תום לב בהתיישנות תביעת ביטוח

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תום לב בהתיישנות תביעת ביטוח: בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות עילת התביעה עפ"י סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א - 1981 (להלן:"החוק"). רקע עסקינן בתביעה שהוגשה ע"י המבוטח (להלן:"המשיב") לקבלת כספים מהחברה המבטחת היא המבקשת (להלן:"המבקשת") בגין גניבת רכבו ביום 9.3.08. המשיב הודיע למבקשת על הגניבה באמצעות סוכן הביטוח שלו במועד. אין חולק כי המבקשת ביטחה את הרכב נשוא הבקשה בעת הרלבנטית. לאחר שהמבקשת קבלה את ההודעה לעניין הגניבה הודיעה למשיב במכתב מיום 19.3.08 : "לא נוכל לשלם בגין גניבת הרכב , וזאת עד לקבלת הסרת העיקול . מבוקש להסיר העיקול בהקדם בכדי שנוכל לשלם את התביעה". יצויין כי ביום 9.3.08 הוטל על רכבו של המשיב עיקול במסגרת תמ"ש 4730/05. העיקול על הרכב הוסר רק לאחר הגשת ערעור ורק ביום 17.10.11, כך שביום 31.10.11 קיבל המשיב אישור בכתב מבית המשפט על הסרת העיקול מרכבו. ובחודש 11/11 הוגשה התובענה בפני, לקבלת כספי הביטוח בשל גניבת הרכב. טענות הצדדים עתה משהוגשה התביעה, טוענת המבקשת כי עפ"י החוק משך ההתיישנות בתביעות כגון התביעה בפני הינה 3 שנים וכיוון שעברו למעלה משלוש שנים, אזי עילת התביעה לקבלת הכספים מהמבקשת התיישנה ומשכך יש לדחות את התביעה. מנגד טוען המשיב כי המבקשת נוהגת שלא בתום לב שכן מרגע שהודתה המבקשת לאחר הגניבה שהמשיב זכאי לכספי הביטוח לאחר שיוסר העיקול והמשיב הגיש את תביעתו מיד לאחר שזה הוסר אין עוד מקום לטעון כנגדו שהגיש את תביעתו לאחר המועד או שתביעתו התיישנה. המשיב הפנה לפסיקה ענפה ולפיה :מבטחת המטעה את המבוטח לחשוב שתביעתו תידון באופן ענייני ובכך מונעת ממנו להחליט כיצד לפעול לשם מימוש זכותו לא תוכל לטעון לאחר מעשה שהתובענה התיישנה. ודוק המכתב מיום 19.3.08 אשר נשלח למשיב לא הבהיר לו כי יושבו בלא מעשה, בהמתינו להסרת העיקול, יוביל להתיישנות תביעתו. אשר על כן טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות. דיון אין חולק כי המשיב בפני הגיש תביעתו לקבלת כספי הביטוח לאחר חלוף תקופת ההתיישנות עפ"י סעיף 31 לחוק . להלן לשון סעיף 31 : "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". מקרה הביטוח אירע ב 3/08 והתביעה שבפני הוגשה בחודש 11/11. ברם תביעה זו הוגשה מיד לאחר הסרת העיקול, היינו לאחר הסרת המניעה שמנעה מהמבקשת לשלם את תשלומי הביטוח (בקשה אשר המבקשת הפנתה למשיב). ביום 19.3.08 שלחה, כאמור המבקשת מכתב בו היא מודה למעשה בזכאותו של המשיב לקבלת כספי הביטוח בגין גניבת רכבו אולם מתנה את התשלום בהסרת העיקול מרכבו. המבקשת לא ציינה בפני המשיב כי אי הסרת העיקול תוך 3 שנים תביא בהכרח להתיישנות תביעתו אפילו לא ברמז . כל שעשתה המבקשת היתה מתן הוראה למשיב להסיר את העיקול על מנת שיוכל לקבל את התשלום. משכך עולה השאלה האם בנסיבות העניין לא מנועה המבקשת מלהעלות כעת כנגד המשיב טענת ההתיישנות? מניעות זו נובעת מיחסי כוחות בלתי שווים כאשר המבוטח הוא הצד החלש אל מול חברת הביטוח החזקה. יפים בהקשר זה דבריו של כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר, בע.א. 4819/92, אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד מנשה ישר, פ"ד מ"ט (2), 749, בעמ' 761: ”אולם בהקשר זה יש גם לשוב ולהזכיר שאחד מן הקווים המנחים בפרשנות של חוזה ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעיסקה (פרופ' ד' פרידמן ופרופ' נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א) 59). הפסיקה הכירה זה כבר בפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת על-מנת להגן על זכויותיו של הלקוח. במובן זה, עקרון ה-CAVEAT EMPTOR פינה מקומו לגישה המקפידה יותר עם הצד החזק לעיסקה...“ גם כבוד השופט רובינשטיין התייחס לפערי הכוחות שבין הצדדים שבפני ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (מיום 4.5.2006, בפיסקה ד(2)): ”הוראות החוק הנזכרות הן הוראות צרכנות מובהקות, שנקודת המוצא שלהן היא כי מערכת היחסים בין חברות הביטוח לבין המבוטחים מאופיינת בהיעדר שויון מובנה, יחסי כוחות בלתי שקולים ופערי מידע לטובת חברות הביטוח (רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(3) 281, 303 (השופט, כתארו אז, חשין); י' אליאס, תחולת המשפט הציבורי על חברות ביטוח, הפרקליט מה (תש"ס) 315, 317- 318). מגמתו הברורה של החוק היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השויון ביניהם (ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, 855 (השופטת נתניהו)).“ משכך קבעו בתי המשפט כי חברות הביטוח תוכלנה להשמיע כנגד מבוטח טענת התיישנות רק אם זו נטענת בתום לב. דוגמא לכך ניתן למצוא בפרשת חייט (ע"א (חי)6398-11-08) : בפרשה זו ביקשה המבטחת ממבוטחה כי ימציא לה חוות דעת רפואית הקובעת את נכותו הצמיתה לצורך בחינת זכאותו לקבלת כספי ביטוח . כיוון שדובר בנכות צמיתה לקח זמן עד שזו התגבשה. משהגיש המבוטח את חוות הדעת המבוקשת, טענה המבטחת להתיישנות תביעתו. בית המשפט המחוזי מפי כב' השופטים י.גריל וגרשון קבע כי הגם שחלפה תקופת ההתיישנות עפ"י החוק, מנועה כעת המבטחת מלהשתמש בטענת ההתיישנות: "אנו סבורים שהתנהלותה של המשיבה אינה מאפשרת לה להסתמך בנסיבות אלה על טענת ההתיישנות...נקודת המוצא של חוק חוזה הביטוח היא שמערכת היחסים שבין המבטח לבין המבוטח מאופיינת בהעדר שיוויון מובנה, יחסי כוחות בלתי שקולים, ופערי מידע לטובת חברת הביטוח. מגמתו הברורה של חוק חוזה הביטוח היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השיוויון ביניהם... אנו סבורים שכאשר שיגרה המשיבה את מכתבה למערער ביום 14.7.03 וביקשה ממנו מסמכים רפואיים כדי שיהא באפשרותה לטפל בתביעתו, היא לא היתה יכולה להסתפק בכך שבכותרת המכתב ייאמר "מבלי לפגוע בזכויות ובטענת ההתיישנות", אלא במסגרת חובת תום הלב המוטלת על מבטח במערכת היחסים שבינו לבין מבוטח חובתה של המשיבה היתה לציין בגוף המכתב: "ודע לך שתקופת ההתיישנות בהתאם לחוק חוזה הביטוח, ובהתאם לפוליסה, היא שלוש שנים ממועד התרחשות האירוע ותסתיים ביום 17.5.06"... ההערה שבכותרת המכתב, דהיינו, "מבלי לפגוע בזכויות ובטענת ההתיישנות" אין בה בנסיבות הענין שבפנינו, כדי למלא אחר חובת תום הלב המוטלת על המבטח במערכת יחסיו עם המבוטח, בזוכרנו שהמכתב לא נשלח לעורך דינו של המבוטח, ואף לא לסוכן הביטוח של המבוטח".... ומהתם להכא, במקרה שבפני לא הזכירה המבטחת אפילו לא ברמז את נושא ההתיישנות . נהפוך הוא, המבטחת במכתבה מיום 19.3.08 הודתה בכך שהמשיב זכאי לקבל את כספי הביטוח בגין הגניבה ובמקביל דחתה אך את מועד התשלום עד להסרת העיקול. ברור אם כן כי נוכח הודאתה של המבקשת מנועה היא כעת- משהוסר העיקול- מלהישמע בטענת התיישנות. המשיב לא ידע ולא יכול היה להסיק ממכתבה ,כי עצם ההמתנה בהגשת התביעה עד שיוסר העיקול, עומדת בעוכריו ועלולה להביא להתיישנות עילת תביעתו. לו היתה המבטחת מציינת זאת בריש גלי, אזי יכול היה המשיב לכלכל את צעדיו בהתאם . במקרה זה, אם היה משתהה בהגשת תביעתו והמבקשת היתה משמיעה כלפיו טענת התיישנות, לא ניתן היה לומר כי הפעילה את זכותה שלא בתום לב. ברם, בנסיבות שבפני בהן התנהל כביכול המשיב באופן מסודר , פעל להוצאת המסמך למבקשת בדבר הסרת העיקול מיד בתום ההליך המשפטי ומיד אחר כך פנה למבקשת ומשזו סירבה להכיר בזכותו הגיש תביעתו והכל בהתאם למכתבה של המבקשת), הרי שקבלת טענת ההתיישנות הינה מתן יד להפעלת זכותה של המבקשת שלא בתום לב ולכך בית המשפט לא יכול להסכים. יוצא איפוא כי הגם שחלפה תקופת ההתיישנות עפ"י חוק, מנועה המבקשת מלהעלות את טענת ההתיישנות שעומדת בבסיס הבקשה לדחיה על הסף. משכך אני דוחה את הבקשה . כתב הגנה יוגש עד יום 16.4.12. עם הגשת כתב ההגנה יועבר התיק לעוזרת המשפטית עו"ד ליאת חרצק אשר תקבע מי יהיה השופט שידון בתיק וכן תקבע ישיבה מקדמית. הוצאות הבקשה יקבעו בסוף הדיון.פוליסההתיישנות תביעות ביטוחתום לבהתיישנותתביעת ביטוח