מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה נגריה: תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן - "פקודת הנזיקין"]. התובע נפגע בתאונת עבודה - נגרות. המחלוקת על החבות ועל הנזק. רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת 1. התובע, יליד 3.2.1976 נגר בעל ותק של 15 שנים בעת התאונה, הועסק החל משנת 2004 בנגריית ML [להלן - "הנגרייה"]. שכרו החודשי המדווח עמד על כ - 3,500 ₪. הנגרייה הופעלה על ידי שותפות, שעל מרכיביה בשעת התאונה קיימת מחלוקת אך אין חולק כי נכון ליולי 2006, כללה היא את מוריס ישעיהו, ליאוניד טוטיוניק ושלומי כושנגי [להלן - "ישעיהו", "טוטיוניק" ו - "כושנגי"]. השותפות בהרכביה השונים שכרה את הנגרייה על ציודה, לרבות שלוש מכונות - מסור, מבעליה אריה דגרצקי [להלן "דגרצקי", נתבע 2]. דגרצקי המשיך להגיע לנגרייה ואף לעבוד בה עצמאית, כנגר. 2. ביום 1.8.06 הפעיל התובע מכונת מסור עגול ["קרייזיק"] מודל 3200, בעלת יכולת של 3,000 סיבובים לדקה, המיועדת לחיתוך לוחות עץ, בעלת שולחן קבוע ושולחן נייד. המסור עצמו הוא "דיסק" או להב מתכתי, כאשר מפעילו יכול לכווננן אותו לגובה רצוי מעל לשולחן ולאלמנט עץ אותו הוא מבקש לנסר. המכונה מגיעה מהיצרן עם מגן כיפתי למסור. המגן ניתן לפירוק ולהרכבה. כמו כן מורכבים על המסור טריז מפצל ומערכת שאיבת נסורת ומסופקת ידית המשמשת לדחיפת האלמנט [להלן - "המסור"]. ובכן התובע הפעיל את המסור על מנת לנסר אלמנט. אותה עת היה הלהב חשוף, ללא מגן, שכן המגן פורק ממנו. התובע דחף את האלמנט אל הלהב ללא שימוש בידית דחיפה. מסיבה כלשהי פגעה ידו הימנית בלהב ונחתכה ממנו [להלן - "התאונה"]. 3. התובע פונה מיידית לחדר מיון בבי"ח קפלן, שם אובחן חתך עמוק באגודל בגובה המפרק הבין - גלילי עם חסר עור וחתכים נוספים באצבע השנייה ובכף היד. החתכים נתפרו ונחבשו. התובע שוחרר עם המלצות לפיזיותראפיה. ביום 19.11.06 פנה התובע לחדר מיון בבי"ח "אסף הרופא", שם אובחנו פגיעה עצבית והגבלה בכיפוף מפרק האגודל. ביום 15.1.07 נותח התובע לכריתת נוירומה שהתפתחה במקום הפגיעה. 4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. בהתאם קבעו לו המל"ל ו או הוועדות הרפואיות ליד המל"ל, תקופת אי כושר בת 3 חודשים, תקופה של נכויות זמניות ולבסוף, נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 31 [4] [א'] II לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 [להלן - "התקנות"]. המל"ל נמנע מהפעלת תקנה 15 לתקנות. המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה, תגמולי נכות זמנית ומענק נכות צמיתה. 5. מומחה התובע ד"ר יהודה דוד מצא כי התובע סובל מ"קישיון לא נוח" ומפציעה עצבית והעמיד את נכותו הצמיתה על 28%. מומחה הנתבעים פרופ' אנגל מתמחה בכף יד שלל קישיון והעמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 5% בלבד. מומחה בית המשפט ד"ר טאובר, בדק את התובע ומצא צלקת רגישה באגודל עם חוסר יציבות במפרק הבין גלילי שלו. הוא אינו שולל קיומו של גירוי עצבי במקום בו נחתך העצב. על כן מצטרף הוא לקביעת המל"ל על 10%. כן אימץ את הנכויות הזמניות שנקבעו לתובע במל"ל. איש מהמומחים לא זומן לחקירה על חוות דעתו. ב"כ התובע מבקשת לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו, שכן לטענתה ד"ר טאובר קיפח את התובע כשכלל שלוש פגיעות [עצבית, צלקת ומפרקית] תחת סעיף אחד. לאור המימד האובייקטיבי המיוחס לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר חקירתו או למצער שאלות הבהרה נמצא כבר עתה כי הנכויות הינן כפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט. 6. התובע לא שב לעבוד בנגרייה או אצל השותפות. החל מפברואר 2007 הוא עובד אצל אייל תירוש - עבודות עץ ונגרות [להלן - "נגריית תירוש"], תחילה בשכר חודשי של כ - 4,000 ₪ והחל מינואר 2009 בשכר חודשי של 10,153 ₪. 7. התובע הגיש את תביעתו נגד ישעיהו כמעביד, נגד דגרצקי כבעלים של הנגרייה ושל המסור ונגד המבטחת של אחריותו, פניקס חברה לביטוח בע"מ [נתבעת 3]. לימים הוציאו דגרצקי והפניקס הודעה לצדדים שלישיים נגד ישעיהו ונגד טיטיוניק. האחרון מצידו הוציא הודעה נוספת נגד כושנגי. במהלך הדיון הוסכם והוחלט כי כל אחד מהצדדים ייחשב כפותח חזית כלפי יתר הצדדים ללא צורך בהגשת כתבי טענות נוספים. נגד ישעיהו נפתחו הליכי פש"ר ובמסגרתם ניתן צו לעיכוב הליכים. אך ישעיהו הודיע כי הצו בוטל [בקשה מס' 24] ואין עוד להידרש לכך. המחלוקות 8. תחילה, ביחסי התובע מול יתר הצדדים: כאמור מוסכם כי התאונה נגרמה עקב פציעת התובע מהלהב. המחלוקות נטועות במישור העובדתי. לטענת התובע המסור לא גודר לבטח ובנוסף לא הותקנו עליו משאבה לשאיבת נסורת וטריז מפוצל; לא סופקו לו ידית דחיפה וכפפות; לא בוצעה לו הדרכת בטיחות, לא הוטמעו שיטות עבודה בטוחות ולא התקיים פיקוח על עבודתו בתנאים בטוחים. לטענת יתר הצדדים המסור היה מגודר לבטח והתובע הוא שפירק אותו; במסור היו מותקנים טריז מפוצל ומשאבת אבק; לתובע סופקה ידית דחיפה, גם אם לא מקורית שכן ניתן ונהוג להשתמש בקרש רגיל כ"ידית דחיפה"; לא היה מקום ולא צורך לספק לתובע כפפות שכן הללו אינן תורמות לבטיחות העבודה עם המסור וממילא אינן נדרשות בדין ואינן נהוגות בתחום הנגרות. התובע קיבל, כ - 3 חודשים עובר לתאונה, הדרכת בטיחות מחברה חיצונית בשם "שלהבת" ואף חתם כי עבר הדרכה כזו, הוטמעו שיטות עבודה בטוחות התובע אף פוקח כנדרש. יתר על כן, התובע נמצא לא אחת בוחר לעבוד ללא מגן, לאחר שפורק והוער לו על כך ללא הועיל. 9. מחלוקת עובדתית נוספת נעוצה בשאלת הקשר הסיבתי והגורם לתאונה: האם נגרמה כתוצאה מכל אותם כשלים שתיאר התובע, לרבות ובפרט כתוצאה מהתזת שבב עץ אל עינו, שגרם לטענתו לדחיפת ידו אל הלהב, או שמא ברשלנות התובע עצמו שפירק את המגן של הלהב כטענת יתר הצדדים. 10. במידה שתתקבל גרסת התובע, האם ובאיזו מידה יש לייחס לו אשם תורם. 11. ביחסים בין דגרצקי המשכיר לבין השותפים השוכרים: מי מהם ובאיזו מידה אחראי לנזקי התובע, ככל שתוטל אחריות כלפיו. 12. ביחסים בין השותפים לבין עצמם: אין חולק כי השותפות וכל אחד מיחידיה הינם המעבידים של התובע. מהסיכומים עולה כי ביחסים בינם לבין עצמם הם מסכימים לחלוקת אחריות שווה. המחלוקת נעוצה בשאלה מיהם יחידי השותפות בעת התאונה. אין חולק כי טיטיוניק יצא מהשותפות בשלב כלשהו ומכאן, שמאותו מועד חדל לשמש כמעביד של התובע. המחלוקת הינה בשאלת מועד היציאה. האם עובר לתאונה או לאחריה. 13. מחלוקות נוספות ושגורות ביחס להיקף הנזק. מסכת הראיות 14. מטעם התובע העידו הוא עצמו ומומחה בטיחות מטעמו, מהנדס יעקב ויינר [להלן - "מהנדס ויינר"]. מטעם יתר הצדדים העידו הם עצמם. 15. כמו כן הוגשו תיקי מוצגים. דיון המצב המשפטי שאלת האחריות ביחסי התובע והנתבעים חובות הזהירות והחובות החקוקות 16. דגרצקי הינו הבעלים של המסור. הוא אינו המעביד של התובע ואין לו שליטה על אופן ביצוע עבודתו, לא לעניין הדרכות בטיחות, לא לעניין הטמעת שיטות עבודה בטוחות ולא לעניין מידת הפיקוח על עבודתו. העובדה שדאג לבטיחות המסור והעבודה בנגרייה אין בה לטעמי כדי לזהות את חובותיו עם חובות מעביד. חובותיו צרות יותר. כבעלים של המסור, עדיין חלות עליו חובות זהירות והוא חשוף לעילת רשלנות ולהיפוך נטל הוכחה לפי סעיפים 35 - 36 ו - 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן - "פקודת הנזיקין"]. הלכה היא כי ניתן ללמוד על מידת זהירות נדרשת, על טיבם של אמצעים סבירים להסרת סיכונים ובכלל על היקף התרשלות מהחובות החקוקות בדין [ע"א 3889/00 לרנר נ' מדינת ישראל, פד"י נו [4] 304, 312 - 316, ע"א 743/83 גוריון נ' גבריאל, פד"י לט [4] 266, 271 ועוד]. 17. על דגרצקי חלות גם החובות החקוקות של גידור לבטח של מכונות במפעל לפי סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל - 1970 [להלן - "פקודת הבטיחות בעבודה"] ובשילוב עם סעיף 63 לפקודת הנזיקין. זאת משום שהינו בעל "מפעל" וככזה "תופש מקום" כהגדרתו בסעיף 4 לפקודה. החובות עצמן לענייננו הינן אלו העוסקות בטיב המסור כשלעצמו ולא בדרכי העבודה עימו. חובות אלו מתרכזות לענייננו בגידור לבטח של המסור ובהקפדה על קיומם של אמצעי בטיחות המונעים את הסיכונים הגלומים בו עצמו כגון טריז מפצל ומשאבת אבק [ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פד"י מח [1] 415, 426 וע"א 240/87 קריכלי נ' א. פ. ל. בע"מ, פד"י מג [3] 507 ועוד]. ניתן להשיג גידור לבטח גם על ידי התקנת מיגון או גידור שאינו מקורי, גם על ידי התקנת מיגון הניתן לפירוק ולהרכבה ובלבד שימנע את הסכנה שבמגע גופני של העובד עם המכונה הדורשת גידור [ע"א 227/67, אמסלם נ' כץ, פ"מ כב [1] 313, להלן - "הלכת אמסלם"]. 18. התובע הועסק על ידי השותפות. כל אחד מיחידיה בעת התאונה הינו בגדר מעביד של התובע וחלות עליו חובות הזהירות החלות על מעביד בפקודת הנזיקין. כמו כן חלות על כל אחד מהם החובות החקוקות בפקודת הבטיחות בעבודה כשאינם יכולים לחסות מאחורי האישיות המשפטית, לא בכלל ולא בפרט לאור דיני שותפות. 19. בנוסף לחובות הנובעות מעצם העסקת העובדים עם המסור, חלות על מעביד חובות מיוחדות כגון חובת הדרכה והחובה לדאוג לתנאי ולשיטות עבודה בטוחות. על המעביד לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים על מנת להסיר את הסיכונים הגלומים במקום העבודה. ההלכה הפסוקה מחמירה ומדקדקת מאד עם המעביד. הוא אינו יוצא ידי חובתו על ידי עצם ההוראה לעבוד בשיטות עבודה בטוחות ואף לא על ידי הדרכת העובד. מוטלת עליו חובה אקטיבית לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות, רגילות ובלתי רגילות, שמקורן לא רק בתנאי העבודה אלא גם ברשלנותו של העובד עצמו, בין שהוא מודע ובין שאינו מודע לסכנות שבמעשיו. אף גם כאשר עמד המעביד בכל אלה, עדיין חובה עליו לפקח ולוודא כי השיטות וההוראות נקלטות ומוטמעות אצל העובד [ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז [3] 225 ["הלכת שריזיאן"], ע"א 688/79, יזבק נ' קובטי, פד"י לו [1] 785, ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פד"י מה [2] 593 ["הלכת קרבון"] ועוד]. 20. הדברים חודדו ויושמו בעניינם של נגרים מקצועיים וותיקים שנפצעו לא אחת מעבודה על מסור לא מגודר. בכל המקרים ייחסה הפסיקה משקל רב לחובות הדרכה, בטיחות והטמעה, בפרט כאשר עמד המעביד בחובה החקוקה לספק גידור, אלא שהגידור ניתן היה לפירוק והנגרים עבדו באופן לא בטוח והסירו את הגידור או נמנעו מהרכבתו [ראו הלכת אמסלם, ת.א. [מח - נצרת] 1083/91, רודה נ' קיבוץ שמיר, ת.א. [של - תל אביב] 131699/98 אביסרור נ' אגמי ואח', ["עניין אביסרור"] ת.א. [של - ירושלים] 18377/96, מוסטפא נ' עיני ואח', פורסם בתקדין]. 20. בכך לא מוטלת אחריות מוחלטת על מעביד. הפסיקה מכירה בסכנות שאינן ניתנות להסרה או למניעה, סכנות הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה ובמה שהוגדר בעבר כ"סיכונים רגילים" שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום [ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח [1] 72, להלן - "עניין מלון רמדה"]. מאידך, מסתבר כי קיימת נטייה של נגרים לעבוד ללא גידור, בין שלא סופק מלכתחילה ובין שסופק והוסר, הכל כמודגם בפסיקה. נטייה זו לטעמי מייצרת סיכון שאינו רגיל ומכל מקום, סיכון בר צפייה. עם סיכון זה על המעביד להתמודד. 21. בהינתן הפרה של חובה או חובות - עדיין על התובע להוכיח קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם לו. אשם תורם 22. הפסיקה הכירה באפשרות לייחס לעובד אשם תורם אם כי לטעמי, בפסיקה העדכנית, נמצא שיעורו בירידה [השוו עניין מלון רמדה מול ע"א 655/80, מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פד"י לו [2] 592, הלכת שריזיאן, ע"א 1958/97 בן שטרית נ' רשות הנמלים ע"א 477/98, בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מב [1] 415 ["הלכת בוארון"] ועוד]. ובנוסף, נטיית הפסיקה הינה לשלול אשם תורם ולהטילו רק במקרים חריגים כאשר הופרה כלפי העובד חובה חקוקה [ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פד"י מא [4] 524, 527, להלן - "הלכת מחמור" ולאחרונה ע"א 1815/09, סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז, ]. בעניינם של נגרים הנמנעים לעבוד עם מסור מגודר, לאחר שסופק להם גידור, מטילה הפסיקה המרכזית אשם תורם בשיעור משמעותי של עשרות אחוזים. הגורמים לתאונה 23. הנטל על התובע להוכיח את תביעתו לרבות את נסיבות התאונה, את הגורמים לה, את אחריות כל אחד מהנתבעים ואת הקשר הסיבתי בין הפרת חובה זו או אחרת שלהם לבין התרחשות התאונה. עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין וככזו כפופה להחמרות בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. 24. מול גרסת התובע, במתכונת זו או אחרת [כפי שאראה, חלו בה "שינויים"], עומדות גרסאות הפוכות של ישעיהו ושל דגרצקי. התובע טוען כי המסור לא היה ממוגן, נעדר טריז מפצל, לא הותקנה בו משאבת אבק, לא סופקה לו ידית דחיפה והוא לא עבר הדרכת בטיחות כלשהי. כל אלה גרמו לתאונה, כאשר ידו החשופה נתקלה בלהב עקב שבב נסורת שניתז לכיוונה במהלך הניסור. ישעיהו ודרגצקי טוענים כי המסור דווקא כן היה ממוגן, אלא שהתובע הוא שהסיר את המיגון ["גידור"], שהמסור כלל טריז מפוצל ואליו חוברה משאבת אבק עם צינור גמיש. כן העידו על שימוש באמצעי דחיפה שאינם שונים במהותם מידית הדחיפה המקורית שסיפק היצרן. כך לגבי כל המסורים בנגרייה. ועוד טוענים הם כי כ - 3 חודשים עובר לתאונה, עבר התובע הדרכת בטיחות מחברת "שלהבת", שנשכרה לכך על ידי דגרצקי, ואף חתם על כך בפנקס הדרכת עובדים. עדותו של התובע לא הרשימה כדי ביסוס ממצאים עליה בלבד: מיגון המסור 25. גרסתו של התובע השתנתה והתרחבה בין מועד הגשת תצהירו לבין המשפט. על פי סעיפים 6 - 7 לתצהירו היו הגורמים לתאונה היעדרם של ידית דחיפה או אמצעי עזר אחר, התעופפות של נסורת לעבר עינו ותזוזת ידו אל הלהב. התובע לא הזכיר במילה היעדרם של מיגון, טריז מפצל ומשאבת אבק. טענות על היעדרם של אלה הועלו לראשונה בחוות דעת מהנדס ויינר מטעמו. התובע אימץ אותן, אך מדובר בהרחבה של גרסתו המקורית ותמוה כי הרחבה זו לא באה מפיו. 26. הרחבה זו לא שרדה במלואה את החקירה הנגדית: בעמ' 23 - 24 הודה התובע כי למסור קיים מגן [כך גם למסורים נוספים במקום], הוא אף הודה כי בתמונות שהוא עצמו צילם, נראה מיגון לצד המסור [עמ' 23 - 25]. אך כאן העלה גרסה חדשה - המגן "מפורק", כלומר אינו מותקן על המסור [עמ' 23 - 24]. כאמור, אין חולק כי המגן ניתן לפירוק ולהרכבה ידניים. לאור עדות התובע השתנתה הזירה וכעת עלתה שאלה - מיהו שפירק את המגן ומדוע עבד התובע ללא מגן? דגרצקי אמנם לא היה עד לתאונה אך הוא העיד כי בעבר ראה את התובע מנסר ללא מגן והתריע לפניו [עמ' 85, ש' 9 - 10]. ועוד העיד כי ראה את התובע מסיר בעצמו את המגן [שם, ש' 21 - 22]. התובע ניסה להרחיק עדותו ואמר כי אינו יודע להרכיב או לפרק את המגן. כשנלחץ אישר שהמגן מתלבש על המסור באמצעות שני פינים מתחברים, לאחר מכן נאחז בניסוח השאלה על ידי עו"ד טרוזמן והשיב שמעצם "לפרק" צריך לפרק בורג. כשהוצג לו שלא קיים בורג, אלא שני פינים, השיב שאינו יודע [עמ' 24]. המאמץ של התובע להרחיק עצמו מכל הבנה של מנגנון המיגון הותיר בי רושם לא טוב. רושם זה מתגבר כאשר התובע עצמו מאשר כי גם כיום הוא עובד, אמנם לעיתים רחוקות, עם מסור לא ממוגן [עמ' 15, ש' 20 -26]. נמצא - המסור הגיע עם גידור מקורי, אלא שהתובע עבד עליו לא אחת ללא גידור, לעיתים הוא עצמו זה שהסיר את הגידור. התובע לא הוכיח הפרה של סעיף 37 [4] לפקודת הבטיחות בעבודה. משאבת אבק 27. לגבי משאבת אבק, התנהלות התובע חמורה. מהנדס ויינר הוא שהעלה את הטענה כי במסור לא הותקנה משאבה כזו. התובע אימץ טענה זו. אך נאלץ בחקירה הנגדית להודות כי בתמונות שהוא עצמו צילם, מופיעה משאבה כזו [עמ' 25 למעלה]. הודאה זו משליכה למרבה הצער גם על מידת האמון שניתן לרחוש לחוות דעתו של מהנדס ויינר. לאור הודאת התובע נמצא כי הותקנה משאבת אבק. טריז מפצל 28. מטעמים אלו אני מעדיפה את עדויות דגרצקי וישעיהו על התקנת טריז מפצל. דגרצקי אף העיד כי לאור טענות העובדים דאג להשחזת הטריז על מנת שלא יהיה להם תירוץ שלא להשתמש במגן [עמ' 85, ש' 2 - 5]. מהנדס ויינר ביקר בנגרייה לצורך הכנת חוות דעתו ואף צילם תמונות, אך לא הוכח כי התמונות שצילם הינן תמונות המסור ממנו נפגע התובע: בחוות הדעת הוא כותב שנפגש עם התובע לאחר ביקורו בנגרייה. בחקירתו העיד שכעקרון צריך היה להיפגש עם התובע בנגרייה וכנראה כך עשה אבל לא זכור לו, מדובר בטעות בחוות הדעת, אך לא יכול לקבוע זאת בוודאות [עמ' 39, ש' 8 - 28]. ועוד, המהנדס נמנע מבירור עובדתי מול העובדים, הבעלים והשותפים. לא הייתי מוצאת בכך פגם, שכן אין זה מתפקידו של עד מומחה לחקור בנסיבות התאונה ולגבות עדויות. אלא שקיומם של אמצעי בטיחות, כגון טריז מפצל, מיגון ומשאבת אבק, הינם בבסיס חוות דעתו. לצערי לא התרשמתי כי המהנדס בדק לעומק קיומם או היעדרם טרם חיווה דעתו חד משמעית כי אינם קיימים. התובע לא הוכיח היעדרו של טריז מפצל. ידית דחיפה וכפפות 29. התובע טען תחילה כי לא סופקו לו ידית דחיפה או אמצעי עזר תואמים. בהמשך טען כי לא סופקו לו כפפות. ישעיהו ודגרצקי מסכימים כי לא סופקו ידית דחיפה מקורית שהגיעה עם המסור מהיצרן ולא סופקו כפפות אך הסבירו כי הנגרים משתמשים בעצים או בסרגלים כידית דחיפה, כי אין צורך באלמנט מיוחד לשם כך וכי לא ניתן לעבוד עם מסור תוך שימוש בכפפות. התובע לא סתר טענותיהם, לא בתצהירו ולא בחוות דעת מהנדס ויינר. 30. כל אלה אינם מהווים הפרה של חובת זהירות או חובה חקוקה. הן פקודת הבטיחות בעבודה והן תקנות הבטיחות בעבודה [ציוד מגן אישי] תשנ"ז - 1997, שאגב לא פורטו כהוראת חיקוק בכתב התביעה ובכלל, אינן דורשות עבודה עם ידית דחיפה מקורית או עם כפפות. אמנם היקפן של חובות זהירות מתחום פקודת הנזיקין עשוי להיות רחב יותר מהיקפן של חובות חקוקות, אך עדיין, החובות החקוקות עשויות ללמד על סטנדרט של זהירות. במקרה כאן, לא ראיתי מלכתחילה כיצד שימוש בידית דחיפה מקורית או בכפפות מועילים להפעלת המסור ומונעים את הסיכונים הגלומים בו. התובע לא טרח להוכיח היתכנות כזו. התובע לא סתר את טענות הנתבעים ולא הוכיח היעדרם של אמצעי עזר. די בממצאים עד כה כדי לדחות את התביעה נגד דגרצקי. הדרכת בטיחות 31. כעת אל החובות המובהקות החלות על השותפים, הם המעבידים. התובע הצהיר בסעיף 8 לתצהירו כי לא קיבל הדרכת בטיחות כלשהי. הוא לא חזר בו מהצהרתו גם לאחר שעיין בתצהיר ישעיהו, שהוגש לתיק טרם תחילת שלב ההוכחות ואליו צורף דף מפנקס הדרכת עובדים. מדף זה עולה כי התובע עבר הדרכת בטיחות ב - 10.5.06, פחות מ - 3 חודשים עובר לתאונה ואף אישר זאת בחתימתו. התובע לא נתן לכל אלה להפריע לו. בעמ' 14, ללא הנד עפעף העלה גרסה כבושה לפיה: "לא קיבלתי הדרכה ... חתמתי שקיבלתי הדרכה ... מה שאני אמרתי, כשבן אדם נכנס לנגרייה ומסתובב בנגרייה ונכנס למשרדים ויוצא מהמשרד עם חיוך ועם כוס קפה ואומר לנו לעבוד בזהירות ובבטיחות ואז מחתים אותי על טופס כזה, אז אני שואל, זה הדרכה?" בעמ' 27 ניסה למזער את משך ההדרכה ל - 5 דקות. כשעומת עם חתימתו בפנקס על הדרכה בת שעה לא התבלבל והסביר כי: "השעה הזאת רוב רובה סגרו אותה במשרד". מכאן שלטענת התובע קיבל הדרכה שטחית, לא מקצועית ולמעשה הוחתם על מסמך שקרי. לא אוכל לרחוש אמון לגרסה כבושה ומתחמקת זו. מהנדס ויינר מטעמו מאשר שהחברה שהעבירה את ההדרכה הינה חברה רצינית וטובה, גם אם לא נכח בהדרכות שלה [עמ' 50]. נמצא שהתובע לא הוכיח כי לא קיבל הדרכת בטיחות. התובע הינו "שור מועד" 32. גם כיום, לאחר התאונה, ממשיך התובע לנסר ללא מגן [עמ' 15, ש' 24 - 26]. זאת על אף שאצל נגריית תירוש הוא מודה שכבר קיבל הדרכת בטיחות [עמ' 26, ש' 19 ואילך]. הוא אף נפגע בשנת 2007 משבב שעף אל עינו במהלך ניסור ללא משקפי מגן, תאונה זהה לזו שהוא טוען לה בתביעתו הנוכחית [עמ' 13]. כשנשאל מדוע לא עבד עם משקפי מגן השיב שלא עבר הדרכה [שם] אך כאמור, בעמ' 26 סתר את עצמו ואמר שכן קיבל הדרכה והוא יודע שעליו להרכיב משקפי מגן. נמצא שהתובע מתעלם מהוראות בטיחות, מתנהל בפזיזות ומבחינה זו הוא ממש "שור מועד". פיקוח והטמעת הוראות בטיחות 33. דווקא לאור נטייתו של התובע כמו גם נטיית נגרים אחרים שראינו בפסיקה, קמה חובתם של המעבידים לדאוג להטמעת הוראות בטיחות ולפקח על ביצוען על ידי העובדים. אדגיש כאן: חובות אלה הינן חובות זהירות מיוחדות, יציר הפסיקה, החלות על מעבידים בלבד. דגרצקי מילא את חובותיו הקמות לו מהמסור כפי שהועמד לרשות השותפות ועובדיה. העובדה שעבד כנגר בנגרייה שלו, העובדה שניסה לתרום מניסיונו כנגר, מעבר לנדרש ביחסים בינו לבין התובע והשותפים, אין בהן כדי להגביר או להרחיב את אחריותו ולהשוותה לאחריות מעבידים. 34. התובע עסק בתצהירו בהיעדר הדרכה ולא העלה טענה על היעדר פיקוח והיעדר הטמעה של הדרכת בטיחות. טענתו זו התפתחה במהלך המשפט נוכח תצהירי ישעיהו ודגרצקי. ישעיהו הצהיר [סעיף 9] כי מספר פעמים ראה את התובע עובד על מסור ללא אמצעי הגנה, היה עוצר ואוסר עליו להמשיך לעבוד כך. מאידך כאשר נשאל בחקירתו על דבריו לנגרים והשיב כי לנגר מקצועי לא היה אומר כלום שכן הוא אמור לדעת השלכות של פירוק המגן [עמ' 60, ש' 23 - 27]. העדפתי את עדותו בחקירה הנגדית על פני תצהירו. זאת לאור נסיבות מתן תשובתו ולאור עצם העובדה שבפועל התנהלה עבודת הנגרים לא פעם תוך הסרת המיגון ובהיעדר פיקוח ממשי של מנהל עבודה או אדם אחר המקפיד על עבודה בטוחה ללא הסרת מיגון. 35. דגרצקי דווקא העיד שבטיחות העובדים אינה מעניינו והוא אינו מעבידם, אך הוא העיר לתובע מספר פעמים על עבודה לא בטיחותית [סעיף 24]. הוא גם הסביר כי פירוק המיגון של המסור הינו "מחלת נגרים" [עמ' 80 למעלה]. דגרצקי אף התרה בישעיהו בזמן אמת, עובר לתאונה, על עבודת הנגרים ללא מיגון [מכתבו מ - 7.11.04]. דגרצקי אף תמך עדותו בנתון אובייקטיבי מזמן אמת ועובר לתאונה, מכתבו מ - 7.11.04 התרה מפורשות בישעיהו על הצורך להקפיד על עבודה עם מיגון. מכאן ניתן ללמוד שניים: אחד, דגרצקי כשלעצמו היה מודע ל"מחלת הנגרים" והשני, דגרצקי היה מודע לנטיית המעבידים להשלים עם "מחלה" זו. התובע מכחיש כי הותרה בכלל בעניין זה. 36. ראינו, ש"מחלה" או נטייה זו אתגרו את הפסיקה פעם אחר פעם. אין בידי הסברים למניעי הנגרים להסיר את הגידור מהמסור ולהעדיף עבודה ללא גידור. ייתכן שהגידורים הקיימים פוגעים ברצף, באיכות ובפריון העבודה [ראו למשל המסקנה בעניין אביסרור]. יתכן שהגידורים משבשים מנהגי עבודה של נגרים וותיקים שהתרגלו לעבוד ללא גידור ומתקשים להסתגל לשינוי התנאים. ואולם נקודה זו לא התבררה למרבה הצער לא בעדות התובע ולא בחוות דעת מהנדס ויינר. נמצא שהתובע הצליח להוכיח שהשותפים המעבידים לא העירו לו על עבודה ללא מיגון, לא אסרו עליו להמשיך בכך ולמעשה השלימו עם "מחלתו", על אף התראות דגרצקי. 37. לכך יש להוסיף היעדר פיקוח של בעל מקצוע ואף של אדם אחר על עבודה בטוחה בנגרייה. מכאן לא ארוכה הדרך להסיק כי המעבידים השותפים לא נקטו באמצעים סבירים, אף לא באמצעים כלשהם, על מנת להטמיע תנאי עבודה בטוחים, בין שהללו סופקו על ידם [מיגון למסור] ובין שהללו נלמדו בהדרכות בטיחות. נמצא שהמעבידים השותפים הפרו חובות הטמעה ופיקוח. קשר סיבתי 38. כעת משנקבעו הפרות של חובות ההטמעה והפיקוח, על התובע להוכיח קשר סיבתי בין ההפרות לבין הנזק שנגרם לו. קשר סיבתי נבחן התקיים שני תנאים מצטברים: האחד, קשר סיבתי - עובדתי, בחינת "גורם בלעדיו אין" והשני ובנוסף: קשר סיבתי משפטי, לגביו נוהגים להפעיל מבחנים ברזולוציה גבוהה יותר של ציפיות, סיכונים ושכל ישר. לעיתים תביא הפעלת מבחנים אלה, ביחד עם שיקולי מדיניות, לשלילת הקשר הסיבתי. 39. לענייננו: קשר סיבתי - עובדתי הוכח כאן. לו היה מותקן מיגון על המסור, הייתה התאונה נמנעת. אשר לקשר הסיבתי - המשפטי איני רואה להרחיב כאן, מעבר לניתוח בהלכת אמסלם. בעבר הייתה הפסיקה מוכנה לבחון התרשלות רבתי ופזיזות של העובד כמעין "הסתכנות מרצון" ואף כמנתקת קשר סיבתי בין התרשלות המעביד לבין הנזק שנגרם, אך כיום כבר מקובל שאלה מתבטאות לכל היותר בקביעת אשם תורם של העובד, ראו הפסיקה לעיל. לטעמי ובהקשר שלנו, לא הייתה במעשיו של התובע חריגה מ"מחלת הנגרים" הידועה לפוסקים כמו גם למעבידים. הוא עצמו "שור מועד" ביחס לעובדים בענפים אחרים אך ביחס לעובדי ענף הנגרות, אינו חריג. "מועדותו" אינה חורגת מ"מועדותם". התנהלותו, עובר לתאונה, בעת התאונה ואף לאחריה, לא הייתה בהן משום הסתכנות מרצון ואף לא חריגה ביחס להתנהלות כלל הנגרים הותיקים וה"מועדים". ולא רק שאינה חריגה, היא אף צפויה וידועה עד שזכתה לכינוי "מחלת נגרים". די בכך על מנת לקיים את כל מבחני הקשר הסיבתי. נמצא שהתובע הוכיח את הקשר הסיבתי ומכל מקום, התנהלותו לא ניתקה קשר זה. אשם תורם 40. שאלה אחרת היא אשמו התורם של התובע. כאן אזכיר את הממצאים: המעבידים השותפים לא הפרו כלפיו חובות חקוקות [בניגוד להלכת מחמור]. הם דאגו בכל עת לגידור לבטח של המסור. הם דאגו להדרכת התובע. התרשלותם הינה מ"המעגל השני", של הפרת חובות הטמעה ופיקוח. איני רואה כל שיקולי מדיניות מרככים הפועלים לצמצום אשמו של התובע שכבר הוכיח עצמו כ"שור מועד": אין מדובר בהשתדלות שלו לרצות את מעבידתו או בתנאי להט ודחק בעצם ביצוע העבודה [להבדיל מהלכת בוארון ומהלכת קרבון]. התובע הוא נגר וותיק ומנוסה, המורגל בעבודה עם מסור [להבדיל מהלכת מחמור]. התנהלותו מעידה על פזיזות מתמשכת ואם תמצא, על עומקה של "מחלת הנגרים" אצלו. שהרי גם לאחר התאונה וגם לאחר קבלת הדרכת בטיחות בנגריית תירוש, הוא ממשיך לעבוד עם מסור לא ממוגן. התנהלות מאוחרת זו יש בה כדי להאיר על התנהלותו מלכתחילה עובר לתאונה. יש לקבוע את מידת אשמו התורם של התובע, על פי העקרונות בסעיף 68 לפקודת הנזיקין, היינו לפי "הנכון והצודק". מצאתי להעמיד את שיעור אשמו התורם על 40%. חלוקת אחריות ביחסים בין דגרצקי לבין השותפים 41. עצם החלוקה נקבעת לפי טיבה של האחריות לתאונה כפי שאירעה. האחריות שנקבעה נובעת מהפרת חובות מעבידים בלבד. דגרצקי אינו "מעוול" כלפי התובע, לא הפר כלפיו חובה כלשהי המוטלת עליו והוא אף אינו חשוף לתביעת השתתפות של השותפים המעבידים, שהרי הם אילו הנושאים באחריות הבלעדית כלפי התובע. על כן נדחית התביעה על כל חלקיה ביחס לדגרצקי. אחריות השותפים המעבידים 42. ראשית יש לקבוע מיהם השותפים. השותפות נושאת את השם ML. אילו הם ראשי התיבות של שמותיהם הפרטיים של ישעיהו [מוריס] ושל טיטיוניק [ליאוניד]. כושנגי עבד בשנת 2005 כעוזר כללי בנגרייה. ב - 1.1.06 פתח תיק כעצמאי והפך לשותף של ישעיהו ושל טיטיוניק בנגרייה. הוא נכנס לשותפות למטרות כלכליות [תצהירו]. בכך הפך לאחד ממעבידי התובע, יהיו אשר יהיו מניעיו ושאיפותיו. אין חולק כי השותפות כללה בראשית שנת 2006 שלושה שותפים: ישעיהו, טיטיוניק וכושנגי. כניסתו של כושנגי לשותפות לא נועדה על מנת להוציא את טיטיוניק. הוא לא "קנה" את חלקו. מה ש"שבר" את טיטיוניק לגרסתו והביאנו לעזוב את השותפות הייתה שאיפתם של ישעיהו ושל כושנגי להתרחב ולפתוח נגרייה חדשה ביבנה. שאיפה זו לא נראתה לו והוא חשש שיידרש על ידי השותפים להשקיע כספים בשותפות לאור מחדלו של כושנגי להזרים לשותפות כ - 90,000 ₪ כפי שהתחייב. על כן הודיע לגרסתו על פרישתו מהשותפות בתחילת יולי 2006 [כחודש עובר לתאונה]. 43. הודעה לחוד ומעשים לחוד. בנו של דגרצקי, שהיה לקוח גדול של השותפות, עמד על כך שההזמנות תבוצענה במועדן ודבר זה הצריך את טיטיוניק להמשיך לעבוד על שום מומחיותו בתחום זה וללא תמורה, עד אוקטובר 2006. בנוסף היה צורך להסדיר את זהות החייבים בחובות השותפות מול הבנקים. כל זאת עולה מתצהירו. 44. וכעת אל המחלוקת. לגרסתו של טיטיוניק, סוכם בינו לבין ישעיהו וכושנגי שהוא פטור מכל התחייבות, אחריות וחובות של השותפות למעט השלמת ההזמנות לדגרצקי ועל כן החל מתחילת יולי, אין הוא שותף ואין הוא אחראי, לא כלפי התובע ולא כלפי שותפיו. על כך חולקים הן ישעיהו והן כושנגי. ישעיהו הצהיר שטיטיוניק היה עדיין שותף מלא ואף נכח בנגרייה במועד התאונה. כושנגי הצהיר כי טיטיוניק היה שותף מלא למעבר הנגרייה ליבנה, ביום 10.8.06 ואף הלך איתו ועם ישעיהו לבחור כלים לנגרייה זו. 45. האינדיקציה האובייקטיבית היחידה שיכולה הייתה לשפוך אור על המצב הינה מסמך "הוצאת שותף" שהוצא ונחתם על ידי ישעיהו וכושנגי ביום 20.9.06, כ - 6 שבועות לאחר התאונה. וכך בין היתר נכתב במסמך: " אנו החתומים מטה ... מסכימים בזאת כי מר טיטיוניק לאוניד יפסיק להיות שותף בשותפות שאנו מנהלים. חלקו של מר טיטיוניק יחולק ביננו". המסמך מלמד כלשונו על המצב מיום 20.9.06 ולא לפני כן. אין בו כדי לסייע לטיטיוניק, לא ביחסיו מול התובע ולא ביחסיו מול שותפיו. כך גם לגבי אישור רו"ח שטמלר מיום 4.3.10 המלמד על יציאתו בפועל מהשותפות רק ב - 18.10.06. נמצא כי טיטיוניק נמצא באותה סירה עם ישעיהו ועם כושנגי והוא מעוול יחד איתם כלפי התובע. על כן יישאו כל שלושת השותפים ביחד ולחוד בנזקי התובע. 46. בחלוקה הפנימית בין השותפים, אין מקום לסטות מעקרון של שוויון. אף מעבר להסכמה ביניהם בסיכומים, מדובר בבעלי השקעות ושליטה שווים ללא העדפה או דומיננטיות של אחד על האחרים. מכאן כי ביחסים אלה, יישא כל אחד מהשותפים ב - 1/3 מנזקי התובע. שאלת הנזק הנכות 47. הנכות הרפואית עומדת כאמור על 10% כפי שנקבע הן במל"ל והן על ידי מומחה בית המשפט. 48. את הנכות התפקודית לא ניתן לקבוע וקיימת עמימות לגבי עצם קיומה. זאת משום שלאחר תום תקופת אי כושר והנכות הזמנית שב התובע לעבודתו כנגר הפעם בנגריית תירוש. משך שנתיים ראשונות עלה שכרו החודשי במעט על שכרו עובר לתאונה [3,500 ₪] והגיע ל - 4,000 ₪. החל מינואר 2009 הוכפל שכרו החודשי ואף למעלה מכך, כך שהוא עומד על 10,153 ₪. התובע מסר למומחה מטעם בית המשפט כי הוא עובד במשרה מלאה. התובע ניסה להאדיר את נזקיו כאשר העיד כי אינו מתעסק בנגרות ואינו מפעיל מסור אלא משמש כ"כלבויניק", כ"שוליה", כעוזר נגר, מרכיב ודופק ארגזים [עמ' 20, ש' 6 - 8]. נכון למועד המשפט עבד כבר התובע כ - 4.5 שנים בנגריית תירוש ולדבריו תירוש מרוצה ממנו [עמ' 19, ש' 24 - 25]. אין ספק כי השתכרותו של התובע במומו, עולה בהרבה על השתכרותו עובר לתאונה. התובע לא העיד נגרים אחרים לגבי רמת ההשתכרות שלהם בשוק העבודה. התובע לא הוכיח כי התאונה פגעה בכושר השתכרותו וכי אלמלא מומו, יכול היה להשתכר למעלה משכרו כיום. נמצא כי התאונה לא פגעה בכושר השתכרותו של התובע. 49. התובע נפגע בתאונות עבודה לא מעטות הוא סובל מפגיעות בכתף ובגב. כל אלו לא הגבילו אותו עד כה, אך ניכר שגם פגיעתו תוצאת התאונה לא הגבילה אותו עד כה. על רקע זה אבחן את ראשי הנזק השונים. נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר תקופות אי כושר / נכויות זמניות 50. התאונה אירעה ב - 1.8.06. לאחר תקופת אי כושר בת 3 חודשים, קבע המל"ל לתובע נכות זמנית בשיעור של 20% למשך חודש וחצי ונכות זמנית בשיעור של 10%, סה"כ למשך 7.5 חודשים. התובע החל לעבוד אצל אייל תירוש בפברואר 2007. לאור פגיעתו באגודל יד ימין דומיננטית, אני סבורה כי גם בתקופות של נכות זמנית חלקית, נשלל מהתובע כושרו לעבוד כנגר, במלואו. 51. שכרו של התובע, משוערך להיום עומד על 4,300 ₪. זאת על פי נתוני השכר בתלושי המשכורת ובמל"ל. התובע טוען כי השתכר בנוסף 2,000 ₪ ששולמו לו במזומן. עדות התובע כעד יחיד מטעמו לא הרשימה אותי כדי ביסוס ממצאים עליה בלבד והוא לא הוכיח תוספת שכר זו בדרך אחרת. אני פוסקת לתובע : 7.5 חודשים X שכר קובע = 32,250 ₪. לתקופה החל ממרץ 2007 ועד היום 52. התובע הגיש תלושי שכר חלקיים אך גם מהם עולה כי התובע השביח את שכרו במידה ניכרת לאחר התאונה. איני פוסקת לו סכום כלשהו עבור תקופה זו. עזרת הזולת לעבר 53. התובע לא הגיש הוכחות להעסקת עזרה בשכר. טיב פגיעתו אינו מצביע על צורך חריג או מוגבר בעזרת משפחה, מעבר למקובל ביחסי משפחה תקינים. איני פוסקת לו סכום כלשהו עבור ראש נזק זה. הוצאות לעבר 54. התובע נפגע בתאונת עבודה. רוב רובן של הוצאותיו מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית. התובע לא הגיש קבלות על הוצאות רפואיות ועל נסיעות או בכלל. מצאתי לפסוק לו סכום גלובלי, בהתבסס על היעדר כיסוי מלא של חלק מההוצאות - סכום של 3,000 ₪. נזק כללי הפסדי השתכרות / כושר השתכרות 55. התובע כבן 36 כיום, עובד כפיים ולפניו שנות עבודה רבות. לא ניתן לשלול השלכות אפשריות של נכותו הרפואית על כושר השתכרותו ועל יכולתו להתחרות בשוק עבודה חופשי. מאידך לא ניתן להתעלם מהשבחת שכרו לאחר התאונה ובפרט לאור הזמן שחלף מאז התאונה ועד היום. מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובלי של 80,000 ₪. עזרה והוצאות לעתיד 56. מצבו של התובע יציב. הוא לא צפוי להחמרה או לטפולים בעתיד. רוב רובן של ההוצאות מכוסה במסגרת החקיקה הסוציאלית. יחד עם זאת קיימת אצל התובע פגיעה עצבית מסוימת. לא ניתן לשלול היתכנות של הוצאות בעתיד. מצאתי לפסוק לו סכום גלובלי של 5,000 ₪. כאב וסבל 57. התובע חווה כאבים וסבל בזמן אמת, כך גם לאורך תקופה עד לניתוח כריתה של נוירומה וההחלמה לאחריו. הפגיעה הינה באגודל יד ימין דומיננטית. בהתחשב בכל אלה ובכלל נסיבות העניין מצאתי לפסוק לתובע סכום של 40,000 ₪. סה"כ הנזק - 160,250 ₪. ניכויים [1] אשם תורם בשיעור של 40%, המביא ליתרה של 96,150 ₪. [2] תגמולי מל"ל משוערכים להיום. הצדדים יבצעו שיערוך להיום במסגרת פסיקתא שתוגש לחתימה. היתרה לאחר הניכויים - הינה החוב הפסוק. סוף דבר ישעיהו, טוטיוניק וכושנגי ישלמו לתובע יחד ולחוד את החוב הפסוק בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%, בצירוף אגרת משפט, הוצאות חוות דעת ועדות מהנדס ויינר וחלקו של התובע בשכ"ט מומחה בית המשפט. ביחסים ביניהם, יישאו השלושה בחוב הפסוק בחלקים שווים. יש להגיש פסיקתא לחתימה בתוך 10 ימים. נגריהנגרותתאונת עבודה