הוראותיו של סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג 1983 ברורות ומורות כדלקמן : "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע." מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד חברה בפירוק: בפני בקשה למחיקת ו/או דחיית התובענה כנגד המבקשת (עמאר עבודות מתכת בע"מ) ולחלופין בקשה להעברת התובענה להליך של תובענה רגילה, תחת תובענה למתן סעד הצהרתי. המבקשת מעלה שלושה נימוקים עיקריים לבקשתה. ראשית, טוענת המבקשת כי ניתן צו פירוק כנגד המבקשת ובא כוחה מונה כמנהל מיוחד. לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 267 לפקודת החברות, לא ניתן לפתוח בהליכים כנגד החברה אלא ובאישור של בית המשפט של פירוק. לטענת המבקשת משלא ניתן אישור כזה להגשת התובענה דנן, הרי שדין תביעה זו להידחות ו/או להימחק. שנית, טוענת המבקשת כי קיים מעשה בי-דין בעניינה של תובענה זו , באשר כל הטענות המועלות בה הועלו זה מכבר בתגובה אשר הגישה המשיבה לבית משפט של פירוק ושם ניתנה החלטת בית המשפט של פירוק להעביר הכספים אשר בידי המשיבה לקופת הפירוק. על החלטה זו לא הגישה המשיבה ערעור ולפיכך קיים לטענת המבקשת מעשה בי-דין וחל השתק פלוגתא המונע מן המשיבה לשוב ולהעלות את אותן הטענות בתובענה דנן. שלישית, טוענת המבקשת כי המשיבה מבקשת אף סעדים כספיים במסגרתו של הליך זה בעילות מתחום דיני הנזיקין, דיני העונשין ודיני עשיית עושר ולא במשפט ולפיכך אין התביעה ראויה להתברר בדרך של סעד הצהרתי כי אם על דרך של תובענה רגילה. המשיבה טוענת מאידך כי דין הבקשה לדחייה /מחיקה על הסף להידחות. ראשית, טוענת המשיבה כי שמרה במסגרת ההליך אשר התנהל בפני בית המשפט של פירוק על מלוא טענותיה והבהירה לבית המשפט אשר דן בפירוק כי בכוונתה לנקוט בהליך הנוכחי . משנתן בית המשפט את החלטתו להעברת הכספים לקופת הפירוק בכפוף להצהרותיה של המשיבה, הרי שלטעמה של המשיבה ניתן לה האישור להגשתו של ההליך הנוכחי. שנית, טוענת המשיבה כי כלל לא הוכרעה הסוגיה נשוא ההליך דנן , דהיינו האם קיזוז הכספים שהגיעו למתכת נאסר מחיפה כימיקלים נעשה כדין ואף לא נדונה השאלה מי מהמשיבים הפורמאליים חבים בתשלום חובה של מתכת נאסר לבנק המזרחי, משכך אין לטעמה של המשיבה מעשה בי-דין בעניין זה, לא היה לה יומה בבית המשפט בסוגיה האמורה בתובענה זו ואף לא התקיימו התנאים הנדרשים על מנת להקים השתק פלוגתא בעניינה של המשיבה. שלישית, טוענת המשיבה כי נתמלאו התנאים לצורך דיון בתובענה דנן על דרך של המרצת פתיחה באשר תתבררנה במסגרת זו מלוא העובדות השנויות במחלוקת ולא תקופחנה זכויות אף לא אחד מן הצדדים בעת דיון על דרך המרצת פתיחה. המשיבה טוענת כי דווקא העברת הדיון לפסים של תביעה רגילה עשוי לעכב ולסרבל את ניהול התובענה שלא לצורך. משכך סבורה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. דיון : תחילה לטענת המבקשת באשר לאישור בית המשפט של הפירוק. הוראותיו של סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג 1983 ברורות ומורות כדלקמן : "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע." עיינתי עיין היטב בהחלטת בית המשפט של פירוק מיום 19/7/11 עליה מבקשת המשיבה לסמוך טענתה כי קיבלה אישורו של בית המשפט של פירוק לנקוט בהליך דנן, ברם לא מצאתי כי ניתן אישור שכזה, לא במפורש ואף לא במשתמע. סבורני כי לשונו הברורה של הסעיף דלעיל מחייבת פניה מסודרת אל בית המשפט של פירוק בבקשה המתאימה וקבלת רשותו של בית המשפט של הפירוק ובהתאם לתנאים אשר יקבעו. לטעמי, אין המחוקק משחת מילותיו לריק וההגיון העומד מאחורי הציווי ברור. כל הליך אשר ינקט כנגד החברה אשר בפירוק, חייב לעבור סינון קפדני בידי בית המשפט של פירוק על מנת שלא לסכל את ניהול הליך הפירוק כסידרו. לשם כך העניק המחוקק לבית המשפט את האפשרות לקבוע תנאים לניהול הליך שכזה כנגד חברה בפירוק וסבורני כי דרך המלך הינה הגשת בקשה מפורשת מנומקת ומסודרת ולא בקשה משתמעת מתוכנו של טיעון במהלכו של דיון. אף החלטתו של בית המשפט בבקשה כגון דא צריכה להיות מפורשת וקובעת תנאים להגשת ההליך כנגד החברה אשר בפירוק. החלטת בית המשפט מיום 19/7/11 אינה כוללת היתר להגשת ההליך דנן ואף אינה כוללת תנאים להגשתו ומשכך אני מורה למשיבה לפנות בבקשה המתאימה אל בית המשפט של הפירוק ולהמציא לתיק זה בתוך 60 יום מהיום אישורו לניהול ההליך. לא יומצא האישור דנן, תימחק התובענה על הסף. למעשה ניתן למצות בכך את הדיון בבקשת המבקשת, אלא שלמען הסר הטענות המקדמיות כבר כעת מן הפרק, אדון בקצרה ביתר טענות המבקשת : אשר לטענה לעניין מעשה בי-דין והשתק פלוגתא. בעניין זה סבורני כי הצדק עם המשיבה. עיון מעמיק בהחלטות בית המשפט של פירוק אשר הומצאו לעיוני ובעיקר החלטת בית המשפט מיום 19/7/11 מעלה כי השאלה באם אכן נעשה קיזוז הכספים המגיעים למתכת נאסר מחיפה כימיקלים, כדין או שמא לאו ומי מן המשיבים הפורמאליים חב בתשלום חובה של מתכת נאסר לבנק המזרחי, לא הוכרעה. למעשה כלל לא התקיים בה דיון ובית המשפט שמע מן הצדדים כי הם שומרים על טענותיהם בעניין זה והורה להם להעביר את הכספים לקופת הפירוק מבלי להכריע בטענותיהם. הנה כי כן, לא נתקיים דיון בשאלה העומדת בפני כעת להכרעה, לא היה למשיבה את יומה בבית המשפט בעניין זה ואף לא ניתנה בשאלה זו הכרעה. משכך לא נתקיימו התנאים הנדרשים בפסיקה לצורך קיומו של השתק פלוגתא ומעשה בי-דין וראה בעניין זה הדברים האמורים ברע"א 2237/06 בנק הפועלים נ. רלה ויינשטיין (ניתן ביום 8/3/09). על אף שלא נתקיים כאן מעשה בי-דין ואין מקום למחיקה/דחייה על הסף מחמת טענה זו, יצוין כי לטעמי, התווה בית המשפט של פירוק את הדרך עבור הצדדים לבירור טענותיהם ובכלל זאת המשיבה בהליך זה וזאת עת קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 19/7/11 כי "כל אחד מהנושים הטוענים לזכויות בכספים הנ"ל, יהיה רשאי להגיש כתב של טענות בפני המפרק בדבר זכויותיו על הכספים והמפרק יתן את החלטתו הסופית כאשר לכל אחד מהצדדים שמורה הזכות להעלות את כל הטענות שבפניו ובסופו של יום גם הזכות לערער על החלטת המנהל המיוחד בפני בית המשפט של פירוק". נראה כי לאור הדברים האמורים על המשיבה לשקול ניהול ההליך בדרך אותה התווה בית המשפט של פירוק. אשר לטענתה של המבקשת בדבר הגשת ההליך על דרך של המרצת פתיחה, יאמר בקצירת האומר כי אכן רשימת העניינים היכולים להתברר במסגרתה של המרצת פתיחה אינה רשימה סגורה וכי השיקול העיקרי העומד לנגד עיני בית המשפט צריך להיות , באם ניהול ההליך בדרך זו יעשה צדק עם שני הצדדים ולא יקפח איש מהם. ראה בעניין זה בע"א 2106/91 מזור נ. וחידי, פ"ד מז(5), 788 . הפסיקה קבעה שני מבחנים מצטברים. האם הסעד ההצהרתי ממצה את מלוא המחלוקת בין בעלי הדין בעניין הנדון והאם מדובר במחלוקת פשוטה עובדתית או בשאלה משפטית אשר אינה נדרשת לראיות. ראה בעניין זה בע"א 66/91 בידרמן נ. י.ד מטר בע"מ, פ"ד מו(5), 397. התובענה אותה הגישה המשיבה כוללת סעד הצהרתי ולפיו מבוקש לקבוע כי קיזוז אשר בוצע בכספים המגיעים למתכת נאסר מהמשיבה, בוצע כדין. עוד מבוקש לקבוע מי מן המשיבים הפורמאליים חב בתשלום חובה של מתכת נאסר לבנק המזרחי. הסעד הכספי הינו משני לסעדים ההצהרתיים המבוקשים ולפיכך אין מהות התביעה כספית וסבורני כי לו יוכרע עניין הסעד ההצהרתי המבוקש, לא תיזקק המשיבה להגשת תביעה כספית נוספת ומשכך מתמלא המבחן הראשון על מנת להתיר ניהולה של תובענה זו על דרך של המרצת פתיחה. נקבע כי שימוש בהמרצת פתיחה נוח ורצוי כאשר השאלות העובדתיות פשוטות והמחלוקת אינה מסובכת או כאשר השאלה היא שאלה משפטית שאינה נדרשת לראיות. ראה בעניין זה בפסה"ד בעניין בידרמן אשר אוזכר לעיל. במקרה שבפני השאלות העובדתיות הטענות הכרעה הינן פשוטות למדי ואינן נדרשות לדיון מורכב. עיקרה של המחלוקת היא שאלה משפטית בדבר השימוש אשר נעשה בידי המשיבה בזכות הקיזוז. סבורני כי אף מבחן זה מתמלא וביתר שאת אל נוכח דרישת הפסיקה כי השאלות אשר יציג בית המשפט לעצמו בטרם בואו להכריע בשאלת התאמתו של הדיון להליך של המרצת פתיחה , יהיו מעשיות ופרגמטיות וקשורות הן ביעילות הדיון והסיכויים לסיימו במהירות מבלי שדרישות הצדק תקופחנה. ראה בע"א 393/82 חיים חיים נ. גדי אביוב ואח, פ"ד מא(1), 716. אשר על כן, אני קובעת כי אין מקום להעברת הדיון לפסים של תובענה רגילה. סיכומם של דברים, ברוח הדברים האמורים בהחלטת בית המשפט של פירוק מיום 19/7/11 , על המשיבה לשקול הפורום המתאים להגשת התובענה. ככל שאכן תעמוד המשיבה על הגשת התובענה בפני בית משפט זה, על המשיבה להמציא לעיוני כאמור אישור להגשת תובענה זו מבית המשפט של פירוק בתוך 60 יום מהיום. בהיעדר המצאת האישור במועד אשר נקצב , אורה על מחיקת התובענה. יתר המשיבים פטורים מהגשת תגובתם לבקשה, עד להמצאת האישור הנדרש מבית המשפט של פירוק. הבקשה לניהול התובענה על דרך של תביעה רגילה נדחית. בנסיבות ונוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה בשלב זה צו להוצאות. פירוק חברה