מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תלונות על ייצוג של עובד ע''י ההסתדרות: לפנינו תביעת התובע כנגד הנתבעת, ההסתדרות, על כך שלא ייצגה אותו כנדרש בהליך שקדם לפיטוריו ואף הטעתה אותו לעניין המועדים בהם ניתן להגיש צו מניעה למניעת פיטורים - ובכך גרמה לו לנזקים. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- כללי התובע עבד בחב' כפיר החל משנת 1998 ועד מרץ 2005, כאשר במסגרת עבודתו זו הוצב התובע בדואר, שם שימש כדוור. בתקופה זו הופרשו כספים משכרו של התובע להסתדרות. במרץ 2005 נקלט התובע כעובד ארעי בדואר, ב-75% משרה. משכרו החודשי של התובע נוכה רכיב בשם "דמי טיפול הכ" אשר נע בסביבות ה- 50 ₪. יחסי העבודה של עובדי הדואר מסודרים בהסכמים קיבוציים, כאשר הנתבעת הפנתה להסכמים קיבוציים שנחתמו עם רשות הדואר (עובר להפיכתה לחברה ממשלתית) ב-14.4.1988 וב-19.2.1992. בהסכמים אלה נקבע, כי רשות הדואר רשאית להעסיק עובדים ארעיים לתקופה שלא תעלה על 48 חודשים והיא אף רשאית לסיים את העסקתם בכל עת במהלך תקופת הארעיות. כמו כן הפנתה הנתבעת להסכם הקיבוצי מ-7.2.2005 שנחתם עת הפכה רשות הדואר לחברה ממשלתית - במסגרתו הוחלו על העובדים ההסכמים הקיבוציים הישנים ותנאי ההעסקה שהיו נהוגים עובר להפיכתה לחב' ממשלתית. לגרסת הנתבעת - ביום 7.12.2005 ו-7.12.2006 נחתמו הסכמים קיבוציים בין הדואר להסתדרות הכללית הארצית (לא הנתבע פה) בין היתר לעניין פיטורים, כאשר ההסכם משנת 2005 כלל רשימת מפוטרים שמית וההסכם מ-2006, שהוא ההסכם הרלוונטי לענייננו, התייחס לצמצום של 10% במצבת הדוורים כתוצאה מהמעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים. פיטוריו של התובע לגרסת התובע, ב-6.11.2008 הוא קיבל מכתב הזמנה לשימוע חתום על ידי מר יעקב גרינשטיין, מנהל מרחב חיפה והצפון בדואר, עקב כוונת הדואר לסיים את עבודתו "בגין התחייבות חברת הדואר במסגרת ההסכם הקיבוצי, לביטול וצמצום משרות וסיום עבודתם של עובדים עקב כך". בהתאם למכתב - מועד סיום העבודה המתוכנן היה 30.11.2008. התובע העיד בתצהירו, כי לאחר שקיבל את ההזמנה לשימוע הוא פנה למנהל הישיר שלו שאמר לו שהתקבלה הוראה מירושלים לפטר עובדים ארעיים ותיקים. כמו כן הוא פנה לחבר וועד העובדים אייל דרעי, שאמר לו שהוא פוטר בגלל גילו. התובע העלה על הכתב את טענותיו כנגד פיטוריו, אך לא היה במכתבו זה כדי לשנות את החלטת הדואר לפטרו. לגרסת התובע, מס' ימים לאחר שפנה לוועד בענין פיטוריו, הוא נענה שאסור לוועד לייצג אותו בגלל שהוא עובד ארעי. התובע הוסיף, כי הן מנהלו הישיר והן הוועד הפנו אותו להסתדרות, למר יונה אדמון. התובע העיד עוד, כי בסביבות ה-14.11.2008 הוא פנה לעורך דין פרטי, עו"ד גאגין אשר ייעץ לו למצות קודם כל את יתר האפשרויות העומדות בפניו וזאת על מנת להימנע מתשלום שכר טרחה גבוה. בכל מקרה, אין מחלוקת, כי לתובע נערך שימוע ביום 27.11.2008. לשימוע לא זומן ואף לא התייצב נציג מטעם וועד עובדים. לגרסת התובע, כ-10 דקות לאחר השימוע הודע לו על פיטוריו, כאשר האריכו לו את תקופת ההודעה המוקדמת בחודש. פניית התובע למר אדמון מההסתדרות לגרסת התובע - לאחר שקיבל את מכתב ההזמנה לשימוע הוא עשה כל שביכולתו על מנת לשנות את רוע הגזירה. במסגרת זו ולאור מה שנאמר לו על ידי מנהלו הישיר ומאנשי הוועד בדואר, הוא פנה למר יונה אדמון, מנהל אגף התפעולי בנתבעת. בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין טיב השירות שנתן מר אדמון לתובע. לגרסת התובע - לאחר שהוא יצר קשר עם מר אדמון, מר אדמון הסכים לבדוק את פנייתו ולסייע לו ואולם בהמשך לא ענה לשיחות הטלפון שלו, נמנע מלהשיב להודעותיו והתובע נתקל באטימות מצידו ובחוסר רצון לסייע לו. התובע המציא פירוט שיחות ממנו עולה כי הוא התקשר למר אדמון פעמים רבות, כאשר לגרסתו, בחלק ניכר מהפעמים שהתקשר נאמר לו כי מר אדמון אינו נמצא או שאינו יכול לקבל את שיחותיו, על אף שהשאיר הודעות רבות למר אדמון, הוא לא זכה למענה כלשהו. התובע הוסיף כי כאשר הצליח להשיג את מר אדמון הוא אמר לו כי הוא, התובע, עובד ארעי ולכן "בר פיטורים" וכן אמר לו שאם צריך להגיש צו מניעה עליו להיות בטוח בזה ולעשות עוד בדיקות, אך הוא לא חזר אליו בעניין זה. התובע הוסיף בתצהירו, כי בכל פעם שהתקשר למר אדמון והצליח לדבר איתו - מר אדמון בכלל לא זכר את השיחה שניהל איתו מספר ימים קודם לכן. כן הוסיף התובע בתצהירו כי במהלך השיחות עם מר אדמון הוא נתקל בהרמת טון הדיבור, קוצר רוח, חוסר רצון בולט מצידו של מר אדמון להושיט לו עזרה ואף "זכה" לטריקת טלפון. התובע טען עוד, כי בשיחה שנערכה בינו לבין מר אדמון כ-4 ימים לפני תום מועד העסקתו או במועד סמוך לכך, ביקש ממנו מר אדמון שיתאזר בסבלנות מכיוון "שיש עוד זמן" ובכך גרם לו להאמין שאין לו למהר עם צו מניעה זמני בטרם פיטוריו. התובע העיד בתצהירו, כי "באחת משיחותי עם מר אדמון, נאמר לי על ידו, כי אין לי מה למהר עם הגשת בקשה לצו מניעה, שכן, ניתן להגיש בקשה זו לצו מניעה גם לאחר סיום ההעסקה". לא ברור האם התובע מפנה בעניין זה לשיחה שנוהלה עם מר אדמון 4 ימים לפני תום מועד העסקתו או שיחה במועד אחר. התובע הוסיף עוד בתצהירו, כי כ-3 שבועות לאחר שפנה למר אדמון הוא יצר קשר עם מר וקנין, מנהל סניף הדואר בשקמונה. מר וקנין פנה למחלקה המשפטית בנתבעת והורה לה ליצור קשר עם התובע. על פי בקשתו של מר וקנין, המחלקה המשפטית יצרה עימו קשר, כאשר הובהר לו באותה שיחה כי אין ביכולתה לפעול ללא אישורו של מר אדמון. מתצהירו ועדותו של מר אגמון עולה תמונה שונה. לגרסתו של מר אדמון, לאחר שהתובע פנה אליו, הוא אמר לו שהוא יבדוק את האפשרות לסייע לו למנוע את פיטוריו, ואולם לאחר שבדק עם אנשי הוועד, התברר לו שהתובע הוא עובד ארעי ושמנהליו אינם שבעי רצון מתפקודו. מר אדמון פנה למר גרינשטיין שהסכים לדחות את מועד הפיטורים של התובע בחודש, על מנת שבינתיים ניתן יהיה לבדוק את האפשרויות השונות. מר אדמון העיד, כי הוא פנה ללשכה המשפטית של ההסתדרות ואחרי שהציג את התיק של התובע, נאמר לו שאין סיכוי להחזיר אותו לעבודה. לגרסת מר אדמון - הוא עידכן את התובע על כל צעד ושעל. לגרסתו של מר אדמון - ללא כל קשר למעמדו של התובע, הוא התייחס באופן ענייני לפנייתו וניסה לסייע לו במצוקתו. לאחר פנייתו של התובע, מר אדמון פנה לוועד העובדים על מנת לקבל פרטים ומידע ביחס לתובע ואף פנה למחלקה המשפטית של הנתבעת לצורך בחינת האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים כמבוקש על ידי התובע. מתצהירו של מר אדמון עולה, כי הוא לא סבר שפיטוריו התובע נערכו מחמת גילו וזאת לאור מידע שהוא קיבל מהגורמים השונים ולאור העובדה שהתובע התקבל לעבודה שנתיים קודם לכן, בגיל 56. מר אדמון הוסיף כי הוועד והנתבעת לא נטלו חלק בישיבת השימוע עקב מעמדו של התובע כעובד ארעי, שכן "הנתבעת אינה מוזמנת ואינה נוטלת חלק בהליכי שימוע של עובדים ארעיים שכן ביחס לאלו, להבדיל מעובדים קבועים, נתונה ביד החברה הפררוגטיבה המלאה והבלעדית לפטר, ללא מעורבות הוועד/הנתבעת ואף ללא צורך בהיוועצות עם הנתבעת ו/או קבלת הסכמתה. מכל מקום התובע אף לא פנה לנתבעת בבקשה שיתלווה אליו נציג לשימוע!" . מר אדמון הוסיף בתצהירו כי הוא הסביר לתובע שהמחלקה המשפטית לא מצאה לנכון להעמיד ייצוג משפטי לטובתו שכן היא סברה שאין סיכוי לקבלת צו מניעה כנגד הפיטורים וכן לאור החשש שהגנה על התובע תביא לפגיעה בעובד אחר. כמו כן, הנתבעת לא היתה מוכנה לערער על תוקפו של הסכם קיבוצי תקף. מר אדמון הוסיף כי לא יעץ לתובע לגבי המועד להגשת בקשה לצו מניעה ולא אמר לו ש"יש עוד זמן". מר אדמון מעיד בתצהירו שלא זלזל בפניותיו ובבקשותיו של התובע והוא ניסה לסייע בדרכים העומדות לרשותו ככל הניתן, אך לא היה דרך לסייע לו למעט דחיית פיטוריו בחודש ימים. הוא גם מכחיש שלא זכר את התובע בכל פעם שהוא התקשר אליו. הוא לא הרים את הקול על התובע, לא נהג כלפיו בחוסר רצון ולא טרק לו את הטלפון. בחקירתו הנגדית חזר מר אדמון שוב על גרסתו, לפיו הסביר לתובע טלפונית שהנתבעת לא תוכל להעניק לו ייצוג משפטי וגם הסביר לו את הנימוקים בשל כך. כמו כן הוא הסביר לתובע שהוא אינו מוכן לוותר וינסה באמצעים העומדים לרשותו לשמור עליו עקב מצבו המשפחתי וגילו. מר אדמון העיד שהוא הסביר לתובע מדוע ההסתדרות "לא רואה קייס" בתיק שלו - הן בגלל שהוא עובד ארעי, הן בגלל חוסר שביעות הרצון מתפקודו והן בגלל ההסכם הקיבוצי לעניין הצמצום. מר אדמון הוסיף כי הוא הסביר לתובע כבר בשיחתם השניה או השלישית כי לא ינתן לו ייצוג משפטי מההסתדרות, אלא הוא ינסה בדרכים אחרות לעזור לו, אך התובע המשיך להתקשר אליו גם לאחר מכן. יצויין, כי במסגרת חקירתו נשאל מר אדמון האם התובע שקרן לאור הגרסה שהוא מציג. מר אדמון ענה כי התובע לא שקרן וגם הוא, מר אדמון, לא שקרן, אלא הוא סבור שהתובע לא הבין אותו. באשר לשיחתו של התובע עם גורם בהסתדרות שאמר לו שלא מייצגים אותו עקב חוסר הסכמתו של מר אדמון - הסביר מר אדמון שלאחר שדיבר עם דלית, המזכירה בהסתדרות, הוא הבין, ככל הנראה, את אשר אירע. לגרסתו של מר אדמון, לאור פנייתו של מר וקנין -דלית, המזכירה, התקשרה לתובע והסבירה לו את הפרוצדורה לקבל ייצוג מהמחלקה המשפטית. דלית הסבירה לתובע שבמידה ומר אדמון ביחד עם הלשכה המשפטית סבור שיש סיכוי לתביעה, אזי הוא צריך לפנות פנייה רשמית ללשכה המשפטית. לגרסתו של מר אדמון, התובע ככל הנראה הבין מדבריה של המזכירה, כי יש נכונות פוזיטיבית לייצג אותו ומי שמעכב ייצוג זה הוא מר אדמון, אך לא לכך התכוונה דלית. התנהלות התובע משלא קיבל סיוע מהנתבעת כפי שפורט לעיל - עבודתו של התובע בדואר הסתיימה ביום 30.12.2008. לגרסת התובע, כשנוכח שהישועה לא תבוא מההסתדרות הוא פנה לעורך דין פרטי וביום 1.1.2009 הגיש בקשה בהולה לצו מניעה זמני כנגד הדואר. בתשובת חב' הדואר לבקשת התובע למתן סעד זמני, נטענה כנגד התובע טענת שיהוי, ועל כן הוא נאלץ להגיע להסכם פשרה עם חב' הדואר במסגרתו קיבל 16,000 כמענק סיום עבודה ו-4,000 ₪ עבור הוצאות משפט. לאחר סיום עבודתו - התובע קיבל דמי אבטלה מהמל"ל במשך 7.5-8 חודשים.   עיקר טענות התובע - לגרסת התובע - קיימת לו עילה חוזית ועילה נזיקית כנגד הנתבעת. העילה החוזית נובעת מכך שהתובע שילם דמי חבר ומיסי וועד ועל כן - הנתבעת חייבת לתת לו שירות ואף לייצגו בשימוע. לגרסת התובע - היתה לו זכאות לסיוע משפטי מהנתבעת, בין אם שילם דמי חבר ובין אם שילם רק דמי טיפול ארגוני. התובע טוען, כי היה על הנתבעת לתת לו שירות ולכל הפחות - להודיע לו חד משמעית שהיא אינה מתכוונת לסייע לו משפטית, ומשלא עשתה כן - זכאי התובע לפיצוי בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התש"ל-1970. העילה הנזיקית הינה לאור התרשלות הנתבעת על פי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין וכן הפרת חובה חקוקה. יצויין, כי התובע אינו מפרט מהי החובה החקוקה שהנתבעת הפרה. התובע סבור, כי לבית הדין יש סמכות לדון בסכסוך בין ארגון עובדים לעובד גם בעילה נזיקית. לתובע נגרם נזק בכך שאיבד את מקום עבודתו ויש לפסוק לו פיצויים בגין שנת עבודה לפחות ובעניין זה מפנה התובע לבש"א (ת"א) 5297/07 אלי פרג'ון נ' חברת דואר ישראל. התובע מפנה לפסק דין דמ (חי') 4213/06 קרצבסקי נ' ההסתדרות החדשה במרחב חיפה. התובע טוען עוד, כי התנהלות הנתבעת גרמה לו עוגמת נפש. לגרסת התובע - הוא לא קיבל יחס נאות ממר אדמון ואף קיבל יעוץ מטעה כאשר נאמר לו שהוא יכול להגיש בקשה לצו מניעה נגד הפיטורים גם לאחר שהפיטורים נכנסו לתוקף. בסיכומיו טען התובע, כי עדותו של מר אדמון היתה רצופה בתשובות מתחמקות בעוד שתשובותיו שלו היו ישירות וענייניות והתיישבו עם טענותיו העובדתיות והמשפטיות. עיקר טענות הנתבעת - התובע אינו חבר בהסתדרות, אלא שילם דמי טיפול ארגוני במשך שנים ולא דמי חבר. התובע פוטר במסגרת הליך התייעלות וצמצומים על פי הסכם קיבוצי, כאשר משרתו בוטלה וזאת לאור חוסר שביעות הרצון של חברת הדואר מעבודתו. תפקיד ההסתדרות זה לפעול ולשקול לטובת הכלל ולא טובתו של כל פרט ופרט. התובע פוצה בסכום נאה עם פיטוריו ויש בכך פיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת אינה מוזמנת ואינה נוטלת חלק בהליכי שימוע של עובדים ארעיים, שכן ביחס לעובדים אלה נתונה בידי חברת הדואר הפרוגרטיבה המלאה והבלעדית לפטר ללא מעורבות הוועד/הנתבעת. בכל מקרה, התובע לא פנה לנתבעת בבקשה שיתלווה אליו נציג לשימוע. הזכות למתן שירות משפטי אינה זכות מוקנית, אלא היא מותנית בהפעלת שיקול דעת של הנתבעת. במקרה דנן - לאור נסיבות המקרה ולאור הסיכויים המשפטיים לא מצאה הנתבעת לנכון להעמיד ייצוג משפטי לטובת התובע. הנתבעת מכחישה קיומה של מערכת חוזית בינה לבין התובע. מר אדמון התייחס לתובע באופן ענייני, השיב לפנייתו וניסה לסייע לו במצוקתו. מר אדמון לא אמר לתובע כי יש לו זמן להגיש צו מניעה זמני,כאשר התובע סירב לקבל את המצב על פי הסבריו של מר אדמון. עדותו של מר אדמון היתה עקבית וקוהרנטית ולא נסתרה במאום. גם אם תביעתו של התובע היתה מוגשת במועד ללא שיהוי, סיכוייה היו קלושים נוכח העובדה כי פיטורי התובע נעשו במסגרת הליכי צמצומים על פי הסכם קיבוצי בהיותו עובד ארעי ברמה נמוכה. לבית הדין אין סמכות לדון בטענות רשלנות ו/או בעילות ניזקיות. בכל מקרה - הנתבעת לא התרשלה ואף אם היא התרשלה, לא נגרם לתובע כל נזק. בעניין זה יש לקחת בחשבון - כי התובע קיבל דמי אבטלה במשך 8 חודשים ואף קיבל פיצוי בגובה 4 חודשי משכורת מהדואר. התובע פוצה בסכום נאה של משכורות במסגרת הסכם הפשרה אשר מהווים פיצוי נאות בגין עוגמת הנפש הכרוכה בפיטוריו. דיון והכרעה העילה החוזית האם התובע שילם דמי טיפול ארגוני או דמי חבר הנתבעת הסבירה כי קיים הבדל בין מי שמשלם דמי חבר לבין מי שמשלם דמי טיפול ארגוני. דמי חבר משלם מי שהצטרף להסתדרות כחבר בהסתדרות והם בשיעור גבוה יותר. דמי טיפול ארגוני משלם מי שאינו חבר הסתדרות אך זכאי להנות מן ההישגים של ההסתדרות כפי שקיבלו ביטויים במסגרת ההסכמים הקיבוציים. מתצהירי הנתבעת עולה, כי התובע שילם דמי טיפול ארגוני ולא דמי חבר, כאשר התובע לא הציג גרסה אחרת בעניין זה, למעט תעודת חבר שהונפקה לו על ידי הנתבעת שהיתה חסרת תאריך והתובע אף לא הוכיח שתעודה זו בתוקף. התובע צירף לתצהירו (נספח 6) העתק מהפרסום באתר האינטרנט של הנתבעת נכון ליום 8.10.2009, שם נרשם לעניין ייצוג משפטי:- "ייצוג משפטי הייצוג המשפטי ניתן לכל חברי ההסתדרות... לחברים חדשים ולמשלמי דמי טיפול מקצועי ארגוני ניתן הייצוג כנגד תשלום סמלי, הכל בכפוף לנהלים שנקבעו בין האג"מ והמחלקה המשפטית לפרט. ... הקריטריונים למתן ייצוג משפטי קיימת עילת תביעה אשר בגינה ניתן לפנות לבית הדין לעבודה. קיים בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות לקבלת הסעד המבוקש". מן האמור עולה, כי הקריטריונים לקבלת ייצוג משפטי, בין אם התובע שילם דמי חבר ובין אם שילם דמי טיפול ארגוני הינם זהים, וההבדל היחיד הוא לענין התשלום שעל המבקש ייצוג משפטי לשלם להסתדרות. אשר על כן - בפועל - אין למעשה כל רלוונטיות במקרה דנן בין אם שילם התובע דמי חבר ובין אם שילם דמי טיפול ארגוני ומאחר ומדובר בסוגיה תיאורטית - אין אנו נדרשים להכריע בה. האם התובע עמד בקריטריונים למתן ייצוג משפטי תחילה נציין, כי לגרסת התובע, כפי שהעיד ביום 6.10.2011 - עדות שלא נסתרה על ידי הנתבעת - נושא תשלום סכום כספי תמורת ייצוג משפטי לא עלה כלל בשיחותיו עם הנתבעת או מי מטעמה. מכל מקום, הרי שהנתבעת אינה חייבת ליתן יצוג משפטי לכל מי שפונה אליה, אלא, כפי שצוטט לעיל, קיימים לנתבעת קריטריונים על פיהם היא מחליטה למי להעניק ייצוג משפטי. בחקירתו הנגדית הסביר מר אדמון "אין לנו מחויבות לטפל במי שמשלם דמי טיפול ארגוני, אלא אם אנחנו סבורים שנגרם לעובד עוול ואנו סבורים שמן הראוי שנטפל בו. אין מחויבות משפטית לטפל בעובד, לא נוצרו יחסים חוזיים המחייבים עניין זה". כן הסביר מר אדמון שכאשר מגיע אליו אדם המבקש ייצוג משפטי, הוא בודק את המקרה ובמידה וקיים לו ספק, הוא מתייעץ עם הלשכה המשפטית וביחד עם עורך דין מהלשכה המשפטית מחליטים האם יש לבצע הפנייה פורמאלית להעברת התיק ללשכה המשפטית. לשון אחר - בהתאם לכללים המנחים את הנתבעת - הרי שהיא אינה מעניקה ייעוץ משפטי לכל דורש, אלא רק למי שקיימת לו עילת תביעה והינו בעל סיכוי סביר לזכות בתביעתו, בהתאם לחוות דעתו של נציג הנתבעת ו/או עורך דין מהלשכה המשפטית של הנתבעת. סיכוייו של התובע לו היה מיוצג בתצהירו של מר אדמון פירט מר אדמון את ההסכמים הקיבוציים השונים אשר חלו על עובדי דואר, כאשר פירט שבהתאם להסכמים הקיבוציים ניתן לפטר עובדים ארעיים באופן חד צדדי וללא שיתוף ההסתדרות. מר אדמון הוסיף כי לפי ההסכם הקיבוצי משנת 2005, הדואר צמצמו 10% מהיקף המשרות המלאות של הדוורים בחברה, כאשר הנתבעת ביטלה וצמצמה משרות שונות של עובדים שונים בחברה בכל קשת הגילאים. עוד עולה מעדותו של מר אדמון, כי החברה הביעה חוסר שביעות רצון מתפקודו ותרומתו של התובע וגם בשל כך החליטה להכליל אותו ברשימת המפוטרים. יצויין, כי התובע לא התייחס בתצהירו לטענות הנתבעת בעניין זה על אף שהועלו כבר בכתב ההגנה. בענין וינקלר נידון מקרה הדומה לענייננו. באותו מקרה, התובע אשר פוטר סבר שהוועד וההסתדרות הפרו את חובת הייצוג ההוגן לגביו לענין פיטוריו והפיצויים המוגדלים שהשיגו עבורו. במסגרת פסק הדין של בית הדין הארצי - בחן בית הדין האם היתה לתובע עילה כלשהי כנגד ההסתדרות. במסגרת פסק הדין, פסק בית הדין כדלקמן:- אחת מאושיות יחסי העבודה בארץ, שאף זכתה לעיגון בהלכה הפסוקה, היא כי ארגון העובדים מייצג את כלל העובדים במפעל ואינו מייצג אינטרס בודד של עובד זה או אחר. בכל הנוגע לפיטורי העובד הבודד רשאי הארגון היציג בין היתר להתנגד לפיטוריו, להסכים לפיטוריו, או ליתן הסכמה לפיטוריו שתהא מותנית בתשלום תנאים טובים לעובד מאלה להם זכאי העובד על-פי חוק או הסכם קיבוצי. ... ישאל השואל באיזה נסיבות תקום אם כן עילה של ייצוג בלתי הוגן כנגד ארגון עובדים? התשובה לכך היא בין היתר שאכן תקום עילה כזו כאשר יוכח כי ארגון העובדים פועל ממניעים שרירותיים, כגון בשל חברותו של עובד בארגון עובדים אחר, הלאום שלו, מינו, אזרחותו או תושבותו. במקרה דנן, ממסכת העובדות כפי שנפרשה על-ידי המערער, לא עולה כי קיימת עילה של ייצוג בלתי הוגן כנגד ההסתדרות. המעביד וארגון העובדים הגיעו להסכמה על פיטורי העובד מטעמים ענייניים של היעדרויות מהעבודה ובעיות משמעת. אין אנו באים בנעלי השותפים ליחסי עבודה בכל הנוגע לקביעת "צדקתן" של טענות אלה. די בכך שעל-פי המסכת העובדתית שהעלה המערער בעצמו, הייתה הסכמת הוועד וההנהלה מבוססת על נסיבות אלו ולא על נימוק שרירותי זה או אחר. לאור ההלכה בענין זה - הרי שבית הדין אינו צריך לשים עצמו בנעלי הנתבעת ולבדוק מה היו סיכויי התביעה של התובע אילו הנתבעת היתה מחליטה לייצגו והיתה מגישה תביעה מטעמו לבית הדין, אלא מתפקידו של בית הדין לבדוק את סבירות ההחלטה של הנתבעת, והאם הנתבעת שקלה שיקולים מהותיים ולגיטימיים בעת החלטתה שלא ליתן לתובע ייצוג או שיקולים שרירותיים. לאחר ששקלנו את טענות שני הצדדים, אנו סבורים כי הנתבעת שקלה שיקולים מהותיים ולא שירורותיים, ועל כן, החלטתה שלא ליתן לתובע ייצוג משפטי היתה לגיטימית וסבירה, ועל כן, אנו דוחים את טענת התובע, כי הנתבעת הפרה את חובתה החוזית ליתן לו ייצוג או כי ייצגה אותו ייצוג לא הולם. העילה הנזיקית סמכות בית הדין לדון בתביעה נזיקית כפי שפורט לעיל, התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת גם בעילה נזיקית ובטענת התרשלות. ס' 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט 1969 קובע את הסמכות העניינית של בית הדין האיזורי לעבודה. במסגרת הסעיף נקבע כי לבית הדין אין סמכות לדון בתביעות שעילתן בפקודת הנזיקין ככל שהן מתייחסות ליחסי עובד ומעביד. הפסיקה פירשה סעיף זה, כי לבית הדין אין סמכות לדון בעילות הנובעות מפקודת הנזיקין באופן כללי, ולא רק לגבי יחסי עובד מעביד. כך למשל, בענין מימון יהודה קבע בית הדין הארצי כי: "נמצאנו למדים אפוא, כי אין בדין הסמכה כללית לבית הדין לדון בעוולות לפי פקודת הנזיקין, בין בקשר לסכסוך עבודה ובין בכלל". לאור האמור - הרי שיש לדחות את תביעתו של התובע, ככל שהיא מתייחסת לעילה הנזיקית. באשר לטענות התובע לגבי היחס שהוא קיבל ממר אדמון - הרי שלא ברור לנו האם הטענות נטענו במסגרת העילה החוזית או העילה הנזיקית. בכל מקרה - על מנת להשלים את התמונה נציין, כילאחר ששמענו את עדותם של התובע ושל מר אדמון, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הננו קובעים, כי עדותו של מר אדמון לענין האופן שבו התנהלו הדברים מהימנה עלינו ואף מתאימה לעובדות שהוכחו לנו שקרו בפועל. לגבי עדותו של התובע - בהתבסס על הדיונים שהתנהלו בפנינו - התרשמנו מהתובע, כי בכל ההתנהלות שלו מול מר אדמון, הוא היה מאוד מקובע בעמדתו ובדעתו, ולא באמת הקשיב למה שנאמר לו על ידי מר אדמון, אלא שמע את מה שהוא (התובע) רצה לשמוע. נציין, כי אנו התרשמנו שגם בדברים שנאמרו לתובע על ידי בית הדין - התובע לא תמיד ירד לסוף דעתנו, אלא ניסה להבין מהדברים שנאמרו לו את מה שנוח לו ולא את מה שהתכוונו לו בפועל. אשר על כן, אנו סבורים שהאופן שבו התובע התרשם מדבריו של מר אדמון אינו משקף את הדברים אשר נאמרו בפועל על ידי מר אגמון, אלא רק את דעתו המאוד מאוד סובייקטיבית של התובע. לאור האמור - אנו סבורים כי יש לדחות את כל טענות התובע לענין היחס הלא הולם שהוא קיבל ממר אדמון ולענין טענתו שלא נאמר לו שהנתבעת לא תייצגו ובשל כך הוא השתהה בהגשת תביעתו לסעד זמני. סוף דבר מכל המפורט לעיל - דין תביעות התובע להדחות. במקרה דנן, לאחר ששקלנו בעניין החלטנו לחייב התובע בהוצאות נמוכות, וזאת לאור כך שאנו סבורים שהיה על ההסתדרות למסור לו את עמדתה לענין כך שהיא אינה מוצאת לנכון לייצגו בכתב (כפי שנהוג לעשות לדוגמא בסיוע המשפטי), שכן אילו היתה פועלת כאמור, הרי שתביעה זו לא היתה מוגשת מלכתחילה. אשר על כן, התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. הסתדרות העובדיםייצוג