מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה באולם אירועים: מבוא התובעת, ילידת 8.7.57, נפגעה בתאונה שאירעה ביום 4.8.05, במהלך חתונה שהתקיימה בגן האירועים שורש (להלן- אולם האירועים). על פי המתואר בכתב התביעה, מעדה התובעת ונפלה ביציאה מאולם האירועים לכיוון הדשא, בעטיה של זווית אלומיניום רופפת שהייתה צמודה למסילה התחתונה של דלת היציאה מהאולם. התביעה הוגשה נגד מפעילת אולם האירועים (להלן - נתבעת 1), ומבטחתה. הנתבעות שלחו הודעת צד ג' לחברת האלומיניום שהתקינה את הדלת ואת זווית האלומיניום, ואשר טיפלה באחזקה השוטפת של הדלת (להלן -היצרן), וכן לחברת שהפעילה, על פי הטענה, את האירוע (להלן- חברת האירועים), וכנגד מבטחתה. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת האחריות, בהערכת הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה, וכן באשר לפיצוי הראוי. נסיבות התאונה עדותה של התובעת בתצהיר עדות ראשית ציינה התובעת כי "התאונה אירעה בעת שהתכוונתי לצאת מהאולם לכיוון הדשא, אל מזנון המנות האחרונות שהוצב בחוץ, כאשר ביציאה מהאולם מעדתי ונפלתי על פני בשל ברזל רופף שניתק מהמסילה התחתונה של דלת היציאה מהאולם ושהכשיל אותי". התובעת הצהירה כי לאחר שנפלה ונחבלה הושיבו אותה על כסא נוח, ומנהל האולם ביקש שתנוח, התנצל על המפגע, והבטיח לתקנו. כמו כן נתן לה את כרטיס הביקור שלו, הנושא את מספר הטלפון שלו (מוצג ת/1), ואמר שלאולם האירועים יש ביטוח אשר יפצה את התובעת. התובעת הצהירה כי "אחד המלצרים קיפל את הברזל הרופף לכיוון למעלה, כדי למנוע מאורחים אחרים לעבור בדלת וליפול". במהלך חקירתה הנגדית השיבה התובעת שמיד כשעברה דרך המסילה, נפלה על הפנים, על הכתף, ועל היד. נדמה היה לה שלרגע אף איבדה את ההכרה. התובעת העריכה שהברזל לא היה תקין מלכתחילה, אך איש לא שם לב לכך. כשעברה על המסילה עלה הברזל למעלה. לאחר שנפלה, אחד המלצרים או המנהל באו וקיפלו את הברזל הרופף למעלה. התובעת השיבה שהיא לא נפלה בגלל שרגלה התעקמה, ושבה והדגישה שלא הייתה נופלת אילו הייתה המסילה תקינה. לדבריה "אני נפלתי לא כי התעקמה לי הרגל ואז נפלת ומעדתי, אלא בגלל המסילה שלא הייתה במקום נתקלתי בזה ונפלתי". התובעת העריכה שעלה בידי צוות המקום לקפל ולהרים את המסילה באותו הרגע, רק בשל כך שהמסילה הייתה רופפת מלכתחילה. התובעת השיבה כי מיד כשהגיעה הביתה "הרמתי טלפון לילד אמרתי לו אתה עדיין באירוע? אמר שכן. ביקשתי שיצלם את המקום איפה נפלתי הוא אמר אמא הרימו את המסילה. אמרתי לו תצלם את זה ככה איך הרימו אותו. אף אחד מהאורחים לא הרים את זה. אחד מהמלצרים מהגלידות הרים את זה". עדות בנה של התובעת בנה של התובעת הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי "בסביבות השעה 23:00 בשעה שרקדתי, ניגש אלי אחי הקטן אביאל ואמר לי שאמא נפלה, ואנחנו עומדים לנסוע הביתה. יצאתי איתו החוצה וראיתי את אמא יושבת על כיסא וסביבה הרבה אנשים. ראיתי שהמכנס שלה היה קרוע, שאלתי מה קרה והיא אמרה לי שנפלה, והצביעה על מקום הנפילה על מסילת ברזל רופפת בכניסה לאולם". העד הוסיף כי כעבור כשעה התקשרה אליו אמו ובקשה ממנו שיצלם את הברזל. במועד התאונה היה בן 15 ולא ידע מדוע בקשה זאת ממנו. לתצהירי התובעת צורפו התצלומים שצילם העד באולם האירועים לאחר התאונה. ניתן לראות בצילומים את המסילה מנותקת ממקומה ומכופפת כלפי מעלה. עדות גב' כרמלה שלום גב' כרמלה שלום העידה כי נכחה בחתונה, ולאחר השעה 23:00, בשעה שיצאה מהאולם, פגשה בתובעת יושבת על כסא נוח, והתובעת סיפרה לה שנפלה. בחקירה הנגדית השיבה כי כל שאמרה לה התובעת היה שהיא נפלה. עדות מר אשר פורגס העד מטעם הנתבעות, מר אשר פורגס, שהיה במועד התאונה מנהל אולם האירועים, לא פירט בתצהירו את גרסתו אודות נסיבות התאונה. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית השיב שהוא זוכר את התאונה. לאחר התאונה ניגש אל התובעת, ומצא אותה ישובה על כיסא, אמר לה שהיא רשאית לפנות אליו בכל בעיה, ונתן לה את כרטיס הביקור שלו. לשאלה האם ניגש לבדוק את המסילה השיב "ודאי. ראינו את הזווית מכופפת, ונתתי הוראה להוציא אותה מהמקום, כי מישהו כופף אותה ב90 מעלות שזה מסוכן...". העד השיב כי לפני כל אירוע נבדקת המסילה על ידי איש התחזוקה (עמ' 50 שורות 14 עד 15). לשאלה האם אנשים יכולים להיתקל בזווית המסילה, השיב "אם אנשים נתקלים אנו מטפלים. ש. אמרת שכל פעם שנוגעים בזה ועוברים על זה נותנים לזה מכה. ת. כמה פעמים טיפלנו בזה, כאשר הרגשנו שזה טיפה רופף... כשהרגשנו שזה רופף טיפלנו בזה" (עמ' 55 שורות 1 עד 8). וכן- "מספיק שהייתה איזו תזוזה קלה... זה צריך להיות סגור, מבחינה אסטטית וגם מבחינה בטיחותית... ברגע שיש התרופפות וזה מטרד, אני מזמין". מנהל האולם העיד שבכל טיפול שנערך לזווית הוחלפה ה"חתיכה" והודבקה מחדש. לשאלה מה קורה לאדם שחוטף מכה מהאלומיניום השיב: "הוא היה מאבד את האיזון". כן השיב כי מאז התאונה הוחלפה הזווית 3 פעמים. מנהל אולם האירועים השיב כי לאחר התאונה ביצע תחקיר לאנשי הצוות ובעקבותיו הוא יודע בוודאות שאיש מאנשי הצוות לא כופף את המסילה לאחר התאונה (עמ' 60, שורות17 עד 18). הוא עצמו ביקש מעובדיו להסיר את הזווית מהמקום לאחר שראה אותה מכופפת כלפי מעלה. סיכום נסיבות התאונה אין בין הצדדים מחלוקת של ממש על כך שהתובעת אכן מעדה, נפלה ונחבלה במהלך האירוע. המחלוקת נסבה על הגורמים למעידה, האם היו בגדר סיכונים סבירים, או שמא מדובר בנסיבות המקימות אחריות על מי מהצדדים. בעוד שלטענת התובעת היא מעדה ונפלה בעטיה של זווית מסילת האלומיניום הרופפת, אשר עליה דרכה, ואשר כופפה כלפי מעלה לאחר התאונה, כדי למנוע מעידה של אורחים נוספים, טענו הנתבעות שהתובעת נפלה נפילה טבעית, ושמיד לאחר הנפילה כופפו קרוביה של התובעת את המסילה במטרה לביים מכשול שגרם כביכול לנפילה, לשם קבלת כספי ביטוח שלא כדין. לאחר ששמעתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים מצאתי שיש לקבל את גרסת התובעת ולקבוע כי התובעת מעדה לאחר שנתקלה בזווית המסילה הרופפת ביציאה מהאולם לגינה. עוד מצאתי לקבוע שמיד לאחר התאונה קיפל אחד מהנוכחים באולם את המסילה, על מנת למנוע מעידה של אדם נוסף על אותו מכשול. התובעת שבה כאמור והדגישה שהיא מעדה אך בשל המכשול שהיה במסילה. אמנם עדותה של התובעת הייתה עדות יחידה של בעל דין, אשר לא נתמכה על ידי עד ראייה ישיר לתאונה, אף לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שלא הובאה עדות של עד ראייה ישיר. יחד עם זאת, נמצאו לגרסתה של התובעת מספר תמיכות בראיות שהובאו בפני. עדותה של התובעת נתמכת בראש ובראשונה בעדותו של מנהל האולם. מנהל האולם לא מסר בעדותו גרסה אחרת לנסיבות התאונה, ולא העיד על כך שהן היו שונות מהנסיבות שתוארו על ידי התובעת. מנהל האולם לא העיד שמישהו מעובדי המקום ראה את אחד האורחים מכופף את הזווית על מנת לביים תאונה, אף לא העיד על הלך רוח שכזה, שלפיו מדובר בביום תאונה או בכיפוף המסילה למטרה בלתי כשירה. אמנם הוא העיד על כך שערך תחקיר בין עובדיו, או אז הוברר לו שאף אחד מהעובדים לא כופף את הברזל, ואולם התחקיר לא הוצג בפני. אין להוציא מכלל אפשרות שעובד כופף את הזווית, כפי שהעידה התובעת, ושהוא חשש להודות בכך בפני המנהל בשל תוצאות אפשריות של המעשה. גם אם אחד האורחים ביצע את הכיפוף, אין בכך כדי להעיד על כוונת מרמה או על כוונת זדון, כי אם על ניסיון למנוע מעידה נוספת בשל אותו המכשול. מנהל האולם העיד על כך שמיד לאחר התאונה הגיע לראות את התובעת ומצא אותה כאמור ישובה על הכסא. מיד לאחר מכן הלך לבדוק את המסילה. ניתן ללמוד מהתרחשות זו שכבר במועד האירוע הצביעה התובעת על המסילה כמכשול אשר גרם לנפילתה, ובשל כך הלך מנהל האולם לבדקה. מדובר בגרסה שהועלתה מיד עם התרחשותו של האירוע, ולא לאחר שחלף פרק זמן, או לאחר שהייתה אפשרות לשקול את האפשרות לביים גרסה ואת כדאיותה, ואף לבצעה. הסמיכות של העלאת הגרסה בדבר קיומו של המכשול לאירוע עצמו, מצביעה לטעמי על אמינות הגרסה. התרשמתי שבעת התאונה ובסמוך לה לא היה באפשרות התובעת לשקול שיקולים ממין זה. באותו מועד אף לא חשבה על הצורך לצלם את המפגע, ורק לאחר שהגיעה לביתה חשבה על הצורך בתצלומים ובקשה מבנה לצלם את מיקום התאונה. לא זו אף זו. מנהל האולם השיב כי בעבר נתקלו אנשים בזווית, ומיד לאחר מכן טיפלה הנתבעת בכך. כן השיב שהתקלה טופלה מספר פעמים, בכל פעם שהרגישו שהזווית רופפת. העד השיב במפורש שבעיית התרופפות הזווית הינה בעיה בטיחותית, שיש בה כדי לגרום לאיבוד האיזון של אדם שנתקל בה. כל אלו תומכים בגרסת התובעת לנסיבות התאונה (כמו גם באחריות הנתבעות). בשים לב לריבוי האנשים העוברים במהלך האירועים באולם האירועים, האפשרות לכך שהיה פגם במסילה אינה אפשרות בלתי סבירה שאין להעלותה על הדעת. עצם האפשרות לקפל את המסילה כפי שניתן לראות בתצלומים, מעידה על כך שהמסילה הייתה רופפת עוד לפני התאונה, ועל כן ניתן היה לכופפה ללא מאמץ, ולאחר מכן אף להוציאה מהמקום, כפי שהעיד מנהל האולם. אילו הייתה הזווית מודבקת באמצעות סיליקון לצורך הקיבוע, ניתן להניח שלא בנקל ניתן היה לבצע את הכיפוף של המסילה או את הסרתה. כמו כן נתמכת גרסתה של התובעת באישורים הרפואיים המעידים על עצם הנפילה במהלך האירוע. על יסוד כל אלו מצאתי שיש לקבל את גרסת התובעת לנסיבות התאונה ולקבוע כי התאונה אירעה שעה שהתובעת נתקלה בזווית הרופפת של מסילת הדלת, בעת יציאתה מהאולם אל עבר הגינה. האחריות עוולת הרשלנות לשם הוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות, כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- פקודת הנזיקין), מוטלת על התובע החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. לא תיתכן מחלוקת של ממש על כך שבעל מקרקעין, כמו גם המחזיק במקרקעין, חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית למבקריו או לאורחיו, מלבד במקרים שבהם מדובר בסיכונים יומיומיים שאינם בגדר הצפיות המטילה חובת זהירות קונקרטית למבקרים המוזמנים לשטחו ( ראו למשל ע"א 780/86 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא (2) 630, 636; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 126; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113). בהתאמה, אחראי אולם האירועים לנזקי גוף הנגרמים לאורחיו במהלך שהותם באירוע המתקיים בו. בענייננו לא מדובר בסיכון יומיומי, שאין אפשרות לצפותו, שכן ניתן לצפות שאורח אשר ידרוך על זווית מסילת דלת האלומיניום הרפויה, ימעד וייפול. ואכן מעדותו של מנהל אולם האירועים, מר אשר פורגס, ניתן ללמוד כי לא פעם נתקל בהתרופפות של הזווית וטיפל בכך. כן ניתן ללמוד על כך שלדעתו מדובר בבעיה בטיחותית, הגורמת לפגיעה באיזון של האדם הדורך על הזווית או הפוסע עליה. בגדר החובה המוטלת על אולם אירועים להסיר מכשולים ומפגעים העלולים לגרום לפגיעות גוף של אורחיו, מוטלת עליו החובה לוודא את תקינות הרצפה שעליה דורכים המוזמנים, בכלל זה זווית מסילות של דלתות המוצבות באולם, שעליהם עלולים המוזמנים לעבור ולמעוד. לאור ניסיון העבר של התרופפות הזווית, ומאחר שהנתבעת 1 הייתה מודעת לסכנה, ובשים לב לריבוי המוזמנים העוברים באולם האירועים, הייתה מוטלת על הנתבעת החובה לוודא את תקינות הזווית. לטענת הנתבעות, אין להטיל עליהן אחריות כלשהי, שכן האחריות מוטלת על היצרן או על חברת האירועים. לטענת הנתבעות ביצע היצרן עבודות תחזוקה בזווית המסילה שלושה חודשים לפני האירוע, ויש בכך כדי להעיד על שהן נקטו באמצעים סבירים למנוע את הסיכון. לא מצאתי שיש בטענותיהן של הנתבעות כדי לפטור אותן מאחריות, שכן, כפי שאפרט להלן, לנתבעת 1 נותרה חזקה במקרקעין, האחריות לתחזוקת המבנה הייתה מוטלת עליה. אינני סבורה שמפעיל אולם אירועים יכול לפטור את עצמו מאחריותו ולגלגלה לעבר קבלן משנה או לעבר הספק שביצע את עבודות האחזקה. על מפעיל האולם מוטלת החובה לוודא את תקינות המקום, במיוחד כאשר הוא האחראי על התחזוקה, ולא להפקיר את אורחיו לרשלנות שוכרי האולם, קבלני המשנה או הספקים. זאת ועוד, עולה מהראיות שמנהל אולם האירועים היה עובד של נתבעת 1, הוא אף שהה במקום במועד האירוע. לא בכדי הגיע מנהל האולם אל התובעת עוד במהלך האירוע, ומסר לתובעת כרטיס ביקור המפרט את כל פרטיו. לפיכך לא מצאתי שיש בטענות הנתבעות כדי לאיין את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליהן. אשר להתרשלות, מצאתי שנתבעת 1 לא נקטה אמצעים סבירים למניעת הסיכון, אף שהייתה מודעת לו, ולפיכך יש לקבוע שהיא התרשלה. נתבעת 1 הייתה מודעת לכך שזווית המסילה מתרופפת מפעם לפעם, וכי יש לבצע חיזוקים לזווית באופן חוזר ונשנה, הן בשל ריבוי העוברים ושבים במקום, הן בשל שטיפות הרצפה באמצעות מכונת שטיפת רצפות, אשר ייתכן שהיא גורמת להתפוררות תכופה של הסיליקון שבאמצעותו חוזקה הזווית למקומה. על רקע זה היה על הנתבעת לנקוט זהירות רבה, לבדוק באופן תכוף ותדיר את מצב הזווית. לא היה מקום להנחת הנתבעת שבעקבות הטיפול שנעשה 3 חודשים קודם לתאונה, לא טמונה בזווית סכנת התרופפות. מנהל אולם האירועים העיד על כך שהזווית נבדקה לפני כל אירוע. לא מצאתי שיש לקבל את עדותו בעניין זה. ראשית, התרשמתי כאמור שהזווית אכן הייתה רופפת ומצבה הוא שגרם לתאונה. בשל כך גם ניתן היה לכופפה בקלות לאחר התאונה. שנית, בתצהירו לא הצהיר מנהל האולם על כך שהזווית נבדקת לפני כל אירוע, או כי עובר לאירוע הספציפי שבו התארחה התובעת נבדקה הזווית. כל שהצהיר בסעיף 6 לתצהירו היה כי "האולם מעסיק איש אחזקה מטעמו המוודא דרך קבע כי האולם ומתקניו תקינים, ובשום שלב עובר לאירוע לא דווח לי כי זוויות האלומיניום אינן תקינות". מלבד האמירה "דרך קבע" לא צוין בתצהיר מהי תכיפות עריכת הבדיקה של הזווית או מהי תכיפות תיקונה. לא הוצהר שהעניין נבדק לפני האירוע, אלא שלא דווח למנהל. שלישית, אף שהמנהל עבר במקום במהלך האירוע, לא התרשמתי שהוא מבצע הבדיקה, אלא עובד האחזקה, שלא הובא לעדות בפני. למעשה לא הציגה נתבעת 1 תכנית לבדיקה תקופתית של הזווית, לא הציגה את תכיפות הבדיקה שנערכה על ידה, ואת תכיפות הטיפול בזווית. מעדותו של מנהל אולם האירועים עולה שלא הייתה בדיקה שיטתית, אף לא היה תיקון שיטתי של הזווית בזמנים קצובים, אלא שתיקון הזווית נעשה באופן אקראי, ורק לאחר שהעוברים במקום נתקלו במסילה. נוכח הקיפו של הטיפול ועלותו המינימאלית, נוכח העובדה שניתן לבצעו באמצעים פשוטים על ידי עובד האחזקה של המקום, לא מצאתי שנתבעת 1 נקטה באמצעים סבירים כדי לקדם את הסכנה. מנהל אולם האירועים העיד במהלך חקירתו הנגדית כי פתרון של קיבוע באמצעות ברגים אינו אסטטי ופוגע במראה אולם האירועים, ואף שעל פי עדותו הפתרון של קיבוע המסילה באמצעות זווית הוצע על ידי היצרן, ניתן ללמוד מעדותו של מנהל אולם האירועים שגם לו הייתה השפעה בבחירת אמצעי הקיבוע של המסילה. זאת ועוד, כיון שהנתבעת הייתה מודעת לסכנה ולנזק האפשרי, היה באפשרותה להציב שילוט המתריע מפני הדריכה על הזווית ומפני הסכנה הטמונה בה. לפיכך מצאתי שיש לקבוע שעל הנתבעות היו מוטלת חובות זהירות, מושגית וקונקרטית, וכי הנתבעות הפרו את החובות האמורות. כפי שציינתי לעיל, מצאתי שהתאונה אירעה בשל הליקוי בזווית שעליה דרכה התובעת, ולפיכך קיים קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לתובעת לבין רשלנותן של הנתבעות. ההודעה לצדדים שלישיים הנתבעות שלחו כאמור הודעה לצדדים שלישיים: ליצרן, המעניק לנתבעת גם שירותי אחזקה, ולחברת האירועים שהפעילה את האירוע. אחריות היצרן לטענת הנתבעות, אחראי היצרן לנזקים כיון שהוא ביצע טיפול בזווית המסילה שלושה חודשים לפני האירוע. לתצהירו של מר אשר פורגס צורפה חשבונית מס המעידה על תשלום בסך של כ- 2,500 ₪, בגין עבודות שביצע היצרן ביום 10.5.06. כפי שניתן ללמוד מחשבונית המס (מוצג נ/4) בוצע במועד האמור תיקון בדלת, החלפת זכוכית בטחון, תיקון כנף, "מוטות זווית טבעי" וידית עגולה לדלת הכניסה. על פי עדותו של מר אבי תורג'מן מנהל היצרן, הותקנה הדלת נושא התביעה כארבע וחצי שנים לפני התאונה. לטענתו, הוא עצמו מעולם לא טיפל בזווית של המסילה מאז התקנתה, אלא ביצע עבור נתבעת 1 תיקונים אחרים, כגון החלפת זכוכית שבורה, קפיץ ברזל שנשבר, גלגלים שאינם זזים. לטענתו, הטיפול בזווית אינו דורש התמחות מיוחדת, ועל כן טיפל בהתרופפותה איש האחזקה של אולם האירועים, אשר נהג לקבע את הזווית באמצעות סיליקון בכל פעם שהתרופפה. העד הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי העבודות המפורטות בחשבונית המס (מוצג נ/4) הן עבודות שאינן קשורות לדלת ולזווית נושא התביעה. בחקירה נגדית השיב לבא כוחה של התובעת כי החשבונית ניתנה לא רק עבור עבודה אלא גם עבור מוצרים שמכר לנתבעת, לרבות "10 מוטות זווית. זה לא תיקון. אני לא יודע בשביל מה הם ביקשו זאת. תשאל אותם". כן השיב שעל כל חשבונית שהוא מוציא נכתב שקיימת שנת אחריות. (עמ' 69, שורות 8 עד 9). אף שכאמור בחשבונית המס שנתן היצרן לנתבעת כ- 3 חודשים לפני האירוע צוינה המילה "זווית", לא מצאתי שיש לקבל את גרסת הנתבעות לכך שהחשבונית או התשלום הינם עבור תיקון הזווית נושא התביעה. בחשבונית לא צוין "תיקון זווית", כי אם "מוטות זווית טבעי", ונוסח זה מתיישב יותר עם גרסת היצרן לפיה שולם התשלום עבור מוצרים שהם "מוטות זווית". כמו כן מצאתי שיש לקבל את גרסת היצרן לפיה איש ההחזקה של נתבעת 1 הוא זה שתיקן את הזווית כאשר התרופפה, בעזרת סיליקון. עמדתו של היצרן מתיישבת גם עם עדות מנהל אולם האירועים שטען כי בכל תיקון של הזווית הוחלפה הזווית ב"חתיכה" חדשה, ועל כן יתכן ש"מוטות הזווית" הנזכרים בחשבונית המס הינם חומר הגלם שנמכר לנתבעת עבור התיקונים, כפי שגרס היצרן. התרשמתי מעדותם של מר אשר פורגס ושל מר תורג'מן כאחד שאיש האחזקה הוא שהיה בקי בתיקונים שבוצעו לזווית, הוא זה שהיה צריך להעיד האם תיקוני הזווית בוצעו על ידו, כפי שטען היצרן, או על ידי היצרן. אין להוציא מכלל אפשרות שמנהל האולם לא היה בקי בפרטי הפרטים של מבצע התיקונים, ועל כן אין עדותו בעניין זה שקולה לעדותו של איש האחזקה. העובדה שאיש האחזקה לא הובא לעדות לעניין זה, כמו גם לעניין מועד קיומה של בדיקה עובר לתאונה, מעלה חשש שלא בכדי לא הובא לעדות, וכי אילו היה מעיד לא הייתה עדותו תומכת בגרסת הנתבעות. גם אילו הייתי מקבלת את גרסת הנתבעות לפיה ביצע היצרן את תיקון הזווית כשלושה חודשים לפני התאונה, אינני סבורה שעצם ביצוע התיקון פוטר את נתבעת 1 מאחריותה או מעיד בהכרח על רשלנותו של היצרן. התשלום ששולם ליצרן מעיד לכל היותר על כך שמיד לאחר התיקון לא היה כל ליקוי, שכן ניתן להניח שאילו לא היה המפגע מתוקן, הייתה הנתבעת נמנעת מלשלם עבור התיקון. אף שבחשבונית המס שצורפה לתצהירו של מר אשר פורגס, צוין שניתנת אחריות של שנה על התיקונים שבוצעו, ניתן להבין מעדותו של מר תורג'מן שמדובר בכיתוב קבוע, ובכל מקרה אין בכך לטעמי כדי להסיר את האחריות לחלוטין מהנתבעות. משמעותה של האחריות שניתנה היא שככל שהזווית מתרופפת (אם אכן תוקנה), יהיה על היצרן לשוב ולתקנה ללא חיוב כספי נוסף. כאמור, אינני סבורה שמפעיל אולם אירועים רשאי להתנער מאחריותו באמצעות גלגולה אל הספקים. מבחינת המוזמנים לחצריו אחראי מפעיל האולם, ועל כן גם לאחר ביצוע תיקון וקבלת אחריות מוטלת עליו חובה לוודא את איכות ביצוע התיקון, את תקינות הדלת, המסילה והזווית, וככל שהזווית התרופפה עליו לפעול לתקנה. אולם האירועים נמצא בהחזקת הנתבעת ובאחריותה, והיה עליה לוודא שלא קיים פגם בזווית, וככל שנוצר פגם חדש, היה עליה לוודא שהוא יתוקן. אשר לאחריות היצרן, על בעל מקצוע המתקין דלת או מסילה מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי המשתמשים במוצר שייצר או שתיקן. גם אילו היו הנתבעות מוכיחות את טענתן לפיה ביצע היצרן את תיקון הזווית הנטען, יש לזכור כי צד ג' אינו המחזיק במקום, ואין באפשרותו לבצע בדיקה שגרתית ותכופה של מצב הזווית. כמו כן הוא אינו המשתמש, ואין באפשרותו לעקוב האם היה שימוש חריג, האם ניתנה לזווית מכה, ומה מצבה היומיומי של הזווית. כפי שהעיד מר אשר פורגס, בהתאם לסיכום בין הצדדים, היה היצרן מגיע לבצע טיפול רק לפי קריאה, ולא באופן קבוע בכל פרק זמן מסוים. לפיכך, ככל שהיצרן אינו מקבל הודעה אודות הליקוי, אין באפשרותו לשוב למקום ולתקן את הזווית. אילו היו הנתבעות מוכיחות את הטענה לפיה ביצע היצרן תיקון בזווית שלושה חודשים לפני התאונה, טענה כאמור שלא הוכחה, בשים לב לשיקולים האמורים הייתי מטילה על היצרן אחריות בשיעור של 20%. אשר לבחירת הזווית לשם קיבועה של המסילה, מר אשר פורגס העיד בפני שהוא אינו איש מקצוע בתחום ואינו יודע האם הזווית יכולה "להיות משטח", או במילים אחרות, האם יש פתרון אחר מלבד הזווית. על פי עדותו פנה אולם האירועים לבעל מקצוע, אשר המליץ לבצע את הזווית באופן שבו בוצעה (עמ' 52, שורות 23 עד 24). כן השיב שהיצרן הוא שהמליץ על זווית האלומיניום (שם, עמ' 53, שורות 1 עד 8). מנהל אולם האירועים השיב שהוא אינו יודע האם אפשר לבצע סיומת בדרך אחרת. כיון שלא הוגשה חוות דעת של איש מקצוע המעידה על כך שהזווית אינה הפתרון הנכון לקיבוע מסילה באולם אירועים, נוכח היקף האנשים הפוקדים את המקום, אף לא הוגשה חוות דעת של יועץ בטיחות המעידה על כך שהזווית אינה בטיחותית, לא מצאתי שיש לחייב את היצרן באחריות בשל בחירה באלמנט הזווית לקיבוע המסילה. כיון שלא הוכח שהיצרן הוא שביצע תיקון לקוי של הזווית שלושה חודשים לפני האירוע, או שבחירתו בזווית לא הייתה בטיחותית, לא מצאתי שיש לחייב את היצרן באחריות לנזקי התובעת. לאור התוצאה, ובשים לב לכך שהיצרן לא שלח הודעה לצד השלישי למבטחת- צד ג/3 או לסוכן הביטוח, לא מצאתי מקום להתייחס לטענות שהועלו על ידי היצרן באשר לכיסוי הביטוחי. אחריות חברת האירועים לטענת הנתבעות, רובצת האחריות לפתחה של חברת האירועים בלבד, וזאת על יסוד ההתקשרות החוזית ביניהן. נטען שבמסגרת החוזה בין הצדדים התחייבה חברת האירועים להיות האחראית על תפעול המקום. לטענת חברת האירועים, בהתאם להסכם בין הצדדים היא הייתה אחראית על הספקת המזון בלבד. לשם הכרעה בהודעה לצד השלישי, ובחלוקת האחריות בין הנתבעות לבין חברת האירועים, יש לבחון הן את ההיבט הנזיקי, הן את ההיבט החוזי, והן את ההיבט הביטוחי. כפי שאפרט להלן, על אחריותה הנזיקית של חברת האירועים ניתן ללמוד מהסכם בין הצדדים, וכן מעדויותיהם של עדי הנתבעת וחברת האירועים. מעיון בהוראות הסכם הניהול וההפעלה שנערך בין נתבעת 1 לבין חברת האירועים, עולה כי מדובר לכאורה בהסכם להפעלת גן האירועים הנמצא במקום, ולא רק בהסכם להספקת מזון, כפי שנטען על ידי חברת האירועים ומבטחתה. כך למשל נרשם ב"והואיל" החמישי כי "והמפעיל הציע לשורש לנהל ולהפעיל בעצמו ועל אחריותו הבלעדית את גן האירועים כולל התקשרות ישירה עם מזמיני האירועים, ארגון ועריכת האירועים המתקיימים בגן האירועים ואספקת כל שירותי האוכל המזון השתיה המשקאות וכל יתר השירותים שידרשו לאורחים בגן האירועים כמפורט בהסכם זה ובנספחיו". בסעיף 5 להסכם התחייבה חברת האירועים להשתמש בגן האירועים למטרת עריכת אירועים בלבד, כמפורט בסעיף, ותמורת השימוש נקבע שחברת האירועים תשלם דמי שימוש חודשיים, כמפורט בסעיף 6. יחד עם זאת, עולה מהוראות ההסכם שנתבעת 1 הותירה לעצמה את זכות השימוש המקבילה באולם האירועים, בתקופת החורף ובמוצ"ש, על בסיס מקום פנוי (סעיף 8 להסכם). כן עולה מהוראות ההסכם כי חברת האירועים התחייבה לשלם מחצית משכרו של מנהל אולם האירועים שהינו עובד של נתבעת 1. בסעיף 9 להסכם סיכמו הצדדים את חלוקת ההוצאות ביניהם. בין ההוצאות שנטלה על עצמה נתבעת 1 ניתן למנות את הוצאות דמי השכירות, מסי הארנונה, הוצאות אחזקת המבנה, הוצאות חשמל וגז, ביטוח המבנה, ניקיון המבנה והשירותים, שני שליש משכר השומרים. מסעיף 10 ניתן ללמוד כי הוצאות הפרסום חלות על הצדדים בשני חלקים שווים. בסעיף 13 נקבע שההתקשרות של מזמיני האירועים תהיה בין המזמינים וחברת האירועים, וגביית התשלומים תעשה על ידי חברת האירועים. ניתן ללמוד מהוראות ההסכם שעל פי ההסכמות בין הצדדים, חברת האירועים אינה ספק המזון לאירועים בלבד, אלא קבלן משנה, שקיבלה זכות חזקה מקבילה במקום וזכות עצמאית לעריכת אירועים. יחד עם זאת, מצאו הצדדים לנכון לחלוק את החבויות, כך שהאחריות לאחזקת המבנה נותרה אחריותה של נתבעת 1. עדויות העדים תומכות במסקנות שיש להסיק מההסכם. מר אשר פורגס השיב במהלך חקירתו הנגדית כי נתבעת 1 היא האחראית לתחזוקה, היא שהזמינה תיקונים מהיצרן, ולחברת האירועים לא הייתה כל מעורבות בכך. כן השיב שמבחינת אולם האירועים אחראית חברת האירועים לנושא המזון בלבד, ואילו נתבעת 1 אחראית לתחזוקת המקום. מר יוסף שבו מטעם חברת האירועים, הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי אולם האירועים היה אחראי למבנה ולתחזוקתו, בעוד שחברת האירועים הייתה אחראית למזון בלבד. פורט שנתבעת 1 העסיקה עובד אחזקה קבוע, האחראי על תחזוקת המבנה, לרבות על תחזוקת דלת היציאה מהאולם. נטען שנתבעת 1 היא שהזמינה את הדלת מהיצרן, ושילמה לו, בעוד שלחברת האירועים לא הייתה כל מעורבות בכך. גם מר תורג'מן הצהיר שהוא לא הכיר את חברת האירועים, אלא את נתבעת 1 בלבד. כיון שעולה מהראיות שלחברת האירועים הייתה חזקה במקרקעין, וכן שההתקשרות בין מזמיני האירוע הייתה לכאורה עם חברת האירועים, ולא עם הנתבעת 1, חבה גם חברת האירועים בחובות הזהירות המוטלות על המחזיק. אף שהאחריות למבנה והחזקתו הוטלה על נתבעת 1, חברת האירועים כמתפעלת המקום הייתה צריכה לוודא שאורחיה לא ייפגעו מליקויים הקיימים במבנה. בנסיבות העניין מצאתי שגם חברת האירועים התרשלה, ועל כן חלה גם על חברת האירועים אחריות בנזיקין, כמחזיקת אולם האירועים, וכמזמינת קהל המוזמנים לאירוע. אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעות, כפי שנפסק, המבחן לקביעת שיעור ההשתתפות בין מעוולים במשותף, על פי סעיף 84 לפקודת הנזיקין, הוא "מידת האחריות" של כל אחד מהמעוולים לנזק. מידת האחריות נבחנת על פי מידת האשמה ההדדית ומשקלה היחסי של התנהגות כל אחד מן הצדדים באשם לגרימת הנזק (ראו למשל ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו (2) 344; ת"א (מחוזי י-ם) 9107/07 פסקו נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ (מיום 9.1.12)). בהתאם למבחן זה, ובהתאם לראיות שהובאו בפני, מצאתי שחלקה של נתבעת 1 באחריות במישור הנזיקי גבוה יותר, על יסוד חלוקת האחריות בין שתי החברות. נתבעת 1 הייתה אחת מהמחזיקות במקרקעין, ועל פי ההסכם בין הצדדים, האחריות לאחזקת המבנה ולתקינותו הייתה מוטלת עליה. בשל כך מצאתי שיש לקבוע כי אחריותה של נתבעת 1 הינה בשיעור של 85%, בעוד שאחריותה של נתבעת 2 הינה בשיעור של 15%. אשר להיבט החוזי, בסעיף 14 להסכם נקבעו ההוראות הרלוונטיות לעניין בזו הלשון. בתקופת ההסכם הפעלת וניהול גן האירועים תהא באחריותו הבלעדית של המפעיל בלבד. המפעיל ישא באחריות מלאה ובלעדית לכל פעולה או מחדל שלו או של כל אחד מהאנשים המועסקים על ידו או הפועלים מטעמו לכל פגיעה ו/או הוצאה ו/או נזק ו/או אבדן ולרבות הרעלת מזון מכל סוג שהם שיגרמו לכל אדם לרבות לגן האירועים, לאורחיו, לצד ג' כלשהו כתוצאה ו/או עקב כל מעשה או אי ביצוע ו/או כל מעשה כושל ו/או רשלני של הסכם זה וכל הקשור אליו בין במישרין ובין בעקיפין, והוא מתחייב לפצות את שורש ו/או את מזמיני האירוע ו/או האורחים ו/או כל ניזוק אחר על כל הוצאה ו/או נזק ו/או הפסד כאמור. המפעיל יבטח בתקופת הסכם זה על חשבונו בחברת ביטוח כל רכוש ו/או נזק גוף ו/או אדם העלול להיפגע או להנזק כאמור בסעיף קטן (א) דלעיל לרבות בגין הרעלת מזון וזאת בביטוח מלא ומקיף אשר יהא תקף בכל תקופת הסכם זה הכולל בין השאר, אחריות צד ג', חבות מעבידים ואחריות המוצר שלא יפחת מ- 2,000,000$ ויציג את הפוליסה בפני שורש. שורש יהיה מוטב בפוליסה האמורה ובכל מקרה יצויין בה כי לא תהא לחברת הביטוח זכות שיבוב כלפי שורש ו/או מי מטעמו. המפעיל מתחייב להמציא לשורש לא יאוחר מאשר תוך 7 ימים מחתימת הסכם זה, העתק הפוליסה והוכחות להנחת דעת שורש על תשלום פרמיה באופן שיבטיח שהביטוח הנ"ל יהיה בתוקף. אין בסעיף זה כדי לשחרר את המפעיל מאחריות כלשהי בגין נזק כלשהו המכוסה או שאינו מכוסה בפוליסת הביטוח. המפעיל מצהיר בזה כי הינו קבלן עצמאי... המפעיל מתחייב לסלק כל תביעה ו/או דרישה שתוגש בגין פגיעה או כל נזק נגד שורש שהמפעיל נושא באחריות להם בכל הקשור לגן האירועים והפעלתו ע"י המפעיל ולעשות במקומו ובשמו של שורש כל שניתן בכדי לשלם נזק כאמור, מיד עם הדרישה. מוסכם כי כל ההוצאות שתהיינה כרוכות בהגנה על כל תביעה ו/או דרישה כאמור לעיל, הן על שורש והן על המפעיל, תחולנה ותשולמנה ע"י המפעיל מיד עם דרישה ראשונה. המפעיל מצהיר כי חשבון ההוצאות האמורות של שורש יהיה נאמן עליו כפי שיוגש ע"י שורש". העד מטעם חברת האירועים, מר יוסי שבו, הצהיר כי הוסכם למעשה בין הצדדים שאחריות חברת אירועים לנזקים והכיסוי הביטוחי שתרכוש, יהיה בכל הקשור לתפעול הפעילות בתחום המזון בלבד, ולא בכל שאר התחומים, היינו לנזקים שמקורם בהרעלות מזון, הגשה ופינוי, וכ"א העוסק במשימות אלו. ניתן ללמוד על חלוקת אחריות זו ממכתב הבהרה ששלחה נתבעת 1 לחברת האירועים, מיום 13.1.01 שבו נכתב כדלקמן: "...לבקשתכם הרינו מודיעים לכם כי מלון שורש/שורש אירועים בטבע, רכשו את הפוליסות המחויבות מאחריותנו על פי ההסכם בכל הכרוך במבנה המשמש לאירועים ובהם ביטוח המבנה, הרכוש, אש, אחריות מעבידים וצד ג' בכל הכרוך במבנה אותו מעמידה החברה למטרת קיום אירועים. נבקשכם להעביר את העתקי הפוליסות כאמור ולהקפיד כי הכיסויים יתייחסו לאחריותכם כפי שסוכם בינינו, כיסוי להרעלת מזון ותפעול האירוע בכל הכרוך במזון, הגשה ופינוי, וביטוחי כ"א העוסק במשימות אלו". שילוב הוראות ההסכם ומכתב ההבהרה מלמד כי חברת האירועים לא נטלה על עצמה את מלוא האחריות ואת החובה לרכוש כל כיסוי ביטוחי לכל נזק, כפי שטענו הנתבעות, אלא שהצדדים להסכם חילקו ביניהם את תחומי האחריות, ובהתאם גם את תחומי הביטוח. שילוב ההוראות בהסכם ובמכתב ההבהרה ששלחה נתבעת 1 לחברת האירועים מלמד על כך שהוסכם בין הצדדים כי חברת האירועים תהיה אחראית לכיסוי ביטוחי בגין נזקים שנגרמו מ" הרעלת מזון ותפעול האירוע בכל הכרוך במזון, הגשה ופינוי, וביטוחי כ"א העוסק במשימות אלו", בעוד שנתבעת 1 תהיה אחראית לכיסוי ביטוחי לנזקים שמקורם במבנה, לרבות נזקים לצד ג' שמקורם במבנה או בהחזקתו. עוד ניתן ללמוד מההסכמות בין הצדדים, כי בעוד שבהתאם לסעיף 14.ב. להסכם היה על חברת האירועים לבטח גם את אחריותה של נתבעת 1 בגין נזקים שמקורם במזון, לא נקבעה הוראה מקבילה או הדדית באשר לחבותה של חברת האירועים לנזקים שמקורם במבנה או בהחזקתו, היינו, לא נקבע שעל נתבעת 1 לבטח את אחריותה הנזיקית של חברת האירועים, ולרכוש כיסוי ביטוחי לאחריות חברת האירועים בגין נזקים שמקורם בהחזקת המבנה. אשר להיבט הביטוחי, אין בפני טענה שלפיה הפוליסה אינה מכסה את חיוביהן של הצדדים על פי ההסכם. על יסוד האמור, יש לקבוע כי כל צד יישא באחריות בהתאם לגובה האחריות הנזיקית: נתבעת 1, ב- 85% מהנזק, וחברת האירועים ב- 15%. אשם תורם כפי שנקבע בפסיקה, "האשם העצמי התורם מהווה הגנה למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו (י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין דיני הנזיקין- תורת הנזיקין הכללית, עמ' 236 (מהדורה שנייה, ג' טדסקי עורך, תשל"ז)). המבחן לקיומו של אשם תורם הינו כפול. על בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה, שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד "(ראו פסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אל רחים נ' פלסטניר ואח' (מיום 2.12.09), וכן גם ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' י' תנעמי, פ"ד נח (1), 1 ).   בענייננו, נחבלה כאמור התובעת במעבר שבין גן האירועים לחצר. במצב זה של יציאה מהאולם סביר לצפות לשינוי, בגובה המדרך, במרקמו, ועל כן סביר שאדם היוצא מאולם לחצר יבחן לאן הוא הולך ועל מה הוא עתיד לדרוך. יחד עם זאת, אין לדרוש מאדם לצפות לאי יציבות של הזווית, ולכך שיאבד את היציבות, או את האיזון, בלשונו של מנהל האולם. בנסיבות העניין ובשים לב לטיב המכשול, מצאתי שיש לקבוע אשם תורם בשיעור של 15%. הנזקים הנכות הרפואית בתאונה נחבלה התובעת בעיקר בפניה, בעין, בפלג גופה הימני, בכף היד, בכתף ובירך. לאחר התאונה שבה לביתה, ואולם למחרת, לאחר שהתגברו כאביה, פנתה לטיפול בקופת חולים. התובעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר מ' לבני, אשר קבע בחוות דעתו מיום 10.9.06 כי בעקבות התאונה סובלת התובעת מכתף ימין קפואה ומטווחי תנועה מוגבלים. על פי הערכתו נותרה לתובעת בעקבות התאונה נכות בשיעור של 25% לפי פרט 41(4)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - "התוספת לתקנות"), כן העריך כי לאחר התאונה הייתה לתובעת נכות מלאה בשיעור של 100% למשך חודשיים, ובשיעור של 50% למשך חודש נוסף. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר ש. וייס, אשר העריך כי שיעור הנכות שנותר לתובעת בעקבות התאונה היה 7% בלבד. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה עומדת נכותה הרפואית של התובעת על 12%. נזק בלתי ממוני בסיכומיה מבקשת התובעת להעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 60,248 ₪. מנגד הציעו הנתבעות לפצותה בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪. בשים לב לטיבם של הנזקים הפיזיים שנגרמו לתובעת, לפגיעה ביד ימין דומיננטית, ולהשלכות שיש לכך על תפקודה היומיומי, מצאתי שיש לפסוק לתובעת בראש נזק זה סכום של 45,000 ₪, בהתאם לערכי יום מתן פסק הדין. עזרת הזולת התובעת תיארה בתצהירה שלאחר התאונה הושמה ידה במתלה, למשך כחודשיים, וכי פצעיה הגלידו רק כעבור מספר שבועות. היא נזקקה לטיפול פיזיותראפי, וכן לטיפול באמצעות סטרואידים. בתקופת של חודשיים וחצי לא היה באפשרותה לבצע גם פעולות יומיומית, כגון לבוש, רחצה, בישול ניקיון וכיוצ"ב. גם לאחר תקופת אי הכושר נותרו לתובעת לדבריה מגבלות רבות, ומאז התאונה היא מעסיקה עוזרת בית פעמיים בשבוע, ומשלמת לה כ- 160 ₪ בכל פעם. בתקופה הראשונה לאחר התאונה נעזרה בה גם לעבודות בישול. בתצהירה פירטה התובעת שכיום יש באפשרותה לבצע בישולים קלים, אין באפשרותה להרים סירים כבדים, לשטוף כלים, להרים סלי קניות. בעוד שלפני התאונה נהגה לארח בביתה, לאחר התאונה אין באפשרותה לבצע עוד את הפעולות האמורות. העדה, גב' כרמלה שלום העידה שמאז התאונה היא עובדת אצל התובעת, ומקבלת בכל פעם 160 ₪. על פי עדותה, מדובר בבית גדול, ועל כן גם יומיים בשבוע אינם מספיקים לסיום עבודות הניקיון, הכביסה והגיהוץ. כן העידה שלאחר התאונה סייעה לתובעת גם בבישול. עבור התקופה של שלושת חודשי הנכות הזמנית עתרה התובעת לפיצוי בסכום של 6,000 ₪. עבור יתרת תקופת העבר, לרבות סיוע נוסף לקראת חג הפסח, עתרה התובעת לפיצוי בסכום של 134,851 ₪. אשר לעתיד, עתרה התובעת לפיצוי בסכום של 1,280 ₪, ועל פי תחשיב אקטוארי עד גיל 75, לפיצוי נוסף בסכום של 232,896 ₪. הנתבעות טענו כי לתובעת לא נותרה בעקבות התאונה כל נכות תפקודית, שכן היו לה בעיות בריאותיות רבות עוד לפני התאונה, בעיות גב וכן בעיות בזרת שנפגעה בתאונת עבודה, ובגינה נקבעה לתובעת נכות בשיעור של 5%. נטען שהעזרה בעבודות הבית ניתנה לתובעת בגין בעיותיה הרפואיות האחרות, וכן בשל כך שמדובר בבית גדול ממדים. התרשמתי כי אכן הייתה מידה רבה של העצמה, הגזמה ומגמתיות בעדויות שהובאו בפני באשר לסיוע שלו נזקקה התובעת בעקבות התאונה. לא התרשמתי שהעדויות משקפות את העזרה בפועל, אף לא התרשמתי שהצורך בעזרה, אם אכן הוא קיים, נובע כולו מהמצב הרפואי של התובעת בעקבות התאונה. אף שאין להקל ראש בפגיעה בכתף יד ימין הדומיננטית, שיעור הנכות הרפואית שנותרה הוא כאמור 12% בלבד. מהראיות שהובאו בפני עולה כי שלושה ימים לאחר התאונה נפגשה התובעת עם אחותה בשוק מחנה יהודה, שם נפגעה אחותה ונגרמה לה חבלה. התובעת הבהירה כי חזרה מדרכה לקופת חולים שם נבדקה, היא הגיעה לשוק על מנת לפתח את התמונות, ואז ניגשה לעורכת דינה. ניתן ללמוד מאירוע זה שחרף טיבה של הפגיעה, לא הושבתה התובעת בעקבות התאונה לחלוטין מפעילות, עלה בידה לצאת לסידורים, כגון לפנות לצלם ולעורך הדין, אף שאינם דחופים, ויש בכך כדי להעיד על מצבע ועל היקף הפגיעה בתפקודה. מצאתי שיש לקבל את טענות הנתבעות לפיה יש להטיל ספק באמינות הטענות באשר להיקף הסיוע הניתן לתובעת, שאינו נתמך בראיות אובייקטיביות, כגון דיווח למל"ל, העתקי המחאות או אישורי הפקדה בבנק. כמו כן אין להתעלם מהתלונות שהעלתה התובעת לפני התאונה ולאחר פציעתה בזרת אודות קשיים בביצוע עבודות ניקיון. בשים לב למכלול הנתונים מצאתי שיש לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי בסכום של 35,000 ₪ לעבר ולעתיד. הוצאות רפואיות ונסיעות בסיכומיה טענה התובעת כי בעקבות התאונה והפגיעה ביד ימין דומיננטית, אין באפשרותה של התובעת לבצע פעולות כגון צביעת שיער, פן, מניקור וכיוצ"ב, ועל כן עתרה לפיצוי בסכום של 15,000 ₪. לטענת הנתבעות לא הוכחו כל הוצאות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי שסביר להניח שהפגיעה ביד ימין דומיננטית אכן גרמה להוצאות מסוימות, ועל כן יש לפסוק לתובעת ההוצאות בסכום גלובאלי של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד. הפסד הכנסות התובעת עתרה לפיצוי בגין הפסד הכנסות. אף שהתובעת עבדה בעבר הרחוק, מהראיות שהובאו בפני עולה כי מאז שנת 1995 היא אינה עובדת, למעט תקופה בת 3 חודשים בשנת 2001 שבה עבדה, במסגרת עבודות שירות. בנסיבות העניין לא מצאתי שנגרמו לתובעת נזקים בראש נזק זה, ולפיכך לא מצאתי שיש לפסוק פיצוי נוסף. סיכום אני מקבלת את התביעה וכן את הודעת צד ג' ככל שהיא מופנית כלפי חברת האירועים ומבטחתה. כמו כן אני דוחה את הודעת צד ג' ככל שהיא מופנית ליצרן. הנתבעות תשלמנה לתובעת סכום של 72,250 ₪, סכום הנזק לאחר הפחתת 15% בגין אשם תורם. כן תשלמנה לתובעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.2%. חברת האירועים ומבטחתה תשלמנה לנתבעות 15% מהסכומים ששילמו לתובעת, לרבות מההוצאות ומשכר טרחת עו"ד. הנתבעות תשלמנה ליצרן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא פסק הדין לבאי כוח הצדדים, שאם לא כן, יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין. אולם / גן אירועיםנפילה