מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בגין שיפוץ דירה: התובעים והנתבעים שכנגד (להלן - התובעים) התקשרו עם הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן - הנתבעים) בהסכם שלפיו הנתבעים ביצעו עבודות בנייה ושיפוץ נרחבות בדירת התובעים. טענתם העיקרית של התובעים בתביעתם היא, כי העבודות לא נעשו כנדרש וכי נמצאו ליקויים רבים בבנייה, כי הבניה לא הושלמה במועד וכי נגרמו להם נזקים רבים נוספים ובהם גם עוגמת נפש, ומכאן תביעתם לפיצוי כספי. בתביעה שכנגד טענו הנתבעים, כי בוצעו עבודות נוספות מעבר לעבודות שעליהן הוסכם, אך התובעים לא שילמו לנתבעים את שכרם ומכאן התביעה שכנגד. א. נושא התביעות ורקע דיוני רלוונטי 2. התביעה העיקרית הוגשה ביום 12.10.2008 ובה תבעו התובעים סעד כספי בסך של 232,546 ₪. סכום זה כלל בין השאר, פיצוי בגין ליקויים נטענים בסך כולל של כ-166,000 ₪. כן נתבעו פיצויים בגין מרכיבים שונים, כפי שיפורט עוד בהמשך. לאחר שהוגשה חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הודיעו התובעים במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמם, כי אינם עומדים על מלא סכום התביעה ותביעתם הועמדה על סך של 161,468 ₪, המהווה סך הסכומים של שלושה-עשר רכיבים, שעליהם נעמוד בהרחבה בדיון בהמשך. 3. התביעה שכנגד הוגשה ביום 23.3.2009 ובה תבעו הנתבעים סעד כספי בסך של 70,693 ₪, עבור עבודות נוספות שביצעו הנתבעים ואשר לטענתם, התובעים לא שילמו להם עבורן. לאחר שהוגשה חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ובהתאם לאמור בהשלמות של חוות-דעתו שהוגשו מטעמו, הודיעו הנתבעים במסגרת התצהיר מטעמם, כי סכום התביעה שכנגד יועמד בהתאם לקביעותיו של המומחה, על סך של 16,792 ש"ח. 4. המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין מר אייל שנהב, מונה בהסכמת הצדדים במסגרת הליכי גישור שהתנהלו ביניהם. כן הוגשו שתי השלמות לחוות-דעתו, האחת ביום 4.1.2011 והשנייה ביום 6.3.2011. משלא צלח הליך הגישור ועניינם של הצדדים הועבר להכרעת בית המשפט, הוסכם שחוות-דעתו של המומחה שנהב וההשלמות של חוות-דעתו תשמשנה חוות-דעה של מומחה מטעם בית המשפט (להלן - המומחה מטעם בית המשפט או המומחה). 5. מטעם התובעים הוגשו ביום 2.10.2011 תצהירי עדות ראשית של שני התובעים ומטעם הנתבעים הוגש ביום 8.12.2011 תצהיר עדות ראשית של הנתבע 1 (להלן - הנתבע). בקדם המשפט שהתקיים ביום 10.1.2012 הודיע בא-כוחם של התובעים כי בכוונתו לזמן גם את מהנדס הקונסטרוקציה מר גדעון כהן. בסופו של דבר לא התבקשה הזמנתו על-ידי התובעים, והוא הוזמן למתן עדות מטעם הנתבעים, אשר הזמינו לעדות גם את החשמלאי מר מרדכי שם-טוב. באותו קדם משפט, גם הודיע בא-כוחם של הנתבעים כי בשל זהות תצהירי שני התובעים, הוא מסתפק בחקירה נגדית של אחד מהם. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 5.6.2012, העיד מטעם התובעים רק התובע 1 (להלן - התובע), ומטעם הנתבעים העידו הנתבע ומהנדס הקונסטרוקציה מר גדעון כהן. 6. בתום ישיבת ההוכחות ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב, ואלו הוגשו במועדים הבאים: מטעם התובעים הוגש ביום 3.7.2012, מטעם הנתבעים הוגש ביום 2.8.2012. תשובת התובעים לסיכומי הנתבעים הוגשה ביום 4.9.2012 ותשובת הנתבעים הוגשה ביום 2.10.2012. ב. דיון בעיקרי העובדות (1) עיקרי העובדות והנושאים הטעונים הכרעה 7. ההסכם לביצוע עבודות הבניה והשיפוץ נחתם בין הצדדים ביום 19.4.2007 (ההסכם ונספחיו יכונו להלן - ההסכם), והתייחס כאמור, לעבודות נרחבות בביתם של התובעים בירושלים. עבודות אלו כללו בניית תוספת לבית הקיים, לרבות בניית שלד של תוספת הבניה, הריסת חלק מהבנוי הקיים ושיפוץ נרחב של הבית כולו. על-פי ההסכם, התחייב הנתבע לבצע את העבודות בהתאם לאמור בהסכם ובנספחיו, תמורת 75,000$ (כ-280,000 ₪). אין מחלוקת, כי בסופו של דבר הורחב היקף העבודות מעבר למה שנקבע מלכתחילה, וכי התוספת ששילמו התובעים הייתה בסך של 28,500 ₪ בתוספת מע"מ. עוד נקבע בהסכם, כי העבודות יסתיימו עד יום 1.8.2007, תשעים יום לאחר שיחלו. אין מחלוקת שסיום העבודות היה מאוחר יותר ממועד זה, אך מועד סיומן בפועל שנוי במחלוקת. 8. קודם שנדון בנושאים הפרטניים הטעונים הכרעה בכל אחת מהתביעות - התביעה העיקרית והתביעה שכנגד - נדון במספר נושאים עובדתיים אשר יש בהם כדי להשליך על נושאי התביעות הטעונים הכרעה, ואלו הם: הגדרת העבודות שנדרשו הנתבעים לבצע; מעמדם המקצועי של הנתבעים; מועד סיום העבודות והסיבות לעיכובים; פניית התובעים אל הנתבעים לתיקון ליקויים. לאחר דיון בארבעה נושאים אלו, נוסיף הערות כלליות בעניין התביעה העיקרית ולאחר אלו, נידרש לנושאים הטעונים הכרעה בכל אחת מן התביעות. (2) העובדות שנדרשו הנתבעים לבצע 9. כפי שנקבע בהסכם, התובעים הם המזמינים ואילו הנתבעים היו בגדר קבלן מבצע. הבניה תוכננה בידי אדריכל מטעם התובעים שתכנן את פנים הדירה (עדות התובע, עמ' 11 שורות 25-24; עמ' 14 שורות 19-18) והתובעים פקחו באופן שוטף על כל שלבי הבניה. בעניין זה העיד התובע כי הגיע לאתר מידי יום וכי בעת ביצוע עבודות הפנים נכחו הוא ואשתו (התובעים). כך גם, וכפי שאף עולה מן העדויות שעליהן עוד נעמוד בהמשך הדברים, כל שינוי שנעשה בבנייה בשונה מהתוכנית המקורית, נעשה בתאום עם התובעים ועל דעתם, ובמקרים רבים אף לאחר שהם התייעצו באנשי מקצוע מטעמם. כך למשל, בעניין הנחת רשת על כל רצפת הדירה בטרם רוצפה הדירה קיבלו התובעים את עצתו של הנתבע לאחר שנועצו באיש מקצוע מטעמם (כפי שיפורט בהמשך). בניגוד לקבלן הבונה בניין ובו דירות למכירה, דובר בבנייה ובשיפוץ לפי הזמנת התובעים, אשר נכחו באתר הבניה מידי יום ביומו ופיקחו באופן שוטף וצמוד על כל שלבי הבניה והתקדמותה, קבעו את מיקומם של מחיצות הפנים, של הברזים, של נקודות החשמל וכל כיוצא באלו (עדות התובע, עמ' 14 שורות 33-18). גם אין מחלוקת כי את הריצוף, הקרמיקה, הברזים, הדלתות, השיש, צבע הקירות וכל כיוצא באלו, בחרו התובעים ללא כל מעורבות הנתבע, מעבר לתיאום מועדי אספקתם (עדות התובע, עמ' 11 שורה 29 עד עמ' 12 שורה 12). (3) מעמדם המקצועי של הנתבעים 10. אחת הטענות של התובעים היא, שרק לאחר סיום העבודות נדהמו לגלות שהנתבע אינו קבלן רשום ברשם הקבלנים. לטענתם, עובדה זו עמדה בניגוד להצהרת הקבלן בסעיפים 3 ו-3א בהסכם, הקובעים כך: "3. הקבלן מצהיר כי הינו בעל הכישורים, המיומנות, העובדים, הציוד והאמצעים לצורך ביצוע עבודות הבניה. 3א. הקבלן מצהיר כי הוא בעל ההיתרים והאישורים הדרושים לביצוע העבודות שבהסכם זה ובנספחיו". הנתבע טען, כי הוא בעל ניסיון של ארבעים שנה בבנייה וכי לביצוע עבודות השלד והקונסטרוקציה הסתמך על המהנדס גדעון כהן, שאישר את הבניה ואת התקדמותה (עדותו, עמ' 18 שורות 14-4), וכי כלל לא נתן דעתו לנוסח ההסכם שאותו הוריד התובע מהאינטרנט. לדבריו, את המפרט כתב בכתב ידו, וזה הנוסח שהודפס, אולם לתוכן ההסכם עצמו לא נתן את הדעת וחתם על מה שמסר לו התובע (שם, עמ' 17 שורות 29-7). באשר לטענה שהנתבע הציג את עצמו בתור קבלן רשום אמר "שמעולם לא הציג את עצמו בתור קבלן רשום". לדבריו "אני יותר מדי ישר ואני לא אומר דבר כזה, אני לא קבלן רשום ואמרתי בפירוש שיש לי חברה בהקמה והיום אין לי גם בכלל חברה. איך אני אגיד לו שאני קבלן רשום וגם מעולם לא דיברנו על זה" (שם, שורות 22-20). 11. בעניין זה, אני נותנת אמון מלא בדבריו של הנתבע, כי מעולם לא נשאל אם הוא קבלן רשום וממילא שמעולם גם לא הציג את עצמו ככזה. ככל שהדבר אמור בצורך באישורים מתאימים לשם ביצוע עבודות שלד ויציקה, הרי שהעבודות נעשו בפיקוח צמוד אל מהנדס הקונסטרוקציה גדעון כהן ועל-פי הוראותיו, כך שלא היה כל פגם בכך שהנתבע אינו קבלן רשום. גם התובע אישר כי רק בדיעבד נודע לו שהנתבע אינו קבלן רשום (עמ' 9, שורות 30-27). בעניין זה, גם איני מאמינה לדברי התובע שסמך "על המילה של הנתבע" בעניין זה (שם), שכן התובע עצמו, לא טען ששאל את הנתבע אם הוא קבלן רשום, וממילא שהנתבע מעולם לא אמר זאת ולא השיב על מה שלא נשאל. זאת ועוד, לא רק שאני מאמינה לנתבע שלא נתן דעתו לאמור בסעיפים 3 ו-3א בהסכם, אלא שעל-פי סעיפים אלו לא נדרש להצהיר שהוא אמנם "קבלן רשום". לפיכך, אין כל מקום לכל טענות התובעים, אשר נבנו לאחר מעשה, הנסמכות על כך שהנתבע אינו קבלן רשום. אילו הדבר היה חשוב לתובעים, ולא היה מועלה בדיעבד, כטענה לביסוס תביעתם, חזקה עליהם שהיו טורחים לבדוק אם הנתבע אמנם קבלן רשום, ואילו בדקו זאת, היו יודעים את התשובה מראש בטרם התקשרו עם הנתבעים בהסכם. (4) מועד סיום העבודות וסיבת העיכובים 12. טענות רבות של התובעים וחלק ניכר מרכיבי הפיצוי שאותו הם תובעים, מבוסס על טענתם שחל עיכוב בסיום העבודות. אין מחלוקת שעל-פי ההסכם, הנתבע התחייב לסיים את העבודות עד יום 1.8.2007, תשעים יום לאחר התחלתן. לפי טענת התובעים העבודות נמשכו עד יום 2.1.2008, הגם שכבר ביום 20.9.2007 חזרו הם להתגורר בדירה, אך לטענתם, בשל המשך העבודות, לא יכולים היו לעשות שימוש סביר בדירתם. נקדים ונאמר, כי לא הובאה כל ראיה מטעם התובעים באשר למועד סיום העבודות, מעבר לאמור בתצהירו של התובע (שם, פסקה 12), כשם שלא הובאה ראייה לכך שלכאורה כטענת התובעים, לא יכולים היו לעשות שימוש סביר בדירתם לאחר שחזרו לגור בה. בנוסף לכך, התובע לא חלק על כך שבוצעו עבודות נוספות מעבר למה שתוכנן מלכתחילה, והוא אישר כי אינו יכול להעריך את פרק הזמן הדרוש לביצוע אותן עבודות. כך השיב באופן מיוחד ביחס ל"חפירה וסילוק פסולת, הנחת רשת ברזל לכל הדירה, יציקת 10 ס"מ, הריסת קירות הביסוס, עבודות גבס, עבודות טיח, חיזוקים קונסטרוקטיביים, צביעת דלתות ומשקופים, בניית קיר בין אמבטיה לחדר ארונות, הרחבת הפיר המשותף בינך לבין השכנים, הרחבת אזור הסלון" (עמ' 13 שורות 29-22). התובע ניסה לתרץ את משך הזמן הדרוש לעבודות הנוספות, בכך שלשם כך נקבעו ארבעה-עשר יום נוספים שלא יחשבו איחור במסירה, הגם שהדבר לא נכתב בהסכם ולמרות העובדה שלא ידע להעריך את הזמן הדרוש לביצוע כל העבודות הנוספות (עמ' 13 שורה 30 עד עמ' 14 שורה 17). 13. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי העובדה שנקבע בהסכם מלכתחילה שאיחור של ארבעה-עשר יום לא ייחשב לאיחור במסירה, התייחס רק לעבודות שעליהן הוסכם מלכתחילה. שכן, מן המפורסמות, שישנו קושי להעריך זמן מדויק לביצוע עבודות בניה. מטעם זה בדיוק, נהוג לקבוע מועד לסיום העבודות ועוד מועד לאחר פרק זמן סביר למקרה של עיכובים ואיחור בהשלמת העבודות, אשר אם עד אותו מועד יושלמו העבודות, לא ייחשב הדבר לאיחור. בענייננו, אין מחלוקת כי במשך ביצוע העבודות שעליהן הוסכם מלכתחילה, הורחב היקפן ונוספו עבודות נוספות. במקרה זה, לא יכולה להיות מחלוקת שהוספת עבודות, בייחוד בהיקף שפורט לעיל, מרחיבה אף את פרק הזמן הדרוש להשלמתן. לפיכך, במקום שהורחב היקף העבודות ומשך ביצוען נמשך מעבר למוסכם, לא יכול הדבר להוות עיכוב בסיום העבודות מעבר למה שהוסכם מלכתחילה, אשר מצדיק פיצוי. 14. התובע לא הביא ראייה באשר למשך הזמן הדרוש לעבודות הנוספות שנדרשו לבצע, לעומת זאת, הנתבע, שהוא בעל מקצוע מומחה בעל ניסיון של כארבעים שנה - עובדה שלא נסתרה - העיד כי העיכובים הגיעו לפרק זמן של כחודש וחצי נוסף (עמ' 18 שורה 31 עד עמ' 19 שורה 1). בנוסף לכך, הנתבע העיד כי היו עיכובים רבים במהלך העבודות אשר עיכבו את התקדמותן שלא היו תלויים בו אלא בתובעים. זאת למרות העובדה שבאתר עבדו אנשי מקצוע באופן רציף ואינטנסיבי לפחות כעשר שעות מידי יום ולעתים אף שתיים-עשרה שעות ביום (עמ' 20 שורות 4-2, שורות 24-22). לפי עדותו, העבודות אמנם הסתיימו בחודש ספטמבר, למעט דברים קטנים ותיקונים כמו תיקון רדיאטור נוזל, ברז וכדומה (שם). עוד עלה מעדותו של הנתבע, כי עיכובים רבים כאמור, בביצוע העבודות נבעו מהתנהלות התובעים עצמם. כך למשל, בשלב מסוים הסביר הנתבע לתובעים כי ריצוף על גבי הריצוף הקיים לא יניב תוצאה טובה, ולכן הציע להניח רשת על כל הרצפה. התובעים ביקשו להתייעץ ולשם כך עיכבו את העבודות מספר ימים ובסופו של דבר קיבלו את המלצת הנתבע. התובע אישר זאת, ואף אישר שהתייעצות זו נמשכה "תקופה קצרה, איני יודע בדיוק כמה זמן" (עמ' 13 שורות 19-11. ראו גם עדות הנתבע - עמ' 19 שורות 18-16). עיכובים נוספים נבעו מכך שלפי טענת הנתבע, אשר לא נסתרה, התובעת עיכבה את העבודות בכך שלעתים קרובות נמשך זמן רב עד אשר היא בחרה סורגים, סוג חלון, ריצוף, אלומיניום ועוד. כפי שהסביר הנתבע, התובעים הם אלו שהיו אמורים לבחור את כל אלו, אולם התובעת באופן חריג עיכבה פעולות רבות בכך שלקח לה זמן רב לבחור כל אחד מאותם פריטים, עד כדי כך שהיו פריטים שנדרשו לה כשלושה שבועות כדי לבחור אותם והדבר עיכב באופן ניכר את העבודות (עדות הנתבע - עמ' 18 שורות 33-20). 15. המסקנה היא אפוא, שלא רק שלא עלה בידי התובעים להוכיח שהעבודות הסתיימו, כטענתם, בחודש ינואר 2008, אלא שמקובלת עליי גרסת הנתבע, כי העבודות הסתיימו סמוך למועד חזרת התובעים לביתם, שלשיטת התובעים היה זה ביום 20.9.2007. אמנם הוסכם שהעבודות יסתיימו בתחילת חודש אוגוסט, אולם הוכח כי היקף העבודות הורחב, דבר המאריך את פרק הזמן הדרוש לביצוע העבודות ואף הוכח כי התובעים עצמם היו גורם לעיכוב בהשלמת העבודות. בנסיבות אלו, לא עלה בידי התובעים להוכיח שחל עיכוב בהשלמת העבודות שמקורו בהתנהלות לקויה מצד הנתבעים. (5) פניית התובעים אל הנתבעים לתיקון הליקויים 16. נושא נוסף השנוי במחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה, אם התובעים אפשרו לנתבע לתקן את הליקויים, שלטענת התובעים נמצאו בביתם בתום העבודות. אין מחלוקת שביום 10.4.2008 שלח בא-כוחם של התובעים מכתב אל הנתבע, שאליו צורפו חוות-דעתם של השמאי אילן חשאי ושל מומחה אינסטלציה מר יונה מזר, שתיהן מחודש מארס 2007 (נספח י"א של תצהיר התובע). בשתי חוות-דעה אלו ישנו פירוט של ליקויים, שעל-פי הנטען נמצאו בביתם של התובעים בתום העבודות שביצע הנתבע, תוך ציון אומדן עלות התיקון של כל אחד מן הליקויים. במכתב הנזכר לא התבקש הנתבע לתקן את כל אותם ליקויים שעל-פי הנטען נמצאו, אלא כאמור בו (שם, פסקה 13), "מרשיי דורשים פיצויים ולא יסתפקו בהבטחות נוספות לביצוע ו/או השלמת העבודות". בתצהירו טען התובע באופן לקוני כי פניותיהם של התובעים אל הנתבע "נענו בהבטחות ותירוצים מתירוצים שונים ללא הועיל" (פסקה 25 בתצהיר התובע). בתשובה לשאלה בעניין זה, אמר התובע שפנה אל הנתבע מספר פעמים בטלפון (עמ' 11 שורה 4). התובע גם אישר שכעשרה ימים לאחר שלשיטתו הסתיימו העבודות, בחודש ינואר 2008, כבר פנה לקבלת חוות-דעתו של מומחה בעניין הליקויים הנטענים (שם, שורה 9 ואילך), וכי לאחר שפנה לקבלתה כבר לא שב ופנה אל הנתבע. מנגד טען הנתבע, כי לא הייתה כל פנייה טלפונית אליו, וכי אילו פנו אליו היה עונה. כך במיוחד מהטעם שהיה לו אינטרס לקבל את יתרת הסכום שלא שולם לו (עמ' 16 שורות 27-26). באשר למכתבו של בא-כוח התובעים השיב, כי סמוך לאחר מכן הוגשה התביעה, בטרם הספיק להשיב לכך. אמנם חלפו מספר חודשים בין משלוח המכתב לבין הגשת התביעה, אולם אין מחלוקת שבתקופה זו היה הנתבע חולה ומאושפז בבתי חולים, לאחר שביום 4.2.2008 עבר אירוע מוחי (עמ' 16 שורה 23 עד עמ' 17 שורה 6). 17. לאחר ששמעתי את התובע בעניין השאלה אם הייתה פניה אל הנתבע כדי לאפשר לו לתקן את הליקויים שעל-פי הנטען נמצאו, ולאחר ששמעתי גם את הנתבע בעניין זה, שוכנעתי כי האמת בעניין זה עם הנתבע. לא הייתה כל פניה אליו כדי לבצע את הליקויים שנמצאו. לא הייתה כל פניה בכתב, ואמנם לא נטען שהייתה פניה בכתב, ואף לא הייתה פניה טלפונית מעבר לאותם תיקונים שהנתבע ביצע בפועל סמוך לסיום העבודות ושעליהן העיד. התובעים פנו אל אנשי מקצוע, שמאי ומומחה לאינסטלציה, כדי שיחוו את דעתם באשר לעלות התיקונים של הליקויים הנטענים וזאת מאחר שפני התובעים היו להגשת תביעה כספית. קודם להגשת התביעה, פנו התובעים אל הנתבע באמצעות בא-כוחם בדרישה שיפצה אותם על הליקויים הנטענים, אך לא ביקשו ממנו לתקן את אותם ליקויים. במכתב האמור, כמו גם בכתב התביעה ובתצהירו של התובע, נטען שהתובעים אבדו אמון בנתבע ולא היו מעוניינים שיבצע את התיקונים, בעיקר מאחר שגילו לתדהמתם, שהנתבע אינו קבלן רשום. כפי שכבר נאמר לעיל, התובעים כלל לא טרחו לבדוק מראש אם הנתבע הוא קבלן רשום אם לאו. לפיכך, איני מקבלת את טענתם, כי לא אפשרו לנתבע לתקן את הליקויים שלטענתם נתגלו, בגלל גילויים כי הנתבע אינו קבלן רשום. הרושם העולה הוא שהתובעים היו מעוניינים בפיצוי כספי והשתמשו בטענה זו כתירוץ לשם כך. עובדה זו אף נתמכת בכך שחוות-דעתם של המומחים מטעם התובעים, שצורפו אל המכתב שנשלח אל הנתבע, כללו אומדנים של עלות התיקונים, ולא רק פירוט של הדרוש תיקון. העובדה שהתובעים היו מעוניינים בפיצוי כספי ובהוצאת כספים מהנתבע, אף עולה מכל התנהלותם בעניין התביעה, שעל כך נעמוד עתה, במסגרת ההערות הכלליות בעניין הגשת התביעה. (6) הערות כלליות בעניין התביעה העיקרית והגשתה 18. בטרם נפנה להכרעה בנושאי התביעות הטעונים הכרעה, יש מקום להעיר מספר הערות כלליות בעניין התביעה העיקרית. כאמור לעיל, על-פי ההסכם, התחייב הנתבע לבצע את העבודות בהתאם לאמור בהסכם ובנספחיו, תמורת 75,000$ (כ-280,000 ₪), וכאמור, אין מחלוקת, שבסופו של דבר הורחב היקף העבודות מעבר למה שנקבע מלכתחילה, והתובעים שילמו סכום נוסף של 28,500 ₪ בתוספת מע"מ (פסקה 9 בתצהיר התובע). עם זאת יוער, שבעדותו טען התובע שתוספת התשלום הייתה בסך של 44,000 ₪ (עמ' 8 שורה 30). בכתב התביעה המקורי, עתרו התובעים לסעד כספי בסך של 232,546 ₪, שמתוכו נתבע פיצוי בסך של כ-166,000 ₪ בגין הליקויים הנטענים. לאחר שהוגשה חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הועמדה כאמור לעיל, התביעה על סך של 161,468 ₪. בפתח חקירתו הנגדית, נדרש התובע להתייחס לעובדה שהתביעה המקורית הייתה כך שבפועל ביקש החזר כספי, שמשמעותו היא שתמורת העבודות הנרחבות ישלמו התובעים רק כ-15% מעלות העבודות. בא-כוחם של הנתבעים נדרש לחזור על שאלתו מספר פעמים ואף נדרשה התערבות בית המשפט, עד אשר השיב התובע כי הדבר נראה לו הגיוני "לאור היקף הליקויים המהותיים" (עמ' 9 שורות 10-1). 19. נראה כי לא בכדי פתח בא-כוחם של הנתבעים בשאלה האמורה. עיון בכתב התביעה אכן מעלה תהיות רבות באשר לרכיבי הנזק הנתבעים, ומצביע על ניסיון שקשה לומר עליו כי הוא תם-לב להביא לכך שהנתבעים שביצעו עבודות נרחבות בבית שהתובעים גרים בו - ולא שמענו כי עד עצם היום הזה טרחו לתקן משהו מהליקויים "המהותיים" שלהם טענו - גם יממנו לתובעים את אותן עבודות נרחבות, או את מרביתן. התופעה שבה בתביעות של ליקויי בניה הסכום הנתבע עולה בהרבה מהסכום שבסופו של דבר נפסק, אינה תופעה נדירה. עובדה ידועה היא שלעתים קרובות מומחים מטעם בית המשפט מוצאים שהליקויים הקיימים בפועל, פחותים בהרבה מאלו שנטענים בכתבי תביעה וכך גם עלות תיקונם בפועל, נמוכה מזו שנטענת בכתבי תביעה. אולם אין זו תופעה נפוצה שתובעים מבקשים להעמיס הוצאות בהיקפים כה ניכרים על כתפי הקבלנים, כפי שנעשה במקרה הנדון. 20. ראשית לכל וכפי שכבר נאמר לעיל, התובעים הפריזו באופן קיצוני, ומבלי לבסס את טענותיהם בראיות, באשר למועד שבו הסתיימו העבודות בפועל. גם אם היה בורג שנותר להבריגו בחודש ינואר 2008 - ולא הוכח שכך היה - אין בכך כדי להצביע שבמועד זה הסתיימו העבודות. כידוע, לאחר עבודות בניה ושיפוצים, כמו לאחר כניסה לדירה חדשה, ישנן השלמות קטנות ותיקונים קטנים, שחלקם אף מתגלים רק במועד מאוחר ולאחר מגורים בדירה. ביצוע אותם תיקונים, ככל שהיה, אינו מלמד על כך שרק עם ביצועם של אותם תיקונים קטנים הושלמו העבודות. 21. בנוסף לכך, התובעים עתרו גם לדיור חלופי בסך של 6,604 ₪ (פסקה 23(ב) בתצהיר התובע), וגם עתרו לתשלום בגין איחור במסירה בסכום זהה של 6,604 ₪ (שם, פסקה 23(ה)), אשר לכאורה מהווה כפל פיצוי. התובעים אף עתרו לפיצוי בסך של 10,157 ₪ בשל כך שהתובעת האריכה את חופשת הלידה שלה (שם, פסקה 23(ו)), זאת הגם שהתובע העיד שאשתו, התובעת, נוהגת להאריך את חופשת הלידה שלה (כדברי התובע "אשתי תמיד מאריכה את חופשת הלידה בחודש-חודשיים, ובמקרה הזה היא האריכה את החופשה קצת יותר", עמ' 10 שורות 5-4), הגם שהלידה סמוך למועד השיפוצים והבניה לבטח הייתה צפויה, וכלל לא ברור מה הקשר בין השניים. קשה להתעלם מן הרושם, שכתב התביעה כולל סעיפי "נזק" מרובים ומנופחים, מן הגורן ומן היקב, כפי שעוד נעמוד עליהם בהמשך, שכל תכליתם למצוא דרכים למימון עבודות השיפוץ והבניה כך שיגולגלו על כתפי הנתבעים. ג. דיון בתביעות: התביעה העיקרית והתביעה שכנגד 22. עתה, לאור המסקנות העובדתיות שעליהן עמדנו, נפנה לדון בנושאים הטעונים הכרעה בתביעות הצדדים. הדיון בנושאי התביעה העיקרית יהיה לפי סדר הופעתם בתצהירו של התובע. (1) דיון בתביעה העיקרית (1א) עלות ליקויי הבניה (פסקה 23(א) בתצהיר התובע) 23. בחוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אייל שנהב, נקבע אלו ליקויים נמצאו, וזאת מבלי להכריע בשאלת האחריות לאותם ליקויים. עוד נקבע כי עלות כל התיקונים לביצוע בידי קבלן מזדמן היא בסך של 67,375 ₪, בתוספת מע"מ, וכי אם העבודה מבוצעת על-ידי קבלן גדול, כי אז יש להפחית 25% מסכום זה. שני נושאים טעונים הכרעה בעניין זה: ראשית, לאלו מבין הליקויים שמצא המומחה אחראים הנתבעים. שנית, כיצד יחושב הפיצוי, האם לפי עלות התיקונים לקבלן מזדמן או בידי קבלן גדול. כל זאת באין מחלוקת כי חרף חלוף כחמש שנים בין סיום העבודות לבין שמיעת הראיות, לא הראו התובעים שאמנם תיקנו ליקוי כלשהו ולא הראו כמה, אם בכלל, שילמו בפועל עבור התיקונים. הליקויים שבאחריות הנתבעים 24. המומחה מטעם בית המשפט מצא שורה של ליקויים בבנייה ובשיפוץ שביצעו הנתבעים בביתם של התובעים. עם זאת, כטענת הנתבעים, אין בהמצאות הליקויים כדי ללמד בהכרח על אחריות הנתבעים לכל אותם ליקויים שנמצאו. הנתבעים טענו ביחס לחלק מן הליקויים שנמצאו כי אין לייחס אותם אליהם ואילו התובעים חלקו על כך. לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי כי אין ליחס לנתבעים מקצת מן הליקויים שנמצאו. להלן יפורטו רק הליקויים שלגביהם הגעתי לכלל מסקנה כי אין הנתבעים אחראים להם, וזאת מן הטעמים שעליהם נעמוד. 25. מיקום שגוי של צינור האוויר בממ"ד (סעיף 2.2 בחוות-דעתו של המומחה) - לפי קביעת המומחה, צינור האוויר בממ"ד הוזז ממיקומו המקורי, בעוד המיקום החדש פולש אל תחום ארון הבגדים ומהווה הפרעה. מאחר שמדובר בממ"ד, לא ניתן לתקן את הליקוי ולפיכך מסקנת המומחה כי יש לנקוט בפיצוי כספי בסך של 1,000 ₪ ולא בדרך של תיקון. התובע בעדותו אישר שככלל, כל הבניה נעשתה לפי התוכניות של האדריכל מטעם התובעים ולפי שינויים שעליהם החליטו במהלך ביצוע העבודות (עמ' 14 שורה 19). כך גם כאמור, התובע אישר כי התובעים נכחו במקום ופיקחו על העבודות כל העת ואף אישר כי לא נעשו שינויים שלא בהסכמתם ועל-פי הוראותיהם (שם, שורות 28-27). עוד אישר התובע כי את מיקומם של המאווררים (הוונטות) התובעים קבעו (עמ' 15 שורות 20-19), אך טען כי במיקום צינור האוויר לא התערבו, מכיוון שהותקן בשלב בניית השלד (שם, שורות 22-21). חרף הכחשת התובע כי התובעים היו מעורבים בהתקנת צינור האוויר בממ"ד, הרושם העולה הוא שמיקומו של כל דבר נקבע באופן מתואם עם התובעים ועל-פי התוכניות של האדריכל. בנסיבות אלו, איני מקבלת את הטענה כי את הפגם במיקום צינור האוויר של הממ"ד יש לייחס לנתבעים, אשר היו בגדר קבלן מבצע על-פי התוכניות שנמסרו להם ועל-פי הנחיותיהם של התובעים. לפיכך, ליקוי זה אינו באחריות הנתבעים. 26. מעקה הגג שמעל דירת התובעים (סעיפים 3.2 ו-3.3 בחוות-דעתו של המומחה) - בחוות-דעתו קבע המומחה כי בתוספת הבניה בגג לא נבנה מעקה בנוי מאבן, וכי יש לבנותו לרבות השלמת טיח וצבע. במקום מעקה בנוי נבנה בצד המערבי מעקה בנוי נמוך ועליו מעקה מסגרות, ואילו בצד המזרחי נבנה מסד נמוך בשתי שורות אבן. על-פי חוות הדעת, עלות השלמת בניית המעקה הבנוי לרבות השלמת הטיח והצבע היא בסך של 10,000 ₪. גם ליקוי זה אינו באחריות הנתבעים. לא זו בלבד, אלא שאפילו הייתה המסקנה כי ליקוי זה באחריות הנתבעים, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שהיה על התובעים לשאת בעלות החומרים להשלמת בניית מעקה האבן, כשם שנשאו בעלות כל חומרי הבניה. כך גם היה זה בגדר עבודה נוספת שהיה על התובעים לשלם עבורה. לפיכך, בכל מקרה, אין לומר שעל הנתבעים לשאת בעלות זו. בכל מקרה, אין מדובר בליקוי שהוא באחריות הנתבעים, שכן הנתבעים בנו את מעקה האבן כפי שנקבע בהסכם. נספח א' של ההסכם הכולל את המפרט קובע באופן מפורש כי "הקבלן יבנה מרפסת ומעקה לדיירים שבקומה מעל משפחת ברק בהתאם להיתר הבניה". גם אם היתר הבניה חייב בניית מעקה אבן בנוי, הרי שהנתבעים היו כאמור, קבלן מבצע שפעל על-פי הוראות הבניה של התובעים - להבדיל מקבלן הבונה בניין לפי היתר הבניה שניתן לקבלן - וזו הייתה הוראת התובעיםם. גם חזקה על התובעים שכאמור לעיל, עקבו באופן רציף אחר הבניה ופקחו על כל הנעשה בה, שהיו מודעים לכך שנבנה מעקה נמוך מאבן ועליו מעקה ברזל. גם חזקה על התובעים, שהם אלו שבחרו את מעקה הברזל, כפי שבחרו את הסורגים ואת שאר רכיבי הבניה, כפי שעמדנו על כך לעיל. לאור האמור, גם אין ממש בטענת התובע, כאילו הנתבעים לא נדרשו לבנות מעקה שיוכל לשמש מרפסת לדיירים הגרים בקומה שמעל דירת התובעים (עמ' 15 שורה 23 עד עמ' 16 שורה 5). 27. מכלולי דלתות בדירה (סעיף 4.5 בחוות-דעתו של המומחה) - בחוות-דעתו קבע המומחה כי ישנם מספר ליקויים הקשורים בדלתות. העיקריים הם בעיה של מידת ההלבשות שאינן מסתירות את המשקוף העיוור ועיבוד לקוי בחורי הלשוניות. כן נקבע כי יש צורך בניקוי כתמי צבע בפרזול הדלתות, כי דרושה מריחת מגן במַקְצוּעוֹת הדלתות וכן כי יש לשייף ולצבוע את הליקויים בצביעת הדלתות. עם זאת ומאחר שאת הדלתות סיפקו התובעים והן רק הותקנו על-ידי הנתבעים, קבע המומחה כי בעיית ההלבשות האמורה, אינה באחריות הנתבע. באשר לשאר הליקויים, קבע המומחה כי עלות תיקונם היא בסך של 1,400 ₪, ונראה כי עיקר עלות תיקון זה מתייחס לפגם בחורי הלשוניות. בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבעים כי מאחר שאין מחלוקת שכאמור, התובעים הם שסיפקו את הדלתות, הרי שגם עניין חורי הלשוניות קשור בדלתות כפי שסופקו. לפיכך גם ליקוי זה אינו באחריות הנתבעים. 28. בניית תא בקרה מבלוקים במקום מבטון (סעיף 4.6 בחוות-דעתו של המומחה) - לפי קביעת המומחה, יש לפרק את תא הבקרה שמאחורי התוספת המזרחית שנבנה מבלוקים במקום מבטון, ולבנות במקומו שוחה מבטון. כך גם יש להשלים שתי שוחות נוספות שתוכננו אך לא נבנו ולהחליף את מכסה הפלסטיק במכסה בטון. תיקון ליקויים אלו הוערך בעלות בסך של 9,200 ₪. גם ליקוי זה, אפילו היה באחריות הנתבעים, הרי שהיה על התובעים לשאת בעלות החומרים הנדרשים, כך שבכל מקרה לא ניתן היה לייחס את מלוא העלות לנתבעים. אולם בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבעים כי אין הליקוי האמור באחריותם. כפי שעלה מן הראיות ומן העדויות, התובעים היו מעורבים בהחלטה לבנות את תא הבקרה של הביוב מבלוקים ולא מבטון ולכן אינם יכולים לבוא בטרוניה בעניין זה. בניית תא הבקרה הצריכה השבתה של השימוש במים ובביוב של כל דיירי הבניין. הנתבע הסביר לתובע שהדבר עשוי להימשך יומיים או שלושה ונראה שהתובעים לא היו מעוניינים שכך יהיה. מסיבה זו, הנתבע בנה תא בקרה אחד מבטון, ואילו תא הבקרה שבנייתו הצריכה את השבתת השימוש במים של כל דיירי הבניין, נבנה מבלוקים, כך שהבניה תהיה מהירה יותר, ולא יהיה צורך בהשבתה זו למשך יותר ממספר שעות (עדות התובע, עמ' 16 שורות 13-6). אמנם התובע הכחיש זאת (שם), אולם עצם העובדה שתא הבקרה השני נבנה מבטון והעובדה שבנייה מבטון ממושכת יותר, בשל משך הזמן הדרוש לבטון כדי להתייבש, מחזקים את גרסת הנתבע בעניין זה ושוללים את ההיגיון שבגרסת התובע. מאחר שהמסקנה שאליה הגעתי היא כי בניית תא הבקרה השני נעשתה מבלוקים ולא מבטון לפי דרישת התובעים ובתאום עימם, אין לייחס כל אחריות בעניין זה לנתבעים. 29. עקמומיות בקיר שבין חדר הדיור לפינת האוכל (סעיף 5.31 בחוות-דעתו של המומחה) - המומחה קבע כי עקמומיות זו מהווה ליקוי שעלות תיקונו 1,500 ₪. מאחר שהתובע עצמו אישר כי "הקיר היה קיים אך הוא סותת ונוסר על-ידי הנתבע" (עמ' 16 שורות 17-16), הרי שלא ניתן לייחס לנתבעים את הליקוי בקיר שהיה קיים. לפיכך גם לליקוי זה אין הנתבעים אחראים. אופן חישוב הפיצוי 30. הצדדים חלוקים בשאלה כיצד יחושב הפיצוי, אם יהיה זה לפי עלות התיקונים לקבלן מזדמן או בידי קבלן גדול. סעיף 3 בחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 מחייב את המזמין לאפשר לקבלן לתקן כל פגם שנמצא. רק אם הקבלן לא תיקן, כי אז לפי סעיף 4 בחוק זה יוכל המזמין לתקן בעצמו ולדרוש החזר הוצאות סבירות מהקבלן. 31. כפי שפורט לעיל, המסקנה שאליה הגענו היא שבמקרה הנדון, לא אפשרו התובעים לנתבעים לתקן את הליקויים ולא נתנו להם הזדמנות סבירה וממשית לתקנם. פנייתם הראשונה הייתה זמן קצר יחסית לאחר סיום העבודות - ובוודאי זמן קצר לאחר סיומן לפי שיטת התובעים - והיה בה רק דרישה לפיצוי כספי. בנסבות אלו, וכפי שנקבע בפסיקה פעמים רבות, במקום שבו נמנעה מהקבלן האפשרות לתקן את הליקויים שנמצאו, הרי שאין לחייבו לשאת בעלות גבוהה של תיקונים בידי אחר. לפיכך גם נפסק, כי בנסיבות שבהן נפסק פיצויי כספי (ולא תיקון), יחושב הפיצוי לפי עלות תיקונים לקבלן גדול ולא לפי העלות למזמין השוכר את שירותיו של קבלן מזדמן לביצוע התיקונים (ראו דיון נרחב בעניין זה בפסק-דינה של כבוד השופטת מ' נאור בע"א 656/99 עדה בר-שירה נ' מעונות ובניין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003) בפסקאות 17-16 ובפסקי הדין הרבים המובאים שם). כאמור שם, הגם שישנם מקרים שבהם לא יהיה מקום לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים, בדרך-כלל יש לאפשר זאת ולחלופין לחשב את הפיצוי לפי עלות התיקון לקבלן. ראו בין השאר את הדברים הבאים (שם, פסקה 17): "הנה-כי-כן, השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק, מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד-משמעית. הכול תלוי בנסיבות המקרה. כך למשל נפסק שכאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-פי עלות התיקון לקבלן (ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ). המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו "חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973" פירוש לחוקי החוזים, בעמ' 579 ואילך. ככלל, כך מציין המחבר, הקונה אינו חייב לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה, ולמוכר אין זכות לתקנה. על-פי רוב, בידי הקבלן יכולת לתקן את אי-ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, ובידו להוזיל את התיקון על-ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון". לפיכך, משנמנעה מהנתבעים האפשרות לתקן את הליקויים בעצמם, תהא הסיבה לכך אשר תהא, הרי שיש לחשב את הפיצוי לפי עלות התיקונים לנתבעים, לקבלן, ולא לפי העלות לקבלן מזדמן. סיכום נושא עלות ליקויי הבניה 32. על-פי חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, סך כול עלות תיקון הליקויים הוא 61,250 ₪, ואם העבודה מבוצעת בידי הקבלן - הנתבעים - כי אז יש להפחית 25% מסכום זה. כמו כן יש להוסיף על הסכום שיתקבל 10% עבור פיקוח הנדסי וכן להוסיף מע"מ (17%). 33. החישוב הוא אפוא, כלהלן: (א) מאחר שכאמור לעיל, ישנם ליקויים שאינם באחריות הנתבעים, אזי יש להפחית מהסכום שקבע המומחה (61,250 ₪) את העלות שנקבעה לתיקון אותם ליקויים. הסכום שאותו יש להפחית הוא 23,100 ₪, וזאת משנקבע כאמור לעיל, כי הנתבעים אינם אחראים לליקויים הבאים: מיקום שגוי של צינור האוויר בממ"ד (1,000 ₪); מעקה הגג שמעל דירת התובעים (10,000 ₪); מכלולי דלתות בדירה (1,400 ₪); בניית תא בקרה לביוב מבלוקים במקום מבטון (9,200 ₪); עקמומיות בקיר שבין חדר הדיור לפינת האוכל (1,500 ₪). (ב) הסכום המתקבל הוא סך של 38,150 ₪ (= 23,100 ₪ - 61,250 ₪), ולאחר הפחתה של 25% (9,537.5 ₪), כדי שתתקבל עלות תיקון לקבלן, מתקבל סך של 28,612.5 ₪. (ג) סכום הפיצוי הוא הסכום האמור (28,612.5 ₪) בתוספת 10% (2,861.25 ₪) עבור פיקוח הנדסי (ובסך הכול: 31,473.75 ₪), ובתוספת מע"מ בשיעור של 17% (5,350 ₪). סה"כ: 36,824 ₪. (1ב) עלות דיור חלופי, תשלום בגין איחור במסירה, הפסדים בגין הארכת חופשת לידה (פסקה 23(ב)(ה)(ו) בתצהיר התובע) 34. בין שאר רכיבי הפיצויים הנתבעים, תבעו התובעים מהנתבעים גם עלות של דיור חלופי במהלך ביצוע העבודות בשל העיכוב שלטענתם נוצר (6,604 ₪), פיצוי בגין איחור במסירת העבודות (6,604 ₪) ופיצוי בגין הפסדים בשל כך שהתובעת האריכה את חופשת הלידה (10,157 ₪). כל הסכומים האמורים נתבעו על יסוד טענת התובעים שהיה איחור בהשלמת עבודות הבניה והשיפוץ. אולם מהטעמים שעליהם עמדנו קודם לכן, המסקנה שאליה הגענו היא כי לא היה איחור בסיום העבודות שהנתבעים אחראים לו וכי לא היה קשר בין האיחור הנטען לבין העובדה שהתובעת האריכה את חופשת הלידה שלה. לפיכך התביעה בעניינים אלו נדחית. (1ג) שכר-טרחת המומחים מטעם המבקשים ושכר-טרחת המומחה מטעם בית המשפט (פסקה 23(ג)(ד) בתצהיר התובע) 35. במסגרת תביעתם תבעו התובעים גם את שכר-טרחת שני המומחים מטעמם (3,696 ₪) וכן את חלקם בשכר-טרחת המומחה מטעם בית המשפט (4,930 ₪). נושא זה יידון בסופו של פסק הדין, במסגרת הדיון בשאלת החיוב בתשלום שכר-טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט. (1ד) עלות מזגן שנגנב (פסקה 23(ז) בתצהיר התובע) 36. לטענת התובעים בניגוד למוסכם, בעת ביצוע העבודות, לא אחסן הנתבע באופן נאות וסביר מזגן שנותר בדירה ובשל כך נגנב מהדירה. מכאן תביעת התובעים לפיצוי בסך של 3,000 ₪ לפי עלות רכישתו (בעת הרכישה עלותו הייתה 5,040 ₪ - נספח ו' של תצהיר התובע). מעבר לטענה זו, אשר נטענה באופן כללי וסתמי (פסקה 13 בתצהיר התובע), לא הונחה תשתית עובדתית או ראייתית המבססת את עצם גנבת המזגן ואף לא הונח בסיס עובדתי או ראייתי להטלת אחריות על הנתבעים בשל גנבת המזגן. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת הנתבע (פסקה 58 בתצהירו), כי התובעים פינו את כל חפציהם ואף התבקשו מספר פעמים לפנות את המזגן, אולם בחרו שלא לפנותו. בנסיבות אלו, אין הצדקה להטיל על הנתבעים את האחריות לנזק שעל-פי הנטען נגרם מגנבת המזגן, ככל שאמנם נגנב. לפיכך התביעה בעניין זה נדחית. (1ה) עלות העברת מערכות גז ואינסטלציה (פסקה 23(ח) בתצהיר התובע) 37. בנספח להסכם נקבע כי "הקבלן יפרק את כל המערכות גז ואינסטלציה שבשטח הבניין ויעביר אותם לפיר בתאום עם המוסדות המוסמכים והדיירים וכל זה על חשבונו של הקבלן". לטענת התובעים, הם נדרשו לשלם לחברת הגז, חברת פז-גז ירושלים בע"מ, סך של 2,000 ₪ עבור "העתקת ארון מונים" (נספח ז' של תצהיר התובע), ומכאן תביעתם לסכום זה (פסקה 15 בתצהיר התובע). הנתבע טען, כי העבודה שבוצעה על-ידי חברת הגז לא הייתה העברת בלוני גז, אלא מעבר של כל דיירי הבניין משימוש בבלוני גז לשימוש בגז מרכזי והתקנת שעוני גז. בנסיבות אלו, לא רק שמדובר בעבודה שלא יכולה להיות באחריות הקבלן כי אם באחריות חברת הגז, אלא שבוודאי שאין להטיל עליו הוצאה זו (עדות הנתבע - עמ' 23 שורות 7-1). משלא נסתרה טענתו של הנתבע בעניין העברת מערכות הגז, דינה של התביעה בעניין זה להידחות. (1ו) פיצוי שניתן לשכנים בגין שפיכת סולר (פסקה 23(ט) בתצהיר התובע) 38. התובעים תבעו סך של 800 ₪ פיצוי בגין שפיכת סולר שהיה במיכל הסולר שהיה מוצב בגינת הבניין, ושאותו נדרשו הנתבעים להזיז. בשל נזק זה, נדרשו התובעים לשלם פיצוי לשכנים (העתקי ההמחאות ששולמו - נספח ח'), ומכאן תביעתם (פסקה 16 בתצהיר התובע). הנתבע טען בעניין זה כי אין דרך להזיז את מיכל הסולר מבלי לשפוך את שארית תכולתו (פסקה 60 בתצהיר הנתבע). אכן לא ברור מדוע על הנתבעים לשאת בנזק שנגרם משפיכת סולר בשל הצורך בהזזת מיכל הסולר, כחלק מן העבודות שבוצעו עבור התובעים. מדובר בעלות שהיא חלק מעלויות הבניה והתובעים אף לא הניחו כל תשתית המבססת את טענתם כי יש לגלגל הוצאה זו על כתפי הנתבעים. לפיכך התביעה בעניין זה נדחית. (1ז) החזר תשלום עבור עבודה שלכאורה לא בוצעה (פסקה 23(י) בתצהיר התובע) 39. לטענת התובעים, הם נדרשו לשלם לנתבעים סך של 18,480 ₪ עבור תוספת של קורה (תוספת קונסטרוקטיבית), שלטענתם לא נבנתה בפועל. טענה זו של התובעים לא רק שלא הוכחה, אלא נסתרה בעדותו של מהנדס הקונסטרוקציה, מר גדעון כהן, שעבד במקום מטעמם ואישר את הקונסטרוקציה בתוספת הבניה. הטענה כאמור לא הוכחה, שכן התובע לא יכול היה לומר שהוא יודע בוודאות שהקורה הנוספת לא נבנתה. במשך מספר תשובות שהשיב התובע במענה לשאלות בא-כוחם של הנתבעים, הוא התפתל ולא יכול היה לומר אם העבודה בוצעה בפועל, אם לאו. תחילה הניח שלא בוצעה, לאחר מכן אמר שאינו יודע ואינו איש מקצוע, ולבסוף אמר שאינו יודע, אינו איש מקצוע וכי יש צורך לחצוב בתקרה כדי לדעת (עמ' 12 שורה 29 עד עמ' 13 שורה 10). כך או אחרת, לא יכול היה להוכיח שאמנם לא הונחה קורה נוספת וכי לכאורה, כטענתו, נדרש לשלם עבור קורה נוספת שבפועל לא הונחה. 40. המהנדס גדעון כהן הבהיר כי הגם שאינו זוכר במדויק בשל חלוף הזמן, לא מן הנמנע כי במהלך העבודות ראה שיש צורך בהוספת תמיכה וברזל ואף בהוספת קורה. כפי שהבהיר, בשל השיפוע בקרקע שנוצר בעת החפירה, לעתים במהלך הבניה מתעורר צורך בתמיכה נוספת ובהוספת קורות לחיזוק התקרה, מעבר למה שתוכנן בתוכנית המקורית. לכן העיד, שבהחלט סביר שכך היה במקרה הנדון ושביקש הוספת קורה נוספת, וחזר על כך שבהחלט אפשרי שדרש חיזוק נוסף במהלך הבניה לרבות הוספת קורה (עמ' 8-5). עדות המהנדס גדעון כהן אף התיישבה עם עדותו של הנתבע שהסביר שלא היה שלם עם תוכנית הקונסטרוקציה שהייתה, וסבר שיש צורך בחיזוק נוסף. הוא הזמין את המהנדס גדעון כהן שאמנם החליט לחזק את התקרה בקורה נוספת, וכך נעשה (עמ' 22 שורות 27-23). המסקנה היא אפוא, שהתובעים לא הוכיחו שלא נבנתה קורה נוספת כטענתם, ומנגד הנתבע סתר את גרסתם וזו נתמכה בעדותו של המהנדס גדעון כהן. לפיכך אין יסוד לטענת התובעים שלא הוכחה, כי נגבה מהם תשלום עבור קורה נוספת שבפועל לא נבנתה. לפיכך התביעה בעניין זה נדחית. (1ח) אי מתן חשבוניות עבור תשלום מע"מ ותשלום מע"מ ביתר (פסקאות 23(י)(יא) בתצהיר התובע) 41. התובעים תבעו סך של 15,546 ₪ עבור סכומים שבגינם לטענתם, לא קיבלו חשבוניות מס כדין. לחלופין דרשו את קבלת החשבוניות. כן תבעו סך של 1,933 ₪ עבור מע"מ שלטענתם שילמו ביתר. לטענתם, בהיעדר חשבוניות מדויקות, הם עשויים להיפגע בהתדיינות עתידית מול רשויות המס, אם למשל יבקשו למכור את דירתם וייערך חישוב לעניין השבח (פסקאות 22-21 בתצהיר התובע). מבלי להיכנס לשאלה אם יש ממש בטענת התובעים בדבר פגיעה עתידית אפשרית, שכן חישוב השבח נעשה לרוב על-פי שמאות, איני רואה מקום לתביעה גם בעניינים האמורים. התובעים לא השיבו לטענת הנתבעים שלפיה קיבלו במועד את כל החשבוניות וכי מעולם לא טענו שחשבונית כלשהי חסרה וכי נזכרו לטעון זאת רק במסגרת התביעה שהגישו (פסקה 59 בתצהיר הנתבע). כך גם לא מן הנמנע שמטעמיהם בחרו לשלם חלק מהסכומים מבלי לדרוש חשבונית, ולא ברורה טענתם (פסקה 98 בסיכומי הנתבעים). מכל מקום, כפי שטענו הנתבעים, אי הוצאת חשבונית מס מהווה עבירה על חוק מע"מ ועל חוקי המס, אך אינה מהווה הפרה של ההסכם שבין הצדדים ואיננה עילת תביעה. כך גם הטענה כי התובעים שילמו מע"מ ביתר נטענה ללא כל הפניה לאסמכתה המבססת טענה זו (פסקה 22 בתצהיר התובע), כך שלא הוכחה. לפיכך, גם בעניין זה דין התביעה להידחות. (1ט) עגמת נפש (פסקה 23(יג) בתצהיר התובע) 42. התובעים טוענים כי נגרמה להם עוגמת נפש רבה שאותה העריכו כמצדיקה פיצוי בסך של 25,000 ₪. לטענתם עוגמת נפש זו נגרמה בשל אי ביצוע העבודות כיאות וכמוסכם, עקב התמשכות העבודות ומאחר שלא יכולים היו ליהנות מדירתם כפי שציפו ליהנות ממנה. כך גם טענו שהתובעת שילדה בחודש אוגוסט סבלה מרעש, מלכלוך ומפגיעה בפרטיותה בשל העבודות ואף נאלצה לשהות בביתה תוך כדי ביצוען של עבודות בבית ואף להמתין בבית לפועלים שבוששו להגיע. ככל שהדברים אמורים בהתמשכות העבודות, הרי שהמסקנה שאליה הגענו הייתה כאמור, כי אלו לא נמשכו מעבר לנדרש, וזאת בין השאר כאמור לעיל, לנוכח הרחבת העבודות והוספה עליהן. כך גם הוכח כי חלק ניכר מן העיכובים נבע מהשתהות התובעים ובעיקר התובעת בבחירת מוצרים שונים ויצירת עיכובים בשל כך. באשר לעובדה שהתובעת ילדה במהלך הבניה והשיפוצים, הרי שאין הקשיים שנוצרו בשל כך צריכים להיות מגולגלים על כתפי הנתבעים. בנייה ושיפוצים כידוע, משבשים את החיים של בעלי הנכס הנבנה והמשופץ, יוצרים מטלות רבות ומקשים על חיי השגרה. התובעים צריכים היו לקחת בחשבון את הקשיים הכרוכים בכל אלו בעת שבחרו לבצע את עבודת השיפוץ והבניה במועד סמוך למועד שבו התובעת צפויה הייתה ללדת. עוד נוסיף, כי לא הוכח שהתובעים נאצלו להמתין לעובדים, מה גם שהעובדה שלאחר עבודות בניה על עובדים להגיע להשלמות ולתיקונים, היא חלק בלתי נפרד מביצוען של עבודות בניה ושיפוץ נרחבות. בדומה, יש לדחות את טענתם של התובעים כי לא יכולים היו ליהנות מדירתם כפי שציפו ליהנות ממנה. שכן חזקה על התובעים שאילו מצב הדירה היה כה קשה, עד כדי שלילת הנאתם, היו מתקנים את הדרוש תיקון ולפחות את התיקונים החמורים בעיניהם. אולם התובעים לא תיקנו עד היום דבר ובכל מקרה לא הביאו כל ראייה לכך שכך עשו. לא מצאתי בתיאורי התובעים כל דבר החורג משיבושי חיים רגילים הנובעים מעבודות בניה ושיפוץ נרחבים בבית מגורים. אכן, עבודות מסוג זה לא פעם מסבות אי נוחות, פגיעה בפרטיות, טרחה והקדשת זמן יקר וניכר לכך. אולם נראה כי כל אלו הם חלק בלתי נפרד מבניה ומשיפוץ בית. לפיכך, לא מצאתי כל הצדקה לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש שלכאורה נגרמה להם, כטענתם. על כן גם בעניין זה דין התביעה להידחות. (2) דיון בתביעה שכנגד 43. עניינה של התביעה שכנגד הוא כאמור, תביעת הנתבעים לתשלום עבור עבודות שביצעו מעבר למה שהוסכם עליו בחוזה המקורי, אך לטענתם, התובעים לא שילמו את התמורה שנקבעה עבורן. לפי חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מתוך סך הסכומים שנתבעו בתביעה שכנגד, עבור עבודות שביצעו הנתבעים אך לא קיבלו את מלוא תמורתן, זכאים הם לסכומים הבאים: 6,700 ₪ על-פי ההשלמה הראשונה של חוות-דעתו של המומחה (מיום 4.1.2011) וסך של 10,092 ₪ (כולל מע"מ) על-פי ההשלמה השנייה של חוות-דעתו (מיום 4.3.2011). 44. באשר להשלמה הראשונה, מקובלת עליי טענת התובעים בעניין הסכום שחושב עבור הובלת השיש, כי לא היה מקום לכלול אותו (כפי שפורט בתצהיר התובע - פסקה 35ד ונספח טו של תצהירו), כך שיש להפחית מהסכום שנקבע בהשלמה הראשונה (6,700 ₪) סך של 1,000 ₪. בהיעדר נימוקים אחרים המצדיקים שלא לקבל את מסקנות המומחה, הסכום שאותו על התובעים לשלם לנתבעים הוא סך של 15,792 ₪ (5,700 ₪ + 10,092 ₪). ד. סיכום 45. לאור האמור, התוצאה היא כלהלן: התביעה העיקרית (תביעת התובעים נגד הנתבעים) מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעים לשלם לתובעים סך של 36,824 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות-דעתו של המומחה (14.11.2010) ועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד (תביעת הנתבעים נגד התובעים) מתקבלת בחלקה, כך שעל התובעים לשלם לנתבעים סך של 15,792 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההשלמה השנייה של חוות-דעתו של המומחה (6.3.2011) ועד התשלום בפועל. התשלומים ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין. הצדדים רשאים להגיש פסיקתה הכוללת את הסכום המדויק, תוך חמישה-עשר יום מיום המצאת פסק הדין. 46. לאור התוצאה האמורה, והעובדה שהתקבל רק חלק קטן מאד מכל אחת מהתביעות, כל צד יישא בהוצאותיו. מקרקעיןשיפוצניקשיפוצים