מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד איקאה - נפילה בחנות: תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. המחלוקת על החבות ועל הנזק רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת 1. התובעת ביקרה ב - 5.10.04, חוה"מ סוכות, בחנות איקאה בנתניה [להלן - "החנות"]. בשלב מסוים נכנסה לשירותי הנשים ובו החליקה ונפלה על רצפתו. כתוצאה מכך נחבלה בכתף ימין ובשורש יד ימין [להלן - "השירותים" ו"התאונה"]. 2. נתבעות 1 ו - 2 הינן איקאה ופניקס חברה לביטוח בע"מ, מבטחת האחריות שלה כלפי צדדים שלישיים [להלן - "הפניקס"]. שתי אלה מציגות חזית אחת ועל כן יכונו כל עוד לא נדרש אחרת - "איקאה". 3. נתבעות 3 ו - 4 וצדדים שלישיים להודעת איקאה הינן חברה המבצעת את עבודות הניקיון בחנות [להלן - "חברת הניקיון"] ומבטחת אחריותה כלפי צדדים שלישיים אליהו חברה לביטוח בע"מ [להלן - "אליהו". חברת הניקיון נמצאת אמנם בהליכי פירוק אך אליהו מודה בכיסוי הביטוחי. כל עוד לא נדרש אחרת, אכנה את השתיים - "חברת הניקיון". בין איקאה לבין חברת הניקיון נכרת חוזה למתן שירותי ניקיון בחנות ועל אף שחברת הניקיון חלקה בסיכומיה על קבילותו של המסמך שהוצג כחוזה, היא אינה חולקת על עם היחסים החוזיים בין הצדדים [להלן - "חוזה שירותים"]. 4. אליהו הוציאה לחברת הניקיון פוליסה המכסה את אחריותה בהיותה מספקת שירותי ניקיון ואחזקה עבור איקאה. הכיסוי הורחב כך שהוא כולל גם את איקאה ב"שם המבוטח". נשוב אל התובעת: 4. לאחר התאונה ובצאתה חבולה וכואבת מהשירותים, פגשה במר אבי בר - ששת, המנהל התורן של החנות ודיווחה לו על התאונה. הוא מסר לה את פרטיו לרבות מספר הנייד שלו [להלן - "בר - ששת"]. 5. לאחר מכן פונתה התובעת באמבולנס לחדר מיון של בי"ח לניאדו בנתניה. רופאי בי"ח אבחנו אצלה שבר בשורש כף היד וגיבסו את המקום. התובעת שוחררה להמשך טיפול בקהילה. כעבור כששה שבועות הוסר הגבס והיא החלה בטיפולים של פיזיותראפיה ומרפאת כאב. התובעת התלוננה על כאבים בכתף ימין. במקביל נטלה משככי כאבים. 6. לימים שלחה לה החנות זר פרחים עם איחולי החלמה ואנשיה התקשרו כמה פעמים ודרשו בשלומה 7. מומחה התובעת ד"ר ערן לין העריך את נכותה בשיעור משולל של 24%: 15% בגין הגבלת תנועות בכתף ימין ו - 10% בגין חיבור גרוע של השבר בכף היד. מומחה הנתבעות ד"ר וסרלאוף העריך את נכותה המשוקללת של התובעת ב - 14.5%: 10% בגין הגבלת תנועות בכתף ימין ו - 5% בגין השבר בכף היד. 8. לאור המחלוקות בין המומחים מונה פרופ' אנגל כמומחה מטעם בית המשפט. ואלו קביעותיו: בגין הפגיעה במפרקי הכתף והיד גם יחד - 15% לפי סעיף "סל" 35 [1] בין ב' ל - ג' לתקנות הביטוח הלאומי התשט"ז - 1956. לדעתו המצב סופי, לא צפוי צורך בטיפולים רפואיים בעתיד ואין לו השלכה על תפקוד התובעת בעבודתה. חוות דעת שלושת המומחים הוגשו ללא חקירה. התובעת חולקת על חוות דעתו של מומחה בית המשפט ויתר הצדדים משלימים איתן. לאור המימד האובייקטיבי המיוחס לחוות דעתו של מומחה בית המשפט ובהיעדר טעם להתערב בממצאים הרפואיים שקבע, אני מקבלת כבר עתה את מסקנותיו ומעמידה את נכותה הצמיתה של התובעת על 15%. השלכת הנכות על תפקודה של התובעת תידון בהמשך. המחלוקות 9. מבלי לגרוע מתוכנם של סיכומי הצדדים, הם יעוצבו להלן לפי המושגים הנזיקיים המקובלים. 10. נסיבות התאונה והגורם לה - לטענת התובעת בתצהירה ובעדותה התאונה אירעה לאחר שכבר עשתה שימוש באחד התאים בשירותים, יצאה ממנו, נטלה את ידיה באחד הכיורים ועמדה לפנות על מנת לנגב את ידיה. אזי החליקה כתוצאה ממים שנקוו על רצפת השירותים. התובעת אינה יודעת האם מקור המים בהתזה מברז לנטילת ידיים או בנטיפת מים עקב שימוש המבקרות במייבש. היא אינה יודעת מהי נקודת הזמן בה נקוו המים על רצפת השירותים, האם זמן קצר או למעלה מכך לפני החלקתה. לטענתה נקוו המים ונוצרה רטיבות עקב מחדלי איקאה וחברת הניקיון. לטענת איקאה וחברת הניקיון לא הוכיחה התובעת כי החליקה בכלל וכי החלקה זו נגרמה עקב מים. הן חולקות ביחד ובנפרד על המחדלים המיוחסים להן. 11. חובות הזהירות של איקאה - לטענת התובעת הודתה איקאה באחריותה לתאונה ולחילופין אחראית איקאה כלפיה בכוח היותה מחזיקה במקרקעין. איקאה לא נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונה. לטענת איקאה הימצאם של מים על רצפה ובפרט על רצפת שירותים הינה מסיכוני החיים, או "סכנה רגילה" שאינה מצמיחה לה אחריות. לחילופין בעצם העסקת חברת הניקיון נקטה איקאה באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונה, לא צפתה ולא היה עליה לצפות את התאונה. 12. חובות הזהירות של חברת הניקיון - לטענת התובעת אחראית חברת הניקיון כלפיה מעצם היותה מופקדת על ניקיון החנות ובכללה השירותים. חברת הניקיון לא נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונה, לרבות באי העסקת צוות עובדים מספק, בשימוש בסמרטוט רטוב ולא בסמרטוט יבש ובכלל באי הסרת המפגע. בנוסף מייחסת לה התובעת אחריות עקב הפרת הוראות איקאה. חברת הניקיון מסכימה כי כאשר עובדיה יצרו את הסיכון באופן אקטיבי, למשל על ידי שימוש בחומרים גורמי החלקה, היה עליהם להיות מודעים לו וקמה לה אחריות כלפי התובעת. אך התובעת לא הוכיחה כך. לעומת זאת, אי עמידה בהוראות איקאה אינה מצמיחה לה אחריות כלפי התובעת. 13. אשם תורם - איקאה וחברת הניקיון מייחסות לתובעת אשם תורם מכריע. מאחר שהיקוות מים על רצפת השירותים הינה צפויה, היה על התובעת להסתכל על הרצפה ולו הייתה עושה כן, הייתה מבחינה במים והתאונה הייתה נמנעת. לטענת התובעת לא נפל פגם בהתנהלותה ולא היה עליה להסתכל על הרצפה כאשר היא עושה שימוש רגיל בשירותים, נוטלת את ידיה ופנה לנגבן. למים תכונת שקיפות, היא לא ראתה ולא היה עליה לראות אותם ואף לא הוזהרה מפני סכנת החלקה. 14. היחסים בין איקאה לחברת הניקיון - במידה ותימצא אחריות נזיקית של חברת הניקיון כלפי התובעת, תיבחן חלוקת אחריות פנימית בין מעוולים יחד. במידה ותישלל אחריות כזו, תבחן החבות החוזית בין השתיים. 15. כפל ביטוח - לטענת איקאה ובעצם הפניקס, קיים כפל ביטוח בין הפוליסה שהוציאה היא לאיקאה לבין הפוליסה המורחבת של אליהו הכוללת אך היא כיסוי ביטוחי לאיקאה. לטענת חברת הניקיון ובעצם אליהו, אין כפל ביטוח שכן הפוליסה שלה מכסה אחריות בגין ניקיון ולא הוכיחה אחריות כזו של איקאה. 16. מחלוקות שגורות לגבי היקף הנזק. הראיות 17. התובעת העידה עדה יחידה מטעמה. 18. מטעם איקאה הוגשו תצהיר של בר - ששת, חוזה השירותים ורשימת הפוליסה של חברת הניקיון. מאחר שבר - ששת לא התייצב להיחקר על תצהירו ובקשת איקאה לדחות את חקירתו למועד אחר נדחתה, הוצא תצהירו מהתיק ואינו משמש כראיה. למועד ההוכחות הביאה עימה איקאה תצהיר מאת כלכלן שלה מר אלכס זלובינסקי. מטרתו של התצהיר הייתה הגשת מסמכים בלבד. לאחר שהושגה הסכמה על קבלת המסמכים כמוצגים לא נדרש בית המשפט לתצהירו. אך מאחר שנכח באולם בית המשפט במהלך ישיבת ההוכחות, ביקש ב"כ חברת הניקיון להעידו ובמסגרת הסמכות להעיד כל אדם הנוכח באולם, נעתרה בקשתו. 19. מטעם חברת הניקיון ובהסכמת התובעת הוצג לראשונה בשלב ההוכחות דו"ח שערכה איקאה בעקבות התאונה - נ/5. הדו"ח הוגש בכפוף להסתייגויות ב"כ איקאה לגבי תוכנו ומשקלו. דיון נסיבות התאונה 20. בסעיף 2 לתצהירה הצהירה התובעת: "ביום 5.10.04 ... נפגעתי עת שהיתי בחדר השירותים, החלקתי על רצפה רטובה, נחתי בחוזקה בייחוד על הישבן ויד ימין ונגרמו לי נזקי גוף קשים ... מכנסיי נרטבו והייתי חדורה כאב עז, ממש בכיתי מכאבים. אישה שהייתה בשירותים (אינני מכירה אותה ולא לקחתי את פרטיה) עזרה לי לקום וליוותה אותי החוצה (בקושי הלכתי) ואז ראה אותנו עובד איקאה בשם אבי בר ששת (שמו ותפקידו נודע לי בדיעבד, לאחר שהציג את עצמו ואף רשם לי את פרטיו על גבי דף של הנתבעת 1 בו אף רשם את מספר הטלפון שלו וכי תפקידו "מנהל תורן" ...... הוא ליווה אותי לחדר צדדי שם הורה לי לשכב על מטה ועובדי הנתבעת 1 עזרו לי לשכב והוא הזמין עבורי אמבולנס ....". אחר התאונה ניתנה הוראה ע"י אבי בר ששת לצוות הניקיון, לגשת באופן מיידי לשירותים ולייבש מים מרצפת חדר השירותים, תוך שהוא מציין כי "היו יותר מדי החלקות היום". עוד אמר לי כי "מבקרים במקום כ - 10,000 איש וקשה לשמור על תנאי אחזקה רגילים" עוד זכור לי שאמר לי "לא רצוי לבוא לפני החג כי יש הרבה אנשים והרבה אנשים נכנסים לשירותים" זכור לי שהוא ממש כעס על צוות הניקיון. הוא היה מאוד אדיב, התנצל בפני והסביר, בין היתר, כי מבקרים במקום הרבה אנשים בייחוד עתה בתקופת חג, בתקופת חול המועד (במהלכה הרבה אנשים אינם עובדים) ועל כן הרבה אנשים נכנסים לשירותים .... עקב התאונה ופגיעותיי הקשות וכאות התנצלות על אירוע התאונה שלחה לי הנתבעת 1 זר פרחים וכן התקשרו אלי מספר פעמים מטעם הנתבעת 1 לשאול בשלומי. 21. בסעיף 6 לתצהירה העלתה התובעת מקבץ של טענות עובדתיות "בהתאם לייעוץ משפטי". אביא מקצתן על מנת לסבר האוזן: "ברזים לא תקינים ו / או מתיזים", היעדר תחזוקת ניקיון רצופה ושוטפת של עובדי ניקיון, היעדר פיקוח והיעדר שלטי אזהרה. דין הוא שתצהיר עדות ראשית יכיל אך ורק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא [תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984]. התובעת נמנעה מלהצהיר על ידיעה אישית והבהירה במפורש כי הצהרותיה אלו מבוססות על ייעוץ משפטי. ייעוץ משפטי כשמו כן הוא ואין לו יכולת לייצר חומר ראייתי. התובעת אף הודתה בחקירתה כי אינה יודעת מהם הסדרי הניקיון בשירותים, האם חברת הניקיון הייתה בשירותים דקה לפני שנכנסה אליהם, האם צריך היה להיות שם עובד ניקיון או שלא הגיע, האם הברזים לא היו תקינים והאם לא הוחזק בשירותים עובד ניקיון באופן רציף ושוטף [עמ' 13]. איני מוכנה לבסס ממצאים עובדתיים על סעיף 6 בתצהיר למעט אילו שנקלטו בחושיה של התובעת: היא לא ראתה עובד ניקיון בשירותים בעת התאונה והגעתו לאחר מכן ולקריאתו של האחרון, ככל הנראה אל בר - ששת [עמ' 19 - 20]. 22. התובעת הוסיפה בחקירתה כי הגיעה לחנות עם חבר בשם אפרים, כי אין זו הפעם הראשונה בה היא מבקרת בחנות ובשירותים שבה [עמ' 7 - 8], כי כשפנתה ליטול את ידיה לא הסתכלה על הרצפה, כי אינה יודעת אם היו שם הרבה מים או מעט, אם היו מלוכלכים אם לאו, אלא היו מים וכל הצד הימני של מכנסיה נרטב. היא הבהירה כי לא היו עדים לנפילתה ואותה אישה שהייתה בשירותים ראתה אותה כשהיא כבר על הרצפה [עמ' 8]. בהמשך השיבה כי אינה יודעת כמה אנשים היו בשירותים בעת התאונה אם כי אותה אישה אכן הייתה שם [עמ' 9]. היא שבה ותיארה את מעמד ההחלקה לאחר שנטלה את ידיה ורצתה לנגב אותן. היא לא זכרה איזה מתקן ייבוש היה על הקיר [עמ' 14]. בהמשך תיארה את המפגש שלה עם בר - ששת. ועוד מסרה כי שמעה אותו קורא ונוזף בעובדי הניקיון ש"היו יותר מדי החלקות במקום" ושולח אותם לנקות את השירותים [עמ/ 16]. 23. עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין וככזו כפופה היא להחמרות בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"ה - 1971. בית המשפט יבסס ממצאים על עדות כזו, נעדרת סיוע, ככל שיכול הוא לרחוש לה אמון מלא ומושלם. עדותה של התובעת כאן מקבלת סיוע מדו"ח איקאה נ/5. וכך נכתב בדו"ח: גורם / תיאור התאונה: הלקוחה החליקה בשירותי הנשים. ... למילוי ע"י ממונה בטיחות בלבד תוצאות ומסקנות האירוע ופעולות לביצוע: אחקור את התאונה לכשאגיע לאיקאה. אלי אמיר. 1. על פי בר - ששת, המים הנוטפים מתחת למייבש הידים החשמלי מידי המשתמשות גרם להחלקתה של הלקוחה. 2. ככלל על העובדי נקיון לנגב אזור זה יותר פעמים ביום, ובפרט בימים עמוסי לקוחות, 3. יש להעביר נושא זה לאחראי נקיון בהקדם. ניר נויפלד - 18.10.04, אחראי הנקיון יוסי זטלאווי קיבל הנחיה לרענן ולחדד שוב את חשיבות הטיפול בריצפות רטובות, בעת לחץ בחנות יבוצע תיגבור עובדים באזורים כמו השרותים. 24. כזכור, בשלב ההוכחות הסתייגה ב"כ איקאה מתוכנו וממשקלו הראייתי של הדו"ח. בסיכומיה לא רק שלא חזרה על הסתייגותה, היא אף עשתה שימוש בדו"ח כלפי חברת הניקיון [עמ' 3]. בפרק זה של פסק הדין, מסייע הדו"ח לגרסת התובעת. 25. איקאה וחברת הניקיון לא הביאו עדים מטעמן לסתירת עדות התובעת. ה"פגמים" שמצאו בעדות התובעת, לאו "פגמים" הם ביחס לעצם התרחשות התאונה ולחובות המושגיות שלהן כלפיה, לכל היותר היו יכולים להשליך על היחסים בין איקאה לבין חברת הניקיון. ה"פגמים" הובאו בנוקדנות יתרה, לא היה בהם אלא ניסיון עקר להסיט את תשומת הלב מגרעין עדותה של התובעת והתוצאה, סרבול הדיון שלא לצורך והכבדה על הצדדים ועל בית המשפט. אביא לשם הדגמה חלק מהם: התובעת לא ידעה אם היו על הרצפה הרבה או מעט מים, האם היו מלוכלכים אם לאו, האם היא זו שאמרה לבר - ששת שמכנסיה רטובים או אותה אישה, האם ראה בר - ששת את מכנסיה הרטובים או שלא. איני מצפה מהתובעת שנחבלה קשות והייתה נתונה לכאבים עזים ולסבל, להתמקד באותה עת בדקויות מזעריות. לא מצאתי "פגמים" בעדות התובעת והעיקר, אין בדקויות המזעריות כדי לדחות את גרסת התובעת, בפרט כשאיקאה וחברת הניקיון לא הביאו ראיות ועדויות לסתור אותה. 26. התובעת מצידה לא זימנה את אותה אישה שסייעה לה לאחר התאונה ולא את החבר אפרים עמו הגיעה לחנות. איקאה וחברת הניקיון קפצו על כך כמוצאות שלל רב וביקשו לייחס להימנעות זו משקל. שוב, מדובר בטענת סרק. התובעת העידה כי אותה אישה לא ראתה את עצם החלקתה אלא נזעקה לצעקתה לאחר התאונה. החבר אפרים בוודאי לא נכנס לשירותי הנשים ומכאן שגם הוא לא ראה את התאונה. אין לזקוף לחובת התובעת את אי העדתם. 27. בסופו של דבר, נותרת עדות התובעת לבדה, כשהיא מסתייעת בדו"ח של איקאה. למעשה די בכך ואין צורך לרחוש אמון מלא ומושלם לעדותה על מנת לבסס עליה ממצאים. אף בהיעדר סיוע לעדותה, הייתי מקבלת אותה וקובעת ממצאים על פיה לאור האמון המלא והמושלם שרחשתי לה וביחס לנסיבות התאונה. נמצא שהתאונה התרחשה כגרסת התובעת. רשלנות - חובות הזהירות של איקאה כלפי התובעת 28. איקאה הודתה במשתמע באחריותה לתאונה, כעולה מהדו"ח נ/5. מעבר לכך, היא חבה לתובעת חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות, לאור היותה המחזיקה ובעלת השליטה במקרקעין בכלל, וכמי שמתפרנסת מהמבקרים המוזמנים למקרקעין [ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז [1] 113, להלן - "הלכת ועקנין"]. 29. אין לי אלא להפנות אל הדו"ח שהובא בהרחבה לעיל. איקאה הודתה כי התאונה נגרמה עקב היקוות מים על רצפת השירותים ומתחת למייבש הידיים החשמלי העומד לרשות המשתמשות. כמו כן הודתה במשתמע בעומס לקוחות ביום התאונה, שהינו כזכור אחד מימי חוה"מ סוכות ועוד הודתה בצורך מוגבר לנגב את חשירותים ולשם כך לתגבר את עובדי הניקיון בם ואת הצורך לנגב את רצפתם עם סמרטוט לח ולא עם סמרטוט רטוב. די באלו על מנת לקבוע חובה קונקרטית ואף את טיבם ואת רמתם של האמצעים הסבירים בהם היה על איקאה לנקוט על מנת למנוע או להפחית את הסיכון לתאונות החלקה על מים. 30. איקאה הפנתה לע"א 883/77, ברוק נ' עיריית תל אביב, פד"י לד [1] 157. באותו עניין אירעה התאונה בבית מרחץ, כאשר החליק הניזוק על קצף סבון שנמצא על שבכת עץ עליה צעד, בדרכו מהמקלחת לחדר הלבשה. מקובל להפנות לפסק דין זה על מנת להראות דחיית התביעה של ניזוק במקרה בו מדובר ב"סכנה רגילה" ו"טבעית" למקום. לטעמי אין מקום להפניה זו: ראשית, על פי הרציו של פסק הדין, נדחתה התביעה לאחר קביעת ממצאים עובדתיים לפיהם נקטה הנתבעת בכל אמצעי הזהירות הסבירים והטלת אחריות במקרה זה, משמעה ייחוס אחריות מוחלטת למזיק, בניגוד לעקרונות השיטה [פיסקה 4] שנית, בית המשפט ייחס חשיבות לעמדה המקובלת באותה עת ואשר אינה מקובלת עוד כיום, ולפיה הטלת אחריות נזיקית על רשות ציבורית ובנסיבות העניין, נוגדת את האינטרס הציבורי של שימוש בכספי ציבור למטרות חשובות יותר [פיסקה 5]. שלישית, ממש מעבר לנדרש, פסק הדין הבחין בין "סכנה רגילה" לסכנה ש"אינה רגילה" כאשר רק בגין האחרונה תוטל אחריות. ספק בעיני אם הבחנה זו עומדת במלוא עוצמתה גם כיום, שהרי אין הצדקה תיאורטית וחברתית להבחין בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה", ככל ששתיהן ניתנות לצפייה וניתן לנקוט באמצעים סבירים וזולים יחסית על מנת להסירן או להפחיתן [ראו ביקורתו של אריאל פורת, דיני נזיקין: עוולת הרשלנות על פי פסיקתו של בית המשפט העליון מנקודת - מבט תיאורטית, ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו, בעריכת אריאל רוזן - צבי ז"ל, אונ' תל אביב, 373, 401 ואילך]. לדעתי, משקף פסק דין אחר, אותו נהוג לצטט בהזדמנויות כאלה, סטייה מהבחנה זו, אם כי באופן משתמע ועקיף, על ידי סיווג מה שנתפס כ"סכנה רגילה" ו"טבעית" כסכנה "בלתי רגילה". כוונתי לע"א 417/81, מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח [1] 72, 77 [להלן - "הלכת מלון רמדה"]. באותו עניין נקבע כי המצאות שמן באזור התיקון במטבח הינו "סכנה בלתי רגילה". נדגיש כי קביעה זו ניתנה ביחס לנזקי גוף שנגרמו לשף המלון, הבקיא בחלוקת המטבח לאזורי עבודה, יודע או עליו לדעת מהו אזור הטיגון ומה הסכנה מהתזת שמן על רצפתו. התוצאה היא כי ביחס למבקר אקראי בבית מרחץ, נקבע כי המצאות סבון במעבר הינה בגדר סכנה "רגילה" ודווקא ביחס לשף העובד במטבח המלון ומכיר את מתקניו, נקבע כי המצאות שמן על רצפת אזור הטיגון הינה בגדר סכנה "בלתי רגילה". ככל נדרש, אני סבורה כי המצאות מים על רצפת השירותים של חנות גדולה ומסודרת הינה בגדר סכנה צפויה, בין שתוגדר כ"רגילה" ובין שתוגדר כ"בלתי רגילה", יש בה כדי להקים חובה קונקרטית של החנות כלפי המבקרים ומכך נגזר כי על החנות להוכיח כי נקטה באמצעים הסבירים על מנת להפחיתה או להסירה. 31. איקאה לא הרימה את נטל ההוכחה ואף לא את הנטל המשני של הבאת הראיות. היא לא העידה ולו עד אחד מטעמה ולא הוכיחה באילו אמצעים נקטה, הן לגבי שמירה על ניקיון השירותים, הן לגבי אופייה ותדירותה, הן לגבי מצבת עובדי חברת הניקיון בימים עמוסים או בכלל, הן לגבי מועדי וכמות הצבתם בשירותים והן לגבי הפיקוח על עבודתם זו. עדות התובעת על כעסו של בר - ששת על עובדי הניקיון ושליחתם לניקוי השירותים לאחר התאונה , אין בה כדי להוכיח כי איקאה פיקחה, מיקמה והשימה אותם מלכתחילה ובאופן מספק בשירותים. הסתמכותה של איקאה על חוזה השירותים, בו אדון בהמשך, אינה מחסנת אותה ואינה גורעת מאחריותה כלפי התובעת. איקאה הפרה את חובות הזהירות שלה כלפי התובעת וכתוצאה מכך נגרמו נזקי התובעת. רשלנות- חובות הזהירות של חברת הניקיון כלפי התובעת 32. חברת הניקיון מעצם תפקידה, חבה לתובעת חובת זהירות מושגית. המבחן פשוט ואינו מסובך להפעלה במקרה זה. נקודת המוצא היא כי מקום בו ניתן טכנית לצפות את הנזק, צריך גם לצפות אותו ואזי קמה חובת זהירות מושגית. הדרך היחידה ל"השתחרר" מחובה זו הינה שכנוע בקיומם של שיקולי מדיניות לשלילתה כאמור בהלכת ועקנין. חברת הניקיון יכולה לצפות כעניין טכני, כי אדם ייפגע כתוצאה מכשל בניקיון. מכאן שצריכה היא לצפות פגיעה כזו. אין כל שיקולי מדיניות השוללים חובה זו. אדרבא, חברת ניקיון מתפרנסת מניקיון ובכללו, הסרת מפגעים באמצעות פעולות ניקיון. 30. שונים פני הדברים במישור החובה הקונקרטית. הנטל להוכחת חובה זו ולטעינתה בתוכן עובדתי מוטל על התובעת. חובה זו אינה מוטלת, בניגוד לסיכומי חברת הניקיון, אך ורק במקום בו יצרה החברה באופן אקטיבי סיכון. היא מוטלת גם מקום שהיה זה מתפקידה של החברה למנוע או להסיר סיכון והיא חדלה מכך. התובעת לא הוכיחה כי חברת הניקיון היא זו שיצרה באופן אקטיבי את סיכון ההחלקה ואת היקוות המים. היא אף לא הוכיחה כי חברת הניקיון חדלה באי הסרת הסיכון במועד, בין מכוח דיני רשלנות ובין מכוח דיני חוזים. במאמר מוסגר אבהיר כי החובות החוזיות של חברת הניקיון כלפי איקאה, אינן עוברות באופן "מסורי" לתובעת, אם כי היא יכולה לנסות ולהסתמך על תנאי ומידת הניקיון בחוזה, לצורך ביסוס רמת הזהירות הנזיקית של חברת הניקיון כלפיה. אך עקרונית, אין לה עילת תביעה ויריבות חוזית ישירה עם חברת הניקיון. התובעת לא הוכיחה כי היה על חברת הניקיון להעמיד בשירותים עובד ניקיון בכל עת, אף לא בימים עמוסי מבקרות. היא לא הוכיחה את משך היקוות המים על הרצפה עובר לתאונה. ייתכן ולו הייתה מוכיחה היקוות משך זמן ארוך, היה מקום להטיל אחריות על חברת הניקיון לאור יכולת הצפייה הטכנית ומכאן אף הצורך לצפות במישור הנורמטיבי, לאור ניסיונה בניקיון שירותים ובדבר היקוות מים לאחר פרק זמן מסוים בו נעשה שימוש בשירותים תחת עומס מבקרות. אך התובעת לא הוכיחה אימתי נוצרה ההיקוות, האם משך זמן רב או כהרף עין, האם מטפטוף פתע אקראי או מטפטופים מתמשכים. אמנם קיים קשר סיבתי בין המים לבין התאונה, אלא שחברת הניקיון אינה אחראית לכך משום שלא מוטלת עליה חובת זהירות קונקרטית. תביעתה של התובעת כלפי חברת הניקיון - נדחית. אשם תורם 33. הנטל להוכיח אשם תורם מוטל על הטוען לו. אבחן כעת את הראיות: התובעת ביקרה בעבר באיקאה ואף עשתה שימוש בשירותים. התובעת הייתה מודעת לעומס מבקרים ומבקרות בחנות ובשירותים באותו יום. בנוסף, הייתה מודעת לכיורים בהם עושות המבקרות, בכללן היא עצמה, שימוש לנטילת ידיים ובצורך לפנות לשם ניגוב הידיים למקום או למתקן ייבוש המצוי במרחק מהכיורים. על כן היה עליה לצפות כי רצפת השירותים לא תהיה בכל עת סטרילית ונטולת רטיבות. גם אם אקבל כי במקום לא היה שילוט אזהרה מפני החלקה, וכי למים תכונת שקיפות ידועה, לדעתי כל אדם סביר יכול לצפות בנסיבות העניין המצאות מים או רטיבות על רצפת השירותים ולהפעיל תשומת לב מינימאלית. 34. לעיתים מגנה הפסיקה על ניזוק מפני אשם תורם. למשל ביחסי עובד - מעביד, כאשר ניתן משקל מוחלט לרצונו של העובד לרצות את מעבידו ולהתעלם, אפילו בפזיזות, מסיכונים במקום העבודה או כאשר המעביד מפר חובה חקוקה שבאה להגן על העובד ובפרט כשמדובר בעובד חדש, שסביבת העובדה זרה לו [ע"א 435/85, מחמור בע"מ נ' אטדגי, פד"י מא [4] 524, ע"א 663/88, שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז [3] 255 ועוד]. למשל ביחסי רשות מקומית ואזרח הצועד בדרכים בהחזקתה ואשר הותוו לשם כך [ע"א 2004/92, עיריית קרית אונו נ' שחם, ]. באותו עניין נפסק כי אין לצפות מהאזרח להלך כשעיניו נעוצות בדרך. 35. ואולם כאשר נמצא כי תנאי העבודה או הדרך יצרו סיכון מוגבר אשר היה ידוע ומוכר לניזוק ולא היה בכך הפרת חובות חקוקות, הוטל על הניזוק ובנסיבות המתאימות - אשם תורם [בהקשר יחסי עבודה - הלכת מלון רמדה ולאחרונה בהקשר של רשות מקומית מול אזרח - ע"א 1952/11, אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים, ]. בהינתן כל אלה מצאתי לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%. היחסים בין איקאה לבין חברת הניקיון 36. תחילה לחוזה השירותים. איקאה צירפה לתיק מוצגיה חוזה שירותים מיום 11.6.01, טיוטה מיום 26.6.01 ותוספת לחוזה מיום 13.8.02. ב"כ התובעת וב"כ חברת הניקיון לא התנגדו לכך, אם כי ב"כ חברת הניקיון מסר שלא קיבל את המפרט לחוזה [עמ' 21]. מסמכים אלו כמו גם הרשימה לפוליסה של חברת הניקיון אצל המבטחת שלה, הוגשו וסומנו נ/1 - נ/3. בהמשך התקבל המפרט כחלק מהחוזה נ/1 [עמ' 26]. בנסיבות אלה הסכימו כל הצדדים להגשתם ולקבילותם. לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ חברת הניקיון שטען בסיכומיו כי קבלת ההסכם כראיה מנוגדת לדיני הראיות [עמ' 3 למעלה]. טכנית, חל החוזה לרבות הארכתו עד אוגוסט 2003 אם כי ניתן לטעון שהוארך ב - 13.8.02 לשנה בכל פעם ועד לשלוש שנים [בהתאמה לסעיף 7 לחוזה מ - 11.6.01. בין שהחוזה "מכסה" את מועד התאונה ובין שאינו "מכסה" אותה, הרי הצדדים לא כרתו חוזה אחר ולא שינו את תנאיו. לפיכך ממשיך החוזה לחול מכוח התנהגותם המשותפת וכל עוד לא בוטל. 37. עיון בחוזה מעלה כי איקאה לא מינתה את חברת הניקיון כקבלן עצמאי וכ"בעל חוזה". איקאה שימרה לעצמה בחוזה זכות למנות קבלני ניקיון נוספים [סעיף 2.1.5]. איקאה אף שימרה לעצמה את הפיקוח, ההצבה וההשמה של עובדי חברת הניקיון בכל עת בה פתוחה החנות [פיסקה 8 למפרט].חברת הניקיון התחייבה במפרט להציב בחנות טרם פתיחתה מפקח מטעמה. ועוד התחייבה כי עובדיה ינקו בין היתר את רצפת החנות - אחת לשעה. איקאה לא הוכיחה כי תניות והתחייבויות אלו שונו או כי במסגרת הפררוגטיבה ששימרה בידה, הורתה לעובדי הניקיון אחרת. היא ודאי לא הוכיחה כי בחוה"מ הגבירה את מכות העובדים ואת קצב הניקיון בשירותים. יוצא שאיקאה, בעלת השליטה על אופן עבודת עובדי הניקיון, הורתה להם לכל היותר לנקות את השירותים אחת לשעה. 38. כעסו של בר - ששת על עובדי הניקיון ולאחר התאונה, אינו מעלה ואינו מוריד. לא רק שבר - ששת לה העיד במשפט, אלא דרישתו לנקות לאלתר את השירותים מלמדת לכל היותר על חוכמה לאחר מעשה ואין להסיק ממנה כי עובדי הניקיון או חברת הניקיון הםרו תניות או הוראות עבודה שנתנה להם איקאה. 39. חברת הניקיון התחייבה בסעיפים 8.1. ו - 8.2. לחוזה השירותים לקבל אחריות מלאה ולשפות את איקאה בגין רשלנותה. איני רואה לפרט את כל מצבי ההתרשלות המופיעים שם. מכאן, שמקום בו לא נמצאה רשלנות של חברת הניקיון, וזה המצב כאן, אין איקאה יכולה להיוושע מהחוזה. די בכך על מנת לדחות את ההודעה לצדדים שלישיים כלפי חברת הניקיון. כפל ביטוח 40. לאור קביעתי כי אין בהתנהלות חברת הניקיון משום רשלנות ואין לתובעת עילת תביעה כלפיה, ממילא אין איקאה יכולה ליהנות מהיותה ה"מבוטח" בפוליסת אליהו, שכן זו מכסה את איקאה רק ככל שקמה אחריות של חברת הניקיון. טענת הכפל נדחית. הנזק נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר לתקופת אי הכושר 41. התובעת ילידת 1955, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, הינה אזרחית עובדת צה"ל במרפאה לבריאות הנפש. במסגרת עבודתה היא נפגשת עם חיילים, בודקת אותם וכותבת דוח"ות. עבודתה מתבצעת במשרד וכרוכה מטבע הדברים בישיבה ובשימוש במחשב. שכרה החודשי הממוצע עובר לתאונה ומשוערך להיום עומד על כ - 5,800 ₪. 42. לאחר התאונה טופלה התובעת שמרנית, אך ידה הושמה בגבס למשך ששה שבועות. לאחר הסרת הגבס המשיכה לסבול ממגבלות וכאבים הן ביד ובכתף. התובעת עברה טיפולי פיזיותראפיה, הידרותראפיה והזרקות לכתף במסגרת מרפאת כאב. אמנם מומחה בית המשפט לא קבע לה תקופת אי כושר כלשהי ואמנם התובעת לא הגישה אישורי מחלה אך היא כן הגישה אישור צה"ל על היעדרות מעבודה החל ב - 10.10.04 וכלה ב - 31.11.04. צה"ל חישב זאת כ - 38 ימי מחלה. אני סבורה כי בנסיבות פציעתה וסבלה של התובעת, תקופת היעדרות זו סבירה וקשורה סיבתית לפגיעתה בתאונה. 43. בתקופת היעדרותה, שולם לתובעת שכר מלא על חשבון ימי מחלה. מאותו אישור צה"ל עולים נוסחת פדיון ותחשיב מדויק של ההפסד עקב ניצול אותם ימי מחלה. אלמלא נוצלו, הייתה התובעת זכאית עם פרישתה לסכום של 10,121 ₪. משוערך להיום - 11,144 ₪. אני פוסקת לתובעת בגין היעדרותה מעבודתה סך של 11,144 ₪. מתום תקופת אי הכושר ועד היום 44. התובעת המשיכה וממשיכה בעבודתה בצה"ל. שכרה לא רק שלא נגרע, הוא אף עלה. לפי טבלה שהכינה ב"כ התובעת בסיכומיה, החל מ - 2005 ועד כולל 2011, עלה שכרה החודשי הממוצע של התובעת מ - 7,390 ₪ ל - 12,343 ₪. 45. התובעת סבורה כי עקב מגבלותיה בתאונה נגרע שכרה החודשי בשיעור של 25%. היא נסמכת על קביעות הנכות הרפואית של המומחה מטעמה, בהן היא מוצאת קביעות של נכות תפקודית. 46. לעומתו מצא מומחה בית המשפט כי השבר ביד התחבר בשינוי קל של הזווית וללא פגיעה רצועתית בשורש כף היד. צילומי הכתף אינם מצביעים על ממצא פתולוגי או על פגיעה בשרוול המסובב. מסקנתו הסופית הינה כי יש לאחד את המגבלות בשני המפרקים ולהעמיד את הנכות על 15%. הסעיף בו בחר, 35 [1] בין ב' ל - ג', מלמד על השפעה בין קלה לבינונית על כושר הפעולה הכללי או התנועות. לדעתו התובעת יכולה להמשיך בעבודתה. ואכן, היסטוריית התעסוקה של התובעת מהתאונה ועד היום מלמדת כי הצדק עם מומחה בית המשפט. 47. אין די ב"זריקת" אחוזים ומספרים. היה על התובעת לבסס גריעה של 25% משכרה על ראיות ועל נתונים של ממש. צר לי על התובעת שנגררה להאדרה ולהפרזה בנזקיה. התובעת לא הוכיחה גריעה כלשהי בשכרה, ההיפך מכך. טענתה זו נדחית. 48. לטענת התובעת קטעה התאונה את תוכניותיה לפתוח קליניקה פרטית בביתה. כאסמכתא לרצינות תוכניותיה היא מביאה את ביקוריה באיקאה, שם רכשה מוצרים ותמונות לקליניקה המיועדת ואת תצהירה בו פירטה, ללא אסמכתא כלשהי, כי קולגות שלה גובים בין 350 ל - 500 ₪ לשעת טיפול בקליניקה פרטית. התובעת לא הגישה תוכנית עסקית או נתונים מהם ניתן ללמוד על רצינות וממשות תוכניותיה כמו גם על ההכנסה מעבודה בקליניקה פרטית. אף כאן מצאתי האדרה והטענה נדחית. עזרת הזולת בעבר 49. התובעת לא הגישה ראיות לעניין קבלת עזרה בשכר. התובעת אלמנה אם לשני ילדים בוגרים שאינם מתגוררים עימה הצהירה כי נזקקה ונזקקת לעזרת משפחה מוגברת. התובעת לא זימנה את ילדיה לעדות. התובעת שבה לעבודה כעבור כחודשיים מהתאונה. לאור פגיעותיה ומגבלותיה של התובעת עד לסיום הטיפולים, הגעתי למסקנה כי אכן נזקקה לעזרת משפחה מוגברת. בהיעדר אינדיקציות אחרות מצאתי לפסוק לה סכום גלובלי לפי אומדן. 50. התובעת נגררה להאדרה נוספת ואך לא ניסתה להוכיח אותה כאשר הצהירה כי שילמה לגנן ואנשי מקצוע באופן מוגבר. התובעת לא הגישה על כך ראיות. אני פוסקת לתובעת סכום של 4,000 ₪. הוצאות לעבר 50. התובעת הגישה קבלות ספורות בלבד, בכללן הוצאות עבור חוות דעת. אין אלו הוצאות לקימום הנזק אלא הוצאות משפט ובהן אדון בסוף פסק הדין. 51. הגם שלהוצאות רפואיות קיים כיסוי במסגרת החקיקה הסוצאילית, הרי שלא תמיד קיים כיסוי מלא, נדרשת השתתפות עצמית בשיעור זה או אחר לפי טיב הטיפולים המכוסים. כמו כן הוצאות נסיעה עקב קשיי ניידות בתקופת ההחלמה אינן מכוסות במסגרת זו. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 4,000 ₪. נזק כללי הפסדי השתכרות וזכויות סוציאליות בעתיד 52. לפני התובעת עוד 9 שנות עבודה. עד כה לא הייתה פגיעה בשכרה. היא עובדת שנים רבות במקום עבודה מסודר וכפי שהדברים נראים כיום, בחלוף 8 שנים ומעלה מהתאונה, אין חשש לפליטתה ממקום עבודתה ודאי לא עקב מגבלות התאונה. 53. אמנם כפי מומחה בית המשפט, לא צפויה החמרה במצבה של התובעת אך אין לשלול כי מגבלותיה וכאביה עלולים להקשות עליה בעתיד ועם התקדמות גילה, גם אם באופן עקיף. מצאתי לפסוק לה סכום גלובלי של 80,000 ₪. לכך יש להוסיף הפסד תנאים סוציאליים בשיעור של 7.5% - 6,000 ₪. אני פוסקת לתובעת בגין הפסדים אלה בעתיד - 86,000 ₪. הוצאות ושונות בעתיד 54. כאן יש להביא בחשבון כי עד כה לא נגרמו הוצאות משמעותיות והנה חלפו כבר למעלה מ - 8 שנים מאז התאונה. בהינתן מחד, הקביעה כי לא צפויה החמרה ומאידך כי המגבלות והכאבים יזקיקו את התובעת להוצאות ולעזרה שמועדם ושיעורם אינו ידוע כעת, מצאתי לפסוק לה סכום גלובלי של 10,000 ₪. כאב וסבל 55. התובעת דורשת לפצותה בסכום של 120,000 ₪. איקאה וחברת הניקיון מציעות סכום של 10,000 ₪. כדרכם של מתדייני הנזיקין, שני הסכומים אינם ריאליים. אני פוסקת לתובעת סכום של 70,000 ₪. סה"כ הנזק - 185,144 ₪. ניכוי 56. מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 20% כך שהפיצוי עומד על 148,115 ₪. סוף דבר איקאה והפניקס, באמצעות הפניקס, תשלמנה לתובעת 148,115 ₪. בנוסף תשלמנה לה שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 40,000 ₪. תביעת התובעת נגד חברת הניקיון ונגד אליהו נדחית. התובעת תשלם לשתי אלו שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪. הודעה לצדדים שלישיים של איקאה והפניקס כלפי חברת הניקיון ואליהו נדחית. שתי אלו באמצעות הפניקס תשלמנה לחברת הניקיון ולאליהו באמצעות אליהו שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 30,000 ₪. הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נפילה