מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי תשלום שכר טרחת עורך דין על מספר תיקים: בפניי תביעה ותביעה שכנגד. בפסק דיני זה: התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים"). הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים"). כתב התביעה א.  תמצית טענות התובעים התובעים הגישו תביעה כספית בסך 127,235 ₪ בגין שכ"ט וטיפול בארבעה תיקים בהם ייצגו את הנתבעים כדלקמן: תיק ראשון, צד ג' (להלן: "בעל הנכס/החייב/אביגדור שמואל") היה הבעלים של נכס בגוש 7146 חלקה 278 תת חלקה 21 (להלן:" הנכס").  צד ג' לווה כספים מהנתבע, אך כיוון שלנתבע היו חובות כבדים ותיקי הוצאה לפועל, הסכם ההלוואה עם אותו צד ג' נחתם עם הנתבעת כמלווה. התובעים, לטענתם, ייצגו את הנתבעת במשך 9 שנים בהליכים להכשרת רישום משכנתא על הנכס בגין ההלוואה, ויצירת אפשרות למימוש הנכס, כדי שהנתבעים יוכלו להיפרע מחוב הלוואה שהגיעה להם מבעל הנכס, (החייב).  כבטחון להלוואה זו נרשמה על הנכס הערת אזהרה להתחייבות רישום משכנתא ובשלב מאוחר יותר נרשמה המשכנתא. טוענים התובעים, כי החייב לא פרע את ההלוואה שנטל מהנתבע, ולכן התובעים, כבאי כוח הנתבעים, פתחו תיק הוצל"פ נגדו, כולל מימוש הנכס. בחודש מרץ 2007 מונה תובע 2 ככונס נכסים  לגבי הנכס, לצורך מימוש המשכנתא ובסוף שנת 2007 במסגרת תיק ההוצל"פ הצליחו התובעים לממש את הנכס, וגבו מהחייב את רוב חובו לנתבעים. לטענת התובעים, שכה"ט בגין טיפול זה סוכם טרם נרשם הנכס על שם החייב והמשכנתא על הנכס לטובת הנתבעת, טרם מונה תובע 2 לכונס נכסים למכירת דירת החייב וללא קשר להליכי הכינוס, ונקבע ל-5% בתוספת מע"מ ממחיר המכירה. רק לתובע 1 היה יפויי כוח מהחייב לרשום על שמו את הנכס, וללא חתימתו על שטרי המכר, לא ניתן היה לרשום את הנכס על שם החייב ואת המשכנתא לטובת נתבעת 2, ואף לא היו מתממשים הליכי הוצל"פ. התובעים פעלו בהצלחה לביצוע רישומים אלה. לטענת התובעים ביום - 19/12/07 לאחר מכירת הנכס וקבלת הכספים כתוצאה מהמימוש, ביקר תובע 2 בבית נתבעת 1 ומסר לה, על פי הוראות הנתבעים, שיקים בסכום כולל של 850,000 ₪. באותו מעמד נתנה לו הנתבעת את הסכמתה והנתבע את הסכמתו באישור טלפוני, לגבות את שכה"ט המוסכם מתוך כספי התמורה/המימוש. ביום 17/1/08 שלח תובע 2 לנתבעת מכתב בו ציין, כי גבה את שכר טרחתו, והנתבעת אישרה את קבלת המכתב מבלי שהייתה לה כל טענה בעניין זה ונשלחה לה חשבונית מס ב-2/3/08. רק עתה, כך התובעים, מתלוננים הנתבעים על גביית סכום זה ולאחר 9 שנות השקעה של עבודה משפטית. התיק השני, ת.א. 23626/99, יוסף מויאל נ. אביגדור שמואל. תיק זה נפתח בשנת 1998 ופסק הדין ניתן בחודש נובמבר 2000, אשר זיכה את הנתבע בסך 354,762 ₪. הנתבע התחייב לפרוע את חוב שכה"ט שמגיע לתובעים בגין התיק השני במועד מימוש המשכנתא שנרשמה על הנכס ושמפורטת בתיק הראשון לעיל, אך עד היום לא שילם את חוב שכר הטרחה לו התחייב. שכה"ט המגיע לתובעים הוא 42,526 ₪ כולל מע"מ). התיק השלישי, תיק הוצל"פ 0128641019, יוסף מויאל נ. אביגדור שמואל, נפתח ביום 2/4/01 כשסכום החוב בעת פתיחתו היה 377,139 ₪, והטיפול בו נמשך 4 שנים. גם בתיק זה התחייב הנתבע לפרוע את חוב שכה"ט במועד מימוש המשכנתא בנכס, נשוא התיק הראשון, אך עד היום לא עשה כן ושכה"ט המגיע לתובעים הוא 29,981 ₪ כולל מע"מ. התיק הרביעי, תיק הוצל"פ 1206336975, פוזאילוב נ. יוסף מויאל, התיק נפתח נגד הנתבע ביום 15/5/97 והתובעים ייצגו אותו. החוב במועד פתיחת התיק היה 691,342 ₪ וכיום הגיע לכדי 1,880,915 ₪. טוענים התובעים, כי בזכות טיפולם, אשר נמשך כשש שנים, הנתבע לא שילם אגורה בתיק זה, לא עיקלו את מיטלטליו ובוטל צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו, צווי עיקול וצו מאסר שהוצאו נגדו. גם שכ"ט זה התחייב הנתבע לשלם מתוך תיק המשכנתא אך לא עשה כן וחובו לתובעים, כולל שכה"ט, הינו בסך 54,728 ₪ כולל מע"מ. התובעים טוענים, הסכימו להמתין לתשלום שכר טרחתם, לאור הבטחות הנתבעים והידיעה, כי תמומש המשכנתא בעת מכירת הנכס ולכן עותרים לחייב את הנתבעים לשלם את שכר טרחתם בסך 127,235 ₪. כן מבקשים התובעים פסק דין הצהרתי לפיו סך של 88,790 ₪ ששולם להם בחודש מרץ 2008 בגין התיק הראשון, שולם להם בהסכמת הנתבעים בגין פעולות משפטיות מורכבות שביצעו לרישום הנכס על שם צד ג' והמשכנתא של נתבעת 1 ולחילופי חילופין, לפסוק שכ"ט ראוי בגין פעולות רישום אלה. כן מבקשים לחילופי חילופין, שבית המשפט יפסוק להם סכום זה של 88,790 ₪ כשכ"ט בגין הטיפול המשפטי הראשון. בסך הכל עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בסכום סך של 216,025 ₪. ב.  תמצית טענות הנתבעים 1.  הנתבעים טוענים להתיישנות ולטענתם, כל הטענות לשכה"ט בתיק הראשון מתייחסות לנתבעת בלבד ולגבי התיק השני והרביעי לנתבע בלבד. הנתבעים טוענים, כי הינם גרושים, מתגוררים בנפרד ואינם מנהלים את הכספים נשוא תביעה זו כיחידה כלכלית אחת. הנתבע עיוור, מעל גיל 85, שנתן במשך שנים אמון רב בתובעים, עד אשר הבין שטעה, והנתבעת בת 75 וחולה. לבקשת הנתבעת, מונה תובע 2, שהיה בא כוחה, ככונס נכסים ביום 5/3/07 בתיק הוצל"פ 0183197067 שפתחו התובעים כבאי כוח הנתבעת, למימוש משכנתא ומכירת נכס של החייב, אביגדור שמואל, ואשר שועבד במשכנתא לטובת הנתבעת, על פי הסכם הלוואה מיום 25/11/97 שערך תובע 1 בין הנתבעת לחייב. ההליכים נמשכו זמן רב, הנתבעת תלתה את האשמה בתובע 2 ונוצר אצלה אי אמון בתפקודו, גם עקב אי העברת כספי המימוש ומניעת דיווח לנתבעת ולכן, היא פיטרה אותו מייצוג ביום 5/11/08. פניותיה הרבות לקבלת דוח מכונס הנכסים - תובע 1- לא נענו. 2.  ב"כ הנוכחי שמונה במקום התובעים, פנה לראש ההוצל"פ למתן הוראות לכונס והכונס / התובע 2 אולץ על ידי בית המשפט להגיש דו"ח ותצהיר, כולל דו"ח כספי. הנתבעת גילתה לתדהמתה, בדו"ח הכספי מיום 17/11/09, שכונס נכסים, ללא רשות, משך לעצמו מקופת הכינוס 88,790 ₪ כולל מע"מ, תוך שהסתיר זאת ממנה ומראש ההוצל"פ. רק לאחר הוראה מפורשת של ראש ההוצל"פ אולץ תובע 2, ככונס נכסים, לגלות את מצב קופת הכינוס ואז גולתה עובדה זו. ראש ההוצל"פ דאז, יובל גזית, בהחלטה מיום 6/4/10 קבע, כי תובע 2 עשה זאת בהעדר הסכמת הנתבעת וכי לא היה רשאי לנהוג כך. רק אז החלו התובעים לטעון, כי הנתבעים חייבים להם כסף ועד לאותו מועד לא טענו דבר לעניין חוב שכה"ט. באותה החלטה של ראש ההוצל"פ נדרש תובע 2, ככונס נכסים, לא לשלם כספים שלטענתו נדרשו על ידי עיריית בת ים כארנונה בסך 130,000 ₪. כן קבע, כי כל החובות לעירייה שולמו ואף אין צורך בשמירת סכום נוסף בסך 210,000 ₪. 3.  כדי להצדיק את מעשיו הציג תובע 2 מסמכים מיום 26/12/05 ומיום 18/1/06, בהם הוא מפרט במכתב פניה לנתבעת, הצעת מחיר שכ"ט לשם טיפול במימוש המשכנתא באמצעות מכירת הדירה, כפי שפורטה לטענתו במכתבו מיום 26/6/06 שהינו 5% בתוספת מע"מ ממחיר הדירה. מסמך זה, לטענת הנתבעים, עניינו מימוש הבית וכל מה שכרוך בו שמשמעותו, כינוס נכס והיפרעות מתמורת המימוש. טוענים הנתבעים, כי רק עתה טוען תובע 2 ככונס נכסים, ששכה"ט בשיעור 5% אינו עבור הכינוס עצמו שבמכתבו כינה אותו כמימוש הדירה, אלא עבור עבודה שנעשתה עובר לכינוס. טענתו זו, לשיטת נתבעים, הינה ללא כל תמיכה ראייתית. טוענים הנתבעים, כי כל מטרת תובע 2 הינו לשם ידו בכספים שניתנו לו בנאמנות ככונס נכסים מטעם ראש ההוצל"פ. 4.  עוד לטענתם, ניסיון התובע 2 לעקל כספים אלו, שמשך שלא כדין, כשל בעקבות קביעת ראש ההוצל"פ כי פעולה זו הינה בניגוד לסעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד וכי על הכספים לעבור לזוכה, שהיא ראשונה בסדר דין הקדימה. ראש ההוצל"פ קבע, כי על התובע 2 ככונס נכסים להשיב את הסכום שגבה שלא כדין בסך 88,790 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה  ואת כל הכספים בקופת הכינוס ובסך הכל 211,000 ₪. לטענת הנתבעים, התביעה דנן הוגשה על ידי התובעים, רק כדי לא להשיב לאלתר לנתבעת את הכספים בסך 211,000 ₪ כמפורט לעיל וכפי שקבע הרשם, כאשר מדובר בתביעת סרק וכדי לתרץ משיכת כספים שלא כדין. 5.  טוענים הנתבעים, כי עתה, ולאור החלטת הרשם כפי שפורט לעיל, "נזכרו" התובעים, כי לפני 12 שנה העניקו שירותים משפטיים לנתבעים. זיכרונם זה עלה ממש לאחר החלטת הרשם לפיה, תובע 2 נתן ללא רשות כספים מקופת הכינוס. לכן, גם ביקשו עיכבון. הנתבעים מתארים בכתב ההגנה מסכת של הטלת עיקולים והליכים שנקטו התובעים, כדי לא להשיב לקופת הכינוס את הסכום של 88,790 ₪ וכדי לא לקיים את החלטת הרשם. ולכן, כך הנתבעים, ביקשו התובעים בחוסר תום לב את תיקון כתב התביעה. עוד לטענתם, התובעים החלו לטעון טענות שלגרסתם נשכחו מהם במשך שנים ורק עתה גילו אותם, כגון, שכה"ט הנטען בכתב תביעה זה ולאותה מטרה של אי השבת כספים, ביקשו עיקולים על קופת הכינוס. לטענתם, בשלב הגשת כתב ההגנה המתוקן נדרש כונס הנכסים על ידי ראש ההוצל"פ להמציא דו"ח כספי לגבי קופת הכינוס ולהבהיר מדוע הסכום של 88,790 ₪ צריך להיוותר בידיו למרות התביעה דנן. לטענתם, עילת התביעה דנן נוצרה רק לאחר שהנתבעים איבדו את אמונם בתובעים. 6.  לגבי התיק הראשון המפורט בטענות התובעים, מכחישים הנתבעים את טענת התובעים לשכ"ט. הנתבעת טוענת שהתובעים ייצגו אותה רק לצורך עריכת הסכם ההלוואה מיום 25/11/97 כנגד שעבוד הנכס להבטחת פירעונה. לטענתה, נקבע אז בין התובעים לבעלה, הוא הנתבע, ששכה"ט לא יעלה על 3% מסכום מכר הנכס לכל הפעולות בגין מימושו וללא קשר להימשכות ההליך. הנתבעים אף מכחישים שההסכם נחתם עם הנתבעת לאור חובות הנתבע ולטענתם, מדובר בשקר גס המגיע כדי לשון הרע. הנתבעת היא שהעניקה את ההלוואה לחייב, ולכן היא הזוכה בתיק ההוצל"פ ותובע 1 ערך בעצמו את הסכם ההלוואה עבורה. 7.  הנתבעת מפנה לכך, שבתצהיר תובע 1 (נספח 16 לכתב ההגנה) הצהיר בסע' 3 כי הינו עוה"ד שערך ביחד עם ב"כ החייב את הסכם ההלוואה. לעומת זאת טען בפרוטוקול הדיון בהוצל"פ מיום 17/12/09 (נספח 17 לכתב ההגנה), כי הוא לא ערך את הסכם ההלוואה, אלא רק ליווה את הנתבעת ובהמשך סתר עצמו שוב כאשר השיב בהמשך "בהסכם שערכתי בין הגב' מויאל לחייב בשנת 97...". גם תובע 2 הצהיר בעמ' 2 לאותו פרוטוקול, כי אביו, תובע 1, הוא שערך את ההסכם. כל הבקשות שהוגשו בתיק ההוצל"פ על ידי כל התובעים, כולל התובע 1 שערך את ההסכם, מציגות את הנתבעת כזוכה, ולכן, כך הנתבעים, לא יתכן שהתובע 1 טוען עתה ההפך. הנתבעים טוענים, כי שניהם היו לקוחות התובעים כ-20 שנה עד לביטול יפויי הכוח בשל אי אמון ורשלנות. 8.  לטענת הנתבעים, קיימים שני מסמכים העוסקים בשכה"ט. האחד, מ- 26/12/05 המפרט את הפעולות שבגינן נדרש שכר הטרחה, והשני מ-18/1/06 בו צוין ששכר הטרחה בגין כל אותן פעולות שפורטו במכתב מיום 26/12/05, הינו בשיעור 5% בתוספת מע"מ ממחיר מכירת הדירה או מימושה בכל דרך אחרת. במכתבו מיום 26/12/05 פרט תובע 2 את הפעולות למימוש הבטוחה וכל השירות בגין מימוש הנכס, כולל רישום הדירה על שם החייב, רישום המשכנתא לטובת הנתבעת ומימוש המשכנתא. מכתבי הצעת שכה"ט נשלחו אל הנתבעת על ידי התובעים לאחר שהושלמו כל ההליכים וכאשר נותר לביצוע רק מכירת הנכס והיפרעות מתמורתו בדרך של כינוס נכסים במסגרת תיק ההוצל"פ. משכך, לשיטת הנתבעים, שכה"ט כולל את כל הפעולות שיש לבצע למימוש הדירה בעתיד ולא ניתן לייחס פרשנות אחרת למונח "מימוש הדירה" אלא רק למימוש הנכס והיפרעות ממנו בכל דרך, כולל הליכי הוצל"פ ושכה"ט כולל הכל. עוד טוענים הנתבעים, כי כעו"ד ומנסחי המסמך, הרי שהיה על התובעים לכלול בו את אומד דעת הצדדים וכך הם עשו כאשר כתבו שהליכי המימוש יהיו בכל דרך שהיא. 9.  טוענים הנתבעים ששכה"ט שסוכם הוא 3% ולא 5% כפי שכתב התובע בדיעבד ביום 18/1/06. לטענתם, מכתבי הצעת שכה"ט נשלחו על ידי התובעים בסמוך לשירות משפטי אחר שנתנו התובעים לנתבע בעניין מכירת דירה בפרויקט סי אנד סאן, שם גבו 1.5% שכ"ט ומנוסח המכתב, מיום 18/11/05 עולה, כי בין התובעים והנתבעים סוכמו נושאי שכה"ט בעל פה כאשר לא נחתמו הסכמי שכ"ט והוגש חשבון בדיעבד.  העובדה, כך הנתבעים, שבעניין המכירה בפרויקט סי אנד סאן דרשו התובעים שכ"ט בשיעור 1.5% מתיישבת עם גרסת בנם, לפיה סוכם על שכ"ט בשיעור 1.5% ממימוש הדירה בבת- ים ועוד 1.5% בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ עבור אותה דירה. הנתבעת טוענת, כי לא אישרה לעו"ד דה קאלו לגבות שכ"ט בשיעור 5% ובכל מקרה, כל הנושא סוכם עם הנתבע שהוא בעלה לשעבר. 10.  בעניין התיק השני, טוענים הנתבעים להתיישנות כיוון שפסק הדין בעניינו ניתן בחודש נובמבר 2000 ותביעת שכה"ט הוגשה רק באפריל 2010. הנתבעים מכחישים את כל טענות התובעים, אשר לטענתם, ישנו על זכויותיהם ולא טענו כל טענה בעניין החוב הנטען עתה. לטענתם, כל מטרת התביעה דנן,  היא להטיל עיקול על כספי הכינוס ובכלל, לא התחייבו מעולם לשלם לתובעים כל סכום שהוא, כולל שכ"ט במועד מימוש המשכנתא. מה עוד, שתיק מימוש המשכנתא הוא של הנתבעת בלבד, שהתגרשה מהנתבע. ענייניהם הכספיים מתנהלים בנפרד ואין כל קשר בין כספים המגיעים לה לבין שכ"ט שנטען כלפי הנתבע. הנתבע טוען, כי כל שכה"ט שהיה חייב לתובעים שולם במלואו, חלקו במזומן מבלי שקיבל חשבונית או קבלה. בנוסף טוענים, כי מעולם עד להגשת התביעה לא קיבל כל דרישת שכ"ט מהתובעים וטענתם עתה היא פתרון יצירתי, פרי דמיונם שבאורח פלא סכומו מתאים לגובה הסכום המצוי בידי תובע 2 בנאמנות. 11.  לתיק השלישי טוענים הנתבעים להתיישנות, כיוון שהתיק השלישי נפתח ביום 2/4/01 ונמשך כ-4 שנים ורק ביום 21/4/10 נטענה טענת ההתיישנות ולאחר למעלה מ-9 שנים. עוד טוען הנתבע, כי אין לתובעים כל ראיה להתחייבותו לשלם להם שכ"ט וכתב התביעה בגין כל ארבעת התיקים הוגש רק לאחר החלטת ראש ההוצל"פ בדבר השבת הכספים לקופת הכינוס וכדי לעקוף את החלטת ראש ההוצל"פ בדרך של גביית שכ"ט עבור תיקים שהנתבע שילם את שכה"ט בעבר. הנתבע מכחיש את דרישת התובעים וטוען, כי לא קיבל כל מכתב התראה בגין אי תשלום שכ"ט וזו לשיטתו הראיה לכך שאינו חייב דבר ורק עתה מעלים התובעים טענה בדבר החוב המוכחש. 12.  לתיק הרביעי טוענים הנתבעים גם כן להתיישנות, כיוון שהתיק נפתח ב-15/5/97 והסתיים בשנת 2003 והתביעה דנן הוגשה לאחר חלוף 7 שנים. גם לגבי תביעה זו טוענים הנתבעים, כי מדובר בתביעת סרק, ללא ראיות, ללא הסכם שכ"ט ושוב מכחישים את טענת התובעים שהתחייבו לשלם בגין כל ארבעת התיקים מכספי מימוש המשכנתא. הנתבעים חוזרים וטוענים, כי תובע 2 אינו רשאי לעקל כספים מקופת הכינוס שלא הגיעו אליו במסגרת יחסי עו"ד לקוח, כספים ששייכים רק לנתבעת והיא זקוקה להם בדחיפות מפאת גילה ומצבה הרפואי וכספים אלה אינם שייכים לנתבע. לכן מבקשים הנתבעים להצהיר, כי שכה"ט שולם במלואו על ידי הנתבעת לתובעים בשיעור 3% ממחיר התמורה, בגין הטיפול המשפטי בתיק הראשון הכולל רישום הנכס על שם החייב, רישום המשכנתא לטובת הנתבעת ומימוש הנכס וכי התובעים אינם זכאים לכל שכר נוסף ממי מהנתבעים. 13.  כתב תשובה בכתב התשובה טוענים התובעים כי נתבע 2 לא שילם את שכר טרחתם בגין התיקים המשפטיים והוא אף העיד בחקירת היכולת כי אינו משלם לעורכי דינו. במהלך השנים סוכם עמו כי שכר הטרחה ישולם לאחר מימוש הדירה/המשכנתא. לטענתם לא חלה התיישנות על תביעתם, כיוון שהטיפול בחלק מהתיקים נמשך עד היום ובאחרים פעלו עד שנת 2006. לכך השיבו הנתבעים כי יש למחוק את כתב התשובה אשר מעלה נימוקים חדשים שכולל מקצה שיפורים. כתב התביעה שכנגד ג.  תמצית טענות התובעים שכנגד 1.  בכתב התביעה שכנגד, חוזרים הנתבעים על המפורט בכתב ההגנה וטוענים כי התובעים שימשו כבאי כוחם במשך כ- 20 שנה. הנתבעים מפנים למכתבי התובעים מיום 26.12.05, 18.1.06, בהם ביקש הכונס שכר טרחה בסך 5% מסכום מימוש הנכס, בעבור רישום הנכס על שם החייב, משכנתא על שם הנתבעת וכל שנדרש למימוש הנכס. טוענת הנתבעת, כי בהתאם לסיכום בין התובעים לבנה - מרק מויאל הסכימה למסור לתובעים את העבודה המשפטית בתמורה לתשלום 3% מסכום המימוש והמימוש כולל את כל הפעולות המפורטת במכתבי התובע 2 המפורטים לעיל. סוכם בין התובעים לבנה של הנתבעת, כי שכר הטרחה יהיה גבוה, בשיעור 3% במקום 1.5% כיוון שהיה מדובר הן במכירת דירה והן בהליכי הוצאה לפעול. הנתבעת טוענת  כי מצידה, לא היה קיבול להצעת התובע לשכר טרחה בשיעור 5% אלא על פי הודעת בנה רק ל- 3%. 2.  בצו מינויו של תובע 2 ככונס נכסים מיום 5.3.07 נקבע, כי שכר טרחת הכונס יהיה על פי אישור ר' ההוצאה לפועל ותובע 2 יפעל על פי הוראות בית המשפט. התובע 2, כך הנתבעים לא גילה את שני מכתביו המפורטים לעיל לר' ההוצאה לפועל תוך הפרת חובתו. טוענים הנתבעים, כי תובע 2 פעל בשני כובעים. הוא הסתיר מר' ההוצאה לפועל את הסכמי שכר הטרחה בינו לבין הנתבעת, והסתיר מהנתבעים את מספר תיק ההוצאה לפועל, את סכום מימוש הדירה, את הנעשה בקופת הכינוס, ואת משיכת הכספים שביצע מקופת הכינוס. תובע 2 ביקש מר' ההוצאה לפעול שכר טרחה נוסף ושלא כדין בסך 155,234 ₪ שלא על פי המוסכם בינו לבין הנתבעים ואף משך ביום 1.1.08 סכום זה מקופת הכינוס שלא בידיעת הנתבעת. ביום 22.1.08 כתב בא כוח הנתבעים לתובעים, כי סוכם על שכר טרחה בשיעור 3%  ותובע 2 דיווח לר' ההוצאה לפועל רק בחודש מאי 2009 אודות הסך של 88,790 ₪ אשר משך שנה קודם לכן, בטענה שמדובר בשכר טרחה עבור תיקים אחרים שטיפל עבור הנתבעים. 3.  הנתבעים מבקשים להצהיר כי שכר טרחת הכונס, בגין הטיפול המשפטי בכל הכרוך בכנס, הינו בשיעור 3% מסכום המכירה, דהיינו היה עליהם לשלם לו רק 53,274 ₪  ולכן עליו להשיב לנתבעים לאלתר 101,960 ₪ אותם גבה שלא כדין. ד.  כתב ההגנה לתביעה שכנגד 1.  הנתבעים שכנגד חוזרים על טענותיהם בכתב התביעה ומוסיפים, כי טרם רישום המשכנתא על שם התובעת שלחו ביום 26.12.05 לנתבע מכתב כדי למנוע אי הבנות בעתיד לגבי סיכום שכר הטרחה, טרם שימשיכו בפעולות הנדרשות. רק לאחר שאושר שכר הטרחה המבוקש, שלח תובע 1 מכתב לבנם, לגבי שיעור שכר הטרחה אשר סוכם עוד בטרם נרשמה הדירה על שם החייב. לטענתם, אין לקשור בין שכר טרחה זה לבין שכר טרחתו של תובע 2 ככונס נכסים, מה עוד שלא היה כל ביטחון שהוא ימונה ככונס נכסים. התובעים מכחישים כי סיכמו עם בנם של הנתבעים ששכר הטרחה יהיה בשיעור 3%, אשר לטענתם, בעדותו בפני ר' ההוצאה לפועל לא זכר דבר. 2.  לטענתם, שכר טרחת כונס הנכסים נקבע בתיק ההוצאה לפעול ולא הוגש על כך ערעור. ראש ההוצאה לפועל פסק, כי שאלת שכר טרחת התובעים, בגין עבודתם טרם הליכי הכינוס, ראוי להתברר בערכאה שאינה ההוצאה לפועל, שכן התיק נפתח למימוש הליכי משכנתא והשכר שנפסק במסגרתו הינו רק של כונס הנכסים. התובעים דוחים את הטענה שגבו כפל שכר טרחה וטוענים, כי גם וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קבעה, ששכר הטרחה המגיע לעורך דין במסגרת עבודתו במכירת נכס ככונס נכסים אינו כלול בהסכם שכר הטרחה, ועל כן השכר שפוסק בית המשפט לכונס הנכסים מגיע לעורך הדין ללא קשר להסכם שכר הטרחה עם הלקוח. ה.  דיון 1.  המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעות ההדדיות דנן, הינה, האם נותרו הנתבעים חייבים לתובעים שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שנתנו להם התובעים טרם הליכי הכינוס. או ששכרם הכולל של התובעים הינו 3% מתמורת מכירת הדירה ולכן, כטענת הנתבעים, על התובעים להשיב לנתבעים 101,960 ₪. לצורך כך יש לקבוע: א. האם סוכם כי שכר הטרחה בגין הפעולות המנויות במכתב התובעים מיום 26.12.05 יהיה 5% כפי שדרשו התובעים במכתבם מיום 18.1.06, או שכטענת הנתבעים, סוכם בעל פה כי שכר הטרחה יעמוד על 3%. ב. מהן הפעולות המשפטיות שבגינן נדרש שכר הטרחה על ידי התובעים, והאם הינו כולל את התיקים המפורטים בכתב התביעה. לטענת התובעים סוכם שהנתבעים ישלמו להם שכר טרחה עבור פעולות משפטיות שביצעו עבורם טרם הליך כינוס הנכסים, בשיעור 5% מתמורת מכירת דירת החייב. לטענת הנתבעים, סוכם שהם ישלמו לתובעים 3% מתמורת מכירת הדירה, ותמורה זו תהיה עבור כל הפעולות שביצעו עבורם התובעים לפני ובמהלך הליכי הכינוס. אציין כבר עתה, כי הנתבעים נותנים משקל רב בכתבי הטענות ובסיכומים, לשאלת חוקיות  משיכת 88,790 ₪ על ידי התובעים מקופת הכינוס. אלא שנושא זה נדון והוחלט על ידי כבר ר' ההוצאה לפועל, ובהתאם להחלטתו, סכום זה אף הושב לקופת הכינוס, כאשר נקבע על ידי ר' ההוצ5אה לפעל כי שכר הכונס אינו מאיין את שכר טרחת התובעים טרם פעולות הכינוס. 2.  לטענת התובעים, שכר טרחתם עבור הפעולות המשפטיות טרם תקופת הכינוס נקבע ל- 5% ממכירת דירת החייב, ובנוסף, מגיע להם שכר טרחת התובע 1 ככונס, אשר נקבע בתיק ההוצאה לפעול ולא הוגש על כך ערעור. מה עוד, כך התובעים, שראש ההוצאה לפועל פסק, כי שאלת שכר טרחת התובעים, בגין עבודתם טרם הליכי הכינוס, ראוי להתברר בערכאה שאינה ההוצאה לפועל, שכן התיק נפתח למימוש הליכי משכנתא והשכר שנפסק במסגרתו הינו רק של כונס הנכסים. לטענת הנתבעים, שכה"ט שולם במלואו על ידי הנתבעת לתובעים בשיעור 3% ממחיר התמורה, בגין הטיפול המשפטי בתיק הראשון הכולל רישום הנכס על שם החייב, רישום המשכנתא לטובת הנתבעת ומימוש הנכס וכי התובעים אינם זכאים לכל שכר נוסף ממי מהנתבעים. טוענים הנתבעים כי הצעת שכר הטרחה של התובעים הושלמה בהודעת קיבול של הנתבעים בתנאי מתלה לשכר טרחה של 3%,  כאשר  היקף השרות המשפטי עליו סוכם על פי הצעת המחיר, הינו, שהתובעים יבצעו את כל הנדרש בקשר להליך מימוש הנכס, כולל מכירתו והליך הוצל"פ, ושכר הטרחה שסוכם הינו 3% מתמורת מימוש הנכס המשועבד, היינו 53,274 ₪ כולל מע"מ בלבד. 3.   הנתבעים נסמכים, בין היתר על מכתבי התובעים, האחד מיום 26.12.05 (נספח 3 לתצהיר הנתבע), בו מפרטים התובעים את הפעולות שביצעו עד אז ומפרטים, שלאחר קבלת צווי בית המשפט יוכלו להמשיך בהליכי רישום הדירה על שם החייב והמשכנתא לטובת הנתבעת, ולאחר מכן, יתחילו בהליכי מימוש המשכנתא. במכתב, מבקשים התובעים שהנתבעת ו/או מי מטעמה יסכמו עמם את נושא שר טרחתם. במכתב מיום 18.1.06 חוזרים התובעים על האמור במכתבם הנ"ל   ומציינים, כי שכר טרחתם להליכים שצוינו, הינו 5% בצירוף מע"מ  ממחיר מכירת הדירה ו/או מימושה בכל דרך אחרת. 4.  כן נסמכים הנתבעים על מסמכי התובעים, נספחים 3 - 5 לסיכומי הנתבעים כדלקמן: (1).  תצהיר עו"ד סמי דה קאלו מיום 19.5.09, שניתן בהתאם להחלטת ר'  ההוצאה לפועל, בו הצהיר, כי בגין כל הפעולות שנמנו בתצהירו סוכם כי ישולם שכר טרחה בשיעור 5% ממכירת דירת החייב, ומציין עו"ד סמי דה קאלו, כי מדובר בפעולות שבוצעו טרם מינוי כונס הנכים. (ס' 9 לתצהיר) ובס' 8 לאותו תצהיר מפורטות כל הפעולות. הנתבעים נסמכים על ס' 12 לתצהיר זה, בו מצוין, כי הנתבעת שילמה על פעולות משפטיות שביצע משרדו. (2).  תצהיר עו"ד עופר דה קאלו מיום16.11.09 בצרוף דו"ח כספי, (נספח 4 לסיכומי הנתבעים), שם נכתב בס' 6 כי הנתבעת שילמה לו 88,790 ₪ כולל מע"מ, המהווה 5% ממחיר מכירת הדירה. (3).  סיכומים מיום 2.2.10, (נספח 5 לסיכומי הנתבעים)החוזרים על האמור בשני המסמכים לעיל, (ס' 6-7). לכך השיב עו"ד עופר דה קאלו בחקירתו, כי מדובר בטעות. 5.  הנתבעים מנסים להסתמך על החלטת כב' הרשם (דאז) יובל גזית בהחלטתו מיום 7.4.10, אלא שלא נקבע בהחלטה שלא מגיע לתובעים שכר טרחה מעבר לשכר הכונס. נקבע, שסוגיה זו, ראוי שתתברר במסגרת תביעה שתוגש לבית משפט מוסמך. אציין, כי הנתבעים מנסים להתבסס על מסמכים שכתבו התובעים ובו כתב ששכר הטרחה הינו בשיעור 5% מתמורת הדירה, ומאידך טוענים כי סוכם על שכר טרחה בשיעור 3% בלבד. עוד מוצאת אני לנכון לציין, כי הנתבעת בחקירתה, השיבה פעמים רבות, כי אינה זוכרת, (ע' 64  לפרוטוקול), ואילו הנתבע השיב לעניין התביעה שכנגד: "התביעה - אני לא תבעתי אותו, העו"ד שלי הציע לי לעשות את זה, אני חתמתי". ((ע' 65 שורה 22לפרוטוקול). לעניין ההתיישנות, נחה דעתי מגרסת התובעים ולפיה, נוכח יחסי העבודה לאורך שנים רבות, הסכימו לגבות את שכר טרחתם לאחר שהנתבעים יקבלו את הכספים שהגיעו להם מהחייב. אין לקבוע כי עברה תקופת ההתיישנות לעניין שכר טרחת התובעים בתיקים השונים, לאור העובדה, שהתובעים המשיכו לייצג את הנתבעים, והסכימו לגבות את שכר טרחתם מכספים שיקבלו הנתבעים. הנתבע 6.  הנתבע טוען, כי אין לערבב בין ענייניו המשפטיים לענייני הנתבעת - גרושתו. בתצהירו טוען הוא, כי הסכם ההלוואה נערך על ידי תובע 1 ונחתם בין גרושתו - הנתבעת לבין אביגדור שמואל - החייב ושכר הטרחה בגין עריכת הסכם זה שולם על ידו במזומן לתובע 1 מכספי הנתבעת. משהחייב לא עמד בהסכם, הנתבע פעל מול תובע 1 לבקשת גרושתו למימוש הנכס של החייב על פי הסכם ההלוואה. הנתבע טוען, כי פעל בשם גרושתו מול תובע 1 מתוך אמון מלא, כאשר תובע 1 אמר לו כי כספי מימוש הנכס של החייב יועברו לנתבעת. בחקירתו העיד כי התביעה שכנגד הוגשה רק נגד תובע 2 ולא נגד תובע 1. בהמשך השיב, כי הגיש את התביעה שכנגד על פי עצת עורך דינו. הנתבע כלל לא אמר לבא כוחו מה לכתוב, אלא בא כוחו כתב והנתבע הסכים.  (ע' 65 שורות 21- 23 , 32 , ע' 66 שורות 1-6 לפרוטוקול). התובעים, הטוענים כי הנתבעים בעצמם פעלו במשותף מול החייב, וכי הנתבע הוא שהלווה את הכספים לחייב, ומטעמים משפטיים וכלכליים של הנתבע, הנתבעת היא שחתמה עם החייב על הסכם ההלוואה, כך שהנתבעים, אחד הם. התובעים  מציינים בתצהירם, כי הנתבעת מודה בתצהירה שתמך בבקשה לביטול עיקול, כי שילמה לתובעים שכ"ט מוסכם ורק לאחר מכן טענה שמגיע להם רק 3%. גורסים התובעים, כי קיים קשר ישיר בין הנתבע לבין הכספים שבקופת הכינוס, והכספים שייכים לנתבע ולא לזוכה. על פי החלטת הרשם מיום 9/11/10 , קיימות ראיות לכאורה לכך שהנתבע קיבל שירות משפטי מהתובעים ולא שילם תמורתו. 7.  התובעים מפרטים בתצהירם את היחסים בין הנתבע 2 לחייב - אביגדור שמואלי ואת פירוק השותפות ביניהם בחברת פריים. לטענתם, קיים קשר בין הסכם הפרישה עליו חתום הנתבע ולהסכם ההלוואה בין הנתבעת לחייב - אביגדור, אשר בגינו נוצר החוב. התובעים אף מפרטים את התשלומים ששילם הנתבע בגין ההוצאות השוטפות של רישום הנכס על שם החייב, לצורך מימוש המשכנתא שנרשמה לטובת הנתבעת, ומציינים שהנתבעים מודים שהדירה נמכרה על ידי הנתבע, אלא שהוא מתחמק מנושיו על ידי הברחת נכסיו לבני משפחתו. שוכנעתי, כי ארבעת התיקים המשפטיים בהם טיפלו התובעים, הנוגעים לחייב, אשר היה שותף של הנתבע בעסקיו, קשורים לנתבע ולהסכם הפרישה של הנתבע מעסקים משותפים עם החייב, כאשר הסכם ההלוואה נחתם עם הנתבעת משיקולים אישים של הנתבע. (עדות הנתבע בע' 65 - 67 לפרוטוקול). הנתבע גם העיד כי הפנה את התובעים לסכם את נושא שכר הטרחה עם בנו ולשיטתו, אף שילם לתובעים מדי פעם כספים במזומן (כספים שלטענת התובעים נועדו לכיסוי הוצאות שונות), דהיינו, היה מעורב בכל ההתנהלות מול התובעים. 8.  לאור המפורט לעיל, ובהעדר הכחשה מצד הנתבע לעובדות הנטענות על ידי התובעים, לעניין זהות נותן ההלוואה והסיבה לחתימת הסכם ההלוואה עם החייב, על ידי הנתבעת, אני קובעת, שהנתבעים פעלו ביחד ולחוד בעניין ההלוואה לצד ג' - החייב, והפעולות המשפטיות שבוצעו על ידי התובעים, היו עבור שניהם. אין להפריד בין הנתבעים, שהם אמנם גרושים, אך בעניין ההלוואה והרישומים המשפטיים נשוא תביעה זו, פעלו כאחד. שכר הטרחה 9.  בין הצדדים לא נחתמו הסכמי שכר טרחה,  (עדות תובע 2 בע' 46 שורות 5 - 27 לפרוטוקול). הנתבעים אינם חולקים על טענת התובעים ולפיה, הם טיפלו עבור הנתבעים בארבעה תיקים משפטיים המפורטים בכתב התביעה. (כאמור לעיל, ובניגוד לטענת הנתבע, קבעתי כי הטיפול המשפטי ניתן לשני הנתבעים). לטענת התובעים, לגבי 3 התיקים הראשונים, (למעט התיק שהתנהל מול מר פוזיאלוב) סוכם עם הנתבעים, כי שכר הטרחה ישולם על בסיס הצלחה ולאחר שייגבו הכספים מהחייב. מכיוון, כך התובעים, שהצלחת גביית הכספים מהחייב הייתה אופטימאלית, יש לפסוק להם שכר ראוי. לטענתם, טיפולם המשפטי ב- 3 התיקים הראשונים זכה להצלחה,  כאשר בתיק הראשון קיבלו פסק דין כנגד החייב, בתיק השני פתחו נגד החייב תיק הוצאה לפועל ותפסו כספים שהיו שייכים לו, ובתיק השלישי ייצגו את הנתבע בתיק הוצא לפועל שנפתח נגדו וכתוצאה מפעולות התובעים, לא שילם הנתבע דבר על חשבון סכום החוב הגבוה שנדרש הנתבע לשלם שם. לגבי התיק הרביעי, טוענים התובעים, כי סוכם ששכר הטרחה בגין רישום המשכנתא על שם הנתבעת יהיה 5% מתמורת מכירת הדירה, כאשר שכר הטרחה שניסו לגבות מקופת הכינוס חושב לפי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין. לטענתם, בעמל רב במשך שנים רבות, הם הצליחו לרשום דירה על שם החייב ומשכנתא לזכות הנתבעת, לממש את המשכנתא בהליכי הוצאה לפועל וכינוס, ולשלם לנתבעים כ- 1,200,000 ₪. 10.  התובעים מבקשים להפריד בין שני שיעורי שכר הטרחה המגיע להם, האחד, שנפסק לתובע 2 ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפעול על ידי כב' ר' ההוצאה לפועל, והשני, שכר טרחה בגין הטיפול בארבעת התיקים המפורטים בכתב התביעה כמפורט: סך 127,235 ₪ בגין 3 התיקים הראשונים וכן 88,790 ₪ בגין התיק הרביעי. התובעים מפרטים את שכר הטרחה, נכון ליום הגשת התביעה  כדלקמן: בגין התיק הראשון 42,115 ₪ בגין התיק השני 30,017 ₪ בגין התיק השלישי 54,794 ₪ בנוסף, בגין המרצת פתיחה בגין התיק השלישי 5,134 ₪                                               ששווים ביום הגשת התביעה הינו סך 9,061 ₪. בגין התיק הרביעי עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בשכר טרחה בסך 88,790 ₪, נכון ליום 2.3.08 נכון ליום הגשת התביעה, כך התובעים, שכר הטרחה המגיע להם הינו 216,025 ₪. לחילופין עותרים הם לפסוק שכ"ט ראוי, כאשר לטענתם אין עוררין כי הם ייצגו את הנתבעים בכל התיקים המפורטים. בתצהירם מפרטים התובעים את כל העבודות שביצעו ואת חישובי שכה"ט הנטענים לגבי התיק הרביעי, העבודה המשפטית ארכה 9 שנים, של הליכי טרום מימוש המשכנתא, רישום הנכס על שם אביגדור שמואל ומשכנתא על שם הנתבעת 11.  הנתבע אמנם טען בעדותו, כי נהג לשלם לתובע סכומים במזומן על חשבון שכר הטרחה, אך טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. התובעים העידו, כי הנתבעים שילמו להם במזומן, עבור הוצאות שוטפות, כגון אגרות. יתרה מכך, הנתבע אף לא ידע להשיב, מהם הסכומים שלטענתו שילם לתובעים. לגרסתו,  שמעולם לא סיכם את שכר טרחתו של תובע 1, וכל פעם שתובע 1 דרש שכר טרחה, הנתבע שילם לו במזומן, אך לא זוכר כמה שילם. בהעדר ולו בדל של ראייה לטענה  זו אני קובעת כי לא הוכח ששולם לתובעים, על חשבון שכר טרחה, במזומן על ידי מי מהנתבעים. 12.  אין חולק כי ראש ההוצאה לפועל פסק ששכר תובע 2 ככונס נכסים הינו 155,134 ₪. (להלן: "הכונס/כונס הנכסים/תובע 2") בתיק ההוצאה לפועל הוחלט ששכר טרחת התובעים טרם פתיחת הליך כינוס הנכסים, ראוי שיתברר בערכאה אחרת, כיוון שבמסגרת תיק מימוש המשכנתא נפסק רק שכר טרחת כונס הנכסים. כן נפסק, כי שכר טרחת כונס הנכסים, אינו מאיין את זכותו של עו"ד לשכר טרחה כבא כוח הזוכה בהליכים טרום כינוס נכסים והליכים אחרים. (החלטה מיום 6.4.10) עוד יש לזכור, שהדירה שנמכרה בהליכי כינוס הנכסים, לא הייתה של הנתבעים אלא של החייב (שמואל אביגדור). הדירה נמכרה במסגרת בתיק ההוצאה לפועל בו הייתה הנתבעת הזוכה. משכך, כספי תובע 2 ככונס נכסים שולמו ממכיר מכירת הדירה, שהם כספי החייב ולא כספי הנתבעת והקבלות בגין שכר טרחת הכונס הונפקה על שם החייב ולא על שם הנתבעת. אכן, התובעים משכו מקופת הכינוס סך 88,790 ₪ כשכר טרחה בגין פעולות שביצעו טרם הכינוס, ונפסק על ידי ר'  ההוצאה לפעול, שעליהם להשיב סכום זה לקופת הכינוס.  מהחלטת ר' הוצאה לפועל עולה, כי שכר הטרחה שנפסק על ידי ר' ההוצאה לפועל, בסך 127,235 ₪, לא כלל את שכר הטרחה בגין הפעולות המשפטיות שביצעו התובעים ללא קשר לתיק ההוצאה לפעול.  השאלה הינה, האם הצדדים הסכימו ששכר זה, יהווה גם את שכר טרחתם בגין פעולות משפטיות שביצעו טרם הכינוס. 13.  בתצהיר שהוגש על ידי תובע 2 כתמיכה לכתב ההגנה שכנגד הוא מפרט את 5 ההחלטות השונות שניתנו על ידי ר' ההוצאה לפועל בעניין שכר טרחתו כונס הנכסים. שכר טרחה זה אושר הן על ידי ראשי ההוצאה לפועל מס' פעמים והן במסגרת בר"ע. הוא מונה ככונס נכסים על דירת החייב (שמואל אביגדור) וגבה את שכר טרחתו ככונס נכסים ביום 1.1.08 בהתאם להחלטת ר' ההוצאה לפועל. לבקשתו ניתן צו לרשום את הדירה על שם החייב (שמואל אביגדור)  ושכר טרחתו ככונס דווח לר' ההוצאה לפועל. ביום 6.4.10 קבע ר' ההוצאה לפועל כי שכר טרחתו ככונס נפסק על פי התקנות כנהוג וכמקובל והוא הולם את פעולות הכונס. ר' ההוצאה לפועל ציין, כי לא הוגש ערעור על שכר טרחה זה. כן נקבע שתובע 2 זכאי לשכר טרחה ככונס נכסים, כפי שכבר נפסק וכי פסיקת שכר טרחתו ככונס נכסים, אינה מאיינת את זכותו של תובע 2 לשכר טרחה כבא כוח הזוכה (הנתבעת דנו) בהליכים טרום כינוס נכסים ובהליכים אחרים. ביום 24.3.11 חזר וקבע ר' ההוצאה לפועל, כי שכר טרחת הכונס נפסק בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל. בבר"ע שהוגשה על קביעת שכר טרחת הכונס, דחה כב' השופט סובל  את הערעור שהגישו הנתבעים וקבע, שברור ששכר הטרחה שאושר לתובע 2 הינו שכר טרחת הכונס בלבד. למרות החלטה זו, טענו הנתבעים שוב נגד שכר טרחת הכונס, וכב' ר' ההוצאה לפועל קבע, כאשר דחה את טענת הנתבעת, שבקשה לתיקון אופן חישוב שכר הכונס נידונה כבר, אלא שהנתבעת לא טרחה כלל לציין עובדה זו. כב' ר' ההוצאה לפועל (כב' הרשם רף) שדן בבקשתה המחודשת של הנתבעת היפנה להחלטת ר' ההוצאה לפועל שדן בנושא זה (כב' הרשם יובל גזית) ואשר קבע, ששכר הטרחה של כונס הנכסים נפסק על פי התקנות, הינו הולם את פעולות הכנוס כנהוג וכמקובל ולא הוגש עליו ערעור. לכן, דחה כב' הרשם רף את הבקשה לתיקון . משכך, טוען תובע 2, שכר טרחתו ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל נגד החייב שמואל אביגדור, נקבע ואושר ב -5 החלטות שונות של רשמי ההוצאה לפעול וכב' השופט סובל. טוען תובע 2, שהתביעה דנן הוגשה לאחר שכל בקשותיהם לתיקון שכרו ככונס נדחו, ואף נקבע ששכרו זה אינו מאיין את זכותו לשכר טרחה בהליכי טרום כינוס. ע  לכן, טוען תובע 2 ,יש לדחות את התביעה שכנגד. 14.  לטענת הנתבעים, סוכם בין התובעים לבנם של הנתבעים מפורשות, כי עבור הטיפול כולו, בכל הליך שהוא הקשור למכירת הנכס, ישלמו הנתבעים לתובעים 3% + מע"מ ממחיר הדירה, בעוד שבפועל ושלא כדין, ללא רשות וללא הסכמת הנתבעים, גבו התובעים מהם 155,234 ₪ מקופת הכינוס ועיקלו 88,790 ₪ בטענה שזו יתרת שכר הטרחה המגיעה להם. לעומת טענה זו של הנתבעים, תובע 2 מפנה בעניין זה ( ע' 46 - 47 לפרוטוקול)  להסכמות לעניין שכר הטרחה, בשיעור 5% לטענתו, בהתכתבויות ושיחות טלפון עם הנתבע ובנו. לטענתו, הנתבעת אישרה בתצהירה שהיא הסמיכה את הנתבע ובנה להסכים לגבי גובה שכר הטרחה ולכן הוא פנה לבנה של הנתבעת וסוכם על שכר טרחה בשיעור 5% לכן לשיטתו, מגיע לתובעים 127,235 ₪, ו- 88,790 ₪, כשכר טרחה עבור פעולות שביצעו טרם הכינוס. מכיוון שהסכום השני הושב לקופת הכינוס עם ריבית והצמדה בסך, 106,326 ₪. נכון למועד מתן עדותו, טוען עו"ד על הנתבעים לשלם לתובעים 216,025 ₪. 15.  תובע 2 טוען, כי ביום 5.3.07 הוא מונה ככונס נכסים על נכסי החייב אביגדור שמואל והוא ייצג בתיק ההוצאה לפועל את הזוכה, היא הנתבעת בתביעה דנן. ס' 10 להחלטת המינוי: "שכ"ט הכונס יפסק בהתאם למחיר המכירה ויבוא במקום שכה"ט הפסוק בתיק, למעט במקרים מיוחדים" ביום 23.1.08 וביום 29.1.08 הגיש בתפקידו ככונס נכסים, שני דו"חות כספיים לר' ההוצאה לפועל בהם ביקש צו פורמאלי לרשום את הדירה על שם הרוכש וביום 20.1.08 ניתן צו להעברת הזכויות בדירה על שם הרוכש, ככונס, הוא גבה את שכרו בהתאם לדו"חות הכספיים ואישור ר' ההוצאה לפעל אשר קבע, כי שכר טרחתו ככונס בסך 155,234 ₪ נפסק על פי התקנות והשכר הולם את פעולות הכונס. עוד קבע הרשם כי תובע 2 זכאי לשכר הכונס וכי פסיקת שכר הכונס אינה מאיינת את זכותו של תובע 2 לשכר טרחה כב"כ הזוכה בהליכים הטרום כינוס נכסים ובתיקים אחרים. לטענת התובעים, אין מדובר בדירה של הנתבעים שנמכרה, אלא בהליך כינוס נכסים והייתה בבעלות החייב. החייב הוא מוכר הדירה. שכר טרחת הכונס שולם מכספי החייב ואף החשבונית הוצאה על שמו. הנתבעת הודתה כי שילמה לתובעים שכר טרחתה אלא שלשיטתה מדובר ב- 3% ולא ב - 5%. שכר הטרחה בשיעור 5% הינם לשיטתו, בגין העבודה המשפטית שביצעו התובעים טרום הכינוס במשך כעשר שנים, כגון רישום הדירה על שם החייב - אביגדור, רישום משכנתא לטובת הנתבעת, ביצוע עיקולים. בשאר התיקים, טוען תובע 2, התובעים עבדו עם הנתבע על בסיס יחסי אמון והבטחתו שישלם את שכר טרחתם בעת מימוש המשכנתא. לגרסתם, אם התובעים לא היו גובים את שכר טרחתם מהחייב בהליכי מימוש המשכנתא לא היו מקבלים כלל שכר טרחה. תובע 2 טען בעדותו כי הסך 88,790 ₪ נתקבל בהוראת הנתבעת כשכר טרחה עבור רישום הדירה בבת ים. 16.  לטענת הנתבעים, ולפיה, בכתב הסיכומים שהגיש תובע 2 ביום 1.2.10 ככונס נכסים הוא טען שהסך 88,790 ₪ כולל את כל 4 התיקים, השיב תובע 2  כי כנראה שהניסוח בסיכומים שהגיש ככונס נכסים לא היה נכון, וממילא הנתבעים מתכחשים גם לסכום זה.  לגרסת תובע 2, סך 88,790 ₪ הינו בגין תיק ההוצאה לפועל לרישום הדירה על פי שטר המשכנתא מול החייב (אביגדור) ושכר הטרחה היה כפוף להצלחה במימוש או בגבייה בכל דרך אחרת. תובע 2 דחה מכל וכל את טענת התובעים ולפיה סכום זה (88,790 ₪) הינו עבור הטיפול בכל התיקים המשפטיים. לאור החלטת בית המשפט, 88,730סך  ₪ הושב לקופת הכינוס. בחשבונית אשר הוצאה בגין סכום זה, (נספח 77 לתצהיר עדותו הראשית) מצוין כי הסכום נתקבל אצל התובעים, על פי הוראת הנתבעים כשכר טרחה בגין רישום הדירה בבת ים. 17.  מדגיש תובע 2, כי כדי למנוע אי הבנות בעניין שכר הטרחה בגין השירות המשפטי לאורך השנים שניתן לנתבעים, ברישום הליכי המשכנתא וטרם רישום הדירה על שם החייב והמשכנתא על שם הנתבעת, נשלח לנתבע ביום 26.12.05 מכתב שס' 12 לו: "בכדי למנוע אי הבנות בעתיד, אבקש מהגב' מטילדה מויאל ו/או מי מטעמה לסכם את נושא שכר טרחתנו טרם נמשיך בפעולות הנדרשות". ולאחר ששכר הטרחה אושר, שלח תובע 2 מכתב לבנם של הנתבעים, מארק מויאל בו נכתב מפורשות ששכר הטרחה הינו 5% ממחיר הדירה בתוספת מע"מ. שיעור שכר טרחה זה נקבע בין הצדדים עוד טרם נרשמה הדירה על שם החייב - שמואל אביגדור, ורישום הזכויות בדירה עוכב על ידי התובעים, כדי להבטיח את שכר טרחתם. מה עוד שלתובע 1 היה יפויי כוח בלתי חוזר משמואל אביגדור וללא חתימת תובע 1 על שטרי המכר והמשכנתא בשם שמואל אביגדור, הדירה לא הייתה נרשמת על שמו והמשכנתא לא הייתה נרשמת על שם הנתבעת. 18.  מוסיף תובע 2, שבעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגד שמואל אביגדור, היו לחייב נושים רבים, ולא הייתה כל וודאות שתובע 2 ימונה ככונס נכסים. עובדה זו מחזקת את טענתו, כי אין כל קשר בין שכר הטרחה בגין העבודה המשפטית שעשו התובעים, לבין שכר טרחת תובע 2 ככונס נכסים.  תובע 2 מדגיש את עדות בנם של הנתבעים בפני ר' ההוצאה לפועל שם טען כי אינו זוכר דבר. לטענת תובע 2 הודעת האימייל שנשלחה אל בנם של הנתבעים ביום 6.4.06 נשלחה עוד טרם פתיות תהליך כינוס הנכסים אלא רק הליך רישום הדירה על שם החייב. על כל אלה מבקשים התובעים להדגיש, כי הדירה שנמכרה בהליכי כינוס הנכסים, לא הייתה של הנתבעים אלא של החייב בתיק ההוצאה לפועל בו הייתה הנבעת הזוכה, משכך, כספי תובע 2 ככונס נכסים שולמו ממכיר מכירת הדירה, שהם כספי החייב ולא כספי הנתבעת. זו הסיבה שהקבלת בגין שכר טרחת הכונס הונפקה על שם החייב ולא על שם הנתבעת. הנתבעת שילמה את שכר טרחתו של עו"ד דה קאלו בגין רישום המשכנתא על שמה וזאת, לאחר שאישרה זאת מפורשות. לטענת התובעים, הנתבעת לא מכחישה את חובתה לשלם שכר טרחה בגין מכירת הדירה, אלא טוענת שהיה על התובעים לגבות ממנה שכר טרחה בשיעור 3% ולא 5%. (ס' 15 לתצהיר שמסרה הנתבע לבקשה לביטול העיקול הזמני). 19. הנתבע הצהיר, כי לבקשת תובע 1, הסכימה הנתבעת שהתובעים יגישו בקשה למנותם ככונסי נכסים וביום 26.12.05 פנה אליו תובע 2, אשר ידע כי הנתבע פועל עבור הנתבעת, תאר בפניו את הפעולות המשפטיות הנדרשות למימוש הנכס והוסיף באותו מכתב, כי כדי למנוע אי הבנות הוא מבקש מהנתבעת או ממי מטעמה לסכם עם התובעים את שכר טרחתם, בטרם יתחילו בפעולות המשפטיות הנדרשות. כיוון שהנתבע אמר לתובע 1 כי בנם מטפל עבור הנתבעים בנושא שכר הטרחה, פנה תובע 2 לבנם מרק, עם תיאור כל הפעולות שנעשו, ואלה שיש עוד צורך לבצע,  וביקש לסכם את נושא שכר הטרחה, כאשר טען, שעבור כל העבודות המשפטיות שתוארו במכתבו הינו דורש שכר טרחה בשיעור 5% ממחיר מכירת הדירה ו/או מימושה בכל דרך אחרת. 20. טוען הנתבע, כי התובעים לא ציינו, אף לא ברמז, כי בכוונתם לבקש שכר טרחה נוסף מראש ההוצאה לפועל, ולכן נתבע ובנו הבינו ממכתבו של תובע 2 מיום 26.12.05 ומכתבו של תובע 1 מיום 18.1.06, שהתובעים נתנו הצעה לשכר טרחתם, הכולל את כל הטיפול במימוש הדירה והמשכנתא הרשומה על הנכס, על מנת להשיב לנתבעת את כספה. דהיינו תשלום זה הוצע על ידי התובעים, בגין כל השירותים המשפטיים שהתובעים נותנים לנתבעים בהליכי מימוש הדירה, מכירתה, קבלת כספי ההלוואה , כולל הטיפול מול ר' ההוצאה לפועל ושכר טרחת התובעים בכל תפקיד. מדגיש הנתבע, כי עד לאותם מכתבים, כל ההסכמות וההתנהלות בין התובעים לנתבעים הייתה בעל פה וזו הייתה הפעם הראשונה שהתובעים פנו אליהם בכתב. מה עוד שידוע להם שהנתבעים אינם מבינים היטב את השפה העברית. בהמשך למכתבים הנ"ל נפגש תובע 2 עם מרק מויאל - בנם של הנתבעים והסכים כי שכר טרחת התובעים יהיה 3% ממחי הדירה, כולל כל ההליכים למימוש המשכנתא. זאת כיוון שנהוג לשלם שכר טרחה בשיעור  1.5% מחיר הדירה ובמרה זה, הוספו 1.5% נוספים כיוון שההליך היה כרוך בטיפול בלשכת ההוצאה לפועל. 21.  בדיעבד, טוען הנתבע, התובעים, שלא כדין ומבלי ליידע את הנתבעים, גבו מקופת הכינוס, במקום 3% ממחיר מכירת הנכס שהינו 46,125 ₪ (מחיר מכירת הדירה היה 1,536,500 ₪ , שני סכומים בסך כולל של 244,024 ₪. האחד בסך 88,790 ₪ ביום 2.3.09 בטענה שכביכול הנתבעת הורתה להם לעששות כן וטענתם זו, כך הנתבע, אינה נכונה והשני בסך 155,234 ₪ ביום 1.1.08 בטענה שכביכול ר' ההוצאה לפועל אישר לבקשת תובע 1. לטענת הנתבע, ביצעו התובעים גבייה כפולה בסך כולל של 244,024 ₪ במקום 3% בלבד ממחיר הדירה שהינו 46,125 ₪ בתוספת מע"מ. מה עוד שבסיכומי התשובה שהגיש ככונס נכסים ביום 25.3.10 ובדו"ח הכספי שהגיש ביום 17.11.09 , טען תובע 2 מפורשות, כי התשלום עבור התיקים 2-4 המפורטים בכתב התביעה. לעומת זאת ובניגוד לטענתו הנ"ל, טוען עתה נתבע 2 בכתב התביעה, כי הסך 88,790 ₪ הינם רק עבור התיק הראשון של הנתבעת, בו פעל נגד החייב והיתרה בסך 127,235 ₪ הינה עבור שאר התיקים. 22.  מתילדה מויאל - הנתבעת, הצהירה כי תובע 2 שימש כעורך הדין שלה ושל הנתבע שהינם גרושים. תובע 2 טיפל עבורה , באמצעות הנתבע ובנם - מרק מויאל, בנושא ההלוואה לאביגדור. לכן פנו אל הנתבע ובנם במכתביהם מתאריכים 26.12.05, 18.1.06. לגרסתה, לא הסכימה עם התובעים לכל שכר טרחה שהוא. בחקירתה לא ידעה להשיב על חלק מהשאלות, השיבה שאינה זוכרת, אינה מבינה, טענה שפעלה על פי מה שאמרו לה הנתבע ובנה, ושהיא סומכת עליהם.(ע' 59 שורה 14-15 , ע' 61 שורה 31, ע' 62 שורה 3 )  היא לא זכרה מתי פגשה בחייב (שמואל אביגדור) כמה כסף נתנה לו, מדוע נתנה לו, מה אחוז הריבית שקיבלה בגין הלוואה זו, ע' 59 - 60 ובהמשך עדותה). לעומת כל עדותה בה לא זכרה דבר, כן זכרה הנתבעת שתמיד שילמה לתובעים שכ"ט במזומן, אך באמצעות בעלה. (ע' 52 שורות 26 - 29 לפרוטוקול). בהמשך חזרה והשיבה שאינה זוכרת, אך היא כמעט בטוחה שהנתבע הוא ששילם את שכר טרחת התובעים. 23. מרק מואיל, בנם של הנתבעים הצהיר, כי כיוון שהתובעים החזיקו בכל החומר המשפטי של ההלוואה שנתנה הנתבעת לאביגדור שמואל, הוא נפגש עם תובע 2 כדי להסדיר את נושא שכר הטרחה בגין הסכם ההלוואה. תובע 2 ביקש 5% ממחיר מכירת הנכס ומרק אמר לו כי הצעתו הסופית בשם אמו הינה 3% בלבד, ושאם לא כך, יילקח כל התיק המשפטי ממשרד התובעים. לגרסתו, תובע 2 חייך ומכאן הבין מרק מויאל כי הסכים ששכר הטרחה יהיה 3% בלבד. תובע 2 השאיר בידיו את המסמכים והמשיך לפעול ואף שלח אל מרק הודעת דואר אלקטרוני מיום 6.4.06 בצירוף תצהיר של הנתבעת ויפויי כוח מטעמה לפעול בשמה למימוש הנכס בלשכת הוצאה לפועל. 24.  מהעדויות והראיות המפורטות ארוכות בפסק דין עולה, כי לתובעים מגיע שכר טרחתם עבור פעולות שביצעו טרם כינוס הנכסים. שכר טרחתו של תובע 2 ככונס נכסים על דירת החייב, שולם לו במסגרת הליכי הכינוס ועל פי קביעת ראש ההוצאה לפעול. שכר זה, כך נקבע על ידי ר' ההוצאה לפעול, אינו מאיין את שכר טרחת התובעים עבור פעולות משפטיות שביצעו עבור הנתבעים, טרם הליכי הכינוס. בין היתר, ערכו הסכם הלוואה עם החייב, הגישו תביעות כספיות נגדו, ביצעו מהלכים בלשכת ההוצאה לפעול, והכל, כמפורט במכתבם מיום 26.12.05. תובע 2, ככונס נכסים גבה את שכרו מהחייב, מכספי הכינוס, בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל ואישור ראש ההוצאה לפועל (החלטה מיום 6.4.10) ואף הנפיק לו חשבונית מס / קבלה, על שם החייב. בהחלטה זו אף נקבע, כי אין בשכר הכונס, כדי לאיין את זכות התובעים לשכר טרחתם כבאי כוח הנתבעים בהליכי טרום כינוס ובתיקים אחרים. החלטת כב' ר' ההוצאה לפועל בעניין שכרו של תובע 2 ככונס נכסים אושרה על ידי כב' השופט סובל בבר"ע אשר הגישו הנתבעים, (החלטה מיום 12.4.10 ) ובהחלטה נוספת של כב' ר' ההוצאה לפועל, (החלטה מיום 22.6.11). משכך אני קובעת, כי שכר טרחת הכונס נפסק ונגבה כדין ואין לדון שוב בסוגיה זו. 25. כפי שנקבע על ידי כב' ר' ההוצאה לפעול, וכטענת התובעים, יש להפריד בין שכר טרחת תובע 2 ככונס נכסים, לבין שכר הטרחה המגיע לתובעים בגין טיפול משפטי בתיקים השונים של הנתבעים, כפי שפורטו בכתב התביעה. כאמור לעיל, לא נחתם הסכם שכר טרחה בכתב, ויש לפסוק את שכר טרחת התובעים בגין הפעולות המשפטיות שנעשו טרם כינוס הנכסים. מדובר ב- 4 תיקים שאין התכחשות להם מצד הנתבעים. הנתבעים מודים כי התובעים פרטו במכתבם מיום 26.12.05 ששכר טרחתם בעבור מימוש הדירה הינו 5%, דהיינו הצעה בכתב. (ע' 1 לסיכומיהם). אלא שטענתם, סוכם בעל פה כי שכר הטרחה יהיה בשיעור 3%. אלא שלטענתם זו אין כל אסמכתא בכתב, ואין כל מסמך בו טוענים הנתבעים כי שכר הטרחה לו הם מסכימים הינו 3% בלבד. 26. הנתבעים עצמם העבירו את המשקל לעדות בנם, מארק מויאל, שלטענתו סיכם עם התובעים, כי שכר הטרחה יהיה 3% בלבד, אך כאמור, מדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב שאין לקבלה, בהעדר ראיות מספיקות. יתרה מכך, מרק מואיל העיד בחקירתו הנגדית בפני רשם ההוצאה לפועל כי אינו זוכר דבר לגבי המכתב שנשלח להוריו, אינו מכיר את המכתב שנשלח להם על ידי התובעים ביום 26.12.05 ואף לא את זה שנשלח ביום 18.1.06 ואינו יודע לגבי הבקשה לסכם את שכר הטרחה. לכן יש לקבוע כי שכר הטרחה שנקבע בין הצדים הינו 5%, כמפורט במכתב התובעים מיום 18.1.06. מהמקובץ בפסק דיני זה עולה, כי יש לקבל את תביעת התובעים לתשלום שכר טרחתם, ולדחות את התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים. 27. ולעניין שיעור שכר טרחה. התובעים פרטו 4 תיקים, בגינם הינם דורשים לפסוק להם את שכר טרחתם. תיק ראשון: ת"א 23626/99 מויאל נ' אביגדור שמואל - ייצוג נתבע 2 בתביעה על הפרת הסכם הפרישה מעסקים שנחתם בין נתבע 2 לאביגדור. בסיום ההליך נקבע שאביגדור חייב לנתבע 2 354,762 ₪ מתוך זה מבקשים התובעים שכ"ט לפי כללי לשכת עו"ד. סה"כ 41,115 ₪. תיק שני:01-28641-01-9 מויאל נ' אביגדור שמואל, בלשכת הוצל"פ בתל אביב מאוחד עם תיק מס' 01-98233-01-1 נפתח בהוצל"פ נ' אביגדור לצורך גביית הסכום שנקבע בפס"ד בתיק הראשון. סכום של 377,139 ₪. דורשים שכ"ט בסך 30,017 ₪ ואוחד עם תיק לגביית כספי קופ"ג שנתפסו אצל צד ג' תיק שלישי: תיק הוצל"פ 12-06336-97-5 פוזיילוב נ' יוסף מויאל ייצוג נתבע 2 בהליך שפתח נגדו פזילוב בגין אי תשלום שנפסק בפסק בורר. התובעים דורשים שכ"ט בסך 54,793 ₪ ובנוסף, סך של 9,061 ₪ בגין הגשת המרצת פתיחה למתן פס"ד הצהרתי. התיק נפתח במסגרת ההליך נשוא התביעה בעקבות החלטת רשם הוצל"פ. ראה פיסקה 12.15. תיק רביעי: הדירה נשוא תיק הכינוס הוותה בטוחה לחוב בתיק הראשון. פעולות לרישום הדירה ע"ש אביגדור ורישום משכנתא לטובת נתבעת 1. 28. אני מוצאת, כי התיק הראשון, השני והרביעי, כולם עוסקים בכספי ההלוואה ומימושם, ובגין כל התיקים יחד, מגיע לתובעים סך של 5% מתמורת הדירה. עניינו של התיק הראשון הינו תביעה נגד מי שהוא בעל זכויות בנכס, נשוא התיק הרביעי. התיק הראשון נפתח בגין אי תשלום הלוואה שקיבל שמואל אביגדור מנתבע 1. אביגדור לא שילם את החוב הפסוק ולכן נפתח תיק הוצל"פ לצורך גבית החוב ועיקול זכויותיו בנכס נשוא התיק הרביעי ( פיסקה 11.6, עמ' 4 לתצהיר התובעים ). זה החיבור שמוביל למסקנה ששלושת התיקים כלולים בשכר הטרחה של ה- 5%. משכך, על הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים 5% מתמורת הדירה ובנוסף, סך 55,000 ₪ בתיק פוזיילוב.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין