מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה גירושין בבית דין דרוזי: זו בקשה לביטול צו עשה זמני שניתן ביום 17.4.86בתיק ב"ש 414/.86 בתיק ב"ש 414/86 ניתן, כאמור, צו עשה זמני לפי בקשת האשה המורה על הבעל למסור את הילד לידי האשה. הבעל והאשה הם בני העדה הדרוזית והם נישאו ביום .3.4.82 הבקשה בתיק ב"ש 414/86 הוגשה לבית-המשפט המחוזי בחיפה ביום 17.4.86 התביעה בתיק העיקרי הוגשה אך ורק ביום .22.4.86 טוען ב"כ הבעל כי ביום 14.4.86הגיש הבעל תביעה לבית הדין הדתי הדרוזי ובו הוא מבקש התרת נישואין ואחזקת הקטין. ב"כ הבעל טוען, כי בית הדין הדתי הדרוזי הוא המוסמך לדון בבקשה הנוכחית מאחר והבקשה לאחזקת הקטין הוגשה בבית הדין הדרוזי (נכרכה בענין הגירושין) לפני תביעת האשה בבית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר היסוסים, נראית לי טענתו של ב"כ הבעל. כל זה למה? סעיף 4לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, תשכ"ג- 1962[4] קובע כי עניני נישואין וגירושין של דרוזים בישראל יהיו בשיפוטו הייחודי של בית הדין הדרוזי. סעיף 5לחוק [4] דלעיל קובע כי בעניני המעמד האישי של דרוזים, כמפורט בסעיף 51לדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל 1922-1947, יהא לבית הדין הדרוזי שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך. סעיף 51לדבר המלך במועצה [5] דלעיל מפרט את ענייני המעמד האישי, ובין היתר, מונה שם את ענין האפוטרופסות. מסכים אני עם ב"כ האשה, כי ענין אחזקת קטין הוא חלק בלתי נפרד מהאפוטרופסות. ראה בג"צ 181/68 [1]. ב"כ האשה טוען, כי האשה מעולם לא הסכימה לסמכות בית הדין הדרוזי לדון בענין אחזקת הקטין. לכן, ממשיך וטוען ב"כ האשה, אין סמכות לבית הדין הדתי הדרוזי. נוסף לכך טוען גם כן ב"כ האשה, כי בחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים חסר סעיף המקביל לסעיף 3לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) [6] שעל פיו יש לבית הדין הרבני שיפוטי יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג. טוען ב"כ האשה, כי העדר סעיף מקביל, כאמור, מצביע על כך כי המחוקק לא רצה לתת לבית הדין הדתי הדרוזי סמכות לדון בענינים הכרוכים בגירושין לרבות אחזקת הקטין. טוען ב"כ האשה כי על פי סעיף 78לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962[7], הסמכות בענין אחזקתו של הילד מסורה לבית המשפט המחוזי. לכאורה יש כאן טענות בעלות משקל מטעם ב"כ האשה. ברם, בבג"צ 642/82 [2] יש כאן נסיון להרחיב את סמכות בית הדין הדרוזי כדי לפתור את הבעיות הכרוכות קשר אמיץ עם "ענין הגירושין". בבג"צ 642/82 [2] דלעיל בני הזוג גם כן היו דרוזים. כותב כב' השופט ג' בך (עמ' 384): "לדעתי ההגיון מחייב כי בית הדין בבואו להחליט בענין מתן צו לגירושין והסבור, כי לא יהא זה מן הצדק לתת צו כזה בלא שיובטחו כדבעי צרכיהם החומריים של הצדדים או מי מהם, לא יהא מנוע מלצרף לצו הגירושין גם הוראות ותנאים ממוניים, הנראים לו חיוניים להבטחת מטרות אלו וכי הוראות ותנאים כאלה גם הם "לענין גירושין" ייחשבו". נכון, שבמקרה הנוכחי ענין אחזקתו של הקטין הוצמד לתביעה לגירושין בבית הדין הדתי הדרוזי ולא ענין הממוני, כמפורט בבג"צ 642/.82 ברם, בע"א 184/75 [3] נקבע, כי בעקבות ביד"מ 1/60 ענין החזקת ילדים כרוך מעצם טיבו בתביעת הגירושין. נכון שבע"א 184/75 [3] דלעיל מדובר בבני זוג יהודים, אבל נראה לי, כי החזקת ילדים הוא ענין צמוד מאד "לענין גירושין" ודורש הכרעה עם ענין הגירושין. אין אני מקבל טענת ב"כ האשה כי מאחר והבעל טען בבית הדין הדתי הדרוזי כי הסבא והסבתא יחזיקו הילד הרי אין כאן טענת חזקה. טענת חזקה נטענה ורק בית הדין יקבע היכן המקום הטוב ביותר עבור הקטין להמצא. על יסוד כל האמור לעיל, וכשהמטרה היא למנוע פיזור הסמכויות בין הערכאות השונות, הנני מקבל טענת ב"כ הבעל כי הסמכות היחודית במקרה הנוכחי, בענין אחזקתו של הקטין היא לבית הדין הדתי הדרוזי. הנני מבטל את צו עשה הזמני מיום 17.4.86ודוחה את הבקשה בתיק ב"ש 414/.86 הנני קובע הוצאות בקשה זו בסך 500שקלים שיהיו הוצאות במשפט על פי התוצאות בחלק אישות .366/86גירושיןבית הדין הדרוזיהמגזר הדרוזי