מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה בדרך הביתה לאחר פגישה עם לקוח: 1. לפנינו תביעה להכיר בתאונת דרכים בה היה מעורב התובע ביום 30.09.96 כתאונת עבודה. הנתבע דחה את התביעה בטענה, שלא הוכח כי התובע היה בדרך מהעבודה לביתו. 2. התובע קבלן עצמאי העוסק בשיפוצים ובפרט בריצוף, טען, כי בתאריך 30.09.96, בשעה 21.00 לערך, נפגש עם לקוח שהיה מעונין בעבודת קרמיקה הפגישה התארכה. לאחר שיצא מהפגישה, בדרכו לביתו, נפגע בתאונת דרכים שהיתה לטענתו, גם תאונת עבודה. 3. הסעיפים הרלוונטים לענייננו הם סעיפים 79, 80, 80(1) ו- 81(א), לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק). עפ"י סעיף 79 לחוק: "תאונת עבודה" - "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, בעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;". עפ"י סעיף 80 לחוק: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן, אף אם אינו מעונו או מן העבודה למעונו, או ממקום עבודה אחד למשנהו ועקב נסיעתו או הליכתו זו". עפ"י סעיף 81(א) לחוק: תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות 80(1) אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה כרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי (ההדגשות כאן ולהלן שלנו). 4. בדב"ע נג/10-0 בביה"ד הארצי לעבודה המוסד לביטוח לאומי נ. האיל סלאח מחמוד ואח' (לא פורסם) מיום 21.2.93נדונה השאלה האם תאונת דרכים שארעה למשיבים הייתה תאונת דרכים בדרך מן העבודה למעונם. ביה"ד ציין שם כי סעיף 80(1) הנ"ל מבחין בין תאונה בדרך אל העבודה "ממעונו או ממקום בו הוא לן" לבין תאונה בדרך מן העבודה למעונו". עוד הוסיף ביה"ד הארצי כי הרחבת מסגרת התאונות אשר יוכרו כתאונות עבודה מעבר לתאונה "תוך כדי" העבודה או העיסוק מחייבת בחנה מדוקדקת אם התאונה נכללת במסגרת לשון החוק ומטרתו. אכן מקובלת הגישה שחוק סוציאלי יש לפרש פירוש תכליתי בהתאם למטרתו, אך בד בבד אסור שפירוש זה יחרוג מגבולות ההגיון והרצוי ויטיל מעמסה כלכלית על המוסד לביטוח לאומי מקום שהמחוקק לא התכוון לכך. באותו מקרה התייחס ביה"ד לשאלה מה מהותה של הפסקה בין סיום העבודה לבין הנסיעה למעון וציין כי הדבר תלוי במכלול הנסיבות של ההפסקה ואורכה. עוד הזכיר את "מבחן האלימינציה" על פיו יש לבדוק אם "לולא העבודה לא הייתה התאונת קורית במקום ובזמן שקרתה", ואיזכר את דב"ע לב/38-0 המל"ל נ. פרץ מסעוד פד"ע ד' עמ' 29. 5. השאלה מהו תחום המעון נדונה גם בתיק נג/66-0 בביה"ד הארצי לעבודה גאולה אסתר נ. המל"ל (לא פורסם) מיום 25.8.93, וביה"ד הזכיר את הגישה הגורסת כי יש ליתן פירוש מצמצם לסעיף הנדון, באשר הוא "חריג" המרחיב את ביטוח נפגעי העבודה כנגד סיכונים שמניבה העבודה ומחילו, בדרך פיקציה, גם על סיכוני הדרכים. אי לזאת נקבע כי אין להרחיב את ההרחבה מעבר לגבולותיה הדבקניים הגם שבחוק סוציאלי עסקינן. ביה"ד סקר שם את השיטות המשפטיות בארצות הברית ובאנגליה ובהשוואה להן ציין כי המחוקק הישראלי הרחיב את ההגנה על עובד כאשר מדובר בתאונה הנגרמת בעטיים של סיכוני הדרך הדו סיטרית הישירה בין המעון לעבודה כתאונת עבודה. 6. במקרה דנן, שינה התובע את גירסתו בפנינו לעומת הגירסה שמסר לחוקר המוסד. בעדותו בפני חוקר המוסד (הודעה עליה חתם, ובפנינו אישר כי הדברים נרשמו מפיו), נרשם כי הפגישה עם הלקוח, אלי לוי שמו, היתה בין השעות 21.00 ועד השעה 23.00. לאחר מכן, הלך לאכול ארוחת ערב במסעדה בטיילת בבת-ים ומשם נסע לביתו באשקלון כאשר בדרך, אירעה לו התאונה. מדו"ח המשטרה, עולה כי התאונה אירעה בשעה 01.15 בלילה בראשון לציון. מהתיעוד הרפואי, מבית החולים וולפסון, עולה כי התובע התקבל בשעה 01.42 בלילה. התובע העיד כי הגיע לבית החולים זמן קצר אחרי התאונה והוא העריך זאת בכ- 20 דקות הנה כי כן, מדברים אלה עולה כי התאונה אירעה בשעה 01.15בלילה. נוכח האמור, ברור כי יש פער זמנים ארוך בין סיום הפגישה עם מר אלי לוי שהיתה בשעה 23.00 לבין התאונה שהיתה לפחות שעתיים לאחר מכן באותו אזור גאוגרפי. נציין כי בטופס התביעה לנתבע, רשם התובע את המקום בו עבד ביום התאונה אצל דר' משה לוי. התובע מסיבות שאינן נהירות לנו, לא הזכיר בטופס התביעה את מר אלי לוי, איתו נפגש לאחר מכן. לפנינו העיד החוקר, עדות שעשתה עלינו רושם מהימן, ומסר כי התובע מסר את הדברים הרשומים בהודעה וכי הוא נוהג לרשום בהודעה את הדברים מפי העד. 7. בעדותו בפנינו, שינה התובע את גירסתו כאמור וטען כי בערב היה לו טיפול שיניים לאחריו אכל במסעדה קודם לפגישה עם מר אלי לוי וכי הפגישה עם מר לוי התארכה עד השעה 24.00 או אף לאחר מכן, ומיד לאחר מכן נסע לביתו באשקלון ואז אירעה התאונה. 8. אנו מעדיפים את גרסתו של התובע כפי שנמסרה לחוקר המל"ל על פני גרסתו "המשופצת" בפנינו. את הודעתו לחוקר מסר בסמוך לאירוע, כמשיח לפי תומו. לפנינו כך התרשמנו, ניסה להציג מצג שיסביר את פער הזמנים שפועל כמובן לרעתו. 9. בהתאם לגרסתו לפני חוקר המל"ל, הרי שההפסקה הארוכה בין סיום הפגישה עם מר לוי אלי - הלקוח לבין קרות התאונה, הפסקה שבמהלכה הלך בין היתר, לסעוד במסעדה במקום אחר - בבת-ים - מנתקת את הקשר הסיבתי בין העבודה לבין התאונה. במקרה דנן חל איפוא סעיף 81(א) לחוק הקובע כי תאונה שאירעה תוך כדי הפסקה בדרך לא יראו אותה כתאונת עבודה שחלה לגביה החזקה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק. יתר על כן, התובע מסר לחוקר, כי לאחר הפגישה הלך לסעוד את ליבו בבת-ים. משם, היה עליו לנסוע לביתו שבאשקלון. התאונה אירעה בראשון לציון ואם כן, לפנינו סטיה של ממש מהדרך ואף מטעם זה בלבד, היה מקום לדחות את התביעה. 10. על אף שהתובע ידע מה שהוסבר לו גם בישיבה הראשונה שהתקיימה בבית הדין, כי יש חשיבות לשאלה מה עשה עד קרות התאונה לא טרח הוא להביא את מר אלי לוי לעדות. ההמנעות מהבאת מר אלי לוי, לעדות, פועלת כמובן לחובתו, זאת נוכח ההנחה שלו היה מביא אותו לעדות היו דבריו פועלים לחובתו. "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י לה (1) 736, 760ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 605, 615. 11. בשולי הענין, נאמר כי אף אם היינו מקבלים את גרסתו, כפי שנמסרה בפנינו, הרי, שבין סיום הפגישה עם מר לוי לבין התאונה, חלפה כשעה לפחות. התובע לא הסביר מה עשה כל אותה עת, ומה טיבה של הפסקה זו. כיון שכך חל גם על פי גירסה זו, סעיף 81(א) לחוק כאמור לעיל, ולפיכך, אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה. 12. סוף דבר, אנו דוחים את התביעה מאחר ולא הוכח כנדרש כי תאונת הדרכים היתה גם תאונה בדרך לעבודה. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.תאונה בדרך / חזרה מהעבודהלקוחות