מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תקופת אכשרה לקבלת דמי אבטלה: .1מדובר בתביעה לקבלת דמי אבטלה. התובע פרט הבסיס העובדתי בתצהירו במקום עדות ראשית. התובע החל להתייצב בלשכת שרות התעסוקה כ"דורש עבודה" ביולי .97לאחר שהתייצב 6חודשים והגיש תביעה לקבלת דמי אבטלה נדחתה תביעתו. לטענת הנתבע, לא צבר התובע תקופת אכשרה כנדרש בס' 161לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995(להלן - "החוק"). הנתבע טוען, כי בשנה שקדמה ל"תאריך הקובע" (01.7.97) צבר התובע 54ימי עבודה ובשנה וחצי שקדמה ל"תאריך הקובע" צבר 149ימי עבודה בלבד. התובע בתצהירו במקום עדות ראשית טוען, כי עסק בשמירה 30יום או 31יום בחודש והנתבע חישב ימי עבודתו שלא כדין. לטענתו, עבד במקביל כשומר במספר מקומות עבודה, ולו בחלק מהתקופה (ממרץ 96 עד יוני 96) ועל כן צבר ימי עבודה כפולים בכל חודש ולפיכך, טוען, כי עבד למעשה יותר מ- 31יום בחודש. התובע פרט ימי עבודתו, על פי גרסתו בחברת "שרותי השומרים" בס' 9לתצהירו במקום עדות ראשית ובסך כולל 149ימי עבודה לתקופה מ- 96/2עד .97/4(התובע לא עבד ב- 96/10עד 97/1כולל). במקביל ובחודשים 96/3עד 96/6עבד בחברת "בני יצחק דוגה" ועל פי עדותו עבד 25יום בכל חודש אצל דוגה (עמ' 2לפרוטוקול) לפיכך טוען, כי בגין תקופה זו ובגין הכפילות יש לחשב התקופה כ- 100ימי עבודה. התובע הצהיר, כי בחודש 96/2עבד גם 2ימים בחברת ח.א.ש. מערכות בע"מ (בנוסף לעבודתו ב"שירותי השמירה") ובחודש יולי 96עבד גם 3 ימים בחברת חוות צברי אורלי בע"מ. התובע המציא תלושי שכר לתקופות העבודה שפרט בתצהירו במקום עדות ראשית. מעדותו עולה, כי הימים שפורטו בנספח א' לתצהירו, היינו, אישור המעביד (שרותי השומרים 89) בדבר ימי העבודה, הינם ימים אשר התובע פרט ולא המעביד, למעט הימים שצויינו בטופס מחודש 97/2עד .97/4 הימים הנ"ל אינם תואמים במדוייק את הימים שפורטו בתלושי השכר, שכן לטענת התובע עבד גם בשבתות וימים אלה לא נלקחו בחשבון. מטעם הנתבע לא נשמעו כל עדים. ב"כ התובע מסכם וטוען, כי התובע זכאי לקבלת הגמלה וזאת לאור העובדה, כי חיבר את הימים, ולו בגין התקופה, בה התובע עבד במקביל בשני מקומות עבודה. הנתבע בסיכום טענותיו מבקש לדחות התביעה. לטענתו, אין להכיר בימי עבודה כפולים ואף אם ילקחו בחשבון כל ימי העבודה שפורטו בתלושי המשכורת שהוצגו מטעם התובע, לא צבר התובע "תקופת אכשרה" המזכה אותו בגמלה. .2תקופות ה"אכשרה" המזכות את ה"מובטל" בקבלת דמי אבטלה פורטו בס' 161 לחוק. כאשר מדובר בעובד בשכר יומי, תקופת ה"אכשרה" לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחד מאלה: תשלום דמי ביטוח אבטלה בעד 150ימי עבודה תוך 360הימים בתכוף ל"תאריך הקובע" או תשלום דמי ביטוח אבטלה בעד 225ימי עבודה תוך 540הימים בתכוף ל"תאריך הקובע". ה"תאריך הקובע", על פי ס' 158לחוק, במקרה הנדון, הינו .01.07.97 אין מחלוקת, כי התובע עבד בשכר יומי. נשאלת השאלה האם השכיל התובע להוכיח, כי שולמו בעדו דמי ביטוח אבטלה בגין הימים שפורטו לעיל? מנין תקופת "האכשרה" יעשה לפי ימים ולא לפי חודשי עבודה (דב"ע נה/16-02 שושנה שוורץ נ. המוסד, (לא פורסם). "ימים" לצורך חישוב ימי האבטלה הם ימים קלנדריים. כך, אין לחשב שעות עבודה מעבר ל- 8ביום לצורך חישוב הימים המזכים (דבע נה/189-02 ארז זיו נ. המוסד (לא פורסם). אין להביא בחשבון, אצל מורה במכללה המקבל שכרו לפי שעות הרצאה אפקטיביות את שעות ההכנה ובדיקת המבחנים. (דבע נו/33-02 דניאל זיו נ. המוסד (לא פורסם). גרסת התובע כפי שעולה מעדותו הינה, כי בחודשים מרץ 96עד יוני 96עבד 8או 9שעות יומיות כשומר בחברת "דוגה" ולאחר מנוחה המשיך בעבודתו כשומר בחברת "שרותי השומרים". התובע מעיד, כי בחודש אחד עבד 25יום אצל "דוגה" ואם עבד 25יום ב"שרותי השומרים" הרי מדובר בתקופות רצופות ולא חופפות. לטענתו, יכול לעבוד עד 60יום בחודש (עמ' 3לפרוטוקול). אין לקבל פרשנותו של התובע להוראות החוק. גרסת הנתבע כפי שפורטה בסיכום טענותיו מקובלת על בית הדין. אין תקופת עבודה אחת מזכה את התובע בכפילות, כאשר עבד 8שעות יומיות במקום עבודה אחד ו- 8שעות עבודה יומיות במקום עבודה אחר ביום קלנדרי זהה. אין לזכות התובע, לצורך חישוב תקופת ה"אכשרה" אלא בגין יום קלנדרי אחד בלבד, בין שעבד משרה מלאה, בין שעבד משרה חלקית ובין שעבד שעות נוספות באותו יום. אין לחלק שעות העבודה היומיות הכוללות חלקי 8על מנת לקבוע מספר ימים, לצורך חישוב תקופת ה"אכשרה". חישוב, כאמור, הינו בניגוד להוראות החוק ולפסיקת בית הדין שצוטטה לעיל. יחד עם זאת, כאשר התובע עבד בחודש אחד בשני מקומות עבודה ולא בתאריכים קלנדריים חופפים, כפי שעולה במקרה שלפנינו כגון בפברואר 96עבד התובע 4ימים ב"שרותי השומרים" ו- 2ימים בחברת ח.א.ש. מערכות בע"מ, וכאשר אין כל הוכחה בפנינו, כי מדובר בימים חופפים, ניתן לחבר ימי העבודה השונים הנ"ל. שונה מקרה זה מגרסת התובע בדבר עבודתו ב"שרותי השומרים" ובחברת בני יצחק דוגה, כאשר מודה, כי בתאריך קלנדרי אחד עבד 2ימי עבודה, לפי גרסתו. התובע טוען, כי עבד גם בשבתות וימי עבודה אלה לא נכללו בימים שפורטו בתלושי המשכורת שהציג. אמנם, בתלושי המשכורת צוטט, כי התובע זוכה בשכר בגין עבודה בשבת, אולם התובע לא השכיל להוכיח, כי מדובר בשכר בגין ימי עבודה נוספים מעבר לימי העבודה שפורטו בתלושי המשכורת. נטל הראיה מוטל על התובע בנקודה זו והתובע לא השכיל לעמוד בנטל הנ"ל. לפיכך, אנו קובעים, כי ימי העבודה, אשר יש לקחתם בחשבון לצורך חישוב "תקופת האכשרה" הינם ימי העבודה שפורטו בתלושי המשכורת (ת/ 1עד ת/4). על פי האמור לעיל התובע לא צבר תקופת "אכשרה", גם אם יחושבו בגין תקופת עבודתו מיום 96/3עד 96/6מספר הימים הרב ביותר בגין עבודתו באותו חודש במקום עבודה אחד מבין השניים, היינו, 25יום כפי שהעיד בפנינו, שכן על פי האמור בתצהירו (ס' 9) בחודשים הנ"ל עבד ב"שרותי השומרים" מספר ימים פחות מ- 25ימים לחודש. עוד יצויין, כי אף אם היו נלקחים בחשבון 30ימי עבודה בחודש, ואלה לא הוכחו בפנינו, התובע לא צבר "תקופת אכשרה" על פי כל אחת מהחלופות שבס' 161שפורטו לעיל. בגין התקופה על פי ס' 161(א) (1) (ב), צבר התובע לכל היותר 57ימי עבודה בגינם שולמו דמי ביטוח אבטלה ובאשר לתקופת על פי ס' 161(א) (2) (ב) צבר 163ימים בלבד. .3לפיכך, התובע לא צבר "תקופת אכשרה" המזכה אותו בדמי אבטלה ודין התביעה - להדחות. אין צו להוצאות. .4זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.תקופת אכשרהדמי אבטלה