מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תחום שיפוט ועדה מקומית לתכנון ובניה: 1. בפני בקשת הנאשמים (להלן: "המבקשים") לבטל או לצמצם את כתב האישום שהוגש נגדם במסגרת ת.פ. 1060/10, מכוח סמכות בית המשפט לפי סעיפים 149 (3) ו- 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), עקב פגם או פסול בכתב האישום או היות הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. 2. בקשתם המקורית של הנאשמים כללה טענות מקדמיות נכבדות רבות, אך לאחר דיון מקדמי ולאור הערות בית המשפט, כי דיון בטענות אלה דורש שמיעת ראיות, השכיל ב"כ המבקשים לצמצם את הבקשה המקדמית לטענה מרכזית אחת בדבר חוסר סמכות הועדה המקומית להגיש את כתב האישום כפי שהוגש והותיר את הדיון ביתר הטענות להמשך ההליך. העובדות 3. נגד המבקשים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של ביצוע עבודה / שימוש במקרקעין הטעונים היתר - ללא היתר ובסטייה בהיתר או מתוכנית, עבירה על סעיפים 145, 204 (א) ו- 204 (ב) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") ותקנות התכנון והבנייה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967. 4. על פי כתב האישום המבקשים הם המחזיקים, המשתמשים ומי שמוחזקים כבעלי זכויות הנוהגים כמנהג בעלים במקרקעין המצוי במתחם בצד דרום מערב של מחלף השבעה ממערב לכביש 4, הגם שאינם בעלים רשומים במקרקעים או בעלי זכויות קנייניות אחרות במקרקעין. כתב האישום מייחס למבקשים ב-22 תתי סעיפים הפרות שונות של חוק התכנון והבנייה שנעשו במקרקעין בין השנים 2004 ואילך. 5. המאשימה בכתב האישום היא "הועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון", וחתום על כתב האישום עו"ד ניר כהן תובע מכוח הסמכה של היועץ המשפטי לממשלה. 6. על פי כתב האישום, והדבר אינו שנוי במחלוקת, חלק מן השטח נושא כתב האישום היה מצוי בתחום הרשות המקומית והועדה המקומית בראשון לציון עד שלהי שנת 2008. בשנה זו, הועברו המקרקעין לתחום הרשות והועדה המקומית חולון ומרחב התכנון שלה. וביתר פירוט: גוש 6082 חלקות 13, 17 וחלק מחלקה 20 הועברו לתחום הרשות והועדה המקומית חולון בשלהי שנת 2008, לעומת חלקה 101 בגוש 6005 וחלקה 111 בגוש 6015 שהיו מצויים כל העת בשטח התכנון והמרחב המקומי של חולון (להלן, לשם הנוחות, נתייחס לחלק מן השטח האמור אשר הועבר לתחום עיריית חולון, אליו מתייחסת החלטה זו, כ"שטח"). 7. משכך, טוענים המבקשים, כי למאשימה אין סמכות להאשים את הנאשמים בעבירות אשר בוצעו לכאורה עד לשלהי 2008 עקב כך שבעת ביצוע העבירות המיוחסות למבקשים בשטח האמור, היה השטח מצוי בתחום הרשות והועדה המקומית בראשון לציון ובשטח השיפוט שלה ומי שמוסמכת להאשימם בגין עבירות אלה, אם בכלל, היא הועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון. לטענת המבקשים כך עולה מהוראות 17, 27 (א) ו- 258 לחוק התכנון והבנייה. משכך, עותרים המבקשים לזיכויים מכל האישומים המיוחסים להם עד לשלהי 2008. 8. לטענות אלה, משיבה המאשימה, כי נוכח העובדה שההאשמה בעבירות על חוק התכנון והבניה אינו מאפיין רשות אחת או אחרת אלא חוק מדינה, אין כל קושי בהגשת אישום בחולון שעה שהשטח נמצא בעת הגשת כתב האישום בתחום שיפוטה, גם על תקופה בהם היו המקרקעין בשטח עירייה אחרת. מוסיפה המאשימה, כי קבלת טענת המבקשים תיצור "ריק" שיפוטי, לפיו העברת שטח מעיר לעיר יגרור חוסר אפשרות לדון ולהכריע בהפרות תכנון ובניה שקדמו להעברה שכן עם העברת השטח עוברת גם סמכות השיפוט, ומשכך אילו היה מוגש כתב אישום נוסף בראשון לציון הייתה לכאורה עומדת לנאשמים טענת חוסר סמכות שם, שכן השטח אינו עוד בתחום השיפוט של עיריית ראשון לציון. 9. אדון, איפוא, בטענת המבקשים. דיון והכרעה 10. הקמת ועדות מקומיות לתכנון ובניה מעוגנת בחוק התכנון והבניה. סעיף 17 לחוק קובע כי "לכל מרחב תכנון מקומי תהיה ועדה מקומית לתכנון ולבניה". סע' 27 (א) לחוק מתווה את תפקידה של ועדה מקומית בקובעו "מתפקידה של הועדה המקומית ושל כל רשות מקומית במרחב תכנון הכולל תחום של יותר מרשות מקומית אחת להבטיח את קיומן של הוראות חוק זה וכל תקנה על פיו". 11. חוק התכנון והבנייה מקנה סמכות ספציפית לועדה המקומית לנהל תביעה פלילית בענייני הפרות חוק התכנון והבנייה, בסע' 258 לחוק, וזו לשונו - "ועדה מקומית רשאית לפתוח בהליכים ולהתייצב לפני בית המשפט בכל הליך באמצעות עובד שהרשתה לכך, ומסירת הזמנה, הודעה, צו או מסמך אחר בהליכים כאמור לידי אותו עובד תהיה מסירה כדין לועדה המקומית; ההרשאה יכולה להיות כללית או לענין מיוחד; ואולם בהליכים לפי פרק י' ייצג את הועדה מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לכך".   12. הוראה זו, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מקנה סמכות כללית לועדה המקומית לנקוט בהליכים משפטיים בעניינים הקשורים בתכנון ובנייה בתחומה. בכלל עניינים אלה כלולים גם עניינים פליליים. מכח הסיפא להוראה זו, מקום שמדובר בנקיטת בהליכים הקשורים בעבירות ועונשין, נציג הועדה המקומית המנהל תביעה פלילית בשם הועדה נדרש לקבל הסמכה מהיועץ המשפטי לממשלה. דרישה זו מבטיחה קיומו של פיקוח מטעם ראש התביעה הכללית על אופן ניהול הליכים פליליים המנוהלים בידי גורם הפועל מכח חיקוק מיוחד, ואשר אינו נמנה על התביעה הכללית. ראה: רעפ 9321/03 אדרת אהרון נ' מדינת ישראל; . בר"ע 252/04 רון שדות נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, ע"פ 928/80 גוב ארי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה, פד"י לה(4) 764). "הוראה זו נועדה לצמצם את עצמאותה של הועדה בניהול הליכים פליליים לפי חוק התכנון והבנייה, ולהגביר את פיקוחו של היועץ המשפטי לממשלה על הליכים אלה, נוכח "מקרים שבהם עשו ועדות מקומיות שימוש לא ראוי בסמכותן זו" כלשון דברי ההסבר להצעת החוק (הצח', תשנ"ה, עמ' 250). במנגנון שנקבע באותה הוראה הושג, אפוא, האיזון בין "עקרון ההאחדה" מכוחו מפקח ראש התביעה הכללית על ניהול הליכים פליליים לבין ההכרה המסורתית בסמכותן של ועדות מקומיות לתכנון ובנייה נהל הליכים פליליים כזרוע אכיפה מרכזית של מדיניות התכנון המקומית עליה הן מופקדות".   13. כפי שנפסק לא פעם, סמכותה של הועדה המקומית ונציגיה לנהל תביעות פליליות בענייני תכנון ובנייה הינה סמכות מקבילה לסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו לנהל הליכים פליליים בעניינים אלה במסגרת סמכות התביעה הכללית הנתונה לו, ואין היא באה במקומה (ע"פ 928/80 גוב ארי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה, פד"י לה(4) 764; פרשת רון שדות, שם). 14. בענייננו, בא-כוח הועדה המקומית, החתום על כתב האישום, קיבל הסמכה לפי סעיף 12 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי ולפי סעיף 258 לחוק התכנון והבנייה, לייצג את הועדה המקומית ואת יו"ר הועדה בבית משפט המחוזי בתל-אביב, ובכל בתי משפט השלום ובתי המשפט לעניינים מקומיים במחוז תל-אביב, בכל הליך בשל עבירה לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, אשר נעברה בתחום מרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון. על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הנחיה 8.1101 מיום 9/11/2003, התובעים בועדות המקומיות אחראים על מרחב התכנון המקומי של הועדות המקומיות, ואילו התובעים בועדות המחוזיות אחראים על השטחים הגליליים ובנוסף משמשים כגורם משלים בתחומי מרחב התכנון של הועדות המקומיות בנסיבות בהן תובע ועדה מקומית מסוימת מכל סיבה שהיא אינו ממלא או מנוע מלמלא את תפקידו. 15. ענייננו שלנו, בפרשנות תחום סמכותה העניינית של הועדה המקומית, מרגע שעבר לידיה המרחב התכנוני הרלוונטי וביתר פרוט, האם מעבר המרחב התכנוני לידה מקנה לה את הסמכות להגיש כתבי אישום גם על עבירות שנעברו שעה שהמרחב התכנון הרלוונטי היה בתחום סמכותה של ועדה מקומית אחרת וככל שיקבע שאין בידה הסמכות, מה משמעות קביעה זו מבחינת היכולת להעמיד לדין על העבירות בהן מדובר. כן עולה ועומדת השאלה, האם יש משמעות לעובדה שכתב האישום כורך אלו בצד אלו עבירות של בניה ושימוש ללא היתר שנעברו קודם למעבר המרחב התכנוני לתחום סמכותה של הועדה המקומית, ולאחר מכן, בנוגע לאותן מקרקעין ממש. 16. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, לשון החוק, וכתב האישום הספציפי, באתי לידי מסקנה כי כתב האישום הוגש בסמכות, ודינה של הטענה המקדמית להדחות. 17. חוק התכנון והבניה אינו נותן מענה לסוגיה שבפנינו ואינו קובע מה הדין לגבי הפרות עבר, או כל עניין אחר, בעת העברת מרחב תכנוני מועדה מקומית אחת לאחרת. משכך, ומשעסקינן בהליך פלילי, הרי שיש להקיש לענייננו, מהוראות הכלליות בתיק הפלילי, ולפרש את החוק פרשנות תכליתית, יעילה והגיונית. 18. בבסיס המהלך הפרשני המתבקש, עומד כאמור, כתב האישום המייחס למבקשים שורת עבירות בנייה ללא היתר ושימוש ללא היתר, הכרוכות זו בזו באופן שלוב והדוק, באשר חלקן של העבירות החלו, לכאורה, בבניה ללא היתר כשהשטח היה בתחום השיפוט של עיריית ראשון לציון ונמשכו בשימוש ללא היתר באותם מבנים ממש לאורך התקופה ואף לאחר מעבר השטח לתחום השיפוט של עירית חולון. כתב האישום כולל, כאמור, גם עבירות בשטח שהיה מלכתחילה בתחום המרחב התכנוני של הועדה לתכנון ובנייה בחולון. 19. בנסיבות כתב האישום כזה - אם נשים לרגע בצד את שאלת סמכות הגשת כתב האישום על-ידי הועדה המקומית חולון וניהולו בידי בא-כוח הועדה - אין ספק של ממש, כי בהתאם לדיני המשפט הפלילי, ניתן היה לדון בעבירות בכתב אישום אחד בבית משפט אחד. כך לדוגמא, סעיף 6 (א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם. פרשנות סבירה והגיונית, הנגזרת, בין היתר, מן העובדה שמדובר בהוראה דיונית, מצדיקה פרשנות תכליתית לפיה המועד הקובע הוא מועד הגשת כתב האישום ולא מועד ביצוע העבירה. ולכן, בהליך פלילי רגיל במקרה דומה, לא הייתה כל מניעה להגיש ולנהל את כתב האישום בבית משפט לעניינים מקומיים בחולון. הוסף להוראות אלה את הוראות סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר לצרף בכתב אישום אחד מספר אישומים, המבוססים בעיקרם על מכנה עובדתי משותף, הרי שגם לו לא הייתה סמכות מלכתחילה, יכלה המאשימה לצרף את האישומים בכתב אישום אחד, ומשצורפו אישומים בכמה עבירות או הואשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד, מוסמך לדון בענין כל בית משפט אשר לו השיפוט, לפי סעיף 6, באחת העבירות או על אחד הנאשמים. הוראות חוק אלה, חלות גם כאשר מדובר בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה, שהרי סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי "סדר הדין הפלילי יהיה לפי חוק זה, זולת אם נקבע בחוק אחר או על פיו סדר דין שונה לענין הנדון". ואכן, בא-כוח המבקשים לא העלה כל טענה לגבי העדר סמכות לדון בעבירות מצד בית המשפט. 20. משכך ומשאין כל מחסום מבחינת סדרי הדין לצרף את האישומים בכתב אישום אחד ולדון בהם בבית משפט אחד, נותרה לדיון השאלה אותה העמידו הנאשמים מלכתחילה, והיא שאלת סמכותה העניינית של הועדה המקומית חולון ושל בא-כוחה לנהל אישומים על עבירות שנעברו בתקופה שהשטח לא היה באזור שיפוטה של הועדה המקומית. 21. הלכה פסוקה היא, כי הסמכות להחליט על שינוי תחום מוניציפאלי של רשות מקומית נתונה לשר הפנים. מדובר בסמכות רחבה, והשיקולים אותם הוא רשאי לשקול הינם רבים ושונים - "כך, תיתכן העברת שטח משיקולים גאוגרפיים, דמוגרפיים, סוציולוגיים, כלכליים, שיקולי איכות הסביבה ואחרים.... שיקולים נוספים לסיפוח לגבי עירייה מצוינים בסעיף 8 לפקודת העיריות [נוסח חדש], והם - משאלת רוב בני העיר או התחשבות 'עם כל מפעל או פיתוח המבוצעים על ידי העיריה...'. ייתכן שינוי תחום שיפוט מוניציפלי בשל צורך בהרחבת בית עלמין או בשל גורמי בטיחות בדרכים, מצב כספי של עירייה או נוכח שיקולים הנוגעים למיקום תחנת כוח ... תיתכן העברת שטח מרשות לרשות מטעמים של תכנון לאומי כללי, ותיתכן העברה משיקולים של תכנון מקומי-נקודתי. ייתכן סיפוח שטח שהוא כבר מבונה או מפותח בדרך אחרת, וייתכן סיפוח שטח שאינו מפותח כלל. לגבי הסוג האחרון ייתכן כי מטרת הסיפוח תהא להותירו בשלב זה במצבו הקיים בלא תכנון ופיתוח ספציפי לטווח קרוב או עתידי, ותיתכן העברת שטח מרשות מקומית אחת לאחרת למטרה תכנונית ספציפית שנועדה לקדם אינטרס חשוב של הרשות המקומית הנעברת, למשל בינוי השטח לצרכים המיוחדים לה" (בג"צ 2689/00 מועצה אזורית גליל תחתון נ' שר הפנים, פ"ד נה(4) 161, 170 (2001); בגץ 6747/05 המועצה המקומית תל שבע נ' שר הפנים, ). העברת שטח מרשות אחת לאחרת נעשית דרך כלל לאחר שהשר הגיע למסקנה, כי העברה כאמור הוא המעשה התכנוני והציבורי הנכון בכל הנוגע לאותו השטח. כך בענייננו, הועבר השטח לעיריית חולון, כפי שנטען ע"י בא-כוח המאשימה, נוכח העובדה שהוא נמצא בפאתי ראשון לציון מעבר לכביש 4, תוך זיקה הדוקה יותר לעיריית חולון וברי כי הדבר נעשה מתוך רצון לאפשר לעירייה שבידה השליטה הטובה יותר בשטח למקסם את השימוש בו. 22. סמוך לאחר העברת השטח, פעלה עיריית חולון נגד המבקשים, בין היתר, באמצעות הגשת כתב אישום זה. המבקשים טוענים שהולדתו של כתב האישום בעוולה שכן מדובר במזימה של חברת החשמל שרתמה את עירית חולון לעזרתה במאבקה במבקשים, אולם, כאמור בפתח החלטה זו, מאחר והמדובר בטענות המצריכות שמיעת ראיות, הן ידונו בהמשך. 23. לענייננו חשוב, כי תכלית העברת שטחים מעיר לעיר מצדיקה פרשנות הגיונית וסבירה שלפיה עם מעבר השטח וסמכות השיפוט עוברת לרשות המקבלת את השטח הסמכות למצות את ההליכים נגד מפרים לכאורה קיימים בשטח אף לגבי עבירות שנעברו טרם היה השטח בתחום שיפוט הרשות אליה עבר, במיוחד כך כאשר מדובר בכתב אישום הכורך באופן שאינו ניתן להפרדה עבירות עבר ועבירות הווה. פרשנות כזו, תיישם באופן היעיל הנכון והתכליתי ביותר את העברת השטח מרשות לרשות. 24. לפי פרשנות זו משקיבלה לתחום סמכותה הועדה המקומית את המרחב התכנוני (סע' 17 לחוק התכנון והבניה), הרי שתפקידה וסמכותה להבטיח את קיומן של הוראות החוק וכל תקנה על פיו (סע' 27 (א) לחוק) משתרעים גם בנוגע להפרות העבר, במיוחד כשאלה קשורות בטבורן להפרות נוכחיות נטענות אותן מבקשת הועדה לאכוף, ומכאן שב"כ הועדה מוסמך לחתום על כתב אישום ולנהל הליך שמתייחס להפרות העבר. סעיף 258 לחוק התכנון והבניה מתיישב אף הוא עם פרשנות זו, לשון הסעיף אינה מגבילה את הועדה להתייצב בבית המשפט לגבי עבירות שנעברו בשטח רשות אחרת ובלבד שבעת הגשת כתב האישום השטח היה בתחום התכנון של הועדה המקומית הרלוונטית. המבחן הקובע לעניין זה הוא סמכות הועדה במועד הגשת כתב האישום. 25. זאת ועוד, חוק התכנון והבנייה, הוא אחד לגבי כל הרשויות המקומיות (להבדיל מחוקי העזר העירוניים שעשויים להיות שונים בין עיר לעיר) והפרה בעיר אחת נחשבת גם כהפרה בעיר אחרת. אין מניעה, לפיכך, שרשות מקומית אחת ששטח עבר לתחום התכנון שלה תטען להפרת החוק בעת שאותו שטח היה בתחום רשות אחרת. העבירות בגינן עומדים המבקשים לדין, הינן אותן עבירות בגינן היו עומדים לדין אילו היה מוגש כתב אישום בזמן אמת על ידי הועדה המקומית ראשון לציון. השוני הוא בזהות המאשים ולא בחוק או בסוג העבירות. אכן, למבקשים ולנאשמים כמותם עשויות לעלות טענות שונות, במקרים כעין אלו, כפי שמעלים המבקשים ובוודאי עוד יעלו במסגרת הליך זה, אך אין באלה כדי להפקיע את הסמכות להגיש את כתב האישום ולנהלו. 26. פרשנות אחרת, עשויה לפגוע ביעילות האכיפה ולהביא למצב לא רצוי, בו דווקא מפרי חוק כבדים עשויים לצאת נשכרים מכך ששטח עבר משטחה של רשות אחת לאחרת בין משום שלרשות שהשטח הוצא משטחה לא יהא כל אינטרס לנהל הליך לגבי הפרות בנוגע לעבירות בתחום שאינו עוד בשטחה, בין משום הקושי של אותה רשות לנהל הליך כזה, כאשר השטח אינו עוד בשטח שיפוטה ובין משום שבדומה לטענה שמעלים המבקשים כאן, תועלה טענה דומה כי משהשטח אינו נמצא עוד בשטח שיפוטה של הרשות, הועדה המקומית אינה מוסמכת לנהל הליכים לגביו. 27. המקרה דנן, הוא דוגמא מצויינת לסבירות הפרשנות המוצעת, כאשר קבלת טענת הנאשמים, משמעה הוא, כי יש למחוק מכתב האישום את מקצת העבירות בנוגע להפרות מלפני שנת 2008 ובגין הפרות אלה, אמורה, לכאורה, הועדה המקומית ראשון לציון להגיש כתב אישום נוסף בבית משפט לעניינים מקומיים בראשון לציון. ומשכך, בהנחה שהיה נקבע, כי לועדה המקומית בראשון לציון הסמכות לעשות כן שכן השטח אינו בתחום מרחב התכנון שלה בעת הגשת כתב האישום - הרי שאותו עניין ואותה פרשה היו מפוצלים לשני כתבי אישום ונדונים בשני בתי משפט מקומיים שונים, תוך הכבדה על הצדדים ואפשרות הגעה לפסיקות סותרות. למותר לציין, שלו היו אכן מוגשים שני כתבי אישום כאמור, והייתה מוגשת בקשה להעברת הדיון ואיחוד ההליך בבית משפט אחד, סביר שבית משפט היה נעתר לבקשה כזו, שכן קשה להעלות על הדעת שיש מקום לנהל שני הליכים נפרדים בנוגע לאותה פרשה. 28. חשוב להדגיש עוד, כי הועדות המקומיות והתובעים מטעמן, אינם פועלים בחלל הריק, הסמכתם נעשית על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, והם מונחים על ידי מחלקת אכיפת דיני מקרקעין במשרד המשפטים. משכך, מדיניות הגשת כתבי האישום בעבירות מסוג זה אמורה ככלל, להיות מדיניות אחידה המונחית, בין היתר, מסדרי עדיפויות של הרשות המקומית כמו גם סדרי עדיפויות כלליים אותן רואה לקדם המחלקה האמורה. 28. אשר על כן, לאור כל הנדון לעיל, המבחן הקובע, לטעמי, לסמכותה של הועדה המקומית והתובעים מטעמה, בוודאי כאשר מדובר בכתב אישום הכורך, בנוגע לאותו שטח, עבירות שנעברו קודם שהיה השטח במרחב התכנון של הועדה לעבירות שנעברו לאחר מעבר השטח למרחב התכנון, הוא היות השטח בתחום מרחב התכנון של הועדה המקומית בעת הגשת כתב האישום. משקבעתי כי כתב האישום הוגש בסמכות, אני דוחה את הטענה המקדמית.בניהתכנון ובניהועדה מקומית לתכנון ובניה