מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה של משגיח כשרות: תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר על פי הנטען נגרמו לתובע, יליד 1.4.39, במהלך עבודתו כמשגיח כשרות וכטבח אצל נתבעת 1, חברה לשירותי הסעדה (קייטרינג), אשר בוטחה אצל נתבעת 2 בביטוח אחריות עובדים. לטענת התובע, הנזקים נגרמו לו ביום 22.9.03, עת החליק ונפל במטבח נתבעת 1 שבאותה תקופה היה ממוקם באזור התעשייה ברעננה (להלן - המטבח והתאונה, בהתאמה). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל). ועדת רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע, בגין התאונה, נכות יציבה אורתופדית בשיעור של 10% לפי הוראות סעיף 42(1)(ד)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - תקנות המל"ל). המחלוקת בין הצדדים נטושה לפניי הן בשאלת האחריות לתאונה והן בשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובע בעטייה של התאונה. הדיון בתובענה החל לפני כב' סגן הנשיא, השופט מ' שנהב, שגם הורה על מינוי המומחים מטעם בית המשפט בנסיבות אשר תתוארנה בהמשך הדברים. שמיעת הראיות בתובענה התקיימה לפניי. א. עיקר ראיות התובע וטענותיו: מטעם התובע העידו התובע עצמו ובנו, מר שמעון כהן. כמו כן הוגשה מטעם התובע חוות דעת רפואית, בתחום האורתופדי, שנערכה על ידי ד"ר מתתיהו מורנו. בתצהירו תיאר התובע את נסיבות קרות התאונה כלהלן: ו. ביום 22.9.03, בהיותי בגיל 64.5, החלקתי במטבח הנתבעת 1 עקב רטיבות שנוצרה כתוצאה ממים ושאריות מזון ושומנים שנותרו על הרצפה, בעת שדחפתי, במסגרת עבודתי, מערבל מזון גדול (על גלגלים) מעמדת השטיפה לעבר עמדת האפייה, לצורך הכנת בצק. ז. בעת ההחלקה ניסיתי להיאחז במערבל המזון, ונפלתי על גבי, תוך כדי שידי מתוחות ואוחזות בחוזקה במערבל, על מנת לנסות למנוע את הנפילה על גבי... ... י. השף של הנתבעת 1, מר יניב אורן, שהיה במטבח בעת התאונה, הרים אותי מהרצפה מיד לאחר התאונה ולאור מצבי אף הציע להזעיק אמבולנס בכדי לפנות אותי... (ר' בעמ' 1 ו-2 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית תיאר התובע את מהלך הדברים לאחר קרות התאונה כלהלן: ש. מישהו ראה את התאונה? ת. כן. יניב. הוא הרים אותי. רק אני והוא היינו במטבח ש. קראו לאמבולנס? ת. לא. לא חשבתי על זה שזו תאונה כל כך קשה. ש. המשכת לעבוד? ת. לא. ישבתי על כיסא עד שנרגעתי קצת וזהו. ש. אז הלכת הביתה? ת. כן... ש. לפי תעודת חדר המיון פנית רק אחרי 24 שעות? ת. כן. למחרת. הרגשתי בלילה כל כך כאבים שלא יכולתי לסבול את זה אז בבוקר הלכתי לבית חולים (ר' בפרוטוקול, עמ' 31 שורה 21 ואילך. לתצהיר התובע צורפה תעודת חדר המיון, מבית החולים מאיר בכפר סבא, מיום 23.9.03, שבה נרשם: "לדבריו נפל אתמול בעבודה נחבל בכתף מאחור ובגב תחתון ובכפות ידיים"). לגרסת התובע, במהלך עבודתו אצל נתבעת 1 - במשך כאחת עשרה שנים, מיום 1.6.92 ועד ליום התאונה (22.9.03) - המצב השגרתי והרגיל במטבח היה של חוסר סדר, לכלוך ורטיבות, כפי שניתן להתרשם מהתמונות אותן צילם התובע כשבועיים לאחר התאונה (ר' בפרוטוקול, עמ' 30 שורה 25 וכן בנספחים א' ו-ב' לתצהיר התובע. במהלך חקירתו הנגדית סימן התובע את מקום הנפילה - ר' בפרוטוקול, עמ' 31 שורה 18). בנוסף, כך לגרסת התובע, לא סופקו נעלי עבודה לעובדים במטבח, לא היה ממונה בטיחות על העבודה ואף לא היו הדרכות בטיחות. לגרסת התובע: ...המרצפות שהיו אז במטבח אינן מחומר קרמי מיוחד, בעל כושר ספיגה המונע היקוות של מים, המרצפות אינן מחוספסות ואינן מצופות בציפוי למניעת החלקה, לא היה רובה קיטור להסרת כתמי שמן הנותרים על הרצפה לאחר שטיפת הסירים, אף שרוב הבישול היה עם שמן ובשטיפה נשטפים גם שאריות השמן שבסירים ונשפכים על הרצפה. לא היו זמנים מסודרים לניקוי הרצפה, לא היו מברשות מיוחדות לניקוי רצפה שמנונית, וזו נוקתה ע"י צינור רגיל בלבד (הנראה בתמונות) ע"י עובדת ממוצא ערבי, שהיתה אחראית גם על הסלטים וגם על עמדת השטיפה, וניקתה לסירוגין בזמנים לא קבועים את עמדת השטיפה והמטבח... (ר' בסעיף י' בעמ' 1 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית לפניי עומת התובע עם דברים שאמר למר ג'וליאן מנדל, חוקר מטעם הנתבעות, שלפיהם הוא ראה "מן רטיבות לכלוך כזה" במקום אך לא התייחס לכך (ר' בתמליל נ/3, בעמ' 8 למעלה), כדלקמן: ש. ...לא היה מוזר בעיניך שהיה שם מים, פשוט לא חשבת שתחליק מהמים האלה, ראית אותם בעיניים? ת. לא תמיד אפשר לראות את זה. כשהלכתי כשבאתי לקחת את המערבל, כזה גדול, באתי לסחוב את זה מהמקום של השטיפה ולקחתי אותו ובאתי לכיוון יציאה החוצה ושם היה מים ולכלוך והחלקתי. איך שהחלקתי נפלתי על הידיים, הגב, המותניים.. ש. האם נכון שכשהלכת לקחת את המערבל מעמדת השטיפה ראית את המים שהיו על הרצפה? ת. לא חשבתי שאני אפול. לא ראיתי מים. ש. היה אצלך החוקר ושאל אותך איך היה האירוע, אני מצטטת מתוך תמליל השיחה... אמרת את זה? ת. אני זוכר שהייתי הולך שם כל הזמן היה מים ורטיבות. זה העבודה, צריכים ללכת לעשות את הזה.. ש. שאלתי אותך האם ראית את המים כשהלכת בדרך מהעמדה של הבצק? ת. אולי לא שמתי לב... (ר' בפרוטוקול, עמ' 29 שורה 3 ואילך). התובע הוסיף וטען בתצהירו אודות מצבו הרפואי. התובע ציין כי נקבעו לו, תחילה, 7 ימי מנוחה, ולאחר מכן 84 ימי מחלה. התובע הופנה למרפאה תעסוקתית וביום 9.8.04 נקבע כי אינו יכול לחזור לעבודתו. לטענת התובע, בנסיבות אלה הוא נאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת (ר' בעמ' 2 לתצהיר התובע). התובע ציין כי עובר לתאונה היו לו תלונות על כאבי גב, "אך אלו לא גרמו לי לכל מגבלה בעבודתי או בתפקודי היומיומי, ועובדה היא כי עבדתי בעבודות פיזיות מאז גיל 15 ועד לתאונה..." (ר' בסעיף כ"א בעמ' 3 לתצהיר התובע). יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי מספר חודשים לאחר התאונה, ביום 31.5.04, הוא עבר צנתור, ניתוח מעקפים ולאחריו אף סבל מאירוע מוחי (ר' בפרוטוקול, עמ' 33 שורה 10 ואילך). מטעם התובע העיד כאמור גם שמעון בנו. לגרסת הבן, עובר לתאונה הוא ביקר לא אחת את אביו במקום עבודתו אצל נתבעת 1. לדבריו: במסגרת זו לצערי נתקלתי בבלאגן הקבוע שהיה במטבח הנתבעת 1... הרצפה היתה רטובה ושמנונית תמיד עם שאריות מזון... בקיצור מטבח פעיל מאוד ומבולגן מאוד (ר' בסעיף ג' לתצהירו). בנו של התובע הוסיף והצהיר כי מאז התאונה נדרש התובע לטיפולים שונים, לרבות ביקורים אצל מומחים, עזרה במטלות הבית וסיוע בעריכת הקניות (ר' בסעיפים ז' ו- ח' לתצהירו). עם זאת, בחקירתו הנגדית ציין כי התובע גם סבל, לאחר התאונה, מבעיות רפואיות שונות שאינן קשורות לתאונה, נדרש לניתוח מעקפים וסבל מאירוע מוחי (ר' בפרוטוקול, עמ' 26 שורה 3 ואילך). מטעם התובע הוגשה כאמור גם חוות דעת רפואית, שנערכה על ידי ד"ר מורנו. בסיכום חוות דעתו, מיום 7.7.04, קבע ד"ר מורנו כלהלן: בתאריך 22/9/2003 מר כהן החליק בעבודתו ונפגע בכתפיו וע"ש מותני. עקב כאבים שהחמירו מר כהן צבי פנה למחרת לחדר מיון של בית החולים "מאיר" בכפר סבא, אשר המליץ על המשך מעקב וטיפול במסגרת קופ"ח כמו כן המליץ על בדיקת מיפוי עצם בגלל הממצא הרנטגני של ע"ש מותני. מר צבי כהן המשיך בטיפול במסגרת מרפאה אורטופדית של בית החולים "מאיר" כפר סבא כמו כן במסגרת קופ"ח. מר כהן צבי עדיין סובל מכאבים תמידיים וטורדניים בכתפיים וכן בע"ש מותני... לאור הבדיקה הקלינית ואמצעי ההדמיה המאמתים את תלונותיו של מר כהן צבי הריני רואה את נכותו (ה)צמיתה ב 19% משו(ק)לל לפי 10% לפי סעיף 37(7)(א) (לתוספת לתקנות המל"ל - ש.א.) על הגבלה בתנועות ע"ש מותני. 5% לפי מחצית סעיף 42(ד)(I) בגין קרע קל של שריר SS מימין. 5% לפי מחצית סעיף 42(ד)(I) בגין קרע קל של שריר SS משמאל... ב. עיקר ראיות הנתבעות וטענותיהן: מטעם הנתבעות העיד כאמור החוקר מר ג'וליאן מנדל, אשר העיד כי שוחח עם התובע והקליט את השיחה (ר' בפרוטוקול, עמ' 39 שורה 16 ואילך. תמליל השיחה הוגש וסומן נ/3. יוער כי התמליל רצוף בקטעים המסומנים בשלוש נקודות (...) ובחקירתו הנגדית טען מר מנדל כי "שלוש נקודות זה ההתמהמהות של התובע" - ר' בפרוטוקול, עמ' 40 שורה 25). כמו כן העיד מטעם הנתבעות מר יניב אורן, השף ומנהל המטבח של נתבעת 1, והוגשה חוות דעת רפואית, בתחום האורתופדי, שנערכה על ידי פרופ' יעקב נרובאי. לטענת מר אורן, תפקידו של התובע במטבח נתבעת 1, "למיטב זכרוני", היה משגיח כשרות, ו"התובע מעולם לא היה טבח" (ר' בסעיף 4 לתצהירו של מר אורן). עם זאת, בחקירתו הנגדית הודה מר אורן כי חלק מתפקיד התובע היה הכנת מזון, כגון הכנת בצק (ר' בפרוטוקול, עמ' 34 שורה 29 ואילך). בניגוד לגרסת התובע, שלפיה מר אורן סייע לו להתרומם מהרצפה לאחר התאונה, טען מר אורן כדלקמן: אני לא ראיתי את התאונה ולמיטב ידעתי, אף אחד מהעובדים במטבח לא ראה אותה. על התאונה נודע לי משמועה. אני גם אינני זוכר, כי הרמתי את התובע מהרצפה מיד לאחר התאונה וכי הצעתי לו להזעיק אמבולנס שיפנה אותו. מבחינתנו היה מדובר באירוע מינורי וסברנו כי התובע ישוב לעבודה, כאשר נמנע מלשוב ייחסנו זאת לעובדה כי היה על סף גיל הפרישה מעבודה (ר' בסעיף 8 לתצהירו של מר אורן). במסגרת חקירתו הנגדית לפניי נשאל מר אורן על דברים אלה, וכן על האמור בטופס בל/250, אותו מילא מר אורן יום לאחר התאונה, כלהלן: לכבוד קופת חולים כללית נא להגיש עזרה רפואית לעובד המפעל צבי כהן... שנפגע בתאריך 22.9.03 בשעה 14:30 כאשר עבד כ: משגיח/טבח. תיאור התאונה: הנ"ל החליק על גבו ברצפת המטבח... האבר הנפגע: גב וצוואר... (להלן - טופס בל/250). מר אורן השיב, בחקירתו הנגדית, כלהלן: ש. על סמך מילאת את הטופס 250? ת. על סמך מה שהתובע סיפר לי. לא הייתי עד לתאונה למיטב זכרוני ואני גם לא זוכר שהייתי במטבח באותו יום. ש. אם אומר לך שאמרת לו שאתה גם מוכן לבוא ולהעיד על זה שהרמת אותו? ת. למיטב זכרוני לא הייתי נוכח במטבח כשזה קרה. ש. מי הרים אותו מהרצפה? ת. לא זוכר. כשעובדים במקום עבודה אחד ועושים דברים שחוזרים על עצמם, אני לא זוכר. ש. כל יום מחליקים אצלך? ת. לשמחתי לא. ש. התובע אומר שאתה זה שהרמת אותו והצעת לו להזמין אמבולנס? ת. זה מה שהוא טוען. למיטב זכרוני זה לא היה. ש. לא היה? ת. לא. עד כמה שאני זוכר... ... ש. אתה אומר שלא ראית את התאונה ונודע לך עליה משמועה? ת. מעובדים שהיו במקום. ... ת. אני זוכר בוודאות שלא הייתי בתאונה במטבח, הייתי במשרדים. ש. יכול להיות שלא ראית את התאונה בשנייה שקרתה אבל הלכת לעזור לו להרים אותו? ת. לא. למיטב זכרוני לא (ר' בפרוטוקול, עמ' 36 שורה 19 ואילך). באשר לתנאי העבודה במטבח והניקיון בו טען מר אורן כלהלן: 5. במועד התאונה הנטענת היה המטבח ממוקם ברח' המלאכה 18 ברעננה... רצפת המטבח כולה חופתה באריחי גרניט פורצלן אשר הותאמו למטבחים... עמדת השטיפה כללה שולחנות נירוסטה עם כיורים, כאשר באמצע העמדה היתה רחבה עם מערכת לניקוז מים. כמו כן הונחו במקום שטיחי גומי למניעת החלקה. 6. במטבח עבדו באופן קבוע כ 2 עובדי ניקיון... (ר' בתצהירו של מר אורן. בחקירתו הנגדית ציין מר אורן כי שטיחי הגומי לא היו בשטיפה אלא בכניסות למטבח, וכי באותה תקופה לא היה קיטור. ר' בפרוטוקול, עמ' 37 שורה 20 ואילך). מטעם הנתבעות הוגשה כאמור גם חוות דעת רפואית, שנערכה על ידי פרופ' נרובאי. בסיכום חוות דעתו, מיום 19.4.09, קבע פרופ' נרובאי כלהלן: ייתכן שכאשר עמיתי (ד"ר מורנו - ש.א.) בדק אותו כחמש שנים לפני בדיקתי היתה לו הגבלה בתנועתיות בעמוד השדרה. אך היום אין לו שום מגבלה... בנוגע לכתפיים הקרעים הקטנים שהיו לו יתכן שהם נובעים מהתאונה או שהם ממצא קונסטיטוציונלי. אך היום חמש וחצי שנים לאחר התאונה אין שום הגבלה בתנועתיות הכתפיים... לאור כל האמור לעיל ניתן לקבוע שלמר כהן צבי לא נשארה נכות כתוצאה מהאירוע מ-22.9.03. ג. סוגיית האחריות - דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות העדים מטעם שני הצדדים והתרשמתי מהן, וגם עיינתי במסמכים ובמוצגים שהוגשו מטעם הצדדים, אני מעדיף את עדויות עדי התובע על פני עדויות עדי הנתבעות. לעניין נסיבות קרות התאונה עדותו של התובע הינה אמנם בגדר עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך על פי הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. יחד עם זאת, נוכח נסיבות העניין, כפי שיפורטו להלן, מצאתי לנכון לקבל את עדות התובע ולבסס עליה ממצאי עובדה. ייאמר מיד, כי התובע מסר גרסה סדורה, הגיונית ועקבית בכל דיווחיו על התאונה, החל בדיווח בבית החולים, עבור בדיווח למעסיקה (בטופס בל/250) וכלה בתצהירו לפניי. ב"כ הנתבעות ביקש לראות בדבריו של התובע לחוקר מר מנדל, ובמיוחד בדבריו כי ראה "מן רטיבות" במקום עובר לתאונה (ר' בפסקה 10 דלעיל), כסותרים את גרסתו לפניי. ואולם, עיון במכלול תשובותיו של התובע לשאלותיו של מר מנדל, בתמליל החקירה נ/3, מעלה כי אין בהן לסתור את הדברים שמסר בתצהירו ובעדותו בפניי. גם בפני מר מנדל תיאר התובע את התאונה באותו האופן, חזר וטען כי החליק ונפל בשל רטיבות ולכלוך ותיאר כיצד מר אורן הגיע למקום והרים אותו (ר' בעיקר בעמ' 8 ואילך לתמליל נ/3. התובע אמר מפורשות: "אז אני הלכתי וכשהבאתי את הסיר, פה באיזה מקום הרצפה הייתה כל כך חלקה, משהו לכלוך...אז התחלקתי. עם הסיר והתחלקתי" - ר' שם, עמ' 8 שורה 16). עוד יש להעיר, כי התמליל נ/3 רצוף קטעים בהם מופיעות שלוש נקודות באמצע שאלה, וגם באמצע תשובה, כך שלא ניתן להבין ממנו בבירור מה הייתה כוונת השואל (דהיינו מר מנדל) ומה היתה כוונת המשיב (דהיינו התובע; לגרסת מר מנדל בעניין זה ר' גם בפסקה 16 דלעיל). כך, למשל, בדוגמא הבאה: ג'וליאן מנדל: כמעט. אז הלכת לעמדה ש... כהן צבי: אבל המקום שהיה... הייתי צריך לעבור... על הרצפה היה רטוב והיה כל מיני לכלוכים. ג'וליאן מנדל: מה... הרצפה של המטבח רטובה... כהן צבי: כן. וה... איפה מקום שטיפה, אז עברתי שמה הבאתי את הסיר... (ר' בתמליל נ/3, עמ' 7 שורה 24 ואילך). להבדיל מהתובע, מר אורן העיד לפניי על דרך ההתחמקות, כשהוא מרבה להשתמש בביטויים "למיטב זכרוני" ו"עד כמה שאני זוכר" (ר' בפסקה 20 דלעיל וכן בפרוטוקול, עמ' 36 בשורות 20, 23, 25, 29, 31; ובמקומות נוספים). באופן תמוה, דווקא הטענה היחידה שטען מר אורן ב"וודאות" - דהיינו: הטענה שמר אורן לא היה במועד התאונה במטבח אלא במשרדים, שכמסתבר מוקמו באותה התקופה ביישוב אחר (ר' בפרוטוקול, עמ' 37 שורה 12) - הינה טענה שאינה מופיעה בתצהירו של מר אורן. זאת, חרף העובדה שמדובר בטענה חשובה ומהותית נוכח גרסתו של התובע - עליה עמד התובע אף בתצהיר התשובות לשאלון (ר' נספח י"ב לתיק המוצגים מטעם הנתבעות, בתשובה לשאלה מס' 69) - שלפיה מר אורן הוא זה שהרים אותו מרצפת המטבח לאחר ההחלקה והנפילה. זאת ועוד: בגרסתו של מר אורן נפלה סתירה מהותית. בעוד שבתצהירו טען מר אורן, כזכור, כי "התובע לא היה מעולם טבח" (ההדגשה הוספה), הרי שבטופס בל/250 הוא הגדיר את תפקידו של התובע כ"משגיח/טבח". יתר על כן, גרסתו של מר אורן לא גובתה בראיות חיצוניות, הגם שמדובר בראיות שלכאורה היו צריכות להיות בשליטת הנתבעות. כך, למשל, טענתו של מר אורן כי נודע לו על התאונה ונסיבותיה מפי השמועה - דהיינו: מפי עובדים אחרים של נתבעת 1 שהיו במקום, שאת שמותיהם מר אורן לא ציין - יכולה היתה להיות מגובה בעדויותיהם של אותם עובדים, והעדתם של אותה עובדים התבקשה במיוחד נוכח גרסת התובע בדבר מעורבותו האישית של מר אורן בהרמתו מהרצפה. הוא הדין גם בטענותיו של מר אורן בדבר המרצפות המיוחדות והתקניות שהיו במטבח, טענות שנתבעת 1 היתה יכולה בקלות להביא ראיות לגביהן (יוער כי מר אורן עצמו אמר, במהלך חקירתו הנגדית, כי "אפשר להמציא אישור" - ר' בפרוטוקול, עמ' 37 שורה 24, הגם שלא הומצא כל אישור). בנוסף, הנתבעות היו יכולות לסתור את גרסת התובע בדבר מצב הניקיון במטבח הן באמצעות תמונות והן בעדויות של עובדי הניקיון. ואולם, הנתבעות נמנעו מלהביא ראיות מתבקשות אלה וכמעט אין צריך לומר כי הימנעותן זו מהווה חיזוק ותימוכין לגרסת התובע. המסקנה המתבקשת הינה, אפוא, כי יש לקבוע שהתאונה קרתה כגרסת התובע, דהיינו: כי התובע החליק ונפל על רצפת המטבח, בעת שדחף מערבל מזון מעמדת השטיפה לעבר עמדת האפייה, וזאת עקב שאריות מזון ושמנים שנותרו על הרצפה. עוד יש לקבוע, כי באותה העת סביבת העבודה במטבח היתה מוזנחת, במטבח שרר אי סדר ולא הוקפד בו על קיום תנאי בטיחות נאותים. כידוע, הדין והפסיקה קובעים את חובתו של המעביד לדאוג לבטיחות עובדיו. למעביד חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית כלפי עובדו, ועליו לדאוג לקיומה של סביבת עבודה בטיחותית, לרבות בציוד בטיחות הולם. יתר על כן, המעביד חייב לא רק בהנהגת שיטות עבודה בטיחותיות אלא גם בהדרכת העובדים לגבי שיטות אלה והזהרתם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתם. פשיטא אפוא, לנוכח הקביעות דלעיל, כי נתבעת 1 לא עמדה בחובותיה אלה כלפי התובע, וכי כתוצאה מהפרתן של חובות אלה אירעה התאונה. אכן, ואף דברים אלה ידועים היטב, לא כל אירוע של החלקה או מעידה במקום העבודה עשוי לגבש אחריות משפטית של המעביד לנזקי העובד. סכנה של מעידה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד. היא מהווה חלק מסיכוני החיים הסבירים ועל כן בעצם התממשותה אין כדי לחייב את המעביד בנזקי העובד. יחד עם זאת, במקרה דנא לא מדובר בטענה ערטילאית או סתמית למעידה אשר סיבותיה אינן ידועות. במקרה דנא מדובר במקרה בו התובע הצביע בדיוק על מקום ההחלקה והנפילה (ר' בפסקה 8 דלעיל), ותיאר תיאור קוהרנטי וקונסיסטנטי של נסיבותיה, כך שברור כי מדובר בנפילה שנגרמה בעטיים של תנאי העבודה הירודים במטבח ובעיקר בשל חוסר הניקיון והחוסר בציוד מתאים, החל ממרצפות המטבח, עבור בהיעדר אמצעי ניקיון מספיקים וכלה בהיעדר הדרכות לעובדים (כזכור, אף מעדותו של מר אורן עלה חוסר באמצעים מתאימים - ר' בסיפא לפסקה 21 דלעיל). כעולה מתיאור התאונה, גם לתובע היתה תרומת-מה לקרות התאונה, שכן התובע היה מודע לתנאי העבודה הלקויים במטבח ואף ראה את הרטיבות ששררה בו. יחד עם זאת, מדובר בתרומה שולית יחסית, שכן בכל הקשור להיבטי הבטיחות בעבודה יש לדקדק דווקא עם המעביד, ולא עם העובד, שכן על המעביד מוטלת כאמור החובה להתמודד עם סיכוני הבטיחות ואף החובה להדריך את עובדיו על מנת שייזהרו מפניהם. סיכומו של דבר הוא, אם כן, כי האחריות לתאונה ולנזקיה מוטלת על הנתבעות, כאשר לתובע רשלנות תורמת מוגבלת, בשיעור של 10%. ד. נכותו הרפואית והתפקודית של התובע: נוכח הפערים בין קביעות המומחים הרפואיים מטעם הצדדים הורה בזמנו כב' סגן הנשיא על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, הוא ד"ר גבריאל מוזס (ר' ההחלטה מיום 30.4.09). ד"ר מוזס השתהה בהכנת חוות דעתו וביום 17.6.10 הגיש ב"כ התובע "בקשה להחלפת המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש (בהיעדר חוו"ד מומחה)" (בקשה מס' 11). נוכח נימוקי הבקשה הורה כב' סגן הנשיא למומחה להמציא את חוות דעתו עד ליום 1.7.10 (ר' בהחלטת כב' סגן הנשיא מיום 18.6.10). ביום 9.7.10 הוציא ד"ר מוזס את חוות דעתו, שבה קבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כלשהי עקב התאונה. בפרק בחוות הדעת, אותו הכתיר בכותרת "בבדיקה הגופנית", ציין ד"ר מוזס את "המסקנה שמר כהן צבי לא שיתף פעולה בזמן הבדיקה הגופנית לכיוון החמרת מצבו" (שם, בעמ' 6). בהמשך הדברים, בפרק "סיכום ומסקנות", קבע ד"ר מוזס כלהלן: ...בבדיקה הגופנית נמצאה הגבלה קלה בתנועות שתי הכתפיים כאשר טווח התנועות בהחלט בטווח הפונקציונאלי, הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני גם כן קלה, כאשר יש לציין כי בעת הבדיקה הגופנית הנבדק הדגים ממצאים המעידים על שיתוף פעולה ירוד לכיוון החמרת מצבו... בבדיקתUS של הכתף הודגם קרע זעיר תוך סיבי של גיד הסופרהפסינטוס בשני הצדדים. ... עם כל זאת לא ניתן להתעלם מהחבלה ממנה סבל הנבדק. להערכתי, יש מקום להכיר בהחמרה זמנית בלבד... מהתאריך 22.3.2004 אני קובע למר כהן צבי 10% נכות לצמיתות לפי הסעיף 37(7)(א), אם כי נכות זאת לא קשורה לתאונה שבנדון, התובע חזר לנכותו שהיתה קיימת קודם לתאונה. לגבי הכתפיים, ייתכן שהכתפיים גם נפגעו בתאונה שבנדון... אחוזי הנכות המגיעים בגין הכתפיים הם 0% לפי הסעיף 41(4)(א) - הגבלה בתנועות מפרק כתף מעל גובה השכם. לגבי הקרע הזעיר שהודגם בבדיקת ה-US אשר בוצעה לפני למעלה מ-6 שנים, בצד שמאל לגמרי אסימפטומטי ומצד ימין לא מצאתי אלא תנועות סובייקטיביות, מלבד הגבלה בתנועות אשר גם זה בספק, כפי שהוסבר ופורט לעיל בסעיף "בבדיקה הגופנית". בגין פציעת שרירי הכתף אין סעיף מותאם לפגיעה מסוג זה, הסעיף 42(1)(ד)(I) לא מתאים, סעיף זה מתייחס לפציעה בינונית בשרירי הכתף... מדובר כאן בקרע רק בגיד אחד מתוך חמישה, וגם זה קרע חלקי זעיר. אי לכך, הקרע הזה לא נכנס לקטגוריה שבנדון. בדיון שהתקיים לפני כב' סגן הנשיא לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר מוזס, חזר ב"כ התובע כי על בקשתו להחלפת המומחה מטעם בית המשפט וטען כי מדובר בחוות דעת "נגועה מראשיתה" (ר' בפרוטוקול, עמ' 5 שורה 13). בהמשך הדברים, ובהתאם להחלטה שניתנה בדיון, הגיש ב"כ התובע "בקשה לפסילת המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש והוצאת חוות דעתו מתיק ביהמ"ש ולמינוי מומחה חלופי" (בקשה מס' 16). כב' סגן הנשיא קיבל את הבקשה, באופן חלקי, כלהלן: "בחנתי את בקשת התובע למינוי מומחה חלופי לד"ר מוזס ולאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים בישיבה האחרונה ומכתב ההבהרה מד"ר מוזס שהגיע היום, שוכנעתי למנות מומחה נוסף לצידו של ד"ר מוזס מבלי לבטל כעת את חוות דעתו וקביעותיו בה." כב' סגן הנשיא מינה אפוא את פרופ' אברהם גנאל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, תוך הטלת שכר טרחתו על הנתבעות (ר' בהחלטת כב' סגן הנשיא 15.7.10). בחוות דעתו מיום 15.8.10 קבע פרופ' גנאל, בפרק "דיון ומסקנות", כלהלן: למר כהן, שהחליק בעבודתו ב-22.9.2003, נגרמו בתחום האורתופדי חבלות קהות. כיום הוא מתלונן על כאבים קבועים בגב התחתון ובשתי הכתפיים ועל קשיו לתפקד. בבדיקתו הגופנית בתחום האורתופדי נמצאה הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני בשיעורים שונים לכיווני התנועה השונים. את סך ההגבלה אני מגדיר כהגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. נמצאה הגבלה קלה בתנועות סיבוב הראש... אין קשר בין ההגבלה בצוואר לבין התאונה נדונה, שכן בתאונה הוא לא נפגע בצוואר... נמצאה הגבלה בתנועות שתי הכתפיים, אך הוא היה מסוגל להרימן מעבר לגובה השכמה. נמצאה הגבלה קלה בתנועת סיבוב חיצוני של שתי הכתפיים. כוח השרירים המסובבים החיצוניים בכתפיים נמצא מוחלש במידה קלה. בהקשר לכך, יש לציין שבדיקת על-קול שנערכה חודשיים אחרי התאונה וצילומי רנטגן שנערכו שלושה חודשים אחרי התאונה הדגימו שינויים כרוניים משמאל. לנוכח פרק הזמן הקצר שחלף מהתאונה יש לייחס שינויים אלה, בחלקם לפחות, לעברו הרפואי... מעברו הרפואי בתחום האורתופדי יש רישומים על סבלו מכאבי גב תחתון כבר בשנת 1977, שיוחסו לשינויים ניווניים בעמוד השדרה. יש רישומים על סבל מהכתפיים (פעם מימין ופעם משמאל) והוא נזקק לטיפול בזריקות. בשנת 1998 הוא היה מעורב בתאונה דרכים... לאור רישומים אלה מעברו איני קושר בין התאונה הנדונה לבין תלונותיו וממצאי בדיקת עמוד שדרה מותני. את תלונותיו וממצאי בדיקת הכתפיים אני מייחס במידה שווה לתאונה הנדונה ולעברו הרפואי. לפיכך, להערכתי בתחום האורתופדי, נגרמה לו נכות לצמיתות בעקבות התאונה הנדונה. את שיעור נכותו אני מעריך, בהסתמך על קובץ מבחני הנכות של המוסד לביטוח לאומי, בגלל קרע חלקי בשרירים מסובבי הכתף מימין ומשמאל, לפי סעיף 42(1) ד' I, המקנה לכתף 10%. מתוך נכות זו מחצית קשורה בעברו הרפואי. לסיכום: התאונה מ-22.9.2003 גרמה לנכות לצמיתות בשיעור 10% (ר' בעמ' 6-5 לחוות דעתו של פרופ' גנאל). ב"כ הנתבעות חלק על קביעותיו של פרופ' גנאל וביקש לזמנו לחקירה נגדית (ר' בקשה מס' 26). ואולם, במהלך החקירה הנגדית הממצה, שערך ב"כ הנתבעות לפרופ' גנאל, עמד זה האחרון על ממצאי חוות דעתו באופן מנומק ומשכנע, וזאת לא רק בהתייחס להשגות ב"כ הנתבעות אלא גם בהתייחס להשגות שהעלה לאחר מכן ב"כ התובע. בין השאר, כך לשיטת ב"כ הנתבעות, פרופ' גנאל ביסס את קביעת הנכות והקשר הסיבתי על סמך תיאור מנגנון החבלה מפי התובע ולא נתן משקל לספרות מקצועית שלפיה בגילו של התובע קיים אחוז גבוה של אנשים הסובלים מקרעים בכתף, גם ללא חבלה, מה גם שהתובע סבל מבעיות בכתף עובר לתאונה. בהקשר זה הוצג לפרופ' גנאל, במהלך חקירתו הנגדית, מאמר מכתב עת רפואי-מדעי, שתיאר מחקר בו נמצא כי: "Twenty-five (54 per cent) of the forty-six individuals who were more than sixty years old had a tear of the rotator cuff…" (ר' נ/1). פרופ' גנאל התייחס לממצאי המחקר הנ"ל והבהיר כי הקרעים בכתפיו של התובע אינם בבחינת ממצא אקראי; וכדבריו: ש. פרופ' נרובאי וד"ר מוזס אימצו את זה, למה לא להחיל את זה על התובע שהוא בגיל המתאים? ת. גם אם יש 60% שזה באופן נורמאלי יש עדיין 40% שנגרם בעקבות חבלה, אבל מה שקובע, קשר אפשרי בין ממצאי בדיקות הדמיה כמו במקרה זה שזו בדיקת אולטראסאונד, לבין מצב קליני או קשר סיבתי, הוא מנגנון החבלה וכאן יש תיאור חבלה מאד ברור שיכולה להיגרם פגיעה בכתף. האיש סיפר שניסה לבלום חבלה, נפילה, הוא החליק, ניסה לתפוס בידיו חפץ במטבח ולמרות שתפס זה לא החזיק אותו והוא נפל. זה מנגנון מאד ברור שיכול להיגרם קרע והוא מתלונן על סבל בכתף. זה לא ממצא אקראי שנמצא. הוא נשלח לבדיקת (ע)ל-קול בגלל תלונה קלינית של נבדק. זה לא שעשו בדיקת אולטראסאונד סתם. (ר' בפרוטוקול, עמ' 17 שורה 23 ואילך. ההדגשות הוספו). פרופ' גנאל המשיך והבהיר, כי בדיקת מיפוי העצמות אינה בדיקה המתאימה לגילוי קרעים בשרירים מסובבי כתף אלא לגילוי פגיעה גרמית בכתף. לפיכך, העובדה שלמחרת התאונה נעשתה לתובע בדיקת מיפוי עצמות, בה לא הודגמה קליטה מוגברת בכתפיים, אינה שוללת את הקביעה כי הקרעים בכתפיו של התובע נוצרו עקב התאונה (ר' בפרוטוקול, עמ' 18 שורה 1 ואילך). פרופ' גנאל התמודד גם עם תמיהת ב"כ הנתבעות על כך שמאז שנת 2004 אין תיעוד רפואי בעניין כתפיו של התובע, ובנוסף הסביר כי - בהתאם להוראות התוספת לתקנות המל"ל - הוא לא קבע לתובע נכות בגין הגבלה בתנועות הכתף, חרף מגבלותיו, אלא בגין הפגיעה בשרירים; כלהלן: ש. אפשר לסכם יש מסמכים לתקופה של שנה מאז התאונה ומאז אין יותר מסמכים, אין יותר תלונות? ת. המשמעות היא שאם תסתכלי מה קרה לו לאחר התאונה אז ממש לא מפליא שיש דברים יותר רציניים שהוא מתלונן עליהם... ... ש. לגבי הבדיקה הקלינית שלך, אני מפנה לעמוד 4 כתבת שהוא מסוגל להרים את ידו מעבר לגובה השכמה, תקנה 41.4 א' אומרת שמי שיש לו תלונות מעל גובה השכמה, הגבלות, מי שיכול להגיע עם ידו מעבר לגובה השכם לא צריך לתת לו נכות? ת. נכון. כך אומרת תקנה 41.4 א'. ש. בבדיקה שלך לכאורה היית צריך לקבוע שיש לו הגבלה קלה? ת. מה פתאום. מה הקשר בין אחד לשני. יש עניין של הגבלה בתנועות כתף ולכן לא מגיע לו נכות. הנכות שאני קבעתי דנה בפגיעה בשרירים והיא סעיף אחר. אני לא עושה שעטנז, מערבב סעיפים. ש. מבחינת הבדיקה הקלינית שלך אתה לא מוצא הגבלה בתנועות הכתף שלו? ת. יש לו הגבלה מאד משמעותית רק שמתקין התקנות קבע שהיא לא מקנה נכות ואני לא מערער על זה. מתקין התקנות אמר שאם מרימים את היד עד לגובה 90 מעלות, אם אני לא מסוגל להרים עד גובה זה מגיעה לי נכות. מעבר לכך, כל הט(ו)וח מ-90 מעלות עד 180 מעלות לא מקנה נכות. כך הוא התקין, אבל אנו לא משתמשים בידיים עד לגובה הראש?? זה שמתקין התקנות קבע כך אני מקבל את זה, אבל להגיד שאין לו הגבלה? יש לו הגבלה זה ברור. אין לו טווח תנועה תקין. ש. אין לך שום בעיה עם הבדיקה הקלינית שלו, אתה פשוט קובע שיש לו פגיעה בשרירי הכתף ואתה מסתמך על הבדיקה של אולטראסאונד ומנגנון החבלה ולא לבדיקה הקלינית? ת. ממש לא. אני מפנה לעמוד 4 שורה 7 מלמעלה ומצטט... זה לא שהוא משותק. אבל השרירים מוחלשים. הערכה של כוח השרירים היא קלינית ואלה נמצאו מוחלשים וזה מתאים לי לנזק שנמצא באולטראסאונד בכתפיים (ר' בפרוטוקול, עמ' 19 שורה 4 ואילך. ההדגשות הוספו. באשר לבדיקה הקלינית שערך ציין פרופ' גנאל, שם, בעמ' 20 שורה 16, כי "בשום שלב במהלך הבדיקה לא חשבתי שהאיש לא מהימן או לא משתף פעולה..."). פרופ' גנאל הינו מומחה מטעם בית המשפט, והמומחה היחיד שנתבקש זימונו לצורך חקירה נגדית על חוות דעתו. חוות דעתו הינה על פניה מקצועית ואובייקטיבית. פרופ' גנאל קבע, בין השאר, כי לתובע מגבלות בצוואר שאינן תולדת התאונה (ר' בפסקה 38 דלעיל) וגם נמנע מלקבוע לתובע נכות חרף מגבלות בתנועות הכתפיים (ר' בפסקה 43 דלעיל). פרופ' גנאל נחקר לפניי באופן ממצה, עמד על קביעותיו והסביר את טעמיהן. בנסיבות אלה אני מקבל את קביעותיו של פרופ' גנאל בחוות דעתו, באשר לשיעור נכותו הצמיתה של התובע, באופן מלא. המסקנה המתבקשת היא, אם כן, כי לתובע נגרמה, בעטיה של התאונה, נכות רפואית-אורתופדית בשיעור של 10%. כידוע, הלכה היא, שנקודת המוצא לקביעת בית המשפט בדבר דרגת הנכות התפקודית היא דרגת הנכות הרפואית, בפרט כאשר עסקינן בתחום האורתופדי (ר' ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 (1995); א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012), בעמ' 636). לפיכך - ובהתחשב בכך שהצדדים לא טענו בעניין זה, ככל הנראה נוכח גילו של התובע והעובדה כי עסקינן בהפסדי עבר בלבד - אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע עקב התאונה היא כשיעור נכותו הרפואית, דהיינו: בשיעור של 10%. ה. הפיצויים בהתאם לראשי הנזק (בערכי יום מתן פסק הדין): (1) הפסדי השתכרות (לעבר): התובע הינו יליד 1.4.39 ומשכך התביעה היא להפסדי השתכרות לעבר בלבד. במועד התאונה, ביום 22.9.03, עבד התובע במטבח, כטבח וכמשגיח כשרות, במשך כאחת עשרה שנים, בשכר חודשי ממוצע משוערך בסך של 9,912 ₪ (ללא ניכוי מס הכנסה, ר' נספח ז' לתצהיר התובע). מיום התאונה ואילך לא שב התובע לעבודתו. התובע שהה בחופשת מחלה שלושה חודשים, עד ליום 23.12.03. מדובר אפוא בתקופה של אי כושר מלא, למשך שלושה חודשים (להלן - תקופת אי הכושר המלא), שבגינה יש לפסוק לתובע פיצויים של הפסד השתכרות מלא. באשר לתקופה שלאחר מכן המציא התובע אישור רופא, מהמחלקה לרפואה תעסוקתית בשירותי בריאות כללית, מיום 9.8.04, שלפיו "במצב בריאותו הנוכחי א(י)נו מסוגל לשוב לעבודתו או לכל עבודה אחרת הדורשת הרמת משאות ומאמץ גופני" (ר' נספח ג' לתצהיר התובע). מחד גיסא, התובע כאמור לא שב לעבודתו לאחר התאונה, הגם שעד למועד התאונה עבד אצל נתבעת 1 באופן רציף ומסודר במשך שנים ארוכות חרף בעיות רפואיות שונות מהן סבל. מאידך גיסא, מספר חודשים לאחר התאונה נוצרו לתובע בעיות רפואיות, שאינן קשורות לתאונה ואינן נובעות ממנה, אשר בחומרתן הן עולות בכמה וכמה דרגות על אלה שנגרמו לתובע עקב התאונה (בעניין זה ר' גם בעדותו של פרופ' גנאל בפרוטוקול, עמ' 19 שורה 12 ואילך). לפיכך, לא ניתן לייחס את העדרותו של התובע מהעבודה, לאחר תקופת אי הכושר המלא, באופן בלעדי לנזקים שנגרמו לו בעטיה של התאונה. בנסיבות אלה יש אפוא לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי השתכרות, מתום תקופת אי הכושר המלא, בסכום גלובאלי בלבד. לפיכך, בהתחשב במכלול נסיבות העניין - לרבות בהתחשב באמור בפסקה הקודמת, בשיעור השתכרותו של התובע עובר לתאונה ובגילו - יש להעמיד את הפיצויים על סכום גלובאלי בשיעור של 40,000 ₪. חישוב הפסדי השתכרותו של התובע לעבר הינו, אפוא, כלהלן: (א) לתקופת אי הכושר המלא - מכפלת בסיס השכר המשוערך (9,912 ₪), בתקופה אי הכושר (3 חודשים), דהיינו : 29,739 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי ריבית מאמצע התקופה ועד היום, הינו בסך של 32,206 ₪. (ב) לתקופה שלאחר תקופת אי הכושר המלא - סכום גלובאלי של 40,000 ₪. (2) עזרת הזולת (לעבר ולעתיד): תקופת אי הכושר המלא נמשכה שלושה חודשים, שברי כי במהלכם נזקק התובע לעזרה מוגברת, מעל ומעבר לסביר ולמקובל בין בני משפחה, לצורך ביצוע פעולות היומיום. בנוסף, נוכח נכותו הרפואית, על השלכותיה התפקודיות, ברי כי גם בעתיד יזדקק התובע לעזרת הזולת, במיוחד בגיל מבוגר יותר. יחד עם זאת, התובע לא הביא ראיות כלשהן להוצאותיו בגין עזרת הזולת. לפיכך יש לקבוע פיצוי בסכום גלובאלי, בהתחשב בגורמים הרלוואנטיים, דהיינו: משך תקופת אי הכושר המלא, השלכותיה התפקודיות של נכותו הצמיתה של התובע, גילו ונסיבותיו הכלליות של התובע. על רקע זה אני פוסק לתובע בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, פיצויים בסכום גלובאלי של 25,000 ₪. (3) הוצאות רפואיות וכלליות (לעבר ולעתיד): תובע עתר לפיצויים בגין הוצאות, להן נדרש לטענתו בעבר לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים ולרכישת תרופות ואביזרים, כמו גם לפיצויים בגין הוצאות דומות להן יידרש בעתיד. ב"כ הנתבעות טען מנגד, כי התובע זכאי, מכוח הדין, לקבל את הטיפולים הרפואיים הדרושים לו במסגרת הרפואה הציבורית ועל כן אין לחייב את הנתבעות בכל פיצוי בראש נזק זה. בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שסביר להניח כי התובע נדרש ויידרש להוצאות בגין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות, וכן כי נדרש ויידרש להוצאות נסיעה שונות, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, פיצויים בסכום גלובאלי של 5,000 ₪. (4) כאב וסבל: בהתחשב במכלול נסיבות העניין - דהיינו: שיעור נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, מהות המפגיעה המדוברת, משך תקופת אי הכושר המלא ושאר נסיבות העניין - אני פוסק לתובע, בגין ראש נזק זה, פיצויים בסך של 45,000 ₪. (5) ניכוי בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי: התאונה הוכרה כאמור על ידי המל"ל כתאונה עבודה (ר' בפסקה 2 דלעיל). בהתאם קיבל התובע תגמולים מהמל"ל, בסך כולל של 48,721 ₪ (ר' נספח ט' לתצהיר התובע). סך זה, בצירוף הפרשי הצמדה להיום ובסך כולל של 60,100 ₪, יש כמובן לנכות מסכום הפיצויים לו זכאי התובע בגין התאונה. ו. סוף דבר: סיכומו של דבר הוא, אם כן, כי אני פוסק לתובע פיצויים, בגין הנזקים שנגרמו לו בעטיה של התאונה דנא ובהתאם לראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסדי השתכרות (לעבר) 72,206 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) 25,000 ₪ הוצאות רפואיות וכלליות (לעבר ולעתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 45,000 ₪ סך הכל 147,206 ₪ ניכוי בגין 10% רשלנות תורמת 14,720 ₪ סך הפיצויים בגין התאונה 132,486 ₪ ניכויים בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי 60,100 ₪ סך כל התשלומים לתובע 72,386 ₪ הנתבעות תשלמנה אפוא לתובע, בגין התאונה דנא, סכום כולל של 72,386 ₪. בנוסף תשלמנה הנתבעות לתובע הוצאות משפט (דהיינו: שכר טרחתו של ד"ר מורנו, מחצית שכר טרחתו של ד"ר מוזס והחזר אגרה). כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובע שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 20% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ. התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום. כשרותתאונת עבודה