התובע נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודתו בעבודות הריסה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה במהלך עבודות הריסה: 1. הנתבע 3, קיבוץ בית אלפא (להלן: "הקיבוץ"), עוסק, בין השאר, בחקלאות. ענפי החקלאות בקיבוץ כוללים רפת. בשנת 2006, הקים הקיבוץ רפת חדשה ומודרנית להחזקת וגידול הפרות שבבעלותו. הוא החליט לפרק את הרפת הישנה שבבעלותו. מבנה הרפת הישנה (הקונסטרוקציה), נבנה בזמנו מברזל עם גג שביר שסוכך בלוחות אסבסט (להלן: "המבנה" או "הרפת"). 2. בחודש ספטמבר 2006, התקשר הקיבוץ בחוזה קבלנות עם הנתבע 4, מר זועבי ראיף, בו התחייב הנתבע 4 להרוס את הרפת (להלן: "חוזה הקבלנות"). עבודות ההריסה כללו פירוק הקונסטרוקציה של הרפת ובכלל זה לוחות האסבסט של הגג (להלן: "עבודות ההריסה"). 3. הנתבעת 5, הינה חברה שהתאגדה ונרשמה כדין בישראל. היא עוסקת, בעיקר ,בפירוק/הריסת מפעלים, מיחזור וסחר במתכות והובלות. התובע הינו הבעלים והמנהל היחידי של הנתבעת 5. הוא גם משמש כמנהל העבודה מטעמה. 4. התובע נפגע, ביום 11.11.2003, בתאונת עבודה במהלך עבודתו בעבודות ההריסה, שבוצעו בפועל על ידי החברה שבבעלותו ובניהולו - הנתבעת 5. התובע עלה על גג הרפת והתחיל לפרק את לוחות האסבסט של הגג. הוא נעזר בשני פועלים שהיו בתוך הרפת. בשלב מסוים, הוא דרך על לוח אסבסט. הלוח נשבר, והוא נפל מגובה כ - 4 מטר על רצפת הרפת העשויה מבטון. הוא נפגע בקרסול שמאל (להלן: "התאונה"). 5. לאחר התאונה ,הובהל התובע, באמבולנס מד"א, למרכז רפואי העמק בעפולה (להלן: "בית החולים"). הוא נבדק בחדר מיון ואובחן אצלו שבר בי-מלאולרי. הוא עבר ניתוח לשחזור וקיבוע השבר. מהלך הניתוח היה תקין. רגלו הושמה בגבס. התובע שוחרר באותו יום, לביתו ,עם המלצה להמשך טיפול ומעקב רפואי. טענות התובע 6. התובע טוען, כי הנתבעים 3, 4, ו- 5 (להלן: "הנתבעים"), אחראים ביחד ולחוד, לתאונה ולנזקיו. הוא מייחס לנתבעים ביצוע שתי עוולות: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה"), והרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה. 7. אליבא דתובע, החובות החקוקות שהופרו על ידי הנתבעים הן אלה: הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל - 1970 (להלן: "פקודת הבטיחות בעבודה"), ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים) תשמ"ו - 1986 (להלן: "התקנות"). 8. וכן, טוען התובע, כי רשלנותם של הנתבעים או מי מהם, במעשה או כמחדל, התבטאה באלה: א. לא פיקחו כדין על עבודות ההריסה. ב. לא הנהיגו שיטת עבודה בטוחה ולא דאגו לקיומה; לא נקטו כלפי התובע בזהירות סבירה למען ביטחונו ושלומו, כמתחייב בנסיבות העניין. לחילופין, טוען התובע, כי במקרה דנן חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודה. טענות הקיבוץ 9. הקיבוץ מכחיש ,למעשה, את טענותיו המהותיות של התובע, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידו, התובע גרם, ברשלנותו הבלעדית, לתאונה. התובע לא השתמש בלוחות דריכה ואמצעים אחרים להגנה מנפילה מגובה ולא נהג כפי שפועל סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין. וכן במקרה דנן, אין תחולה לכלל "הדבר מעיד על עצמו" ואין מקום להיפוך נטל ההוכחה. 10. הקיבוץ מוסיף וטוען, כי הנזקים הנתבעים, המוכחשים כשלעצמם, הינם מוגזמים וללא כל יסוד עובדתי או משפטי; אין קשר סיבתי בינם לבין התאונה; התובע לא עשה די לשם הקטנת נזקיו; לבסוף, יש לנכות מהפיצוי המגיע לתובע, אם בכלל, את כל התקבולים וטובות ההנאה שהוא קיבל או זכאי לקבל מכל מיטיב בגין התאונה, לרבות המוסד לביטוח לאומי או קופת גמל כלשהיא. טענות הנתבע 4 11. גם הנתבע 4 מכחיש, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידו, אין יריבות משפטית בינו לבין התובע. הוא לא הזמין עבדוה כלשהי מהנתבעת 5. הוא לא מכיר כלל את התובע והנתבעת 5.הוכן, תאונה הובאה לידיעתו ולראשונה רק עם קבלת כתב התביעה. הוא לא התרשל כלל ולא הפר חובה חקוקה כלשהי. 12. וכן מוסיף הנתבע 4 וטוען, כי במקרה דנן אין תחולה לכלל של "הדבר מעיד על עצמו". במקרה דנן, התובע נושא בנטל ההוכחה. התאונה, המוכחשת כשלעצמה, אירעה ברשלנותו הבלעדית של התובע, שהתרשל ,בעיקר, באלה: לא נהג כפי שפועל סביר היה נוהג; פעל בניגוד להדרכות שהוא קיבל; הפר את הוראות מעבידיו; לבסוף - לא נקט באמצעי הזהירות המתחייבות בנסיבות העניין. 13. באשר לנזקים הנתבעים והמוכחשים, טוען הנתבע 4, כי מדובר בנזקים מופרזים, מוגזמים וללא כל יסוד עובדתי או משפטי. הם נגרמו כתוצאה מהסתכנות מרצון מצד התובע. התובע לא עשה די לשם הקטנת נזקיו. לתובע לא נגרם נזק כלשהו בגין התאונה. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים המגיעים לתובע, אם בכלל ,כל סכום או גמלה או טובת הנאה שהתובע קיבל או זכאי לקבל מכל מיטיב, לרבות המוסד לביטוח לאומי. טענות הנתבעת 5 14. הנתבעת 5, מודה, למעשה, כי התובע נפגע בתאונה ונגרם לו נזק גוף. היא ביצעה, בתור קבלן משנה, את עבודות ההריסה. הנתבע 4 היה הקבלן הראשי אשר הזמין את שירותיה ,כקבלן משנה, לשם ביצוע עבודות ההריסה. 15. הנתבעת 5 מוסיפה וטוענת, בין השאר, כי התאונה קרתה כתוצאה משבירת לוח אסבסט עליו עמד התובע, בזמן ביצוע עבודות ההריסה. הנתבע 4, שהוא הקבלן הראשי, גרם לתאונה היות ולא דאג לשיטת עבודה בטוחה. הפלוגתא 16. הנה-כי-כן ,שאלת האחריות לתאונה היא העומדת במוקד הכרעתנו דנן. מסכת הראיות 17. חמישה עדים היו לתביעה: התובע, מר מוראד נעימי (להלן: "מוראד"), מר אחמד נעים (להלן: "אחמד"), מר נאדר אנג'דאת (להלן: "נאדר"), מר ישי צלניקר (להלן: "ישי"). התובע, מוראד, אחמד ונאדר, הקדימו והגישו תצהיר עדות ראשית שלהם (ת/1, ת/2, ת/3 ו- ת/4, הכל בהתאמה). וכן, הוגש מטעם התביעה מוצג נוסף, ת/5 - שאלון ותצהיר תשובות של ישי. 18. מטעם ההגנה, העידו שני עדים: מר פסח ישראל, חבר הקיבוץ והמופקד על מיזמי בניה של הקיבוץ (להלן: "פסח"), ומר ראיד זועבי, אחיו של הנתבע 4 (להלן: "ראיד"). שניהם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (נ/1 ו- נ/3, הכל בהתאמה). וכן, הוגש מטעם ההגנה מוצג אחד, נ/2 - חוזה הקבלנות. דיון התאונה - גרסת התובע 19. א. התובע העיד, בכתב (ת/1) ובעל פה ולעניין התאונה, כי בחודש נובמבר 2006, התנהל משא ומתן, בתיווכו של נאדר, בין הנתבעים 4 ו - 5, שהבשיל לחוזה קבלנות משנה בעל פה, לפי התחייבה הנתבעת 5, בתור קבלן משנה, לבצע עבור הקבלן הראשי, הנתבע 4, את עבודות ההריסה, בתמורה כוללת בסך של 7,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק (להלן: "חוזה קבלנות משנה"). וכן, לצורך ביצוע עבודות ההריסה, סיפק לו הנתבע 4 כפפות וחלוק. הוא החל בעבודות ההריסה, בהתאם למוסכם לפי חוזה קבלות משנה. הוא נעזר בשני פועלים של הנתבעת 5. ב. וכן, העיד התובע, כי ביום התאונה (ה- 11.11.2006) הוא עסק,ביחד עם מוראד ואחמד, בעבודות ההריסה. הוא עמד על גג המבנה ועסק בפירוק לוחות האסבסט. אחמד ומוראד היו בתוך המבנה ועמדו על הרצפה.שיטת העבודה היתה כדלקמן: היה מפרק לוח אסבסט ומוסרו לאחמד, ואילו אחמד היה מוסר את הלוח למוראד.מורד סידר את לוחות האסבסט בערימה על רצפת המבנה.במהלך פירוק לוחות האסבסט של גג המבנה, הוא דרך על אחד הלוחות. לוח האסבסט נשבר והוא (התובע) נפל מגג המבנה, מגובה כ - 4 מטר , על רצפת המבנה. כתוצאה מהתאונה , הוא נחבל קשות. ג. וכן, הוסיף התובע והעיד, כי מיד לאחר התאונה, הובהל הוא לבית החולים.הוא נבדק בחדר המיון ואובחן אצלו שבר בי- מלאולרי. עבר ניתוח לשיחזור וקיבוע השבר. רגלו הושמה בגבס, ושוחרר לביו עם המלצה להמשך טיפול ומעקב רפואי. ד. וכן, העיד התובע, כי בזמן ביצוע עבודות ההריסה לא היה מנהל עבודה באתר העבודה. הוא הבעלים היחידי, המנהל הכללי ומנהל העבודה של הנתבעת 5. הוא לא קיבל הדרכה כלשהי, לשם ביצוע עבודות ההריסה, בצורה בטיחותית, תקינה ותקנית. ביום 23.01.2007, שילם התובע 4 לנתבעת 5 את התמורה המוסכמת על פי חוזה קבלנות משנה. (ראו ת/1, סעיפים 32-4; עמ' 8, ש' 18; עמ' 9, ש' 5-4; עמ' 10, ש' 16 - 32; עמ' 11, ש' 24-6; עמ' 12 ש' 32-17; עמ' 13, ש' 28-19; עמ' 14, ש' 32-17; עמ' 15, ד' 16-12, ש' 31-28; עמ' 16, ש' 5-1, ש' 17-16, ש' 25- 32; עמ' 17, ש' 11). גרסת פסח 20. פסח העיד, בכתב ובעל פה ולענייננו שלנו, כי בשנת 2006, החליט הקיבוץ להרוס את הרפת, וייעד את המקרקעין שבמקום לצרכי בניה למגורים. הקיבוץ התקשר (ביום 25.09.2006) בחוזה הקבלנות עם הנתבע 4, לצורך ביצוע עבודות ההריסה. החוזה חתום על ידי ראיד, אחיו ושליחו של הנתבע 4. הנתבע 4, הינו קבלן ראשי ,מנוסה ומוכר היטב לקיבוץ. בעבר, שכר הקיבוץ את שירותיו של הנתבע 4 לביצוע עבודות קבלניות שונות. הוא ערך וניסח את חוזה הקבלנות (נ/3). בדיעבד, נודע לקיבוץ, כי הקבלן הראשי, הנתבע 4, ביצע את עבודות ההריסה, באמצעות קבלן משנה (נתבעת 5), וכי התובע נפגע בתאונה. הקיבוץ אינו אחראי לתאונה ולנזקי התובע. (נ/1, סעיפים 7-2; עמ' 29, ש' 31-2, עמ' 30, ש' 25-8; עמ' 32, ש' 32-16; עמ' 33, ש' 6-3, ש' 30-26; עמ' 24, ש' 15). גרסת ראיד 21. גם ראיד העיד, לעניין דנא, בכתב ובעל פה. הוא העיד בכתב, כי אחיו, הנתבע 4, מנהל עסק משפחתי המתמחה בביצוע עבודות פיתוח ותשתית (להלן: "העסק"). הוא מועסק כמנהל עבודה, והמוסמך היחידי לחתום ,בשם העסק, על חוזה הקבלנות. הוא ואחיו, הנתבע 4, מבצעים ,בקבלנות ומזה שנים רבות, עבודות שונות עבור הקיבוץ. הם לא התחייבו לבצע ולא ביצעו בפועל את עבודות ההריסה. לא נערך ולא נחתם חוזה קבלנות כלשהו בינם ולבין הקיבוץ, לביצוע עבודות ההריסה. הם לא שכרו קבלן משנה כלשהו לביצוע עבודות ההריסה. התובע אינו עובד בעסק. הם אינם עובדים בימי שבת (נ/3). 22. בעדותו בעל פה, אימץ ראיד את עדותו בכתב - נ/3, (עמ' 34, ש' 31; עמ' 35, ש' 32-6). דא עקא, במהלך עדותו שתי וערב, הוא העיד והודה במפורש ,כי הוא חתום, בשם העסק, על חוזה הקבלנות וכי הנתבע 4 ביצוע ,בקבלנות ועבור הקיבוץ, את עבודות ההריסה!! (עמ' 36, ש' 32-26; עמ' 37, ש' 12-11). מהימנות העדים ומשקל הראיות 23. אפתח ואומר, ללא כל היסוס, כי על פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, עדויותיהם של התובע ופסח, בכל הקשור לתאונה וההתקשרויות החוזיות שבין הצדדים- חוזה הקבלנות מזה וחוזה קבלנות משנה מזה - היו, ככלל, סבירות ומהימנות. בעדויות אלה לא מצאתי סתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין. ההיפך הוא הנכון. במארג הראיות הקבילות ובעלות משקל, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדויות אלה, במיוחד לעדותו של התובע לעניין דנן. (ראו - ת/2, סעיפים 7-2; עמ' 17, ש' 30; עמ' 18, ש' 32-11; עמ' 19, ש' 12-7; ת/3 - סעיפים 8-2; עמ' 20, ש' 3, ש' 32-23; עמ' 21, ש' 6-5, ש' 32-22; עמ' 22, ש' 12-2; ת/4 - סעיפים 7-3; עמ' 22, ש' 31; עמ' 23, ש' 31-24; עמ' 24, ש' 8-3, ש' 32-13; עמ' 25, ש' 3-2; ת/5 - במיוחד תצהיר התשובות לשאלון; עמ' 28, ש' 2-1, ש' 24-13). 24. זאת ועוד, אין להכביר מילים, כי הנתבע 4 הינו עד מרכזי ביותר ובידיו לסייע, עד למאוד, לגילוי האמת ועשיית הצדק. דא עקא, הנתבע 4, מילא פיו מים ונמנע ,מדעת, מלהעיד בבית המשפט. הימנעותו ממתן עדות, במקרה דנן, וללא הסבר סביר ומהימן כלשהו, משמשת חיזוק לגרסת התביעה ולראיותיה. הממצאים העובדתיים 25. הנה-כי-כן ולענייננו-שלנו , הממצאים העובדתיים אשר הוכחו בפניי כדין, הם אלה: א. התובע הינו הבעלים היחידי, המנהל הכללי ומנהל העבודה של הנתבעת 5; הוא ניהל את עסקי הנתבעת 5 ביד רמה וללא עוררין. ב. בתאריך 25.09.2006 ,התקשרו הקיבוץ והנתבע 4 בחוזה קבלנות (נ/2), לפיו ובין השאר התחייב הנתבע 4 ,בתור קבלן ראשי, לבצע את עבודות ההריסה עבור הקיבוץ -המזמין. ג. בתחילה חודש נובמבר 2006, התקשרו הנבתעים 4 ו - 5 בחזוה קבלנות משנה בעל פה, לפיו ובין השאר התחייבה הנתבעת 5, כקבלן משנה, לבצע את עבודות ההריסה עבור הנתבע 4 - הקבלן הראשי. ד. בתאריך 11.11.2006 ובמהלך ביצוע עבודות ההריסה, נפגע התובע בתאונה ונגרם לו נזק גוף. מיד לאחר התאונה, הובהל התובע ,באמבולנס מד"א ,לבית החולים. שם ,הוא נבדק בחדר מיון ואובחן אצלו שבר בי - מלאולרי. השבר קובע והוחזר. ה. התובע שלט, באופן גמור ומוחלט, בנתבעת 5, וניהל, על דעת עצמו בלבד, את עסקיה שלא לטובתה. הפן המשפטי המסגרת הנורמטיבית - עוולה הפרת חובה חקוקה 26. סעיף 63 לפקודה מגדיר את העוולה של הפרת חובה חקוקה, כהאי לישנא: "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק-למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני." 27. עוולת הפרת חובה חקוקה הינה ,למעשה, עוולת מסגרת. היא כוללת חמישה יסודות אשר בהתקיימם קמה חבוה בנזיקין: (א) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (ב) החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; (ג) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (ה) הנזק אשר נגרם הוא מסוגו או מטבעו של הנזק אשר אליו נתכוון החיקוק. (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 139 (1983); ע"א 2351-90 לסלאו נ' ג'אמל, פ"ד מז(1), 625, 636-635 (1993); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1), 14 (2004)). כאמור, טוען התובע, כי במקרה דנן, הפרו הנתבעים את החובות החקוקות המוטלות עליהם מכוח שני חיקוקים: פקודת הביטוחות בעבודה והתקנות. אבחן עתה התקיימותה של החובה בנזיקין הנטענת על ידי התובע. 28. אכן, פקודת הבטיחות בעבודה מסדירה ,מבחינה נורמטיבית ובין השאר, את תנאי העבודה במפעלים מבחינת בריאותם, בטיחותם, רווחתם ושלומם של העובדים בהם. היא גם קובעת הסדרים בדבר בטיחות מכונות והביקורת עליהן. וכן ,קובעת היא מנגנון אכיפה ועונשין של כל הפרה במפעל או בקשר למפעל, של הוראותיה או של תקנה שהותקנה לפיה. 29. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה") מסדירות את כללי הבטיחות בעבודות בניה, שמוגדרות כ- "פעולות בניה" ו- "בניה הנדסית", כשמשמעות מונחים אלה בפקודה ובצו הבטיחות בעבדוה (עבודות בניה הנדסית), תשכ"ב-1961 (סעיף 1 לפקודה). 30. דין חרות הוא, כי מבצע הבניה, שהוא קבלן ראשי או מזמין, המבצע את עבודת הבניה, כולה או חלקה, באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו, אחראי לכך, כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה ,שימונה על-ידו. (תקנה 2 לתקנות הבטיחות בעבודה). מבצע בניה שלא מינה מנהל עבודה, רואים את כל החובות המוטלות על מנהל העבודה כמוטלות עליו. (תקנה 5(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה). מזמין עבודת בניה, שהטיל את ביצוען על קבלן ראשי יחיד יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה לענין התקנות (ת' 6(א) לתקנות הבטיחות בעבודה). ברם, אם הטיל המזמין את ביצוען על יותר מקבלן ראשי אחד, יראו אותו (המזמין) כמבצע הבניה לענין תקנות הבטיחות בעבודה, והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו. (תקנה 6(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה). קבלן ראשי שמעסיק בביצוע פעולות בניה קבלן משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע את הבניה .(תקנה 6(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה). וכן, מוטלת החובה על מבצע הבניה להציג, במקום בולט לענין, באתר שבו מבוצעת פעולת הבניה, שלט שבו יצויינו שם מבצע הבניה ומענו, שם מנהל העבודה ומענו ומהות העבודה המתבצעת. (ת' 7 לתקנות הבטיחות בעבודה). 31. התקנות קובעות הסדרים משפטיים בכל הקשור לכללי הבטיחות בעבודה על גגות שבירים או תלולים. לעניין תקנות אלה, "גג שביר" - הוא גג שסוכך בחומר שביר, ואילו "גג תלול" - הוא גג ששיפועו עולה על 3 אפקי ל- 2 אנכי. (תקנה 1 לתקנות). התקנות קובעות, כי לא יועסק אדם בעבודה על גג שביר או תלול אלא אם כן ננקטו, תחילה, אמצעים שימנעו נפילתו, בהתחשב במבנה הגג, בשבירותו, בשיפועו או בהשפעת מזג-האוויר. (תקנה לתקנות3). וכן, נקבע, כי לא יעבוד אדם על גג שביר או תלול אלא בהימצאו על לוח דריכה או זחילה מתאים, שהונח כך שבזמן עבודה עליו, תימנע שבירת סיכוך הגג והלוח הובטח בפני תזוזה או נדנוד. (תקנה 4 לתקנות). וכן, על האחראי לפי פרק ג' לתקנות לספק לוחות דרכיה או זחילה באיכות טובה וברמות הדרושות לשם גישה ממקום העליה לגג ועד למקום ביצוע העבודה עליו .(תקנה 5 לתקנות). 32. וכן, התקנות פוטרות את האחראי לקיום התקנות מאספקת לוחות דריכה או זחילה בשני מקרים: האחד, כאשר גובה הנפילה אינו עולה על 2 מטרים, המרישים הנושאים את חומר הסיכוך ערוכים כך שהם יוצרים מרובעים שאורך כל צלע שלהם אינו עולה על 50 ס"מ ומתחת לחומר הסיכוך קיימת רשת שתמנע נפילת העובד בעת שבירת חומר הסיכוך ומתחת לגג השביר נמתחה רשת שיש בכוחה לבלום בבטחה אדם הנופל לתוכה. והשני, כאשר צוייד העובד על הגג בחגורת בטיחות או ברתמת בטיחות עם חבל קשירה, שימנע נפילה חופשית שלו ליותר מ- 1.3 מטרים לכל היותר, או בהתקן מתאים לבלימת האנרגיה הקינטית המתהווה בשעת הנפילה. (תקנה 6 לתקנות). 33. כמו-כן, קובעות התקנות ,כי עבודה על גג תלול או חלקלק תבוצע רק בידי עובדים מקצועיים לגגות ותתבצע בהתחשב בסיכונים האפשריים, תוך נקיטת אמצעי בטיחות שונים, כולל התקנת מחיצת מגן מתאימה, התקנת פיגום נאות והתקנת לוחות עץ וכו'. (תקנה 8 לתקנות). 34. לבסוף, קובעות התקנות, כי תופש המפעל חייב למלא אחרי הוראותיהן, זולת אם החובה מוטלת במפורש על אחר (תקנה 16(א) לתקנות). במקרה ותופש המפעל התקשר בחוזה קבלנות עם קבלן מומחה לביצוע העבודה, חייב הקבלן למלא את הוראות התקנות (תקנה 16(ב) לתקנות). וכן, בעבודת בניה, חייב מנהל העבודה למלא אחרי הוראות התקנות , לעט תקנות 5 ו- 14 שקיומן על מבצע הבניה, וזולת אם החובה מוטלת במפורש על העובד. (תקנה 17(א) לתקנות) . אם לא נתמנה מנהל עבודה, חייב מבצע הבניה לקיים תקנות אלה (תקנה 17(ב) לתקנות). 35. אכן, על דרך הכלל ניתן לומר, כי מזמין המתקשר בחוזה עם קבלן עצמאי אינו אחראי לעוולה של הקבלן העצמאי הנעשית תוך כדי ביצוע העבודה שהוטלה עליו ע"י המזמין-המעסיק ,והכל בהעדר הוראה אחרת בדין או בחוזה הקבלני. (סעיף 15 רישא לפקודה; ראו- ע"א 655/80 מפעלי קור צפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 598 (1982); טדסקי (עורך) דיני הנזיקין (תשל"ז) 467). הוראה אחרת מעין דא, היא סעיף 15 סיפא לפקודת הנזיקין המונה חמישה סייגי-משנה לכלל ובכללם סייג-המשנה שלפיו המעסיק אחראי מכח חיקוק לעשיית המעשה, שביצועו מסר לקבלן העצמאי. סייג-משנה זה, מאפשר הטלת אחריות על המזמין (המעסיק), כל אימת שמעשיו של הקבלן העצמאי מפרים חובה המוטלת ,מכח הדין, על המעסיק כלפי הניזוק. 36. לעניין הפרשנות התכליתית והראויה של תקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה, נפסק כי: "יש לפרש את תקנה 6 בהתאם לפרשנות המרחיבה .... לאמור: כי התיבות "עבודת בניה" ו"פעולה בניה" משקפות את מכלול פעולות הבניה הנדרשות לשם השלת הקמתו של הנכס, והיוצרות סיכון בטיחותי" . (ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז(3), 682, 691 (2003). 37. וכן, דין הילכתי הוא, כי חובת המעביד לנקוט באמצעי זכהירות חמורה יותר, ככל שגדולה יותר הסכנה הכרוכה בעבודה. (ע"א 530/70 רביבו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד כה(1), 724, 727 (1971). הנידון דידן מהות עובדות ההריסה 38. עבודות ההריסה הן "עבודות בניה" ,כהגדרתן בפקודת בטיחות בעבודה, בתקנות הבטיחות בעבודה ובתקנות. (סעיף 1 לפקודת הבטיחות בעבודה, תקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה; תקנה 1 לתקנות). מכאן, אעבור לבחינת אחריותם הנזיקית של הנתבעים לתאונה ולנזקי התובע הנתבעים. הקיבוץ 39. האם הקיבוץ אחראי בנזיקין לתאונה ולנזקי התובע הנתבעים? התשובה אי בשלילה. ראשית, הקיבוץ, מזמין עבודות ההריסה, הטיל את ביצוע עבודות ההריסה, שהן עבודת בניה ,כמשמעותן בפקודת בטיחות בעבודה ובתקנות (להלן: "החיקוקים") על קבלן ראשי והוא הנתבע 4. הנתבע 4 הינו קבלן לביצוע העבודות דנן .לשם ביצוע עבודות ההריסה, העסיק הקבלן הראשי, הנתבע 4 ,קבלן משנה, הנתבעת 5 ,שהיא גם מומחית לביצוע עבודות מעין זהדא. במקרה דנן ועל-פי הדין,הנתבע 4 הינו "מבצע הבניה" ,כהגדרת מונח זה בחיקוקים. הנתבע 4, בתור מבצע הבניה ולא הקיבוץ ,חייב למלא אחר הוראות החיקוקים. יוצא, כי החובה למלא אחרי הוראות החיקוקים אינה מוטלת במפורש או מכללא על הקיבוץ. 40. שנית, הקיבוץ התקשר בחוזה הקבלנות עם הנתבע 4. הנתבע 4, הינו קבלן ראשי ומומחה לביצוע עבודות ההריסה. הקיבוץ אינו חב לעוולה שצמחה תוך כדי ביצוע עבודות ההריסה ואשר גרמה לתאונה ולנזקי התובע. לא נטען ולא הוכח כדין, כי במקרה דנן מתקיים אחד הסייגים שבסעיף 15 סיפא לפקודה. בענייננו- שלנו, הקיבוץ לא התרשל בהתקשרותו בחוזה הקבלנות ובבחירת הקבלן הראשי, הנתבע 4. הוא לא התערב בעבודות של הקבלן הראשי ,הנתבע 4 ,באופן שגרם לתאונה או לנזקו של התובע; וכן, הקיבוץ לא הרשה ולא אישרר את שיטת העבודה לביצוע עבודות ההריסה שגרמה לתאונה ולנזקי התובע הנתבעים; הוא לא היה אחראי ,מכוח חיקוק כלשהו, לביצוע עבודות ההריסה. ולבסוף, לא הוכח כדין, כי הדבר שלעשייתו נעשה חוזה הקבלנות היה שלא כדין. אחריות הנתבע 4 41. כמבואר,הנתבע 4 הינו הקבלן הראשי ,שהוזמן על ידי הקיבוץ לביצוע עבודות ההריסה בהתאםלחוזה הקבלנות. הוא "מבצע בניה", כהגדרת מונח זה בחיקוקים, ועליו למלא אחרי הוראות החיקוקים. אין חולק, כי החיקוקים נועדו לטובתו ולהגנתו של התובע. החיקוקים לא נועדו להגן על אינטרסים כלל חברתיים מובהקים כגון "אינטרסים של המדינה, של הממשלה, ושל מירקם החיים הקולקטיביים ואורחות חיי האומה" (ע"א 145/80 ועקנין, דלעיל, בעמ' 141). החיקוקים נועדו להגן על האינטרסים של הפרט, הם נועדו להגן על האינטרסים של העובד, לשלמות גופו ונפשו. 42. וכן, הנתבע 4 הפר את הוראות החיקוקים . במקרה דנן, הנתבע 4 ,מבצע הבניה (עבודות ההריסה), הפר את תקנה 2 (א) לתקנות הבטיחות בעבודה ולא מינה כדין מנהל עבודה מוסמך. הוא גם לא דאג לכך ,כי כל עבודת ההריסה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה מוסמך. מכאן, כל החובות המוטלות על מנהל העבודה מוטלות על הנתבע 4 -מבצע הבניה. העסקת הנתבעת 5 או התובע, בביצוע עבודות ההריסה אינו משחרר את הנתבע 4 מחובותיו, כמבצע הבניה, לפי החיקוקים. 43. וכן, הנתבע 4 הפר את החובה המוטלת עליו, לפי תקנה 7 לתקנות הבטיחות בעבודה,בדבר הצגת שלט באתר העבודה. 44. זאת ועוד, הנתבע 4, הקבלן הראשי ומבצע הבניה, הפר את החובות המוטלות עליו בתקנות. הוא העסיק את התובע בעבודות ההריסה שבוצעו על גג שביר, מבלי שננקטו אמצעים כלשהם שימנעו נפילתו וזאת בהתחשב במבנה גג הרפת, בשבירותו וכיוצא באלה. וכן, הנתבע 4 לא דאג לכך שהתובע יעבוד על גג הרפת ,שהוא גג שביר ,רק בהימצאו על לוח דריכה או זחילה מתאימים, שהונח כך שבזמן ביצוע עבודות ההריסה תימנע שבירת סיכוך הגג והלוח הובטח בפני תזוזה ובפני נדנוד. במעשיו זה, הפר הנתבע 4 את הוראות תקנה 4 לתקנות. כמו כן, הפר הנתבע 4 הוראות תקנה 5 לתקנות ,בכך שלא סיפק לנתבעת 5 או לתובע לוחות דריכה או זחילה באיכות טובה וברמה הדרושה לשם גישה ממקום העליה ועד למקום ביצוע עבודות ההריסה על גג הרפת. 45. וכן, הנתבע 4, הפר, באופן בוטה, את הוראות תקנות 7, 8, 9, 10, 11, 14 ו- 15 (ב), 16 (ב), 17 (ב) ו- 19 (ב) לתקנות. 46. וכן, במקרה דנן התמלאו שאר התנאים לאחריותו בנזיקין של הנתבע 4 לפי סעיף 63 לפקודה, לתאונה ולנזיקיו של התובע שנגרמו לו בה. הפרת החיקוקים על ידי הנתבע 4, היא ורק היא, גרמה לתובע נזק גוף. קיים קשר סיבתי , עובדתי ומשפטי, כדין בין ההפרה דנן לבין התאונה ונזקי התובע הנתבעים. לבסוף ובענייננו, נזקו של התובע, שהתרחש הלכה למעשה בגין התאונה, הוא מסוג הנזק אותו ביקש המחוקק למנוע .הנזק אותו באו החיקוקים למנוע ,הוא פגיעות בבטחונו ובשלמות גופו ונפשו של העובד-התובע .נזק זה הוא אשר התרחש בפועל. אחריות הנתבעת 5 47. כמבואר, הקבלן הראשי, הנתבע 4 העסיק את הנתבעת 5, לפי חוזה קבלנות משנה, לביוצע עבודות ההריסה ,שהן עבודות בניה כהגדרתן בחיקוקים. הנתבעת 5 הינה קבלן משנה שביצע את עבודות ההריסה. התובע הינו הבעלים היחידי,המנוהל הכללי ומנהל העבודה של הנתבעת 5. בתור קבלן משנה המבצע את עבודות ההריסה, מוטלת על הנתבעת 5 החובה למלא אחרי הוראות החיקוקים. לשם ביצוע עבודות ההריסה ,היה על הנתבעת 5 להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. במקרה דנן, לא נהגה כך הנתבעת 5. היא הפרה את הוראות החיקוקים, במיוחד הוראות התקנות. היא העסיקה את התובע בעבודות ההריסה מבלי לנקוט אמצעים שימנעו נפילתו, בהתחשב במבנה גג הרפת ,בשבירותו ובשיפועו. היא לא סיפקה כלל לתובע לוחות דריכה או זחילה או משטחי הליכה באיכות טובה ובכמות הדרושה לשם גישה ממקום העליה ועד למקום ביצוע עבודות ההריסה. היא אפשרה לתובע לעבוד בעבודות ההריסה ללא לוחות דריכה או זחילה כדין. במקום העבודה, היא לא הציבה שלטי אזהרה עליהן כתוב "זהירות גג שביר". היא הרשתה לתובע לעבוד על גג הרפת, שהוא גג שביר, מבלי להתחשב בסיכונים האפשריים ומבלי לנקוט אמצעי הזהירות המתחייבים על פי החיקוקים, במיוחד הוראות התקנות. וכן, היא לא הדריכה את התובע שלא ידרוך על קצה בלתי נתמך של סיכוך גג שביר. וכן, לפני ביצוע עבודות ההריסה, היא לא דאגה לערוך, באמצעות מהנדס בנין או הנדסאי בנין, בדיקה יסודית של גג הרפת על כל רכיביו, כדי לוודא שטיבם וחוזקם מאפשר ביצוע עבודות ההריסה בבטחה. אלא בכך לא סגי, היא הפרה את הוראות החיקוקים ולא סיפקה לתובע ציוד ואמצעים להבטחת שלומו ובטחותו. 48. וכן, במקרה דנן התקיימו שאר יסודותיה של עוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת . הפרת החיקוקים, כאמור, גרמה לתובע נזק, והנזק דנן הוא מסוג הנזק אליו נתכוונו החיקוקים. הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת 5 49. כפי שקבענו דלעיל, התובע הינו הבעלים היחידי ,המנוהל הכללי ומנהל העבודה של הנתבעת 5. הוא ניהל את עסקיה.. הוא שלט בחברה - הנתבעת 5 באופן גמור ומוחלט. לענייננו-שלנו ,הוא ניהל על דעת עצמו בלבד את עסקיה של הנתבעת 5, שלא לטובתה ותוך נטילת סיכונים בלתי סבירים לחלוטין. הוא הגורם הבלעדי להתקשרות הנתבעת 5, בחוזה קבלנות משנה, עם התובע 4. הוא לא דאג, כי הנתבעת 5 תנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. הוא לא דאג לכך ,כי הנתבעת 5 תמלא את החובות המוטלות עליה לפי החיקוקים. ההפך הוא הנכון. הוא זה שגרם לנתבעת 5 להפר ,באופן בוטה,את הוראות החיקוקים תוך יצירת סיכונים בלתי סבירים לבטחונו ולשלמות גופו ונפשו. זהו המקרה הקלאסי להרמת המסך וייחוס תכונותיה, זכויותיה וחובותיה של הנתבעת 5 לתובע. במקרה דנן, יהא זה צודק ונכון לעשות כן. מכל מקום ובמקרה שלפנינו, היחסים שבין התובע מחד לבין הנתבעת 5 מאידך אינם יחסי עובד-מעביד לצרכי הפקודה. הנתבעת 5 אינה "מעבידתו" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודה, והתובע אינו "עובד" שלה. התובע הוא אורגן ששולט ,בצורה גמורה ,בנתבעת 5 ובניהול עסקיה, ובכלל זה כריתת חוזה קבלנות משנה וביצוע עבודות ההריסה לפיו. חלוקת האחריות 50. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, מסקנתי היא ,כי הנתבע 4 והתובע (לאחר הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת 5) אחראים, שוושה בשווה, לתאונה ולנזקי התובע שנגרמו לו בה. התוצאה 51. התוצאה היא, איפוא, כדלקמן: א. התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית בזה. התובע ישלם לנתבע 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 10,000 ₪. ב. לאחר הרמת מסך ההתאגדות, התביעה כנגד נתבעת 5 נדחית בזה, ללא צו להוצאות. ג. ביחס לנתבע 4, אני נעתר לתביעה וקובע ,כי הנתבע 4 והתובע אחראים, בחלקים שווים ,לתאונה ולנזקי התובע שנגרמו לו בה. ד. אני קובע את התיק לקד"מ ליום 12.3.2013 שעה 9:00 ,בכל הקשור לשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. הריסת מבנה