע להפרשי שכר, מהטעמים המפורטים לעיל. 52. לסיכום ביניים - התובע הסכים לעבוד משך תקופה לא מבוטלת ללא תלושי שכר, ללא דיווח מסודר לרשויות וללא כל רישום אובייקטיבי או מוסכם המעיד על גובה שכרו, שעות עבודתו והשכר המגיע לו. משכך, וכאשר בנוסף לכך כשל בהצגת תביעתו בצורה עקבית - שוכנענו כי לא עמד בנטל להוכיח את הפרשי השכר וגמול השעות הנוספות המגיעים לו, וכי אין אפשרות לפסוק לזכותו סכום מוגדר כלשהו. זאת, על אף ששוכנענו כי נותרו הפרשי שכר לזכותו בסכומים לא מבוטלים, אך לצערנו אין לנו אפשרות לכמתם בצורה מדויקת. דרישת התובע לפיצויי פיטורים ולזכויות סוציאליות בגין התקופה השנייה התשתית העובדתית 53. התובע דרש בתצהירו פיצויי פיטורים בגין התקופה השנייה, מבלי שציין דבר על נסיבות סיום העבודה (סעיף 28.4 לתצהירו). טרם חקירתו נשאל על כך על ידי בית הדין והשיב כי "התפטרתי כי לא קיבלתי שכר. יש לי משפחה" (עמ' 5). 54. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע עזב ביום 31.3.04, והשיב - "כי לא קיבלתי כסף, התחננתי וביקשתי, כמה אפשר? ואז התפטרתי, כמה אפשר לא לקבל? בתקופות האחרונות לא קיבלתי כמעט כלום, שואף לאפס" (עמ' 14). עיון ביומניו של התובע מעלה רישום מיום 31.3.04 ולפיו "אשתי ניקול לא מסכימה כי אלך עוד לעבודה אצל ג'קי", ולמחרת הינו רושם "נגמר". בתמלילים רומז התובע כי העיכובים בקבלת שכרו הביאו למתיחות בינו לבין אשתו וכתוצאה מכך הואשם בסופו של דבר באלימות כלפיה. 55. התובע דרש בתצהירו פדיון חופשה בסך של 8,575 ש"ח בגין התקופה השנייה (סעיף 28.5), וציין כי לא קיבל חופשה בתשלום במהלך כל התקופה. כן דרש דמי הבראה בסך של 2,667 ₪ בגין התקופה השנייה (סעיף 28.7), וציין כי מעולם לא קיבל כל תשלום בגינם. 56. התובע העיד כי "לאור העובדה שעל תקופת עבודתי בתקופה השנייה לא קיבלתי מהנתבעים תלושי שכר כדין, לא יכולתי לקבל קצבת ביטוח לאומי" (סעיף 24 לתצהירו), והעמיד את דרישתו בגין כך על סך של 40,000 ₪ (סעיף 28.12 לתצהירו). עם זאת, התובע לא הבהיר באיזו קצבה מדובר ולא הגיש מסמכים כלשהם המתייחסים לכך. 57. התובע טען כי במהלך התקופה השנייה נאלץ להשתמש ברכבו הפרטי לצרכי עבודה, "כמו למשל הובלת חומרי בניין ממקום למקום, נסיעות לצורך הפקדות כספים של הנתבע 3 וכיו"ב" (סעיף 25), אך מעולם לא קיבל בגין כך "את המגיע לי על שימוש ברכב פרטי" (סעיף 28.10 לתצהירו). התובע דורש החזר בסך של 400 ₪ לחודש, בסך כולל של 8,400 ₪ לכל התקופה השנייה, אך לא מציין מהו הבסיס המשפטי עליו הוא מבסס את דרישתו כמו גם את הבסיס לגובה הסכום הנתבע על ידו. התובע דרש בנוסף לכך החזר הוצאות דלק שלא שולמו לו, בסך של 7,185 ₪, בהתאם לרישומים שערך ביומניו על סכומים שהוציא בגין דלק מעת לעת. 58. הנתבעים לא הציגו תשתית ראייתית כלשהי גם בהתייחס לדרישת התובע לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בתקופה השנייה - איסר ואיציק שכן טענו שכלל לא היו מעסיקיו בתקופה זו, וג'קי כאמור לא הציג ראיות כלשהן. הכרעה 59. התובע לא פירט בכתב התביעה את המקור החוקי עליו הוא מתבסס בדרישתו לפיצויי פיטורים בגין התקופה השנייה, וגם בתצהירו לא כלל כל עובדה רלוונטית בקשר לכך והסתפק בדרישת הפיצויים ללא הסבר. בדיון ההוכחות הראשון נשאל על כך על ידי בית הדין, שלא במסגרת עדותו, והבהיר כי נאלץ לסיים את עבודתו ביום 31.3.04 בשל שלא קיבל את שכרו משך תקופה ממושכת. על גרסה זו חזר גם בחקירתו הנגדית, מבלי שהנתבעים טענו להרחבת חזית. טענה זו תואמת גם את הרישום האותנטי ביומנו, לפיו נדרש על ידי אשתו - כפי הנראה בהתחשב בהלנת שכרו - לעזוב את עבודתו. 60. איציק ואיסר טענו בסיכומיהם כי רכיב פיצויי הפיטורים כלל אינו כלול בתביעה לאחר הפחתתה מטעמי אגרה, אך הזכאות לפיצויי פיטורים הוגדרה במפורש כאחת הפלוגתאות בתיק (פרוטוקול מיום 13.10.09). לאור זאת, ועל אף אי הבהירות בשאלה אילו סכומים הופחתו על ידי התובע לצרכי אגרה - לא ניתן לקבוע כי הדרישה לפיצויי פיטורים הושמטה. עוד נטען על ידי איציק ואיסר להפסקות משמעותיות בעבודתו של התובע בתקופה השנייה שיש בהן כדי לנתק את רציפות עבודתו (החודשים ינואר - אפריל 2003 ולאחר מכן החודשים יולי - ספטמבר 2003), כאשר תקופת העבודה האחרונה הייתה קצרה משנה וממילא אינה מקנה זכאות לפיצויי פיטורים. ראוי לציין כי התובע אכן לא טרח להסביר, בתצהירו או בעדותו, את מהות ההפסקות בעבודתו (אם כי ניתן היה ללמוד על טיבן מעיון ביומניו), אך לא הוכח על ידי הנתבעים כי היו אלו הפסקות שפגעו ברציפות. 61. בהתאם להלכה הפסוקה, עובד המבקש פיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים אמור להוכיח התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: "ראשית צריך שאכן תתקיים "הרעה מוחשית בתנאי העבודה", שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם יימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א)... לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק... התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הינו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה" (ע"ע 354/07 אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין, מיום 27.1.10; להלן - עניין האחים אוזן). 62. במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי אכן התקיימו נסיבות ביחסי עבודה בהן לא ניתן היה לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו, נוכח ההלנה המתמשכת של שכרו. כאמור לעיל, הגם שלא מצאנו לנכון לתת אמון בסכומים שנתבעו על ידי התובע - שוכנענו כי שכרו אכן הולן, וכפי הנראה באופן משמעותי, משך תקופה ממושכת (על כך שהלנת שכר מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה ראו למשל את ע"ע 563/05 אלי אסיסקוביץ - עמותת מכבי ראשון לציון לתרבות וספורט, מיום 8.11.06). אנו ממשיכים וקובעים כי התובע אכן התפטר בשל הלנת שכרו. הגם שלא העיד על כך במפורש בתצהירו, הדברים עלו באופן כנה במהלך חקירתו הנגדית, מבלי שהנתבעים טענו להרחבת חזית. התובע אף הדגיש כי שב וביקש מג'קי לקבל את שכרו עד שלא נותרה לו ברירה אחרת אלא להתפטר, ואנו מאמינים לעדותו בנקודה זו וסבורים כי בנסיבות העניין יש לראות בכך התראה מספקת. 63. התובע זכאי לפיכך לפיצויי פיטורים בגין עבודתו החל מיום 1.10.01 ועד ליום 31.3.04, בהפחתת החודשים בהם לא עבד בפועל, בסך של 14,758 ₪ (לפי שכר של 7,700 ₪ ברוטו שהינו שווה ערך ל - 6,000 ₪ נטו לפי תלושי שכרו בתקופה הראשונה). לא מצאנו לנכון להוסיף לסכום זה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וממילא הזכות לכך התיישנה. במאמר מוסגר נציין כי בהתחשב בקביעתנו לעיל לפיה לא נותקו יחסי העבודה ביום 31.8.00 - לכאורה זכאי היה התובע לפיצויי פיטורים בגין מכלול תקופת העסקתו החל משנת 1993, בהפחתת התקופות בהן לא עבד בפועל ובהתאם לדרך החישוב הקבועה בדין. עם זאת, התובע כלל לא טען לרציפות העסקה אלא דרש פיצויי פיטורים בגין כל אחת מתקופות העסקתו בנפרד, וממילא אין באפשרותנו לפסוק לו מעבר לסכומים שדרש. 64. באשר לדרישת התובע לפדיון חופשה - הנטל להוכיח את ימי החופשה שנוצלו על ידי העובד ומכסת החופשה העומדת לזכותו מוטל, לפי החוק וההלכה הפסוקה, על המעסיק (דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972)). ג'קי לא הציג פנקס חופשות, או כל רישום אחר, בהתייחס לימי חופשתו של התובע בתקופת העבודה השנייה ולכן זכאי התובע לפדיון חופשה כפי שנתבע על ידו. ג'קי אף לא הציג תחשיב נגדי או סתר את התחשיב שנערך על ידי התובע, ולכן אנו פוסקים לזכותו את הסכום שחושב על ידו בסך של 8,575 ₪. ג'קי לא כפר בדרישתו של התובע לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, ולא הוכיח כי קיבל את דמי ההבראה המגיעים לו. ג'קי אף לא סתר את החישוב שנערך על ידי התובע לעניין זה. לאור זאת, אנו פוסקים לזכות התובע את דמי ההבראה כפי שחושבו על ידו בסך של 2,667 ₪. 65. התובע לא הוכיח את זכאותו לפיצוי בגין אי קבלת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי, וכלל לא פירט באיזו קצבה מדובר ומדוע לא קיבל אותה. אף לא הוגשו מסמכים כלשהם המעידים על כך, ולא הובא כל הסבר לסכום שנתבע. 66. התובע לא הוכיח את זכאותו להחזרי הוצאות רכב ו/או הוצאות דלק. התובע לא פירט כלל את המקור המשפטי עליו הוא מבסס את דרישותיו אלו, וכיצד הגיע לסכום הנדרש על ידו כהחזר חודשי של הוצאות רכב. באשר לדרישה בגין הוצאות דלק - התובע מבססה על סכומים שרשם מעת לעת ביומנו, אך לא הוכיח כי עשה שימוש ברכבו אך ורק לצורך העבודה ו/או כי סוכם בינו לבין ג'קי כי יקבל החזר בגין תשלומי הדלק. במאמר מוסגר יצוין כי התובע לא חזר על דרישתו להחזר בגין הוצאות דלק בסיפת סיכומיו. תחולת ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה והזכאות להפרשות פנסיוניות כתוצאה מכך 67. התובע העיד כי עבד בעסק כנהג משאית, מפעיל טרקטור, מנהל עבודה ואיש אחזקה. לדבריו, עבודתו כללה "נסיעה ברכבים כגון טרקטורים ושימוש בציוד הנדסי ומכני באתרי בנייה כמו גם הדרכת הלקוחות באתרים על שימוש בציוד, כל עבודתי קשורה בלעדית לענף הבנייה" (סעיף 34 לתצהירו). התובע טוען בסיכומיו כי מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה, זכאי היה להפרשות לגמל בשיעור 5%, ולכן דורש בגין התקופה השנייה סך של 8,058 ₪ (סעיף 28.6 לתצהירו). 68. איציק העיד כי העסק עסק באספקת שירותי בניין לקבלני שיפוצים ופינוי פסולת. לפי המסמכים שצורפו לתצהירו, העסק פעל - גם בתקופתו של ג'קי - בתחומים של אחסון ומכירה של חומרי בניין, כלי עבודה וצבעים. הנתבעים הכחישו כי חל עליהם צו ההרחבה ו/או ההסכם הקיבוצי של ענף הבנייה. לפי אחת המוסכמות, התובע "עבד אצל הנתבעים בתחום שירותי בניין" (פרוטוקול מיום 13.10.09). 69. לאחר שקילת הטענות בהקשר זה, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח רכיב זה של תביעתו. התובע כלל לא טען כי ג'קי היה חבר בארגון מעסיקים כלשהו, וממילא לא הוכיח כי חל עליו ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה. התובע אף לא ניסה להפנות בסיכומיו לצו ההרחבה שהיה תקף בתקופה הרלוונטית בהתייחס לענף הבנייה. מעבר לצורך נציין כי לא שוכנענו כי העסק היה פעיל בתחומי הבנייה ו/או התשתיות ו/או העבודות הציבוריות, שכן עלה מחומר הראיות כי הנתבעים לא עסקו באופן ישיר בעבודות בנייה או שיפוצים אלא באספקת ציוד וחומרים. סיכום 70. סוף דבר - התביעה נגד הנתבעים 1 ו - 2 נדחית. התביעה נגד הנתבע 3 מתקבלת בחלקה. הנתבע 3, מר יעקב יקואל, ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 14,758 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 31.3.04 ועד התשלום בפועל; ב. פדיון חופשה בסך של 8,575 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 31.3.04 ועד התשלום בפועל; ג. דמי הבראה בסך של 2,667 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 31.3.04 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בתוצאה לעומת סכום התביעה, אין צו להוצאות. החלטה זו תקפה גם ביחס לנתבעים 1 ו - 2, בהתחשב בקביעתנו כי אף הם "גילו טפח והסתירו טפחיים". רפואהפיצוייםרופא תעסוקתיפיטוריםפיצויי פיטורים