מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא קביעת שכר טרחה של מפרק זמני: בתאריך 21.11.85 הוגשה לביהמ"ש בקשתם של המפרקים הזמניים רו"ח שפטר ועו"ד לוי לקבוע את שכר טרחתם (עו"ד פלג שהיה המפרק הזמני השלישי אינו דורש שכר כי מראש נתמנה לטענתו לשם שמירת ענייניו של בנק דיסקונט). למרבה הפלא הובאה בקשה זו אלי לדיון במעמד צד אחד. הוריתי באותו שלב לקבעה במעמד כל הצדדים. אמרתי למרבה הפלא, כי בבקשה שבה תלויות זכויות צדדים יש מקום לשמעה בנוכחותם לא כל שכן במקרה הנדון כאן. עובדותיו של מקרה זה חשובות לשם קביעת שכרם של המפרקים הזמניים. הבקשה לפירוק הוגשה על-ידי החברה עצמה, חב' פפקו בע"מ, ובד בבד עם הבקשה הוגשה בקשה למינויים של מפרקים זמניים. כאשר אנוכי בודקת היום את הבקשה המקורית לפרוק ואת "הצורך" במינויים של מפרקים זמניים, קשה לאמר שאנכי משתכנעת שהיה צורך למנות מפרקים זמניים ואסביר את דברי: יכול להיות מקרה שבו חברה הנמצאת בקשיים כספיים נאלצת להגיש בעצמה בקשה לפירוק ומינוי מפרק זמני, וזאת כאשר למרות שהנושים אינם פונים בבקשת פירוק, הרי כל נושה כשלעצמו ממשיך לבצע פסקי-דין שנתנו כנגד החברה ע"י תפיסת נכסים ומכירתם בדרך ההוצאה לפועל. ובדרך זו "חוטף" כל נושה מה שניתן לחטוף במהירות ופוגע כמובן גם בנושים אחרים. אולם בבקשה של החברה כאן לא מצאתי שזה הנימוק בצורך במינויים של המפרקים הזמניים. הנימוקים שהועלו בבקשה, בעיקרם הם המשך הפעולה של החברה, עדכון חשבונותיה ברור החובות, שמירת הקשרים עם לקוחות וספקים והמשך המכירות וכן נסיון למצוא משקיע על-מנת למכור העסק כעסק חי, כל אלה הן פעולות אשר החברה הקיימת עוסקת בהן וחייבת לעסוק בהן, ולשם העיסוק בהן אין כל צורך במינויים של מפרקים זמניים. מתברר עתה כי בבקשה המקורית שהוגשה נאמר כי היא מוגשת על דעתו של הנושה העיקרי, שהוא בנק דיסקונט, ודבר זה היה בוודאי אחד הגורמים ששכנע את ביהמ"ש למינויים של המפרקים הזמניים, במיוחד שאחד מהם היה נציגו של בנק דיסקונט. אולם, מה שלא נאמר בבקשה זו הוא כי לבנק דיסקונט יש אגרת חוב, ואם יש צורך לפעול בדרך של תפיסת הנכסים הרי לא ניתן כל הסבר בבקשה מדוע לא פועל בנק דיסקונט בדרך של מינוי כונס נכסים למימושה של אגרת החוב. יתכן שאילו בנק דיסקונט היה היחיד אשר יש לו אג"ח כנ"ל והחברה והבנק בחרו לפעול בדרך שפעלו מבלי להזכיר את ענין אגרת החוב וכינוס הנכסים, לא היה בכך פגם מהותי. אולם מה שנתברר בהמשך הדברים הוא, כי לבנק הבינ"ל הראשון גם לו יש אג"ח בדרגה שווה, וכי הבנק הבינ"ל לא היה מודע כלל להליכים שנקטו בהם חברת פפקו ובנק דיסקונט (אין זה מענייני לקבוע מה היו היחסים בין שני הבנקים ומדוע בחר בנק אחד להסכים עם החברה בפעולתה הנ"ל מבלי להודיע ולהתייעץ עם הבנק השני). כאשר נודע לבנק הבינ"ל (מתוך אמצעי התקשורת) על הבקשות הנ"ל, הפנה בקשה לביהמ"ש למינוי כונס נכסים לצורך אכיפת אגרת החוב שלו. הבקשה הוגשה ב- 20.10.85וב- 22.10.85כבר הודיע בא-כח הבנק הבינ"ל למפרקים הזמניים על דרישתו לדווח לו על כל הליך או מו"מ שיעשה על-ידם לצורך מכירת רכוש החברה. ב- 24.10.85פנו המפרקים הזמניים לביהמ"ש בהמרצה 10135/85 וביקשו בה לאפשר להם מכירת המלאי הקיים בדרך קימעונאית, וכן עוד העסקה חלקית של העובדים. באותה בקשה ביקשו גם להרשות להם לפרסם מכרז למכירת העסק, וכן להעסיק את המנכ"ל של החברה כיועץ מיוחד. ביהמ"ש באותו שלב אישר למפרקים חלקית את בקשתם, ובכל אופן אושרה הבקשה למכירת המלאי בדרך קימעונאית. המפרקים הזמניים בשלב זה התעלמו מפנייתו של עו"ד מולאור לגבי עמדת הבנק הבינ"ל בנידון, ואז פנה הבנק הבינ"ל לביהמ"ש בבקשה לשמוע מיד את בקשתו למינוי כונס נכסים מטעמו ולאסור על המפרקים למכור את הסחורה. בקשה מס' 10692/85נקבעה לדיון במעמד הצדדים ב- .3.11.85כאשר נשמעה בקשה זו בפני, התברר כי מבלי לקבל את אישורו של ביה"ש למכירת המלאי בכל-בו שלום נעשה הסכם מכירה עם בל-בו שלום שהוגש לביהמ"ש בשלב זה, ואליו התייחסתי בהחלטתי שניתנה באותו התאריך. דהיינו, עוררתי אז מספר ספקות לגבי השאלה אם ההתקשרות היתה עם החברה עצמה, שלא היתה מוסמכת בשלב זה להתקשר, ואם ההתקשרות היתה עם המפרקים הזמניים שלא קיבלו סמכות לכך מביהמ"ש. בשלב זה מיניתי לפי הבקשה כונסים זמניים לפי אגרת החוב והוריתי להם לבדוק את העסקה עם כל-בו שלום ולהחליט אם להמשיך בה אם לאו, וכן הוריתי בשלב זה כי על המפרקים הזמניים להעביר את כל הכספים לכונסים וכן את רשימת המלאי ולהגיש דו"ח על פעולותיהם. הדו"ח הוגש לתיק הנוכחי, שהוא בקשה לשכר טרחה עבור המפרקים הזמניים. השאלות שעלי להחליט בהן בבקשה זו הן כדלהלן: א. האם מגיע שכר בכלל למפרקים הזמניים. ב. על מי יחול שכרם של המפרקים הזמניים. ג. כיצד יוערך שכרם של המפרקים הזמניים בכלל ובנסיבות אלה. לשאלה הראשונה: מפרק זמני מתמנה כאמור לצורך תפיסת רכוש ושמירתו בלבד, ולא לצורך מכירת הנכסים - מכירת הנכסים מימושם וחלוקתם (אם כי יש סמכות לבימ"ש להורות למפרק זמני גם לעסוק במכירת נכסים). משום כך, וכיוון שכאשר מתמנה מפרק זמני לשמירת הנכסים אין אפשרות לקבוע את שכרו לפי הנכסים שמומשו וחולקו, נאמר בתקנות החברות - כללים בדבר כונסי נכסים ומפרקים בתשמ"א-1981, בסעיף 10(ג) [1] כי כאשר נתמנה כונס נכסים ומפרק זמני לפני צו פירוק לשם תפיסת רכוש ושמירתו בלבד, לא יחולו הוראות התקנות הקובעות את השכר לפי המימוש והחלוקה והשכר יקבע לפי אומדן ביהמ"ש. המסקנה היא, איפוא, כי מגיע למפרקים זמניים שכר לפי המטרה שלשמה מונו, ובהתחשב בעבודה ובטרחה. לשאלה השניה: כאשר, איפוא, באים להעריך שכר של מפרקים זמניים, ואין עדיין מימוש וחלוקת נכסים (שזה תפקידו של מפרק ולמטרה זו הוא מתמנה), צריכה להישאל השאלה מה היתה מטרת המינוי בנסיבותיו של כל מקרה, האם היה צורך במינוי לאותה מטרה שלשמה החוק מכיר בצורך למינוים של מפרקים זמניים ואם המסקנה היא כי לא היה צורך במינוים למטרות שהחוק קובע, נראה לי שבשכרם צריך לשאת מי שביקש את מינויים, ואין להטיל את שכרם כתוספת עומס וחוב על החברה שמצבה ממילא רעוע ואין באפשרותה לשלם את חובותיה. במקרה הנדון בפני: לא השתכנעתי כי למטרת תפיסת הרכוש ושמירתו היה צורך במינויים של המפרקים הזמניים. לפי ההסבר שנתתי בתחילת החלטתי זו, וגם לפי החלטתי הקודמת, לא מצאתי נימוק של ממש למינויים של המפרקים הזמניים על-סמך בקשת החברה. לא היה כל מעשה מהמעשים המנויים בבקשה עצמה שהחברה לא יכלה לעשות ללא מינויים של המפרקים הזמניים. משום כך, ואילו היתה זו בקשתה של החברה בלבד, מבלי שהצטרף אליה בנק דיסקונט בעל אג"ח, היתה מסקנתי כי המפרקים הזמניים יקבלו את שכרם ממי שבקש להעסיקם כמפרקים זמניים, כי הוא שכר את שירותם. מפרקים אלה מונו לפי בקשת מאן-דהוא (יתכן שזה מנהל החברה בעצמו), ומי שביקש את מינויים הוא שישלם את שכרם. אלא שבנסיבותיו של מקרה זה הצטרף לבקשה בנק דיסקונט, שהוא נושה מובטח והוא בחר דרך זו של מינויים של מפרקים זמניים ופעולתם של המפרקים הזמניים היתה בסופו של דבר לטובת הנושים במידה ותפסו נכסים ועשו אינוונטר של המלאי וכדומה. אוסיף עוד כי עריכת חשבונות החברה ובדיקת חשבונותיה הם תפקידה של החברה עצמה, אם לא היו נעשים חשבונות כאלה בטרם פרוקה היה ביהמ"ש מטיל על המנהלים לעדכנם ולעשותם כדין. אינני סבורה כי עריכת חשבונות בשלב זה היתה מתפקידם של המפרקים הזמניים. בהמשך אוסיף, כאמור, כי בנסיבות הענין סבורה אנוכי ששכרם של המפרקים הזמניים צריך להשתלם ע"י בנק דיסקונט, שהוא הנושה המובטח, שבהסכמתו מונו המפרקים הזמניים. אינני סבורה כי עלי לחייב בתשלום שכרם את הנושה המובטח השני, הבנק הבינ"ל שהפעולה נעשתה בלי ידיעתו וללא הסכמתו מראש, ואף ללא הסכמתו בדיעבד. לשאלה השלישית: שכרו של מפרק זמני שנתמנה איננו יכול לעלות על שכרו של מפרק קבוע. שכן אם קבעו התקנות שכר עבור מימוש וחלוקה, שזה עיקרי תפקידו של המפרק, לא נראה לי שיש לקבוע שכר גבוה יותר עבור מפרק שתפקידו הוא תפיסת הרכוש ושמירתו. כמו-כן אינני סבורה כי לפי ריבויים של המפרקים הזמניים צריך גם לגדול השכר שנקבע. שכר נקבע כשכרו של מפרק (זמני או קבוע), ויהיה מספר המפרקים אשר יהיה, השכר הוא אחד, כיוון שהשכר הוא פונקציה של מעשי המפרק כמפרק. כידוע אם יש צורך בשרותים מקצועיים יכול גם מפרק זמני לבקש רשותו של בימ"ש למנות איש מקצוע (כגון רו"ח או עו"ד), ואזי, אם התיר ביהמ"ש העסקתו יקבע גם שכרו כשכר איש המקצוע. כאשר בא ביהמ"ש לקבוע שכרו של מפרק זמני, אין הוא יכול להתחשב בעובדה שפלוני הוא בעל מקצוע מסויים (רו"ח כפי שנקבע כאן), וכי לפי התעריף של אותו המקצוע הוא נוהג לקחת שכר שנקבע לפי שעות עבודה ובדולרים. בד"כ כאשר קובע בימ"ש עו"ד כמפרק זמני, אין הוא קובע את שכרו לפי השכר שהוא גובה עבור שירותיו כבעל מקצוע. משום כך גם, אינני מקבלת את טענתו של רו"ח מר שפלר שעל ביהמ"ש לקבוע את שכרו לפי התעריף של לשכת רו"ח. מר שפלר לא נתמנה כרו"ח אלא כמפרק זמני. חוזרת השאלה ליושנה, איפוא, כיצד לקבוע את שכרם של מפרקים זמניים אלה וכיצד ישתמש ביהמ"ש כאן "באומדנו". עמדת הכנ"ר היא כי כיוון שמימשו המפרקים נכסים ע"י מכירה, יש לקבוע את שכרם כשכרם של מפרקים ככל דבר בהתאם למימוש. וכן יכול ביהמ"ש להוסיף לשכרם שכר מאמץ מיוחד. כיון שפרט למכירה עסקו גם ברישום המלאי ופעולות אחרות שהצהירו עליהן. לאור האמור אני קובעת את שכרם של המפרקים הזמניים לסך של 000,000, 6שקל + מע"מ, והסך הנ"ל ישולם ע"י מנהל החברה ובנק דיסקונט שניהם יחד וכל אחד לחוד. המפרקים הזמניים בבקשתם בפני מבקשים לקבוע את שכרו של מר פלקוביץ (מנכ"ל החברה), משום שהתמנה כיועץ מיוחד לעזור להם בפעולותיהם. צר לי לאמר כי אילו נשאלתי מראש לענין הייתי מסרבת למנות את מר פלקוביץ, כיועץ מיוחד משום ש: א. תפקידו של מנכ"ל החברה היא לתת את כל האינפורמציה וכל העזרה למפרקים הזמניים בתפקידם זה, ומשום כך, לכאורה, אין צורך במינויו "כיועץ מיוחד". דווקא בקשה זו למנות את מר פלקוביץ כיועץ מיוחד ולהקציב לו שכר ראוי משום שהביא "תועלת מרובה בתפעול החברה ובנסיון למכרה כעסק חי" משכנעת אותי כי לא היה צורך במינוי של המפרקים הזמניים משום שמר פלקוביץ הוא זה שהפעיל את החברה ויכול היה להמשיך להפעילה, והוא זה שיכול היה למכרה כעסק חי בלי צורך במינויים של מפרקים הזמניים. ודווקא נימוק זה משכנעני שמר פלקוביץ לא עשה יותר משהיה חייב ממילא לעשות. כאן יש להוסיף כי התקופה שבה עשו המפרקים הזמנים את עבודתם היא מתאריך 18.10.85ועד 3.11.85, שאז ציוויתי עליהם להעביר את כל הכספים והרכוש לידי הכונסים. אם כן שכרם של המפרקים מתייחס לתקופה זו ושכרו של מר פלקוביץ שהכנ"ר הציע ששכרו יהיה סמלי בלבד, נקבע לסך של 500$ לפי ערכם בשקלים שישולם לו מקופת הפירוק.מפרק (חברה)שכר טרחה