מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת: .1התובע עבד שבעה וחצי חודשים אצל הנתבעת ולאחר שפוטר מעבודתו הגיש תביעה זו לתשלום דמי הודעה מוקדמת. .2התובע העיד כי הפיטורים היו מידיים, בסיומו של יום עבודה לאחר עבודת השעות הנוספות ועל ידי מהנדס שהיה אחראי עליו, אך היה עובד של חברת אגיס, היא הלקוחה של הנתבעת שהיא חברת כח-אדם. .3הנתבעת לא הביאה כל ראיות לענין נסיבות הפיטורים אלא רק טענה כי נתנה לתובע הודעה טלפונית שלושה ימים לפני הפיטורים ובנוסף טענה שהתובע ידע על דבר הפיטורים, עוד קודם לכן, מהלקוח עצמו. .4מובן מאליו שלא ניתן לקבל טענות שאינן נתמכות בראיות ואי אפשר להאמין כי היתה שיחה טלפונית כזו, מבלי לשמוע את עדות המטלפן אשר יעיד על פרטי השיחה לרבות הזמן בו התקיימה והדברים שנאמרו בה על ידי שני הצדדים לשיחה, במדוייק. לפיכך, יש לקבל את עדות התובע כי פוטר באופן מידי ללא כל הודעה מוקדמת. .5כמו כן טענה הנתבעת כי התובע קיבל שבעה ימי חופשה, כפדיון כספי עם התשלום האחרון ועל כן יש לקזז סכום זה מדמי ההודעה המוקדמת, אם יקבע שהתובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת. אין לערבב בין דמי הודעה מוקדמת לבין פדיון דמי חופשה. זכאות התובע לפדיון דמי חופשה, על פי חוק חופשה שנתית, היא זכות עצמאית הקיימת ללא כל קשר לזכויות אחרות ומכיוון שהתובע עבד אצל הנתבעת 7.5חודשים מגיעים לו לכל הפחות 7.5ימי חופשה ואם לא קיבל אותם בפועל בעת תקופת עבודתו, זכאי הוא לפדיונם. מכיוון שהטענה הועלתה רק בסיכומי הנתבעת, כלל לא עלתה בדיון השאלה של כפילות בתשלום פדיון דמי חופשה ולא הובאה בפני בית הדין כל ראייה לכך שהתובע ניצל בפועל את ימי החופשה. לכן, יש לראות את התובע כמי שקיבל כדין את פדיון דמי החופשה, ללא כל קשר לטענתו בדבר זכות אחרת שלו והיא הזכות לקבל דמי הודעה מוקדמת מכיוון שלא קיבל הודעה מוקדמת בפועל. .6מכאן שנותרו שאלות משפטיות, אלה שהוגדרו בהחלטה מיום .15.11.94 .7הצדדים לא עזרו לבית הדין ולא המציאו טיעון משפטי כנדרש. .8אשר לשאלת הזכות של עובד לקבל הודעה מוקדמת, טרם פיטוריו, הרי זו זכות קיימת ומוכרת בשיטתנו המשפטית ועיקר בסיסה הוא הנוהג. .9נוהג זה הוכר בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, עד כי ניתן לקראו כתנאי מכללא לתוך הסכם העבודה שבין הצדדים. .10בהקשר זה יש לציין את פסקי הדין הבאים: א. דב"ע ל"ז/38-3 הצופה נגד וילנצ'יק, פד"ע ח' .306 ב. דב"ע מ"ד/18-3 גקט ואחרים נגד מקורות בע"מ, פד"ע ט"ו ג. דב"ע ל"ז/78-3 עירית רמת גן נגד מינץ, פד"ע ט' .23 ד. דב"ע מ"א/140-3 רות כהן נגד זאב זמיר, פד"ע י"ד .9 פסקי דין אלה קובעים כי מטרת הנוהג של מתן הודעה מוקדמת לעובד לפני פיטוריו, היא לאפשר לעובד למצוא מקום עבודה אחר ולכן אם ההודעה המוקדמת אינה ניתנת, זכאי העובד לפיצוי בגובה השכר שהיה מקבל אילו היה עובד בתקופת ההודעה. על ידי כך נוצר מצב שבכל מקרה, תקופת חיפוש מקום העבודה החדש, מכוסה באופן כספי על ידי המעביד המפטר ואין העובד נשאר מחוסר פרנסה למשך אותה תקופה. כל זאת מתוך הנחה סכמטית לפיה תקופת ההודעה המוקדמת אכן מספיקה לעובד ממוצע וסביר, להשיג מקום עבודה חדש וליצור רצף זמנים בין שתי תקופות העבודה. .11עיון בפיסקה מלמד כי חובת מתן הודעה מוקדמת קיימת גם לגבי עובד שעבד פחות משנה אחת אצל אותו מעביד ואף לגביו חל נוהג של מתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים. בענין זה מפרט במיוחד פסק הדין האחרון האלה המנויים בסעיף 10לעיל. .12יחד עם זאת, נראה כי מקורה של החובה ליתן הודעה מוקדמת בת חודש ומקורו של הנוהג אשר הועלה לדרגת תנאי מכללא בחוזה העבודה, הוא בענינם של עובדים חודשיים שאינם בתקופת נסיון. עובדים חודשיים, כלומר עובדים ששכרם מחושב על פי שכר חודש ולא על פי מספר השעות או הימים שעבדו בפועל. .13לכן, יתכן ויש מקום להפחתת שעור דמי ההודעה המוקדמת בענינו של התובע. ענין זה יבחן עתה. .14הנתבעת טענה כי התובע הוא עובד בנסיון. אין לקבל טענה זו. מדובר בעובד של חברת כח-אדם ומטבע הדברים הוא מצוי בנסיון תמידי. אחד מהגורמים המיחדים את חברות כח-האדם ממקומות עבודה אחרים, הוא היכולת לפטר עובדים ולקבלם מבלי שיהיה צורך בהליכים מסובכים לשם כך. עובד של חברת כח-אדם יודע כל העת כי חרב הפיטורים תלויה מעל ראשו ואין בהקשר זה, הבדל בין מי שעובד מספר ימים אצל חברת כח-אדם לבין מי שעובד אצלה מספר שנים. יתרה מכך, גם עובד בנסיון זכאי לכך שלא יפוטר על אתר ויוכל לחפש מקום עבודה אחר. .15מכיוון שהתובע הוא עובד יומי, כלומר שכרו מחושב לפי ימי עבודה או שעות עבודה המבוצעים בפועל ומכיוון שהפסיקה ראתה חשיבות, בהקשר זה של הודעה מוקדמת על פיטורים, להבדל שבין עובד כזה לבין עובד חודשי ששכרו נקבע כשכר עבור חודש עבודה, יש מקום לקבוע הבדל בין עובד יומי לבין עובד חודשי, אולם זאת רק לגבי מי שעובד פחות משנה. .16כאשר מגיע העובד שאיננו חודשי וצובר תקופת עבודה של שנה רצופה, משתווה מעמדו עם מעמד העובד החודשי לענין זה של תקופת הודעה מוקדמת. לאחר שנת עבודה, משזכאי העובד שאיננו חודשי לתשלום פיצויי פיטורים אם יפוטר, הוא למעשה מצוי במעין שוויון עם העובד החודשי ואין סיבה להפלות אותו לרעה לעומת העובד החודשי. די בכך שחישוב שכרו נעשה בדרך פחות נוחה לו מאשר העובד החודשי ואין סיבה להעניש אותו על כך שלמרות שחלפה שנת עבודה שלמה, עדיין נשאר במצב של עובד שאינו חודשי, מצב שנגרם לא פעם, כתוצאה מרצונו של המעביד ותוך השלמה שבהכרח מצד העובד. מכיוון שמדובר בתשלום שמיועד לצורך מציאת מקום עבודה חילופי, יש הגיון מסוים בכך שככל שתקופת העבודה היא קצרה יותר, כך תתקצר תקופת ההודעה המוקדמת, שהרי אז עדיין מצוי העובד קרוב יותר לסיומו של תהליך חיפוש העבודה הקודם ומעבידים פוטנציאלים אחרים, אשר הוא יודע את פרטיהם וחיפש אצלם עבודה לפני שהתחיל לעבוד אצל המעביד שעתה מפטר אותו, עדיין יכולים להיות מעבידים פוטנציאלים. למעשה, עובד כזה מחזיק אצלו רשימה של מעבידים פוטנציאלים, אשר מאבדת את האקטואליות שלה ואת ערכה העדכני ככל שחולף הזמן. אין ספק כי בתום שנה אין כל ערך מעשי לרשימה כזו ולכן אז אין להפלות בין העובד החודשי לבין העובד שאינו חודשי מכיוון שברור ששניהם זקוקים לחודש כדי להשיג מקום עבודה חדש. האמת היא כי גם לפני תום השנה, אין הבדל מעשי בין עובד חודשי לבין עובד שאינו חודשי ושניהם זקוקים לזמן שווה כדי להשיג מקום עבודה חדש, אולם כאן ההבדל הוא משפטי, מכיוון שהפסיקה הגנה על זכותו של העובד החודשי לקבל הודעה מוקדמת בת חודש, אפילו הוא עובד חדש ביותר ולא ראתה בעובד שאינו חודשי, עובד במעמד שווה, מבחינת הצורך בקבלת הודעה כזו ומבחינת זכותו להודעה מוקדמת על פיטורים. הבדל זה בין שני סוגי העובדים, שהוא תולדת הפסיקה, חייב להיות מטושטש בחלוף הזמן וכאמור, לאחר שנת עבודה, אין עוד מקום לקיומו. .17לפיכך, זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת בשעור יחסי על פי היחס שבין תקופת עבודתו בפועל לבין שנה. התובע עבד 7.5חודשים מתוך 12ועל כן הוא זכאי ל- % 62.5של שכר חודש, כדמי הודעה מוקדמת. שכר זה שווה לשכרם של 15.625ימי עבודה. .18התובע העיד והדבר לא נסתר כי שכרו האחרון היה בשעור של 10.39ש"ח לשעה, כלומר 83.12ש"ח ליום עבודה. הכפלת השכר היומי האמור ב- 15.625ימי עבודה מביאה לתוצאה של 298.75, 1ש"ח, הוא הסכום המגיע לתובע כדמי הודעה מוקדמת ואשר לא קיבל אותו. .19לאור כל האמור לעיל, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע את הסך 298.75,1 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.93ועד מועד התשלום בפועל. .20כמו כן, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .21על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.הודעה מוקדמת