תביעה נגד חברה בחו''ל בגין פגם במוצר

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד חברה בחו''ל בגין פגם במוצר: .1זוהי בקשה לביטול צו המצאה מחוץ לתחום השיפוט, שהוגשה בהתאם לתקנה 502 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984[5] (להלן: התקנות), ע"י חברת רוקט פרר, חברה רשומה בצרפת (להלן: המבקשת). ואלה העובדות הצריכות לענין: ביום 8.10.84הגישה "פרי תנובה" אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ (להלן: פרי תנובה) בבית-משפט זה תביעה ב-ת"א 850/84 כנגד מעבדות שרון בע"מ, המשיבה בבקשה זו (להלן: המשיבה), לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לפרי תנובה עקב רכישה של חומר הקרוי סורביטול (להלן: המוצר) מהמשיבה. לטענת פרי תנובה בכתב התביעה, אחת מחביות המוצר שקיבלה מהמשיבה היה מפגם וכשהוא נמהל בחומרים אחרים המיוצרים ע"י פרי תנובה, נגרם נזק למוצרים שיוצרו במפעל פרי תנובה. הנזק נאמד ע"י פרי תנובה בסכום של 800, 64דולר. בכתב הגנה שהוגש ע"י המשיבה ב-ת"א 850/84, טענה המשיבה (בסעיף 1של כתב ההגנה) כי אין יריבות בין פרי תנובה לבינה, שכן היא שימשה כשלוחה או סוכנת של יצרן המוצר בצרפת, היא המבקשת. הדיון ב-ת"א 850/84 התקיים בפני. בישיבת קדם משפט שהתקיימה בת"א 850/84 ביום 5.5.85, נטען בפני, כי פרי תנובה שוקלת אפשרות של צירוף המבקשת כנתבעת נוספת וכי המשיבה עומדת להגיש הודעת צד ג' כנגד המבקשת. בהתאם לכך, דחיתי הדיון ב-ת"א 850/84 לקדם משפט נוסף וציויתי, כי במידה והמבקשת תצורף כנתבעת נוספת, או אם תישלח לה הודעת צד ג', כי אז יש לזמנה לישיבת קדם המשפט הנדחית. מספר ישיבות קדם משפט שנקבעו להמשך דיון ב-ת"א 850/84, נדחו בשל בקשות הצדדים, והתיק נקבע, בסופו של דבר, לשמיעת הוכחות. בישיבה שהתקיימה בפני ביום 20.1.86, טען ב"כ המשיבה, כי טרם הוגשה ע"י המשיבה הודעת צד ג' כנגד המבקשת כפי שהתכוונה המשיבה לעשות, בשל ברורים שנעשו בינה לבין המבקשת במטרה "להגיע להסכם שיפוי" וביקש, באותו מעמד, לאפשר הגשת בקשה למשלוח הודעת צד ג'. עו"ד לפידור, ב"כ פרי תנובה, התנגד לכך בשל הנזק שנגרם עקב עיכוב הדיון בתביעת מרשתו. בצו שניתן על ידי אז קבעתי כי צודק עו"ד לפידור בהתנגדותו וכי לא ניתן בפני כל הסבר סביר מדוע לא ננקטו הצעדים הדרושים למשלוח הודעת צד ג' ע"י המשיבה למבקשת, למרות שכתב התביעה הוגש למעלה משנה קודם לכן, ולמרות ששמונה חודשים קודם לכן הצהיר בפני ב"כ המשיבה על כוונת המשיבה לשלוח למבקשת הודעת צד ג'. .2לאחר הדברים האלה וביום 26.2.86הגישה המשיבה כנגד המבקשת את התביעה הנדונה בתיק זה, בה טוענת המשיבה כנגד המבקשת כי הזמינה מהמבקשת את המוצר, אשר נשלח אליה בחביות אטומות, המשיבה מכרה החביות, כפי שקיבלה אותן מהמבקשת, לפרי תנובה, זו האחרונה הגישה נגדה תביעה ב-ת"א 850/84, בטענה שהחומר באחת החביות היה פגום, לכן, טוענת המשיבה, כי על המבקשת "לפצותה ו/או לשפותה בכל סכום בו תחוייב לשלם לפרי תנובה בתביעה שהוגשה כנגדה" (סעיף 16של כתב התביעה). המשיבה טוענת עוד (סעיף 11של כתב התביעה) כי "במכירת חבית המוצר הפגום לתובעת (המשיבה) הפרה הנתבעת (המבקשת) התחייבותה למכור לתובעת מוצר תקין וראוי לשימוש". עוד טוענת המשיבה (סעיף 13לכתב התביעה) כי "הנתבעת התרשלה ו/או גילתה חוסר זהירות". בסעיף 13לכתב התביעה טענה המשיבה כי "לבית-המשפט הסמכות הבינלאומית, המקומית והענינית לדון בתובענה. .3בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המשיבה בקשה, למתן היתר המצאת כתבי-בית-דין למבקשת בכתובתה שבצרפת. הטענות והנימוקים בבקשה זו של המשיבה הן כי המבקשת נתבעת "בגין מעשה שארע בתחום מדינת ישראל וכן בגין הפרת חוזה בתחום המדינה". לבקשה זו של המשיבה צורף תצהיר של מר שאול אלשטיין, מנהל המשיבה, שבו מאמת מר אלשטיין טענות שנטענו ע"י המשיבה בכתב התביעה, דהיינו כי "הזמינה מהמשיבה" את המוצר, העבירה "החביות האטומות והחתומות" של המוצר לפרי תנובה, אשר הגישה את התביעה ב-ת"א 850/84 בטענה של פגם במוצר, וכי המבקשת הינה אחראית לפגם זה, עקב התרשלות, חוסר זהירות, הפרת התחייבות או מצג שווא. בסעיף 10של התצהיר מציין מר אלשטיין, לאמור: "המקום שנועד לקיום התחייבות ומקום המסירה של הנכס נשוא התביעה הינו בתחום שיפוטו של בית-משפט נכבד זה". ביום 26.2.86, ניתנה, ע"י כב' השופט פריש בבית-משפט זה, החלטה, במעמד המשיבה בלבד, המתיר למשיבה להמציא את כתבי-בית-דין למבקשת, כמבוקש. בבקשה זו, מבקשת המבקשת לבטל את צו ההמצאה הנ"ל, ואלה נימוקיה: א. תביעת המשיבה אינה מגלה עילה כנגד המבקשת "שכן היא מתייחסת אך ורק לנזק עתידי העלול להיגרם למשיבה למקרה שיינתן פסק-דין נגדה" ב-ת"א 850/.84 ב. "המשיבה מעולם לא נתנה למבקשת הודעה על אי-התאמה או על פגם ולכן, מכוח דיני המכר, אין לה עילה נגד המבקשת ו/או מנועה היא מלהעלות טענה של פגם במוצר נגד המבקשת". ג. לא נתמלאו תנאים הנחוצים כדי להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט שכן המעשים והמחדלים המיוחסים, בכתב התביעה, למבקשת אירעו כולם בחו"ל. ואשר לעילה החוזית - הנה גם זו נעשתה בחו"ל ובתנאי פ.ו.ב. (frec on board), תנאים שעל פיהם יש לראות את מסירת המוצר כמבוצעת בנמל היציאה של הסחורה. ד. בהתאם לתנאי המכירה המפורטים על גבי חשבון המבקשת, הוסכם בין הצדדים כי חלים על ההזמנה דיני צרפת וכי כל תביעה בגין העיסקה הנדונה, תידון בבית-הדין למסחר שבעיר ליל שבצרפת. לבקשה זו של המבקשת צורף תצהיר של מר רפאל שיף, המאמת את העובדות שבבקשה. בדיון שהתקיים בפני ביום 8.9.86הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים בכתב וכן הסכימו כי הצדדים יהיו רשאים לצרף לסיכומים בכתב את מסמכי היבוא הקשורים לעיסקה הנדונה. .4לאחר עיון בסיכומים בכתב שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים, במסמכי היבוא שצורפו, בכתבי הטענות ובתצהירים, נראה לי כי אכן צודקת המבקשת וכי יש לבטל את צו ההמצאה שניתן ביום 26.2.86, ע"י כב' השופט פריש בתיק המ' 297/86, שבתיק זה. אני סבור, כי אכן אין כתב התביעה שהוגש ע"י המשיבה כנגד המבקשת, בתיק זה, מגלה עילת תביעה כנגד המבקשת, זאת, לא רק בשל היות התביעה מוקדמת, שכן כל עוד לא נסתיים הדיון ב-ת"א 850/84, לחובת המשיבה טרם נגרם למשיבה נזק כלשהוא; אלא ובעיקר בשל אי מתן הודעה ע"י המשיבה על "אי התאמה" בתהאם לסעיף 14לחוק המכר, תשכ"ח- 1968[6], כטענת המבקשת בפני. אין ספק כי הודעה על "אי התאמה" היא חלק מהעילה העומדת לקונה, שכן בלעדיה אי אפשר להסתמך על אי התאמה: ראה ע"א (ת"א) 501/84 ד"ר נטע דורשב נ' נמליט בע"מ [4]. בכתב התביעה אין זכר לטענה בדבר משלוח אי התאמה. בתשובתו על טענה זו, בסיכומים בכתב, טוען עו"ד אלמגור ב"כ המשיבה (עמ' 8 לסיכומים) כי המשיבה פנתה, כשנתגלה ענין הפגם במוצר, לחברת "סורפול", שהיא סוכנת של המבקשת בארץ, והסבה את תשומת לבה של חברה זו לפגם. אין, לדעתי, להתייחס כלל לדברים אלה. לא רק שאלה הן טענות עובדתיות שמקומן לא יכירן בטענות שבסיכומים בכתב, ולא רק שטענות עובדתיות אלה לא הועלו כלל בתצהיר שהוגש ע"י מנהל המשיבה, אלא, כאמור, זוהי טענה שהיה צריך להעלותה בכתב התביעה ושבלעדיה, אין כתב התביעה מגלה עילה כנגד המבקשת, בטענה של פגם במוצר. אין ספק, כי היעדר עילת תביעה בכתב התביעה, יש בה כדי למנוע מתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500לתקנות [5]. ב-ע"א 98/67 ליבהר נ' "גזית ושחם" בע"מ [1], מציין כב' השופט לנדוי (כתוארו אז), לאמור: "בודאי נכון הוא שאם נוכח בית-המשפט לדעת, עפ"י כתב התביעה ויתר החומר הנמצא בפניו באותו שלב מוקדם, שאין לתובע, המבקש את ההמצאה, עילת תביעה נגד הנתבע הנמצא מחוץ לשיפוט, ממילא אין אותו נתבע בעל דין דרוש או נכון לתביעה". כן ראה דברי כב' הנשיא זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי [7], סעיף .196 .5היתר להמצאת מסמכים מחוץ לתחום השיפוט, נתון לשיקול דעתו של בית-המשפט והוא ניתן להיעשות עפ"י אחד מעשרת המקרים המצויינים בתקנה 500לתקנות [5]. טענת המשיבה בפני היא, כי יש להתיר את ההמצאה למבקשת עפ"י תקנת מישנה (4) [5] הקובעת: "התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו, או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה: א. חוזה נעשה בתחום המדינה. ב. החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה". וכן עפ"י תקנת משנה (7) [5] הקובעת: "התוענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה". במילים אחרות - טענת המשיבה היא כי התובענה היא להפרת הסכם שנעשה בישראל וכן או על מעשה ניזיקין שאירע בישראל. אני סבור כי אין ממש בטענות אלה. אין ספק, כי מעשה או מחדל שנעשה, לטענת המשיבה, ע"י המבקשת ושגרם לפגם שבמוצר, נעשה בחו"ל, ולא בארץ. מהאמור בתקנת מישנה (7) לתקנה 500לתקנות [5], עולה בבירור, כי המצאת כתבי-בי"ד מחוץ לתחום השיפוט, בענין כזה, מותרת רק כאשר מעשה הנזיקין נעשה בתחום המדינה. טענות ב"כ המשיבה בסיכומים בכתב בפני (עמ' 6לסיכומים) על המגמה בשנים האחרונות, במשפט האנגלי, "לכוון תורת מקום הנזק" וכי יש, לכן, להעדיף את מקום אירוע הנזק, על פני מקום עשייתו, ראויה, אולי להישמע באוזני מתקין התקנות. ברם עפ"י לשונה הברורה של תקנת מישנה (7) [5] הנ"ל, אין מקום להיעתר לבקשה למתן היתר המצאה לחו"ל, אלא אם כן מעשה הנזק עצמו בוצע בתחום המדינה, ואין די בכך שהנזק נתגלה במדינה. ראה דברי כב' הנשיא זוסמן ב-ע"א 565/77 אפרים מזרחי נ' nobel's .ltd . Explosives co[2], בעמודים 119-.120 .6אשר לטענת ב"כ המשיבה כי החוזה שבין הצדדים בדבר אספקת המוצר נעשה ונכרת בישראל: אין ב"כ המשיבה מתעלם מהתנאי של free on boardהמצוי בחשבון שנשלח ע"י המבקשת. תנאי שממנו יש להסיק כי אספקת המוצר בוצעה בנמל היציאה הוא נמל אנטוורפן. ברם, ב"כ המשיבה, מעלה בסיכומים בכתב (עמ' 4לסיכומים) טענות כי ההסכם בקשר לרכישת המוצר מהמבקשת נעשה באמצעות סוכנה של המבקשת בארץ, חברת "סורפול" הנ"ל, וכי המו"מ והמצאת המסמכים נעשו בארץ באמצעות הסוכן. שוב, אלה הן טענות עובדתיות שלא נזכרו כלל בתצהירו של מר אלשטיין, מנהל המשיבה, ואשר אין כלל מקום להעלותן בפעם הראשונה, בטענות שבסיכומים בכתב. כמצויין לעיל, ציין מר אלשטיין בתצהיר שנתן בתמיכה לבקשה להמצאת המסמכים למבקשת בצרפת, באופן גורף וכללי, כי "המקום שנועד לקיום ההתחייבות ומקום המסירה של הנכס נשוא התביעה, הינו בתחום שיפוטו של בית משפט נכבד זה". גם אחרי שהוגשה בקשה זו לביטול מתן ההיתר, וגם לאחר שהומצא תצהירו של מר רפאל שיף, הכוללת טענה שההסכם בין הצדדים נעשה ונכרת בחו"ל ולא בישראל, גם אז לא מצאה המשיבה לנכון להגיש תצהיר נגדי הסותר טענה זו, או לפחות, להזמין את מר שיף לחקירה על תצהירו זה. ב-ע"א 565/77 [2] הנ"ל, שם בעמ' 117, מציין כב' הנשיא זוסמן כי על מגיש בקשה למתן היתר עפ"י תקנה 500[5] "לשכנע את השופט שהענין בא בגידרה של אחת החלופות שבתקנה 467[5]" (היא התקנה שהוחלפה לתקנה 500דהיום). כן ראה דברי כב' הנשיא זוסמן בספרו הנ"ל [7] שם, בעמ' 187כי "חייב המצהיר לפרט בתצהיר את העובדות המביאות את עניינו בתוך אחת מתקנות המישנה של תקנה 467, שאם לא כן אין בית-המשפט מוסמך להתיר את המסירה". דבריו הכלליים של מר אלשטיין בתצהיר, ובעיקר לאור תרי מר רפאל שיף בתצהירו, דברים שלא נסתרו, אין בהם כדי להוות ראיה מספקת כי אכן נתקיים התנאי האמור בתקנה 500(4) לתקנות [5]. על הרוצה בהיתר להמצאת כתבי-בית-דין אל מחוץ לתחום השיפוט, להיכבד ולאשר את עיקרי התובענה בתצהיר, לרבות אותם גופי דברים הקובעים את סמכות השיפוט. בעניינו, אומנם לא נטען בכתב התביעה, כדרוש, מה הן העובדות שעלפיהן יש לבית-המשפט זה "הסמכות הבילנאומית, המקומית והענינית לדון בתובענה" (סעיף 18לכתב התביעה). אך, למצער, היה על המשיבה לפרט בבקשה למתן ההיתר, ובתצהיר שצורף לה, את פרוט הנימוקים המצביעים על- כך כי אכן נתמלאו התנאים המצדיקים מתן ההיתר, עפ"י תקנה 500(4) או 500(7) [5]. זאת, כאמור לא נעשה. לענין חשיבותו של תצהיר בתמיכה לבקשה למתן היתר, ראה בר"ע 210/81 הולץ נ' רפיד [3]. .7בהתאם לתקנה 501(ב) לתקנות [5] "בית-המשפט או הרשם רשאי שלא להעתר לבקשה... (למתן היתר המצאה מחוץ לתחום המדינה) אם ראה מנסיבות הענין שהבקשה הוגשה באיחור בלתי סביר". נראה לי, כי "בנסיבות הענין" שבפנינו יש מקום לקבוע, כי אכן בקשתה של המשיבה בהמרצה 297/86, הוגשה באיחור בלתי סביר, פירטתי, בתחילת דברי בהחלטתי את השתלשלות העניינים מאז הגשת התביעה ע"י פרי תנובה בחודש אוקטובר 1984ועד להגשת הבקשה ע"י המשיבה בחודש פברואר 1986, וציינתי כי לא הומצא בפני הסבר סביר לאיחור בהגשת הודעת צד ג' מטעם המשיבה כנגד פרי תנובה. מאותו טעם עצמו יש להגיע למסקנה, כי הגשת הבקשה הנדונה להמצאת המסמכים בצרפת הוגשה ע"י המשיבה באיחור בלתי סביר, דבר שעל-פיו יש להימנע ממתן ההיתר. טענת ב"כ המשיבה, בסיכומים בכתב, כי את ה"איחור הבלתי סביר" יש לחשב רק מיום הגשת התביעה בתיק זה, עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האמור בתקנה 501(ב) [5], כי יש להתייחס לשאלה אם האיחור הינו סביר או בלתי סביר "מנסיבות הענין" ולאו דווקא מיום הגשת התביעה. מסקנתי היא לכן כי דין בקשה זו להתקבל ודין ההחלטה למתן ההיתר בהמרצה 297/86להתבטל. לאור מסקנתי זו, אינני רואה צורך לדון בטענה האחרת הנוספת של המבקשת בדבר קיום תנאי "שיפוט זר" דהיינו כי הוסכם בין הצדדים על תחולת השיפוט והמשפט הצרפתי. אני נעתר לבקשה ומחייב את המשיבה לשלם למבקשת הוצאות בסכום כולל של 000, 2ש"ח, בצירוף מע"מ, ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. משפט בינלאומיאחריות על מוצרים פגומיםמוצרבעל דין בחו"ל / חברה בחו"ל