מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה של עובד אחזקה בבית ספר: זוהי תובענה לפיצוי נזקי גוף, לפי דיני הנזיקין הכלליים. טענות התובע 1. התובע יליד 28.9.1954, תושב מגדל העמק והועסק, במועדים הרלוונטיים לתובענה, על-ידי הנתבעת 1 כאב הבית של בית-הספר "שלום עליכם" במגדל העמק (להלן: "בית-הספר"). 2. התובע טוען, כי ביום 30.11.2003, במהלך עבודתו בבית-הספר, הוא נפגע בתאונת עבודה ונגרם לו נזק גוף. (להלן: "התאונה"). 3. התובע מוסיף וטוען, כי התאונה קרתה בנסיבות, כדלקמן: "ביום 30.11.2003, במהלך עבודתי כעובד אחזקה מטעם עיריית מגדל העמק בבית הספר, וכהכנה לקראת "ביקורת מפגעים" שהייתה אמורה להיערך על-ידי הנתבעת מס' 3, נדרש התובע על-ידי מנהלת בית הספר - הגב' גילה הראל, לפנות דוד שמש וחבית אסבסט (שניהם במשקל כבד מאוד), מגג בית הספר. לשם ביצוע העבודה אשר הוטלה עליו ביקש התובע כלים מתאימים ועזרת עובדים נוספים, אולם שני העובדים שהגיעו "לעזור" לו (סולומון ואדם נוסף) טענו כי הם סובלים מבעיות גב ולכן אינם יכולים להשתתף בהרמת הדוד והחבית. בלית ברירה נאלץ התובע לבצע את המלאכה בעצמו ולבדו, ולמרבה הצער, במהלך הפינוי, חש התובע לפתע בכאב חד בגבו (עד אובדן הכרה) עם חוסר יכולת לתפקד" (כתב התביעה - סעיפים 5 עד 7). 4. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא נפגע בגבו. הוא נזקק גם לטיפול רפואי כירורגי. ביום 22.4.2004, הוא נותח בבית-חולים העמק בעפולה (להלן: "בית-החולים") ובוצעו דקומפרסיה 5L - 4L , 1S-4L Spinal Fusion ושתל עצם. בניתוח חוזר, מיום 28.7.2004, בוצע תיקון מיקום הברגים התחתונים. הברגים הוצאו בחודש ינואר 2006. 5. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 30%, בגין התאונה, לפי סעיף 37(7)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), בשל הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קשה. 6. אליבא דתובע, הנתבעות אחראיות לתאונה ולנזקיו. בנסיבות המקרה דנן, חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה"). לחילופין, הוא מבסס את עילת תביעתו על עוולת הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה. רשלנותן של הנתבעות התבטאה, בין השאר, במעשים ובמחדלים כדלקמן: א. לא דאגו להסרת המפגעים שגרמו לתאונה; ב. לא הזהירו את התובע מפני הסכנה הכרוכה או הצפויה או הנובעת מביצוע עבודתו; ג. יזמו והתירו בבית-הספר עבודה מסוכנת; ד. לא סיפקו לתובע ציוד או אמצעים או כוח עזר לביצוע בטוח של העבודה; ה. לא הנהיגו שיטת עבודה בטוחה ולא דאגו לקיומה בפועל; ו. לא נהגו כפי שמעביד סביר ואחראי היה נוהג בנסיבות העניין. 7. התובע טוען לפיצויים, במספר פרטי נזק, והם: נזק מיוחד א. הוצאות רפואיות - 25,000 ₪ ב. הפסד השתכרות - 120,000 ₪ ג. הוצאות נסיעה - 5,000 ₪ ד. עזרת צד ג' - 150,000 ₪ נזק כללי ה. כאב וסבל; ו. הפסד/אובדן כושר השתכרות; ז. הפסד פנסיה; ח. הוצאות רפואיות; ט. עזרת צד ג'; י. הוצאות ניידות. טענות הנתבעות 2+1 8. הנתבעות 2+1 מכחישות, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. לטענתן, דין התביעה להידחות על הסף או לגופה מחמת העדר עילה או יריבות או התיישנות . הן אף כופרות בעצם קרות התאונה. 9. וכן, טוענות הנתבעות 2+1, כי התובע לא נפגע כלל בתאונת עבודה והוא נפגע, אם בכלל, בנסיבות שונות מאלו שנטענו על-ידי בכתב התביעה ואשר אינן מהוות כל עילה או יריבות כנגדן. 10. טענה נוספת בפי הנתבעות 2+1 היא, כי הן לא משמשות כמעבידיו בפועל של התובע, וכי מעבידו בפועל הייתה הנתבעת 3, לה הייתה השליטה והפיקוח על עבודתו. 11. וכן, טוענות הנתבעות, כי הנתבעת 1 נהגה כרשות מקומית סבירה וזהירה תוך מילוי התחייבויותיה על-פי דין .התאונה, המוכחשת כשלעצמה,הייתה בלתי נמנעת. התובע לא היה מעורב כלל בתאונה או באירוע כלשהו בתאריך הנטען בכתב התביעה או במועד אחר. 12. כמו-כן, טוענות הנתבעות 2+1, כי במקרה דנן, אין תחולה לכלל של "הדבר מעיד על עצמו". וכן, הנתבעת 1, לא התרשלה כלל כלפי התובע. היא לא שימשה כמעבידתו בפועל של התובע; היא סיפקה לו אמצעי הגנה/בטיחות ראויים; הנהיגה שיטת עבודה בטוחה; דאגה להעסיק עובדים מיומנים ומקצועיים; נקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת התאונה; ופעלה כפי שרשות מקומית סבירה וזהירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין. 13. טענה נוספת בפי הנתבעת 2+1 היא, כי התאונה, המוכחשת כשלעצמה, אירעה באשמו הבלעדי של התובע. הוא לא נקט באמצעי זהירות מתאימים; לא השתמש באמצעי הבטיחות שסופקו לו, על אף שהיה בעל שליטה בעבודה; הוא התרשל ולא מנע את התאונה והנזקים שנגרמו בגינה; ולבסוף, לא נהג בזהירות ובאחריות, כפי שעובד סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין. לחילופין התובע נושא באשם תורם לתאונה, המוכחשת. לחילופי חילופין, התאונה המוכחשת, כשלעצמה, נגרמה באשמה הבלעדי של הנתבעת 3. הנתבעת 3, מעבידתו בפועל של התובע ,התרשלה, במעשה ובמחדל, וגרמה לתאונה. הנתבעת 3 לא הנהיגה, בבית-הספר ,שיטת עבודה בטוחה ולא דאגה לקיומה. 14. באשר לנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות 2+1, כי נזקים אלה מקורם, בתאונה או מחלה או מצב פיזי קודם של התובע ואין להם קשר לתאונה המוכחשת; פגיעתו של התובע הייתה קלה וחלפה; התובע החלים לגמרי מפגיעותיו הנטענות והמוכחשות בתאונה ושב לתפקד באופן מלא. אין קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה, המוכחשת, לנזקים הנתבעים והמוכחשים. הנזקים הנתבעים מוגזמים, מופרזים וחסרי כל אחיזה במציאות. התובע לא הקטין את נזקיו. מכל מקום ומסכום הפיצויים שיפסקו, אם בכלל, יש לנכות כל סכום או תקבול או טובת הנאה שהתובע קיבל או מקבל או יקבל מכל מיטיב כלשהו בקשר עם התאונה, לרבות המל"ל. טענות הנתבעת 3 15. גם הנתבעת 3 מכחישה, למעשה, את כל טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לטענתה, הנתבעת 1 היא המחזיקה והבעלים של בית-הספר. הנתבעת 1 היא שהעסיקה את התובע, כאב בית של בית-הספר. אין יחסי עובד-מעביד בין הנתבעת 3 והתובע. תקינות הציוד והמתקנים בבית-הספר, הייתה בסמכות ובאחריות הנתבעת 1. 16. הנתבעת 3 טוענת גם, כי אין יריבות בין התובע והנתבעת 3, והתביעה מחוסרת עילה כנגדה. היא לא חבה חובת זהירות כלשהי כלפי התובע. 17. נתבעת 3 מוסיפה וטוענת, כי במקרה דנן אין תחולה לכלל של "הדבר מעיד על עצמו" ועל התובע מוטל הנטל להוכחת תביעתו. 18. טענה נוספת בפי הנתבעת 3, היא כי התאונה המוכחשת כשלעצמה, אירעה ברשלנות הנתבעת 1 שהתבטאה במעשים או במחדלים כדלקמן: לא נהגה כפי שהיה על עירייה סבירה וזהירה לנהוג בנסיבות העניין; לא פעלה כפי שמחזיק סביר וזהיר במקרקעין היה נוהג בנסיבות העניין; לא נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע את התאונה; לא סיפקה לתובע ציוד או אמצעים או עזרה מתאימה לביצוע עבודתו; לא פיקחה ולא הדריכה ולא הנחתה את העובדים מטעמה, לרבות התובע, כיצד לבצע את עבודתו באופן שלא יסכן את עצמו; הנחתה את התובע בנוהלי בטיחות שאינם מתאימים לביצוע עבודתו; והעסיקה אנשי אחזקה שאינם מיומנים או מקצועיים. 19. וכן, ממשיכה הנתבעת 3 וטוענת, כי התאונה, המוכחשת כשלעצמה, אירעה באשמו הבלעדי של התובע, שהתבטא, במעשים או במחדלים כדלקמן: לא נהג כפי שעובד סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין; נהג בניגוד להוראות והנחיות שניתנו לו; הפעיל שיקול דעת מוטעה; נהג בניגוד להנחיות שניתנו לו בקשר להרמת וטלטול משאית; נמנע מלבקש עזרה וסיוע מתאימים; ולבסוף, הוא נפגע מחמת פזיזותו, רשלנותו או מחדלו. 20. באשר לנזקים הנתבעים, טוענת הנתבעת 3, כי לתובע לא נגרמה נכות תפקודית כלשהי בגין התאונה המוכחשת. התובע החלים כליל. אין קשר סיבתי, משפטי ועובדתי, בין התאונה והנזקים הנתבעים. המדובר בנזקים שאינם ברי-פיצוי, מוגזמים ומקורם במצבו הרפואי הקודם של התובע. התובע לא הקטין את נזקיו. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים שייפסקו לתובע, אם ייפסקו, את כל הסכומים או טובות ההנאה שקיבל או יקבל מכל מקום שהוא, לרבות המל"ל. המומחים הרפואיים 21. בית-המשפט מינה, בהסכמת הצדדים, שני מומחים רפואיים, שבדקו את התובע וערכו חוות-דעת בכתב בענייננו: פרופ' חיים צינמן, מנתח אורתופדי (להלן: "פרופ' צינמן"), וד"ר אדם דרנל, פסיכיאטר (להלן: "ד"ר דרנל"). בחוות-דעתו בכתב מיום 21.8.2009, קבע פרופ' צינמן, כי התובע סובל מהגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קשה ודרגת נכותו הרפואית הצמיתה, הינה בשיעור 30%, לפי סעיף 37(7)(2) לתקנות, כאשר שליש (10%) מנכות זו הינו כתוצאה מהתאונה הנטענת ושני שליש (20%) שייך למצבו הרפואי עובר לתאונה האמורה. 22. ד"ר דרנל, קבע בחוות-דעתו בכתב (מיום 22.9.2009), כי בגין התאונה הנטענת, לא נותרה לתובע נכות נפשית. אכן, לתובע נכות נפשית צמיתה בשיעור 5%, אך נכות זו היא בגין מצב רפואי קודם שאינו קשור לתאונה הנטענת. וכן, יש לקבוע לתובע נכות נפשית זמנית וזאת למשך שנתיים מיום התאונה ומתוכה יש להפחית 5% בגין מצב רפואי קודם. ויודגש: הצדדים ויתרו, מדעת ומרצון, על חקירתם של המומחים הרפואיים - פרופ' צינמן וד"ר דרנל - חקירת שתי וערב על חוות-דעתם האמורות. מסכת הראיות 23. מטעם התביעה, העיד רק התובע. הוא הקדים והגיש תצהיר עדותו הראשית (ת/1). וכן, הוגש מטעמה מוצג נוסף: ת/2 - שאלון. 24. להגנה, היו שלושה עדים: מר שלום זוזוט, מנכ"ל הנתבעת 1 (להלן: "שלום"); הגב' גילה הראל, שכיהנה במועד התאונה הנטענת, כמנהלת בית-הספר, (להלן: "גילה") ומר רותם זהבי, ממונה על בטיחות ארצי במשרד החינוך (להלן: "רותם"). שלום ורותם , הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם. (נ/4 ו- נ/11, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם ההגנה, עשרה מוצגים נוספים: נ/1 - תלושי שכר של התובע (אוגוסט עד אוקטובר 2003, יולי עד דצמבר 2005; אוגוסט עד דצמבר 2008, ינואר עד נובמבר 2011); נ/2 - הודעת התובע שנגבתה על-ידי חוקר מטעם המל"ל; נ/3 - שאלון ותצהיר תשובות התובע לעניין שאלה 21 בלבד; נ/5 - סיכום פרוטוקול עם אנשי אחזקה בבית-הספר במגדל העמק מיום 25.4.1999; נ/6 - מכתב הנתבעת 1, מיום 21.7.2008; נ/7 - חוות-דעת אקטוארית; נ/8 - אישורים על תשלום גמלאות המל"ל לתובע; נ/9 - אישור המל"ל על תקופות דיווח ושמות מעסיקים והכנסות רשומות של התובע; נ/10 - מסמכים רפואיים של התובע מתיקו הרפואי; ו- נ/12 - רישום ביקור רפואי של התובע בקופ"ח מיום 16.12.2011 שהתקבל בהתאם להחלטה מיום 20.2.2012. דיון שאלת האחריות - התאונה 25. התובע העיד, בכתב ובעל-פה, באשר לתאונה ונסיבותיה, כדלקמן: "הנני מצהיר בזאת, כי ביום 30.11.2003, במהלך עבודתי בבית הספר, וכהכנה לקראת 'ביקורת מפגעים' שהייתה אמורה להיערך על-ידי משרד החינוך, נדרשתי על-ידי מנהלת בית הספר דאז - הגב' גילה הראל - לפנות דוד שמש וחבית אסבסט (שניהם במשקל רב מאוד) מגג בית הספר. לשם ביצוע העבודה אשר הוטלה עליי, ולאור הכובד של דוד השמש וחבית האסבסט, ביקשתי אמצעים מתאימים ועוזרת עובדים נוספים. לביצוע העבודה הפנו אלי שני עובדים, אולם העובדים שהגיעו 'לעזור' לי (סולומון ואדם נוסף) טענו כי הם סובלים מבעיות גב ולכן אינם יכולים להשתתף בהרמת הדוד והחבית. בלית ברירה ועל מנת למלא את התפקיד שהוטל עליי, נאלצתי לבצע את המלאכה בעצמי ולבדי. הנני מצהיר, כי במהלך הפינוי והזזת דוד השמש וחבית האסבסט, חשתי לפתע בכאב חד בגבי (ממש עד אובדן הכרה), עם חוסר יכולת לתפקד" ... כתוצאה מהתאונה נחבלתי בגבי ונזקקתי לטיפול רפואי דחוף בבית-החולים "העמק" בעפולה, שם אושפזתי ליממה להשגחה ולבדיקות." (ת/1, סעיפים 6 עד 10(א)-ההדגשות שלי-ש.ס) 26. וכן, בחקירתו הראשית, אימץ התובע את עדותו בכתב - ת/1 (עמ' 7, ש' 16). במהלך חקירתו שתי וערב, העיד התובע בהדגשה, כי לאחר התאונה הוא איבד את הכרתו (עמ' 10, ש' 12). הוא חזר להכרתו במהלך הטיפול הרפואי שקיבל, מיד לאחר התאונה בקופת חולים מכבי-מגדל העמק (להלן: "קופת החולים") ,על-ידי הרופא המטפל ד"ר מישל ביטאר (שם, ש' 19-17). וכן, העיד התובע, במהלך חקירתו שתי וערב ולענייננו-שלנו, כי גילה היא שביקשה ממנו לפנות את דוד השמש וחבית האסבסט מגג בית-הספר והיא זו שהזמינה, לבקשתו, שני עובדים נוספים של הנתבעת 1 - אגף החינוך, מרדכי סימנדייב וסולומון יוסיפוב (להלן: "שני העובדים") לעזור לו בעבודת ניקוי גג בית-הספר. (עמ' 9, ש' 7; עמ' 10, ש' 3-1; עמ' 11, ש' 16-15; עמ' 20, ש' 18-12; עמ' 21, ש' 5-1). מהימנות העדים ומשקל הראיות 27. אפתח ואומר, כי על-פי התנהגותם של העדים בבית-המשפט ובהתרשמותי הישירה מהם, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, עדותו של התובע, עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה כלל ואינה מהימנה בעיניי וזאת בלשון המעטה. בעדות זו, מצאתי אי-דיוקים, תמיהות וסתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. ראשית, התובע מסר, בהזדמנויות שונות, שלל גרסאות סותרות ,באופן מהותי, פוזיטיבי ומוחלט, באשר לתאונה, כביכול, נסיבותיה ותוצאותיה. הגרסה הראשונה - הגרסה בקופת החולים: כאמור לאחר התאונה הנטענת, הובהל התובע לקופת החולים. שם ,הוא היה בהכרה מלאה. הוא נבדק טופל על-ידי הרופא המטפל, ד"ר מישל ביטאר. הוא סיפר לרופא המטפל את הסיבה הרפואית לפנייתו לקופת החולים. הרופא רשם במדויק, בתיק הרפואי של התובע, את דבריו של התובע (עמ' 10, ש' 29-11). ברישום הביקור הרפואי מיום 30.11.2003 של קופת החולים, נרשם, לענייננו-שלנו, כי "כאב ע"ש מותני מזה 5 ימים, ללא סיפור של חבלה. כאב ממושך"!! (ת/1, נספח א; עמ' 10, ש' 20; נ/10. ההדגשות שלי-ש.ס). גרסה זהה, מסר התובע לרופא המטפל, במהלך ביקוריו בקופת החולים בתאריכים 3.12.2003, 10.12.2003, 14.12.2003 ו- 28.12.2003 (ת/1, נספח א', נ/1). ויודגש: במהלך חמישה ביקורים נוספים שהיו לתובע בקופת החולים (בימים 7.2.2003, 8.3.2003, 22.12.2003, 30.12.2003, 20.1.2004) הוא הצהיר בפני הרופאה המטפלת (ד"ר פפיש אירינה), כי סיבת פנייתו לקבלת טיפול רפואי בקופת החולים וכפי שנרשמה על-ידי הרופאה המטפלת הינה "סובל מכאב גב טורדני מאוד על רקע דיסקופטיה ע"ש מותני. מטופל בויאוקס וזריקות וולטרן מזה כמה ימים. החמרה דרסטית במצבו" (ת/1, נספח א; נ/10). 28. הגרסה השנייה - הגרסה בבית-החולים רמב"ם חיפה: הרופא המטפל בקופת החולים הפנה את התובע להמשך טיפול רפואי ,בקשר לבעיות הגב ,בבית-החולים רמב"ם בחיפה. התובע נבדק (ביום 8.12.2003 3) ,בחדר מיון טראומה של בית החולים האמור, על-ידי ד"ר א. פרומוביץ. התובע סיפר לרופא הבודק האמור את סיבת פנייתו לבית-החולים. הרופא הבודק רשם את דבריו של התובע, ולפיהם: "כאבי גב תחתון ללא חבלה, מס' חודשים." (ראו- תעודת חדר מיון של בי"ח רמב"ם, מיום 8.12.2003, ת/1 - נספח א', נ/10. ההדגשות שלי-ש.ס). כאשר עומת התובע, במהלך חקירתו שתי וערב, עם גרסתו דנן, תשובתו הייתה "אני בתאריכים וזמנים לא טוב ככה שאני לא יודע לענות". (עמ' 11, ש' 1-ההדגשה שלי-ש.ס). ודוק וקרא: לפי שתי הגרסאות, הראשונה והשנייה, אין זכר לתאונה כלל. ההפך הוא הנכון. מדובר במצב תחלואי ולא במאורע חבלתי. 29. הגרסה השלישית- שנמסרה למל"ל, מיום 1.1.2004: בטופס הודעה על פגיעה בעבודה שהומצא למל"ל, רשם התובע או מי מטעמו את פרטי הפגיעה והתאונה הנטענת, כדלקמן: "במסגרת עבודתי כעובד אחזקה בביה"ס נדרש אני בתפקידי לפנות ולהעמיס שולחנות, כסאות, ארוניות, מכשירי חשמל וכדו'. בעת הפגיעה פיניתי דוד שמש מגג ביה"ס למכולה שעמדה בחצר ופינוי חבית אסבסט מהגג". (ראו- טופס הודעה על פגיעה בעבודה, ת/1 - נספח א'. ההדגשה שלי-ש.ס) והנה, פלא על כל פלא, שבמסמך האמור, לא רשם התובע את תאריך התאונה כולל שעת הפגיעה. כאן המקום לציין, כי התובע ומשום מה צירף לתצהירו (ת/1) רק עמודים 1 ו- 5 של הטופס האמור. מעשה זה אינו כדין כלל ואומר דרשני. 30. הגרסה הרביעית - מיום 7.1.2004: התובע היה (ביום 7.1.2004) בטיפול רפואי בקופת החולים. במעמד זה, הוא קיבל תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, חתומה על-ידי הרופא המטפל ד"ר מישל ביטאר. (להלן: "התעודה הרפואית"). בתעודה הרפואית, נרשם לראשונה, כי ביום 30.11.2003, נפגע התובע בעמוד שדרה מותני לאחר שהעביר ציוד כבד. במקום המיועד לתיאור התאונה והטיפול שניתן לתובע נרשם, בין השאר: "כאב ע"ש מותני מזה 5 ימים, ללא סיפור של חבלה. כאב מושך [צ"ל ממושך-ש.ס]. ביום 7.1.2004, לפי דבריו לאחר הרמת משקל בביה"ס ונתפס הגב"! (ראו - התעודה הרפואית, ת/1-נספח א'. ההדגשות שלי-ש.ס) נזכור ואף נטיב להזכיר, כי גרסה זו אף עומדת בסתירה פוזיטיבית, קוטבית ומוחלטת, גם לגרסה הראשונה. הצהרת התובע, לענייננו, בפני הרופאה המטפלת ד"ר פפיש אירינה בקופת החולים מיום 20.1.2004 ,כשבועיים לאחר מתן התעודה הרפואית, הייתה: "סובל מכאב גב טורדני מאוד על רקע דיסקופטיה ע"ש מותני מטופל בויאוקס וזריקות וולטרן. מזה כמה ימים החמרה דרסטית במצבו!! (ת/1, נספח א') 31. הגרסה החמישית - שנמסרה לחוקר (ביום 10.3.2004) מטעם המל"ל: התובע נחקר על-ידי חוקר מטעם המל"ל באשר לתאונה ומסר הודעה בכתב (נ/2). בהודעה דנן, מסר התובע, לענייננו, כי: "בתאריך 30.10.03 בשעה 10:30 בערך עליתי על הגג לפנות את הדוד שמש שהיה קיים שנים על הגג והוא לא היה פועל ואנטנה וחבית אסבסט שמהגשמים הייתה מלאה חצי במים. זה חבית בקוטר מטר וחצי בערך והגובה של מטר בערך. חבית אסבסט שהיוותה סכנה לסביבה. תוך כדי סיור שהיה בבית הספר של בטיחות ביקשו ממני לפנות את החבית מהגג. פירקתי את החבית, הדוד והאנטנה וגלגלתי אותם על הרצפה של הגג וישירות זרקתי אותם למכולה שעמדה צמוד לקיר שאני ביקשתי שישימו אותה שם. באותו רקע שגלגלתי את הדוד שמש נתפס לי הגב, וזה קרה אחרי שגלגלתי את החבית אסבסט. ... אחרי שנתפס לי הגב, ירדתי בעדינות מהגג, ירדתי עם סולם מגובה של שניים וחצי מטר. ירדתי מהסולם תוך כדי שהמורה לאומנות (אביטל יצחקי) מסתכלת עליי בגלל שאני צעקתי שנתפס לי הגב. ניגשתי למנהלת (גילה הראל) ואמרתי לה שאני ניגש למרפאה לראות מה קרה לי. ... איך שהילדים נכנסו לכיתות בשעה 8:00 אני התחלתי לפרק את חבית האסבסט והדוד שמש והאנטנה .... .... ברגע שהגעתי לרופא הסברתי לו מה שאני עשיתי... אורתופד בשם מישל ביתר בקופ"ח מכבי בדק אותי ושלח אותי לצילום..." (נ/2, עמ' 1, ש' 14 עד 20; עמ' 2, ש' 19-1. ההדגשות שלי-ש.ס). 32. הגרסה השישית - הגרסה בבית-החולים במהלך הניתוחים מתאריכים 22.7.2004 ו- 29.7.2004: התובע אושפז (ביום 21.7.2004) במחלקה אורטופדית של בית-החולים. למחרת היום (ה- 22.7.2004) הוא עבר ניתוח בהרדמה כללית, לשחרור התעלה בעמוד השדרה בגבהים 1S-4L ואיחוי החוליות הללו עם ברגים פדיקולרים ושתל עצם. בפני רופאיו הוא הצהיר, באשר לתולדות מחלתו וההצהרה אף נרשמה בטופס סיכום מחלה מיום 1.8.2004 כדלקמן: "לדבריו, מזה כ- 4 חודשים סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין"!!! (ראו- גיליון דיווח סיעוד בחדר ניתוח מיום 22.7.2004, טופס סיכום מחלה מיום 1.8.2004, ת/1- נספח א'). שוב, אין זכר כלל לתאונה והתובע אינו מייחס את הפגיעה בגבו המותני למאורע חבלתי כלשהו, לא כל שכן לתאונה. 33. הגרסה השביעית - שנמסרה במהלך החקירה שתי וערב: כמבואר, התובע נחקר בחקירת שתי וערב. במהלכה הוא מסר, לענייננו-שלנו, שלל גרסאות סותרות. הוא העיד, כי לפני התאונה התקיים סיור בבית-הספר, לשם בדיקת בטיחות בית-הספר, ובו השתתפו "כול אלה שהיו צריכים להיות" (עמ' 19, ש' 28) ובכללם מר יעקב אדרי, מנהל מחלקת חינוך דאז של הנתבעת 1, גילה והוא (שם, ש' 32-28; עמ' 20, ש' 1). (להלן: "סיור הביקורת"). בעקבות הסיור, ערך משרד החינוך דו"ח מפגעים בבית-הספר (להלן: "הדו"ח") (עמ' 8, ש' 25). הדו"ח הומצא לנתבעת 1 ולבית-הספר. הוא לא זוכר את תאריך התאונה (עמ' 13, ש' 15). גילה ביקשה ממנו לפנות את המפגע (הדוד שמש וחבית האסבסט) מגג בית-הספר. המפגע דנן היה רשום בדו"ח .גילה הזמינה את שני העובדים למתן עזרה ו- "העזרה היא בקשר לחדר אומנות שהיה עמוס בארונות וציוד כבד ושולחנות וכסאות ולא בדיוק בגלל החבית והדוד שהיו על גג בית-הספר". (עמ' 9, ש' 18-16 וזה בסתירה לגרסתו, לעניין זה, בעמ' 9, ש' 8-4). הוא הבין, כי בנוסף לעזרה האמורה, שני העובדים "יעזרו לו גם על הגגות והם אמרו שהם לא יכולים לעלות על הגג" (שם, שם). הוא לא יודע איך התאונה קרתה, לפני סיום הביקורת, במהלכה או לאחריה. (עמ' 12, ש' 24-19). הוא לא יודע קרוא וכתוב ולא ערך את תצהיר עדותו הראשית - ת/1. (עמ' 21, ש' 18). הוא לא זוכר תאריכים. וכן, באשר למהלך קרות התאונה, העיד התובע, כי: "ת: עולה על הגג, ומפנה את הדוד. אני אפילו לא הרמתי אותו אלא ניסיתי להוריד אותו מהמתקן. ש: גלגלת אותו, נכון ת: הורדתי אותו מהמתקן ושם קיבלתי את המכה ש: באיזה גובה הוא היה ת: מעל מתקן של דוד. אני דחפתי אותו והוא נפל על הגג ומאז לא יכולתי לזוז. לא הרמתי את הדוד. ש: כלומר אם כתוב במסמכים הרפואיים "לאחר הרמת משא כבד" זה לא נכון כי לא הרמת אלא דחפת ת: אני לא הרמתי את הדוד הזה. אני דחפתי אותו מהמתקן. את חבית האסבסט אני הפלתי למטה. לא הרמתי אותה. אני דחפתי אותה. לא יכולתי להרים אותה. (עמ' 11, ש' 21 עד 29. ההדגשות שלי-ש.ס). 34. הנה-כי-כן, התובע מסר, בהזדמנויות שונות, שלל גרסאות סותרות באופן מהותי, פוזיטיבי ומוחלט, באשר לתאונה, נסיבותיה ותוצאותיה והכל ללא כל הסבר סביר ומהימן. 35. שנית, מצאתי סתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין גם בעדותו של התובע ביחס לעברו הרפואי ו"התאונתי". בפניי, העיד התובע, בין השאר, כי לפני התאונה הוא היה "בריא מאוד" (עמ' 9, ש' 20) ו- "שום בעיות גב לא היו לי" (עמ' 10, ש' 10). דא עקא שעדות זו עומדת בסתירה קוטבית ופוזיטיבית, לתיעוד הרפואי האותנטי שבתיקו הרפואי של התובע (נ/10) ולחוות-דעתו המהימנה של פרופ'' צינמן. וכן, התובע לא הצהיר אמת בקשר ל"עברו התאונתי". בשאלון שנשלח לו, הוא נשאל, בין השאר, האם ארעה לו תאונה כלשהי לאחר התאונה נשוא התובענה ותשובתו ההחלטית הייתה: "לא" (נ/3, שאלה ותשובה מס' 21). אין חולק, כי עדות זו, אינה אמת ועומדת בסתירה מוחלטת וקוטבית לתיעוד הרפואי האותנטי ואשר הוגש לבית-המשפט (נ/10) שממנו עולה, כי לאחר התאונה היה התובע מעורב בשתי תאונות דרכים. האחת, מיום 30.1.2005 (נ/10) והשנייה, מיום 15.12.2011. הסברו של התובע לאי-אמירת האמת בעניין זה, כי "אולי זה ברח לי מהראש" (עמ' 23, ש' 8) עם כל הכבוד, מיתמם, מניפולטיבי ואבסורדי הוא. 36. שלישית, מצאתי סתירה מהותית בעדותו של התובע, בכל הקשור לעדי הראייה לתאונה. בעניין זה, מסר התובע שתי גרסאות קוטביות לחלוטין. (השוו- נ/3, שאלה ותשובה מס' 82; עמ' 9, ש' 15; עמ' 22, ש' 23-22). 37. רביעית, בעדותו של התובע קיימת סתירה, פנימית וחיצונית, פוזיטיבית ומהותית בכל הקשור למועד חזרתו לעבודה לאחר התאונה וכושר השתכרותו במומו. (השוו- ת/1, סעיפים 28-23; עמ' 1, ש' 16; עמ' 12, ש' 17-10; עמ' 14, ש' 32-25; עמ' 15, ש' 20-1; עמ' 17, ש' 30; נ/1; נ/6; נ/9; עדותו של שלום, עמ' 28, ש' 32-14; עמ' 29, ש' 22-1). לעניין זה די לי לציין, כי במהלך חקירתו שתי וערב, הודה התובע, כי לאחר התאונה הוא חזר לעבודתו הקודמת כאב הבית של בית-הספר. (עמ' 14, ש' 26). לאחר מכן הוא עבר לעבוד כשומר בכניסה לבניין עיריית מגדל העמק (הנתבעת 1) ולאחר כשנה, הוא עבר לעבוד בפארק מגדל העמק, בתור איש אחזקה (אב הבית) בהיקף של משרה ורבע. הוא "עושה הכל", כפי שעשה עובר לתאונה. (עמ' 14, ש' 32; עמ' 15, ש' 17-1). 38. חמישית, גילה העידה, לענייננו-שלנו, כי היא לא זוכרת את התאונה. התובע היה איש תחזוקה בבית-הספר. (עמ' 30, ש' 24-21). התובע היה עובד עיריית מגדל העמק (הנתבעת 1). עניין תחזוקת בית-הספר הוא באחריות ובסמכות הנתבעת 1. (עמ' 31, ש' 27-26). היא אכן חתומה על טופס בל/250 (צורף לת/1). היא לא זוכרת באיזה נסיבות הוא נערך ונחתם. (עמ' 32, ש' 28-24). בטופס בל/250 האמור, נעשה שינוי בתאריך התאונה. השינוי לא נעשה על-ידה (שם, ש' 31-29). היא לא השתתפה בסיור הביקורת (עמ' 35, ש' 19-18). ביום התאונה הנטענת, היא לא אמרה לתובע לפנות את דוד השמש וחבית האסבסט מגג בית-הספר. (עמ' 33, ש' 30-28). היא גם לא ראתה כלל את שני העובדים. (עמ' 35, ש' 3). לאחר התאונה הנטענת, היא לא ראתה כלל את התובע. (עמ' 35, ש' 12). כאן המקום לציין, כי עדותה של גילה דנן הייתה סבירה ומהימנה עד למאוד. בעדות זו, לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן. עדות זו, ראויה למלוא המשקל. לית מאן דיפליג, כי עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת, פוזיטיבית וקוטבית לעדותו של התובע, בכתב ובעל-פה, ולשלל גרסאותיו, לעניין התאונה, נסיבותיה ותוצאותיה. 39. שישית, התובע נמנע, מדעת, מלהזמין למתן עדות בבית המשפט מספר עדי הגנה קרדינאליים - שני העובדים והמורה לאומנות - אשר לפי תכתיב השכל הישר וההיגיון עשויים היו לתמוך בגרסתו העובדתית באשר לתאונה, נסיבותיה ותוצאותיה ולתרום לגילוי האמת ולעשיית הצדק. בפניי, אין הסבר סביר ומהימן למחדל זה. עדותו לעניין זה, כי "זה לא תפקידי להזמין עדים", (עמ' 12, ש' 6) אבסורדית היא, וזאת בלשון המעטה. בנסיבות אלה, מחדלו דנן של התובע, מחזק את גרסת ההגנה וראיותיה. 40. שביעית, עדותו של התובע, היא עדות בעל דין במשפט אזרחי. כאמור, מסקנתי היא, כי עדות זו, לענייננו-שלנו, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. מה עוד, שלעדות זו אין סיוע כלל. בנסיבות אלה, אין ביכולתי לסמוך על עדות התובע ולבסס עליה אחריות בנזיקין (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971). 41. עולה מן המקובץ, כי התובע לא הוכיח כדין את עילת תביעתו. עדותו, בשאלת האחריות ועם כל הכבוד, אינה סבירה ואינה מהימנה כלל בעיניי. דין התובענה להידחות. מעל לכל צורך ובמטרה להפיס את דעתו של התובע, אוסיף, כי גם אם הייתי נעתר לתובענה , הרי דינה, בסופו של יום, להידחות. לדידי, לפי כל חישוב אפשרי שיערך,הפיצויים להם זכאי התובע ,בגין התאונה, נבלעים, למעשה, בגמלאות המל"ל, כאמור בחוות-הדעת האקטוארית (נ/7) .אף הוכח כדין, כי התובע אינו עומד בדרישותיו של סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה - 1995. שאר טענות הצדדים 42. מסקנתי דלעיל, מייתרת את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים ובכלל זה בשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים. התוצאה 43. התוצאה היא, איפוא, כי אני דוחה בזה את התובענה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כדלקמן: סך 7,500 ₪ לנתבעות 2+1 וסך 7,500 ₪ לנתבעת 3. דיני חינוךתאונת עבודהבית ספר