מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אילוץ להתפטר: התובע היה שרוי בחובות; האם אולץ התובע להתפטר בשל כך או שמא הוסכם כי יפרוש על מנת להחזיר חובותיו - זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובע החל לעבוד באל-על כמנקה מטוסים במחלקת ניקוי פנים. התובע התקדם בנתבעת ושימש כאחראי על צוות ניקיון. בשנת 2004 התנהלה חקירה משטרתית כנגד התובע בחשד להטרדה מינית של אחת העובדות. התובע הושעה מעבודתו מיום 24.8.04 עקב החקירה המשטרתית. ביום 23.3.05 הוגש כנגד התובע כתב אישום. במהלך ההשעיה קיבל התובע 50% ממשכורתו. בתקופת ההשעיה ובשל מצבו הכלכלי הקשה הסכימה אל-על לפדות את ימי חופשתו של התובע. בנוסף, קיבל התובע הלוואות מאל-על ואל-על ערבה להלוואותיו. ההלוואות הועברו לחשבון הבנק של התובע. התובע חתם על עסקת טיעון שעל פיה יודה באשמה וההליך כלפיו יוכרע באי הרשעה וביצוע של 300 שעות לתועלת הציבור. כמו כן התחייב התובע לפצות את המתלוננת ב- 10,000 ₪. ביום 15.3.06 ניתן גזר דינו של התובע, על פי עסקת הטיעון. ביום 5.4.06 נסתיימה השעייתו של התובע. התובע חזר לעבודתו באל-על בתפקיד עוזר לאחראי המשמרת. בחודש 6/06 הוצע לתובע לעבוד כמבקר איכות ניקיון במטוסים. במהלך חודש יוני 2006 נקרא התובע למר מצא ובנוכחות מר כוכבי ומר לוי נדרש לשלם את הלוואותיו העומדות על סך 195,000₪. ביום 9.7.06 קיבל התובע מכתב פיטורים (נספח 6 לכתב התביעה) ובו נכתב: "הננו להודיעך על הפסקת עבודתך בחברה בתום יום 10.8.06, בתשלום פיצויי פיטורים. הפסקת עבודתך הינה בגין אי מימוש התחייבותך לחברה מתאריך 15.8.05." התובע שב וביקש מאל-על כי תערוב לו לחובותיו. אל-על סירבה. ביום 7.8.06 חתם התובע על הסכם פרישה. במהלך חודש 10/06 קיבל התובע 200% פיצויי פיטורים. ביום 16.10.06 ביקש התובע מאל-על להעביר מסכום הפיצויים את סכום הערבות לבנק לאומי (נספח 11 לכתב ההגנה). ביום 23.10.06 התקבלה הודעה מבנק הפועלים לאל-על לשלם את סכום הערבויות שעמדו על סך 195,000 ₪. ביום 21.1.07 הוציאה אל-על אישור (נספח 7 לכתב התביעה) ולפיו: "הריני לאשר כי מר X X ת.ז. X פרש מחברת אל-על על רקע כוונת החברה לצמצום תקני כח-אדם." בשנת 2007 הגישה העובדת שהוטרדה מינית על ידי התובע תביעה כנגד אל-על וכנגד התובע. טענות הצדדים טענות התובע: על פי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים הארכת השעיה מעל 6 חודשים מובאת בפני מנכ"ל הנתבעת. התובע היה מושעה במשך 20 חודשים וההשעיה לא הובאה בפני מנכ"ל הנתבעת. מר רומנו, מנכ"ל אל-על, הבטיח לתובע כי אם משפטו יסתיים ללא הרשעה, יוחזר לעבודתו. לכן חתם התובע על עסקת הטיעון, שאחרת היה נלחם על חפותו. בעת הפיטורים לא הובאו בחשבון גילו ומצבו המשפחתי והכלכלי של התובע כנדרש בפיטורים מחמת צמצומים. התובע בעל ותק של 40 שנה בנתבעת ואפשרויות התעסוקה במשק מוגבלות בעבורו (התובע זנח טענה זו בתצהירו). מצבו הכלכלי של התובע היה קשה מאוד והנתבעת ערבה לחובותיו. לתובע לא נערך שימוע בטרם פיטוריו ולא נשמעו טיעוניו כנגד ההחלטה. הנתבעת לא נתנה לתובע אפשרות להיות מיוצג ע"י נציגי ועד העובדים או על ידי עורך-דין. לכן פיטוריו היו שלא כדין. הנתבעת בחרה לפטר את התובע בשל גילו וטענת הצמצומים הינה טענה סתמית וריקה מתוכן. פיטוריו של התובע נעשו על רקע חובו לחברה. החוב נצבר בתקופה שבה הושעה מעבודתו. התובע הציע לנתבעת כיצד יסלק את חובו אך הנתבעת סירבה. הנתבעת יכלה לבוא לקראת התובע ולפרוס את חובו. טענת הנתבעת כי הפיטורים נעשו בשל צמצומים הינה שקרית, מאחר שתפקידו של התובע אויש ע"י אדם אחר. התובע עותר לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ₪ וכן לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה של 24 משכורות, בסך 113,376 ₪. טענות הנתבעת: במהלך תקופת ההשעיה נעתרה הנתבעת להמרת ימי החופשה והמנוחה שנצברו לזכותו של התובע והכל, על מנת להקל עליו את מצבו הכלכלי ומעבר למקובל. המרת החופשות נעשתה על בסיס משכורתו המלאה של התובע ולא על בסיס שכרו בתקופת ההשעיה. בתקופת ההשעיה אישרה הנתבעת לתובע מספר פעמים מתן ערבויות להלוואות שאותן נטל התובע. התובע הסכים לחתום על עסקת הטיעון בשל מצבו הכלכלי הקשה והכל כפי שפורט בתצהיר שהוגש לבית הדין בתיק שנוהל כנגדו וכנגד הנתבעת ע"י עובדת שהוטרדה מינית על ידי התובע. התובע הודה והורשע בשתי עבירות על פי חוק למניעת הטרדה מינית ובעקבות הסדר הטיעון בוטלה הכרעת הדין. התובע לא זוכה בדין אלא הרשעתו בוטלה. נוכח משפטו של התובע, מנכ"ל הנתבעת סירב להחזיר את התובע אולם לאחר שמר מצא ז"ל ומר כוכבי שכנעו את המנכ"ל, נעתר המנכ"ל להחזרת התובע לעבודה אולם לא לתפקיד ניהולי. לאחר שחזר לעבודתו המשיך התובע לבקש מהנתבעת אישור להלוואות נוספות להן נתבקשה אל-על לערוב. בסמוך לאחר חזרתו של התובע לעבודה החלה הנתבעת לקבל דרישות מצד הבנק לחילוט הערבויות שנתנה הנתבעת לתובע. גובהן של הדרישות עמד על סך כ- 190,000 ₪. הנתבעת ערכה מספר שיחות עם התובע שבהן הוסברו לו דרישות הבנק. הנתבעת אף נענתה לדרישתו של התובע ומר מצא שוחח עם מנהל הבנק, שאמר לו שמצב החובות של התובע בכי-רע ולא יהיה מנוס מלפתוח תיק הוצל"פ כנגד התובע. לאחר שיחות רבות שנערכו עם התובע הגיעו הצדדים למסקנה כי הדרך הטובה לפתרון בעיותיו הכלכליות של התובע היא פרישתו מהעבודה ותשלום חלק מחובותיו באמצעות כספי פיצויי הפיטורים. הנתבעת הבהירה לתובע כי הוא יכול להמשיך ולעבוד בנתבעת אולם עליו לפעול להסרת הלחצים של הבנק כלפי הנתבעת. התובע הבהיר לנתבעת כי אין לו יכולת לשלם את חובותיו ושהנתבעת תפעל על פי הבנתה. לכן הוצא מכתב הפסקת עבודה לתובע. הנתבעת ניאותה לשלם לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים, למרות שלא הייתה באותה תקופה תוכנית פרישה. באותה שיחה הסכים התובע לסיים את עבודתו. התובע חתם על הסכם פרישה וקיבל 391,899 ₪ ביתר (100% פיצויי פיטורים נוספים מעבר לקבוע בחוק). לאחר החתימה על הסכם הפרישה אישרה הנתבעת לתובע תנאים מיטיבים נוספים (כרטיסי טיסה בחינם לבני משפחתו). הנתבעת הסכימה לשלם הרבה מעבר לקבוע בחוק מפני שהניחה כי בכך יסתיימו כל תביעותיו וטענותיו של התובע כלפי הנתבעת. טענת התובע ולפיה לא נערך לו שימוע הינה צינית ומדגישה את חוסר תום ליבו. התובע הסכים לפרוש מתוך הבנה והסכמה מלאה. עדויות: שמעתי את עדות התובע ואת עדותו של מר איטח אשר, עובד לשעבר בנתבעת שפרש בשנת 2005. כמו כן הוגש תצהיר מטעם עו"ד זילברברג, ב"כ של התובע בתיק הפלילי, אשר לא נחקר עליו אולם הנתבעת הסכימה כי תצהירו יהווה חלק מהראיות בתיק. תצהירו של מר ניסים אוסדון, עובד לשעבר בנתבעת, הוצא מתיק ביה"ד משהעד לא התייצב לדיון. מטעם הנתבעת העידו: מר מיכאל כוכבי, אשר שימש כיו"ר ועד העובדים בנתבעת עד לשנת 2005 ולאחר מכן עד לחודש 3/2009 שימש ראש אגף מינהל, ובתוך כך, כמנהלו של התובע; מר אלי מצא, אשר שימש כראש אגף משאבי אנוש בתקופה הרלוונטית, ואשר נתן תצהיר לתיק ביה"ד, הלך לעולמו ובמקומו הוגש תצהירו של מר וירובניק, סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת. מהו משקל עדותו של מר מצא ז"ל ? על פי ההלכה הפסוקה - "אין עדות שמיעה קבילה כראיה משום שאינה ניתנת לחקירה נגדית. לכלל אי-קבילותה של עדות שמיעה כראיה ישנם חריגים מספר, כפי שהתפתחו בקומון לאו. אחד החריגים לכלל האמור הוא, כי הודעות מסויימות של נפטר, כאשר קיימת מידה גבוהה של הסתברות בדבר נכונות העובדות הנכללות בהן, תהיינה קבילות לשמש כראיה. הפסיקה האנגלית קבעה כללים לאותן הודעות אשר תהיינה קבילות; כללים וסייגים המבוססים על נסיון חיים רב, ואשר מבטיחים את מירב הבטחון כי קיימת אותה מידה גבוהה של הסתברות בדבר אמיתות העובדות המצויות בהודעת הנפטר. אכן, בתי-המשפט היו ערים לכך שאי-אפשר לחקור את הנפטר בבית-המשפט על הדברים שנאמרו או נרשמו על-ידו, אך מאידך, ישנם מצבים בהם מבקש אדם להוכיח קיומה או נכונותה של עובדה אשר היתה בידיעתו הישירה של המנוח ואי-מתן רשות להוכחתה על-ידי הודעתו של זה, כשיש מקום לסברה שהינה נכונה, תמנע ממנו כל אפשרות אחרת להוכחתה" (ע"א 601/68 ישראל ביידר - עמיאל לוי,  פ"ד כג (1) 594, 297-598). העד, מר מצא ז"ל, לא נחקר בחקירה נגדית על תצהירו לכן עדותו היא בבחינת עדות שמיעה. אולם מאחר שבית-הדין לעבודה משוחרר מדיני הראיות מכוח סעיף 32 לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 ניתן להסתמך גם על עדות שמיעה אך יש לבחון את משקלה. לטעמנו, יש לקבל את תצהירו של מר מצא ז"ל מאחר שעדותו של מר ורובניק, שהייתה סדורה ומהימנה בעיני בית הדין, תמכה בתצהירו של מר מצא ז"ל על כל מה שהוצהר בו ועל כך עוד בהמשך. הסוגיות העומדות להכרעתנו: האם הליך ההשעיה נעשה כדין. מה היה מצבו הכלכלי של התובע. נסיבות החתימה על הסכם הפרישה. האם תנאי הפרישה בהסכם קיפחו את התובע. האם אולץ התובע לחתום על הסכם פשרה. האם נערך לתובע שימוע כדין. האם היה זכאי התובע לפרוש בתנאי פרישה שונים. הכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. האם הליך ההשעיה נעשה כדין?: על פי ההסכם הקיבוצי החל ביחסים שבין הצדדים, לנתבעת הזכות להשעות את התובע, עם פתיחת החקירה המשטרתית כנגדו בגין הטרדה מינית וכך אומנם נהגה הנתבעת. הנתבעת שילמה לתובע 50% משכרו בתקופת ההשעיה, כנדרש על פי ההסכם הקיבוצי. אומנם נכון שעל פי ההסכם הקיבוצי לאחר תקופת השעיה של 6 חודשים היה על הנתבעת להביא לדיון את המשך השעייתו של התובע. אולם, כעולה מתצהירו של מצא, דיבר האחרון עם כוכבי שהיה יו"ר הוועד בדבר המשך השעייתו (סעיף 19 לתצהיר מצא). לכן לכאורה נערך דיון באשר להמשך השעייתו. עובדה זו אומתה בעדותו של כוכבי (סעיף 13). זאת ועוד, כתב האישום הוגש כ-7 חודשים לאחר תחילת השעייתו של התובע ולכן, לכל היותר, הפרה הנתבעת את הוראת ההסכם במספר שבועות בלבד. התובע לא הלין בזמן אמת על כך אלא העלה טענות אלה רק בכתב תביעתו כאן. בכל מקרה ובדיעבד לא היה מקום להפסיק את השעייתו לאחר 6 חודשים משכתב האישום הוגש בסופו של דבר לאחר תקופה קצרה. מה היה יחסה של הנתבעת כלפי התובע בתקופת ההשעיה? : בתקופת ההשעיה באה הנתבעת לקראתו של התובע, נעתרה לבקשתו והמירה לו ימי החופשה ומנוחה על פי שכרו בתקופה טרום ההשעיה, שהוא גבוה יותר משכרו בתקופת ההשעיה (נספח 4 לתצהיר וירובניק). בנוסף, בתקופת ההשעיה נעתרה הנתבעת לבקשת התובע למתן הלוואות וערבה להלוואות התובע למרות שכלל לא היה ברור שהתובע יוחזר לעבודתו בנתבעת כפי שהעיד על כך כוכבי: "ת. נהגנו איתו כך בגלל מצבו הכלכלי. הלכתי וביקשתי ושכנעתי את ראש אגף כ"א ולכן נתנו לו הלוואה. אני חושב שזה מעל ומעבר שעובד מקבל במקרים כאלה." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 10-9 לעדות כוכבי). מה היה יחסה של הנתבעת אל התובע לאחר סיום השעייתו? : הנתבעת החליטה להחזיר את התובע חרף העובדה כי ביהמ"ש מצא את התובע אשם בהטרדה מינית של עובדת הנתבעת, אשר לאחר מכן במסגרת עסקת טיעון, בוטלה ההרשעה. הנתבעת החליטה שהתובע לא ישובץ בתפקיד ניהולי: לאחר שמר כוכבי ואני שכנענו את מנכ"ל החברה בדבר חזרתו של התובע לעבודה, כאמור, הודעתי לתובע כי בעקבות פגישה עם מנכ"ל החברה,החליטה החברה להיעתר לבקשתו וכי השעייתו תבוטל החל מיום 5.4.2006. יחד עם זאת, הסברתי לתובע כי חזרתו לעבודה מותנית בכך שלא יוכל לשמש בתפקיד ראש משמרת האחראי על עובדים אלא כעובד מן השורה. התובע הסכים לכך ובלבד שיוכל לשוב לעבודתו באל-על. (סעיף 30 לתצהיר מצא ההדגשה במקור - א.ג.כ) היות שמר מצא ואני היינו בדעה שיש לסייע לתובע ולהשיבו לעבודה בחברה בשל מצבו הכלכלי והאישי הקשה, דיברנו עם מר רומנו ושכנענו אותו בכך שיש לבוא לקראת התובע ולהשיבו לעבודה בחברה. רק לאחר ששוחחנו בנושא עם מר רומנו ולאחר שכנוע מצידנו, נעתר מר רומנו לבקשתנו והסכים להחזיר את התובע לעבודה בחברה כעובד במחלקת ניקוי פנים, ואולם זאת בתנאי שהתובע לא ישובץ בשום שלב בתפקיד ניהולי כלשהו בחברה." (סעיף 18 לתצהיר כוכבי ההדגשה במקור - א.ג.כ) לא זו אף זו, הנתבעת הלכה לקראת התובע פעם נוספת ושיבצה את התובע לתפקיד בקר, שהינו תפקיד מעט בכיר יותר ותפקידו היה להעביר דו"ח על ליקויים בחזות המטוסים (סעיף 31 לתצהיר וירובניק). לטעמי, לוּ רצתה יכלה הנתבעת שלא להחזיר את התובע לעבודתו שהרי התובע הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום ברמלה בשתי עבירות על פי חוק הטרדה מינית ורק לאחר שהוגש תסקיר מבחן, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו התובע לא יורשע, יבצע עבודות שירות וישלם פיצוי בסך 10,000 ₪ למתלוננת. טענתו של התובע כי הגיע להסדר טיעון בשל רצונו לחזור לעבודתו ובשל הבטחת הנתבעת ולפיה אם יזוכה יוחזר לעבודה, איננה מתיישבת עם תצהיר שהוגש על ידו לביה"ד זה בתיק עב' 2476/07 ובו נכתב: "44. בכל אותה תקופה עד להגשת כתב האישום וגם לאחריו הייתי מושעה מעבודתי באל-על ולא היו לי כל הכנסות. 45. לבקשתי, ותוך מצוקה כלכלית קשה ביקשתי וקיבלתי מספר הלוואות לצורך מחיה ותשלום חובות. 46. אני מדגיש כי בעקבות האירועים ומאחר והושעתי מעבודתי שהיא מקור פרנסתי היחיד ומאחר ואשתי אינה עובדת נקלעתי למצוקה כלכלית קשה ביותר, לא עמדתי בתשלומי המשכנתא וכמעט והגענו משפחתי ואני לפת לחם. 47. הבנתי כי המשפט עתיד להמשך זמן רב וכי אם לא אסיים במהירות את המשפט תתמוטט משפחתי כלכלית וניאלץ למכור את הבית. 48. באין ברירה הסכמתי להגיע לעסקת טיעון להודות בעובדות שלא היו ולא נבראו בכדי להציל את משפחתי מחרפת רעב ולהציל במשהו את עתידי הפנסיוני הכל מתוך תקווה כי אחזור למקום עבודתי הקודם." (ההדגשה לא במקור - א.ג.כ.). מתצהירו של התובע עולה בבירור כי לא ניתנה לו כל הבטחה לפיה יחזור לעבוד בנתבעת אלא שהוא קיווה שהנתבעת תחזיר אותו לעבודה. עובדה זו נתמכת בנאמר בתצהירו של עו"ד יוסי זילברברג שהוגש מטעם התובע לפיו בשיחה שניהל עו"ד זילברברג עם בכיר בהנהלת הנתבעת הובהר לו כי: "לדבריהם, ע"פ תקנון החברה, אם מרשי לא יורשע, ויסיים התביעה בתוצאה של "אי הרשעה"- ניתן יהיה לעשות מלחמה בכדי להחזירו לעבודה." (ס' 2.3 לתצהיר זילברברג). כלומר חזרתו של התובע לעבודה, לאחר הודאתו במעשים שיוחסו לו, לא הייתה ברורה מאליה. התובע הודה בהטרדה מינית של עובדת הנתבעת וחרף עובדה זו הסכימה הנתבעת להחזיר את התובע לעבודתו בנתבעת. מה היה מצבו הכלכלי של התובע ? : מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע היה שקוע בחובות עוד בטרם ההשעיה. כפי שניתן לראות בתלושי השכר התובע קיבל לחשבון הבנק שלו את משכורתו החודשית שהייתה נמוכה מאוד מאחר שקוזזו משכרו הלוואות מבנק לאומי, מבנק אוצר החייל והלוואה של קופת תגמולים. ש. לפני ההשעיה לא היו לך עוד הלוואות שלקחת ולא מאל על? ת. לא. לקחתי כמו כל שכיר בבנק שלי לקחתי הלוואה. ... ש. מפנה אותך לתלוש השכר שלך לחודש 8/05. תאשר לי בבקשה שבאותו חודש החזר ההלוואות שלך רק מהתלוש עמד על למעלה מ- 3,000 ₪. ת. אני רואה. כן. ... ש. תאשר לי שהיתרה לתשלום עמדה על 103 ₪ בלבד. ת. נכון. ... ש. אני מפנה אותך לתלוש השכר לחודש 3/06. תאשר לי שבאותו חודש החזר ההלוואות שלי עמד על למעלה מ- 4,800 ₪. ת. מה אני אאשר לך? אני לא מבין את השאלות האלה. זה תלושים שאתם מוציאים אותם. כתוב. (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 18-16, 23-22 וכן 27-24 לעדות התובע) לאחר תשלום הלוואותיו נשארו לתובע למחיה מאות שקלים בודדים ולכן ברור כי התובע המשיך לבקש הלוואות על מנת לשרוד. הנתבעת ערבה לתובע והילוותה לו כספים במהלך עבודתו בטרם השעייתו ובתקופת השעייתו (סעיפים 45-44 לתצהיר התובע בתיק ההטרדה המינית - נספח 6 לתצהיר וירובניק): "בכל אותה תקופה עד להגשת כתב האישום וגם לאחריו הייתי מושעה מעבודתי באל-על ולא היו לי כל הכנסות. לבקשתי, ותוך מצוקה כלכלית קשה ביקשתי וקיבלתי מספר הלוואות לצורך מחיה ותשלום חובות." התובע בחקירתו הנגדית הודה כי נטל הלוואות רבות במהלך תקופת עבודתו: ש. חוץ מהלוואות שאל על היתה ערבה להם אני מבינה שהיו לה הלוואות ממקורות נוספים שהייתי צריך להחזיר כל חודש? ת. דרך המשכורת. בנק אוצר החייל. ... ש. מפנה אותך לסע' 46 לתצהירך ואני רואה שהיו לך גם תשלומי משכנתא. ת. יש לי גם משכנתא. זה לא הלוואה. יש לי את זה 25 שנה כבר. אולי נקרא לזה הלוואה. (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 3-2, 10-8 וכן שורות 15-14 לעדות התובע) בחקירתו הודה התובע כי קיבל מהנתבעת הלוואות חריגות: "ש. תסכים איתי שברגע משדובר בהלוואה חריגה מי שמאשר את ההלוואה הזו היא גורמי כ"א (כח אדם - א.ג.כ.) בחברה? ת. כ"א אני לא יודע. ש. מי חתום על האישור להלוואה? ת. אלי מצא ז"ל. ש. אלי מצא מכ"א? ת. כן. זכרונו לברכה. " (עמ' 3 שורות 30-24 לעדות התובע) הנתבעת הצליחה להוכיח כי ההלוואות שאושרו לתובע היו חריגות בהיקף וביחס לשכרו החודשי. כך לדוגמא (סעיף 17 לתצהיר וירובניק): בתאריך 30.5.05 נטל התובע הלוואה בסך 30,000 ₪ בתאריך 15.8.05 נטל התובע הלוואה בסך 35,000 ₪. בתאריך 12.9.05 אושרה ערבות למתן הלוואה לתובע בסך 20,000 ₪. בתאריך 12.9.05 אושרה ערבות למתן הלוואה לתובע בסך 15,000 ₪. בתאריך 15.12.05 אושרה ערבות למתן הלוואה לתובע בסך 20,000 ₪. בתאריך 15.12.05 אושרה ערבות למתן הלוואה לתובע בסך 15,000 ₪. בתאריך 12.2.06 אושרה ערבות למתן הלוואה לתובע בסך 60,000 ₪. ברי מנספח 13 שצורף על ידי וירובניק כי החובות של התובע לבנק לאומי עמדו על סך 195,000 ₪ ושבסופו של יום אלה חולטו מתן כספי הפיצויים. הוכח על ידי הנתבעת כי נציגי הנתבעת שוחחו עם התובע והבהירו לו כי הבנק דורש את החזר ההלוואות או שאל-על תערוב לחובותיו: ת. תראה מה שכתוב פה. בתנאי שאל על תיתן ערבות. הבנק היה מוכן לתת כל הלוואה ובלבד שאל על תיתן את הערבות. אני לא יכול להגיד לך אם הוא דיבר עם מנהל הסניף." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 14-13 לעדות וירובניק) מר מצא הצהיר כי שוחח אף עם מנהל הבנק של התובע על מנת לבדוק כיצד ניתן לסייע לתובע (סעיף 37 לתצהיר מצא). נסיבות החתימה על הסכם הפרישה: הנתבעת סירבה לערוב יותר להלוואותיו של התובע וזוהי זכותה. הנתבעת הציעה לתובע כי יתן פתרון למצבו הכלכלי מאחר שאל-על סירבה לערוב יותר להלוואותיו. התובע לא מצא כל פתרון: "ש. סע' 30 לתצהירך, אתה מתאר את השיחה עם מצא, כוכבי ולוי. אני רוצה להבין אם באותה שיחה העלת פיתרון למצבך, הצעת לעבוד במקום עבודה נוסף, הצעת הלוואה או סיוע כספי מקרובי משפחה, מכירת הרכב שלך , נתת פתרון שלוקח את האחריות אליך? ת. אני ביקשתי לחזור לעבודה. זה הכל." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 32-30 וכן עמ' 6 שורה 1 לעדות התובע) שוכנענו כי הצדדים הגיעו להסכמה כי הפתרון הכלכלי לבעיותיו של התובע הוא פרישה: "36. לאחר שיחות רבות שנערכו עם התובע באשר למצבו הכלכלי ובדיקת כל ההתחייבות והחובות שנצברו לחובתו, נראה היה כי הפתרון הנכון ביותר עבור התובע במצב אליו נקלע, הוא שהתובע יסיים את עבודתו בנתבעת בתשלום פיצויים אשר יאפשרו לו לכסות את חובותיו ולנסות ולפתוח "דף חדש" ונטול חובות. הפתרון למצב אליו נקלע התובע הושג במשותף איתו ומתוך ראיית טובתו בלבד. כמו-כן, באותן שיחות נאמר לתובע במפורש הן על ידי והן על ידי מר כוכבי כי בכל מקרה, גם אם יבחר לסיים את עבודתו באל-על בתשלום פיצויים, עליו למצוא מקום עבודה אחר ממנו יוכל להתפרנס. ... 41. בשלב זה ולאחר שנערכו עם התובע שיחות רבות בנושא, כאמור, זומן התובע לשיחה נוספת בנוכחות מר כוכבי, מזכיר נציגות העובדים - מר לוי ובנוכחותי, בה הוסבר לתובע פעם נוספת כי עליו להסדיר את חובותיו לבנק בכל דרך, שכן החברה עומדת בפני לחצים כבדים מצד הבנק לחילוט הערבויות. כמו-כן, באותה שיחה חזרנו וציינו בפני התובע כי כפי שגם הוא יודע והבין, הפתרון האופטימאלי לכיסוי חובותיו יהיה דרך סיום העבודה בחברה ותשלום הפיצויים על ידי החברה, אשר בהם יכסה את חובותיו ויישאר לו עוד סכום למחייה." (סעיפים 36, 41 לתצהיר וירובניק) (ההדגשה במקור - א.ג.כ). עדות זו של ורובניק נתמכה על ידי תצהירו של כוכבי (סעיף 22). טענתו של התובע לפיה זומן לאותה שיחה עם שלושה מנהלים איננה מדוייקת מאחר שאחד מאותם שלושה מנהלים היה יו"ר ועד העובדים בנתבעת, מר לוי. האמור בסעיף 67 לתצהירו של וירובניק ובסעיף 6 לתצהיר כוכבי לא נסתר, לפיו ההחלטה על הפרישה נעשתה בהסכמתו המלאה של התובע. יצויין כי הכותרת "הסכם פרישה" אין בה כדי ללמד דבר על נסיבות סיום העסקה וכך: "ש. איפה כתוב שזו פרישה מרצון? ת. זה ההסכם הנהוג. כל תוכנית פרישה שמסוכמת עם הועד כתוב אותו דבר. לא כל עובד מקבל את התנאים האלה אלא אם כן ההנהלה יוצאת בתוכנית פרישה. הוא מעל ומעבר. קיבל תוכנית של 200%. אין הרבה עובדים שקיבלו מה שהתובע קיבל." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 30-27 לעדות כוכבי) התובע הסכים לתנאי הפרישה וחתם על ההסכם (נספחים 9, 10 לתצהיר וירובניק). שוכנענו כי התובע הבין כי לא נותרה בידו ברירה נוכח מצבו הכלכלי אלא לפרוש ולקבל את פיצויי הפיטורים ומתוכם להחזיר את חובותיו. הוכח בפנינו כי הנתבעת הסכימה כי התובע ישאר בעבודתו ובלבד שיסדיר את חובותיו. האם תנאי הפרישה בהסכם קיפחו את התובע ?: הנתבעת העניקה לתובע תנאי פרישה מוגדלים, כפי שהעיד כוכבי: "ת. התובע לא היה מסוגל לקיים את עצמו מהשכר שהוא הרוויח בגלל ההלוואות. הוא לא היה מצליח להתמודד עם השכר שלו והחובות שלו. הוא פנה ובדקנו את זה עם חברי ועד במטרה לעזור לו, הצגתי לו את כל התמונה ואני חושב שהתחשבנו בו מעל ומעבר. אני לא חושב שעושים עם עובדים מה שעשו עם התובע. כולל דאגה לפיצויים המוגדלים. ... ש. אני שואל שוב, למה לא הצענו לתת לו 190 אלף ₪ ולסגור לו את החוב ביום הפרישה? ת. יש 6,000 עובדים באל על ומידי פעם יש אנשים שמגיעים עם חובות. לכל אחד מציעים פתרונות ולחלק הציעו פרישה ופיצויים על מנת לכסות את החובות שלהם. יש גבול כמה הנהלה יכולה לעזור לעובד." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 12-9 וכן שורות 17-14 לעדות כוכבי) לטענת התובע, שיעור פיצויי הפיטורים הנהוגים בנתבעת גבוהים מאלה שקיבל. מר איטח שהובא לעדות על ידי התובע העיד כי קיבל 100% פיצויי פיטורים בלבד: "ש. תאשר לי שקבלת פיצויים בשיעור 100% כשגמול המשמרות 23% היה רכיב מהשכר הקובע שלך לפיצויים? ת. בהחלט נכון." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 29-27 לעדות איטח) אף מר כוכבי אישר זאת בעדותו: "ת. זה ההסכם הנהוג. כל תוכנית פרישה שמסוכמת עם הועד כתוב אותו דבר. לא כל עובד מקבל את התנאים האלה אלא אם כן ההנהלה יוצאת בתוכנית פרישה. הוא מעל ומעבר. קיבל תוכנית של 200%. אין הרבה עובדים שקיבלו מה שהתובע קיבל." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 30-28 לעדות כוכבי) הוכח על ידי הנתבעת כי התובע קיבל תנאים מפליגים עם פרישתו ולא הייתה באותה תקופה תוכנית פרישה לעובדי הנתבעת. מדוע המתין התובע במשך 3 שנים לאחר החתימה על הסכם הפרישה, וזאת לאחר שהנתבעת שילמה את מלוא זכויותיו, וטוען כעת לפגמים בחתימתו על ההסכם ? לתובע הפתרונים. מסקנתנו היא שהתובע מושתק מלהעלות טענות אלה שנים רבות לאחר שסיים עבודתו. האם אולץ התובע לחתום על הסכם הפשרה ?: התובע העלה לראשונה בסיכומיו טענה לפיה אולץ לחתום על הסכם הפשרה. בסעיף 53 לכתב התביעה טוען התובע בשפה רפה כי "חוייב לעזוב את הנתבעת בתמורה לקבלת פיצויי פיטורים". הא ותו לא. לכן טענה זו שהועלתה על ידו בדבר אילוצו לחתום על הסכם הפרישה הינה הרחבת חזית ודינה להידחות. אף לגופו של עניין דינה של טענה זו להידחות. סעיף 17 העוסק בכפייה או באילוץ מקנה לצד שעליו הופעל הלחץ את הזכות לבטל את החוזה. ברע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פ"ד נג(1) 721 השופט ת' אור שם עמ' 726) נקבעו 2 מבחנים לקביעה האם לחץ כלכלי ייחשב ככפייה: אי האפשרות לפנות לערכאות ואי קבלת יעוץ משפטי. "הגם שלחץ כלכלי בלתי לגיטימי הינו תנאי הכרחי לקיומה של כפייה-מקנה-זכות, לא די בו. רק לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר, ייחשבו כפגמים ברצון. עם המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת עוצמת הלחץ ניתן למנות את מבחן קיומה של אפשרות מעשית לפנות לערכאות כדי למנוע את הפעלת האיום ואת מבחן הייעוץ המשפטי. נקבע, כי בקבלת ייעוץ משפטי עצמאי יש, על דרך העיקרון, כדי להחליש טיעון של כפייה ובנסיבות מסוימות אף כדי לשלול כפייה מכול וכול (ראו עניין מאיה הנ"ל [2], בעמ' 721) ." כב' השופט חשין בע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד בע"מ (פ"ד מח(5) 705 שם עמ' 722) קובע כי יש לבחון את עוצמתו של הלחץ: "... המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה אם הייתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ... מבחן זה, הנסב על היעדרה של בררה מעשית וסבירה העומדת לפני הצד התם, מנפה ומסנן לחצים כלכליים מקובלים וראויים..." האם נפגע התובע או אויים התובע על ידי הנתבעת בפגיעה, שלא תערוב להלוואותיו יותר, אם לא יחתום על הסכם הפרישה המהווה כפיה כלכלית אסורה ? במקרה דנן, יכול היה התובע לפנות לביה"ד לעבודה בעניין הסכם הפרישה בסמוך לחתימתו, אולם לא עשה כן. ועוד, התובע קיבל יצוג וייעוץ משפטי בתיק ההטרדה המינית וגם שם או סמוך לכך לא העלה כל טענה כנגד הנתבעת בעניין זה. בנוסף, התובע יכול היה לנסות למצוא פתרון כלכלי אחר למצוקותיו הכלכליות והתובע לא ניסה כלל למצוא פתרון אחר. כך שלא ניתן לומר בענייננו כי לא הייתה "חלופה מעשית וסבירה" לערבויות שאותן נתנה אל-על לתובע. זאת ועוד, צד שנכפתה עליו התקשרות, רשאי על פי סעיף 20 לחוק החוזים לבטל את החוזה בתוך פרק זמן סביר. עד היום לא נתקבלה הודעתו של התובע לביטול הסכם פרישה. טענתו של התובע לפיה אויים ע"י מר מצא כי אם לא יעזוב מרצונו, יעבור עניינו לבורר - לא הוכחה על ידו. מר מצא ז"ל בתצהירו העיד על כך בסעיף 51 לתצהירו: "טענת התובע בסעיף 35 לתצהירו לפיה אמרתי לו שאם לא יעזוב את העבודה באופן עצמאי יעבור העניין לבורר חיצוני כלל אינה ברורה לי, זאת בשעה שמזכיר נציגות העובדים, מר לוי, המליץ גם הוא לתובע לסיים את עבודתו בחברה ובשום שלב לא התנגד לכך." סיכום ביניים מעבידה איננה מחוייבת לערוב לחובות עובדיה. במקרה דנן, הנתבעת ערבה לחובות התובע בגובה של 190,000 ₪. זהו סכום חסר פרופורציה להשתכרות של התובע, שעמדה על סך כ- 8,000 ₪. הנתבעת לא הייתה צריכה להציע לתובע פתרון כלכלי לבעיותיו אלא התובע הוא שצריך היה ליתן פתרון חלופי לקבלת פיצויי פיטורים, שמתוכם יכול היה לשלם את חובותיו. לבוא כיום לאחר ששילם את חובותיו ולטעון כי הוא לא חפץ בפרישה, הינו טיעון חסר תום לב ואינו מתיישב עם השכל הישר. התובע לא הציג בפנינו הצעה חלופית שהציע לנתבע בדבר תשלום חובותיו. התובע סובר ובטעות כי על הנתבעת היה להמשיך לערוב לו לחובותיו עד אין קץ וללא גבולות - ולא היא. אין לנו אלא להסכים לעדותו של וירובניק: "ש. אם רציתם לעזור לו למה לא באתם והצעתם לו לשלם מכיסכם הלוואה ולהתקזז בזמן הפרישה? ת. מה שאתה מבקש מחברה ציבורית לתת פיצויים מוגדלים בפרישת חובה, לשלם את מה שהוא לקח כחוב ולהמשיך לשלם לו משכורת עד יום פרישתו. אני הרבה שנים במקצוע ואני לא מכיר מפעל שעשה את זה. ש. אתה נתת את זה עכשיו. למה שלא תסכים לתת זאת בעתיד? ת. החברה נהגה בטוב לב שעזרה לו לסלק את החובות. שהוא יסתכל לי אחר כך בעיניים." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 20-14) מסקירת התנהגותה של הנתבעת מיום חקירת המשטרה ועד לפרישתו של התובע נתגלתה לעינינו מעבידה אשר חסה על עובד, משלמת את שכרו כדין גם בתקופת ההשעיה ומעבר לכך, משיבה אותו לעבודה עם הבעייתיות של מעשיו של התובע, ערבה לו להלוואות נוספות ולבסוף משלמת לו פיצויי פיטורים כפולים מהמגיע על פי חוק. הלכך יקרא התנהגות חסרת תום לב של מעביד ?! איננו סבורים כך. וכיצד "גומל" התובע לנתבעת? בהגשת תביעה כנגדה על סך 150,000 ₪. אל-על נהגה עם התובע בתום לב ובהגינות וניהלה עימו שיחות רבות בנסיון למצוא פתרון לבעיותיו הכלכליות של התובע. התובע נקלע לבעיות כלכליות בין השאר בשל התנהגותו עצמו, עת הואשם על ידי עובדת הנתבעת בהטרדה מינית. זאת ועוד, התובע חתם על הסכם פרישה וביקש לאחר מכן להעביר כספים לכיסוי חובותיו. כיצד זה בא התובע כיום וטוען שלא הסכים לפרישה ? שוב, לתובע הפתרונים. התובע לא הצליח להרים את הנטל באשר לסיבה אחרת לסיום העסקתו ולא הובאה ולוּ ראיה אחת כי פיטוריו של התובע נעשו ממניעים אחרים מלבד רצונו של התובע לפתור את בעיותיו הכלכליות. בסיכומיו טוען התובע כי "ככל הנראה, רצו לפטר את התובע ולהעסיק אחר תחתיו" (סעיף 8 לסיכומי תשובה מטעם התובע). ספקולציות אינן מקימות עילה והתובע לא הרים את נטל הראיה ולפיה פוטר ממניעים לא עניינים. הנתבעת מסרה לתובע שני מכתבי פיטורים. הסברי וירובניק בתצהירו לעניין זה (סעיף 52) מקובלים עלינו: "באשר לאמור בסעיף 41 לתצהירו של התובע כי בחודש ינואר 2007, לאחר מועד פרישתו מהחברה, הוא קיבל מכתב כי עזב את החברה בשל צמצום תקני כוח אדם - נספח 8 לתצהירו של התובע, אבהיר, כי המדובר במסמך שהוציאה החברה לתובע בהמשך לבקשתו שלו, ככל הנראה לאור זאת שחיפש מקום עבודה, וכי העובדה שהתובע לא מציין זאת בתצהירו ומנסה להשתמש בכך כנגד הנתבעת, אך מעידה על חוסר תום ליבו. כן אוסיף, כי המדובר במסמך המאשר את תקופת עבודתו ופרישתו של התובע מהחברה. המסמך נוסח כפי שנוסח, ככל הנראה על מנת שלא להביך את התובע, וגם זאת מתוך רגישותה של החברה אליו. אדגיש באופן חד משמעי כי בשום שלב לא נאמר לתובע כי הוא מסיים את עבודתו בחברה בשל צמצומים או בשל ביטול תפקידו וכו' וכי פרשנות התובע את הדברים..." (ההדגשה לא במקור - א.ג.כ.). התובע עושה שימוש לרעה בהתנהגותה של הנתבעת שבאה לקראתו של התובע ולכך לא יתן בית הדין את ידו. האם נערך לתובע שימוע כדין? הוכח בפנינו כי התובע ניהל שיחות רבות עם גורמים שונים בנתבעת ובנוכחות יו"ר ועד העובדים, מר לוי, באשר לסיום העסקתו. לתובע ניתנה האפשרות למצוא פתרון אחר מלבד סיום העסקתו ובלבד שהלוואותיו יוחזרו לבנק, אולם התובע מיאן למצוא פתרון. בכך מוצתה זכות הטיעון של התובע ודבריו של התובע נשמעו בפני גורמים בנתבעת. האם היה זכאי התובע לפרוש בתנאי פרישה שונים? טענתו של התובע ולפיה העדיף פרישה עם קיצבה וכי עובדים רבים פרשו עם קיצבה לא הוכחה על ידו. לוּ פרש התובע עם קיצבה יתכן שלא היה לו להועיל בכך מאחר שמבלי כספח פיצויי הפיטורים לא היה יכול להחזיר את ההלוואות שנטל. סוף דבר: בנסיבות רגילות היינו פוסקים הוצאות ריאליות לנתבעת בשל דחיית התביעה אולם בנסיבות העניין, ונוכח מצבו של התובע, הננו קובעים כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אילוץהתפטרות