לצורך הוכחת התקיימותה של תקנת השוק, יש צורך בקיומם של שישה תנאים מצטברים כדלהלן: (א) כריתת חוזה מכר; (ב) ביחס לנכס נד; (ג) הנכס נקנה ממוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; (ד) המכירה היא במהלך העסקים הרגיל; (ה) קבלת הנכס לחזקת הקונה; (ו) תום-לבו של הקונה סעיף 34 לחוק המכר אשר כותרתו "תקנת השוק" קובע כדלקמן: "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב". בדנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארה"ב עמד כב' השופט אור על הרציונאל העומד בבסיס הוראת סעיף 34 לחוק וציין, כי המדובר למעשה בחריג לעיקרון בסיסי בדיני הקניין לפיו אין אדם יכול להעביר לאחר יותר זכויות מאשר יש בידיו: "...הכלל הבסיסי בדיני קניין הוא שאין אדם יכול להקנות לאחר יותר זכויות מאלה המוחזקות על-ידיו (nemo dat quod non habet). מכלל זה נגזר כי מי שרוכש נכס נוטל על עצמו, כלפי כולי עלמא (למעט מוכר הנכס וחליפיו), את הסיכון בכל הנוגע לזכות שרכש. כאשר נכס יוצא מרשות בעליו המקורי שלא כדין (כגון שאבד או נגנב), זכות הקניין אינה עוברת לחוליות הבאות שבשרשרת כדין, והכלל הוא שכל קונה של הנכס בתוך שרשרת זו אינו זכאי לבעלות בו. מדיניות זו משקפת את אינטרס החברה לצמצם את הסיכון לפגיעה בזכויות קניין. חשיפת בעל זכות בעלות בנכס לסיכון כי זכות זו תינטל ממנו ללא הסכמתו, פוגעת בעוצמת   הזכות, וכפועל יוצא מכך מצטמצמים היתרונות הגלומים בה. בתחרות בין צדדים רחוקים על זכות הבעלות בנכס מקנה הכלל האמור עדיפות לזכאי המקורי. ואולם לכלל שלפיו אין אדם יכול להקנות לאחר יותר זכויות ממה שיש לו, יש יוצאים מן הכלל בדמותן של "תקנות שוק". תקנות שוק הן תת-קטגוריה בתוך המסגרת הכללית של דיני התחרות. במסגרתן קבועים כללי הכרעה מיוחדים בנוגע לתחרות על זכות קניינית בנכס בין הבעלים המקורי לצד השלישי. כללים אלה מאפשרים לצד שלישי לרכוש, בנסיבות מוגדרות מסוימות זכות קניינית בנכס למרות זכותו הקודמת בזמן של הבעלים המקורי, ואף שזכותו לא הועברה כדין לאחר" (שם, עמ' 658). בע"א 716/72 זהבה רוזנשטייך נ' חברה א"י לאוטומובילים בע"מ פ"ד כז (2) 709, קובע בית המשפט כי "העקרון של תקנת השוק מטרתו להביא לכך שיהיה סחר חפשי ושוטף במטלטלין במקומות העסק שנועדו לכך ללא צורך בחקירות ובדיקות כלשהן, אלא אם נסיבות המקרה עשויות לעורר חשד בזכותו או בכוחו של המוכר לעשות את העיסקה והקונה עוצם את עיניו ובכוונה נמנע מלרדת לעמקו של החשד ולברר עד הסוף" ובהמשך: "לעולם תום-לב הוא עניין סובייקטיבי, וטענת המשיבה שיש ללמוד משתיקת המחוקק בדבר מובנו של תום-הלב הנדרש פה כי אימץ לעצמו מבחן אובייקטיבי אינה יכולה להתקבל." ראו לעניין זה "קניין" מיגל דויטש, כרך ד' עמ' 214 אליו מפנה הנתבעת : "דומה כי ראוי, לאור זהות התכליות, להחיל בנדון את המבחן הנוהג ביחס למושג תום לב בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, הנסב על שאלת קיומן של זכויות קודמות: המבחן הוא בעיקרו סובייקטיבי, באופן הכולל גם נטל להימנע מעצימת עיניים..." תקנת השוק