חוק הודעה לעובד על תנאי העסקה התובע טען כי הנתבעת הפרה את חוק הודעה לעובד, בכך שלא מסרה לו הודעה כנדרש לפי חוק זה, למרות דרישתו של התובע מחודש 10/08. לפי סעיף 10 (1) לחוק הודעה לעובד, החובה למסור הודעה על תנאי עבודה אינה חלה כלפי עובד שהחל לעבוד אצל מעסיקו לפני תחילתו של החוק - 21.6.2002, (לאבחנה בין תחולת החוק לבין תחולת החובה בסעיף 2 לחוק ראו: ע"ע (ארצי) 249/09 מיכאל פיסנקו - סער אבטחה שמירה ושרותים ירושלים בע"מ, (14.11.11), בעמ' 8 לפסק הדין). אלא אם אותו עובד דרש בכתב ממעסיקו לקבל את ההודעה כאמור. לטענת התובע, כפי שזו נטענה במכתב ההתפטרות, הוא לא קיבל הודעה כאמור חרף דרישתו בכתב מחודש 10/08. בכך ביקש התובע ללכת בנתיב של סעיף 10 (1) לחוק הודעה לעובד. דין טענה זו של התובע להדחות משני טעמים: הראשון, פורמאלי: צודקת הנתבעת כי דרישת התובע מחודש 10/08 לא היתה לקבלת הודעה לפי חוק הודעה לעובד, אלא לחתימה על חוזה עבודה חדש שיעגן את דרישתו לשכר גבוה יותר (15,000 ₪ במקום זה שעוגן בהסכם 2004). חיזוק לכך ניתן למצוא בסעיפים 2 ו- 3 לתשובת ב"כ הנתבעת למכתב ההתפטרות שם מובהר לתובע כי הנתבעת נכונה להמשיך את העסקתו של התובע לפי תנאי הסכם 2004, אלא שהוא דורש להעלות את שכרו. נוכח תשובה זו לא מצאנו כי התובע הביע את נכונותו להסתפק בהודעה לעובד שתואמת את הסכם 2004. מכאן, שפורמאלית אין לראות בתובע כמי שקיים את הדרישה של סעיף 10 (1) לחוק הודעה לעובד. נציין כי התובע לא העלה טענה המבוססת על הוראת סעיף 10 (2) לחוק האמור; השני, מהותי: גם אם נניח כי בנסיבות הענין ניתן לראות באי מתן הודעה על תנאי עבודה כעילה הבאה בגדרו של סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים - בהיותה בבחינת "נסיבות אחרות שביחסי עבודה", נדרש כי טרם ההתפטרות יתריע העובד. זאת על מנת לאפשר למעביד לפעול להסרתן של אותן "נסיבות". רק לאחר שאותן נסיבות לא הוסרו, יראה העובד כמי "שאין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" (דב"ע (ארצי) לה/3-15 בן צור דרוינוב בע"מ - זיגמונד רוסקיס). במקרה זה, התובע לא התריע בפני הנתבעת טרם ההתפטרות. יתרה מזאת, במכתב התשובה למכתב ההתפטרות הובהר כי הנתבעת מוכנה להעסיק את התובע בתנאי הסכם 2004, כך שהלכה למעשה סולקה אותה נסיבה ולכן אין לראות בתובע כמי שאין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. הודעה לעובד על תנאי העסקההודעה לעובד