מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בסדר דין מקוצר על בסיס תמליל שיחה מוקלטת: לפני בקשת המבקש לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות ו/או שהוי, למחיקת כותרת או לחילופין למתן רשות להתגונן. התביעה מושא הבקשה, הינה תביעה להשבת סכום של 90,000 ₪ לידי המשיבה, אשר כנטען בכתב התביעה, ניתנו למבקש כהלוואה, בסמוך לחודש 2/2005 . טענות המבקש המבקש טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף, מחמת התיישנות ו/או שיהוי. לטענתו, לפי גרסת התובעת, ההלוואה נשוא התביעה ניתנה בחודש 02/2005 או בסמוך מועד לכך, שהינו המועד בו נולדה עילת התביעה, ועל כן, משחלפו 7 שנים אזי התביעה התיישנה. עוד טען המבקש, כי השיהוי בהגשת התביעה, מביא לכדי השתקת התובעת, במובן השתק מהגשת התביעה, ולכן מטעם זה יש להורות על דחיית התביעה על הסף. לחילופין, טען המבקש כי התביעה אינה נסמכת על ראשית ראיה בכתב, לא צורף לה כל חוזה בכתב, והתמליל עליו סומכת התביעה מצוטט באופן שבחרה המשיבה לנוחיותה, ואינו משקף את רוח הדברים, ורוח השיחה האמיתי בין הצדדים. לחילופי חילופין, טען המבקש כי בפיו הגנה אפשרית ולכן יש ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה. לטענתו, פנה יחד עם הגב' רינה שוורץ, לביתה של המשיבה וזאת בתאריך 04.02.2010, והחזיר לה את הסך של 90,000 ₪. תגובת המשיבה בתגובתה טוענת המשיבה כי, עילת התביעה להשבת ההלוואה הינה מהמועד המיועד להשבה, כאשר מועד זה היה לכל המאוחר בחודש 05/2005, ובשל כך, טרם חלפה תקופת ההתיישנות. מה גם, שלשיטת המבקש, המשיבה לא הזכירה במועד כלשהו כי היא דורשת את הכסף, ולא מיהרה לבקש את פירעון מלוא הסכום, ולכן טרם חלף מועד השבת ההלוואה. הוסיפה המשיבה וטענה לעניין טענת השיהוי, כי די בטענות המבקש למפגשים שהיו בין הצדדים, וטיב היחסים ביניהם, על מנת לדחות טענת השיהוי. לעניין הטענה למחיקת כותרת, ציינה המשיבה כי הקלטת, הינה מסמך בכתב, ובכך הוראות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מולאו והתביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. עוד טענה המשיבה, כי ככל שהמבקש טוען לפירעון ההלוואה, עסקינן בטענת הודאה והדחה, שעל המבקש נטל הראיה להוכיחה. ולכן וככל שתינתן למבקש רשות להתגונן, יש להתנותה בהפקדת מלוא סכום התביעה, או בחלק מהסכום לפי שיקול דעת בית המשפט. דיון והכרעה התיישנות התביעה הנדונה הוגשה כאמור, ביום 13.02.12 מכאן אפוא, שהשאלה שבה יש להכריע תחילה היא, מתי התגבשה עילת התובענה. חוק ההתיישנות קובע בסעיף 5(1), שתובענה "בשאינו מקרקעין" מתיישנת בחלוף שבע שנים, וסעיף 6 קובע שתקופת ההתיישנות מתחילה "ביום בו נולדה עילת התובענה". המבחן ל"עילת התובענה" לעניין התיישנות הוא "קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש" (פסק-דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 (21.7.2003), בפסקה 8. כן ראו: ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673, 684; ע"א 3319/94 פפר נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד נא(2) 581, 594). עוד נקבע לעניין זה, כי "לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות אין די בקיומה של זכות מושגית בידי התובע אלא יש צורך בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יכול תובע, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט ולהגיש את תביעתו" (ע"א 1650/00 זיסר הנ"ל). במילים פשוטות "מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע 'כוח תביעה' שפירושו כי לתובע עומדת אפשרות של ממש להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש אם יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל המשפטי לביסוס תביעתו" (ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (19.9.2010), פסקה 39 בפסק-דינו של כבוד השופט י' עמית). מכאן שאם יימצא שעילת התביעה התגבשה למעלה משבע שנים קודם למועד הגשת התביעה - כך שהתגבשה קודם ליום 13.02.2005 - כי אז המסקנה תהיה שהתביעה הנדונה אמנם התיישנה. אוסיף עוד כי, אם עסקינן בחיוב שהצדדים קבעו בו מועד קבוע לקיומו (ביום פלוני, בחודש אלמוני, בשנה פלמונית), עילת התביעה מתגבשת בהגיע אותו מועד, ומיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות להימנות. במקום שהצדדים קבעו, כי החיוב יקוים "עם דרישה", הרי שכל עוד לא נדרשה הדרישה, לא נולדה אף עילת התביעה ולא מתחיל מירוץ ההתיישנות (ע"א 217/86 מרדכי שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2), 846). כך אף קבע כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק בד"נ 32/84 עזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' (BANK (LONDON, פ"ד מד(2), 265 (להלן: "פרשת וויליאמס"):   "מה הדין אם הצדדים קבעו ביניהם במפורש כי מועד קיום החיוב הוא "עם דרישה"? נראה לי כי על פי עקרונות משפט כלליים התשובה צריכה להיות, כי מועד קיום החיוב - וממילא היום שבו נולדה עילת התביעה - ייקבע על פי הפירוש הראוי של הדיבור "עם דרישה" בו נקטו הצדדים. לפנינו, איפוא, שאלה פרשנית. עלינו לפרש את הדיבור "עם דרישה" בו נקטו הצדדים על רקע תכלית החיוב אותו נטלו על עצמם. דומה כי במצב הדברים הרגיל, ובהעדר נתונים המצביעים על פירוש שונה, יש להניח כי הדיבור "עם דרישה" משמעותו כמתבקש מלשונו, כלומר, שמועד החיוב יתגבש עם ביצוע פעולת דרישה על ידי הנושה כלפי החייב. אם הנושה לא דרש פירעון מהחייב, לא הגיע מועד קיום החיוב, וממילא לא מתחיל מרוץ ההתיישנות. הדיבור "עם דרישה" ממלא, אפוא, שני תפקידים מצטברים. הוא קובע את מועד מילוי החיוב והוא קובע תנאי למילוי החיוב" (שם, עמ' 273-274). בענייננו, כאשר מחד גיסה טענה המשיבה כי סוכם על החזר ההלוואה כחודשיים לאחר שניתנה, שכאמור לעיל הייתה בסמוך לחודש 2/2005, ומאידך גיסה לא נקב המבקש במועד כלשהו להחזרת ההלוואה, מועד מוקדם יותר או מאוחר יותר למועד שציינה המשיבה, אזי יש לראות את מועד החזרת ההלוואה לאחר החודשיים הנ"ל כטענת המשיבה. זאת ועוד, המבקש טען בבקשתו כי, המשיבה לא ציינה בפניו שהיא מעוניינת לקבל בחזרה את ההלוואה תוך תקופה קצובה, ואף זנח את טענת המשיבה בכתב תביעתה שלפיה ביקשה עוד ביום 10.10.09 את פירעון ההלוואה. יוצא אפוא, כי עילת התביעה נולדה, לכל הפחות, בסוף חודש 04/2005, ו/או לכל היותר, בפגישה מחודש 10/2009 הנ"ל, היות ולטענת המבקש, עד תאריך זה, לא היתה מהמשיבה כל דרישה להחזרת ההלוואה. לאור האמור, ביום הגשת התביעה טרם חלפה תקופת ההתיישנות בת 7 שנים להגשתה, ועל כן, אין מקום להורות על דחיית התביעה, עקב התיישנותה. שיהוי בנוסף, בעניין השיהוי כבר נפסק כי: "השיהוי כשלעצמו אינו מצדיק עדיין דחיית תביעה למתן סעד....לא על נקלה ישלול בית המשפט סעד מבעל דין בטענת שיהוי. כדי שיעשה כך, חייבים להתקיים תנאים מסוימים, הקשורים בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואלה טעונים הוכחה, לפני שימצא בית המשפט יסוד לדחות תביעה מחמת שיהוי." בש"א (תל-אביב-יפו) 3931/06 - חברת מובחר בע"מ נ' עזבון המנוח אשר סעיד ז"ל ואח', תק-עב 2006(2) 8084 עמ' 8088. מאחר וטענת המבקש הועלתה כטענה מקדמית, והינה טעונה הוכחה, הרי שאני דוחה בשלב זה את טענת המבקש לדחיית התובענה על הסף בשל שיהוי בהגשתה. הבקשה למחיקת כותרת תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 דנה בתביעות לפי סדר דין מקוצר ומונה אילו הן התביעות אותן ניתן להגיש בסדר דין מקוצר: " 202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר: (1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות - (א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב..." בבוא בית המשפט לבחון את בקשת המבקש למחיקת כותרת, ואת השאלה האם כתב התביעה ראויה היא להתברר בסדר דין מקוצר, אין בית המשפט מתחשב ובוחן אלא את שנאמר בתביעה ולא בהליכים שלאחריה. "ראיה בכתב" הכוונה למסמך בכתב הקשור לנתבע, עשוי על ידו או חתום בחתימתו. אם המסמך נעשה בידי התובע עצמו, אין הוא מחייב את הנתבע, ואין להסתמך עליו בהליך כזה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 302). מעיון בכתב התביעה עולה כי, מלבד תמליל שיחה, לא הוגשה על ידי התובעת כל ראיה בכתב, שיש בה כדי להצביע על חוזה ו/או התחייבות בין המבקש למשיבה. הצגת תמליל השיחה אין בה כדי למלא אחר התנאים דלעיל, ולהכשרת התביעה להידון בסדר דין מקוצר, ככל שלא ברור אם בשיחה המתומללת נשמע קולו של המבקש, התמלול לא נעשה על ידו, ואף יתרה מזו, המבקש כופר בנכונותו ואמיתות תוכנו. לפיכך, אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת כותרת התביעה. המבקש יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו. לאור התוצאה אליה הגעתי, קבלת חלק מהבקשה ודחיית חלק אחר, אינני עושה צו להוצאות.סדר דין מקוצרתמליל שיחה (כראיה)